בית » השקעות » אל תערבבו השקעות ומצפון

אל תערבבו השקעות ומצפון

 כתבתי כבר הררי מילים על היופי שבהשקעה פסיבית.

בעיני, הדרך היעילה ביותר להשקיע בשוק ההון היא באמצעות קרנות נאמנות מחקות מדדים, המתאפיינות בדמי ניהול אפסיים, בפיזור גלובאלי נרחב, ובנטרול הסיכונים הנלווים לניסיונותיה הכושלים של התעשיה הפיננסית “להכות את השוק”.

האסטרטגיה הפסיבית מתבססת על הנחת היסוד,  שבני אנוש אינם מסוגלים לחזות מראש אילו מניות יעלו ואילו ירדו. הפתרון שנגזר מתובנה זו פשוט למדי: לקנות את כל המניות בשוק. בפרפרזה על דבריו של ג’ון בוגל, משקיעים פסיביים אינם מוצאים מחטים – הם קונים את כל השחת.

אלא שהפרקטיקה הזו עלולה לעורר דילמות אתיות לא פשוטות. כשאנחנו קונים יחידות בקרן עוקבת מדד, אנחנו הופכים בעקיפין לבעליהן של כל אחת מהחברות שמרכיבות את המדד הנעקב. חלק מהחברות הללו פועלות באמת ובתמים כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר תוך יצירת ערך אמיתי. אבל לצדן קיימות חברות מפוקפקות יותר, שפועלן עשוי לעמוד בסתירה חדה לערכים ולתפיסות שלנו כמשקיעים.

קחו למשל את קרן הסל העולמית Vanguard Total World Stock Index (סימול: VT) המחזיקה מניות של כמעט 8,000 חברות שונות ברחבי תבל בניסיון לחקות את מדד המניות העולמי FTSE All World (ג”נ: מחזיקה, לא ממליצה).

כשאתם קונים יחידות של VT, הכסף שלכם מושקע, בין היתר, ביצרניות טבק, ג’אנק פוד ואלכוהול; בחברות נפט מזהמות; בחברות נשק ואנרגיה גרעינית; בחברות שעורכות ניסויים בבעלי חיים; בחברות שעוסקות בהנדסה גנטית; בחברות אשראי ובנקים גדולים; בחברות שמפעילות בתי קזינו; בחברות קטאריות ותורכיות ודרום-אפריקניות ושוודיות וגרמניות … והרשימה עוד ארוכה.

הנקודה היא שלא משנה מהן העמדות הפוליטיות והאתיות שלכם, סביר מאוד להניח שבין 8,000 החברות הנכללות בפורטפוליו של VT (או ת”א 100, או S&P 500, או כל מדד מניות אחר) תמצאו לפחות כמה שהייתם מעדיפים שלא תתקיימנה כלל, כל שכן שכספכם לא יושקע בהן.

המצב הזה מעורר דילמה. מצד אחד, רובנו היינו רוצים להשתמש בכסף שלנו באופן אחראי, מבלי לקחת חלק בפעילות עסקית שכרוכה בניצול בני אדם, בעלי חיים או משאבי טבע. מצד שני, רובנו צריכים לדאוג לעתידנו דרך השקעת הכסף שאנחנו חוסכים בשוק ההון – או שניפול בעתיד כנטל על החברה (אקט שלפחות לטעמי הוא לא פחות נצלני).

עצמאות כלכלית מול אחריות חברתית

אז איך להשקיע בבורסה בלי להגדיל את הרוע המצרפי בעולם? יש כמה דרכים ליישב את הסתירה הזו.

דרך אחת היא לסרוק את שוק המניות בקפידה, ולהשקיע כסף אך ורק בחברות הספציפיות שפועלן נחשב בעיניכם לראוי. כך תוכלו להבטיח הלימה מושלמת בין תיק ההשקעות להשקפותיכם המצפוניות.

הבעיה עם האסטרטגיה הזו היא, ובכן, שאינכם וורן באפט. ליקוט מניות נבחרות בפינצטה – Stock Picking – היא משימה מורכבת במיוחד עבור בני אנוש שלא מסוגלים לחזות את העתיד. היעדר הפיזור בתיק מניות סלקטיבי פירושו שאתם נוטלים מידה רבה של סיכון שאינו מפוצה כראוי. כך שגם אם תיק המניות שלכם יורכב כל כולו מהחברות הטהורות והחברתיות ביותר, סביר להניח שלאורך זמן, התשואה שיניב התיק, בהתאמה לרמת הסיכון, תהיה נמוכה ביחס לקרן מחקה שעוקבת אחר השוק בכללותו.

גישה אחרת, ומעט מעניינת יותר, היא להשקיע במוצרי השקעה המתהדרים ב”אחריות חברתית”, או בלעז, Socially Responsible Investing – SRI.

מוצרי ה-SRI מגיעים בשלל גוונים וצורות, אבל משותפת להם המטרה להשקיע באופן שיוצר אימפקט חיובי על העולם.

חלק ממדדי ה-SRI נבנו על דרך דרך השלילה, תוך ניפוי חברות שמוצריהן נתפסים ככאלה שפוגעים בסביבה, בעובדים או בציבור. מדדי SRI אחרים פועלים על סמך דירוג פוזיטיבי משוקלל של חברות על סמך קריטריונים של  חברתיות, דאגה לסביבה וממשל תאגידי.

מדד “מעלה”, שנסחר בבורסה בתל-אביב מאז 2005, הוא דוגמה למדד מהסוג השני. שלא כמו מדדים אחרים, הבוחנים את ביצועיהן הפיננסים של החברות, מדד זה כולל חברות ישראליות המדורגות בדירוג ארגון “מעלה” לאחריות חברתית. הדירוג מתייחס באופן משוקלל לקריטריונים כגון: יחס לעובדים, שקיפות תאגידית, אתיקה בעסקים, ממשל תאגידי, דאגה לאיכות הסביבה, התנדבות ותרומה לקהילה, אחריות ברכש, גיוון והכלת עובדים. לחברת “קסם” יש תעודת סל על מדד זה.

גם בחו”ל קיימים מדדים ומוצרי השקעה דומים. ואנגארד לדוגמה מציעה את קרן הסל Vanguard SRI Global Stock Fund, שמשקיעה בחברות “חברתיות” בשווקים מפותחים. הקרן הזו פועלת ב-3 שלבים: חברת FTSE מגבשת את מדד השווקים המפותחים; סוכנות דירוג חיצונית מנפה מהמדד חברות שלא עומדות בקריטריונים ראויים של זכויות אדם, זכויות עובדים, אתיקה ושחיתות, אנרגיה גרעינית ואיכות סביבה; ולבסוף, ואנגארד בונה תיק ההשקעות ייצוגי על סמך אותן בחירות ומציעה יחידות ממנו למשקיעים.

אם הפתרון המוסרי לדילמה נמצא ממש מתחת לאף בדמותן של קרנות ה-SRI, מדוע אינני נחפזת להחליף את האחזקות “חסרות האחריות” שלי בהשקעות “חברתיות” יותר?

ובכן, יש לי כמה סיבות.

מי קובע מהי אחריות חברתית?

כשאתם קונים יחידות בקרן “חברתית”, עליכם לקוות שתפיסותיו הערכיות של מנהל ההשקעות יעלו בקנה אחד עם אלה שלכם.

לדוגמה, החברה בעלת המשקל הגדול ביותר במדד “מעלה” היא חברת אל על  – שהתפרסמה אך לאחרונה בגלל “מחאת העקבים” של דיילותיה. חברתי בעיניכם?

ומה עם קרן האחריות החברתית הגלובלית של ואנגארד שהזכרתי לעיל – שבין 5 הפוזיציות הגדולות שלה אפשר למצוא את ענקית הנפט המזהמת ExxonMobil? אחראי בעיניכם?

הנקודה היא שאחריות חברתית היא מושג סובייקטיבי. מה שנחשב לצו המצפון בעיני אחד עשוי להיראות כמחווה חסרת חשיבות או כהזדמנות השקעה אטרקטיבית בעיני אחר, ולהיפך. הכל בעין המתבונן.

השוק העולמי הוא סביבה מורכבת, שלא ניתן לסווג במונחים אבסולוטיים של “רע” ו”טוב” או “אחראי” ו-“בלתי אחראי”. קחו לדוגמה את יצרניות הטבק. הן עושות המון כסף מניצול חולשות אנושיות, אך בד בבד הן משלמות הון תועפות במיסים ובתביעות נזיקיות, דואגות למקומות עבודה לעשרות אלפי עובדים ברחבי העולם, ומפרנסות תעשיות “ניטרליות” נלוות, באופן שמגדיל את הצמיחה הכלכלית.

אם שיקולי אתיקה ומוסר גורמים לנו להחרים את חברות הטבק, מה מונע מאיתנו מלהחרים גם את הקמעונאים שמוכרים את מוצריהן? ואת הספקים שמעבירים להן ציוד? ואת חברות הבניה שבונות עבורן מתקנים? ואת חברות הביטוח שמבטחות אותן? ואת הבנקים שנותנים להן אשראי? ואת חברות הפיתוח האגררי שמטפלות ביבולים שלהן בחוות הטבק?

התשובה היא שאם נעשה זאת, פשוט לא יישאר לנו במה להשקיע. אם השיקול המרכזי שמנחה אתכם הוא להימנע באופן גורף מניצול בני אדם או משאבים להפקת רווח, בשום שלב בשרשרת האספקה, כנראה שהפתרון העדיף הוא להשאיר את הכסף מתחת למזרון ולא להשקיע כלל.

הפרשנות של “אחריות חברתית” רחבה כל כך, עד שאפשר לטעון שעצם השתתפות במערכת הכלכלית כמשקיעים בשוק ההון מבטאת מידה מסוימת של חוסר אחריות חברתי.

אחרי הכל, בשוק חופשי קפיטליסטי הרווחים אינם מתחלקים שווה בשווה בין בעלי המניות בחברה (אלה אתם, אגב) לבין השכירים המועסקים על-ידה. לא משנה כמה נאורות תהיינה החברות בהן תשקיעו – בעצם ההשקעה אתם משתתפים אקטיבית בהגדלת האי-שיוויון, בהרחבת פערי ההכנסות, ובשאר מאפיינים אינהרנטיים של הכלכלה החופשית, שרבים טוענים שאינם הוגנים ואינם צודקים.

איך (לא) לשנות את העולם

סיבה נוספת שהקונספט של “אחריות חברתית” בהשקעות לא מלהיב אותי נוגעת לאימפקט הנמוך שלה על המציאות.

האטרקציה העיקרית של אפיק ההשקעה החברתי היא היומרה להפוך את העולם לטוב יותר (או רע פחות), בין אם בדרך של מחאה / החרמה של חברות “מרושעות”, ובין אם באמצעות שינוי המדיניות של חברות קיימות דרך רכישת מניות בהן.

בשני המקרים, אני בדעה שהמודל החברתי מחמיץ את המטרה.

ראשית, כדי לעורר את תשומת ליבו של תאגיד ענק כלשהו, קל וחומר כדי לגרום לו לשנות מדיניות, דרושים משאבי עתק – בסדר גודל של מיליארדי דולרים.

משקיעים פרטיים קטנים, שדוחפים כמה עשרות או מאות אלפי שקלים לשוק, פשוט לא יצליחו להשיג את ההשפעה המבוקשת. במובן זה, השקעה בחברות “אחראיות”, או משיכת השקעות מחברות “מרושעות”, היא לכל היותר מחווה סימבולית, שלא משפיעה לכשעצמה על התנהלות החברה או על העולם.

זה מוביל אותי לנקודה נוספת, שרבים נוטים להחמיץ.

משקיעים טועים לחשוב, שכשהם קונים מניה של חברה מסוימת בבורסה, הכסף זורם מחשבון הבנק שלהם לחשבון הבנק של החברה. בפועל, ברוב המקרים, הכסף יזרום מכיסו של משקיע א’, הקונה, לכיסו של משקיע ב’, שמוכר לו את המניות. החברה עצמה לא תראה שקל מהעסקה. המעמד היחיד שבו החברה תקבל כסף מהציבור יהיה בעת הנפקת הנפקת המניות: כשהחברה זקוקה לכסף, היא מחלקת “חתיכות” מהעסק לכל המרבה במחיר. מרגע שהיא מסיימת לגייס את ההון בשוק הראשוני, כבר לא איכפת לה מי סוחר במניות שלה בשוק המשני.

זאת אומרת שכשאני קונה, למשל, מניות של חברת מונסנטו – שיש המכנים “התאגיד המרושע בתבל” – אני לא מעשירה את קופתה כדי שתוכל להשתמש בכסף לפיתוח חומרי הדברה או מזון מהונדסי או מה שהם לא מייצרים היום.  הכסף מגיע לידיו של אותו אדם ממנו רכשתי את המניות של מונסנטו – משקיע פרטי כמוני, שאינו קשור בהכרח לחברה. בכסף הוא יכול לעשות מה שמתחשק לו – אולי אפילו דברים “אחראיים חברתית”.

על אותו משקל, כשאני קונה מניות “חברתיות”, נניח של חברת אנרגיה ירוקה כלשהי, הכסף לא יגיע לחברה ולא יסייע לה לממן את פיתוח מוצריה הנפלאים. הכסף יגיע לידיו של המוכר, שעלול להשתמש בו באופן “בלתי אחראי” — כדי לטוס לווגאס, לצרוך סמים או, רחמנא ליצלן, לקנות מניות של מונסנטו.

בעיה נוספת היא שמשיכת השקעות מחברות “מרושעות” עלולה בנסיבות מסוימות לפעול לטובתן, בניגוד מוחלט לכוונתם של המשקיעים החברתיים.

כשביקוש למניה כלשהו יורד, המחיר שלה צולל. ככל שמחיר המניה צולל, כך היא הופכת להשקעה אטרקטיבית יותר, עם פוטנציאל רווח גבוה יותר – במיוחד אם נביא בחשבון שמדובר בחברה רווחית, שהביקוש למוצריה לא ירד, ושאיננה בוחלת במדיניות נצלנית כדי לעשות כסף.

התוצאה היא שכשאתם משקיעים לפי צו המצפון ומדירים את רגליכם מחברות “מרושעות”, אתם מאפשרים לאותם אנשים שניחנו בחוט שדרה פחות מוסרי להנות מתשואות גבוהות יותר. אני בספק אם זו הייתה כוונת המשורר.

אם מטרתי להביע מחאה כנגד התנהלות של חברה מסוימת ולפגוע ברווחיה, הרי שאני צריכה לשנות את דפוסי הצריכה שלי, לא את דפוסי ההשקעה שלי.

חברות הנפט, לדוגמה, ייפגעו הרבה יותר אם אאמץ – יחד עם רבים נוספים – סגנון חיים נטול רכב ו/או אתקין פאנלים סולאריים על הגג, מאשר אם אמכור או אמנע מלהשקיע במניותיהן. עם כל הכבוד לאידיאליזם של המשקיעים החברתיים, הכוח האמיתי מצוי בידי הצרכנים. זו פונקציה של כמות. תעשיות נופלות וקמות על בסיס ביקוש צרכני למוצרים ולשירותים.

אני משוכנעת שחלק גדול מהבעיות החברתיות יוכל להיפתר אם אנשים ילמדו לנהל את התשוקות הצרכניות שלהם באופן הגיוני, יקטינו את טביעת הרגל הפחמית שלהם ויאמצו סגנון חיים צנוע יותר.  את הבעיות הללו אי אפשר לפתור עם מוצרי השקעה מתוחכמים.

כשהרעים מרוויחים 

הזכרתי כבר את תעשיית הטבק – שמוצריה גורמים להתמכרויות, תחלואה ומוות של מיליוני משתמשים מדי שנה, ולתחושת גועל בקרב כל השאר.

טרגי ככל שזה יישמע, יצרנית הסיגריות הגדולה בעולם – Philip Morris (סימול: PM, לא מחזיקה, לא ממליצה) – נחשבת לאחת המניות הרווחיות, העקביות והיציבות במדד ה-S&P 500, עם תשואה חלומית למשקיעים שהחזיקו בה בעשורים האחרונים.

כמה חלומית? מספיק כדי שדולר אחד שהייתם משקיעים בה ב-1968 יהפוך ל-6,638$ ב-2015 (כולל דיבידנדים). אנחנו מדברים על תשואה שנתית של 20.6% לשנה בכמעט 50 שנים רצופות. אין אף מניה אמריקנית שמתקרבת לביצועים האלה בפרק זמן כזה. לשם השוואה, דולר אחד שהיה מושקע במדד ה-S&P 500 ב-1968 היה שווה רק 87$ היום – כלומר, 98% פחות (!).

ופה קבור הכלב. כמשקיעים רציונאליים ששואפים למקסם תשואה, שילוב של דילמות אתיות בהחלטות שעניינן השקעה בשוק ההון עלול לעלות לכם ביוקר. לא במקרה כמה מהחברות והתעשיות המתועבות והנצלניות ביותר מייצרות את הרווחים הנאים ביותר לבעלי המניות שלהן. חברות שמשקיעות משאבים בדאגה לסביבה או לעובדים לא פעם עושות זאת על חשבון דברים אחרים,  ובכך פוגעות בשורה התחתונה שלהן.

ככה זה. לעשות טוב עולה כסף.

צילום: wlodl, ברישיון CC

צילום: wlodl, ברישיון CC

השאלה שעליכם לשאול את עצמכם היא אם הייתם מוכנים לספוג הפסד של, נניח, 5% מתיק ההשקעות שלכם כדי להימנע כליל מחשיפה לתעשיית הטבק? ומה אם חמשת האחוזים הללו, במונחים של ריבית דריבית, יתרגמו למיליוני שקלים בעתיד?

לארי סוידרו מציין במדריך המעולה שלו להשקעות אלטרנטיביות ש”השקעות חברתיות” הן אפיק השקעה “פגום” (flawed). הוא מסיק, לאור השוואה בין קרן מחקה מדד S&P 500 לקרן מקבילה שמחזיקה אך ורק בחברות “אחראיות מבחינה חברתית”, שההבדל בתשואה מסתכם בכ-2.6% בשנה לטובת מדד ה-S&P 500 (*).

האם אתם מוכנים לשלם 2.6% בשנה כ”פרמייה להשקטת המצפון”? אני לא.

(*) חשוב להדגיש שיש מחקרים אמפיריים שסותרים את מסקנתו (כמו המחקר הזה של דויטשה בנק), וקובעים שהשקעה חברתית / בת-קיימא דווקא מצליחה “להכות את השוק”. גם אם זה נכון, אפשר לטעון שמכיוון שהשווקים היום יעילים מאין כמותם, ככל שהקרנות החברתיות תעשנה פופולאריות יותר, כך כסף רב יותר יזרום אליהן, מחירי המניות החברתיות יעלו, וכתוצאה מכך תיסלל הדרך לתוחלת תשואה נמוכה יותר בעתיד.

סוידרו מסביר עוד שהקרנות החברתיות הללו מתמקדות בעיקר בחברות בעלות שווי שוק גדול (עם תוחלת תשואה נמוכה יותר).  בנוסף לתשואה הנמוכה, הסיכון הלא-מפוצה בקרנות הללו, לטענתו, גדול יותר, משום שהן מנפות תעשיות שלמות, ובכך מקטינות את הפיזור בתיק.

בעיה נוספת היא שחלק גדול ממוצרי ההשקעה החברתית יקרים למדי. כזכור, דמי הניהול שאתם משלמים על מוצרי ההשקעה שלכם באים על חשבון התשואה מאותו מוצר. ככל שדמי הניהול גבוהים יותר, כך סביר להניח שביצועי ההשקעה יהיו גרועים בהתאמה.

אדם שחותר ברצינות לעצמאות כלכלית לא יכול להרשות לעצמו לוותר על פיזור הולם או על דמי ניהול נמוכים. למרבה הצער, זה מה שמוצרי ההשקעה החברתיים דורשים מהמשקיעים. זה, בעיני, מהלך נטול כל שמץ של אחריות חברתית.

בשורה התחתונה

כליברטריאנית, סביבתנית ואנטי-צרכנית, יש הרבה מאוד חברות שהייתי מעדיפה שלא להשקיע בהן.

ולמרות זאת, לאחר ששקלתי את האפשרויות, בחרתי לאמץ סגנון חיים שהולם ומבטא כלפי חוץ את התפיסות הערכיות שלי,לרכוש את קרן הסל הרחבה ביותר שבנמצא, ולתרום חלק מהרווחים מעת לעת לארגונים ולמטרות שעמם אני מזדהה. מוכרחה לומר שיש משהו די מהנה בלהשתמש בכסף של חברות נפט וסיגריות כדי לעשות מעשים טובים.

דבר אחד ברור – אני לא נותנת לתפיסות המוסריות שלי להשפיע על הבחירות שלי בתחום ההשקעות. תיק ההשקעות שלי איננו משרתם של שני אדונים. תכליתו אחת: לקצור רווחים תוך השגת התשואה הגבוהה ביותר בהתאם לרמת הסיכון שבה בחרתי.

אני מכירה בעובדה שהשוק המודרני הוא חיה מורכבת, פרועה, ובלתי-ניתנת להגדרה במונחים חיוביים או שליליים. כמובן שהייתי מעוניינת להשקיע אך ורק בחברות שעושות “את הדבר הנכון”, אבל למיטב שיפוטי אין היום יכולת ממשית להשקיע לפי צו המצפון מבלי להגדיל באופן לא מידתי את הסיכון בתיק ו/או לוותר על תשואה.

לכן, אני דובקת ברעיון אחר שאני מאמינה בו – שכלתנית ואתית כאחד – והוא הצמיחה האורגנית של השוק הגלובאלי והעלייה ברווחה המצרפית של המין האנושי ברוח הקפיטליזם והכלכלה החופשית. קניית קרן סל רחבה, מפוזרת וזולה מאפשרת לי לקחת חלק בתהליך הזה ולהנות מפירותיו בעלוּת מזערית.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

72 תגובות

  1. נחכה לקרן מחקה כשרה

  2. מה שיפה אצל הסולידית הוא שגם כשהיא מדברת על נושאים משעממים היא מצליחה למצוא זוית מעניינת ולהוסיף ידע לעם. כה לחי!

    • מה שנכון נכון! לכתוב על כלכלה והשקעות בצורה לא משעממת זאת אומנות.

  3. הנדסה גנטית? באמת??
    אל תתני לארגונים אנטי-מדעיים כדוגמת גרינפיס לשטוף את מוחך.
    הנדסה גנטית היא אחד מאפיקי המחקר בעלי הפוטנציאל הגדול ביותר להגדיל את רווחת המין האנושי כולו.
    ויש קונצנזוס מדעי שזה כך.
    מתנגדי ההנדסה הגנטית גרועים אפילו יותר ממתנגדי החיסונים.

    הנה מאמר קצר של ד”ר נעם לויתן בנושא:
    https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=955603934513701&id=100001923113955

    • זה הובא רק כדוגמה לנושא שבמחלוקת. אני לא בהכרח שותפה לדעה.

    • הנדסה גנטית באופן אובייקטיבי היא ניסוי שתוצאותיו יתגלה בעתיד… אף ד”ר מכובד לא יכול להבטיח שזה לא ייפגע במערכת האקולוגית ובבריאות. חיי ודעת אדם מצומצמים, העולם קיים מליארדי שנה.
      בנוגע להשקעה, אני סוברת שזה חשוב להשקיע בחברה “ירוקה” אפילו שיש מדדים מבלבלים ולא קולעים. אפשר למצוא חברות שהמוצר והאג’נדה הולמים את הערכים שלנו. לגיטימי שכל אחד ישקיע כראות עיניו, אבל אם יש דעה מגובשת על העולם, איך אפשר לפעול אחרת?

  4. כשרות זה אחד הבלופים הגדולים שיש אז להשקיע בקרן כשרה?

  5. זה היה מעניין. תודה לך

  6. מושמושי

    לנין כבר תמצת את זה
    הקפיטליסטים ימכרו לנו את החבל שבו ניתלה אותם

  7. אם כך, יש סידרה של מוצרים אנטי חברתיים ואנטי סביבתיים, שכל אחד מהם הוא: לא “צריך”.
    אם אנחנו לא רוצים, אז לא צריך.
    יפה מאד סולידית.

  8. פוסט סופר חשוב.
    כמובן שבהשקעה אקטיבית (עסק שנמצא בשליטה מלאה / נדל״ן קרוב לבית), כחלק מהפורטפוליו – גם נפתרות חלק מהדילמות, אבל זה מחוץ לדיון…
    תודה רבה!!

  9. שוב תודה על פוסט מעולה.

    להבנתי, כשאני קונה מנייה מסויימת אני לא קונה בעלות לא על הצלחתה הכלכלית של החברה אלא יותר מהמר מול מהמרים אחרים על היח״צ של:
    1. החברה
    2. הסקטור שאליה היא משתייכת
    3. הקפיטליזם

    לא?

    • לא על יחסי הציבור שלה, אלא על האפשרות שחברה מסוימת תרוויח יותר ממתחרותיה.

      • הבנתי.
        אז כשאני מהמר על כל השוק בקרן נאמנות מחקה אני בעצם מהמר שהתחרות שמייצרת השיטה הקפיטליסטית תביא לעליית ערך ממוצעת של השוק כולו נכון?

        אגב, בהמלצתך קראתי את הליכת אקראי בוול סטריט ספר מעולה ממליץ לכולם.
        בהתייחס לספר, איך היית מכמתת באחוזים את היחס בין פסיכולוגיה לערך פונדמנטלי בתמחור מניה?

  10. אייסמן

    “אני לא נותנת לתפיסות המוסריות שלי להשפיע על הבחירות שלי בתחום ההשקעות”, מעולה!
    כמו שמשינה שרו את זה קודם, אידיאולוגיה וכסף לא הולכים ביחד.
    רק מאיפה הבאת את ה”לתרום חלק מהרווחים מעת לעת לארגונים ולמטרות שעמם אני מזדהה”?
    כמעט השפרצתי את הקפה על המסך.
    לא חשבתי שאת תעשי דבר כזה וגם לא זוכר שראיתי איזכור של זה בפירוט ההוצאות שפירסמת בעבר.
    כנראה שבדיוק נפלנו על בין העת לעת, או שזו היתה רק פליטת פה כתוצאה מהשוונג של ניקוי המצפון.
    אני מעדיף לחשוב שזו האפשרות השנייה, כי ממש התחלתי לחבב אותך מאז שהיכרתי אותך כאן.

    אגב, אני אישית הרחבתי את המוטו שלך מלמעלה בלואי סי קיי סטייל:
    יש לי המון אמונות, ואני חי על פי אף אחת מהן.

    • אם תקרא את הפוסט “3873 ש”ח בחודש וחיה כמו מלכה” תראה תחת סעיף הוצאות שונות שהסולידית תורמת ביד נדיבה.

    • זאת גישת הכל או כלום, שקשה לי להאמין שמישהו חי לגמרי לפיה.
      זה שלא הולכים עד הסוף אידואלגית בכל דבר לא אומר שלא הולכים על זה בכלום, וכך אפשר לא ללכת עד הסוף בהשקעות וכן לתת תרומות.

    • אפשר לתרום גם זמן, לא רק כסף. כתבה על התנדבויות בבתי אבות וכד’ בעבר.

  11. המשקיעים הנמנעים, הטבעונים וכל שאר בעלי עמדות לסוגיהן, המשיכו !!
    אנחנו צריכים תשואות יותר טובות, ורוצים ירידה במחירי הבשר. אל תפסיקו !!

  12. תודה על הכתבה המעניינת, אבל אני חושב שהשורה התחתונה ״אני לא נותנת לתפיסות המוסריות שלי להשפיע על הבחירות שלי בתחום ההשקעות. ״ מאוד מסוכנת. כל אדם אשר שואף לחברה בריאה צריך להתייחס לתפיסות המוסריות שלו בכל הבחירות שלו בחיים. האם את ממליצה לא לתת לתפיסות המסוריות להשפיע על הבחירות בניהול עסק? אולי יש דברים (עדיין) חוקיים ורווחיים, אבל לא מוסריים שאפשר לעשות. האם את ממליצה לעשות אותם?

    אני מסכים עם הטיעון שקשה לתת לתפיסות המוסריות להשפיע על הבחירות בתחום ההשקעות בלי להסתכן ברווח אישי נמוך יותר או במאמץ רב בבחירת ההשקעות. זה שהנורמה החברתית כרגע אומרת שזה בסדר להשקיע במדד S&P 500 זה אומר שאת לא עושה מעשה לא מוסרי ברמה חריגה, אבל לא צריך לטעון שזה האידאל. נראה שאת מבינה את זה את המורכבות המוסרית, אבל לכתוב המלצה בשורה התוחתונה הדומה ל: ״תנסה להרוויח כסף בלי להתייחס למוסר שלך״ זה בעייתי.

    כל בחירה בחיים שלנו היא במידה מסויימת גם בחירה מוסרית. האם להשקיע את הכסף בעצמי או באחרים? האם לעבוד בעבודה שתורמת לאנשים אחרים, בעבודה שפוגעת באנשים אחרים (סגריות?) או לא לעבוד בכלל. האם לכתוב בלוג נגד צרכנות, האם לתרום לאנשים העניים ביותר בעולם (GiveDirectly), להתנדב בבית אבות או לתרום רשתות נגד מלריה שהערכה היא שהן שמצילות חיים של ילד בממצוע עבור $2,838 (ראו דו״ח של givewell)?

    • יפה כתבת.
      זה מזכיר לי את הטיעון של בתי השקעות כמו פסגות, שלא רכשו אגח בהנפקה של תשובה, כדי לא לממן חברה שעשתה תספורת, אבל כן רכשו אותה אחכ בשוק, ממשקיעים אחרים.

      • הטעות של פסגות היא שהם רכשו את האג”ח בלי קשר לאם מדובר בזמן ההנפקה או לאחריה. אם אינך מעניש חברות ובעלי שליטה שעושים תספורות אתה נותן להם תמריץ לבצע זאת שוב בעתיד.

        מדובר בסוג של דילמת האסיר – אתה צריך לוותר על רווחים קצרי מועד על מנת להגדיל את רווחיך בטווח הארוך.

        יריב

  13. אני מסכים אם השורה התחתונה, נושך שפתיים ונוהג על פי הכלל שבכותרת.

    עם זאת אני מאד תמהה על המשפט הזה: “משקיעים טועים לחשוב, שכשהם קונים מניה של חברה מסוימת בבורסה, הכסף זורם מחשבון הבנק שלהם לחשבון הבנק של החברה. בפועל, ברוב המקרים, הכסף יזרום מכיסו של משקיע א’, הקונה, לכיסו של משקיע ב’, שמוכר לו את המניות. החברה עצמה לא תראה שקל מהעסקה”.

    בתור אחד שעבד שנים בחברות ציבוריות ומכיר מקרוב את המאמץ האדיר והלולינות הפיננסית המושקעת על ידי החברות בהגדלת הסחירות וקידום מחיר המניה אני משתומם על הנאיביות…

    בחברות ציבוריות מרבית המניות מוחזקות על ידי החברה ובעלי השליטה. החברות משתמשות במניות האלו ככסף לכל דבר. לדוגמה על מנת לתגמול העובדים (מה שנמקרא אופציות), לרכישות של חברות אחרות, לגיוסי הון בהנפקות משנה וכדומה. כדי שהמניות האלו תיהיינה שוות משהו החברות חייבות שהן תהיינה בעלות סחירות גבוהה. כלומר שימצאו בכל רגע נתון מספיק משקיעי ב’ אשר יקנו את מניות החברה ממשקיעי א’.

  14. עם השורה..

  15. מעולה, תודה רבה לך

  16. הדילמה נוצרת כאשר מנסים לעגל מקל לחישוק.

    כאן הייתי מפריד בין “השקעה” לבין “צריכה”.

    הצרכנים הם האילוץ של השוק.

    ככל שיותר צרכנים יצרכו באחריות חברתית [ותהיה זו ככל שתהיה], ממילא התמורה שתתקבל על-ידי גופים פחות אחראים חברתית תפחת, וכדאיות ההשקעה בהם תרד.

    • ל ronenip –
      האבחנה שאתה עושה טעונה בכשל לוגי.
      אם, הבנתי אותך נכונה, אזי בכובעך כ”משקיע” אתה משקיע בחברות “חסרות אחריות חברתית” (למיקסום רווחיך), ומאידך, בכובעך כ”צרכן” אתה נוקט גישה של אחריות חברתית וצורך רק מוצרים של חברות אחראיות.

      ומה יוצא מזה? כצרכן, אינך מוכן לרכוש מוצרים בחברות לא בריאות שאתה בעצמך משקיע בהן כמשקיע?
      ואולי אם לא תשקיע מלכתחילה, מטעמים מוסריים, בחברות לא בריאות כאלה, אז ממילא גם לא תצטרך כצרכן לעשות את ההבחנות בין השקעה וצריכה, ולא תהיה נתון לדיסוננס מטריד כזה?

      על הגישה שלך, הרי אמר גרושו מרקס בלקוניות כמעט תלמודית:

      “לעולם לא אצטרף למועדון שיאפשר למישהו כמוני להיות חבר בו” (I’d never join a club that would allow a person like me to become a member).

  17. פוסט מטריד, עוכר שלווה.

    באמת, המטרה מקדשת את האמצעים? עדיין יש כאלה שמאמינים שכל אמצעי, מוסרי ולא מוסרי, כשר להפקת רווח?

    אם התפיסה המוסרית שלך היא קנטייאנית (בעצם גישה תנכ”ית) – אזי הקו המנחה שלך צריך להיות לא תגנוב, לא תרצח, לא תחמוד, ואין חריגות. מה פירוש אין חריגות? לא לקנות יחידות בקרן עוקבת שמניותיה כוללות חברות תעשייתיות ששייכות לחמאס, למשמרות המהפכה, או, בזמן חשוך אחר, מניות של תעשיות קרופ.

    אם התפיסה המוסרית שלך היא של ג’ון סטיוארט מיל – אזי הקו המנחה שלך צריך להיות תועלתנות, תוצאתנות. ומכאן, המטרה (מקסום הרווח) מקדשת את האמצעים, ולכן מותר להשקיע בסוחרי נשק, סוחרי נשים, חברות שמעסיקות ילדים בני חמש וילדות (לרבות בנות בהריון) בסדנאות ייזע בשכר של 4 דולר ליום, 15 שעות ביממה, ובעצם למה לא אצל סוחר הסמים השכונתי (אם יחליט לצאת להנפקה, כמובן)? הרי ברור שאין לערב מצפון בעסקים!

    נראה לי שהפוסט הספציפי הזה מכניס אותנו לתעלת ראייה צרה מאוד, אטומיסטית. והרי מניה היא שותפות, (המינוח בשפה האנגלית מבטא באופן מדויק את המשמעות של “מניה”) לרבות זכויות וחובות, ואותן חובות כוללות גם היבט מוסרי!

    “אני לא נותנת לתפיסות המוסריות שלי להשפיע על הבחירות שלי בתחום ההשקעות. תיק ההשקעות שלי איננו משרתם של שני אדונים”…מבלי להעליב, כמובן, נראה כי תיק ההשקעות שלך הפך לאדונך, ואת למשרתתו.

    • לאחשוב

      הערה צדדית: פילוסופיית התועלתנות שונה מכפי שאתה מציג אותה. תועלתנים אמורים למקסם תועלת באופן כללי, מבלי להבחין אם התועלת מופקת עבור עצמם או עבור אחרים.

      לא מאמין? קרא את הערך בוויקיפדיה.

    • לאחשוב

      מספר הערות:

      1. זה לא הסכין שדוקר, אלא המחבל או הרוצח. הסכין הוא רק כלי, וככזה הוא יכול באותה מידה לשמש להגנה עצמית ולהרתעה. כנ”ל לגבי נשק חם.

      2. התנ”ך לא אסר על צריכת אלכוהול. אתה מבלבל עם הקוראן… ואני אגב בעד דה-קרימינליזציה של חומרים משני תודעה. ונגד קרימינליזציה של סוכר, מלח, שמן, כולסטרול ועוד.

      3. בנוגע לעבודה קשה שמחלצת אנשים מעוני: אני דווקא בעד, כל עוד העבודה היא מתוך רצון לקבל משכורת ולא תחת איומי אלימות.
      אגב, הוויתור על העסקת ילדים התאפשר רק לאחר שהמהפכה התעשייתית הביאה לאנושות שפע גדול מספיק, שאיפשר למשפחות להסתדר ללא העסקת הילדים. בארצות עניות, החלופה היא עוני ורעב.

      4. הדוגמאות האחרות שנתת לא נראות לי רלוונטיות לדיון, כי לא ידוע לי על חברות בבורסה שעוסקות בכך.

    • למה להרוס את המסיבה . בדיוק התחיל האקשן באלנבי..אפשר גם הפוך . הלכה למעשה כציר הרשע ולמרק את המצפון עם השקעות ״מוסריות״

    • קאנט והמוסר התנכי רחוקים זה ומזה אלפי שנים…. אין ביניהם קשר

  18. יש קצת ערבוב בין השקעות אחראיותimpact investments r. בעולם למעלה מ 60 טריליון דולר של משקיעים הגדולים בעולם חתומים על ה pri ו”מבלבלים בין השקעות למצפון” זה לא רק עניין של ערכים אלא גם כאינדיקטור לטיב חברה מתוך הבנה שהנתונים הפיננסים לא מראים באמת כמה החברה בריאה באמת. סינון שלילי זאת רק אסטרטגיה אחת רבים מהמשקיעים בעולם משקיעים באסטרטגיות אחרות. מתייחסים לזה כפשוט best practice.

  19. “משקיעים פרטיים קטנים, שדוחפים כמה עשרות או מאות אלפי שקלים לשוק, פשוט לא יצליחו להשיג את ההשפעה המבוקשת”
    ומצביעים בבחירות שדוחפים את הפתק הקטן שלהם לקלפי?

  20. צריך גם לזכור שרוב האנשים העובדים חוסכים לפנסיה דרך גופים שמשקיעים בצורה דומה. כך שגם להם אין שום דרך אמיתית להשקיע באופן חברתי

  21. האזרח דרור

    משקיע בודד לא משפיע, אבל קבוצה גדולה בתאוריה כן יכולה להשפיע שהרי אםיש פחות ביקוש למניה היא יורדת, יש פחות הון לחברה ופחות אפשריות פיתוח ומכירות. זה תמונת ראי להשקעות רבות בחברה שמאפשרות לה להצליח.

    הטיעון “אני חלש מכדי להשפיע \ אחרים יתפסו את מקומך ” אפשר להשמיע גם על אופניים לדוגמה. הפעיל הסביבתי ומתכנן התחבורה דיוויד אינגוויץ’ כותב עליו. אוטו אחד פחות פרושו פחות פקקים ולכן תמריץ גדול יותר לשימוש ברכב. ההשפעה צריכה לבוא מכיוון פוליטי -המוצר הציבורי של תכנון עירוני (כמובן שהלחץ הזה מושפע הרבה מהרגלי צריכת התחבורה )

    סייג נוסף הוא ממשל תאגידי. אני חושב שאיתן אבריאל כתב על חברות “לא נחמדות” שפועלות עם לובי אגרסיבי. מחקר שהטא מזכיר טוען שהחברות האלה שלא מהססות לדפוק צרכנים, לא מהססות גם לדפוק משקיעים. אפשר לראות אולי כדומה מקומית את תשובה ואידיבי וקבוצץ עופר עם תספורות ותרגילים על חשבון בעלי במניות.

    מה ליברטרים עושים עם פיליפ מוריס ?התערבות ממשלתית אסור. השקעות גם לא מועיל. ורוב הצרכנים זה מכורים שהחלו בגיל הנערות. מקסימום רווחה ?

  22. Clement – הכותבת לא דיווחה על השקעות בקולומביה, כך שלא בטוח שהיא שותפה לתפיסות מהן אתה חושש. הדבר היחיד שכן קורה הוא שבהשקעה בחברות גבוליות, ‘כן’ יש עידוד לחברות דומות להנפיק.

  23. את מעגלת פינות איפה שנוח לך.
    אם משהו הוא לא מוסרי, אז הוא לא מוסרי “אקרוס דה בורד” כמו שאומרים, והוא לא חצי מוסרי כי הוא עושה בשבילך כסף.

  24. כתוב חד וברור.
    לדעתי חברת קוקה קולה גורמת ליותר מקרי מוות ותחלואה מכל תעשיית הטבק.

  25. חובב עצים

    אני לא מסכים. אי אפשר כל הזמן לטעון שאין לנו אימפקט… חלק מאחריות החברתית שלי היא להשקיע באנרגיה ירוקה. בלי תמריצים של ממשלות והשקעות בחברות פרטיות כדוגמת סולארסיטי וטסלה המעבר לאנרגיה מתחדשת יהיה הרבה יותר איטי ולזה השלכות הרסניות על כדור הארץ שלנו.

  26. אולי כדאי להוסיף פה מאמר מהניויורקר שעסק בהימנעות מהשקעות (Divestment), שמסביר למה זה לא משיג את המטרה

    http://www.newyorker.com/business/currency/does-divestment-work?mbid=rss

  27. הערה קטנה וכמעט טכנית: את טוענת שכשאני קונה או מוכר מניה החברה המנפיקה לא רואה מזה שקל, פרט להנפקה הראשונית. זה נכון, אבל עדיין יש השפעה מאוד חזקה למסחר במניות – וזה להנפקה הבאה. אם מחיר המניה עולה, אז בפעם הבאה שהחברה מוכרת חתיכה מהעסק, היא מוכרת חתיכה יותר קטנה ביותר כסף. כלומר – בסופו של דבר השוק המשני (הבורסה) כן משפיעה על טובתה של החברה.

  28. אגב, מה שכן הייתי שמח לראות ברמת דירוגים “כעין חברתיים” הוא סוג של “הלימות תגמול” בחברות – כלומר, פיתוח דירוג אובייקטיבי של חברות לפי ההתאמה בין ביצועיהן לבין שכר המנהלים שלהם (כולל בעלי עניין, שליטה, וכו’). זה סוג של “אחריות חברתית” כלפי בעלי המניות. אולי קיים, אבל אני לא מכיר.

  29. בנוגע לכך שרשמת שלהיות “חברה חברתית” פוגע בשורת הרווח, זו אמירה לא מדויקת כלל. לפי תיאוריית “הערך המשותף” של פורטר וקריימר, הם מציגים את הרעיון בו מדיניות ופרקטיקות ניהוליות יכולות להיות חברתיות ולהגדיל את היתרון התחרותי של הפירמה. לא מדובר על תרומות אלא למשל על בניית בתי ספר בהודו על מנת שבעתיד יוכלו לצאת משם העובדים הבאים במפעלים של אפל.

  30. אל תערבבו השקעות ומצפון, אל תערבבו כסף במוסר, אל תערבבו תאוות רווח ביושרה, ובקיצור – אם אתה משקיע, יש לך פריבילגיה של מוסר כפול.
    והיוצא מזה הוא שמסמני המוצרים הישראלים הם בעלי מוסר ראוי, הם משייכים את המצפון שלהם לצרכנותם, אם יש דבר כזה. ומצד שני אותם מסמנים משתמשים בכל מוצר שיוצר בישראל, מבלי דעת.
    מה הפתרון? עשה רק מה שטוב לך, ולעזאזל מוסר, מצפון, יושרה וכל הג’אז הזה.

    • לאחשוב

      ככל שאדם רחוק יותר מסוגיה מסויימת כך הוא מבין בה פחות, וכך קל יותר לבעלי עניין להסית אותו.
      ניסיונות החרם על ישראל על ידי אירופאים שלא באמת מבינים מה קורה פה הם דוגמה טובה לכך.

  31. מוכרים בלבד

    לא מבין, אם החברה כבר עשתה את הכסף בהנפקה ומכירות קניות לא אכפת לה מערך המניה אחרי זה? זה לא מסתדר לי.

  32. כל מה שנכתב במאמר נראה לי כהתפלפלות כדי להצטדק על אמירה מאוד פשוטה – אני לא נותנת למצפון להפריע לי בהשקעות.
    אפשר להבין החלטה כזו אבל מליון הסברים ותירוצים לא יהפכו אותה להוגנת.

  33. חושב בקול

    ממילא כל הטבעונות/צמחונות/פליטת פחמן/סדנאות יזע ושאר עניינים פסאודו “חברתיים” זה PC בולשיט.

  34. עומר עילם

    פוסט מעניין אבל לטעמי הוא חוטא בשני מקומות מרכזיים:

    ״אם שיקולי אתיקה ומוסר גורמים לנו להחרים את חברות הטבק, מה מונע מאיתנו מלהחרים גם את הקמעונאים שמוכרים את מוצריהן? ואת הספקים שמעבירים להן ציוד?״

    – אני חושב שצריך להבדיל בין ישות שעושה רע מיסודה וישות שעושה רע בפרוקסי. לצורך העניין אם חברות טבק לא היו קיימות לא הייתה סיבה להחרים את הקמעונאים.

    ״משקיעים פרטיים קטנים, שדוחפים כמה עשרות או מאות אלפי שקלים לשוק, פשוט לא יצליחו להשיג את ההשפעה המבוקשת.״

    – זה טיעון דמגוגי שלרוב משתמשים בו כדי לטעון שאין טעם בללכת להצביע בבחירות כי ״אתה רק קול אחד ואף פעם לא תהיה לך השפעה״. אם אני בוחר לא להשקיע את כספי בחברה מסויימת ולצד זה מעלה את המודעות החברתית וגורם לאנשים נוספים לנהוג בצורה דומה אני מאמין שזה יכול לגרום לשינוי כלשהו.

    • צר לי לבשר לך ש”אמונתך” לא עומדת במבחן הפרקטיקה של משטרי זכויות הצבעה בתאגידים בורסאיים.
      אבל אני סתם דמגוגית…

      • ליאורקון

        אני רק מניח שני ציטוטים:
        “משקיעים פרטיים קטנים, שדוחפים כמה עשרות או מאות אלפי שקלים לשוק, פשוט לא יצליחו להשיג את ההשפעה המבוקשת.”
        ….
        “חברות הנפט, לדוגמה, ייפגעו הרבה יותר אם אאמץ – * יחד עם רבים נוספים * “.

        הטיעון הלוגי שלך לטענה אחת מוחלש על ידי הטיעון השני. בבואי להגדיר דרך מוסרית נכונה ישנן שתי אפשרויות מרכזיות:
        1. בואו נניח שמה שאני עושה ייעשה על ידי רבים, ולבחון את ההשפעה.
        2. לא אכפת לי מה אחרים עושים, אין לי שום השפעה על זה.

        מה שאי אפשר (לוגית) לעשות הוא להחליף בין גישה 1 לגישה 2 באותו מאמר.

        בראייה רחבה יותר – לדעתי יש בעיה מוסרית אינהרנטית בשיטה המוניטרית בכלל, ובעיסוק בשוק ההון בפרט. אם תרשו לי לרגע להיות דמגוג – במידה ומאמינים בגישה 1, ראוי לנצל את זמנך וכישוריך למען פעילות ישירה לטובת החברה והאנושות, ולא, השקעה במדד שמשקיע בקרן שמחזיקה 1.2% בחברה שבין עיסוקיה פועלת בתחום מחקר האלצהיימר לא עומד בהגדרה.
        אז מה עושים? לא יודע, אבל הניסיון להגיע לשלמות מוסרית בכל תחום בחייך יגרום בעיקר לתסכול ודכאון/

      • את מפספסת פה נקודה מאוד חשובה. המוסר צריך להיות חוד החנית בחייו של אדם. המוסר או המצפון מוצא את ביטויו בהחלטותיו ובפעולותיו של אדם – בכל התחומים. אנחנו לא מושלמים, אנחנו בני-אדם ומותר לנו לטעות אך הטענות שאת מעלה פה יותר קרובות למילים, כפי שניסח פה מגיב אחר לפני – אני לא נותנת למצפון להפריע לי בהשקעות.

    • הדיוט בכלכלה

      יש שני הבדלים בין זכות הצבעה כבעל מניות לבין זכות הצבעה בבחירות:
      1. לבחור מניות בצורה “מוסרית” שוחק עשרות אחוזים מהונך, להשתתף בבחירות זה חינם.
      2. רוב המניות בחברה מוחזקות בד”כ ע”י אנשים בודדים, בניגוד לבחירות שבהן לכולם קול שווה.

  35. סולידית יקרה, האם היית משקיעה בשוק המניות האירני אם היתה לך אופציה כזאת ?(אני שואל מנקודת מבט מצפונית נטו בלי קשר לכדאיות).

    • הדיוט בכלכלה

      זאת שאלה מוזרה, למה שהתשובה לגבי אירן תהיה שונה מאשר לגבי שאר הדברים שפורטו בפוסט?

      • לא יודע, אולי בגלל שזה סתם לא נחמד להשקיע במי שחפצים במותך, אנא עארף.

        • האזרח דרור

          לאדם מערבי הסיכוי למות עקב מכונית גבוה בהרבה לעומת רצח שעשה טרוריסט איסלמי. ארבע מאות הרוגים בישראל בשנה. מאה הולכי רגל. בעולם זה מעל מליון הרוגים בשנה בתאונות ועוד כ שבעה מליון הרוגים מזיהום אוויר .

          • זה עדיין לא הופך השקעה באירן למוסרי יותר.

  36. כרגיל, תענוג לקרוא. הלואי ולעוד גישות ומחשבות יהיה אידאולוג כה רהוט כמו שהסולידית מבטאת את רעיונותיה.

    תרומתי הצנועה: בואו נתרגם את הרעיון למספרים (רק לי זה עושה אסוציאציה ל”כהן ונביא של אחד העם?)

    מי שהשקיע במדד מעלה (עם כל הכוונות הנעלות בעולם) מאז השקתו ב- 10/2/2005 ועד היום, “עשה” תשואה של 76.05%.

    מצד שני, מי שהשקיע במדד ת”א 25,עשה באותה התקופה תשואה של 139.23%- כמעט פי שתים!

    ישאל את עצמו המשקיע אם ברצונו לתרום 38.2% מרווחיו לטובת המטרות החברתיות שמדד מעלה מזהה?
    ואם כן- האם לא יותר נכון מבחינתו לקחת את התשואה העודפת ולתרום אותה ישירות לאותן מטרות (נאצלות) בהן הוא אישית מאמין יותר מאחרות והן בראש סדר הקדימויות שלו?

    • הדיוט בכלכלה

      וכנראה שההפרש עוד יותר גדול אם לוקחים בחשבון דמי ניהול.

      • זה לא היתרון היחידי. תרומה למוסד ציבורי מוכר גם נותנת זיכוי במס של 35%

    • דוגמא אחת לא מספיקה, צריך מחקר רציני יותר ונעשו כאלה
      הנה למשל מה שכתבתי בתגובה מטה
      http://www.investopedia.com/articles/stocks/09/socially-responsible-investing.asp

      זאת מעבר לרווחים פחות מוחשיים כמו מצפון שקט, השפעה שקשה לכמת על העולם הפיזי בו אנו חיים וסיכון הנמדד כתנודתיות נמוך יותר לרוב (שמשפיע על מדדים מקובלים של risk adjusted returns)

  37. דורין, אני ממש נהנית לקרוא את הרשומה שלך. ממש מחכה לה במייל. אני חסרת השכלה פורמלית בכלכלה ובפיננסים ואת ממש מסדרת לי את הידע כמו בקורס.על הנושא החברתי חשבתי אבל לא הבנתי איך זה עובד.עכשיו הבנתי יותר.טוב. אני גם אוהבת לקרוא את כל התגובות למאמר. גם כאן התגובות מעניינות וברמה גבוהה. בנוסף כולם מפנים לחומרים נוספים שגם הם מעניינים. חבל רק שאין לי מספיק כסף להתנסות בכל ענפי ההשקעות שאתם מזכירים. יש מאמרים ישנים שאני חוזרת לקרוא אותם והם עכשיו יותר מובנים לי. האם כל המאמרים הישנים מעודכנים לפי מצב עכשווי?

  38. סליחה שאני מתפרצת לתגובות, אבל לאחרונה אני לא מצליחה לראות את התגובות האחרונות שמופיעות בעמוד הראשי, כשאני מנסה ללחוץ על הקישור.
    אני מרעננת, סוגרת ופותחת את הדפדפן.. אישרתי את הקוקיז שקופץ.

    מה הבעייה?

  39. אצלי השיקול המוסרי מאוד קובע אבל בגלל שאי-אפשר לבדוק טוב להיכן הולך הכסף שלך אז מה שקובע אצלי זהו מה רוב הפעילות של החברה או קרן הנאמנות שאני קונה את מניותיה.
    למשל אני לא אקנה מניות של חברות לייצור סיגריות או חברות שמייצרות נשק (גם אם אפסיד כסף) אבל לא מפריע לי לקנות מדד של מאות מניות שלחברות הטבק או לחברות שמייצרות נשק יש חלק שולי בו.

  40. וורן באפט דיבר על התכונות המנהל כחרוץ ומוסרי
    אם הוא חרוץ ולא מוסרי הוא יחסל אותך שכשותף פסיבי.
    אם חברה עוסקת בתחום שאינו מוסרי בעינייך האם המוסר ימנע ממנה לחמוס את כספי בעלי מניות המיעוט?

    חוץ ממה שטענו אחרים על ההנפקה הרי שאם אלו שקונים בהנפקה יידעו שהביקוש בעתיד יהיה נמוך בגלל שהחברה עוסקת בתחום לא מוסרי הם יסכימו לשלם פחות אם בכלל והחברה תצליח לגייס פחות כסף. פגיעה ישירה בחברות הלא. וסריות שינפיקו בעתיד וזה לא חייבת להיות הנפקה ראשונית לציבור אלא גם בהמשך חייה של החברה.

    מרכיב חשוב בהשקעה עם תנאים מוסריים הוא לא להשקיע כסף למשל בבנק שתורם מכספו לאויב שרוצה להרוג אותי. אולי זה בדיוק הדולר האחרון שיחסר לרקטה שתגיע אליי.

    הטענה שהשקעה בחברות מוסריות פוגעת בתשואה יחסית לסיכון בעיניי מופרכת. אין יסוד סביר להניח שהשקעה בחברות בתחומים לא מוסריים מניבות יותר מחברות מוסריות. לא ראיתי הוכחות לכך אלא להיפך שמעתי על מאמרים וניסויים שהראו שחברות מוסריות יותר משיגות תשואה גבוהה יותר.

    http://www.investopedia.com/articles/stocks/09/socially-responsible-investing.asp

    http://thebigpicture.co.il/blog/2012-worlds-most-ethical-companies/

    http://thebigpicture.co.il/blog/first-dozen-are-the-hardest-business-and-ethics/

    קצת קשור חברות עם לקוחות מרוצים הן אתיות במובן שהן דופקות פחות את הלקוחות שלהן

    http://thebigpicture.co.il/blog/customer-sat/

    מעבר לרווח הכספי יש רווח לא כספי שקשה למדוד והוא חיזוק הערכים שלנו והחלשת חברות הפוגעות הערכים אלו בעולם.

    הציטוט של באפט
    “Somebody once said that in looking for people to hire, you look for three qualities: integrity, intelligence, and energy. And if you don’t have the first, the other two will kill you. You think about it; it’s true. If you hire somebody without [integrity], you really want them to be dumb and lazy.”

  41. תיקון קטן לסולידית, רשמת: “הכסף מגיע לידיו של אותו אדם ממנו רכשתי את המניות של מונסנטו – משקיע פרטי כמוני, שאינו קשור בהכרח לחברה.”

    זה לא מדוייק, יכול להיות שרכשת את המניות של מונסנטו דווקא מגוף מוסדי או קרן גידור ולאו דווקא ממשקיע פרטי מה שנקרא retail investor.

  42. אולי תקראו לי אדם חסר לב אבל אני חושב שאם היה מדד של החברות האנטי חברתיות כמו סיגריות אלכוהול סמים (היכן שמותר ע”פ חוק ובהינתן חברה נסחרת שעוסקת בזה) הימורים וכו’ אני חושב שהייתי שם דיי הרבה על מדד כזה.
    אומנם המדד יהיה חשוף לנסיונות השלטון למגרו או לגזירות על התחומים הללו אבל לדעתי זה לעד ישאר רווחי ואפשר לומר גידור גם למצבי מיתון ומצבים קשים שבהם אומנם זאת נצלנות אבל הרווחים של החברות הללו רק גודלים. אנשים מעדיפים את הסיגריה או את הפנטזיה לזכיה ברולטה מאשר לקנות לחם וחלב.

    • שלמה פירדמן – אולי בגלל שחברות סיגריות מוכרות מוצר **ממכר** , רוב המתמכרים (בישראל, עדיין) מתחילים את ההתמכרות (הסיגריה הראשונה, העישון הראשון) לפני גיל 13. הדברים האלה הם חוקיים בעיקר בגלל שחברות הטבק עדיין מחזיקות לובי עצום ומונעות צעדי חקיקה ואו הסברה כדי להקטין התחלת עישון בגיל הנעורים והילדות (למרות שיש חוק משנת 1983 שאוסר על מכירת סיגריות לקטינים – הוא לא נאכף). יומה של תעשיית הטבק יגיע – כמו שהגיע יומה של תעשיית העבדות. קווי הדמיון – שעבוד של אנשים בתמורה לרווח כספי גם על חשבון החירות או הבריאות שלהם ושל אנשים מסביבם.

השאר תגובה