מסגפנות לנהנתנות ואולי לא?

[איש ירח]

כל בנות הזוג שלי היו בזבזניות בעיני,

!!!
גם לדעתי יש פה התייחסות רגשית מאד לכסף. כסף יכול להיות חומר בעירה שמייצג את היכולת לקבל תגמול על עבודה קשה: פינוקים, סמלי סטטוס וכו' והוא יכול לייצג ערכים של: משמעת, חיסכון עבודה קשה, יכולות גבוהות והצלחה. כשאת נצמדת לערכים האלה, כל "בזבוז" נראה לך מיותר וזה מעורר בך משהו שלא מאפשר לך לחיות בנוח (לרדת לסופר הקרוב לקנות תבנית ביצים ב-5 יורו יותר מסופר של חצי שעה דווש על אופניים).

ני נתקעת על דברים קטנים, ואז גם 20 סנט שהרגישו לי כמו בזבוז ישארו לי בראש ויהיה לי קשה לשחרר מהם.

לי זה נראה קצת כפייתי.
ועוד משהו, יש אנשים שהם בעלי דרישות נמוכות מטבעם ותמיד ישתו מים ולא מיץ ויש אנשים עם דרישות גבוהות שתמיד יגורו בסוויטות במלונות כל עוד כרטיס האשראי שלהם יעבור. באמצע, לרובנו יש רצונות שעולים על הצרכים המאד בסיסיים שלנו ואז אנחנו צריכים לקבל החלטה אם ההוצאה היא good value או bad value. גם את עושה את זה. ושימי לב, לאנשים אחרים יש קריטריונים אחרים. קבלה של העובדה הפשוטה הזו, כל עוד היא לא גובלת בחוסר אחריות, יכולה לעזור במערכות יחסים.
זה נכון לא רק לכסף אלא גם לתחומים אחרים של החיים למשל,אוכל, ביצוע פעילות גופנית וכו'.

 

[sj413]

אם לא מפריע לך, בבקשה תרחיבי על הדרך בה את מתפרנסת בעולם ההייטק.
אני שואל עקב סקרנות תמימה ושאיפה פשוטה למקסם הכנסות מהזמן שלי.
אני גם בתחום זמן מה ותוהה איך הצלחת להגיע תוך עשר שנים בלבד לעצמאות כלכלית תוך כדי חסכון של מעל 90 % מההכנסות.

ובאופן ספציפי :
מה למדת באיזה אופן ומתי פחות או יותר
לאילו סוגי עבודות זה הכניס אותך
האם יש לך "שם" בתחום
וכל דבר אחר שיכול לעניין

תודה

 

[בת העמק]

כל בנות הזוג שלי היו בזבזניות בעיני,

זה מזכיר לי שרשורים אחרים כאן בנושא דייטים, זוגיות וכסף. אני לא יודעת אילו איכויות אחרות את מחפשת אבל משתמע שאת אוהבת בנות זוג מפונקות אז השאלה היא אם מתחת לפני השטח את מחפשת מישהי שאת יכולה להפוך אותה ממפונקת לסולידית (סוג של "גברתי הנאוה").
שאלה נוספת היא מהי זוגיות בשבילך. בדרך כלל לזוגיות יש קונוטציה הפוכה מהניק שלך - התמסרות לאדם אחד, יכולת הכלה, לא לזוז הלאה כשקשה אלא למצוא פתרונות ואיזונים.

אם אשלח פרחים עכשיו, היא תצפה לפרחים כל שבוע (זה מה שעשיתי לפני),

אם הרגלת אותה לג'סטה כזאת, מה את מתפלאת?

תקציב חודשי שמקובל עליי לא יעבוד (להערכתי) מהסיבות הבאות:
1. כשהצבתי יעד לעצמי להוציא X כסף ביום/בחודש לא הצלחתי

אולי בגלל שלא קבעת סעיפים בתוך התקציב? אולי בגלל שזה תקציב שלא נובע מכורח (אין X הכנסות שמגבילות אותך, רק משחק פנימי שלך עם עצמך למקסם חסכנות)? תנסי לעקוב חודש-חודשיים אחרי ההוצאות שלך ולרשום על מה את מוציאה, הסיכום החודשי יתן לך כיוון לגבי התיעדופים שלך וכך תוכלי ליצור מסגרת תקציבית שמתאימה לך באופן אישי (וכשתהיי שוב בזוגיות, ליצור התאמה זוגית שכוללת גם את השתתפות בת הזוג או לפחות סעיף פינוקים לבת הזוג).

 

[שלי]

תודה רבה! אמשיך לחפש

זה נפלא, אני שמחה לשמוע!

איפה הכרת אותם? יש לי חברים בודדים שדומים לי אבל רובם בצד הבזבזני של הספקטרום.

עבדתי בהייטק ואני בפרישה מוקדמת, גם לפני הפרישה המוקדמת עבדתי "מהבית" (משרה מלאה), אז טיילתי בעולם כנוודת דיגיטלית ועבדתי ממקומות יפים וזולים. יכולה לקרוא יותר פה אם מעניין אותך: בואו לומר שלום!

אני מרגישה פספוס ענק לגביה, אבל גם מקווה שאם אמשיך אכיר מישהי עם איכויות נפלאות כמוה, אבל התנהגות כלכלית אחרת.

תודה רבה!

תוכלי להסביר לגבי זה? איך שאני מבינה את זה, מספר 1, לשנות את ההיבטים שפוגעים ומקשים על חיי, יהיה קשה יותר. כי להרגיש "בנוח" עם משהו שמרגיש לי בזבוז ולא יעיל, זה יותר קשה מלקבל את זה שאני ככה. או שהבנתי את זה לא נכון? הטיפול עזר לי לקבל ולהבין שמה שיש לי זה כשרון ומשהו שאנשים אחרים היו שמחים לקבל, ולא משהו שאני צריכה להתבייש בו. אבל זה לא עוזר לחשוב שאני צודקת אם אני רוצה מערכת יחסים עם מישהי שרואה את זה הפוך וגם חושבת שהיא צודקת

עוד אנלוגיה מעניינת שאני לא חושבת שהבנתי, אני מרגישה שאני שייכת לקבוצה הראשונה, לא אכפת לי כמה כסף יש לאנשים, אני לא משתמשת בכסף להרגעת חרדה או להרגיש חיה וכו'. אבל אני מעדיפה להשתמש בכמה שפחות כסף, כדי להחזיק את עצמי במצב שאני שמחה ונהנית מהחיים.

אני מרגישה שלעבוד משרה מלאה כדי להחזיק רמת חיים גבוהה, זה לתת לכסף לנהל אותך. אני מרגישה שלקנות בקבוק מים קטן ב6 דולר, זה לתת לכסף לנהל אותך(כי צריך לעבוד הרבה כדי להצדיק מחיר כזה למים). אני מרגישה שדווקא הסגנון חיים הסגפני שלי, הוא כזה שלא נותן לכסף לנהל אותי. אין לי חששות לגבי כסף, כי אני יודעת שבסגנון חיים שלי, לא אצטרך הרבה ממנו, ולכן לא נלחצתי כשהבורסה קרסה (ואם הייתי קונה בקבוקי מים ב6 דולר, גם אם היה לי מספיק כסף לפנסיה ברמת חיים כזאת, האפשרות שהבורסה לא תחזור לעצמה והפסדתי את הכסף שלי היתה מפחידה אותי)

הבעיה מבחינתי היא הקושי למצוא מערכת יחסים שבה זה יהיה בסדר ומקובל, והפרידה האחרונה שאני עדיין כואבת אותה (לפני כמה ימים היא רמזה לי שאולי היא פתוחה לניסיון נוסף, רציתי לשלוח לה פרחים והפרחים שפעם שילמתי עליהם 20 דולר עולים עכשיו הרבה יותר בגלל הקורונה, וזה כבר לא הרגיש משתלם, וזה גרם לי לחשוש שאולי אני עושה טעות שוב)

תודה רבה!

לגמרי! אני כבר שבועיים מרותקת למסך ומעבירה 10-15 שעות ביום בלקרוא בפורום פה ואת הבלוג של הסולידית. שנים שניסיתי להכנס לתחום אבל כל מה שקראתי היה כ"כ מורכב ויבש שלא הצלחתי להתמיד בזה. מרגישה שעכשיו סוף סוף היעד שקבעתי לעצמי יוכל להתמשש.

ושוב, מודה לכל מי שכותב.ת וכתב.ה בפורום ועל כל התגובות שקיבלתי, מרגישה שאני מתקדמת בצעדים ענקיים וזה מרגיש נפלא! מאוד שמחה למצוא את הקהילה הדיגיטלית הזאת.

הכרתי אותם דרך קבוצות פייסבוק שעוסקות בלהפסיק לבזבז, במינימליזם ,ובפורום של הסולידית.
נעים להכיר אנשים שהצריכה היא לא מה שחשוב להם ושנהנים לעשות שימוש יעיל בכסף שלהם.

אם הייתי מתלבטת כמוך , כן הייתי שולחת לה מתנה קטנה *חד פעמית*. (יכול להיות גם שוקולד טוב בפחות מ20 דולר או משהו שהיא אוהבת במיוחד ) , ולא הייתי נותנת לעלות להרתיע אותי.

ניהלתן קשר של long distance?

 

[דאניל]

אני נתקעת על דברים קטנים, ואז גם 20 סנט שהרגישו לי כמו בזבוז ישארו לי בראש ויהיה לי קשה לשחרר מהם.

אצלי ראיתי הרבה פעמים שכשחסכתי על מתנה למישהו, זה אח"כ הפריע לי מאוד. בסופו של דבר למדתי שעדיף לי לבזבז יותר כסף, ולא להתחרט אח"כ שהתקמצנתי. זה אף פעם לא יצא הפרש כזה שגרם לי אח"כ לבעיה כלכלית.

אבל אם מדובר בדברים לעצמי, בד"כ כן שמחתי אח"כ אם הצלחתי לחסוך.

 

[tlc m]

אבל זה לא עוזר לחשוב שאני צודקת אם אני רוצה מערכת יחסים עם מישהי שרואה את זה הפוך וגם חושבת שהיא צודקת

מה אם היה קיים עולם היפותטי בו שתיכן הייתן יכולות להיות צודקות?. בו-זמנית. ובאותו מרחב.
מרחב שבו את יכולה בכיף שלך , ויש לך לגיטימציה ממנה, לספור את הסנטים לבקבוק מים שלך. והיא יכולה בכיף שלה ,ויש לה לגיטימציה ממך להזמין לה ארוחה מיותרת ב 40 דולר.
מרחב שבו כשיושבים יחד בבוקר לשתות את הקפה, מקדישים זמן לספר לשניה (בתורות) למה חשוב לך להתנהל כך לגבי עצמך, מה בחיים שלך עיצב בך את ההתנהגות הזו ומה האני מאמין שלך. והיא מודה לך על השיתוף והכנות , שהיא יכולה להבין אותך קצת יותר. ויחד עם זה היא ואת מרגישות מספיק בנוח לאפשר לה את האני מאמין שלה.
ובתור שלה - היא תספר על מה הוביל אותה להתנהגות שלה. ופתאום תרגישי שאת רוצה ממש להבין את הזווית שלה, גם אם לא להסכים, כמו שהיא נתנה לך תחושה שהיא רוצה להבין את הזווית שלך. ויחד עם הלהבין אותה, את והיא מרגישות מספיק בנוח לאפשר לך את האני מאמין שלך.
מה אם קיים מרחב היפותטי כזה?

ותודה שאת משתפת כאן בשרשור. יש הרבה מה ללמוד ממך.

 

[נולי]

חצי בלת"ק כי קראתי עד הפסקה הזו וסליחה אם כבר היו התיחסויות לזה

כל דבר שעשתה היה טריגר בשבילי: בקבוק מים קטן ב6 דולר כשאפשר ללכת כמה דקות ולקנות בדולר(והצעתי לה לעשות את זה בשבילה), הזמינה המבורגר משירות חדרים ב42 דולר והשאירה טיפ של 30 דולר, העמיסה את הצלחת במלא אוכל בידיעה שלא תאכל את רובו והוא יזרק, רק כי ללכת פעם נוספת להוסיף דברים לצלחת זה 5 דקות והזמן שלה שווה יותר מהערך של האוכל. לא הבנתי את הבחירה שלה, לעבוד בעבודה שהיא אמרה שהיא היתה מעדיפה לא לעבוד בה (קנאה בי על החופש שלי לטייל בעולם) כדי לאפשר לעצמה סטנדרט חיים גבוה שממנו בקושי נהנתה (בכל מלונות הפאר שהיינו בהם, אני היחידה שהיה לה זמן להכנס לבריכה ולהנות מהמלון)

נראה לי שהפסקה הזו היא המהות של כל השרשור בזה.
זה מהמם שאת חייה את חייך כמו שנוח לך. את לא צריכה לשחרר בעצמך שום דבר שקשור להוצאת כספים.
את צריכה לשחרר את הצורך לשלוט במה שבת הזוג שלך עושה.
זה שלה. זה החיים שלה. המעשים שלה. זה היא והארנק שלה וזה עניין שלה, וזה שזה מטרגר אותך זאת הבעייה.

באופן כללי צריך להשלים עם זה שבני זוג הם אינדיבידואלים והם לא "החצי השני".

 

[Roi]

באופן כללי צריך להשלים עם זה שבני זוג הם אינדיבידואלים והם לא "החצי השני".

צודקת, אבל גם היא כתבת, שבת הזוג מצפה לפינוקים, ברמה גבוהה, כך שכן נדרשת ממנה הקרבה במובן מסוים, לדעתי זה נחמד בהתחלה, אבל אח"כ זה יכול להוביל לפיצוץ, בגלל תפיסת החיים הכל כך שונה.
דעתי, לא ממליץ או מייעץ.

 

[נולי]

בת הזוג מצפה לפינוקים

אבל היא רשמה שהפיצוץ היה על כמה סנטים שהטריפו אותה כמה ימים...

 

[Williamsburg]

ש עולם מקביל שבו כולם כמוני? יש מקום שבו כולם גם חושבים על איך לחסוך בהוצאות? אני מרגישה שבחלק בשיחה שבו אני מדברת על כרטיסי טיסה ביורו ועל הנחות גדולות רוב האנשים מתלהבים, ואז כמה משפטים אחרי הם עוברים הלאה, ואני כלואה בעולם הזה, שבו להשקיע שעות כדי להשיג דברים בהנחה זה מרגש.

וואו, ממש מזכיר לי את עצמי. אני תמיד אומר "להוציא כסף כולם יכולים, אין בזה הישג" ותמיד כשהגעתי ליעד כלכלי והיו לי ממנו עודפים העלתי מיד את היעד כדי להרגיש ש"יש לאן לשאוף". אני מצאתי זוגיות אוהבת בת 15 שנה כבר שדווקא חוסכת ומייעלת הוצאות. אשמח אם תספרי עוד על עצמך, חיה בארץ ומטיילת בחול? עבודה קבועה? בעלת דירה/ איך מורכב התיק שלך וכו.

 

[Williamsburg]

הסתפקות במועט - השיחרור האולטימטיבי מרעשי רקע- ממה יגידו, ממה נחשב בעיני אחרים, מריגושים מאולצים כדי להרגיש

זה אני

 

[Williamsburg]

אם נסעת באופניים חצי שעה כדי להגיע לחנות שמוכרת מוצר בחצי מחיר, אבל החיסכון הוא רק 5 יורו - זה שווה את המאמץ והזמן שלך (אני מניח שאין תועלת אחרת בנסיעה)?

מעבר ל5 יורו, בדוגמא שלך הרווחנו את הספורט היומי, האנדורפינים, שמענו מוסיקה בדרך, הוצאנו אנרגיה וגם קנינו בהנחה. מושלם.

 

[גרהם]

מעבר ל5 יורו, בדוגמא שלך הרווחנו את הספורט היומי, האנדורפינים, שמענו מוסיקה בדרך, הוצאנו אנרגיה וגם קנינו בהנחה. מושלם.

לכן הנחתי שאין תועלת אחרת. אין שום בעיה למצוא דוגמאות טהורות.

 

[הנודדת]

(לרדת לסופר הקרוב לקנות תבנית ביצים ב-5 יורו יותר מסופר של חצי שעה דווש על אופניים).

אני מזמינה מראש פעם בתקופה את כל המוצרים שמשתמשת בהם, בהנחה של בין 20% ל50%, זו לא שיטה מושלמת (כי עכשיו יש לי קופסאות מלאות במוצרי מזון במרתף של הדירה בעיר שאני לא גרה בה יותר) אבל זה מונע ממני את הצורך לקנות דברים במחיר שלא נוח לי. גם עכשיו בדירת נופש שלי במקסיקו יש לי ארון מלא בחפיסות של עוגיות ומוצרי מזון שיקרים משמעותית בקיוסק, כדי שלא אצטרך לקנות אותם שם. בדוגמא שנתת הייתי קונה את התבנית בסופר הקרוב אם אין לי זמן או יש לי דברים אחרים שאני עסוקה בהם. בד"כ הקריטריון ללקנות הרבה ולהחזיק בבית הוא ההפרש בין המחיר בקיוסק או סופר הקרוב למחיר המוזל שאני יכולה לקבל במקום אחר.

לי זה נראה קצת כפייתי.

מסכימה איתך, אבל גם לא מצליחה לשנות את זה. הכיוון שלי עכשיו הוא לקבל במקום לשנות.

ושימי לב, לאנשים אחרים יש קריטריונים אחרים. קבלה של העובדה הפשוטה הזו, כל עוד היא לא גובלת בחוסר אחריות, יכולה לעזור במערכות יחסים.
זה נכון לא רק לכסף אלא גם לתחומים אחרים של החיים למשל,אוכל, ביצוע פעילות גופנית וכו'.

מסכימה איתך, ואפילו חשבתי שהשיטה שלה אולי נכונה יותר(היא בחורה מאוד מאוד חכמה) משלי והצדקתי אותה, הבעיה היא שבחיי יום יום, זה היה טריגר בשבילי, כי הדרך שבא אני חייה את החיים שלי כ"כ רחוקה משלה.

אם לא מפריע לך, בבקשה תרחיבי על הדרך בה את מתפרנסת בעולם ההייטק.

עבדתי כעצמאית באירופה (זה מאפשר הכנסה גבוהה יותר משכירה). חסכתי בכל ההוצאות, למשל, כשהלקוח שלי ישב בעיר אחרת שיכלתי להגיע אליה בטיסה או ברכבת, מצאתי השכרת רכב שנתנה רכבים בחינם לקחת מעיר אחת לעיר אחרת, לפעמים אפילו הדלק היה בחינם. פרסמתי מודעה באתר של טרמפים ולקחתי איתי אנשים, ככה במקום לשלם על הנסיעה קיבלתי כסף על הנהיגה (ונהגתי לפעמים ברכבים מאוד מפוארים) והרגשתי שעשיתי משהו טוב לאיכות הסביבה. שילבתי הנחות וקאשבקים על מחירי בתי המלון וקיבלתי אותם זולים משמעותית. בערבים הלכתי למיטאפים עם אוכל בחינם, ולשם גם הזמנתי את החברות שרציתי לפגוש, כדי שנוכל לאכול, לשתות, לדבר, וגם להחכים ביחד. זה נעשה מעניין כשמצאתי לקוחות שנתנו לי לעבוד מהבית, כי אז עבדתי ממדינות עולם שלישי שבהן שילמתי מעט מאוד על המחייה (המלון האהוב עליי בבאלי עלה 8 יורו ללילה לחדר זוגי(עם מזגן, בריכה וארוחת בוקר) התחלקתי בו עם הבת זוג שלי שהיתה גם נוודת דיגיטלית וככה יצא שב120 יורו לחודש היתה לי רמת חיים שאחרים חולמים עליה). בשנים האחרונות בנוסף לזה אני גם פטורה ממיסים, ככה יוצא שיום אחד של עבודה בחודש מכסה את כל העלות החודשית שלי (טיסות, לינה, אוכל, סמים, ביטוחים).

מה למדת באיזה אופן ומתי פחות או יותר

למדתי לתכנת בגיל 12 והתחלתי לימודים לתואר ראשון בגיל 16, לא סיימתי את התואר (וגם לא בית ספר תיכון אבל עשיתי את הבגרויות בעצמי) אבל זו לא היתה בעיה בהייטק ואף אחד מעולם לא שאל אותי על לימודים או תואר

האם יש לך "שם" בתחום

בחרתי נושא משעמם שאף אחד לא רוצה לעשות, ועשיתי את זה הרבה שנים, זה נתן לי את האפשרות לגבות יותר כסף מהלקוחות שרצו את ה"טוב ביותר". לא החזקתי בפרויקטים תקופה ארוכה (החישוב שלי הוא - 3 חודשים ראשונים, אני מרווחת כי אני לומדת דברים חדשים והלקוח מקבל פחות פרודוקטיביות, ב3 חודשים הבאים, שנינו מרווחים. בחודשים שאחרי - הלקוח מרווח, אני כבר לא לומדת דברים חדשים והפרודוקטיביות שלי גבוהה מאוד) ובכל מעבר מפרויקט לפרויקט ניסיתי להשיג את השכר השעתי הגבוה ביותר (אבל לפעמים בחרתי בפרויקטים עם שכר שעתי נמוך יותר כי הפרויקט היה יותר מעניין)

 

[איש ירח]

השיטה שלה אולי נכונה יותר

את שוב ושוב חוזרת למה ש"נכון" ו- "לא נכון".
יש מה שנכון בשבילך. יש דברים שנכונים לאנשים אחרים.
לי לקח הרבה מאד זמן וכמעט עלה לי בפירוק של זוגיות מאד מאד תומכת כדי להבין את זה.

 

[חול כבד]

אולי כל ההתעסקות הקטנונית הזאת של לחסוך כמה שקלים (דולארים?) פה ושם זה הרגל ישן של השכל שלך?

כתבת שאת מקבלת מזה סיפוק והנאה. העניין הוא , שככה השכל שלנו עובד, הוא בונה משוואות שבהם האדם יכול לספר לעצמו 'אני הרווחתי, אני חסכתי, אני ניצחתי, אני הכי יפה ואני הכי חזק' ומזה הוא שואב את הסיפוק וההנאה שלו. זה יכול לבוא גם על ידי משוואות שליליות למשל 'אתה לא לומד מספיק, אין לך מספיק יכולות וכישורים, אין לך מספיק ידע'.

בגלל זה ניתן לראות היום הרבה אנשים שהם self improvement junkies.

בני אדם מבוגרים לרוב כמעט תמיד מונחים על ידי השכל, לכן העולם שלנו הוא עולם תחרותי, שאפתני. לא שיש לי משהו נגד השכל, כן? הוא חלק חשוב וחיוני.

למשל על עצמי אני יודע שבימים שאני מרגיש מסופק ואנרגטי אני יכול לרוץ ולשיר ולרקוד ברחובות ולא כזה מעניין אותי מי יראה אותי ואיך יסתכלו עליי ולא משנה אם יחשבו שאני דביל או אם תסתכל עליי בחורה יפה או איזה ערס.

ובימים אחרים כשאני משוטט ברחובות אני מרגיש שיש בי מעיין hankering כזה במוח , שאני רוצה שיסתכלו עליי, שישימו אליי לב, שיכירו בי. למשל אם מישהו יגיד לי שלום או אם המוכרת בחנות תחייך אליי אז אני אשמח בזה.

מצד שני אמרת שאת עושה מה שאת רוצה ואת לא מוותרת על זה , אז לא יודע, אולי אני סתם מקשקש.

לדעתי כל עד אדם עושה מה שהוא רוצה במסגרת היכולות שלו, זה אחלה. נגיד מישהו רוצה לטוס לחו"ל, הוא לא יתחיל עכשיו לחפש כרטיס טיסה 20 דולאר יותר או פחות, הוא צריך לטוס, וזה הכל.

כשאני מודאג ומוטרד לגבי פרנסה ועניינים כספיים אני תמיד אומר לעצמי שכנראה שלא אמות מרעב, ואם אמות, אז מה בכך? הלא ממילא צריכים למות.

 

[הנודדת]

אם הייתי מתלבטת כמוך , כן הייתי שולחת לה מתנה קטנה *חד פעמית*. (יכול להיות גם שוקולד טוב בפחות מ20 דולר או משהו שהיא אוהבת במיוחד ) , ולא הייתי נותנת לעלות להרתיע אותי.
ניהלתן קשר של long distance?

חשבתי לעשות את זה, אבל הפסיכולוגית שלי אמרה לי לעשות רק דברים שאני מוכנה להתמיד בהם (כלומר לשלוח פרחים רק אם כשאני חושבת על כמה זה יעלה לי לשלוח פרחים כל שבוע במשך שנה, אני בסדר עם הרעיון) ואני חוששת שיהיה לי קשה להתמיד במתנות במיוחד כשהכיוון לא ברור (אחרי כל ההודעות שכתבתי פה אני מרגישה שאולי זה באמת לא רעיון טוב לנסות שוב)
זה לא היה קשר long distance- הכרנו בארה"ב וטיילנו ביחד בעולם. אם היינו נשארות ביחד הייתי עוברת לארה"ב.

אצלי ראיתי הרבה פעמים שכשחסכתי על מתנה למישהו, זה אח"כ הפריע לי מאוד. בסופו של דבר למדתי שעדיף לי לבזבז יותר כסף, ולא להתחרט אח"כ שהתקמצנתי. זה אף פעם לא יצא הפרש כזה שגרם לי אח"כ לבעיה כלכלית.
אבל אם מדובר בדברים לעצמי, בד"כ כן שמחתי אח"כ אם הצלחתי לחסוך.

בדיוק אותו הדבר בשבילי. מנסה גם לנצל את המומנטום, כשאני רואה משהו שישמח מישהו אחר, ולקנות את זה לפני שאני אתחרט.

מה אם היה קיים עולם היפותטי בו שתיכן הייתן יכולות להיות צודקות?. בו-זמנית. ובאותו מרחב.
מרחב שבו את יכולה בכיף שלך , ויש לך לגיטימציה ממנה, לספור את הסנטים לבקבוק מים שלך. והיא יכולה בכיף שלה ,ויש לה לגיטימציה ממך להזמין לה ארוחה מיותרת ב 40 דולר.

זה היה ה6 דולר שלי (לבקבוק מים קטן), ובמערכת יחסים חולקים הרבה ומזמינים אחת את השניה, ואם לה זה לא טריגר להוציא הרבה כסף על דברים לי זה כן, אז זה לא פשוט. ניסיתי להגיע למערכת יחסים שבה אנחנו לא עושות דברים שעולים כסף ביחד אבל זה היה חסר לה(הסברתי יותר בהודעה הקודמת).

ובתור שלה - היא תספר על מה הוביל אותה להתנהגות שלה. ופתאום תרגישי שאת רוצה ממש להבין את הזווית שלה, גם אם לא להסכים, כמו שהיא נתנה לך תחושה שהיא רוצה להבין את הזווית שלך. ויחד עם הלהבין אותה, את והיא מרגישות מספיק בנוח לאפשר לך את האני מאמין שלך.

שתינו מבינות אחת את השניה טוב, אני חושבת שיש משהו מאוד יפה בדרך שבה היא חייה את החיים שלה, לקחת מהבנקים ולתת לעניים (היא השאירה טיפים ענקיים כל הזמן, חייכה והיתה נחמדה לכל האנשים שנקרו בדרכה, יש סיבות טובות למה השתדלתי כ"כ לגרום למערכת יחסים לא להכשל). פשוט קשה לי עם זה, גדלתי בישראל, הפחד להיות "פראייר" עמוק מאוד אצלי, ויחד עם החסכנות קשה לי לפזר כסף בצורה שהיא צריכה כדי להרגיש טוב.

ותודה שאת משתפת כאן בשרשור. יש הרבה מה ללמוד ממך.

תודה לך על התגובה והמילים היפות!

זה שלה. זה החיים שלה. המעשים שלה. זה היא והארנק שלה וזה עניין שלה, וזה שזה מטרגר אותך זאת הבעייה.

סליחה, לא הייתי ברורה. זה לא הארנק שלה, הדברים שהזכרתי זה דברים שאני שילמתי עליהם. והיא ציפתה שאני אזמין אותה לדברים שהיא אוהבת. אם היא היתה מוכנה שכל אחת תשלם על מה שהיא רוצה וצריכה, לא היתה לי בעיה עם זה והיינו נשארות ביחד לעד.

 

[יונתן 777]

הי הדבר הראשון שקופץ לי זה הפער בין ‏׳החסכנות׳ הכלכלית לפזרנות ׳הרגשית׳ - גדלת בארץ, עשית את הכסף שלך באירופה, הבית שלך בצפון אמריקה, אבל את נמצאת במקסיקו, הגעת לשם מהדו.
אצלי החיסכון בא ממקום של פשטות...
בברכת שלום ומנוחה לנשמה

 

[הנודדת]

וואו, ממש מזכיר לי את עצמי. אני תמיד אומר "להוציא כסף כולם יכולים, אין בזה הישג" ותמיד כשהגעתי ליעד כלכלי והיו לי ממנו עודפים העלתי מיד את היעד כדי להרגיש ש"יש לאן לשאוף". אני מצאתי זוגיות אוהבת בת 15 שנה כבר שדווקא חוסכת ומייעלת הוצאות. אשמח אם תספרי עוד על עצמך, חיה בארץ ומטיילת בחול? עבודה קבועה? בעלת דירה/ איך מורכב התיק שלך וכו.

איזה כיף לשמוע, אני מקווה שזה יקרה גם לי, העולם גדול ואיפשהו יש מישהי דומה לי. אני מעודדת את עצמי בזה שהכרתי אחוז קטן מאוד מאוכלוסיית העולם, ושאם אכיר יותר ההסתברות שאכיר מישהי דומה לי גבוהה.
עזבתי את ישראל לפני 16 שנים וחזרתי לפני שנתיים כתושב חוזר. אני נודדת בעולם ובין לבין נחה בארץ ומעבירה זמן עם משפחה וחברים. אני בפרישה מוקדמת, יש לי נדל"ן בחו"ל שמספק לי הכנסה חודשית קבועה (שהיא לבד כפליים מההוצאות שלי) ותיק השקעות מבולגן ולא יעיל שאני מקווה לתקן אחרי שאקרא ואלמד מספיק כדי לקבל ביטחון.

מעבר ל5 יורו, בדוגמא שלך הרווחנו את הספורט היומי, האנדורפינים, שמענו מוסיקה בדרך, הוצאנו אנרגיה וגם קנינו בהנחה. מושלם.

בדיוק! אם יש לי זמן אני אהנה מהנסיעה באופניים, אעצור פעמיים בדרך בפארק, אשב על הדשא, אסתכל על השמיים, וארגיש שגם חסכתי, גם נהניתי מהדרך, וגם שמרתי על הכושר.

את שוב ושוב חוזרת למה ש"נכון" ו- "לא נכון".
יש מה שנכון בשבילך. יש דברים שנכונים לאנשים אחרים.
לי לקח הרבה מאד זמן וכמעט עלה לי בפירוק של זוגיות מאד מאד תומכת כדי להבין את זה.

הבעיה היא שהיא ציפתה שאני אעשה מה שנכון לה, וזה איפה שכאב לי.

 

[הנודדת]

אבל משתמע שאת אוהבת בנות זוג מפונקות אז השאלה היא אם מתחת לפני השטח את מחפשת מישהי שאת יכולה להפוך אותה ממפונקת לסולידית (סוג של "גברתי הנאוה").

צודקת בחלק הראשון, אם אני יכולה לבחור צד אני מעדיפה להיות המפנקת מהמפונקת. שפת האהבה שלי היא שירות: בבוקר קמתי רבע שעה לפני הבת זוג שלי, הכנתי לה את התה שלה בצורה שהיא אוהבת והבאתי למיטה, הערתי אותה בליטופים ולא עם שעון מעורר, ובזמן שהיא קראה חדשות בטלפון הכנתי לה את ארוחת הבוקר. כל אלה היו דברים שהיו לי מאוד נוחים ונעימים (גם כי שמחתי לראות אותה נהנית, וגם כי ידעתי שאני חוסכת לה כסף). הסעתי אותה לעבודה כדי שתוכל להתאפר במהלך הנסיעה ולא תבזבז זמן, כשהיתה בעבודה עשיתי כל מיני דברים כדי לחסוך לה כסף (למכור דברים שרצתה לזרוק לפח כי אין לה זמן להתעסק בזה, להזמין דברים שהיתה צריכה ולהשוות מחירים לפני), בסוף היום אספתי אותה מהעבודה ולקחתי אוכל(חינמי) מהעבודה שלה כדי להגיש לה ארוחת ערב בבית (היו לה מסעדות נפלאות בקמפוס) עשיתי לה מסאג' כפות רגליים כל ערב כשהיא ישבה על הספה ועבדה מהלפטופ.
שפת האהבה שלה היתה מתנות, וזה משהו שהיה לי קשה איתו, היא רצתה שאביא לה פרחים הביתה (אף פעם לא קניתי פרחים לפני, הייתי מביאה עציץ במחשבה שזה משהו שאפשר לשמר אבל פרחים הרגישו לי בזבוז, כשהבאתי לה עציץ היא אמרה שזו מתנה שהיא צריכה לעבוד בשביל לשמר אותה) ואקח אותה לדייטים במסעדות וספא. וככה כשאני הרגשתי שאני עושה הרבה בשבילה וקיוויתי שזה יספיק כדי לא להצריך אותי להוציא כסף, היא הרגישה שהצרכים הבסיסיים שלה במערכת יחסים לא נפגשים.
לגבי החלק השני, אני רוצה להפוך את כל האנשים בחיים שלי(וכל האנשים בעולם) ליעילים יותר כלכלית, אני מרגישה שהכל בנוי כדי להוציא מהם כמה שיותר כסף ואני רוצה לעזור להם לעשות את זה פחות, אבל אני מנסה לעשות את זה לא במחיר של ויתור על פינוקים. למשל, אני מראה לחברים שלי איך לקבל טיסות במחלקת עסקים במחיר מוזל, ושמחה שהם חוסכים כסף דרך זה (גם אם בשבילי זה מיותר, אני מקבלת את זה שלהם זה לא). זה קשה יותר עם פרטנריות כי בגלל שאנחנו הרבה זמן אחת עם השניה, קשה לי עם פינוקים שהם לא "שווים" לדעתי... כשיצאתי לדייט הראשון עם האקסית, הצעתי לה להצטרף אליי לשייט בקריביים בשבוע אחרי (שילמתי על קבינה מלאה במבצע של 2 במחיר של 1), היא הסכימה, אבל אז בלי להגיד לי שילמה 700 דולר(יותר ממחיר השייט) על שדרוג שולי ביותר (הוסיפה מרפסת לחדר). במקום לשמוח (שככה היתה מגיבה מישהי ששפת האהבה שלה היא מתנות) זה ממש הלחיץ אותי.

שאלה נוספת היא מהי זוגיות בשבילך. בדרך כלל לזוגיות יש קונוטציה הפוכה מהניק שלך - התמסרות לאדם אחד, יכולת הכלה, לא לזוז הלאה כשקשה אלא למצוא פתרונות ואיזונים.

אני מחפשת בת זוג שתרצה לנדוד איתי, שתי פרטנריות נדדו איתי וזה היה נפלא. אני יכולה להשאר במקום אחד תקופה ארוכה אבל זו תהיה התפשרות מבחינתי(שאני מוכנה לעשות בשביל מערכת יחסים) וכנראה לא יחזיק לעד.