בית » חיים פשוטים » המילה החזקה ביותר בשפה העברית

המילה החזקה ביותר בשפה העברית

ישנה מילה אחת, שאם הוגים אותה באינטונציה ובעוצמה הנכונה –  כל בן אנוש סביר יוצא משיווי משקל.  עוצמתה של המילה ניכרת במיוחד בכל מה שקשור בכסף שלכם וביכולת לשמור כמה שיותר ממנו בכיסכם.

לא“.

לא לחובות.

לא לאשראי צרכני מכל סוג שהוא.

לא למשכנתא. לא להלוואות רכב, שכר לימוד, שיפוצים או חתונה. לא לגיהוץ חסר אבחנה בכרטיסי אשראי. לא לעסקאות תשלומים. לא לתשלומי ריבית לאחרים, בשוק הלבן, האפור או השחור. לא לשיעבוד כלכלי לאחרים. לא למנטרות הרסניות כמו “חיה את הרגע,” “חיים רק פעם אחת” ו”רוצה את זה עכשיו אז אשלם על זה אחר כך”.

לא לחשיבה קצרת טווח. לא להקרבת העתיד על מזבח ההווה. לא לקבלת המינוס כמצב שניתן להשלים עמו לעד.

לא לקרייריזם. לא לאמביציה. לא להתמחות מקצועית צרת אופקים. לא לשעות נוספות. לא ל-40 שנה של עבדות. לא לתחרות מנקזת אנרגיה עם אחרים. לא לפוליטיקה משרדית. לא לערבוב בין שעות הפנאי לעבודה. לא לשיחות עבודה אחרי 17:00 בערב. לא לשעון מעורר, לחוסר שעות שינה, לזומביפיקציה, לפקקים בבוקר, לחנופה, לסכינאות  ולאיזון הנפשי שגוזלים מכם אחרים תמורת כסף.

לא לתרבות הצריכה. לא להגדלת הבזבוז ביחס ישיר לעלייה בשכר. לא לאינפלציה אישית. לא לקניית דירות שגדולות עליכם במספר או שניים – פיזית וכלכלית. לא לחללים מיותרים. לא לדחיסה של חפצים מיותרים בחללים מיותרים.

לא לקניית מוצרים שאינם בהישג ידכם המיידי. לא למוצרים חד-תכליתיים, חד-פעמיים או מאיכות ירודה. לא לשדרוגי גאדג’טים כפיתיים לפי אופנות חולפות. לא למותגים. לא לאוספים. לא לקניות אימפולסיביות. לא להתמכרות לשופינג כתחביב. לא לאגירה כפייתית של חפצים חסרי שימוש. לא ל”מרוצי שיפוץ” מול השכנים. לא לחבילות שירותים שלא ניתן להתנתק מהן.

לא לריחוק גאוגרפי בין אזור מגוריכם למרכז חייכם. לא לרכב פרטי כפיתרון תחבורתי.

לא לדיו ולא לנייר. לא לקניית ספרים, עיתונים או ירחונים. לא למנוי בחדר הכושר. לא להליכונים חשמליים. לא למספרות, מכוני יופי, קוסמטיקה, עיסויים או מוצרי טיפוח יקרים. לא לשלם לאחרים תמורת שירות שתוכלו לספק לעצמכם בכוחות עצמכם. לא לרכוש פוליסת ביטוח על סיכון שתוכלו לממן בעצמכם.

לא ל”בידור” בתשלום: הופעות, מסיבות, סרטים והצגות. לא להימורים – לוטו, טוטו ושאר מיסי טמטום המוטלים על המאותגרים מתמטית. לא לחתונות ראוותניות.

לא לחבילות תיירות ארוזות היטב. לא לעומס. לא לדחק. לא לטיסות ב”עונה”. לא לטיולים מאורגנים. לא למלונות. לא לשהוּת קצרה מ-3 חודשים בחו”ל.

לא לניוון טלוויזיוני  – בכבלים, בלווין, באינטרנט או בערוץ הציבורי.

לא למימון כספי של הרס הגוף. לא לאלכוהול. לא לסיגריות. לא לסמים. לא לישיבת יתר. לא למיזוג יתר. לא לאכלנות יתר.

לא למזון מעובד. לא לחלב ומוצריו. לא לבשר אדום (למעט מספר פעמים בשנה). לא למזון מהיר ומשקאות קלים. לא לשלם כסף על מי שתיה. לא לשלם לאחרים שיבשלו בשבילכם, ינקו בשבילכם, או שיכינו לכם קפה. לא לבשל כל יום מנה אחרת.

לא לבשל כל יום, נקודה.

לא לבזבוז זמן במחיצת אנשים רעילים, משעממים או טיפשים. לא להתרועע בחברת אנשים הזקוקים לרכוש פיזי — שלהם, של בני זוגם, של הוריהם או של ילדיהם — כדי להפגין את מעמדם החברתי.  לא להשלים עם אנשים שמנופפים בסממני עושר מול פניכם.

לא לבני זוג נצלנים, בזבזנים וחסרי מודעות כלכלית. לא לכניעה לסחטנות כלכלית-רגשית של קרובים או ללחץ חברתי.  לא להחלפת קשב וחיבה הורית בכסף. לא למימון הילדים אחרי הצבא.

לא לרכז את הביצים בסל אחד. לא להתפשר על מקור הכנסה יחיד. לא להפקרת גורלכם הכלכלי בידיו של אדם אחד – ודאי שלא הבוס שלכם.

לא להשקעה אקטיבית לסוגיה. לא למנהלי תיקים, יועצי השקעות וסטוק-פיקרים. לא לאופציות בינאריות, קרקעות להפשרה, מסחר יומי, תזמון השוק והימורים בבורסה. לא לפורנוגרפיה פיננסית. לא לערבוב בין ביטוח להשקעות. לא לבדיקה יומית של התיק. לא למכירה בפאניקה. לא לקנייה באופוריה.  לא לתשלום דמי ניהול גבוהים מ-0.5%. לא לתשלום מיסים מיותרים. לא לסוציאליזם.

לא לקורבנות. לא לפטאליזם. לא לרחמים עצמיים. לא לוותרנות. לא למנטליות העדר. לא לניהול חייכם בהתאם לציפיות של אחרים או לפי “תסריט” שנכתב מראש. לא להטחת האשם באחרים. לא לצריכת תקשורת מופרזת.

לא לומר “כן” רק כי לא נעים או לא נוח לומר “לא”.

הדברים הללו הם בגדר רצונות – לא צרכים. הרצונות הללו ניצבים כחומה בצורה ביניכם לבין עצמאות כלכלית.

“לא” הוא פטיש החירום לניפוץ החומה.

“לא מעוניינת”, “לא אהיה שם”, “לא זמינה במועד זה”, “כבר יש לי כזה”, “מעדיפה לא לקחת חלק”, “אין לי זמן לזה”, “זה כבר לא אקטואלי”, “אני כבר לא עושה את זה”, “מצאתי דרך טובה יותר”.

איך שלא תבטאו זאת –

פשוט אמרו לא.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

66 תגובות

  1. חייבת להבין איך ומתי ובעיקר מה גרם לך לעשות את השינוי הגדול? מי או מה הפיל אצלך את האסימון?
    אני מרגישה שאני בדרך הביתה – אמנם רק באמצע הדרך, אבל בדרך לשם, תודה.

  2. מצטער על הציניות אבל אני חייב להעביר ביקורת: לא לפוסטים ממחזרים בלי שום מידע\רעיון חדש.
    הקוראים שלך, בדיוק כמוך, מעדיפים איכות על כמות.

    • Kiko- For me it is new. Some people need to read some ideas 3 times, in different versions, so they will actually start to cut their expenses
      Dorin- Amazing like always you changed my life and I’m 5 years away from Financial Independence

      • נכון מאוד!
        לפעמים צריך לקרוא את זה כמה פעמים בצורות שונות ואז נופל ה….
        תודה דורין

    • שטויות במיץ.
      עוד לא ראיתי מאמר אחד של הסולידית החוזר על עצמו. גם במידה שהרעיון כבר מוכר, הרי שהוא מוצג מזווית אחרת; גם מהמאמר הזה למדתי והפנמתי המון דברים חדשים.

      דורין, תודה ושוב תודה!

    • אוריאל

      מסכים

    • בהחלט, עדיף איכות על כמות. חבל

  3. לא מסכים עם התגובות . הפוסט הוא חלק נוסף בהשראה של כל הרעיון. כדי להפוך מחשבה למעשים יש להשפיע על המחשבה עוד ועוד וכל פעם מזווית אחרת. כרגיל נהנתי גם מהפוסט הזה.

  4. כתיבה מלאה בעוצמה ורגש.

    עורו,

    היו אטלס וסלקו משקולות מרגליכם.

  5. היי דורין! נהנית לקרוא כל מילה שאת כותבת… וכמה שאת צודקת!!!!

  6. לא להכללות גורפות. יש הרבה דברים נכונים בפוסט הזה אבל יש גם כמה שלא ממש (לפחות עבורי). אני מאוד אוהב את הקריירה שלי למשל. לא בכל יום אני קם לעבודה עם חיוך, לעיתים אני נשאר עד שעות מאוחרות בעבודה. אני מומחה לטיפול בטראומה וככזה העברתי 13 שנים באוניברסיטה והרבה פעמים אני מקבל שיחות טלפון הרבה אחרי שעות העבודה ממטופלים שאני היחיד שיכול לסייע להם. אני לא מחשיב את עצמי צר אופקים אבל בהחלט יכול להגיד שפסיכולוגיה וטראומה היוו את מרבית העיסוק שלי בשנים האחרונות. אני כל כך מקווה שלא תזדקקי חלילה לסיוע מסוג מסויים אבל אם כן, אני בטוח שתעדיפי רופא/מטפל מומחה עם הרבה שעות ניסיון והתמחות. מה לעדות, התמחות וניסיון יחד עם מחויבות בונות את האיכות שאת על כך מחויבת אליה, יוצרות ביטחון בקרב האוכלוסיה מתוך הידיעה שיש מי שיתן מענה במקרה הצורך ואפילו משמשות כנכס מניב.

    • היי קובי. הבלוג הוא לא “אנטי-עבודה”. אין לי התנגדות לעבודה בפני עצמה, אך אני מצטערת לומר שלהתרשמותי אנשים שבאמת נהנים מעבודתם הם בחזקת מיעוט.יש לי התנגדות לסוג מאוד מסוים של עבודה, שלמיטב הבנתי רוב האוכלוסיה נלכדת בו במשך רוב שנות חייה: עבודה פקידותית, חסרת ערך של ממש (תחשוב על המודל הקיינסיאני של חפירת בורות רק כדי שניתן יהיה למלא אותם בעפר, וחוזר חלילה), שמשלמת היטב, אך גוזלת כמויות אדירות של משאבים לא מתחדשים כמו זמן, אנרגיה ואיזון נפשי. עבודה שמחייבת התמחות ספציפית עד כדי הצרת מיומנויתיו של אדם ל-0 והפיכתו לרכיכה חסרת אונים שתלויה בפתרונות מן המוכן (בקניון או מספקי שירותים). “היתרון היחסי” הוא שגורם לקרייריזם ולצרכניזם ללכת יחד יד ביד.

      • איש (3718 )

        היתה היום כתבה על “דוח בטלה” של תעשייה אוירית. דוח על העובדים שאין מה לעשות איתם, אך הוועד (ח”כ חיים כץ) לא מרשה לחברה לפטר.
        אלו אנשים שחופרים וממלאים בורות בהגדרת תפקידם.

  7. היי,
    אני אוהב ומזדהה אם רוב הדברים שאת כותבת אבל משהו לא מסתדר לי… בסופו של דבר את הצרכנית של המוצרים הגרועים ביותר, כאלה שבגללם רוב האנשים בעולם חיים בעולם שאין להם יכולת להגיד “לא”, גם אם ההשקעות שלך סולידיות עצם משמעות התשואה שלהן היא הפסד אצל מישהו אחר. אני מסכים בלב שלם עם צניעות, עם פרופורציה ועם הצורך הנפשי להסתפק במה שיש, אבל לצערי השקעות כאלה ואחרות הן לא יציאה מהמשחק אלא רק דרך שונה לשחק…

    • אני לא רוכשת את המוצרים הגרועים ביותר. אני רוכשת את המוצרים האיכותיים והעמידים ביותר – אבל מגבילה את הכמות שלהם.

      לעניין המשחק, ובכן, השחקנים ב”משחק”, לפחות בעיני, הם עדר העובדים המומחים אשר נוהרים מדי בוקר למקומות עבודתם כנחיל זומבים מתודלק בקפה, מבלים את רוב זמנם בהעברת ניירות מדלפק אחד לאחר, וחוזרים הביתה כדי לקרוס מול מסך הטלוויזיה בערב, להזמין אוכל ממסעדת מזון מהיר, ולקנות בגד או גאדג’ט או מוצר מיותר אחר כדי “לפנק” את עצמם על הקיום האומלל הזה – שנמשך על פי רוב 40+ שנה.

      כשאני משקיעה בשוק ההון, אני מקבלת כסף בלי להיות תלויה ביחסיי עם אדם מסוים (בוס, לקוחות). הכסף שלי עובד בשבילי ומשלם את החשבונות. מכיוון שאני לא צריכה לעבוד בשביל כסף, יש לי יש זמן. המון זמן. יותר זמן מל-99.9% מאוכלוסיית העולם. את הזמן הזה אני מנצלת כדי לפתח כישורים ומיומנויות אישיות, שמאפשרות לי לעשות דברים בעצמי (כמו לגדל מזון, לבשל מזון, להכין חומרי ניקוי, לבנות רהיטים, לתקן סתימות ונזילות, לתקן מכשירים מקולקלים) בלי לשלם על זה כסף.

      במובן זה – יצאתי מהמשחק, ואין לי שום כוונה לחזור אליו.

      • דבר ראשון אני מתנצל על טעות הכתיב בתחילת התגובה…
        כנראה שלא הבהרתי את עצמי בנוגע למוצרים אליהם התכוונתי, התכוונתי למוצרים הפיננסיים. תרבות הצריכה היא גם התוצר וגם המנוע של השיטה הכלכלית, אותה שיטה כלכלית שדרכה יכולת לצאת לעצמאות כלכלית. אותם אנשים, כמוך (והלוואי שאוכל להכלל בינהם), אלה שמצאו את הפרצה הם אחוז קטן מהאוכלוסיה, ככל שמספרם יגדל הסיכוי שלהם להיות עצמאיים מבחינה ככלית יקטן… אם אני טועה אנא תתקני אותי…

        • כן, אבל בכנות אייל, האם אתה מרגיש שמספרם אכן במגמת ירידה? אני חושבת אחרת. הקניונים ובתי הקפה עמוסים לעייפה. כך גם נמל התעופה. אנשים קונים כאילו אין מחר. בלוג נידח באינטרנט לא הולך לגרום לאנשים להפסיק לצרוך.

      • דורין את ממש מקסימה , עם חשיבה מקורית ונדירה , בעלת אומץ ללכת נגד הזרם , אבל רוב האנשים לא באמת מסוגלים לחיות בדרך חיים הזו , כי הם לא מכירים משהו אחר , ככה הם גדלו , חונכו וכך הם כמו תוכנה שתכנתו אותה לעבוד ולחיות בצורה מסויימת ובשבלונה ידועה . מכיוון שאין להם את הכלים לכך , הם כמובן יעדיפו ללכת עם הזרם , רק כדיי לא להיחשב חריג ויוצא דופן , את כמובן מהווה סוג של איום על המשחק המדומה הזה שכולם משחקים בו בחשיבתך המקורית והחדשה . לממסד ולחברות העסקיות כמובן יש אינטרסט להרדים ולסמם את האזרחים ע”י כל מיני הסחות דעת רבות ומגוונות , והאזרחים הרגילים אין להם את הכלים ו/או את הכוח להתמודד עם זה או עם שינוי . מעדיפים להישאר במקום הבטוח והמוכר . שינויים זה רק לאמיצים ורוב האנשים לא כאלה.

        • “אלה המוותרים על מעט מחירותם לטובת ביטחונם, לא זכאים לא לזה ולא לזה, וסופם שיפסידו את שניהם”
          –בנג’מין פרנקלין

      • הכל טוב ויפה אבל לא עדיף לקרוא את הבלוג בעבודה, המזגן עובד חברה טובה קפה טעים והמונה דופק?

  8. לטוטו וללוטו יש סיכויים אפסיים לזכיה מצד אחד ומצד שני, זה הפורמט היחיד שבהוצאה של 10-20 שקל (לא משנה כל כמה זמן, הסיכוי לא עולה דרסטית בשום מצב, זה יכול להיות גם מתי שבא לך), התמורה לכך יכולה להיות עצומה ולא פרופורציונלית בכיוון החיובי לסכום שהשקעת. לא הייתי מדירה לגמרי את רגליי ממפעל הפיס.

    • הכלל שלי הוא שפנטזיות קונים בזול. מכיוון שסיכויי הזכייה בלוטו / טוטו אפסיים, קונה הכרטיס לא באמת קונה אופציה לזכות בהון אלא קונה את הפנטזיה – היכולת לפנטז שהוא עשיר (עד שיוכח אחרת בתום ההגרלה). אני אומר, אם התחושה היא אותה תחושה בין אם ממלאים טור לוטו אחד בשקלים בודדים ובין אם ממלאיםן טופס שלם (או מספר טפסים), עדיף למלא טור אחד. כך קונים פנטזיה בזול.

      • בנימין

        חלכאי, אתה כל כך צודק!

        למד איתי בחור כל כך מצחיק שהיה מספר שביום חמישי הוא ואביו היו הולכים לתחנת הטוטו, ממלאים להם אי אלו טפסים, וכל הסופ”ש היו מפנטזים מה יעשו עם כל הכסף שהם יזכו בו.
        בכל יום ראשון היינו שומעים אותו מספר את הפנטזיות שהיו להם בסופ”ש החולף, למות מצחוק!

    • נכון שהלוטו נותן לך אפשרות לזכות בהרבה כסף, אבל עדיין בהתחשב בעלות הכרטיס, התוחלת שלו שלילית וגם לאחר מספר מאוד גדול של משחקים, בסבירות מאוד (!) גבוהה, תהיה בהפסד. אם מישהו נהנה לשחק ולקוות שיזכה, אז אולי זה ערך מוסף ששווה את הסכום של הכרטיס. לצערי רוב האנשים לא מבינים כמה קטן הסיכוי שלהם לצאת מורווחים, ולכן זורקים המון כסף במצטבר על המשחק הזה (כמובן בעידוד מפעל הפיס – שאינה חברה פרטית). לטעמי זו מסחטת כסף מהסוג הפחות מוסרי…

  9. תודה דורין, פשוט תודה !

  10. מסכים עם הכל חוץ מהקטע של ה”לא למסיבות” 🙂

  11. בנימין

    דורין, הספקה הבאה שלך מתמצתת את כל הפוסט:
    “לא לבזבוז זמן במחיצת אנשים רעילים, משעממים או טיפשים. לא להתרועע בחברת אנשים הזקוקים לרכוש פיזי — שלהם, של בני זוגם, של הוריהם או של ילדיהם — כדי להפגין את מעמדם החברתי. לא להשלים עם אנשים שמנופפים בסממני עושר מול פניכם.”

    ברגע שאינך נמצא בסביבה שכזו, אינך מרגיש צורך לרכוש שום דבר מעבר למה שבאמת חשוב לך ולחייך.

    זה החזיר אותו אל הסיפור הכל כך משעשע על נרו טוליפ ושכנו ג’ון סחרן האג”ח זבל.
    ד”א, לא לשכוח שעמידה ממושכת בפקקים עשוייה להוביל את האדם לקבלת החלטות פטאליות..:-)

    • נכון מאוד,
      אנשים מרעילים – בין אם זה בעבודה, בחיי היום יום או במסגרות אחרות – גורמים לנו לתיסכול כזה שיכול להביא אותנו למקומות נמוכים ולהוציא את התסכול הזה מכל מיני צורות – אכילה בלתי מרוסנת, קניות של דברים לא הכרחיים או מצב רוח ירוד.
      גם למצבים עם אנשים מרעילים כדאי להגיד ‘לא’, ולהעיף אותם מהחיים שלנו בכל הכוח.
      בסופו של דבר – אלה החיים שלנו, לא שלהם.

  12. ולדעתי יעצרו אותך בסוף על המרדה 🙂

    ועל מסיבות ואולי גם כמה תוספים אני לא (!) מוותר

  13. מה רע בחלב ומוצריו?!

    • 7 חטאים

      יש כל מיני דברים שלא טובים בחלב.
      גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה מוסרית (כל אתר תעמולה טבעוני יספק לך את המידע הזה – למרות שהם כמובן יחסירו נתונים שיתנו את התמונה המלאה).
      יש גם דברים טובים בחלב -למרות שהוא מזון מעובד מאוד, הוא עדיין מקור טוב למדי לחלבונים ויטמינים ומינרלים. היתרון המוסרי שלו זה שבישראל מדובר במוצר מקומי לעומת התחליפים שלו שהם בד”כ מיובאים ומעובדים לא פחות (אני אחסוך מאיתנו את ההרצאה לגבי מדוע מיובא זה נוראי, אבל רק תחשוב על כמות האנרגיה שצריך כדי לשנע מוצרים מקצוות עולם למפעלים, ואז לרשתות השיווק – ותחשוב כמה בארות נפט צריך לחפור בשביל זה, כמה כבישים צריך לסלול בשביל זה ומה זה עושה לעולם הבר מסביבם).

      בכל מקרה המלצה בריאותית טובה תהייה לצרוך מוצרי חלב מתוצרת מקומית בעיקר בצורה של יוגורט, ואם יש לך גישה למשק – לצרוך אותו טרי ולא מפוסטר.

      ומה שלא יהיה, לא לעבור לתחליפי חלב מעובדים ומיובאים כמו חלב סוייה שגורמים להרבה יותר נזק וסבל מחלב טרי של פרה ישראלית ברפת.

      • חלב מעובד? מי האכיל אותך את השטויות האלו? בתור מי שעבד במחלבה של תנובה אני יכול לומר לך שהחלב שאת שותה די קרוב למה שיוצא מהפרה. יותר מכך, בכל מה שקשור לחלב לא ברור לי למה מעובד זה רע. כל הגבינות ומוצרי החלב הן עיבוד של החלב. נמאס לי כבר מהשטויות האלו שהגיעו מהמזרח לגבי החלב כמקור כל רע בעולם.

        • 7 חטאים

          כנראה לא הסברתי את עצמי כמו שצריך.
          אני ממש לא נגד חלב..רק צריך להתייחס לכל הנתונים ולצרוך במידה.

          חבל הוא מעובד. הוא לא יוצא 3% מהפרה, והוא לא עובר פסטור כבר בעטין. הפסטור הורס חלק עצום מהרכיבים הבריאים שבו, וחבל. התהליכים האלה מכניסים את החלב לקטגוריה של מזון מעובד.
          גם גבינת חמש אחוז לא עברה הבשלה מסורתית באמצעות אנזימים.

          אפרופו מזרח, מהרגע שהמזרח נחשף לתזונה מערבית חלה שם קפיצה מדהימה גם בתוחלת החיים וגם בגובה הממוצע.

          • הפסטור הורס בעיקר טעם. מבחינה תזונתית הפסטור לא הורס את החלבונים (הם עוברים דהנטרוציה אבל ממילא מתפרקים במערכת העיכול) ולא את הסידן. בקשר לשומן, האחוז בחלב מהפרה מעט גבוה יותר אבל התהליך שמפחית את אחוז השומן לא פוגע ברכיבים התזונתיים של החלב. אני לא מכיר עוד רכיבים חשובים בחלב.

    • הנה מאמר שמביא את הנקודות עיקריות למדוע חלב לא בריא
      למה חלב לא בריא

    • אני מעוניינת בתשובה של דורין עצמה לשאלה. הרי אם היא מוכנה לאכול בשר אדום מס’ פעמים בשנה ואיננה נמנעת מלאכול עוף, דגים או ביצים, ברור שאינה טבעונית, ומקרה פרטי של אי-סבילות ללקטוז אינו מצדיק את האנטי הקטגורי נגד חלב ומוצריו שהיא מציגה. ואני חושבת ומקווה שדורין מספיק חכמה לא לנהל את חייה עפ”י הרשום באתרי פרופגנדה למיניהים.

  14. 7 חטאים

    לא לדיברות שמונחתות מלמעלה.
    לא לאנשים שאומרים לך מה לעשות, איך לעשות ואיך להרגיש בקשר לזה.
    לא לשטיפת מוח.

    כן לאושר.
    כן לשמחת חיים.
    כן לשבירת החוקים.
    כן לחצי הכוס המלאה. לרבע השוט. לשליש הצ’ייסר. בכל נוזל שהוא, לפי הטעם. מי ברז, תה ירוק או אבסינת.
    כן לחיים!!

    כן לבחירה חופשית.
    כן למחשבה עצמאית. תמיד.

  15. בנימין

    דורין, ברכותיי על הגיעך אל מוסף 7 ימים בידיעות.
    דנה ספקטור הממורמרת והחולמת על הבנקאי חלומות סיוט שמתגשמים כבר בבוקר האריכה רבות על הפוסט ‘חיה כמו מלכה’.
    היא לועגת לך שאת חיה ‘כמו מלכה’ אבל בבונקר בעוד היא, בעשור ה-5 לחייה, לוקחת כסף מאביה כדי לשרוד ולהתקיים.

    • וואוו, להיות אורחת הכבוד במאמר של ספקטור… לא קניתי וטרם הספיקותי לעיין בו… אך הגברת ספקטור היא ההיפך המוחלט מדורין במיזגה ואורח חייה ובשבילה לחסוך (או בכלל להתנהל באופן מתוכנן ומחושב) זה משהו מצחיק במקרה הטוב או סיבה טובה להתאבד… עם זאת הרהיטות שלה תמיד מצליחה לצייר את הדברים הכי דפוקים כמשהו חינני ומיוחד… לכו תדעו, אולי זו תחילתה של ידידות מופלאה…

  16. קוקו שאנל שלימדה את כל העולם את עקרונות האלגנטיות (מינימליזם ופשטות אבל באיכות המשובחת ביותר) הגדירה – “אלגנטיות היא סירוב”. אז גם אם יש כאן דברים (בודדים!) שאני לא תמיד מקפידה להגיד להם “לא” – בגדול אני אומרת “כן” גדול לפוסט הזה… ולמי שלטעמו הרעיונות ממוחזרים – מבחינתי שימוחזרו באינסוף וריאציות. לי זה עושה רק טוב.

    • בוקר טוב אורלי!
      אני רק מזכיר לך שהחכם באדם המליץ – 🙂

      “אחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך”

      • גוד אפטר נון גיא, מסכימה בהחלט שצריך לשמור על אופציות ועל איזון (וחלק מזה זה גם לא לקדש שום דבר). הפוסט הזה בעיני הוא עוד צורה של אימון אינטנסיבי לגישה וצורת חשיבה הפוכה מהמקובל אצל העדר מסומם הקניות והחובות. על רקע המנטליות של צרכנות כפייתית עם כסף שאין + שיעבוד סיזיפי לעבודה קשה – כל אימון לשינוי הוא מבורך וידוע שלעיתים צריך “טיפול בהלם” כדי להשיג שינוי קטן. לטעמי רוב האוכלוסיה שבויה כל כך חזק ועמוק בתוך המילכוד הזה שלא יכול להיות יותר מידי אימון לגמילה… וזה עוד בחינם!

        • כן מסכים. אבל אחרי “מחיקת” הזהות לחלק מהמגיבים…
          נראה לי שגורל העדר הוא בית המטבחיים …. 🙂

          • יאללה גיא, רק בשביל לגרום לך להרגיש יותר טוב, וששטיפת המוח ההפוכה של הבלוג הזה
            עדיין לא הצליחה למחוק את החשיבה העצמאית\צרכנית של הקוראים בו החלטתי להקדיש לך פוסט/תגובה
            שנקרא: אני לא מסכים אם דורין

            אני לא מסכים אם דורין בנוגע להליכה עיוורת אחרי שיטות אוטומטיות וחושב שניתן להשקיע יותר ברכיב המנייתי כאשר המחירים זולים בצורה קיצונית.

            אני לא מסכים דורין בנוגע להשקעה באגח הארוך, וחושב שבשום פנים ואופן אין לקנות נכס תנודתי במחירים מופקעים בצורה קיצונית.

            אני לא מסכים אם דורין בנוגע לפיזור גיאוגרפי, כלל עולמי,אלה חושב שלהיות בינוני בכיתה מלאה בדפרים זה הדבר הטיפשי ביותר שבן אדם יכול לעשות.

            אני לא מסכים אם דורין בנוגע להשקעה בתעודות סל וחושב שהתמקדות בסיכונים סיסטמיים של קריסת מערכות שיכולים לגרום לנזק בלתי הפיך למשקיע עדיפה על התמקדות בסיכונים עקיפים כמו סיכון מטבע, הפסדים ממיסים,וסיכוני סחירות שיכולים להביא להפסד במיסים. ויכול בהחלט להיות שאני אוכל אותה בגדול על הגישה הזו.

            אני לא מסכים אם דורין בנוגע לבחירה אינדיבידואלית במניות, וחושב שניתן לעשות זאת, כחלק מתיק מפוזר היטב שיש בו רכיבים מנוגדים אם קורלציה נמוכה ביניהם(זהב,מניות ואגח) וכל עוד אתה טיפוס אנליטי אם ידע נרחב בחשבונאות ותפיסה נכונה של סיכון, שמשקיע לטווח ארוך(5 שנים ומעלה)
            בנוגע לחסכון וסגנון חיים

            אני לא מסכים אם דורין שבן אדם צריך להציב לעצמו יעד חיסכון של פרישה מלאה בגיל מוקדם, אלה לחסוך מספיק בשביל להקטין את התלות מעבודה(להיפרד מהתלות במסלול ההפרשות מהעבודה לקרן הפנסיה)

            אני לא מסכים אם דורין שבן אדם צעיר צריך לחסוך את הכסף הראשוני באמצעות חיתוך אגרסיבי קיצוני בהוצאות ,לחיות בצורה עצמאית ושהוא צריך לעשות זאת במשך 10-15 שנה מחייו הצעירים הוא פתרון ראוי, אלה חושב שמגורים אצל ההורים או סידור דומה אחר שמבטל את ההוצאה של הדיור הוא הפתרון הראוי.

            אני לא מסכים אם דורין שפרישה מעבודה הוא החלום האולטימטיבי, וחושב המטרה צריכה להיות עבודה בחצי משרה או ברבע משרה.

            אני לא מסכים אם דורין בנוגע לאל הורות-נקודה! סוף!

            אני לא מסכים אם דורין בנוגע לתפיסה של יתרון יחסי/התמחות אלה חושב שהתמחות היא דבר מעולה שלא סותר את היכולת של בן אדם לפתח מיומנויות שיחסכו לו כסף על שירותים במיקור חוץ.

            אני לא מסכים אם דורין בנוגע לתפיסה של התפתחות ספרטנית כלומר רכישה עקבית של מיומנויות שמכינות אותך לגרוע מכל וחושב שצריך להתמקד בהתפתחות אומנותית/רוחנית/פיזית כל אחד על פי בחירתו האישית.

            ואחד פיקנטי לסוף אני לא מסכים אם דורין שהבלוג לא יוכל לשנות את תפיסות המיינסטרים, אני חושב שכשה מחירי הדירות יקרסו ותהיה פה אבטלה המונית כמו בספרד ,העדר הצרכני יעשה רציונליזציה לאחור ו”יגלה” את הבלוג הזה, אבל זה יקרה רק אז, כשה לאנשים באמת לא תהיה בררה.
            מקווה שהצלחתי להרגיע 🙂
            פרוג’קטיו.

          • מעולה פרוג’קטיו וגם הסרטון !
            אני מסכים עם דורין ביותר סעיפים ממך.
            אני לא מסכים אם דורין בנוגע למחיקת תגובות ענייניות ולא מתלהמות.
            כשזה קורה יש לי רצון להקים “אירגון מגיבים” שגם הלימודים התאצריסטים
            שהיא למדה ב LSE לא יעזרו לה לפרק. 🙂 🙂 🙂

          • וגם אני חושב שיש להעריך את אומץ ליבי… כי כל פעם שאני מתגרה אני מרגיש כמו הפרש הפולני שתוקף לבד עם סוסו את הלופטוואפה.

          • אבל זה בסדר, דורין. אל תרגישי רע עם זה. תקפתי פה כבר את שופנהאוור ודקארט וגם הם לא ענו לי.

  17. 2 שאלות:
    1. האם גם פעילים בעמותות שעובדים בשכר צריכים להפסיק?
    למרות שהם אפשר לומר מצילים חיים ברוב הזמן שהם עובדים..
    את לא חושבת שאם כל האנשים פתאום יחליטו שBASTA ודיי.. המשק כולו יקרוס.
    אנשים שזקוקים לטיפול שיניים ,יסבלו מכאבים ולא יהיה מי שיטפל. כי הרופא החליט שמסגרת זה לא בשבילו..
    עובדי בנק ופקידים אחרים (במשרדי רווחה,בתי ספר,עירייה)-נכון הם עושים עבודה פקידותית ,אם כולם לפתע יפרשו יקרה תוהו ובוהו גדול,איך את רואה את המצב הזה?
    אמא תרצה לרשום ילדה לגן ולא תוכל כיאין מי שירשום.. זה רק דוגמא אחת.
    הפקידות בקופת החולים יעזבו והקשישים לא יוכלו לקבל עזרה רפואית.
    איך את רואה את העולם ללא עובדים?
    אני אישית חושבת,שלעולם יש סדר מסוים אותו בנו בני-אדם ,הסדר בא לתת מענה לבעיות שהתעוררו ומתעוררות אצלנו.
    עבודות השתנו הרבה והופיעו חדשות(למשלם תחום המכירות והשירות שהשתנה מאוד).
    הסדר הוא למטרה מסויימת ,כדי לעזור לאזרחים,ולחיות חיים טובים יותר.
    גם חוקים(למרות שהחקיקה איטית ולא תמיד נכונה) הם בסופו של דבר מיועדים לתת מענה לצורך מסוים.
    הנקודה שלי היא,שחוקה ובעקבותה עבודה נוצרה ע”י בני -אדם למען בני אדם.
    כאשר הומוספייאנס חיו בחבורות שהיו לעיתים מאוד גדולות ,הם התמחו בתחומים שונים. ככל שהתפתחה החברה שלנו,נוצר הדפוס,התעשייה התברר שיש צורך בחוקים,חלוקת עבודה,ופקידים.
    בלעדיהם היה בלאגן,וסבל בעולם.

    אני אשמח לשמוע את דעתך 🙂

    2.אדם שרוכש וצובר מותרות ומודע לכך שהוא עושה זאת כדי לרצות?
    צריך להענש וצריך להתרחק ממנו?
    את שופטת אנשים בחומרה לפי דעתי.
    אנחנו סה”כ בני-אדם,ואם למישהו אין מטרה גדולה בחיים ומשמעות כמו קשרים עם המשפחה,או פיתוח מיומנות.
    וכל מה שיש לו זה קניות שמבדרות אותו, שיקנה..
    אולי באיזה שהוא שלב הוא יבין ,ימצא סיבה אחרת לחיות וזה יפסק.
    אם האדם מודע מה לא בסדר בזה?

  18. לדעתי פוסט מעולה, גם מי שלא מפסיק לעבוד חיסכון נותן ביטחון. מי שיש לו חיסכון שמספיק לכמה שנים ללא שכר חי בבטחון הרבה יותר גדול מזה שחי ממשכורת למשכורת ואם חלילה לא יקבל משכורת ניצב מיד מול שוקת שבורה.
    חשוב להיות בתזרים חיובי (יותר הכנסות מהוצאות), השלווה שזה מביא שווה הרבה בריאות.

  19. דורין, אם אינני טועה את בעצמך מחזיקה בכ. אשראי וזה גורם לי לתהות…

  20. תומר (אבל אחר)

    אני אוהב לקרוא את הבלוג שלך, הוא תמיד מרענן, תמיד מעניין ו(כמעט) תמיד מעורר מחשבה.

    עם זאת, אני מודה שהשימוש שלך באמירות פסקניות מאוד מרתיעה אותי מעט או אף יותר ממעט. טענות חד משמעיות כאלו מייצגות פעמים רבות מדי, נטיה להכללה, לפשטנות ולהימנעות מדיאלוגים.
    אני לא טוען שכך גם במקרה שלך (באמת לא קראתי מספיק כדי לחוות דעה) אבל ברמה הסגנונית, יש באמירות החותכות האלו שלך כדי להרתיע (לפחות אותי מכל מקום) וחבל.

  21. היכולת לומר לא, זה הביטוי הקרוב ביותר לחרות האדם, הקובע את ענייניו מתוך בחירה, בין היתר זה אומר להשתחרר מה- “לא נעים לי”…

  22. “הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם” (פרקי אבות). כל מי ששבוי ל-3 הדברים הללו נכנס ל”למלכודת העכברים הקפיטליסטית” ולא יוצא ממנה.אין רציונל ב-90% מהדברים שאנחנו רוצים לרכוש או רוכשים. דור ה”וילה וג’יפ” מבין רק אחרי שיש לו שבעצם אין לו כלום והוא שרף את רוב שעותיו היפות על חומר שלא יכול למלא את החוסר שלו אלא לזמן רגעי .כשאתה מרוויח 5000 אתה רוצה 10000 , כשהגעת ל-10000 אז 20000 נראים לך יותר מתאימים וכן הלאה… “אין אדם מת וחצי תאוותו בידו”.

    הנשמה צמאה למשהו הרבה יותר גבוה והרבה יותר שורשי ממספרים על המסך שמשקפים בעצם כלום במידה ולא משתמשים בהם לצרכים הנכונים .
    אין רציונל בלקחת את הילדים לגן בגיפ של 300K
    אין רציונל לקנות חולצה לבנה עם לוגו קטן ב-400 ש”ח רק כדי להראות לעולם שאני “מצליח” ויכול .
    אין רציונל לגור בוילה עם משכנתא של 7000 ש”ח ולחזור אליה מהעבודה ב-21:00 כדי שתוכל לממן אותה.
    מספרים על אדם שהסתובב עם מזוודה . שאלו אותו מה יש במזוודה. אמר :”קולב”. שאלו :” ולמה אתה צריך קולב?” ענה כדי לתלות עליו את המזוודה…..

    LESS IS MORE

  23. אני מאוד אוהבת את הבלוג הזה אבל הפוסט הזה קצת ביאס אותי, וגם- חייבת לשאול- למה לא לבידור בתשלום?
    את משווה אומנות ומוסיקה שאנשים מוציאים את הנשמה כדי ליצור ולהעלות למוצר צריכה שטחי ומטופש? את לא חושבת שלאמנים מגיע להתפרנס בכבוד מאנשים שרוצים לצרוך את התוצרת שלהם? עצם העובדה שהבידור באינטרנט פרוץ וגניבת תוכן נהפכה מקובלת ( וגם אני חוטאת בזה) לא אומר שזה לגיטימי ושצריך להלל את זה.

    • מסכימה מאוד עם יעל. הפריע לי מאוד הקריאה לא לצרוך אומנות. אני בנאדם מאוד מינימליסטי בצורה חריגה מאוד בחברה בה אני חיה,אבל ההוצאה האהובה עליי ביותר שלא מכאיבה לי בכיס בכלל ואני מוכנה בכיף לתת 3-4 שעות עבודה בחיי כדי לשלם עליהן-זאת אומנות.כשאני צופה באיתי טיראן בקאמרי למשל,אני באמת ובתמים רוצה לתת לו טיפ של 300 שקלים לפחות (למרות שאין לי ) בגלל הרגשה מהממת השראה עצומה קסם ועונג צרוף שהוא מעביר בכשרונו.וזו רק דוגמא.צריכת אומנות תורמת המון המון לחיים שלי ולעולם לא אוותר עליה.גם אם זה אומר לעבוד כדי ליהנות מחוויות מרוממות כאלה,אין בזה שום הפסד בעיניי.
      תיאטרון הוא רק דוגמא.יש גם מוסיקאים שיכולים להעביר אותי חוויה מטא-פיסית אדירה ואני כן אקנה את הדיסק שלהם ולא אהנה מעבודה קשה מאוד בחינם או במילים אחרות אגנוב להם את היצירה ואהנה בה בחופשי. וכן הלאה. יש הבדל גדול בין אומנות לבידור. ללכת לשייט ב’מג’יק ‘ עם רדיו 90 FM ועומר אדם זה בידור. לעוד קומדיה פאטית עם ג’ניפר אניסטון זה בידור. לשלם עוד 60 שקל בכניסה לבר כי איזה פלצן ידוע מתקלט שם,זה לשלם על בידור. מעצבן אותי שמערבבים.
      בקטע של מסיבות-מסכימה.לא תורם הרבה חוץ מהאנג אובר,כאבי ראש מריכולים ועוד תוספת לרשימת ‘הפעמים שהטרידו אותי מינית’…
      זהו.פשוט היה חשוב לי להגיד.יש דברים שהם לא אכל מים וגג ,שכן שווים כסף.מזון לנשמה,קוראים לזה.

      • שירה הי,

        מסכימה איתך לגבי מזון לנשמה, ובכלל לגבי תשלום על חוויות שגורמות לרווחה נפשית/פיזית, שנותנות לנו אנרגיה חיובית, ואף מפתחות אותנו כאדם.

        לגבי מסיבות-
        זו גם שאלה של איזה מסיבות את פוקדת.
        אני למשל הולכת למסיבות של ריקוד חופשי ושל קונטקט אימפרוביזציה, או לסוג של מסיבות רוחניות…. שם למשל החוויה שנשארת אחרת לחלוטין, אין האנג אובר, מכירים אנשים מדהימים, עובדים על כישורים פיזיים וחברתיים, חווה שינוי במצב רוחי לטובה, ואין הרבה ריכולים.

        פסטיבלים זה אותו סיפור- יכולים להיות חוויה נפלאה, גם אם זו הוצאה כספית.
        אפשר אולי לסגל את החשיבה החיובית שאם אנו תומכים בפעילות נאורה/אמנותית של אדם אחר, גם בנו ה”ייקום” ייתמוך כדי שנתרומם ברוחנו ונהיה נאורים.
        אני חושבת שזה דיי עובד….

  24. אז קראתי את האייטם הזה שוב היום.
    האמת, כתוב ממש יפה……… ומאד תופס אותי בבטן, משום מה.

    אבל כמו שתמיד הייתה לי בעיה עם אנשים נחרצים מידיי, יש פה דברים שבעיניי הם אבסולוטיים מידיי.
    למשל- לא לבילויים, לא למסיבות, לעיסויים, לכל דבר ש”עושה כיף” באופן כללי.

    אני מבינה מאיפה את באה…. באמת…
    המקום הזה של לא לברוח מעצמי כל שניה, לשים לב למקום הזה של לחפש כל הזמן לצאת מהבית, ולהתנות את השהייה שלי עם אנשים בכך שזה יהיה ב”סטינג” מיוחד שעולה כסף.
    באמת הרבה כסף יכול להישפך לשם, אם לא שמים לב.

    מצד שני
    חלקנו (אפילו אני קצת) בעלי צרכים חברתיים….
    וגם, דרך בילויים חברתיים נבנים דברים שאח”כ בונים אותנו כלכלית ומקצועית כמו: קשרים, כישורים חברתיים מגוונים, כישורים אחרים, ידע כללי.
    אלו כישורים מאד חשובים, ומאד כיף לפתח אותם בצורה כזו, ולגלות שאח”כ הם תורמים לנו כאדם, כאיש מקצוע וכעסק.

    וגם
    אלו בילויים שהתרומה לבריאות הנפשית והפיזית שלנו בלתי ניתן לערעור.
    נכון- החזקים שביננו יכולים להיות בריאים ומאושרים גם בלי מסיבות, חוגים, לימודים וכו’….. אבל מי אמר שצריך להיות חזק כל הזמן???
    בואו נחשוב כמה הוצאות על רופאים/פסיכולוגים נחסכות לנו כשאנו מבלים את זמננו בחוג שאנו ממש אוהבים, כשאנו יוצאים ומבלים בכיף מידיי פעם, או כשאנו פוגשים שם בן זוג מתאים שבכלל תורם רבות לרווחתנו…..

    אז כן, סולידית יקרה, בצורך חייך את מבטאת משהו מאד ברור, שיש לו אמירה בעלת ערך בנוף הצרכני של היום, ועל כך הערכתי…..
    אבל לא- התמונה לא כזו פשוטה…… נדמה לי שהחיים הרבה יותר צבעוניים והאפשרויות הרבה יותר רחבות.

    בכל מקרה, הערכתי הרבה על פועלך….

  25. דורין, שאלה:
    אני מסכים עם הרבה ממה שכתבת, לא מסכים עם חלק קטן ממה שכתבת, אבל כלל לא מבין את: “לא לרכוש פוליסת ביטוח על סיכון שתוכלו לממן בעצמכם”.
    לפני שבועיים שהייתי בחופשת סקי ונפצעתי. ביקור אצל הרופא + תרופות + פיזיותרפיה עלו לי 1000 ש”ח. הביטוח עבור כל אלו עלה לי 68 ש”ח והשתתפות העצמית בתביעה היתה 174 ש”ח. מימנתי לעצמי את הסיכון אבל בעזרת הביטוח החזרתי לעצמי את רוב הכספים – אני מנסה להבין את ההגיון של לא לרכוש פוליסת ביטוח אם אני יכול לממן לעצמי את הסיכון.
    דוגמה נוספת היא ביטוח תכולת דירה – בעברת פרצו לדירתי השכורה וגנבו ממנה שלל ציוד בסך כולל של 15 אלף ש”ח. לא היה לי ביטוח ולכן ביררתי כמה הוא יעלה. מחיר הביטוח של עד 50 אלף ש”ח הוא 300 ש”ח בשנה, או 15 אלף ש”ח במלך חמישים שנה. אני מעריך שבחמישים שנה הקרובות פורצים יפרצו לביתי/דירתי (היכן שזה לא יהיה) ויגנבו ציוד בשווי של עשרות אלפי שקלים. אני די עמיד כלכלית, אני כנראה אוכל לממן את הסיכון הזה – אבל אני לא מצליח להבין למה, מבחינה הגיות, לא עדיף לי לרכוש ביטוח.

  26. בתגובה לפוסט לעיל ומכיוון שזוגתי ואני מאמינים בחיוביות, חשבתי אולי תהנו ו/או תראו ערך בפוסט לעיל.

    בעיקרון, לקחתי כל ביטוי שלילי מהפוסט לעיל וניסחתי את הרעיון (פחות או יותר, הכנסתי כמה משלי) מחדש.

    (שלחתי את הפוסט במייל לסולידית, שאולי תעשה מזה פוסט אורח, אבל לא קיבלתי תשובה)

    אשמח לקרוא כל תגובה! 🙂

    —-

    המילה הטובה ביותר בשפה העברית

    ישנה מילה אחת, שאם הוגים אותה באינטונציה ובעוצמה הנכונה – כל היקום כולו יפעל לטובתכם. עוצמתה של המילה ניכרת גם בכל מה שקשור בכסף שלכם וביכולת לשמור כמה שיותר ממנו בכיסכם.

    “כן”.

    כן לחיים מלאי שפע פיננסי.

    כן לרכישות במזומן או דביט בלבד.

    כן לשכירות או מגורים באוהל אם צריך. כן לרכב יד שנייה או אופנוע או אופניים, שכר לימוד, שיפוצים או חתונה, הכל בהתאם ליכולת באותו הזמן. כן לשימוש אחראי בכרטיס אשראי, אם בכלל. כן לעסקאות תשלומים אם הם באמת ללא ריבית ויודעים מאיפה יגיע הכסף להחזיר אותם. כן להימנעות מתשלומי ריבית לאחרים, בשוק הלבן, האפור או השחור. כן לחופש כלכלי. כן למנטרות נפלאות כמו “חופש,” “פשטות מרצון” ו”סוף מעשה במחשבה תחילה”.

    כן לחשיבה ארוכת טווח. כן לעתיד טוב יותר שמגיע מהווה נבון יותר. כן ליתרת פלוס בבנק.

    כן למצויינות. כן להגשמה עצמית. כן לעבוד במה שאוהבים ולאהוב את העבודה. כן לפנאי. כן לפרישה מוקדמת. כן לשיפור עצמי בהשוואה למי שהיינו אתמול. כן להמנעות מדרמות וקטנוניות. כן לשעות מנוחה ושבת מנוחה. כן לשיחות עבודה רק עד 5:00 בערב, וגם זה לכל המאוחר. כן ליקיצה טבעית, לשינה בריאה, לערנות, לבקרים ארוכים, לאהבה, לעזרה לאחר ולאיזון הנפשי שאתם מעניקים לעצמכם ולאחרים, בחינם או בתשלום, מתוך השפע שיש לכם.

    כן לתרבות הפנאי. כן להגדלת החסכונות וההשקעות ביחס ישיר לעלייה בשכר. כן לדיפלציה אישית, פחות זה יותר. כן לקניית דירות או בתים שבהישג ידיכם ומתאימים לכם עכשיו ולשנים הקרובות. כן לגדלים אופטימילים. כן לתרומות או מכירות של חפצים מיותרים.

    כן לקניית מוצרים שאתם זקוקים להם או באמת ישמחו אתכם ואשר הינם בהישג ידכם המיידי. כן למוצרים רב-תכליתיים, רב-פעמיים או במחירים הנכונים ובאיכות מעולה. כן לשימוש בגאדג’טים כל עוד נשמתם באפם לפני שקונים אחרים. כן ליד שנייה. כן לאיסוף זכרונות. כן לקניות מחושבות. כן לתחביבים שמעשירים אתכם. כן לניקויי פסח של חפצים ובגדים. כן לפרוייקטים משותפים, כגון גינה, עם השכנים. כן לספריה הגדולה מעולם, האינטרנט.

    כן לעבודה מהבית או בקרבה אליו. כן לשימוש מושכל ברכב פרטי, אם בכלל.

    כן לצמצום השימוש בדיו ונייר. כן לקינדל ודומיו. כן לחוג שמעשיר אתכם. כן להליכות בטבע. כן לתמיכה בעוסקים זעירים, מורשים ועסקים קטנים, הכל במחירים סבירים. כן ללימוד מהאינטרנט על כל מה שאפשר לעשות בעצמכם בנוחיות ביתכם. כן לעשות מה שאפשר בכוחות עצמכם. כן לרכוש פוליסת ביטוח על סיכון שתתקשו מאוד, אם בכלל, לממן בעצמכם.

    כן לישיבות עם חברים, קמפינג בטבע, בילויי זמן איכות. כן להשקעות – גם אם צריך ללמוד הרבה על מה זה כסף ובכלל. כן לחתונות שניכרת בהם מחשבה רבה ותקציב קטן.

    כן ליציאה להרפתקות. כן לקלילות. כן לאיזון. כן לטיסות מחוץ ל”עונה”. כן לטיולים ספונטניים. כן להוסטלים או ספות של חברים או אירבינבי ודומיו. כן לשהוּת ארוכה מ-3 חודשים בחו”ל.

    כן לשימוש בערוצי המדיה כמקור לגדילה אישית – טלוויזיה, רדיו, אינטרנט.

    כן להתייחסות לגוף כאל מקדש. כן לצמחי מרפא. כן לפעילות גופנית. כן לטמפרטורות סבירות. כן לאכילה במינון.
    כן למזון אמיתי שניתן להבין את כל רכיביו. כן לטבעונות. כן למזון בריא וגם אורגני אם אפשר. כן ל100% מיצים טבעיים. כן למים נקיים (אפשר להוסיף חומץ תפוחים או לימון, מוסיף המון!). כן לבשל, לנקות ולהכין תה בעצמכם.

    כן לבשל לפחות ליומיים – שלושה קדימה.

    כן לגדל כמה שיותר מהאוכל בעצמכם, נקודה.

    כן לשהייה במחיצת אנשים נפלאים, מרתקים וחכמים. כן להתרועע בחברת אנשים הזקוקים לרוחניות — שלהם, של בני זוגם ושל סביבתם — כדי להרגיש שהם חיים. כן להשלים עם העובדה שיש אנשים טובים וחכמים שחושבים אחרת מממכם.

    כן לבני זוג אוהבים, מקסימים ובעלי מודעות כלכלית. כן לעמידה על דעתכם, גם אם היא בדעת מיעוט, וגם אם מופעלת עליכם סחטנות כלכלית-רגשית של קרובים או לחץ חברתי. כן לקשב וחיבה. כן ללימוד ילדים על כלכלה אמיתית.

    כן לפזר, ולו רק קצת, את הביצים במספר סלים. כן למספר מקורות הכנסה. כן לנטילת גורלכם הכלכלי בידיכם שלכם, ובהם בלבד.

    כן להשקעה פסיבית לסוגיה. כן למסחר עצמאי. כן לניירות ערך, תעודות סל, אגרות חוב, השקעות ערך ועסקים בהם מבינים. כן להבנה פיננסית. כן להפרדה בין ביטוח להשקעות. כן לבדיקה חודשית או רבעונית של התיק. כן למכירה כשצריך, גם אם בהפסד. כן לקנייה שקולה בהתאם לדיסיפלינה. כן לתשלום דמי ניהול נמוכים, עד 0.5%, וגם זה הרבה. כן לתכנוני מס מתונים. כן לקפיטליזם נאור.

    כן לאחריות אישית. כן לאופטימיות. כן לבטחון עצמי. כן לשאפתנות. כן לאינדיבידואליזם. כן לניהול חייכם בהתאם לתנאים שלכם, היכולים להשתנות מעת לעת. כן לקחת אחריות על הכל. כן לבחירת ערוצי התקשורת וצריכתם במידה.

    כן לומר “לא” גם אם זה פחות יפה או פחות מתבקש מלומר “כן”.

    הדברים הללו הם בגדר הרצונות והדרכים להביא אתכם לעצמאות כלכלית, נפשית ומנטלית.

    “כן” הוא הכוח השומר עליכם והמזמן את הרצוי אליכם.

    “כן מעוניינת”, “רוצה להיות שם”, “זמין רק במועד זה”, “כבר יש לי כזה”, “מבקש לקחת חלק”, “יש לי זמן לזה”, “זה אקטואלי”, “אני רוצה לעשות את זה”, “מצאתי דרך טובה יותר”.

    תבטאו זאת איך שתרצו –
    פשוט אמרו כן.

    —–

    אשמח לקרוא כל תגובה! 🙂

    כל טוב,
    איתן

  27. סולידית, מדוע לא לסוצאליזם? אם אנחנו מבינים שבכל חברה תמיד יהיה את אלו שפטיש הגורל נוחת עלהם, מדוע לא לאפשר רשת ביטחון סוציאלית?

  28. סולידית, לא לשלם על מי שתייה זה מצריך אומץ רב 🙂 (לא רואה את עצמי עושה את זה)
    תודה על הפוסטים מעוררי ההשראה.

השאר תגובה