שימור הגמישות

[לנצח נתהה]

יודע איפה ראית שעשיתי השוואה בין דתיים לחילונים מבחינת מי יותר חופשי. כתבתי יש לנו מועד, משמע דיברתי עלינו ככלל ולא הבדלתי בין המגזרים.

לא רגיש לנושא הזה של מגזרים.ממש לא מעניין ולא כיוונתי לכך. רק הציקה לי מעט הטענה שלך שפסח בגירסתו האורתודוקסית משקפת פחות חופש ממה שאתה תופס כחופש.

 

[צדיק נסתר]

זוגיות טובה זה חד משמעית נכס. גם ילדים ובתים למגורים יכולים להיות.

אבל אני לא רואה כיצד אף אחד מהם יכול לתרום לגמישות שלך (אולי אם הבית למגורים משנה את מהותו, מושכר ועוזר לך לחיות במקומות אחרים, אבל לכן כתבתי "בית למגורים").
נדירים הם המקרים בהם בת זוג תרחיב את הגמישות של גבר לעומת זו של רווק בודד. לרוב רווק יכול לישון איפה שהוא רוצה, לגור איפושהו רוצה, לבזבז כמה שהוא רוצה, ולאכול איזה אוכל שהוא אוהב. אני לא מכיר הרבה בנות זוג שמרחיבות את החופש הזה לגברים. אני מכיר אחת, היא מקרה די נדיר של אשה פירותנית, טבעונית ואקולוגית הארדקור, שהרשתה לדבר שלה לישון עם האקסית שלו כי "יש להם חיבור כזה טוב ביחד" ונדהמתי מזה כששמעתי על זה. זה לחלוטין לא המצב הנפוץ בארץ.

אז נכון שלא תמיד לעשות מה שאתה רוצה זה מה שנכון לך, וזאת זווית חשובה. ומצד שני, בגמישות עסקינן, וזוגיות היא לא נכס שמרחיב גמישות, גם אם היא נכס.

אני חושב שההגדרות שלנו מעט שונות
זוגיות מקצרת את הזמן לעצמאות כלכלית ותורמת בכך לגמישות
יש שתי משכורות למשק הבית
גמישות מינית כמו שציינת היא אופציה שאינה במיין סטרים אך קיימת בנישואים פוליאמוריים
ולגבי רווק שיכול לישון איפה שהוא רוצה ולבזבז כמה שהוא רוצה - זה נחמד בגיל 24 פחות בגיל 44או אחריו
אנשים אוהבים יציבות והראיה היא שאנשים מעדיפים לרכוש בית
ולא לגור בשכירות בגלל היציבות.
חוץ מזה שכשתהיה עצמאי כלכלית תוכל לעשות מה שבא לך

 

[דורון]

לרוב רווק יכול לישון איפה שהוא רוצה, לגור איפושהו רוצה, לבזבז כמה שהוא רוצה, ולאכול איזה אוכל שהוא אוהב.

Freedom is just another word for nothing left to lose

 

[בת העמק]

אבל אני דיברתי לא על איך אנחנו לומדים להתגמש
אלא איך איך אנחנו גורמים לחיים להתגמש עבורינו,

זה מעניין איך מילים יכולות לתעתע
מה זאת אומרת "לגרום לחיים להתגמש עבורינו"?
אתה משתמש במילה גמישות בצורה שאני לא מבינה אותה.

שאני אבחר מתי אני רוצה להתגמש ומתי לא.

מה המשמעות של זה? מה החשיבות של זה? אלא אם בעיניך גמישות היא ההופכי של האין ברירה (ולא נראה לי שזה נכון).
אולי רצית לכתוב על הדרך לייצר לעצמך ברירות שונות?
יש ביטוי שאומר שעשיר יכול לישון מתחת לגשר כמו העני, אבל הוא לא חייב. לזה התכוונת?

 

[optimum]

בפוסט כתבתי מה טכנית משפר לנו את הגמישות. אזרחות זרה, חופש כלכלי, מאפשרים לנו גמישות.
הם לא לא מלמדים אותנו להתגמש. זה בדיוק ההפך. הדברים שמונעים מאיתנו גמישות רק הם אלא שמאלצים ללמוד אותנו להתגמש.

גמישות זו יכולת, זה skill.
שכמו כל יכולת אחרת צריך ללמוד ולאמן אותה.
שום חפץ גשמי לא יכול לייצר אותו עבורך.

זוגיות יכולה להועיל לאיכות החיים
אבל זה שהיא מלמדת אותך להתגמש
זאת הוכחה ניצחת שגמישות - היא לא נותנת.

מי שרוצה לפתח יכולת נגינה, צריך שיהיה לו איזשהו כלי נגינה להתאמן עליו.
על אותו משקל, מי שרוצה לפתח גמישות צריך גם כן את הכלים להתאמן בעזרתם.
האם העובדה שאתה צריך ללמוד לנגנן על גיטרה זאת הוכחה ניצחת שאתה לא תהיה מוזיקאי בעזרתה?

חופש כלכלי, מאפשר לנו גמישות.
הוא לא מלמד אותנו להתגמש.

אתה יודע, זה לא שאתה יכול לקפוץ למכולת לקנות 2 קילו חופש כלכלי.
חופש כלכלי זו פשוט התוצאה שמתקבלת כאשר היכולת שלך להתגמש נעשית מאומנת מספיק.

 

[פיצה מתוך מגנט]

אדם שבזוגיות יאלץ
יכולת הגמישות עם חיים גמישים היא צורה חופשית מאד של חיים.

ברור כשיש דברים שמונעים ממך להתגמש, אתה זה שצריך להתגמש. משהו תמיד צריך להתגמש.
אני שואף לההפך ממך, לא שהחיים יאלצו (ו"ילמדו") אותי להתגמש, אלא שאני אבחר מתי אני רוצה להתגמש ומתי לא.

אני חושבת שאתה שוב חוזר לעניין "אשליית השליטה" . בחיים ,ברוב במקרים אתה לא באמת בוחר. גם אם תגיע לעצמאות כלכלית, זה לא בהכרח ישפיע על השליטה שלך בעולם.
כסף לא יכול לקנות הכל,זה העניין פה.
לכן, גם במצב של עצמאות כלכלית אתה תצטרך להתגמש בכל מיני נושאים..
זה קורה כל הזמן. אתה חי בחברה ומתאים את עצמך לחברה שאתה נמצא בה.. זה הדבר ההגיוני, הבריא ועם תרצה המיטיב ביותר לעשות..
להסתגל..
זוגיות וילדים מאמנים אותך להסתגל טוב יותר, מלמדים להתגמש.

 

[סול]

אני חושבת שאתה שוב חוזר לעניין "אשליית השליטה" . בחיים ,ברוב במקרים אתה לא באמת בוחר. גם אם תגיע לעצמאות כלכלית, זה לא בהכרח ישפיע על השליטה שלך בעולם.
כסף לא יכול לקנות הכל,זה העניין פה.
לכן, גם במצב של עצמאות כלכלית אתה תצטרך להתגמש בכל מיני נושאים..
זה קורה כל הזמן. אתה חי בחברה ומתאים את עצמך לחברה שאתה נמצא בה.. זה הדבר ההגיוני, הבריא ועם תרצה המיטיב ביותר לעשות..
להסתגל..
זוגיות וילדים מאמנים אותך להסתגל טוב יותר, מלמדים להתגמש.

אני לא יודע למה את מתכוונת באשליית השליטה אבל אני חד משמעית מרגיש שיש לי יותר בחירה בחיים היום יומיים של מההורה המצוי. אני יכול לבחור במה לעבוד, מה לאכול, על מה לבזבז ואיך לחיות. זאת לא אשליית שליטה. זאת שליטה (יחסית). אני קורה לזה מנעד גמישות. יש לי יותר יכולת לבחור.
לא, כסף לא יכול לקנות הכל. אבל הוא יכול לקנות הרבה - את כל מה שמוצא למכירה. והוא בהחלט יכול לקנות חופש - זו הרי רוח הבלוג.
ממתי להתאים את עצמך בלחברה היא בהכרח הדבר ההגיוני הבריא והמיטיב לעשות? את יודעת אילו חברות היו בעולם? את לא זוכרת חברות פאשיסטיות? נאציות? לא, לא משווה, פשוט זה משפט כל כך עיוור. לא, התאמה לחברה היא לא בהכרח דבר טוב.

 

[Mr. Bigglesworth]

@בת העמק
אני חושב שזה צוין כאן במעלה השרשור אבל אתם מתווכחים בשני מישורים שונים:

גמישות כתכונה אישית, היכולת של אדם להתאים את עצמו לנסיבות משתנות.

מול

גמישות חיצונית, הנסיבות שאדם במידה מסוימת קובע לעצמו (כמה ילדים להביא איפה לחיות בצורה סולידית וכו') ובמידה מסוימת נקבעות עהורו ע"י נסיבות החיים (ירושה גדולה, מצב בריאותי, כישרון מולד שטופח ע"י הוריו וכו').

החלק המעניין בעיני הוא שמי שגמיש שאופן אישי יכול להרשות לעצמו אתגרים שאדם נוקשה לא יתמודד אתם היטב.

בנוגע ההתאמה לחברה אתה סתם תוקף איש קש @סול . החברה יכולה להיות האנשים שנעים לך להיות אתם והמשפחה שלך. ואני מכיר אנשים שגם מול הקרובים להם לא מסוגלים להתגמש ולהתמודד כחלק מחוסר הגמישות האישי שלהם.

 

[בת העמק]

אתם מתווכחים בשני מישורים שונים

נכון מאד.
אני לא חושבת שיש דבר כזה מציאות שמתגמשת לצרכיך. נדמה לי שההצהרה כאן היא מינימום התחייבויות לאחרים לצורך מיקסום החופש לעשות מה שבראש שלך.
הבעיה היא שלרוב זה די סימטרי - אם אתה לא מחוייב לאחרים, גם הם לא מחוייבים אליך. כל עוד אתה צעיר ובריא ויש לך הורים שישארו מחוייבים אליך, הכל סבבה. אבל בסופו של דבר אנשים (רובם לפחות) זקוקים לאנשים אחרים - שיאהבו אותם, שיעריכו אותם, שיטפלו בהם, כדי לא להיות בודדים (וגם הפוך, אהבה וטיפול ממך אליהם) - ואתה עלול לגלות את זה בשלב שכבר אין מי שמעוניין בכך.

כסף לא יכול לקנות הכל. אבל הוא יכול לקנות הרבה - את כל מה שמוצא למכירה. והוא בהחלט יכול לקנות חופש

יכול לקנות חופש ממה? ואיך זה קשור לגמישות?
אני יכולה להבין את דוגמאת האזרחות ו/או שפה זרה בתור חלק מארגז הכלים שמאפשר לך בחירות רבות יותר בחיים. האם האיפשור הזה מביא לך יותר גמישות בחיים?
בסוף תגלה שמי שהכי מגביל אותך זה אתה עצמך

 

[איניגו מונטויה]

בפוסט כתבתי מה טכנית משפר לנו את הגמישות

גמישות חיצונית, הנסיבות שאדם במידה מסוימת קובע לעצמו

הערה סמנטית: ממה שאני מכיר (וגם הסתכלתי עכשיו בכמה מילוני רשת), הגמישות החיצונית/טכנית הזו נקראת "חופש". המילה "גמישות" אינה מתארת שליטה בנסיבות, אלא להיפך - יכולת להתאים את עצמך לנסיבות.

 

[המהנדל]

עכשיו, אין לי ספר שזוגיות יכולה להועיל לאיכות החיים
אבל זה שהיא מלמדת אותך להתגמש
זאת הוכחה ניצחת שגמישות - היא לא נותנת.
היא רק מלמדת אותך להתמודד עם חוסר הגמישות שבה,
ומאלצת אותך לפתח את הגמישות בעצמך
שזה נפלא ונקודה שמוסיפה לפוסט
אך עדיין ההפך ממה שדיברתי עליו.

הרשה לי לחלוק עליך.
גמישות (ובעיקר מחשבתית) בעיני היא בין היתר לנסות להבין את הצד השני כדי להגיע להסכמה שתשרת נאמנה את האינטרסים של שניכם.
זוגיות בה חיים במשותף ומתנהלים כיחידה עצמאית, מחייבת אותך לנהל מו"מ עם בן הזוג על אופי החיים המשותפים. אם אין הסכמות ואף צד אינו מסכים להתגמש או לבצע tradeoffs, אז המערכת פשוט תתפרק.

ובאותו העניין, גמישות היא גם להבין שיש אנשים החושבים ורואים את העולם אחרת ממך. יציאה מאיזור הנוחות והסתכלות על אורחות חייהם של אחרים בצורה ביקורתית, ולא מבקרת, יכולה לתרום לאורח החיים שלך.

אני רואה את זה אצלי, שבעבר הייתי הרבה יותר ביקורתי כלפי מעשים של אחרים (שאני תופס כלא אחראים) אך כיום אני יכול להבין מאיפה הם באו ולעיתים חושב כיצד ליישם חלק מהם בחיי.
מנגד, יש לנו משפחה וחברים שמאוד מקובעים. למשל, הם לא מוכנים להאמין שהסיבה שאנחנו לא מחזיקים רכב היא שהוא מיותר באיזור מגורינו, וגם אם היינו מחזיקים אחד כנראה שהיינו מוכרים אותו כי פשוט אין חניה. כל פעם מחדש הם שואלים אותנו מתי נקנה רכב ומציעים לנו דגמים זולים...

עוד דוגמא לחוסר גמישות היא אורך החיים הקרייריסטים. אישית אני מכיר אדם שעבד כל חייו בעבודות פיזיות עד שביום בהיר אחד בגיל 61 עבר אירוע לב קל.
לכאורה, הוא ואשתו יכלו לנצל את ההזדמנות כדי לפרוש מוקדם: היא כפסע מהפנסיה התקציבית והוא כבר שנתיים מקבל דמי אבטלה + אכ"ע, והם מכניסים כל חודש כ23K נטו וגרים בדירה בבעלותם.
האם הוא ניצל את ההזדמנות הזו כדי לבלות, לטייל או לעשות כל העולה על רוחו? לא ולא. במקום זה הוא מסתגר כל היום בבית ומתגעגע לעבודה שהגדירה אותו.