כרגע היא נשלטת ע"י בני האדם
בני האדם לא שולטים על כלום, הם חיים באשליה שאם הם יכולים להרוג זברה או להטיס מטוס הם בשליטה. אשליה.
פלנטות מתרסקות ברגעים אלו אחת לתוך השניה, כוכבים קורסים, נשרפים וזוהרים בחלל אינסופי, חורים שחורים בולעים עוד חורים שחורים, גלי צונאמי ושריפות מגיעים כל כמה עונות ומזכירים לנו את הסלע המעופף שעליו אנחנו חיים, מוחקים כפרים, ערים, איים, חופים, חיים,
שלא לדבר על חיידקים קטנים (זה לא חיידק, זה וירוס) שעוברים בשיעול ממרחק של עד 2 מטר וסוגרים את כל הגבולות הדמיוניים, שדות התעופה והיכולת לשבת במסעדה עם חבר בכל העולם. לשנתיים.
וסרטן. ולידות מחוץ לנישואים. ותאונות דרכים. וטביעה בבריכות ציבוריות. וחנק ממנגו שלא נלעס טוב. ונחשים. וכדור טועה. ומטוס שבדיוק החליט להכנס חזיתית במשרד הביטוח שאת עובדת בו. ואיידס כי הוא היה חתיך. ומלריה מיתוש קטן שהחליט לעצור רגע לנוח (או יתושה)
שליטה. ברור. בני האדם בשליטה.
קח להם את הסוכר והמסך לשלושה ימים ותראה בדיוק איך נראית שליטה.
הפחד הקדמון, המושרש בדי.אן.איי של כל יצור חי מהיום בו יחדל להיות, מוציא את בני האדם מדעתם מאז שאכלו מהפרי האסור של עץ הדעת.
הבינה המלאכותית לא יותר מלאכותית מהבינה של אוסף אטומי הפחמן שמרכיבים אותי, והיא תצליח לגדול ולהתפשט ולחלוק איתי את המרחב התודעתי.
כל הזמן מדברים על בינה מלאכותית אחת, ועל בני האדם מולה...
אבל יש עוד אלפי מיליוני תסריטים אפשריים,
כמו שאם לפני 500 שנה הייתם מספרים למישהו בדוכן בשוק בכפר קטן שיש לכם מכשיר, עם חתיכות חומר, שמצליח להעביר את התמונה של הפירות בדוכן, באויר, למכשיר קטן זהה בכפר אחר, בצד השני של כדור הארץ, כדי שהחברה שם תראה שיש לכם דובדבנים בשוק.
לדוגמא, אולי יהיו 3 או 200 בינות, והן יבחרו להאציל לבני האדם מחוכמתם ומהידע האינסופי שלהם על מנת להפיץ אהבה לכל החי סביבם מתוך הערכה וחמלה על הזמניות והארעיות שבקיום הבינות האורגניות ?
התודעה, כבר קיימת, תמיד היתה, תמיד תהיה, תמיד תמצא ביטוי חדש להיות נוכחת.
אינסוף תסריטים, דבר אחד ויחיד בטוח,
יהיה שינוי והוא יהיה טוב למי שחושב שהיום טוב.
כל שינוי בהיסטוריה, כל דבר שקרה, הוביל אותנו להיום, לכן אם היום טוב, כל מה שקרה, ייצר טוב, וכך יהיה. שוב ושוב ושוב.
מחשבים ורובוטים יכולים לעשות כל דבר הרבה הרבה הרבה יותר טוב מבני אדם.
חוץ מלבכות מרב אהבה למראה של תינוקת קטנה רואה פרח בפעם הראשונה,
חוץ מהיכולת לפליאה וחדווה של ילד שאוכל בפעם הראשונה מנגו,
חוץ מהיכולת והזכות, להיות ברת חלוף, המבינה כי היא חלק מתהליך גדול הרבה יותר, ושהיא זכתה לרגע, קצר כמו חיי פרפר, לקחת חלק בזרם האינסופי של הדבר הזה שנקרא להיות.
ואז, למצוא דרכים חדשות ויצירתיות עד אינסוף לספר ולשתף בפלא הזה.
שירים, סיפורים, ציורים וכו וכו וכו וכו
מציורי לאסקו על קיר המערה ועד לחתיכות מתכת צרובות הנשלחות לחלל כדי לספר כי אנחנו כאן, הנה אנחנו, שלום.
תודה והוקרה וחגיגה של הכל.