מסגפנות לנהנתנות ואולי לא?

[הנודדת]

למי שיש פתאום עוד 10\20\50\100 (בחרו מספר) מיליון שקל בבנק מחר, לא חושב שהוא ימשיך באותו אורך חיים.

לצערי לא תקף לגבי, יש לי הרבה יותר מכמה שאני צריכה בשביל פרישה מוקדמת ועדיין אני לא נהנית מלהוציא כסף. אני ממשיכה לקבל עוד כסף (שבו כאמור אין לי צורך) וזה עדיין לא גורם לי להוציא אותו.

לפי התיאור שלך, המשמעות היחידה שיש לכסף עבורך היא בתור משהו שיש לאגור ממנו. התרגלת לאורך החיים הזה וכל סטייה ממנו גורמת לך סבל.

לא מסכימה, אני בת 35 ובפנסיה מוקדמת, אם כל מה שעניין אותי היה לאגור כסף, הייתי עכשיו בסיליקון וואלי מרוויחה המון, במקום זה אני בחוף הים במקסיקו. התנהגות כלכלית שגויה גורמת לי לסבל, וזה שונה. מבחינתי החופש לא לעבוד ולטייל בעולם, גם במחיר של להוציא כסף ולא להרוויח, היא לא התנהגות כלכלית שגויה.

לחסכון אצלך אין את אותה מטרה שיש לרוב הקהל ולכן לעולם לא תשיגי את ה"מטרה" שלך.

מה המטרה שלי?

אני לא יודעת מה להגיד חוץ משממש נהניתי לקרוא את מה שכתבת, ושאת הרבה יותר מבסדר גמור בעיניי.
למצוא אנשים שיתאימו לנו זה לא קל כי זה לא בשליטתנו.
מאחלת לך למצוא בקרוב בן אדם שיוכל ליהנות איתך מאותם דברים שאת מעריכה.

תודה רבה!

כשעבדתי ברפת בחליבת פרות ב 20 ש"ח לשעה (או 25 אם זה באמצע הלילה) הרעיון של אכילה במסעדה ב-80 ש"ח נראה לי מזעזע. עדיף לבשל לעצמי ולחסוך עוד חליבה מגעילה.
היום, כאשר אני עובד בהייטק ושכר הנטו הוא הרבה מעל ל 80 ש"ח לשעה והעבודה הרבה יותר נחמדה, אכילה במסעדה יכולה להיות בילוי נחמד מדי פעם.

האם את לא עברת שינוי דומה?

בדיוק להיפך, כשקיבלתי את העבודה הטובה הראשונה שלי, הוצאתי הרבה כסף (עם משכורת שהיא חמישית מהשכר עכשיו אבל פי 4 מכמה שהרווחתי לפני). מעולם לא היה לי הרבה כסף מיותר ולכן כשפתאום היה לי הרבה, קניתי הרבה והוצאתי הרבה, עבר לי די מהר. ככל שעברו השנים הוצאתי פחות ופחות, הרעיון שאני יכולה להוציא פחות ולקבל משהו שווה ברמתו או אולי אפילו יותר טוב, ריגשה אותי מאוד. נוחות שבהתחלה נהניתי ממנה (מוניות במדינת עולם שלישי) כבר לא מרגשת אותי ולקחת תחבורה ציבורית מקומית יותר כיף לי.
אני תמיד אוכלת "בחוץ", לפעמים גם במסעדות יקרות, אבל זה תמיד צריך להיות good value, כלומר, מסעדה יקרה במדינת עולם שלישי שבה אני משתמשת בהנחה של 50% (eatigo באסיה אם רלוונטי למישהו), פלאפל ב10 שקל בארץ, street food עם תור במדינות עולם שלישי. אני אף פעם לא מבשלת לעצמי כי אני לא נהנית מזה ומעדיפה לתת כסף למי שאוהב ונהנה מלבשל.

 

[איש ירח]

תמיד הרגשתי שאני צודקת והן טועות.

@הנודדת, כל אדם וכל זוגיות שתפגשי ולא משנה אם זה גבר או אישה, יהיו שונים ממך. מטבע הדברים, יהיו נקודות מבט שונות וכל אחד ירגיש שהוא "צודק". ברוב המקרים, יהיה אמת והגיון בגישה של שני הצדדים ולא עניין דיכוטומי של אמת או שקר. אם תאפשרי לעצמך לראות גם את ההיגיון של הצד השני, יכול להיות שתגיעי למסקנה שגם אם הדברים לא מתאימים לך, זה מתאים לפרטנר ואת יכולה לאפשר לעצמך להשלים עם זה בלי שיפוטיות. זה יאפשר לך להיות קצת יותר "בצד" של הפרטנרית, בצד האנושי, הנפשי ולקיים זוגיות יציבה ומספקת.
גם אני באתי מאזור מאד "חסכני" הרבה יותר מאשר הפרטנר שגם הוא חסכן ובמהלך הזמן למדתי לעשות את האיזון בין הכסף ובין הזוגיות וגם, שכסף הרבה פעמים מבטא או מעצים בעיות שיש בעצמי או בזוגיות ממילא.

 

[הנודדת]

אולי אני טועה והחיים שלי באמת יהיו טובים יותר אם "אשתחרר"? בהחלט, אבל הסיכוי שזה יקרה הוא קלוש.
אני חסכן קיצוני (אבל לא כמוך כנראה, לעולם לא אגע בשאריות של מישהו אחר, בטח לא בתקופת הקורונה...), ועברתי כמה דברים רעים בחיים (כולל מוות במשפחה) ולתקופה קצרה היה נראה שהגישה שלי לכסף תשתנה, אבל בסוף חזרתי לסורי, אז אני מאשש לך את מה שחשבת, לא רואה איך תוכלי להשתנות (אבל אולי תמשיכי לברר את הכיוון של הפסיכולוגיה).
קראתי גם כמה ספרים הקשורים לפסיכולוגיה פיננסית (תבדקי לדוגמה mind over money), ובהם גם מדברים לאנשים כמונו וזה לא עזר לי.

תודה רבה! ניסיתי לעשות משהו דומה מלאכותית, כשהמשבר התחיל אמרתי לעצמי שתיכף הכסף שלי לא יהיה שווה כלום אז כדאי לי עכשיו להוציא הרבה ממנו אבל ההנאה מהחוויה שכסף קונה לי קטנה מהסבל של להוציא כסף על משהו שמרגיש לי מיותר. אז זה לא עבד.
איך זה עובד לך עם מערכות יחסים? (אם זה בסדר לשאול)

אלהורות - האם את אלהורית

אלהורית, כשהייתי צעירה סיפרו לי על שעון ביולוגי שאמור להתחיל להציק לי בגיל 28, לא רק שזה לא קרה אבל ככל שהשנים עברו הערכתי יותר ויותר את החופש שלי ואני לא מתחרטת על הכיוון שלקחתי. לשמחתי יש הרבה אלהוריות אחרות כך שזו לא היתה בעיה.

גם אני על הספקטרום של חסכן אבל לפעמים אני מחפש יותר quality ופחות value.
יש איזה טריק שאני משתמש בו הרבה כשאני לא בטוח אם שווה או לא שווה להוציא כסף על הוצאות לא חיוניות כמו שתיה במסעדה.

אם עלות השתיה במסעדה היא זניחה ביחס להכנסה שלך ואין שום סיכוי שבסיכום החודשי את תתאכזבי שאין לך עוד כמה שקלים כיוון שקנית שתיה, ואת באמת רוצה לשתות משהו טעים כמו ששותים החברים שיושבים יחד איתך, ולא בא לך להיראות שונה, תקני שתיה. זו הוצאה חיובית.

אם את יושבת בפאב עם חברים ויש לך אופציה להזמין קוקטייל ב 50 שקל או בירה ב 32, תזמיני בירה. זו שתיה מקובלת וההפרש לרוב לא שווה, וגם לא יעורך חברתית, אלא אם את ממש רוצה את הקוקטייל.

value כולל בתוכו quality לדעתי. בדוגמא שנתת אני תמיד אעדיף קוקטייל (הזמן שהושקע בהכנת המשקה שלי, המצרכים שהשתמשו בהם והpresentation של המשקה עושה אותו למשתלם יותר). עם זאת, אני בד"כ לא שותה אלכוהול (גם בlounge בשדה תעופה שבו אני יכולה להזמין קוקטייל בחינם ובוחרת לא להזמין) ובד"כ מעדיפה לשתות מים (או מיץ פירות סחוט, מי קוקוס, דברים שבד"כ לא מציעים בבארים). כשאני צריכה לשלם על מים, ויש אלטרנטיבה אחרת (למשל מיץ סחוט), אעדיף את האלטרנטיבה בידיעה שהvalue של מיץ סחוט עובר את המחיר בהשוואה למים.

אם הלכת לאכול כנאפה וכשאוכלים כנאפה מקובל וגם רצוי לשתות מים,, ואפילו מי ברז, הרווחת

הכי כיף! וגם מקומות שלא צריך להשאיר בהם טיפים, street food vendors וכאלה.

בכל מקרה, ההתעסקות בשקלים ספורים היא התעסקות לא משתלמת מבחינת זמן. יותר טוב עבורך להתעסק בהוצאות וההכנסות הגדולות. אני בטוח שאת יודעת זאת.

ההתעסקות בשקלים ספורים נעימה לי כי היא בטוחה. אם אשלם 10 שקלים במקום 20 שקלים על משהו שהערך שלו זהה, אקבל תחושת סיפוק מיידית והנאה מהפעולה, כזאת שמשתלמת למרות ש"בזבזתי" זמן (שכרגע אין לו ערך כספי לעומת הנאה). להתעסק בהכנסות גדולות לא גורם לי לסיפוק, אני לא נהנית מהעבודה שלי ומרגישה שאני עושה משהו שלא נעים לי בשביל משהו שאין לי צורך בו (כסף, שיש לי מספיק ממנו). התעסקות בתיק ההשקעות לא נעים לי, אני נמנעת מזה כבר הרבה שנים בידיעה שאני מפסידה הרבה כסף, אבל החשש לעשות טעויות והמורכבות של הנושא (כלכלה, שוק ההון) מקשה עליי.
ומאחר ואני במצב בחיים שבו אני יכולה לעשות מה שאני רוצה ומה שעושה לי טוב, אני בוחרת ללכת 500 מטר כדי לחסוך כמה סנטים, ולא לשבת שעות ולקרוא חומר יבש ומשעמם שאני לא מבינה, כדי להרוויח אלפים.

רק תותרי על זה מידי פעם בסיטואציות חברתיות, כי מחיר החיסכון יכול להיות כבד.

לחברים שלי לא מפריע, זה חלק מה"חבילה" שהם קיבלו כשהכניסו אותי לחיים שלהם, אני עוזרת להם לחסוך כסף ולהוריד הרבה מההוצאות שלהם, והם מקבלים את זה שאני "לא צמאה" כשיושבים במקום שבו כל התפריט נראה לי bad value. אם לחברים שלי יפריע, הם כבר לא יהיו חברים שלי. זו בעיה גדולה יותר במערכות יחסים.

 

[kemohas726]

איך זה עובד לך עם מערכות יחסים? (אם זה בסדר לשאול)

נשוי (לאשה), וזה לא פשוט בכלל בכלל. אם יש דרך ליצור קשר בפרטי (לא ראיתי איך), את יכולה לפנות אלי ואני מניח שיהיה לנו על מה לדבר.

 

[הנודדת]

אצא פה בהצהרה הכללתית מזעזעת, אבל מתחשק לי:
מישהיא (או מישהו) שהחברה והסביבה מצפים ממנו לא להתנהל בטבעיות המתאימה לו וכנראה סבל מדעות קדומות (להט"ב...) כנראה יהיה פתוח יותר לקבל דעות שונות ומגוונות של אחרים לגבי בחירות חייהם

מסכימה עם זה לגבי הרבה דברים, ומרגישה בכללי שהסובבים אותי פתוחים מאוד לסגנון החיים השונה שלי (התנהגות כלכלית היא לא החלק היחיד), אבל גם מרגישה שהתנהגות כלכלית נבונה זה משהו לא מאוד נפוץ, כל הדימויים החיוביים שמקיפים אותנו הם צורת חיים בזבזנית. הדוגמא הכי טובה שלי לזה היא כמה שהמושג "קמצן" (או אפילו "חסכן") שלילי לעומת המושג "בזבזן".
אם נחשוב על זה, אנשים קמצנים זה אנשים שהרבה יותר משתלם לי להחזיק בחיים שלי (בהנחה שזה קמצנות/חסכנות בכסף ולא באהבה, קשב או זמן), ובעיקר כפרטנרים. אבל גם כחברים... מאז המשבר הפיד שלי בפייסבוק מלא בזעקות כאב של חברים שלי שמבקשים תרומות כי אין להם כסף, חלקם אנשים שאני מכירה את המצב הכלכלי שלהם, ויודעת שיכלו בקלות לחסוך כסף ובחרו בסגנון חיים בזבזני. כחברה, יכול להיות שאם יפנו אליי אישית אסכים לתת להם כסף, הסיכון הזה קיים פחות עם קמצנים.

בהצלחה במסע ותעצרי מדי פעם לנשום ולחייך

תודה רבה! עוצרת לנשום ולחייך כל הזמן ומאוד נהנית מהחיים. (ומההשתתפות בפורום עכשיו)

מה לגבי תרומות? את יכולה לתרום לארגונים או למשפחות נזקקות, למשל.

קשה לי עם תרומות כי אני לא סומכת על ההתנהגות הכלכלית של מקבל התרומה להיות נכונה. קל לי יותר להשקיע זמן ואנרגיות בללמד אותם להשתפר ובידיעה שמה שאלמד אותם יהיה שווה להם הרבה יותר בעתיד. כשרציתי להתנדב בארגון שנותן תרומות מזון למקומיים שנפגעו מהמשבר, חברה אמרה לי שעדיף לי לתת להם תרומה כספית - שהם צריכים את זה יותר, לא הסכמתי איתה והתנדבתי במקום ואני מרגישה שהערך שאני נותנת בהתנדבות שלי(הנהלת חשבונות ופתרונות תוכנה), גדול בהרבה . לדוגמא, אם הם השתמשו בפייפל לקבלת תרומות ושילמו 5% מכלל התרומות לפייפל, ואני מציעה להם פתרון שיחסוך את העלות הזאת, אחסוך להם הרבה יותר מהתרומה שהייתי נותנת.
אני עובדת עכשיו על תכנית עסקית לרעיון שלי, רעיון שלא יכניס לי הרבה כסף אבל יעשה טוב להרבה אנשים. הכסף שזמין לי להשקעה, עושה את זה אפשרי לגרום לזה להתגשם... כך שאני מרגישה שגם אם כרגע אין לי צורך בכסף שאגרתי, יהיו לו שימושים טובים יותר בעתיד. שימושים טובים יותר מההנאה של לישון במלון 5 כוכבים או לטוס במחלקת עסקים כרגע.

 

[wake_up]

ההתנהגות הכלכלית

יש את ''פעמונים'', את יכולה לתרום להם וזה יעזור להם לעזור למשפחות במצוקה, ואם את בארץ-גם להתנדב אצלם.

 

[הנודדת]

@הנודדת, כל אדם וכל זוגיות שתפגשי ולא משנה אם זה גבר או אישה, יהיו שונים ממך. מטבע הדברים, יהיו נקודות מבט שונות וכל אחד ירגיש שהוא "צודק". ברוב המקרים, יהיה אמת והגיון בגישה של שני הצדדים ולא עניין דיכוטומי של אמת או שקר. אם תאפשרי לעצמך לראות גם את ההיגיון של הצד השני, יכול להיות שתגיעי למסקנה שגם אם הדברים לא מתאימים לך, זה מתאים לפרטנר ואת יכולה לאפשר לעצמך להשלים עם זה בלי שיפוטיות. זה יאפשר לך להיות קצת יותר "בצד" של הפרטנרית, בצד האנושי, הנפשי ולקיים זוגיות יציבה ומספקת.
גם אני באתי מאזור מאד "חסכני" הרבה יותר מאשר הפרטנר שגם הוא חסכן ובמהלך הזמן למדתי לעשות את האיזון בין הכסף ובין הזוגיות וגם, שכסף הרבה פעמים מבטא או מעצים בעיות שיש בעצמי או בזוגיות ממילא.

תודה רבה! אהבתי מאוד מה שכתבת!

אם הבנתי נכון את ההודעות הקודמות שלך, המטרה בחיסכון הוא לא כדי להקדים איזו שהיא סיכון או זמנים קשים אלא לצורך אחר (מה באמת??)

החסכון הוא כדי להבטיח לעצמי חיים מלאים בחוויות שאני רוצה בלי להזדקק לעזרה מאף אחד. היעד הראשון שלי היה פנסיה מוקדמת. אח"כ אובחנתי עם מחלה כרונית ורציתי להבטיח לעצמי שבמידה ואזדקק לעזרה 24 שעות ביממה, אוכל לשלם עליה בעצמי בלי להזדקק לעזרה מהמדינה, מהביטוח או מהמשפחה או מהחברים.
אין לי צורך אחר, ואני מאמינה שבעתיד אמשיך לעשות דברים שיביאו אותי ללהרוויח כסף נוסף כך שאין לי באמת צורך בחסכון כזה, לא נהניתי מהעבודה שלי אבל אני נהנית מעשייה ואמשיך בה.

ועוד שאלה. מה יקרה אם תהיה לך אופציה לחיות חיים נוחים יותר, בלי שתידרשי לשלם על זה. גם תלכי על אורח החיים הפשוט יותר?

החיים שלי כבר נוחים מאוד, אני מטיילת בעולם, שוחה בבריכה כל יום, רואה את השקיעה על חוף הים כל ערב(לא פספסתי שקיעה כבר הרבה זמן, כמה מאוכלוסיית העולם יכולה להגיד את אותו הדבר?), אוכלת הרבה אוכל טעים ומכירה אנשים מעניינים. ההפרש בנוחות בין האיירביאנבי שבו אני שוהה כרגע (בפחות מ10 דולר ללילה) לריזורט 5 כוכבים(ב200 דולר ללילה), זניח לטעמי. כשאני נמצאת במקומות יקרים, ההפרש בין 40 דולר ללילה באכסניה ל200 דולר ללילה במלון בינוני, לא מרגישים לי כמו good value כשאני יודעת מה הכסף הזה ישיג לי במקומות זולים, ולכן לישון באכסניה מרגיש לי נכון (וגם כיף להכיר אנשים חדשים ולהתנסות בדברים שונים)
במדינות עולם שלישי, אכלתי במסעדות היקרות ביותר ובמקומות הפשוטים ביותר, ואני יכולה להגיד שמבחינת הטעם והאיכות, מקומות זולים יכולים הרבה פעמים להיות טובים יותר. במקומות יקרים, אני לא רואה סיבה להוציא כסף שאולי יתן לי חוויה טובה (שעדיין לא תהיה good value) ואולי יתן לי חוויה מאכזבת(ואז הבזבוז ממש יכאיב לי), ולכן שם אני תמיד מתעדפת את האפשרות הזולה.
ובחזרה לשאלה שלך, אם היה אפשרי לחיות חיים נוחים יותר בלי לשלם על זה - אולי הייתי בוחרת אותם, אבל הייתי שואלת את עצמי הרבה שאלות בדרך:
- כמה מהמקומות שאני שוהה בהם אני באמת מרגישה וחווה כשאני בריזורט 5 כוכבים? כשהייתי בהודו עם הבת זוג שלי, היא לא ראתה כלום חוץ ממלונות יוקרה ומסעדות יוקרה, החוויה הכי מקומית שלה היתה לנסוע בריקשה של המלון לקניון הקרוב כדי לקנות בחנויות מעצבים. למי מכם שהיה בהודו, כמה מהודו היא באמת חוותה?
- למי הולך הכסף? (גם אם זה לא הכסף שלי). למשקיעים עשירים שאין להם באמת צורך בכסף, או למשפחה מקומית?
- מי האנשים שאני מקיפה את עצמי בהם בשהייה במלונות יוקרה, נסיעה במונית לכל מקום וכו'?

עניתי על השאלה?

 

[הנודדת]

נשוי (לאשה), וזה לא פשוט בכלל בכלל. אם יש דרך ליצור קשר בפרטי (לא ראיתי איך), את יכולה לפנות אלי ואני מניח שיהיה לנו על מה לדבר.

ממה שהבנתי אנחנו צריכים לפחות 40 הודעות בפורום כדי לכתוב הודעות פרטיות, כלומר שנינו עדיין לא יכולים

יש את ''פעמונים'', את יכולה לתרום להם וזה יעזור להם לעזור למשפחות במצוקה, ואם את בארץ-גם להתנדב אצלם.

תודה! אוהבת את פעמונים וחולמת להתנדב אצלם, מחכה לשהייה ארוכה יותר בישראל כדי לעשות את זה.

 

[בת העמק]

למי מכם שהיה בהודו, כמה מהודו היא באמת חוותה?

שאלה טריקית, אפילו ההודים עצמם לא חווים הרבה מהודו.
אני מאד מזדהה איתך עם הבחירות ללכת על מקומות שבהם יש אפשרות לפגוש אנשים ולשוחח איתם. זה מה שאנחנו עושים כחלק מהטיולים שלנו.
בהודו גרנו במשך חודש ומשהו באותו בית-סירה בקשמיר. נוצרו לנו יחסי חברות עם בעלי הבית וילדותיהם. עברו 30 שנה מאז ואנחנו עדיין זוכרים את השמות, הפרצופים והכתובת המדוייקת. אני לא מוכנה לשהות במלון בלי שום קשר לעלות שלו. תמיד נבחר בצימר או אכסניה משפחתית נקיים ופשוטים, לרוב נשהה באזור הכפרי ולא העירוני, נאכל במסעדות על אם הדרך ובחדר עצמו (מזמינים תמיד מקום עם מטבחון). קניונים, חנויות ומזכרות לא נמצאים במסלול הראיה שלנו.
*רציתי להתייחס גם לנושא הזוגיות מקודם אבל לא רוצה להגזים עם הפסיכולוגיה בגרוש. אולי מחר

 

[הנודדת]

שאלה טריקית, אפילו ההודים עצמם לא חווים הרבה מהודו.

קצת התבדחתי עם השאלה, כלומר, שאלה רטורית. ברור שמי שמבקרת את הודו וכל מה שהיא רואה זה בית מלון מפואר של רשת בינלאומית וקניון מערבי, לא ראתה כלום. קשה לי עם סגנון כזה של נסיעות. נפרדנו במהלך הנסיעה ולכן עברתי מהמלון שלה לחדר בסיסי ב4 דולר ללילה, והרגשתי הרבה יותר טוב שם (חוץ מהלב השבור כמובן)

בהודו גרנו במשך חודש ומשהו באותו בית-סירה בקשמיר. נוצרו לנו יחסי חברות עם בעלי הבית וילדותיהם. עברו 30 שנה מאז ואנחנו עדיין זוכרים את השמות, הפרצופים והכתובת המדוייקת.

נשמע מדהים ובדיוק מסוג החוויות שאני אוהבת ומעריכה, הרבה יותר מקניות או חופשות "מפנקות". מרגישה שאני אהיה הרבה יותר מאושרת אם אמשיך לטייל בעולם ולהתאהב באנשים ותרבויות, גם אם זה אומר שלא יהיו לי מצעים לבנים עם צפיפות חוטים גבוהה.

*רציתי להתייחס גם לנושא הזוגיות מקודם אבל לא רוצה להגזים עם הפסיכולוגיה בגרוש. אולי מחר

אני אשמח לשמוע, גרוש בשביל אחד יכול להיות מיליון דולר לאחר ושוב תודה על התגובות!

 

[Roi]

החיים שלי כבר נוחים מאוד, אני מטיילת בעולם, שוחה בבריכה כל יום, רואה את השקיעה על חוף הים כל ערב(לא פספסתי שקיעה כבר הרבה זמן, כמה מאוכלוסיית העולם יכולה להגיד את אותו הדבר?)

את על הכיפק, תמשיכי להנות מהחיים, אין שום בעיה באופן שבו את מתנהלת.
אני בטוח שתמצאי מישהי דומה לך מבחינת התנהלות כלכלית, זה עניין של זמן.
בהצלחה.

 

[שלי]

תודה רבה על התגובות! שמחתי מאוד לקבל אותן. נכתב הרבה אז אענה בהודעות נפרדות כדי להחזיק את אורך ההודעה קל לקריאה.



הסתפקות במועט. למרות שהשתמשתי בביטויים שנשמעים כאילו לא נוח לי עם ההתנהגות הכלכלית שלי. מאוד נוח לי עם ההתנהגות הכלכלית שלי. אני נהנית ממנה, אני חושבת שהיא נכונה ואני לא רואה בה בעיה. אין לי בעיה לקחת את הכסף איתי לקבר (אני לא אקח אותו לקבר, אני אתרום אותו לדברים שאני מאמינה בהם בחיי ובמותי) ואני מאמינה שעם הזמן אני אמצא דברים שבהם הכסף שחסכתי יכול לעשות הרבה טוב למישהו אחר... ובעולם שבו יש אנשים שמתים מרעב, ושצפוי לעבור משברים חמורים עוד במהלך חיי, אני חושבת שהתכונה של הסתפקות במעט וחסכון אגרסיבי בכסף עשויה להוכיח את עצמה כנכונה.

לגבי קמצנות - אני נדיבה מאוד בדברים אחרים שמרגישים לי יעילים- למשל הזמן שלי והידע שלי, ואני מציעה עזרה לכל מי שנקרה בדרכי שאני מרגישה שיש לי מה להציע שישפר את מצבו ביעילות. פגשתי מעט אנשים שעושים את זה ברמה כזאת, יותר קל להוציא כסף על דברים מלהשקיע אנרגיות. אני אשקיע שעות בלהכין וללמד אדם שלא קרוב אליי כדי למצוא עבודה/לעבור ראיון שאני מרגישה שיקדמו אותם משמעותית בחיים בעתיד, אבל אם יבקשו ממני סכום קטן של כסף (אפילו מאית מהשווי של הזמן שהשקעתי) אני ארגיש לא בנוח עם זה כי ארגיש שההתנהגות הכלכלית של האדם שלקח ממני שגויה.

לגבי סגפנות - אני קצת מתלבטת לגבי זה. לפעמים זה מרגיש כמו ענישה עצמית (כשאני בוחרת את האלטרנטיבה הזולה והיא מתבררת כלא נוחה/נעימה) אבל התהליך שעברתי לאחרונה גרם לי להבין שלפעמים גם כשמוציאים הרבה כסף, דברים לא מסתדרים והאלטרנטיבה שבחרתי לא נוחה/נעימה לי. אני חושבת שהמודל שאני עובדת לפיו - לנסות את האלטרנטיבה הזולה ובמידה ולא נעים לי ואני צריכה יותר, להחליף לאפשרות יקרה יותר - הוא מודל נכון להתנהגות כלכלית ועוזר לי גם להעריך את הנוחות כשאני מגיעה אליה.

אני אדם ביקורתי, וכשכולם סביבי אומרים לי כל הזמן כמה זה לא בריא איך שאני חיה, זה מחלחל. אני גם מרגישה שהעקרון של התנהגות כלכלית נכונה מושרש בי כ"כ עמוק שאני כבר לא רואה חלקים ממנו (למשל, אני אוהבת דברים שמובילים אותי לחסכון כלכלי, אבל האם אני באמת אוהבת אותם או הרגלתי את עצמי לאהוב אותם ובעצם דברים לא חסכניים יהיו לי נעימים יותר?).

לגבי הנקודה האחרונה:
אני עברתי שינוי רציני. לפני 2008 היינו עם שתי מכוניות, משכורת הייטק ולא חסכנו שקל.
היום חיים בדירה קטנה משמעותית, משכורות נמוכות יותר, עם אפס מכוניות וחסכון משמעותי.
ואני מגיעה ממשפחה שלהוציא כסף זה חלק חשוב בהוויה.
עזר לי להתחבר לאנשים שחושבים אחרת. הפוסטים של הסולידית, הבלוג המקסים של ה Frugalwoods, והקבוצת סולידים מרכז.
גם האספקט האקולוגי של להמנע מקניות בגדים עזר לי.
אני עדיין מאוד שונה מהסביבה המקורית שלי (משפחה וחברים) , אבל מכירה וירטואלית ולא וירטואלית מספיק אנשים דומים לי וגם יותר קיצוניים ממני. כך שאני מרגישה לגמרי ״נורמאלית״.
להיפך, עצוב לי לראות מסביבי אנשים שצורכים בלי לשים לב להשלכות של הצריכה שלהם.
עדיין יש בי יצר שקורא לי לבזבז, ואני מנסה לתעל אותו למקומות יעילים יותר. (להשתמש בתלושים של מתנה לחג למשל) או בקניה בחנויות קטנות שחשובות לי.

 

[שלי]

תודה רבה! ניסיתי לעשות משהו דומה מלאכותית, כשהמשבר התחיל אמרתי לעצמי שתיכף הכסף שלי לא יהיה שווה כלום אז כדאי לי עכשיו להוציא הרבה ממנו אבל ההנאה מהחוויה שכסף קונה לי קטנה מהסבל של להוציא כסף על משהו שמרגיש לי מיותר. אז זה לא עבד.
איך זה עובד לך עם מערכות יחסים? (אם זה בסדר לשאול)

אלהורית, כשהייתי צעירה סיפרו לי על שעון ביולוגי שאמור להתחיל להציק לי בגיל 28, לא רק שזה לא קרה אבל ככל שהשנים עברו הערכתי יותר ויותר את החופש שלי ואני לא מתחרטת על הכיוון שלקחתי. לשמחתי יש הרבה אלהוריות אחרות כך שזו לא היתה בעיה.


value כולל בתוכו quality לדעתי. בדוגמא שנתת אני תמיד אעדיף קוקטייל (הזמן שהושקע בהכנת המשקה שלי, המצרכים שהשתמשו בהם והpresentation של המשקה עושה אותו למשתלם יותר). עם זאת, אני בד"כ לא שותה אלכוהול (גם בlounge בשדה תעופה שבו אני יכולה להזמין קוקטייל בחינם ובוחרת לא להזמין) ובד"כ מעדיפה לשתות מים (או מיץ פירות סחוט, מי קוקוס, דברים שבד"כ לא מציעים בבארים). כשאני צריכה לשלם על מים, ויש אלטרנטיבה אחרת (למשל מיץ סחוט), אעדיף את האלטרנטיבה בידיעה שהvalue של מיץ סחוט עובר את המחיר בהשוואה למים.


הכי כיף! וגם מקומות שלא צריך להשאיר בהם טיפים, street food vendors וכאלה.


ההתעסקות בשקלים ספורים נעימה לי כי היא בטוחה. אם אשלם 10 שקלים במקום 20 שקלים על משהו שהערך שלו זהה, אקבל תחושת סיפוק מיידית והנאה מהפעולה, כזאת שמשתלמת למרות ש"בזבזתי" זמן (שכרגע אין לו ערך כספי לעומת הנאה). להתעסק בהכנסות גדולות לא גורם לי לסיפוק, אני לא נהנית מהעבודה שלי ומרגישה שאני עושה משהו שלא נעים לי בשביל משהו שאין לי צורך בו (כסף, שיש לי מספיק ממנו). התעסקות בתיק ההשקעות לא נעים לי, אני נמנעת מזה כבר הרבה שנים בידיעה שאני מפסידה הרבה כסף, אבל החשש לעשות טעויות והמורכבות של הנושא (כלכלה, שוק ההון) מקשה עליי.
ומאחר ואני במצב בחיים שבו אני יכולה לעשות מה שאני רוצה ומה שעושה לי טוב, אני בוחרת ללכת 500 מטר כדי לחסוך כמה סנטים, ולא לשבת שעות ולקרוא חומר יבש ומשעמם שאני לא מבינה, כדי להרוויח אלפים.


לחברים שלי לא מפריע, זה חלק מה"חבילה" שהם קיבלו כשהכניסו אותי לחיים שלהם, אני עוזרת להם לחסוך כסף ולהוריד הרבה מההוצאות שלהם, והם מקבלים את זה שאני "לא צמאה" כשיושבים במקום שבו כל התפריט נראה לי bad value. אם לחברים שלי יפריע, הם כבר לא יהיו חברים שלי. זו בעיה גדולה יותר במערכות יחסים.

אני סקרנית ומעניין אותי לדעת- רק אם נוח לך לספר-
במה את עובדת?
כמה שעות בשבוע את עובדת?
את מתכננת פרישה מלאה בעתיד?
לגבי בת הזוג שסיפרת עליה- זה נשמע כמו פערים מאוד מאוד קיצוניים. אני לא רואה איך הייתם יכולות להחזיק מעמד יחד.
הבנזוג גם הרים גבה או צחק עלי מדי פעם על דברים מסויימים, אבל ההבדלים ביננו בנושא כסף מעולם לא היו דרמטים, והצלחנו לעשות את השינוי יחד.
היום אנחנו די מסונכרנים בתפיסות שלנו לגבי חסכון והשקעות.

 

[ברלינית]

את נשמעת בחורה מדהימה ומיוחדת ושיתפת בכזו פתיחות .. זה מאד מרענן ומזמין לתגובה ...
נשמע שאת מאד מודעת ומוכשרת ובנית לך חיים שמתאימים לך בהמון מובנים אבל לא בכולם... וכמו שזה נראה את מוכנה לעבוד קשה בשביל לעשות שינוי שנחוץ לך.
כמו שאני רואה את זה ההחלטה הכי חשובה שאת צריכה לעשות היא האם
1. לעבוד קשה כדי לשנות את ההיבטים שאת סבורה שפוגעים ומקשים על חייך
2. לעבוד קשה כדי לקבל כפי שהם את ההיבטים שכרגע את סבורה שפוגעים ומקשים על חייך ..

אם את שואלת אותי - אם כבר לעבוד קשה אז ב עדיף... אבל זו באמת עבודה ..וטיפול טוב כגון זה שניסית בעבר יכול לסייע ...


ד.א. האסוציאציה שעלתה בי למקרא התגובות שלך הייתה דווקא מההקשר של אכילה רגשית .. יש אנשים שאוכל עבורם הוא רק אוכל - הם אוכלים כשהם רעבים ולא אוכלים כשהם לא רעבים ובערך זהו .. יש אנשים שאוכל עבורם הוא עולם ומלואו - אמצעי להבחין בין אנשים ,אמצעי להרגעת חרדה ,אמצעי להרגיש חיים , אמצעי להבעת רגשות אמצעי להפיג שיעמום ועוד ועוד... וניתן לעשות את האנלוגיה לכסף עבור כל אחד מאיתנו .

אני באופן אישי מרגישה שלשחרר, להרפות , ולקבל הוא כיוון יותר מפויס סלחני ומועיל ..
כסף לדעתי מתחיל להיות משהו מועיל כמפסיקים לחשוב עליו .. בחוויה שלי עצמאות כלכלית היא להצליח להגיע ל מצב בו כסף מפסיק להיות הדבר שמנהל אותנו.. ואנו מתפנים לעסוק בחיים עצמם .

 

[יבגני_ל]

@הנודדת מהודעת הפתיחה שלך קיבלתי רושם עליך כמי שמציגה בעיה בחייה שאותה היא רוצה לתקן או לפחות להתייעץ איך להתייחס אליה.
בהמשך נראה כאילו את בשלה לגמרי בכל הנושאים שהעלית והבעיה שהעלית אולי לא באמת בעיה. אולי רק הפרידה האחרונה עשתה לך כבדות ואת רוצה לשתף ולפרוק, ואולי מקווה שמישהו יציע משהו שלא חשבת עליו.
בת הזוג שתיארת באמת היתה ההפך ממך ברמת ההוצאות, אבל זה לא אומר שזה המצב הממוצע של בנות הזוג.

את בהחלט מיוחדת במספר מובנים, ולדעתי מיוחדת לטובה, ועם מודעות עצמית גבוהה.
לפעמים הבעיה בלהיות מיוחד זה הקושי למצוא פרטנר/ית מתאימים, אבל את ממשיכה לחפש, וזה מה שחשוב.
המשיכי לחיות ולחוות. את לא באמת צריכה לתקן משהו שיש בו קרייסיס. רק להתפתח, כמו כולם.
כמות התגובות האוהדות לא באות במקרה. תרשמי לעצמך

אגב, הייתי מנסה במקמך להתגבר על הסלידה מהשקעות, ולנסות להיכנס לזה קצת. לדעתי כן תאהבי, גם אם את לא חייבת.

 

[הנודדת]

אני בטוח שתמצאי מישהי דומה לך מבחינת התנהלות כלכלית, זה עניין של זמן.
בהצלחה.

תודה רבה! אמשיך לחפש

עם אפס מכוניות וחסכון משמעותי.

זה נפלא, אני שמחה לשמוע!

אבל מכירה וירטואלית ולא וירטואלית מספיק אנשים דומים לי וגם יותר קיצוניים ממני

איפה הכרת אותם? יש לי חברים בודדים שדומים לי אבל רובם בצד הבזבזני של הספקטרום.

במה את עובדת?
כמה שעות בשבוע את עובדת?
את מתכננת פרישה מלאה בעתיד?

עבדתי בהייטק ואני בפרישה מוקדמת, גם לפני הפרישה המוקדמת עבדתי "מהבית" (משרה מלאה), אז טיילתי בעולם כנוודת דיגיטלית ועבדתי ממקומות יפים וזולים. יכולה לקרוא יותר פה אם מעניין אותך: בואו לומר שלום!

לגבי בת הזוג שסיפרת עליה- זה נשמע כמו פערים מאוד מאוד קיצוניים. אני לא רואה איך הייתם יכולות להחזיק מעמד יחד.
הבנזוג גם הרים גבה או צחק עלי מדי פעם על דברים מסויימים, אבל ההבדלים ביננו בנושא כסף מעולם לא היו דרמטים, והצלחנו לעשות את השינוי יחד.
היום אנחנו די מסונכרנים בתפיסות שלנו לגבי חסכון והשקעות.

אני מרגישה פספוס ענק לגביה, אבל גם מקווה שאם אמשיך אכיר מישהי עם איכויות נפלאות כמוה, אבל התנהגות כלכלית אחרת.

את נשמעת בחורה מדהימה ומיוחדת ושיתפת בכזו פתיחות ..

תודה רבה!

אם את שואלת אותי - אם כבר לעבוד קשה אז ב עדיף... אבל זו באמת עבודה ..וטיפול טוב כגון זה שניסית בעבר יכול לסייע ...

תוכלי להסביר לגבי זה? איך שאני מבינה את זה, מספר 1, לשנות את ההיבטים שפוגעים ומקשים על חיי, יהיה קשה יותר. כי להרגיש "בנוח" עם משהו שמרגיש לי בזבוז ולא יעיל, זה יותר קשה מלקבל את זה שאני ככה. או שהבנתי את זה לא נכון? הטיפול עזר לי לקבל ולהבין שמה שיש לי זה כשרון ומשהו שאנשים אחרים היו שמחים לקבל, ולא משהו שאני צריכה להתבייש בו. אבל זה לא עוזר לחשוב שאני צודקת אם אני רוצה מערכת יחסים עם מישהי שרואה את זה הפוך וגם חושבת שהיא צודקת

ד.א. האסוציאציה שעלתה בי למקרא התגובות שלך הייתה דווקא מההקשר של אכילה רגשית .. יש אנשים שאוכל עבורם הוא רק אוכל - הם אוכלים כשהם רעבים ולא אוכלים כשהם לא רעבים ובערך זהו .. יש אנשים שאוכל עבורם הוא עולם ומלואו - אמצעי להבחין בין אנשים ,אמצעי להרגעת חרדה ,אמצעי להרגיש חיים , אמצעי להבעת רגשות אמצעי להפיג שיעמום ועוד ועוד... וניתן לעשות את האנלוגיה לכסף עבור כל אחד מאיתנו .

עוד אנלוגיה מעניינת שאני לא חושבת שהבנתי, אני מרגישה שאני שייכת לקבוצה הראשונה, לא אכפת לי כמה כסף יש לאנשים, אני לא משתמשת בכסף להרגעת חרדה או להרגיש חיה וכו'. אבל אני מעדיפה להשתמש בכמה שפחות כסף, כדי להחזיק את עצמי במצב שאני שמחה ונהנית מהחיים.

אני באופן אישי מרגישה שלשחרר, להרפות , ולקבל הוא כיוון יותר מפויס סלחני ומועיל ..
כסף לדעתי מתחיל להיות משהו מועיל כמפסיקים לחשוב עליו .. בחוויה שלי עצמאות כלכלית היא להצליח להגיע ל מצב בו כסף מפסיק להיות הדבר שמנהל אותנו.. ואנו מתפנים לעסוק בחיים עצמם .

אני מרגישה שלעבוד משרה מלאה כדי להחזיק רמת חיים גבוהה, זה לתת לכסף לנהל אותך. אני מרגישה שלקנות בקבוק מים קטן ב6 דולר, זה לתת לכסף לנהל אותך(כי צריך לעבוד הרבה כדי להצדיק מחיר כזה למים). אני מרגישה שדווקא הסגנון חיים הסגפני שלי, הוא כזה שלא נותן לכסף לנהל אותי. אין לי חששות לגבי כסף, כי אני יודעת שבסגנון חיים שלי, לא אצטרך הרבה ממנו, ולכן לא נלחצתי כשהבורסה קרסה (ואם הייתי קונה בקבוקי מים ב6 דולר, גם אם היה לי מספיק כסף לפנסיה ברמת חיים כזאת, האפשרות שהבורסה לא תחזור לעצמה והפסדתי את הכסף שלי היתה מפחידה אותי)

מהודעת הפתיחה שלך קיבלתי רושם עליך כמי שמציגה בעיה בחייה שאותה היא רוצה לתקן או לפחות להתייעץ איך להתייחס אליה..

הבעיה מבחינתי היא הקושי למצוא מערכת יחסים שבה זה יהיה בסדר ומקובל, והפרידה האחרונה שאני עדיין כואבת אותה (לפני כמה ימים היא רמזה לי שאולי היא פתוחה לניסיון נוסף, רציתי לשלוח לה פרחים והפרחים שפעם שילמתי עליהם 20 דולר עולים עכשיו הרבה יותר בגלל הקורונה, וזה כבר לא הרגיש משתלם, וזה גרם לי לחשוש שאולי אני עושה טעות שוב)

המשיכי לחיות ולחוות. את לא באמת צריכה לתקן משהו שיש בו קרייסיס. רק להתפתח, כמו כולם.
כמות התגובות האוהדות לא באות במקרה. תרשמי לעצמך .

תודה רבה!

אגב, הייתי מנסה במקמך להתגבר על הסלידה מהשקעות, ולנסות להיכנס לזה קצת. לדעתי כן תאהבי, גם אם את לא חייבת..

לגמרי! אני כבר שבועיים מרותקת למסך ומעבירה 10-15 שעות ביום בלקרוא בפורום פה ואת הבלוג של הסולידית. שנים שניסיתי להכנס לתחום אבל כל מה שקראתי היה כ"כ מורכב ויבש שלא הצלחתי להתמיד בזה. מרגישה שעכשיו סוף סוף היעד שקבעתי לעצמי יוכל להתמשש.

ושוב, מודה לכל מי שכותב.ת וכתב.ה בפורום ועל כל התגובות שקיבלתי, מרגישה שאני מתקדמת בצעדים ענקיים וזה מרגיש נפלא! מאוד שמחה למצוא את הקהילה הדיגיטלית הזאת.

 

[Gentlemen]

@הנודדת
הכל כתוב בצורה כל כך רהוטה והבינה פורצת בין השורות. נהנתי לקרוא. תודה על השיתוף.

תרשי לי לשאול אותך, חשבת פעם למה היית במערכת יחסים עם מישהי שהיא כל כך שונה ממך בפן הכלכלי? איך קרה שדווקא שמכולן איתה בחרת להיות? למה בחרת להמשיך לצאת איתה אפילו שראית שאתן מאוד שונות? למה את שוקלת בכלל לחזור אליה?

בנוסף לכך, כתבת פה על מסגרת השיקולים שלך בקניות ועל הערך של המוצר ביחס למחיר וכו'
מה עם ערך נפשי? כמה שווה לך לשלם, יודעת מה, אפילו להפסיד כדי לקבל שקט נפשי/גאווה/התרגשות/אהבה וכו'?

 

[בת העמק]

אני מרגישה שלקנות בקבוק מים קטן ב6 דולר, זה לתת לכסף לנהל אותך

רציתי לשלוח לה פרחים והפרחים שפעם שילמתי עליהם 20 דולר עולים עכשיו הרבה יותר בגלל הקורונה, וזה כבר לא הרגיש משתלם

התחושה שלי היא שאת נתפסת לזוטות ולא מסתכלת על זה כתמונה רחבה. אם תכיני לך תקציב חודשי זה יקל עלייך.
אני צנועה מאד אבל יש לי הוצאות יקרות להחריד ומטופשות להחריד כדוגמת סיגריות ולו יש בדמות אופנוע וכלי עבודה. אבל בהסתכלות על כל ההוצאות שלי/שלנו עדיין אנחנו מוציאים די מעט כסף ביומיום. איך? כי אנחנו מבשלים בבית מחומרי גלם פשוטים (את מוציאה על אוכל קנוי ותמיד זה יותר יקר), כי אני קונה בגדים ביד 2 ורק כשממש צריכה, כי אין קוסמטיקאית, ספרית, לק ג'ל וכדומה, כי אנחנו לא טסים לעיתים קרובות (את כן). ואם יש הוצאה לא מתוכננת (תיקון או חשק גדול למשהו) אז מקצצים במשהו אחר.
אם תבני לך תקציב חודש שמקובל עלייך, תרגישי יותר בנוח לפעמים להעדיף מים יקרים או זר פרחים יקר ולהוריד קצת בסעיף אחר כדי להישאר במסגרת.

 

[בת העמק]

אגב תקציב חודשי, גם אפשר להתגמש בתוכו עפ"י שינויים במציאות. למשל, בחודשיים האחרונים החלטנו שהתקציב בסעיף מסעדות (אין מסעדות) יופנה לטובת קנסות מהמשטרה אם יתפסו אותנו מטיילים בחוץ חס וחלילה

 

[הנודדת]

תודה רבה לך על התגובה!

תרשי לי לשאול אותך, חשבת פעם למה היית במערכת יחסים עם מישהי שהיא כל כך שונה ממך בפן הכלכלי? איך קרה שדווקא שמכולן איתה בחרת להיות? למה בחרת להמשיך לצאת איתה אפילו שראית שאתן מאוד שונות? למה את שוקלת בכלל לחזור אליה?

כל בנות הזוג שלי היו בזבזניות בעיני, הבת זוג לפניה סיפרה לי בדייט הראשון שהיא מרוויחה 100K דולר בשנה, אבל לא סיפרה שהיא גם מוציאה את הכל (למרות שהיא גרה אצל ההורים) ושאין לה שום חסכונות. אני מעריכה ומחפשת תכונות מסוימות בבת זוג, והתנהגות חסכנית לא היה משהו שסיננתי לפיו, אולי בגלל שזה היה מקשה עליי משמעותית למצוא בת זוג ואולי כי הרגשתי בושה לגבי ההתנהגות החסכנית שלי (כי זה מה שהסביבה שדרה לי). הגאווה שאני מרגישה עכשיו היא תוצר של הטיפול הפסיכולוגי ובעבר הרגשתי שאני זאת שיש לה בעיה.
לפרטנרית האחרונה היו איכויות שלא מצאתי בשום פרטנרית או דייט אחרת, הרגשתי שבמסע המשותף שלנו נוכל לקדם אחת את השניה בצעדי ענק, הרגשתי שמה שיש לנו ומה שנוכל לבנות אחת עם השניה גדול משמעותית מכמה דולרים פה ושם. לצערי זה לא עבד ככה, סבלתי בכל פעם שהיא בזבזה כסף על משהו שהרגיש לי מיותר וגם לא יכלתי לתת לה את החוויה שהיא רצתה (לקחת אותה לדייטים מושקעים, חופשות במלונות פאר) בלי שזה יהיה טריגר בשבילי.

בנוסף לכך, כתבת פה על מסגרת השיקולים שלך בקניות ועל הערך של המוצר ביחס למחיר וכו'
מה עם ערך נפשי? כמה שווה לך לשלם, יודעת מה, אפילו להפסיד כדי לקבל שקט נפשי/גאווה/התרגשות/אהבה וכו'?

אני מוותרת הרבה כשאני עם בנות זוג, בשבועות הראשונים זה בגלל ההורמונים של ההתאהבות, שעושים אותי מאוד נדיבה, אני מרגישה שאני רוצה להסתובב ברחוב ולחלק לאנשים כסף כי טוב לי. בתקופה שאחרי זה בגלל שאני רוצה להתמיד במערכת יחסים ולא רוצה לגרום לבעיות. הבעיה היא- כשאני עושה יותר מדי דברים שמרגישים לי לא נכונים כלכלית, אני מרגישה מתוסכלת ובת הזוג שלי מרגישה את זה מההתנהגות שלי וזה מפריע לה. זו היתה הסיבה לפרידה מבת הזוג, 75 סנט ששברו את גב הגמל, היא רצתה לקנות בקבוק מים והמוכר גם נפח את המחיר(שמוגבל חוקית) וגם אמר שאין לו עודף. ניסיתי לא לחשוב על זה, אבל אחרי ימים שבהם הייתי צריכה להסתיר את חוסר הנוחות שלי עם ההתנהגות הכלכלית שלה, לא הצלחתי להחזיק את זה והבעתי את התסכול שלי שלא התקבל בהבנה.
אני חושבת שגישה בריאה יותר בשבילי תהיה לספר מראש לבנות הזוג הפוטנציאליות על ההתנהגות הכלכלית שלי ולתת להן לחשוב על זה ולהחליט אם זה משהו שהן יוכלו להתמודד איתו.

התחושה שלי היא שאת נתפסת לזוטות ולא מסתכלת על זה כתמונה רחבה. אם תכיני לך תקציב חודשי זה יקל עלייך.

אם תבני לך תקציב חודש שמקובל עלייך, תרגישי יותר בנוח לפעמים להעדיף מים יקרים או זר פרחים יקר ולהוריד קצת בסעיף אחר כדי להישאר במסגרת.

אלה 2 דוגמאות מבין רבות. לגבי הפרחים, אם אשלח פרחים עכשיו, היא תצפה לפרחים כל שבוע (זה מה שעשיתי לפני), פרחים כל שבוע ב50 דולר במקום ב20 דולר זה 2600 דולר בשנה במקום 1040, הפרש משמעותי יותר מ30 דולר חד פעמי.
תקציב חודשי שמקובל עליי לא יעבוד (להערכתי) מהסיבות הבאות:
1. כשהצבתי יעד לעצמי להוציא X כסף ביום/בחודש לא הצלחתי (כי אני לא נהנית להוציא כסף/זה מכאיב לי להוציא כסף על מה שמרגיש לי כמו בזבוז)
2. כשדיברתי איתה על תקציב חודשי לדייטים שלנו, הסכומים שהיא דיברה עליהם היו גבוהים משמעותית ממה שהרגיש לי נכון
3. שתינו שואפות לכיוונים אחרים, היא שואפת לקבל יותר (חוויות, מתנות, פינוקים) ואני שואפת להיות יעילה ולהוציא פחות. אני מרגישה שתקציב יעשה את זה כואב לשתינו, היא תרגיש שהיא לא מקבלת מספיק ואני ארגיש שאני נותנת יותר מכמה שנוח לי.

אחרי ההסברים האלה אני מרגישה הרבה פחות תחושת החמצה על זה שלא שלחתי לה פרחים לגבי החרדה/טריגר ממה שמרגיש כמו בזבוז כסף - כל עוד אני נמצאת בסביבה שבה אין לי הרבה טריגרים (עכשיו במקסיקו, לפני כן בתאילנד) - פה ושם להוציא יותר לא מפריע לי ואני נהנית להוציא כסף יותר מבד"כ (אבל עדיין לא ממש). כשזה קורה יותר מדי, אני נתקעת על דברים קטנים, ואז גם 20 סנט שהרגישו לי כמו בזבוז ישארו לי בראש ויהיה לי קשה לשחרר מהם.