אף פעם לא אהבתי מוצרים מובנים (או פקדונות מובנים) מהסוג שהבנקים משווקים לציבור בתור אפיק השקעה סולידית.
הבנקים טורחים להדגיש, תוך שימוש במונחים מפוצצים ואטרקטיביים כמו "קרן מובטחת", שההון המושקע בטוח לחלוטין או מוגן היטב. בנק פועלים לדוגמה מפרסם את המוצרים המובנים שלו עם תת הכותרת "סיכוי לרווח ללא סיכון קרן השקעה", והוא לא יוצא דופן בהקשר הזה
הפקדונות המובנים מציעים בדרך כלל תשואה שנתית קבועה או אחוז מסוים משיעור העלייה במדד השקעה זה או אחר שמהווה נכס הבסיס של המוצר מובנה.
אלא שההגנה על הקרן והתשואה אינן אוטומטיות.
לדוגמה, ישנם מוצרים שמאפשרים לקבל את כל הקרן חזרה רק בהנחה שהמדד הנעקב נשאר מעל לרמה X. אם המדד יורד ב-2%, המשקיע מאבד 1%, וכן הלאה. לא מאמינים? קראו את האותיות הקטנות.
גרוע מכך, למרות שההתייחסות למוצרים המובנים היא כאל אגרות חוב או אפיק השקעה סולידי אחר, נכס הבסיס של המוצרים המובנים הוא סוג של נגזר, כמו אופציות קול על ערכו של מדד מסוים בתאריך מסוים.
אם המשקיע הסולידי הממוצע היה יודע שבקנותו פיקדון מובנה הוא למעשה רוכש נגזרים – אפיק השקעה שתואר על ידי וורן באפט בתור "נשק כלכלי להשמדה המונית" – אזי ספק רב אם היה בוחר להשקיע בהם.
אני נמנעת מלהשקיע במוצרים מובנים שמציעים לי בבנק ממגוון סיבות, כשהעיקריות שבהן:
- מוצרים מובנים כמעט אף פעם לא מחלקים הכנסה מדיבידנדים, אלא רק הכנסה הנובעת מעליית ערך המדד. סוג זה של הכנסה הוא תנודתי הרבה יותר וקשה לסמוך עליו לאורך זמן.
- קשה להעריך את שווים של מוצרים מובנים. אפילו האנליסט הטוב ביותר לא יוכל לומר לך מה יהיה ערכו של מדד מסוים בעוד חמש שנים.
- השקעה בקרן סל (ETF) או קרן נאמנות מחקה עשויה להיות חלופה ברורה וזולה יותר להשקעה בפיקדון מובנה.
- מוצרים מובנים הם מוצרים "אטומים", כלומר, המשקיע לא באמת יודע מהם נכסי הבסיס שהוא רוכש בעצם ההשקעה.
- הם לא גמישים, נועלים את הכסף לזמן ממושך ופדיונם כרוך בתשלום קנסות.
- הם מבלבלים את הציבור ולא מלמדים אותו, ומעודדים אנשים להאמין בדברים טיפשיים כמו "קרן מובטחת" ופיית השיניים.
- הרובוסטיות של המוצרים המובנים תלויה במידה רבה באיתנות הפיננסית של מגוון גופים שהמשקיע כלל אינו מודע למעורבותם.
- המורכבות הזו אומרת דבר אחד: משקיעים שבוחרים לרכוש מוצרים מובנים מנסים להימנע בכוח מהאתגרים הכרוכים בהשקעה בשוק ההון. הבנקים רוצים לעשות כסף מהפחד של החוסכים.
אני מסכים איתך שלמשקיע הממוצע פקדונות מובנים הם פתרון רע. הם כמעט תמיד מאוד ספקולטיבים ובנויים על ההנחה שהבנק יצליח לעשות משהו טוב יותר עם הכסף. אני חולק עלייך אבל בעניין ה"קרן המובטחת". אם אני סוגר פקדון בבנק, וזה כלל לא משנה איזה פקדון, אני בעצם חותם על חוזה עם הבנק שבו הוא מתחייב לספק לי את מה שכתוב בתנאי הפקדון. מכיוון שהפיקוח על הבנקים בארץ די צמוד, ומכיוון שהבנקים הם חברות ציבוריות כך שהמאזן ורמות המינוף שלהם גלויות, ניתן די בקלות לראות אם הבנק יצליח יעמוד בתנאי החוזה או לא. יותר מכך, אין שום הבדל עקרוני בין לקוח שסוגר… קרא עוד »
ממש חסרה אפשרות SEARCH בבלוג.
יש סיכוי שזה יאופשר..?
יקל הרבה גם על הכותבת.
תודה יקירתי. זה אומנם מאפיל מעט על האסטטיות של הבאנר – אך הפונקציונליות חשובה יותר – מה גם שאני מניחה ומקווה שהתוכן ימשיך לצמוח ואז החיפוש ידרש אפילו יותר.יש לי מספר רעיונות שאשמח שתחווי את דעתך עליהם ואחלוק אותם איתך בהקדם.
אשמח לשמוע על אלטרנטיבות
הבעיה היא כזאת: יש לי הרבה מאוד כסף שמנוהל בנאמנות לתקופוה ארוכה של שנתיים
מטרת הנאמנות היא לשלם שכר טרחה במידה ויש הצלחה בקבלת שירות מסויים
במידה ואין צריך להחזיר את כל הכסף
בקיצור יש לי 100 לקוחות לצורך הדוגמא , קרי מעל 3 מיליון שקל
איך אני מרוויח כסף אבל גם בטוח שומר על הקרן
כי אחרי התקופה ייתכן ולא תהייה הצלחה בלספק את השירות
נכון מאד !
ולכן אני לא אצביע אף פעם עבור מפלגת העבודה !!!
שאלה: לאדם שיש לו סכום של כ-150 אלף ואינו רוצה לסכן כלום ממנו, וגם אין ביכולתו לעקוב, לפקח ולשנות את ההשקעות במהלך הזמן (שנה וחצי של מסע במקומות שלא תמיד נגישים לרשת ובטח שלא לרשת בטוחה) – האם אז יש יתרון לפקדון מובנה לתקופת זמן זו? והאם יש בכלל פתרון אחר במקרה שכזה? אחרת הכסף פשוט יישב בעובר ושב.
כל כך הרבה דברים לא נכונים, אבל אקצר ואומר שמוצרים מובנים הם אופציה מעולה להשקעה חסרת סיכון במיוחד בסביבת ריבית אפסית כמו שקיימת היום. אני אישית הרווחתי בשנה שחלפה (2018) מעל 400000 ש"ח בהשקעה בפקדונות מובנים (רווח של 9% בפקדון מובנה על הדולר).