הראיון המלא למוסף "הארץ" - הסולידית
בית » עצמאות כלכלית » הראיון המלא למוסף "הארץ"

הראיון המלא למוסף "הארץ"

במוסף "הארץ" פורסמה היום כתבה מקיפה על "מר שפם הכסף" (MMM) — בלוגר אמריקני פופולארי העומד כיום בראש הזרם המטיף לעצמאות כלכלית ולפרישה מוקדמת דרך התנגדות לתרבות הצריכה. למעשה, "שפם הכסף" הוגדר כיורשו של ג'ייקוב פיסקר — האיש מאחורי Early Retirement Extreme — רגע לפני שהאחרון חדל לכתוב באופן פעיל בבלוג שלו ב-2012.

את MMM ניתן להגדיר בתור ERE-לייט:  יש לו בית בבעלותו, רכב, אישה וילד, והוא חי על כ-25,000$ בשנה (בניגוד לפיסקר, שחי על 7,000$ בלבד). בנוסף, הכתיבה שלו זורמת וקלילה הרבה יותר משל פיסקר (הפיזיקאי-פילוסוף). יתכן שזה מה שהפך אותו לפופולארי משמעותית מ-ERE ולאחד הבלוגרים הפיננסים המפורסמים בתבל. אם אתם נהנים מהסולידית, והאנגלית שלכם סבירה פלוס, אין לי ספק שתהנו מ-MMM.

על כל פנים, לרגל הכנת הכתבה פנו אלי מ"הארץ" וביקשו לראיין אותי. הסכמתי בחפץ לב, שהרי לא כל יום מסקרים במחוזותינו הוגים וכותבים המקדמים אחריות פיננסית ברמת הפרט.

כידוע, עיתונאים (ועורכיהם) עושים שימוש רק בחלק קטן מחומר הגלם העומד לרשותם, כך שבפועל הוצגו רק קטעים מצומצמים מהראיון. מצאתי לנכון לפרסם כאן את הראיון המלא.

  1. כשהתחלת לחיות כפי שאת חיה כיום, מה היו תגובות הסביבה? 

התגובות נעות בדרך כלל על המנעד שבין "בונקרית" ל-"פראיירית", קמצנית או אומללה. עד היום אינני בטוחה איזו מהן נחשבת לחמורה יותר בז'רגון החברתי הישראלי. שני הקצוות הם פועל יוצא של העובדה שאני מוציאה מעט מאוד כסף. אנשים מסיקים שזה נובע בעקבות כשל פתולוגי לעשות זאת (קמצנות) או מיצר חולני לא פחות של הקרבה עצמית (סגפנות) שגורם לי "לוותר" על הניסים והנפלאות שכסף יכול לקנות.

אני מנסה להסביר שזה לא כך. אני מוציאה מעט כסף פשוט מכיוון שאני לא זקוקה ליותר.  לאורך השנים למדתי להבחין בין ערך למחיר: אני מבינה היום שמה שיקר או חדש יותר אינו בהכרח טוב יותר, כל שכן אם יש לי אפשרות לאלתר, לשאול מאחרים, להחליף, להכין בעצמי, לשכור או לקנות משומש (בסדר הזה).כך, בעוד שהצרכן הטיפוסי נסמך על כסף לפתרון כל בעיה (שכן בעידן ההתמחות, כל פעולה שאינה קשורה במישרין למקצוע שלו היא מעבר ליכולותיו), במקרה שלי אני נסמכת על 20% כסף ו-80% מיומנויות אישיות.

באשר לטענת ה"קורבנות" – אני מבחינה בין רמת חיים (פונקציה של הוצאות) לבין איכות חיים  (מדד שלא ניתן לכמת אותו סטטיסטית, אך לשם המחשה, כולל כמויות מסיביות של זמן פנוי, היעדר לחצים ומתח, תזונה בריאה, טיולי אופניים יומיים ועוד). להשקפתי, ה"פראייר", או ה"קורבן" האמיתי הוא מי שמוכר את שנותיו היפות ביותר לבוס שלו או ללקוחותיו, ובמקום לחסוך ולהשקיע את הכסף קונה חפצים וחוויות שאין לו כל צורך בהם. הוא תלוי. תלוי באחרים. הזמן שלו לא שייך לו. אני לא יכולה לחשוב על קורבן גדול מזה.

קיבלתי בחלוף הזמן לא מעט "מחמאות" נוספות. יש כאלה שקוראים לי עצלנית – כי אני מסרבת לשבת 8 שעות במשרד ולהעביר ניירות ממקום למקום. אחרים טוענים שאני פרזיטית, מכיוון שאני "חיה על חשבון אחרים" (תוך התעלמות מהעובדה שכבר שילמתי מס הכנסה בשנות עבודתי, שאני משלמת מס רווח הון בשנות פרישתי, שאחוז גדול מהוני מושקע בחוב שהנפיקה ממשלת ישראל, ושמקור ההכנסה היחיד שלי היום הוא הכסף שצברתי בעבר). העמדות הליברטריאניות-אינדיבידואליסטיות שלי בנושא אחריותו האישית של מעמד  הביניים למצבו זיכו אותי בתואר "חסרת חמלה" – אף על פי שאני מחשיבה את הבלוג שלי כפרויקט חברתי לכל דבר ("מהפכה חברתית דרך האינדיבידואל").

ולבסוף, יש כאלה שמכנים אותי "קיצונית". כי נראה שבעידן הנוכחי, אדם שרוצה להימלט ממבוך הצריכה-קריירה, לצרוך על בסיס היגיון ולא על בסיס חרדה מעמדית, ולהיות אדון לזמן שלו, לא יכול להיות "נורמלי". אני טוענת ש-"הנורמלים" הם הם הקיצוניים.

  1. האם יש מותרות שלא היית יכולה לחיות בלעדיהן?

כמובן. מבחינה תועלתנית העובדה שאני מבחינה בין מחיר לערך לא אומרת שאמנע לחלוטין מהוצאות גבוהות אם המחיר מוצדק ואם תדירות השימוש במוצר / שירות גבוהה.

לדוגמה, רכשתי בזמנו בלנדר איכותי מאד (VITAMIX) שעלה לי לא מעט, ומאז משמש אותי  כמעט על בסיס יומי. יש לי נעלי הליכה יקרות, ומזרן יקר. אני מגדלת כלב קטן – מותרות לכל דבר  ועניין. הבלוג שלי הוא תחביב יקר (במונחי זמן). יש לי ביטוח בריאות פרטי, שגם הוא סוג של מותרות.

ועדיין, מותרויות שלא אוכל לחיות בלעדיהן הן דווקא אלה שלא עולות לי כסף — היכולת להתנייד בכוח השריר (ולא בכוח המנוע) היא מותרות. היכולת לחשוב באופן ביקורתי –  וליישם את החשיבה הביקורתית הזו בחיי – היא מותרות. יש הרבה אנשים שאין להם את המותרויות הללו כלל.

  1. קראתי חלק מהבלוג שלך וגם רפרפתי על ERE. נראה שהפילוסופיה שלך היא איין-ראנדית משהו, בכך שאת מטילה את כל (או רוב) האחריות לגורלו של האדם עליו, ואם הוא לא מצליח להביא את עצמו לעצמאות כלכלית את מתייחסת אליו כמעט בבוז (ר' הפוסט שלך על 'אני עני'). האם לדעתך המדינה אינה נושאת בכל אחריות על מצב אזרחיה?

איין ראנד היא אכן דמות חשובה ומשפיעה בחיי ברמה הפילוסופית, אבל הזיקה המעשית שלה ל-ERE היא משנית במקרה הטוב. אני כמעט שלא מזכירה אותה בבלוג.

אני לא חושבת שאדם שולט ב-100% מגורלו ב-100% מהזמן. כל דבר בחיים מושפע משילוב מסוים של סוכנות מחד והשפעה מבנית-מערכתית מאידך.אני כן טוענת שהיחס בין ההשפעות שונה בין כל אדם ואדם, ושלכל אחד יש את היכולת לשנות את היחס הזה. כך, כשאדם מאמץ סגנון חיים המבוסס רובו ככולו על אינדיבידואציה, התנתקות יזומה מה"שיטה" הצרכנית-קרייריסטית והישענות עצמית, הוא נעשה פחות תלוי בסביבתו. כך ההשפעה המערכתית דועכת, ואילו השפעת הרצון האישי גוברת. אני מודה שלא לכל האנשים יש נטייה טבעית לאמץ סגנון חיים כזה. אדרבה, רובם, כך נראה, מעדיפים לתת לאחרים לקחת אחריות. (*)

אני לא בזה למעמד הביניים — אני בזה לקורבנות ולפטאליזם שהוא נהנה כל כך להתבוסס בהם. אני בזה לאמונה שאין לו יכולת להשפיע על מצבו, ולטענה שהאחריות לגורלו  הפיננסי מוטלת במלואה על כתפי אחרים — במקרה זה, הבייביסיטר המתקראת מדינת ישראל. אני כועסת כשאנשים טוענים שהם "לא מצליחים לגמור את החודש" כשהם בכלל לא מנסים. אני מתרגזת כשאנשים עיוורים לחלוטין לקשר שבין סיבה למסובב, ומעדיפים ליילל מאשר לאמץ פתרונות מעשיים למצבם (כמו לצרוך פחות, לחסוך יותר ולהשקיע את ההפרש). הם הרי לא רוצים להיתפס כבונקרים או כפראיירים.

אני זועמת על עיתונאים מסוימים, שמנצלים את הבמה החשובה שניתנה להם כדי להסביר שהסיבה ש"מעמד הביניים נמצא במינוס" היא כי הבייביסטר לא דואגת לו לחינוך פיננסי, לא מונעת ממנו לנהל סגנון חיים ממונף להחריד, ולא מטפלת כראוי ביוקר המחיה. לא. מעמד הביניים נמצא במינוס כי הוא מבזבז יותר ממה שהוא חוסך. הרצון העז להשתלב, להידמות לאחרים, להיות נורמלי בכל מחיר, גורם לו לחיות על כסף שאין לו.

לתקשורת המיינסטרים בישראל אין אומץ לומר את זה, מפני שאחריות אישית לא מביאה רייטינג. קורא שמרגיש שדופקים אותו, לעומת זאת, הוא קורא שמביא רייטינג. התקשורת בישראל היא כמו רופא שמסתיר ממהמטופל תרופה מצילת חיים, רק משום שתופעות הלוואי אינן נעימות.

  1. מה עם מי שאינו מסוגל להרוויח כפי שאת הרווחת ולחסוך בתקופה קצרה כל כך ?

אני מכירה אנשים שמרוויחים כפול ממה שהרווחתי ועדין לא גומרים את החודש – יש מין חוק פרקינסון כזה שגורם להוצאות של אנשים "נורמלים" להתאים את עצמן להכנסות, בדיוק כשם שהעבודה מתאימה את עצמה לזמן שניתן לביצועה.

היופי בקונספט של חיסכון אגרסיבי הוא שהוא יחסי, לא אבסולוטי. בבלוג שלי אני ממעטת לנקוב במשכורות  ספציפיות, מפני שזה ברוב המקרים פשוט לא רלוונטי. מה שחשוב הוא היחס – איזה אחוז מהכנסתך את מוציאה, ואיזה אחוז את חוסכת. המתמטיקה לא משתמעת לשני פנים.

לדוגמה, אדם שחוסך 60% מהכנסתו וחי על 40% ממנה יוכל להגיע לעצמאות כלכלית תוך 12 שנה (בהינתן תשואה של 5% על השקעותיו), לא משנה אם הוא מרוויח 10,000 ש"ח בחודש (וחוסך 6,000) או 5,000 ש"ח (וחוסך 3,000). אדם שחוסך 90%, ולומד לחיות היטב על 10% בלבד מהכנסתו, יוכל לצאת לחופשי בעוד 3 שנות חיסכון בלבד. אדם שחוסך 0.01% יצא לחופשי בעוד 186 שנים. מתמטית, אדם שמוציא כל חודש יותר ממה שהוא מכניס לעולם לא יוכל לפרוש — לא משנה כמה הוא מרוויח.

בפרקטיקה, יש שתי דרכים להגיע לעצמאות כלכלית — האחת היא דרך הגדלת ההכנסות (משכורת), והשניה היא דרך הקטנת ההוצאות. מבחינה מעשית, המשקל שלהן זהה. הבלוג שלי מתמקד בעיקר באפשרות השניה, מפני שלרוב האנשים, לרבות אלה  שמרוויחים פחות, קל יותר לחסוך כסף מאשר להגדיל את ההכנסות. קונקרטית, אני מאמינה שייעול רדיקאלי של של מכלול ההוצאות הכבדות (דיור-מזון-תחבורה) יאפשר לכל אדם בעל הכנסה ממוצעת לחסוך יותר ממחצית מהכנסתו. בפועל זה אומר לעבור לדירה קטנה, קרובה ומרכזית יותר, לעשות שימוש מזערי ככל הניתן ברכב הפרטי, ולקנות מזון באופן מושכל (תוך ניהול מזווה גדוש בבית ומילויו במוצרים הנמכרים בהנחה ובכמויות גדולות).

  1. מה זה "לימדתי את עצמי לרצות פחות"? במה זה היה כרוך?

זה אומר שאני כבר לא מקדישה את חיי למרוץ אין-סופי אחר אושר בר-חלוף והנאה התלויה בחפצים וחוויות.

זו גם הסיבה שאני לא מעוניינת עוד לעבוד בשביל כסף – התועלת השולית של כסף נוסף אפסית ביחס לעלות השולית של זמן אבוד. יש לי מספיק. מספיק כסף, מספיק חפצים, מספיק גירויים, מספיק תחביבים. אני לא מוכנה להרוג את עצמי בשביל עוד.

בעברי הפרה-היסטורי הייתי קצת שופוהוליקית. בגדי מעצבים וכיוצ"ב. זה היה סוג של תחביב. הגשמה עצמית, אם תרצי. תראפיה בשופינג. בהדרגה, הבנתי שהבגדים שנערמו בארוני  ושכבו שם ללא מעש לא רק שלא מסבים לי תועלת, אלא גורמים לי לנזק של ממש. הבנתי שאני צריכה למכור זמן כדי להרוויח כסף כדי לקנות משהו שלא אשתמש בו. זה לא נראה לי הגיוני.

יום אחד פשוט נפטרתי מ-4/5 מהארון שלי. המלתחה שלי כוללת היום פחות מ-50 פריטים. שימי אותי היום בקניון עם 10,000 שקל, ולא אדע מה לעשות בהם.

  1. במה זה היה כרוך חברתית? מה עשית כשחברים רצו לצאת למסעדה, למשל?

החיים החברתיים שלי סובבים סביב פעילויות שאני אוהבת לעשות. אופניים. מוזיקה אלקטרונית. ציור. בישול. התנדבות. אייקידו. מועדוני קריאה. באופן כללי, אני מעדיפה פעילויות חברתיות שיש בצידן ערך או תועלת כלשהי. אכילה במסעדות היא לא אחת מהן. בכלל, הרעיון שצריך לשלם לבעל פאב או מסעדה כדי להיפגש ולנהל שיחה עם חברים נשמע לי מוזר. אם זה חשוב מספיק  אלך ואשלם מתוך נימוס — אך באי-חשק.

ברמת העיקרון, אנשים שתולים את מערכת היחסים איתי בתחביבים אולטרא-צרכניים, ושכל מפגש איתם כרוך בהוצאות – בדרך כלל מתגלים ככאלה שאין לי איתם הרבה במשותף, ולכן אני מעלימה אותם מחיי. משוואת העלות-תועלת מטה את הכף נגדם.

  1. מדוע הריאקציה לצרכנות כרוכה בהכרח גם בקידוש חוסר הנוחות הפיזי? ראיתי את זה אצלך וגם אצל בלוגרים אחרים שמטיפים לפרישה מוקדמת. (למשל, כשדיברת על המקלחות הקרות).

אולי נכון יותר לנסח את השאלה במונחים של ריאקציה נגד קידוש הנוחות הפיזית של תרבות הצריכה?

אחרי הכל, אחד מחומרי הבערה המזינים את הכבשן הצרכני הוא ההבטחה לחיים נוחים יותר: קנה את X וחסוך בזמן! קני את Y וחסכי מאמץ! קנו את Z ולא תצטרכו להסתבך / לחשוב / להפעיל את המוח!

במילים אחרות – "התעצל, שלם כסף וכל בעיותיך ייפתרו". מבט אחד לערוץ הקניות ימחיש את כוונתי היטב.

אבל ההתרגלות לנוחות מנוונת. והניוון חושף את הצרכן הטיפוסי לסיכונים מסיביים שנסים טאלב כינה "ברבורים שחורים". הוא נעשה שביר. הוא לא מסוגל להתמודד עם קשיים פיזיים כמו רעב, קור או מאמץ גופני. חוסר היכולת הזה  הופך אותו לתלוי בסביבה – במזגן, במכונית, באנשים שיבשלו לו, יתקנו לו, ינגבו לו. ההתמכרות לנוחות מונעת ממנו לדחות סיפוקים, להבחין בין צרכים לתשוקות או לתכנן לטווח הארוך. נוחות מבצרת אנשים בהרגלים ובדפוסי מחשבה ישנים.

במובן זה, התמכרות לנוחות היא מחסום לשינוי, ודאי מהסוג שאני מנסה לעורר.

שילוב מידה מסוימת של אי-נוחות מרצון, או חיכוך כפוי, מונע ממני להתנוון. כפנסיונרית צעירה – אני מרגישה שזה קריטי, אחרת אבלה את 60 השנים הבאות עם גלידה מול הטלוויזיה (שאצטרך לקנות). לכן אני משלבת בחיי השלווים פרצים של מתח גבוה כמו מקלחת קרה, אימוני הפוגות, צום וכיוצא באלה. זה עדיף, בעיני, על רמה נמוכה של מתח קבוע מהסוג הנפוץ במקום העבודה הטיפוסי. מתח כזה הורג מאות אלפי עובדים בשנה. לא תודה.

  1. "לעבוד קשה בלהיות עני בצעירותך כדי להיות עני בלי לעבוד בבגרותך". מה דעתך על ההגדרה הזו?

נשמע שההגדרה מבטאת חוסר הבנה של הפילוסופיה, או את ההבדל שבין עני לבין אדם המסתפק במועט.

עני הוא לא מי שמוציא מעט כסף. עני הוא מי שרוצה יותר מדי. מי שלא יודע לומר די. מי שמשליך את כל יהבו על המזל, או על כך שאחרים טפלו בו ויושיעו אותו בעת צרה. עני הוא מי שמנסה כל חייו לרצות את אדוניו.

MMM לא עני. הוא מולטי-מיליונר. גם אני לא עניה. השווי הנקי שלי גבוה משל רוב מכרי הקרייריסטים. הכסף הזה — שנצבר עקב שנים (לא רבות) של חיסכון אגרסיבי — מושקע וצובר ריבית דריבית, כלומר, צומח אקספוננציאלית. אין לדעת מה צופן העתיד, אבל אם ההיסטוריה תחזור על עצמה, סביר להניח שבעוד 50 שנה הוא יהיה שווה אפילו יותר.

ציטוט מדויק יותר, אם כן, יהיה "לעבוד קשה, לחסוך  ולהסתפק במועט בצעירותך, כדי שלא תצטרך למכור את שארית חייך בבגרותך."

  1. ברוח הזמן, לו היית פוצחת בקמפיין פוליטי – מה היית מבטיחה לבוחרייך? יש כיום מפלגה או תנועה פוליטית בישראל שתואמים את הפילוסופיה שלך?

מפלגה קפיטליסטית אנטי-צרכנית? לא, אין חיה כזו. מעבר לכך — מעדיפה לא להתייחס. 

(*) פסקה זו היא השלמה  שהתווספה לאחר הראיון



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

95 תגובות

  1. תענוג לקרוא את הכתבה. שיעשע אותי לחשוב על כתב מטעם עיתון הארץ ,שמתפרנס מהאשמות הממשלה ומקידום קו סוציאליסטי, שמתפתל משמיעת התשובות שלך.
    שבת שלום 🙂

    • האשמת הממשלה (בייחוד זו שהייתה) היא בהחלט במקומה. כאשר נבחרי ציבור כל כך מנותקים מהעם, וזה מתחיל משכרם שמתעדכן אוטומטית וגבוה פי 8 מהשכר החציוני (יותר מכל מדינה מערבית), וכלה בשחיתויות שעשו וממשיכים לעשות, לבקר את הממשלה זו חובה, לא רשות. היכן בעולם ישנם נבחרי ציבור שעברו עברות חמורות וישבו שנים בכלא, וחזרו לבית הנבחרים? זה שאדם צריך גם להאשים את עצמו שלא חסך ולא התכונן לפרישה, זה לא אומר שלממשלה אין שום אשמה. מדינת ישראל היא מדינה עשירה עם הרבה מאד עניים – וזו תעודת עניות לשלטון.
      אם משכורת הח״כים תחתך לחצי, אולי אז נראה כאלה שמתאימים להיקרא נבחרי ציבור – כיום הם עושקי ציבור. צריך גם להיחקק חוק שאוסר על נבחר ציבור שהפך לאדם פרטי לעסוק בתחום שיש לו זיקה לתפקידו הפרלמנטרי.
      ראש הממשלה הוא האשם העיקרי בכך שיש לנו את אחוז העניים הגדול ביותר, למעט ארה״ב, בעולם המערבי (35%)

  2. חבל שלא שאלו את השאלה המתבקשת: למה לא לסמוך על הפנסיה שנצברת לנו מעבודה. בעיני – הרבה יותר חשוב מלשאול על הגדרות סובייקטיביות של עוני. בדיוק אתמול ראיתי שפורסם בכלכליסט שקרנות הפנסיה "גרעו" (=גנבו…) 0.05% מתיקי הפנסיה של החוסכים, בשל הפרשי ריבית (תשלום 4% ריבית לחוסכים בזמן שהריבית במשק אפסית). *זה* מה שצריך להיות המוטיבציה הגדולה ביותר לאמץ, לפחות חלקית, את אורח החיים של הסולידית.

    • איש (3718)

      אף אחד לא גנב כלום.

      בגלל פחדנות פוליטית של פוליטיקאים (לפיד) ממשיכים לשלם קצבאות גבוהות מידי לפנסיונרים על חשבון החוסכים (הנחת תשואה עתידית של 4% למרות שצ"ל נמוך יותר).

      זה לא אומר שלא צריך לסמוך על הפנסיה, אם תסתכל על זה מהצד השני, מי שיצא כבר לפנסיה מרויח. זה משחק סכום אפס. באותה מידה יכלת להיות בצד שמרויח, ואז מה היית אומר? שאפשר לסמוך על הפנסיה?

      בכל מקרה, אם הריבית העולמית תעלה, זה יתקן די מהר את המצב.

      לפעמים יש לי הרגשה שהעולם המודרני מסובך מידי לחלק מאלו המאכלסים אותו (ולכן מצליחים לשגע אותם לצרוך יותר מידי).

      • קצבאות גבוהות מידי לפנסיונרים? אולי בחברת חשמל. מקווה שלא התכוונת לביטוח לאומי שממנו אי אפשר לחיות. הבעיה הגדולה ביותר בארץ ובעולם זה שתוחלת החיים עולה ולא יהיה מספיק עבור הפנסיונרים – זוהי פצצת זמן מתקתקת.

  3. עונג שבת

    תודה על הדקות המענגות שבקריאת הראיון

  4. תענוג לקרוא, את מביעה בבהירות ובאינטליגנטיות את מה שאני חושבת ומנסה , אמנם בקטן וחלקית, ליישם. תודה לך

  5. איזה יופי של ראיון! הצגת את פילוסופיית החיים שלך בצורה מעוררת השראה. ואני עדיין הייתי מעדיף לראות עולם שבו כל אדם חושב גם איך הוא או היא יכולים לשנות את העולם, לפי הכישורים והנטיות שיש לנו (למשל כפי שאת מנסה לעשות עם הבלוג). בשבילי עצמאות כלכלית היא כלי, לא יעד, ואחד הדבר המתסכלים ביותר בחברה שלנו הוא שהתרומה שלנו לחברה היא דרך מיסים, ולא מבחירה.

  6. איזה תשובות מדהימות . קיבלת את השאלות מראש ? יש לך את התשובות סדורות בשליפה ?

  7. יפה מאוד!
    נהניתי לקרוא את תשובותיך המקוריות.

  8. זמן?! מה יש לעשות עם זמן.
    הוא אינו אמיתי ולא קיים באמת.
    הוא מוערך ביתר.זמן הוא מוסכמה/רגולציה כמו תרבות צריכה וסנטימטרים.
    אפשר גם לבדוק את העניין עם ג'ייקוב פייסקר.
    מה שקיים ביקום הוא מקצב(Rhythm) …. הנה

    http://www.wakingtimes.com/2014/05/05/truth-will-set-free-time-exist/

    טוב , אין לי זמן , אני צריך לנקות את הבית.

  9. תודה !

  10. איך את מצליחה לנהל את הזמן שלך בתבונה?
    אני יודעת שכשיש לי עודף זמן, ויש לי אני "נוזלת" בבית, גולשת ברשתות חברתיות, מתעוררת מאוחר ומרגישה רע. רע מאוד.
    כל ניסיון למשטר את הזמן שלי פשוט לא עובד.

    • אני אלרגית למונח "ניהול זמן" כפי שהוא נהוג בעגה הקרייריסטית-תאגידית. "דפיקת שעון" בכלל עושה לי חררה 🙂

      אין לי איזו אסטרטגיה מתוחכמת – כשאני עושה דברים שמעניינים אותי ו/או שמלמדים אותי משהו (בדרך כלל X = Y) , אני מרגישה שהזמן הוקדש כראוי.

      אמנם אין לי מערכת שעות מסודרת, אבל יש טווח מסוים ביום שבו אני נוטה לעשות פעילויות מסוג מסוים (למשל, אימון גופני), טווח מסוים שמוקדש לספיגת מידע (קריאה, צפיה בסרטי תעודה) וטווח נוסף שמוקדש ליצירה (כתיבה, בישול, …). בנוסף יש עוגנים קבועים שמתואמים עם בן-זוגי: מילוי המזווה, נקיונות, תיקונים בבית, סידורים בירוקרטיים, יציאה עם הכלב…

      צפיה במרתון חתלתולים ביוטוב, עמידה בפקקים, חיפוש חניה, צפיה בערוץ 2, הסתובבות בקניונים, המתנה למלצרים — פעילויות מהסוג הזה אני מחשיבה כבזבוז זמן טהור, ואני משתדלת להימנע מהן.

      באשר לשעות שינה – אני מגיעה לשיא הפרודוקטיביות שלי בין השעות 22:00 ל-2:00 בלילה. אני אמנם אוהבת את הבקרים, אבל משתדלת להתעורר אחרי 9:30 כדי להישאר ערנית.

  11. כתבה נהדרת למרות שאין לי סימפטיה לעתון 'הארץ'.
    אכן, זו גם הגישה שלי.
    יצאתי לחיים עצמאיים ללא עבודה בשלב מאוחר יחסית בחיי (53) אבל זה היה בגלל אילוצים כמו גירושין, פיטורין ועוד. תפסתי את עצמי בזמן, פדיתי כול קרן אפשרית והתחלתי לנהל את תיק ההשקעות בעצמי ללא 'שותפים וחכמולוגים פיננסיים' ועמלות? שואפות לאפס.
    כבר בשנת 2002 הכנתי טבלאת אקסל שהייתה למעשה כמו הצהרת הון של מזומן, הוצאות, מיסים, רכוש עתידי, הכנסות עתידיות ועוד ואחרי חצי שעת עבודה על הטבלה נפל לי האסימון.
    ככול שאני עובד קשה יותר ומרוויח יותר פתאום יש לי שותפים סמויים ולא סמויים בממון שלי – הממשלה, ביטוח לאומי, הערייה, חברות הביטוח, הברוקר, מנהלי קרנות הפנסיה ואפילו על הרכב הצמוד ממקום העבודה מבחינה פיננסית ממש לא השתלם – בקיצור, כול העולם ובני דודו נגסו בהחלק הארי של הכנסותיי.
    הצבתי לעצמי תוכנית עבודה, לא קניתי דירה, גרתי בשכירות, למדתי לטפל ברכב, קניתי עגלה וחסכתי המון על ביטוח מקיף, עברתי לפריפריה והשכירות (מרוהטת קומפלט) ירדה בחצי, הארנונה ב 75%, קניות בשווקים חסכו לי למעלה מ 50%, לא הייתי נתון ללחץ חברתי ולא קניתי יותר בגדים ממותגים. בקיצור מהוצאות ליחיד ברעננה שהיו בערך כ 9000 לחודש ירדתי לפחות מ 4000 לחודש. ואתם יודעים מה? לא היה לי מחסור בכלום.
    בינתיים, תיק ההשקעות שלי הכפיל עצמו פי 10 – מ 200K ל 2M ב 12 שנים.
    ב 6 שנים האחרונות ביקרתי ב 29 מדינות שכוחות אל עם אוסף מצלמות ועדשות בשווי של למעלה מ 30K, ועדיין לא פדיתי אפילו אגורה שחוקה מהקרן. הכול שולם מהריביות ודיבידנדים מתיק ההשקעות שלי.
    לפני שנתיים גם קניתי דירה בצפון ועברתי לגור בה.
    למען הגילוי הנאות – אני מקבל כיום 1300$ מאנקל סם כול חודש ביטוח לאומי (Social Security) ובעוד שנה אקבל גם כ 1400 ש"יח לחודש מביטוח לאומי…

    חיי סגפנות זה לא בלקסיקון שלי, כול מה שאני מוציא זה עבור הנשמה שלי.
    ניתן לאזן בין פזרנות לבין מה שבחלט נחוץ לחיים מלאי תוכן וסיפק אישי.
    בנוסף, נתשתי מזמן את בית הספר הפולני שצריך לחסוך לדור הבא.
    מה? ילדים בגירים בני 30+ לא יכולים לתמוך בעצמם?
    הילדים שלי יקבלו רק את מה שלא אקח לקבר 🙂
    סוף שבוע נהדר.
    יוסי ק.

    • אתה זוכה ב"תגובת השבוע".

    • שלום יוסי,

      אשמח לשמוע על אסטרטגיית ההשקעות שלך אם תהיה מוכן לשתף.

      תודה על תגובה נהדרת.

    • יפה לך. למען "הגילוי הנאות" אוסיף שרק מיעוט אנשים יצליח להכפיל פי 10 את תיק ההשקעות שלו במהלך 12 שנה. גם תיק "שוקולד מריר" של הסולידית לא מסוגל לעשות זאת. מאחל לך מכל הלב המשך ליהנות מה"פנסיה" שלך והיה שמח בחלקך.

    • אל ניניו

      תגובה מעוררת השראה יוסי, התחברתי מאד, אצלי האסימון לעצמאות כלכלית נפל בשנת 2007 בהיותי בן 35 והתחלתי לפעול במרץ בכיוון, קניתי דירה להשקעה בתשואה גבוהה, פתחתי תיק השקעות בניהול עצמי ומהלכים נוספים.. 2 ברבורים שחורים ב2010 החזירו אותי שנים רבות אחורה והסיטו אותי מהיעד לפרישה מוקדמת, עכשיו אני מתחיל שוב.. עם הרבה אנרגיה ותכנית ברורה לפרישה עוד 10 שנים כשאהיה בן 52.

  12. שמוליק

    נהנתי מהתשובות המפורטות והבהירות לשאלות שפחות או יותר נתנו במה נאותה למה שאת מייצגת ומנסה להנחיל לאחרים. מבחינה טכנית מסקרן אותי אם קיבלת את השאלות מראש כדי להתכונן כראוי לענות להן. כי אם לא זה מעצים את ההערכה אלייך.

  13. הרעיון של "לחיות באושר לא מחייב לעבוד כמו חמור ולצרוך כמו חזיר" לדעתי עבר יפה בכתבה.
    מוכרח לפרגן לכתבה שלא היית מתנשאת, מעוותת או מסלפת כמו שבדרך כלל עיתונאים יודעים לעשות היטב.

  14. כתבה מעולה!!
    הרבה מרעיונותייך הם גם מחשבות והתנהגות שלי:]
    בעיקר חוויות רגשיות ורוחניות ופחות צרכניות..
    מסעדה זה רק אווירה,ואווירה אפשר להשיג בהרבה דרכים.
    מסכימה עם הכול חוץ מ:
    אבל ההתרגלות לנוחות מנוונת. והניוון חושף את הצרכן הטיפוסי לסיכונים מסיביים שנסים טאלב כינה "ברבורים שחורים". הוא נעשה שביר. הוא לא מסוגל להתמודד עם קשיים פיזיים כמו רעב, קור או מאמץ גופני. חוסר היכולת הזה הופך אותו לתלוי בסביבה – במזגן, במכונית, באנשים שיבשלו לו, יתקנו לו, ינגבו לו. ההתמכרות לנוחות מונעת ממנו לדחות סיפוקים, להבחין בין צרכים לתשוקות או לתכנן לטווח הארוך. נוחות מבצרת אנשים בהרגלים ובדפוסי מחשבה ישנים.

    לדעתי,אנשים במאות הקודמות סבלו הרבה,הרבה מאוד .קור,מלחמות כל 30 שנה,אונס ברחוב,השפלות והפליות לפי גזע,מין ,מעמד. זה לא הפך אותם לחסונים יותר.. זה טעות לחשוב ככה.
    ההפך ,האנושות בכל דרך מחפשת להתקדם,לחיות חיים בעלי איכות בכל מיני מובנים,הנוחות כלולה בתוכם.
    נכון,יותר בריא לרכב על אופניים.
    אבל קשישים,ילדים קטנים מאוד,נשים בהריון,נכים יעדיפו רכב\מונית\אוטובוס ,ולכן,זה מצוין שקיימות אלטרנטיבית.

    עוד נק' באותו נושא, אדם שחי בנוחות ויזרק לסביבה ללא משאבים יסתגל עליה מהר ! יותר מהר ממה שאת חושבת(יש על זה מחקרים טבעיים למשל פליטים שנזרקו מבתיהם ,והלכו לחיות בדיר חזירים עם עוד 6 איש בחדר קטן) אין צורך בצורה מלאכותית לגרות את עצמך ל"חוסר נוחות" כשזה יבוא את תתרגלי מהר מאוד.

    • אני חושבת שדווקא העובדה שאותם קדמונים שרדו את התנאים הקשים הללו מבלי להזדקק לנוחות מלאכתותית היא עדות מופתית לחוסנם. מה גם שהם הצליחו להעמידו צאצאים. אני, את וכל אדם אחר שחי היום הוא צאצא לאנשים חסונים ביותר שהצליחו לשרוד דורי דורות.

      לגבי קשיי הסתגלות – בהחלט יתכן. אבל אני טוענת שאדם שמתרגל אי-נוחות מרצון יסתגל מהר כפליים.

      • מחזיראור

        כך את טוענת, אבל את טועה.
        🙂

      • פעם נוספת אני נאלץ להסכים עם מחזיאור.
        הגבנו כבר פעם על זה שההטייה ההדונית פעולת לשני הכיוונים.

        אני רוצה להאיר שטענה כמו שנטענה בסיפא של התגובה עלולה אפעס
        להוביל לטענה שמי שמתרגל נוחות מרצון יסתגל לנוחות נוספת כפליים.

        בנוסף , למרות שאני מחשיב את עצמי לחבר באגודות חברי הבלוג אני
        רוצה לציין פעם נוספת שתרבות העשייה\יצירה כמו תרבות הצריכה מוערכת ביתר.
        עשייה היא פונקציה של מכונה שמצריכה הוראות הפעלה(אידיאולוגיה) והגדרות
        (זמן) אל מול גוף חי שהוא הווה, יש לו מקצב והוא צומח מפנים ולא צריך הוראות הפעלה מבחוץ.

        המילים מהפנטות ומומלץ להשתמש בהן בזהירות על מנת שלא נהפוך את עצמינו למכונות או דברים אחרים שאנינו.

        • התגובה מיועדת לגיא…

          אנחנו יודעים שניתן בקלות להסתגל לנוחות. על זה ד"א מתבססות חברות הכבלים כאשר מציעות ללקוחות שדרוג לחבילת פרימיום לתקופה מוגבלת חינם חינם – הן (החברות) יודעות שקשה להסתגל חזרה לתנאי בסיס…
          האינסטינקט שלי אומר שהסולידית צודקת בהנחה שאדם שאורחות חייו מוכתבים על ידי "משמעת מוכחת" (ע"י מקלחות קרות (והצמדות מודעת לסדרי עדיפויות) למשל) – יסתגל מהר יותר לתנאי לחץ… קשים.

          נשאר רק להראות זאת במחקר כמובן.

          מכיוון שדנים בבלוג הזה בשאלה ההישרדותית, אז את מי היית לוקח/ת כבן/בת זוג לאי בודד, מפונק/ת עם בגדי מעצבים או ג'דה/ג'ודוקא?
          לא תמיד יש זמן/שהות להסתגלות…
          הסולידית טוענת שאורח חייה שומר אצלה על ערנות מנטלית וממליצה על כך לאחרים, נסה בעצמך או שתראה שאתה נמצא באיזשהוא שיא מנטלי/פיזי/כלכלי בדומה לסולידית.
          אני בהחלט אשמח להעשיר את עולמי הדל (אני מתכוון לזה).

          • שמיל, תודה על ההזדמנות לתקן.
            הכוונה היתה להשוות יסתגל ו[יסבול] פחות במקרה של תרגול אי-נוחות מרצון לבין יסתגל ו[יהנה] יותר במקרה של תרגול נוחות מרצון. הדבר לא נכון לטווח הארוך לפי תיאוריית(*) "מירוץ ההנאה" ( חפש בגגוגל ופוסט של הסולידית)-
            "בני אדם נולדים עם סף אושר בסיסי מולד, שאליו הם חוזרים (מסתגלים) בטווח הארוך גם אם נסיבות חייהם משתנות באופן קיצוני, לטוב ול[רע]."
            ———————————————————————–
            אני מסכים איתך שלא תמיד יש זמן/שהות להסתגלות. אפשר גם לבנות בונקר אטומי למקרה קיצון אבל אז תמיד יכול לבוא צונמי , ומה אז?
            אבל זאת לא הנקודה ואני כמובן חומד לצון.

            אני פחות אוהב את הגישה שבעצם אומרת(בתת מודע אם תרצה) שראוי שנתכונן כל הזמן לאיזה עתיד בין אם הוא יופי-טופי או קודר שעלול לשבור אותנו. גישה כזו בעצם יותר מרומזת לך כל הזמן שאתה לא בסדר במצבך הנוכחי.

            בזן יש הבדל בין בודהא חי ובודהה מאבן : אם אתה מכה בודהה מאבן בחוזקה על הראש , שום דבר לא קורה , תוכל אולי לשבור את ידך , אבל אם אתה מכה בודהה חי , הוא יכול לומר "אאוץ" והוא עלול להרגיש כאב , כי אם הוא לא מרגיש משהו שהוא לא יהיה בן אדם . בודהות במסורת זאת הם בני אדם , הם לא רוחות טבע , הם לא אלים , הם גברים ונשים נאורים.

            כל דברי יכולים להיות מובנים כסותרים את משנתה של הסולידית אבל אין הדבר כך כלל וכלל משום שאפשר(ואפילו רצוי) ומומלץ לעשות את כל(נאמר רוב 🙂 ) הדברים המתוארים אך ממקור פנימי ולא מתוך אידיאולוגיה או הטפה ולא בשביל להשיג איזה שהוא דבר בעתיד אלא להשיגו בהווה.

            אני מאד מקווה שאני לא מnש ברור כי אחרת הרסתי הכל 🙂

            בקשר להצהרת העולם הדל אני יכול לומר בשלוש מילים :
            הרוצה להיות מעניין ,יתעניין.
            ———————————————————————–
            (*) שים לב שזו תיאוריה ולא השערה על כן היא אמורה להיות בנויה כך שאפשר יהיה להפריך אותה ע"י ניסוי. אם תחפש את הערך באקו-ויקי תראה שיש ניסויים שמאששים את התיאוריה.

  15. שאלות לעניין וגם התשובות ממוקדות וברורות. מי שקורא בין השורות מבין שמתחת לחריפות שלך את בחורה נחמדה.

    בעיני זו פילוסופיה שעיכולה והבנתה לעומק לוקחת זמן. כמו כל שינוי מחשבתי שמושרש עמוק. בהתחלה נוצרת התעניינות, אם שלילית או חיובית, מי שמתמיד מתחיל להבין את ההיגיון (אם הייתה התעניינות שלילית), אם ימשיך ימצא פתחים קטנים ליישום, ואולי בסוף אף יפעל לפי התיאוריה במלואה. כך שכל מגדף הוא פנסיונר צעיר פוטנציאלי אם יש לו התעניינות מינימלית.

  16. כרגיל מנוסח בצורה ברורה וחדה
    דבר אחד שאיתו אני בדילמה זה כל עניין החוויות . אני חושב שזהותו של כל אדם מתגבשת לאורך הזמן גם
    בתלות בחוויותיו , לכן להוציא את עניין החוויות זה משהו שכרגע אני לא באמת יכול לקבל

  17. סולידית יקרה,

    לא הפסקתי לחייך מהתשובות שלך (-:
    יותר מכל אני אוהב את הילד שעומד בשער, מצביע על המלך וצועק שהוא ערום !

    ש א פ ו ענק !

    יאללה מהפכה.

  18. נהנתי לקרוא !
    אני חושב שזה מאוד יפה שרוב הראיון איננו עוסק ב"כלכלה" כ"חישובים ומונחים" , אלא יותר בפילוסופית חיים.

    אנשים מכורים לפילוסופיה "הרסנית" שאת מתארת מאוד יפה – גישת ה"קורבנות" , ההנאה ממוצרים ואושר בעלי חלוף במקום הנאה "פנימית" , חוסר כבוד לזמן היקר לעומת הכבוד לכסף , הרצון שמישהו אחר "יושיע" אותנו , קידוש הרצון להידמות לאחרים וכו'.
    אני חושב שהפילוסופיה ההרסנית מלווה אותנו לא רק בתחום הכלכלי , אלא גם בתחום הבריאותי (אותו אני מכיר מעט) , ובתחום המשפחתי וכמעט בכל תחום.
    הבלוג שלך הוא בעיני "אי של שפיות" בעולם משוגע !

    גישת ה"קורבנות" והמסכנות היא בעיני הסרטן האמיתי של בני האדם. זוהי בסופו של דבר המחלה הכי קשה שאני מכיר. כי היא גורמת לאנשים לחפש את הפתרון במקום בו הוא לא נמצא. היא גורמת לאנשים לרחם על עצמם , להפוך לאומללים ולאמלל אחרים , במקום לקחת אחריות , להילחם ולצמוח דרך כך.
    האופי של הבלוג שלך , הוא אופי של "לוחמת" – ולא פלא שאת מתרגלת אייקידו !

    עם זאת , מנסיוני האישי (כמטפל) רוב האנשים כנראה לעולם לא יהיו לוחמים.
    כוחות פסיכולוגיים ותקשורתיים אדירים סוחבים את רוב האנשים לגישת הקורבן המסכן – בכל תחום. זה גם התקשורת , זה גם הדת , זה גם ההרגשה של "להיות צודק" ועוד. כל זה משאיר אותנו כאנושות – מסוכסכים ביננו , נלחמים במלחמות מטופשות , חולים , מסכנים , מכורים . . .
    אני מקווה שהמסר המדהים והכל כך נכון שלך יצליח לחלחל לאנשים , ולהפוך את העולם למקום טוב יותר. לא רק מקום טוב יותר מהבחינה הכלכלית , אלא מקום טוב יותר בכל תחומי חיינו.
    תודה !

  19. ראיון מעולה. אני הגעתי למסקנות דומות לפני כ-10 שנים. פרשתי מעבודה מלחיצה אבל מאד מתגמלת בגיל 57. אני נהנה מכל רגע, חי חיים שקטים אבל מלאיי תוכן שמתאים לי. במבט לאחור אני לא מצטער לרגע.

  20. שימי עפיפונים

    שוקולד מריר יקרה !

    הזכרת לי, יש שוקולדים מחברה בשם פריי, (תוצרת שוויץ) ומידי פעם יש מבצעים פסיכים של 85% קקאו ב 4.90 שקלים. שווה לעקוב בסופרים וכשמגיע המבצע לקנות כמות היסטרית. (בכל פעם שיש את המבצע הזה אני מעמיס כ – 2 קילו שוקולד)

    בטח את כבר מכירה את זה… ועכשיו גיליתי לכולם את הסוד שלנו להשגת שוקולד מריר איכותי במחירי רצפה… כל המדפים יחוסלו…
    🙂

    שימי

  21. החייאת

    לפחות בדבר אחד את לא אומרת את האמת. אופניים זה לא בילוי חברתי , בילוי חברתי זה עם חברה כלומר עם עוד אנשים, נראה לי שזה משהו שחסר לך מאדמאד מאד מאד

    • לא מפתיע שזה הרושם שאתה מקבל. אדם מוחצן, עם צורך אדיר בקבלה חברתית, לעולם יחשוב שלאדם המופנם "חסר" משהו. בדיוק כשם שהצרכן הממוצע סבור שאני מקריבה קורבן בכך שאני לא שורפת כסף על חפצים וחוויות. בתמצית – זו הקרנה קלאסית של הצרכים האישיים שלך על אחרים. גם אני חוטאת בזה — עד גיל מבוגר יחסית נהגתי לחשוב שכל האנשים נולדו עם יכולת חשיבה ביקורתית והטלת ספק. well, well, surprise surprise.

      אגב, התייחסתי לעניין החברתי בפוסטים קודמים, לדוגמה כאן וכאן.

      נ.ב: מוזמן לגגל "קבוצות רכיבה". הנה, תן לי לעזור.

  22. הנאה צרופה לקרוא את הראיון!
    שנים של הבנה שלי על כל מה שאת אומרת בלי לדעת כל כך הרבה על כלכלה, פיננסים והשקעות.
    אבל הבנה עמוקה שהחברה שלנו חולה שאנשים חיים כמו זומבים צרכניים חסרי שובע ותכלית הגיונית.

    לאורך הדרך הבנתי את זה כל הזמן אבל יש קושי עצום להתנגד לחברה הקפיטליסטית, צרכניסתית, מעמדית שאנו חיים בה.
    על מנת להוציא את עצמך מזה זה מעבק עיקש, מתיש ואף לא ״נורמאלי״ בעיני כל החברה.
    על זה אני מעריץ אותך.

    אני כמובן מודה לך על על הבלוג שלך הוא כמו חמצן לי ולאנשים הרבים שמבינים את הצד הפילוסופי אבל מתקשים לארגן ולהצליח לישם את השיטה בצד הכלכלי ההשקעתי ואת כמו אור ביקום חשוך שנותן לנו את האפשרות לישם את מה שאנחנו יודעים שצריך לעשות.
    תודה רבה לך

  23. אני מזדהה עם הרצון להגיע לעצמאות כלכלית שאר הנקודות אינן קשורות לרצון הנ"ל אלא לפילוסופיה אישית/נטיות/העדפות של הסולידית

    כלומר להיות DINK / לא להחזיק ברכב/ להימנע ממסעדות/ מקלחות קרות לחיזוק עצמי/ לא לצאת עם בני זוג ששונים ממך וכדומה אינם נגזרים כחובה מהשאיפה של עצמאות. מי שרוצה ייאמץ את "השיטה" במלואה, אני באופן אישי לא מחפש גורואים

    ברור שחשוב לתמחר את עלות סיגנון החיים שלך (שנוסע מהעדפות האישיות שלך) ומכך להבין מה ידרש מבחינת חסכון ושנים כדי להגיע לאותה עצמאות

    יש לי הערה לגבי הליברטיאניזם האיאן ראנדי – רוב המדינות בעולם מתערבות בחיי אזרחיהן, הצורה הבולטת היא עצם גביית מיסים

    אין מה לעשות יש שרותים כגון בריאות / צבא / חוק/משטרה שלא יקרו ללא ניהול של המדינה וזה מצריך מסים
    מדינות שממעטות בכך הן או איי קיימן שמשמשות מקלט מס או רפובליקות בננה בעולם השלישי
    כאשר המדינה (שמטרתה להועיל לכלל האזרחים לדעתי) מתערבת אז לפעמים היא כופה דברים שלא נעימים ופוגעים בקבוצה אחת או אחרת

    הפנסיה היא דוגמא לכך והסיבה ההגיונית היא לצמצם נטל מסים או דרדור של כלל החברה לכיוון רפובליקת בננה
    באותה מידה חוק חינוך חובה (חינם?) הוא התערבות אבל לא שמעתי קריאות לבטל אותו
    גם לימוד מסובסד באוניברסיטה הוא חוצפה אבל אז אולי לא היינו מדסקסים כאן כי לא היינו מספיק משכילים
    בקיצור המדינה מנסה לדאוג לכל האזרחים: משכילים כבורים, גאונים כטיפשים, בעלי מודעות עצמית כמנותקים
    כי זה תפקידה בתור "קבוצת רכישה" אפשר להתווכח מה מידת ההתערבות הראויה או ההצלחה אבל תמיד תהיה התערבות ובטח שרצוי כלכלית לנצל בתבונה כל יתרון שהמדינה מציעה גם כשזה לא באידאולוגיה של האזרח , פטור ממס על פנסיה זה לא משהוא שאני מוותר עליו, תשלומי מעסיק מהברוטו זה בטח יתרון, 18.33% מהברוטו הפרשות לפנסיה שווים (אחרי מס בריאות וביטוח לאומי) ל כ 36% מהנטו של חיסכון , אם מדברים על 80% חיסכון מהנטו לשם השגת עצמאות אז מדובר על הקטנת החסכון מהנטו של אדם עובד לכ 44% וזה משפר דרמטית את איכות החיים של רוב האנשים שבהעדפות שלהם יש: מסעדות ,סרטים ונסיעות לחו"ל, רכישת דירה

    נקודה נוספת שעלתה בפוסט אחר היא התנגדות הסולידית לביטוחי בריאות קבוצתיים , באומרה שהעובד נאלץ לעבוד אצל המעסיק בגללם, אימרה ממש משונה, אף אחד לא מכריח- אנשים יבחרו לעשות את מה שמשתלם להם מה גם שאפשר להמשיך את הביטוחים באופן פרטי (בעלות הרבה יותר יקרה) גם בארה"ב אנשים מקבלים החלטות לגבי קריירה בין השאר לפי תוכנית הבריאות והפנסיה שמציע המעסיק וזה שיקול כלכלי לגיטימי ,
    הבעיה בביטוחים הקבוצתיים של מקומות העבודה היא שרוב העובדים לא מבינים את תנאי הביטוח ואז הם מופתעים לרעה מתוך בורות בייחוד בפרישה או כאשר המעסיק מפסיק את התוכנית.

    בקיצור יש הרבה פנים לעצמאות ומספר דרכים להגיע ללא צורך באימוץ הגישה הקפיטליסטית איאן -ראנדית אנטי צרכנית כצו קטגורי אלוהי

    • למען הסר ספק, אין לי יומרות להיות גורו 🙂 אילו היו לי כאלה, היית רואה אותי קודחת בכל חור אפשרי (למעט ערוץ 1 וקול ישראל, כל כלי תקשורת דומיננטי במדינת ישראל ביקש לראיין אותי).

      בבלוג הזה אני מספרת מה *אני* עושה. קח מה שמתאים, זנח מה שלא מתאים. כפי שהשכלת להבין בעצמך, יש הבחנה ברורה בין ההשקפות האידיאולוגיות שלי לבין סגנון החיים שלי, והשניים אינם בהכרח תלויים בזה בזה (אם כי מובן שלא ניתן לחיות כפי שאני חיה במדינה שלא מכבדת את זכות הפרט לקניין).

      רוב הליברטריאינים יסכימו איתך שתפקיד המדינה לספק שירותים חיוניים לאזרח ובראשם ערבות לבטחונו הפיזי ואכיפת החוק. הוויכוח הוא על היקף השירותים הללו. אני לדוגמה טוענת שהמדינה לא צריכה לממן ייצור המוני של תארים אקדמיים.

      • המדינה מלא באמת מייצרת המוני בעלי תואר ראשון
        המוני אזרחים מעונינים בתואר ראשון יצרו שוק פרטי ויקר של מכללות

        ובכלל בלי המוני המשכילים
        אולי היו פחות גולשים באינטרנט וקוראים לבלוג
        חבל לנסר ענף עץ שיושבים עליו .. 🙂

        • המשוואה "אוניברסיטה = רכישת השכלה" אינה נכונה. האוניברסיטאות בימינו הן לא יותר מספקיות כרטיסי כניסה לשוק העבודה בישראל (צווארון לבן, כמובן). ככאלה הן הידרדרו לרמה שהן היום לא יותר מסתם עוד תחנה בסרט הנע של הישראלי הטיפוסי בדרכו מהעריסה לקבר. 95% מהידע ניתן לרכוש עצמאית דרך למידה מספרים.

          • למדת באחת האוניברסיטאות הנחשבות בעולם ואת עושה תואר שני ברכיימן. מדוע לא לרכוש את הידע הזה עצמאית?

          • יופי, אני שמח שניתנה לי הזדמנות להסכים ( יותר כיף מלהיות פארטי פופר)
            כל המוסדות הללו (כולל כמובן מקומות העבודה) עובדים לפי "תורת השלבים"
            – תמיד יש רק עוד שלב/שלב אחד להתקדם אליו ואז הכל יהיה בסדר. כמובן שעכשיו בזמן הנוכחי הלקוח לא מספיק בסדר, הוא לא מבין מספיק עכשיו, הוא צעיר ירוק וכו.. רק באיזה עתיד לוט בערפל הוא יתקבל ויהיה משהו.

            הנה זה מה שקורה בד"כ
            לחברה הטובים
            שמאמינים בשיטה יותר מידי.

            אגב, בזן בודהיזם יש את האפשרות להגיע למשהו תוך שלוש שניות.
            זה יכול לקחת גם שלושים לשנה למי שרוצה אבל תמיש יש את האופציה שהנה עכשיו זה קורה. יש קריצה 😉

          • 1אני כיוונתי לכך שלמיטב הבנתי מירב הסטודנטים לומדים על חשבונם במוסדות פרטיים ואין מדובר ההכוונה של המדינה אלא ברצון חופשי – מוצדק או לא זה כבר עניין אישי

            2. סטטיסטית מספר האוטודידקטים האמיתיים הוא פחות מאחוז באוכלוסיה – לא כולם הם אינשטיינים שבוחרים לעבוד במשרד פטנטים משעמם כדי שיוכלו להמציא בשקט את תורת התייחסות על חשבון המדינה ..
            ולכן סטטיסטית יש מתאם בין השכלה ללימודים אקדמיים במוסדות ראויים

      • היי סולידית,
        בתור קורא קבוע של הבלוג מעניין אותי איך את מיישבת בין אמונתך הליברטריאנית לבין סגנון חייך (שאותו אני מקבל לחלוטין, שלא ישתמע אחרת).
        לראייתי, היכולת שלך לחיות בזול מאוד מבוססת רבות על העובדה כי רבים מהשירותים אותם את צורכת מסופקים על ידי הממשלה בחינם או בסבסוד מסיבי וזאת באמצעות גביית מיסים. היות ושירותים אלו מסופקים לכולם, ואילו את משלמת מיסים מועטים, את יוצאת נשכרת מהתערבותה הרבה של הממשלה בחיי האזרחים.
        לדוגמה:
        – הממשלה היא הסוללת את הכבישים ואת דרכי האופניים שאת משתמשת בהן
        – הממשלה מפעילה ומסבסדת תחבורה ציבורית בה את משתמשת, למשל, כדי לנסוע ליער ביריה
        – הממשלה, למעשה, גם נטעה את יער ביריה וגם מתחזקת אותו נקי, (יחסית), מה שמאפשר לך ללקט שם פטריות
        – הממשלה מספקת ביטוח בריאות ממלכתי מקיף וזול, המאפשר לך השלמה צנועה יחסית בביטוח פרטי
        בעולם ליברטריאני, כל הדברים האלו היו עולים כסף. נכון, לא היית משלמת מס רווחי הון, אבל העלות של השירותים האלו היתה כנראה עולה בהרבה על הכסף שהיית חוסכת מכך… ליברטריאניות טובה הרי לעשירים ולא למעוטי ההכנסה, שכן היא מותירה יותר כסף בידיהם ופחות שירותים ביד העניים. לכן בעיני יש ניגוד בין צורת החיים שלך לבין השקפת העולם הזו. למעשה אני לא חושב שיכולת בכלל לחיות ככה במדינה ליברטריאנית.
        מה דעתך?

  24. כמה מעורר השראה לקרוא אותך תמיד. תודה!
    האם את/אתם מכירים תא משפחתי עם ילדים וההוצאות הכרוכות אשר הצליח לעשות את המהלך הנ"ל?
    אני עוד בגישושים אחר הדרך המתאימה.

    • הי שחר,
      אני אם חד הורית לשני ילדים.
      לפני כמה חודשים התוודעתי לבלוג הנפלא הזה, שכנראה הגיע בזמן שאני מסוגלת להבין ולהפנים אותו. ההכנסות שלי בחודש – 18,000 ש"ח.
      מתוך ההכנסות החודשיות אני מוציאה:
      קניות – 2000 ש"ח (500 ש"ח בקניה. אם זה עובר משאירים בסופר את מה שלא צריך),
      חוגים – 900 ש"ח (חוג אחד יקר אבל חשוב לי)
      שכירות – 3500 ש"ח
      חשבונות – 1300 ש"ח
      דלק – 500 ש"ח
      ביטוחים וכו' – 400 ש"ח.
      זהו. כל השאר הולך לחיסכון.
      התנתקתי מהכבלים (הילדים קיבלו את זה יפה ממה שחשבתי), התחלתי לתלות כביסה במקום לייבש במייבש, הפסקתי לקנות שטויות ולאכול בחוץ – מבשלים בבית ביום שישי לכל השבוע. התחלתי ללכת ברגל לכל מקום – למרכז העיר, לעבודה. אני עדיין משאירה את הרכב כי יש לי נסיעות מדי פעם למקומות מרוחקים, וגם העבודה מממנת את הביטוחים לרכב, כך שההוצאות עליו לא מכבידות מדי.
      לגבי השקעות – מכיון שאני כבר לא צעירה (40) וצריכה את הכסף בטווח לא רחוק מדי (5-10 שנים), אני בכל זאת מנסה לתזמן את השוק ומחכה שהבורסה תיפול כדי להיכנס וליישם את מה שלמדתי כאן 🙂
      ומשפט אחד לדורין, תודה רבה, אני לומדת ממך המון.

      • זוג עם 2 ילדים. ההכנסה המשותפת עומדת על כ-23,000 שח.
        מתוך זה חיים על משכורת אחת ואת השניה חוסכים.
        החשבון (הוצאות קבועות* שלי עומד על –
        גנים 3600 בחודש
        שכירות + מיסים 4000 בחודש.
        אין טלויזיה
        אינטרנט – 100 שח (תשתית+ ספק)
        רכב – קטנוע 125 סמק + מכונית.
        ביטוח רפואי לכולם – כללית מושלם 130 שח בחודש.
        יש חוג לגדול 250, יש חדר כושר לאשה 200
        היתר נע ונד.
        אהה. כן.
        בני 36.

        • אמיר,
          כל הכבוד לך ועוד יותר לאשתך. אם אתם חוסכים כ- 50% מסך ההכנסות החודשיות אתם יכולים לשמש דוגמא למשפחה שפויה, הפוך מהמוני עם ישראל שרץ לקניונים להעמיס עוד ועוד חובות אשראי וזועק בכל הזדמנות שאין לו והממשלה אשמה…

        • איך בדיוק אתם חוסכים חצי משכורת?
          הרי רשימת ההוצאות שלך לפי מה שכתבת מגיעה ל-11000 ש"ח בערך אבל לא הכנסת כאן אוכל, בגדים, חומרי ניקוי. על זה אני מניח שיש להוסיף עוד 15% לכל מיני הוצאות משתנות.

          • ציינתי הוצאות קבועות
            3600+4000+100+130+250+200 = 8280.
            קטנוע 125 סמק – ביטוח של 2587 + 500 שח בשנה, שותה ליטר דלק 1 ל-50 קילומטר (כ-140 שח בחודש) טיפול קטן וגדול בשנה 1000 שח.
            העבודה משלמת 200 שח (אחרי מיסים) נסיעות
            כלומר 3087+1680+1000 = 5767 נוריד החזר מעבודה = 3367 > 280 שח בחודש.
            הרכב הוא שנת 1997, החזרים מהעבודה של האשה (ביטוחים, טסט) – 360 שח תדלוק חודשי.
            שכחתי 35 שח לסלולרי של האשה (שלי מהעבודה).
            נגדיר את זה עד כאן כ-קבוע
            8280+35+280+360 = 8955.
            אם הגדרתי את הכנסתנו המשותפת כ-23,000 (יש חודש יותר, יש חודש פחות) אז ה-50% הוא 11500.
            כלומר, נשאר לנו 2550 שח לקניות בסופר/עם הילדים וכו'.

            עכשיו, אני לא אשקר ההורים עוזרים – אם בארוחות שישי אצל המשפחה, אם בלקנות לנכדים בגדים (אני לא אקח מסבתא את הכיף).
            ההבדל הוא שפגשתי אנשים שההורים עוזרים להם ולכן הם מרגישים שאפשר לשחרר את החגורה.

            נ.ב.
            ציינתי באחת התגובות שאני מתנדב בפעמונים.
            אז כן, לנהל תקציב אנחנו יודעים.

      • נראה לי שבנושא הרכב לא החשבת את כל ההוצאות: חסרים: ירידת ערך הרכב (לפחות 1000 ש"ח לחודש לרכב חדש), ביטוחים וטסט (אם את מקבלת אותם מהעבודה צריך לבדוק אם את מקבלת אותם לברוטו או לנטו).
        את מקבלת קרן השתלמות? אם כן זה צריך להיות בצד ההכנסות.
        נראה לי שמידי פעם יש הוצאות בלתי צפויות כך שנראה לי שכדאי להוסיף 10%-20% לחישובים.

  25. כיף לקרוא.. תמיד נותן מוטיבציה בימי עבודה קשים.. יש איזה אור בקצה המנהרה 🙂

    תודה.

  26. עמוס מהמרכז

    מעורר השראה.
    תודה,

  27. הי
    בחודשים האחרונים אני שם לב בצורה הרבה יותר מוקפדת לכסף שלי ומה קורה איתו, וזה לגמרי בזכות הבלוג שלך שהוריד לי כאפה די רצינית. יש לי התלבטות עם עצמי. אני עכשיו עצמאי וצריך להפריש כסף לפנסיה. בתפיסתי, אני לא מאמין שהמדינה תוכל לממש את הכספים שאחסוך, ותהפוך אותם לכסף לעת זקנתי. המטבע יחלש, הקופה תגנב, תוחלת החיים תעלה וכו' וכו' – בקיצור, אני חושד בפנסיה מאד ואם אני מסתכל עליה כמכשיר פיננסי (ולא מכשיר להרגעה ריגשית), זה נראה לי כמו סיכון מאד גדול וששווה לשלם את מה שחייבים על פי חוק ולא שקל יותר ולהיות אדון לכסף שלי ולאיפה שאני מפקיד אותו. מה את חושבת על זה?

    • יאיר. יש לך פתרון
      תפקיד את המקסימום המותר ע"פ חוק לקרן השתלמות בה תרכוש רק ני"ע זרים הנקובים במט"ח.
      את השאר הפקד חשבון אישי חייב במס בבית השקעות.

      לא תחסל את סיכון מעילה/ גניבת הכסף,. אבל כן תחסל את הסיכון שאתה רואה בשקל ותצמצם את הסיכון שהמדינה תלאים את הכסף שלך.

    • מחזקת את דבריו של c19751. אתה יכול להפקיד עד 18,480 ש"ח לקרן השתלמות במעמד עצמאי ולהנות מפטור מלא ממס רווח הון על הרווחים שיצטברו בקרן (בנוסף להטבת מס הניתנת על 7% מהכנסתך החייבת, הן כזיכוי והן כניכוי). לא יכולה לחשוב על סיבה טובה לא לעשות זאת — זה כסף חינם. בנוסף, בניגוד לקרן פנסיה, את קרן ההשתלמות תוכל לפדות לכל מטרה בעוד 6 שנים מעכשיו.

      • שמחה לדעת שהתאוריה של הסולידית תפסה תאוצה, רבים הולכים בעקבותיך, וכמוהם גם אני ובני משפחתי, יישר כוח.

    • איש (3718)

      יאיר,

      ההשקעה "הריגשית" שלך מאד מסוכנת ("הקופה תגנב … אני חושד בפנסיה"). עם כל הכבוד לכותרות בעיתון, מי שישלם לך פנסיה (ומשלם היום פנסיה לאלפי אנשים) אלו המדינה וקרנות הפנסיה, ולא העיתון. לכותרות בעיתון אין מחוייבות לכלום. אפילו לא לאמת. רק לרייטינג. צריך להבין בתחום כדי לברור המוץ מהתבן.

      לפני שאתה רץ לבצע המלצות אנונימיות בפורום שב ללמוד את הנושאים הבאים:

      1. קרן פנסיה והפרשות אליה, כולל תקרות זכוי\נכוי מס שמקבלים
      2. קרן השתלמות ונכוי המס שמקבלים
      3. מושגים בסיסיים בבורסה והשקעות (כולל הבלוג הזה).

      אם עברת את תקרות המס להפרשה לקרן פנסיה והשתלמות, מן הסתם אתה במצב טוב. אתה בהחלט יכול לשקול השקעה דרך הבנק או חשבון בבית השקעות. לפני שאתה מתחיל למד היטב את הנושא. אל תתפתה למסחר קצר טווח, ושקול קרנות או תעודות סל רחבות ככל האפשר (ראה המלצות טובות בבלוג זה)

  28. היי.נחשפתי לאחרונה לבלוג שלך.וממש האיר את עיני בהרבה מאד תחומים וחיזק את השקפת החיים שלי שמאד דומות לשלך.שאפו על האתר והבלוג.אשמח להמשיך לקרוא את דבריך המחכימים

  29. שומר הפנסיה

    אני מנצל את המקום כדי להפנות את תשומת לבכם לסיכון הבסיסי שבכל קרנות הפנסיה: אין התחייבות לתשלום כלשהו ואף לא למועד תחילת התשלום. היום מדברים על גיל 67 – סביר שתוך זמן לא רב גיל הזכאות יועלה לגיל 70 (כמו בביטוח לאומי)
    קרן פנסיה אינה מתחייבת לדבר אלא לחלוקת היש בין חבריה על פי הערכות מנהליה (לאחר שהביאו בחשבון את הנתח שלהם, כמובן , נתח שיש לו נטיה להישמר או לגדול בעוד שזכויות העמיתים כפופות לאפשרות צמצום).

    • איש (3718)

      שומר הפנסיה,

      בוא נהיו מאוזנים קצת לגבי קרנות הפנסיה:
      1. יש נכוי ממס על הפרשות לקרן פנסיה עד תקרה
      2. 30% מהכסף מופקד באגח מיועדות שנותנות מדד+4.86%
      3. קרן הפנסיה תשלם לך ו\או לאלמנתך קצבה על תום החיים, אף רמאי או עברייין או אפילו אחד הילדים לא יוכל לגזול זאת ממך (בניגוד לדירות להשקעה או חסכון פרטי שכשתגיע לגיל זיקנה 70-80 ולא תהיה בשיא אונך וחריפותך תראה איך כולם לוטשים לו עיניים)

      גם אם תחסוך בעצמך, תצטרך להסתפק במה שיש ולפי תוחלת החיים שלך.
      תמיד יש מה לשפר, אבל התארכות תוחלת החיים וירידת הריבית העולמית זה לא אשמת קרנות הפנסיה (וגם לא אשמת ביבי או שרה).

  30. הערה לגבי "חיה על חשבון אחרים":

    תקציב המדינה מתבסס במידה רבה על כספי המסים של התושבים (מסי חברות הם המיעוט). אם נניח 10% מהתושבים ינקטו מה שאת מציעה, יצמצמו את צריכתם ויצאו לפרישה מוקדמת, המדינה צפויה להיכנס לגרעונות כבדים. נניח שאותם 10% מקבלים החלטה על ERE בגיל 27, והם מגיעים לכך בממוצע תוך 20 שנה, כלומר לא אגרסיבי במיוחד. הם יפסיקו לעבוד אם כן בגיל 47. כלומר בערך חצי מתקופת העבודה שלהם בשכר פשוט לא קורית. המדינה מפסידה מכך באופן ישיר מס הכנסה על שכרם במשך חצי מתקופת ההעסקה שלהם, וזה שקול לירידה של 5% מגביית המס, בהנחה שיש להם שכר ממוצע. למעשה הירידה תהיה גבוהה יותר, כי מי שיגיע לכך הוא בממוצע בעל משכורת גבוהה מהממוצע. לצורך העניין, בקרב אותם 10% לא יהיו כנראה אנשים ששכרם הוא החציון כי קשה מאוד לחיות על חצי מ-5500 ש"ח.

    מעבר לפגיעה בגביית מס הכנסה, הירידה בצריכה תפגע משמעותית בהרבה הכנסות ממסים אחרים, למשל מע"מ על כל המוצרים שאדם צורך. בפרט, פחות בעלות על מכוניות (מס קנייה) ופחות צריכת דלק (בלו וכו') יהיו משמעותיות, שוב כי מדובר ב- 10% שהם חזקים מהממוצע, קונים יותר מכוניות חדשות וכן הלאה.

    לירידה הצפויה הזו בהכנסות המדינה לא נלווית ירידה צפויה בהוצאות המדינה, למעשה ההפך הוא הנכון. לא צפוי להיות שינוי משמעותי בהוצאות הביטחון, החינוך, דתות וכו'.

    לעומת הוצאות המדינה הקבועות יש הוצאות אחרות שעלולות לעלות כשאנשים ישנו את אורח חייהם: למשל, יידרשו שיפורים בתחבורה הציבורית אם עשירית מהאוכלוסייה תפסיק שימוש ברכב פרטי ותידרש לאלטרנטיבות אחרות, נניח עוד צאות ק"מ של נתיבי אופניים. .

    כלומר, אפשר להסיק שככל שיותר אנשים יעשו שינוי שכזה, כך המדינה תצטרך להתנהל אחרת כדי להתמודד עם הגירעונות הצפויים. ייתכן שהיא תצליח למשל לקצץ את תקציב הביטחון (עד עכשיו זה לא ממש קרה) אבל סביר מאוד שהיא תקצץ שירותים נוספים לאזרחים, למשל בריאות. זה אומר שמודל ההוצאות שלך עתיד להשתנות כי תצטרכי לממן דברים שהם כיום חינם או חצי חינם (בריאות, חינוך, כבישים, משטרה).

    שימי לב שלא התעלמתי מהעובדה שכבר שילמת מס הכנסה בשנות עבודתך, שאת משלמת מס רווח הון בשנות פרישתך, וכדומה. אבל פשוט אין די בכך אם את מכווצת את שנות העבודה באופן דרסטי. פועל כאן מנגנון אופורטוניסטי שאפשרי אצל פרטים בודדים אבל ייכשל אם יופעל אצל חלק משמעותי באוכלוסייה, החל ממספר אחוזים יחסית קטן. וכן פועלת כאן תורת המשחקים, רק שבינתיים את מנצחת במשחק. אגב בעיני הניצחון שלך מאפשר לך לחיות חיים שלא הייתי בוחר בהם, אבל זה כבר עניין של העדפה אישית.

    • "כלומר, אפשר להסיק שככל שיותר אנשים יעשו שינוי שכזה, כך המדינה תצטרך להתנהל אחרת כדי להתמודד עם הגירעונות הצפויים."

      בדיוק! בעיני זו דרך יעילה הרבה יותר לגרום לשינוי בסדר העדיפויות של המדינה מאשר, נניח, להצביע בקלפי אחת ל-4 שנים ולהמתין שהקול שלי ייסחר בהסכם עודפים בין אגומניאק 1 לאגומניאק 2.

      • זה לגיטימי כמובן, אבל עיקר מה שניסיתי לומר הוא שלאחר שיתבצע שינוי כזה בסדר העדיפויות, ככל הנראה ההוצאה החודשית שלך תעלה, כלומר ההון שצברת כבר לא יספיק ל-25 שנה.

    • לעודד, חלק לא מבוטל מהוצאות המדינה היה פוחת מאליו אם אורח החיים של הציבור היה משתנה לכיוון פחות צרכני.

      למשל, "אם עשירית מהאוכלוסייה תפסיק שימוש ברכב פרטי" כמו בדוגמה שלך יהיה אפשר להשקיע הרבה פחות בסלילת כבישים חדשים ובתחזוקת כבישים קיימים, איכות האוויר תשתפר ובעקבותיה בריאות הציבור, כמות תאונות הדרכים תפחת, יהיו פחות פקקים (מה שיגביר את פריון העבודה) ועוד.

      ייצור החשמל יפחת, וגם זה יפחית מהוצאות המדינה (החשמל מסובסד למעשה) וישפר את איכות האוויר, ועוד.

      יש להניח שחלק גדול מן הפורשים יתנדבו במסגרות שונות, ובכך יתרמו לאינטרס הציבורי איש איש בתחום עניינו. זה יעזור לילדי עולים, אחר יתנדב במשטרה, שלישי יסייע לקשישים ורביעי יתנדב בוועד בית הכנסת. יהיה בכך כדי לחפות על ירידה מסוימת בשירותים החברתיים.

      עוד אוסיף שממילא אחוזים לא מבוטלים מהאוכלוסייה נמצאים מחוץ למעגל העבודה שלא מרצונם, בוודאי בגיל מבוגר יחסית. כך שכל אדם שבוחר מרצונו לפנות את מקום עבודתו בגיל 40, עושה בעצם שירות לאדם אחר שזוכה בו.

      "לנהוג כמו דורין" אין פירושו לפרוש בגיל מסוים, אלא פירושו לשקול את הטוב עבורך, גם מחוץ למוסכמות החברתיות שהורגלנו בהן של עבודה מגיל 20 עד גיל 65. אין מה לחשוש לעתיד החברה כיוון שהרוב המכריע של מי שינהג כך לא יגיע לאותן הכרעות כמו אלה של דורין.

      • כמו כן, אם אנשים יבחרו מרצונם לגור בדירות קטנות זה יתרום רבות לאינטרס הציבורי של שמירה על משאבי הקרקע. הדירות יהיו זולות יותר, ויישארו יותר שטחים פתוחים (אינטרס ציבורי שקשה לכמת).

    • לעודד..
      קשה לי להאמין שמרבית האוכלוסיה תפעל בצורה הזו, ואני מדבר גם על החלק המשכיל והמלומד של האוכלוסיה שראיתי במו עיניי איך הם מוותרים על החופש שלהם בשביל ה"שופוני".
      אפילו דורין עצמה לא חיה כך מגיל אפס וגם היא צורכת במובן מסויים את חלק מהמותרות הקיימת בשוק.

      איך שלא תסובב את הסיטואציה אין לאנשים דרך להתחמק. מי שבוחר לצרוך מעבר ליכולתו דברים חסרי ערך שישאירו אותו עומד במקומו – יסבול. מי שלא עושה זאת, לא חייב לאף אחד כלום ויותר מזה אף אחד לא יכול לבוא אליו בטענות על כך שבחר לגדל את הפלפלים שלו בעצמו ולא לקנות אותם.

      ודבר נוסף לגבי שינוי – כן, כמו שהאזרח מתנהג בצורה שונה כך גם המדינה בעקבותיו וכך גם הכלכלה שתמציא את עצמה מחדש כנראה.

      אחלה ראיון, והעדפתי לקרוא אותו כאן ולא שם 🙂

      • ברור שרק מעטים יעשו שינוי כזה. ניסתי לראות לאן הדברים ילכו במקרה ההיפותטי שבו מספר אנשים לא זניח יעשו שינוי קיצוני כזה באורח חייהם.

        אני מבין שיש לך משהו נגד הארץ. ובכן הריאיון הזה שרובו לא פורסם שם הוא רק חלק מהכתבה שכן פורסמה, והיא מעניינת מאוד ולגמרי שווה קריאה, גם אם אתה לא אוהב את האכסניה.

  31. שאלות לסולידית:
    1). איך אפשר בשיטה כזו לפרנס משפחה בת 3 ילדים?
    נתייחס להוצאותיך שהן בערך 1500 ש"ח לשכר דירה + 2500 ש"ח הוצאות נוספות. לבן זוגך הוצאה דומה. כבר הגענו ל-8000 ש"ח הוצאותיהם של 3 ילדים יגיעו בודאי ל-4000 נוספים (1300 ש"ח לילד זה בהחלט סביר אם את מוציאה 2500 ש"ח על עצמך). כלומר הגענו ל-12000 ש"ח לחודש.
    כדי להגיע לסכום כזה צריך לצבור 3.6 מליון ש"ח (בהנחה שנקבל ריבית ראלית שנתית של 4%). בשביל זה צריכים בני הזוג לעבוד 18 – 19 שנה (בהנחה שהם מרויחים 10000 ש"ח נטו לחודש שזו משכורת גבוהה) לפני שהם מקימים משפחה. אם מתחילים לעבוד בגיל 24 (אחרי צבא ואחרי כמה שנות לימודים (כי כדי להרויח משכורת טובה צריכים ללמוד מקצוע)) אז אפשר להביא ילדים רק בגיל 42 – 43 וזהו גיל מבוגר. רוב האנשים ירצו להביא ילדים 10 שנים לפחות לפני כן.
    אז איך מפרנסים בצורה כזו משפחה ישראלית ממוצעת? מהו הפתרון שלך למקרה כזה?
    2). האם הבאת בחשבון שיתכן שהמדינה לא מודדת את המדד בצורה נכונה והמדד האמיתי גבוה יותר מהמדד שמפורסם הלמ"ס? יש כאלו שטוענים שזה המצב. בכל אופן שהייתי ילד הורי פרנסו משפחה בת 4 נפשות מסכום ששווה היום ל-4000 ש"ח (הדירה היתה שלנו ולא היה צריך לשלם שכ"ד ולא משכנתא). אנחנו לא נחשבנו לעניים אלא היינו במקום טוב באמצע. היום צריכים לפחות סכום כפול (את ובן זוגך (2 אנשים בלבד) מוציאים 5000 ש"ח ללא שכ"ד)).

    • לא חייבים דווקא 3 ילדים, אפשר פחות ..

      • ואם עשיתי בטעות 3 ילדים לפני שקראתי את הבלוג ?האם יש מדיניות החזרה ?
        על מי אוותר אולי על הגדולה בגיל ההתבגרות שהעלויות עליה גדולות מדי ? או על הקטן שיש לו מח"מ ארוך ולכן ההוצאות העתידיות עליו רק יגדלו ? …

        המטרה של כל שיטה כלכלית היא לתמוך באורח חיי הפרט (גם עם זה כולל משפחה של 3 ילדים) , ולכן ככל הנראה השיטה מתאימה יותר לצעירים משכילים נטולי ילדים ו/או מימד-ביניים ++ עם מודעות גבוהה ומשכורת בהתאם.
        מי שגר בדימונה ועובד במתפרה ואשתו עובדת כמטפלת אפילו אם יש להם שני ילדים בלבד
        חי ברמה שכמעט אין לו חסכון ולא ממש מבזבז על מותרות.
        אנחנו, קוראי הבלוג ככל הנראה לא שם כי אנחנו יותר קרובים לעשירון העליון (אפילו לא ממש מעמד בינוני)

        יש אנשים שלא יתאימו כי הם לא יודעים איך לעשות את זה
        יש כאלה שלא יתאימו כי הם מכורים לצרכנות יתר
        ויש כאלה (הרוב) שלא יכולים כי הם מהונדסים על ידי ה "שיטה"/מטריקס להיות העכברים שרצים ומניעים אם גלגלי הכלכלה , המודעות שלהם כבר לא תציל אותם אבל אולי תעזור לילדיהם כדי לא ליצור טעות בדור הבא

        אני מזה מספר שנים פועל בצורה דומה (רק בלי מקלחות קרות (אלא אם כן הילדים גמרו לי את המים), עם רכב פרטי ונסיעות לחו"ל ובלי למסור את ילדי לאימוץ (למרות המקלחות הקרות)) וזאת בגלל אופי העבודה שלי (בהיטק) שבה אין בטחון תעסוקתי ולכולנו יש תאריך תפוגה קשיח (בין 45 ל 50, אח"כ אנחנו יוצאים למקבילה האסקימוסית לפנסיה, לשבת בקרח(אבטלה) ולחכות שנעלם).

        אני יכול להתנהל כך בגלל משכורות הייטק ובגלל שאשתי עובדת, אבל מי שמרווחים בחציון לא בהכרח נמצא במצב טוב ממני מבחינת ביטחון תעסוקתי ובטח מבחינת משכורת נטו (גם אחרי ניכוי הוצאות מינימליות)

        הבעיה של אזרחי ישראל היא שאין לרובם שום מושג על איך לנהל את עצמם כלכלית, ריבית-דריבית זה מושג שלא ברור אפילו למשכילים, וכמו שנכתב בפוסט של סולידית, אנשים שלא יודעים איך להתנהל וכמה הם מוציאים (ועל מה) גומרים במקרה הטוב בתוכניות קואצ'ינג אצל אלון גל …

        • זה בסדר, זה בסדר , זאת לא טעות. מה שעשינו מבטיח שלסולידית יהיה קהל קוראים גם בדור הבא. כך היא תוכל להמשיך להתלונן גם בעתיד , כמו שאר עם ישראל , שהיא לא מתפרנת באמת מהבלוג ולה זה עולה יותר.(*)

          (*) אני כמובן רק מסתלבט , הסולידית עושה שינוי גדול ,משפיעה לטובה והתגמול מהבלוג לא מגיע לפרומיל מהערך שהיא מספקת לקוראיו.

        • אני לא מדברת עלייך אישית, אבל מבחינת השיטה והחברה הישראלית: הבעיה של אזרחי ישראל – אחת מהן – שהם לא לוקחים בחשבון את השיקול הכלכלי בתכנון המשפחה שלהם. ״כל ילד מביא את הפרנסה שלו״ ושאר פנינים שמקובלים (תרבותית) במחוזותינו. לעשות X ילדים כי ככה מקובל, בלי לקחת בחשבון את עלויות הגידול שלהם: זה עוד ביטוי אחד נוסף לתרבות של חוסר אחריות פיננסית שקיימת בישראל. הישראלי הממוצע, אם הוא רוצה להפסיק לחיות במינוס צריך בין היתר גם להתחיל לעשות פחות ילדים. 3 ילדים למשפחה זה הרבה אם מסתכלים על המקובל בעולם המערבי

          • מחזיראור

            תמי צודקת לגמרי.
            זו גם דעתי.

            עכשיו התחילו בקמפיין חדש בעיתונות "המשפחות שמוותרות על ילד שלישי בגלל יוקר המחייה".. חשוב שקברניטי המדינה יבינו שהמדיניות שלהם פוגעת בפריון היהודי, לא?!

            גישתי ברורה.. יש בעייה של יוקר מחייה בישראל שצריך לפתור, אבל זה עדיין לא תירוץ להתנהלות כלכלית חסרת אחריות, ולעשות עוד ועוד ילדים לאקלים כלכלי כזה זה חוסר אחריות.

      • אני לא נכנס לנושא האם לחיות לבד או בזוגיות ואם בזוגיות אז כמה ילדים להביא. זה עניין אישי. הנקודה היא שמשפחה עם 3 ילדים זו משפחה ממוצעת וצריך להביא בחשבון גם משפחה כזו. רציתי לדעת מהסולידית (או מכל מישהו אחר) איך מסתדרים במצב כזה?
        נקודה נוספת היא שיש חשד די סביר שהמדד שמודדת הלמ"ס נמוך מהמדד האמיתי. במקרה והמדד המחושב נמוך למשל ב-2% מהמדד האמיתי יש בעיה בחישובים האלו.

        • כמו שהדתיים מסתדרים גם עם 5-6 ילדים: חיים במקומות זולים כמו לוד/רמלה/אריאל, נוסעים לעבודה באוטובוס, הילדים הגדולים שומרים על הקטנים ונוטלים חלק ממשי בתחזוקת הבית, לא קונים לילדים לא מותגים ולא סמארטפונים, וכן הלאה…

  32. נהניתי כמובן לקרוא את הראיון.
    שאלה לסולידית – את מדברת קצת על קשרים חברתיים, האם תוכלי להרחיב על קשרי משפחה? (משפחה מצומצמת, הורים ואחים) כיצד את מתחזקת קשרים ברמה האיכותית עם צמצום העניין הצריכתי – מתנות, אירוח, נסיעות.. ?

    • אני רוצה לתרום מנסיוני כאן בנושא שכתבת למעלה. במהלך 4 השנים האחרונות עשיתי שינויים רבים בתקציב (קראתי לזה "תוכנית הבראה") – מה שהתבטא בקיצוץ של אלפי שקלים מההוצאה החודשית שלי והתייצבות על תקציב חיוני מינמלי. ואני רוצה להגיד, שלא רק שהקשרים החברתיים והמשפחתיים שלי לא נפגעו, הם רק השתפרו.

      חלק מהגורמים לכך שאפשר למנות:
      -גמילה מצרכנות (שמלווה גם בפינוי של החלל הפיזי ויצירת חלל מגורים אוורירי ומינימליסטי יותר) מחדדת את ההבנה לגבי הדברים החשובים בחיים. ככה מבינים שחברים ומשפחה זה יותר חשוב ממוצרים ו"הנאות" שעולות כסף. ולכן רוצים להשקיע בזה יותר.

      – כשצורכים פחות החיים הופכים להיות יותר פשוטים, ולומדים להנות מחוויות שקודם לא ממש "הזיזו". אני מעריכה היום הרבה יותר בילוי זמן מהסוג האנושי – מפגשים משפחתיים וחברתיים – כיוון ש"מיתנתי" את סולם הגירויים שלי. זה כמו שמישהו שמכור להרואין לא יתמסטל מגראס (נראה לי….). הוצאת הגירויים המהירים והחריפים (שמקורם בצרכנות) מהחיים עושה משהו טוב לחוויות הקטנות והיומיומיות והופכת אותן להרבה יותר מהנות.

      – כשממעיטים לצרוך לומדים להעריך יותר את ערכן של מתנות. אני נוהגת להביא לקרובים וחברים שאני מתארחת אצלם משהו שהכנתי (ויש לי ממנו בשפע) – במקרה אני יוצרת כלי קרמיקה – וכולם מאוד נהנים מהמתנה. אני עושה את הכלים בכל מקרה כי אני נהנית מזה, כך שאני לא משקיעה בכך כסף כלל, והם נהנים ממתנה מקורית ויפה שיש לה גם ערך כלכלי. ואם לא כלי אני נוהגת להביא משהו שהכנתי – עוגה, חלה – דברים שערכם הכספי אולי לא גבוה (המצרכים זולים) אבל השקעתי בהם את זמני ואת מיומנויות הבישול שלי. בנוסף תמיד אפשר לתרום זמן כדי לעזור לקרובים\חברים או פשוט להגיע לביקור – שזו למעשה נתינת זמן.

      -בנוסף הקשרים החברתיים והמשפחתיים נתרמים מעצם העובדה שיש לך יותר זמן – כשאת לא עובדת שעות נוספות את פנויה יותר לדבר בטלפון ולבקר. הדבר האחרון שמענין את המשפחה שלך זה איזה בגדים את לובשת – אם הם הגיעו מחנות יד שניה, מספסל ברחוב או מהקניון. משפחה מעונינת לבלות איתך זמן – וזמן הוא המוצר שמרוויחים כשמתחילים לצמצם את הצריכה (ואת העבודה הנלווית אליה).

      – ולגבי הנסיעות – אפשר להסתדר עם רכב אחד לזוג, וכיחידה הסתפקתי גם בתחבורה ציבורית, ואם לבן זוגי לא היה רכב מהעבודה הייתי ממשיכה להתבסס על תחבורה ציבורית ואופניים. ונכון, לא תמיד יש איך ליסוע. אז לפעמים ישנים אצל המשפחה בשבת, זה לא סוף העולם ואפילו יכול להיות זמן איכות! זה קצת כמו לחזור אחורה בזמן (לילדות), להוריד הילוך, ולמעשה זה די מהנה.

  33. סולידית יקרה, כמו תמיד נהניתי בטירוף ליקרוא! החריפות, האומץ, הדיוק בבחירת המילים אבל יותר מזה ההנגשה של אדיאולגיה פילוסופיה וסוגיות כלכליות בצורה כל כך פשוטה ומובנת מדהימה אותי אצלך כל פעם מחדש. לא האמנתי שאי פעם אקרא משהו שקשור לעיניינים פיננסיים מרצוני החופשי ועוד אהנה מכך, והינה חודשים ספורים לאחר שנתקלתי בבלוג שלך לראשונה אני עובדת על שינויים מהותיים בחיים שלי מודה שהדרך עוד ארוכה אבל נכון לעכשיו כבר עשיתי סדר בחסכונות הפנסיוניים שלי, דחקתי ביצמי ללמוד את ההבדל בין קרן פנסיה לביטוח מנהלים ( כן, מודה שלא היה לי מושג), ורחתי לברר וגם להתמקח עם הבנק על הנחות משמעותיות בעמלות ויותר חשוב בריביות ההזויות ששילמתי שנים על הלוואות טיפשיות בדיעבד. לא אומרת שזה העיקר אבל ההתמודדות עם חורי ההשכלה הפיננסיים שהיו לי היתה לא פשוטה והמוטיבציה שנדרשה לצורך שינוי דפוס הטמנת הראש בחול היא אדירה, והיא נולדה כאן, תוך כדי קריאה ! מעבר לכך אני די רחוקה מיישום מלא אבל מאוד נהנת מהדרך לשם בעיקר מהתחושה של שלמות ביחס לבחירות החדשות שאני עושה היום ושהם משתלבות עם יתר העמדות שלי ביחס לחיים שהם נכונים ונאורים. די בביטחון אני יכולה להתודות ולומר שאת האדם הכי משפיע עלי בטווח הזמן הקצר ביותר וביחס לעובדה שמעולם לא פגשתי אותך וזה מדהים בפני עצמו. לא פחות אני נהנית לקרוא את התגובות האינטלגנטיות של הקוראים שלך, את הדיונים שאת מעוררת ואת האומץ שלך לעמוד אל מול תגובות עוינות שממש תמוהות לי בהתחשב בעובדה שלכולם יש באמת חופ בחירה של ממש גם לאור העובדה שהשיטה פגומה על אמת. כיף שיש אותך, אל תפסיקי!

  34. עמוס מהמרכז

    Aaa אני לא הסולידית אבל אני ינסה לענות, השיטה אותו דבר, רק שבמקרה הזה, צריך להרוויח יותר בחודש ונניח ל17 שנה ולא 10. לפרוש בגיל 40 45 נגיד.
    הצעה:
    צבא קבע משטרה כיבוי אש זאת גם אופציה טובה לעניין הזה, שכר גבוהה החל מגיל 30 ללא בזבוז זמן וכסף על הכשרות ולימודים. פנסיה בגיל 48 עם שכר גבוהה,
    ככה הופכים להיות בצד של העשירים בגיל 48 (5 שנים יותר מעצמאות של זוג+3 מעבודות טובות אחרות עשירון 8).
    בצבא לרוב יש הון של 500,000 כבר בגיל 27(כי גם אין הוצאות עד שמתחתנים). והון של מיליון בגיל 31(בערך גיל ממוצע לחתונה בציבור החילוני). בגיל 35 כבר מגיעים לעצמאות כלכלית כרווק, העניין שה10 שנים הנוספות מעבירות אותך לצד של העשירים וזאת כבר בחירה לא פשוטה.

  35. הרגע המדכא הזה שאתה מגיע לעבודה ומגלה שהבניין לא עולה בלהבות.

  36. עמוס, אם אני זוכר נכון אתה זה שכתב שהוא קצין שיכול לפרוש אך ממשיך לא בשביל הכסף אלא כדי להשיא ערך לסביבה. המספרים שכתבת לא בכיוון.אתה בטוח שאתה בקבע?.לא מכיר אנשי קבע בני 31 עם הון של מיליון שח. אולי בגיל 41 וזה לא נשואים פלוס שלושה אלא תלמידים מצטיינים של הסולידית (כמוני) שחיים את התפיסה, או סא"ל ומעלה.

    • יובל, זה אפשרי לפי הסכומים שנקב עמוס (אם הסכומים הם נטו).
      רווק שמרויח 10000 ש"ח ומוציא 4000 ש"ח יגיע למיליון ש"ח תוך 11 שנים. אם אותו רווק חי אצל ההורים ומוציא רק 1000 ש"ח הוא יגיע לסכום זה תוך 8 שנים. תוך 11 שנים הוא יגיע למיליון וחצי ש"ח.
      החישובים מבוססים על תשואה ראלית של 4% לשנה.
      כמובן שהתנאי לכך הוא שמדובר ברווק.

  37. עמוס מהמרכז

    אני בקבע, בן 26,
    תראה, תלוי איפה אתה משרת ובאיזה תפקיד.
    קצין לוחם מקבל ביום כניסתו לקבע 8600 ובגיל 23 כבר 9600 כסמפ, ואז לימודים שנתיים בשכר של 7000 ואז מפ בשכר של 11500 בערך (בגיל 26).
    אפשר בקלות להתקיים מ1000 בחודש.
    יש לך קצובת נופש, מענקי התמדה וכאלה…
    נכון בתפקידים עורפיים ונגדים לא מרוויחים ככה… זה רק לשדה ולעתודאים.
    כבאי גם מתחיל מ 8700 נטו, בשבכ ובמוסד אפילו יותר, סיירות בכלל הרבה יותר.
    תראה, בכול המקרים, נדרשת השקעה בשביל שכר גבוהה, זה לא ללכת לעבודה, להעביר את הזמן ולחזור, זה לא מה שנקרא כסף קל, אבל זה כסף מהיר(בשנים).
    אני עובד כי אני סבבה עם העבודה שלי, אני חושב שחשוב ליצור ערך, ובא לי להיות עשיר ולא רק עצמאי כלכלית.

    • הסכומים שנקבת בהם הם נטו?
      איך אתה מתקיים מ-1000 ש"ח לחודש? אתה חי אצל ההורים?
      צריך כישורים מסויימים כדי להיות כבאי?

  38. עמוס מהמרכז

    כבאי צריך בעיקר אומץ לב, יש לי בן דוד בזה, יש מבחני כניסה, נניח להיכנס עם מסכת אבכ לחדר חשוך ולעשות שם משימות וקשה לנשום בה.. לעלות על סולמות גבוהים, להיכנס לביניינים בוערים… גם לקצינים נדרשים כישורים מסויימים וגם למהנדסים ולרוב הדברים שמכניסים הרבה כסף. ההבדל הוא שכאן לא צריך הכשרה אלה רק כישורים, אין רף כניסה, אלה מבחן כניסה וזה חוסך זמן וכסף בהכשרות. וכן, הסכומים הם נטו פלוס קרן השתלמות פלוס פנסיה פלוס 20,000 בשנה בערך במענקים התמדה וקצובת נופש. איך חיים מ 1000? יוצאים פעמיים בחודש הביתה, אין טעם לגור" לבד" כשבעצם גרים במוצב. אין צורך בבגדים ואוכל כי יש בבסיס הכול, ה 1000 האלה הם כולם על מותרות, כי בגדים לספורט, גרביים וגופיות גם ב2300 שקל בשנה הצבא מספק בכרטיס נקודות. אפשר לחיות גם מ 100 שקל.
    אם תתכלל את הקרן פנסיה עם הקרן השתלמות אתה תגיע לסכום גבוהה בהרבה בגיל 27.. בעיקר בהוצאה של 1000..
    אגב יש לך גם 2 משכורות ברוטו מענק כשאתה משתחרר מהצבא אם זה פיטורין ושחרור רגיל משכורת אחת על כול שנה… 10% לקרן ו20% פנסיה מהברוטו..

  39. אני קוראת ולא מאמינה.. האם יש לי כפילה היכן שהוא….?
    עשיתי בדיוק כמוך, יצאת לפנסיה מוקדמת תוך שאני מגדלת 2 ילדים ללא עזרה ממשית מאביהם.
    עשיתי מספיק כסף, בכדי להבטיח את קיום שארית חיי, וכיום הכנסותי כוללת שכר חודשי מדירה קטנה+הכנסה קבועה מריבית על השקעה.)
    רב מכרי, מכנים אותי קמצנית, פרסיה, ויש שאפילו מגדילים ובוכים על כך ש"אינני יודעת להנות מהחיים.." – כל זה כמובן כשהם בדרך לפקידת הבנק, על מנת לשכנע אותה להגדיל את מסגרת האשראי…

    כמה נהניתי להסיק מהכתבה שאינני לבד… איזה תענוג !!
    אשרייך ! ואשריי !

  40. "לכותרות בעיתון אין מחוייבות לכלום. אפילו לא לאמת. רק לרייטינג. צריך להבין בתחום כדי לברור המוץ מהתבן."

    לייק!

  41. נהנתי לקרוא את הראיון. באחת מן השאלות את מציינת כי את מעדיפה להתמקד בהקטנת הוצאות מאקר מהגדלת הכנסות מכיוון שלרוב האנשים זהו המצב הריאלי. האם תוכלי לתת דוגמאות להגדלת הכנסה , שאפשר לשלבן עם הכנסה עיקרית אפילו כהכנסה פסיבית?

השאר תגובה