"אפשר להפסיק עם הבלוף הזה של "לא עובדת". היית שכירה, היום את עצמאית."
"אם יש לך מעט הכנסות מהבלוג, זו לא הכנסה פאסיבית – כי את עובדת (!) עליו"
"עובדה שאין אדם אחד עלי אדמות שמיישם את המודל שלך 70 או 80 שנה. אף אחד לא עונה להגדרה של משיכת כספים מהקרן כל החיים בלי לעבוד."
"אני לא מאמין שהסולידית תמשיך להחזיק באותו אורח חיים סטודנטיאלי אחרי גיל 40-45…"
הציטוטים הנ"ל לוקטו כולם מהתגובות לפוסט הזה.
השאלה המעניינת כאן איננה מי, לעזאזל, האנשים הללו, מדוע הם סבורים שהם מכירים אותי, או כיצד הם מרשים לעצמם לקבוע אי אילו אמיתות אודותיי מבלי שאי פעם החליפו איתי מילה.
מה שבאמת ראוי לדיון הוא רמת השבלוניות והדוגמטיות שמאפיינת את השיח סביב מושגים מורכבים כמו "עבודה" ו"פרישה". לפעמים נראה שכל פרשנות אחרת, החורגת מהמיינסטרים הקרייריסטי, אינה אלא חילול הקודש, בלוף או אחיזת עיניים.
פעם, לפני עשרות שנים, העולם היה עני יותר. הגישה למידע הייתה מוגבלת יותר. כולם עשו את אותו הדבר: עבדו רוב חייהם ומתו זמן קצר אחרי שנחלשו מכדי לעבוד.
ככל שהעולם התפתח ותוחלת החיים עלתה, החלה צומחת שכבה דקה של קשישים שהגיעו לעצמאות כלכלית בערוב ימיהם. דור הפנסיונרים הזה עיצב את תרבות הפרישה של ימינו: צעידות בוקר לאורך החוף, טיולים ברחבי העולם, משחקים עם הנכדים, התנדבות, אכילה במסעדות (הרי מי יבשל לעצמו בפנסיה (*)), וכן – גם רביצה בקופות חולים ובהייה בטלוויזיה מבוקר עד ערב.
כדי לשדר "אמינות", אדם הפורש מעבודתו חייב לבצע פעילויות "ניטרליות" שהולמות את המצופה מפנסיונר. הכלל ברור למדי: אחרי שמפסיקים לעבוד מותר להוציא כסף. אסור להכניס כסף. עכשיו, נסו למצוא מישהו שחי כך 70 או 80 שנה ברציפות. רגע, לא הצלחתם למצוא מישהו שמשחק עם נכדיו 70 שנה ברציפות? אהא! ידעתי שמשהו מסריח בתאוריה הזו.
מובן שאם את מקבלת כסף על הדברים שאת עושה אחרי הפרישה, הרי שלמעשה לא פרשת מעולם. אין הוכחה טובה מזו לכך שהתאוריה שלך נכשלה או צפויה להיכשל בעתיד הנראה לעין, ויתכן אף שבכלל נגמר לך כל הכסף שחסכת.
זה גורם לי לתהות מה יקרה אם אסיר את הפרסומות מהבלוג הזה: האם אז תרשו לי להגדיר את עצמי כמי שפרשה מעבודתה? ומה אם אשאיר את הפרסומות, אבל אשתמש באלגוריתם אוצר-תכנים מתוחכם כדי שיכתוב את הפוסטים במקומי בזמן שאני רק אוספת את הצ'קים מגוגל – האם אז זה יניח את דעתכם?
אנו נמצאים בעיצומה של מהפכה פוסט-תעשייתית שהאינטרנט הוא המדיום העיקרי להפצתה. המהפכה הזו מבחינה באופן חד בין אלה שחסכו כסף לבין אלה שאינם רוצים לחסוך כסף. עבור האחרונים, העבודה היא מאסר לכל החיים. עבור הראשונים – העבודה היא אופציונלית לחלוטין.
זו הסיבה שאני מגדירה עצמי כמי שפרשה מעבודה פעילה. המשמעות היא שאין לי עוד צורך לעבוד בשביל כסף, ואני מודעת לעובדה הזו באופן מלא. החסכונות שלי, וההכנסה הפסיבית שהם צפויים לייצר עד יומי האחרון, מהווים מעין "אצבע משולשת", או FUCK YOU MONEY בלעז. מפעל הפיס, כידוע, עושה שימוש נפלא בקונספט הזה כדי לשווק את מוצריו הרעילים. אני טוענת שאפשר להגיע לאותו מצב גם בלי למלא לוטו.
היתרון האסטרטגי, ארוך הטווח של "האצבע המשולשת" הוא כמובן חופש הבחירה. אני יכולה להחליט שאני חוזרת מחר לשוק העבודה כי מתחשק לי, ואני יכולה לצאת למסע של עשר שנים בנפאל. אני יכולה לעסוק בתחביבים שיש רווח בצידם (השקעות, כתיבת בלוג ועוד אי אילו יוזמות) או בתחביבים שאין רווח בצידם (אייקידו, התנדבות, אופניים).
כל עוד האצבע המשולשת מונפת אל על, אני יכולה להפסיק, לחתוך, ולעבור לעשות משהו אחר שמעניין אותי יותר – מבלי להגיש דין וחשבון לאף אחד. את הקרירה הקודמת שלי עזבתי לבלי שוב. חסכתי מספיק ואני לא צריכה את הכסף. לרוב האנשים חסר כסף. אני יכולה להרשות לעצמי לעזוב כל מקום עבודה בכל זמן. רוב האנשים לא יכולים לעזוב.
הפרישה שלי, במילים אחרות, היא יותר משינוי סטאטוס חברתי-כלכלי או ביולוגי-כרנולוגי. היא בראש ובראשונה שינוי סטאטוס מנטאלי, הנובע מהידיעה שגורלי הכלכלי אינו תלוי בבוס ספציפי, בלקוח ספציפי או בגחמותיו של אדם אחר.
אני עצמאית כלכלית — רק בלי להיות זקנה.
(*) פשטות מרצון וחסכנות אינן משתלבות היטב בקונספט הנורמטיבי של "החיים אחרי העבודה". הן נתפסות כברירת מחדל, מוצא אחרון, הקרבת קורבן. המיתוס הזה מונצח היטב ביצירות פורנוגרפיית עוני מבית היוצר של מיקי חיימוביץ', אורלי וגיא וטמקא. הרי רק האומללים ביותר ממשיכים לעבוד אחרי ש"פרשו", אם בכלל הצליחו לפרוש, וגם זה בדרך כלל מחוסר ברירה. אז את מבשלת, מכבסת, מתקנת ובונה בעצמך? מזל טוב, את עקרת בית ולמעשה לא פרשת מעולם. מה שבטוח הוא שבשלב מסוים הג'וב הזה ישחק אותך עד דק ואחרי גיל 45 לא תוכלי עוד לאמץ את אורח החיים הזה.
אחת הנשים הכי מגניבות שאני מכיר!
לייק על האייקידו 🙂
הי דורין
אשמח לתגובתך:
אם אדם ירש סכום המספיק למחייתו לפי שיטתך לכל חייו ואף יותר, כך שמעולם לא נזדקק לעבוד יום בחייו ויש לו מספיק לשלם לבעלי מקצוע שיעשו עבורו את המלאכות בבית
והוא מבלה את כל חייו בלעשות כמה שיותר כייף בהתאם ליכולותיו הכספיות.
האם הוא עונה להגדרות שלך?
למחזיראור, מה שתארת זה לא פאק יו, מה שדורין כותבת זה כן. תמשיך לעבוד כשכיר וניראה כמה זמן הבוס הטוב והמיטיב ירצה אותך, או כמה זמן הוא ישאר בתפקיד ואם גם מחליפו יהיה כ״כ נדיב כלפיך. לי היה מצב עדיף משלך במשך קרוב ל 20 שנה, אבל זה השתנה בצורה נוראית. למזלי כשנפל לי בוס דפוק הייתי במצב שיכולתי לומר לו בפנים: פאק יו (וגם עשיתי זאת, אפילו באנגלית כי זה היה בארה״ב). זמן זה דבר יותר חשוב מכסף. כסף בא והולך ובא וחוזר חלילה, אבל הזמן תמיד צועד קדימה, ואפילו סטיבן הוקינג הגדול עדיין לא פיתח מספיק את מכונת… קרא עוד »
תבין.. זה מעניין לי ת-**, אם המעסיק יפטר אותי או לא.
הוא יכול להגיע מחר ולומר לי – מחזיראור, תעוף מפה – ואני אגיד לו – "בי כפרה".
אני אקבל פיצויים, דמי אבטלה.. כולנו מסכימים שלא לעבוד זה גם סבבה.
כסף יש לי, תחביבים יש לי. במקרה הכי גרוע אני אצטמצם.
ואז אחפש עבודה חדשה, או שלא. אני אחליט בהתאם לנסיבות.
אבל העיקרון הזה של "לא לעבוד" פשוט לא קיים אצלי.. מבחינתי להשתעבד לאידיאולוגיה קשיחה, זה יותר גרוע מלקום לעבודה בבוקר.
וואו.. אני נרגש להיות אחד המצוטטים..!! אז מי לעזאזל האנשים האלה?! נעים מאוד דורין.. אני מחזיראור, שם בדוי. יש לי הרבה כסף בבנק, אין לי מטבעות זהב, ויש לי את היכולת המוכחת לאורך שנים ארוכות – לחיות מסכום של כ-3000-2000 ש"ח לחודש. (8 שנים אם להיות מדוייקים, עד שזה התחיל לשעמם אותי) אוהב מאוד את עבודתי כשכיר. אותה עבודה ממנה אני יכולה לצאת מוקדם או להגיע אליה מאוחר אם נורא מתחשק לי לרבוץ בים כמה שעות. השכר הנאה שהבוס משלם לי מאפשר לי לתחזק כמה תחביבים יקרים למדי, כולל ילדים.. כרגע אני יכול לעשות מה שבא לי מבלי לגעת בחסכונות… קרא עוד »
אתה מחזיראורה!!! 🙂 🙂 ידעתי!
אותה עבודה ממנה אני "יכולה" 🙂
בכל אופן אהבתי את התגובה.
רק שלא בטוח שאני יכול להמשיך להיות מחויב לאהבה האפלטונית מהגובה הקודמת 🙂
אם מחזיראור לא מחזיראורה – אז אני צנצנת ומבטיח שאחליף את האייקון בצד לצנצנת.
מגדר ומין כל כך משעממים אותי.
תאהב אותי בגלל הנפש.. 3>
אוהב , אוהב.
יש פה אנשים בעלי יכולת לזהות תסמונות קליניות דרך האינטרנט.
אצלי קיימת יכולת לזהות מגדר.
גיא, האם מדובר בעקיצה כלפיי? בנוסף קצת זנחתי,שלא בצדק, את הדיון שהיה לנו- רציתי להוסיף שההפרדה בין לוגי לנומולוגי חשוב מפני שאת השני אכן אפשר להסביר בצורה מכניסטית, את הראשון ייתכן שאפשר לפתור אך ורק בכלים אנליטיים. בהקשר זה ראוי לציין שישנן גישות רבות בפילוסופיה של המתמטיקה- חלקן ריאליסטיות (אפלטוניזם) וחלקן לא. קורט גדל כתב על התממשותה של המתמטיקה בנפרד מהידיעה של בני האדם. בכל אופן אני מסכים ולא מסכים איתך בנוגע להיפרדותה של הלוגיקה מהמציאות האונטולוגית הפיזיקלית- העובדה שאנו לא יודעים להסביר את זה עכשיו איננ. מצביעה על פיתרון לכאן או לכאן.שמעתי כמה טיעונים פילוסופיים מבוססים של שני הצדדים.… קרא עוד »
אהלן משה, אתה רוצה שזאת תהיה עקיצה כלפיך? 🙂
על רגל אחת כי אני בדרך לקחת ילד מהגן – רציתי להוסיף בזמנו
שהאדם הוא קנה המידה לכל הדברים ולכן הסכין לא תוכל לחתוך את עצמה.
ולפני שתגיד רלטיביזם – אז רלטיביזם הוא לא בהכרח מדרון מוסרי חלקלק.
משה , לפני הכל אציין שאני נהנה מהדיון . אבדוק את קורט גדל כי לא שמעתי עליו ועתותיי
בידי. רק אמליץ לך להיזהר בניסיונות האנליזה לא להגיע לכדי פאראליזה – אני חושב שזה סוג של הומור של ה "סוג מסויים של משהו כלשהוא איפשהוא" 🙂
טוב, משה. אני מקווה שאחרי שתחקור את
האלקטרון, הפרוטון הנייטרון,פוטון, הנייטרינו והמיואון
ואת הנבלות,הקווזרים ,כוכבי הניוטרון , הפליאדות והחורים השחורים
ואת כל המונחים המוזרים האלה שאמרת קודם בביולוגיה 🙂
תגלה שזה אתה. היקום זה אתה.
אני לא מספיילר – כי אין סיכוי שתאמין לי 🙂
גיא, באופן עקבי נעלמים מהודעותיך כפתורי ה"להגיב"! תופעה מעיקה למדי. בכל אופן – לצערי כבר פספסתי את הרכבת האקדמית שתיקח אותי לחקר האלקטרונים\בוזונים\קווארקים וגלאונים, גם הקו המוביל לחקר החלל כבר נסע מזמן.. אגב – לפני שבוע הזדמן לי לשבת עם חבר הלומד תואר מתקדם בפיזיקה. הוא סיפר לי (אנחנו תמיד דנים בסמולטוק של קו התפר בין פיזיקה לפילוסופיה) שקרא מאמר מרתק למדי. המאמר עוסק בתיאוריה פיזיקלית שנקראת סופרסימטריה (התיאוריה עצמה אומרת כי לכל חלקיק חומר (קווארק כזה או אחר) קיים חלקיק נושא כח צמוד לו [בוזון כזה או אחר]). במאמר הספציפי – כך סיפר חבר שלי – מסביר החוקר, ד"ר… קרא עוד »
נכון משה, מבין את מצוקתך.
דבר ידוע הוא שמנוע התגובות בסולדית מופעל על ידי ה Infinite Improbability Drive
תודה על הסרט וההפניות.
רק שלפעם הבאה אנא זכור לשאול את חברך מה זה באמת הדזה-ןן במטריקס
כי אני כל הזמן נלחץ מהם 🙂
המנוע המדובר יכול כאמור לגרום לקפוץ במהירות הגבוהה ממהירות האור מנושא לנושא ולכל נושא.
יחד עם זאת איכשהו
ההרצאה הבאה
זה מכסה את כל הנושאים שדיברנו עליהם וגם חלק מהנושאים האחרים שהבלוג מדבר עליהם.
אני נוטה להאמין שמצבך הייחודי (והנפלא, יש להדגיש) אינו מקנה לך את הזכות לדבר בשם ציבור הקוראים של הבלוג הזה – או בשם אף אחד אחר, לצורך העניין.
מחזיראור, אני מאמינה למה שכתבת, למרות שבאמת אתה לא מייצג איש מלבד עצמך. אבל מה שאני רוצה לשאול זה, אתה באמת מאמין שלמרות היחסים המעולים עם הבוס, הוא לא יפטר אותך? לא יכניסו לך שם סכין בגב? אתה באמת מאמין שיחסים בעבודה מבוססים על מה שאתה חושב שהם מבוססים? אתה יודע, אבא שלי היה שפיץ בעבודה, עבד במשך שנים בתפקיד בכיר, עשה יופי של כסף. כשהתחלפה ההנהלה, התחילו אינטרסים מלוכלכים ושמו לו מנהל, בחור צעיר שלא ידע עשירית ממה שאבא שלי ידע. הבחור גם היה אפס ביחסי אנוש. אבא שלי עבר כבר את גיל הפנסיה. אבל הוא לא זוכר את… קרא עוד »
איפה כתבתי שאני מאמין שהבוס לא יפטר אותי? ההחלטה שלו לפטר אותי או לא, לא קשורה לאיכות חיי.. וגם לא לרמת החיים שלי. (להזכירך.. יש פיצויים ודמי אבטלה בעולם) כבר פוטרתי והתפטרתי מספר פעמים בעבר, ודווקא נהניתי מהחופש ותקופת האבטלה. זו ממש לא דרמה.. למרות שאני מבין מדוע אביך נפגע. לי זה לא יקרה כי אני לא תופס את העבודה שלי באופן כזה. אז יכול להיות שהוא יפטר, יכול להיות שהוא בעצמו יפרוש לפנסיה ויסגור את המשרד, יכול להיות שאני אצטרך שינוי וארצה לעזוב. זאת עבודה – לא חתונה. אבל – לי יש מקצוע, הוא יחסית מבוקש, גם בחו"ל, ולנסיון… קרא עוד »
אמנם לא מחזיראור(ה), אבל יכולה לומר שמרויחה שכר יפה מאד, בעבודה "עם קביעות" (בערך), כשכירה, במקצוע שמעניין אותי מאד, ושאם מחר הייתי זוכה בלוטו, הייתי ממשיכה להגיע בבוקר ולעשות אותו הדבר. גם אני יכולה לקחת חופשות כמעט בכל עת שבא לי, ולפעמים – בא לי אבל אני מתפשרת על צרכי הארגון. כן, מרגיזים אותי לפעמים, ואולי גם מלכלכים עלי, אבל אני לא רואה את זה כחלק העיקרי מהעבודה שלי. זה לא שהעבודה מושלמת, אבל זה גם התחביב שלי ואני נהנית לקום בבוקר ולהגיע. אני רוצה את הבטחון הכלכלי שיקנו לי חסכונות, ודואגת להגיע לסוג של עצמאות כלכלית כדי לפרוש בכבוד,… קרא עוד »
אנשים טועים לחשוב שהעובדה ש-3800 ש"ח מספיקים לכיסוי כל הצרכים והרצונות שלי פירושה שאני מרוויחה 3800 ש"ח, ולכן התקציב שלי הוא פונקציה של אילוץ או היעדר ברירה.
יתכן שזה נובע מהעובדה שאנשים רבים נוטים לבזבז קרוב ל-100% מהשכר החודשי שלהם.
באשר לעובדה שאת נהנית מאוד מעבודתך כשכירה – חשוב להדגיש שאין לי התנגדות לעבודה בפני עצמה (כל זמן שהיא לא תרגיל קיינסיאני בחפירת בורות ומילוים מחדש בעפר). יש לי התנגדות לכך שאנשים עובדים פשוט כי אין להם ברירה, כי הם פוחדים, כי הם מרגישים מחויבים כלכלית, מוסרית, חברתית. עבודה היא אופציה.
האנשים שנוטים "לבזבז" קרוב ל-100% מהשכר החודשים שלהם הם האנשים שמרוויחים בין המינימום לשכר החציוני.
משפחה עם שני ילדים שמרוויחה 14 נטו, ומוציאה אותם על 4 נפשות – לא חיה מאוד רחוק ממך מבחינת חסכנות, והיא חייה ברמת חיים (כפי שאת מקפידה לקרוא לה) נמוכה משלך מכל מיני בחינות.
הם בחרו "לבזבז" על המשפחה במקום לבחור בפרישה מוקדמת.
הם עובדים כי הם "חייבים" את זה לעצמם ולאנשים היקרים להם.
למה כל כך קשה לך לכבד את זה?
אכן, עבודה היא אופציה. וגם ילדים הם אופציה. ורמת החיים – אף היא אופציה. לכן, אני מזדהה לחלוטין עם הרבה דברים שאת כותבת, והאצבע המשולשת מבחינתי היא לא ביכולת לפרוש מוקדם אלא ביכולת לקבל החלטה מושכלת, כמה לחסוך, בכמה להעלות את רמת החיים שלי ושל בני משפחתי, ולהחליט איך לממן אותה. כלומר, גם אני נגד תרבות הצריכה המוגזמת, אושר כחווית קניה ותו לא, וכיוצ"ב. מצד שני, הייתי שמחה אם היית מקבלת שכל הספקטרום מתקיים לצידך – אנשים שממש בוחרים להוציא יותר מתוך מחשבה תחילה, בלי להיות עבדים לשופינג, מרוץ העכברים ובזבוז כספים מעבר ליכולת. דוגמה: אני מאד אוהבת לנסוע לחו"ל.… קרא עוד »
גם אני כנראה קוראת לא טיפוסית. יש לי מקצוע נדרש בשוק, ואפשר להגיד שטכנית אני "חצי בפנסיה" – אני עובדת מעט שעות שבועיות ומרוויחה סכום דומה לשל בעלי, שעובד משרה מלאה בהיי טק (שנינו מרוויחים מעל הממוצע למשק). לאחרונה אני מתלבטת לגבי משרה שכירה מלאה שהוצעה לי, שלמרות שארוויח בו הרבה פחות פר שעה וגם לא מעט פחות אבסולוטית (אם כי עדיין סכום מכובד שניתן לחסוך ממנו יפה, גם עם משפחה), באופן פרדוקסלי, תיתן לי יותר חופש בצורה שאני צריכה בשלב זה של חיי. אם לא יילך והבוס יפטר אותי – אני חושבת שעם הנסיון שצברתי, יהיו מספיק בוסים אחרים… קרא עוד »
מחזיראור.
מבין את התגובה שלך (יש לי יכולת מוכחת לספק למשפחתי רמת חיים טובה למשך יותר מעשר שנים מבלי לעבוד). גם לי יש ילדים ותחביבים יקרים ויש לי ולאשתי עבודה מעניינת ומתגמלת – לכן שנינו נשארים ועובדים בה (תוך כדי ידיעה שכל אחד מאיתו ביחד או לחוד יכול להראות אצבע משולשת למי שבא לו (גיליתנו שמערכים עובדים כאלה כל עוד שהם מקצוענים בתחומם אז זה אפילו עוזר בעבודה)). אני ואישתי עכשיו בעשור רבעי ובגיל 45-50 נפרוש (ואולי לא אם העבודה תעניין אותנו עדיין)
אבל… דורין צודקת, הרוב הוא לא כמונו.
מצחיק שכל האנשים שכותבים פה הם אנשים שיש להם שכר מאוד גבוה, שעובדים בשביל הכיף, ויכולים לפרוש מחר. כלומר דווקא האנשים שלא צריכים את הבלוג הזה מגיעים אליו וקוראים אותו. עכברי המירוץ האמתיים, מעולם לא יגיעו לכאן, וחבל.
אני כאמור מתנגד להשוואת בני אדם לעכברים, ואני מאמין שאנשים בוחרים לעצמם מה שטוב להם, גם אם הם מתלוננים. ועכשיו שים לב – הבלוג הזה יכול להועיל לאנשים מאוד צעירים – בשלב שהם בוחרים לעצמם מסלול לחיים, או אנשים מבוגרים יותר (שלא נאמר זקנים) שהתמזל מזלם להתבסס (ויש לא מעט כאלה, מסתבר), שמחפשים רעיונות מה לעשות עם הג'ובות שהם שוחים בהם. משפחות צעירות ו-מ-מ-ו-צ-ע-ו-ת לא יוכלו "לצאת מהמירוץ" לפי שיטת הסולידית. ברגע שבחרת לעשות ילדים עם משכורת ממוצעת ומטה, תוכל מקסימום להפוך את המירוץ להליכה נעימה בפארק – וזה בסדר גמור!! הדברים שהם בעיקר יוכלו להפיק מהבלוג הזה, הוא שיפור… קרא עוד »
מחזיראור, תפתח בלוג. אני רוצה לקרוא אותך עוד.
"ברגע שבחרת לעשות ילדים עם משכורת ממוצעת ומטה, תוכל מקסימום להפוך את המירוץ להליכה נעימה בפארק – וזה בסדר גמור!!"
my point exactly.
הבעיה היא שרוב האנשים לא "בוחרים" – הם מנותבים למסלול הזה בעל כורחם, ואז מייללים על מר גורלם תוך שהם מתעלמים לחלוטין מהבחירה שעשו. לא מדובר רק בהורים שהביאו ילדים מבלי שיש להם את היכולת הכלכלית לעשות את זה, אלא גם בנוטלי המשכנתאות למיניהם, נוטלי ההלוואות למיניהם, השופוהוליקים, הוורקוהוליקים והנוסעים המתמידים למיניהם.
ותודה על אזכור הבלוגים, האמת היא שמעט קלקלת רעיון לפוסט מרוכז בנושא בלוגים מומלצים, אבל אני מניחה שעדיף מוקדם ממאוחר 🙂
אני לא ממש מאמין בתודעה כוזבת, ובכל מקרה, גם אם היא קיימת זה חסר משמעות. מי שכבר עשה ילד לא ישליך אותו ליאור רק כי הוא מבין שהבחירה שלו הושפעה מהאופן שגידלו ולחינכו אותו וכי הוא פתאום הבין שזה יותר כלכלי. ילדים זה לא כלכלי. גם לעשות סקס זה לא כלכלי וגם לא לגדל כלב -עושים את זה כי זה כיף! אפילו את!! ומוכנה לשלם כסף כדי לממן אמצעי מניעה וחיסונים. אני גם לא ממש מתחבר לביקורת שלך על אנשים ולא חושב שהם "מיללים". לפעמים נראה לי שהמגע היחיד שלך עם אנשים "רגילים" הוא דרך הכתבות הלא מייצגות בכלכליסט. רוב… קרא עוד »
אתה שב ויוצא מתוך נקודת הנחה שגויה שהבלוג הזה מתאים לכל אחד, או בכלל נבנה כדי שיתאים לכל אחד. הבלוגים שציינת בהחלט מתאימים יותר לישראלי הממוצע. "המתכלב" לדוגמה טורח לרחם על עצמו בכל פוסט ופוסט – אני בטוחה שהרבה יותר אנשים יזדהו איתו יותר מאשר איתי. הבלוג הזה מתאים לאנשים שעולים על הממוצע בשלושה פרמטרים מרכזיים: 1) היכולת להרוויח, לחסוך ולהשקיע כסף 2) היכולת לכלכל הוצאות 3) היכולת לא להשתעמם למוות בזמן פנוי פרמטר 1 הוא אכן פרמטר כלכלי, אבל חשוב להדגיש שהעקרונות הבסיסיים ישימים כמובן בכל רמת שכר, בכל גיל ובכל מצב משפחתי (שוב, אני לא אומרת "תחקו אותי"… קרא עוד »
מחזיראור יקר. רק לגבי התודעה הכוזבת: אני כן מאמין שלמרות שהתודעה היא מופלאה היא גם צורה של בערות ולכן עלולה לכזוב. התודעה פועלת כמו קרן מרוכזת המאירה את המציאות אך דווקא משום שהיא קרן היא נוטה להתעלם ממה שאינה ממוקדת בו (ראה ניסוי גורילות וכדורסל). אז אולי למי שעשה ילד ולא היה מודע לאופן חינכו (כמו שכתבת) תהיה עדיין את האפשרות לא להפקיד את ילדו לאותה אינדוקטרינציה. אני מסכים אתך אומנם לגבי מתיחת ביקורת שלעתים לא רלוונטית. ואני רוצה לצטט למרות שעמית (מסלאו?) לא כל כך אוהב. 🙂 "איש אינו עבד יותר מאשר מי שמאמין כי הוא חופשי מבלי להיות… קרא עוד »
אני מרגיש שאת מתרגזת ולא לגמרי מבין מדוע. 1. אני הראשון להלל את הפוסטים הפיננסיים שלך (שוק ההון פור דאמיז) והם באמת מצויינים, אבל זה אחוז קטן ממה שיעשה את השינוי למשפחה שחוסכת 1500-2000 ש"ח בחודש. מה גם שלצערי יש מעט מידי פוסטים כאלה. אישית אני מאוד אוהב אותם, אשמח אם ירבו. הפוסט של ה-300 ש"ח בחודש היה מצויין למשל. תני לנו עוד – אדרבה. 2. אם תתעמקי ברשימת האתרים שנתתי – תראי בעצמך שהם לא מתנגדים לגישה שלך, הם פשוט משלימים אותה. 3. כללית לגבי שוק ההון, אני לא חושב שזה משחק לעשירים.. אבל בסכומי השקעה קטנים, פרישה מוקדמת… קרא עוד »
דורין, תביני שהמתימתיקה לא מאפשרת חיים ב"פנסיה" במשך 40-50 שנה מבלי שזה יבוא על חשבון מישהו אחר. נניח שההיית חיה בקהילה מבודדת של 10 אנשים בלבד, שחייה על אי באמצע האוקיינוס. האם הייתה לך אז האפשרות לעבוד רק עשר שנים, ואח"כ לחיות ללא עבודה למשך 50 השנים הבאות על סמך העבודה של 9 האנשים האחרים של הקהילה? כמובן שלא! תדמייני מאזניים. מצד אחד שמים את כל מה שאת מייצרת ומצד שני את כל מה שאת צורכת. כדי שלא תפגעי במישהו אחר, המאזניים חייבים להיות מאוזנים, וזוהי המתמתיקה. אם כן במי את פוגעת ע"י סגנון החיים שלך? * בעובד שמייצר מוצרים… קרא עוד »
וואלה. בחברה של 10 אנשים גם אין עסקים ואשראי, זו מחשבה פשטנית ביותר.
.לא חשבת על עסק שרוצה להתרחב ולפתוח עוד סניף, חברה גדולה שרוצה לפרוץ לשוק חדש או סטארטאפ שרוצה לממן פיתוח רעיון חדשני.
.כל אלה דורשים אשראי, על חשבון רווח עתידי שהם מאמינים שיקבלו.
דורין מסכנת את הכסף שלה בכך שהיא מלווה אותו ועל כך הפרמיה.
מספיק עם הבלבולים המרקסיסטיים.
שלום טל.
פיתוח חדשני? סטארטאפ?
יפה מאוד!
ומי יקנה את המוצר? לא דורין. הרי היא לא צורכת את השטויות ההייטקיות האלה!
ופה נעוצה מהות הבעיה.
מוסר? הטפה – היא אלימות מוסרית אדון לימוני. אי אפשר ללמד אדם אנוכי* לא להיות כזה. כל מה שהוא יעשה בכפייה יהיה מסיבות אנוכיות תוך רמייה עצמית ושל אחרים. התוצאות יהיו הרסניות כי הוא ייטור טינה לעצמו ולאחרים. בכל מקרה הלכה הכנות. צריך לתת לו את ההזדמנות לבדוק את גבול האהבה העצמית שלו. דבר ראשון שקורה הוא שהוא לא מוליך שולל אנשים. דבר שני הוא שהוא גורם מאחד לחברי הקבוצה של ה"ילדים הטובים" להרגיש מאוחדים והם לא יכולים להגדיר את עצמם בלעדיו – כך שהוא כן חלק ממשהו יותר גדול. דבר שלישי – הוא נותן כוח לאנשים האחרים לפעול מדי… קרא עוד »
היא אולי לא תקנה את המוצר, אבל היא מספקת את ההשקעה הראשונית בשביל שהסטרטאפ בכלל ייצר את המוצר מלכתחילה. בזמן שאתה קונה את הביצים, היא מסבסדת את התרנגולת שמייצרת לך אותן.
מהות הבעיה נעוצה בזה שאדם בוחר להימנע מלקנות כל מה שאנשים מייצרים? זו מהות הבעיה? אם כולנו היינו עושים את ה"בעיות" מהסוג הזה אז לכולנו היו הרבה פחות בעיות כלכליות וחברתיות.
אכן, יש אלמנט של משחק סכום אפס, אבל כדי לאזן אותו מבחינה מוסרית פתחתי את הבלוג הזה. אני לא כופה על אף אחד לצרוך. אדרבה, אני מעודדת אנשים דווקא לא לצרוך ולא לעבוד, לכאורה בניגוד לאינטרס הישיר שלי. אם מישהו ממשיך להתנהג כמו צרכן-קרייריסט כפייתי למרות שהוא יודע שיש לו דרך לחיות אחרת – אזי אין לי שמץ של רחמים כלפיו. האג'נדה האנטי-קפיטליסטית שלך אמנם מרשימה מאד, אבל מה שאני עושה אינו שונה ממה שעושה כל בנק, רק בקנה מידה קטן יותר. אני לוקחת כסף – שהרווחתי ביושר – וקונה בו אמצעי ייצור שמאפשרים לאנשים אחרים להרוויח כסף.
"אצבע משולשת" זו אסטרטגיה מצוינת, אבל יש גם חלופות.
אני מזמין אותך, אם את מעונינת, לנהל דיון (בעל פה או בכתב, פומבי או לא) שיערך מתוך כבוד הדדי ומטרתו ללבן חילוקי דעות וללמוד זה מזו.
מעונינת?
בוודאי, איזו שאלה
האח הידד. באיזו מהחלופות את בוחרת? (את יכולה לענות לי פה, או במייל. )
ניסים לימוני, אתה צודק. ומה אני אגיד שאני בכלל עם תפיסה שמאלנית סוציאליסטית חזקה ושני שליש מהכסף שלי הוא באג"ח קונצרני ומניות ושליש באג"חים של המדינה? אנחנו צריכים ללמוד לחיות עם סתירות שבחלקן נובעות גם מכך שהעולם הוא כזה ואני רוצה להיו בו חופשיה.. אם היית שואל אותי אם הייתי מוכנה לחיות במדבר ממזון שאני מגדל לעצמי ובלי שום ביטחון כלכלי בתנאי שהעולם ישתנה, יבוטל הנשק הגרעיני, יבוטלו העמים והאומות והמדינות, יבוטל הקפיטליזם שמייצר 95% גרבג' והורס את כדור הארץ, שנחזור למזון אורגני, שנכבד את האדמה ונהיה עובדי כפיים? אז אני אגיד לך כן כן כן קח ממני הכל.
חזקה על המשתתפים בבלוג שרמת האינטליגנציה שלהם גבוהה כדי הבנה מוכחת, הלכה למעשה של התיאוריה של הסולידית. פעמים רבות, רעיונות חדשניים מעוררים אנטגוניזם, או התנגדות וחוסר אמון על ידי מי שלא רוצים לצאת מתוך המסגרת שלהם, לאזור אומץ ולהתנסות בעצמם. עבודה זה להיות כפוף למשהו\הם וקבלת תמורת העבודה הזאת שכר. במלים אחרות הסולידית לא כפופה לאדם, זולת זכות הבחירה הבלעדית שכולו שלה. ההבדל אינו דבר של מה בכך, אלא לדעתי ההבדל הוא עצום. אם תרצו, אז תוכלו אפילו לומר שהשקעה עצמאית בבורסה גם זאת עבודה, עבודת עקרת הבית, גם זאת עבודה, אני למשל אוהבת לבשל, לאפות, להכין קינוחים וכיוצא בזה,ומעדיפה… קרא עוד »
כלכלומר בעלי לא משלם לעצמי את המשכורת, ככל העולה על רוחי, היות ומאז ומעולם אני
רגילה לדאוג לעצמי ולסמוך רק על עצמי…
נפלו כמה שיבושים, אני משלמת לעצמי את המשכורת, ככל העולה על רוחי, כמובן
שהוצאות משותפות לנו, אני גם משתתפת, אבל ביחס שונה, לגבי רמת ההכנסות של אחד מאיתנו בנפרד.
אני מאד מעריך את הבלוג שלך, את נוגעת ללא מעט אנשים בנק' מאד כואבות, זאת בעצם הסיבה שהם תוקפים חזרה, כי יותר קל לתקוף את הצד השני ולהוכיח שמה שהוא מציג הוא בעצם מצג שווא, מאשר להבין שאתה בעצם פראייר שאתה מקריב את החיים שלך בצורה כזו. כי פראייר בחברה הישראלית זה הדבר הגרוע ביותר שרוב האנשים יכולים להעלות על דעתם. בכללי אני יכול לומר לגבי עצמי שכל העניין הבעייתי הוא להכריח את עצמך להוריד ברמת החיים, מרגע שאתה מתרגל זה לא באמת משנה. למשל אני לא מחזיק רכב כלל מאז שאני סטודנט, ועכשיו עם סיום הלימודים אני מנסה לדחות… קרא עוד »
הערה סמנטית: ירידה ברמת החיים =! ירידה באיכות החיים.
אני סבורה שקיים יחס הפוך בין הפרמטרים הללו.
ככל שיש לך יותר – אתה צריך לעבוד יותר, ואיכות החיים שלך יורדת.
less is more.
דורין שלום, בואי לא נדבר אליך אלא על המודל הכלכלי. יש לאדם הון שצבר בעבודה קשה במשך כמה שנים, והשאלה היא האם גישה האומרת כי ניתן לחתוך קרן קטנה (נגיד שלושה אחוזים) + ריבית כל שנה מההון ומזה לחיות, היא גישה ברת קיימא. התשובה חיובית עבור חלק מהתרחישים ושלילית עבור אחרים. צריך להגיד את זה. באופן גס מאוד, אם שוק המניות יעלה – כנראה שאפשר. אם הוא ירד – כנראה שצריך סכום התחלתי עצום. ניתוחים מסוג זה, "מבחני לחץ", מתעלמים מאלף פרמטרים חשובים. מצד שני, אם אדם מקדם אורח חיים מסוים וטוען שהוא בר קיימא, עליו למנות באופן מפורש את… קרא עוד »
רק רבע מהתיק של דורין נמצא במניות. שאר 75% נמצאים באגחים שקליים ארוכים, מזומן , וזהב, ושלושת אלו יפרחו בתסריט דפלציוני שאתה מתאר.
אני לא מתאר תסריט ספיציפי אלא תסריט כללי שבו מודל מסוים ("התיק") נותן תשואה נמוכה ואפילו שלילית. זה יכול לקרות לכל תיק. כמובן שככל שהתיק סולדי / מפוזר יותר הוא פחות מועד הן לעליות והן לירידות. לדוגמה (תודה לאקסל), אם יש לי חיסכון של מיליון שקלים, ואני מניח שהתשואה על ההון תיהיה אפס ושאמשוך 50 אלף שקלים כל שנה, התיק יכלכל אותי למשך 20 שנה. אם התשואה השנתית הצפויה היא של אחוז אחד – 24 שנה. אם התשואה השנתית הצפויה היא של שני אחוזים – 26 שנה. אם התשואה השנתית הצפויה היא של שלושה אחוזים – 30 שנה. ארבעה אחוזים… קרא עוד »
יאיר, ברור שיש תלות בתשואה, הדוגמא שנתת היא מיותרת. השאלה המעניינת באמת היא מה לדעתך תהיה התשואה הצפויה של התיק של דורין? התשובה "אי אפשר לדעת", היא לא 100% מדויקת. נכון אי אפשר לדעת, אבל להעריך בהתבסס על, אלף, תוצאות היסטוריות, בית, הנחות בסיס סבירות ניתן גם ניתן. נכון, יש תסריטים תאורטים שבהם כל התיק הולך קפוט. השאלה היא מה הסבירות שהם יקרו וגם מה יהיה מצב שאר המדינה אם הם יקרו וגם איך דורין תתמודד עם מצב כזה (בהצלחה רבה לדעתי). לדעתי לאורך זמן התשואה השנתית הממוצעת בשלושים שנים הקרובות תהיה בקירוב גדול התשואה השנתית הממוצעת בשלושים שנה האחרונות.… קרא עוד »
למה?
למה בכלל מעניין אותך איך אנשים שופטים אותך?
טוב לך בחיים?
תחייכי ותמשיכי הלאה. תני לאנשים להוציא את האנרגיות השליליות שלהם על כך שהם לא הגיעו לשלמות הכלכלית שאת מציגה, ותמשיכי לכתוב לנו פוסטים טובים.
🙂
אני אגב מסכים עם הטוענים שחברה לא יכולה להתקיים לאורך זמן כאשר רוב האוכלוסיה היא לא יצרנית.
חשבי מה היה קורה לו כל האוכלוסיה בארץ מסויימת הייתה חיה חיי רווחה רק על חשבון אוצרות טבע שמצאו שם לדוגמא נפט, ורוב האוכלוסיה היצרנית הייתה מורכבת מעובדים זרים…כן אני יודע שקיימת ארץ כזו. לא ממש הייתי רוצה לגור שם.
תודה על הפוסטים
דבר ראשון, אני מסכים עם זה שתוקפי הגישה שלך לא מאמינים בחיי צמצום כמו שלך. לכן אין כאן גישה נכונה או לא – פשוט לך זה מתאים ולהם לא. העניין הוא שאני יכול להבין אותם, כי אם היום הייתי מקבל 2 מיליון שח – כנראה שלא הייתי עוזב את העבודה אלא ממשיך לעבוד באופן שאני רוצה. וגם את הכסף הייתי משקיע בפרויקטים וחברות כדי לגדול ולהשקיע בפרויקטים וחברות גדולות יותר. אין סוף לנהנתנות (בקטע טוב).
דורין, הדיון בכלכלת רובינזון קרוזו על אי בודד היה אחד האהובים עלי. מבקש להחזיר אותו, הוא משובח ואיני מבין מדוע הוסר.
ניסים, כדאי לקרוא מבוא לכלכלה, ללא משקיע העובד היה מובטל. כמו כן, מחיר המוצר בשוק משוכלל נקבע לפי הצע וביקוש.
אין פה שום אלמנט של משחק סכום אפס ואת ממש לא חייבת את הבלוג הזה בשביל לאזן שום דבר מבחינה מוסרית. מה שאת עושה שקול לגמרי לאדם שעבד קשה, קנה קרקע, נטע בה פרדס וטיפח אותו בעבודה קשה לאורך שנים, ואחר-כך נהנה מפירות העצים שהוא שתל לאורך עשורים. שום דבר פה לא בא על חשבון מישהו אחר.
מסכים.
וגם שמישהו יסביר לי באמת
===================
אז לצרוך ולקנות זה להיות
HUMAN HAVING
למה לייצר ולהיות
HUMAN DOING
זה יותר טוב?
ומה רע אם ביכולותינו להיות רק
HUMAN BEING?
אורן, כדי שאני אוכל להנות מהחופש שלי, מישהו צריך להקריב את החופש שלו. רוב האנשים מקריבים את החופש שלהם מרצון (ע"ע קרייריזם-צרכניזם), והבלוג הזה עוסק בתופעה הזו לא מעט.
לגבי המאמר עצמו, אני חושבת שזה לא קל לחיות בסביבה שמתנהגת אחרת ועוד הופכת את ההתנהגות הזאת לאידיאולוגיה. ברור שאם עבודה היא נכונה מבחינה אידיאולוגית אז כל השאר זה בטלה, זיוף, שקר, ניצול. העניין הוא שמי שלא עובד כשכיר, בעצם "עובד" קשה יותר. כשישבתי על התחת במשרד 10 שעות נגיד, עושה מה שאני צריכה לעשות, 5% שוברת את הראש להיות יצירתית ן95% עושה עבודה שאני מכירה, מונוטונית. מגיעה הביתה, יושבת אולי בעבר בבית קפה עם חברים או קוראת קצת וזהו הלך היום. היום אני מתחילה כל יום ברשימות של דברים שאני עושה (כי אני חייבת לעצמי, לא לארגון) מהבוקר עד… קרא עוד »
טוב, עצרתי את קריאת התגובות כאשר קראתי את האמירה "שגם אם אזכה מחר בלוטו, אמשיך לעבוד". מה אוכל לומר על אמירה שעד שאינך שם אינך יכול לקבוע דעה? הרי, האם אדם חי יכול לקבוע אם עדיף להיות מת או חי? אבל אדם שמת ובאופן מפתיע וכנס רפואי חזר לחיים, אשמח לשמוע מה דעתו על העולם הבא והאם יש מקומות במלונות שם. מה שכן, היום הייתי בחנות יין בסבב בחינה מה מצב המחירים לפני החג (אני חובב קנייה במחירי רצפה, גם ביין, גם באג"ח קונצ' וגם במניות, מה שאופנתי ויקר אינו מעניין). נתקלתי באישה ששאלה אם אוכל להמליץ לה על יין,… קרא עוד »
מוצא חן, מוצא חן.
רק שאני אפילו מפחד לדמיין כמה היית מגיב כאן אם הייתי גם שותה חצי בקבוק או יותר ליום.
גיא, תתחיל בכך, מקסימום נאמר לך שהגזמת..:-)
אין ספק שתיארת מקרה עצוב של שופוני יא נאס, ועדיין – הרשה לי לא להסכים איתך. פערי מחיר מבטאים הרבה פעמים הבדלים באיכות באיכות ובאמינות. כמו שזה מגוחך לרכוש משהו רק כי תווית המחיר שלו יקרה, כך זה מגוחך לרכוש משהו רק כי תווית המחיר שלו זולה. אני, בקניותי המעטות, מגדיר לעצמי טווח מחירים ובתוכו מחפש את ה-VFM המושלם. אז נכון ששוקולד פרה הוא די זול ולא רע, אבל לא נראה לי שאפשר להשוות אותו לדסקלידס שעולה פי עשר אבל טעים פי עשרים. אולי רכב ב-20 אלף נוסע באותה המהירות כמו רכב ב-200 אלף, אבל במקרה של תאונת דרכים באופן… קרא עוד »
הדר, אהבתי… ואתה בעצם מבטא נקודה שמהבהירה לי הרבה: הבלוג של הסולידית מציף דברים חשובים. אמנם ידי איני משגת לחיות כמוהה (אין לי מספיק חסכונות להשקיע, אין לי בן זוג לחלוק איתו עלויות ואת משא החיים), ובכל מקרה, לא בטוחה שארצה לחיות בצמצום כמוהה. עם זאת, האנשים שאתה מתאר הם הקיצוניות השנייה, שמתארת חוסר מודעות שמזינה אורח חיים צרכני ורייקני. בצד ההוא של הסקאלה בוודאי לא ארצה להיות, ואני שמחה שיש את הבלוג הזה כדי להעיר אותי בנקודות שבהן אני עדיין נשחפת לשם בלי לשים לב. הדבר החשוב הוא חיים עירניים, ולמצוא כל אחד בדרכו את החופש המייטבי שהוא יכול… קרא עוד »
לילך, אני מעריך בזהירות שדורין אינה מתכוונת להיות מודל להערצה/חיקוי ולכן איני חושב שיש לחיות כמוהה בסגפנות/צמצום קיצוני, אך כן אוכל לומר שהיא יכולה לאפשר לאנשים להבין שיש מגדלור אחר להתבונן עליו ולכוון את חרטום אוניית חייהם לכיוונו. לי דורין לא שינתה או גילתה מאום בחיים, מכיוון שאני חי כך כבר שנים רבות, ושמחתי לראות שיש מישהי בעלת כשרון כתיבה להעלות את אורח החיים הזה על הכתב. בנוגע לחסכונות, אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל לחסוך. בנוגע לבן זוג, לעיתים עדיף לשאת בנטל החיים לבד מאשר לסחוב גם בנזוג שלא בהכרח מוכן ללכת איתך באותה הדרך. ד"א, לצערי הרב (או… קרא עוד »
קצת באיחור בשרשור אבל רציתי להגיב לעניין ה"חזרה לשוק העבודה אם ארצה". למרות הרקורד המכובד שלך אורח החיים הנוכחי הולך להוות מגבלה רצינית כדי לחזור לשוק העבודה, במיוחד בתחום הפיננסי. אם אני מנהל ובאה אליי מישהי שלא עבדה עשר שנים מרצון סביר להניח שאני אעריך ש-1. הכישורים שלה נשחקו ולא ברור מה היא זוכרת. 2. היא תברח ברגע הראשון שהיא תהיה מסוגלת. במצב העבודה התחרותי של היום זה אוטומטית מוריד את הסיכויים להתקבל משמעותית.
1. האמת היא תמיד אופציונלית
2. במסגרת לימוד כישורי החיים אפשר לשפר את יכולת המשחק.
3. מניסיון 🙂
ברק, מה שאת אומר לא נכון. הייתי עד למקרה שבנאדם לא עבד גם מעל ל-10 שנים והוא התקבל לעבודה בהייטק על סמך כישוריו ויכולת הלמידה שלו (אין לו אפילו תואר בתחום) עם משכורת של 5 ספרות. אנשים שלא מצליחים לחזור לשוק העבודה הם אנשים וכחניים, עצלנים, שלא רוצים ללכלך את הידיים ורוצים שהמקצוע שלהם יהיה בדיוק מה שהם מדמיינים לעצמם בחלומות, שלא רוצים לעבוד בשביל אחרים אבל אף פעם לא יישמו את זה מלבד להתלונן על כמה שחרא להם בעבודה. כמו שאמרו כאן בעבר, מי שנמצא במקום של החופש מהעבדות המודרנית יודע שברגע שהוא מגיע לראיון עבודה הוא לא מראויין… קרא עוד »
דוגמאות קיצוניות לא מעידות על הכלל. אני חושב שברור לכל בר דעת שאדם שלא היה בשוק העבודה 10 שנים יתקשה למצוא עבודה ההולמת את כישוריו.
"כדי שאני אוכל להנות מהחופש שלי, מישהו צריך להקריב את החופש שלו" – זה לא נכון. מפנה אותך שוב לדוגמת האדם שנטע פרדס שאחר-כך נותן פירות במשך שנים רבות. האדם הזה יכול להיות על אי-בודד ומעולם לא לפגוש אדם אחר ועדיין ההשקעה הראשונית שלו תמשיך להניב פירות זמן רב.
גם היום אני מסכים.
"כדי שאני אוכל להנות מהחופש שלי, מישהו צריך להקריב את החופש שלו"
איפה החופש של משהו נפגע אם את עובדת בעבודה של חפירת בורות ומילואם מחדש לזה שאת יושבת בבית
ולא עושה כלום כמוני, שלא לדבר על זה שאת מתנדבת.
שלום לך סולידית. אורח החיים שלך הוא לא יחודי ולא מיוחד. לפי דעתי ישנם הרבה אנשים שחיים כמוך – כל אלה שלא חסכו מספיק לפנסיה וחיים בערוב ימיהם ממעט החסכונות ומקצבת ביטוח לאומי. הם חיים בצימצום, לא מתוך בחירה אלא מתוך כורח, ואנחנו מחשיבים אותם מסכנים ולא עצמאים כלכלית. לחיות עם משאבים מצומצמים ידע גם רובינזון קרוזו אבל הוא חי על אי לבדו עם ששת. אם רוצים לקיים משפחה או אפילו רק זוגיות ברמת החיים החסכנית שלך הסכומים הנדרשים מוכפלים ומשולשים ואז מגיעים לחשבון הוצאות כפול מההכנסה החציונית בישראל. מכאן יוצא שחלק גדול מהציבור חי בחסכנות כמוך אבל בלי הפריווילגיה… קרא עוד »
לא טענתי בשום מקום שאורח חיי הוא מיוחד, אני לא יודעת מנין הגעת למסקנה הזו. אני לא לב העניין בסיפור הזה. הקונספט הרבה יותר מעניין. "מכאן יוצא שחלק מהציבור חי בחסכנות כמוך אבל בלי הפריוולגיה של תיק השקעות שמן" — אהמ.. החסכנות שלי היא הסיבה לכך שיש לי תיק השקעות שמן. לא שום "פריוולגיה". המילה היחידה לתיאור חוסר היכולת של אנשים מסוימים להבין את הקשר בין סיבה למסובב היא טרגדיה. "לחסוך 80% מהשכר יכול רק מי שמרוויח שכר של העשירון העליון" — זה לא נכון, אבל גם אם כן, האם זו בעיה שלי או שלך? תרכוש מיומנויות נדרשות ותמצא עבודה… קרא עוד »
"לחסוך 80% מהשכר יכול רק מי שמרוויח שכר של העשירון העליון" — זה לא נכון, אבל גם אם כן, האם זו בעיה שלי או שלך? תרכוש מיומנויות נדרשות ותמצא עבודה שמשלמת "שכר של העשירון העליון". מה שאת כותבת בעייתי ולא מתחשב.. להרוויח שכר בעשירון העליון זה לא רק עניין של כישורים אלא גם עניין של מזל! חוץ מזה…יש כאן הרבה קטע של איך חייך משתלשלים.. את מאוד אידיאליסטים.. אני הייתי כמוך, ואני לאט-לאט מבינה,שמה לעשות אבל אדם לא יכול להיות כל דבר שירצה. למשל כתבת על סתימת שן- זה לא שאת לא לומדת את זה כי את לא רוצה.. האמת… קרא עוד »
מה שמעניין אותי זה תפיסות העבודה בין דורין לחלק מהמגיבים פה.דורין מעולם לא עבדה במשרה מלאה בארץ לאחר התואר, מה שבעיניה נתפס כעבודה ומה שהיא חוותה בעיקר בחייה הבוגרים זה עולם בנקאות ההשקעות בלונדון , שלפי מה שאני שמעתי ונתמך גם בכתבה שפורסמה באחרונה בכלכליסט וגם בידיעה על אותו מתמחה אומלל בסיטי שמת במהלך הקיץ, שונה במאv שמונים מעלות מעולם העבודה בארץ, שלמרות השעות המרובות מורכב (לפחות מנסינוי האישי , בתור אחד שעבד בביג 4, לא בדיוק עירייה או מקום ממשלתי) מהפסקות קפה ארוכות, ארוחות צהריים , צחוקיםת וכמובן אווירה הרבה פחות רשמית. נתוני הפריון לעובד הנמוכים מאוד של העובד… קרא עוד »
מי שמביא ילדים עם שכר ממוצע ומטה , לא יוכל להפוך את המרוץ להליכה נעימה ! בהנחה שלא ירש דירה בגיל 30 אז חייו יהיו מאבק השרדות ומרוץ תמידי. כמובן שבאירופה , ארהב זה לא נכון.
והנה כמה חוויות מעוררות השראה "לבזבז" עליהן כסף
https://m.facebook.com/?_rdr#!/groups/230692723791781
על מה אתה מבסס: "כמובן שבאירופה , ארהב זה לא נכון."
נסה לחיות בארה"ב עם ילדים מ- 8,000 ש"ח לחודש – נראה אותך.
מעניין גם שבחרת להשוות את עצמך ל- 10% ממדינות העולם שעשירות יותר מישראל ולא ל- 90% שעניות יותר.
חוסך יקר
לא מדובר ב 8000 שח מדובר על משכורת ממוצעת של ארהב או אירופה. שהן גבוהות מהארץ. בארהב גם המיסוי נמוך יותר , בארופה מקבלים הרבה יותר שרותים מהמדינה.
כוח קנייה שם חזק בהרבה.
ולכן משפחה שמשתכרת ממוצע שם , בנתונים ממוצעים , עם ילדים , יכולה לחיות לא רע בכלל.
נכום , אני לא משווה לאפריקה והודו , כי אנחנו מתיימרים להיות מדינה מפותחת , מעצמת הייטק , משתייכים ל oecd
וכמובן שמדובר בשכר ממוצע של זוג ולא של יחיד
השכר הממוצע אינו רלוונטי מבחינתך. רלוונטי מבחינתך השכר החציוני (זה ש- 50% מהאוכלוסיה מרוויחים מתחתיו ו- 50% מעליו). אם תבדוק תופתע לגלות מהו בארה"ב (הפערים ביחס לארץ נמוכים).
זכור שהצטרפנו ל- OECD רק לאחרונה – ושיש לנו הוצאות ביטחון הגבוהות מבין המדינות. לכן הבסיס שלך להשוואה גוזר את התוצאה. אתה יכול להסתכל למעלה ולהתבאס, ואתה יכול להסתכל למטה ולשמוח – ואתה בעיקר יכול ליישם קצת ממה שדורין ומטיפה לו ולקחת את גורלך בידיך במקום להאשים אחרים במצבך העגום.
היי דורין, אני קורא את הבלוג שלך כבר תקופה ארוכה, ובאמת שאני לא מצליח להבין איך למישהו יש את האומץ לקחת את הקמצוץ שהוא חסך עם אישתו (במקרה שלי שכנראה תופס "רק" לעוד שניים שלושה אנשים) ולהשיקע בבורסה במיוחד כש: 1) אין לך שום ידע בנושא. 2) ספרי לימוד רק מסבכים וגורמים לך להבין שההר עוד יותר גבוה ממה שחשבת. 3) קרוב משפחה הפסיד 3 בתים בבורסה (וכל פעם הוריו קנו לו חדש במקום) – זה מפחיד ! אני אבקש ממך משהו שלדעתי קשה מאוד לעשות – וזה ללנסות להיכנס לנעליים של אוכלוסיה כמוני שמעוניינים לצאת ממרוץ העכברים, שעושים קורסים… קרא עוד »
הבורסה מסוכנת, נכון. היא עלולה לרדת. אתה עלול להפסיד כסף.
אבל יש דבר אחד מסוכן יותר מהבורסה – הפחד שלך מסיכון.
הרי זה לא שהכסף "סתם יושב" בפק"מ. בסביבת הריבית האפסית של ימינו, אתה מפסיד כסף. 2% בממוצע כל שנה. כוח הקנייה שלו נשחק במונחים ריאליים. האינפלציה היא הרוצח השקט של הפקדונות. ושלא כמו הבורסה, שלה יש פוטנציאל לתשואות פנומנליות, כשאתה במזומן בלבד – ההפסד מובטח.
הבלוג הזה לא מבטיח גבוהות ונצורות. הוא כן מציע שיטה – אפילו יותר מאחת – להשקיע באופן פשוט, זול, ויחסית ברור להבנה.
חחח… שלוש בתים בבורסה,בויאנה הבן אדם הזה מהמר כפייתי.. לא שהחלופה שלך היא יותר טובה.
מה עדיף למות ממכת גרזן או לדמם לאט לאט למוות?
נראה לי שאורח החיים שלך אפשרי מכיון שאנשים אחרים מממנים את (1) מערכת הבריאות (2) הצבא (ג) הכבישים (4) החינוך (5) הביטוח הלאומי. בנוסף לכך, מס רווחי הון נמוך משמעותיתי ממס הכנסה, באופן שאין לו הצדקה בעיני.
אם כן, בלי קשר למבנה ההוצאות שלי, אני משלם יותר מ 50% מההכנסה שלי כדי לממן את המערכות הללו, ולכן במובן די חזק אני מממן את אורח החיים שלך – את מסכימה?
יכול להיות שזה עלה אצלך כבר בעבר – אני מתנצל אם כך הוא, ואנא הפני אותי לדיון בנושא.
[…] מגן עליכם מפיתוי תרבות הצריכה, ומאפשר לכם לחסוך את ה-f*ck you money הדרוש כדי להתנתק מתרבות […]
[…] גבר שמבסס קרן F*CK YOU אימתנית שתאפשר לך, תוך פרק זמן קצר יחסית, לקחת סיכונים, […]
קלאסיקה. 5 שנים עברו ואני קורא פה בפעם המי יודע כמה.
שכל המצקצקים למיניהם, שכבר וודאי לא חופרים פה בבלוג כי הוא עושה להם פריחה ופסוראזיס, ימשיכו בשלהם.
ושאנשים כמוני שמוכנים לסבול, להצטמצם, לחסוך, לנסות להיות עצאיים, לצרוך פחות, להתמרד, לא להיות נטאלים, ולשים אצבע משולשת על עצמם ועל אחרים למען תודעה מפותחת וחיים חופשיים יותר ימשיכו לעשות את מה שהם עושים.
משתוקק לעוד פוסטים כאלו ממך…
משעשע לקרוא את התגובה האחרונה שציטטת אחרי הפוסט האחרון על רמת החיים החדשה שלך…
ועדיין אני לא חושב שזה מוריד כהוא זה מהערך של הבלוג