חסכנוּת, קורבנוּת ודנה ספקטור - הסולידית
בית » עצמאות כלכלית » חסכנוּת, קורבנוּת ודנה ספקטור

חסכנוּת, קורבנוּת ודנה ספקטור

אז אחרי שדבורית שרגל, הלא היא מלכת הבלוגוספרה הישראלית ואימת עיתונאי הארץ, מצאה לנכון להתייחס ל"סולידית" ואף הסיקה שהעובדה שאני חיה מהשקעותיי מעידה על כך שהבלוג הוא "פרסומת לחברת השקעות" (…), זכיתי בסוף השבוע לסיקור של מובילת דעת קהל נוספת, "המחוברת" דנה ספקטור, שכתבה עלי בטורה השבועי ב"שבעה ימים" (ע' 86, 28.02.14).

למי שפספס, הטור מגולל את חרדותיה של ספקטור מפני בנקאי בשם בני, החודר לחלומותיה ומצווה עליה להשיב מיד את כל ההלוואות שנטלה כדי לממן קניות אימפולסיביות של מוצרים שכבר אין לה בהם כל תועלת. היא מתייחסת לבורות הפיננסית שלה, שגרמה לה לפתח פוביה מכסף, ומיד אחר כך מזכירה את תחושת החופש האופורית הנובעת משימוש תדיר באשראי צרכני – כסף שהיא, ספקטור בת ה-43, גובה למעשה מעתידה, ספקטור בת ה-53.

כנגד האקספוזיציה הזו מוזכר הבלוג שלי, המתואר כרצף הזוי של סגפנות קורבנית, אנאכרוניסטית ואפוקליפטית, שכביכול נכפתה עלי ועל בן זוגי על ידי "המדינה שלנו, המשבר הכלכלי בעולם, השיטה, מה לא…" וגזל מאיתנו את שמחת החיים. היא קובעת שאני חיה בעבר, ביקום צנע הלקוח היישר משנות החמישים ("הקיץ של אביה"), ומקריבה את נעוריי (לפי הטור אני בת 27 🙂 ) על מזבח החסכנות הבונקריסטית.

וכך, טוענת ספקטור, נוצר מתח דיכוטומי בין אלה שחיים כמוה, לבין אלה שחיים כמוני. היא מציירת סקאלה של אומללות, כשהיא בקצה ה"בזבזני" שלו ואילו אני בקצה ה"סגפני".

ומי אשם בהיווצרות הסקאלה הזו? ובכן, אל תצפו להפתעות. זהו אותו תקליט שבור, מחאתי, דמגוגי, פופו-פטאליסטי: יוקר המחיה עולה בהתמדה, השכר נשחק בהתמדה, ואנחנו, הציבור, קורבנות זכים ותמימים, הולכים וטובעים בבוץ כלכלי שאיננו מבינים כיצד נקלענו אליו. האשם היחיד במצבנו הכלכלי הוא _______ (הזינו צד ג' שנוא בהתאם למשנתכם הפוליטית ו/או צאו להקים אוהלים ברוטשילד).

"אין תקווה" היא מסכמת בייאוש, ואני חושבת לעצמי, מובן, הרי זה לא שאת מנסה לחסוך ולא מצליחה – את בכלל לא רוצה לחסוך.

חיה בצמצום? קורבן אומלל…

ספקטור מדייקת כשהיא מציבה את עצמה כאנטי-תזה המוחלטת ל"סולידית" ולכל מה שהאתר הזה מקדם, אולם אני לא משוכנעת שהיא עצמה מבינה עד כמה היא כזו.

ספקטור רואה בחסכנות ודחיית סיפוקים – הקרבת קורבן. "כיף" היא מגדירה במונחים של תשלום כסף לאחרים. מרכז עולמה מופנה כלפי חוץ, לא כלפי פנים. היא מזדעקת נוכח הוויתור על הנאות ופינוקים, אבל נותרת אדישה כלפי ויתור על זמן פנוי למעסיק. לבסוף, גם אם היא מזהה קשר בין מצבה הכלכלי העגום לבין ההלוואות שהיא נוטלת, היא לא רואה עצמה בתור אחראית ישירה למצבה.

מובן, לאור זאת, מדוע ספקטור מזדעזעת מעצם הקורבן שאני מקריבה, כביכול, לאור סגנון החיים שלי. רחמיה נכמרים למשמע סיפורה של "אישה צעירה […] הכופה על עצמה אורח חיים שנראה לי שמתאים לניצולה בסופת שלגים."

למיטב ידיעתי, "קורבן" הוא מעצם הגדרתו פולחן חליפין. מקריבים משהו תמורת רווח עתידי. מקריבים זבחים תמורת פיוס האל; זמן בעבודה תמורת העלאה בשכר; התמכרות לסיגריות תמורת בריאות, וכן הלאה. קורבן הוא לא "ויתור ללא תמורה".

ה"קורבן" שהקרבתי אני כלל שופינג, קניונים, כרטיסי אשראי, מכונית פרטית, בית פרטי, הופעות, מסעדות וחופשות סינתטיות בחו"ל. בתמורה ל"קורבן" הזה לא אצטרך לעבוד עוד יום אחד בחיי, אוכל לבלות את זמני ככל שאבחר, ולעולם לא יהיו לי דאגות פיננסיות כלשהן.

אדם שחי בצמצום נתפס בדרך-כלל כמי שעושה זאת מחוסר ברירה. אבל אני בחרתי בכך, בדיוק מהסיבות הללו. החסכנות שלי היא לא אילוץ כפוי שמצריך ממני מאמץ מיוחד. סיגלתי אותה כתכונת אופי, וככזו אני לא רואה בה קורבן, אלא מעלה. ככל שאני חיה בצמצום אני מפתחת מיומנויות שרוב בני דורי איבדו מזמן.

חסכנות, במילים אחרות, היא תנאי הכרחי לחופש כלכלי, כשם שפזרנות חסרת גבולות היא מכשול בפני חופש כלכלי.

לרוע המזל, גם אם אכתוב כאן 500 פוסטים בהם אחזור ואדגיש שאיש לא "כפה" עלי לחיות בצמצום, ספק אם ספקטור ודומיה יוכלו להבין זאת.

מנקודת מבטם של מי שינקו כל חייהם הבוגרים מעטיניה של תרבות הצריכה, שהרגילה אותם להאמין שחומר=אושר וכסף=דלק, הבחירה באנטי-צרכנות, בהישענות עצמית ובחיים פשוטים נתפסת כוויתור הרסני, לא הגיוני, שאין בצדו כל שכר הולם.

השופינג הכפייתי שספקטור מזכירה כבר לא מסב לי ולו בדל של אושר בר קיימא. על פי דבריה, ספקטור לכודה בלולאה אינסופית של שופינג –> אושר ארעי –> שיעמום –> שופינג. אני בשמחה מוותרת על מרוץ הנהנתנות הזה. אין לי שום עניין להקריב את עצמאותי הכלכלית תמורת אושר רגעי ו"כיף" בר חלוף. 

הוצאתי השנה 3873 ש"ח בחודש ולא שקל יותר, פשוט כי לא הייתי צריכה יותר.

לא נורמלית – וגאה בזה

מי שרוצה לברוח מהמרוץ הצרכני חייב לקחת בחשבון שהוא שוחה במעלה זרם חזק במיוחד. הוא חייב להתכונן לכך שיתויג כ"לא נורמלי" על ידי נציגיה של הנורמליות. ובחברה שמקדשת את הנורמליות, זהו סיכון לא קטן.

מה שחשוב להבין הוא שנורמלי ≠ הגיוני. אין שום דבר הגיוני בשיעבוד רוב שעות היממה לעבודה בשכר רק כדי לקנות צעצועים לילדה או בגדים או אוכל במסעדות. אין שום היגיון ברכישת מוצרים שאינם נמצאים בהישג ידכם המיידי. אבל זה בדיוק מה שאנשים נורמלים עושים — ועוד מתייגים אותי כקיצונית…

זכרו: לא כל מה שיוצא נגד הזרם המרכזי והנורמות המקובלות הוא בגדר קורבן. להיפך – סגנון החיים שלי מבוסס על קשרי גומלין שרק משפרים את איכות חיי.

קחו את האופניים שלי, לדוגמה. בזכותם אני לא צריכה להוציא הון תועפות על רכב פרטי, כולל ירידת ערך, ביטוח, דלק, טיפולים, חניה ושאר מרעין בישין. הכסף הזה נחסך ומושקע, יוצר עוד כסף, ומגדיל את הכנסתי הפסיבית. הרכיבה היא אימון גופני יומי, שחוסך ממני את הצורך לשלם על מכון כושר, משפרת את הכושר הפיזי שלי, משפרת את מצב הרוח שלי, וכן הלאה.

אני מסתכלת בערגה על שנות החמישים, כשאנשים עשו דברים בכוחות עצמם, לא התרוצצו בקניון בחיפושים אחר "פתרונות" מן המוכן לכל מצוקה, ובעיקר – היו פחות ממורמרים, פחות משוכנעים ש"מגיע להם" משהו ממישהו, ויותר נכונים לקחת אחריות אישית על חייהם.

השוו זאת למחנה ההיפר-צרכני של ימינו – דורות של רכיכות חסרות אונים, שלא יודעות איך לבשל, איך לתקן, איך לבדר את עצמן. הן יודעות רק לעשות כסף, ולסחור תמורתו כדי שיבשלו להן, יתקנו להן ויבדרו אותן. ואם אין מספיק כסף — הן נכנסות למינוס.

אני חיה כמו מלכה, אבל לא רק מפני שוויתרתי על שעון מעורר. אני חיה כמו מלכה כי יש לי די זמן, אנרגיה וגמישות לעסוק בדברים שאני בוחרת ושאני מייחסת להם משמעות. למרות ש"רמת החיים" שלי נמוכה מאוד, איכות החיים שלי אינה פחותה מזו של עשירי תבל. במקום להיות חייבת כסף לאחרים, אחרים חייבים לי כסף.

ספקטור חווה סיוטים מהפקיד בבנק, בזמן שלי אנשים אחרים משלמים כדי לחיות.

אמרו לי אתם מי מקריב קורבן גדול יותר.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

111 תגובות

  1. פוסט מעולה. אין ספק שאת עוזרת לשנות פרדיגמה בקרב חלק מקוראיך ואולי בעתיד בקרב חלק ממבקריך.

  2. לא כדי לחטט בחייך הפרטיים, אבל איך בן זוגך מסתדר עם החסכוניות? גם הוא אינו עובד?

  3. דניאל מירון

    נורא מציק לי שבמקום להגיד – חברה , אני עצלנית חסרת תקנה ולא בא לי לעבוד לעולם ולכן המצאתי את עולם הקמצנות, את שוב ושוב בורחת לאידאולוגיה של זה. זה פאתטי בעיניי. אם באמתלא אכפת לך מה חושבים אז לפחות תודי שהכל נובע מעצלנות גרידא …

    • ואם זו עצלנות – אז מה רע בזה? היא חיה על חשבונה ולא על חשבון אף אחד אחד, ומותר לה להיות עצלנית רק כי היא יכולה. זה עדיין חוקי

    • שלום דניאל, אני מסיקה מדבריך שרוב האנשים עובדים קשה בגלל שהם נורא חרוצים, ושבעצם החריצות היא הסיבה העיקרית לזה שהם עובדים… אח, החריצות החריצות… ובטוח שגם אם כולם היו זוכים במיליונים הם היו ממשיכים לעבוד בכל עבודה שהיא, בגלל החריצות כמובן…

    • תגידי את גם נוסעת כמה קילומטרים כל יום על אופניים?

      • יו טוקינג טו מי? אם כן, אז חס וחלילה. אני להבדיל מ"הסולידית" האומללה עובדת כדי לשלם 300 שקל בחודש למכון כושר תמורת הזכות המענגת לעשות "ספינינג". אני לא פרימיטיבית ענייה שרוכבת על אופניים, עושה סידורים, מגיעה לחברים, חוסכת כסף על אוטובוס ושומרת על כושר בחינם. אני רוכבת בסטייל ובעניין רב על אופני כושר נייחים שמארחים עוד מאות זוגות ישבנים מיוזעים ומודה לאל על מזלי הטוב.

        • לא דיברתי אלייך

        • צירס אורלי. איי שוד סאי דיס איז דוגס בולוקס.

          וכמו שאני תמיד אומר – לנגב לעצמך את הטוסיק זו עצמאות. לנגב לאחרים את הטוסיק זו עבדות 🙂

          • שבוע טוב גיא, הגבתי כאן בטעות לשאלה שלא מכוונת אלי (סדר וניסוח התגובות מבלבל לפעמים…) בכל אופן למדתי ממך מושג חדש ומפתיע… לא ידעתי שמה שהכלב עושה לעצמו נחשב להכי טוב… חשבתי שהוא עושה את זה פשוט כי הוא מגיע…

          • כן, נו. הרי לא לחינם הייתה להם אימפריה שבה השמש לעולם לא שוקעת. את יכולה לשאול את פרוג'קטו.

      • דיברתי לדניאל מירון..

        • דניאל מירון

          אנא לי , תתפלאי לשמוע אבל אני נוסע כל יום על אופניי ואף לוקח טרמפיסטים…

  4. אני עדיין לא מבין איך אני אמור להגיע לחיסכון של 700 אלף שקל כשהשכר החודשי שלי הוא 5.5 אלף…
    נראה לי שממילא אצא לפנסיה לפני שאצליח לשים בצד סכום כזה (ובאמת שאני חי בצמצום)

    • 7 חטאים

      תגדיל את השכר.
      תבקש העלאה, תחליף לעבודה שמשלמת יותר, תעבוד שעות נוספות, תעבוד בסופי שבוע,
      תמכור באי ביי, תעשה קומבינות.. תעבוד קשה.
      תמצא בת/בן זוג, יותר קל לחסוך ביחד משתי הכנסות.
      תשקיע בסבא וסבתא בשביל הירושה (וגם בלי קשה לירושה.. הימים שלהם ספורים)

    • פריכיהו

      מודי הבלוג הזה לא מיועד לאנשים ברמת ההכנסה הזו, לדברי כותבת הבלוג "קהל היעד העיקרי של האתר הוא קרייריסטים משכילים ומופנמים המשתכרים היטב…".
      היא גם מעידה על עצמה שבשנות העבודה שלה הרוויחה "רק מעט מעל השכר הממוצע במשק" כלומר צפונה מ-10,000 ש"ח בחודש, שזה סכום שבאמת אפשר לחסוך ממנו אבל רובנו יכולים רק לחלום על משכורת כזו (חצי מהישראלים עדיין מרוויחים *פחות* מהשכר החציוני, כן?).

      החלק שעוסק בחיסכון וצמצום הצריכה לעומת זאת רלוונטי לכולם. גם חיסכון של 100 אלף זה לא רע, כמו שאומרים בפרסומת של החיש גד – אולי לא תוכל להפסיק לעבוד, אבל תוכל .

      • תסביר לי משהו. איך אתה מסיק מזה שחצי מהישראלים מרוויחים פחות מהשכר החציוני, את המסקנה שהרבה מהם לא יכולים להרוויח יותר? (ואל תתחיל להסביר שרק חצי יכולים להרוויח יותר מהחניון, כי אני מדבר על מצב בו עוד אנשים מרוויחים מעל X, שהוא השכר החציוני היום).
        אני מכיר כמה אנשים שמרוויחים מעט, ובמאמץ לא היסטרי יכולים להקפיץ משמעותית את ההכנסות שלהם, אם רק יאמצו עוד כמה רעיונות…

        • פריכיהו

          כי עובדה שהם לא עושים זאת? לפחות במציאות המוכרת לי אנשים לא מרוויחים שכר מינימום סתם כי לא מתחשק להם להרוויח יותר מזה.
          אגב גם אני אוכל להגדיל הכנסות באופן משמעותי אם אעמוד למכור את גופי בצומת הקרוב רק שעתיים כל ערב (מאמץ פיזי מתון ולא היסטרי) אבל יש סיבה שלא אעשה את זה, ומן הסתם למכרים שלך שמרוויחים מעט יש סיבות משלהם.

    • מודי, אני אגיד לך איך (בהנחה שאין לך חובות)ף גר עם שותפים, משלם לא יותר מ-1000 ש"ח בחודש, אוכל ב-300-400 לחודש, עוד פה ושם הוצאות משלם גג עוד 1000, לא יוצא, נפגש עם חברים בים או בבית, מכין סנדוויצ'ים ליציאה לדרך, מאמין שכל שקל שחסכת הוא חשוב. גג אתה תשלם 2500 ש"ח על הוצאות בחודש (זה אם תהיה סופר בזבזן) ותשים בצד 3000. אני רצינית לגמרי בתגובה, אם יש לך ספק.

      • פריכיהו

        או שפשוט תישאר לגור עם ההורים ותתעלק עליהם, ככה תוכל לשים בצד 5000 ש"ח בחודש ולהגיע לסכום תוך 12 שנים. ברצינות לגמרי, יש אנשים שמתעלקים ככה על ההורים שלהם אפילו בלי לחסוך את הכסף. זה גם יותר קל מאשר למצוא דירה ב-1000 ש"ח לחודש כולל הוצאות בלי שהשותפים שלך יהיו חמישה סודנים.

  5. מיקי. ג

    חכם אחד אמר: עם הזרם, ישנם דגים חיים וגם דגים מתים….. נגד הזרם, אלו רק חיים.
    אוהב אותך דורין.
    חזקי ואימצי ותמשיכי לחזק אותנו.

  6. שוק יעיל, חכמת ההמונים, נורמה, נורמלית… בין שתי הקצוות עומד הנורמלי שלא נכנס ללחץ מבוסים ולא קונה בשביל לקנות ויודע גם לבשל, לתקן לחסוך ולהנות מהחיים. הנורמלים שהם הרוב רואים את הריקנות של דנה והפוביות של הסגפנים ולומדים מזה ומזה לעצמם את הטוב והנורמלי ללא צורך בשכנוע עצמי או הלקאה עצמית

    • אמן!
      הוצאת לי את המילים מהפה.

    • כן, רק שכנראה רוב האנשים היום נמצאים בצד של דנה. לרוב האנשים נראה הזוי לחיות בלי מינוס. ה"נורמה" היא המינוס. לכן כל מי שלא במינוס הוא "לא נורמלי", אלא נוטה לכוון ה"סגפנים" שציינת.

  7. אני רק שאלה:תגידי את לא מתעייפת?…מלריב עם אנשים,מלענות לאנשים,מלהיות צודקת,מלתת תירוצים,ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד…
    זה מעייף,חיים כאלה…
    נ.ב-מה שווה שהכסף עובד בשבילך,אם את נמצאת במלחמה עולמית?!?!?
    יאללה לפרסומות!!!!

    • אדוני, היא כותבת להנאתה, באתר שלה. אתה נכנסת לאתר שלה ומטיף לה מוסר?? לא בא לך אל תיכנס. היא עושה טובה לנו, בכך שהיא מפרסמת מסר אחר,מרענן, יוצא דופן. אתה אורח כאן, זה לא ווינט. או שתגיד יפה תודה או שתסתום.

  8. למרות שרמת החיים שלי נמוכה מאוד, איכות החיים שלי אינה פחותה מזו של עשירי תבל. מסכם את הכל.

  9. פוסט ראוי. ככל שאני קורא יותר אני מסיק שחינוך פיננסי ראוי שיהיה חלק מלימודי ליבה וחובה בכל בית ספר. זה הכרחי לקיום במאה העשרים ואחת לא פחות מאנגלית וחשבון (שלא לדבר על מורשת ישראל ותנך).

    • בנימין

      יורם,
      חינוך פיננסי לעולם לא יהיה חלק מלימודי הליבה של מערכת החינוך מכיוון שבכך המערכת תכרות לעצמה את הענף עליה היא יושבת.
      בדיוק כפי שמערכת החינוך לא מלמדת ילדים ללכת, בדיוק כפי שמערכת החינוך לא מלמדת ילדים לומר 'אבא' או 'אמא' ובדיוק כפי שמערכת החינוך לא מקלחת את הילדים ומכניסה אותם למיטות בשעה 19:30.

      החינוך מתחיל מהבית, ותמיד יהיו אלו שיודעים לקחת את ההלוואה "הנכונה" מהבנק ויהיו אלו שידעו שבתנאים כאלו הם לא מלווים לאף מדינה או לאף חברה.
      ברגע שה"צריכה" נחשבת תרבות וה"חסכון" נחשב לגנאי (קמצנות, סגפנות, סדיזם, חריגות וכו'), המגונים יהיו ביתרון על פני התרבותיים, לא רוצה להפריע להם ברגעי התרבות שלהם שמא יתרוני היחסי והמהותי יפגע.

      גיליתי במהלך חיי שלאנשים יותר קל להתמודד עם עליית מפלס לחץ הדם והחרדות כאשר המספר החסוי מתקשר אליהם ב-0845 מאשר עם חישובי אחוזים וריבית וניתוחי שווקים.

  10. לפחות לגבי דנה ספקטור אני יכולה לומר שכל מה שהיא משדרת מעורר בי בחילה. מדובר אמנם באשה חדת לשון אולם כל הווייתה מופנית החוצה. היא מגלמת את הטיפוס הנרקיסיסטי, עבד למותגים חברתיים וצרכניים, חסרת מעוף כמי שחיה את הרגע בלי טיפת תבונה לגבי עתידה וכמוה התרסקו רבות ורבים לאחר שדמיינו כי הם חיים בחוף מבטחים.
    ולעניין חינוך פיננסי, הפער בין המציאות המטיפה לבזבוז חסר תוחלת בשם אלוהי הבזבוז והצמיחה הכלכלית השיקרית, יצר דורות של אנשים תאבי קניונים המספרים לעצמם כי צרותיהם יפתרו עלידי קניית חפץ שאין בו שום צורך. איבדו את הקשר לאושר הפשוט המגיע מקשרי אנוש כנים ורגשות אמת.
    המצחיק שקם ז'אנר צרכני המבוסס על אספקת אשלייית החיבור לפשטות ומוכר אותה בסכומים נאים לאותם עדרי צרכנות הרוכשים באמצעות רכישותיהם את החיבור לערכים אלו.

    • איש (3718 )

      רוב העיתונאים הם כאלו.

      כל מטרתם היא לעודד צריכה (עבור המפרסמים) ולפנות ליצרים הנמוכים ביותר (כדי לעודד קניה של העיתון). אלו הם שיקולי ברירה טבעית מסחריים לחלוטין.

  11. כפתור ופרח

    קראתי כבר אי אלו דברים שכתבת. יש רק דבר אחד שחוזר ונורא צורם לי, עניין האנטי בכל הנוגע ל"ללכת לעבוד". אני לא נזקקתי לצאת לעבודה תקופה מסויימת בחיי, חשבתי שזה טוב ויפה.. אבל אז הגיעה תקופה אחרת ואילצה אותי לצאת לשוק העבודה. במהותי אני מאוד פרפקציוניסטית בעבודתי, מאוד לא מתנחמדת/מלקקת והכי לא פוליטיקאית. והיה לי מאוד קשה להשתלב בשוק העבודה, כל מנהל מעלי שהייתה לו טיפה פחות מוטיבציה ממני או ידע או שניהם – מייד סימן אותי כמטרה עויינת כאילו הוצבתי שם בשביל לחשוף את בינוניותו ועצלותו.. אך בניגוד "למה שמקובל", החלטתי לא להרים ידיים ולא לאכול את החרא, דיגלתי בפרק זמן קצר בין מס' מקומות עבודה, (בממוצא כל חצי שנה התחלתי לעבוד במקום חדש) עד שמצאתי את מקומי במקום העבודה הנוכחי. היו המון הרמת גבות בדרך מסביבי, על ההתנהגות הלא אחראית ולא רצינית בעזיבת מקומות עבודה בזה אחר זה -אך אני נותרתי בשלי, הולכת עם האמת שלי, כי ידעתי שאם אחפש בסוף אמצא מקום טוב. ואכן מצאתי – מקום בו אני הבוסית של עצמי, יש לי מרחב פעולה מלא ואמון בדרך אליה אני מנתבת א המוצר שלנו, וביום ראשון בבוקר אני קמה עם חיוך לקראת שבוע חדש. אני מאוד מבינה את הסכינאות שאת מדברת עליה במקומות עבודה, בד"כ המשוואה פשוטה – הביינוניים ביותר, (שהם לרוב גם הפוליטיקאים הגדולים ביותר) מייד מקודמים לעמדות מפתח, וכל מי שבא עם דרייב, אינטילגנציה וידע מייד "מאיים לחשוף אותם" ובנקודה זו מתחילה הסכינאות. פשוט אסור לוותר. אני אומרת לך את כל זה, כי אני רואה את החברים של אבא שלי שהם בגיל פרישה לפנסיה, כל אחד מהם שפרש הזקנה מייד קפצה עליו. לעומתם – אבא שלי יכול היה כבר לצאת לפנסיה, הוא התנהל נכון ויש לו ממה לחיות, אבל הוא כל כך אוהב את העבודה שלו (עצמאי) והוא אכן נראה צעיר בהרבה מאוד שנים מכפי גילו (ומרגיש כך). אני חושבת שלמצוא עבודה שנכונה לנו, נעימה ומתאימה, זה אושר אמיתי. אני יודעת שמייד תבואי ותגידי שככה גדלנו חונכנו ותוכנתתו, וזו לא בחירה חופשית שלנו – אבל זה לא נכון. יש איזו תחושה נהדרת בהרגשת ערך על בסיס יומיומי, על קבלת פידבקים חיוביים, בעשייה שהיא נעימה לך, והשעות במשרד עפות לך כי כייף. כי נעים לך בבוקר לפגוש את הקולגות שהפכו חברים (גם אם לא כולם, זה בסדר וזה רק אנושי..).

    • אין לי התנגדות לעבודה בפני עצמה. אם את אוהבת את העבודה שלך ומייחסת לה משמעות – אשריך כי זכית. אני חושבת שאת יוצאת מן הכלל במקרה הזה, מפני שרוב האנשים עובדים כי הם חייבים לעבוד.

  12. יפה לך מעמד הגורו, במיוחד הגורו הסגפני…

  13. לא מבין

    מה בעצם יוצא לך מהמאבקים האינסופיים עם עיתונאים, אתרים ובלוגים אחרים? האם אינך מעדיפה לכתוב בלוג הרחק מאור הזרקורים, ולא להתנגח כל פעם עם מישהו אחר? הרי 99% מהאוכלוסייה לא יסכימו לעולם עם מה שאת כותבת, אז מה את משיגה עם ההתנצחויות האלה?

    • אני חושבת שלכל תזה ראוי להעמיד אנטיתזה, ובפרט לתזות שזוכות לתהודה ציבורית רחבה. אין לי "מאבק אינסופי" עם אף עיתונאי או בלוגר – אתה סתם מגזים.

      • רק עתה גיליתי את האתר.מאוד נהנית לקרוא.חברתי בת ה_70 חיה בצורה דומה וכיום יש לה 4 דירות שמשכירה וחיה חיים נפלאים מבלי לעשות חשבון.

      • כל כך צודקת, היכולת שלך להעמיד אלטרנטיבה הולמת כנגד תרבות הצריכה המטורפת שסביבנו מבורכת. המשיכי, זה כמו משב משב רוח מרענן ביום חם. ובהמשך זה פשוט אויר לנשימה ולנשמה
        .

  14. דורון. אני מאד שמח שהבלוג שלך מתפרסם לא במדיה המקובלת וכך מגיע לאנשים רבים. האנטיתזה שלו לרוב סגנונות החיים של האנשים מפחידה אותם מאד בשל ההיגיון הצרוף בהם. זה מה שמושך אותי לקרוא אותך כי גם אני שם ולא יכולתי למצוא את עצמי חי בצורה שבה את חיה אבל האפשרות הזו מרתקת אותי למדי. אני תודה רבה!

  15. דורין, אני מעריצה אותך ומחזקת את ידייך- יש אנשים (כמוני למשל) שדרך החשיבה שלך באמת באמת משפיעה אפילו אם קצת מאוחר מידי בשבילי (בת 38, עם בעל ושתי בנות..).
    יש דברים שהיתחילו להישתנות אצלי עם הולדת הילדה הגדולה לפני כשנתיים וחצי ופתאום סיבוב שופינג היה נראה לי חסר מטרה, סתמי ומיותר. אט אט התחלתי להבין את אי הצורך שלי בהרבה דברים שביזבזתי עליהם כמעט ללא הכרה (למרות שחשבתי שאני מחושבת).
    לפני כחודשיים בערך "גיליתי" אותך- ואת בדיוק "התפרצת" לדלתי הפתוחה. בדיוק מה שחיפשתי.
    אמנם אני טירונית וקשה לי קצת אבל את מעודדת אותי עם הסופר-אינטליגנציה שלך.
    תודה שאת משתפת אותי במחשבותיך ומחנכת אותי לחשוב אחרת. חבל שזה לא קרה לי לפני 15 שנה- הייתי במקום אחר לגמרי היום.
    ואני מצטטת גולש אחר במקום אחר שאמר" הטרגדיה האמיתית של הסולידית היא שאנשים כמוה בוחרים שלא להתרבות". בעצם הטרגדיה היא שלנו. מסכימה מאוד- את נפלאה!!

  16. ברשותך התייחסות רק לעניין אחד והוא ה"חופשות סינתטיות בחו"ל".
    אני חושב שלבטל את העניין שיש בטיול בחו"ל בצורה גורפת חוטא לאמת.
    אני מסכים שמבחינת טעמי האישי טיול של שופינג בלומדון הוא בזבוז זמן וכסף ולא מעניין אותי כלל.

    אבל יש דוגמאות של טיולים בחו"ל שאין להם תחליף בארץ ואני מוצא בהם עניין רב:
    – חופשת סקי באלפים
    – ביקור בקרנבל בברזיל
    – ביקור ביפן בתרבות שונה מאד
    – טיול אופנועים בצפון איטליה
    – טראק במקומות רבים מעניינים
    – פיורדים בנורבגיה

    ויש עוד.
    להגיד על זה שזה מיותר נראה לי קיצוני.

    כעת לעניין המימון.
    חופשה של סקי של שבוע עולה כ-1000 יורו. זו בערך משכורת של שבוע במשרת הי טק ממוצעת.
    האם לא כדאי לעבוד במשך שבוע גם אם יש בזה טרדה כדי לממן שבוע של סקי? לדעתי כדאי מאד.
    נכון שאם מישהו מרוויח שכר מינימום וצריך לעבוד חודש כדי לממן שבוע סקי – גבולי מאד.

    • טיול אמיתי עם הכרה לעומק של העיר/המחוז שבו אתה רוצה להכיר, זה רק אם תגור שם כמה חודשים או לפחות כמה שבועות. זה לא צריך להיות סיפור יקר. מצא עבודה קצרת טווח במקום, שכור חדר והתבונן סביבך. דבר עם אנשים שאתה פוגש, עם בחורות אם אתה גבר, או בחורים אם את בחורה. הצטרף לטיולים עם מדריך מדי סוף שבוע. כך תטעם את הטעם של העיר המשמשת לך למגורים זמניים. זה כדאי בעיקר באיטליה, ספרד ופורטוגל. בצרפת האנשים לא מאירים פניהם לתיירים דוברי אנגלית, אלא אם כן אתה מכיר אנשים בקהילה היהודית שיעזרו לך.

      כך אפשר לבקר בכמה מקומות בעולם ולהכיר אותם לעומק.

      עדיף בהרבה מאשר להיזרק בהודו עם הלכלוך והסמים…

  17. כל מילה בסלע. ספקטור מקריבה יותר, אבל זה בגלל שהיא עובדת בעיתון הירוד ביותר שקיים

  18. את נותנת המון השראה. רק ענין הילדים לא ברור לי, גם לא מבחינה בריאותית.
    אולי את יכולה לתת סדרת הרצאות בתל אביב לאנשים כמוני שרוצים ללמוד את רזי החסכנות וההשקעות? (בחינם, כי אין לי שקל?)

  19. פוסט חזק!!

    הבאת אותה אם המשפטים:

    "אני מסתכלת בערגה על שנות החמישים, כשאנשים עשו דברים בכוחות עצמם, לא התרוצצו בקניון בחיפושים אחר "פתרונות" מן המוכן לכל מצוקה, ובעיקר – היו פחות ממורמרים, פחות משוכנעים ש"מגיע להם" משהו ממישהו, ויותר נכונים לקחת אחריות אישית על חייהם.

    השוו זאת למחנה ההיפר-צרכני של ימינו – דורות של רכיכות חסרות אונים, שלא יודעות איך לבשל, איך לתקן, איך לבדר את עצמן. הן יודעות רק לעשות כסף, ולסחור תמורתו כדי שיבשלו להן, יתקנו להן ויבדרו אותן. ואם אין מספיק כסף — הן נכנסות למינוס."

    חומר=אושר!
    כסף=דלק!

  20. ברשותך אעמיד אנטיתזה
    http://www.daat.ac.il/daat/tanach/megilot/kohelet7.htm
    הרי רוב קוראי הבלוג הם לא דנה סקטור. זה לא בדיוק חוכמה גדולה להתקיף כל הזמן אנשי קש ,לעשות צרי פיקינג ולהתעלם מהסקאלה (ולהדות לאל שנפלה כתבה של דנה ספקור) .
    הבלוג לצערי מתחיל להידבק בסממן תרבותי שמתאים לתרבות הקריירה במקומותינו והוא –
    "נכון, לא נכון – העיקר קשקש בביטחון"

    אני יודע שאני כול לקבל את כספי בחזרה –
    אבל מה בקשר לזהב שירד כבר ב30 % ? 🙂
    ( סתם בדיחה גרועה – מסכים עם חומש האש)

    • בנימין

      גיא, על הזהב שירד 30% אוכל לומר ששווקים צריך לדעת לתזמן, או כפי שנאמר על ידי אחד מאנשי העסקים הטובים:
      All you need is time in the market and timing in the market.

      לתשומת ליבך, הזהב עשה תחתית כפולה (יוני ודצמבר 2013) ומהנמוך של דצמבר הוא לא עוצר.
      מי שידע לתפוס את הזינוק הראשוני אינו צריך את דורין שתנסה להסביר לו שאי אפשר לתזמן שווקים, ומי שאינו יודע לתזמן ברמה היומית, יכול להמתין לתיקון שיגיע ולהיכנס בפעם הבאה כאשר המחיר יאפשר זאת, בנימת "העכבר השני אוכל את הגבינה" וביחס סיכוי/סיכון טוב יותר.
      שים לב שהתנועה מעלה בזהב באה במקביל לתנועה מעלה באג"ח ארה"ב ובשיאים נמוכים בסקטורים מובילים במדדי המניות (סקטור הבנקאות, תחבורה ודאו כללי).

      • תודה בנימין, אבל בנושא יכולת תזמון השוק נראה לי שנסכים לא להסכים. אם אתה רוצה נוכל אולי להסכים שלי אין את היכולות הללו.

        • בנימין

          אני לא מסכים שאין לך יכולות אנליטיות ו/או הגיון בריא להבנת כללי השוק.
          אך אני אוכל לומר שיתכן ואתה לא מעוניין להתעסק עם זה וזו תהיה בחירתך המלאה.
          אני לא יודע מה זה להגיע להפסד של 30% על רבע מהתיק שלי, מבחינתי זו התאבדות פיננסית.

          • לי אין ולא היה זהב בתיק מעולם.
            אני מושקע יותר מידי בנדלן. אשתי לא מעוניינת למכור את הנכס שברשותנו – אבל גם אם הוא יירד ב30%(והוא ירד) זה לא ישנה את אורח חיי כמו שהירידות בזהב לא משנות את אורח החיים של הסולידית.
            בעתיד כנראה ארכוש קצת זהב כאשר ערכו יהיה זהה ריאלית לתחילת שנות ה 70 או סוף שנות ה 90. כלומר במחירים שבין 400-800.
            ואם לא יגיע לערכים אילו – אז לא.
            היי – זה סוג של תזמון כנראה 🙂

          • בנימין,ירידה 30% על רבע מהתיק, זה ירידה של 7.5% בתיק הכולל, מה אתה טוען שירידה כזו זה התאבדות פיננסית??? ואם אתה לא מסוגל לספוג ירידות חדות אז למה להשקיע בכלל בנכסים תנודתיים?

            גיא, זהב אם הוא זול או יקר לא מודדים לפי מחירים היסטוריים בדיוק כמו שלא קובעים ששוק המניות הוא זול אם הוא ירד ב40%. אני באופן אישי מכיר 2 דרכים למדידה של זהב:
            1.עלות הכרייה לאאונס, כלומר כמה כסף צריך להשקיע בציוד,עבודה ומכונות, כדי להוציא זהב מהאדמה.. חברות הזהב במיוחד הקטנות שבהן מפסידות כסף היום או עושות רווחים לא גדולים. אם הזהב הוא בועה, למה החברות שמייצרות אומפסידות כסף ונסחרות במכפילים שהן נסחרות כיום?
            2.יחס כמות השטרות[נניח דולרים] שבמחזור אל מול כמות הזהב שסה"כ נכרה בעולם וקיים כיום. בהנחה של הצמדה 40%[יחס ההצמדה שהיה מקובל עד שנות ה70 לפני שביטלו אותו- אל תשאל אותי בדיוק איך מחשבים את זה ].

          • תיקון[טעות כתיב]: יחס הערך הכולל של השטרות במחזור במקום כמות. איי חבל שאין פה כפתור עריכה אני יוצא אנאלפבת, כל פעם מחדש.:)

          • היי פרוג' . אני ממש לא מומחה לזהב. ממה שאני זוכר מידע כללי – הביקושים עלו גם מביקושים עולים בעולם המתפתח במיוחד בהודו שבו עלה מעמד ביניים שנמשך למוצרי סטטוס שלא יכל להשיג בעבר . וכמובן בגלל השבר העולמי. כשהמשבר(אם? )ידעך ו (אם) ישתנו הטעמים של המעמד הבינוני החדש בעולם המתפתח יפחת הביקוש והמחירים ירדו (אולי) .
            לגבי 2 – גם לא מומחה – אבל בסיס הכסף היום הוא אמון (הציבור בממשלות) ולא איזהו יחס לזהב שהסתיים בסבנטייז.
            ד.א – אם בוחנים מה עשה הזהב מאז תחילת העידן התעשייתי אז הוא אפילו לא הדביק את האינפלציה.
            אם נקודת ההתחלה היא 1970 אז זה נראה הרבה יותר טוב.
            לגבי עלות הכרייה אני זוכר שבסוף שנות ה90 הייתה בעייה גדולה בעלויות (הזהב נסחר בין 200-300)
            וסורוס קנה מספר מכרות.

          • גיא המחירים לא יכולים לרדת לאורך זמן בלי קשר לביקוש, מכיוון שאנחנו חיים בעולם אינפלציוני. זה או מחירים שניתן להרוויח מהם או פשיטת רגל המונית של חברות הזהב. איכשהו בעולם שאנחנו חיים בו היום קשה לי להאמין שזה יקרה.

            בנוגע לדבר השני זה נכון בסיס הכסף היום!!! מבוסס על אמון ומתוך הנחה שהאמון הזה יימשך- אם זה אני מסכים.

            הסיבה שמחירו של מזהב לא זז,עד שנות ה70, היא מכיוון שהוא היה מקובע בצורה מלאכותית לדולר בדיוק ביחס שאותו ציינתי ראה [הסכם ברטון וודס]
            ההסכם בוטל כי ארה"ב לא יכלה לעמוד
            בהתחייבויות שלה,- המטרה המרכזית של הזהב היא לשמר את ערך הקנייה ולא להגדיל אותו.

          • פרוג' . תמיד היה עולם אינפלציוני.
            את הטריק הזה הרומאים כבר הכירו.
            אין חדש תחת השמש … ואז הזהב (וגם המלח אני חושב) גם היה בסיס הערך. מה שציינתי שדווקא מתחילת העולם התעשייתי (תחילת אמצע המאה ה19) הזהב לא הגן אפילו מהאינפלציה אבל כאמור אין לי כדור בדולח לעתיד ואני רק משחק ורואה את הגרף שמ1982 הזהב היה בערך נומנלי של בערך 800 וירד ל 200 ב 1999. מכאן הגעתי למספרים שלי – סתם היה משחק.
            בכל מקרה מאחר ויש לי ילדים- בית נראה לי גם מבטח לעתות משבר רציניות . אני לא אוכל כנראה כמו דורין להצטרף לפרטיזנים ביערות השרון ולהשתמש בזהב לקנות רובי קרבין 🙂

          • היה גיא, בנוגע למבט ההיסטורי אתה צודק.

            מ1833 עד 1918 מחיר הזהב עמד על קרוב ל19 דולר בתקופה הזו לעומת זאת כוח הקנייה פחת וכדי לקנות את מה שקנית ב19 דולר ב1833 היית צריך ב1918 35 דולר.

            מ1918 עד 1934 מחיר הזהב עלה מ19 דולר עד ל35 דולר.
            ואילו כוח הקנייה התחזק ויכלת לקנות ב17 דולר את מה שקנית ב19 ב1918.
            כלומר דווקא בתקופת דפלציה הזהב התחזק.

            מ1934 עד 1970 . הזהב נשאר על 35 דולר ואילו כוח הקנייה פחת והיית צריך 102 דולר כדי לקנות את מה שקנית ב35 דולר ב1934.

            אם נתעלם מהבועה באמצע מ1970 עד
            שנת 2000 הזהב עלה מ35 דולר ל280 דולר ואילו כוח הקנייה פחת ונדרשת ל155 דולר בשביל לרכוש את מה שרכשת ב35 דולר

            משנת 2000 עד 2014 המחיר עלה מ280 דולר עד 1330 דולר ואילו כוח הקנייה פחת ונדרשת ל373 דולר בשביל לרכוש את מה שקנית קודם ב280.

            לפי המבט ההיסטורי ואם הנתונים שהשתמשתי בהם הם נכונים הזמן היחיד שהיה קשר בין אינפלציה וכוח קנייה לזהב היה בין שנת 1970 עד שנת 2000.

            אם מסתכלים רצוף מ1833 עד 2014 19 דולר פחתו היום ל536 דולר ואילו זהב ביחס לכוח הקנייה נמצא היום בבועה ועלה מ19 דולר עד ל1330.

            לקחתי את הנתונים על הזהב מפה

            ואילו את הנתונים על כוח הקנייה בארה"ב מפה

          • אבל לפני שאתה נהייה שמח ומבסוט
            שניצחת אותי בדיון הזה : ) והזהב נמצא במחירים של בועה, אני מציע שתעיין בנתון הבא

            כלומר זה שאין קשר בין אינפלציה וכוח קנייה לזהב לא משנה את העובדה שהוא בקורלציה שלילית לשוק המניות ושכרגע הוא ממש לא נמצא בבועה.

            אבל תכלס תודה לך שברת לי אמונה,למדתי משהו חדש.

          • פרוג'קטו תודה רבה על ההשקעה. לצערי יש בעיה עם הלינקים והם לא נפתחים לי. אני מציע שתפתח נושא זהב בפורום תכניס את הלינקים ונמשיך או שנעזוב שטויות ותזמין אותי לשתות בירה וקאוצ – סרפינג
            בלנד-דאון-אנדר .

          • היי גיא, אין שום בעיה בלינקים הבלוג חוסם אותם[כנראה באג] תלחץ על הלינק ותמחק את hasolidit.com
            שנמצא בהתחלה של הקישור ותלחץ ENTER

          • פרוג' עשיתי בסוף "צפה במקור הדף " ולקחתי את הלינקים תודה.
            שוב תודה עליהם. באמת רצית להודות בטעות ולצאת גבר – אבל אישיות החפרן שלי עצרה בי משום שהיו לה כמה השגות :

            1. עלויות כריה יכולות לרדת כתוצאה משיפורים טכנולוגיים(ראה פצלי שמן) שהמוטיבציה העיקרית שלהם תהייה כנראה ירידה בביקוש וירידת מחיר .
            2. גם אם המחיר בשוק נמוך ממחיר הכרייה עדיין שווה להפיק זהב במחיר הפסד קל מאשר לסגור את המפעל ולהפסיד הכל ובניתיים להתייעל.

            אם יש טעות או חוסר הבנה בטענותיי אשמח לקבל הערות .

          • היי גיא מסכים בגדול אם 2 הנקודות, שלך, במקרה של החברות הגדולות, פחות במקרה של החברות הקטנות.

            קשה לשער איך יתפתח שוק הזהב בעתיד, כיום זה המצב ומחירי הזהב נמצאים בשפל ביחס לעלויות הכרייה. מה שיצא מעולה בשבילי אני אוהב מציאות : ). החלק המנייתי לעומת זאת היה יותר יקר. והחלק האג"חי בכלל מבאס.

          • היי פרוג׳ . אני מאחל לך שאם התסריט הזה יקרה תוכל כמו סורוס לקנות את המכרות הקטנות.
            את רואה דורין – זה לא הורג ״להתנחמד״.

            קוחוחו…. קוחוח… אה…

          • איזה מכרות גיא, איזה מכרות…מטבע זהב אחד ואני פושט את הרגל..וכן דורין
            זה לא הורג להתנחמד 🙂

  21. לא הסקתי, אלא תהיתי בקול, מאחר שאני לא מבינה בהשקעות כמוך אם חב' השקעות כלשהי עומדת מאחורי הבלוג. אני משתדלת לא להיות נחרצת בדברים שאני לא מבינה בהם.
    אם זה לא ברור, אורח החיים שלי דווקא קרוב יותר לשלך (למעט עניין הבישול שזר לי, ושאני מתנייעת בקטנוע למרחקים ארוכים).
    שלא כמוך, אף שעבדתי עשרות שנים לא הצלחתי לחסוך סכומים כאלו. לא זו אף זו את החיסכון שהיה לי השקעתי בסרט שלי (וזה הדבר שהכי מסב לי אושר).
    שורה תחתונה: אין לי שום דבר נגד אורח חיים מאופק, נקרא לזה כך, ואני מממשת אותו ביומיום. רק שכישוריי בענייני כספים ושימורם דלים הם.
    ברור וברור שלא לקחתי ולא אקח הלוואות למיניהן.

  22. הבחירה שלך מעניינת בעיני אם כי אני לא חושבת שיש לי היכולת לעמוד בה. עם זאת, מהצד זה נראה כאילו את כן עובדת. את עובדת אפילו די קשה בלחסוך כדי לא לעבוד. בעיניי גם זה סוג של שעבוד, פשוט במקום שמקום העבודה ינהל את זמנך, הצורך לחיות מ-3800 שקל בחודש מנהל את זמנך.

  23. הבחירה פשוטה – בין שני סגנונות חיים. מכיוון שחלקנו היינו בצד האחד של המתרס וגם בצד השני – כל אחד יכול להשוות ולהחליט בעצמו איפה הוא מרגיש נוח, נעים ובעיקר – חופשי יותר לחיות. בשבילי התשובה ברורה – ללא ספק נוח יותר לחיות באיזור החירות והחופש, בכל המובנים. יש אנשים שמסרבים להסתכל לחופש בעיניים ולהמשיך, בעיניים קשורות, לצעוד למקומות אולי נורמטיביים אבל כבולים יותר.

  24. [משתמש זה נחסם לצמיתות]

  25. היי דורין! אני אשה בשנות החמישים שלי שעדיין זוכרת את שנות השישים והשבעים בהם התרבות היתה אמיתית ולא צרכנית…אנשים ידעו להעסיק את עצמם בכל מיני תחביבים (סריגה למשל) ולארח ולהתארח בלי צורך להוציא הרבה כספים… החיים היו נינוחים יותר בלי הצורך להתחרות זה בזה כלכלית….
    למי שלא מבין – הבלוג שלך שווה זהב!!! וחבל שאנשים אפופי צרכנות לא מוכנים לראות את זה….מקווה בשביל כל הצעירים שיפקחו עיניים מהר וילכו בדרכך….תודה על הכל!!

  26. גיל ליברזון

    א.
    הטירוף הצרכני נובע לדעתי, כתגובה לחיי הצימצום של הדורות הקודמים.

    שורש הבעייה בעייני, הוא הקושי של ישראלים לייצר לעצמם עיניין בדברים אחרים. קניות ובליסת מזון הן החוויה הכי נגישה. אנחנו חסרים את התרבות האינטלקטואלית של פעם, שהעדיפה להוציא כסף על תרבות או ספרים (לא תמיד היה אינטרנט) על פני רכוש ראוותני, מותגים.

    עם ישראל איבד את היחס בין עיקר ותפל. העיקר הוא יצירה. התפל הוא לרכוש תשומת לב בכסף.

    ב.
    הערה לגבי צרכנות. ביזבוז, הוא רכש מוצרים שאינם שומרים על ערכם לאורך זמן, שאינם סחירים או שהתועלת מהם צרה ומוגבלת.

    ישנה צריכה שהיא השקעה:
    צריכה-השקעה החוסכת זמן. – כאשר הזמן החליפי הפנוי שווה יותר מערך ההשקעה.
    צריכה-השקעה של מוצרים שאינם מאבדים ערך, או בכלל צוברים אותו. כמו תכשיטי-זהב למשל.
    צריכה-השקעה של תרבות, המעלה את הערכים הרוחניים של האדם, שאינם מדידים. האינטרנט עדיין איננו תחליף מלא.

    המשמעות היא שצרכנות מעשית רק כאשר:
    (א) 100% ממוצרי הצריכה תשמור על ערכה לאורך זמן, (או שהערך יעלה עם הזמן, כמו אומנות)
    (ב) שומרים על תחלופה גבוהה של מוצרי-הצריכה-השומרים-על-ערכם.
    (ג) התועלת המשנית, רחבה יותר מאשר ערך ההשקעה.
    ג.
    עוד פרט שצריך לקחת בעתיד בחשבון: עם ההתקדמות הטכנולוגית, האבטלה הטבעית תעלה בכל מקרה. אני מעריך שהיא תגיע לעשרות אחוזים עד אמצע המאה. הדרך היחידה שאנשים יוכלו "לעבוד", לייצר ערך, היא או בעיצוב או במו"פ או שירותים אישיים. גם בעתיד מעטים יוכלו לעבוד בזה. עוד בימי חיינו, חוקי הכלכלה העתידית ישתנו בצורה דרמטית. לכן, צורת החיים שלך, או אחת הדומה לה, תהייה אחת מצורות החיים המקובלות בעתיד הקרוב.

    ד.
    אני עוקב אחרי הבלוג. אני מסכים עם כל העיקרים, אבל חולק עלייך בחלק מהפרטים, השייכים כולם לטעם אישי וחישובים פרטיים.

  27. הדרך היחדה היום לפרוש בכבוד זה או להיות מקורב לשלטון או למשפחות הפשע.כמו כל רפובליקת בננות מצויה כך נראית גם הכלכלה שלנו.משכורות חודשיות שלא מתקרבות בכלל למציאות.היראלי והישראלית הממוצעים צריכים להצתמצם בטירוף בשביל שיהיה להם דברים בסיסיים ואפילו לא מותרות.

  28. אדריאן גורי

    הי דורון האם יש לך המלצה לגבי חיתולים חד פעמיים מול חיתולים שצריך לכבס ביד.
    מצד אחד יותר ירוק ביד אבל זה גוזל המון זמן , מים , חשמל וכו. מה דעתך בעניין בתור מישהו שממש רוצה לממש את דרך חייך לאחר שהפכת לי למודל לחיים

    • תפרנייה

      חיתולים רב פעמיים הם אחלה. היום הם נוחים לשימוש, עם תיקתקים וגם נורא יפים.
      אנחנו משתמשים בהם בנוסף לרב פעמי.
      מאוד נוחים בבית, במיוחד כששגרת היציאות של התינוק כבר מבוססת, ואז משתמשים בהם כשיודעים שאין סכנת קקי.
      השימוש במים וחשמל גדל אמנם לטובת כביסות.. אבל עדיין החיסכון בחיתולים משמעותי, וכמובן בריא יותר לטוסיק של התינוק.

      אפשר לקנות אותם בגרושים באי ביי, או למצוא יד שנייה דרך קבוצות הורים.

      מומלץ בחום!

  29. וכמובן שממעלה גילה המופלג (27) הכותבת לא מדמיינת לעצמה שלאנשים מבוגרים יותר, או לאנשים עם משפחות יש הרבה יותר הוצאות ממה שהיא חושבת. כל מני דברים כמו לשלם למסגרת של הילד, ספרי לימוד ובגדים לילד, אוכל תינוקות, חיתולים וכו (נראה אותה שמה לילד שלה חיתולים רב פעמיים). ולפעמים יש הוצאות גדולות על בריאות, במיוחד עבור אנשים מבוגרים יותר. בקיצור, ממה שאפשר לחיות בגיל 27 לא בהכרח אפשר לחיות כשמתבגרים, גם אם לא לוקחים חופשות אקסטרווגנטיות או מפוצצים כסף על בגדים או מסעדות או שטויות.

    • היא בפירוש כותבת שהיא יצאה לגמלאות בגיל 31. אם היא בנתה מכונת הצערה וחזרה לגיל 27 אז אני מניח שאפשר להתקיים לנצח מהכסף של הפטנט.

  30. בתור שוחרת חופש כערך עליון וכבזה למעמד הביניים שעובד-מבזבז, מה דעתך על המעמד הגבוהה של האנשי עסקים המיליונרים שאומנם צורכים הרבה אבל הגיעו בהחלט לחופש ולהכנסה פאסיבית לכל ימי חייהם?

  31. פריכיהו

    חבל מאוד שהגב' ספקטור לא מאמצת כמה מהעצות שבבלוג הזה בנושא חיסכון וצמצום צריכה. במקצוע שלה אין ביטחון תעסוקתי או משכורת קבועה, אז אם לא תחסוך היום היא יכולה להישאר בלי כלום מחר כשלאנשים יימאס לקרוא את הגיגיה או לראות את פרצופה על מסכיהם. זה קרה כבר לאמנים ויוצרים גדולים גדולים ומוערכים ממנה, והיא שלא כמותם אפילו לא תרוויח מתמלוגים לאורך השנים כי "יצירתה" נזרקת עם העיתון של אתמול או נשכחת בתהומות ה-VOD עם צאת העונה הבאה של ריאליטי המציצנות.

  32. דניאל, אתה מבלבל בין חריצות לעצלנות, אין למילה עצלנות מקום להשתמש בזה לגבי התיאוריה של הסולידית, כאשר אורח חייה פעלתנים ונמרצים, על פי דרכה שלה, האם אתה גומע כמה קילומטרים ביום ברכיבה על אופניים? האם אתה מבשל, מגדל צמחים, מתקן בעצמך אביזרים בבית, כותב בלוג באופן קבוע, ממלא את תרבות הפנאי בדברים שמקוריים לך וכו'.

  33. מעורב ירושלמי

    סוליקו,
    ברור שאת קורבן! את פשוט לא רואה את זה כי את ככ עמוק בפנים. את אומנם שיכנעת את עצמך שלהתקלח במים קרים זה תענוג וזה "לחיות כמו מלכה" אבל בכל מדינה מערבית אחרת עם מיליון ש"ח חסכון ניתן לחיות ברמה גבוהה בהרבה כולל מים חמים ורכב וילד ועדיין לחיות בעצמאות כלכלית.
    מה לעשות, יש כאלה שרוצים לסוע לטיול או לבקר חברים בלי תלות באוטובוסים או בטובות מחברים..
    יש גם כאלה שרוצים ילדים, וזה כן עולה הרבה כסף, גם אם מסתפקים במועט

    כמובן שאני נגד הטרוף הבזבזני של דנה ספקטור ודומיה
    אבל הקצה השני לא פחות הזוי והוא נגרם בארץ עקב יוקר המחייה המטורף ועקב קרטליזם ושחיתות שלטונית/מיסויית.

  34. לסולידית,
    תמהני, מדוע בכלל מצאת לנכון להגיב על כתבתה של העיתונאית, שאפילו אין טעם לכתוב את שמה. "בקרוב אגיע רחוק" היא אומרת, ובעצם אינה מגיעה לשום מקום: פרס פוליצר היא לא תקבל על עבודתה כ"עיתונאית", זה בטוח, והיא בעצמה מפקפקת בעתידה הבטוח (?).

    הרי בין דעותיה, שמשקלן כמשקל נוצה (או כקצף על פני המים), לבין המשנה הסדורה שאת מציגה בבלוג שלך – רובצת תהום אינטלקטואלית עמוקה.

    לעניות דעתי, הטעות שלך היא הפוסט שכתבת כמענה: אילו היה בדברי העיתונאית טיעון אמיתי, כזה שחובה להתייחס אליו, ניחא. אבל למעשה היא מעידה על עצמה: "אני כל-כך פוחדת שאני משעממת שהייתי חייבת להביא רק דרמות"…(ראי מקור) אז חבל"ז! אין לה ממש מה לומר, רק על עצמה לספר היא יודעת במדורה, וצר עולמה כעולם כל סלבית סוג ד.
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000510535

  35. את ללא ספק כותבת הרבה יותר טובה מדנה ספקטור. על הבלוג שלה ושל כמותה ויתרתי מזמן והפסקתי לקנות את "ידיעות אחרונות". ולכאן אני חוזרת ונכנסת מאז שגיליתי את הבלוג.

  36. דוד סגל

    לזרום פירושו לרדת בכיוון הזרם במורד הנהר, כשחותרים נגד הזרם נמצאים בעלייה!
    תמשיכי לחתור דורין, בתור אחד ש״זורם״ וכמעט טובע, גאה לדעת שיש אנשים כמוך

  37. כ. בראון

    סתם שאלה… את נוסעת באופניים גם בגשם, סופה, או חום אימים? אני לא מדבר ביום יום, ברור שאת לא נוסעת לעבודה. אבל נניח סופ"ש חורפי (נדיר אבל קורה) ואת צריכה לסופרפארם. מה אז? מונית?

    • סף הקור שלי מאוד גבוה. כלומר, אני מרגישה שקר, אבל לא סובלת מזה. מזג האוויר בארץ, במיוחד באזור המרכז, לא מתחרה עם מזג האוויר במקומות כמו אנגליה, ולכן אני רוכבת כמעט בכל תנאי.

      • כ. בראון

        אני מבין לגמרי. אני החלפתי את הרכב באופנוע לפני כמה שנים. במקור זה היה מתוך חסכון (מכרתי רכב זולל דלק בקטנוע 125 סמ"ק חסכוני ביותר. דלק וזמן) אבל אז גיליתי את חיידק הרכיבה, ובעקבותיו מדי כמה שנים התאבון לכלי גדול ומהיר יותר עלה והיום אני על אופנוע 650 סמ"ק. (לא, לא אוברקומפנסיישן, אפשר להרגע 🙂 ).ואני גם מאוד אוהב אופניים ורוכב לא מעט. אבל פה בדיוק הקטע. עם כל האהבה לדו"ג, ברגע שיש סף סבל פיזי שאני קרוב אליו או עובר אותו, אני מוותר. כי החיים זו לא טירונות.
        פה בדיוק הבעיה. אני מתחבר להרבה דברים שכתבת, גם אם לא מסכים להכל אבל מקבל את העקרון, במיוחד כל מה שרקוב בתרבות צריכה. אבל קשה לי לקבל את ה"חיה כמו מלכה" שלך ברגע שאת מקריבה את הנוחות הפיזית הבסיסית ביותר.
        אז להתקלח במים קרים – יותר בריא. מקובל. אני גם מתקלח בקיץ במים קרים. אבל כל הזמן? ורק מתוך עקרון? גם בחורף כשאת חס וחלילה מצוננת ורועדת מקור? צר לי. זה לא חופש, ולא מלוכה.

    • זה משעשע. אני גרה בגרמניה ורכבתי כמעט בכל מזג אוויר גם בשלג. הייתה לי חברה שהייתה רוכבת גם בגשם – פשוט לובשת מכנסי גשם מעל המכנסיים הרגילות וכובע "גשם" והייתה מדוושת לעבודה, מדהים. דווקא הקור הוא לא בעיה מכיוון שתוך כדי דיווש מתחממים.

  38. תרבות השפע זאת רעה חולה של העולם המערבי, אם נשים לכך לב, נראה שאנחנו מבזבזים את הטבע בטירוף, ומביאים כלייה על כדור הארץ. אנחנו צוברים הרבה אשפה בלתי מתכלה, אנחנו מבזבזים אוצרות טבע לשווא, אנחנו משמידים את בעלי החיים ומפתמים אותם ואת הצומח בחומרים רעילים, ככל שהרפואה מתקדמת, איננו חסינים מפני מגפות ומחלות חדשות, בני אדם הרסו את כדור הארץ, מזהמים אותו והקרחונים קורסים.

    לכן אידיאולוגיה של חיסכון, עשויה למתן את התהליך ההרסני ואולי אפילו לשקם אותו.

  39. היי, קראתי כאן הרבה ואני מגיבה לראשונה.
    לעניין ספקטור – סתם סתומה מיינסטרימית שחבל להשחית עליה זמן ומילים.
    אני בת 38, חיה עם בנזוגי חיים די צנועים. אמנם בתל אביב, אבל בדרום העיר, בדירה צנועה וזולה הקרובה לחברינו ולשלל עיסוקינו. מתניידים על אופניים, אוכלים לרוב בבית, אבל כן מוציאים כסף על בירה עם חברים, וזו הנאה גדולה שלי שאני לא מוותרת עליה. לא מבזבזים על מספרה/ מניקור/פדיקור ושאר שטויות כאלה. מאז ומתמיד עבדתי משרה חלקית מתוך ידיעה פנימית חזקה שאני עושה את המינימים כדי להתפרנס ובשאר הזמן מתפנה למה שחשוב לי באמת.
    אני מאוד מעריכה את אורח החיים שלך, ואת העובדה הפשוטה והכה נדירה שאת אשכרה משתמשת במוח שלך, שאת חושבת ויוצאת כנגד נורמות קלוקלות ומאמללות.
    אני רק רוצה להגיד שאנשים משתעבדים לתרבות הזאת מכל מיני סיבות, אולי העיקרית שבהן היא שהם לא מעלים על דעתם שאפשר לחיות אחרת. אבל אני יכולה להעיד על עצמי שהיו תקופות בחיי שבהן הייתי נהנתנית ובזבזנית כי הרגשתי צורך לפנק את עצמי ולפצות את עצמי על כאב גדול שהיה בתוכי. בתהליך נפשי ארוך יצאתי מזה, והיום אני לא זקוקה לפיצוי הזה, וקל לי הרבה יותר לעמוד בפיתויים. למעשה, אלה כבר לא פיתויים בשבילי. אני די אדישה למה שמקובל להחשיב כתענוגות החיים. האושר שלי בא ממקום אחר.
    מה אני רוצה להגיד בעצם? שאני חושבת שזו טעות לבוז להמונים הכבולים למעגל האימים של עבודה קשה ובזבוזים על דברים שלא צריך. לפחות לחלק מהאנשים אין כוח נפשי להתנגד לזרם החזק הזה. לאנשים שסובלים מחרדות ודיכאון למשל, אין פנאי רגשי למשמעת שחיים צנועים דורשים. חרדות ודיכאון נפוצים בחברה המנוכרת שלנו יותר מכל מחלה אחרת, והשיטה מנצלתאת זה.
    כמו כן, אני לא שותפה לזלזול שלך במאבק חברתי להורדת יוקר המחיה ולצדק חברתי. יקר פה וקשה פה, במיוחד לחצי מאיתנו שמרוויחים פחות מהשכר החציוני, ושרבים מהם לכודים במלכודת תרבות העוני, מצב חברתי שליחיד קשה להיחלץ ממנו.
    וכל זה לא סותר את ההערכה שלי לבחירות שלך ולאורח חייך.

  40. ליאת, חרדות ודיכאון הם ביטוי לאפידמיה שהחברה המערבית לוקה בו, וכבר מתנבאים על 20 אחוזים שהאוכלוסייה האנושית בעולם תלקה בו, בעוד מספר שנים;
    רכישות יתר זה סימפטום של אפקט העדר, כאשר מקבלים סיפוקים רגעיים ובמקרים חמורים נעשים מכורים לבזבזנות יתר.
    יישר כח.

  41. מגנזיום

  42. הפיזיקאית

    מבלוג ענייני (שהיו בו כמה רעיונות כמעט מקוריים אם כי שגויים במהותם), האיזור הזה הפך לצהובון מביך.

    תתעשתי.
    תתחילי לחשוב ולקרוא.
    תפסיקי לצטט או להתייחס לרכילאיות שמפרסמות אותך ולספקטורים/שירגולים למיניהם.
    מיצינו את נושא הצריכה ואורח החיים.

    הפרדיגמות הכלכליות הישתנו בשנים האחרונות..- איך את מתמודדת עם השינוי שחל?
    מייחלים לכמה רעיונות מקוריים ולשינוי בגישה הנפסדת שאימצת לאחרונה.

    תחזרי בבקשה לייצר ערך מוסף אמיתי.

    • כפיזיקאית (?), הייתי מצפה שתהיה לך היכולת להתבונן על דברים ממעוף הציפור ולהביט מבעד לפרטים הקטנים. מטרת הפוסט הזה היא לא להתנגח בדנה ספקטור ואף לא לנהל עמה דיאלוג. מטרתו להציג — בשאיפה, באופן באופן הנהיר והצלול ביותר — מדוע סגנון החיים שלי איננו בבחינת הקרבת קורבן.

      מלבד זאת, נדמה לי ששכחת שאני לא עובדת בשבילך (אם כבר, בעקיפין, ההיפך הוא הנכון), ולא מקבלת ממך הנחיות מה לכתוב, על מי, על מה, מתי, ואיפה.

      לבסוף, הייתי מצפה שיהיה לך מעט יותר כבוד כלפי יצירות של אנשים וכלפי הזמן (הרב) המושקע בחיבורן. כשם שאת לא מגיעה למוזיאון ומשתינה על היצירות המוצגות שם מול פני האמן, כך ראוי שתימנעי מכך גם בתווך הקיברנטי.

      • עזבי דורין, היא כנראה INTJ מיקום מקביל שבו תנאי התחלה וחוקים שונים משלנו.

  43. זאביקו

    תגידי דורין,
    מה דעתך המקרו כלכלית?
    מה דעתך על יוקר המחיה שפוקד את ארצנו?

    ברור לי שיש לך תשובה למי שמרוויח מעל המשכורת החציונית. אבל יש לך תשובה לזוג עם שני ילדים שכל אחד מרוויח 5000 אש"ח, ככה שזה יוצא 2500 שקל לגולגולת. הרבה פחות ממה שהסולידית בכבודה ובעצמה 🙂 מבזבזת.

    מה דעתך הזוג הזה צריך לעשות? מה דעתך הממשלה צריכה לעשות בימינו? והאם יש מקום לכעוס על הממשלה לפי דעתך?

    תודה

  44. דורין
    איך את מגנה על עצמך ממצב בו המדינה מעבירה לידיה כספים שחסכת? כמו שקרה בקפריסין. זה תרחיש די הגיוני מאחר שכל הממשלות שקועות בחובות עתק. נניח שהמדינה לא יכולה לגעת בזהב המאוחסן בחו"ל, זה משאיר 75% מהתיק במודל הארי בראון חשוף לגמרי לגחמות של שר האוצר. אם המדינה תחייב בעלי חסכונות של מיליון שקל במס חד פעמי של 50% על החלק הזה, אז את נשארת בלי 37.5% מהחסכונות שלך שמשמשים למחייתך השוטפת. לעומתך מי שעובד במקום עבודה יציב כמו חברת חשמל, מקורות, בתי זיקוק ועוד ימשיך לקבל משכורת גם אחרי שגילחו לו את החסכונות. האם זה לא מטריד אותך בכלל, ואם כן, איך את ערוכה לתרחיש כזה?

    • אדריאן

      בקפריסין בסוף לא נגעו לאף אחד בחשבון הבנק….הכל היה הצגה לתקשורת.

      פארסה אחת גדולה.

  45. שלומית

    תודה רבה דורין, פוסט נהדר. מדהימה אותי כמות התגובות 🙂

  46. דורין, חשוב לי לומר – אני נשוי ואב לשני ילדים, אז קצת קשה לי ליישם את כל הדרכים שאת מציגה, אבל אני מאוד אוהב לקרוא את הבלוג, ואת נותנת השראה לקום ולעשות. (אני הולך לגדל תבלינים במרפסת! (מתישהוא)) בכל אופן – כה לחי! אני כ"כ מבין ומזדהה עם דברייך, וכמובן נהנה.
    זכרי תמיד – לפעמים הקושי בלשכנע את שוכני המערה, טמון בחוסר הרצון שלהם לצאת ממנה.

  47. haters gonna hate…..
    דורין, כשנכנסתי לראשונה לבלוג שלך, נראית לי הזויה בטירוף.. והדעות שלי שונות משלך בלא מעט דברים- לצורך העניין, אני מעוניין לפרוש, לחסוך- להרוויח עוד ולשפר את איכות החיים.. לא רוצה להישאר באיכות החיים הנמוכה לנצח…

    עם זאת.. אני לגמרי מבין ומתחבר ומזדהה עם הגישה.. את הכאפה הזאת קיבלתי עוד מהפוסט הראשון.. כשאני רואה את כל חגיגת הפרסומות, ליסינג, צרכנות כפייתית, "איך אפשר בלי צעצוע לילד", "בקושי סוגר את החודש עם 20 אלף..", אני מתמלא רחמים, גועל, וסלידה…

    אבל הם לעולם לא יבינו את זה.. הם יישארו בשלהם. ושיישארו.. אנחנו הם אלה שמרוויחים מזה.. ואין כמו להסתכל על אדם שאתה יודע כל כך הרבה יותר ממנו, ומבין עד כמה הוא טיפש, אבל הוא משוכנע שהוא הכי חכם וצודק בעולם…

    haters gonna hate.. let them…

  48. נקודה למחשבה לגבי דנה ספקטור (והטיפוסים שהיא מייצגת): הסולידית כבר כתבה בבלוג מספר פעמים שההצעות שלה מתאימות בעיקר לאנשים בעלי מבנה אישיות מסויים. ספקטור ממש לא עונה להגדרות האלה, ולאו דווקא בגלל שהיא "לא מסוגלת" לחסוך. ספקטור אינה עבד למעסיקיה, ומעולם לא היתה (אולי, למעט, עבודות נעורים בחיפה). למעשה ההיפך הוא הנכון: אם תקחו לה את העבודה שלה תקחו לה גם את פלטפורמות הפרסום, ההכרה ותחושת הערך שלה. אני מהמרת שהיא תעדיף למות. הצרכנות המוגזמת היא רק סימפטום משני של הצורך המתמיד בריגושים ואני בטוחה שאם היא תצטרך לבחור בין להפסיק לבזבז ובין להפסיק לפרסם את הגיגיה היא תבחר באפשרות הראשונה. זה קצת טורף את הקלפים ביחס למטרת העל של החסכון, לא?

  49. סולידית, את מבריקה ומגניבה והכל, אבל גם המבט שלך מופנה החוצה.
    עם כל הכבוד, לדעתי, חופש אמיתי הוא קודם כל החופש מהחשיבות העצמית,שאותה יש לך בשפע,
    החופש מההרגלים , שהם התמכרויות (האם את מסוגלת לא לקרוא במשך שבוע?),
    ובעיקר לדעת להיות לבד (ושוב, האם את מסוגלת,נניח, להיות לבד במשך שבוע?).
    כל זה מוביל לחופש מהסדר החברתי , ולזה אין קשר לכסף.
    ואת, לדעתי, מפספסת אתהעניין הזה.
    למרות שאני מעריך את אורח חייך, המבט שלך מופנה כל הזמן החוצה.גם את , שבויה בדימוי העצמי שלך,
    ומוציאה טונות של אנרגיה כדי לתחזק אותו.

השאר תגובה