מסגפנות לנהנתנות ואולי לא?

[הנודדת]

אולי בגלל שלא קבעת סעיפים בתוך התקציב? אולי בגלל שזה תקציב שלא נובע מכורח (אין X הכנסות שמגבילות אותך, רק משחק פנימי שלך עם עצמך למקסם חסכנות)?

יכול להיות שאם אקבע סעיפים בתקציב ואחייב את עצמי להוציא X כסף, זה יעבוד. אבל זה לא יהיה לי נעים. החברה הפורשת צעירה שסיפרתי עליה בפוסט אחר, שהצליחה "להתגבר על הבעיה" סיפרה לי שהיא הכריחה את עצמה להוציא לפחות 50 דולר ללילה על לינה. זה משהו שאני לא יכולה לעשות כי הוא לא נעים לי ועושה לי רע. יכול להיות שהלילה הראשון והשני יהיו לי נעימים ואני אחשוב לעצמי, איזה כיף זה מצעים רכים ולמה אני לא עושה את זה תמיד? אבל ביום השלישי והרביעי אני מתחילה לראות את החסרונות של המקום הזה לעומת המקומות שאני מעדיפה ללון בהם, ומרגישה שזה בזבוז לשהות בהם. ואני לא מדברת על הפעמים שבהם אשלם יותר ואקבל מוצר "נחות" וארגיש פראיירית. מה שאני כן עושה זה להחליף בין מקומות נוחים למקומות זולים וככה להעריך את התועלת בשניהם. כדי להסביר כמה עמוק זה אצלי - כשעבדתי כיועצת שכירה בחברת הייטק והם שלחו אותי לנסיעות עסקים (הולנד), בחרתי בעצמי לקחת את הרכבת הזולה יותר כי היא הרגישה לי משתלמת יותר (לא עיכבה אותי והיתה זהה לי מבחינת נוחות), רציתי גם להחליף למלון 3 כוכבים (הם הזמינו לי את המלון הכי יקר בעיר אבל העדפתי מלון זול עם אינטרנט בחינם וחניה לרכב) אבל לא אישרו לי.

תנסי לעקוב חודש-חודשיים אחרי ההוצאות שלך ולרשום על מה את מוציאה, הסיכום החודשי יתן לך כיוון לגבי התיעדופים שלך וכך תוכלי ליצור מסגרת תקציבית שמתאימה לך באופן אישי.

עוקבת אחרי ההוצאות שלי כבר 16 שנים, לא קובעת לעצמי מסגרת (או קובעת אבל תמיד מסיימת בהוצאות נמוכות מהמסגרת) כי לא רואה צורך(צריכה בדיוק את ההיפך)

 

[Williamsburg]

עזבתי את ישראל לפני 16 שנים וחזרתי לפני שנתיים כתושב חוזר. אני נודדת בעולם ובין לבין נחה בארץ ומעבירה זמן עם משפחה וחברים. אני בפרישה מוקדמת, יש לי נדל"ן בחו"ל שמספק לי הכנסה חודשית קבועה (שהיא לבד כפליים מההוצאות שלי) ותיק השקעות מבולגן ולא יעיל שאני מקווה לתקן אחרי שאקרא ואלמד מספיק כדי לקבל ביטחון.

נשמע אחלה. את מעל גיל 40? אני פרשתי לפני כמה חודשים (כתבתי על כך) אבל אני בייתי אוהב לחיות בארץ ולטייל בחו"ל, אך יש לי חבר טוב שעבד שנים בהיי טק, הוציא את עצמו לפנסיה לפני כמה שנים בגיל 45 עם ההון שחסך, מטייל בעולם ומכיר אנשים (הוא חברותי בניגוד אלי).

 

[Roi]

המפנקת מהמפונקת. שפת האהבה שלי היא שירות:

קראתי את כל הפרוט, בתור אחד שמתסכל מהצד, זה נראה כאילו את המשרתת שלך והיא מצפה לזה ממך.
לדעתי זה לא קשר שאפשר לתחזק לאורך זמן, אלא אם כן את ממש ממש בסדר על לוותר על עצמך לטובת האחר, לדעתי זה לא בריא, אני מדבק מנסיון, בסוף זה מתפוצץ....
הקשר צריך להיות הדדי וללא ציפיות.

 

[הנודדת]

אולי כל ההתעסקות הקטנונית הזאת של לחסוך כמה שקלים (דולארים?) פה ושם זה הרגל ישן של השכל שלך?

כתבת שאת מקבלת מזה סיפוק והנאה. העניין הוא , שככה השכל שלנו עובד, הוא בונה משוואות שבהם האדם יכול לספר לעצמו 'אני הרווחתי, אני חסכתי, אני ניצחתי, אני הכי יפה ואני הכי חזק' ומזה הוא שואב את הסיפוק וההנאה שלו. זה יכול לבוא גם על ידי משוואות שליליות למשל 'אתה לא לומד מספיק, אין לך מספיק יכולות וכישורים, אין לך מספיק ידע'.

בגלל זה ניתן לראות היום הרבה אנשים שהם self improvement junkies.

בני אדם מבוגרים לרוב כמעט תמיד מונחים על ידי השכל, לכן העולם שלנו הוא עולם תחרותי, שאפתני. לא שיש לי משהו נגד השכל, כן? הוא חלק חשוב וחיוני.

למשל על עצמי אני יודע שבימים שאני מרגיש מסופק ואנרגטי אני יכול לרוץ ולשיר ולרקוד ברחובות ולא כזה מעניין אותי מי יראה אותי ואיך יסתכלו עליי ולא משנה אם יחשבו שאני דביל או אם תסתכל עליי בחורה יפה או איזה ערס.

ובימים אחרים כשאני משוטט ברחובות אני מרגיש שיש בי מעיין hankering כזה במוח , שאני רוצה שיסתכלו עליי, שישימו אליי לב, שיכירו בי. למשל אם מישהו יגיד לי שלום או אם המוכרת בחנות תחייך אליי אז אני אשמח בזה.

מצד שני אמרת שאת עושה מה שאת רוצה ואת לא מוותרת על זה , אז לא יודע, אולי אני סתם מקשקש.

לדעתי כל עד אדם עושה מה שהוא רוצה במסגרת היכולות שלו, זה אחלה. נגיד מישהו רוצה לטוס לחו"ל, הוא לא יתחיל עכשיו לחפש כרטיס טיסה 20 דולאר יותר או פחות, הוא צריך לטוס, וזה הכל.

כשאני מודאג ומוטרד לגבי פרנסה ועניינים כספיים אני תמיד אומר לעצמי שכנראה שלא אמות מרעב, ואם אמות, אז מה בכך? הלא ממילא צריכים למות.

אני חושבת שקלעת בדיוק, אני טובה בלחסוך, אני טובה בלהוציא את הדיל הטוב ביותר וזה נותן לי סיפוק והנאה. לפעמים כשרע לי אני מזמינה איזה דיל שווה (ביטוח שבהזמנה שלו אני מקבלת מתנה שגבוהה יותר מהפרמיה) ומרגישה טוב יותר כי איזה מגניב זה שקיבלתי משהו בחינם. לעומת זאת, כשאני נכשלת בלעשות משהו שאני טובה בו - כשאני שוכחת לעבור באתר קשבק לפני הזמנה, או כשאני משלמת יותר על משהו - אני עצובה ומאוכזבת מעצמי.
כשאני במקומות שנעימים לי, למשל מדינת עולם שלישי שבה כל דבר מרגיש לי כמו דיל טוב, שהשמש זורחת וכיף לי להיות בבריכה ולנוח, במקומות כאלה גם דברים טריגריים יכולים לעבור בלי להכאיב לי מדי. במקומות שבהם אני מרגישה שהפסדתי ונכשלתי, שקיבלתי דיל גרוע, שבתחרות בין חברת תעופה והנודדת, חברת התעופה ניצחה 1:0, דברים קטנים יכולים להכאיב לי, 20 סנט יכולים להפריע לי כי התחושה של אכזבה מהכישלונות שלי נשארת.
השאלה היא - מה עושים? נשארים במקומות שנעימים לי, ונהנים מהחיים? או מנסים לפתור את זה וסובלים?
כתבת על מסופק ואנרגטי, מה גורם לך להרגיש ככה?

 

[הנודדת]

הי הדבר הראשון שקופץ לי זה הפער בין ‏׳החסכנות׳ הכלכלית לפזרנות ׳הרגשית׳ - גדלת בארץ, עשית את הכסף שלך באירופה, הבית שלך בצפון אמריקה, אבל את נמצאת במקסיקו, הגעת לשם מהדו.

הגעתי מתאילנד. עשיתי פעמיים סביב העולם בשנה שעברה.
אני "פזרנית" באהבה, בקשב, בזמן, בידע. ואני נהנית מאוד מהטיולים סביב העולם.
אני חסכנית בכסף כי אני מרגישה שצרכנות והצורה שלה בקפיטליזם מעוצבת כדי לפגוע באנשים, לגרום להם לצרוך דברים שהם לא צריכים ולהחזיק אותם שבויים. קשה לי עם התנהגות כלכלית לא נכונה של אנשים כי הם מרגישים לי עיוורים ואני מרגישה שאני רואה מה שהם לא רואים, ולכן קשה לי להוציא כסף.

 

[הנודדת]

קראתי את כל הפרוט, בתור אחד שמתסכל מהצד, זה נראה כאילו את המשרתת שלך והיא מצפה לזה ממך.
לדעתי זה לא קשר שאפשר לתחזק לאורך זמן, אלא אם כן את ממש ממש בסדר על לוותר על עצמך לטובת האחר, לדעתי זה לא בריא, אני מדבק מנסיון, בסוף זה מתפוצץ....
הקשר צריך להיות הדדי וללא ציפיות.

אני לא מסכימה עם מה שכתבת. רציתי ונהניתי לעשות את הדברים האלה, כל אחת מאיתנו הביאה הרבה לתוך המערכת יחסים ועשתה טוב לשניה בדרכה. הבעיה היחידה שהיתה, היא שהדרך שלי לעשות לה טוב לא היתה הדרך שאותה היא העריכה.
הבת זוג לפניה היתה מכינה לי ארוחת בוקר וארוחת ערב סופר מושקעות כל יום, היא לא הרשתה לי לעזור לה במטבח או לשטוף את הכלים, היא עשתה את זה עד היום האחרון ב3 שנים שהיינו ביחד. לכולנו יש משהו שאנחנו אוהבים לעשות לפרטנרים ושעושים לנו טוב ושאפשר לתחזק אותם.
יכלתי להתמיד בדברים האלה לתמיד, הם נעימים לי ומשמחים אותי. אם היא היתה מוכנה לוותר על הצורך במתנות וכאוציא כסף עליה, אני מאמינה שעוד היינו ביחד

 

[יבגני_ל]

כשאני נכשלת בלעשות משהו שאני טובה בו - כשאני שוכחת לעבור באתר קשבק לפני הזמנה, או כשאני משלמת יותר על משהו - אני עצובה ומאוכזבת מעצמי.

אולי תנסי לקחת דברים בפרופורציות הנכונות. למשל, אם חס וחלילה תתפתח אצלך מחלה חשוכת מרפא, עדיין יהיה איכפת לך מ 20 סנט?
אם חס וחלילה תעברי שוד אלים, האם ה 20 דולר באמת יעניינו אותך?
אני מבטיח לך שבמצב טראומתי, אם תזכרי בצרות שלך של ההחמצות הכספיות הקטנות שהיו לך, כל מה שיצא לך זה חיוך עצוב.
ברגע שאת שמה את הדברים בפרופורציות, גם אם ברגע הראשון את מרגישה החמצה, ייתכן וזה יכול לעוזר לך.
זו אחת השיטות שלי, בכל אופן.

 

[נולי]

היא ציפתה שאני אזמין אותה לדברים שהיא אוהבת.

לא פשוט.. אבל תמיד אפשר למצוא איזון.

תראי.. אני מאוד מזדהה איתך כי חייתי אורח חיים סגפני דומה לשלך פעם, שכלל נסיעות בטרמפים ברחבי אירופה, קאוצ' סרפינג, ושינה אצל חברים כדי להשכיר את החדר שלי בתקופות חמות.
רק לא השכלתי כמוך לבחור מקצוע רווחי אבל זה כבר מוצה בשרשור אחר.

ואני כבר לא שם. זה לא שלא חשוב לי לחסוך, אבל מערכות יחסים חשובות לי יותר.
יש לי יעד חיסכון חודשי, ויאללה. שיחררתי.
ואם הדבר שיעשה הכי טוב לגיסתי זה צמיד פנדורה, וזה לא פוגע ביעד החיסכון.. אז פאק איט, ולא חשוב שאני בזה לקונספט של תכשיטים ועל אחת כמה וכמה פנדורה.
אני אוהבת את האישה הזאת, וחשוב לי שהיא תהיה שמחה, וחשוב לי שבן הזוג שלי יהיה שמח והלכנו וקנינו את השיט הזה.

בסוף את צריכה להחליט האם יותר חשוב לך אורח החיים שלך (שזה הכי לגיטימי, כן..) או מערכות יחסים.

אבל מערכות יחסים הן פשרה.
ואגב.. אני לא בטוחה שאני חותמת על מה הפסיכולוגית שלך אמרה שחייבים להתמיד.
זה הרי עניין של מינונים.
לא חייבים להביא זר כל יום שישי, אבל אם חשוב לה ולנטיינז.. אז זה באמת לא יפגע בתקציב של אף אחד לתת זר פעמיים בשנה. בוולנטיין וביום הולדת.
השאלה מה כואב לך יותר. להיות לבד, או להוציא סכום שנתי שאת עושה במקרה הגרוע בשעתיים.

אולי שווה שתכתבי על דף כמה עולה לך הקשר עם האישה הזאת, הכל כולל הכל (מתנת יומולדת, ולנטיינז, מסעדה פעם בשבועיים, נופש פעמיים בשנה.. וכו וכו), ותחליטי אם זה סכום כסף שמשתלם לך להוציא על מערכת יחסים.

 

[הנודדת]

אולי תנסי לקחת דברים בפרופורציות הנכונות. למשל, אם חס וחלילה תתפתח אצלך מחלה חשוכת מרפא, עדיין יהיה איכפת לך מ 20 סנט?
אם חס וחלילה תעברי שוד אלים, האם ה 20 דולר באמת יעניינו אותך?
אני מבטיח לך שבמצב טראומתי, אם תזכרי בצרות שלך של ההחמצות הכספיות הקטנות שהיו לך, כל מה שיצא לך זה חיוך עצוב.
ברגע שאת שמה את הדברים בפרופורציות, גם אם ברגע הראשון את מרגישה החמצה, ייתכן וזה יכול לעוזר לך.
זו אחת השיטות שלי, בכל אופן.

בוודאי שלא, אני לא בוחרת להיות מתוסכלת בגלל 20 סנט. אני מתוסכלת מזה ש20 סנט מתסכלים אותי ואני נותנת דוגמאות כאלה כדי להסביר כמה לא הגיוני זה.
אני לא שולטת בתחושה הזאת, ואני לא יודעת איך לשנות אותה, מלבד להמנע מלהרגיש אותה. אחרי הרבה נסיונות לשנות את זה/לשנות את עצמי, הבנתי שאולי אני צריכה פשוט לקבל את זה שזה ככה? בגלל זה הכותרת - מסגפנות לנהנתנות ואולי לא? (כי אולי אני צריכה לוותר על לצפות מעצמי לחיות בנהנתנות, ולקבל את זה שזה לא נעים לי)

 

[בת העמק]

אני מרגישה שצרכנות והצורה שלה בקפיטליזם מעוצבת כדי לפגוע באנשים, לגרום להם לצרוך דברים שהם לא צריכים ולהחזיק אותם שבויים.

אוקיי, הנה משהו שיכול לגרום לך באמת שמחה. לעזור לאנשים לחסוך כסף יכול לתת לך את העיסוק (הקצת אובססיבי יש לומר) בחסכנות שיהיה מופנה כלפי חוץ ולא כלפי פנים שדי הורס לך את השמחה.
את מתארת חיים שאובייקטיבית הרבה אנשים היו שמחים להתחלף איתך אבל את יוצרת לעצמך סבל מיותר עם ה"באג" החסכוני הזה. ואולי הסבל הזה לא מיותר אלא משהו שאת צריכה אותו כדי לא להרגיש שהכל מושלם מדי? שיהיה על מה לקטר?
לגבי הזוגיות שתיארת, זה לא נשמע לי כמו זוגיות אלא כמו סדרת ג'סטות בלתי נגמרת (רק מצידך? גם מצידה?) והמון ציפיות אחת מהשניה. זה יכול להיות מאד מלהיב ורומנטי בשלב הראשון אבל לי זה נשמע שיכול לעייף במשך הזמן. מצד שני, איך שאת מספרת על עצמך, נדמה לי שאת משתעממת מהר וזקוקה לריגושים אז אולי זה טוב בשבילך לגוון בין מקומות, נשים, זוגיות, לבד.

 

[יבגני_ל]

בוודאי שלא, אני לא בוחרת להיות מתוסכלת בגלל 20 סנט. אני מתוסכלת מזה ש20 סנט מתסכלים אותי ואני נותנת דוגמאות כאלה כדי להסביר כמה לא הגיוני זה.
אני לא שולטת בתחושה הזאת, ואני לא יודעת איך לשנות אותה, מלבד להמנע מלהרגיש אותה. אחרי הרבה נסיונות לשנות את זה/לשנות את עצמי, הבנתי שאולי אני צריכה פשוט לקבל את זה שזה ככה? בגלל זה הכותרת - מסגפנות לנהנתנות ואולי לא? (כי אולי אני צריכה לוותר על לצפות מעצמי לחיות בנהנתנות, ולקבל את זה שזה לא נעים לי)

את מצחיקה אותי חח..
אני נע בין היותי מתחבר למה שאת כותבת.. לבין ניסיון להיכנס לראש שלך.
אבל ברצינות, לדעתי אין פה פיתרון פשוט של "לקבל את עצמך" או "מעכשיו אני מבזבזת כמה שצריך" (כמה צריך?).
יש פה לדעתי תהליך ארוך של עבודה על עצמך.
כנראה שזה שילוב של קבלה של עצמך יחד עם תהליך של להרגיל את עצמך (בצעדים קטנים) לא להתרגש מה"כישלונות" שלך לחסוך, ולפקס את עצמך על הדברים היותר משמעותיים בחיים שלך חוץ מלהשיג דילים משתלמים, ולדעתי תסכימי שאחד מהם הוא הזוגיות היציבה הבאה שלך, או ללמוד השקעות, או לעשות משהו בנאלי כמו לצפות בסידרה מבלי שהראש שלך ימשיך לחשוב על הדיל שהפסדת הערב.

הנחרצות שלי לגבי זה שאת כן צריכה לעבוד על עצמך ולא רק לקבל את עצמך, כי לדעתי חיסכון יתר, בדיוק כמו התמכרויות אחרות גורם לך לפעמים לקבל החלטות משמעותיות רק על מנת לרצות את הדחף.
לפעמים זה דבר חיובי מאוד - עצמאות כלכלית בגיל צעיר, ולפעמים זה שלילי - מצב רוח ירוד בגלל דיל שלא צלח ומתח עם בנות זוג.

דבר נוסף, הסיפורים שלך על בנות זוג שהוציאו סכומים מופרזים נשמעים פזרניים גם לאנשים רגילים.
מעניין איך את מתחברת ככה דווקא עם האנשים האלה (אולי זה מקרי לחלוטין).
אולי אם מראש תכווני לנשים "רגילות" מבחינת ניהול הוצאות, לא תכנסי למצבים שלדעתי קצת קיצוניים (מבחינת ביזבוזים) עם בנות זוג.

 

[הנודדת]

יש לי יעד חיסכון חודשי, ויאללה. שיחררתי.

מקנאה בך מאוד! אם היה איזה לחצן שיכלתי ללחוץ שיגרום לי לשחרר, הייתי עושה את זה בשמחה. אם היה איזה טיפול שידעתי שבוודאות יעזור, הייתי שמחה לשלם גם 100 אלף עליו. רציונלית, אני יודעת שאני יכולה לשחרר ושזה לא יהיה נורא ולא יפגע בתכניות העתידיות שלי. רגשית, כשאני צריכה להוציא כסף על משהו מיותר או יקר, כואב לי.

אולי שווה שתכתבי על דף כמה עולה לך הקשר עם האישה הזאת, הכל כולל הכל (מתנת יומולדת, ולנטיינז, מסעדה פעם בשבועיים, נופש פעמיים בשנה.. וכו וכו), ותחליטי אם זה סכום כסף שמשתלם לך להוציא על מערכת יחסים.

עשיתי את החישוב הזה פעמיים, בפעם הראשונה, כשחישבתי כמה יעלה לי להחזיק את הקשר במרחק (להפגש לחופשות), הסכום יצא סביר. בפעם השניה, כשחישבתי כמה יעלה להיות איתה כל הזמן בצורה שהיא רוצה, הסכום יצא גדול מכמה שיש לי(!).

אוקיי, הנה משהו שיכול לגרום לך באמת שמחה. לעזור לאנשים לחסוך כסף יכול לתת לך את העיסוק (הקצת אובססיבי יש לומר) בחסכנות שיהיה מופנה כלפי חוץ ולא כלפי פנים שדי הורס לך את השמחה.

עושה את זה כל הזמן עם כל מי שנקרה בדרכי, עוזרת לאנשים להזמין טיסות בזול, לקבל הנחות ולעשות כסף. לפעמים אנשים חשדנים כלפי כשהם מכירים אותי כי הם לא מבינים מה יוצא לי מזה, אבל למזלי יש לי מספיק חברים שמספרים להם שככה אני ושזה עושה לי טוב לעזור לאנשים לחסוך כסף. עזרתי לחברות ולחברות של חברות להכנס להייטק (גם כאלה בלי רקע קודם), תומכת בהן בהמשך בבניית הקריירה ו"איך להרוויח הכי הרבה כסף".

את מתארת חיים שאובייקטיבית הרבה אנשים היו שמחים להתחלף איתך אבל את יוצרת לעצמך סבל מיותר עם ה"באג" החסכוני הזה. ואולי הסבל הזה לא מיותר אלא משהו שאת צריכה אותו כדי לא להרגיש שהכל מושלם מדי? שיהיה על מה לקטר?

הייתי שמחה מאוד אם היתה לי אפשרות לתקן את ה"באג" הזה. אני לא מצליחה. הטיפול עזר לי לקבל את עצמי במקום לנסות להשתנות. ומסכימה איתך, יכול להיות שהסבל הזה זה פשוט מה שאני צריכה כשלא טוב לי, כדי לשחרר את הכאב. החיים שלי מושלמים, אני חופשיה לעשות מה שאני רוצה, להיות איפה שאני רוצה, אני אהובה, יש לי הרבה חברים בהרבה מקומות בעולם, אני (יחסית) בריאה. אין לי באמת דברים אחרים שאני יכולה "להתלות" עליהם כשאני עצובה, חוץ מהפרפקציוניזם סביב חסכון. וכשאני מסתכלת על זה ככה, זה כבר לא נשמע כ"כ נורא.

לגבי הזוגיות שתיארת, זה לא נשמע לי כמו זוגיות אלא כמו סדרת ג'סטות בלתי נגמרת (רק מצידך? גם מצידה?) והמון ציפיות אחת מהשניה. זה יכול להיות מאד מלהיב ורומנטי בשלב הראשון אבל לי זה נשמע שיכול לעייף במשך הזמן. מצד שני, איך שאת מספרת על עצמך, נדמה לי שאת משתעממת מהר וזקוקה לריגושים אז אולי זה טוב בשבילך לגוון בין מקומות, נשים, זוגיות, לבד.

גם מצידה כמובן. נתתי את הדוגמא של שפות האהבה כדי להסביר איך, גם כשאנחנו מנסות לבוא אחת כלפיי השניה, זה לא עובד כשהצרכים שלנו שונים.
אני שואפת למערכת יחסים רצינית אבל מבינה שהמשפט האחרון שכתבת כנראה נכון, ואולי הגיוון הוא איך שאני יכולה לתחזק עם הריגוש והעניין.

 

[Gentlemen]

זו היתה הסיבה לפרידה מבת הזוג, 75 סנט ששברו את גב הגמל

מכירה את המשפט "מה שזול עולה ביוקר"?
מדברייך נראה שאת קונה בזול אבל משלמת ביוקר במקום אחר.

אם יורשה לי להציע משהו שעזר לי אישית בתור סגפן לשעבר (בשיאי הוצאתי פחות מ20 שקל בחודש על משכורת של כK10).
כמו שיש תקציב חסכון אפשר לעשות תקציב "הוצאות משתנות" שאת יכולה להגדיר אותו כX% מההכנסות למקרים שכאלו.
סתם לדוגמא, 1% מ5000 דולר זה 50 דולר. אני בטוח שזה גם יותר זול מפסיכולוג וגם יכול למנוע הרבה אי נעימויות כמו שציינת(+חוסך גם זמן).
אני יכול להבין אותך לגמרי. אם הייתי לבד מול מוכר שהיה מקפיץ לי את המחיר כנראה שגם הייתי הולך למקום אחר בגלל העקרון
אבל אם הבת זוג רוצה לקנות בכל מקרה אז כל כך חבל לריב בגלל זה...
לפעמיים עדיף להיות חכם מאשר צודק.

 

[הנודדת]

הנחרצות שלי לגבי זה שאת כן צריכה לעבוד על עצמך ולא רק לקבל את עצמך, כי לדעתי חיסכון יתר, בדיוק כמו התמכרויות אחרות גורם לך לפעמים לקבל החלטות משמעותיות רק על מנת לרצות את הדחף.
לפעמים זה דבר חיובי מאוד - עצמאות כלכלית בגיל צעיר, ולפעמים זה שלילי - מצב רוח ירוד בגלל דיל שלא צלח ומתח עם בנות זוג.

מסכימה איתך וזה אחד מהיעדים שהצבתי לעצמי בהודעה הראשונה. (יחד עם ללמוד על השקעות

דבר נוסף, הסיפורים שלך על בנות זוג שהוציאו סכומים מופרזים נשמעים פזרניים גם לאנשים רגילים.
מעניין איך את מתחברת ככה דווקא עם האנשים האלה (אולי זה מקרי לחלוטין).
אולי אם מראש תכווני לנשים "רגילות" מבחינת ניהול הוצאות, לא תכנסי למצבים שלדעתי קצת קיצוניים (מבחינת ביזבוזים) עם בנות זוג.

כנראה שזה גם משהו שמשכתי בעצמי, או לפחות לא דחיתי. קראתי בקבוצה של פנויים פנויות FI שעל דברים קטנים יותר הם פסלו דייטים, וממש נמנעו מלתת סיכון לאנשים רק בגלל התנהגות כלכלית שלא התאימה להם. בגלל שהרגשתי הרבה בושה על זה, ובגלל שחשבתי שזה משהו שיכול להשתנות, קיוויתי שכל התכונות הנפלאות האחרות של בנות הזוג שלי יעודדו אותי להפטר מה"באג" הקטן הזה.

 

[EnsilZah]

I'm curious of how your relationship with spending would translate to the stock market.

I think I can sort of relate with the analogy of computer games, when I played games I would aim for the perfect run, I would try to collect all the loot, learn all the spells, if any of my characters died I would reload and reload again until I managed to get through without any harm, to the point playing the game would become tedious and I wouldn't finish it.

And I'm sort of like that at life, yearning for that perfect run, holding out for some sort of ideal that doesn't really exist, sadly life doesn't offer any reloading functionality.

Anyway, in regard to the stock market, having seen my net worth change by 400% over the last 6 months (pretty volatile single stock), seeing daily changes up or down that amount to what I make in a year of work, sort of put things in perspective, but not really, I still care about putting the last few squares of toilet paper off the roll to good use, and maybe try to finish the food I have on my plate even though I feel full.
But at least now with stock I can accept that whatever decision I'll make won't be optimal, I don't have to buy it at exactly $350.26, the chaotic nature of the fluctuations will make all local optima meaningless.

So I'm curious how you'd see the market, where local decisions might affect large amounts of money, but the ultimate outcome is out of your control.​

 

[הנודדת]

מכירה את המשפט "מה שזול עולה ביוקר"?
מדברייך נראה שאת קונה בזול אבל משלמת ביוקר במקום אחר.

לא מסכימה איתך. בדיעבד אפשר להגיד את זה (ולכן זה גם הקש ששבר את גב הגמל ולא המשקולת 10 טון ששברה את גב הגמל) אבל כמובן שבזמן שזה קרה לא ידעתי שזו תהיה התוצאה של זה, אם הייתי יודעת הייתי נותנת לו גם 10 דולר על הבקבוק מים הזה.
ובכללי המשפט "מה שזול עולה ביוקר" תמיד נורא מעצבן אותי.
הרבה פעמים קניתי ביוקר וקיבלתי איכות נמוכה יותר ממה שעלה זול יותר. וכאחת שתמיד מחפשת את האלטרנטיבה הזולה, אני יכולה להגיד שברוב המקרים אני מקבלת איכות שלא יורדת ברמתה מהאיכות של המוצר היקר (או שהפרשי האיכות זניחים, חוק ה80:20) ומשלמת הרבה פחות. אני מוכנה להכנס לזה ולתת מאות דוגמאות שיוכיחו את זה. לדעתי זה משפט של צרכנים עצלנים שרוצים לוותר לעצמם על ההתנהגות הכלכלית הגרועה שלהם.

אם יורשה לי להציע משהו שעזר לי אישית בתור סגפן לשעבר (בשיאי הוצאתי פחות מ20 שקל בחודש על משכורת של כK10).

מעניין אותי החישוב שלך, איך אתה מחשב את ההוצאות? למשל, אני מניחה שגרת אצל אנשים בבית ולא שילמת להם על זה(הורים?), שלא שילמת על אוכל, שלא שילמת על נסיעות... בתקופה מאוחרת יותר, החזרת להם משהו? קנית מתנה? אתה מתכנן להחזיר להם? אם הם יהיו בקושי כלכלי, תתן להם כסף?

כמו שיש תקציב חסכון אפשר לעשות תקציב "הוצאות משתנות" שאת יכולה להגדיר אותו כX% מההכנסות למקרים שכאלו.
סתם לדוגמא, 1% מ5000 דולר זה 50 דולר. אני בטוח שזה גם יותר זול מפסיכולוג וגם יכול למנוע הרבה אי נעימויות כמו שציינת(+חוסך גם זמן).

ניסיתי, עדיין כואב לי כשאני עושה את זה. לא בפעם הראשונה אבל בפעם השלישית או רביעית (הקש ששבר את...) ואז גם אם אני מנסה להחזיק את זה בפנים, הפרטנרית שלי רואה את זה ומרגישה את זה. למשל ה75 סנט של הבקבוק מים, לא עשיתי מזה עניין, רק נראתי טרודה והיא כבר הבינה.

אני יכול להבין אותך לגמרי. אם הייתי לבד מול מוכר שהיה מקפיץ לי את המחיר כנראה שגם הייתי הולך למקום אחר בגלל העקרון
אבל אם הבת זוג רוצה לקנות בכל מקרה אז כל כך חבל לריב בגלל זה...
לפעמיים עדיף להיות חכם מאשר צודק.

אני חושבת שאם אני אפרט יותר על מה שהיה שם, הרבה מהישראלים יזדהו איתי וירגישו ככה, אנחנו יודעים מה זה "פראייר" .
זה התחיל בזה שלקחנו נהג לנסיעה לעיר אחרת, הוא ביקש מאיתנו את הכסף כבר בהתחלה (למרות שלפי השירות שהזמנתי הייתי אמורה לשלם רק בסוף), עשה כמה עצירות מיותרות בדרך כשאנחנו משלמות על הזמן והמרחק העודף (פעמיים לתדלק בתחילת הנסיעה, מה שיכל להמנע, כמה פעמים לנוח, לעשן ולשבת עם חבר שלו בצד הכביש), כשעצרנו לאכול, הבת זוג שלי שילמה על האוכל שלו (מהכסף שלי), כשהגענו ליעד הוא הוסיף עלויות שהיו אמורות להיות כבר כלולות בנסיעה, והכניס את מספר הקילומטרים שגוי (לטובתו כמובן). ואז האקסית שלי נתנה לו טיפ גדול במיוחד.
הגענו למלון שהזמינה מראש ושילמה עליו יותר מ200 דולר ללילה (הודו, כן?) לא היה אינטרנט אלחוטי בחדר, רוב השקעים לא עבדו, ריח רע, עובש ורטיבות בקירות וארוחת בוקר מגוכחת. בבריכה פגשתי קבוצה של ישראלים ששהו באותו הבניין, הם שילמו 40(!) דולר ללילה לדירה שהיתה ברמה טובה יותר. כשאמרתי לה ולקולגות שלה שאני יכולה ללכת להתלונן בשמם ולמצוא להם משהו יותר טוב, הם לא רצו והיא אמרה לי שאני הורסת את הוייב הכייפי בזה שאני מזכירה להם את החסרונות של החדרים שלהם.
זה המשיך עם עוד כמה דברים קטנים וגדולים, ובכולם השתדלתי להחזיק את זה בפנים ולא להראות כמה שזה מרגיז אותי שהם נותנים לאנשים לנצל אותם (ואותי) ככה, אבל כשזה קרה עם הבקבוק מים זה כבר ממש עצבן אותי.

אגב, אחרי שהיא עזבה ונשארתי לבד, אף אחד לא ניסה לרמות אותי (כי זיהו שאני ישראלית), ואז היה לי הרבה יותר נוח וכיף בהודו מאשר להסתובב עם קבוצת אמריקאים.

 

[יבגני_ל]

כנראה שזה גם משהו שמשכתי בעצמי, או לפחות לא דחיתי. קראתי בקבוצה של פנויים פנויות FI שעל דברים קטנים יותר הם פסלו דייטים, וממש נמנעו מלתת סיכון לאנשים רק בגלל התנהגות כלכלית שלא התאימה להם. בגלל שהרגשתי הרבה בושה על זה, ובגלל שחשבתי שזה משהו שיכול להשתנות, קיוויתי שכל התכונות הנפלאות האחרות של בנות הזוג שלי יעודדו אותי להפטר מה"באג" הקטן הזה.

לכולם יש באגים, והעובדה שאת נפתחת והתגובות החיוביות שלך לביקורת מראות שאת כן מוכנה לעשות מאמץ לשנות את עצמך, ולא כל כך חוששת מהדימוי שלך בעקבות החשיפה.
אולי זה באמת באג נשלט, והבעיה האמיתית שאת קשה מידי עם עצמך. פרפקציוניסטית גם בדברים הגדולים וגם הקטנים.

חסרה לי ההפרדה בין עיקר לטפל בדוגמאות שלך כי בחלקן הצדק איתך, לפי השקפת עולמי:
• סלידה מבזבוזים משוועים זה לא באג. אם בת זוג מצפה ממך להוציא המון כסף על דברים שלא גורמים לך הנאה, ואפילו סבל, אולי היא לא באמת מתאימה לך כבת זוג.
• על ה 20 סנט תעבדי - זה באג ..
• את הסלידה משידרוג מרפסת בסוויטה ב 700 דולר לאחר שעמלת על הדיל, תשמרי. זה לא באג.
• לא לשלוח פרחים ב 50 דולר למשך שנה זה גם לא באג לדעתי. לא מכיר מישהו במעמד הביניים שעושה זאת.
• מצב רוח ירוד בגלל פיספוס דיל - הסכמנו שזה באג.

לפי ההודעה האחרונה שלך לגבי חווית הנסיעה, ובית המלון - יכולה להיות פה בעיה אחרת של אי התאמה מבחינת מנטליות לאמריקאים, או לאמריקאים הספציפיים איתם את מסתובבת.

את כנראה מערבבת יחד מספר דברים שעם חלקם רובנו נסכים איתך שהם מעצבנים, ושהם הפריעו לך בצדק.

 

[הנודדת]

I'm curious of how your relationship with spending would translate to the stock market.

I think I can sort of relate with the analogy of computer games, when I played games I would aim for the perfect run, I would try to collect all the loot, learn all the spells, if any of my characters died I would reload and reload again until I managed to get through without any harm, to the point playing the game would become tedious and I wouldn't finish it.

And I'm sort of like that at life, yearning for that perfect run, holding out for some sort of ideal that doesn't really exist, sadly life doesn't offer any reloading functionality.

Anyway, in regard to the stock market, having seen my net worth change by 400% over the last 6 months (pretty volatile single stock), seeing daily changes up or down that amount to what I make in a year of work, sort of put things in perspective, but not really, I still care about putting the last few squares of toilet paper off the roll to good use, and maybe try to finish the food I have on my plate even though I feel full.
But at least now with stock I can accept that whatever decision I'll make won't be optimal, I don't have to buy it at exactly $350.26, the chaotic nature of the fluctuations will make all local optima meaningless.

So I'm curious how you'd see the market, where local decisions might affect large amounts of money, but the ultimate outcome is out of your control.​

איזה כיף, נראה שמצאתי את התאום האבוד שלי
כמוך, החסכון היום-יומי קל לי ונותן לי סיפוק מיידי. להשתמש בריבועים האחרונים של הנייר טואלט, להוסיף קצת מים לבקבוק שמפו כשהוא נגמר ולהשתמש בשאריות, להשתמש בדברים שאחרים לא צריכים יותר (סבון שאחותי כבר לא אוהבת והשאירה חצי מלא, 2 משולשי פיצה שנשארו בתבנית אחרי שכולם סיימו לאכול), להזמין טיסות ביורו ולקבל דברים בחינם.
ההשקעה בבורסה מפחידה אותי כי הסיכון לעשות טעות גדול מדי.
כשאני חוסכת, או מקבלת "דיל טוב", אני מרגישה תחושת סיפוק מיידית. אבל העוצמה של תחושת האכזבה מטעות שאני עושה, גדולה הרבה יותר וקשה לי להתמודד איתה.
וכאן אני לא מדברת על שגיאה בדולר או 2, אלא באלפים או מאות אלפים.
קשה לי מאוד עם הימורים, קשה לי עם החלטות בכללי ואני מרגישה שאני צריכה להיות בטוחה ב99.99999% שההחלטה שלי תהיה נכונה.
זו הסיבה שהשקעה פסיבית במדדים מוצאת חן בעיני, כי גם אם נכשלתי, הרבה מהעולם נכשל גם, ואז זה לא באמת כשלון.
מצד שני, אני לוקחת סיכון בהשקעה הזאת, וגם קשה לי לא לרצות לתזמן את השוק, בנתיים הצבתי לעצמי יעד לסיים לקרוא את כל הבלוג של הסולידית, ו2 ספרים נוספים שהומלצו לי ורק אז להחליט מה אני רוצה לעשות. אם לא תהיה קריסה נוספת עד אז, אז הפסדתי עלייה אבל אני יודעת שאני נכנסת בלב שלם. אם תהיה קריסה, איישם את החוק של - להכנס מיד במכה אחת ואשמח שלקחתי את הזמן ללמוד.

לגבי השקעה במניה ספציפית (התכוונת לטסלה?) - אני אוכל להשקיע סכום קטן בזה אם אני מאוד מאמינה בחברה, ואז ההשפעה של 400% תהיה זניחה. גם מה הסיכוי שאני אמכור אותה בשיא? אולי אחרי 100% אני אחשוב - אין מצב שהיא תטפס אפילו יותר, ואז אמכור, ואז אוכל את הלב שנים אחרי ואחשוב על איך יכלתי להרוויח המון ואיבדתי את זה(ה100% לא ישמחו אותי, אני אחשוב רק על ה300% שפספסתי).
השקעת באמת את כל הכסף שלך במניה אחת? אולי אנחנו לא באמת תאומים
יש לי חבר שקנה הרבה ביטקוין לפני הרבה שנים, ואז הוא נפל, ואז הוא התבאס ומכר אותו בהפסד ניכר, ומאז הוא מסתכל בכאב על הביטקוין שצומח וצומח וכואב לו בלב. לאותו חבר יש חסכונות אבל הוא לא מוכן להכניס אותם לא לשוק ההון ולא לשום חסכון אחר. אני רוצה להמנע מלהיות במקום הזה. הייתי מאוד רגועה במשבר האחרון ואני מעדיפה להשאר ככה.

 

[הנודדת]

טוב, אני אומר זאת בלב כבד, זה קשה לי מאד, אבל בגלל שאת מצטיירת כאשה טובה ומיוחדת, אני אהיה מוכן לעשות את זה בשבילך.
בפעם הבאה שאזמין לעצמי בית מלון, אני יהיה מוכן להחליף איתך, לתת לך את המלון שלי (בול 3 כוכבים) ולקחת את ה 5 כוכבים שלך.
אבל זה ממש באופן חד פעמי, ובתנאי שזה נשאר בינינו........

תעדיף לשלם אינטרנט וחניה מכיסך (נגיד 30 יורו ליום) בשביל ההפרש בין מלון 3 כוכבים ל5 כוכבים? הייתי בהרבה מלונות בכל הרמות ואני לא מרגישה שזה באמת שווה לי את ההפרש הזה, אולי ללילה אחד אבל לא לשבועות.

ומילה אחרונה. מה שלי אישית נראה, שהגישה שלך לכסף, זה קצת סלט ממספר גורמים. ציינת למשל את היותך ישראלית שלא רוצה לצאת פראיירית. וגם את הרצון לחסוך ליום סגריר, כדי שתוכלי להסתדר לבד.
יתכן שמשולב בזה איזה שהוא שריטונת מילדות או מה שלא יהיה. ואנטי לתרבות הצריכה המטורפת שבה אנו חיים. ואני אוסיף גם, שיש אנשים שיש אנשים שפינוקים וכסף וכו’ זה לא מה שמעניין אותם בחיים. אפשר לקרוא להם אנשים ערכיים, לא חומריים, זה לא משנה. אבל ישנם כאלו.
ויתכן שמזה נובע הבלבול שלך.

תודה! תיארת את זה די מדויק!

 

[הנודדת]

לכולם יש באגים, והעובדה שאת נפתחת והתגובות החיוביות שלך לביקורת מראות שאת כן מוכנה לעשות מאמץ לשנות את עצמך, ולא כל כך חוששת מהדימוי שלך בעקבות החשיפה.
אולי זה באמת באג נשלט, והבעיה האמיתית שאת קשה מידי עם עצמך. פרפקציוניסטית גם בדברים הגדולים וגם הקטנים.

חסרה לי ההפרדה בין עיקר לטפל בדוגמאות שלך כי בחלקן הצדק איתך, לפי השקפת עולמי:
• סלידה מבזבוזים משוועים זה לא באג. אם בת זוג מצפה ממך להוציא המון כסף על דברים שלא גורמים לך הנאה, ואפילו סבל, אולי היא לא באמת מתאימה לך כבת זוג.
• על ה 20 סנט תעבדי - זה באג ..
• את הסלידה משידרוג מרפסת בסוויטה ב 700 דולר לאחר שעמלת על הדיל, תשמרי. זה לא באג.
• לא לשלוח פרחים ב 50 דולר למשך שנה זה גם לא באג לדעתי. לא מכיר מישהו במעמד הביניים שעושה זאת.
• מצב רוח ירוד בגלל פיספוס דיל - הסכמנו שזה באג.

לפי ההודעה האחרונה שלך לגבי חווית הנסיעה, ובית המלון - יכולה להיות פה בעיה אחרת של אי התאמה מבחינת מנטליות לאמריקאים, או לאמריקאים הספציפיים איתם את מסתובבת.

את כנראה מערבבת יחד מספר דברים שעם חלקם רובנו נסכים איתך שהם מעצבנים, ושהם הפריעו לך בצדק.

זו בדיוק הבעיה, קשה לי להפריד בין העיקר לטפל. רציונאלית, כמובן שאני יודעת את זה, אבל לא שולטת ברגשות. למשל, יכול להיות מצב שבו עקצו אותי ב20 דולר וקיבלתי את זה ולא התייחסתי, ואז הבנאדם הבא יעקוץ אותי בדולר וזה ממש יכאב לי(הקש ששבר את גב הגמל). יש גם הרבה דוגמאות שבהן זה קרה ועברתי הלאה ולא התייחסתי לזה ולא נתתי לזה להפריע לי. עדיין לא הבנתי איך זה עובד.
לפעמים אני כותבת לחברה - שילמתי כפליים על משהו ומפתיע אותי שזה לא הפריע לי.
ההנחה שלי היא שכשטוב לי, זה פחות מפריע לי (לכן בהתאהבות או על mdma אני "מחלקת" כסף לאנשים). לכן כשאני במקום זול שבו אין לי הרבה טריגרים, והכל מרגיש לי כמו דיל טוב, ואני מרגישה טוב, כשמגיע משהו שאמור להיות טריגר הוא לא מפריע לי.
בת העמק אמרה שאולי זו הדרך שלי להרגיש סבל כי בסה"כ אני מאוד נהנית מהחיים וטוב לי ואין לי סיבות לא להרגיש טוב (חופשיה לעשות מה שאני רוצה ולהיות איפה שאני רוצה וכו') אז אני נתלית על ה20 סנט האלה כדי לנתב לשם את הכאב. השאלה היא, מה בא קודם? האם אני עצובה מסיבה חיצונית (הורמונלית? או משהו שמפריע לי ואני לא מודה בו?) ואז כשמשהו עולה יותר מדי(פרפקציוניזם של חסכנות) או כשאני נעקצת (הפחד להיות פראיירית) זה גורם לי להרגיש מתוסכלת. או שאני מרגישה מתוסכלת כי אני עדיין מרגישה את העקיצה הקודמת? שאלות שאני צריכה לענות לעצמי