בית » עצמאות כלכלית » הבהלה לברלין — הטוב, הרע והמגוחך

הבהלה לברלין — הטוב, הרע והמגוחך

בסוציולוגיה ובפילוסופיה, המונח סוכנות (Agency) מתייחס למידת יכולתו של אדם לפעול באופן עצמאי, כזה שאינו עולה בקנה אחד עם תכתיבי החברה. לעומת זאת, המונח "מבנה" (Structure) מתייחס לכל אותם משתנים מערכתיים שמגבילים לכאורה את מידת יכולתו של הפרט להשפיע על חייו ולשלוט בגורלו.

אדם מפתח סוכנות כשהוא מאמין שסיכויי ההצלחה שלו משתפרים ככל שהוא משקיע מאמץ רב יותר (גם אם לא ניתן לחזות את העתיד).

מנגד, אדם שמתרגל להניח שהכל "מגיע לו", או שיש ישות עליונה כלשהי (המדינה, אלוהים, …) שאמורה לדאוג לכל צרכיו, לעולם לא יזהה את הקשר שבין השקעת מאמץ אישי לבין סיכוי ההצלחה שלו. המבנה, בתפיסה זו, מאפיל על כל שמץ של סוכנות: המערכת אחראית, הממשלה אחראית, בעלי האמצעים אחראיים.

כך, הסוכנות מפנה את מקומה לתבוסתנות, שבתורה מובילה לחוסר אונים נרכש — תכונה ממנה סובלים גם אנשים שהחמיצו שלב חיוני במעבר מילדות לבגרות.

במקרה או שלא במקרה, זהו גם מאפיין מובהק של השמאל הכלכלי בישראל, ושל תתי-הקבוצות שמרכיבות אותו ומכתיבות יחד את השיח ה"חברתי" בשנים האחרונות:

1) קבוצה קטנה של אנשים חזקים ועשירים למדי — פקידי ממשל בכירים, אנשי תקשורת, פרופסורים לכלכלה ועוד. קבוצה זו כורכת את הסימפטיה למצוקות כלכליות של אחרים במגוון רחב של אינטרסים פוליטיים אחרים.

2) קבוצה גדולה יותר של טועים סדרתיים, שמקבלת שוב ושוב החלטות כלכליות גרועות מבלי להביא בחשבון את ההשלכות הקטסטרופליות שלהן. כשהמציאות מתפוצצת בפניה — קבוצה זו מצפה לעזרה מאחרים.

"המחאה החברתית" ב-2011 צמחה על רקע מצוקה שחוו נציגי הקבוצה השניה בעקבות סדרת "פיצוצים" מהסוג האמור. נציגי הקבוצה הראשונה יצאו מגדרם כדי לנפח מצוקות אלה למימדים שהכרנו, תוך שהם משתמשים בנציגי הקבוצה השניה כפני המחאה.

כישלונה החרוץ של המחאה נבע בראש ובראשונה מהיעדר סוכנות.

השיח, אז כמו היום, התנהל במונחים מרכסיסטים של ליבה ופריפריה, מנצלים ומנוצלים. הזעם הופנה מראשיתו כלפי חוץ. אף מילת ביקורת לא נאמרה על שרשרת ההחלטות האישיות שדרדרו כל אחד ואחת מציבור המפגינים למצוקתם הכלכלית. לא היה שם שמץ של התבוננות פנימית או חשבון נפש. לא הוטל צל של ספק בהליכה העיוורת בתלם הצרכני.

אם יש שמץ של אמת בטענה שמעמד הביניים הוא שק החבטות של המעמד השליט — הרי שהסיבה לכך היא שמעמד הביניים נותן לאחרים לדרוך עליו, אך פוטר את עצמו מהצורך להשתנות. הפיתרון, כך נאמר אז, הוא ב"שינוי השיטה": המדינה נושאת בלעדית באחריות למצוקותינו– ומכאן שהמדינה היא שצריכה להשתנות.

השמאל מתבגר?

על רקע זה, "דיון ברלין" משקף שינוי בשיח ה"חברתי" המסורתי.

הסיבה לכך היא שהגירה ממניעים כלכליים היא צעד המושתת כל כולו על הישענות עצמית ותחושת מסוגלות נוכח אתגרי המערכת. מהגרים, מעצם הגדרתם, מונעים מכוח סוכנות: המהגר קיבל את ההחלטה להגר, על כל הקשיים הנלווים למהלך, ובכך בחר לקחת אחריות על גורלו במקום להיזרק באוהל ולזעוק למישהו שיושיע אותו.

הגירה מוצלחת תלויה בניצול יעיל של הארביטראז' הגאוגרפי — כלומר, היכולת לנצל פערי מחירים בין שוק אחד למשנהו. ניצול הפערים עשוי להיות הן בצד ההכנסות (הגירה למדינה בה מרוויחים יותר מהמקובל בישראל) והן בצד ההוצאות (הגירה למדינה בה יוקר המחייה נמוך מבישראל *). כך או כך — ככל שהמהלך מאפשר למהגר להגדיל את שיעור החיסכון שלו, כך הוא תורם במישרין ליכולתו להגיע לעצמאות כלכלית מהר יותר.

(*) אני בטוחה שחלק לא מבוטל מקוראי הבלוג הזה יוכלו לפרוש היום אם יהגרו למקומות כמו תאילנד, גואטמלה, אקואדור או מאה שערים. סל הקניות במקומות הללו זול בהרבה, מה שאומר שכספכם יספיק לעשרות שנים. מצד שני, אותם מקומות פחות  מגניבים / מתריסים / דווקאיים מברלין…

לאור זאת, אין לי כל טרוניה — מוסרית, אידיאולוגית או אחרת — כלפי אנשים שבוחרים להגר ממדינת ישראל ממניעים כלכליים.

זמן הוא המשאב היקר ביותר, וככל שניתן להגיע לעצמאות כלכלית מהר יותר — הרי זה משובח, גם אם הדבר כרוך בעזיבה, זמנית או קבועה, של גבולות הארץ.

יתרה מזאת, אני חושבת שאדם שחי מספר שנים בחו"ל מקבל נקודת מבט ייחודית הן על מדינת היעד והן על מדינת המוצא, שתאפשר לו בסופו של דבר להחליט היכן לקבוע את ביתו. הרכב אישיותו של אדם לא בהכרח תואם את דרכונו — וכמי שבחרה בסופו של דבר לגור בישראל למרות שאופיה אינו תואם את התרבות המקומית, אני מבינה לחלוטין אנשים שבוחרים אחרת.

הגירה היא מהלך אינדיבידואלי, פרו-אקטיבי, שנעשה מתוך תחושת אחריות של אדם כלפי עצמו. במובן זה, השיח בנושא מבטא התבגרות של התנועה הסוציאליסטית ולו מפני שהיא משקפת הכרה ביכולתו של הפרט להשפיע על גורלו.

כנראה שלא

הבעיה, מתעוררת כשהאישי הופך לקיבוצי — כשאותו מהלך אינדיבידואלי ומורכב משווק לפתע כפיתרון קולקטיבי, אוניברסלי, פשוט ומיידי לכל תחלואי החברה בישראל.

אדם חסר אונים (נטול סוכנות) יחפש תמיד את המסלול המהיר והקל ביותר מנקודה א' לנקודה ב'. הגירה למדינה זרה, כאמור, היא צעד מורכב, המצריך מחשבה, תכנון והכנה מעשית ומנטלית. כשאופציית ההגירה נתפסת לפתע בתור המסלול הקצר והפשוט ביותר — זהו מתכון לאסון, על אחת כמה וכמה כשבוחרים בה ממקום של חולשה (ייאוש קורבני מהול בהתרסה), ולא ממקום של עוצמה (סוכנות ותחושת חוללות עצמית).

הקולקטיביזציה של ההגירה לא נועדה להטיב עם האינדיבידואל — היא נועדה יותר מכל לנגח את המערכת. הדגש הוא על המסה, לא על הפרטים: "נעביר 300 אלף ישראלים לברלין; בואו לנתב"ג", קורא דף הפייסבוק "עולים לברלין". מה יקרה לאותם 300,000 אחרי המעבר? זה לא באמת חשוב. את שלנו השגנו. "טובת הכלל" מעל הכל. האינדיבידואל, כמו תמיד, הוא רק פיון במשחק.

כשאלפי אנשים מתפתים לרוץ למהלך מעורפל ולא-ברור, מבלי להטיל ספק בנתונים, מבלי לאמת כי ברלין היא אכן גן העדן המובטח, ומבלי להבין שהם לא יותר מכלי שרת במשחק פוליטי — מתעוררת בעיה.

יתכן שהבייביסיטר שלכם כבר עייפה מלנגב לכם את הישבן — אך האם יתכן שהגיעה השעה שתלמדו לנגב בעצמכם, ולגדוע את תלותכם בשמרטפית?

אתם יכולים להחליף את הישראלית בגרמנייה — אבל כל עוד תזהו עצמכם כקורבנות חסרי אונים ואפופי רחמים עצמיים, תגלו שגם הבלונדה השופעת לא בדיוק עונה על הציפיות. צרכן נבער ודפטיסט בישראל יגלה חיש מהר שהוא נותר צרכן נבער ודפטיסט גם בליבה הפועם של המכונה הקפיטליסטית הגרמנית.

מי עומד מאחורי המטריקס?

דף הפייסבוק "עולים לברלין" הוא לכל היותר קוריוז מגוחך, דמגוגי ופרובוקטיבי. אם מישהו עוד מטיל ספק בנושא, קראו את זה:

:lol:

לול.

מנגד, עיתונאים רציניים כמו נדב אייל הם בהחלט לא קוריוז — ואסור שיהיו. ולמרות זאת, זה מה שהיה לאיש לומר ב"פוסט מצליף" שכתב לפני מספר ימים, בתגובה ל"דיון ברלין":

"יוקר המחיה בישראל והדרך בה המטריקס הישראלי מרמה ומשעבד את מעמד הביניים הוא סכנה אסטרטגית לקיומה של מדינת ישראל. המערכת הישראלית הפכה למעוותת וקפואה. היא לא מאפשרת לרעיונות חדשים או לאנשים חדשים להטות באורח מהותי מדיניות או להביא לשינויים בסיסיים באורח החיים שלנו. אני מכיר כל כך הרבה צעירים ישראלים מוכשרים מאוד […], לרבים מאוד מהם אין מה לחפש פה […] ברלין ושאר הדיבור על ירידה מהארץ […] נועדו להמחיש באורח עמוק את המצוקה של מעמד הביניים הישראלי. המנהיגות שלנו לא מבינה […] שכדי שישראל תמשיך להיות הבחירה של ישראלים, היא צריכה לספק את התמורה."

זוכרים את קבוצה מס' 1 לעיל? אלה בדיוק אותם הטקסטים — מתלהמים, דפטיסטים ופטאליסטיים כפי שהיו ב-2011.

אז הנה מבזק מיוחד עבור הקורא נדב אייל, מאחת שמנסה להציג "רעיונות חדשים שיביאו לשינויים בסייסים באורח החיים". המטריקס הישראלי אכן מרמה ומשעבד את מעמד הביניים — ולך ולחבר מרעיך יש תפקיד מכריע בהצלחתו.

התקשורת, הפועלת מכוח ההנחה שאין קורא אדוק יותר מקורא שמרגיש שדפקו אותו, מעקרת ביודעין את תחושת הסוכנות והמסוגלות העצמית של מעמד הביניים. היא תולה את כל מצוקותיו במשתנים חיצוניים — ובעשותה כן מונעת כל אפשרות לקיומו של פיתרון המצוי במוקד השליטה הפנימי של האזרח. שהרי אם רק המנהיגות אשמה, מה נותר לפרט לעשות כדי לשנות את מצבו?

מאמרים פופוליסטיים שמלבים את תחושת הקורבנות של הציבור, אך מסתיימים במשיכת כתפיים תבוסתנית ובהטחת אשם באחרים, הם לא יותר, תסלחו לי, מאוננות בזויה.

רוצה לנתק אנשים מהמטריקס? רוצה לחולל כאן שינוי אמיתי? פרסם תכנים הנוגעים לשינויים בדפוסי ההתנהגות של מעמד הביניים עצמו.

כתוב על פשטות מרצון, הישענות עצמית ומשמעת עצמית — הנוגדן האולטימטיבי לרחמים עצמיים.

עודד את הציבור לשנות הרגלי צריכה מטורפים ולקבל החלטות טובות יותר. הסבר לו שהוא לא צרייייייך להיות בעל דירה או בעל רכב. הסבר לו שחלק גדול מ"יוקר המחייה" נובע מסגנון חיים אינפלציוני — תוצאה של בחירות אישיות שהוא עצמו קיבל. הסבר לו שאם הוא מסוגל להסתפק בחלופות זולות לדיור, תחבורה, מזון, השכלה וטיפול רפואי, אבל בוחר שלא לעשות זאת, הרי שהוא בהגדרה בוחר במותרות.

העובדה שמעמד הביניים מתקשה לזהות את הקשר בין סיבה לתוצאה ובין בחירה להשלכה לא הופכת את המותרויות הללו לזכויות יתר שמישהו חייב לספק לו.

הבעיה, כרגיל, היא שהציבור רוצה בעיקר לשמוע איך, כמה ולמה דופקים אותו — לא לשמוע על פתרונות קונקרטיים שמחייבים מאמץ מצדו. כעיתונאי, כל זמן שאינך מספר לציבור על האפשרות לחיות אחרת, אתה שקול בעיני לרופא שנמנע מלספר למטופל על כך שקיים פרוטוקול טיפול שיציל אותו, מחשש שאותו מטופל לא יאהב את תופעות הלוואי.

יש חסמים חיצוניים למוביליות חברתית-כלכלית בישראל — אבל החסם הגדול ביותר הוא החסם הפנימי. אם אדם לומד שאין לו כל אפשרות לשנות את חייו, הוא לעולם לא יעשה זאת. אם אדם משכתנע שאין סיכוי לחסוך — כי תמיד היה מי שיחלוב אותו, יגנוב אותו, ישעבד אותו וינשל אותו — הוא לעולם לא יתחיל.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

214 תגובות

  1. מסכים שהמחאה הנוכחית הפכה להיות מגוחכת בהתמקדות במילקי וקורנפלקס. אך לא מסכים עם ההכללות בחלק הראשון.

    בלי קשר לבכיינות של חוסר ההגיון בהחלטות אינפנטיליות ותוצאותיהן, יש בעייתיות מהותית במדינה שנוגעת בדיוק לדברים שאת מצביעה עליהן בפוסטים אחרים דהיינו דברים כמו נסיון לשלוט בשווקים, מונופוליזם ושחיתות.

    חלק מאנשי המחאה התמקדו בנושאים מהותיים כמו חוסר תחרות אך האספסוף משך לכיוון אחר.

    • המחאה לא כל כך אינפנטילית – מיליקי הוא המוצר הנמכר ביותר של שטראוס לפי כתבה מיום שישי. 45 מליון גבעים שנמכרו ב 2013. אם בברלין אותו הגביע עולה 90 אגורות ובישראל בממוצע 4 שקלים. יש כאן רווח נקי סביב 150 מליון שקלים בשנה רק על מוצר אחד מעל מה שמרוויחה חברה גרמנית על מכירת אותו המוצר.
      הפסקה של הצריכה שלו יכולה לרסק את כל החברה וחברות הבת שלה כי זה מנוע מזומנים – לכן מי שהעלה את הרעיון לא שגה אפילו בחר ברעיון חכם ביותר .

      • רן, החישוב שלך פשטני.
        אני לא נציג של שטראוס, ובשורה התחתונה חושב שמחירי המזון בארץ צריכים ויכולים לרדת, אבל עלויות היצור בארץ גבוהות בהרבה מבגרמניה בגלל עלויות שכר, מיסים שונים, מחירי הנדל"ן והשקל החזק.

        • מילקי עולה בארץ פחות מ2.5 (אם קונים שמנייה ) דני עולה פחות משני שקלים למי שחייב.
          ככה זה בדיוק מתחיל בעיוות העובדות הפשוטות מכל הכיוונים.
          זה מתחיל בזה שאומרים לך ….בוא בוא רק תרד זה בסך הכל הפגנה תמימה…
          הנה קח את השלט "העם דורש צדק חברתי!"
          ונגמר בשתיית חשיש ומסיבת סווינגרס, לא עלינו.

        • מחזיראור

          האמת שעלויות השכר בגרמניה גבוהות יותר. אלא אם אתה מתכוונן לשכר הבכירים שייתכן שהוא גבוה יותר בארץ.
          בארץ יש גם הגנה על כללית על כל משק החלב הטבות והקלות, כך שגם נושא המיסים לא רלוונטי פה לעלויות.
          השקל החזק – גם לא רלוונטי כי הייצור מקומי והפרות מקומיות והחלב מקומי.

          ובכלל.. כל חג שבועות מטמטמים לנו את השכל שהפרה הציונית היא שיאנית חלב. איפה זה מתבטא במחירים?

          אם שוק החלב יפתח לתחרות, המחירים יצנחו.
          זה הכל..

          הקריאה ל"צדק חברתי" היא נכונה.
          אני רק מקווה שהיישום של צדק חברתי יגיע באמצעות הקלות על היבוא ושחרור רגולציה ולא הכנסת מחירים לפיקוח.

          • מחזיראור, אתה כמובן צודק.
            אבל בחצי צחוק וברצינות ואני באמת לא יודע איזה חצי יותר…
            יש כאן ישראבלוף טבוע בחברה,שיהיה קשה מאד להוציאו, מימים ימימה ואני עוד זוכר את המערכון של הגשש מימי שבת לפני שירים ושערים. את הישראבלוף בחשו מיטב המומחים של עם שזכה בהרבה פרסי נובל ועקירתו יכולה להיות משימה קצת גדולה על
            מחזיראור שלא הרשו לו לעלות לבד במעלית לבד רק לפני 20 שנה 🙂

            רק לדוגמא ,(מהבנתי הלא גדולה ממש גדולה בכלכלה) … למפלגת המחאה נבחר
            אדם שלפי הצהרותיו נראה ניאו-ליברל שאמור לדגול בחלק מהפתרונות שהצעת לעיל
            ובפועל הפתרונות שמוצעים על ידו לדיור ושוק החלב היו מתקבלים בברכה לדעתי בפוליטביורו של המפלגה הבולשביקית.

            שאלה : אם ניקח אדם שדאג לחסוך בעצמו מאז מחאת 2011 לעומת אדם שהמשיך
            לצורך כרגיל מאז המחאה ולמד על ברוים את חלאי הכלכלה הישראלית ואת אפשרויות פתרונם… של מי מהם מצבו הכלכלי יותר טוב?

            שאלתי אליך , אם תורשה לי קצת חוצפה …. אם סל המזון הממוצע למשפחה הוא 1500-2000 שקלים שממנו סל החלב הוא נאמר 400 שקלים.
            נניח אחרי המאבקים שניהלת והתעמקות בבעיות היסוד של הכלכלה הישראלית יוזל סל החלב ל 300….(שיא האופטימיות לדעתי) לא היה עדיף לוותר על המסעדות שאתה הולך אליהן פעם בחודש חודשיים ועולות 300-500 שקל לסועד( באמת אין לי מושג)…
            לך פעם בחצי שנה … ותנצל את הזמן לקרוא איזה יצירה ספרותית טובה….

            ושוב סליחה על החוצפה 🙂

          • מחזיראור

            אני אענה בנקודות ברשותך.

            1. לעקור את תרבות הישראבלוף בעצמי, אני לא מתיימר – אבל בכוחות משותפים אני ועוד מליון.. נצליח.
            מזלזלים במחאה. אבל הנה – צצו לך דמויות כמו סתיו שפיר (ואני ממש לא מצביע עבודה) עושה עבודת קודש בהגדלת השקיפות.
            לפיד (שלו אני דווקא כן מצביע) הוא רחוק מלהיות ניאו-ליברל, אבל הוא עשה כמה שינויים משמעותיים שרק בשבילם היה שווה לי להצביע לו (הקיצוץ בקצבת הילדים, חוק השוויון בנטל שהמשמעות האמיתית שלו היא לא החרדים בצבא, אלא השחרור של אברכים מהישיבות ועוד כמה דברים).

            2. ברור שמצבו הכלכלי של הצרכן הנבון והמתון טוב יותר ממצבו של המתלונן הנרפה. אבל המצב של שניהם יוכל להשתפר בזכות מחאה ושינויים במדיניות של הממשלה.

            3. אני מאוד נהנה ממסעדות. למה אני צריך לוותר עליהן? למה לצמצם? כדי לחסוך כסף? אם אחליט לחסוך יותר ממה שאני חוסך – אקצץ קודם בדברים אחרים.

            4. אני לא בוכה שקשה לי ואני מסכן (להיפך.. מיום ליום אני יותר ויותר מסודר.. מישהו צריך לתת לי פרס, ברצינות).
            אני מאשים (ובצדק) את הממשלה בסדר עדיפויות דפוק. ומכיוון שבסופו של יום רוב ההוצאות שלי הולכות לממשלה ולא למוצרי צריכה אני חושב שמגיע לי לקבל תמורה בעד האגרה. אם הייתי צריך לשלם יותר בסופר כי יש רעב עולמי ומחירי המזון עלו – ניחא, אבל למה שאני אשלם כדי שאנשים מושחתים וחסרי מוסר ירוויחו יותר?

            5. אני לא אוהב יצירות סיפרותיות טובות. אני קורא ספרות מקצועית בתחום שלי (כי אני אוהב את זה). אני אוהב מוזיקה.. למוזיקה אני מאזין כל יום, כל היום. ובעיקר בעבודה. 🙂

          • טוב, שיהיה לכם בהצלחה עם המחאה.
            אגב יוקר המחייה אינו דבר חדש ואני שמתי לב אליו כשעבדתי וטיילתי באירופה ובארה"ב בשנות ה90 , כשלא עלית לבד במעלית. גם מחירי הדיור לא היו בכלל זולים אז
            והריבית הריאלית הייתה גבוהה מאד. אולי היה יותר קל מעכשיו אבל קל לבטח לא היה.
            טוב,
            גם ככה אני מגיב פה בבלוג יותר מדי בענייני פוליטיקה כלכלית שמעניינת אותי בדרך כלל כקליפת השום. אני אוהב את הבלוג משום שלרוב הוא דן בבעיות שהפרט יכול לשפר בעצמו וכמובן בגלל עניין הפרישה המוקדמת שחשבתי שאני לבד בעניין זה 🙂

            בקשר לפרס הייתי מציע לסולידית לתת לך חולצה ותקליט. העניין הוא שאני לא בטוח
            ששניכם מבינים על מה אני מדבר. בכל מקרה אושרו של זה שקיבל חולצה ותקליט בזמנו
            היה גדול לדעתי מזה של סועד מסעדות היוקרה בימנו.

          • מחזיראור

            אתה קצת מרדד את הטעם הקולינרי שלי כשאתה מצמצם אותו למסעדות יוקרה.
            אני אוהב אוכל טוב ומיוחד.
            כזה שהושקעה מחשבה ואהבה בהכנתו.
            חלק מהמקומות שאני אוהב לאכול בהם יקרים, חלק הם לא יותר מדוכן ברחוב מפוייח.

            מה שבטוח זה שאני זוכר במעורפל את דן תורן כמנחה שמחלק פרסים.
            ובהקשר למחאה: סרטון

          • בקשר למחאה – מהידע שלי בהיסטוריה לא כל כך כדאי להיות בסביבה כאשר אימפריות נופלות.
            אבל לא זאת הנקודה ולא זאת המחאה שלי הפעם.
            דורין, אני בהחלט מודע להשלכות של תגובתי הבאה ובהחלט מודע לעניין שזאת
            יכולה להיות קאזוס בלי אבל הדברים חייבים להיאמר.
            בעניין שאציין אני לגמרי עם מחזיראור הפעם ותעיד
            היסטוריית התגובות בבלוג שהייתי נגדו ובעדך בעבר.
            דורין,מה יסגר עם ענייני המוזיקה?
            מה יהיה הסוף עם הטכנו הנוראי הזה?

            אני מטיל את הפצצה והולך לישון עכשיו.
            מקווה רק שיהיה לי לאן לגלוש בבוקר.

  2. צודקת בטיעונים, טועה במסקנות, ונדמה לי שאין טעם לפרט. יכול להיות שסגנון החיים שבחרת גורם לך לחשוב שהבנת איך העולם עובד, אבל מהצד זה נראה כאילו עלה לך השתן לראש. מצאת לך סגנון חיים שעובד בשבילך, וזה יופי, אבל הגאוותנות הזו לא מאפשרת לך לראות שום דבר שלא מסתדר עם תפיסת העולם שלך. דווקא בתור אחד שתפיסת העולם שלך נראית לו מאוד, זה מענין לראות את המחיר הנפשי הסמוי שלה, משהו שאני מתחיל לחשוב שאת עיוורת אליו לחלוטין.

    • בני, כל הכבוד על טוקבק טיפוסי שבו אתה מתנגח בכותבת ולא מתייחס עניינית למילה ממה שהיא כתבה כאן.

    • תפיסת העולם שלי משולבת בפיתרון מעשי, היינו, חיסכון מקסימלי, הוצאה מינימלית, והשקעת ההפרש לאורך זמן. אני חושבת שלהוציא מקרי קיצון, כל אדם, לרבות מנהיגי המחאה ותומכיה, יכולים היו לשפר את מצבם הכלכלי באופן דרמטי אילו היו בוחרים לנהוג כך.

      הרמיזות שלך בנושא "מחיר נפשי סמוי" אינן עניין ולכן לא יזכו להתייחסות.

      • נו באמת… בואו נקצץ לעצמנו את החיים באופן מגוחך שגובל בקמצנות ונייפה את זה במילה "חכמה" של חסכנות… לא נקנה מותרות כמו מילקי או לא נשכור דירה "נורמלית" או נסע בתחבורה ציבורית…. בואו נתנהג כמו אשה מוכה שמצדיקה את הבעל המכה ואומרת: "אני אשמה"… אני אשמה שיוקר המחיה כאן מטומטם עד גיחוך, אני אשמה שיש כאן מס בלו על הדלק ועוד מס מצוץ מהאצבע… אני אשמה שמחירי הדירות קפצו כי יש מלא מטומטמים שמשתפים פעולה ומתלהבים מחוק אפס מע"מ כאילו זה מה שמנע מהם לקנות דירה… אני אשמה שרכב מסוג ז' ששווה באירופה או בארצות הברית רבע מחיר ממה שכאן ואני אשמה שצריך בגדים, גנים, בתי ספר… אני אשמה… זאת התנהגות של אשה מוכה שהממשלה מכה בה שוב ושוב והיא מצטדקת ואומרת אני אשמה… מותר לך לחיות בחיסכון או בקמצנות, ומותר לך לעשות מה שבא לך. אבל אסור לך "ללכלך" על כל מי שעושה כתבות על היורדים מהארץ, מהסיבה הפשוטה שיותר מאלפיים בני אדם בשנה נוטשים את ישראל… הם נוטשים מהסיבה הפשוטה שאפילו בארץ נהדרת סיפרו עליה: המחירים בחו"ל על מוצרים של הארץ יותר זולים!!! שהדלק יותר זול!! שהשכירות (מול הים -4 חדרים, בנלסון שבאוסטרליה ) שווים כמו חדר וחצי ברמת גן! תעשי בירורים ותרבדקי למה עוזבים. למה עזבו כבר בעבר ולמה יעזבו בעתיד. ניתן לך עוד משו מגוחך- מס על זכייה בלוטו… מס על רווחים בבורסה, מס על ירושה !!! על האויר שאת תנשמי בעתיד ימציאו מס חמצן…. כי למה לא אם אפשר ואף אחד לא פוצה פה אלא מתלונן ומתלונן…. וממשיך לסבול פה. יש דרך אחת בא כולם יחיו פה בכבוד, שמעמד הביניים שמרוויח 3 אלף שקל עד 20 אלף שקל, יחליט שנמאס ויותר לא עושים כלום עד שהממשלה המנופחת שלה תתעורר. הרי ברור לכולם שאין היגיון בשכר הלימוד המטורף באוניברסיטות. מדינה שרוצה תושבים טיפשים עושה הכל שהם לא יהיו מלומדים. אוסטרליה לדוגמא נותנת לכל אזרחיה את הזכות ללמוד חינם לתואר ראשון ועל תואר שני תשלמו מחצית ממה שעולה כאן. רוצים מקצוע? חינם! רוצים לפתוח עסק, נעזור לכם כלכלית ונתחשב בכם בהוצאות. רק כאן אתה קורס עם כל השטיקים שהממשלה רוצה ממך אם תפתח עסק… תפתחי בלוג אחרי שתקראי את כל התנאים שמקבלים בקנדה, אוסטרליה, גרמניה, ניו זילנד… תראי מה מקבלים התושבים והמהגרים. תראי מה מקבלת אשה בהריון ואחרי הלידה. תבדקי כמה מקבלים עבור 100 שקלים בסופרמרקט באוסטרליה…

        • אז בואו נניח לחיינו להתפוצץ כהר געש של בזבזנות משוועת ותלות באחרים, נשכנע את עצמנו שהדברים שאנחנו רוצים הם למעשה דברים שאנחנו צריכים, וכשנגלה שאין לנו מספיק כדי לתחזק את סגנון החיים האינפלציוני שלנו — נשכב על הגב ונבעט באוויר עד שמישהו יגיע לחתל אותנו. זה הפיתרון הנפוץ. אני מציעה חלופה.

          המיסים הישירים באוסטרליה, גרמניה, פינלנד וקנדה גבוהים מהמיסים הישירים בישראל. מיסים עקיפים כאן גבוהים יותר — אבל ניתן להימנע מתשלומם באמצעות מנה הגונה של אנטי-צרכנות, הישענות עצמית ופיתוח מיומנויות שמאפשרות לך להסתדר בלעדיהם.

          הדלק יקר לך? יש חלופות זולות ובריאות יותר. המילקי יקר לך? יש חלופות זולות ובריאות יותר. וכן הלאה.

          בינתיים, אתה יכול להיות מרוצה מכך שאתה לא חי בשנות החמישים. היחס בין כושר ההשתכרות הממוצע דאז לבין מחירי מוצרי יסוד היה גבוה משמעותית מהיום. מדינת ישראל עשירה היום כפי שלא הייתה מעולם.

          • קודם כל- בהמשך לתגובתך מעלה- את רשמת "כושר השתכרות ממוצע" אני מזכיר לך שבמדינה כל כך לא שיוויונית כמו ישראל של 2014 – המילה "ממוצע" חסרת כל ערך.. (ולראיה: השכר החציוני: 5.8K השכר הממוצע: 9.8 K)אז למה כתבת את זה בכלל? נמשיך הלאה- הבנתי שאת רואה את אלו שאינם "חוסכים" כמוך כבזבזנים חסרי אחריות. הנקודה הובנה, בואי נתקדם: אני מניח שאת לא חיה בוואקום, ואת מבינה שאין תחרות לא בשוק המזון בישראל, לא בבנקים, לא בביטוח גם לא במלט, מפכלים ורמטכלים עובדים בחברות של יצחק תשובה כדי שייכתבו חוקים לטובתו, מדיניות הדלת המסתובבת נהפכה לנוהל כמעט בסיסי במשרדי הממשלה, יש הקצאת משאבים לא הוגנת (בלשון המעטה) לכיוון ההתנחלויות, ועוד עובדות רבות שבכל השוואה בינלאומית ישראל נמצאת בהן בתחתית הרשימה, אז אחרי שציינתי כל עובדות ה"מבנה" הבעייתיות הללו, מדוע את רואה את אלו שרוצים לראות תגמול אמיתי כתוצאה מחיזוק ה ה"סוכנות" שלהם? אלו שהחליטו לא לשתוק יותר נוכח ה"מבנה" המגביל שקיים בארץ? הרי בואי נודה באמת, אין קפיטליזם בשוק הפרטי בארץ, יש נפוטיזם שמקושר לשלטון- וזה פופוליסטי לא פחות מכיוונך לציין כי הצבת זרקור על מבנה קלוקל זה הינה בבחינת זעקת "החליפו לי חיתול"… אני מאחל לך שתתבגרי להבין שאין בהכרח "טועים סדרתיים" כדברייך, כי כל מי שחי בשוק הפרטי מספיק שייטעה פעם אחת כדי לצפות במציאות דרך תהום

        • איש (3718 )

          freeman

          אתה הדוגמא המושלמת לאשה המוכה שנשארת עם הבעל. אם אתה מאמין בכל מה שכתבת, למה אתה עדיין פה ולא באוסטרליה?

          • איש יקר, אני כבר בדרך החוצה… סידורים אחרונים וביי… אנחנו עיוורים, אנחנו חיים פה וחושבים ששם לא יותר טוב מכאן.. מאכילים אותנו שקרים על מיסים הזויים ועל מוצרים ש"חייבים לגבות עליהם את המחיר בגלל חותמת הכשר יקרה, עובדים, קיצוצים וכו' "… אם הייתי "האשה המוכה" לא הייתי מגיב כאן… הייתי מהנהן ומסכים עם כל אנטי של לעזוב את הארץ. אבל גרתי באוסטרליה, ניו זילנד וראיתי איך ניסיון של מדינה שקיימת מאות שנים לעומת מדינה שקיימת קרוב ל 70שנה, מתנהלת… התפיסה שלנו היא טעות איומה: שם, המדינה עושה בשבילך, פה אתה עושה בשביל המדינה. שם כבר עברו את השלבים של הגרידיות שקיימת כאן. צאו מהקופסה, תראו טיך מתנהלת מגינה מתוקנת כמו אוסטרליה, ניו זילנד, קנדה ומספר מדינות באירופה. תעשו השואות, אל תזרקו לאויר דברים שאתם לא חפרתם לבדוק לפני. המדינה מקולקלת כי הממשל מקולקל. כי אחד שהיה מראיין בערוץ 2 ועיתונאי ,ועוד אחד שהיה איש מכירות ונשאר כזה, מנהלים לך את המדינה. במקום להביא מומחים עם תארים לנהל משרות בכירות, ולבצע שינויים שיתנו לישראלים לנשום קצת יותר ולהקל עליהם במיסים, ביוקר המחייה, בפיקוח על שכר דירה וקניית דירה, להקל עליהם שירגישו שכאן זה לטובתך ולא נגדך. אולי אז לא תהיה הגירה של 2000איש בשנה… ולא תהיה בריחת מוחות לחו"ל… ולא נצטרך לקנא במדינות זרות… כואב לכתוב את זה אבל המדינה מתדרדרת להיות מדינת עולם שלישי ליותר מחצי מהתושבים כאן.

          • איש (3718 )

            Freeman

            אני מאחל לך שתמצא מה שאתה מחפש במקום החדש.

            ותזכור, מה שמתאים לאחד לא בהכרח מתאים לאחר.

        • שימי עפיפונים

          freeman

          ספר לנו קצת על נלסון שבאוסטרליה, נשמע מעניין.

          ביצעתי חיפוש ומצאתי איזה 3 נלסונים באוסטרליה, אז לא ברור לי לאיזה מהם אתה מתכוון, אם אתה יכול לרשום איך זה בדיוק נקרא ב google maps זה יעזור. ואם אתה יכול קצת לפרט יותר איך החיים שם, מתוך מה שאתה מכיר\יודע\שמעת.

          עוד לא החלטנו לעבור מהארץ אבל אנחנו שוקלים אופציות למעבר לחול לכמה שנים או לתמיד, ואני מחפש מקום כייפי, בטוח, עם מזג אויר טוב, ואם יש ים קרוב זה מעולה, וכמובן עלות מחייה לא יקרה מידי – כדי שחס וחלילה לא אצטרך לעבוד…
          ואילוץ נוסף, שיכול להתאים גם למשפחה (שאולי תהיה לי בעתיד הנראה לעין)

          חברים, אם יש המלצות… שתפו אותנו…

          ברלין או קנדה זו לא אופציה עבורי, קר מידי…

    • אמנם פוסט ישן, אבל אם אף אחד עד עכשיו לא התייחס לעניין "המחיר הנפשי הסמוי" אז אני חייב. כשעבדתי בהייטק סבלתי מדכאונות. חלק בגלל הצורך לראות את הבוס או עמית לא סימפטי אחר, חלק בגלל הצורך לקום מוקדם. מאז שאני אדם חופשי הדכאונות עברו מעצמם. לא הבנתי לאיזה מחיר נפשי סמוי בני התכוון, אבל גם אם קיים מחיר כזה, הוא ללא ספק זניח לעומת המחיר הנפשי הגלוי של דת העבודה.

  3. הכל נכון, אבל חשוב להזכיר גם שבאמת המחירים בישראל גבוהים מאוד וזה בגלל מדיניות סוציאליסטית מרקנטליסטית שמעדיפה את טובת העובדים והתעשייה הפנימית על טובת הצרכן, לדוגמא חיזוק השקל מול הדולר שנעשה לאחרונה.

    • חן, המשוואה מאוד פשוטה – זה או תשלום משכורת לעובדים מקומיים שגם מייצרים מוצרים לצריכה פנימית/יצוא או תשלום לעובדים שקופים במקומות אחרים בעולם, ואז, היכן יעבדו כל עובדי היצור המקומיים? בלשכת האבטלה? האם עובדי היצור הם לא מחזיקים בכובע "צרכנים" לאחר שעות העבודה שלהם? וכאשר כל התוצרת בישראל תגיע מיבוא, מי יקנה אותה? אלו שכבר לא מועסקים במפעלים שעברו למזרח?
      חיזוק השקל מול הדולר אינו חשוב כאן מכיוון שהדולר הוא שקובע את יחסיו את מול המטבעות העולמיים [אינדקס דולר] וזה נקבע על פי כל כך הרבה פרמטרים והוכח במחיר מאוד יקר לכלכלה הישראלית שבנק ישראל לא יכול להשפיע לאורך זמן על שער הדולר.

      הצרכן הוא לא הכל, הוא לא תמיד צודק ובהסתכלות רחבה מבינים שצרכן הוא גם עובד וצריך לדעת לאזן בין טובתם של שני הכובעים האלו.

      • הדר, יפה כתבת. אם יש משהו חסר בכתבה של הסולידית הרי זה בדיוק האיזון בין האחריות האישית לבין אחריות המדינה לפעול לטובת רוב אזרחיה.

      • הדר, חד וחלק לא נכון. דווקא כאן שכחו שהעובדים הם גם צרכנים.
        פתיחת השוק ליבוא לא תגדיל את האבטלה במאקרו, אלא רק תשנה את הרכב כוח העבודה.

        ממליץ לכולם בהקשר זה לראות את ההרצאה של פרופ' עומר מואב מסביר את הנושא: כאן

    • פשוט לא נכון. מחירים גבוהים הם תוצאה של גורם אחד ויחיד – ביקוש שהוא גבוה מן ההיצע.

      ברגע שאין ביקוש, ובמיוחד בחברות מסחריות גדולות שיש להן תשתיות-ענק ותקציבי-עתק שמסתמכים על תזרים הכנסות קבוע, ולמעשה בכל מקום שהביקוש יורד או ההיצע עולה – המחיר יורד נקודה.
      המחירים בישראל גבוהים כי הישראלים מעדיפים לקנות מילקי במחיר של תכשיטים במקום להתאפק (ו\או להכין מעדנים נפלאים בבית), על זה בדיוק הסולידית מדברת כל הזמן – איפוק ומתינות. ברגע שאדם לא יודע לשים גבולות ליצריו, למעשה הוא עבד להם ונתון למניפולציות ממניפולציות שונות כיד הדימיון הטובה.
      רמות המחירים בארץ הן בטח לא תוצאה של שום מדיניות, זה שוב להטיל את האשמה החוצה על מישהו אחר במקום לומר אני אשם בזה כי אני מוכן לשלם את המחירים האלה ואף גבוהים יותר, והמוכרים בשוק פשוט מעלים ומעלים את המחירים שוב ושוב עוד ועוד, ופשוט עומדים מהצד ולא מאמינים לראות עד כמה אני פראייר דפוק

      • צודק, אני מתכוון לקנות שני זוגות משקפיים באינטרנט במחיר של זוג אחד בארץ.
        אף אחד לא מכריח לקנות משקפיים יקרים בארץ כמו שלא מכריחים לקנות את המילקי במחיר גבוה, אם לא נראה לכם אז פשוט תמצאו חלופה זולה יותר.
        המחיר הוא הוסת בין הביקוש להיצע בשוק, ומדיניות ממשלתית שתנסה לשנות אותו בכוח תגרום לעיוותים.

        • מחזיראור

          אז לא לפתוח את השוק לתחרות? להמשיך לתת הטבות מס לחברות מקומיות כמו שופרסל?
          כי זה רק הצרכנים אשמים?

  4. את גדולה מהחיים כל מילה בסלע !!!!

  5. אני קראתי שהעמוד הוא בכלל יוזמה של עיריית ברלין, אבל לענייננו, אין לך שום דרך לתקף את הטענות שלך נגד המחאה. חלק גדול ממנהיגיה חיו את הפשטות מרצון והמינימליזם כשאת עוד רכשת בגדי מעצבים בלונדון, ראי מקרה סתיו שפיר למשל.
    את דורשת שהאינדיבידואל יפנה את האצבע המאשימה אל עצמו, ומסירה כל אחריות מהמדינה. למה לא גם וגם, יש בעיות אוביקטיביות של יוקר מחיה. מבחינתך למדינה אין אחריות כלפי הפרט (אלא אם צריך כמובן להציל את המשקיע הפאסיבי ממשבר כלכלי עמוק, ראי מקרה הניו דיל בשנות השלושים של המאה שעברה, או טריליון הדולר שהשקיע ממשל בוש באלפיים ושמונה, מכספי המיסים יש לציין, ואחרי שחברים שלך שיחקו שיכורים בכלים פיננסיים רעילים…)

    גילוי נאות, אני שייך לקבוצה הראשונה, עשיתי המון כסף מעסקי ההימורים ופרשתי לעיסוקי לפני גיל 35. המחאה דווקא העירה אותי וגרמה לי לראות עוולות שקיימות מחוץ לדירת הבאוהאוס היפה שלי או החלונות השחורים של הרכב היקר שלי.

    הרעיונות שלך לא חדשים, אבל עדיין חשובים, בדיוק כמו המאה נגד הבעיות שקיימות בכלכלה, ואגב, לא כל מי שרוצה לתקן פגמים בשיטה אוטומטית הופך למרקסיסט. אני מעדיף את הכינוי קפיטליסט מפוכח, כמו ניק הנאור שראיון עימו פורסם במוסף כלכליסט. צאי קצת מהבועה הצדקנית שלך ותביני שלא כל דבר שעושים ביחד הוא פגום ועדרי. לצאת לרחוב זאת גם החלטה שדורשת סוכן מודע.

    • רני, סתיו שפיר עברה מהמחאה להכנסה של חצי מליון בשנה פלוס צ'ופרים נוספים לחברי כנסת. לא הייתי מציג אותה כדוגמה.

    • למי כוונתך? לדפני, שנהגה לשלם 4K בחודש על חצי דירה בדיזנגוף? לשיר נוסצקי, שטענה שהיא זקוקה ל-20K בחודש כדי לחיות ברווחה? לסתיו, שעדכנית למרץ 2013 הייתה במינוס של 75K- בגין הלוואות, אוברדרפט ואשראי צרכני?

      אני לא מסירה אחריות מהמדינה: אני לא מטילה עליה את האחריות מלכתחילה.

      "The trouble with socialism is that eventually you run out of other people's money"
      Thatcher

      • לא כולנו נמצאים באוברדרפט של 75K כתוצאה מקנייה יתרה של בגדים, חלקנו (הגדול, יש להניח) עובד מאוד קשה, משלם המון מסים שנעלמים לכל מיני מטרות נעלות כמו התיישבות בישובים שכוחי אל ומימון פטור ממע"מ על ירקות שיאפשר לשופרסלים למיניהם להמשיך להתעשר על גבנו, ומביט בהשתאות על מחירי והמוצרים בסופר וכן, גם על מחירי הדירות ומנסה לחשב איך הוא יצליח לשרוד כאן במידה ומקלחת במים קרים לכל החיים לא באה בחשבון. כמי שקוראת כאן לא מעט זמן אני מסכימה עם חלק מהטיעונים שלך לגבי הבזבזנות ותופעת ניקור העיניים שפשתה בחברה שלנו אבל העולם הוא לא שחור ולבן, יש כאן בעיות מבניות קשות שגורמות למעבר הון -ביטוי מכובס לשוד וגזל- מעניים ובני מעמד הביניים למעטים שלמדו איך לנצל את השיטה. הבעיות המבניות האלה מובילות למצב שגם מי שנחשב היום לעשירון העליון מבחינת רמת ההכנסה לא יכול להסתכל קדימה ולדמיין עתיד מבטיח, גם אם הוא חוסך ככל שאפשר. את מטיפה לסגנון חיים יותר מדי ספציפי ובלתי גמיש מכדי שכולם יוכלו לאמץ אותו במלואו, ובין כה וכה סגנון החיים הזה לא יוכל להתקיים במידה וכולם יאמצו אותו. בתור מי שבחרה בסגנון מעט שונה ועם זאת לא צורכת הרבה יותר מכפי שאת מתארת, אני חושבת שמעבר לבעייתיות הבסיסית שבתרבות הצריכה (ואני מסכימה שהיא אכן אחראית להרבה מבעיותינו) המדינה אחראית לחלק גדול מתקרת הזכוכית שמורגשת בקרב כל מי שלא נולד להורים אמידים. בתור משלמי מסים ובתור מי שנתנו למדינה כמה שנים מהחיים שלהם ללא תמורה מגיע – כן, מגיע לנו – לקבל תמורה מהמדינה בדמות מערכת חינוך איכותית, מערכת רווחה מתפקדת וכן, גם רפורמות שיעודדו פתיחת השוק לתחרות אמיתית ומיסוי צודק ושוויוני יותר של אפיקי השקעה שימנע את חוסר האיזון הקיים היום בשוק. זה ההסכם הבסיסי בין האזרח למדינה – הוא ישלם מסים וישמור על חוקיה והיא בתורה תדאג לצרכיו הבסיסיים. את השאר כל אחד יעשה בעצמו לפי יכולתו, שאיפותיו והשקפת עולמו. הטענה שלמדינה אין חובות כלפי אזרחיה היא מאוד מסוכנת בעיניי, כשם שמסוכן להסתמך רק על גורמים חיצוניים במקום לקחת אחריות על מעשינו.

        • אינני מצפה לנהל שיח אינטליגנטי עם אנשים שמבצעים השטחה / רדוקציה אלימה של הרעיונות המורכבים בבלוג הזה לכדי זוטות כמו מקלחות קרות. דלגי נא לבלוג הבא. תודה

          • חבל. הדברים שכתבה טארה נכונים וענייניים מאד. מכל מה שהיא כתבה, למה בחרת להיתפס דוקא למקלחות קרות?

          • אני דווקא חושבת שהתגובה שלך היא האלימה, נכון שזה הבלוג שלך אבל המטרה (אני מניחה) היא לייצר דיון ולא לדחוק החוצה כל מי שלא מסכים איתך במאה אחוז. לא ביצעתי רדוקציה של הרעיונות (החשובים, אגב) שאת מבטאת לכדי מקלחת קרה, השתמשתי בזה כדוגמא מייצגת לאורח החיים שאת מטיפה אליו, מתוך מטרה להביע את הרעיון שאורח החיים הזה ספציפי מדי מכדי להיות מאומץ ע"י כולם. המטרה העיקרית שלי הייתה לומר שיש הרבה מאוד אנשים שלא חיים בדיוק כמוך אבל מבזבזים לא הרבה יותר, שלקחו אחריות על גורלם ועם זאת מסתכלים קדימה ולא רואים עתיד מזהיר, פשוט כי למשוואה הזו יש שני צדדים ובאחד מהם נמצאת המדינה, אותו גוף שמקבל את כספי המסים שלנו ומתפקידו לאפשר שוויון הזדמנויות גם למי שלא נולדו למשפחות אמידות. מדינת ישראל התנתקה מחובתה הבסיסית הזו כלפי האזרח וזו הסיבה העיקרית לשיח הזה, שמנוהל בעיקר ע"י אנשים שכן לקחו את גורלם בידיהם. ההוכחה לכך היא העובדה שבמדינות אחרות הם כן מצליחים להסתדר מבחינה כלכלית. וכל מה שהם מבקשים ממדינת ישראל הוא לחזור ולמלא את חובותיה כלפיהם כך שיתאפשר להם לחזור לביתם מבלי שייאלצו לפגוע בצורה כה דרסטית באיכות חייהם.

          • אם נצא מנקודת הנחה שלרוב האנשים אין די נחישות / משמעת עצמית כדי להוציא פחות, לחסוך יותר ולהשקיע את ההפרש, הרי שאת צודקת — אורח החיים שלי בהחלט לא מתאים לכולם, ודאי לאנשים שמעדיפים להזדהות כקורבנות יללנים.

            כשאתה יוצא מתוך נקודת הנחה שאתה קורבן ושאין לך את הכלים לשנות את המצב — איך בדיוק תראה עתיד מזהיר? איך תראה עתיד כלשהו?

            אני לא מאמינה שלמדינה יש "חובה לאפשר שיוויון הזדמנויות" — ודאי כשמדובר בהזדמנויות לרכישת דירות ממונפות להחריד או רכבי ליסינג. להשקפתי — חובתה היחידה של המדינה היא לערוב לביטחונם הפיזי של אזרחיה. כל דבר מעבר לכך הוא מותרות — לא צורך, לא זכות ולא פריבילגיה.

            לצד זאת, המדינה תמיד יכולה לקדם שיוויון בכוח. המדינה תמיד יכולה להכריח אנשים בעלי אחריות כלכלית לממן אנשים חסרי אחריות כלכלית. צפון קוריאה היא דוגמה מופתית – ראי איזה פלא, כולם עניים במידה שווה.

            הבעיה היא שזה לא פיתרון ארוך טווח. נדמה שמה שבאמת מרגיז את מחנה ה"צדק החברתי" הוא שלבעלי האמצעים יש *יותר* מלחסרי האמצעים. הם אדישים לחלוטין לעובדה שמבחינה אבסולוטית, העניים של היום עשירים יותר מאי פעם. הבעיה היא שבני אדם תמיד מודדים את עצמם ביחס לאחרים, לא ביחס לעצמם.

            הנקודה שלי היא שאם מעמד הביניים רוצה לשפר את מצבו הכלכלי, הוא לא זקוק למדינה. הוא לא צריך את המדינה כדי להפסיק לצרוך דברים שהוא לא זקוק להם. הוא לא צריך את המדינה כדי לחשוב כמו קפיטליסט ולהשקיע את הכסף שחסך.

            לכל היותר, הוא צריך שהמדינה 1. תערוב לבטחונו 2. לא תפריע למאמציו.

          • ניסיתי להתחיל להתעניין בבלוג הזה, אבל התגובות שלך פשוט כל כך מעצבנות שאני לא מסוגל להמשיך. ראית את האור, ועכשיו כל שנותר לך לעשות הוא להסביר לאחרים איפה הם טועים, באופן צר להחריד. אני לא רואה שום דבר קיצוני בדרך החיים שלך, וגם לא בתיאוריות הפיננסיות או התרבותיות המוצגות כאן כאילו היו תגליות חדשניות ומבריקות. הקיצוניות היא במימדים הקטנים של הקופסא המחשבתית בה הצלחת לסגור את עצמך. יש לך יכולת מרשימה מאד לתאר ״רעיונות מורכבים״ ואף ליישם חלק מהם, אבל זאת לנגד יכולת כמעט אפסית להתבונן על רעיונות מורכבים שאנשים אחרים מתארים או חווים. חבל. תודה ובהצלחה.

          • מצטרף לבקשה לתגובה עניינית לטארה.
            שימי לב שהדגש שאת שמה על הכוח של העצמי לחולל שינוי במצבו לא מעוור אותך לראות כל טעם בתקשורת מחאתית.
            הרצון להשפיע על מקבלי ההחלטות הוא גם כן מחולל שינוי, תחת הנחה שנותרו כאן מאפיינים דמוקרטים כלשהם. מדוע רצון זה הוא פסול? בהינתן המסים הגבוהים הנהוגים כאן, ניתן לומר שרצון זה הוא נדרש.

            אפשר שלא להסכים עם ההצעות לפיתרון (מימון פירמידת צרכים לכל אזרח), אבל חייבת להיות במה להצביע על כשלי שוק, ולהביע את רחשי הציבור.

          • צודקת!
            פוסט מעולה!
            צריך להבין ש"מדינה" זאת לא הפתרון לבעיות ,המדינה זאת הבעיה.

            אבל ,מה לעשות, הראיונות הסוציאליסטיים תמיד "קונים" את העם ואת הבוחרים, וכמובן שבסוף אותם רעיונות דופקים את העם ואת הבוחרים.
            זאת לא תיאוריה זאת עובדה.

            תראו לאן הגיעה אנגליה בשנות ה 70, אחרי 30 שנה של פוליטיקה שמאלנית ביותר במדינה(1945-1979 מפלגת לייבור (שמאל) שלטה במדינה).
            מפלגה\שלטון ב 30 שנים האלו קידמו רעיונות "שוויון הזדמנויות" , "צדק חברתי", "מחירים הוגנים-מחירים בפיקוח", "משכורות בפיקוח" , "מס צודק" , "משכורת הוגנת לכל פועל"….
            בקיצור, תקחו כל נושא מעיתון ישראלי מודרני, תוסיפו את המילה רגולציה וקיבלתם את שם התוכנית שמפלגת לייבור\מדינה "טיפלו" בה אז.

            התוצאה אחרי 30 שנה:
            1.הבטלה 20-30%
            2. אינפלציה של 20% בשנה (מישהו צריך לממן את ה"צדק החברתי")
            3. הסתדרות-מאפיה שלטו במדינה.
            שביתות ללא סוף:
            זבל לא פונה זמן רב מהרחובות של המדינה (1979):
            http://www.businessinsider.com/thatcher-and-the-winter-of-discontent-2013-4
            ניתקו חשמל אפילו בבית חולים

            4. ניתוק תוכניות TV לאחר שעה 20:30 (מדינה\רגולטורים החליטו שעם חייב לישון מוקדם)
            5. 1973 – תוכנית מדינית ל 4 שנים בשם "רגולציה ופיקוח של משכורות במדינה".חלקה הועתקה מרוסיה סוביאטית. ( מזכיר לכם רגולציה בארץ על משכורת מינימום ולאחרונה גם במקסימום? מעניין, לא?)
            6. מדינה החליטה שמספיק לעבוד רק 3 ימים בשבוע – חוק חדש.
            7. מדינה\רגולציה ברוב תחומים של הפרט. כדוגמה, אפילו אינסטולטור היה בפיקוח וכיוצא מזה להחליף גוף חימום היה צריך לחכות כחצי שנה (אישורים, בדיקות, עוד אישורים, בדיקת זכאות… תורים).
            8. יעילות תעסוקתית לפי סטטיסטיקה הרשמית האירופאת הכי גרוע באנגליה בשנות ה70.
            9. 75% ממכרות הפחם באופן קבוע היו לא רווחיים. כמובן, מדינה שילמה משכורות לאותם עובדי מכרות פחם ולא הסכימה לפיטורם("צדק חברתי" על חשבון של אחרים כרגיל). באזושהו שלב המדינה כבר לא עמדה בדרישות של הסתדרות לעלות משכורות ללא סוף לפועלי מכרות הפחם.
            10. ב1973 – באנגליה הקפיאו מחירים (יש!!! שום דבר לא יעלה יותר!!! 🙂 ) וגם משכורות ,כמו שהיה בברית המועצות באותם זמנים.

            אם מישהו מתעניין יש מלא חומר רשמי באינטרנט.
            אך החומר לא סקסי – צריך לקחת אחראיות ולעבוד קשה.
            אם רעיונות\חומר כזה שום פוליטיקאי לא יכול להיבחר. אבל, עם רעיונות כמו "דיור חינם" , "OBAMACARE" , "בוא נקח מאלו שיש להם, המיעוט, ונחלק לכולם" יש סיכוי טוב להצליח.
            למה?
            2 סיבות עיקריות:
            1. כמו שאמרתי – זה תמיד נשמע יותר צודק .
            2. זאת הדרך יותר קלה (לטווח הקצר) – מימון סיפוקים\רצונות "על חשבון של אחרים" ובגלל זה
            לא מצריך עבודה קשה של הרוב הציבור.

            הסיבות לזה :
            רוב הבוחרים – זה העם הפשוט, שמחוסר ידע וחינוך "איך המערכת עובדת לטווח הארוך",
            בוחרים לא ללכת בדרך עצמאית (חשיבה עצמאית וביקורתית) אלו בוחרים באמונה גדולה במדינה או ב"נס" אחר.

            הפטרון:
            ללמוד את ההיסטוריה וניסיון הקודם. לרוב, ההיסטוריה חוזרת. זה עוזר לא ללכת אחרי הבטחות הזויות של פוליטיקאיים.
            צריך ללמד את העם מה כן עובד בטווח הארוך ומה דופק את העם\קהילה\מדינה בטווח הארוך\הקצר.

        • כמעט שנתיים אחרי, אני מצטרף לדעתה של טארה.
          זה לא הכל תלוי בנו כפרטים.
          אני משקיע הרבה להגדיל את הכנסתי מעבר לשכר הרגיל באמצעות יוזמות והשקעה (סוכנות, במלוא מובן המילה), ואז מגיעים מס הכנסה וביטוח לאומי ולוקחים לי ביחד *חצי* מפרי עבודתי. ואני משתכר פחות מ-20 אלף ש"ח (לא מליונר כבד). כך שככל שאני עובד ומשקיע ויוזם יותר, כך יש מישהו בממשלה שידאג למנוע ממני וממשפחתי להתקדם.

      • איש (3718 )

        רני,

        באמת עשית כספך מהימורים, ועכשיו את מטיף לשוויון ? אתה יודע שהימורים זה סוג של מס מיוחד על עניים, כן?

        • פוקר באינטרנט הוא חריג בהקשר הזה, ומקיף בעיקר שכבות מבוססות יותר, אבל זה לא הופך את הסיטואציה לטובה יותר.

    • אמיר ניצן

      אם העמוד הוא יוזמה של עיריית ברלין, האם יש ספק שהקמפיין רקוב ביסודו?

  6. אם ניקח חלק מרעיונותיך ונאמצם יהיה טוב. הסתיגות אחת יש לי : נכון שבברלין תרבות הצריכה מתונה יותר אבל בכל זאת הפרופורציות אחרות.

    • מחזיראור

      אני שואל את עצמי כמה אנשים שמגיבים פה לגבי ברלין באמת שהו שם תקופה משמעותית…

      • ברלין היא בסה"כ שם קוד לעיר אחרת במדינה אחרת בה החיים הכלכליים נוחים יותר.
        אין מה להיתפס לקטנות.
        וכן, אוקטובר בברלין זה קור שובר עצמות לעומת השמש היפה בשמי ארצנו, ועוד לא הגעתי לדכאון שיש בה לאחר חגיגות השנה החדשה, ולא רק בה, גם בלונדון ובפריז ואופס, שכחתי כל מיני ערים קטנות שלא מצטלצלות טוב ואין בהן U או מטרו כל כך משוכלל.

        • מחזיראור

          זאת לא הנקודה שלי –
          אנשים פה בתגובות מהללים שוב ושוב את ה"תרבות הנכונה" מבחינה צרכנית בגרמניה ביחס לארץ.
          האמת היא שזה פשוט לא נכון.
          בברלין אנשים הם לא צרכנים נבונים יותר מהישראלים (ולא משנה כמה הסולידית תנסה לצייר קריקטורה של הישראלי המצוי – זו עדין קריקטורה וזו לא המציאות).

          בברלין המחירים פשוט יותר זולים בגלל סדרי עדיפויות אחרים ובעיקר בגלל שוק חופשי.
          אני באמת לא מבין איך דורין הקפיטליסטית הדגולה חייה בנחת עם המבנה הלא קפיטליסטי בעליל של המדינה שלנו ואין לה שמץ של ביקורת על ההתנהלות.

          • מחזיראור. נראה לי שהסולידית הפלילה את עצמה בתגובתה לBen Ohayon למטה והיא מוכנה לקבל שיש פנים אחרות למחאה.
            לדעתי האישית העניין פה כל מסובך שצריך להשקיע זמן השקול לדוקטורט בכלכלה
            בשביל לנסות ולהבין את בעיות הסבוכות שנוצרו כאן ולהציע להן פתרונות. כמובן שברגע
            שתסיים את הדוקטורט יבחרו לתפקידים המשפיעים אנשים שטחיים שבחיים לא יקשיבו לך. אני לא כועס על המחאה ואני לא נגדה. אני פשוט לא מתעניין עד כדי כך בכלכלה ובחברה בשביל שאבזבז את זמני ברגע שמציאת פתרון אישי קלה הרבה יותר. מי שרוצה שיפעל אדרבא ,זאת כאמור זכותו – אבל למה אתם באים להציק לי ולא לאחראיים שהרי בוודאי תסכימו שלא אני יצרתי את הבעיות פה?

            כמו שאמר מחד ומאידך:

            "גנדי אמר שעליך להיות השינוי שתרצה לראות בעולם. אם כל אחד לעצמו יקח אחריות על מצבו אז גם מצבה של החברה יהיה טוב יותר, גם בלי פעולה קולקטיבית (שקשה מאוד לסנכרן ולבצע)"

            זאת אגב גם ההשקפה הדאואיסטית.

  7. פוסט מדוייק להחריד. הדרך היחידה לשינוי היא התנהגותית/ אישית. לפי התגובות של מי שכבר קורא את הבלוג, אפשר להבין כמה הדרך ארוכה בקרב ההמונים שבגלל לא מודעים למה שהם עושים. אל תעצרי ואל תתייפייפי – כל הכבוד.

  8. סולידית בראשית דרכה.

    מדויק וחכם. תודה!

  9. תודה רבה!
    מדוייק ומנוסח מצויין!
    תחושתי היא שלא כולם ירדו לסוף דעתך בוודאי שלא מקהלת מייבבי ברלין.
    כפי שנאמר כבר, ניתן לשרוד בנעימות (=אושר. עפ"י אורי מילשטיין) בכל סביבה כלכלית (דורין הרטמן).
    חג שמח

  10. יאיר ח.

    יש במחאה החברתית משהו מאוד עמוק. אזרחי המדינה מרגישים שמכייסים אותם.

    את יכולה להתחבא מאחורי המנטרה של "כל אחד אחראי לגורלו" אבל זה יהיה לברוח מהתוכן. מחיר המילקי / הדירה אינו הבעיה אלא הסימפטום לבעיה, כמו החיילים הסדירים שחזרו מהמלחמה בעזה למקרר ריק, וכמו אימו של החייל ההרוג שבמודעת האבל טרחו לציין שהיא עובדת קבלן.

    אני בטוח שיש לך טונות של עצות לעובדי הקבלן איך להצטמצם, אבל זו בדיוק לא הנקודה.

    כמו שאת מצפה שיכבדו את הבחירות שלך בחיים (וצריך לכבד אותם), עליך להבין שנושאים כמו "עובדי קבלן", "דמי הניהול בקרנות הפנסיה", "מספר ילדים בכיתה", "מחיר ליטר מיץ תפוזים" ועוד, הם נושאים חשובים לא רק בפני עצמם אלא כסימפטום למשהו גדול יותר והוא החוזה הלא כתוב בין האזרחים למדינתם.

    כשרבים (מיליונים) מרגישים חוסר אמון בהנהגה זו בעיה קשה מאוד ויש לה השלכות קשות מאוד.

    • אני מבינה את דבריך. העניין הוא שאין אחידות באשר לתוכנו של אותו חוזה.

      להשקפתי, תפקידה העיקרי ושל המדינה הוא לערוב לביטחונם הפיזי של אזרחיה. לשם כך היא גובה מיסים ומגייסת חיילים.

      מבחינת רבים אחרים, תפקידה של המדינה הוא לתמוך אותם כלכלית מהעריסה ועד הקבר. הבעיה עם התפיסה הזו היא שבאופן אוטומטי הם מרגישים פטורים מהחובה המוסרית, כלפי עצמם, לדאוג לעצמם.

      • נילי אור

        ולביטחוננו הפיסי המדינה דואגת? מלחמות יקרות ומיותרות על ימין ושמאל, פגיעה בחינוך שמץשה מאד על אוכלוסיות חלשות להגיע לקיום סביר. ניתן להצטמצם ואכן טירוף השידרוגים, הרהבתנות ו"חוויות הקנייה", מיותר לחלוטין. אבל הסוף מוכרח לאכול אפילו רק קש, אחרת יפשוט רגליו וימות. התחושה קשה עוד יותר כשרואים את רמת החיים והרעבתנות של ה"מנהיגים" על חשבוננו. בגדול מסכימה שאין מה להתבכיין והאחריות עלינו, אבל למה השותפה שלנו להכנסות לא מספקת את הסחורה??

        • איזה מלחמות מיותר היו כאן לעזאזל?
          צוק איתן? אחריי שחטפו ורצחו שלושה אזרחים וירו רקטות (ללא תגובה!) על דרום ישראל במשך כמה שבועות?
          כל זה קרה לפניי שהממשלה הגיבה.
          די לקשקש אנחנו חיים באיזור הכי אלים בעולם.

  11. נכון שבארץ יש קרטלים (תקשורת,ביטוחים,רכב,מזון…)של חברות גדולות, אשר יודעות לנצל את האין תחרות,גודל המשק,מיסי מגן על יבוא… על מנת להכניס לנו את הצינור. הציבור בהרבה מקרים לא מבחין בזה כלל ומשלם. אחרי שאמרתי את זה לבוא ולהגיד בו ניסע לברלין, והמדינה אשמה בכול זה ממש חוצפה בברלין הממשלה לא תדאג להם.

  12. אחד ששפר חלקו

    המאמר צודק במידה מסויימת אבל מחמיץ את את האספקטים הכלכליים המערכתיים שפועלים כאן. הגידול המערכתי באי השיוויון בהתפלגות העושר הוא תוצאה כלכלית גרידה, תוצאה שלא תשתנה גם אם כל הציבור יעבור להתנהגות סוכנית:

    http://www.ted.com/talks/thomas_piketty_new_thoughts_on_capital_in_the_twenty_first_century

    יש כאן כוח אמיתי שפועל לטובת ה״אצולה הכלכלית״ ומייצר runaway effect אקספוננציאלי, גם אם מניחים שכל האנשים בעלי יכולות ואינטליגנציה זהה, מה שבוודאי לא נכון ומחמיר את המצב בהרבה.

    לרוב האנשים קשה להבין מגמות אקספוננציאליות — ברירת המחדל של המוח שלנו היא לחשוב לינארי. גם הסולידית עצמה אולי לא לוקחת בחשבון שהיא חלק ממעמד הביניים, ושלאצולה הכלכלית יש יתרון משמעותי עליה. אם נהיה שמרנים ונניח שמדובר רק ב-1% יתרון בתשואות, שנובע מעמלות, מקלטי מס, והטבות שלא זמינות לה (אני משוכנע שבפועל זה יותר), אז עוד כ-40 שנה יהיה לה ערך עצמי אפקטיבי קטן בכ-50% ממה שיש לה עכשיו. ההפרש הזה ״ישאב למעלה״ לעשירים וישפיע על מחירי הנד״ן, האוכל, התרופות, וכו׳ ועלול אף להצריך אותה לחזור לעבוד בגיל מבוגר.

    אם המערכת הכלכלית תישאר ללא התערבות, היא תמשיך להקצין ותתייצב על פיאודליזם כלכלי מקוטב בו שכבה דקיקה של אצולה כלכלית משעבדת את היתר תוך שימוש במנגנוני המדינה. במצב זה, גם פתרונות כמו של הסולידית — חיסכון קיצוני ויציאה לפנסיה מוקדמת בהתבסס על צריכה מינימלית — יפסיקו להיות מעשיים. רוב האנשים ממילא יחיו בצימצום כמו הסולידית, אבל מתוך כורח קיומי, ולא יהיו מסוגלים לחסוך לפנסיה מוקדמת כי תקופת הצבירה התיאורטית שלהם תתארך עד לזקנה. אני אומר תיאורטית כי הרבה לפני זה אנשים יבינו שהמשחק מכור ויפסיקו לציית לכללים — בשלב הזה רובים יהפכו לאמצעי פעולה ונתגעגע למחאה הפוליטית התלותית והבכיינית.

    • התזה הבסיסית של פיקטי היא שקפיטליזם מגדיל אי-שיוויון (לצד השלכות אחרות, כמובן, כמו למשל, שיפור איכות חיי האדם יותר מכל מנוע צמיחה אחר בתולדות האנושות, אבל זה לא כל כך מעניינו של המחבר).

      הטענה שלו היא שאם כל מה שיש לך זה עבודה בשכר (g), הרי שבעלי ההון המושקע (R) תמיד ירוויחו יותר ממך, מפני שהשווקים הפיננסים לעולם יצמחו בקצב מהיר יותר מקצב צמיחת התמ"ג לנפש.

      במילים אחרות: R>g

      הבלוג הזה "מטיף" לעבודה קשה, לחיסכון אגרסיבי ולהשקעה בנכסים מניבים –יעד שבאופן אוטומטי ממקם את הקורא הרבה מעבר לסביבתו (כלומר, היעד הוא השגת אי-שיוויון).

      קונקרטית, אני מנצלת את הבלוג הזה כדי לומר למעמד הביניים — חשבו כמו קפיטליסטים, התנהגו כמו קפיטליסטים, השקיעו כמו קפיטליסטים. אל תסתמכו אך ורק על עבודה בשכר. חסכו והשקיעו את ההפרש בשווקים הפיננסים, כדי שהכסף יעבוד קשה יותר עבורכם מכפי שאתם עובדים עבורו.

      כתבתי על זה פוסט שלם כאן.

      לעניין המעמד החברתי שלי — אני מעדיפה לחשוב על עצמי בתור אריסטוקרטית ענייה. מצד אחד, יש לי זמן פנוי בשפע ואני לא צריכה למכור אותו כדי לממן את הוצאותי, זאת להבדיל מאנשי מעמד הביניים. מצד שני, מבחינת מדדי הלמ"ס, רמת החיים שלי נמוכה משמעותית משל מעמד הביניים, מפני שההכנסה שלי נמוכה ואין לי רכב, דירה ומערכת קולנוע ביתית. הלמ"ס עדיין לא גילה דרך למדוד איכות חיים 🙂

      • ברלינאית,

        מה שלא ברור לי מדוע הצעותיך להתנהלות כלכלית סותרת את העובדות הקיימות לגבי יוקר המחיה בישראל , היחס בין מספר המשכורות לעלות דירה , מיקומנו במדד השחיתות וכו.. ובהסתכלות רחבה יותר כפי שצוין כאן מגמות אי השוויון המתרחב בהתפלגות העושר.
        לדעתי אין שום סתירה בין השניים.. .
        ממש לא ברור לי מדוע ביקורת כלפי מדיניות כלכלית במדינה בה אני חייה סותרת אימוץ אורח חיים נבון כלכלית.
        אני מבינה את הטיעון לגבי סוכנות\ חוללות עצמית\ מיקוד שליטה פנימי וכל השמות החלופיים של הדבר הזה.( ובתכלס לקיחת אחריות אישית לגורלך). אבל מחקרים ארוכי טווח מראים שרווחה נפשית והסתגלות אופטימלית מושגות אצל פרטים שמשתמשים באופן גמיש בשני סוגי הייחוסים..ומאזנים בין לקיחת אחריות אישית ובין תביעה מהאחר\זולת\ מדינה לשיפור ושינוי ..
        אישה מוכה או מוטרדת מינית נניח בהחלט צריכה לקחת את הרגליים לעוף מהמקום בו היא נמצאת ולשקם את חייה .. יחד עם זאת ובמקביל חשוב לפעול לשינוי חברתי למשל: לשנות את החוק שהיה תקף בחלק מהמדינות עד לא מזמן שאונס אישה על ידי בעלה אינו נחשב לאונס.. אלו שני מישורי פעולה שלא חייבים להוציא האחד את השני ..
        אפשר וצריך למחות ולשאוף לתיקון ( ולא כולם בכיינים יללנים ) וגם ללמוד מעצותייך לגבי אחריות אישית
        ומה הבעיה עם סתיו שפיר? גם גרה עם שותפים , גם ללא ילדים , גם מינימליסטית וגם יצאה מהמינוס תוך שנה..לדעתי היא קראה את הבלוג שלך, והפנימה..

        • הסיבה היא שאני לא אובייקטיבית. אני קפיטליסטית. הערכים שלי והאינטרסים הכלכליים שלי תואמים יותר את אלה של בעלי ההון מאשר את אלה של מעמד הביניים המשועבד מרצונו. הפיתרון שאני מציעה למעמד הביניים היא ליצור זהות אינטרסים בינו לבין בעלי ההון — הווה אומר, לחסוך, להשקיע, ועל ידי כך לחסן את עצמו ממצוקות כלכליות.

          המסקנה העגומה מפועלו של מחנה ה-"צדק חברתי" היא שהוא יעדיף שכולנו נהיה עניים באאופן שווה. מבחינתו, מעמד הביניים יכול להיתקע במקומו ובלבד שהעשירים יהיו עשירים פחות. העלאת מס הבורסה היא דוגמה קטנה וכואבת להשקפה הזו. אני לא יכולה להסכים למדיניות כלכלית שפוגעת בי.

          חירות קודמת לשיוויון — תמיד. הבלוג הזה מקדם אי-שיוויון, במובן זה שהוא מציע דרך לפרט להבדיל את עצמו מהשאר באמצעות רכישת בעלות על אמצעי הייצור.

          • ברלינאית,

            ,תשובה טובה, עוזרת להבין את הרציונל בטיעונים שלך.. אני מופתעת מעצמי שרק עכשיו אני מבינה עד כמה ההשקפות הכלכליות שלך קיצוניות..
            זה לא שלא כתבת את זה קודם.. רק עכשיו נופל לי האסימון..
            כלומר לטענתך אין win-win..
            האינטרסים של "מעמד הביניים המשועבד" תמיד בסתירה קיצונית לאלו של בעל ההון?
            ברור שיש מתח בין השניים.. אבל מדוע הקיטוב?
            אני למשל גם מעמד ביניים וגם בעלת הון..לצורך העניין- אני בהחלט רוצה שהכסף שלי יעבוד בשבילי הכי טוב שניתן אבל גם רוצה השקעות בחינוך תחבורה ובריאות ומידה לא מבוטלת של מדיניות רווחה הפועלת היטב..אני מוכנה "להיות ענייה יותר " כדי לקבל זאת..ואני מבינה שהשקפתך שונה.. אבל מה הופך את השקפתך העקרונית לנכונה יותר עבור כל מי שאינו שואף להפוך לבעל הון אלא פשוט להתפרנס בכבוד..
            תשובה כגון "הבלוג "הוא" לשואפי חירות, קפיטליסטים, חסכנים אל הוריים שמעוניינים בפרישה מוקדמת ושהינם בעלי הון..( או בהתהוות).. לא תספק אותי… כי לדעתי היא לא מסבירה מדוע הרעיונות שלך מרתקים כל כך הרבה אנשים..
            גם את רוצה שבילי אופניים מהרצליה לתל אביב לא? מי יממן את זה?

          • כוונתי לכך שכשאת קונה מניה של חברת שטראוס, לדוגמה, נוצרת זהות אינטרסים בינך לבין האינטרסים העסקיים של משפחת שטראוס. כנ"ל לגבי האימפריות של פרופר, תשובה, עופר ודומיהן. כשהן מרוויחות – את מרוויחה. כשהן מפסידות – את מפסידה. אם נקבל את הטיעון הסוציאליסטי לפיו המשק נשלט על ידי אותן אוליגרכיות, הדבר ההגיוני והכלכלי לעשות הוא לא להילחם בהן — אלא להצטרף אליהן. שוק ההון הוא המנגנון שמאפשר לעשות זאת באופן היעיל ביותר. אינני מבינה מדוע הקונספט כל כך קיצוני בעינייך.

            מטבע הדברים, העלאת מס רווחי הון פוגעת בבעלי ההון בנימוקים של סיוע למעמד הביניים. העלאת מס חברות פוגעת בבעלי ההון בנימוקים של סיוע למעמד הביניים. במילים אחרות, ישנם לא מעט מצבים שבהם האינטרסים של המעמדות השונים עומדים בסתירה זה לזה.

            לעניין מיסוי — ככל הידוע לי, גם בעלי ההון עושים שימוש בתשתיות שמספקת המדינה. למען האמת, הם משלמים תמורת התשתיות הללו יותר מכל אזרח אחר. עכשיו — זה כלל לא משנה מה ההשקפה הכלכלית האידיאולוגית שלי, משום שבפרקטיקה, גובים ממני מס, ומשתמשים בו למגוון שימושים. רובם המכריע של השימושים הללו כלל לא נוגע לי (בניית בתי כנסת וכיתות לימוד, לדוגמה) — אבל אני עדיין משלמת, כי אם לא אשלם – אלך לכלא. הבלוג הזה פופולארי (כך נדמה לי) בגלל שהרעיונות שהוא מציע הם פרקטיים למדי. הפופולאריות שלו לא נובעת מהאידיאולוגיה האנארכו-ליברטריאינית שלי — זה אני יכולה להבטיח לך. היא גם לא הנושא העיקרי של הבלוג.

          • יפה! ועל זה אבא שלי (זכרונו לברכה), שגדל בקיבוץ, היה בבנק״י, ותיעב את הקיבוץ עד עמקי נשמתו, היה אומר שקומוניזם זה ש״לכולם לא יהיה אותו דבר״. (ואולי המקור אחר, אבל בכל זאת, לעניין)

          • יעקב מישל

            "כשאת קונה מניה של חברת שטראוס, לדוגמה, נוצרת זהות אינטרסים בינך לבין האינטרסים העסקיים של משפחת שטראוס. כנ"ל לגבי האימפריות של פרופר, תשובה, עופר ודומיהן. כשהן מרוויחות – את מרוויחה. כשהן מפסידות – את מפסידה."

            כך היה צריך להיות.
            ישנם מקרים בהם אין זהות שכזאת,
            לדגמא: בעלים של חברה ציבורית מוכר את כל אחזקותיו בתנאים מצוינים.בה בעת אין עליו חובה לאפשר למשקיע מהציבור למכור גם הוא את חלקו באותם תנאים-זה מצב שחייבים לשנות.
            כאן יש לך הסולידית אפשרות לתרום לך ולציבור הן ע"י פניה לרשות לניירות ערך והן פניה למחוקק לתקן את העיוות הקיים בין טובתם של בעלי חברה ציבורית לבין משקיעייה מקרב הציבור.
            כנ"ל לגבי שינוי עיוותים בין טובת החברה הציבורית לבין טובת משקיעייה מהציבור.

          • יעקב מישל, אפשר דוגמא בבקשה? אני לא מבין איך פיזית בעל מניות אחד יכול מכור מניות במחיר גבוה יותר מבעל מניות אחר.

  13. אני מאד בעד צריכה מושכלת, תזרים חיובי, אבל לא מוכן לפתור את המדינה בלא כלום, שנה אחרי שנה
    מעלים את המיסים ומשאירים לנו פחות מההכנסה ברוטו, בעוד המיעוט שמחליט על כך משפר את מצבו באופן עיקבי. לא מאפשרים יבוא מתחרה ומאפשרים למעט יצרנים להעלות מחירים ככל העולה על רוחם.
    אחד הדברים הבודדים שהרווחנו מהמחאה הינו הזכות ליבא יבוא אישי עד 75$ פטור ממס, מאפשר יבוא של עשרות מוצרים חיוניים במחירים נמוכים בעשרות אחוזים ממה שמקובל בחנויות כאן. בימים האחרונים ראיתי אתר
    מקומי שמוכר שתי חבילות סכיני גילוח ג'ילט ב- 75 ש"ח לדעתי זה בעיקבות כך שהמחירות בארץ ירדו עקב כך
    שרבים החלו ליבא את המוצר מחו"ל, כנ"ל לגבי בגדים ונעליים.
    הפרט חייב לדאוג לעצמו, להוציא את עצמו מהמרוץ הצרכני ולשמור על תזרים חיובי. אבל לפתור את השלטון בלא כלום לא נראה לי. טיפוח החמדנות ע"ח הציבור חייבת להעקר מן השורש ע"י השילטון.
    ברור לי שהעלאת מס רווחי הון ב- 25% ( מ- 20% ל- 25%) פגעה הרבה יותר מהזכות ליבא דברים קטנים ללא מכס, המחאה שהייתה הזיקה בסופו של דבר יותר משהועילה, על זה אין ויכוח. לפחות לנצל את ההטבה שניתנה ביבוא למיזעור הנזקים.

  14. כל פוסט שאת כותבת מקדם את שינוי המציאות , ישר כוח

  15. תרשי לי בדיחה צינית אם הלמס היה מוצא דרך למדוד איכות חיים ביטוח לאומי היה מוצא דרך חדשה למסות אותה

  16. אמיר ניצן

    מארגן קבוצת היורדים לברלין הוא עצמו סירב להזדהות. והשמאל אינו מעוניין בקיום תחרות חופשית שבאמת תוזיל את יוקר המחיה ובמעמד ביניים חזק.

  17. עם חלק מהטענות אני מסיים, עם חלקן האחר לא (ואני מתנצל מראש על התגובה הארוכה).

    בתור אדם בן 40, עם שלושה תארים אקדמיים (שניים בהנדסה, אחד במנהל עסקים – שאותו סיימתי בהצטיינות), שלא מוצא עבודה כבר שלוש שנים (למרות שעל פי כל היועצים למיניהם, עשיתי את כל הדברים ה'נכונים'), ומרוויח ממשרה חלקית באקדמיה ומשיעורים פרטיים פחות (הרבה פחות) משכר מינימום – אני יכול לספר לך שאת חיה באוטופיה.

    אחרי 2 תארי ההנדסה, עבדתי בעולם ההיי טק לא מעט שנים. אחרי יותר מעשר שנים, רציתי להתקדם. לא דרשתי כלום מאף אחד. הלכתי ללמוד מנהל עסקים. בו בזמן עבדתי בעבודת משמרות כמו ילד שכרגע סיים צבא. התואר התברר כטעות הכי גדולה שלי. שלוש שנים מאז שסיימתי אותו, ועבודה אין. יתרה מכך, יכולתי לקבל קיצבה מהמדינה בגלל מצב בריאותי שנקלעתי אליו, ולא עשיתי את זה (כנראה בקרוב כבר לא תהיה לי ברירה) כי בדיוק כמוך, חשבתי שאדם חייב לדאוג לעצמו לפני שהוא פונה למדינה בבקשת עזרה.

    אבל הנה המציאות שלי: העבודה היחידה והחלקית שלי, במכללה, נמצאת במרחק שעת נסיעה ברכב, או שלוש שעות וחצי (2 אוטובוסים + רכבת, או 3 אוטובוסים, ונדרש עוד טרמפ – כי אין תחבורה ציבורית ישירה לשם). כך שדה פקטו, אין דרך אחרת מלבד לנסוע עם רכב. לא כולם יכולים לעבוד מהבית או באיזור המרכז.

    אישתי, עם דוקטורט מבר אילן במוסיקולוגיה עובדת בשלוש עבודות, ועדיין מרוויחה פחות ממשכורת ממוצעת במשק.

    שנינו, בלית ברירה נעזרים בהורים – כמו 80% מהאנשים עד גיל 40 בישראל. 80%! אלה הנתונים האחרונים שפורסמו גם בכלכליסט לפני כמה חודשים.

    ואת רוצה לומר לי שזה דבר נורמלי?! שלמדינה אין שום אחריות למצב הזה? שלמדינה אין אחריות על בריאות, חינוך, תחבורה ציבורית ויוקר המחייה פה? שמצב של קפיטליזם חזירי, כמו שניק הנאוור מדבר עליו הוא המצאה? (ד"א, ממליץ על ההרצאה המדהימה שלו בטד).

    קפיטליזם אולי טוב מסוציאליזם (למרות שתאצ'ר היא אחת הדוגמאות הכי רעות שיכולת לתת בתגובה פה למעלה), אבל כמו כל דבר – כשהוא קיצוני, כפי שהוא בישראל, יש שכבה מאוד דקה של אנשים שנהנים מזה, וכל השאר נלחמים על השאריות.

    אישית, בחרתי לחיות כאן בינתיים, אבל המחשבות על הגירה מעקצצות כל הזמן בעורף. לאו דווקא לברלין. לא בגלל התרסה – אני לא רואה בזה שום התרסה. גרמניה טובה ככל מדינה אחרת שיש בה איכות חיים טובה. ושוב, הדוגמאות שנתת דווקא פחות רלוונטיות, עם כל הכבוד לגווטמאלה הענייה. במקום זאת, באותה מידה אפשר לדבר על פינלנד, קנדה, אוסטרליה וכו' – מדינות שבהן רווחה ותעסוקה בסיוע המדינה הן לא מילים גסות. וכן, המיסים גבוהים יותר, אבל לפחות אתה מקבל משהו תמורתם.

    הבעיה, שמדינת ישראל הפכה להיות מדינה שדואגת לאותה שכבה דקה של חזירים. רק לפני פחות מעשר שנים, אפשר היה לשכור דירה בדרום תל אביב במחיר שפוי. אני גרתי בפלורנטין בדירת 3.5 חדרים, עם שותף, במחיר כולל של 490-550 דולר. כשעזבתי, ב-2005, מחיר חדר באותה שכונה, עלה כבר ל-700 דולר. אני חזרתי לבית הוריי – שוב, בלית ברירה, ובאופן זמני.

    זה לא עניין של צמצום. הרי הצטמצמתי בטירוף. אבל איך זה עזר לי בדיוק? ברגע שמצב בריאותי כלשהו תוקף אותך, שום צמצום לא עוזר.

    ושוב – את אומרת שלמדינה אין שום אחריות? קשה לי לקבל את זה. זו גישה קיצונית, אוטופית, שאין לה קשר למציאות.

    אני כן מסכים איתך שהנושא הוא לא המילקי. המילקי, כמו הקוטג' בזמנו, הם רק סימפטום. הם לא המחלה עצמה. המחלה הרבה יותר עמוקה, ולכן ההתמקדות במילקי תהיה בעוכריהם של אנשי המחאה הנוכחית. התקשורת כבר מדברת על 'מחאת המילקי', אבל היא מפספסת (כנראה בשירות הטייקונים שמנהלים אותה) את כל המחלה. המחלה היא שילוב של הרבה סימפטומים קטנים כאלו: דיור, תחבורה ציבורית, מערכת הבריאות, סלי הקניות, רווחה, מערכת החינוך. כל אלה דברים שניתן לפתור באמצעים רגולטוריים חכמים. המהפיכה הסלולרית של כחלון מוכיחה שזה אפשרי, ודורש יצירתיות.

    הבעיה היא, שאין לרגולטורים שלנו יושר אמיתי ורצון לשנות את המחלה הזו. הם רואים את עצמם, כמו פקידי ממשלה בכירים אחרים, בעוד כמה שנים, אוכלים מאותה כף יד שתעשה הכל בשביל להשאיר את המצב הקיים, אותה יד שלא תאפשר תחרות אמיתית, ולא מעניינת אותה דאגה לאזרח – בטח כשהיא באה על חשבון אותה שכבה דקה של קפיטליסטים חזיריים.

    ובמצב כזה, הגירה – נכון להיום ועבור מי שאיבד תקווה לשינוי (ולצערי הם הולכים ומתרבים) – היא דרך מצוינת להתמודד עם המצב הזה. וברלין היא באמת רק אופציה אחת מני רבות.

    • אם נצא מתוך נקודת הנחה שהקפיטליזם יוצר אי-שיוויון — אולי עדיף לחשוב ולהתנהג כמו קפיטליסט, ולא כמו עבד מתקרבן שנותן שידרכו עליו? אולי שווה לחסוך ולצבור אמצעי ייצור ולהשקיע אותם כדי שיצמחו בקצב מהיר יותר מהמשכורת שלך?

      כאמור, אם הגירה בראייתך היא דרך אידיאלית להגדיל הכנסות או להקטין הוצאות, by all means do it.

      נראה עם זאת שאתה לא בשל עדיין להודות בעובדה שהגעת לאן שהגעת בגלל כמה החלטות גרועות מאד שקיבלת. תמיד יהיה נוח יותר לתלות את האשם בגורם חיצוני ולא בעצמך — זו נטייה אנושית בסיסית. אף אחד לא רוצה להודות באחריותו לכישלון, ודאי כשמדובר בחייו האישיים. זה מובן לי לגמרי.

      ויחד עם זאת — אל תצפה ממני לאמפתיה, מפני שאני לא יכולה להזדהות עם הטעויות שעשית. אל תצפה ממני אפילו לשמץ של תקינות פוליטית שתסתיר את חוסר האמפתיה שלי. יש 101 אתרים שילטפו את ראשך ויאמרו שאתה לא אשם, אלא קורבן דפוק של הממסד. אני גאה לומר שהסולידית היא לא אחת מהם.

      • מחזיראור

        האם לדעתך אדם שהחליט החלטות גרועות בחייו ראוי לסבול?
        אין מקום להתחשבות מצד החברה?

        • אף אדם לא "ראוי לסבול". לא בגלל טעויות שלו עצמו, ולא בגלל טעויות של אחרים. מנגד, סבל עשוי להיות במקרים רבים סוכן שינוי רב-עוצמה. אם נסכים שאי אפשר להציל אנשים מעצמם, הרי שמשבר / התרסקות עשויה להיות תקוותם היחידה.

          • אני פה מסכים אתך מאוד. אני גם מסכים עם הרוח הכללית של הפוסט.
            מבחינה אישית אני מודה שאישיות -"אכלולי שתולי" משתלטת עלי אני יודע באחורי
            התודעה שאני צריך לקבל סתירה בשביל להתעורר.

            שאלה שמעניינת אותי באמת היא למה את בהתעסקות מתמדת בעניינים הללו של
            סוציאליזם-קפיטליזם . במיוחד בתור אחת שטוענת שחברה היא המשגה ולא קיימת במציאות
            ( אגב , מה שממלא פונקציה – אינו יכול להיות פיקציה …. גנבתי משר האוצר לשעבר)
            וכבר חצתה את הנהר והגיעה לגדה השנייה … מה הטעם בהתעסקות הזאת בענייני החברה?
            לא עדיף להמשיך לסייר בגדה השנייה? להשאיר את האידאולוגיה (הסירה) על הגדה?

            אני לא מגנה ובז על זה שאת ממשיכה לשאת את הסירה על הגב( אולי התאהבת באידאולוגיה?) זה בהחלט לגיטימי ומעניין אבל אני הייתי מעוניין שיעירו לי אם הייתי
            לוקח את הסירה על הגב מבלי משים לב.

          • מחזיראור

            העניין שהוא שמה שנחשב "טעות פטאלית" במדינת ישראל, יאפשר לך סה"כ חיים נוחים ברוב מדינות המערב – וכאן בהחלט לגיטימי לצאת למחאות ולדרוש מהמדינה קבלות.

            גם את בעצמך היית יכולה לחיות ברמת חיים גבוהה יותר על אותו התקציב או לחילופין לפרוש מוקדם יותר אם סדר העדיפויות במדינה היה שפוי יותר.

          • בהחלט נסכים שאי אפשר,או כמעט בלתי אפשרי, להציל אנשים מעצמם. ניסיונות עבר שלי בנושא כמעט הובילו אותי למצב של חוסר אונים נרכש. מאז למדתי הימנעות ולמידת בריחה כשאני מזהה מצבים כגון אילו. לאנשים יש גאווה שבדרך כלל תמנע מהם לקבל את הפתרון הפשוט ומתוך גאווה זאת יבחרו במאבק הקשה. בהחלט מסכים שמשבר / התרסקות עשויה להיות תקוותם היחידה. בכל אופן, אם יורשה לי, אני מעדיף משבר שלהם על שלי מתסכול על ניסיונות כושלים לעזרה.

            נושא אחר: באזור מגורי עלו מחירי הגנים כמעט למחירי טרום טרכטנברג.
            הגנים הפרטיים החמסנים מעלים את המחירים מכל מיני סיבות מומצאות וגם מקבלים את הסבסוד. לממשלה או מי שממונה על זה כמובן שפחות אכפת משום שזה כסף של מישהו אחר. זה מה שקורה שפונים לגולם אחד לפתור בעיות של גולם אחר.

            בקשר למדינות המערב … במדינות בהן יש מונוליתיות באוכלוסיה יש פחות אי שיווין.
            במדינות שנהיו פחות מונוליתיות (עקב הגירה בין השאר) מערכות הרווחה מגיעות לידי קריסה. בישראל יש שעטנז נוראי , אמרו פה בעבר , ולכן הסיכוי להקמה של מערכת רווחה שלא תנוצל על סקטורים מסוימים נמוכה ביותר. לכן יש לבחור בפתרון הריאל-פוליטיק קריא התערבות קטנה יותר של הממשלה מאשר בפתרון האוטופי שיתאים למלאכים.

      • לא הגזמת בכלל.
        אם שיוון מוחלט מושג על
        ידי בולשביזם על ידי קטכיזם ( מטרה מקדשת וגו…) הרי זה משובח ולעזאזל הלוגיקה שכן היא. לא המטרה.

        זה קצת לא הגיוני? נכון?
        אתה התחלת.

      • סולידית, לא ביקשתי ממך אמפתיה. לא ממך ולא מאף אחד אחר. את מעוותת את כל מה שכתבתי לכדי ניסיון לעורר רחמים. אני גם לא מסיר אחריות מעצמי. ההיפך הוא הנכון. אני הראשון שמודה בשגיאות שלי.

        אני פשוט מצביע על כך שאת עיוורת.

        את כותבת למשל, שבעלי ההון משלמים יותר מיסים, וזה פשוט לא נכון עובדתית. הם משלמים הרבה פחות בשל כל מיני הטבות מס הזויות, ותרגילי מס מעוותים. אין לי שום יכולת להזדהות עם אותם בעלי הון, גם אם תהיה לי מניה שלהם. כי אם המניה באה על חשבון הגינות בסיסית, ע"י עושק שלי כאזרח/צרכן, המניה היא לא יותר ממסך עשן.

        אני מבין מה את מנסה לעשות פה, אבל את מדברת לקבוצת אוכלוסייה שהולכת ונעלמת במדינת ישראל. כי אפילו רוב מעמד הביניים לא מסוגל היום לחסוך. את מתעלמת ביודעין מאותו נתון, ש-80% מהצעירים עד גיל 40(!) עדיין נעזרים בהורים שלהם מדי חודש. את רוצה לומר לי ש-80% עשו בחירות שגויות? כולם עשו שגיאות ורק הממשלה בסדר?!

        כשחצי מעם ישראל לא מצליח לעבור משכורת של 6,500 שקל ברוטו בחודש, עם ילדים ועם יוקר המחייה פה – אין שום דרך לחסוך בלי להרעיב את הילדים שלך או לפגוע בחינוך שלהם. מחקרים של השנה האחרונה מראים, שגם כאשר שני בני הזוג עובדים במשרות מלאות, יש סיכוי לא קטן שהם לא יגמרו את החודש. וזה לא בגלל הרבנות. דמי השכירות פה מטורפים, עלות החינוך "חינם" והבריאות היא פשוט לא נורמלית.

        בדרך שאת מציעה, את בעצם אומרת, וסליחה על הצרפתית שלי, "שיזדיינו השכבות החלשות. אם אין להם כסף, אז שלא יקבלו חינוך טוב". את חושבת כמו קפיטליסטית, שמקבעת ואפילו מוכנה להגדיל את אי השוויון, בלי להבין שבסופו של דבר זו ירייה ברגל בטווח הארוך. אני לא חושב שצריך ליישם פה סוציאליזם/קומוניזם, אבל כן צריך לאפשר לאנשים לא מחוברים, או כאלה שהמצב הכלכלי של הוריהם לא שפר עליהם, ניידות חברתית וסיכוי לצאת מתוך מעגל העוני. ואת פוסלת את זה מתוך אגואיזם טהור וחוסר הבנה של שוק העבודה בישראל. מעניין שאת לא מאשימה גם קשישים בישראל ואת ניצולי השואה במצבם הכלכלי הרעוע (או שאולי הם לא מצטמצמים מספיק, כשהם צריכים לבחור בין תרופות למזון, לחימום הבית בחורף וכו'?).

        את מוזמנת להמשיך להיות עיוורת. הבחירות האישיות שלך הן זכותך. אבל אבוי למשק כלכלי שיחשוב כמוך. אפילו בארה"ב – האמא של הקפיטליזם החזירי – מתחילים להבין את זה (ע"ע אובמה-קר, הקמפיין הנוכחי להעלאת שכר המינימום ועוד).

        • סקירה מהירה של הטקסט מעלה ביטויים כמו "לא מסוגל…" "לא מצליח…"

          מבלי להכיר אותך, אני חושבת שהדברים משקפים בצורה מעולה את הקיבעון התודעתי בו אתה שרוי. אני מצטערת לשתף אותך בהערכתי שלעולם לא תצא מהבור המנטלי הזה. כל זמן שתמשיך לראות עצמך קורבן חסר אחריות — תישאר קורבן חסר אחריות.

          עניינית — מעמד הביניים לא רוצה לחסוך. הוא לא מעוניין להיות בעל הון, לפחות לא באותה מידה שהוא מעוניין לנהל "חיים נוחים". הוא בוחר בחירות צרכניות שיחייבו אותו להיות תלוי באחרים – בהורים, במדינה, במי לא — ומתעלם מהקשר הסיבתי שבין הבחירות הללו לבין מצבו הכלכלי העגום. אתה מביא סטטיסטיקה של תלות של ילדים בהוריהם — למה שלא תבדוק כמה מאותם ילדים רצים לקחת משכנתא על דירה גדולה ומרכזית בשיעור מימון מרבי — רק כדי שתהיה להם האשליה שהם בעלי דירה בישראל (כשבפועל היא שייכת לבנק…).

    • הסטודנט העני

      אפשר לדעת מאיזו אוניברסיטה התארים בהנדסה?

    • מחזיראור

      נקודה למחשבה..
      הדור שלנו (אני מתכוון לבני ה-30-40) משלמים את החשבון של מדיניות הרווחה שדור ההורים שלנו נהנו ממנה.
      אנחנו משלמים היום את החשבון של הפנסיות התקציביות, ההסדרים עם וועדי העובדים, מכסי המגן שהגנו על ה"פועל העברי" והדיור בר ההשגה של פעם.

      באופן אישי אני לא ממש מזדעזע מהרעיון ש 80% נעזרים בהורים..
      זה טבעם של הורים לעזור בלי קשר מצב הכלכלי של הילדים שלהם או הגיל שלהם.
      רק עצוב לי מאוד בשביל ה-20% שלהורים שלהם באמת אין יכולת.

      • אני אף הייתי מקצין ואומר: חובתם של ההורים בישראל לתמוך בילדיהם, מכיוון שהדור שלהם שדד את הדור שלנו בצורה גסה עם כל ההסדרים שציינת. מהי פנסיה תקציבית, אם לא סידור תנאים נוחים לעצמך על חשבון ילדיך? אחוז מדהים מתקציב המדינה זורם לאנשי דור ההורים שלנו. אחוז קטן מאותו סכום היה יכול לפתור רבות מהבעיות של הדור שלנו כיום. אז שיזרקו לנו איזו עצם, מה יש.

    • יש מקרים מכל הקשת הסטטיסטית.

      המקרה שאדם עם תואר בהנדסה,בישראל, ועוד כפול, יגיע למצב הזה, הוא נדיר ובקצה הסקאלה החריגה.

      עם תואר אחד, לא שניים. ובלי שום תוספות של מנהל עסקים, אנשים מסודרים ומסתדרים כאן מצויין.

      לא מקרה מצייג. בטח לא דוגמא לכלום

      טרגדיה במישור האישי, ובהחלט מקרה יוצא דופן.

    • אמיר ניצן

      יפה שגיא הזכיר בפיסקה לפני האחרונה את המילה "רגולטורים". המחנה הדוגל ביתר רגולציה של הכלכלה הוא מחנה השמאל שאגב גם לא מעוניין כלל בהורדות מיסים. מרצ מתנגדת לביטול האגרה או הקלתה ואף דוגלת בחובת דיווח על רכישת טלוויזיה, דב חנין מהמפלגה שידה רב לה בארגון "המחאה החברתית" דוגל במיסוי חניות של מקומות עבודה -בינתיים יש כאלו שצריכים לעבוד ולא לכל מקום עבודה יש תחבורה ציבורית נוחה. יתר רגולציה (אף אם אומנם תחת ממשלת "מרכז" של אולמרט) גם גרם לפגיעה בשוק ההון הישראלי אשר באמצע העשור הקודם כבר הפך למפותח יחסית והגיע למחזורי מסחר גדולים יחסית שהם דברים חשובים לכל כלכלה בריאה . נכון אומנם שיש גם ח"כים מהימין שנסחפו אחר האג'נדה הכלכלית (כמו גם הפוליטית) של השמאל, אך השמאל הוא העומד בחוד החנית של הרגולציה והמיסוי.

  18. ברלינאית,

    דורין אמפתיה אינה הזדהות..
    אפשר לא להזדהות עם דבריו ועדיין לחוש אמפתיה.. זה מורכב וקשה אבל אפשרי..
    לא חייב להיות כאן פיצול.. אפשר לחשוב ולהאמין שהוא טועה בהחלטתו להחזיק רכב\ בעובדה שלא חסך מספיק עד כה..\ שבחר להשקיע יותר מדי ברכישת השכלה פורמלית ועוד..ובמקביל להבין ולהעריך חלק אחר ממה שהוא מתאר – החריצות הניסיון להסתדר בכוחות עצמו וכו…. אולי אפילו להרגיש יחד איתו את התסכול והיאוש מבלי להסכים נניח עם המסקנות המתבקשות שהוא מתאר כפתרון וכו…
    הגדרה טובה לאמפתיה ששמעתי פעם : "היכולת להיכנס לנעליו של האחר מבלי לצעוד בהן.."

  19. ברלינאית,

    לא ,אני מתכוונת לאמפתיה.
    המילון הנ"ל מספק הגדרה חלקית ולא לגמרי מדויקת של אמפתיה . באמפתיה לאחר שאתה מבין וחש את עמדתו וחויתו של האחר אתה עדיין מצליח לשמור על נפרדות ולהימנע מהזדהות ..

  20. מחד ומאידך

    The truth knocks on the door and you say, “Go away, I’m looking for truth,” and so it goes away. Puzzling. (זן ואמנות אחזקת האופנוע).

    נותר רק לקוות שחרף התגובות המצערות פה הסולידית לא תעלם לנו.

    תודה על הבלוג ושנה טובה ומתוקה.

  21. מתוך המשבר הגדול של דור 1898 בספרד, כתב הפילוסוף חוסה אורטגה אי גאסט ״אני הנני אני ונסיבותיה, ואם אני גואל אותן, אינני גואל את עצמי״. רוצה לומר, אדם צריך לגלות אחריות חברתית, ולקחת אחריות גם על סביבתו, החברה בה הוא פועל וחי. אין די בהתמקדות בפרט בלבד. בו בזמן, הציווי שקבע איננו אומר שיש להתמקד בנסיבותיו של אדם בלבד. לציווי יש שני חלקים: הן ״אני״ והן ״נסיבותי״. כך גם כאן.

    צודקים המצביעים על הבעיות המבניות במשק הישראלי, בחברה ובפוליטיקה, ואשר מבקשים להילחם בעיוותים אלו ולשנותם.

    בו בזמן צודקת ״הסולידית״ בהצביעה על כך שאדם יכול וצריך לפעול למען עצמו. לקחת אחריות על מצבו ולא רק לצפות מאחרים-יהיו אלו הממשלה, העשירים, ההורים, ההסתדרות וכדומה-שידאגו לעתידו.

    כך, אדם צריך לגלות אחריות כפולה: הן לעצמו והן לחברה. כל המתמקד במרכיב אחד בלבד לא יקצור הצלחה, וסופו להיות מעמסה ועול גזלני על כתפיהם של אחרים.

    • מחד ומאידך

      גנדי אמר שעליך להיות השינוי שתרצה לראות בעולם. אם כל אחד לעצמו יקח אחריות על מצבו אז גם מצבה של החברה יהיה טוב יותר, גם בלי פעולה קולקטיבית (שקשה מאוד לסנכרן ולבצע). אם כל אחד לעצמו יפסיק לקנות מוצרים שנראים לו יקרים מידי נראה מהר מאוד את המחירים צונחים. אם כולם יקחו אחריות למצבם הכלכלי נוכל לצמצם מנגנונים בזבזניים כמו ביטוח לאומי ולהפחית מיסים. לצעוק על הבעיות המבניות במשק זה צודק ולגיטימי אבל זה לא יביא אותנו לאף מקום (אולי לברלין בעצם).

  22. לבחירה בארץ שבה חיים יש יותר משמעות של זהות עצמית מאשר של עלויות אלה או אחרות. לא סתם הדיון על החיים בגרמניה נוגע שוב ושוב בשואה. אנשים תופסים את עצמם כיהודים ולכן מסתכלים על גרמניה קודם כל במונחים של הזהות שלהם. מי שמסתכל על גרמניה במונחים כלכליים בלבד יש לו בעיה עם הזהות העצמית כיהודי וישראלי.
    אבל ברור שהדיון על גרמניה הוא לא כדי לעודד הגירה לשם, אלא כדי לשפר את המצב פה. גם המהגרים האלה שמשווים את יוקר המחיה בישראל וברלין מתעניינים למעשה בישראל, ולא בברלין. הם רואים את עצמם כשייכים לכאן ולא לברלין. אחרת מה אכפת להם?
    אלה שמדברים על הבעיות הפוליטיות בישראל יודעים שאפשר לצמצם הוצאות ולצרוך פחות כדרך להתמודד עם יוקר המחיה כאן. את לא מחדשת להם דבר בהטפות שלך.
    אבל הם רוצים לטפל בבעיות הפוליטיות והשלטוניות. צמצום הצריכה שאת מדברת עליו הוא בעיניהם תבוסתנות, קבלת גורל שהם חושבים שהם יכולים לשנות.

    • אמיר ניצן

      אכן המטרות הן פוליטיות. כשחושבים על ההיסטוריה של ברלין וגרמניה – אגב גם על גרמניה "האחרת" שאחרי מלחמת העולם השנייה -ועל כך שחוץ מברלין יש עוד מקומות זולים יותר שדורין הזכירה (ובחלקם השפה היא שפה בינלאומית חשובה שממילא לא יזיק ללמוד אם כבר מהגרים לשם…..)וכשמוסיפים לכך את חוסר הנכונות של מיסד הקבוצה להזדהות, יש משהו מאד רקוב (גם בשביל מטרות פוליטיות ) בקמפיין שלשמחתי נראה לי קיקיוני. חג שמח.

  23. כל כך הרבה סתירות לאורך כל הטקסט, ובסוף את מציעה שבכלכלה מבוססת צריכה אנשים יחיו בצניעות? האטה בצריכה תוביל תוך זמן קצר לפיטורים המוניים של מוכרי ומקדמי מוצרים ושירותים וסגירת עסקים קטנים ובינוניים. תחשבי שוב.

  24. כתבתי בפייסבוק. שיתפתי בפייסבוק, אבל אוסיף כאן רק את החלק הזה:

    אפלטון אמר:
    "המחיר שאנשים טובים משלמים על אדישות לעניינים ציבוריים, הוא להישלט בידי אנשים רעים." "

    הגב' הרטמן בדרכה, בהחלט פועלת שלא נשלט על ידי אנשים טיפשים.

    ואוסיף: "הדואג לימים-זורע חיטה, הדואג לשנים-נוטע עצים, הדואג לדורות-מחנך אנשים." (יאנוש קורצ'אק, לפי מיטב בדיקתי)

    זו הסולידית. הדואגת לדורות-מחנכת אנשים.

    כל הכבוד !

  25. בלוג חכם ואמיץ. אנשים לא אוהבים להקשיב ולשמוע מה הם יכולים לעשות יותר טוב – הרבה יותר קל להעביר את ביקורת, ולהתלהם מעמדה פסיבית. אפשר לראות את זה גם לא מעט בתגובות שאת מקבלת לבלוגים שלך.

    לא צריך להיות כלכלן גדול כדי להבין: אם אין כסף, לא קונים. אם לא קונים, המחירים יתחילו לרדת, כי המוכרים בכל זאת ירצו למכור. אם לציבור אין ממה לקנות, אז איך כל הדירות היקרות נמכרות בכל זאת? למה כל שנה יש יותר ויתר טסים לחו"ל? למה רשתות המזון, שבהן ידוע כי המחירים גבוהים, ממשיכות להתקיים ומלאות בקונים?

    דווקא הציפייה שהאנשים יעשו משהו בנוגע לגורלם, זו המחמאה הכי גדולה שאפשר לתת להם. היא יוצאת מנקודת ההנחה שהאנשים מסוגלים לזה. ובסופו של דבר, אין הרגשה יותר טובה מאשר לדעת שיש לנו שליטה על מה שקורה לנו בחיים! שלא הכל נגזר עלינו על-ידי אנשים חזקים\ מקושרים\ פוליטיקאים וכדומה. אז עדיף לצאת מהפסיביות המיאשת, ולהתחיל לחשוב איך תופסים שליטה. זו תהיה זריקת אדרנלין אדירה!

    • תענוג לקרוא. לבד זה כמעט על הגבול הבלתי אפשרי. לי מאוד עזר ליווי כלכלי מטעם ארגון פעמונים. אנחנו לא לבד. יש אנשים שיכולים ללמד אותנו לדוג.

  26. הזאב הרשע

    הנה עוד מפונק שמרוויח 40,000 ולא יכול לקנות דירה
    בוכה שקשה לו בארץ וקשה לחסוך וחי שופוני

    http://www.themarker.com/career/1.2453923

    • הישראלי שרוצה הכל, להנות מהכל, לאכול מהכל, לטייל בכל מקום, אבל מסכן, אין לו כסף לדירה.

  27. בקריאת המאמר הרגשתי מסכים ולא מסכים.. וזה די מובן לי למה. אני עוזב עם ילדתי בת השלוש ובת זוגתי לחיים, לקנדה. מתוך אמונה והבנה שאני רוצה יותר ירוק בעיינים ויותר מרחב עצמי למשפחה הקטנטנה שלי. אני רוצה יותר לחסוך והכסף שיש לנו יתן יותר תמורה ויהיה בו יותר ערך (בית גדול ומרווח בשכירות נמוכה, רכב יותר חדיש, עבודה עם שעות נורמליות ושכר נאה, וחיים יותר שלווים ולא כל שנה מלחמונת שמוציאה מאיזון את החיים כאן.) אנחנו עוזבים כי אנחנו מכירים חיים אחרים וטובים מכאן, חיים נוחים ושקטים עם תרבות נורמלית של אי הרדיפה אחרי כלום… הגיע הזמן שלנו לעבוד ברגוע, לחסוך , להשקיע במשפחתיות ולבלות זמן איכות . וכן, לעשות כסף שמביא יותר תמורה ממה שהוא שווה פה:-)

  28. הזאב הרשע

    מעיינוש הסטודנטית לא מוותרת על דירה בת"א וכמובן על 2 נסיעות לחו"ל (פעם סקי ופעם שופינג ? פעמיים שופינג ?)
    אז תודה לאל שיש אבא שנותן הלוואות ואז עושים לאבא תספורת 100%
    מעיינוש רוצה להיות עו"ד וכנראה תרוויח 6-7K בשנים הראשונות.
    רק התואר יעלה לה 120K כלומר שנה וחצי של עבודה (ואם מוסיפים מגורים ואוכל ופעמיים חו"ל אז 4 שנים)
    את הפקדון של ה 18,000 שקיבלה מצהל שרפה חיש מהר…כנראה על טיולים בחול

    http://www.themarker.com/career/1.2453914

  29. אני מסכימה עם הקשר המובהק שבין מאמץ לסיכויי הצלחה, אבל כעורכת לשון אני עומדת על כך שהמילה סיכוי אין פירושה ודאות. במקרה הזה, למרות הצווחנות של אנשי המגיע לי, בדיוק כמו הבדיחה הידועה על המצבה של הפרנואיד – אכן, יש גם עושק וגזל, ולא בכדי הם נקראים כאלה. כלומר, בדיוק כמו שגונבים לעשירים גונבים גם לעניים, והרבה יותר. לשם כך יש מנגנונים שנועדו לעשות סדר ולא לעמוד מנגד.
    לתפיסתי, ככל שאנסה לקצץ ולהרוויח יותר, עדיין אי אפשר כל הזמן להיות לצד זה או אחר בצורה קיצונית. השיטה שלך ניזונה מקיצוניות לכאן ולכאן, בזמן שרוב בני האדם נעים על הסקאלה שבין הסוכנות המלאה לבין המבנה, ורצוי לא להתעלם מהם. הרי אם השיטה שלך הייתה נכונה לכולם הם היו חיים כך בקלות מתוך מודעות מלאה ומונעים ממך את החיים שאת בנית לעצמך. זה לא קורה לא משום שבני אדם טיפשים או חסרי מודעות וחינוך. זה קורה משום שלאנשים שונים יש סדרי עדיפויות שונים בחיים, לעתים מגוחכים ולעתים צודקים. כל שצריך הוא להכריח אותם להיות מודעים לכך ולשלם את המחיר על מה שיש לו שליטה עליו.
    ומה קורה כשהם עושים הכל נכון ואחרים מפילים עליהם את התכונות האנושיות הרעות שלהם רק משום שיש להם כוח או שהגיעו אליו בדרכים לא הוגנות? (שימי לב שלא אמרתי לא חוקיות, אנחנו לא במשחק של חוקי אדם אלא הטבע שלו, לתפיסת שתינו, נראה לי). זה לא הופך אותם לקומוניסטית להכיר בכך שלא תמיד בני אדם אשמים במה שקורה להם, אלא למציאותית יותר.

  30. מאד אהבתי את הפוסט ואת ההבחנה שבאמת מאד דקה.
    אישית אם זה מתוך סוכנות או מתוך אגואיזם, מעדיפה שהעם ישאר מטומטם כדי שאוכל להמשיך ללמוד איך להשתמש בזה לטובתי ולעצמאותי. אולי כמו אלה בסעיף 1. למרות שהייתי נותנת את כל הידע שבעולם בשביל להפסיק את הזיהום הזבל והרס כדור הארץ, מנוגד אחד לשני?

  31. לסולידית שלום,
    הפוסט הזה הוא אחד הטובים ביותר שנכתבו פה – וקראתי את כולם.
    אתייחס כאן לנושא מבחינה חברתית בלבד.
    שוב ושוב נחשפת הצביעות של המחאה החברתית, של "הצעירים" שחייבים שיהיה להם – הגרסה האחרונה של איפון, העגלה הפניאומטית הכי אווירודינמית לתינוק/ת (ממילא, הם רואים אותם רק בסופשבוע), שני כרטיסי טיסה לחו"ל לנוח מהבלי "צוק איתן", ובמיוחד – כן – המילקי שלהם.
    שלב ברלין/מילקי הוא השלב החדש של ההמחאה החברתית. החברה האלה מקו-דאם, הדוניסטים, ציניקנים, מפונקים, עם חלב על השפתיים, מעודדים – מה זה מעודדים? מפצירים! – אותנו לעזוב את המדינה כי המילקי זול יותר בברלין.
    המדינה גידלה אתכם, דאגה לבריאותכם (טיפת חלב, זוכרים?), לחינוככם, לטיפוח הסולידריות החברתית (צבא), להשכלה גבוהה ברמה גבוהה, להצלתכם בזמן שעשיתם שטויות בחו"ל, לתרבותכם ( ואת כל זה טוען אריסטו, לא אני, בנימוקיו נגד המשתמטים ונגד תופעת ההשתמטות בכלל) – ואתם נוטשים אותה כי המילקי זול יותר?
    אוקי, סלידה היא סלידה, אז נעשה את זה באמת מסליד ומגעיל ככל האפשר: יורדי ברלין הנאורים, עקבו בעיתון אחר פסטיבלי החלב בברגן בלזן ובדכאו! החלב שם הכי טעים, נחלב מפרות שרועות באחו הכי פורה…ומבצעי ההוזלות? חבל'ז.
    אז עכשיו ברור לנו: המילקי שלכם יותר גדול, סליחה, יותר זול. טוב, לכו לשם, לגן עדן של גרמניה, ותעזבו אותנו בעזה שלנו, בלי הטפותיכם ושידוליכם.

    יתכן שיצאתם נשכרים מן הארביטראז הגיאוגרפי (הברקה מצוינת, הסולידית), אבל מכל בחינה ארביטראזית אחרת ידכם על התחתונה.

    אגב, למה שנבוא אליכם לברלין? מי רוצה לראות ישראלים בחו"ל? ועוד "ישראלים ברלינאים" כאלה? הישארו שם ואל תחזרו לעולם לישראל, שחו בבריכת המילקי שלכם, רק תנקו את עצמכם משאריות האפר, טוב?

    • האנטי בתגובתך מיותרת, אנשים שגרים בחו'ל מנסים לפקוח את העיניים לכל העיוורים שחיים כאן ומסכימים לכל המחירים המטורפים שבארץ. המיסים שקורעים אותנו לגזרים, השכר שמכסה מינוסים, ו"החלום" הנשגב של כל זוג צעיר וטיפש שמוכן לשלם סכומים מטורפים על דירות שלא שוות את זה. אני מכרתי דירת חדר וחצי של 35 מטר מרובע, קומה רביעית בזבוטנסקי רמת גן, ב-800 אלף שקל!!!! גג רעפים!!! אתם מבינים את האבסורד?? בני אדם בישראל הפכו ללא נורמלים. וכתבת כאן בתגובה שלך שניסע לנו בגלל "מילקי"… טיפשי מצדך לחשוב ככה! מתי תבינו כולם שעובדים עלינו, כל שניה. וכל מי שאיש מכירות ישים לב לכך. ואף אחד לא מתקומם ולא עושה שביתות ולא קונה מוצרים יקרים! אל תקנו דירות! אל תקנו מוצרים! תסרבו לסבול ותעשו מהפכה. ואם בכל זאת כלום לא זז, תנטשו את הספינה הטובעת הזאת כי האינטרס שלכם הוא קודם כל המשפחה! ומי שנשאר שימשיך להיות "פטריוט" בגרוש…

      • פרימן אתה תותח, מסכים על כל מילה. אנחנו חיים בגטו כלכלי והפתרון של הסולידית מבחינתי הוא פתרון של בת יענה או קיפוד שאומר אני מתקפל וחושף קוצים, מצטמצם ולא קונה כלום, בקיצור לא באמת חי לא מביא ילדים לעולם ומוותר על משפחה ועל עוד הרבה דברים בסיסיים אחרים. ואני ממש לא שייך לבכיינים, אני בן 40 שכיר שמרוויח המון ומאוד אוהב את העבודה שלו בעל דירה גדולה ללא שום חוב ועם הכנסה פסיבית מאוד גבוהה הרוב מנכסים בחול ולא מעיסוק בשוק ההון שהוא בזבוז זמן מבחינתי ולא באמת דרך להגיע להכנסה פסיבית.

  32. קוראת קבועה

    בעלי השקפות כלכליות מכל הסוגים כולל הקפיטליסט הקיצוני ביותר יסכימו שאופן הקצאת כספי המיסים שלנו כרגע על ידי המדינה אינו מיטבי ומושפע מקבוצות לחץ. זה גורם לכל מי שבוחר לגור כאן להוצאות מיותרות בזמן ובכסף. לדוגמא בזבוז זמן על פקקים (גם למי שנוסע כמוני באוטובוס) כיוון שחסרה השקעה בתשתיות תחבורה ובנתצים, בזבוז זמן בתור לרופא משפחה או בתור למיון כיוון שחסרה השקעה בבריאות או סיכון חיי אדם בהמתנה למשטרה כיוון שחסרות ניידות וכוח האדם במוקד 100 לא עבר הכשרה מספקת. לעומת זאת אנחנו רואים את כספי המיסים שלנו הולכים לג'ובים לחברי מרכז הליכוד, לצוללת חדשה בכל שנתיים ולקבוצות לחץ כמו חרדים, מתנחלים וכדומה. אם נרצה לשנות את זה, בין אם מטעמים פרקטיים (כך נוכל להגדיל את ההכנסה והזמן הפנויים שלנו ולקבל תמורה טובה יותר לכספי המיסים שאנו משלמים במילא) ובין אם מטעמים אידאלוגיים, אני לא רואה דרך אחרת לעשות זאת מלבד בצורה כלשהי של מעורבות פוליטית או חברתית. אפשר להחליט, כמוני, שהזמן והאנרגיה הכרוכים בפעילות חברתית אינם שווים את הסיכוי הקלוש לשנות משהו במדינה הזו. אבל הלעג למי שפועלים על מנת לשפר את המדינה הזו למען כולנו הוא לא מוצדק לדעתי. כמי שכותבת בלוג (מרתק) שמסביר איך לחסוך מאות שקלים בשנה למשפחה על חומרי ניקוי, לא ברור לי הזלזול במי שפעלו והשיגו חסכון של עשרות אלפי שקלים בשנה למשפחה על חינוך חינם מגיל 3 (לי אין ילדים, זו דוגמא בלבד). גם אם זו לא דרכך ודרכי אין סיבה לזלזל במי שפועל על מנת לשפר את ההכנסה הפנויה של כולנו. את המיסים אנחנו משלמים בין כה.

  33. לסולידית שלום.
    שתי הערות:
    1. את טוענת שתפקיד המדינה אמור להצטמצם ל"שומר לילה" , לדאוג שאזרחים לא יהרגו אחד את השני ותו לא.
    הבעיה היא שבפועל המצב איננו כזה. בארץ רק אחוז מצומצם יחסית מהמס (בערך 25% אל תתפסי אותי במילה ) הולך לביטחון וביטחון פנים. שאר התקציב מנוהל באופן מזעזע לטעמי: נשפך על הטבות למתנחלים, לחרדים (באמצעות קצבאות ילדים אני מממן ילדים של אחרים) , על מערכות חינוך ובריאות לא יעילות, על שירותי דת מיותרים ועוד . גם הצבא עצמו בזבזני להחריד אבל זה כבר סיפור אחר.
    אז נוצר מצב שהמדינה חולבת מאיתנו שיעור לא סביר של מס ישיר ועקיף ונותנת חזרה מעט מאד, ולכן רובנו מרגישים שדופקים אותנו – ובצדק.
    אגב, גם שירות צבאי של 3 שנים בתנאי עבדות הוא סוג של מס כבד מאד שאני כאזרח מצפה לקבל עליו תמורה כלשהי (לאו דווקא באמצעות מענקים כספיים) כשאני יוצא לאזרחות.

    2. את נוהגת לנפנף במקרי קיצון של מפונקים כמו דפני ליף ששכרו מעל כיכר המדינה ובכך מסיטה את האש מהדיון המהותי והערכי . נוצר מצב בישראל שהקשר בין מאמץ להצלחה מתרופף. זה קורה בכמה רבדים. קודם כל יש כאן תרבות שלמה של כרסום בזכויות המגן של עובדים. עד לפני כמה שנים אפילו לא היתה פנסיה חובה… יש בארץ מכה של חברות קבלן והשמה, שנוגסות בחזירות בפירות העמל של העובדים החרוצים. תוסיפי לזה את הטייקונים, שההון האישי שלהם גבוה יותר מסך החוב של כל משקי הבית בישראל, ונוצר מצב מקומם שבו פלח עצום של האוכלוסיה (השכר החציוני בישראל הוא בערך 6000 ומשהו שח למשרה מלאה, ורק כ10% מהעובדים משתייכים לשכבת הניהול וההייטק המדושנת) למעשה מייצר רווחים לבעלי ההון כאשר התוצר/עושר לא מחלחלים כלפי מטה (בניגוד לתאוריות הנאו קפיטליסטיות של ביבי וגרורותיו). הדברים האלה מבטאים לפי דעתי את תמצית ההגדרה לאי-צדק חברתי.

    צדק חברתי חותר שמשאבים שמגיעים לאזרח *בדין* (כלומר, עבור המאמץ שהשקיע) אכן יגיעו לידיו! אני לא יודע איפה עובר הקו המדויק שבו הקופון שגוזר עלי בעל המפעל הופך מפרמיה לגיטימית לעושק – אבל אם נניח, שאני בתור אקדמאי עם תואר שני, מקצוע, וכמה שנים של ניסיון מרוויח שכר נמוך מאד בזמן שאני מייצר למנהלים שלי רווח גבוה פי כמה – אז יש כאן בעיה שהמדינה צריכה להתערב בה, לנסות לפתור ולהגן עלי מפני הניצול.
    לחילופין היא צריכה להקל עלי את העבודה כעצמאי כדי להחלץ ממלתעות המעסיקים הפוגעניים. (את הלוא יודעת כמה קשיים המדינה ומוסדותיה מערימים על עצמאיים…)

    בפועל מה שקורה זה שבמקום שהמדינה תגונן עלי מפני בעלי ההון העוצמה והריכוזיות, היא עושה איתם יד אחת, ועוד מעמיסה עלי נטל מס שרובו לא חוזר למשלם, אלא נודד כאמור לאוכלוסיות טפיליות (כאלה שהחליטו להביא כמות לא סבירה של ילדים בחוסר אחריות מוחלט, או לגור בתקוע ובית אל בעזרת ה', או סתם כאלה שלא טרחו לרכוש ביטוח בריאות פרטי או להתנגש בעץ ב130 קמש ולהשאר בחיים).
    לכן אני בהחלט מזדהה עם הברלינאים הטריים, שמרגישים שהגיעו מים עד נפש וש"עובדים עלינו"

    • מטרת המדינה היהודית היא לדאוג לשמירה ולחיזוק הרכיב היהודי שבה, שעבורו ועל ידו היא הוקמה. המאבק הקיומי שלנו הוא בשלוש חזיתות, החזית הגיאוגרפית – צבא והתיישבות. והחזית הדמוגרפית – הגדלת מספר היהודים במדינה (עליה פנימית וחיצונית), והרכיב התרבותי – שמירה וחיזוקה של יהדות המדינה.
      המתנחלים הם שנושאים בעול העיקרי של ההתיישבות ושמירת הריבונות. והחרדים הם הנושאים המרכזיים בעול של המאבק הדמוגרפי – וייחוד התרבות היהודית.
      האחרים, חילוניים כמוני, הם הטפילים על מאבקם של האחרים. אנחנו המנצלים את מסירותם ומאמציהם של היהודים הדתיים העושים בין השאר למען כולנו.
      תופעת "עובדי הקבלן" נוצרה בשל החזירות של ההסתדרות והוועדים החזקים. הם אילצו את בעלי העסקים לשלם דמי תיווך גבוהים לחברות כוח האדם כדי להציל את העסק מנחת זרוע של ההסתדרות המונעת התייעלות ושיפור. מי שאשם בתופעת "עבדי הקבלן המדוכאים" היא ההסתדרות הסוציאליסטית הכוחנית עתירת השביתות והעיצומים ויחימוביץ ודומיה בראש.

  34. את יוצאת מנקודת הנחה שישנה הפרדה ברורה וקבועה בין התנהלות של מי שמשייך את עצמו ל"שמאל כלכלי" לבין מה שמיישך את עצמו ל"ימין כלכלי".

    מבחינתך, "ישות עליונה כלשהי" שעליה אותם אלה שאת מבקרת סומכים שיידאגו לה, יכולה להיות המדינה, או אלוהים, אבל לא חלילה ישות מפורסמת לא פחות, "השוק".

    כן, כשלסוציאליסטים לא הולך הם מאשימים את המדינה (או פועלים כדי לשנות את התנהלותה), וכשלקפיטליסטים לא הולך, הם מאשימים את השוק ותנאיו (או פועלים לשנות אותו).

    איפה ההבדל הגדול?

    חשוב להזכיר שמאוד נדיר שבנאדם פשוט ככה סתם מאמין שהכל מגיע לו, בדר"כ, תחושת המגיע לי נולדת מתוך כך שהוא עשה את מה ש"צריך" (עשה צבא או הקים עסק תחרותי, למד או דאג למקסם רווחים, שילם מיסים או שיווק את העסק שלו בדיוק לפי הספר, או הניח תפילין). ואופס, פתאום "השוק" או "המדינה" או "אלוהים" לא עוזרים לו כמו שהם "הבטיחו" בתמורה למעשיו.

    הלאה.

    "הבעיה, מתעוררת כשהאישי הופך לקיבוצי — כשאותו מהלך אינדיבידואלי ומורכב משווק לפתע כפיתרון קולקטיבי[..]"

    כן, בני אדם למדו שבמקרים מסויימים ע"י שיתוף פעולה הם יכולים להרוויח יותר מאשר אם הם יפעלו לבד.
    ע"י התאגדות, הם יכולים לייצר כל מיני מבנים. איגוד עובדים, קבוצת הגירה, קהילת מחאה, אבל גם(שוב, דוגמאות שבחרת להתעלם מהם), חברה בע"מ, שיווק רשתי, פרמידה וכו'.

    בני אדם שמשקיעים מהזמן והאנרגיות שלהם כדי לשפר את המצב שלהם – אם זה ע"י שינוי פנימי (החל מצמצום דרסטי של הצריכה והגדלת החיסכון, וכלה בלהפוך לנזיר בודהיסטי), ואם זה ע"י שינוי חיצוני – אלה 2 צדדים של אותו מטבע.

    כן, מי שמוצף ברגשות נחיתות וחוסר אונים, בלי לטפל בהם, ימשיך להרגיש ככה, גם אם הוא יילך לשינוי פנימי וגם אם הוא יילך לשינוי חיצוני.

  35. שולה מעפולה

    כשצועקים לפוליטיקאים "רדו אל העם" ו"אתם לא מבינים איפה אתם חיים", את יכולה לראות את הקריאות מופנות, באותה מידה, גם אלייך.
    יש כאן אוסף גדול של התנגדויות מגיבים לתפיסה שמנערת את המדינה מאחריות כלשהי.
    מי שמגיב לך, דורין, אינו נמנה על אוכלוסיית הבכיינים. אלה הציצו בבלוג ונטשו מיד. רוב המגיבים כאן אומרים – נכון שהפרט צריך לקחת אחריות על חייו, לצמצם הוצאות ולהשקיע בתבונה; אבל גם למדינה יש תפקיד (ולא רק תפקיד ביטחוני).
    הרבה אנשים עובדים במקצועות שפוטנציאל ההשתכרות בהם אינו גבוה; לא, זה לא רק עניין של "קבלת החלטות גרועות": זה מה שהם יודעים לעשות, לזה הם מראים כישרון, זה מה שהם אוהבים. מה את חושבת, שמי שהולך למוזיקה היה מסוגל "לקבל החלטה" לעבוד בהייטק? שמי שעובדת כגננת יכולה "לקבל החלטה" להיות מהנדסת?
    מחד, הם צריכים לחיות עם הבחירה שלהם בצמצום יחסי ולנהל את עצמם בצורה מושכלת; ומאידך, המדינה צריכה לאפשר להם להתקיים.
    בכל מקרה, בלי קשר למה שקורה ויקרה, שולה נשארת בארץ.

  36. שלום רב,
    כתיבה מצוינת, כתמיד: הצגת פתרון נכון, מקורי לבעיה ההולכת וגדלה. לצערי פתרון אינו מתאים לנוער ההדוניסטי דהיום. אעשה כעת משהו אסור – הכללה. ראיתי בברלין שני סוגי אוכלוסיה. האחת – מנצלת באופן חיובי את המציאות אשר השלטונות יצרו שם כדי לעודד הגירה צעירה (שכירות מוגנת, אין שכ"ל, תמיכות, למעשה אין מושג של רישיונות עבודה, עידוד עסקים מתאימים). ניצול חיובי, רוצה לומר לימודים, רכישת ידע וניסיון אירופאי. הסוג השני של האוכלוסיה, לצערי גדול בהרבה, תופש את המציאות בעיניים מקוממות של ה-"גניוס הישראלי": "פרעיירים הגרמנים, כמה קל לעבוד עליהם, בואו נחגוג". אלה מתקיימים בפרוטה, מקדשים את ה-"אין לחץ", חיי הרגע אשר לעיתים הם די בסיסיים. הפיתוי ברור, עוזרות לכך המסיבות, העזרים ל-HIGH. מסביב מרחפים בעלי העסקים הרוכשים נדל"ן ומקימים עסקי שירותים. בחרדה אני כותב "ההיסטוריה חוזרת".

  37. את הוצאות הממשלה – ונטל המסים וצורות הגזילה האחרות – ניתן להפחית ע"י צמצומה של הממשלה, לא בדרך של קריהא למעורבות נוספת שלה. גם החרות האישית גדלה כאשר מפחיתים למינימום את הנושאים הנמסרים להכרעת רוב:מיעוט. נהניתי מהפוסטטוס. מעניין שמוביליו הם אלו שנכשלו בהובלתו בסיבוב האחרון של ה"מחאה".

  38. רדוד, שרירי המוח בפנסיה מתדרדרים?

    מדוע את משלמת 25% מס ?

    את משלמת כדי לממן סקטור ציבורי מנופח, כדי לסייע לבנקים וחב ביטוח לכסות על תספורות, כדי שהצבא, השופטים וחברת חשמל יקבלו פנסיה מכספי ציבור ולא מחסכון…..

    איפה הקול שלך ? מתי תצאי למחאת המס על רווחי הון? כשיעלה ל 75%? 90%?

    מה יהיו האופציות שלך?

    לשיטתך לברוח למדינה ללא מס הון? חחח עלות מעבר.

    כנראה שתקראי להמון הבכייני שיצא למחאה בדיוק כפי שהעולים לברלין קוראים.

  39. אילו השיטה בארץ ובעולם היתה ליברטריאניזם, את צודקת. אבל זה לא כך. אנו (ולא רק אנו) חיים במדינה
    בה בממצוע 50% (תלוי איפה, בארה״ב זה פחות, בשוודיה זה יותר) מההכנסה הלאומית (national income) הולך למיסים למדינה.
    זה עצוב, זה כואב, זה משגע, אבל אלו החיים.
    אז את לא יכולה להגיד: ״המדינה לא אחראית״. ברגע שחצי מהכנסות המדינה הולכות למיסים, זאת בהחלט אחריות המדינה.

  40. sounds like you read Sherry Arison's book "Birth" which was generously given to her bank employees where she recommends everyone to look for a change from within rather than blaming everyone else. yes, nothing that some ultra capitalism with a new age twist can't fix…

  41. לישראלי הממוצע נוח לקחת את חלקי הפאזל שנוחים לו (מחירים נמוכים) ולהתעלם מחלקי הפאזל שפחות נוחים (תרבות צרכנית נבונה). חייתי בברלין מספר שנים ונדהמתי מהעגלה הממוצעת בסופר – כמעט ריקה, מוצרים הכרחיים בלבד ורק כאלה שנמכרים בהנחה. לא נתקלתי שם בעגלות מתפקעות ממוצרים יקרים ומיותרים כי "אנחנו כבר כאן, לא נעשה קנייה רצינית?". ודרך אגב, בהנחה שהוא היה נמכר כאן בישראל, כמה ישראלים היו מוכנים להחליף את המילקי היקר והאהוב שלהם בתחליף הזול והלא-ממותג מברלין?

  42. דורין,

    אני מבקש להצביע על כשל לוגי במאמר.

    לאחר הצגה מצויינת של טענות נכונות, הצגת מסקנה מעוררת תהיה,

    "לאור זאת, אין לי כל טרוניה — מוסרית, אידיאולוגית או אחרת — כלפי אנשים שבוחרים להגר ממדינת ישראל ממניעים כלכליים."

    כיצד הטענות הנכונות שלך מונעות ממך להביע התנגדות מסיבות מוסריות ואידיאולוגית לירידה לברלין?

    שיקולי מוסר ואידיאולוגיה הינם, מעצם טבעם, מעבר לשקולי תועלת כלכלית ואישית.

    שיקולי מוסר אמורים להבדיל בין יצורי אנוש לבין חיות טרף (כולל חיות טרף ההולכות על שתי רגלים.)

    שיקולי מוסר ואידיאולוגיה גורמים לי לנמנע מלעשות הרבה דברים שהם חוקיים ושיש בהם תועלת כלכלית ואישית, מקבלת דרכון אירופי וירידה מן הארץ ועד רכישת מניות של חברות טבק.

    • כוונתי הייתה להדגיש כי ההתנגדות שלי למחאת ברלין היא לא על רקע היותם של המהגרים "נפולת של נמושות". אני חושבת שזה טיעון קולקטיביסטי ולא לגיטימי של הימין הפוליטי. ההתנגדות שלי היא על רקע הניסיון של אותם ברלינאים לשווק להמונים פיתרון קיבוצי לבעיה אישית. בקיצור, שמן נחשים.

      • דורין,

        תודה על ההבהרה.

        אפיון היורדים כ"נפולת של נמושות" נעשה ע"י ראש הממשלה יצחק רבין בשנת 1976. כידוע לך בודאי, רבין לא היה איש ה"ימין הפוליטי".

        הסלידה מן היורדים כי הם "נפולת של נמושות" היא לא רק לגיטימית אלא גם מוצדקת.

        התנגדות שלי למחאת ברלין עקב סלידה זאת איננה גורעת מן ההסכמה שלי לנימוקים שלך כנגד התופעה המכוערת.

        יש הבדל חשוב בין היורדים בעבר ליורדים היום. היורדים בעבר אכן ניסו לפתור "בעיה אישית" ועשו זאת בצנעה ואפילו בבושה. הם לא התגאו ולא פרסמו את הצעד המסליד שלהם. הם בודאי לא ניסו למכור "שמן נחשים" ולא ניסו לעזור לאויבינו ע"י עדוד ירידה המונית.

        האוירה בארץ לפני 38 שנה אפשרה ליצחק רבין לבטא בבטוי בוטה את סלידתו מן היורדים. ראש הממשלה בנימין נתניהו לא יעז כנראה להגיד דבר דומה אף שבנושא זה דעתו ודאי אינה שונה מדעתו של יצחק רבין.

  43. יוסף כהן

    הי סולידית , ראשית אני מסכים (כמעט !) עם כל מילה שאת כותבת , וחוץ מזה פתחת לי את העיניים בתחומים שאני בור בהם , ועל כך מגיעה לך תודתי האמיתית והכנה מקרב לב !!!

    אך שנית , אני חושב שהן את והן "בעלי הפלוגתא" שלך , מחמיצים באיזשהו מקום נקודה מהותית וחשובה (אם כי אולי את לא מחמיצה , ורק לא כותבת על כך).
    הנקודה היא הקשר אל "הרוח".

    תיאוריה כלכלית , מוצלחת ככל שתהיה , לא תעבוד כל עוד בני האדם הם בהמות אגואיסטיות.

    את באה בביקורת מוצדקת כלפי בני אדם שמבזבזים הרבה מעבר לצורכיהם , אך כאשר אדם לא באמת מחובר אל הרוח – זה טבעי שזה מה שהוא יעשה. כל בהמה טבעה להנות ככל יכולתה , ואין לה "חסמים" וגבולות.

    מנגד , גם הטענה מהצד השני , כי קיימות כאן רשויות וחברות העושקות את האזרח הקטן , צודקת. כאשר אין קשר אמיתי אל הרוח אז הגדול אוכל את הקטן. ככה זה בטבע וככה זה בכלכלה – הגדולים אוכלים את הקטנים. אז הקטנים צועקים , ובצדק מבחינתם.

    לכן הפתרון הכלכלי האמיתי הוא קודם כל לשוב אל הרוח – שהמוקד בחיים יהיה היעוד , המשמעות , השליחות ולא תאוות הבצע.
    מה שמוביל למצוקה הכלכלית (ואת מראה זאת היטב בפוסטים שלך) זוהי בסופו של דבר תאוות הבצע והרכוש.

    תאווה ותשוקה זו היא טבעית בדיוק כמו התאווה למין. ולא ניתן לאזן תשוקה כזו , בלי "להתמיר" אותה. להתמיר אותה אל המימדים האציליים והנעלים של האדם. להתמיר אותה אל התשוקה ליצירה המרוממת את הרוח – לכתיבה , לנגינה , לאלהים.
    כאשר יש לאדם יעוד ומשמעות , והכסף חדל להיות העיקר בחיים , אז הוא תופס את מקומו הראוי לו – אמצעי לחיים טובים. אמצעי עזר ולא היעוד והמשמעות עצמם.
    ואז השאיפה ל"מינימליזם" בריא ומאוזן באה מעצמה.

    כל זה אמור גם באנשים "רגילים" , וכל שכן שזה אמור על עם ישראל. עם של נביאים שאמור להיות מחובר אל הרוח יותר מכל עם אחר.

    ותודה שוב על הפוסטים הנפלאים והמחכימים !
    🙂

    • יפה אמרת. תופעת פולחן הצרכנות והחומרנות נובעות מהעדר סל ערכים של איכות פנימית אנושית וחברתית.

  44. אקטיביזם זה לא בושה

    באחת מתגובותייך הסברת שעל האדם הממוצע לא להלחם באלוגירכים שמחזיקים את החברות הגדולות במשק אלא להצטרף אליהם באמצעות הבורסה. ככה שהוא ישלב את האינטרסים ואת הרווח שלו בשלהם.

    אני לא יכול להגיד שהטיעון הזה שגוי מיסודו, אבל אני לא בטוח גם כמה הוא נכון.

    נקח לדוגמא את דני, התחיל לחסוך לפני מספר שנים בכדי להגיע לעצמאות כלכלית. הוא כבר מחזיק בידיו חצי מיליון שקל, ככה שההכנסה הפאסיבית שלו עומדת על 1250 ש"ח בחודש.

    דני מושקע, בין היתר, במדד 100 התל אביבי.

    דני מוציא כל חודש 3787 שקל וחי כמו מלך.

    למרות, שדני הוא כבר מיני טייקון, אסור לשכוח שיש לו כובעים נוספים, הוא גם צרכן והוא גם תושב המדינה שצריך לשלם מיסים ומקבל כל מיני הטבות תמורתן.

    עכשיו השאלה הגדולה היא בעד מי דני?
    האם הוא בעד האולגריכים מהבורסה, שמהם הוא מניב 1250 ש"ח בחודש? הוא שמא הוא נגדם כי הוא בכל זאת צורך בסכום של 3787 ש"ח?
    ומה לגבי המדינה, גם לה הוא משלם אלפי שקלים בחודש כמיסים ומקבל כל מיני הטבות.

    האם היה עדיף לו לחסוך כמה מאות שקלים בהוצאות הסלולר, או להמשיך להרוויח דיבידנדים יפים מחברות הסלולר.
    האם עדיף לו לחסוך מאות אלפי שקלים או לחילופין לחסוך מאות עד אלפי שקלים בשכר דירה. או שעדיף לו להנות מהצמיחה של חברות הנדל"ן בבורסות.
    האם עדיף לו להנות מעליות מרשימות במניות הגז או להסתפק מעליות מתונות והפחתת מיסים בעקבות תמלוגי הגז וחשמל זול יותר.
    אותו ניגוד אינטרסים עצמי קיים אצלו גם עם חברות המזון, חברות קמעונאיות, ביטוח, פנסיה, בנקים והשד יודע מה עוד.

    אני מאמין שדני היה מרוויח יותר במצב של שוק\ממשל תקין כאשר המונפולים נדפקים.
    את טוענת שהוא ירוויח יותר כשהוא יחבור אליהם.

    אני לא יודע מי מאיתנו צודק, אני מרגיש שהצדק איתי.
    בשביל שמישהו מאיתנו יוכיח שהוא צודק, הוא צריך לעשות חישוב כלכלי מתמטי די מסובך לפי דעתי.

    בינתיים, אני מצדיע לאותם אנשים שהחליטו לקחת אחריות ולהאבק למען אותו חופש כלכלי שהם, את ואני מייחלים לו.

    אם את חושבת שהם טועים, תנסי להוכיח שהמתודה שלהם שגויה ולא להדרדר לויכוח הזול שדפני ליף שכרה דירה ב 4000 שקל.
    באותה המידה אני יכול לטעון שהמנוי שלך למכון כושר מגוחך, אבל אני לא מתערב בבחירות הקטנות שאת עושה אלא מסתכל על המתודה שאת מציעה.

    • וואו. האם קראת יותר מפוסט אחד בבלוג הזה?

      אם ההוצאות של דני הן 3787 ש"ח בחודש, והכנסתו היא 1250 ש"ח בחודש, דני לא עצמאי כלכלית. למעשה, דני משועבד כלכלית — הוא חייב למכור את זמנו לאחרים כדי להכניס יותר ממה שהוא מוציא. במילים אחרות, הוא חייב לעבוד.

      כדי להגיע לעצמאות כלכלית, אדם נדרש 1. להוציא פחות 2. להכניס יותר. הבלוג הזה מקדם את שתי הדרכים, אך מתמקד בעיקר בדרך הראשונה. נדמה שבפוסט שלך נתפסת לנושא ההכנסות בלבד, מה שהוביל אותך למסקנה מוטעית לחלוטין.

      חופש הוא הפער בין ההכנסות להוצאות. המסר, לפיכך, הוא להשקיע כמו קפיטליסט, ולבזבז כמו אנטי-צרכן.

      • פיספסת לגמרי את הנקודה שלו.
        לדעתי הוא צודק.
        גם הרווח שלך כמשקיעה ( קטנה או בינונית) יגדל כאשר ההתנהלות תהייה תקינה ותפסיק להיות מוטה לטובת בעלי ההון הגדולים.

      • אקטיביזם זה לא בושה

        וואו
        האם קראת בכלל את התגובה שלי?
        בתור אחד שקורא כבר שנה כל פוסט שלך זה קצת עצוב שככה את מגיבה לי :\

        רק לצורך, המשך הדין, תהיה בטוחה שאני מבין לגמרי את השיטה שלך ואת הדעות שלך.

        בכל מקרה, אולי זה לא היה מספיק ברור (לפחות ניקי הבין), לא התכוונתי שדני כבר עצמאי כלכלית, התכוונתי לכתוב שדני אימץ את השיטה, והוא בדרכו להיות הסולידי. בינתיים דני הצליח לחסוך חצי מיליון שקל ששווים כ 1250 ש"ח הכנסה פאסיבית. כמובן שהוא ממשיך לעבוד בכדי להגיע ל מיליון וחצי – שני מיליון שקלים המיוחלים.

        אבל עזבי את הסיפור שנתתי על דני.

        הנקודה, כמו שניקי תמצת, שהרווח שלך כמשקיעה וצרכנית יגדל כאשר ההתנהלות תהיה תקינה ותפסיק להיות מוטה לטובת בעלי ההון הגדולים או יתר האינטרסנטים.
        למרות שאת משקיעה את כספך אצל אותם טייקונים.

        לדוגמא, דני מבזבז 3750 ש"ח בחודש ויש לו חצי מיליון שקל בהשקעות.
        ההשקעות שלו שקולות ל 1250 ש"ח הכנסה פאסיבית, כלומר הוא צריך להכפיל את ההון שלו פי 3 בכדי להפסיק לעבוד.
        עכשיו, מחאת המילקי מצליחת בצורה פנטסטית, מחירי הדיור, התחבורה, המזון, הבנקאות הפנסיה יורדים.
        בגלל הירידה ביוקר המחיה מדדי הבורסה בתל אביב יורדים והתיק הפאסיבי שלו מייצר לו רק 1000 ש"ח על כל חצי מיליון. אך בזכות ירידת המחירים עכשיו הוא מבזבז כל חודש רק 2000 ש"ח. כלומר הוא צריך להכפיל את ההון שלו פי 2 בכדי להפסיק לעבוד.

        אז אולי, המתודה של המחאה טובה?
        לא שזה פוסל את המתודה שלך, אבל למה הן לא יכולות לחיות אחת לצידה של השנייה?

        ולסיכום,
        אל תהיי בטוחה שהאינטרסים שלך ושל מנכ"ל שטראוס הם בהכרח אותם אינטרסים.

  45. יעקב מישל

    יוקר המחייה בישראל- גבוה ביותר.
    יחד עם זאת,אל ניתן לפוליטיקאים,למערכות יחסי הציבור ולתקשורת להסיח את הדעת ממרכז הבעיה של יוקר המחייה בישראל בכללותו – אל מחיר המילקי והגבינה.

    יוקר המחייה הנו קודם כל עניין של כלל צרכיו של כל אדם ואדם המותאמים לתקופתנו זו.
    הוא תולדה בסיסית של השלב בו אותו אדם נמצא במעגל החיים שלו.
    עולה מכאן כי יוקר המחייה הנו שונה מאדם לאדם והגדרתו הנה כמובן מאד אישית.
    בבסיסו,יוקר המחייה גם נגזר מהתקופה בה האדם חי.

    יחד עם זאת,להערכתי,ישנה הסכמה כללית בחברה הישראלית,כי אנו נמצאים בתקופה של פער לא סביר,צועק לשמים ואף לא מוסרי — בין עשירים לבין שאינם כאלה.
    פער ההולך וגדל עם הזמן וצופן בחובו פצצה חברתית קשה ביותר,כמו "מחאת ברלין",שבה צברים ישראלים,שגדלו על ברכי לימוד השואה ואפילו נסיעות למחנות השמדה בגרמניה ובפולין,שרואים כפתרון חברתי-כלכלי להם ולמשפחתם–חיים בברלין,בגרמניה הגדולה.

    המעבר לברלין,טוקיו וניו יורק….הנה למעשה צעקה גדולה של בני ישראל לממשלתם- הפסיקו לדבר— והתחילו לשנות את המצב לטובת כלל האוכלוסיה.

    המעבר לגלות בעת משבר כלכלי- אינו חדש לעם היהודי.
    " ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ" ( בראשית פרק יב פסוק 10 )
    " ויהי רעב בארץ …..וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה" ( בראשית פרק כו פסוק 1 )
    יתרה מזו.
    עם בני ישראל נוצר בגלות-בעבדות מצרים.

    מכאן,לטעמי,מחאת ברלין הנה ראויה ולגיטימית.
    מבחינתי,מחאת ברלין הנה זעקת אוכלוסיה שלמה בחברה הישראלית לממשלת ישראל,כשם ש: " ויאנחו
    בני ישראל… ויזעקו ותעל שועתם אל …" ( שמות,פרק ב פסוק 23 ).
    לעניות דעתי,הגיע הזמן שממשלת ישראל תגיב לזעקת מחאת ברלין וזעקות אחרות כמוה ,כשם שהגיב אלהים:
    " וישמע אלהים…ויזכר אלהים…וירא אלהים…וידע אלהים" ( שמות פרק ב פסוק 24 – 25 ).

    אדם אחראי לגורלו.
    אך כל עוד האדם חי בארצו,מולדתו ומדינתו היהודית והדמוקרטית-
    הממשלה אחראית ליצירת תנאי מחייה מתאימים לכלל אזרחיה,כך שכל אדם ואדם יוכל לקבוע את גורלו שלו.
    במדינה היהודית והדמוקרטית ממשלת ישראל מחוייבת,על פי חוק,ליצור תנאי מחייה הוגנים ומוסריים,כך שכל אדם ואדם יוכל לקבוע את גורלו שלו.

    לעניות דעתי,בימים אלה,בשנים האחרונות-ממשלות ישראל פוגעות במרקם החברתי של המדינה היהודית והדמוקרטית.
    הגיע העת,שממשלת ישראל תשנה את תנאי המחייה בארצנו- לטובת כלל אזרחיה,כשהם משודרגים ומותאמים
    לעת הזו ולשנים הבאות עלינו לטובה.
    ובסביבת חיים נאותה ונכונה יותר-כל אדם יקבע את גורלו שלו,את אורח חייו.

    • איש (3718 )

      יעקב מישל,

      אין לי בעיה עם מישהו שמהגר עקב רעב (כמו יעקב ובניו), או מימוש הזדמנויות כלכליות (כמו חוקר מחונן שלא מוצא משרה באוניברסיטה בארץ).
      יש לי בעיה עם הגירה עקב "אי שוויון" , כמו שאתה כתבת. זה אומר בעצם, שאתה תעבור לארץ אחרת לא כי רע לך, אלא כי למישהו אחר בישראל הרבה יותר טוב ממך? איזה הגיון מעוות יש בזה? תיקח משפחה ותזיז אותה מארץ לארץ רק כי יש מישהו שיותר הצליח ממך ? ואם לכולם לא היה כלום, אז היית מרגיש טוב והיית נשאר?

  46. דורין, הטענה שאת לא מטילה שום אחריות על המדינה היא ילדותית. הרי המודל הכלכלי שלפיו את מנהלת את חייך יקרוס אם הממשלה תחליט לגבות מס רווחי הון של 45% במקום 25%. כלומר ה"סוכנות", שבה את מתהדרת ומתפארת כל כך, תלויה לחלוטין ב"מבנה" המיסוי של שוק ההון, כמו גם במבנים רבים אחרים שמעצבים את פני הכלכלה והמשק בישראל, ושמאפשרים לך טווח פעולה מאוד מסוים שאותו את מנצלת היטב. אבל משום מה נוח לך לשכוח שהשפעתך האינדיבידואלית על הטווח הזה היא אפסית.

    טווח הפעולה שלך נקבע כמעט כולו על ידי המדינה, וברצותה – לא תוכלי התפרנס יותר רק מהשקעות ותצטרכי לחזור ולהתפרנס מעבודה.

    בדמוקרטיות מתפקדות, לאזרח יש יכולת מסוימת להשפיע על טווח הפעולה, אבל רק בהתארגנות קולקטיבית (מחאה, ועדי עובדים, ארגוני מגזר שלישי וכו')

    • אני רוצה *מינימום* התערבות של המדינה. בין הרצוי למצוי, קיים פער. אני לא עיוורת לפער הזה. המדינה יכולה להחליט מחר שהיא מלאימה רכוש פרטי. המודל הכלכלי שלפיו אני מנהלת את חיי לא יקרוס, משום שהוא לא מבוסס אך ורק על הכנסה הונית, אלא על פיתוח מיומנויות מגוונות שאנשים יסכימו לשלם תמורתן.

      עניינית — אני משלמת מיסים על שירותים שאין לי בהם כל שימוש. אני חייבת לעשות זאת מכח החוק. כתבתי לא מעט פעמים על ההשלכות הקטסטרופליות של העלאת המס על הבורסה. כיום יש קונצנזוס, אפילו בקרב מנהלי הבורסה, שמדובר היה בטעות פופוליסטית ואווילית של ועדת טרכטנברג שאחראית במידה לא מבוטלת לייבוש הבורסה בארץ. להערכתי, הסבירות ששיעור המס הזה יעלה בעתיד נמוכה ביותר משום שזו תהיה בבחינת נשיקת מוות לשוק ההון המקומי. אם בכל זאת, תתממש התחזית, אני מאמינה שמצבי רובוסטי מספיק כדי להתמודד. התיק שלי גדול מספיק. ההוצאות שלי גמישות, מודולאריות וניתנות לצמצום. ובמקרה הגרוע מכל — אשקיע דרך מדינה אחרת.

      • ראשית ההחלטה על מס רווחי הון לא קשורה לישראל. זאת החלטה של כלל מדינות העולם. מדינה מסויימת לא באמת יכולה להעלות משמעותית מס רווחי הון כי יש תחרות בין מדינות, והון ניתן בקלות להחלפה. זה לא קרה במקרה שמס רווח הון הוא בערך 25% בכל מדינות העולם המערבי.

        לגבי, האם העלאה משמעותית במס רווח הון תקרה בעולם או לא: אף אחד לא יודע. ממליץ לכולם בחום לקרוא את הספר של פיקטי (הון במאה ה-21). אחרי שקוראים אותו, מבינים שיש סיכוי מאד גבוה שזה יקרה. אם כי כאמור, אף אחד לא יודע.

  47. דבר ראשון אני מאוד נהנה מהבלוג אני קורא מדי פעם פוסטים פה ושם והוא מצויין!
    אבל אני מרגיש שהטלת אשמה עיקרית בכל אדם ואדם היא פשוט לא הוגנת.. לא רק מבחינת נקודת התחלה כלכלית לא שווה, אלא גם חברתית\מנטלית\רגשית.. לפני כמה זמן פורסם מחקר שילדים לבנים באמריקה מגיעים לכתה א' עם מספר ממוצע של מילים שהם מכירים בסביבות האלף לעומת 900 לילדים שחורים, משם אני מניח שהפערים רק גדלים, בגלל אי שיוייון חברתי.. ולצפות מאדם ששיחק עם קלפים דפוקים מהיום הראשון לייעל את עצמו כלכלית היא לא מציאותית לדעתי.. אני מבין שאני לגמריי מוחק אחריות אישית מאנשים, אבל אני חושב שאני מיישיר מבט למציאות.. לא סתם יש אחת כמוך ומיליון בורים כמוני (אני דווקא בן עשירים) אבל בכל מקרה מה שבטוח שכולם צריכים לקרוא את הבלוג שלך ואולי יצליחו להתייעל כלכלית או להיות חופשיים כלכלית.. ובכלל צריכים להעביר קורסים כאלו לכולם..

  48. כתבה מעניינת ומאלפת.
    אני מתנצל על אורך התגובה, אבל מה שאני רואה מתסכל אותי.
    אני בן 49, כך שבתקופות חיי עברתי את התקופה שבה לדעת חלק מהכותבים כאן היתה קלה יותר, מחירי הדירות היו זולים והיה פשוט יותר לתקופה שבה חלק מהכותבים כאן חושבים שהיא תקופה של עושק ורמיסת מעמד הביניים.
    אז קודם כל יש במדינה הוצאות שמרבית מדינות המערב לא נדרשות להן (ביטחון – ולא, אני לא מתרץ את הקשיים רק בהוצאות) וברעות חולות שונות: בזבוזי כספים, הפניית כספים ומשאבים למקומות מסוימים ללא פרופורציה ועוד. יחד עם זה אני מסתכל סביב ורואה אנשים שחיים חיים עשירים, מבלים, נוסעים ומבזבזים כספים שעד גיל 35 חלמתי לבזבז.
    לדעתי הכל מתחיל ונגמר בגישה, הרבה יותר קל להאשים את המדינה, כאילו מדובר בבעל הבית שלנו או ביישות אינדיבידואלית שיכולה בלחיצת כפתור לתת לנו מה שאנחנו מבקשים (כמו ההורים שלנו/שלכם למשל). הגישה והנורמה של התלונות פשטה בקרב הישראלים והיא בולטת באופן הברור ביותר אצל הילדים וממשיכה לחלק גדול מהאוכלוסייה עד שלהי גיל ה – 30 . תסתכלו סביבכם ותראו איך ילדים בגילאי גן ובית ספר חיים בתחושת מגיע לי ולא רק תחושה, הורים לילדים אלו מסיבות שונות מרגישים שהם חייבים "לתת" לילדים כל מה שהם מבקשים ואף יותר. החל מהדברים הקטנים: מתנות, סמארטפון משוכלל, טיול בחו"ל, יומולדת עשירה באוכל ובמערכת בידור, מותגים, גיבוי מוחלט לילד מול המורה בבית הספר, תלונות על המורים הגרועים ועוד ועוד. למה? כי הילד דורש! מדוע הילד דורש? כי מגיע לו.
    למי אתם באים בתלונות למדינה? לקוסמוס? מה אתם מצפים שמחר בבוקר יקומו חברי הכנסת ויחליטו שמהיום הכל יהיה בזול? יחייבו את ה"טייקונים" להוריד מחירים ואם לא? יכניסו אותם לכלא או שיסגרו את הסופר? אוניברסיטה בחינם? 15% מיסים? ביטול של ביטוח לאומי ומע"מ. מהיכן יגיע הכסף שאמור לממן את החינוך, הבריאות (הזולה יחסית להרבה מקומות) התשתיות? אז קודם כל לדעתי זו לא הדרך וגם אם אתם חושבים שכן, אתם חולמים.
    לגן מה נשאר? מלבד האפשרות לארגן מחאות חברתיות נוספות וחרם צרכני (שלעולם לא יצליח מכיוון שכמו בתגובות כאן, גם במחאה גדולה תמצאו אלפי דעות שונות בקרב הישראלים במה להלחם, מילקי, קוטג', מחירי הגן, עלות הטיסות לחו"ל ועוד 1000 דוגמאות, והויכוחים הפנימיים יכשילו כל הצלחה) נשארה אפשרות שנייה והיא האחריות האישית של כל אחד לכלכלת הבית שלו.
    תרכשו דירות זולות ויש הרבה כאלו, גם בערים הגדולות 2-3 חדרים בשכונות סבירות בחיפה וב"ש במחירים שנעים סביב ה 300-600K, כבר חסכתם משכנתא שתחנוק אתכם לשארית חייכם, כשתהיה בידיכם האפשרות תתקדמו ואם לא? לא נורא מיליוני ישראלים מוכשרים גדלו בדירה קטנה. אם תפעלו כך תחסכו לאורך חייכם מאות אלפי שקלים
    תקנו בסופרים הזולים, ואל תתפתו ללכת לסופר השכונתי הנוצץ כי בחשבון שנתי אתם משלמים אלפי שקלים יותר ולאורך חייכם תחסכו עשרות אלפי שקלים.
    הילדים שלכם לא צריכים את הסמארטפון המשוכלל ביותר או את המותגים המובילים, אנשים שמתלוננים שהם מרויחים 10K בחודש קונים סמארטפון ב 3000 ש"ח ונעליים ב 50 ש"ח.
    בתי קפה, מסעדות, מלאים עד אפס מקום, הם לא מלאים באוליגרכים או בעניים שגרים בפריפריה, הם מלאים באנשי מעמד הביניים שתמורת כוס מים חמים תמצית קפה ששוה 0.5 ש"ח וקרואסון משלמים 25-30 ש"ח ומוציאים בחודש 500 ש"ח רק על ישיבה עם חברים.
    200-300 ש"ח בחודש לכבלים? חייבים? לא. לפני 30 שנה היה רק ערוץ 1, היום יש את הכל באינטרנט.
    הילדים שלכם לא חייבם ללכת ל 5 חוגים, קצת שעות העשרה בבית יתנו להם יותר מכל חוג.
    אלו רק דוגמאות קטנות לניהול כלכלת בית שיכולות לשפר לכל אחד מכם את החיים ולאורך חייכם הסכומים הללו יצטברו למאות אלפי או מליוני שקלים.
    כמובן שמי שחושב שמגיע לו לא יהיה מוכן לוותר על מנעמי החיים ולכלכל את הוצאותיו בזהירות, יותר קל להתלונן, זו הרי הנורמה שהיום אנשים מזינים בה את עצמם וסביבתם בלי הפסקה בעידודה של התקשורת ההיסטרית.
    אני אגלה לכם סוד קטן, מרבית העשירים הגיעו לעושר שלהם כי ויתרו על הרבה מנעמי חיים, "התקמצנו" על כל שקל ונלחמו על כל אגורה, מעטים העשירים שהגיעו לעושר ולרווחה כלכלית כי היו בזבזנים, לא היה להם זמן ורצון לזה.
    שי, בעל משפחה ובן מעמד הביניים שחווה גם קשיים בחיים.

    • יש טעות בסיסית בתלונות על יוקר הדיור בישראל. כי רכישת דירה בישראל היא למעשה 2 פעולות ולא אחת. האדם רוכש "מקום מגורים" פשוט וסביר במחיר של 400,000 שח. ובנוסף הוא רוכש "מניה בשוק הנדל"ן", במחיר שיכול להגיע ל 2 מליון שח, "בסביבה יוקרתית".
      משום מה חיברו את 2 הפעולות יחדיו. זה מקשה על מי שרק רוצה מקום לגור, אך רוב הציבור אינו כזה, רוב הציבור מבקש "להבטיח את עתידו" והרכיב המנייתי הנדל"ניסטי של הדירה הוא למעשה רצוי עבורו ומשמש כתוכנית חסכון כופה, שבלעדייה "היינו מבזבזים את הכסף".

      מחירי הדיור המשולבים הגבוהים מעיקים רק על חלק קטן מאוד מהציבור, (זה שעומד לרכוש דירה בשנים הקרובות) רוב רובו של הציבור, (בעלי הדירות) נהנה מכך שהנכס שברשותם ערכו עלה, והמנייה הנדל"ניסטית מביאה תשואה גבוהה (ונטולת מס – בינתיים).

      בטווח ארוך, בעיית מחירי הדיור תחדל להעיק על האוכלוסיה החילונית – דלת הריבוי, כי רוב הזוגות הצעירים יירשו את דירת סביהם מצד זה או אחר, והעובדה שהם ישחקו במספרים גדולים, בעת החלפת הדירה, לא תפגע באיכות חייהם.

  49. אני לא יכול להאשים אותך, סולידית, בניסיון לחבר את המחאה החברתית לנושא הבלוג שלך בכל דרך.
    ועדיין….
    אני לא רואה את הקשר

    אם פרשת כבר לגמלאות אז צריך להיות לך מספיק זמן פנוי. את חלקו את יכולה להשקיע בלשפר את המדינה שסביבך. המדינה שמשפיעה על המחירים של כל דבר שאת קונה (ואני יודע שאת קונה בערך ב3500 שח בחודש) ובמידה מסוימת על ההכנסות שלך (בורסת תל אביב, מיסוי על רווחי הון וכו')

    הרי אם המדינה הייתה מתנהגת טוב יותר כולנו היינו יכולים לפרוש מוקדם יותר, לפרוש עם יותר אמצעים או, ישמור השם!, לעבוד בעבודה חלקית שאינה מרגישה לנו כלל כעבדות לשארית חיינו

  50. Dear Solidit, as a physician who is now in North America please let me explain something: when I decided to become a specialist I knew that I had to work hard for 5 years in a hospital , that was the contract between me and the system and we both played our part. But the hospital needs to be open 24/7, so you always leave someone in every ward every night, that too sounds fair. But the Israeli system contract is that you will do all the shifts the boss tells you to do, and if you don't like it – tough! People went to MILUIM, others had maternity leaves and yours truly just moved into the hospital. Now, my specialist diploma allowed me to come to North America where they put it in your contract that you will never do more than X nights per year, and if they need you to do some more they pay you 750$ for weeknight and 1200$ for weekend shifts. Too many Israelis have tasted the bitter end of a bad contract, especially when they were young, in every profession and discipline. I don't expect the country to wipe my butt, however I expect the country to prevent the abuse of young people by those who hold the power to do so. My former boss was very capitalist, that is why he lost me. Think about it

  51. אויש אויש דורין, פספסת בגדול. הלוואי ואנשי המחאה יעברו לגרמניה, ולו לשנה. ארץ הצרכנות הנבונה, בה לא יעלה על הדעת לקחת הלואה לממן שיפוץ או נסיעה לחו"ל. ארץ בה אנשים קונים (כפי שכתבה הברלינאית) אוכל בסופר, משווים מחירים ל- 100 גר', עוקבים אחרי מבצעים, ואני מדברת על אנשים במעמד בינוני גבוה, משום שזה ענין של עקרון. ארץ שבה מקובל לקנות בגדים יד שניה, ולא בגלל עוני, אלא כי למה לא. ארץ שבה, מלבד ברלין המדוברת, אנשים רבים גרים באזורים כפריים, לא יוצאים למסעדות כל שבוע ואם יוצאים יושבים גם על מנת מרק, והרבה מביאים אוכל מהבית לעבודה, גם אם יש להם רולקס. אנשים ממש שואלים, האם ולמה הם צריכים כבלים, או רכב (בברלין לרבים אין כלל מכונית, הם נעזרים באופניים בדיוק כמוך ובתחבורה ציבורית בסופי השבוע).
    ואת יודעת מה? שילכו לחתונה מקומית. לא 500 מוזמנים אלא 50, המתנה המקובלת היא בערך 25-30 יורו לזוג, כי אנחנו לא מממנים את הזוג אלא הוא מממן את חתונתו בעצמו, אנחנו רק שמחים איתו. ומקובל לחסוך 10-20 אחוז מהמשכורת, גם כשלא יודעים בשביל מה.
    את יודעת עוד מה שמעתי בברלין? על זוג צעיר שבונה את ביתו, ומתפשר, ובסופו של דבר מסיים בעלות של 20% פחות מהתכנון.

    אז בבקשה, אם את רוצה שילמדו משהו על תרבות ה- shop until you drop, תני להם למחות, ולנסוע לברלין, ולקוות שכשיגיעו לשם ילמדו קצת מהגרמנים (רק את הדברים הטובים, כמובן…).

    מצד שני, זה לא צריך למנוע בעדנו מלמחות על ההון השחור, האוכלוסיות הלא יצרניות ובעיות אחרות שיש בארץ, קרטלים ושחיתויות הם רק חלק מזה. הדבר העיקרי שבו אני מסכימה עם המחאה, ואולי היחידי, זה שבארץ אין מספיק אפשרויות לבחור. כשעלות דיאודורנטים נעה בין 2.5 ל- 15 ש"ח, כמו בגרמניה, לצרכן הנבון יש אפשרויות בחירה. בארץ, האפשרויות האלה מאד מצומצמות, ויש גבול כמה ניתן להאשים את הצרכנים בקניה לא מרוסנת.

    • לייק.
      רצוי גם להוסיף לייק לתגובה בבלוג.
      זה יכול לאפשר גם חסכון בתגובות למי שמעוניין.

    • אני גרה כבר מעל לשבע שנים בגרמניה. לא ראיתי שום דבר ממה שסיפרת כאן, אולי בברלין מוכת האבטלה אין ררה אלא לחסו אבל אני לא מכירה את זה ממקומות אחרים בגרמניה, להפך, הגרמנים יכולים להיות בזבזנים לא קטנים. קולגה שלי מתכנן לקנות עכשיו עט ב-500 יורו.

  52. טוב, בתור התחלה חשוב לי לומר שמגניב שאת קיימת. גם אם יש לי בעיות עם המסר שלך (מיד מגיע לזה) ברור לחלוטין שאת משתמשת בשכל שלך (ונראה שהתברכת) למען מטרה שאת וגם אני מאמינים בה- כל דבר שיגרום לי לחשוב על איך אני לוקח עוד אחריות על עצמי ועל החיים שלי הוא מבורך וככל שיותר אנשים יראו בזה ערך חשוב ככה נחייה בעולם טוב יותר.
    עד כאן מחמאות 🙂
    הבעיה העיקרית שלי עם הפוסט היא חד צדדיות. היא גם מאפיינת חלק מהתגובות שלך. את אומרת שאם יקרים לנו הדלק, ההשכלה ומצרכי המזון- עדיף שניסע בתחבורה ציבורית או באופניים, שנהיה אוטו-דידקטים ושנגדל ירקות בגינה האורבנית שלנו. בגדול- אני אתך לגמרי. לגדל את האוכל שלך זה כמו להדפיס לעצמך את הכסף לא? אבל מה, יש כאן עניין פעוט שלא זוכה להתייחסות ממך והוא ההגבלות שמוטלות על האדם הפשוט אוהב החופש ע"י המדינה.
    הטכנולוגיה והמבניות המורכבת מוטמעות בחברה שלנו הרבה לפני שאת ואני נולדנו. המגבלות שכרוכות בהתקיימות ללא חשבון בנק למשל הן מפלצתיות, אני חייתי ללא כרטיס פנקס צ'קים וללא כרטיס אשראי עד השנה האחרונה. הסיבה שהיום יש לי כאלה היא שחזרתי ארצה אחרי קרוב לעשור בברלין ורציתי להשכיר דירה (הדירה אגב ממוקמת עמוק בדרום ת"א כדי להימנע משכירויות מנופחות). אי אפשר להשכיר דירה בארץ ללא פנקס צ'קים- זו מוסכמה חברתית מעוגנת היטב ולא תשכנעי את בעלת הבית שלי לשנות את השיטה. לחיות בלי חשבון בנק זו אידיליה רחוקה, אז שמתי כסף ורכשתי מניה בבנק הקואופרטיבי (מנסה לשנות ולקחת אחריות כן?) רק שההון ההתחלתי שנדרש ע"י המפקח על הבנקים איננו ראלי- בנקים בעולם נדרשים להון התחלתי שנמצא ביחס ישר למספר הלקוחות שלהם אבל בארץ דורש המפקח 75 מ. שח (כלומר 25 אלף מצטרפים שזה פי עשר ממה שיש כרגע ואל תגידי ש2500 אנשים שמוכנים לסכן 300 שח זה לא מספר יפה)
    לגבי כרטיס אשראי- בגרמניה יש משהו שנקרא "אלקטרוניק קאש" שזה כרטיס חיוב שאיננו קשור לחבות האשראי (לא תמיד אתה מצליח למשוך מזומן בסדר? עכשיו נתקעתי בלי הקוד לכספומט למשל ונידונתי לאכול רק את מה שיש לי בבית עד שייפתחו הבנקים שזה בעצם רק אורז…) למה אין דבר כזה פה? כי חברות האשראי לא יתנו לזה לקרות.
    הלאה- אני עובד במעבדה באוניברסיטה ואני צריך להגיע אליה איכשהו. אני נוסע לאוניברסיטה כל בוקר באופניים. זה באמת בריא אבל אחרי שחייתי בברלין (שהיא ממש לא העיר הכי מפותחת מבחינת שבילי אופניים- תשווי לערים בהולנד ותביני) אני קולט שאין כאן טיפת מודעות לעניין. אני מוכן לקחת אחריות ולצמצם את צריכת הדלק היקר אבל לבנות שבילי אופניים ולחוקק ולאכוף חקיקה שמגינה על הרוכבים- זה מעבר לכוחותי כאדם בודד. על תחבורה ציבורית אין צורך להרחיב נכון?
    לגבי השכלה עצמית- יש דוגמאות יפות לאנשים שלמדו לבד והצליחו למצוא תעסוקה במשלח היד בו הם בחרו אבל הן מוגבלות בעיקר למדעי המחשב (אולי גם באומנויות למיניהן אבל בטח אין הרבה כאלה). מי שרוצה לעסוק בעריכת דין למשל, או בביולוגיה (כמוני) לא יכול לוותר על לימודים אקדמאים. בברלין לא הייתי חייב לשלם שכר לימוד. אני לא אומר ששכר לימוד זה רע, אבל חייבת להיות מאחורי השיטה גם דרך המקילה על מעוטי יכולת לרכוש את העצמאות שאת מדברת עליה. בינתיים הפערים החברתיים רק מתגברים ומי שנולד למשפחה עשירה יוכל ללמוד בעוד זה שנולד למשפחה הלא נכונה לא ילמד ולצערי הרבה פעמים אין שופ קשר לתחושת הסוכנות שלהם.
    אני יכול להמשיך ולפרט על המגבלות שמטילה המדינה על מי שרוצה לפתוח עסק קטן ולקחת אחריות וזה אבל הנקודה ברורה לדעתי.
    שורה תחתונה- אני מסכים עם הגישה שלך לחלוטין. סוציאליזם- בצורה שהוא מוגש לנו בהרבה מאד הזדמנויות- הוא בעצם מלכודת שנועדה לקחת מאיתנו את הכח לשנות את חיינו, את תחושת הסוכנות שלנו אם להשתמש בשפה שלך, והתחושה הזאת היא ערך חשוב מאד בעיני. מצד שני, השיטה הנהוגה בישראל כיום פוגעת קשות בעצמאות של רבים וטובים מאד מביננו ולכן הפוסט שלך קצת מנסר את הענף עליו את יושבת- אם חיזוק תחושת המסוגלות של הפרטים בחברה חשוב לך, כדאי ורצוי גם להצביע על הכשלים המובנים בשיטה שמונעים אותה. זו הסיבה שאני מגדיר את השיטה כחזירית- הדבר האחרון בו מעונינים בעלי השררה הוא עידוד של תחושת הסוכנות של הפרטים, כמו שזה נראה מהזוית שלי הערך החשוב ביותר שלהם הוא שימור והעמקת הבדלי המעמדות ותקני אותי אם אני טועה (אני אשמח לגלות דברים אחרים)
    תודה וצ'או

  53. ורד
    שלום דורין,
    תודה על הפוסטים מעוררי ההשראה והמחשבה, אני מרגישה שהם תורמים לי רבות.
    אני תוהה לגבי נקודה אחת, שדוברה כאן מתישהו אבל נשארתי עם התהייה.
    אם כולם ילכו בדרך שאת מדברת עליה, לפי מה שהבנתי, הרי שהיא לא תעבוד. זאת אומרת שהיא מחייבת להשאיר את מרבית או לפחות חלק מהאנשים בנבערותם. יש פה מן הסתם ניצול של הנבערות הזו. הסתירה הזו של הפצת הדרך הזו יחד עם רצון שרק חלק באמת יבין אותה היא בעייתית, לא? ולאמץ אותה בשתי ידיים, כדרך שבה הייתי רוצה שהמדינה תלך בה (היינו- שתדאג להשאיר חלק מן האנשים נבערים מדעת, כלכלית וצרכנית ובכלל), היא משהו שלא מסתדר לי.
    אני לא שואלת מתוך ביקורת, אני מעריכה מאד את החשיבה שלך ושוב- מודה לך על הדברים שלך, פשוט אשמח לשמוע תשובתך.

  54. קראתי את הדיון לעיל בתגובות. נראה שהעניין מורכב וקשה לא להיתפס להגחכות מכל הכיוונים.
    אנסה לעשות לעצמי קצת סדר, ואולי הוא יועיל גם לאחרים.

    אם נחטא בהפשטה נאמר שיש ארבע קבוצות (יש גם את הפוליטיקאים, אבל אני יוצא מנקודת הנחה ששחיתות רעה לכולם פרט למושחתים):

    א. בעלי הון צרכניסטים ('האלפיון העליון').
    ב. בעלי הון שאינם צרכניסטים (הסולידית והמגיבים החביבים עלי בבלוג 🙂
    ג. חסרי הון צרכניסטים ('מעמד הביניים').
    ד. חסרי הון שאינם צרכנים (עניים מרודים, היפים למיניהם [זה לא כינוי גנאי], מקבלי קצבאות).

    על פי דורין, המחאה החברתית היא מלחמתו של מעמד הביניים (קבוצה ג') בבעלי ההון (קבוצות א' ו-ב').
    טענה זו נכונה ככל האמור במחאה על מחירי המילקי והקוטג', הדירות ובכלל מה שנקרא 'יוקר המחייה'. טענה זו אף מחוזקת על ידי מחדל העלאת מס רווחי ההון.
    פתרונה המנומק היטב של דורין לבעיה זו הינו מעבר מקבוצה ג' לקבוצה ב', כך שתיווצר זהות אינטרסים ביננו לבין ה'אוליגרכים'.

    עם זאת, מקצתם של המגיבים (ירון, savilior, יאיר, נילי, ברלינאית, גיא [עם תחנת הרוח], מחזיראור) העלו טענות אחרות, שלא ניתן לפתור על ידי מעבר מקבוצה ג' לב'.
    לא אחזור על הטענות שלהם אבל אפשר להמציא מספר דוגמאות שבהן מעבר לקבוצה ב' לא יועיל:

    1. כספי המסים מתבזבזים על שלל הטבות היסטוריות לחברי כנסת ושופטים:
    http://www.themarker.com/career/1.2453812

    2. כספי המסים מתבזבזים על קבוצות שאינן מכירות בקיום המדינה ועדיין ממומנות על ידה.

    3. פרסומות מציפות אותנו בכל מקום (הסולידית נוסעת לה באופניים ומופצצת מכל הכיוונים במסרים, גם אם זה ל גורם לה לצרוך יותר, זה מעיק).

    4. האופניים של הסולידית נגנבות על ידי עיריית תל-אביב בכדי להתניע ת ה'תל-אופן':
    http://www.themarker.com/career/1.2453812

    5. חברי קבוצה א+ג מכורים לרכבים הפרטיים שלהם, מקימים עוד ועוד מחלפים על חשבון הטבע, דורסים עוד הולכי רגל, מזהמים את האוויר והים ומדלדלים את משאבי כדור הארץ.

    נשאלת השאלה: מהי 'המחאה החברתית'? אם היא כולה צרכניסטים בכיינים בסגנון 'אכלולי שתולי' אזי מעבר מקבוצה ג' לב' (הפיכה ל'סולידי') יפתור את הבעיה, והצד עם דורין. אם המחאה החברתית כוללת בתוכה גם ניסיון לתקן את השחיתות הפוליטית (שפוגעת בארבעת הקבוצות), את הניצול של עובדי הקבלן והעובדים הזרים (שפוגע בקבוצות ג+ד), את ניצול הסביבה (שפוגע בכולם), את התספורות לבעלי ההון (שפוגע בקבוצה ג+ד ואולי גם ב') על חשבון משלמי המסים, את הסחר במידע פנימי (שפוע בקבוצות ב+ג+ד) וכו'.

  55. חשוב לציין שאין הרבה אנשים שיורדים מהארץ בהשוואה בינלאומית המספר ממש קטן יחסית. מי שיורד כי זה יותר משתלם לו זה דבר נפוץ מאוד בעולם רק בדרך כלל לא צריך להתנצל ולהגיד שממש גרוע פה. הבעיה במחאה היה חוסר מילה ברורה מה רוצים.לפי דעתי היתה השפעה טובה הורדת מכסים אפילו שלא מספיק.אם יהיה מחאה נגד הרגולציה זה יהיה דבר טוב אפילו במדינות סוציאליסטיות יותר יש פחות רגולציה מישראל.סופרסל הפסידה כי אנשים קנו פחות וזה מוזיל מחירים.אם אנשים יקנו פחות זה מוזיל מחירים אם יורידו מכסים זה מוזיל מחירים אם תהיה תחרות זה מוזיל מחירים.הרצון של יאיר לפיד לשלוט בשוק על ידי קביעה של המחירים היא טיפשית ובמידה ובאמת תהיה מחיר זול היא תגרום לשפל בכמות אותם מוצרים כי לא ניתן להרוויח המון מהם ולא ירצו וברמה .ולא לקבל מהמדינה מה שהיא מסבסדת זה טעות ולכן אם המדינה נותנת חייבים לקחת אם צריכים ולכן מי שטען שרצה להסתדר בעצמו ולא לקח זה בזבזנות מטורפת למה הוא שילם מסים ולא לקח מה שמגיע לו .יוקר המחייה בארץ נובע ממכסים גבוהים ואי יכולת לייבא ו להתחרות המשווקים מקומיים אבל גם מנטיית הישראלים לא לחסוך שזה מגיע לאכול אפילו שניתן לקנות מוצר קצת פחות טוב בפחות כסף הרי ברור שזה מוריד את המוצרים הטובים גם כן.ברוב העולם אנשים קונים מוצרים חסרי מותג ומחרימים מוצרים יקרים בארץ אנשים שונאים לחסוך על אוכל.היתה אישה שביקשה נדבות ברחוב ואמרה שהיא צריכה אוכל ו אמרתי שאני אקנה לה היא לא בדקה מה יותר זול ולקחה את הכי יקר.זה סוג של שגעון יהודי קונים כמויות של אוכל שלא צריך ו הוא חייב להיות טוב וברמה בבית שלי קונים המון אוכל ומבאיסים ו אומרים כל הזמן למה אתה לא אוכל.המס על הבורסבדירה אגב העלה את מחירי הדירות כי נהיה שווה יותר להשקיע בדירה 4 עד 5 אחוז פטור ממס מאשר בבורסה 6 אחוז בהשקעה סולידית עם 25 אחוזי מס.

  56. זה לא שאת לא צודקת, ובהחלט כדאי שכל אינדיבידואל ירגיש תחושת מסוגלות, יכולת לחלום ולראות קדימה, לתכנן ולבנות את עתידו והכנסותיו. ואין ספק כי תפיסה כזו תשפר רבות את מצב חשבון הבנק שלו.

    אבל, אני לא יודעת אם את מכירה את מעגל הדיור האכזרי במדינתנו. שכר דירה גבוה לא הולך על דירות מפונפנות עם שיש בלובי וקונסיירז', אלא רק על מיקומה של הדירה באזור מבוקש. ומה הופך אזור למבוקש? החינוך הטוב, היצע העבודות, תחבורה טובה, בקיצור, כל מה שהופך אותו ל"מרכז" ולא "פריפריה". גם לי היה את הרעיון המבריק של – הי! אני אעבור לפריפריה! אני אגור בצמצום! אסע רק ברכבות ובאופניים! אקנה בשוק כל יום רביעי! אבל רגע. אז הילדים שלי יגדלו בסביבה דלה, לא תהיה לי אפשרות בחירה במערכת החינוך כי יש רק אחת (הממלכתית, והיא לא משהו), אני אבלה את כל היום בנסיעות לעבודה שלי שרוב הסיכויים שתהיה מרוחקת ו… הופ. התאדו כל היתרונות של הפריפריה. בארצנו הקטנטונת, מרכז זה הכרח ויוקר המחיה שנלווה למרכז הוא הכרח וזה לא נובע מפינוק או בכיינות. אגב אני אמנם גרה במרכז אבל כן נוסעת בתחבורה ציבורית ואופניים… לפחות משהו מהחזון הספרטני אני מגשימה… ועדיין החודש לא נסגר.

  57. ויקטור

    אני ירושלמי וגרתי תקופה במרכז העיר. תאמיני לי שהתחייה במאה שערים לא הרבה יותר נמוכה. היא יקרה כמו שבני ברק יקרים. ובני ברק לא כאלה יקרים. אלה מה, בניגוד לחילונים הצרכניים לחרדים יש משהו שנקרא כוח צרכני ריכוזי, מה שנותן להם מינוף החלטתי כנגד מי שבא להרוויח עליהם. אצל החרדים אין שיווק אגרסיבי ואין אייס ב20 שקל. יש להם מעדן דני עם ילד עם פאות וכיפה, למה? כי הם החליטו והיצרנים יישרו קו. יש מה ללמוד מהם בכל הנוגע להתאגדות צרכנית זה בטוח!!

  58. לפי מה שנראה לי זה מה שקורה: מעמד הביניים מרוויח משכורות שאפשר להתקיים מהם בכבוד רק תקופות מסוימות שאין לכם ילדים קטנים עד גיל 6-9 שמצריכים משאבים גדולים הרבה יותר מהמשכורת הממוצעת ברוטו בארץ,למי שאין ילדים והוא מעמד ביניים אין בעיה בד"כ להצקיים בצורה מכבדת ואפילו לחסוך וזאת בתנאי שחי חיים צנועים וסולידיים אבל בהחלט מלאים ומהנים עם הנאות קטנות שמי שמבין יודע שהן עולות מעט ושוות זהב . ישנה בעיה גדולה של ציבור עובדים גדול שמקבל שכר מינימום לא הגיוני ואם הממשלה הייתה חכמה הייתה מעלה כמו שעשו בסיאטל במדינת וושינגטון בארה"ב – שם העלו את שכר המינימום ל 15$ והכלכלה פורחת ובמקביל מכניסה אלפי מוצרים לפיקוח כדי שבעלי ההון לא יעלו את מחירי המוצרים כדי לממן את השכר החדש, הממשלה תדרוש מהמגזר העסקי להרוויח פחות ולהסתפק במועט ולשלם לעובד הרבה יותר( רק לאלו ברמות שכר 4500-7000) , כך עובד שירוויח 7000 ש"ח ומשפחה שתכניס לזוג 12,000 ש"ח ויחיו בצניעות, יוכלו לחסוך כל חודש כמה אלפי שקלים אם לא יוציאו כסף על בגדים ממותגים שעולים הון ויקנה במחסני ביגוד למיניהם ויעביר בגדים בין האחים והאחיות, מזון בסיסי הוא הכי בריא וחלקו זול,מכוניות שנוסעת על הכביש כבר 5 שנים ומחירה ירד בחצי ובית צנוע כמו שחיו ההורים שלנו,

    הכל אפשרי זה תלוי בממשלה שתעלה שכר מינימום ותפקח על אלפי מוצרים וזה תלוי בהתנהגות הצרכן שצריך להיות צנוע וחסכן ולנסות ליהינות מהנאות קטנות.
    כמו כן זה לגיטימי להחרים חברת מזון שעושה קופה לא מוצדקת על חשבון עם ישראל וכך ללמד את החברה לקח ולא להיתפס למוצר ספציפי כי החברה תעלה מחיר במוצר אחר….תחרימו את אסם ולא איזה קורנפלקס כי זה מגוחך.

    הגיע גם הזמן שתקום מפלגת הפריפריות, הסטודנטים והזוגות הצעירים שכפת להם ולדעתי הם יקטפו 25 מנדטים!!!

    בהצלחה לכולם ורק תחשבו חיובי על כל עם ישראל…

  59. אני חושבת שברמת לקיחת אחריות אישית לגורלך את צודקת לגמרי – כל ההתבכיינות הזו של ״לקחו לי עשו לי״ היא תינוקית ומאוד נכון לחנך אנשים אל עבר הכוח שנמצא בידיים שלהם לבחור את אופן החיים שלהם. בעיקר מכיוון מקורות כוח כגון התיקשורת.
    אבל מה שהיה יפה במהפכה החברתית ולדעתי לא נכשל אלא פתח ערוץ לכיוון מחשבה חדש הוא בדיוק זה: במקום לנסוע לברלין בגלל מחירי דירות או מילקי, להתחיל לקחת את העניינים לידיים פה בבית ולהבין שאם אנחנו לא נשנה זה לא ישתנה.
    במובן הזה ההתעוררות החברתית שאמנם לא היתה מהפכה, היתה בהחלט בכיוון הנכון של פשוט התבגרות.
    ונכון: כשמתבגרים ומתפקחים מתחילים לראות מה אנשי השררה עושים וכמה זה לא בסדר ומשם מגיע גל של תלונות שהוא במקומו כאשר הוא מכוון לשינוי ולא בא ממקום של קורבנות חסרת אונים בלבד שמעוניינת להתחפר במצבה העגום ולא להפנות מבט כנה אל עבר עתיד (והווה) טוב יותר בו אכן האחריות לחיים האלו היא בידינו וכל בחירה שלנו היא משמעותית בהקשר לאושר (ולעושר) האינדבידואלי.
    אותה קורבנות גם כיכבה פה בקיץ האחרון כשכל כך הרבה נשמע מכל כיוון ״אין לנו ברירה אם להפציץ אותם או לא זה הם אשמים כי הם נלחמים בנו״ וגם טענה זו היא מטופשת ורצחנית ולא מאוד שונה מאותה התבכיינות דבילית שמוכנה להקריב על המזבח של הצדקנות הרופסת את המדינה כולה ובמקום להחרים איזה מוצר יקר מידי, לעקור לברלין כדי לקנות שם מילקי בכיף. הרי זה מה שכה מעצבן בברלינאיי המילקי הללו: לא נוח לי פה אז במקום לשנות משהו בי ופה אני אעזוב למקום בו הכל סבבה (וכששם יהיה לרגע פחות נעים? הרי אותה תסמונת בדיוק קרתה כשכל החילונים עזבו את ירושלים לת״א ועכשיו זו האחרונה יקרה להם אז יאללה: ברלין! ממש מסיבת התה של הכובען המשוגע – גישה צרכנית ועיוורת במהותה לקיום שלנו כחלק מסביבה ולכוח שלנו בעיצוב האקטיבי אותה).

  60. מאמר חשוב מאוד. את מצביעה בכתיבתך על נקודה נכונה בחשיבות הקדשת האנרגיה לסוכנות במקום לבכיינות, אבל כמה מההתייחסויות שלך בעייתיות מאוד וגרמו כנראה לביקורות רבות כלפיך, ובצדק.
    עצם המחאה החברתית ב 2011 ועצם הבעירה של מחאת ברלין היא לא סתם, אלא היא סמן להעלאת המודעות של העם למצב בעייתי שיכול להיות גם אחרת-ובברלין הוא באמת אחרת. אין עשן בלי אש. ההתבכיינות של כולם היא לא לשם ההתבכיינות או מבריחה מאחריות עצמית, אלא באמת המצב האובייקטיבי בארץ קשה. קשה לחיות פה, וכל אותם אנשים שמתבכיינים כביכול, עובדים דווקא מאוד קשה ועדיין מרגישים שלא מצליח להם.

    אז כל עוד את מדברת בנרטיב הקפיטליסטי הקלאסי (ובחלק ניכר מכתיבתך זה כך), החלום האמריקאי של "כל אדם אם ישקיע, יכלכל עצמו נכון, יוותר על 'מותרות', ינסה לדאוג לעצמו בצורה טובה וינתב את כישוריו נכון אזי יצליח או לפחות יהיה מרוצה מחייו, זאת כאשר המצב האובייקטיבי הוא בסדר פשוט תלוי איך מתייחסים אליו ברמת האחריות האישית." אז את עושה אוול למציאות ולאותם אנשים. מה לעשות שיש אנשים שנולדים בילד אין למציאויות חיים שונות (פרפריה, משפחות עניות, וכן גם מעמד 'בינוני' – כמו למשל צעיר שלהוריו קשה לתמוך בו כלכלית). אז את לא יכולה לזלזל בהם-לא משנה עד כמה יתייעלו וינתבו את כוחותיהם וכישוריהם בחכמה. הם מביעים מצוקה אמיתית וכנה כלפי המציאות הסובבת 'הקשיחה' שמפילה אותם כל פעם לארץ מחדש, זאת למרות שהם מנסים ליזום, לכלכל עצמם בחוכמה ולהצליח. את רואה את ההתבכיינות שלהם בפוסטים ובתקשורת ובשיח אבל את לא נמצאת במקום העבודה שלהם ובחיי היומיום שלהם כדי לשפוט עד כמה הם עובדים קשה בכמה עבודות, חוסכים על עצמם ומנסים להתייעל במקביל לתלונות שאת קוראת.

    ובכל זאת, וכאן אני חוזר להתחלת דברי שכן העלת נקודה חשובה. כל עוד את לא נופלת לנרטיב הקפיטליסטי הידוע – זה שמנותק ממציאויות החיים ה'קשיחות' הנתונות, אז דווקא אנחנו בכיוון הנכון. מה הכוונה, אז ככה: עובדתית, אובייקטיבית, יש מצב כלכלי-חברתי בעייתי במדינה. במחאה החברתית-עצם יצירת המודעות לקיומו של מצב בעייתי ולפריקת עול כנגדו היא חשובה וכפי שכבר כתבו פה לפני – היא פעילות של 'סוכנות' בפני עצמה. במקום להפנים פנימה את הקשיים ולפתח מרמור ותחושות אשמה שאנחנו כושלים כאינדיבידואלים, אנחנו מאז המחאה מבינים מאנשים סובבים לנו שהבעיה היא של רבים אשר משתדלים גם כן ולא מצליחים בגלל המצב הכלכלי במדינה. זו תחושת אייג'נסי מעצימה מאוד. זו סוג של התאגדות אזרחית שנותנת כוח ועוצמה, היא בבסיס לשינוי, גם אם השלב הוא עדיין ראשוני מאוד.

    אבל, וכאן הבעיה למה המחאה 'לא הצליחה' ממש, ולא נוצר שינוי של ממש (מאז המחאה מצב הדיור ויוקר המחיה נשאר כשהיה ואף החמיר), היא באמת כי אחרי השלב של התובנה שהבעיה היא רחבה ומשותפת לרבים, צריך להתחיל לפעול בשביל לשנות את הבעיה מהשורש בעצמנו. מה שקורה זה שבמקום לפעול לשנות אותה, ממשיכים למחות ולבקר, למחות ולהתלונן כנגדה שזה הכי צודק שבעולם, אבל לא אפקטיבי ולא נותן כלום. צריך לעבור לשלב השני – ליצור בעצמנו אלטרנטיבה לכל הרעות החולות שיש בפוליטיקה הישראלית, ההון שלטון, תאגידי הענק והיעדר תחרויות בתחומי צריכה רבים. לדעתי בשלב זה, צריך לעשות, אבל לא כפי שעלה מדבריך – ברמת הכלכלה העצמית, והניהול העצמי (כמפתח להסתכלות אחרת על המצב הקיים ולשינויו), אלא ברמה חברתית רחבה. ליצור יחד קהילות כלכליות, ברוח יוזמות כמו הסופרים הקהילתיים שקיימים בתל אביב, הרצליה, קרית טבעון שבצפון ובמקומות נוספים, אבל בהיקף הרבה יותר רחב ויעיל, ובסקטורים עסקיים נוספים לא רק של מזון, אלא של שירותים, מניות, אלקטרוניקה, סטארטאופ ועוד. הרעיון הוא להחדיר אכפתיות לאזרח הפשוט בפעולה הכלכלית, שכיום מעוקרת מכל אכפתיות כזו. זוהי איננה אוטופיה אלא דבר אפשרי. אם נסמוך על עצמינו ולא על הפוליטיקאים או על המדינה, נבין שהם 'בילד אין' בתפקידם תמיד יהיו מונעים מאינטרסים פוליטיים שלא סופרים אותנו. רק אנחנו סופרים את עצמנו, ועלינו ליצור מציאות חיים אחרת. לא בדרך קפיטליסטית של כל אחד ינסה להתבסס ולהתנהל כלכלית 'נכון יותר' – כי כאמור זה אי אפשר במצב הקיים, עלינו לפעול יחד, מתוך ראייה חברתית, על ידי התאגדות קהילתית ויוזמות אזרחיות כלכליות יצירתיות שילחמו בשוק הקיים. אין זו קריאה חלילה לחזור לחברה אחידה כמו בקיבוצים ובקומניזם, אלא פשוט ליצור חברה אזרחית שדואגת לעצמה ומקדמת יזמות למענה. ובהקשר זה, לברוח לברלין זה חוטא בכך (גם אם הכי מובן ו'צודק'), וגם לעשות חרם צרכנים זה פתרון זמני ולא אפקטיבי לטווח הארוך. (כל פעם ישתיקו אותנו על ידי הורדת מחיר של המוצר הספציפי והשאר ישאר יקר ולא הוגן, או שאחרי המחאה המחיר יחזור לקדמותו..).

    אז זה לא נכון שהמצב לא כזה גרוע ואנחנו סתם מתלוננים עליו במקום לשנות את 'תפיסתנו המפונקת או הנהנתנית' ואת התנהלות כלכלת הבית והצריכה שלנו. מתלוננים עליו ומוחים כנגדו הכי בצדק. המצב נורא וכן צריך להתנגח במערכת ולשנות אותו-צריך להפוך את האישי לקולקטיבי כי הבעיה היא קולקטיבית ולא אישית. אבל השאלה איך. וכאן מה שאני כן לוקח ממה שכתבת זה שצריך לפעול אקטיבית לשינוי המצב הקיים הגרוע, כי הסתיים השלב של העלאת המודעות אליו, כמה ששלב זה היה חשוב. זה הזמן לפעול. אבל חשוב לשנות את תפיסתנו על דרך הפעולה. צריך בהחלט לפעול למען שינוי 'מלמטה' וזה בסדר שיבוא מתוך תלונות וזעם, אבל בפועל יתרכז בלבנות במקום בלמחות כנגד. ליצור אלטרנטיבה כלכלית שתגיע בסוף להיות בסדר גודל ארצי (אם נאמין זה אפשרי), להצטרף ולחזק יוזמות כלכליות-חברתיות קהילתיות קיימות וליצור כאלו חדשות. תאגידים כלכליים שיהוו לעם גם מקומות עבודה וצריכה במגוון תחומים, וגם בעלי יחסי עבודה חברתיים והוגנים ופוריים (פועל יוצא של הוגנות הוא תפוקה טובה יותר של עובדים שיחושו טוב יותר, לא בתנאים נצלניים כמו בחברות הקבלן כיום) שיהוו מודל לחיקוי לחברות הקיימות. ליצור אלטרנטיבות למצב הנוראי כיום ולהבריא את המצב. זה תהליך ארוך ואיטי, אך לא ניתן להשיג את המטרה דרך מהפכה בכיכר העיר.. ואי יצא ממש ארוך.. נקווה שיש כאלו שנשארו איתי עד לשורה זו. חג שמח!

    • תיקון קל החלום האמריקאי הוא לבזבז כמה שיותר החיסכון זה מתודה חדשה

  61. איש (3718 )

    הבעיה כרגע בישראל זה שרוב המוחים, גם אם טענותיהם צודקות, הם פשוט טפשים. ולכן ה"מחאה" הזו לא תשיג כלום.

    למה אני טוען טענה כל כך קשה?

    1. כי אותם עיתונים ששמים בכותרות את נושא יוקר המחיה עם אלפי טוקבקים, דוחפים לנו במקביל כתבות פרסומיות מוסוות על פרוייקטי דיור מפונפנים בנווה חמציצים או כמה או על רשימת גאדג'טים שהם "MUST" לקמפינג בטבע. לא ראיתי שום מחאה על זה.

    2 כי כאשר מופיעה כתבה על שביתה בנמלים ובחברת חשמל לאות הזדהות עם עובדי הדואר, או על מועצת הלול \ פירות וירקות שמוחה על הפחתה מסמכויותיה, או על מכון התקנים , או על דחיית השנויים התמ"א 35, או על מיקום תחנות רכבת רחוק ממרכזי הערים, או על חקלאים שתומכים במכסי מזון, רואים מעט מאד טוקבקים שמתקוממים. כאילו אנשים לא מבינים כלל הקשר בין הדברים הללו ליוקר המחיה. להיפך, לעיתים נראה שאנשים תומכים במכסים או בקביעות בשרות המדינה, כאילו אין קשר בין הדברים.

    כל עוד אנשים לא יבינו הקשר בין דברים, ויבינו שהשינוי מתחיל בהם ובדברים הקטנים לכאורה הללו, כלום לא יקרה. סיסמאות גבוהות הן חסרות משמעות, חייבים לפרוט את זה לתוכנית פעולה. למשל הפגנה מול בתי בנט ושמיר להפחתת המכס על מזון. לא ראיתי טוקבק אחד מתוך אלפי הטוקבקים שמדבר על זה.

  62. טור מצוין, מאלה שמשכו אותי לראשונה לפה (גם בתגובה על הפוסט הקודם..).
    שי, תגובה יפה!
    דורין, את ה Tiger Mom של החינוך לעצמאות, חירות, כלכלה וכסף!! תמשיכי כך – בלי רחמים. (:
    באמת חסר המרכיב של החינוך בדרך להפיכת עם העבדים לעצמאי ובלתי תלוי במדינה.

    • וגם, אני בעד האופציה הברלינאית ודומותיה. מכניס קצת אלמנט של תחרות.

  63. כל מילה בסלע!!!
    מאמר מצויין .
    זה כבר זמן שאני הולכת עם התחושות של המילים שנכתבו במאמר .
    אכן יש שלב שאדם צריך להתבגר ולהבין שחייו הם בידיו , ושיש לו את הכוח לשפר אותם ללא קשר למציאות , כוח אמיתי בסופו של דבר נוצר , נלמד רק שהמציאות משתנה ואכן המציאות משתנה.
    חובה על כל אדם בוגר להתבונן באותה מצאיות ולהגמיש/ לשנות את התנהלות חייו.
    וזאת אחרי שהוא בוחן את אפשריות השינוי הנדרשות ממנו ללא התבכינות וזריקת אשמה על האחר.
    גם אם הדבר נוצר כתוצאה מכך שהמערכת מבוססת שחיתות ושצריך לשנות את השיטה ואת העומדים בראשה.
    הגורם למציאות לא צריך להיות קשור לשינוי הנדרש מאיתנו כפרט וכחברה.
    ובסופו של דבר , אחרי שמפסיקים להלחם בשינוי, ועסוקים בלשנות , מגלים שיש חיים ואפילו טובים .

    שיהיה סוף שבוע מלא החלטות 🙂

  64. סולידית יקרה, הגם שאינני מסכים עם כל מילה שלך, אני מאוהב ברעיונות שלך (ובהחלט מסכים עם חלק נכבד מהם) ובאופן שאת מבטאת אותם. ואכן, החירות הכלכלית והאישית תלויה בכל אחד ואחת מאתנו, בראש ובראשונה! אותם הורים שהשקיעו כל שקל שהיה (או שלא היה) להם בעוד דירה ובעוד נדל"ן לא מצליחים להבין למה הילדים לא מסוגלים להגיע לדירה…

    יישר כוח ! כיף לקרוא דיעות כמו שלך.

  65. העולם הוא כפר גלובלי ולא צריכה להיות לאדם נורמלי שום בעיה עם זה שמישהו החליט לשנות את מקום מרכז חייו מעיר אחת לאחרת או ממדינה אחת לאחרת. מי שחושב שיהיה לו יותר טוב במקום אחר, אין שום פסול בכך שינסה.
    יש תהליך מעניין: מי שעזב את הארץ מרגיש שהוא צריך להצדיק את המהלך שלו. יש כאלו שעושים זאת בדרך חיובית ( נסעתי ללמוד, להתקדם מקצועית, לעשות כסף…) אבל רבים מצדיקים את המהלך בדרך שלילית ( נסעתי כי בישראל רע….)
    בשנים שחייתי בארה"ב נתקלתי בהרבה ישראלים שהיגרו. הדהים אותי כל פעם מחדש לגלות כי אלו שהצליחו ובנו לעצמם חיים טובים שם דיברו על ישראל בנימה פייסנית, חיובית ונוסטלגית. אילו שלא הצליחו לארגן את חייהם השמיצו גם את ישראל וגם את ארה"ב, כאילו כולם אשמים במצבם מלבד הם עצמם.
    המסקנה הפשטנית שלי היא שכל אחד מנהל את חייו לפי אופיו ויכולתו. מי שיותר מוכשר בניהול חייו יצליח בכל מקום שיבחר ומי שפחות מוכשר בניהול חייו יצליח לקלקל לעצמו בכל מקום שיחיה בו.

    • איש (3718 )

      יוסי,

      מסכים לחלוטין. זו גם המסקנה שלי ("מי שיותר מוכשר בניהול חייו יצליח בכל מקום שיבחר ומי שפחות מוכשר בניהול חייו יצליח לקלקל לעצמו בכל מקום שיחיה בו").

  66. סולומוניקו

    אנשים לא רוצים ליברטניזם – מה לעשות.
    הם רוצים לעשות את העבודה שלהם,להרוויח כסף,לקבל מהמדינה שירותים ולקנות בכסף שלהם את כל השאר.

    אני לא נכנס כאן ליתרונות ולחסרונות של השיטה הזאת – זה מה ש 90 אחוז רוצים.

  67. אנחנו נחשבים למדינה דמוקרטית, וככזאת כל אדם אחראי על גורלו ומעשיו, למעט
    חובתה של המדינה לדאוג למעוטי יכולת בעזרה מינימלית כדי שישרדו, כלומר זקנים, ילדים, נכים וכדומה, ומתוך אחראיות לביטחון המדינה, לבריאות התושבים, חינוך וכדומה, והדברים הללו ניתנים לנו מכספי המיסים וכמעט בחינם לכל פרט.
    יורדי ברלין, ומהגרים אחרים מישראל אשר חושבים שבישראל קשה לחיות, ובמקום אחר מחכה להם "גן עדן", אם כך; כל מדינה בעולם יש לה את הבעיות שלה,אירופה מוצפת מהגרים, ותארו לעצמכם עד כמה האירופאים אוהבים אותם, אנטישמים באירופה תפסו תאוצה והרימו את ראשם המכוער בקצב המזכיר ימים נוראים מן העבר.
    יש ליורדים טיעונים, קשה לחיות בארץ, אין להם עבודה, ועוד שטויות במיץ, אז מה אם קשה, הטענות שלהם יהירות, מתנשאות ומעליבות,כאילו מי שנשאר בארץ הוא פראייר; אנחנו בבית, וזה יתרון שאין דומה לו משאר המקומות, ואנחנו אפילו שומרים להם על הבית, כדי שיהיה להם לאן לחזור.

    יש כאן כמה חוכמולוגים שנכנסים לבלוג ומעבירים ביקורת, אף אחד לא זקוק לביקורת שלהם, מי שמאמין בתיאוריה של הסולידית והולך בעקבותיה, יוצא נשכר, אנחנו נכנסים לבלוג של הסולידית כדי ללמוד ומי שחושב שזה לא מתאים לו, שישב בשקט…

  68. אם הצריכה הייתה מתמעטת, גם המחירים היו יורדים, זה שאנשים רוצים
    לבלוע הכללל ובבת אחת, מעלה עוד יותר את המחירים.
    אם תעמודנה דירות למכירה ריקות ואנשים לא יקנו דירות במחירים לא נורמלים, אז היצרנים יורידו את המחירים, המגמה שלהם למכור, ותאוות הכסף כל כך גדולה שרוצים למכור במחירים גבוהים ובלתי אפשריים, אנשים צעירים לוקחים משכנתא ל- 30 שנים, למה לעזאזל הם צריכים לקנות דירה אשר תהיה שלהם בעוד עשרות שנים במחיר מטורף, אותו דבר לגבי הוצאות אחרות, אנשים משלמים, אז אם הם משלמים, למה שלא יקחו מהם…
    מרגע שתרבות הצריכה תהיה מה שיותר צנועה, הרווח הכללי והפרטי יהיה גדול יותר.

  69. גירקן, ההפסד כולו שלך…

  70. לדעתי הפוסט חושף את נקודת החולשה של התאוריות שלך שאני בהחלט מסכים להן ומאוד מעריך את יכולת הניתוח המבריקה שלך.
    את נגד רכישת נדל"ן. את רוכשת זהב לביטוח בפני התמוטטות שוק ההון. למה לא דירה קטנה?
    מה יקרה אם יהיה משבר שימשך כמה שנים שבהם התשואה על החיסכון תהיה שלילית, אפוטר מהעבודה ואמשיך לשלם שכר דירה
    למה שלא אשקיע 25% מהחסכון שלי בדירה קטנה וזולה – כן יש כאלו
    אני קורא לך לחבור לתנועה לקידום דירות קטנות את דוגלת בדיוק באותו אורח חיים שאנשי התנועה בעולם מאמינים.
    לחיות בצניעות לא לאגור ולא להשתעבד לסמלי חברת השפע ולחיות בדירה קטנה וזולה שלא תשעבד אותנו לחובות ולהוצאות אחזקה גבוהות.
    פרטים בבלוג ובכל זאת ניתן לרכוש דירה זולה

    • ולדעתי התגובה שלך חושפת לקות קוגניטיבית המתבטאת בחוסר יכולת 1. לזקק רעיון מרכזי מטקסט מורכב 2. לבקר את הרעיון על בסיס רצף טיעונים סדור והגיוני 3. לקשור קשר לוגי בין הביקורת לבין נושא אחר לחלוטין שברצונך לקדם (דרך הבלוג שלך, שאת הקישור אליו מחקתי באכזריות)

      • אנטי-פרסום-טפשי

        שאפו

      • סולידית יקרה,

        קראתי את הבלוג ובעיקר את התגובות שלך. אין ספק שאת חדת לשון וכריזמתית מאד.
        אבל את לא עונה ל-2 טיעונים מרכזיים:

        1. "המדינה צריכה לדאוג לבטחון אזרחי בלבד" – למה בעצם? למה שלא כל אחד ילמד
        אייקודו, יקנה נשק (או יבנה נשק בעצמו) ויגן על עצמו? למה צריך את המדינה?
        מובן שאין תשובה לשאלה הזאת, אבל למה החלטת שמבחינה רציונאלית הגבול של
        התערבות המדינה הוא בבטחון האישי ולא בחינוך? למה שהמדינה תבנה צבא
        אבל לא תבנה מערכת בריאות?
        התשובה שלך: "כי ככה פשוט החלטתי, ולי זה נוח. וגם נשמע לי הגיוני".
        טוב ויפה, אבל אין פה טיעון רציונאלי.
        התשובה שלי יותר הגיונית ואובייקטיבית (אני חושב): "פשוט ניסו כל מני מודלים שונים.
        ניסו גם את מה שאת מציעה: בתחילת המאה ה-19 בצרפת ובאנגליה, המדינה
        דאגה רק לביטחון. לא היה חינוך ממשלתי ולא הייתה מערכת בריאות ממשלתית.
        ניסו גם כיוון יותר קיצוני (קומוניזים בברה"מ). העולם ראה שאמפירית סכום האושר של האנשים היה המקסימלי הוא במדינה רווחה. הטיעון שלי אם כן, הוא בעיקר אמפירי."

        2. "בישראל משלמים מס ישיר נמוך יותר מבאירופה" – נכון, אבל בישראל יש בזבוז
        רב יותר מבאירופה. יש פה 600 אלף חרדים שמקבלים קצבאות, ויש פה ערבים
        שכל 5 שנים עושים מלחמה שעולה 20 מליארד שקל, ויש פה ניהול כושל של משק
        הקרקעות (לא מפשירים קרקעות), ויש פה מכסים גבוהים שמונעים תחרות (שזה
        נובע מלחץ פוליטי של היצרנים המקומיים). כלומר, המדינה כן משפיעה על איכות החיים
        שלך, ולא רק ע"י מיסים גבוהים או נמוכים.

        לסיכום, את מתעלמת מכך שהמדינה משפיעה על חייך (כן, גם על שלך) גם ע"י מיסים,
        אבל לא רק. גם ע"י חוסר יעילות, חוסר תחרות, שחיטות ועוד.

        אם מחר יחליטו שנלחמים בערבים כל שנתיים במקום כל חמש שנים, אז לא יהיה כסף לסלול
        שבילי אופניים בהרצליה. איפה תסעי?
        אם מחר יחליטו שמספר החרדים מקבלי הקצבאות עולה למליון וחצי, לא יהיה כסף לחינוך.
        כשתצאי לרחוב ידקרו אותך, ולמשטרה לא יהיה כוח אדם להגן עליך. אפילו בהרצליה.

        זה נוגע לכולם: גם לך.

  71. וריק קרמר

    סולידית, קראתי בעניין רב את דבריך. נדמה לי שרבים פספסו את העיקר – הצורך של אדם לקחת אחריות על עצמו. אני מודה שלא קראתי בעיון את כל התגובות, אלא רפרפתי בלבד. אך מצא חן בעיני שהעלית את הדברים על הרשת ואני מקווה שיהיו גולשים שילמדו משהו. אלה, שמאשימים את המערכת, אלה שמתלוננים שמגיע להם ואינם מקבלים – אלה פשוט טעו בבלוג וכנראה טעו גם באורח חייהם.
    אינני חושב שצריך להצטמצם עד למינימום קיצוני, כפי שהדגמת. אבל אני חושב שצריך להצטמצם וזה עניין של גישה. אדגים מעצמי: עבדתי בעבודה ששכרה היה די ממוצע ואולי פחות מזה. אשתי היתה מורה ושכרן נמוך, כידוע. בכל זאת השתדלנו לחסוך והגדלנו את סכומי החסכון במשך שנים. הצלחנו לקנות דירה נוספת, בעזרת משכנתא והשכרנו דירה אחת כדי לשלם את המשכנתא. אחרי שנים אחדות, תוך חיים בצמצוםלא קיצוני, קנינו דירה שניה. קטנה והרחק בפריפריה, אבל מתאימה להשכרה.
    לא עלה בדעתנו להשקיע בניירות ערך – תחום שלא הבנו בו.
    לא אפרט יותר, כדי לא לנקר עיניים. בעיני, העיקרון חשוב: במאמץ אפשר לחסוך ולהשקיע. נדמה לי שזה ההגיון בבסיס הכתיבה שלך.
    כיום אני פנסיונר רב שנים ונהנה מהכנסות של השקעותיי במשך השנים. לאנשים צעירים אני ממליץ לחסוך יותר ולקטר פחות. מנסיוני, זה אפשרי.

  72. אברהם שמחי

    ישבי נא את הסתירה:
    "כוונתי לכך שכשאת קונה מניה של חברת שטראוס, לדוגמה, נוצרת זהות אינטרסים בינך לבין האינטרסים העסקיים של משפחת שטראוס"

    אני מניח שהאינטרס המרכזי של חברת שטראוס הוא שצרכנים יקנו את המוצרים שלה וכמה שיותר, כלומר לך יש את אותו אינטרס- שצרכנים יקנו את המוצרים של שטראוס וכמה שיותר.

    ומצד שני את מטיפה(כאן בלשון סגי נהור) "אז בואו נניח לחיינו להתפוצץ כהר געש של בזבזנות משוועת ותלות באחרים, נשכנע את עצמנו שהדברים שאנחנו רוצים הם למעשה דברים שאנחנו צריכים, וכשנגלה שאין לנו מספיק כדי לתחזק את סגנון החיים האינפלציוני שלנו".

    אז את מה לקדם(ככלל) את איכות חיי או את זהות האינטרסים?

    • אני לא דורין (לצערי 🙂 ) ,
      אבל בכל זאת אענה. למה תמיד אנשים צריכים לחשוב ב" או זה או זה"
      כשאפשר לחשוב ב"גם וגם"?
      בכלל, אני ממליץ מאד להקשיב לאנשים שקורצים לך מאשר לאילו המספרים לך ולעצמם
      סיפורי מעשיות אשר לטיבו של העולם.

  73. לבנות קפיטל על ידי אורח חיים צנוע, ואי היגררות אחרי טירוף צרכני חסר הגיון, הרי זה רק משובח וראוי.

    מלחמה ללא פשרות להוזיל את החיים בישראל, ולעשות אותם טובים והוגנים יותר, אינה עומדת בשום סתירה לעיקרון הראשון.

    להיפך.

    הוזלת הסלולאר, שמוטטה בין היתר תעשיות של גזל הרבים, והעשרת המעטים, תוך זריקת פירורים לבעלי "הקפיטל", קרי מחזיקי המניות של אותן חברות עושקות, שהרי מרבית הדיבידנד חולק לבעלי השליטה ולא להיפך…… אם בכלל חולק דיבידינד שכן השיטה היא משכורו עתק, ובכן הוזלת הסלולאר פינתה כספים רבים לציבור, שאם יקשי לדברי הסולידית ישקיע את הכסף בצבירת קפיטל ולא בבזבוז

    ולא מדובר בכסף קטן
    מחשבונות של מאות ואלפי שח, לקו סלולאר יחיד עברנו ל 20-50 שח כולל שיחות לחו"ל ומחו"ל, זה הרבה מאוד כסף פנוי. שאפשר להשקיע ולא לבזבז

    אותו הדבר יש לעשות לשטראוס אוסם, החברה המרכזית (קוקה קולה, טרה) , תנובה ועוד.

    הנה יוקר הנחייה. מסתכל על כל אד ואחת

    כי, הפוליטיקאים הערמומיים ביותר, יודעים לתת לקהל שלהם, לתלות את עצמו במו ידיו, ועוד להדק את החבל חזק חזק.

    אז הנה תומכי ההסתדרות
    הנה תומכי "הגנה על העובדים"
    הנה התומכים בזכות השביתה לעובדי ממשלה

    —- אתם הסיבה ליוקר המחייה בישראל.

    ואתם גם הסיבה למצב הכלכלי הגרוע שלכם, המצב עליו אתם בוכים במילקי , דירה, תחבורה , ומה לא.

    לקרוא, אולי המסר יעבור פעם…. האוייב מסתכל עליהם. מהמראה.
    אתם האוייב של עצמכם!

    הפוליטיקאים שלכם, אלו שאתם בוחרים בהם, אומרים "הגנה על העובדים"
    ואתם רצים להדק את החבל על הצואר שלכם עוד יותר.

    כשהם אומרים עובדים, הם מתכוונים לעצמם. ולמקורבים. לא לכם.

    זה וחיסכון לקפיטל ואורח חיים צנוע זה המתכון לעצמאות כלכלית

    קראו כאן

    http://www.themarker.com/markerweek/thisweek/1.2455141

  74. כהן להב

    היי קרין, כתבת פעם שאת שמחה שלא כולם נוהגים כמוך כי זה מאפשר לך לחיות את החיים בהם בחרת כיום, שהרי אם כולם ינהגו כמוך נהיה בבעיה. אני קורא אדוק של הבלוג ומסכים עם חלק מהדברים ואף משנה דברים בחיי (כמו לצאת ממירוץ הצריכה המטורף), אך כאן נעוצה הבעיה. הישראלים יהנם דווקא מאוד סתגלתנים לטוב ורע ורובם שקנו דירות בשנים האחרונות למשל, מבינים כי על מנת לעמוד בהחזרי המשכנתא צריך להצטמצם בדברים אחרים כגון מזון, פנאי ומותרות אחרים וזה בתורו מוביל לסטגנציה במערכת וקיפאון כלכלי שמשפיע גם על הבורסה. מה שבסופו של דבר ישפיע גם על ביצועי התיק שלך ויכול לפגום קשות בתשואה שלו. כל הזמן אני נתקל בדוגמא של יפן שמצויה בקיפאון עמוק כבר מעל 20 שנים.
    אז אולי זה בכל זאת לא טוב שכולם יצטמצמו ובכל זאת צריך כמה פתיים שיישאו בעול על מנת שאני, את ואחרים נוכל להינות מהחיים בהם בחרנו?
    אני סקרן לשמוע את דעתך בעניין.
    נ.ב. : אין בנאמר בדבריי משום מתיחת ביקורת כזו או אחרת, רק סקרנות בריאה.
    בברכת חג שמח ומהנה.
    כהן להב.

  75. הי דורין,

    נניח שכל התושבים יאמצו את השיטה שלך.
    איך את מציעה שאנו, כחברה, נתמודד עם אנשים שבכל זאת אינם מצליחים להסתדר עם שכרם.

    למשל, אם חד הורית עם מספר ילדים לא תצליח להתקיים בזכות עצמה גם אם תחייה במינימינליזם שאת מציעה.

    • הי ניר,
      אני לא דורין, אבל ברמה הבסיסית יש 2 תשובות:
      1. למה היא אם חד הורית? הבחירה לעשות ילדים בכלל, ולעשות ילדים לבד, היא לא אוטומטית. מי שבוחר לעשות ילדים צריך מראש לתכנן כלכלית לכך.
      2. בחברה חופשית יותר עם פחות מיסוי תהיה יותר צדקה ועזרה הדדית (במקרים הנדירים שהם באמת מוכי גורל ולא אשמים במצבם). זה רשת בטחון סוציאלית אמיתית, שמבוססת על קהילה, ולכן היא תועיל הרבה יותר מתשלומי העברה למיניהם.

  76. לחצתי על הלינק ששמת המתייחס לחוסר אונים נרכש. הניסוי של סקינר לא היה זר לי. אני מתייחסת אליו עכשיו בהקשר שבו, לטעמי, בקלות יתרה את מניחה על ראשיהם של קבוצת העניים בישראל את האשמה בעוניים, ודנה את מחאתם והחלטותיהם הכלכליות, כזהות לאלו של מוחים צעירים ממעמד הביניים- הגבוה. בניסוי של סקינר, בני אדם כלאו כלבים, חשמלו אותם, והכלבים נכנסו לעמדה פאסיבית דכאונית כי, מה לעשות, באמת מוקד השליטה שלהם היה חיצוני. באמת באמת. חוסר האונים של הכלבים לא היה בראשם. זאת לא הייתה דלוזיה פרנואידית. והצלקת של הכליאה הזאת, היא לא מדומיינת גם כן.
    כמו שאמרת באחת התגובות שלך, ישראל עשירה היום בהרבה משהייתה בקום המדינה, אבל אנשים רבים כל כך מחטטים בפחים. נקח דוגמה יותר מתונה מזה: צעירים גדלו בבתים שהתרסקו כלכלית. עכשיו הם צריכים להתחיל את החים, להתחתן, להקים משפחה. כל הדלתות חסומות. עבודות שבעבר הרוויחו עליהן כסף נעשות בחינם. משכורות שפעם היה אפשר לחיות מהן, הם בגובה שכר הדירה. אני מסכימה שהם צריכים לארגן את עצמם מחדש למציאות הזאת, ולתכנן את החיים שלהם כלכלית. אבל העובדה שהמנהיגות שלהם הובילה אותם למצב הזה, בלי להראות סימנים קלים של טרדה ממנו, העובדה שהיא ממשיכה להשקיע מאמצים כלכלים במחלמות, שלפעמים נראה היה שמאמצים דיפלומטיים היו יכולים למנוע אותן, העובדה שתוצרת הארץ נמכרת גבוה יותר פה מאשר בחו"ל, אלו דברים שמן הסתם הם ירצו למחות עליהם.
    התנאים של החיים שלך אינם כמו התנאים של החיים שלהם. אני אומרת את זה בלי לדעת מה היו התנאים שלך, אלא כעובדה קיומית. ועד שלא תפנימי את העקרון הזה, עקרון האמפתיה, הניתוח הפסיכולוגי שבו תפרשי את ההתנהגות האנושית יהיה חסר מרכיב חשוב. בעצם, הוא משול לסוג המסקנות שיכולה להפיק מכונה.

  77. אהבתי מאוד את המאמר, אבל עייפתי קצת אחרי 15 – 20 תגובות, סלחו לי אם אחזור על דברים של אחרים…
    הפתרון של סולידית, גם אם הוא קיצוני עבור רבים, מראה היטב את הכיוון הנכון, משני טעמים:
    ראשית במישור הכללי, מאחר והעולם שלנו הוא עולם מופעל ומוכתב כסף ומאחר וכל פעולה וענין נמדדים בעלויות וברווחים, הרי שאימוץ, אפילו חלקי, של המודל הסולידי(ת) יביא להורדת צריכה. כל אדם או קבוצה (משפחתית או אחרת) שתבחר לרכוש פחות, לא רק שתחסוך בהוצאותיה אלה גם תתרום להשפעה על הורדת המחירים. אומנם משפחה חוסכת אחת, שצורכת פחות דירה/מילקי/אוטו/מטפלת/חשמל/סלולרי (וכדומה) אינה משפיעה בהרבה על הצריכה הכללית, אך אלף כאלה או אלפים רבים, בהחלט יגרמו להורדת הצריכה ובכך, בהמשך, להורדת מחיר של הפריטים אותם הם צורכים פחות! כי הרי ברור, שאם היה מיתון בארץ, המחירים היו יורדים כדי להתאים לצריכה המתונה המאפיינת מצב כזה. אימוץ של הרגלי חיסכון אישי או משפחתי הינו עשיה של אדם למען עצמו וביתו, המראה על לקיחת אחריות אישית או משפחתית. חרמות פייסבוק (הנכשלות כאן חדשות לבקרים) אינן אלא ניסיון להעביר את האחריות לאנשים אחרים, בדרישה שיעזרו לו ליוזם להשפיע על גוף שלישי כמו חברה גדולה, השפעה שממילא ערכה מוגבל מאוד באפקטביות ובמשך שלו (גם אם יורידו מחיר עכשיו, יעלו אותו בעוד חודשיים!).
    ועוד בגלל מילקי, נו באמת!
    ושנית: מי שיש לו מחסור בכסף ואינו עושה כדי להתאים את הצריכה שלו לכסף שיש לו, פועל בחוסר סבירות כלכלי הגובל בהפקרות. אם בנוסף הוא בוכה ומקטר על המצב, אז הוא מופקר בכיין. לדוגמה, משפחה בה שני בני הזוג העובדים כדי לפרנס בית שכור גדול, מטפלת לילד וגנון/בית ספר לילד האחר, שתי מכוניות וטיול/סקי שנתי באירופה, יעשו טוב אם לא ישבו בערבי שישי עם חברים ויקטרו על כמה קשה לחיות במינוס, אלא יתאימו את הצריכה להכנסות. יש מעמד ביניים ויש מעמד ביניים, אבל כמעט בכל רמה של צריכה שאינה מתחת לקו העוני, אפשר לעשות התאמות, כמו לבחור בית קטן יותר, איזור זול יותר, גן/בית ספר פחות יקר, או אפילו לוותר על עבודת אחד מבני הזוג כדי שישאר עם הילדים בבית (פחות מטפלת, פחות אוטו, פחות נסיעות, פחות גן, פחות אוכל תעשייתי מוכן = חיסכון גדול. הסעיף האחרון שוה גם יותר בריאות לכל המשפחה שגם היא בהמשך שווה חיסכון גדול).
    לא כול אחד יכול או נכון לחיות באותה רמת צמצום כמו הסולידית (אני לא חי כך) אבל כמעט כל אחד יכול לעשות התאמות ברמת הצריכה שלו, שיאפשרו לו להישאר מעל קו המינוס בבנק ולצרוך במסגרת השתכרותו, ואפילו לחסוך קצת. כך עשו הורינו וסבינו בשנות החמישים. צרכו מעט וחסכו לא מעט. מאיפה אתם חושבים באה הירושה?

    ואם רבים היו עושים כך, ממילא המחירים, התלויים בצריכה, היו יורדים !

  78. דורין, לעולם לא יהיה לך זהות אינטרסים עם בעלי ההון היות ותמיד יהיו דברים שיהיו טובים לבעלי ההון הגדולים ולא לך או שעדיפים לבעלי ההון לעומתך.

    דומאות:
    ראשית יש את ניגוד העיניינים בין בעלי השליטה לשאר בעלי המניות (בעית הסוכן).
    כמו כן יש צורות מיסוי שיטיבו אם בעלי מניות קטנים על בעלי ההון הגדולים בעיקר כאלה שלא עובדים כמוך ע"י מס הכנסה ורווחי הון פרוגרסיבים ולא מיסוי אחיד על רווחי הון ללא קשר לרווחיות מעבודה.
    הקטנת התחרותיות במערכת המסחר בשוק ההון שיטיב עם מס' חברות בודדות ובעליהם הגדולים אך יגרום לך לשלם הרבה יותר עמלות כולל דמי משמורת שיפגע ביחוד באנשים אם אורח חיים כמו שלך. בדומה למצב ב-IRA שבו דמי הניהול גבוהים מאוד בשונה מארה"ב בו משלמים דולרים בודדים. כך גם בביטוח הבריאות והסיעוד שהוזלה/חוסר התייקרות ושיפור השירות בו יטיב עמך יותר מאשר רווחי היתר הזניחים בשוק ההון.

    בסופו של דבר המודל הקפיטליסטי שאת דוגלת בו ע"פ מה שניתן לראות מדוגמאות שונות בעולם מדינות סקנדינביה לאומת מדינות קפיטליסטיות כמו ארה"ב/ בריטניה… כי אוכלוסיה במודל הסקנדינבי חיה ברמת חיים יותר גבוהה מאשר האוכלוסיה בארה"ב פרט לאחוזון העליון בארה"ב כשהתוצר לנפש בארה"ב לא גבוהה בהרבה מבמדינות סקנדינביה והתוחלת חיים במדינות הנ"ל הוא מהגבוההים ביותר לאומת ארה"ב בה תוחלת החיים נמוכה מבירדן.

    לסיכום את יכולה להאמין שהדרך הקפיטליסטית יותר צודקת כמו שאחרים חושבים שהמודל הסוציאל דמוקרטי יותר צודק אך בסופו של דבר אם מסתקלים על טובת כלל האוכ' ע"פ הדוג' הקיימות בעולם נראה כי המודל הסוציאל דמוקרטי שלא מאמין שעל המדינה לספק רק ביטחון וכל השאר נשאיר לכוחות השוק מטיב עם רוב האוכלוסיה ומביא למקסימום עושר ומינימום עוני בניגוד לטיעון של אדם סמיט או לפחות החלק שהקפיטליסטים הקיצוניים אוהבים לצתת.

    • תומר,

      האם יש קשר בין האמונה שלך במודל הסוציאליסטי לבין שפתך העלגת ולרבוי שגיאות הכתיב?

      האם דורין ושאר הקפיטליסטים הרשעים (ואני בתוכם) מנעו ממך אפשרות לרכוש השכלה ברמה של בי"ס יסודי?

      מאיזה מקור תעמולה סוציאליסטי הבאת את הנתונים על תוחלת החיים בארה"ב ובירדן?

      ע"פ נתוני ארגון הבריאות העולמי לשנת 2014 [1], תוחלת החיים בירדן היא 75 שנה לעומת 80 שנה בארה"ב.

      ע"פ אותו מקור, תוחלת החיים בישראל היא 82 שנה, נמוכה מעט מזו של שבדיה (83) אבל גבוהה יותר מזו של נורבגיה, דנמרק וגרמניה.

      הנתון של תוחלת החיים בישראל הוא השג מדהים בהתחשב בעובדה שיש לנו אוכלוסיה גדולה מאד של עולים מארצות מצוקה.

      [1]
      http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_countries_by_life_expectancy

      • אכן לאחרונה שבדקתי זה ע"פ נתונים רחוקים יותר בכל מקרה אם תסתקל על שאר הטבלאות ליפני השפעות "אובמה קייר" וגם בגרסה העיברית הפחות מעודכנת שם ארה"ב נמצאת בעשירון השלישי בעוד ירדן בעשירון השני של המדינות בהתאם לתוחלת חיים. דרך אגב לאובמה קייר יש התנגדות רבה לרפובליקנים בארה"ב וגם לדורין ושאר חברי התנועה הליברלית שמאמינים שמערכת בריאות לא צריכה להיות מוצר בסיסי המסופק ע"י המדינה. לישראל יש הצלחה רבה בתוחלת חיים בזכות השקעה היסטורית במערכת בריאות מעולה שמתדרדרת מאוד ולהבנתי לדעתך צריך לבטלה(זה יכול להיות ניסוי מעניין אם יבטלו אותה האם תוחלת החיים בישר' תשמר מהגבוהות בעולם).

        דרך אגב הקשר לשגיאות כתיב נקרא דיסלקציה אתה מוזמן לקרוא וללמוד על התופעה הזו.

        "דורין ושאר הקפיטליסטים הרשעים" ע"פ דעותיכם מאמינים שהמדינה לא צריכה להשקיע בחינוך ועל כן אמנם אני יצליח לרכוש חינוך יסודי עד להשכלה גבוהה למרות שזה יהיה כרוך במחיר גבוהה מאוד למשפחתי אך רוב האוכ' לא יוכלו לרכוש השכלה היות והמוצר הנ"ל יהיה יקר מידי.

        לשאר הדברים לא ראיתי התייחסות עיניינית ועל כן אין ביכולתי להגיב עליהם. בכל מקרה יש לציין שקפיטליסטים מרושעים זה ביטוי שאתה השתמשתה בו בעוד אני טענתי שזה אידיאולוגיה שחלק יראו בה צודקת יותר בעוד אחרים יראו באידיאולוגיה הסוציאל דמוקרטית צודקת יותר בכל אופן רוב האוכל' דמוקרטית ע"פ המודלים הקיימים בעולם אמורים להצביע למען מודל סוציאל דמוקרטי (בסגנון הסקנדינבי) מבחינת טובתם האישית גרידה ללא הסתקלות על אידיאולוגיה והגדרה של צדק.

  79. הדיון לגבי אחריות אישית לעומת אחריות המדינה הוא מעט בנאלי בעיני. הרי ברור לכל מי שעיניו בראשו שהאמת נמצאת באמצע: מדינת ישראל היא אכן מנגנון השודד את אזרחיו ומעביר את כספם לקבוצות לחץ שונות. לעומת זאת, כל המתלוננים למיניהם כי "אי אפשר לחיות כאן" וכו' הם אכן במקרים רבים בכיינים ומפונקים ללא תקנה.
    עניין ברלין, לעומת זאת, מעניין כי הוא מעורר גיחוך. לכל אורך שנותיה של ישראל, תמיד היו אלו אשר בחרו לעזוב אותה לטובת חיים נוחים יותר מבחינה חומרית. בשנות השמונים היתה זו לוס אנג'לס אליה עברו כולם, מאוחר יותר ניו יורק. למעשה, מי שמעוניין להגר עבור נוחות כלכלית עדיפה תמיד ימצא מקום עדיף על ישראל, וזאת מהסיבה הפשוטה שיש בעולם מעל 200 מדינות, ורק אחת מהן נמצאת במקום הראשון ברמת החיים (וישראל, אני מבטיח לכם, לעולם לא תהיה האחת הזאת).
    לכן, ההגירה צריכה להיות מדאיגה רק אם המהגרים עוברים מכיוון שישראל לא מאפשרת להם בשום אופן קיום סביר, בריא, בטוח ומכובד. מי מאותם מהגרים שאכן טוען כך, וזאת במדינה שמצבם הכלכלי-חומרי של אזרחיה הוא של עושר ושפע אשר היה מנת חלקם של בודדים לאורך ההסטוריה, הוא הזוי ומגוחך בעיני.
    רוצים לחיות בנוחות חומרית עדיפה על זו של ישראל? תפאדלו, בכיף, סעו לברלין, קנדה או כל מקום אחר. ישראל לעולם לא תוכל להיות המקום הטוב בעולם לחיות בו. אבל בחייאת, קצת פחות דרמה, אתם לא בדיוק פליטים מדארפור.

    • התנועה הליברלית שלטענת הסולידית תומכת בגישתה לא מאמינה שהאמת היא באמצע אלה בקיצוניות של קפיטליזם טהור כלומר המדינה אחראית רק להגן על אזרחיה ולייצר שלטון חוק כלומר (צבא,משטרה,בימ"ש). אכן אולי אני טועה וזה לא קיצוני והקיצוני הוא אנרכיה כלומר החזק יוכל לרמוס את החלש ללא הגבלה וכל אדם יפעל בהתאם להשקפתו. בכל מקרה המודל של סוציאל דמוקטיה הסקנדינבי הוא בדיוק האיזון שע"פ הקיים עד כה מביא למקסימום עושר ומינימום עוני הקיצוניות בכיוון השני היא מדינות כמו צפון קוריאה שהזכירו פה וקובה ששם דרך אגב החיים הכי קרובים לצורת החיים של הסולידית כלומר כולם עניים כמו הסולידית עם הרבה זמן פנוי ולא רעבים. בקשר לאי אפשר לחיות כאן, אפשר לחיות בכל מקום השאלה תמיד היא רמת החיים והאם אתה מוכן לפגוע ברמת החיים שלך כל כך הרבה בשביל ההיתרונות המועטים שתזכה בכך שתישאר כאן תמיד היו כאלה שהחליטו לעזוב אך התופעה גדלה מאוד בנוסף לעובדה שהמדינה כבר שנים מעודדת אנשים לעזוב לעשור בהטבות מס מפליגות כשאותם אנשים ישובו. כרגע ישראל היא המדינה הענייה בעולם המערבי אם תשקללו את יוקר מחיה, מדד ג'יני, תל"ג לנפש, שכר ממוצע, שכר חציוני…ישראל לא תוכל להיות המדינה במקום הראשון ברמת חיים אבל היא יכולה להיות במקום טוב באמצע ואפילו יותר מכך בהתאם להצלחות שיש לה בתחום ההייטק ותחומים נוספים. זה יקרה רק אם מדינת ישראל תפעל במדיניות כלכלית נכונה ותתכנס בהתאם לתורת ההתכנסות לרמת העושר של שאר העולם המערבי דבר שהיא הייתה אמורה להשיג ליפני כעשור. אחד הדברים העיקריים שיסיעו לכך היא הגדלת התחרותיות והקטנת השחיתות, כשישראל היא מהמדינות המושחתות בעולם המערבי (אולי פרט לאיטליה) ותחרותית פחות מהרבה מדינות הלא מפותחות מה שגורם ליוקר המחייה וחוסר שיוויון גבוהה (מדד ג'יני).

      • כשאני טוען שהאמת היא באמצע אני לא מתכוון לתפקידה התאורטי של המדינה, אלא לדיון הספציפי על ישראל בין הסולידית למתנגדיה. הסולידית צודקת כשהיא אומרת שרבים במעמד הביניים הישראלי הם בכיינים ומפונקים ולא מוכנים לקחת שום אחריות על עצמם. מתנגדיה צודקים כשהם אומרים שמדינת ישראל היא מנגנון המנצל באופן פסול את אזרחיו לטובת מקורביו.

        לגבי טענותיך האחרות, כולן שגויות, להלן העובדות –
        – תופעת העזיבה לא גדלה בשנים האחרונות יחסית לממוצע לאורך שנותיה של ישראל, והיא גם לא גדולה יחסית להגירה ממדינות אחרות במערב.
        – ישראל מדורגת 25 מתוך 34 המדינות החברות ב- OECD בתל"ג לנפש. (כך לפי אתר ה- OECD).
        – ישראל מדורגת 22 במדד התחרותיות העולמי, לפני ניו זילנד, אירלנד, איסלנד וספרד. (ויקיפדיה)
        – במדד השחיתות העולמי, מבין מדינות ה- OECD שנכללו במדד, ישראל ממוקמת במקום 23 מתוך 34 המדינות החברות בארגון. מקרב 177 המדינות שנבדקו, ישראל מדורגת במקום ה-36 עם הציון 61. (לפי אתר "שקיפות בינ"ל")

        לסיכום, אני לא בא להגן על ישראל ואין לי כלום נגד מי שמהגר מכאן לטובת נוחות חומרית עדיפה. אבל אובייקטיבית, ישראל איננה מקום רע במיוחד לחיות בו. האם היא יכולה וצריכה להיות טובה יותר? בטח. אבל קצת פרופורציות.

        • לייק.
          הנה עוד פרופורציות לגבי הגירה:
          "בסוף שנות השמונים, לפי הלמ"ס, היה שיעור ההגירה 3.3 לאלף. כלומר, בערך 330 מכל 100,000 תושבים היגרו למדינה אחרת בשנים 1987-1989. בשנת 2010, צנח שיעור המהגרים ל-0.7 לאלף, כלומר, 70 מכל 100,000 תושבים. "

          צוטט מבלוג "האונה" ,פוסט בשם
          "סטטיסטיקה, הגירה, והמעמד המברבר"

          חוצמזה :חם היום בראש ציפור – מומלץ לקחת כובע.

        • בקשר לחלק הראשון אני מסכים.

          בקשר לשחיתות אם תסתקל על מדדים יותר רציניים כמו WGI CONTROL OF Corruption. שם לא רק בודקים את דירוג האזרחים שיותר מראה את השיווק של התפיסה לאזרחים ותלוי בתרבות מאשר מהמציאות. בכל מקרה במדד הזה (שמכיל מס' מדדים) ישראל במקום 47 והיות שהראנו שבמדדים שמבוססים על סקר אצל האזרחים ישראל מצליחה יותר ניתן להניח שבסקרים של המומחים ישראל מצליחה פחות.

          בקשר לתמ"ג לנפש כשהוא מנורמל יוקר מחיה ישראל מדורגת מקום 31,33 בשתי המדדים בהם הוא מבוסס על ידע(יש עוד אחד מבוסס על הערכות בו ישראל מקום 27). בכל מקרה לפי מה שראיתי פרט ליוון וספרד שבמשבר חובות (ואני מאמין שמדד ג'יני שם גבוהה יותר כלומר החלוקה יותר מפוזרת ולא מבוססת על קצבות שמשפרות את ביצועיה כמו ישראל -לא בדקתי) http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_countries_by_GDP_(PPP)_per_capita

          בקשר לתחרותיות- ידוע כי ישראל חזקה מאוד בהיי טק גם ציינתי זאת בפוסטים הקודמים ובחדשנות אני מדבר על החלקים האחרים כשמנתחים את ישראל בקיזוז ההיטק שמבוסס בחלקו הגדול על השקעה היסטורית בחינוך שמתדרדרת כפי שרשום בדו"ח. בשאר הפרמטרים היא מהגרועות בעולם המפותח ומהרבה מדינות לא מפותחות כשמנתחים את הדו"ח לחלקים

          לסיכום זה שלישראל יש הצלחה גבוהה בהיטק ובתוחלת חיים שמבוססות בעיקרם בהשקעה היסטורית דור אחורה בחינוך ורפואה כשישראל היתה הרבה יותר ענייה. כיום ההשקעה הזו נדחקת ומתדרדרת. בשאר המדדים ישראל במצב רע מאוד והעובדה שישראל משלמת הון רב מאוד בהטבות מס ומענקים לחברות ענק ויצוא ומדכה באופן זה את כל שאר התעשייה והאזרחים במיסים גבוהים (בעיקר עקיפים) ,יסוף הדולר ויוצרת חסמים לכניסת מתחרים בשוק המקומי ע"י רגולציה (עיקר השחיתות בישראל) שגורמת לעיקר יוקר המחיה במדינה ויוצרת השליה של עלייה בתמ"ג ע"י עלייה במחירי הדיור…

          • אני דווקא חושב שהאשליה בתמ"ג נוצרה ע"י פתיחת עשרות קניונים ומסעדות יוקרה
            😉 בעשור וחצי האחרונים.
            עוד לגבי האשליה בתמ"ג והדיור….
            בכל מקרה ב1998 בזמן ששער הדולר היה זהה לשערו היום עלתה דירת שלושה חדרים
            ,בצנטרום של הפיילה, בתל-אביב (דיזנגובה-ארלוזורובה) כ300 אלף דולר בעוד שהיום עולה כ 600 אלף דולר. התמ"ג לנפש היה כ16 אלף דולר בעוד היום הוא 32 כפי שנמצא בלינק שלך.
            עליה בשיעורים אלה זהה במרבית ערי המטרופולין בעולם המערבי.
            (בכל מקרה מי שקנה אז את מדד המעוף שילש את כספו שזה עדיין קצת יותר גם אם מוספים את דמי השכירות מינוס התחזוקה + הכאב הראש של הדירה.)

            ושוב למען הסר ספק אצטט את דברי רינגו:
            ===============================
            "לסיכום, אני לא בא להגן על ישראל ואין לי כלום נגד מי שמהגר מכאן לטובת נוחות חומרית עדיפה. אבל אובייקטיבית, ישראל איננה מקום רע במיוחד לחיות בו. האם היא יכולה וצריכה להיות טובה יותר? בטח. אבל קצת פרופורציות."

          • מחירי הדירות ראלית לא עלו עד 2010 ממתי שרשמתה לעומת זאת ב-2010 המ"ג המנורמל לנפש במונחי כוח קנייה היה 26565 http://www.cbs.gov.il/www/statistical/meshek11_h.pdf
            כך שכל העלייה שרשמתה במחירי הדיור הם על פני כ-4 שנים שם היתה ההשפעה בעלייה של התמ"ג כתוצאה מעליית שווי הנדל"ן. כשכמובן חלק גדול מעלייה בכללי היא מהצלחת ההיטק פרט ל-4 שנים האחרונות שגם בהם ההיטק שיחק משחק חשוב.

            בקשר לתשואה מי שקנה דירה בבאר שבע קיבל תשואה שנתית משנית של מעל 10% בשנה לאחר עלויות אחזקה בנוסף לעליית שווי הנכס וכאב ראש עשה יותר ממדד המעוף לא שאני חושב שהשקעה בנדל"ן היא טובה יותר בלי ה-5 שנים האחרונות זו השקעה די גרועה לאורך ההיסטוריה.
            מסעדות יוקרה הם ענף נישתי שלא אמור להיות לו לדעתי השפעה גדולה על התמ"ג. קניונים לדעתי בשקלול כולל עקב השתלתות על שוק הקניונים שתי גופים בדואופול והעלו את עלות ההשכרה לדעתי יותר פגעו בתמ"ג באופן עקיף מאשר העלו אותו בכך שמנעו אפשרות התפתחות של העסקים הקטנים והבינוניים בקניונים והגדילו את יוקר המחיה מה שמשפיע על המדד שאני מציג פה.
            בקשר לתמ"ג לנפש מנורמל כוח קנייה אני לא יודע מאיפה המידע אבל הודה על השוואה ביחס לשאר המדינות המפותחות על מנת לראות האם הצמצום של הפער למערב הצתמצם או פחות או יותר נשמר לפי מה שידוע לי.

            לסיכום אתם חוזרים שוב ושוב אז אני יענה מבחינה כלכלית ישראל היא לא מקום רע במיוחד לחיות בו ביחס למדינות הלא מפותחות כמו שכנותינו רוסיה… אך מבחינה כלכלית יותר גרוע לחיות בה משאר המדינות המערביות שהסולידית בעצמה השיגה את העצמאות שלה בעבודה בבריטניה. אם צברתה מספיק הון בחו"ל ישראל היא גן עדן עקב הטבות המס העדירות שהיא מעניקה לתושבים חוזרים כך שמי שרוצה לפעול ע"פ גישת הסולידית לגור עשור בחו"ל ישפר מאוד את היכולת שלו לעשות זאת.

          • בוקר טוב תומר,
            אענה לך בקצת רשעות 🙂 אם יורשה לי.
            אם כמו שציינת "מחירי הדירות ראלית לא עלו עד 2010 … " (במהמשך ל1998 שציינתי) האם אין זה מנסר את הענף מתחת לחלק מטענות מחאה החברתית 2011? או לפחות שם אותה באובר-בכיינות מול דור קודם?
            בקשר לארבעת השנים האחרונות פורסם (אני לא זוכר איפה) שגם מחירי הנדל"ן בברלין עלו בתקופה זאת ב43 אחוזים( כנראה שזה חלק ממגמת הריבית הריאלית הנמוכה בכל העולם)
            אמרת שמשקיע נדל"ן …
            "בבאר שבע קיבל תשואה שנתית משנית של מעל 10%" ?מ1998? נו קידינג? האמת, לא נראה לי אבל גם אם כן , אני יודע שהמחירים בחיפה(1998-2014) לא הכפילו את עצמם בממומע כמו תל אביב שציינתי. זה גם בישראל, שעה וקצת נסיעה מתל אביב ויש שם גם ים.

            מסעדות יוקרה זה עניין אישי שלי עם מחזיאור.

            בקשר לנתוני השוואה של מחירי נדל"ן בערי מטרופולין אני מוציא את הנתונים ממוחי הקודח שעוקב אחרי זה (בערך) בעיתונות הכלכלית ומזכרוני שמסרב לשכוח שטויות. אני בדרך כלל לא טועה ואני מזמין את הקוראים שאין להם מה לעשות להוציא אותי טועה, רק אשמח להתבדות.
            אתה מוזמן לבדוק שבתקופה שציינתי 1998-2014 עלו מחירי הדירות בניו-יורק,לונדון אוסטרליה ( אני יודע שזאת לא עיר) , אני מוכן גם להמר שבקנדה ובאמסטרדם כמו בצנטרום של הפיילה בתל אביב.

            בקשר להייטק אני באמת לא מבין את הטענות… אם משהו סוף סוף עובד למה להתלונן עליו?
            אני הלכתי לגועל נפש זה כי זה מעניין?!?!? ברור שהייתי מעדיף פילוסופיה! מי היה משלם
            לי על זה ,אהה?!

          • תומר יקירי,
            ברור שישנן מדינות בהן יותר טוב לחיות מאשר בישראל. כל המספרים והדו"חות מיותרים כאן- הרי אין על זה ויכוח. אני שוב חוזר לטענתי הבסיסית: מי שמהגר מהמדינה המדורגת 30 בעולם למדינה המדורגת 3 בעולם, זה סבבה, אבל שלא יעשה מזה ביג דיל.
            הטענה "ישראל במקום האחרון בעולם המערבי" היא לא הוגנת, מכיוון שישראל הינה מדינה בת פחות מ- 70 שהתמודדה בזמן זה עם הגירה עצומה, צרות ביטחוניות ומיעוט משאבי טבע. זה לא הוגן, פשוט, להשוות את ישראל לצרפת, גרמניה או בריטניה שבכלל שלטה בחצי עולם ושדדה מכולם משאבי טבע במשך מאות שנים.
            הדרך ההגונה להסתכל על זה היא לאמר "ישראל היא במקום הראשון מבין כל העולם הלא-מערבי".
            לגבי טענותיך על הזנחת החינוך והבריאות, הרגולציה וכו'- אתה צודק בכל. מציע לך, עם זאת, להשוות למצב במדינות אחרות (ברות השוואה בבקשה).
            בברכת חג שמח והגירה מוצלחת לכל המעוניינים.

  80. היום שאלתי את עצמי … גיא, מה יהיה אם כולם יעשו כמוך?
    מה עשית היום?
    באתי לעבודה , אכלתי ארוחת בוקר ואחר כך באמת הצלחתי לעבוד כמה שעות.
    כמובן שהתעייפתי והשתעממתי במהרה והלכתי לטייל בראש ציפור לאיזה שעה-שעה ומחצה.
    אכלתי ארוחת צהרים ואז הצקתי ועיצבנתי כמה בלוגרים ברשת שכמובן ענו לי כנראה בזמן העבודה.

    איך כל זה מתקשר לברלין ולמילקי?

    כנראה שעובד ישראלי מייצר בשעה פחות מעובד ברלינאי ויתכן שזה רק אני.
    טוב, אז אולי אני אשם במצב אחרי הכל. אני אתפוס את עצמי לשיחה בעניין אבל
    אומר מראש ומניסיון שאין באמת עם מי לדבר.

    • מחזיראור

      הסיבה העיקרית לפריון הנמוך של הישראלי, היא לאו דווקא מוסר העבודה הקלוקל שלך כי –
      1. רוב העובדים בארץ יותר חרוצים ממך.
      2. גם בברלין עובדים נכנסים לפייסבוק.
      3. התשתיות!! התשתיות בארץ הקטנה שלנו פשוט נוראיות. ולדעת מומחים זאת הסיבה העיקרית לפריון הנמוך.
      4. עבודה לשם שמיים שאינה יצרנית. בדיקות כשרות/השמדת יבולים לצורך מעשר-שביעית-שמיטה. ובאותה הנשימה אני אזכיר רעות חולות כמו השמדת יבולים בגלל מאפית חלקאיות שונות.
      5. ספסוד של המדינה לתחומים שהם לא כלכליים.
      6. היעדר תחרות שמאפשר לחברות שלא להתייעל.
      7. אורך יום העבודה. ככל שעובדים יותר פוריים פחות. במיוחד אם עוד דוחפים שעות נוספות.

      • סיבה 7 היא העיקרית אם מסתכלים על פריון לעובד אנחנו מקום 15 שזה מקום מעולה (בהתחשב באחוז גבוה של ערבים וחרדים שעובדים בשכר נמוך יותר) אם מסתכלים על פריון לשעה אז הוא נמוך ו הבעיה כמובן שמשרה מלאה בארץ היא בעלת מספר שעות הגבוה בעולם המערבי 43 שעות מול 35 עד 40 למשרה מלאה בעולם המערבי.הרבה משרות לא צריכות כל כך הרבה שעות אבל בגלל נטיה הסתדרותית מודדים אנשים לפי שעות ולא לפי תפוקה כמובן שהשוק מאזן את עצמו אנשים לא עובדים יותר אם הם נמצאים יותר שעות בעבודה למעט במקרים דחופים.

        • מחזיראור,אדרבא ואדרבא , תתקנו ותתקנו- זאת מצווה. אני בעיקרון משתדל לשתף פעולה עם המוסכמות המקובלות בחברה ולא מפריע להם. אני על הגל מאחוריך מנצל את כיוון הזרם והרוח.בשביל לתפוס את הרוח במפרש תמיד צריכים להטות אותו בזוית מסויימת ולא נגד כיוון הרוח. גם הרצים באולימפיידה רצים אחרי המוביל בשביל שהוא יחסום להם את הרוח.
          עקרון הפלנר שלי הוא והיה תמיד: מקסימום הצלחה במינימום השקעה.
          אז שיהיה בהצלחה. הצלחתך הצלחתי.
          מה יהיה אם כולם כולם יעשו כמותי?
          =======================
          אדרבא ואדרבא כולם מוזמנים לנסות.
          וחוצמזה
          אין דבר כזה "כולם" זאת המשגה.
          אין דבר כזה "אני" זאת גם המשגה.

          • משהוא באתר מונע מימני להגיב על השירשור המקורי אז אני מגיב פה מצטער מראש. ראשית בקשר לרשעות אין לי בעיה תגיב איך שבא לך אני לא רגיש למרות שהתגובה לא הרגישה מרושעת כל כך. בכל מקרה בקשר למחאה בחברתית בסופו של דבר מסתקלים על יכולת לקנות דירה ובישראל מס' המשכורות של העובד הממוצע ע"מ לקנות דירה הרבה יותר גבוה כלומר המשכורות לא עלו בהתאם לעליית מחירי הדירה והעלייה בשנים האחרונות היתה מאוד גבוהה, אבל ניתוח שוק הנדל"ן והמחאה החברתית הוא לא הדיון פה.
            בקשר להיטק הוא עובד מצויין אך לא צריך לעודד אותו בהטבות אדירות כמו מענקים והטבות מס אדירות לאינטל. ההייטק יצליח מעולה גם בלי זה כי הוא כל כך מוצלח בישראל, אך הנזק שההטבות מס והמענקים עושים לשאר החלקים במשק הישראלי הוא רב בהרבה על התועלת.
            נ.ב. גם אני עוסק בהיי טק וטוב שהוא מצליח.
            בקשר לטענות של רינגו. הטענה שלי היא שהתמ"ג הוא לא המדד היחידי וישראל במצב הרבה יותר גרוע ולא מקום 30 אלה יותר נמוך עקה נתונים אחרים כמו מדד ג'יני שכר חציוני וממוצע במונחי שווי שוק המורידים אותה כלומר פרט לאחוזון העליון לשאר האוכלוסיה יותר גרוע מבחינה כלכלית מהרבה מדינות אחרות בעולם גם לא מערביות. נכון שיש מדינות כמו ארה"ב שבהן מדד ג'יני יותר גרוע מבישראל אך התמ"ג שם הוא מהגבוהים בעולם. על כן אני לא בטוח שהיא במקום הראשון בעולם הלא מערבי אם מישהוא רוצה לשקלל את כלל הנתונים ולהראות אחרת מוזמן למרות שאני בספק בהצלחתו בביצוע בלי עיוות הנתונים כמו שעשו בתחילת הדיון.
            בקשר לתירוצים- ע"פ תורת ה"קונוורג'נס" (התכנסות) מדינה עם מדיניות כלכלית נכונה אמורה לסגור את הפר עם העולם המערבי תוך 50-60 שנה מהתחתית. ישראל כבר עברה את זה. בקשר להגירה קצת בעיה להגדיר את זה כחסרון היות וישראל קיבלה אוכ' משכילה בלי להשקיעה אגורה בחינוך שלהם מהעולם המערבי כולל 1000000 מרוסיה מה שחיזק את ההיטק ואפשר לו להיות כל כך מוצלח. כך שהייתי אומר שההגירה היא דווקא יתרון.
            משאבי טבע כיום ניתן לומר שיש די בשפע אך גם כן עקב שחיתות ישראל תפסיד הרבה מיכולת הצמיחה שלה מעצם כך ששנים היא נתנה הטבות מס(עידוד השקעות הון) לכיל שחיה ממשאבי הטבע. כמו"כ במקום לפעול כמו בהולנד ולדאוג למחיר זול של גז טיבעי לתעשיה המקומית (מה שמאפשר למדינה קרה כמו הולנד להתחרות אף בחקלאות עם תפוקה מהגבוהה בעולם לדונם) ובאופן כללי לאפשר לתעשייה המקומית להתחרות בעולם. נותנים למכור את הגז ברחבי העולם במחיר הגבוהה ביותר שהם יכולים להשיג. בנוסף וזה חוזר להייטק ישראל עשירה במשאב טבע אדיר של כוח אדם איכותי(הייטק).
            צרות הביטחון לא שוות את המצב שבו ישראל נמצאת בנוסף למצב המגוחך שרמת הסיכון הביטחוני רק קטן כבר 30-40 שנה ותקציב הבטחון רק גדל. כלומר הנזק העיקרי של הביטחון שהוא מאפשר לפוליטקאים להפעיל טרור פסיכולוגי על האזרחים ולהסיט את הדיון החשוב באמת בכלכלה לדיון של ביטחון ושלום שהרבה פחות חשוב וליצור מדינות כלכלית שגויה שעוזרת לקב' אינטרסים חלקם בטווח הקצר בלבד על חשבון כלל האוכ'.
            זאת ועוד לא לוקחים את ההיתרונות של ישראל על מדינות כמו גרמניה בריטניה.. כמו תעשיית היטק משגשגת בחלקם מהסיבה של הגירה שנומקה קודם. מדינה עם כמות אוכלוסיה אידיאלית לכלכלה ע"פ מחקרים שנעשו בעבר בין 5 מיליון-10 מיליון אזרחים (יכול להיות שאני טועה במקצת במספרים אבל זה בסגנון). בקיצור היתרונות הללו ועוד שמתגברים על החסרונות אמורים לאפשר לישראל להגיע לכלכלה ברמה של אמצע העולם המפותח ע"פ תורת ה"קונורג'נס" כבר ליפני עשור ויותר אם המדיניות הכלכלית של ישראל היתה נכונה ופחות מושחתת ואני מדבר גם בתמ"ג וגם בשיוויון מדד ג'יני שכר ממוצע,חציוני ….
            בקשר לטענות של הזנחה בתחומי החינוך, בריאות… שנטען כי אני צודק ע"פ כותבת הבלוג זה תופעה חיובית היות והיא מאמינה כי המדינה צריכה רק לעסוק בביטחון ואכיפת סדר.

  81. אני מתנצל מראש מאנשי המחאה על הציניות שבתגובה שלי.

    המחאה המדוברת ועוד הרבה מחאות (אם כי לא כולן) היא מה שאני מכנה "מחאת סוכר".
    מבחינתי המחאה המדוברת שוות ערך למחאה שאנשים שעשויים מסוכר יפיצו בגלל שבחוץ יורד גשם.
    הנושא מובן ומן הסתם שאנשי הסוכר לא אשמים שיורד בחוץ גשם. אין להם שליטה על זה ואם הם יצאו החוצה כשיורד הגשם הם יימסו.
    הנושא יכול מאוד להרגיז את אנשי הסוכר, מה הם כבר עשו למישהו שזה מגיע להם?
    מצד שני זה לא אומר שאין לאנשי הסוכר מה לעשות בנידון (לדוגמה – מטרייה…).
    אבל במקום המטרייה הם בוחרים להמטיר האשמות על האל, על חוסר המזל שלהם ועל כל אחד אחר שהוביל אותם למצב הזה.

    עכשיו עם טיפה פחות ציניות וטיפה יותר ראליות :
    מחאת המילקי באופן ספציפי היא מחאה שבשיא הכנות אני לא התעסקתי בה יותר מידי ואני לא מבין בה יותר מידי, אבל אם היא כמו שהיא נשמעת ("אנחנו בוכים על זה שבחו"ל מילקי עולה 90 אגורות ובארץ 4 שקלים!!!1") אז לדעתי מי שמשתתף בה צריך לסטור לעצמו את הלחי מול המראה ולעשות קצת חשבון נפש לפני שהוא הולך לישון.
    1.עם כל הכבוד יש דברים מעט יותר חשובים ממילקי בחיים ויש דברים שהרבה יותר ראויים למחאה (אם אתם מתעקשים) מכל בחינה אפשרית (ילדים רעבים באפריקה שהיו מתים לקבל את האוכל שהמסעדות בארץ זורקות בסוף כל יום ועוד).
    2.עם טיפה של עבודה עצמית, באמת טיפה.. אתם יכולים לחסוך בדרכים יצירתיות מספיק כסף בשביל לחפר על האבל שהמילקי גורם לכם בתקציב הקניות ועוד הרבה יותר מזה ואני לא מדבר על מקלחות קרות. יש דרכים שאפילו לא תרגישו שינוי בחיים בגללן (רמז: מחאה חברתית לא נחשבת לדרך חיסכון).
    3.זה שלרוב האנשים יש את האפשרות לרכוש את המותרות מילקי ושאותה מותרות להרגשתם יקרה מידי לא אומר באמת שאלו צרות החיים ופה נעשה העוול החברתי. מה עם אנשים שאין להם כסף ועבודה ויש להם משפחות להאכיל ומבחינתם לחם זה אפילו מותרות, איך לדעתם הם מרגישים כשאתם בוכים על ההבדל בכמה שקלים על המילקי שלכם?

    שלא תטעו לרגע, אני לא אומר שהכול צודק, המחירים זולים והחיים יפים(למרות שהם באמת יפים). זאת לא הכוונה שלי.
    הכוונה שלי היא שהמחאה הספציפית הזאת מגוחכת על גבול המעצבנת.

    לגבי נושא מחאת הדירות:
    זה נושא כבר יותר מורכב. מחירי הדירות באמת מוגזמים והסיכוי של בן אדם לקנות דירה ראויה לריאתו בלי להיכנס למינוסים באמת נמוך. מצד שני סיכוי נמוך לא אומר שזה לא אפשרי וגם כאן ברור שלכל בן אדם יש שליטה כמעט מלאה על רמת ההצלחה שלו בחיים במידה והוא באמת משקיע את עצמו למען זה. אני אישית מאמין שלכל בן אדם שיש מספיק רצון, סבלנות ושכל יש יכולת להגיע לכל מטרה שירצה, גם אם זה לרכוש דירה במדינה יקרה כמו ישראל.

    מאוד ספציפי לגבי התנהלות המדינה – אני לא הכי מסכים עם כל התנהלות המדינה, למרות שיש גם דברים שאנשים לא לוקחים בחשבון לפני שהם מטיחים האשמות על המדיה (כמו לדוגמה את הצורך בצבא חזק ברמה קיצונית מה שאין בו צורך בארצות אחרות שדואגים להשוות את המחירים ביניהן לישראל).
    ככה או ככה אני לא שר בממשלה והסיכוי שלי לשנות את המדינה הוא אפסי (הרבה יותר קשה מאשר לשנות את עצמי ואת החיים שלי) ולא מחאה חברתית זאת לא תרופת הקסם כאן, הקסם היחידי שזה גורם זה לכותרות בעיתונים, רייטינג מטורף והרבה אנשים בתחום התקשורת שנהנים מהעלאות בשכר על חשבון העצבים שלכם.

    דבר אחרון שחשוב לי להגיד – אם התגובות פה כ"כ מעצבנות אתכם, אם הכל יקר מידי ואתם לא מוכנים לעשות כלום למען עצמכם בנושא (ולא נגד מישהו אחר) אז בשיא הכנות – עדיף שתעזבו.
    אני ולא אף אחד אחר בבלוג הזה או בשום מקום אחר לא ישנה אופי של בן אדם ותפיסת עולם שלמה. אם זה מה שאתם רואים ומאמינים בו עדיף שתלכו על זה, אולי ככה תרגישו שלמים עם המציאות שאתם חיים בה.

  82. בדיקה

  83. אני חולקת על כמה מהנחות היסוד של הסולידית, הן כנראה נובעות מכך שלא ממש ידעה מחסור מעולם.
    אין כאן בארץ תנאים סוציאליים שתומכים מישהו שאיבד מקום עבודה, אמהות חד הוריות, ניצולי שואה או סתם ילד שסיים צבא ולהורים שלו אין דרך לעזור לו בזמן שהוא עובד בעבודה מועדפת, לא נתחיל אפילו שיח על סטודנטים שלא נופלים לשום קטגוריה של זכאות למילגה.
    בכל מקרה היה מרענן לקרוא דעה של מישהי שהשקיעה מעט מחשבה ואין ספק שהרבה מרעין בישין מגיעים דרך סוכני המדיה

  84. הי הסולידית דורין
    הרבה לפני שנחשפתי לבלוג שלך וזה קרה לאחרונה חייתי די דומה למה שאת "מטיפה
    לעולם לא היתי במינוס ולא קניתי מה שלא חשבתי שחשוב לקיום
    אכלתי בשביל לחיות ולא חייתי בשביל לאכול

    לאחרונה עם הפרישה ברכוש רב אני ממשיך לחיות בחסכנות ומאוד נהנה מזה
    אבל זוכה לביקורת ואפילו לבוז מהסביבה
    נחשב לקמצן למרות שתרמתי לא מעט ארוחות חג לנזקקים בראש השנה האחרון

    אני יודע שהבלוג מלפני שנתיים אבל אולי עדיין פעיל
    אנא תתיחסי למצב הקיומי פסיכולוגי שלי

    כל טוב דורון

    • מתייעל

      היא הגיבה באמצעות בלוג שלום על איך להתנהג כפי שבא לך ואם מפריע לך מה חושבים – פשוט לא לספר להם על כך

      לדעתי גישת ה'לשים זין' על כולם עדיפה, אך אולי הגישה הראשונה תשרת אותך ואין היא פסולה.

    • עוקבת נאמנה

      דורון שלום
      הבלוג פעיל מאוד !
      לגבי המצב הקיומי הפסיכולוגי שלך –
      אתה נחשב לקמצן – השאלה על ידי מי ?
      אם זה סתם אנשים שהיו רוצים לקבל ממך משהו – אז ברור שיש להם אינטרסים – הם לא אובייקטיביים – מנסים לנצל את מצבך ,
      אם זה בני משפחה קרובים שחיים אתך – העובדה שאתה חי בחסכנות – מפריעה להם – כי הם רוצים כסף שיעזור להם להשיג מטרות שלהם ,
      אם יש לך איתם יחסים טובים – ואם אתה רוצה לשמור עליהם – אז כדי לשוחח – להגיע להסכמות – אולי אתה צריך לשחרר קצת

  85. טקסט מכונן.
    כל הכבוד!

השאר תגובה