בית » עצמאות כלכלית » אצבע משולשת

אצבע משולשת

“אפשר להפסיק עם הבלוף הזה של “לא עובדת”. היית שכירה, היום את עצמאית.”

“אם יש לך מעט הכנסות מהבלוג, זו לא הכנסה פאסיבית – כי את עובדת (!) עליו”

“עובדה שאין אדם אחד עלי אדמות שמיישם את המודל שלך 70 או 80 שנה. אף אחד […] לא עונה להגדרה של משיכת כספים מהקרן כל החיים בלי לעבוד.”

“אני לא מאמין שהסולידית תמשיך להחזיק באותו אורח חיים סטודנטיאלי אחרי גיל 40-45…”

הציטוטים הנ”ל לוקטו כולם מהתגובות לפוסט הזה.

השאלה המעניינת כאן איננה מי, לעזאזל, האנשים הללו, מדוע הם סבורים שהם מכירים אותי, או כיצד הם מרשים לעצמם לקבוע אי אילו אמיתות אודותיי מבלי שאי פעם החליפו איתי מילה.

מה שבאמת ראוי לדיון הוא רמת השבלוניות והדוגמטיות שמאפיינת את השיח סביב מושגים מורכבים כמו “עבודה” ו”פרישה”. לפעמים נראה שכל פרשנות אחרת, החורגת מהמיינסטרים הקרייריסטי, אינה אלא חילול הקודש, בלוף או אחיזת עיניים.

פעם, לפני עשרות שנים, העולם היה עני יותר. הגישה למידע הייתה מוגבלת יותר. כולם עשו את אותו הדבר: עבדו רוב חייהם ומתו זמן קצר אחרי שנחלשו מכדי לעבוד.

ככל שהעולם התפתח ותוחלת החיים עלתה, החלה צומחת שכבה דקה של קשישים שהגיעו לעצמאות כלכלית בערוב ימיהם. דור הפנסיונרים הזה עיצב את תרבות הפרישה של ימינו: צעידות בוקר לאורך החוף, טיולים ברחבי העולם, משחקים עם הנכדים, התנדבות, אכילה במסעדות (הרי מי יבשל לעצמו בפנסיה (*)), וכן – גם רביצה בקופות חולים ובהייה בטלוויזיה מבוקר עד ערב.

כדי לשדר “אמינות”, אדם הפורש מעבודתו חייב לבצע פעילויות “ניטרליות”  שהולמות את המצופה מפנסיונר. הכלל ברור למדי: אחרי שמפסיקים לעבוד מותר להוציא כסף. אסור להכניס כסף. עכשיו, נסו למצוא מישהו שחי כך 70 או 80 שנה ברציפות. רגע, לא הצלחתם למצוא מישהו שמשחק עם נכדיו 70 שנה ברציפות? אהא! ידעתי שמשהו מסריח בתאוריה הזו.

מובן שאם את מקבלת כסף על הדברים שאת עושה אחרי הפרישה, הרי שלמעשה לא פרשת מעולם. אין הוכחה טובה מזו לכך שהתאוריה שלך נכשלה או צפויה להיכשל בעתיד הנראה לעין, ויתכן אף  שבכלל נגמר לך כל הכסף שחסכת.

זה גורם לי לתהות מה יקרה אם אסיר את הפרסומות מהבלוג הזה: האם אז תרשו לי להגדיר את עצמי כמי שפרשה מעבודתה? ומה אם אשאיר את הפרסומות, אבל אשתמש באלגוריתם אוצר-תכנים מתוחכם כדי שיכתוב את הפוסטים במקומי בזמן שאני רק אוספת את הצ’קים מגוגל – האם אז זה יניח את דעתכם?

אנו נמצאים בעיצומה של מהפכה פוסט-תעשייתית שהאינטרנט הוא המדיום העיקרי להפצתה. המהפכה הזו מבחינה באופן חד בין אלה שחסכו כסף לבין אלה שאינם רוצים לחסוך כסף. עבור האחרונים, העבודה היא מאסר לכל החיים. עבור הראשונים – העבודה היא אופציונלית לחלוטין. 

זו הסיבה שאני מגדירה עצמי כמי שפרשה מעבודה פעילה. המשמעות היא שאין לי עוד צורך לעבוד בשביל כסף, ואני מודעת לעובדה הזו באופן מלא. החסכונות שלי, וההכנסה הפסיבית שהם צפויים לייצר עד יומי האחרון, מהווים מעין “אצבע משולשת”, או FUCK YOU MONEY בלעז. מפעל הפיס, כידוע, עושה שימוש נפלא בקונספט הזה כדי לשווק את מוצריו הרעילים. אני טוענת שאפשר להגיע לאותו מצב גם בלי למלא לוטו.

היתרון האסטרטגי, ארוך הטווח של “האצבע המשולשת” הוא כמובן חופש הבחירה. אני יכולה להחליט שאני חוזרת מחר לשוק העבודה כי מתחשק לי, ואני יכולה לצאת למסע של עשר שנים בנפאל. אני יכולה לעסוק בתחביבים שיש רווח בצידם (השקעות, כתיבת בלוג ועוד אי אילו יוזמות) או בתחביבים שאין רווח בצידם (אייקידו, התנדבות, אופניים).

כל עוד האצבע המשולשת מונפת אל על, אני יכולה להפסיק, לחתוך, ולעבור לעשות משהו אחר שמעניין אותי יותר – מבלי להגיש דין וחשבון לאף אחד. את הקרירה הקודמת שלי עזבתי לבלי שוב. חסכתי מספיק ואני לא צריכה את הכסף.  לרוב האנשים חסר כסף. אני יכולה להרשות לעצמי לעזוב כל מקום עבודה בכל זמן. רוב האנשים לא יכולים לעזוב.

הפרישה שלי, במילים אחרות, היא יותר משינוי סטאטוס חברתי-כלכלי או ביולוגי-כרנולוגי. היא בראש ובראשונה שינוי סטאטוס מנטאלי, הנובע מהידיעה שגורלי הכלכלי אינו תלוי בבוס ספציפי, בלקוח ספציפי או בגחמותיו של אדם אחר.

אני עצמאית כלכלית — רק בלי להיות זקנה.

(*)  פשטות מרצון וחסכנות אינן משתלבות היטב בקונספט הנורמטיבי של “החיים אחרי העבודה”. הן נתפסות כברירת מחדל, מוצא אחרון, הקרבת קורבן. המיתוס הזה מונצח היטב ביצירות פורנוגרפיית עוני מבית היוצר של מיקי חיימוביץ’, אורלי וגיא וטמקא. הרי רק האומללים ביותר ממשיכים לעבוד אחרי ש”פרשו”, אם בכלל הצליחו לפרוש, וגם זה בדרך כלל מחוסר ברירה.  אז את מבשלת, מכבסת, מתקנת ובונה בעצמך? מזל טוב, את עקרת בית ולמעשה לא פרשת מעולם. מה שבטוח הוא שבשלב מסוים הג’וב הזה ישחק אותך עד דק ואחרי גיל 45 לא תוכלי עוד לאמץ את אורח החיים הזה.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

87 תגובות

  1. אחת הנשים הכי מגניבות שאני מכיר!
    לייק על האייקידו 🙂

  2. הי דורין
    אשמח לתגובתך:
    אם אדם ירש סכום המספיק למחייתו לפי שיטתך לכל חייו ואף יותר, כך שמעולם לא נזדקק לעבוד יום בחייו ויש לו מספיק לשלם לבעלי מקצוע שיעשו עבורו את המלאכות בבית
    והוא מבלה את כל חייו בלעשות כמה שיותר כייף בהתאם ליכולותיו הכספיות.
    האם הוא עונה להגדרות שלך?

    • למחזיראור,
      מה שתארת זה לא פאק יו, מה שדורין כותבת זה כן.
      תמשיך לעבוד כשכיר וניראה כמה זמן הבוס הטוב והמיטיב ירצה אותך, או כמה זמן הוא ישאר בתפקיד ואם גם מחליפו יהיה כ״כ נדיב כלפיך.
      לי היה מצב עדיף משלך במשך קרוב ל 20 שנה, אבל זה השתנה בצורה נוראית. למזלי כשנפל לי בוס דפוק הייתי במצב שיכולתי לומר לו בפנים: פאק יו (וגם עשיתי זאת, אפילו באנגלית כי זה היה בארה״ב).
      זמן זה דבר יותר חשוב מכסף. כסף בא והולך ובא וחוזר חלילה, אבל הזמן תמיד צועד קדימה, ואפילו סטיבן הוקינג הגדול עדיין לא פיתח מספיק את מכונת הזמן שלו.
      ישנם הרבה משפטים חכמים של חז״ל שכדאי לזכור, במיוחד לאור תרבות הצריכה ההדוניסטית הבלתי פוסקת של זמננו. למשל: ״איזהו עשיר השמח בחלקו״.

      לדעתי בישראל אחד העיוותים הקיימים שגם גרמו לתרבות הצריכה להתפתח לממדי מפלצת (וליוקר המחיה), זה המצב של מה שאני קורא: ׳סינדרום האמא הפולניה׳. מה זה אומר? רוב ההורים בישראל חיים בשביל ילדיהם, מעניקים להם סכומי עתק (כבוגרים) לקנות דירה, חוסכים מעצמם כדי להוריש כמה שיותר לילדיהם וזה כניראה התפתח מהיות העם היהודי פרנואיד על עצם קיומו.
      בארה״ב רוב האנשים אינם מוטרדים מכך ומנסים להעניק לילדיהם את המיטב עד היותם בוגרים, ולאחר מכן נותנים להם לחיות את חייהם ולנתב את עתידם הכלכלי לבדם, בעוד ההורים משתדלים להנעים את זמנם הם עלי אדמות על פי יכולתם.

      פעם גם היה מצב שהילדים היו אחראים לתמוך ולעזור להורים בזיקנתם, אבל היום משתמשים רוב האנשים בעובדים סיעודיים (בהרבה מקרים עם עזרת המדינה), כך שהצד הזה של המשוואה השתנה. גם נושא תמיכת ההורים ישתנה, כי הדור שירש יהיה לו הרבה פחות להוריש מצד אחד, ומצד שני הילודה גדולה כך שאי אפשר ממש לעזור לכולם. אגב זה גם יצר מצבי חיכוכים ומריבות ירושה במשפחות בהן חלק מהילדים שפר עליהן גורלן וחלק לא, וכך נוצר מצב שההורים ניסו לעזור ל ׳חלשים׳, ואז ניראו כמפלים לרעה בין אחים.

      • מחזיראור

        תבין.. זה מעניין לי ת-**, אם המעסיק יפטר אותי או לא.
        הוא יכול להגיע מחר ולומר לי – מחזיראור, תעוף מפה – ואני אגיד לו – “בי כפרה”.
        אני אקבל פיצויים, דמי אבטלה.. כולנו מסכימים שלא לעבוד זה גם סבבה.
        כסף יש לי, תחביבים יש לי. במקרה הכי גרוע אני אצטמצם.
        ואז אחפש עבודה חדשה, או שלא. אני אחליט בהתאם לנסיבות.

        אבל העיקרון הזה של “לא לעבוד” פשוט לא קיים אצלי.. מבחינתי להשתעבד לאידיאולוגיה קשיחה, זה יותר גרוע מלקום לעבודה בבוקר.

  3. מחזיראור

    וואו.. אני נרגש להיות אחד המצוטטים..!!

    אז מי לעזאזל האנשים האלה?!
    נעים מאוד דורין.. אני מחזיראור, שם בדוי.
    יש לי הרבה כסף בבנק, אין לי מטבעות זהב, ויש לי את היכולת המוכחת לאורך שנים ארוכות – לחיות מסכום של כ-3000-2000 ש”ח לחודש. (8 שנים אם להיות מדוייקים, עד שזה התחיל לשעמם אותי)

    אוהב מאוד את עבודתי כשכיר.
    אותה עבודה ממנה אני יכולה לצאת מוקדם או להגיע אליה מאוחר אם נורא מתחשק לי לרבוץ בים כמה שעות.
    השכר הנאה שהבוס משלם לי מאפשר לי לתחזק כמה תחביבים יקרים למדי, כולל ילדים.. כרגע אני יכול לעשות מה שבא לי מבלי לגעת בחסכונות שלי, אלא רק להגדיל אותם יותר ויותר, עד שימאס לי.
    אולי מחר.. אולי בעוד שנה, אולי בגיל 67, אולי לא ימאס אף פעם.
    אם זה לא פאק יו, אז אני לא יודע מה כן.

    בקיצור.. כמו שאת מתרעמת על הקוראים שהם חצופים כי הם מניחים הנחות, הקוראים מתרעמים עלייך חזרה כי את מניחה הנחות.
    את מניחה שהם בחובות, שהם לא מסוגלים לחיות בצמצום, שהם אסירים של גחמות הבוס, והחביב עלי שהם “מפחדים” לחיות אחרת.

    אני חושב שרוב הקוראים, ואני ביניהם בהחלט מכבדים את הבחירה שלך לחיות מכספי התשואה של החסכונות שלך, זה היה נחמד אם היית טיפה יותר מכבדת כלפינו.

    • אתה מחזיראורה!!! 🙂 🙂 ידעתי!
      אותה עבודה ממנה אני “יכולה” 🙂

      בכל אופן אהבתי את התגובה.
      רק שלא בטוח שאני יכול להמשיך להיות מחויב לאהבה האפלטונית מהגובה הקודמת 🙂

      • אם מחזיראור לא מחזיראורה – אז אני צנצנת ומבטיח שאחליף את האייקון בצד לצנצנת.

      • מחזיראור

        מגדר ומין כל כך משעממים אותי.
        תאהב אותי בגלל הנפש.. 3>

        • אוהב , אוהב.
          יש פה אנשים בעלי יכולת לזהות תסמונות קליניות דרך האינטרנט.
          אצלי קיימת יכולת לזהות מגדר.

          • גיא, האם מדובר בעקיצה כלפיי?
            בנוסף קצת זנחתי,שלא בצדק, את הדיון שהיה לנו- רציתי להוסיף שההפרדה בין לוגי לנומולוגי חשוב מפני שאת השני אכן אפשר להסביר בצורה מכניסטית, את הראשון ייתכן שאפשר לפתור אך ורק בכלים אנליטיים.
            בהקשר זה ראוי לציין שישנן גישות רבות בפילוסופיה של המתמטיקה- חלקן ריאליסטיות (אפלטוניזם) וחלקן לא. קורט גדל כתב על התממשותה של המתמטיקה בנפרד מהידיעה של בני האדם.
            בכל אופן אני מסכים ולא מסכים איתך בנוגע להיפרדותה של הלוגיקה מהמציאות האונטולוגית הפיזיקלית- העובדה שאנו לא יודעים להסביר את זה עכשיו איננ. מצביעה על פיתרון לכאן או לכאן.שמעתי כמה טיעונים פילוסופיים מבוססים של שני הצדדים.
            בקשר לאיינשטיין ותפיסת היקום/חקר היקום והקשר למדע – אני מסכים שהיכולת שלנו לתפוס את הדבר לכשעצמו מוגבלת, זה ממש לא אומר שאני לא אמשיך לנסות(:

          • אהלן משה, אתה רוצה שזאת תהיה עקיצה כלפיך? 🙂

            על רגל אחת כי אני בדרך לקחת ילד מהגן – רציתי להוסיף בזמנו
            שהאדם הוא קנה המידה לכל הדברים ולכן הסכין לא תוכל לחתוך את עצמה.

            ולפני שתגיד רלטיביזם – אז רלטיביזם הוא לא בהכרח מדרון מוסרי חלקלק.

          • משה , לפני הכל אציין שאני נהנה מהדיון . אבדוק את קורט גדל כי לא שמעתי עליו ועתותיי
            בידי. רק אמליץ לך להיזהר בניסיונות האנליזה לא להגיע לכדי פאראליזה – אני חושב שזה סוג של הומור של ה “סוג מסויים של משהו כלשהוא איפשהוא” 🙂

          • טוב, משה. אני מקווה שאחרי שתחקור את
            האלקטרון, הפרוטון הנייטרון,פוטון, הנייטרינו והמיואון
            ואת הנבלות,הקווזרים ,כוכבי הניוטרון , הפליאדות והחורים השחורים
            ואת כל המונחים המוזרים האלה שאמרת קודם בביולוגיה 🙂
            תגלה שזה אתה. היקום זה אתה.
            אני לא מספיילר – כי אין סיכוי שתאמין לי 🙂

          • גיא, באופן עקבי נעלמים מהודעותיך כפתורי ה”להגיב”! תופעה מעיקה למדי.
            בכל אופן – לצערי כבר פספסתי את הרכבת האקדמית שתיקח אותי לחקר האלקטרונים\בוזונים\קווארקים וגלאונים, גם הקו המוביל לחקר החלל כבר נסע מזמן..
            אגב – לפני שבוע הזדמן לי לשבת עם חבר הלומד תואר מתקדם בפיזיקה. הוא סיפר לי (אנחנו תמיד דנים בסמולטוק של קו התפר בין פיזיקה לפילוסופיה) שקרא מאמר מרתק למדי. המאמר עוסק בתיאוריה פיזיקלית שנקראת סופרסימטריה (התיאוריה עצמה אומרת כי לכל חלקיק חומר (קווארק כזה או אחר) קיים חלקיק נושא כח צמוד לו [בוזון כזה או אחר]). במאמר הספציפי – כך סיפר חבר שלי – מסביר החוקר, ד”ר גייטס כלשהו, כי במשוואות המתמטיות המתארות של התיאוריה, נמצאו חלקי משוואות הדומים באופן מאוד מחשיד ל…….קוד מחשב המבצע תיקונים בקוד נתון (או בקיצור תוכנה המתקנת קוד שבור). חבר שלי הסביר לי שהמחקר רומז שייתכן (לדעת החוקר ולדעת פילוסופים ופיזיקאים אחרים) שהמציאות החומרית (היקום) בנויה כקוד מחשב לכל דבר…מישהו אמר מטריקס?
            אם אתה מתעניין למאמר קוראים doubly-even self-dual linear binary error-correcting block code

          • נכון משה, מבין את מצוקתך.
            דבר ידוע הוא שמנוע התגובות בסולדית מופעל על ידי ה Infinite Improbability Drive
            תודה על הסרט וההפניות.
            רק שלפעם הבאה אנא זכור לשאול את חברך מה זה באמת הדזה-ןן במטריקס
            כי אני כל הזמן נלחץ מהם 🙂

          • המנוע המדובר יכול כאמור לגרום לקפוץ במהירות הגבוהה ממהירות האור מנושא לנושא ולכל נושא.
            יחד עם זאת איכשהו
            ההרצאה הבאה
            זה מכסה את כל הנושאים שדיברנו עליהם וגם חלק מהנושאים האחרים שהבלוג מדבר עליהם.

    • אני נוטה להאמין שמצבך הייחודי (והנפלא, יש להדגיש) אינו מקנה לך את הזכות לדבר בשם ציבור הקוראים של הבלוג הזה – או בשם אף אחד אחר, לצורך העניין.

    • מחזיראור, אני מאמינה למה שכתבת, למרות שבאמת אתה לא מייצג איש מלבד עצמך. אבל מה שאני רוצה לשאול זה, אתה באמת מאמין שלמרות היחסים המעולים עם הבוס, הוא לא יפטר אותך? לא יכניסו לך שם סכין בגב? אתה באמת מאמין שיחסים בעבודה מבוססים על מה שאתה חושב שהם מבוססים? אתה יודע, אבא שלי היה שפיץ בעבודה, עבד במשך שנים בתפקיד בכיר, עשה יופי של כסף. כשהתחלפה ההנהלה, התחילו אינטרסים מלוכלכים ושמו לו מנהל, בחור צעיר שלא ידע עשירית ממה שאבא שלי ידע. הבחור גם היה אפס ביחסי אנוש. אבא שלי עבר כבר את גיל הפנסיה. אבל הוא לא זוכר את המשכורות הגבוהות, החופש וההערצה. מה שהוא אומר כשהוא מדבר על העבודה זה “30 שנה במפעל המחורבן”.

      • מחזיראור

        איפה כתבתי שאני מאמין שהבוס לא יפטר אותי?
        ההחלטה שלו לפטר אותי או לא, לא קשורה לאיכות חיי.. וגם לא לרמת החיים שלי.
        (להזכירך.. יש פיצויים ודמי אבטלה בעולם)
        כבר פוטרתי והתפטרתי מספר פעמים בעבר, ודווקא נהניתי מהחופש ותקופת האבטלה. זו ממש לא דרמה.. למרות שאני מבין מדוע אביך נפגע. לי זה לא יקרה כי אני לא תופס את העבודה שלי באופן כזה.

        אז יכול להיות שהוא יפטר, יכול להיות שהוא בעצמו יפרוש לפנסיה ויסגור את המשרד, יכול להיות שאני אצטרך שינוי וארצה לעזוב. זאת עבודה – לא חתונה.
        אבל – לי יש מקצוע, הוא יחסית מבוקש, גם בחו”ל, ולנסיון שלי יש ערך גדול.
        אני יכול למצוא במהרה עבודה כשכיר במשרד אחר, אני יכול לעבוד כפרילנס בהיקף השעות שמתחשק לי, אני יכול למכור עבודות גמורות בשוק החופשי, אני יכול אפילו לפתוח משרד ולהעסיק עובדים..

        וכמובן – אני יכול לצאת לפרישה מוקדמת כמו דורין, אם ארצה.
        אני פשוט לא רוצה. 🙂

      • שמנת וחלב

        אמנם לא מחזיראור(ה), אבל יכולה לומר שמרויחה שכר יפה מאד, בעבודה “עם קביעות” (בערך), כשכירה, במקצוע שמעניין אותי מאד, ושאם מחר הייתי זוכה בלוטו, הייתי ממשיכה להגיע בבוקר ולעשות אותו הדבר. גם אני יכולה לקחת חופשות כמעט בכל עת שבא לי, ולפעמים – בא לי אבל אני מתפשרת על צרכי הארגון.
        כן, מרגיזים אותי לפעמים, ואולי גם מלכלכים עלי, אבל אני לא רואה את זה כחלק העיקרי מהעבודה שלי. זה לא שהעבודה מושלמת, אבל זה גם התחביב שלי ואני נהנית לקום בבוקר ולהגיע.
        אני רוצה את הבטחון הכלכלי שיקנו לי חסכונות, ודואגת להגיע לסוג של עצמאות כלכלית כדי לפרוש בכבוד, לכשיבוא לי, ולחיות עם הרבה יותר מ- 3800 ש”ח בחודש. ואני מניחה שגם אז, אנסה להתערות במקום דומה לזה שבו אני עובדת היום. אני חיה משמעותית מתחת לרמת החיים שאני יכולה להרשות לעצמי ולמשפחתי (הכוללת ילדים), ועדיין נהנית מאד להוציא כספים על ילדי המקסימים והמתישים והמדהימים. אני רוצה להבטיח להם איתנות כלכלית (כמו הנדלניסט, למשל). אני נהנית ממספר תחביבים נוספים שדורשים מימון, וכל זאת באופן מחושב.
        למי אכפת אם דורין פרשה או ממשיכה לעבוד? המסר העיקרי כאן (לדעתי) הוא לא זה: דורין יכולה *לבחור* שלא ללכת לעבודה רגילה, בדיוק כמו שאני בוחרת ללכת כל יום לעבודה שלי. אני מניחה שמי שחושב כך על עבודתו (אני יודעת שאין הרבה כאלה) בכלל לא חושב על חסכון עבור פרישה מוקדמת – למה לי? כך שאני ממש לא מזדהה עם הרצון של דורין (כדוגמה) לפרוש בגיל מוקדם.

        גם המצב שלי לא “רגיל” ואני ברת מזל בשל נסיבות והזדמנויות ויכולות אישיות מאד ספציפיות. אני גם *בוחרת* אם לקנות בגד חדש, ואיזה מזון לצרוך, לנסוע בתחבורה ציבורית יום יום (מה שלא מפריע לי) אבל להעסיק עוזרת (לא אוהבת לנקות). לעומת זאת, גם חברי הטובים לפעמים פשוט לא מבחינים בין “רוצים לצרוך” לבין “צריכים”, והבלוג הזה מדבר בעיקר על ההבדל הזה ואיך והאם לממן אותו.

        • אנשים טועים לחשוב שהעובדה ש-3800 ש”ח מספיקים לכיסוי כל הצרכים והרצונות שלי פירושה שאני מרוויחה 3800 ש”ח, ולכן התקציב שלי הוא פונקציה של אילוץ או היעדר ברירה.
          יתכן שזה נובע מהעובדה שאנשים רבים נוטים לבזבז קרוב ל-100% מהשכר החודשי שלהם.
          באשר לעובדה שאת נהנית מאוד מעבודתך כשכירה – חשוב להדגיש שאין לי התנגדות לעבודה בפני עצמה (כל זמן שהיא לא תרגיל קיינסיאני בחפירת בורות ומילוים מחדש בעפר). יש לי התנגדות לכך שאנשים עובדים פשוט כי אין להם ברירה, כי הם פוחדים, כי הם מרגישים מחויבים כלכלית, מוסרית, חברתית. עבודה היא אופציה.

          • מחזיראור

            האנשים שנוטים “לבזבז” קרוב ל-100% מהשכר החודשים שלהם הם האנשים שמרוויחים בין המינימום לשכר החציוני.
            משפחה עם שני ילדים שמרוויחה 14 נטו, ומוציאה אותם על 4 נפשות – לא חיה מאוד רחוק ממך מבחינת חסכנות, והיא חייה ברמת חיים (כפי שאת מקפידה לקרוא לה) נמוכה משלך מכל מיני בחינות.
            הם בחרו “לבזבז” על המשפחה במקום לבחור בפרישה מוקדמת.
            הם עובדים כי הם “חייבים” את זה לעצמם ולאנשים היקרים להם.

            למה כל כך קשה לך לכבד את זה?

          • שמנת וחלב

            אכן, עבודה היא אופציה. וגם ילדים הם אופציה. ורמת החיים – אף היא אופציה.

            לכן, אני מזדהה לחלוטין עם הרבה דברים שאת כותבת, והאצבע המשולשת מבחינתי היא לא ביכולת לפרוש מוקדם אלא ביכולת לקבל החלטה מושכלת, כמה לחסוך, בכמה להעלות את רמת החיים שלי ושל בני משפחתי, ולהחליט איך לממן אותה. כלומר, גם אני נגד תרבות הצריכה המוגזמת, אושר כחווית קניה ותו לא, וכיוצ”ב. מצד שני, הייתי שמחה אם היית מקבלת שכל הספקטרום מתקיים לצידך – אנשים שממש בוחרים להוציא יותר מתוך מחשבה תחילה, בלי להיות עבדים לשופינג, מרוץ העכברים ובזבוז כספים מעבר ליכולת.

            דוגמה: אני מאד אוהבת לנסוע לחו”ל. אני בוחרת פעם בשנה לנסוע עם הילדים לחו”ל, מכיוון שזה פחות או יותר הזמן היחידי שהם מתפנים אלי מעיסוקיהם האינסופיים. אני נהנית לממן את הנסיעה הזו, שאיננה כוללת שופינג אלא בדרך כלל טבע, עבור חוויה איכותית שנשארת איתנו. זו אופציה, ואני חושבת שאני עדיין יוצאת מורווחת בעסקה הזו (שבה אני עובדת לממן את הנסיעה חלק מסוים מן השנה, ונמצאת בחופש בחלק השני) 🙂

        • גם אני כנראה קוראת לא טיפוסית. יש לי מקצוע נדרש בשוק, ואפשר להגיד שטכנית אני “חצי בפנסיה” – אני עובדת מעט שעות שבועיות ומרוויחה סכום דומה לשל בעלי, שעובד משרה מלאה בהיי טק (שנינו מרוויחים מעל הממוצע למשק). לאחרונה אני מתלבטת לגבי משרה שכירה מלאה שהוצעה לי, שלמרות שארוויח בו הרבה פחות פר שעה וגם לא מעט פחות אבסולוטית (אם כי עדיין סכום מכובד שניתן לחסוך ממנו יפה, גם עם משפחה), באופן פרדוקסלי, תיתן לי יותר חופש בצורה שאני צריכה בשלב זה של חיי. אם לא יילך והבוס יפטר אותי – אני חושבת שעם הנסיון שצברתי, יהיו מספיק בוסים אחרים שישמחו לקחת אותי.

          מסתבר לי עם השנים שמשמעות, לא כסף, מניע אותי, ולא הכסף מגביל את החופש המוחלט שלי, אלא הצרכים הפיזיים של ילדיי כרגע. אבל הגבלת החופש הזו הוא מצב זמני והילדים יפרחו בעשור הקרוב מהבית (אני מקווה), והגיע הזמן להתכונן לשלב הבא של החיים.

          אין לנו חובות – את המשכנתא חיסלנו, ובשנים האחרונות אני ובעלי עובדים על יצירת מקורות הכנסה פסיביים כדי שנוכל לפרוש בכבוד (לא בראוותנות), בזמן שאנחנו נבחר.

    • מחזיראור.

      מבין את התגובה שלך (יש לי יכולת מוכחת לספק למשפחתי רמת חיים טובה למשך יותר מעשר שנים מבלי לעבוד). גם לי יש ילדים ותחביבים יקרים ויש לי ולאשתי עבודה מעניינת ומתגמלת – לכן שנינו נשארים ועובדים בה (תוך כדי ידיעה שכל אחד מאיתו ביחד או לחוד יכול להראות אצבע משולשת למי שבא לו (גיליתנו שמערכים עובדים כאלה כל עוד שהם מקצוענים בתחומם אז זה אפילו עוזר בעבודה)). אני ואישתי עכשיו בעשור רבעי ובגיל 45-50 נפרוש (ואולי לא אם העבודה תעניין אותנו עדיין)
      אבל… דורין צודקת, הרוב הוא לא כמונו.

      • מצחיק שכל האנשים שכותבים פה הם אנשים שיש להם שכר מאוד גבוה, שעובדים בשביל הכיף, ויכולים לפרוש מחר. כלומר דווקא האנשים שלא צריכים את הבלוג הזה מגיעים אליו וקוראים אותו. עכברי המירוץ האמתיים, מעולם לא יגיעו לכאן, וחבל.

        • מחזיראור

          אני כאמור מתנגד להשוואת בני אדם לעכברים, ואני מאמין שאנשים בוחרים לעצמם מה שטוב להם, גם אם הם מתלוננים.

          ועכשיו שים לב – הבלוג הזה יכול להועיל לאנשים מאוד צעירים – בשלב שהם בוחרים לעצמם מסלול לחיים, או אנשים מבוגרים יותר (שלא נאמר זקנים) שהתמזל מזלם להתבסס (ויש לא מעט כאלה, מסתבר), שמחפשים רעיונות מה לעשות עם הג’ובות שהם שוחים בהם.

          משפחות צעירות ו-מ-מ-ו-צ-ע-ו-ת לא יוכלו “לצאת מהמירוץ” לפי שיטת הסולידית.
          ברגע שבחרת לעשות ילדים עם משכורת ממוצעת ומטה, תוכל מקסימום להפוך את המירוץ להליכה נעימה בפארק – וזה בסדר גמור!!

          הדברים שהם בעיקר יוכלו להפיק מהבלוג הזה, הוא שיפור בהשקעות בקנ”מ קטן, ואולי קצת אנטי-צרכנות שיעזרו להם לחסוך יותר.

          לדעתי יש פלטפורמות ידידותיות מעט יותר לבני מעמד הביניים-נמוך, שמעניקות בנוסף לעצות טובות גם אמפטיה וליווי.. ותתפלא – אבל “עכברי המירוץ” מבקרים שם המון.

          אני מקווה שדורין לא תתרגז אם אמליץ על כמה לטובת אלו שפיספסו:
          1. פורום כלכלת המשפחה בתפוז – מקום נהדר להתייעץ, להשוות הוצאות בית ולגלות היכן לקצץ.
          2. הבלוג הנפלא של עמית נויפלד (שאני מנחש שהוא העמית שמגיב פה בבלוג) שבדיוק העלה פוסט על דורין – מקום עם קצת עצות, קצת פילוסופיה והרבה רגש.
          3. הבלוג של “המתכלב” – יתאים מאוד לחברה הצעירים, בחור מצחיק ושנון שעושה הכל כדי לחסוך. סוג של “איצקו” פיוטי.
          4. מערכת המרקטים של אפ-קויין שתאפשר לכם למכור מוצרים ושירותים שתמיד התעצלתם למכור ביד 2, ולקנות מוצרים ושירותים. הגישה דרך הפייסבוק. חפשו “מאמאזון מרקט” ו “חברי אושר”. משפחתי נכנסה עמוק למערכת הזאת, ורוקנו בויידעמים שלמים של חפצים ללא שימוש תמורת חפצים נחוצים (במיוחד לתינוק ולילד). מקום נהדר למי שרצה להיות מנימליסט, אבל הוא מתבאס למסור דברים בחינם.
          5. הבלוג “לבשל בזול”, עוזר לעשות סדר בקנייה השבועית ולמקסם מצרכים.
          6. הבלוג “בצק אלים” כנ”ל, פחות ממוקד חיסכון, אבל עדיין מתייחס בצורה מצויינת לעלויות ומציג מתכונים נהדרים, שגם חסרי כל יכולת בישול יוכלו להצליח בהם.
          7. זה בובה של מספר.
          8. “השקל” בלוג נהדר הכולל מדריכים לחסכון בתחומים שונים לבורגני המצוי.
          9. “לקבל את המירב” בלוג מצויין ומבריק בנושא פנסיות, כדי שגם מי שמפריש מעט ומתכנן לפרוש לעת זקנה – יוכל למקסם את החיסכון.

          מספיק ודי..

          • מחזיראור, תפתח בלוג. אני רוצה לקרוא אותך עוד.

          • “ברגע שבחרת לעשות ילדים עם משכורת ממוצעת ומטה, תוכל מקסימום להפוך את המירוץ להליכה נעימה בפארק – וזה בסדר גמור!!”

            my point exactly.

            הבעיה היא שרוב האנשים לא “בוחרים” – הם מנותבים למסלול הזה בעל כורחם, ואז מייללים על מר גורלם תוך שהם מתעלמים לחלוטין מהבחירה שעשו. לא מדובר רק בהורים שהביאו ילדים מבלי שיש להם את היכולת הכלכלית לעשות את זה, אלא גם בנוטלי המשכנתאות למיניהם, נוטלי ההלוואות למיניהם, השופוהוליקים, הוורקוהוליקים והנוסעים המתמידים למיניהם.

            ותודה על אזכור הבלוגים, האמת היא שמעט קלקלת רעיון לפוסט מרוכז בנושא בלוגים מומלצים, אבל אני מניחה שעדיף מוקדם ממאוחר 🙂

          • מחזיראור

            אני לא ממש מאמין בתודעה כוזבת, ובכל מקרה, גם אם היא קיימת זה חסר משמעות.
            מי שכבר עשה ילד לא ישליך אותו ליאור רק כי הוא מבין שהבחירה שלו הושפעה מהאופן שגידלו ולחינכו אותו וכי הוא פתאום הבין שזה יותר כלכלי. ילדים זה לא כלכלי.
            גם לעשות סקס זה לא כלכלי וגם לא לגדל כלב -עושים את זה כי זה כיף! אפילו את!! ומוכנה לשלם כסף כדי לממן אמצעי מניעה וחיסונים.

            אני גם לא ממש מתחבר לביקורת שלך על אנשים ולא חושב שהם “מיללים”.
            לפעמים נראה לי שהמגע היחיד שלך עם אנשים “רגילים” הוא דרך הכתבות הלא מייצגות בכלכליסט. רוב האנשים שאני מכיר לא מיללים. הם מאוד ראציונאליים.
            זה שיש כמה “מוכי גורל” שבוכים בתקשורת ממש לא מעיד על הכלל.
            וגם הממושכנים – אולי עשו בחירה כלכלית לא נכונה, אבל הם עשו בחירה רגשית שהייתה נכונה להם.

            לאנשים בעולם יש מגוון רחב של אסטרגיות לבחור מהן, ורוב האנשים משחר ההיסטוריה בוחרים לעשות ילדים.. האם הם נותבו לשם? הוסללו אולי? 🙂 אולי. אבל מה זה משנה?
            ברגע שיש לך ילדים לא תוכל לפרוש בגיל 30, וגם לא בגיל 40 וכנראה שגם לא בגיל 50.

            אני מבין שאת אלהורית ומכבד את זה, אבל אני כרגע מעדיף לוותר על כל הג’ובות שלי ולחיות בפח זבל ובלבד שלא אצטרך להיפרד מהילד שלי לעולם.. זה לא משנה עם התודעה שלי עוצבה כדי להרגיש ככה או לא, זה פשוט מצב נתון.

            ולכן, לכאלה שבחרו (אני מאמין שאנשים בוחרים, והם לא סוסים עיוורים גם אם לך נדמה ככה, כי את לא מתחברת לראציונאל שמאחורי הבחירות שלהם) במסלול חיים שונה משלך ואין להם סכומי כסף גדולים בצד – הבלוג שלך פשוט לא מתאים.
            הוא לא מתאים כי הוא מותח עליהם ביקורת לא רלוונטית, והוא לא מציע אסטרטגיות שיאפשרו להם לשפר את איכות חייהם במסגרת הקיים.

            ..וחבל.. 🙂

            *** אופטופיק.. איך עושים את הדגשה?

          • אתה שב ויוצא מתוך נקודת הנחה שגויה שהבלוג הזה מתאים לכל אחד, או בכלל נבנה כדי שיתאים לכל אחד. הבלוגים שציינת בהחלט מתאימים יותר לישראלי הממוצע. “המתכלב” לדוגמה טורח לרחם על עצמו בכל פוסט ופוסט – אני בטוחה שהרבה יותר אנשים יזדהו איתו יותר מאשר איתי.

            הבלוג הזה מתאים לאנשים שעולים על הממוצע בשלושה פרמטרים מרכזיים:
            1) היכולת להרוויח, לחסוך ולהשקיע כסף
            2) היכולת לכלכל הוצאות
            3) היכולת לא להשתעמם למוות בזמן פנוי

            פרמטר 1 הוא אכן פרמטר כלכלי, אבל חשוב להדגיש שהעקרונות הבסיסיים ישימים כמובן בכל רמת שכר, בכל גיל ובכל מצב משפחתי (שוב, אני לא אומרת “תחקו אותי” – אני רק מציגה אפשרות לחיות אחרת ומדגימה זאת על חיי האישיים). פרמטרים 2 ו-3 הם פרמטרים אישיותיים-מנטאליים.

            “כלכליסט” עבורי הוא סימפטום, לא שורש הבעיה. שורש הבעיה היא כשמאות אלפי ישראלים יוצאים למחות כנגד צד-שלישי-רבים-נסתר (“עושקים אותנו!” “דופקים אותנו”) שעה שהם מתקשים, למרבה האירוניה, להסכים על זהותו של אותו גורם, ובמקביל מתעלמים מהתרומה המכרעת שהייתה לבחירות האישיות שעשו במהלך חייהם על מצבם הכלכלי הנוכחי.

            עכשיו, אם נקבל את טענתך ש”אנשים אינם סוסים עיוורים”, כלומר, שהם מודעים ב-100% לבחירות שהם עושים ומוכנים לספוג את ההשלכות שלהן, “המחאה החברתית” מעולם לא הייתה מרימה ראש.

            כל זמן שהם בגדר סוסים עיוורים, יש לי סימפטיה כלפיהם, אך לא אמפתיה. אם אתה טוען שהם בוחרים בחירות מסוימות, מודעים ב-100% להשלכותיהן, ועדיין מייללים ברחובות — אזי אין לי לא סימפטיה ולא אמפתיה.

            צר לי שאתה סבור שהבלוג לא מציע אסטרטגיות שיאפשרו לאדם לשפר את איכות חייו במסגרת הקיים. נדמה לי שבעיקר חיפשת משפט מחץ לסיום התגובה שלך, גם אם הוא מנותק לחלוטין מהמציאות. יש כאן קטגוריה שלמה של פוסטים שעוסקים בשוק ההון בגובה העיניים, ומובאים לציבור בחינם אין כסף. אין לי אלא להסיק, לאור הגיגיך, שבראייתך שוק ההון הוא זירה לעשירים בלבד – הלך מחשבה הדומה באופן מבחיל לזה של דפני, שלי, זהבה וכיוצ”ב.

          • מחזיראור יקר.
            רק לגבי התודעה הכוזבת:
            אני כן מאמין שלמרות שהתודעה היא מופלאה היא גם צורה של בערות ולכן עלולה לכזוב.
            התודעה פועלת כמו קרן מרוכזת המאירה את המציאות אך דווקא משום שהיא קרן היא נוטה להתעלם ממה שאינה ממוקדת בו (ראה ניסוי גורילות וכדורסל). אז אולי למי שעשה ילד ולא היה מודע לאופן חינכו (כמו שכתבת) תהיה עדיין את האפשרות לא להפקיד את ילדו לאותה אינדוקטרינציה.
            אני מסכים אתך אומנם לגבי מתיחת ביקורת שלעתים לא רלוונטית.

            ואני רוצה לצטט למרות שעמית (מסלאו?) לא כל כך אוהב. 🙂
            “איש אינו עבד יותר מאשר מי שמאמין כי הוא חופשי מבלי להיות כזה.”
            –יוהאן וולפגנג פון גתה

          • מחזיראור

            אני מרגיש שאת מתרגזת ולא לגמרי מבין מדוע.

            1. אני הראשון להלל את הפוסטים הפיננסיים שלך (שוק ההון פור דאמיז) והם באמת מצויינים, אבל זה אחוז קטן ממה שיעשה את השינוי למשפחה שחוסכת 1500-2000 ש”ח בחודש. מה גם שלצערי יש מעט מידי פוסטים כאלה.
            אישית אני מאוד אוהב אותם, אשמח אם ירבו.
            הפוסט של ה-300 ש”ח בחודש היה מצויין למשל. תני לנו עוד – אדרבה.

            2. אם תתעמקי ברשימת האתרים שנתתי – תראי בעצמך שהם לא מתנגדים לגישה שלך, הם פשוט משלימים אותה.

            3. כללית לגבי שוק ההון, אני לא חושב שזה משחק לעשירים.. אבל בסכומי השקעה קטנים, פרישה מוקדמת לא תהייה פה.

            4. אני לא יוצא מנקודת ההנחה שהבלוג אמור להתאים לכל אחד – חותם על שלושת הסעיפים שלך. אני עניתי לרועי5 שציין שמי שקורא פה מבוסס, ושמי שזקוק לבלוג לא קורא פה, ואני כמענה המלצתי על מקומות אחרים שבהם מעמד הביניים “הבכייני” לשיטתך יכול למצוא מענה לצרכים שלו.
            לא סתם חששתי שתתרגזי, 🙂

            5. בנושא המחאה החברתית, בואי נישאר חלוקים. אני מבין את עמדתך, לא מסכים איתה.

            וגיא – כפרה עלייך.

  4. ניסים לימוני

    דורין, תביני שהמתימתיקה לא מאפשרת חיים ב”פנסיה” במשך 40-50 שנה מבלי שזה יבוא על חשבון מישהו אחר. נניח שההיית חיה בקהילה מבודדת של 10 אנשים בלבד, שחייה על אי באמצע האוקיינוס. האם הייתה לך אז האפשרות לעבוד רק עשר שנים, ואח”כ לחיות ללא עבודה למשך 50 השנים הבאות על סמך העבודה של 9 האנשים האחרים של הקהילה?

    כמובן שלא!

    תדמייני מאזניים. מצד אחד שמים את כל מה שאת מייצרת ומצד שני את כל מה שאת צורכת. כדי שלא תפגעי במישהו אחר, המאזניים חייבים להיות מאוזנים, וזוהי המתמתיקה.

    אם כן במי את פוגעת ע”י סגנון החיים שלך?

    * בעובד שמייצר מוצרים ומעלה את ערך הכסף שלך בבורסה ואת גומלת לו באופן לא “פיירי”.

    או לחילופין,

    * בקונה לו מכרת את המוצרים שלך (בתקופה שכן עבדת) בסכום מוגזם ולא ראלי, סכום שיספיק לשנות הבטלה שלך.

    עצם העובדה שה”קהילה” בה את חייה מורכבת ממיליונים, והנטל שאת גורמת לה מתחלק וכמעט לא מורגש, לא משנה את האמת של המילה: ניצול. של הזולת. של החברה.

    לפחות אל תתגאי בכך.

    • וואלה. בחברה של 10 אנשים גם אין עסקים ואשראי, זו מחשבה פשטנית ביותר.
      .לא חשבת על עסק שרוצה להתרחב ולפתוח עוד סניף, חברה גדולה שרוצה לפרוץ לשוק חדש או סטארטאפ שרוצה לממן פיתוח רעיון חדשני.
      .כל אלה דורשים אשראי, על חשבון רווח עתידי שהם מאמינים שיקבלו.

      דורין מסכנת את הכסף שלה בכך שהיא מלווה אותו ועל כך הפרמיה.
      מספיק עם הבלבולים המרקסיסטיים.

      • ניסים לימוני

        שלום טל.

        פיתוח חדשני? סטארטאפ?

        יפה מאוד!

        ומי יקנה את המוצר? לא דורין. הרי היא לא צורכת את השטויות ההייטקיות האלה!

        ופה נעוצה מהות הבעיה.

        • מוסר?
          הטפה – היא אלימות מוסרית אדון לימוני.
          אי אפשר ללמד אדם אנוכי* לא להיות כזה.
          כל מה שהוא יעשה בכפייה יהיה מסיבות אנוכיות תוך רמייה עצמית ושל אחרים.
          התוצאות יהיו הרסניות כי הוא ייטור טינה לעצמו ולאחרים.
          בכל מקרה הלכה הכנות.
          צריך לתת לו את ההזדמנות לבדוק את גבול האהבה העצמית שלו.
          דבר ראשון שקורה הוא שהוא לא מוליך שולל אנשים.
          דבר שני הוא שהוא גורם מאחד לחברי הקבוצה של ה”ילדים הטובים” להרגיש מאוחדים והם לא יכולים להגדיר את עצמם בלעדיו – כך שהוא כן חלק ממשהו יותר גדול.
          דבר שלישי – הוא נותן כוח לאנשים האחרים לפעול מדי פעם כשצריך כמותו.

          * אני אפילו לא רומז על בעלת הבלוג כאנוכית כלל וכלל.

        • השוקיסט

          היא אולי לא תקנה את המוצר, אבל היא מספקת את ההשקעה הראשונית בשביל שהסטרטאפ בכלל ייצר את המוצר מלכתחילה. בזמן שאתה קונה את הביצים, היא מסבסדת את התרנגולת שמייצרת לך אותן.

        • מהות הבעיה נעוצה בזה שאדם בוחר להימנע מלקנות כל מה שאנשים מייצרים? זו מהות הבעיה? אם כולנו היינו עושים את ה”בעיות” מהסוג הזה אז לכולנו היו הרבה פחות בעיות כלכליות וחברתיות.

    • אכן, יש אלמנט של משחק סכום אפס, אבל כדי לאזן אותו מבחינה מוסרית פתחתי את הבלוג הזה. אני לא כופה על אף אחד לצרוך. אדרבה, אני מעודדת אנשים דווקא לא לצרוך ולא לעבוד, לכאורה בניגוד לאינטרס הישיר שלי. אם מישהו ממשיך להתנהג כמו צרכן-קרייריסט כפייתי למרות שהוא יודע שיש לו דרך לחיות אחרת – אזי אין לי שמץ של רחמים כלפיו. האג’נדה האנטי-קפיטליסטית שלך אמנם מרשימה מאד, אבל מה שאני עושה אינו שונה ממה שעושה כל בנק, רק בקנה מידה קטן יותר. אני לוקחת כסף – שהרווחתי ביושר – וקונה בו אמצעי ייצור שמאפשרים לאנשים אחרים להרוויח כסף.

      • “אצבע משולשת” זו אסטרטגיה מצוינת, אבל יש גם חלופות.
        אני מזמין אותך, אם את מעונינת, לנהל דיון (בעל פה או בכתב, פומבי או לא) שיערך מתוך כבוד הדדי ומטרתו ללבן חילוקי דעות וללמוד זה מזו.
        מעונינת?

    • ניסים לימוני, אתה צודק. ומה אני אגיד שאני בכלל עם תפיסה שמאלנית סוציאליסטית חזקה ושני שליש מהכסף שלי הוא באג”ח קונצרני ומניות ושליש באג”חים של המדינה? אנחנו צריכים ללמוד לחיות עם סתירות שבחלקן נובעות גם מכך שהעולם הוא כזה ואני רוצה להיו בו חופשיה.. אם היית שואל אותי אם הייתי מוכנה לחיות במדבר ממזון שאני מגדל לעצמי ובלי שום ביטחון כלכלי בתנאי שהעולם ישתנה, יבוטל הנשק הגרעיני, יבוטלו העמים והאומות והמדינות, יבוטל הקפיטליזם שמייצר 95% גרבג’ והורס את כדור הארץ, שנחזור למזון אורגני, שנכבד את האדמה ונהיה עובדי כפיים? אז אני אגיד לך כן כן כן קח ממני הכל.

  5. חזקה על המשתתפים בבלוג שרמת האינטליגנציה שלהם גבוהה כדי הבנה מוכחת, הלכה למעשה של התיאוריה של הסולידית.
    פעמים רבות, רעיונות חדשניים מעוררים אנטגוניזם, או התנגדות וחוסר אמון על ידי מי שלא רוצים לצאת מתוך המסגרת שלהם, לאזור אומץ ולהתנסות בעצמם.
    עבודה זה להיות כפוף למשהו\הם וקבלת תמורת העבודה הזאת שכר.
    במלים אחרות הסולידית לא כפופה לאדם, זולת זכות הבחירה הבלעדית שכולו שלה.
    ההבדל אינו דבר של מה בכך, אלא לדעתי ההבדל הוא עצום.
    אם תרצו, אז תוכלו אפילו לומר שהשקעה עצמאית בבורסה גם זאת עבודה, עבודת עקרת הבית, גם זאת עבודה, אני למשל אוהבת לבשל, לאפות, להכין קינוחים וכיוצא בזה,ומעדיפה לא ללכת למסעדות, לעומת זה בן זוגי חייב ללכת אחת לכמה שבועות למסעדה, אחרת הוא מרגיש שהוא לא בילה דיו במשך הזמן שעבר מאז ביקורנו האחרון במסעדה. מצד שלישי, דברים שאני לא רוצה לעשות, אני לא עושה ואנחנו מתחלקים בתפקידים, ואף אחד לא מפטר אותי מהעבודה
    אז לא משלם לי משכורת, לא עושה מזה עניין, אוכלת שם משהו קטן, (למורת רוחו של האיש), וכמו שנאמר, רצונו של אדם כבודו ובזה נגמר הסיפור.
    ראו, מי שיש לו הבנה וחזון עתידי, משכיל להכין את עצמו כלפי
    העתיד, אנשים רבים יוצאים לפרישה מוקדמת, מאחר ורוצים לממש חלומות שיש להם וזה הזמן לממש אותם, ולא רק זה, לצאת לפנסיה
    ולהמשיך ל”עבוד תמורת שכר”, אז לא עשינו כלום…
    אני נהנית מהפירות שאספתי ושמרתי, ועוד ידי נטוייה,
    זיכרו לא לעולם חוסן הגיל הצעיר, הופ והגענו…

  6. כלכלומר בעלי לא משלם לעצמי את המשכורת, ככל העולה על רוחי, היות ומאז ומעולם אני
    רגילה לדאוג לעצמי ולסמוך רק על עצמי…

  7. נפלו כמה שיבושים, אני משלמת לעצמי את המשכורת, ככל העולה על רוחי, כמובן
    שהוצאות משותפות לנו, אני גם משתתפת, אבל ביחס שונה, לגבי רמת ההכנסות של אחד מאיתנו בנפרד.

  8. אבישי - טכניון

    אני מאד מעריך את הבלוג שלך, את נוגעת ללא מעט אנשים בנק’ מאד כואבות, זאת בעצם הסיבה שהם תוקפים חזרה, כי יותר קל לתקוף את הצד השני ולהוכיח שמה שהוא מציג הוא בעצם מצג שווא, מאשר להבין שאתה בעצם פראייר שאתה מקריב את החיים שלך בצורה כזו.
    כי פראייר בחברה הישראלית זה הדבר הגרוע ביותר שרוב האנשים יכולים להעלות על דעתם.

    בכללי אני יכול לומר לגבי עצמי שכל העניין הבעייתי הוא להכריח את עצמך להוריד ברמת החיים, מרגע שאתה מתרגל זה לא באמת משנה. למשל אני לא מחזיק רכב כלל מאז שאני סטודנט, ועכשיו עם סיום הלימודים אני מנסה לדחות את העניין כמה שאפשר, כי מה לעשות שבישראל התחבורה הציבורית לא מפותחת מספיק, ויש לא מעט חברים שבעייתי לשמור איתם על קשר בלי שיהיה רכב מדי פעם.
    ובכל שאר האספקטים אני באמת בגישה של לחסוך איפה שאפשר

    בכללי מה שאת מציעה זו סך הכל גישה, זו לא דת, אין חובה לקיים את כל המצוות, אחרת לא נכנס לגן עדן.
    פשוט שכל אחד ישנה גישה, ויתחיל בהליך בגישה שלו ובזמן שלו, ויבין שחיסכון ויצירת הכנסה נוספת מהכסף שאתה חוסך הוא הדבר החשוב.

    • הערה סמנטית: ירידה ברמת החיים =! ירידה באיכות החיים.
      אני סבורה שקיים יחס הפוך בין הפרמטרים הללו.
      ככל שיש לך יותר – אתה צריך לעבוד יותר, ואיכות החיים שלך יורדת.
      less is more.

  9. יאיר ח.

    דורין שלום,

    בואי לא נדבר אליך אלא על המודל הכלכלי.

    יש לאדם הון שצבר בעבודה קשה במשך כמה שנים, והשאלה היא האם גישה האומרת כי ניתן לחתוך קרן קטנה (נגיד שלושה אחוזים) + ריבית כל שנה מההון ומזה לחיות, היא גישה ברת קיימא.

    התשובה חיובית עבור חלק מהתרחישים ושלילית עבור אחרים. צריך להגיד את זה.
    באופן גס מאוד, אם שוק המניות יעלה – כנראה שאפשר. אם הוא ירד – כנראה שצריך סכום התחלתי עצום.

    ניתוחים מסוג זה, “מבחני לחץ”, מתעלמים מאלף פרמטרים חשובים. מצד שני, אם אדם מקדם אורח חיים מסוים וטוען שהוא בר קיימא, עליו למנות באופן מפורש את ההנחות החבויות במודל שהוא מציע (לדוגמה ההנחה ששוק המניות יעלה לאורך זמן).

    מעבר לנקודה שהעלתי, כולנו עושים כל הזמן החלטות כלכליות, חלקן חכמות וחלקן ממש לא. בניגוד לנו, את הסכמת לחלוק אותן עם הציבור ולייצר דיון חשוב, ועל זה מגיע לך אות כבוד.

    • איש (3718 )

      רק רבע מהתיק של דורין נמצא במניות. שאר 75% נמצאים באגחים שקליים ארוכים, מזומן , וזהב, ושלושת אלו יפרחו בתסריט דפלציוני שאתה מתאר.

      • יאיר ח.

        אני לא מתאר תסריט ספיציפי אלא תסריט כללי שבו מודל מסוים (“התיק”) נותן תשואה נמוכה ואפילו שלילית. זה יכול לקרות לכל תיק. כמובן שככל שהתיק סולדי / מפוזר יותר הוא פחות מועד הן לעליות והן לירידות.

        לדוגמה (תודה לאקסל), אם יש לי חיסכון של מיליון שקלים, ואני מניח שהתשואה על ההון תיהיה אפס ושאמשוך 50 אלף שקלים כל שנה, התיק יכלכל אותי למשך 20 שנה.
        אם התשואה השנתית הצפויה היא של אחוז אחד – 24 שנה.
        אם התשואה השנתית הצפויה היא של שני אחוזים – 26 שנה.
        אם התשואה השנתית הצפויה היא של שלושה אחוזים – 30 שנה.
        ארבעה אחוזים – 39 שנים.
        חמישה אחוזים – לתמיד.

        מצד שני,
        אם התשואה השנתית הצפויה היא של מינוס אחוז – 19 שנה.
        מינוס שני אחוזים – 17 שנה.
        מינוס שלושה אחוזים – 16 שנה.
        מינוס ארבעה אחוזים – 15 שנה.
        מינוס חמישה אחוזים – שוב 15 שנה.

        • יאיר, ברור שיש תלות בתשואה, הדוגמא שנתת היא מיותרת.
          השאלה המעניינת באמת היא מה לדעתך תהיה התשואה הצפויה של התיק של דורין?
          התשובה “אי אפשר לדעת”, היא לא 100% מדויקת. נכון אי אפשר לדעת, אבל להעריך בהתבסס על, אלף, תוצאות היסטוריות, בית, הנחות בסיס סבירות ניתן גם ניתן.
          נכון, יש תסריטים תאורטים שבהם כל התיק הולך קפוט. השאלה היא מה הסבירות שהם יקרו וגם מה יהיה מצב שאר המדינה אם הם יקרו וגם איך דורין תתמודד עם מצב כזה (בהצלחה רבה לדעתי).
          לדעתי לאורך זמן התשואה השנתית הממוצעת בשלושים שנים הקרובות תהיה בקירוב גדול התשואה השנתית הממוצעת בשלושים שנה האחרונות.

          The December 2012 issue of the American Association of Individual Investors Journal carried an interesting article, “The Permanent Portfolio: Using Allocation to Build and Protect Wealth.” This AAII article states that over the last 40 years, the Browne allocation plan returned 9.5% compounded annually. From the AAII article, “The worst loss, a drop of 5%, occurred in 1981. In 2008’s financial crisis, the portfolio was down only around 2% for the year.”

          http://seekingalpha.com/article/1088961-harry-brownes-permanent-portfolio-and-market-stages

  10. למה?
    למה בכלל מעניין אותך איך אנשים שופטים אותך?
    טוב לך בחיים?
    תחייכי ותמשיכי הלאה. תני לאנשים להוציא את האנרגיות השליליות שלהם על כך שהם לא הגיעו לשלמות הכלכלית שאת מציגה, ותמשיכי לכתוב לנו פוסטים טובים.
    🙂
    אני אגב מסכים עם הטוענים שחברה לא יכולה להתקיים לאורך זמן כאשר רוב האוכלוסיה היא לא יצרנית.
    חשבי מה היה קורה לו כל האוכלוסיה בארץ מסויימת הייתה חיה חיי רווחה רק על חשבון אוצרות טבע שמצאו שם לדוגמא נפט, ורוב האוכלוסיה היצרנית הייתה מורכבת מעובדים זרים…כן אני יודע שקיימת ארץ כזו. לא ממש הייתי רוצה לגור שם.
    תודה על הפוסטים

  11. דבר ראשון, אני מסכים עם זה שתוקפי הגישה שלך לא מאמינים בחיי צמצום כמו שלך. לכן אין כאן גישה נכונה או לא – פשוט לך זה מתאים ולהם לא. העניין הוא שאני יכול להבין אותם, כי אם היום הייתי מקבל 2 מיליון שח – כנראה שלא הייתי עוזב את העבודה אלא ממשיך לעבוד באופן שאני רוצה. וגם את הכסף הייתי משקיע בפרויקטים וחברות כדי לגדול ולהשקיע בפרויקטים וחברות גדולות יותר. אין סוף לנהנתנות (בקטע טוב).

  12. דורין, הדיון בכלכלת רובינזון קרוזו על אי בודד היה אחד האהובים עלי. מבקש להחזיר אותו, הוא משובח ואיני מבין מדוע הוסר.
    ניסים, כדאי לקרוא מבוא לכלכלה, ללא משקיע העובד היה מובטל. כמו כן, מחיר המוצר בשוק משוכלל נקבע לפי הצע וביקוש.

  13. אין פה שום אלמנט של משחק סכום אפס ואת ממש לא חייבת את הבלוג הזה בשביל לאזן שום דבר מבחינה מוסרית. מה שאת עושה שקול לגמרי לאדם שעבד קשה, קנה קרקע, נטע בה פרדס וטיפח אותו בעבודה קשה לאורך שנים, ואחר-כך נהנה מפירות העצים שהוא שתל לאורך עשורים. שום דבר פה לא בא על חשבון מישהו אחר.

    • מסכים.

      וגם שמישהו יסביר לי באמת
      ===================
      אז לצרוך ולקנות זה להיות
      HUMAN HAVING
      למה לייצר ולהיות
      HUMAN DOING
      זה יותר טוב?
      ומה רע אם ביכולותינו להיות רק
      HUMAN BEING?

    • אורן, כדי שאני אוכל להנות מהחופש שלי, מישהו צריך להקריב את החופש שלו. רוב האנשים מקריבים את החופש שלהם מרצון (ע”ע קרייריזם-צרכניזם), והבלוג הזה עוסק בתופעה הזו לא מעט.

  14. לגבי המאמר עצמו, אני חושבת שזה לא קל לחיות בסביבה שמתנהגת אחרת ועוד הופכת את ההתנהגות הזאת לאידיאולוגיה. ברור שאם עבודה היא נכונה מבחינה אידיאולוגית אז כל השאר זה בטלה, זיוף, שקר, ניצול. העניין הוא שמי שלא עובד כשכיר, בעצם “עובד” קשה יותר. כשישבתי על התחת במשרד 10 שעות נגיד, עושה מה שאני צריכה לעשות, 5% שוברת את הראש להיות יצירתית ן95% עושה עבודה שאני מכירה, מונוטונית. מגיעה הביתה, יושבת אולי בעבר בבית קפה עם חברים או קוראת קצת וזהו הלך היום. היום אני מתחילה כל יום ברשימות של דברים שאני עושה (כי אני חייבת לעצמי, לא לארגון) מהבוקר עד הערב. אין לי צורך במנוחה מעבודה כי הדברים שאני בוחרת הם מה שאני רוצה לעשות והם מאוד מגוונים, ז”א אני כן עובדת! אני כותבת, עורכת וידאו, יצירה, לומדת שפות, קוראת הרבה, קצת מתנדבת, ובעיקר חושבת ומתכננת כל היום, כשאני לוקחת בחשבון גם איזה תחום אני יכולה ללמוד כדי שגם אעשה בו דברים בהתנדבות לפעמים. לפעמים יוצא לי לקבל כסף על משהו שעשיתי אבל לא הרבה. בנוסף, אני מתמודדת עם מחלה כרונית שאולי נותנת לי “זכות” לגרבץ אבל אני שונאת לא לעשות, לא לעבוד. אז אני בכל זאת “עובדת”. כן, אנחנו עובדים, ללא ספק. אנחנו לא יושבים ומשחקים שש בש. אנחנו יוצרים ועושים והמוח כל הזמן עובד, יותר מאשר בעבודה הקונפורמיסטית” אבל את מה שבחרנו ולא לפי שעון. זה הכל וזה לא כזה קשה להבין.

  15. טוב,
    עצרתי את קריאת התגובות כאשר קראתי את האמירה “שגם אם אזכה מחר בלוטו, אמשיך לעבוד”.
    מה אוכל לומר על אמירה שעד שאינך שם אינך יכול לקבוע דעה?
    הרי, האם אדם חי יכול לקבוע אם עדיף להיות מת או חי?
    אבל אדם שמת ובאופן מפתיע וכנס רפואי חזר לחיים, אשמח לשמוע מה דעתו על העולם הבא והאם יש מקומות במלונות שם.

    מה שכן, היום הייתי בחנות יין בסבב בחינה מה מצב המחירים לפני החג (אני חובב קנייה במחירי רצפה, גם ביין, גם באג”ח קונצ’ וגם במניות, מה שאופנתי ויקר אינו מעניין).
    נתקלתי באישה ששאלה אם אוכל להמליץ לה על יין, בשמחה המלצתי לה על יין מצויין וטעים מאוד לדעתי במחיר של 55 ש”ח.
    טענה שזה זול מדי ולא ראוי להביא כזה יין.
    לקחתי אותה למדף אחר – 80 ש”ח לבקבוק זה כבר מחיר שרק שיכור או אידיוט ישלם, אמרה שזה לא ראוי להביא בקבוק בכזה מחיר לשולחן החג.
    הפנתי אותה לחדר המסתורי בו הבקבוקים מתחילים ב-120 ש”ח ומגיעים עד למעל פי 10 מכך, ומצאתי את עצמי עומד מול אישה שלא מבינה דבר וחצי דבר ביין, מתלבטת בין בקבוק של 250 ש”ח לבקבוק של 220 ש”ח ושואלת אותי מה דעתי.
    אמרתי לה, גברת, אם את מעוניינת לבזבז כסף מיותר, למה בכלל ביקשת ממני המלצה ליין? הכאב ראש שאת עשית לי גרוע מכאב ראש שמקבלים מבקבוק יין שלם ב-20 ש”ח. הסתובבתי והלכתי.

    מה רציתי לומר בכל הסיפור הארוך שלי?
    שאנשים אוהבים להוציא כסף.
    יקר = טוב יותר.
    יקר = השקעתי בכך.
    יקר = אני לא מביא דברים פושטים.
    יקר = אני לא מבין דבר וחצי דבר מחיי, אבל אני יודע לקנות דברים יקרים למדי שלא שווים את מחירם.

    ואילו בארוחת שישי האחרונה שהוזמנתי אליה, זוג מסויים הביא כמתנה בקבוק של יקב נחשב במונחים ישראלים. הסובבים היללו ושיבחו את הפרופסורים שמנהלים יקב, טענו כמה הם כך וכך ואיזה יין נהדר יש לאותו היקב.
    ואני? ששותה כחצי בקבוק או יותר ליום הרחתי את הנוזל, טעמתי אותו, ונשבעתי ביקר לי שאם לא הייתי רואה את התווית הייתי בטוח שזה אדום של סגל שעולה כ-20 ש”ח (עוף של 100 ש”ח מהבקבוק שהובא).

    אם ישאלו אותי בסביבת מי אני מעדיף לבלות, בסביבת מי שקנה בית באזור היקר ביותר בת”א או בסביבת מי שחפר את היסודות לבניית ביתו והיה שותף להנחת כל בלוק ובלוק? תאמינו לי שהשני הוא אדם ערכי ומעניין פי מליון מאותו בעל מליונים שרק מנפנף בכספו.

    בין אם הרכב שלך שווה 2,000 ש”ח או 200,000 ש”ח, המהירות שלכם ברחובות עיר מרכז ארץ ישראלית היא אותה מהירות. ומי שרוצה להמשיך לרוץ סביב הזנב והפוזה של עצמו, שיעשה זאת על חשבון כיסו והזמן שלו ולא על חשבון זמן הבטלה שלי, לי יש שנ”צ על הפרק ויקיצה טבעית מתישהו מחר.

    ואיך אמר עראפת על בסיס מילותיו של נאצר?
    וכל מי שזה לא מוצא חן בעיניו, שילך וישתה מהים של עזה.

    • מוצא חן, מוצא חן.
      רק שאני אפילו מפחד לדמיין כמה היית מגיב כאן אם הייתי גם שותה חצי בקבוק או יותר ליום.

    • אין ספק שתיארת מקרה עצוב של שופוני יא נאס, ועדיין – הרשה לי לא להסכים איתך.
      פערי מחיר מבטאים הרבה פעמים הבדלים באיכות באיכות ובאמינות.

      כמו שזה מגוחך לרכוש משהו רק כי תווית המחיר שלו יקרה, כך זה מגוחך לרכוש משהו רק כי תווית המחיר שלו זולה.
      אני, בקניותי המעטות, מגדיר לעצמי טווח מחירים ובתוכו מחפש את ה-VFM המושלם.
      אז נכון ששוקולד פרה הוא די זול ולא רע, אבל לא נראה לי שאפשר להשוות אותו לדסקלידס שעולה פי עשר אבל טעים פי עשרים.
      אולי רכב ב-20 אלף נוסע באותה המהירות כמו רכב ב-200 אלף, אבל במקרה של תאונת דרכים באופן חד משמעי אני מעדיף להיות בתוך מרצדס או וולוו מאשר באיביזה.

      יין אני לא שותה. עושה לי כאב ראש.
      אבל אני בהחלט אעדיף להוציא אפילו 10-20% יותר על איזה סינגל מאלט מרשימת החביבים, מאשר על שיבאס (שהוא דוגמא מצויינת לוויסקי בינוני בתמחור מופרז – הכי שופוני יא נאס).

      אבל סליחה.. העליתי פה 3 מתוך שבעת החטאים ע”פ הסולידית. שוקולד רכבים ואלכוהול אסורים בתכלית האיסור. גם בחינם כנראה 🙂

  16. הדר, אהבתי…
    ואתה בעצם מבטא נקודה שמהבהירה לי הרבה:

    הבלוג של הסולידית מציף דברים חשובים.
    אמנם ידי איני משגת לחיות כמוהה (אין לי מספיק חסכונות להשקיע, אין לי בן זוג לחלוק איתו עלויות ואת משא החיים), ובכל מקרה, לא בטוחה שארצה לחיות בצמצום כמוהה.

    עם זאת, האנשים שאתה מתאר הם הקיצוניות השנייה, שמתארת חוסר מודעות שמזינה אורח חיים צרכני ורייקני.
    בצד ההוא של הסקאלה בוודאי לא ארצה להיות, ואני שמחה שיש את הבלוג הזה כדי להעיר אותי בנקודות שבהן אני עדיין נשחפת לשם בלי לשים לב.

    הדבר החשוב הוא חיים עירניים, ולמצוא כל אחד בדרכו את החופש המייטבי שהוא יכול להגיע אליו, בעזרת הכלים הרבים שהסולידית מצביעה עליהם, ולפי המינונים הנכונים לו אישית.

    • לילך, אני מעריך בזהירות שדורין אינה מתכוונת להיות מודל להערצה/חיקוי ולכן איני חושב שיש לחיות כמוהה בסגפנות/צמצום קיצוני, אך כן אוכל לומר שהיא יכולה לאפשר לאנשים להבין שיש מגדלור אחר להתבונן עליו ולכוון את חרטום אוניית חייהם לכיוונו.
      לי דורין לא שינתה או גילתה מאום בחיים, מכיוון שאני חי כך כבר שנים רבות, ושמחתי לראות שיש מישהי בעלת כשרון כתיבה להעלות את אורח החיים הזה על הכתב.
      בנוגע לחסכונות, אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל לחסוך.
      בנוגע לבן זוג, לעיתים עדיף לשאת בנטל החיים לבד מאשר לסחוב גם בנזוג שלא בהכרח מוכן ללכת איתך באותה הדרך.

      ד”א, לצערי הרב (או לשמחתם של מוכרי הסחורה) האנשים שתיארתי אולי נמצאים בקיצוניות השנייה, אך המסה שלהם גדולה לאין שיעור מאלו הנמצאים בקיצוניות הלא בזבזנית, כך שמרכז הגאוסון נוטה מאוד לכיוונם ואנחנו, הלא בזבזנים, נחשבים לקיצון, לקמצנים, ללא נהנים מהחיים ושאר הערות.

  17. קצת באיחור בשרשור אבל רציתי להגיב לעניין ה”חזרה לשוק העבודה אם ארצה”. למרות הרקורד המכובד שלך אורח החיים הנוכחי הולך להוות מגבלה רצינית כדי לחזור לשוק העבודה, במיוחד בתחום הפיננסי. אם אני מנהל ובאה אליי מישהי שלא עבדה עשר שנים מרצון סביר להניח שאני אעריך ש-1. הכישורים שלה נשחקו ולא ברור מה היא זוכרת. 2. היא תברח ברגע הראשון שהיא תהיה מסוגלת. במצב העבודה התחרותי של היום זה אוטומטית מוריד את הסיכויים להתקבל משמעותית.

    • 1. האמת היא תמיד אופציונלית
      2. במסגרת לימוד כישורי החיים אפשר לשפר את יכולת המשחק.
      3. מניסיון 🙂

    • ברק, מה שאת אומר לא נכון.
      הייתי עד למקרה שבנאדם לא עבד גם מעל ל-10 שנים והוא התקבל לעבודה בהייטק
      על סמך כישוריו ויכולת הלמידה שלו (אין לו אפילו תואר בתחום) עם משכורת של 5 ספרות.

      אנשים שלא מצליחים לחזור לשוק העבודה הם אנשים וכחניים, עצלנים, שלא רוצים ללכלך את הידיים ורוצים שהמקצוע שלהם יהיה בדיוק מה שהם מדמיינים לעצמם בחלומות, שלא רוצים לעבוד בשביל אחרים אבל אף פעם לא יישמו את זה מלבד להתלונן על כמה שחרא להם בעבודה.

      כמו שאמרו כאן בעבר, מי שנמצא במקום של החופש מהעבדות המודרנית יודע שברגע שהוא מגיע לראיון עבודה הוא לא מראויין אלא מראיין. הוא לא תלוי בחסדיו של בוס כלשהו.

      • דוגמאות קיצוניות לא מעידות על הכלל. אני חושב שברור לכל בר דעת שאדם שלא היה בשוק העבודה 10 שנים יתקשה למצוא עבודה ההולמת את כישוריו.

  18. “כדי שאני אוכל להנות מהחופש שלי, מישהו צריך להקריב את החופש שלו” – זה לא נכון. מפנה אותך שוב לדוגמת האדם שנטע פרדס שאחר-כך נותן פירות במשך שנים רבות. האדם הזה יכול להיות על אי-בודד ומעולם לא לפגוש אדם אחר ועדיין ההשקעה הראשונית שלו תמשיך להניב פירות זמן רב.

    • גם היום אני מסכים.
      “כדי שאני אוכל להנות מהחופש שלי, מישהו צריך להקריב את החופש שלו”
      איפה החופש של משהו נפגע אם את עובדת בעבודה של חפירת בורות ומילואם מחדש לזה שאת יושבת בבית
      ולא עושה כלום כמוני, שלא לדבר על זה שאת מתנדבת.

  19. שלום לך סולידית.
    אורח החיים שלך הוא לא יחודי ולא מיוחד. לפי דעתי ישנם הרבה אנשים שחיים כמוך – כל אלה שלא חסכו מספיק לפנסיה וחיים בערוב ימיהם ממעט החסכונות ומקצבת ביטוח לאומי. הם חיים בצימצום, לא מתוך בחירה אלא מתוך כורח, ואנחנו מחשיבים אותם מסכנים ולא עצמאים כלכלית.
    לחיות עם משאבים מצומצמים ידע גם רובינזון קרוזו אבל הוא חי על אי לבדו עם ששת. אם רוצים לקיים משפחה או אפילו רק זוגיות ברמת החיים החסכנית שלך הסכומים הנדרשים מוכפלים ומשולשים ואז מגיעים לחשבון הוצאות כפול מההכנסה החציונית בישראל. מכאן יוצא שחלק גדול מהציבור חי בחסכנות כמוך אבל בלי הפריווילגיה של תיק השקעות שמן כי לא זכה “לשבע שנים טובות” ולכן נידון לעבוד עד סוף ימיו בפרך. זה כל ההבדל ואיזה הבדל, כי לחסוך 80% מהשכר יכול רק מי שמרוויח שכר של העשירון העליון וצריך לדאוג רק לעצמו.
    איני בא לסנגר על משפחה ממעמד הביניים שלא מצליחים לחסוך משכר של 20,000 ש”ח בחודש ורכב ליסינג אבל נסיונך ליצור מחייך אידיאל כלשהו מתרסק אל קרקע המציאות – רובנו חיים כמוך.
    חג פסח שמח וחג אביב פורח.

    • לא טענתי בשום מקום שאורח חיי הוא מיוחד, אני לא יודעת מנין הגעת למסקנה הזו. אני לא לב העניין בסיפור הזה. הקונספט הרבה יותר מעניין.

      “מכאן יוצא שחלק מהציבור חי בחסכנות כמוך אבל בלי הפריוולגיה של תיק השקעות שמן” — אהמ.. החסכנות שלי היא הסיבה לכך שיש לי תיק השקעות שמן. לא שום “פריוולגיה”. המילה היחידה לתיאור חוסר היכולת של אנשים מסוימים להבין את הקשר בין סיבה למסובב היא טרגדיה.

      “לחסוך 80% מהשכר יכול רק מי שמרוויח שכר של העשירון העליון” — זה לא נכון, אבל גם אם כן, האם זו בעיה שלי או שלך? תרכוש מיומנויות נדרשות ותמצא עבודה שמשלמת “שכר של העשירון העליון”.

      “רובנו חיים כמוך” — דבריך אינם מתיישבים עם העובדה, למשל, ששני שליש מהישראלים יתקשו מאוד להעמיד סכום של 8000 שקל בהתראה קצרה.

      • “לחסוך 80% מהשכר יכול רק מי שמרוויח שכר של העשירון העליון” — זה לא נכון, אבל גם אם כן, האם זו בעיה שלי או שלך? תרכוש מיומנויות נדרשות ותמצא עבודה שמשלמת “שכר של העשירון העליון”.

        מה שאת כותבת בעייתי ולא מתחשב..
        להרוויח שכר בעשירון העליון זה לא רק עניין של כישורים אלא גם עניין של מזל!
        חוץ מזה…יש כאן הרבה קטע של איך חייך משתלשלים..
        את מאוד אידיאליסטים.. אני הייתי כמוך, ואני לאט-לאט מבינה,שמה לעשות אבל אדם לא יכול להיות כל דבר שירצה.
        למשל כתבת על סתימת שן- זה לא שאת לא לומדת את זה כי את לא רוצה.. האמת המרה שללמוד רפואת שיניים בארץ ישראל עולה יקר ,לוקח 7 שנים, קשה להתקבל ,אף אחד לא מבטיח לך שתתקבלי.. את מבינה? יש עוד קרטרונים שההחלטות שלי ושלך ושל כל אדם מושפעות מהם מעבר ל “אני רוצה” ו”אני רוצה מאוד מאוד ” כמובן זה מקרה קיצון, ובהרבה מיקרים באמת ניתן להשיג מה שרוצים.

  20. מה שמעניין אותי זה תפיסות העבודה בין דורין לחלק מהמגיבים פה.דורין מעולם לא עבדה במשרה מלאה בארץ לאחר התואר, מה שבעיניה נתפס כעבודה ומה שהיא חוותה בעיקר בחייה הבוגרים זה עולם בנקאות ההשקעות בלונדון , שלפי מה שאני שמעתי ונתמך גם בכתבה שפורסמה באחרונה בכלכליסט וגם בידיעה על אותו מתמחה אומלל בסיטי שמת במהלך הקיץ, שונה במאv שמונים מעלות מעולם העבודה בארץ, שלמרות השעות המרובות מורכב (לפחות מנסינוי האישי , בתור אחד שעבד בביג 4, לא בדיוק עירייה או מקום ממשלתי) מהפסקות קפה ארוכות, ארוחות צהריים , צחוקיםת וכמובן אווירה הרבה פחות רשמית. נתוני הפריון לעובד הנמוכים מאוד של העובד הישראלי תומכים בהתרשמות אישית זאת. לעומת זאת, בחו”ל (אני כיום גר ועובד בארה”ב) בד”כ עובדים פחות שעות אבל הרבה יותר קשה, לא יוצאים להפסקות צהריים ארוכות, אין את כל ההסדר של תן ביס/ארוחות שמאפשר לך להיעלם לשעה ביום מן העבודה ובאופן כללי העבודה הרבה יותר אינטנסיבית האמריקאי הממוצע בקושי יוצא לחופשות, וגם אם כן מדובר על שבוע בחורף, שבוע קיץ, היעלמות ליותר מזה מסכנת אותך מאוד (אני מדבר על אנשים שעובדים בחברות אמריקאיות לחלוטין לא על אנשים שבאו ברילוקיישן לאיזה חברה ישראלית ששם כמובן הרבה יותר דומה לארץ). כמובן שבעולם האיי בנקינג בלונדון הדברים הרבה יותר מוקצנים. לדעתי שני הצדדים מתווכחים פה על מושגים כמו “עבודה” “בוס” וכו’ בלי להבין שהדברים אומנם דומים אך לחלוטין לא זהים כמו שאנחנו חושבים.

  21. שמעון חש

    מי שמביא ילדים עם שכר ממוצע ומטה , לא יוכל להפוך את המרוץ להליכה נעימה ! בהנחה שלא ירש דירה בגיל 30 אז חייו יהיו מאבק השרדות ומרוץ תמידי. כמובן שבאירופה , ארהב זה לא נכון.

    והנה כמה חוויות מעוררות השראה “לבזבז” עליהן כסף
    https://m.facebook.com/?_rdr#!/groups/230692723791781

    • על מה אתה מבסס: “כמובן שבאירופה , ארהב זה לא נכון.”

      נסה לחיות בארה”ב עם ילדים מ- 8,000 ש”ח לחודש – נראה אותך.

      מעניין גם שבחרת להשוות את עצמך ל- 10% ממדינות העולם שעשירות יותר מישראל ולא ל- 90% שעניות יותר.

      • שמעון חש

        חוסך יקר
        לא מדובר ב 8000 שח מדובר על משכורת ממוצעת של ארהב או אירופה. שהן גבוהות מהארץ. בארהב גם המיסוי נמוך יותר , בארופה מקבלים הרבה יותר שרותים מהמדינה.
        כוח קנייה שם חזק בהרבה.
        ולכן משפחה שמשתכרת ממוצע שם , בנתונים ממוצעים , עם ילדים , יכולה לחיות לא רע בכלל.

        נכום , אני לא משווה לאפריקה והודו , כי אנחנו מתיימרים להיות מדינה מפותחת , מעצמת הייטק , משתייכים ל oecd

  22. השכר הממוצע אינו רלוונטי מבחינתך. רלוונטי מבחינתך השכר החציוני (זה ש- 50% מהאוכלוסיה מרוויחים מתחתיו ו- 50% מעליו). אם תבדוק תופתע לגלות מהו בארה”ב (הפערים ביחס לארץ נמוכים).

    זכור שהצטרפנו ל- OECD רק לאחרונה – ושיש לנו הוצאות ביטחון הגבוהות מבין המדינות. לכן הבסיס שלך להשוואה גוזר את התוצאה. אתה יכול להסתכל למעלה ולהתבאס, ואתה יכול להסתכל למטה ולשמוח – ואתה בעיקר יכול ליישם קצת ממה שדורין ומטיפה לו ולקחת את גורלך בידיך במקום להאשים אחרים במצבך העגום.

  23. בגובה-העיניים

    היי דורין,

    אני קורא את הבלוג שלך כבר תקופה ארוכה, ובאמת שאני לא מצליח להבין איך למישהו יש את האומץ לקחת את הקמצוץ שהוא חסך עם אישתו (במקרה שלי שכנראה תופס “רק” לעוד שניים שלושה אנשים) ולהשיקע בבורסה במיוחד כש:
    1) אין לך שום ידע בנושא.
    2) ספרי לימוד רק מסבכים וגורמים לך להבין שההר עוד יותר גבוה ממה שחשבת.
    3) קרוב משפחה הפסיד 3 בתים בבורסה (וכל פעם הוריו קנו לו חדש במקום) – זה מפחיד !

    אני אבקש ממך משהו שלדעתי קשה מאוד לעשות – וזה ללנסות להיכנס לנעליים של אוכלוסיה כמוני שמעוניינים לצאת ממרוץ העכברים, שעושים קורסים של יזמות עסקית ומנסים, שקוראים בלוגים ומאמרים בנושא ולנסות ולהבין איך עושים את זה ובין היתר חושבים גם על האופציה בהשקעה בבורסה – כי הכסף יושב סתם בבפק”מ של 0.04% תשואה – לצורך העניין של 120K מקבלים אחרי חודש סביב 20-30 ש”ח משהו כזה.

    את מכירה את המשפט: “הכל פשוט – אבל למי שיודע…”
    ובכן, את יודעת ולכן זה נראה לך פשוט כמו ללכת למקרר ולהוציא בקבוק מים קרים… לי אין הכשרה פיננסית, העולם הזה פשוט עצום ובלתי נגמר – כבר נראה לי שאוכל להבין את תנאי הפוליסות שלי בביטוחים השונים לפני שאבין איך להשקיע את הכסף (המעט) שיש לי ולאשתי בשוק ההון.

    לגבי האופציה של שימוש באנשי מקצוע – שאני לא מעוניין לבחור בה:
    ממתח רווחים כל כך נמוך (4% שנתי תיאורטי) לא חושב שאני רוצה להעסיק איש מקצוע שיאכל לי מהרווחים הזעומים גם ככה ושלא נדבר על עמלות קניה / מכירה ועל נזילות הכסף.

    • הבורסה מסוכנת, נכון. היא עלולה לרדת. אתה עלול להפסיד כסף.

      אבל יש דבר אחד מסוכן יותר מהבורסה – הפחד שלך מסיכון.

      הרי זה לא שהכסף “סתם יושב” בפק”מ. בסביבת הריבית האפסית של ימינו, אתה מפסיד כסף. 2% בממוצע כל שנה. כוח הקנייה שלו נשחק במונחים ריאליים. האינפלציה היא הרוצח השקט של הפקדונות. ושלא כמו הבורסה, שלה יש פוטנציאל לתשואות פנומנליות, כשאתה במזומן בלבד – ההפסד מובטח.

      הבלוג הזה לא מבטיח גבוהות ונצורות. הוא כן מציע שיטה – אפילו יותר מאחת – להשקיע באופן פשוט, זול, ויחסית ברור להבנה.

    • חחח… שלוש בתים בבורסה,בויאנה הבן אדם הזה מהמר כפייתי.. לא שהחלופה שלך היא יותר טובה.
      מה עדיף למות ממכת גרזן או לדמם לאט לאט למוות?

  24. נראה לי שאורח החיים שלך אפשרי מכיון שאנשים אחרים מממנים את (1) מערכת הבריאות (2) הצבא (ג) הכבישים (4) החינוך (5) הביטוח הלאומי. בנוסף לכך, מס רווחי הון נמוך משמעותיתי ממס הכנסה, באופן שאין לו הצדקה בעיני.

    אם כן, בלי קשר למבנה ההוצאות שלי, אני משלם יותר מ 50% מההכנסה שלי כדי לממן את המערכות הללו, ולכן במובן די חזק אני מממן את אורח החיים שלך – את מסכימה?

    יכול להיות שזה עלה אצלך כבר בעבר – אני מתנצל אם כך הוא, ואנא הפני אותי לדיון בנושא.

השאר תגובה