סול
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 12/5/17
- הודעות
- 833
- דירוג
- 1,280
ישנה סברה כי כל הסיפורים והסרטים בעולם מספרים את אותו סיפור בדיוק, אותו ניתן לנסח במשפט אחד -
גיבור עובר מסע במהלכו הוא משתנה ומנצח, או מסרב להשתנות ומפסיד.
אנדי דופריין מ"חומות של תקווה" נכנס לשערי הכלא אדם ישר אך מרוחק, במהלך שהותו בכלא הוא מפתח עורמה בריאה וחברויות שעוזרת לו לברוח מהכלא, ולכן הוא זוכה לגאולה.
אדיפוס, שבכל מסעו חרד ובורח מהגורל - מסיים בסוף טראגי.
דמות שתגיע לסוף טוב ללא שינוי תאכזב את הצופים. לכן, מוסר ההשכל של כל הסרטים והספרים - אמצו את השינוי כשהוא מגיע והיו גמישים. זה יעזור לכם לשפר את איכות חייכם. קבלת השינוי היא המפתח.
כסולידים, על פי תפיסתי, אנו שואפים למעשה להרחיב את מנעד הגמישות שלנו, על מנת לשפר את איכות חיינו וגם מסיבות הישרדותיות:
ככל שיש לנו יותר משאבים ביחס לסביבה, יש לנו יותר גמישות.
ככל שהמשאבים שלנו מפוזרים יותר, לרוב יש לנו יותר גמישות.
ככל שאנחנו צורכים פחות דברים ופחות תלויים במוצרים, יש לנו יותר גמישות.
ככל שאנחנו מתחייבים לפחות דברים, יש לנו יותר גמישות.
ככל שאנחנו בריאים יותר, יש לנו יותר גמישות.
כשאין לנו כסף אנחנו מחוייבים לעבוד. הברירות שלנו מצטמצמות. אבל המטרה של הסף היא מה שרבים מכנים חופש כלכלי, ואני מכנה גמישות באורח החיים. זו הגמישות שמשפרת את איכות חיינו.
לכן המטרה שלי בעצמאות כלכלית היא לא לפרוש מעבודה - היא לבחור אם לעבוד ובמה. הבנתי שעבורי זה טוב ובריא לעבוד מעט תמורת הרבה כסף במה שאני אוהב. לכן מיתגתי את עצמי כמורה למוסיקה. אני מקבל 180 שקל לשעה על עבודה שכיף לי לעשות.
היתה תקופה של מספר חודשים שלא היו לי הרבה תלמידים, אך נשארתי נאמן למטרה וכיום יש לי. לא הייתי יכול לעשות את זה אילולא היה לי חופש כלכלי ותזרים חיובי.
גם פרויקטים כמו ספרים ומוסיקה שאני מוציא, הם סיכונים שמתאפשר לי לקחת ולפנות להם זמן בזכות אותה גמישות.
לכן מטרותינו, בגדול, אמורות להכוונן למה שמוביל אותנו לגמישות.
ישנם אלמנטים שמגדילים לנו דרמטית את הגמישות בחיים (ברוח האולימפידה נעניק להם "מדליית זהב"):
עצמאות כלכלית, שפה שניה, אזרחות נוספת, כישורים רבים מהם אנו יודעם להתפרנס, רשיונות שונים, כושר גופני ובריאות.
ישנם אלמנטים שממירים לנו גמישות אחת באחרת ("מדליית כסף"):
השקעות נדל"ן, רכב. הנדל"ן מקרקע אותך את למדינה שלך (חוסר גמישות כמעט זניח בדורינו, ובזמנים שהמגיפה גם ככה עושה את זה).
רכב זאת התחייבות יקרה, אבל אני חייב להודות כמי שלא מחזיק אחד (קורקינט חשמלי זה דבר נהדר לסולידים), שרכב עדיין תורם לגמישות ולתחושת החופש המרחבי של מי שמשקיע בזה. אני עדיין לא חושב שזה משתלם, אבל מבין מי שחושב שכן.
יש גם אלמנטים שיכולים לשפר את איכות חיינו (המטרה הסופית), אך אנחנו למעשה משלמים עליהם בגמישות ("ארד"):
זוגיות, ילדים, בית למגורים
בגלל, ככל שהבית שלנו צובר חפצים אנחנו פחות גמישים, ובעיני זה גם משפיע על ההאחזות שלנו והגמישות שלנו בחיינו.
זאת אחת הסיבות שאני אוהב את המינימליזם הסולידי. הוא מנקה את המוח.
גמישות מוחית באה לפני כל גמישות אחרת, ואם לא נעזר בגמישות ובכלים שהיא מציעה לנו בימי משבר, היא לא שווה כלל.
ויש אלמנטים שפשוט מורידים לנו את הגמישות
דת, סמים וכמובן - חובות.
כמי שזוכה לעבוד ביצירה ובמוסיקה, גמישות מחשבתית היא דבר שאני מתרגל ומלמד מדי יום. כיצד לחשוב אחרת, מה יכול לפתור את השיר הזה, איזו שורה תנסח את הכוונה שלי בצורה הטובה ביותר. אינני היחיד שמחשבותיו מתהפכות בהרהורים אלה, אני פשוט יודע לעשות מזה כסף.
גם בנדל"ן בעיני יש המון מקום ליצירתיות. כשקניתי את הדירה שלי להשקעה חשבתי אחרת מכל מי שהכרתי ושיתפתי אותו בזה. חשבתי על איך למצוא משהו זול וקרוב תחבורתית לתל אביב ורמלה היתה מהאופציות היחידות. כשמצאתי את הדירה ליד תחנת הרכבת הכל הסתדר לי וקניתי. המתווך והמוכר לא חשבו על היתרונות האלה בכלל, המוכר חשב על הרווח הגדול שעשה, והמתווך חשב כרמלאי, לא כפתרון מגורים לרווק שעיקר עיסוקיו בתל אביב.
כך דירה שנקנתה ב500K עלתה למעל 800K וצברה 140K בשכירויות. כ440K רווח על הנייר.
לקנות אותה היתה עבורי גמישות מחשבתית, כי לרוב האנשים בסביבתי רמלה בכלל לא היתה אופציה.
גמישות מחשבתית היא מה שעוזר לנו לרחרח ולמצא אוצרות איפה שכולם עוברים בלי לראות.
היא עוזרת לשרידות שלנו.
שמרו עליה והיא תשמור עליכם.
גיבור עובר מסע במהלכו הוא משתנה ומנצח, או מסרב להשתנות ומפסיד.
אנדי דופריין מ"חומות של תקווה" נכנס לשערי הכלא אדם ישר אך מרוחק, במהלך שהותו בכלא הוא מפתח עורמה בריאה וחברויות שעוזרת לו לברוח מהכלא, ולכן הוא זוכה לגאולה.
אדיפוס, שבכל מסעו חרד ובורח מהגורל - מסיים בסוף טראגי.
דמות שתגיע לסוף טוב ללא שינוי תאכזב את הצופים. לכן, מוסר ההשכל של כל הסרטים והספרים - אמצו את השינוי כשהוא מגיע והיו גמישים. זה יעזור לכם לשפר את איכות חייכם. קבלת השינוי היא המפתח.
כסולידים, על פי תפיסתי, אנו שואפים למעשה להרחיב את מנעד הגמישות שלנו, על מנת לשפר את איכות חיינו וגם מסיבות הישרדותיות:
ככל שיש לנו יותר משאבים ביחס לסביבה, יש לנו יותר גמישות.
ככל שהמשאבים שלנו מפוזרים יותר, לרוב יש לנו יותר גמישות.
ככל שאנחנו צורכים פחות דברים ופחות תלויים במוצרים, יש לנו יותר גמישות.
ככל שאנחנו מתחייבים לפחות דברים, יש לנו יותר גמישות.
ככל שאנחנו בריאים יותר, יש לנו יותר גמישות.
כשאין לנו כסף אנחנו מחוייבים לעבוד. הברירות שלנו מצטמצמות. אבל המטרה של הסף היא מה שרבים מכנים חופש כלכלי, ואני מכנה גמישות באורח החיים. זו הגמישות שמשפרת את איכות חיינו.
לכן המטרה שלי בעצמאות כלכלית היא לא לפרוש מעבודה - היא לבחור אם לעבוד ובמה. הבנתי שעבורי זה טוב ובריא לעבוד מעט תמורת הרבה כסף במה שאני אוהב. לכן מיתגתי את עצמי כמורה למוסיקה. אני מקבל 180 שקל לשעה על עבודה שכיף לי לעשות.
היתה תקופה של מספר חודשים שלא היו לי הרבה תלמידים, אך נשארתי נאמן למטרה וכיום יש לי. לא הייתי יכול לעשות את זה אילולא היה לי חופש כלכלי ותזרים חיובי.
גם פרויקטים כמו ספרים ומוסיקה שאני מוציא, הם סיכונים שמתאפשר לי לקחת ולפנות להם זמן בזכות אותה גמישות.
לכן מטרותינו, בגדול, אמורות להכוונן למה שמוביל אותנו לגמישות.
ישנם אלמנטים שמגדילים לנו דרמטית את הגמישות בחיים (ברוח האולימפידה נעניק להם "מדליית זהב"):
עצמאות כלכלית, שפה שניה, אזרחות נוספת, כישורים רבים מהם אנו יודעם להתפרנס, רשיונות שונים, כושר גופני ובריאות.
ישנם אלמנטים שממירים לנו גמישות אחת באחרת ("מדליית כסף"):
השקעות נדל"ן, רכב. הנדל"ן מקרקע אותך את למדינה שלך (חוסר גמישות כמעט זניח בדורינו, ובזמנים שהמגיפה גם ככה עושה את זה).
רכב זאת התחייבות יקרה, אבל אני חייב להודות כמי שלא מחזיק אחד (קורקינט חשמלי זה דבר נהדר לסולידים), שרכב עדיין תורם לגמישות ולתחושת החופש המרחבי של מי שמשקיע בזה. אני עדיין לא חושב שזה משתלם, אבל מבין מי שחושב שכן.
יש גם אלמנטים שיכולים לשפר את איכות חיינו (המטרה הסופית), אך אנחנו למעשה משלמים עליהם בגמישות ("ארד"):
זוגיות, ילדים, בית למגורים
בגלל, ככל שהבית שלנו צובר חפצים אנחנו פחות גמישים, ובעיני זה גם משפיע על ההאחזות שלנו והגמישות שלנו בחיינו.
זאת אחת הסיבות שאני אוהב את המינימליזם הסולידי. הוא מנקה את המוח.
גמישות מוחית באה לפני כל גמישות אחרת, ואם לא נעזר בגמישות ובכלים שהיא מציעה לנו בימי משבר, היא לא שווה כלל.
ויש אלמנטים שפשוט מורידים לנו את הגמישות
דת, סמים וכמובן - חובות.
כמי שזוכה לעבוד ביצירה ובמוסיקה, גמישות מחשבתית היא דבר שאני מתרגל ומלמד מדי יום. כיצד לחשוב אחרת, מה יכול לפתור את השיר הזה, איזו שורה תנסח את הכוונה שלי בצורה הטובה ביותר. אינני היחיד שמחשבותיו מתהפכות בהרהורים אלה, אני פשוט יודע לעשות מזה כסף.
גם בנדל"ן בעיני יש המון מקום ליצירתיות. כשקניתי את הדירה שלי להשקעה חשבתי אחרת מכל מי שהכרתי ושיתפתי אותו בזה. חשבתי על איך למצוא משהו זול וקרוב תחבורתית לתל אביב ורמלה היתה מהאופציות היחידות. כשמצאתי את הדירה ליד תחנת הרכבת הכל הסתדר לי וקניתי. המתווך והמוכר לא חשבו על היתרונות האלה בכלל, המוכר חשב על הרווח הגדול שעשה, והמתווך חשב כרמלאי, לא כפתרון מגורים לרווק שעיקר עיסוקיו בתל אביב.
כך דירה שנקנתה ב500K עלתה למעל 800K וצברה 140K בשכירויות. כ440K רווח על הנייר.
לקנות אותה היתה עבורי גמישות מחשבתית, כי לרוב האנשים בסביבתי רמלה בכלל לא היתה אופציה.
גמישות מחשבתית היא מה שעוזר לנו לרחרח ולמצא אוצרות איפה שכולם עוברים בלי לראות.
היא עוזרת לשרידות שלנו.
שמרו עליה והיא תשמור עליכם.
נערך לאחרונה ב:
