בית » השקעות » כן, לפעמים עדיף שינהלו לכם את הכסף

כן, לפעמים עדיף שינהלו לכם את הכסף

הנחת המוצא של הבלוג הזה היא שחלק הארי של האוכלוסיה הבוגרת בישראל מסוגל, לפחות ברמה התפיסתית, לנהל את תיק ההשקעות שלו בכוחות עצמו, ללא עזרה חיצונית.

כל זאת, כמובן, בתנאי שהמשקיעים נצמדים לתכנית ברורה, מתמקדים בטווח הארוך, ובעיקר – נמנעים מלעשות שטויות.

כך, משקיע שיחסוך סכומים משמעותיים באופן סדיר, ינתב את חסכונותיו לתיק השקעות פשוט, זול ומבוזר כהלכה, ויאזן אותו מעת לעת בהתאם לפרופיל הסיכון שלו ותוך התחשבות במטרותיו ארוכות הטווח – צפוי להנות לאורך זמן מביצועים טובים למדי.

למעשה, מכיוון שהוא משוחרר מתשלום דמי ניהול מפלצתיים ואינו כבול למנטליות תחרותית של הכאת-שוק, ביצועיו של משקיע פסיבי עצמאי כזה אף צפויים להיות טובים מאלה של רוב מנהלי ההשקעות המקצועניים.

אלא שהתשואה העודפת איננה הסיבה היחידה, ואף לא הסיבה העיקרית, שבגינה אני מעודדת את קוראי "הסולידית" ללמוד כיצד להשקיע בכוחות עצמם, ולא להעביר את חסכונותיהם לניהול השקעות חיצוני.אפילו ההטיה המובהקת של הבלוג לכיוון של אינדיבידואליזם מעשי, נטילת אחריות אישית, הישענות עצמית, פיתוח מיומנויות ומיקור-פנים איננה הגורם המרכזי.

בעיני, השיקול המרכזי שמטה את הכף לטובת גישת "עשה-זאת-בעצמך" בשוק ההון הוא העובדה, שלאף אדם – מקצועי, מיומן ואדיב ככל שיהיה — לא איכפת מהחסכונות שלכם יותר מכם.

 אתם, ורק אתם, סחרתם את הימים והשנים בתמורה לכסף שחסכתם. רק אתם יודעים מהו ערכו האמיתי של החסכון שלכם, וכמה דם, יזע ודמעות הוא מייצג.

כשאתם משקיעים בכוחות עצמכם,  אתם יודעים שהמחויבות שלכם היא לעצמכם בלבד; שאתם חפים מאינטרסים וניגודי עניינים; וכמובן, שאתם הרבה, הרבה יותר זולים ביחס לכל אלטרנטיבה אחרת.  

הסוד הכמוס ביותר של התעשיה הפיננסית הוא שאין סודות כמוסים כדי להצליח בשוק ההון. אדם יכול לוותר לחלוטין על שירותיהם של מומחי ההשקעות, על האנליזות, הסקירות והגרפים המנותחים, ועדיין להשיג את היעדים הפיננסים שהציב לעצמו כמשקיע.

הסיבה לכך היא שהתאוריה והפרקטיקה של ניהול השקעות עצמאי היא פשוטה למדי – אפילו פשוטה מאוד.

עם קצת סבלנות וגירויים אינטלקטואלים, גם תלמיד כיתה ו' יצליח בסופו של דבר ללמוד כיצד להרכיב תיק השקעות פסיבי, החל משלב פתיחת חשבון למסחר עצמאי, דרך רכישת קרנות נאמנות מחקות מבוזרות וזולות וכלה ב"דגירה" ממושכת על התיק לאורך זמן שעה שההשקעות צוברות ריבית דריבית.

ועם כל זה, ולמרות פשטותה היחסית של הגישה, המציאות היא שרבים נאלמים דום בבואם ליישם את שלמדו הלכה למעשה.

קוראים לא מעטים נחשפו כאן לראשונה לאפשרות לשמש כמנהלי ההשקעות של עצמם. הם קראו את הבלוג – אפילו יותר מפעם אחת. הם שאלו שאלות בפורום. המצטיינים שבהם אפילו העשירו את ידיעותיהם באמצעות ספר טוב או שניים. הם יודעים מה עליהם לעשות כדי להוציא את התכנית הפיננסית שלהם לפועל ולגרום לכסף שלהם להתחיל להזיז את ישבנו.

ועדיין — הם לא מסוגלים לסחוט את ההדק.

אתגרים בדרך מ-0 ל-100

המעבר ממעמד של הדיוט פיננסי מושלם שיושב על הר מזומנים, למעמד של משקיע עצמאי עם תיק השקעות פסיבי משלו, הוא תהליך מאתגר, בבחינת זינוק מ-0 ל-100, שרבים מתקשים לצלוח.

הנה כמה דוגמאות לאתגרים טכניים והתנהגותיים נפוצים שתוקעים משקיעים טריים במקומם:

שיתוק מעודף ניתוח: משקיעים רבים מתייסרים חודשים ארוכים בניסיון לגבש את הרכב הנכסים האופטימלי עבור תיק ההשקעות שלהם, מתוך ניסיון חסר סיכוי למצוא את תיק ההשקעות המושלם. למרבה הטרגדיה, הבעיה הזו הולכת ומעמיקה ככל שהמשקיע המיועד קורא יותר: איזה נתח מהתיק להקצות למניות בישראל? ואיזה למניות בארה"ב? ומה עם אג"ח ממשלתי? וקונצרני? כשהם כבר מחליטים על הקצאת נכסים מסוימת, הם מיד מפקפקים בהחלטה הזו, וסבורים כל העת שעשו טעות מרה – מה שכמובן מונע מהם להתקדם. למחלה הזו יש תרופה פשוטה: ההבנה שתיק ההשקעות המושלם פשוט לא קיים (ליתר דיוק, הוא קיים, אבל אין סיכוי לדעת מהו אלא בדיעבד).

אובססיה סביב תזמון הכניסה לשוק: תזמון נקודת הכניסה לשוק הוא משחק שלא ניתן לנצח בו, מהטעם הפשוט שבני אדם אינם מסוגלים לחזות את העתיד. ועדיין, משקיעים רבים נופלים בבור הזה פעם אחר פעם. הסיבה לכך היא שתמיד ניתן להסביר מדוע "עכשיו זה זמן גרוע מאוד להשקיע בבורסה". כשהשוק מזנק, אפשר לטעון שהוא יקר מדי, ויכול רק לצלול; וכשהשוק מתרסק, אפשר לטעון ש"עוד לא ראינו כלום" וש"הגרוע מכל עוד לפנינו". משקיע טרי שנלכד בלופ הזה מוצא את עצמו ממתין וממתין לנקודת הכניסה האופטימלית – שאף פעם לא מגיעה.

חוסר יכולת לסנן רעשים: לעולם יהיה מישהו — מנהל השקעות, עיתונאי כלכלי, סוכן ביטוח, טוקבקיסט ב"סולידית", פרשן טלוויזיה, חבר מהעבודה או בן משפחה נרגן – שיטען שהאסטרטגיה שבחרתם מופרעת מהיסוד, ו/או שעליכם לאמץ אסטרטגיית השקעה שונה בתכלית. משקיע שלא מסוגל לסנן את הרעש הזה, להבין את השגיאות השזורות בו וחשוב מכך – את האינטרסים שמניעים אותו — עלול להשתכנע בנכונות המידע, ולקפוא כמו צבי מול פנסי מכוניות. גרוע מכך, אם אותו משקיע כבר התחיל להשקיע, הרעש הזה עלול להבהיל אותו ולגרום לו להתאבדות פיננסית של ממש.

ישנם אתגרים נוספים, טכניים ברובם, כגון: התמקדות יתר במוצרי השקעה ולא באסטרטגיית ההשקעה, ציפיות לא ריאליות לגבי תוחלת התשואה וההפסד מתיק ההשקעות, ואפילו רתיעה מהמרת מט"ח.

המשותף לכל האתגרים הללו, כאמור, הוא העובדה שבסופו של יום, המשקיע נותר על הקווים, מחוץ לשוק.

עכשיו, ידוע לכל בר דעת שהשקעת כספים – בשוק ההון, בנדל"ן או בכל אפיק אחר — כרוכה בסיכון.  מה שפחות ברור הוא העובדה, שאי-השקעת כספים מסוכנת כמעט באותה מידה.

הסיכון שבאי-השקעה הוא סיכון זוחל, לא מורגש, עטוף בארשת ביטחון מדומה כאילו "מזומן לא יכול להפסיד". שנים של ריבית אפסית ואינפלציה נמוכה טשטשו את הסיכון הזה יותר מאי פעם. ועדיין, המציאות נותרת בעינה: ישיבה ממושכת על מזומן מבטיחה למעשה הפסד ריאלי.

כך, בעוד שמחירי הסחורות, המוצרים והשירותים יעלו בד בבד עם צמיחת המשק, כסף שאינו מושקע – בין אם הוא תחוב בארנק, במזרן, או בעו"ש – יילך ויישחק בערכו. הסכום הנקוב (הנומינלי) אמנם יישאר על כנו – שטר של 100 ש"ח יישאר כזה גם בעוד עשר שנים – אך 100 ש"ח בעוד עשור כבר לא יספיקו כדי לקנות מה שהם קונים היום. זאת אומרת שכוח הקניה הריאלי של הכסף יישחק. כדי להמחיש את פוטנציאל הנזק, בהינתן אינפלציה של 3% בשנה, כוח הקנייה הריאלי של כסף מזומן ייחתך בחצי תוך 25 שנים.

מעבר לסיכון האינפלציה ולהפסד הריאלי המובטח שבצדו, אי השקעה גוררת עלות נוספת והיא עלות ההזדמנות. אדם שדוחה בעקביות את הכניסה לשוק מאבד זמן יקר, שבמהלכו כספו יכול היה לצבור ריבית דריבית, כלומר, לצמוח באופן אקספוננציאלי ובכך למקסם את פוטנציאל הרווח. הנזק חמור במיוחד כשמדובר במשקיעים צעירים עם אופק השקעה הנמדד בעשרות רבות של שנים.

הרע במיעוטו

עכשיו — אני לא חסידה של פתרונות מנוהלים להשקעה בשוק ההון. המוצרים הללו יקרים מאוד, לא שקופים, משווקים באצטלה של יוקרה ומומחיות, וצומחים על מצע שקרי הרואה בשוק ההון זירה סגורה למומחים בלבד, שאל לו לציבור להתנהל בה בכוחות עצמו.

ואף על פי כן, אם נשווה את העלויות הפוטנציאליות של אי-השקעה למול השקעה במסלול מנוהל, הדילמה מתפוגגת.  עדיף שאחרים ישקיעו לכם את הכסף, מאשר שלא יושקע כלל.  זה יקר, זה לא אופטימלי, אבל במונחי עלות תועלת, הסיכון של אי-השקעה חמור בהרבה.

אם ניסיתם להשקיע בכוחות עצמכם כמשקיעים פסיביים, אבל קפאתם על השמרים בטרם עת – מסיבות טכניות או התנהגותיות —  אזי מוטב לשלם לאחרים כדי שישקיעו במקומכם. במקרה זה, אתם משלמים תמורת "סטארטר" שיכניס אתכם לעניינים מוקדם ככל הניתן.

אם הרכב האישיות שלכם מתאפיין במידה רבה של אימפולסיביות, חרדתיות או עודף אמוציונליות, או אם אתם נושקים לגיל מבוגר מאוד או מסיבה כלשהי מטילים ספק בכשירות הקוגניטיבית שלכם, אזי מוטב לשלם לאחרים כדי שישקיעו במקומכם. כאן אתם משלמים תמורת "חומת אש" שתחצוץ ביניכם לבין הכסף שלכם, ובעיקר – תציל אתכם מעצמכם.

ואם עצם העיסוק בכספים משעמם אתכם עד מוות, אין לכם שום עניין ללמוד נושאים פיננסיים בכוחות עצמכם, ואתם מעדיפים להאציל את האחריות על רווחתכם הכלכלית לאחרים – אזי, ביי אול מינס, מוטב לשלם לאחרים כדי שישקיעו במקומכם. כאן אתם משלמים תמורת האפשרות שיהיה לכם את מי להאשים בעת הצורך.

מי ינהל לי את הכסף?

היצע המוצרים המנוהלים בשוק רחב מאוד. אנסה לעמוד כאן על חלק מהם, מהגרוע ביותר לטוב ביותר.

ייעוץ השקעות בבנק

הבנקים בישראל, ומערכי ייעוץ ההשקעות שהם מפעילים, הצליחו למצב את עצמם בתור ברירת המחדל לטיפול בתיקי השקעות של הציבור. אחרי הכל, בנק מתעסק בכסף. אנחנו מפקידים בו משכורת,  ממירים בו מט"ח, ונוטלים ממנו הלוואות — מה טבעי יותר מלנהל גם את ההשקעות שלנו בסניף הבנק המוכר והאהוב?

לבנקים יש מכפילי כוח נוספים. האחד הוא המספר האבסורדי של יועצי ההשקעות שהם מעסיקים – בשנת 2013, הבנקים העסיקו 4,053 מתוך 4,182 יועצים בעלי רישיון בישראל, שהם כ-97% (!!!). זאת אומרת שהיצע יועצי ההשקעות שאינם מחויבים לעמוד במדיניות וביעדים העסקיים של בנק מסחרי, מצומצם ביותר.

מכפיל הכוח הנוסף הוא ששירותי הייעוץ בבנק ניתנים לכאורה בחינם. לקוח מתיישב מול יועץ ההשקעות, חותם על הסכם ייעוץ, עובר שאלון הערכת סיכונים, ולבסוף מאשר ליועץ להמליץ ואף לרכוש בכספו ניירות ערך בהתאם לפרופיל הסיכון שבנה (*). כל זה לא עולה לו שקל. לכאורה.

בפועל, מערך הייעוץ הבנקאי מרוויח כסף לבנק בשלוש דרכים לפחות, וכולן, הפלא ופלא, באות על חשבונו של מקבל הייעוץ:

1) עמלות הפצה: הבנק מקבל כמעט שליש מדמי הניהול של קרנות הנאמנות שעליהן הוא ממליץ ללקוחות, המועברים אליו כעמלת הפצה. אם תהיתם, קרנות מחקות אינן מחלקות עמלת הפצה (לכן אנו צריכים לשלם עליהן עמלות קניה ומכירה – שעליהן כידוע אפשר להתמקח). במילים אחרות – לבנקים בישראל יש אינטרס מובהק שלא להמליץ על קרנות מחקות זולות, ובמקום זה לדחוף ללקוחות קרנות מנוהלות ויקרות בהרבה.

2) דמי משמרת: הבנק גובה תשלום על עצם החזקת ניירות הערך אצלו, עמלה פרה-היסטורית הידועה בשם "דמי משמרת". כן, הביטים הדיגיטליים הספורים שיתפוס התיק שלכם במערכות הבנק יעלו לכם בממוצע 0.8% מהתיק לשנה. בתיק של חצי מיליון ש"ח, זה 4,000 שקל בשנה. על אוויר. ועל חשבון התשואה שלכם.

3) חיבוץ: הבנק כידוע מרוויח מעמלות קניה ומכירה של ניירות ערך. מכאן שליועץ בבנק יש אינטרס להגדיל את הפעולות המבוצעות בחשבון (מה שמכונה "חיבוץ") – גם אם הדבר נמצא בניגוד מוחלט לאינטרס של הלקוח (שכן ריבוי פעולות הוא עסק יקר שפוגע בתשואה).  היועץ אמנם מחויב לקבל אישור של הלקוח לפני כל פעולה, אבל לקוחות רבים משתכנעים שריבוי הפעולות משמעותו שהיועץ "עובד בשבילם". זה אולי נכון בחלק מהמקרים, אבל מה שנכון תמיד הוא שהיועץ עובד עבור מי שמשלם לו משכורת.

ייעוץ השקעות בבנקים, אם כן, הוא דרך גרועה למדי לנהל את הכסף. היועץ מחויב בראש ובראשונה לבנק, וכדי להרוויח כסף עליו לפעול לעיתים בניגוד מוחלט לאינטרסים של הלקוח. התוצאה היא לא פעם תיקי השקעות מגושמים, לא יעילים, לא מפוזרים, ובעיקר יקרים מאוד. מלבד זאת, מודל הסבסוד הצולב והעלויות הנסתרות של הייעוץ הבנקאי מקשים מאוד להבין מהי התשואה נטו (בניכוי עמלות) שהשיג תיק ההשקעות בתקופה נתונה, אם הוא הכה את מדד הייחוס (אם בכלל נקבע כזה), ואם הוא עמד ביעדים שהוגדרו.

כעקרון, אני מעדיפה לסרס את הבנקים, ולהשתמש בשירותיהם הבסיסיים ביותר – לקבל כסף ולהוציא אותו כשצריך.  אני לא רוצה שהבנק ישקיע לי את הכסף.

ניהול תיקי השקעות

חלופה נפוצה לייעוץ השקעות בבנק הוא פניה לחברת ניהול תיקים. רוב בתי השקעות בארץ מפעילים שירותי ניהול תיקי השקעות ללקוחות בעלי תיק השקעות בינוני-גדול (סביבות 300,000 ש"ח ומעלה).

נקודת החוזקה של השירות הזה ביחס לייעוץ הבנקאי הוא יחס האישי,הליווי הצמוד, ותיק ההשקעות שנתפר במיוחד לצרכיו, למטרותיו ולרמת הסיכון של הלקוח.

מנהל התיקים מקבל מכם יפוי כוח מלא – בבחינת אישור גורף — לביצוע פעולות קניה ומכירה בחשבונכם (המתנהל בבנק), בהתאם לפרופיל הסיכון שנבנה עבורכם; זאת להבדיל מהיועץ בבנק, שאינו רשאי לבצע כל פעולה בחשבון מבלי לקבל את אישורכם המפורש. דו"חות על ביצועי התיק יישלחו אליכם אחת לרבעון או אחת לחודש.

הבעיה היא שניהול תיקים הוא שירות פיננסי יקר להחריד: עלותו עומדת בדרך כלל על 1% או 2% לשנה מסכום ההשקעה. זה עשוי להישמע מעט, אבל בהנחה שהתיק מנוהל לאורך 40-30 שנה, דמי הניהול מצטבר אקספוננציאלית לכדי סכומי עתק שנגבים מהתיק ופוגעים באופן ישיר בתשואה שלכם.

זכרו: מנהל התיקים ימשוך את שכרו בין אם התיק ירוויח ובין אם הוא יפסיד, בין אם יכה את השוק ובין אם לאו. זוהי המטרה הבסיסית של תעשיית ניהול ההשקעות בכללותה: להכניס אתכם לפוזיציה שבה אתם מצד אחד מייצרים לה תזרים מזומנים קבוע, ובמקביל נוטלים 100% מהסיכון. מטרתו של מנהל התיק, אדיב וחביב ככל שיהיה, היא להכניס כסף לחברה. לא להגדיל את התשואה שלכם ככל הניתן.

חשוב להדגיש שדמי הניהול עבור ניהול התיקים מתווספים לעלויות נוספות, כגון דמי הניהול של מוצרי ההשקעה שרוכש מנהל התיקים, אירועי מס ועמלות קנייה ומכירה. בהקשר זה יתכנו מקרים שבהם לבית ההשקעות יש הסכם עמלות עם הבנק, מה שיעודד חיבוץ גם מצדו של מנהל התיקים. לכם, כמובן, לא תהיה דרך לדעת על כך שמתבצע חיבוץ, שכן מנהל התיקים לא יצור אתכם קשר לפני כל פעולה (אם זיהיתם פעולות רבות מאוד בחשבונכם – דרשו הבהרות והנמקות!).

העלויות הגבוהות הללו פירושן, שגם חברת ניהול תיקים שמציעה לנהל תיק פסיבי מבוסס תעודות סל, קרנות מחקות ו-ETF, תניב בסופו של דבר תשואה נמוכה יותר מתיק פסיבי מקביל שמנוהל עצמאית.

חלק מבתי ההשקעות (לדוגמה, מיטב, אקסלנס) מציעות מסלול עמלות אחר, שבמסגרתו נבנה תיק המורכב מקרנות נאמנות בניהולו של בית ההשקעות. במסלול זה, הלקוח משלם רק את דמי הניהול שגובות הקרנות, ולא על עצם ניהול התיק. זה אולי נשמע מפתה, אבל כפי שכתב בשעתו ביל ברנשטיין, "אינכם רוצים אף מנהל כספים – ברוקר או יועץ – שהתגמול שלו קשור בדרך כלשהי למוצרי ההשקעה שבהם הוא בוחר."

האם העלות האסטרונומית מצדיקה את עצמה? ובכן, על השאלה הזו רק אתם תוכלו להשיב.

רכישת מוצרי השקעה מנוהלים

אם הבנק מרתיע אתכם ואין לכם די כסף עבור שירות ניהול תיקים, ניתן לשקול לרכוש לקנות תיקי השקעות מנוהלים "מן המוכן". המוצרים הללו יקרים בהשוואה לקרנות מחקות, והם גם אינם מותאמים אישית למשקיע, אבל הם עדיין זולים יותר משתי החלופות שהוצעו עד כה.

דוגמה למוצר כזה הוא פוליסות חיסכון פיננסי – עליהן הרחבתי בעבר. מנקודת מבטו של משקיע שדוגל בגישת עשה-זאת-בעצמך, המוצרים הללו לא נותנים ערך מוסף, והם מיותרים במידה רבה. אך כשמדובר במשקיעים שמעוניינים שאחרים ינהלו את כספם, הם מהווים אלטרנטיבה זולה (לפחות ביחס למוצרים מנוהלים אחרים) ואטרקטיבית בהיבטי מיסוי, עלויות וקנייה. כדי לרכוש פוליסת חסכון פיננסי, ניתן לפנות לסוכני הביטוח המשווקים אותן.

יועץ השקעות פרטי

בעיני, הפתרון האופטימלי עבור אדם שלא מעוניין לנהל את כספו בכוחות עצמו הוא לשכור את שירותיו של יועץ השקעות פרטי ובלתי תלוי.

כאמור, אין הרבה כאלה בישראל, וגם אלה שישנם חייבים לעבור סינון קפדני, כדי שלא תיפלו חלילה על שרלטנים. כשלא יודעים מספיק, גם איש מכירות טוב יעשה רושם של מומחה שאפשר לסמוך עליו. לכן, בררו כמה שנות ניסיון יש ליועץ? האם הוא כבר חווה משברים קשים בשוק ההון וניהל כספי לקוחות במהלכם? כיצד פעל באותה עת? האם המלצותיו פשוטות וקלות להבנה? האם יש לו זיקה למוצרים הפיננסיים שהוא ממליץ עליהם?  האם יש לו ביטוח אחריות מקצועית? האם הוא בעל רישיון בתוקף מטעם הרשות לניירות ערך? האם התנהלותו הפיננסית האישית מלמדת על זהירות ומחשבה? וכמובן — "היכן היאכטות של הלקוחות" שלו?

היתרון הגדול ביותר של יועץ כזה הוא היעדר משוא פנים ואי-תלות בגופים אחרים. היועץ נותן שירותי ייעוץ נטו – ומתוגמל אך ורק עבור טרחתו; לא מעמלות ולא מדמי ניהול. זה מאפשר ליצור זהות אינטרסים בינו לבין הלקוח, שכן עצות גרועות יביאו לסיום ההתקשרות ולפגיעה בפרנסתו של היועץ.

יועץ שרוצה בטובתכם, אשר מקבל החלטות בהתבסס על נתונים אמפיריים והיסטוריים, יסייע לכם לבנות תיק השקעות פסיבי, זול ומבוזר בעלות סבירה. הוא יכניס אתכם לעניינים, ילווה אתכם בתהליך בקצב שלכם ובהתאם לצרכים שלכם, ומעל לכל – יגרום לכם לחשוב פעמיים לפני שתבצעו טעויות הרסניות מבחינה פיננסית.

עבור משקיעים מתחילים, הסתייעות ביועץ פיננסי כזה היא בבחינת רכיבה עם גלגלי עזר. ברגע שתיכנסו לעניינים, תוכלו לסיים את ההתקשרות ולהתחיל להתנהל בכוחות עצמכם, כמשקיעים פסיבים עצמאיים מן המניין.

בשורה התחתונה

השקעה פסיבית עצמאית, הנסמכת על משמעת עצמית ועל דבקות באסטרטגיה הנבחרת לטווח ארוך, צפויה להניב ביצועים טובים מכל אלטרנטיבה מנוהלת. הסיבה לכך היא אריתמטית: משקיע שמוזיל עלויות דרך רידוד השכבות החוצצות בינו לבין כספו בהגדרה מגדיל את סכום הכסף שיישאר אצלו ביד.

ועדיין, ישנם מצבים שבהם השקעה פסיבית עצמאית אינה אפשרית. משקיעים טריים עלולים להירתע מצלול למים העמוקים בבת אחת, כל שכן אם, בהכירם את עצמם, ישנו סיכוי גבוה שיטבעו ברגע האמת. במצבים כאלה, מוטב להשקיע בזוג מצופים. זה יקר, זה מסורבל, וזה הופך אתכם לתלויים — ועדיין, העלות הכוללת נמוכה בהרבה מעלות הטביעה במים.

מבין שלל האפשרויות לניהול כספים חיצוני, אני בדעה שיועץ השקעות פרטי אמין — בהנחה שמצליחים למצוא אחד כזה — היא האלטרנטיבה העדיפה.

(*) מהתרשמות אקראית, נראה שההעדפה של היועצים בבנקים היא לבנות תיקי קרנות (מנוהלות כמובן), עם מרכיב אג"ח משמעותי, ובעיקר עם חפיפה רבה ביניהן (לדוגמה, ראיתי תיק שהרכיב יועץ בנקאי שהחזיק קרן 30/70 (מנוהלת, כמובן) לצד קרן 5/95 או משהו מחריד בסגנון. השד יודע למה).



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

58 תגובות

  1. וואלה, פוסט למשקיעים עצלנים במיוחד 🙂
    הפוסט הזה ידבר בעיקר לעוברי אורח בבלוג שמחפשים את הדרך הקלה ביותר.

    • מישהו קרא לי ? 😉
      בתור אחד שדוגל בעצלנות חרוצה ועיקרון המאמץ המזערי דווקא ההשקעה הפאסבית זה שוס-בומבה.
      השיתוק מעודף ניתוח נובע מניסיון לעשות אובר-אנג'ניירינג לכמה עקרונות פשוטים. נבירה , חפירה והתחכמות ביתר עלולות להוביל לזיגזוג. חבל.

      כשאתה רעב – תאכל, כשאתה עייף – תישן , כשאתה משקיע שכח.

      בעניין ההשקעות אמרו רבנן –>

      If you get the message, hang up the phone

      • בגלל זה נעלמת מהפורום?
        😁

        • וואי וואי , סמיילי כועס. 🙂 התשובה היא לא.
          הייתי כמובן יכול לומר שכן ,לדבר גבוהה גבוהה על דוגמא אישית בקשר להשקעות ,להצטדק ולהתחסד אבל לא הייתי צדיק מימי ואיני מתכוון לבזבז פרישתי המוקדמת בלנסות להפוך לאחד מל"ו או אפילו רחוק מזה.

          בכל מקרה , תודה 🙂

          אני כמובן שומר את כל האופציות על השולחן ואגיב בזמן ובמקום שיראו לי לנכון.

          בברכה.

  2. פלוני אלמוני

    היי דורין, תודה על הרשומה. לגבי הבנקים, גם שם ניתן להפחית עלויות משמעותית במידה ומשווים מחירים ולא מפחדים לעבור בנק. כשעשיתי זאת הצלחתי לקבל הצעות ללא דמי משמרת בכמה בנקים שונים, ובעמלות קניה ומכירה מאוד קרובות להצעות בתי השקעות למסחר עצמאי בבורסה. נכון, זה עדיין טיפה יותר יקר, אבל כאשר ההפרש זניח (0.1 לעומת 0.09 בקניה ומכירה למשל), הנוחות שבניהול כל הכסף באותו מקום ובאותם כלים גוברת על העלות בעיני.

  3. במה עדיף ניהול חיצוני על פני השקעה בתיק השוק?
    האם ניהול תיקים בבנק טוב מקניה של תעודת סל תא 100?

    • ניהול חיצוני יכול לתת ערך מוסף עדיף עבור אנשים:
      1) שלא מצליחים, מסיבות טכניות או התנהגותיות, לעבור מרמת הקונספט לרמת הפרקטיקה.
      2) שיש להם נטיה לאימפולסיביות ואמוציונליות יתר בכל הקשור לאירועים בשוק ההון (ולדברים שאנשים אומרים על אירועים בשוק ההון).
      3) שעקב נסיבות חייהם (כגון הזדקנות, מחלה, קוצר בזמן) אינם בוטחים עוד ביכולתם לקבל החלטות שקולות בעצמם בענייני כספים.
      4) שמעדיפים להאציל משימות לאחרים במקום לבצע אותן בעצמם.

      ניהול חיצוני *לא* יכול לתת ערך מוסף (במונחי תשואה) למשקיעים פסיביים ממושמעים עם סבלנות של צב ועור של פיל.

      השאלה השניה שלך היא קצת כמו להשוות בין תפוחים לתפוזים, שכן אתה משווה מוצר פיננסי לאסטרטגיית ניהול השקעות.

  4. פוסט כזה הוא נכון, אבל אם הוא אמור, לגרום לקורא של האתר הנהדר הזה, גם לפעול, ובכן…. קורא כזה, מה בעצם הוא עושה באתר כזה…?

    אתר שמחנך פיננסית, ולא רק, וכל התובנה שפלוני/ת יכולים להפיק מהאתר זה ללכת לפתרונות "תעשה מה שאתה מבין, לי אין שום הבנה או רצון להתעסק בזה"?

    🙂

    • הממ, מעניין. כן, הפוסט הזה שזור פרדוקסים… למשל, אדם שמסוגל להבחין בין יועץ השקעות פרטי לשרלטן, אמור להיות מיומן מספיק כדי להשקיע בעצמו…

      מצד שני, האתגרים שהעלתי כאן (שיתוק מעודף ניתוח וכו') עולים אחד לאחד ממאות המיילים שקיבלתי מקוראים של האתר הזה בשנתיים וחצי האחרונות. אנשים שוברים את הראש על זוטות, ובו בזמן מאבדים זמן יקר.

      • פוסט מצוין ובמקום! אני התרשמתי מדיונים בפורום שיש מגמה כזאת של עודף ניתוח ומאוד מעריכה שבחרת להציע דרכים נוספות למי שזה יותר מתאים לו.

  5. בתור חדש כאן, אני בחור צעיר בן 21, הלכתי להשקיע את ההון האישי שלי (50K) בבנק, פתחתי תיק שמורכב חצי חצי מ-2 קרנות שהומלצו על ידי יועץ הבנק:
    50% – מיטב 20/80 מניות חו"ל
    50% – אילים תיק אג"ח + 20%
    מצד אחד, לא רציתי שהכסף ישב סתם בעו"ש, מצד שני אני קורא את הכתבה וחושב לעצמי אולי מיהרתי מידי להשקיע ?

    (בנוגע לעמלות קניית ומכירה קיבלתי את העמלות הטובות ביותר שיש לבנק להציע בתור לקוח סטודנט.)
    אשמח לדעתכם.

    • משקיען

      לגבי שתי הקרנות – בשתיהן דמי ניהול שניתן להמנע מהם באמצעות מכשירים אחרים. בנוסף, מדובר בשני מכשירים דפנסיביים למדי, בייחוד לאור גילך הצעיר.
      באופן כללי – האם שאלת את עצמך לכמה זמן צפויה ההשקעה? מתי תזדקק לכסף? אם התשובה היא כמה שנים לפחות, אזי הייתי ממליץ לך על תעודות סל או קרנות מחקות שעיקרן מניות ודמי הניהול שלהם נמוכים עד אפסיים.

      דרך אגב, מכשירים שכאלה אתה יכול לקנות בעצמך דרך חשבון הבנק שלך.

      • היי, ראשית תודה על התגובה.
        לגבי הקרנות – ביקשתי משהו סולידי ועדין, אני נמצא בענף שתוכל להגיע אלי הזדמנות עסקית טובה ויש מצב שאמנף את ההון העצמי.
        לדעתי נכון לרגע זה, לא אזדקק בכסף בחצי שנה – שנה הקרובות.

  6. מחד ומאידך

    השבוע קיבלתי את הדיבידנד הראשון שלי אי פעם.
    אני לגמרי יכול להתרגל לעניין.

    תודה לסולידית.

  7. נגיד שאני מעוניין למצוא יועץ השקעות חיצוני שעומד בתנאים האלה – איך בעצם אני מוצא אחד כזה?

  8. אני הבנתי שיועץ פרטי ישר, מוצלח, בעל ניסיון ושלוקח עמלות סבירות קיים רק באגדות… ואם יש אכן יחיד סגולה שכזה, איך מוצאות אותו?

  9. לפני כשבועיים סיימתי לבצע עבודה פיננסית פרטית עבור זוג מוצלח מצליח וכשרוני שמרוויח ביושר- ובעבודה קשה (מדי) 50 אלף ש"ח בחודש, נטו, -ולא מצליח לחסוך. בסופ"ש ישבתי לקפה עם כמה זוגות, שאף אחד מהם לא מרוויח 50% מזה וסיפרתי על כך כאנקדוטה. צפיתי לתגובות בסגנון " יו…אם אני הייתי אז…" הייתי חוסך מלא ויוצא לפנסיה מוקדם , או "הייתי עובד חצי משרה" . במקום זה כולם אמרו לי בשקט שאם היה להם 50 בחודש, הם היו "שורפים" 50 בחודש. איך ? שאלתי. "בקלות" אמרו לי ואידך זיל גמור. אם תחשבו על זה רגע זה לגמרי מתאים לטור.

  10. היי ראשית תודה על הפוסט והבלוג בכלל?

    האם עמלה בגובה 0.4% בגין מכירה וקניה שלוקח פקיד הבנק הינו גבוה? לטענתו זו העמלה שתעלה לי אם אבצע את הקניה והרכישה בעצמי באמצעות האינטרנט.

    אודה על תשובה

    • בת העמק

      אפרת, העמלה היא פי 4 ממה שמציעים בבתי ההשקעות. אם יש לך סכום גבוה להשקעה, גם בבנק אפשר להוריד אותם לפחות מ- 0.2%. מצד שני, אם את לא מתכוונת לעשות הרבה פעולות (שגר ושכח) אז אולי משתלם להמשיך בבנק גם בעמלה גבוהה.

  11. תודה לסולידית
    יש סיכון נוסף כאשר מנהל את הכסף – כבר היו מקרים שהכסף נעלם,. אם הייעוץ דרך בנק יש עדיין סיכוי לקבל את הכסף או חלקו..
    מבחינה זו קופות הגמל ופוליסות החיסכון יותר בטוחות – גם הרווחים יותר ברורים שם ושקופים – יש אתרים בהם ניתן לראות את הרווחים שלהם ולהחליט אם זה מתאים או לו. לדעתי לאורך זמן הם מכים את המדד כנראה כגלל מסלולים שלא פתוחים בידי המשקיע הפשוט – כמו נדלן מניב והזדמנויות אחרות.

  12. מניסיון אישי:
    לפני כ-15 שנים הייתי שותף להנפקה וזכיתי בסכום כסף גדול. מכיוון שיעדתי את הכסף לחיסכון ארוך טווח התיעצתי עם המון אנשים ולבסוף החלטתי לחלק את הסכום לשניים: חצי לקופת גמל גדיש (מה שהיום נקרא גדיש כללי) וחצי לניהול עצמי פאסיבי של אג"ח ממשלתי וסלי מניות עולמיים (30-70). מאז ממש לא נגעתי בחסכונות מלבד איזון בתיק שניהלתי. היו עליות וירידות גדולות בשני החסכונות אבל נכון להיום, 15 שנים אחרי אני די מופתע מכך ששני החסכונות נתנו תשואה מאוד דומה.

    • טוקבקיסט ב"הסולידית"

      קופות גמל של פעם זה כמו פוליסות חיסכון של היום – מלבד עניין תשלום מיסים – הקופות של פעם מהוות מקלט מס אולטימטיבי ונזיל ותשואה עודפת.
      התמקמקחות על דמי הניהול מוזילה יותר את העלויות.
      קופת הגמל של פעם היא נכס בפני עצמו.
      ב-26 שנים (נפתחה כשהייתי תינוק) כלל תמר הניבה לי 265% תשואה. (כ-5% שנתי לאחר דמי ניהול).

  13. יעניין אותי לראות פוסט שלך בנוגע ל "טרנד החדש" נדל"ן בארה"ב,ראיתי בעבר פוסט שלך שמדבר על קרנות ריט כאלטרנטיבה להשקעה בנדל"ן בארץ. העניין ששמעתי שניתן לעשות בנדל"ן בארה"ב 10% תשואה שנתית אם עושים "שיעורי בית" ולא קונים דרך חברות תיווך למיניהן,אך לא ראיתי אף התייחסות לגורם הסיכון בהשקעה שמתאר לעצמי שלא מעטים ויש להתייחס לזה כהשקעה בסיכון גבוהה,וכי לא סתם ניתן להגיע לתשואה כה גבוהה,אשמח לשמוע דעתך על "הטרנד".

  14. כמה הערות:
    1. כמו שלא ניתן ללמוד לשחות בהתכתבות, לא ניתן להתחיל להשקיע על סמך הנחיות בבלוג. אין שום סיכוי שמשקיע מתחיל יקח את ההחלטות הנכונות כאשר הוא יהייה בפעם הראשונה בלב המערבולת. בוודאי לא כאשר הוא מנהל רכוש משותף. השקעה על פי הבלוג יעילה רק לאלו שכבר צברו קילומטראז.
    2. מאותה סיבה, משקיע מתחיל חייב להתחיל עם מנהל תיקים מוכר גדול ומנוסה ורצוי שיעשה את זה בחשבון הבנק שלו. היום באינטרנט קל לקבל רשימות השוואה של מנהלי התיקים המובילים, וקל לברר מהן העמלות הנהוגות. הסיכון שבבחירת מנהל תיקים עצמאי פזיז לא שווה את הסיכוי. במשך הזמן אפשר לקחת חלק מהכסף, להשקיע לבד ולעשות השוואות לביצועי התיק המנוהל.
    3. ולמען הדיוק. כל מי שמשקיע בשוק ההון ולא משנה באיזה דרך נותן למעשה לאחרים לנהל את הכסף שלו. כאשר אתה משקיע בהון של תאגיד או נותן הלוואה באג"ח לחברה או למדינה אתה למעשה נותן את הכסף שלך לאנשים אחרים שמחליטים מה לעשות איתו. ןאתה סומך עליהם שידאגו להגדיל את הערך שלו. הדרך היחידה לנהל את הכסף שלך לבד היא השקעתו בעסק פרטי שאתו אתה מנהל לבד (או בנכס מושכר מניב). אבל זה כמובן דורש הרבה זמן, ומקטין את הפיזור ולכן מגדיל סיכון.

    • אתה מפספס את הנקודה: הבלוג הזה אומר דבר פשוט; ניהולההשקעת פסיבי דרך קרנות נאמנות מחקות (בעיקר..) ייתן לך בודאות את תשואת השוק, לא פחות ולא יותר. לכן, לפי הסולידית, אין טעם לתת למישהו לנהל לך את הכסף בתמורה לדמי ניהול גבוהים. זה הכל.

      • עם כל הכבוד, אף אדם נורמטיבי לא ידבק באסטרגית השקעה רק כי "הסולידית" כתבה. אנשים לא מנוסים ללא תמיכה ריגשית של מנהל השקעות מנוסה ועם חשיפה של 70% למניות יקפצו במפולת האמיתית הראשונה מהספינה וישאירו 30% מהחסכונות שלהם בים. וכמו שכולנו יודעים מפולת כזו תגיע יום אחד. מי שצבר מספיק נסיון חיים יחזיק מעמד.
        לפחות על פי הטון בחלק מהפוסטים האחרונים, נראה לי שאפילו הסולידית מרגישה מכה קטנה בכנף. מה לעשות שמרבית האנשים ברגע האמת עדין מעדיפים את ניחוחות המיקרו-גל במשרד על פני דירת חדר עם עכברים ליד שוק מחנה-יהודה…. :).

    • 1. מסכימה עקרונית, אך מנגד, אדם צריך (חייב!) להתחיל מאיפהשהו. אני טוענת שאפשר ללמוד להשקיע באופן אוטו-דידקטי, בהנחה שיש לך נטיה טבעית לכך (ואני מודעת שלא לכולם יש נטיה טבעית לכך, ושאני עושה פה projection). בהקשר הזה, הבלוג הוא לכל היותר קרש קפיצה.
      2. הסברתי בפוסט מדוע בעיני זו אלטרנטיבה לא אופטימלית. כמובן, שזה עדיף על פני לא להשקיע כלל.
      3. הרעיון הוא לרדד מה שיותר שכבות בינך לבין הכסף שלך. אשר לגורמים שלא ניתן להוציא מהמשוואה — יש להגביל ככל הניתן את חופש הפעולה שלהם. כמשקיעה פסיבית, אני מסלקת מתווכים שאינם הכרחים עבורי, ורוכשת יחידות בתיקי השקעות עצלים המנוהלים באופן שמותיר מעט מאוד מרחב תמרון למנהל הקרן.

  15. מושמושי

    אני בהחלט מסכים עם הפוסט מאחר והכי חשוב להשקיע אז כל מי שעדיין לא מרגיש מוכן להשקעה עצמאית יכל להתחיל עם קרנות מנוהלות/פוליסות חסכון (יכולה להיות מקלט מס לא רע)
    הזמן "בשוק" חשוב יותר מאשר הוויכוח האם פאסיבי/אקטיבי/מנוהל.

    אני מדמה את קהל היעד של הפוסט למי מרוצה לרוץ מרתון עם אפס כושר גופני, שיתחיל לרוץ קילומטר 3 פעמים בשבוע :-)ואח"כ ימצא קבוצת ריצה ו/או מאמן אישי …
    המטר השל הבלוג כפי שאני מבין אותה היא להגיע לעצמאות כלכלית, אם אין לך יכולת/זמן/ביטחון להשקעות זה לא אומר שאתה לא יכל להגיע למצב הנ"ל, תשלם מחיר של דמי ניהול, ואולי בשלב מסויים המשקיע המחיל יצליח למצוא את הזמן ו/או אומץ ו/או הבנה לחתוך את המתווכים לשם הוזלת העלויות ושיפור התשואה.

    לקוראים וותיקים ומנוסים הפוסט נראה לא רלבנטי, אבל זה דווקא שרות טוב להרבה אחרים.

    הנקודה היחידה שהייתי נזהר ממנה עבור משקיע מתחיל היא בחירת מנהל תיקים , אני לא חושב שיש דרך אמיתית להבדיל בין שרלטן/מומחה למי שאין לו מושג בהשקעות. ויש 2 סוגי שרלטנים לדעתי:
    -הנוכל, שיש לו כוונה פלילית
    -החסר יכולת אמיתית שמאמין בעצמו (למד מנהל עסקים לקח כמה קורסים בהשקעות ערך והופ בעזרת המזל ושוק מניות גואה (כשיורד גשם כולם נרטבים) נהיה כוכב בעיני עצמו)
    במבחן התוצאה שניהם יכולים להשמיד למשקיע את התיק, כנראה שהנוכל יבצע את זה מהר יותר …

    אם באמת משקיע מחליט מעדיף ניהול תיקים עדיף ללכת על בית השקעות ולא על על דמות עלומה ש"חבר המליץ" עליה.
    הם לא יכו את השוק באמת אבל גם לא יהמרו בכסף או ימעלו בחשבון/יריצו מניות (וגם אם עובד מסויים יבצע את זה המשקיע יכוסה, כמו בפרשת הראל)

    • אבל אם, לדבריך, מנהל תיקים "שלמד מנהל עסקים ולקח כמה קורסים בהשקעות ערך" לא יוכל לנהל עבורי תיק השקעות, גם אם אסביר לו היטב על אופי ההשקעה שאני רוצה (סולידית כמובן עם חשיפה ל-4 סוגי מוצרים, כמוסבר בבלוג) איך אדם הדיוט שלא למד מנהל עסקים ולא לקח כמה קורסים בהשקעות, כמוני, יכול להפיק תועלת מהבלוג הזה? (ואיך הסוג השני-הנוכל, יכול להרוויח מניהול לא טוב של התיק?)

      • מושמושי

        בואי תדייקי, לא כתבתי שמנהל התיקים הכוכב בעיני עצמו לא יכל לנהל תיקים, הוא בסופו של דבר במקרה הטוב ישיג תשואת שוק ובמקרה הרע יפסיד את כספיך.
        בנוגע לנוכלים – שמעת על אנרון ? שמעת על מיידוף ? שמעת על פרשיות הרצת מניות ? יש מספיק דרכים לגרום לך להפסיד כסף לטובת צד ב שמנהל התיקים שלך מעוניין בטובתו.
        מנהל התיקים יכל להשקיע. במניות בבחירות נמוכה למכור אותן תוך ביצוע שורט
        או להיפך ליצור הררצה של מניה לקנות דרכך מניה ואחכ לצאת
        גגלי מנהל תיקים מורשע

        מי שרוצה להתנסות שיתחיל עם קרנות או פוליסות חסכון
        לדעתי

  16. רק ניטפוקון קטן:
    משפט הפתיחה של הפוסט מכיל טעות חמודה אבל עקשנית.
    צריך (כמובן?) להיות חלק הארי. בסמיכות.
    לכתוב ״החלק הארי״ זה כמו לכתוב ״המלחמת השחרור״ או ״הלוע הארי״.

  17. בתור יועץ השקעות פרטי אני רוצה להצטרף לכמה מהתובנות שעלו בפוסט:
    – השקעה בשוק ההון היא דבר פשוט, והתעשייה הפיננסית בעיקרה היא הרבה מהומה על לא מאומה, ניצול הבורות הפיננסית של המשקיע הקטן, ואוסף גדול של ניגודי אינטרסים.
    – התפקיד העיקרי בעיני של יועץ השקעות מקצועי ומנוסה היא להפריד את כספו של המשקיע מאוסף טעויות ההשקעה של המשקיע, שנובעות מחוסר ידע בסיסי, מעקרון העדר, מאמוציונליות פסיכופיננסית וכו'.
    – לוקח זמן ארוך לאנשים להבין איך יכול להיות (בניגוד להגיון ולסיפורי השכנים) שצריך לקנות מניות בתקופת קריסה או למכור בתקופת בועה (ולו כדי לאזן את התיק), או איך ייתכן שבמשך תקופה ארוכה לא נעשית שום פעולה בתיק (למה אתה לא עובד?), אבל בסוף התוצאות מדברות בעד עצמן.

  18. סולידית יקרה,
    הייתי שמח לתגובתך לעניין הבא: בפוליסות חיסכון, כמו בקרנות השתלמות מנוהלות, יש שיעורי השקעה משמעותיים בנכסים לא סחירים; מקרקעין, קרנות השקעה למיניהן, אג"ח לא סחירות, מניות לא סחירות ועוד.
    נכסים אלה לא זמינים להשקעה לאנשים פרטיים ויש להם 2 יתרונות גדולים
    1. אין קורלציה עם שוק ההון.
    2. נכסים אלה מייצרים תזרים מזומנים יציב (נכסי המקרקעין והאג"ח הלא סחירות).

    נכסים אלה מוקצים בדרך כלל במסלולי ההשקעה הכלליים המורכבים לרוב מכ-30% מניות (בפוליסות החיסכון של חברות הביטוח הגדולות הם מהווים כ 25% מהנכסים).

    אף פעם לא התייחסת לכך בבלוג. תקני אותי אם אני טועה….

    מה את אומרת?

    • מה שונה השקעה בנכסי מקרקעין מניבים מהשקעה בקרנות ריט, לדוגמה? או ב-ETFים של REIT? אשר לני"ע לא סחירים — העובדה שני"ע פלוני אינו סחיר לא הופכת את משוואת הסיכון/תשואה שלו לאטרקטיבית יותר או פחות.

      • 1. קרן ריט – כתבת על זה בעצמך בבלוג שלך לפני יותר משנה. ההבדלים בקצרה הם:
        א. בקרן ריט משלמים לפי מס שולי וכן מנוכה מס במקור (על הדיווידנד). בפוליסת חיסכון יש דחיית מס והמיסוי זהה לקרן נאמנות.
        ב. קרן ריט תנודתית ומתנהגת וקורלטיבית הרבה יותר לשוק ההון מהשקעה ישירה במרכז מסחרי. השקעה כזו משוערכת לפי אמות מידה שקבע הפיקוח על הביטוח (הערכות שמאי).
        2. ני"ע לא סחיר – הסיכון הבסיס אכן זהה (סיכון אשראי למשל). אבל שוב, אין קורלציה לשוק ההון. לדוגמה:במהלך שנת 2015 היתה תנודתיות גדולה בשוק האגח מפני שהשוק תמחר עלית ריבית. בפועל הריבית לא השתנתה. תשואות האגח כן.לעומת זאת, באגח לא סחירות נעשה שערוך לפי כללים חשבונאים (אם אני לא טועה, רק כשהריבית עולה בפועל). החברה המשערכת עבור המוסדיים בישראל היא "שווי הוגן".
        אלה ההבדלים….
        אשמח לתגובתך…

  19. ועוד מילה (סליחה על החפירה…): על מניה לא סחירה – כאן היעדר הקורלציה לשוק ההון (בורסה) קריטי במיוחד, שכן התנודתיות בשערי המניות גבוהה באופן טבעי….

  20. לסולידית היקרה..

    "היועץ מחויב בראש ובראשונה לבנק"
    מוזר..ואותי לימדו בסטאז בבנק שטובת הלקוח קודמת לכל, אז בואי אל תכלילי שחלילה, רק חלילה..תכתבי שטויות, טוב? אם אני חושב שקרן מחקה עדיפה על קרן מנוהלת אז זה מה שאני אקח, והכל כמובן כשטובת הלקוח לנגד ראות עיני! (נכון, שמעתי גם מיועצים בדואפול שמודדים אותם על עמלות ומספר הפעולות שהם עושים, דבר האסור בתכלית האיסור), המטרה שלי הוא למקסם תשואה ללקוח תוך ניהול סיכונים נכון, זאת המחוייבות שלי, אז אבקש ממך לנסות להבא לא להכליל..היועץ.

  21. יועץ בבנק

    דברייך לגבי ייעוץ ההשקעות בבנקים, נעים בין חוסר נכונות עובדתית לבין חוסר הכרה של עבודת היועץ:
    1. אין כל קשר בין עמלת ההפצה לבין דמי הניהול בקרן. עמלת ההפצה היא קבועה בחוק בהתאם לסוג הקרן. בוודאי שאעדיף שהלקוח שלי ישלם כמה שפחות דמי ניהול, זה גם יעלה את התשואה בתיק שאשיג לו בסופו של דבר. אכן יש יתרון במקרים רבים לקרנות מחקות בעלויות אפסיות
    2. עלות דמי המשמרת הממוצעת היא ממש לא 0.8%. אומנם זו עמלת התעריפון, אך בפועל, כמעט לכל הלקוחות ישנה הנחה משמעותית מהמחיר הנקוב. יש לזכור, שזה מקור ההכנסה העיקרי שלנו (לאחר הפחתה משמעותית של עמלות ההפצה). איננו גובים "דמי יעוץ" כמו שמנהל תיקים גובה דמי ניהול וכן, המקצועיות שלנו בהחלט שווה את העלות הזאת, כמו גם יכולתנו להציג ללקוח את הצד הרציונאלי של הדברים ולגרום לו לקבל החלטות מושכלות
    3. ייעוץ השקעות הוא היום הענף הכי מפוקח במדינה מבחינה רגולטורית. אבוי לו ליועץ שימליץ ללקוח על פעולה שכרוכה בעמלה ולא יוכל להסביר את הצדקתה הכלכלית (בהתחשב באותה עמלה). כבר שנים שאסור בתכלית למדוד ביצועים של יועץ בשום פרמטר הקשור לעמלות של לקוחותיו. כמובן שיש גם חובה לשקף ללקוח את סך העלויות שלו לפני תחילת הפעילות
    4. לגבי יועצים פרטיים, לא יודע מה הגדרתך ל"שרלטנים" או לאו. יש לוודא שמי שמטפל בכספים הוא אדם בעל רישיון מתאים מרשות ניירות ערך. זה ממש לא אומר שהוא בהכרח מקצועי יותר, אך יש לו מחויבות חוקית לטובת הלקוח, ביצוע אפיון צרכים כנדרש והתאמת התיק לרמת הסיכון הנדרשת. ברור שליועץ פרטי אין את הכלים המקצועיים הרבים שעומדים לרשות יועץ בבנק, עם מחלקת מחקר גדולה שמעדכנת את ההמלצות באופן יומיומי ושוטף. בתור מי שעובד כבר שנים עם מאות לקוחות, אני אומר לך שלרוב המוחלט של האוכלוסייה רכישת תעודות/ קרנות סל ואחזקתן הפאסיבית למשך שנים, פשוט לא מתאימה.

  22. יועצים בבנקים, מנסיוני, לא מבינים בערך כלום בשוק ההון מלבד מה שסיפרו להם. לא צריך מחלקת מחקר כדי להחזיק תיק 60/40 ולאזן כשנוצרת סטייה גדולה. כל יועץ בבנק שמציע קרן מנוהלת אקטיבית עם דמי ניהול גבוהים על פני קרן אינדקס עם דמי ניהול אפסיים בהכרח פועל בניגוד לאינטרסים של הלקוח שלו, גם אם לאו דווקא לפי אינטרסים אחרים.

    • יועץ בבנק

      מה שיפה זה שאתה מכליל ושולל ציבור שלם של אנשי מקצוע מסורים. אין לי ספק שאתה לפי סגנונך, מבין גדול. מה שעוד יפה שאתה קובע באופן חד-חד ערכי, שרכישת קרן נאמנות לעומת אינדקס בהכרח מנוגדת לאינטרסים של הלקוח. אז אומנם יש לי תואר שני במנהל עסקים עם התמחות במימון, אני כבר שנים קורא את העיתונות הכלכלית ברמה יומית, קראתי עשרות ספרים בנושא ויש לי בנוסף לרישיון הייעוץ, רישיון ניהול תיקים, אך אני, בהתאם לדבריך אינני מבין דבר מלבד מה שסיפרו לי. בכל זאת, אנסה להסביר עד כמה הדברים שלך שגויים:
      1. בתחום המנייתי, אכן קיימת עדיפות במרבית המקרים לתעודת סל/ קרן סל. ישנן לא מעט קרנות שמצליחות להכות את מדדי היחס במשך תקופה ארוכה (בניכוי דמי ניהול) ויכולות להשתלב ברכיב המנייתי, יחד עם תעודות הסל. כמו כן, לקוח עם סכומים נמוכים, שצפוי גם לשינויים/ הנזלות תקופתיות בתיק ההשקעות, יש יתרון במקרה שלו לקרן נאמנות, בין היתר לצורך הימנעות מתשלום עמלות מינימום בעת רכישה/ מכירה של סכום נמוך מהמקטע המנייתי, או רכישה באמצעות הוראת קבע חודשית, שתהיה במקרה של קרן מנוהלת ללא עמלת רכישה. כמו כן, ישנן קרנות נאמנות גלובליות, שיכולות להשקיע במספר שווקים/ מדדים במקביל וכל למנוע את הצורך ברכישה של מספר תעודות סל.
      2. בתחום האג"חי, הסיפור שונה לגמרי – במדדי האג"ח קיים פרדוקס: בניגוד למדדי מניות שם הקבוצות במדדים הן של המניות הגדולות ביותר/ מניות השורה השנייה וכו', האג"חים במדדים, בעיקר במדדי התל-בונד המרכזיים, הם דווקא בסדרות החוב הגדולות ביותר כלומר של החברות שחייבות את הסכומים הגדולים ביותר. במקרים רבים, נעדיף רכישת אג"ח מסדרה קטנה יחסית, כשלחברה הרבה כסף בקופה ולא את אלה במדדי התל-בונד הנרכשות דרך קרן האינדקס. זה דבר שיכול לבצע בצורה אקטיבית מנהל של קרן. לא בכדי ישנן לא מעט קרנות אג"ח עם דמי ניהול נמוכים ותשואה חיובית של כ-7% מתחילת השנה, כשמדדי התל-בונד נעים בין תשואה שלילית (תל-בונד 20/ בנקים) לתשואה של פחות מ-3% (תל-בונד שקלי). כמו כן, בתקופת הריביות הנמוכות שכמובן משליכה גם על התשואות הנמוכות באג"חים, עמלת קניה ומכירה המשולמת על קרן אינדקס היא מהותית לעסקה ופעמים רבות עושה אותה ללא כדאית, מה שלא קיים בקרן נאמנות מנוהלת. הציבור הרחב איננו משקיע לטווח ארוך במרבית המקרים, בוודאי כספים שאינם פנסיוניים. דירוג איכותי של קרנות הנאמנות מתבצע ע"י מחלקת המחקר, שאתה קובע שאין בה צורך.
      אי לכך, קביעה שרכישת קרן נאמנות מנוהלת איננה לטובת הלקוח באופן גורף, מנותקת לחלוטין מהמציאות.

      • א. גם רופאי אליל נחשבו בזמנם ל"אנשי מקצוע מסורים"

        ב. עשית שימוש לא קשור במונח "באופן חד-חד ערכי" (טוב שלא הוספת "ועל")

        ג. התכסית בתכריחים שלאמונתך מקנים מומחיות ומקצועיות – "יש לי תואר", "אני קורא עיתונות כלכלית", "נתנו לי רישיון לזה ורשיון לזה". אתה בטח גם לובש חולצה מכופתרת לעבודה כי צריך לשדר "מקצועיות" ללקוחות שחס וחלילה לא יזלזלו באיש מקצוע מסור…

        'צטערת, אתה בדיוק משחק לסטריאוטיפ של היועץ בבנק…

        • יועץ בבנק

          כמובן שאינך מסוגל להגיב להסבר המקצועי שלי לגופו עניין, אז אתה נתפס לשטויות כמו התאמה של שימוש בביטויים, רכישת הכשרה, או מאפייני לבוש. טיפוסים כמוך עפ"י רוב נוטים לזלזל ולחשוב שהם חכמים גדולים, פתאום כשבודקים את מצב התיק שלהם שניהלו בעצמם, כי אינם זקוקים ליועצים שרלטנים ואבוי— מתגלה הפסד של עשרות אם לא מאות אלפים. לשמחתי, אני מטפל במאות לקוחות מרוצים ואינני זקוק לפידבקים (בעברית, משובים, בשבילך), מאנשים כמוך.

          • יועץ בבנק

            כמובן, "לגופו של עניין"

          • יועץ בבנק, אנא תקן אותי אם אני טועה.
            כפי שמומלץ באתר הסולידית, אני משקיע באמצעות בית השקעות שהוא סוכן בורסה ומשלם – 0.09 אחוז עמלה עבור קניה ומכירת מניות ו-0.08 עבור אג"ח. יש פטור מעמלה עבור רכש קרנות נאמנות שאני איני מחזיק. כמו כן, אני מוסיף כ-10 שקלים בחודש דמי ניהול חשבון. בזה סיימתי את עלויותי בהשקעה בנירות ערך. לו הייתי משקיע באמצעות הבנק בקרנות מנוהלות הוצאותי היו מגיעות לפחות למעל 10 אחוזים מהרווח השנתי.
            אפרט, מחשבים את העמלה על כל סכום ההשקעה ולא על הרווח בלבד. כלומר כל 0.1% עמלה (של הקרו או של הבנק) ברווח שנתי של 5% מקזזת 2.1% מהרווח לפי החישוב:
            2.1=5/(0.105*100)
            וזה בחישוב שנתי, כאשר אתם עורכים כמובן חישוב רבעוני.

          • יועץ בבנק

            אתה אכן צודק שברווח שנתי של 5% עלויות ההשקעה יכולות להיות כ-10% מהעסקה. למרות שעלות רבעונית של 0.1% ושנתית של 0.4% היא 8% מ-5%.
            השאלה המהותית היא, האם אתה גם מעוניין לייצר תשואה יציבה או רק לשלם כמה שפחות? האם אתה מסוגל לייצר בכוחות עצמך תשואה שנתית של 5%? רכישת תעודות סל על מדדי מניות אכן יכולה לייצר תשואה ממוצעת כזאת בטווח הארוך, אך בתנודתיות משמעותית.
            עבור רוב הלקוחות/ משקיעים הפרטיים, רכיב האג"ח חייב להיות חלק מרכזי, בטח מהכספים שאינם פנסיוניים ומושקעים לטווח קצר יחסית, או שהמשקיע עצמו לא יצליח להתמודד עם תנודתיות גבוהה. כפי שפירטתי מעלה, רכישת קרן נאמנות מנוהלת באפיק האג"חי, תהיה בהרבה מקרים עדיפה משמעותית על רכישת סל תל-בונד למשל, שאתה קונה שם היום תשואה שנתית של כ-2% (רחוק מאוד מ-5%) ובהחלט תצדיק את העלויות.
            למשקיע פרטי ממוצע, אין כלים לדירוג איכותי של הקרנות (מדד שארפ, איכות המנהלים, תשואה לפדיון גלומה בקרן) שקיימים בבנק. גם ברכישת תעודות סל, יש לנו מערכת שבודקת את הציטוטים של המנפיק ביחס לשווי ההוגן, כך שאני יכול להמליץ לך על התעודה העדיפה. השירותים האלה בהחלט שווים כסף.
            חריג לעניין זה, הוא כמובן אם יש לך יכולת לנתח אג"חים פרטנית, למדוד את עודף את התשואה ביחס לעקום הממשלתי והאם יכולת ההחזר של החברה תואמת לתשואה שכזאת וכן מספיק כסף כדי ליצור תיק מגוון, המבטל את הסיכון הלא שיטתי בחשיפה למנפיק ספציפי. אם כן, אז אכן שאף להוריד את עלויות האחזקה וקניה ומכירה למינימום ועשה את הדברים לבד. לא כך הדבר בעבור רוב האוכלוסיה.

  23. ואכן ברק יש לך נסיון מאוד עשיר עם אוכלוסיית יועצי ההשקעות בארץ..לשבת עם יועץ ורבע ולהגיד מנסיוני ולהכליל על כל יועצי ההשקעות בכל מערך הייעוץ בארץ..
    פחות או יותר שקול למשפט "מנסיוני כל הערבים רוצים להרוג יהודים"

  24. תותחית! אין מילים…

  25. ואת עזרת להמון אנשים עם הפוסטים שלך…!

  26. ההססנית

    היי, רציתי לשאול לגבי השקעה קצרת טווח, של סדר גודל צפוי ל3 שנים של 100K
    האם גם אז כדאי לנהל את התיק בעצמי או שמכיוון שמדובר בזמר קצר עדיף לעשות אחרת?
    כרגע הכסף מחכה ללא טיפול…
    תודה רבה

  27. למה הבלוג כמעט לא מתעדכן – אפשר לעבור לתדירות עדכון של פוסט ביומיים ולא פעם בשבוע?

    • כמה תנאים צריכים להתקיים כדי שאכתוב פוסט חדש
      1. אני צריכה לחשוב על משהו (שבעיני) מעניין מספיק, יוסיף ערך, ושלא כיסיתי אותו בעבר.
      2. אני צריכה לפנות זמן כדי לכתוב אותו — לא מובן מאליו מכיוון שיש לי פרויקטים נוספים מלבד "הסולידית".
      3. אני צריכה השראה / מוטיבציה / מוג'ו / אופוריה שנוצרת משמיעת טרקים כמו זה.

      כמובן שהייתי יכולה לייצר הספק יומי של פוסטים בני 300 מילה, אבל זה היה בבחינת בזבוז זמן שלי ושל הקוראים.

  28. האם הפרשי הזמן בין הפוסטים מלמדים על כתיבת ספר?! אם כן,פעולה מבורכת ורצויה ונזקקת.

השאר תגובה