מסגפנות לנהנתנות ואולי לא?

[הנודדת]

יכולתי להמשיך אבל הנקודה שעל כל זה (ועוד) כתבה בת העמק

ובכן בתור אחד שהיה אצל כמה פסיכולוגיים שהם ממש ממש לא בגרוש (לפחות בעלות שלהם).
ואצל רובם לא קיבלתי כזו בהירות, כמו מהדברים שכתבת.
אין ספק שיש לך שלל מעלות. אבל צניעות היא אחת הבולטות שבהן (באופן אירוני).

מסכימה מאוד ומודה לכולם על התגובות והתמיכה. אם השרשור הזה היה סשן של טיפול, הייתי יוצאת ממנו בתחושה שהוא היה נפלא ושווה כל סנט סידר לי הרבה דברים בראש ועזר לי להבין כמה דברים שלא הבנתי קודם.

 

[EnsilZah]

לגבי השקעה במניה ספציפית (התכוונת לטסלה?)

Yes.

השקעת באמת את כל הכסף שלך במניה אחת? אולי אנחנו לא באמת תאומים

Yes, like that Ernest Hemingway quote I've seen in these forums before.
“How did you go bankrupt?” Bill asked.
“Two ways,” Mike said. “Gradually and then suddenly.”

Only I didn't go bankrupt.

The first few years I felt like a genius every time it went up, and I felt like an idiot every time it went below my buying price, but now it's just sort of amusing either way, the numbers are decoupled from what money is supposed to represent in the real world, I know I can't make the optimal decisions, but at least for now I know I've made a relatively good one.
It's difficult for me to make decisions, but it's easy to live with them once they're made, the bit is flipped.​

 

[קפה שחור]

מסכימה מאוד ומודה לכולם על התגובות והתמיכה. אם השרשור הזה היה סשן של טיפול, הייתי יוצאת ממנו בתחושה שהוא היה נפלא ושווה כל סנט סידר לי הרבה דברים בראש ועזר לי להבין כמה דברים שלא הבנתי קודם.

שאלה קצת מוזרה,
שיחקת פעם את המשחק קופסא "מונופול"?

 

[הנודדת]

The first few years I felt like a genius every time it went up, and I felt like an idiot every time it went below my buying price, but now it's just sort of amusing either way, the numbers are decoupled from what money is supposed to represent in the real world, I know I can't make the optimal decisions, but at least for now I know I've made a relatively good one.
It's difficult for me to make decisions, but it's easy to live with them once they're made, the bit is flipped.​

מכרת חלקים ממנה או שאתה עדיין מחזיק בהשקעה המקורית?
אם מכרת - כמה ובאיזה ערך מכרת ואיך תרגיש כשהיא תעלה מעבר לערך הזה?
אם לא מכרת - איך תרגיש אם בחודש הבא היא תרד לפחות מהערך שלה בקניה? אם היא תרד ואז תמשיך לדשדש חודשים או שנים, תמכור אותה או שתשאיר בתקווה שהיא תחזור? כמה זמן תחכה עד שתוותר? כשזה יקרה, זה משהו שתרגיש בושה או פספוס לגביו או שתרגיש בסדר כי ניסית?
זה כסף שאתה צריך? מה יקרה אם פתאום תצטרך את הכסף והיא תהיה ברמה נמוכה מהרמה שקנית אותה (אחרי שראתה רמות גבוהות)?

הניסיון היחיד שלי עם "הימורים" היה לפני הרבה שנים, אתר קשבק נתן 200 יורו קשבק אם מצטרפים לאתר של מסחר פורקס ומשקיעים 250 יורו. הם הראו שאם הולכים על מטבעות צמודים ההפסד הוא קטן מאוד ואפשר לשחרר את הכסף במהירות. אני אוהבת דברים בחינם אז כמובן שעשיתי את זה.
אבל השחצנות שלי (אני בטח אצליח) וחוסר ההבנה שלי בפורקס גרם לי להתעסק בזה שבועות ועדיין להפסיד את הכל. לקראת הסוף זה ממש אמלל אותי, כי חשבתי שאני מבינה איך זה עובד ורציתי להציל את המעט שעוד נשאר. הרגשתי כ"כ הרבה בושה על זה אבל גם הבנתי שהימורים זה לא בשבילי ושמחתי שזה לא התחיל "טוב" ואז אולי הייתי מתפתה להכניס יותר כסף ולהפסיד אותו.

ולגבי לשחרר מכסף כשיש תנודות גדולות בתיק השקעות - היתה תקופה שכל יום כשבדקתי את החשבון הוא השתנה בכמה אלפים, עדיין לא עזר לי לא להתלהב מחסכון של דולר. אני חוששת שזה אבוד וכמו וורן באפט בגיל 80 אני אוכל במקדונלדס (אבל עם קופון!)

 

[חול כבד]

אני חושבת שקלעת בדיוק, אני טובה בלחסוך, אני טובה בלהוציא את הדיל הטוב ביותר וזה נותן לי סיפוק והנאה. לפעמים כשרע לי אני מזמינה איזה דיל שווה (ביטוח שבהזמנה שלו אני מקבלת מתנה שגבוהה יותר מהפרמיה) ומרגישה טוב יותר כי איזה מגניב זה שקיבלתי משהו בחינם. לעומת זאת, כשאני נכשלת בלעשות משהו שאני טובה בו - כשאני שוכחת לעבור באתר קשבק לפני הזמנה, או כשאני משלמת יותר על משהו - אני עצובה ומאוכזבת מעצמי.
כשאני במקומות שנעימים לי, למשל מדינת עולם שלישי שבה כל דבר מרגיש לי כמו דיל טוב, שהשמש זורחת וכיף לי להיות בבריכה ולנוח, במקומות כאלה גם דברים טריגריים יכולים לעבור בלי להכאיב לי מדי. במקומות שבהם אני מרגישה שהפסדתי ונכשלתי, שקיבלתי דיל גרוע, שבתחרות בין חברת תעופה והנודדת, חברת התעופה ניצחה 1:0, דברים קטנים יכולים להכאיב לי, 20 סנט יכולים להפריע לי כי התחושה של אכזבה מהכישלונות שלי נשארת.
השאלה היא - מה עושים? נשארים במקומות שנעימים לי, ונהנים מהחיים? או מנסים לפתור את זה וסובלים?
כתבת על מסופק ואנרגטי, מה גורם לך להרגיש ככה?

זה המנגנון של השכל , זה מעגל קסמים בו השכל שלך תמיד ילחץ עלייך להגשים את המשוואה האנרגטית שלו, דרך מחשבות ורגשות, בשביל לקבל סיפוק ואנרגיה.
במקרה שלך המיינד מקרין תסריטים שמהללים את היעילות, ולכן את עושה תחקירים מקיפים לפני כל הוצאה ולא כי חסר לך כסף אלא כי את אוהבת לספר לעצמך או לאחרים שאת תמיד זוכה בעסקה הכי טובה.

ברגע שאת תלותית במעגל הזה זה הופך לכפייתי, את לא יכולה להשתחרר ממנו, כי תמיד יש לאן לשאוף ותמיד יש לאן לגדול.

אוקיי, עשיתי, מצאתי את הדיל הכי טוב, השוואתי, עשיתי, קניתי, מצאתי, טוב, מה עכשיו? כבשתי את העולם, טוב, מה עכשיו? אפשר אפילו לדמיין שאת עושה את זה. בסוף יגמרו לו התשובות.

דבר אחד אני יודע, שהשכל שלנו הוא מכונה לפתרון בעיות, וכחלק מהאנומליה של השכל האנושי , הוא תמיד רוצה לעבוד, ואם אין בעיות, הוא ממציא אותן.

הדיון הזה יכול להמשך גם 50 עמודים. תמיד יהיו שאלות. את יכולה לנתח ולהרהר בזה, את יכולה למפות את העניין, לנסות למצוא מפתח, אולי זה יעזור לך להתאים את עצמך איכשהו , אבל אני לא רואה בזה יותר מדי תועלת.

את חכמה ומודעת לעצמך ואני לא חושב שבאמת אומרים לך פה דברים שלא חשבת עליהם כבר.

אולי תנסי לתרגל טוטאליות, החלטיות חוצת גבולות. אם את רוצה משהו והחלטת משהו, תעשי את זה, תגידי לעצמך ראבאק, 5 דולאר לפה או לשם, אני עושה את זה וזהו. אם תתמידי אולי בסוף תגיעי לשיווי משקל.

לא יודע, את צריכה להרגיש בעצמך.

 

[EnsilZah]

מכרת חלקים ממנה או שאתה עדיין מחזיק בהשקעה המקורית?
אם מכרת - כמה ובאיזה ערך מכרת ואיך תרגיש כשהיא תעלה מעבר לערך הזה?

I wrote some posts about it in the Tesla thread here, which has since been locked due to some people's childish behavior.
I only sold the stock once in the beginning, when I was getting into it with a small amount, and then what little joy I got from the profit I made was overshadowed by missing being some small nominal part of the company's future.

I've already been through something like six cycles of it hitting the top and then hitting the bottom, I'm ok with the idea that I have all the Tesla stock I'll ever own, and I'm ok with holding it down to 0, no half-measures.
If it was a life or death situation, of course I'd sell, if I needed it for something less dramatic, I'd probably wait for it to go up to a more comfortable level, or just until I made the amount from work.
I have about 3% of my portfolio in broad market ETFs now, and I'm going to add to that going forward.
It sort of amuses me that for other people that's the risky part of their portfolio.​

 

[יבגני_ל]

זו בדיוק הבעיה, קשה לי להפריד בין העיקר לטפל. רציונאלית, כמובן שאני יודעת את זה, אבל לא שולטת ברגשות. למשל, יכול להיות מצב שבו עקצו אותי ב20 דולר וקיבלתי את זה ולא התייחסתי, ואז הבנאדם הבא יעקוץ אותי בדולר וזה ממש יכאב לי(הקש ששבר את גב הגמל). יש גם הרבה דוגמאות שבהן זה קרה ועברתי הלאה ולא התייחסתי לזה ולא נתתי לזה להפריע לי. עדיין לא הבנתי איך זה עובד.
לפעמים אני כותבת לחברה - שילמתי כפליים על משהו ומפתיע אותי שזה לא הפריע לי.
ההנחה שלי היא שכשטוב לי, זה פחות מפריע לי (לכן בהתאהבות או על mdma אני "מחלקת" כסף לאנשים). לכן כשאני במקום זול שבו אין לי הרבה טריגרים, והכל מרגיש לי כמו דיל טוב, ואני מרגישה טוב, כשמגיע משהו שאמור להיות טריגר הוא לא מפריע לי.
בת העמק אמרה שאולי זו הדרך שלי להרגיש סבל כי בסה"כ אני מאוד נהנית מהחיים וטוב לי ואין לי סיבות לא להרגיש טוב (חופשיה לעשות מה שאני רוצה ולהיות איפה שאני רוצה וכו') אז אני נתלית על ה20 סנט האלה כדי לנתב לשם את הכאב. השאלה היא, מה בא קודם? האם אני עצובה מסיבה חיצונית (הורמונלית? או משהו שמפריע לי ואני לא מודה בו?) ואז כשמשהו עולה יותר מדי(פרפקציוניזם של חסכנות) או כשאני נעקצת (הפחד להיות פראיירית) זה גורם לי להרגיש מתוסכלת. או שאני מרגישה מתוסכלת כי אני עדיין מרגישה את העקיצה הקודמת? שאלות שאני צריכה לענות לעצמי

אכן שאלות קיומיות שאין לי יכולת לדעת לגבם מבלי ממש להכיר אותך.

אני אישית פחות מאמין בתיאוריה שאת מנתבת את תיסכולי היומיום המגוונים לקטע הכספי רק כי כל השאר טוב, מהסיבה שלא מאמין שיש אנשים שאצלם הכל מעולה חוץ מדבר אחד קטן... לא מאמין שהתיסכולים מתבייתים תמיד על העניין הפיננסי בכזאת עיקשות.

אמרת שכשטוב לך, העניין הכספי פחות מפריע לך, וכשלא טוב לך יותר מפריע.
זה כביכול מרמז שיש עוד דברים שמפריעים לך (כמו שכתבת), והעניין הכספי הוא כמעין עוגן שמושך תיסכולים.
עדיין, למה זה תמיד העניין הכספי? אין עוד דברים שסובלים בגלל תיסכולים?

לכן, אני חושב שהעניין הכספי אצלך הוא בעל מעמד מיוחד (גורם או סימפטום). סוג של אובססיה שאפשר להדליק ולכבות כתלות במצב הרגשי (ואולי לא רק), אבל זה תמיד שם. אם את מרגישה שזה שולט יותר מידי בחייך, כדאי לך לטפל בזה, במידה ואת לא מצליחה להשתלט על זה לבד במידה מספקת.

את הפסיכולוגיה פה לא נבין ללא מידע נוסף על חייך ועל נפשך. אולי הפורום הנרחב הוא לא בדיוק מקום לפסיכואנליזה


ברשותך, אציע לך משהו על השקעות שכתבת מקודם מתוך דוגמה שהיא לא ייעוץ והיא מקרה אישי שלי:
אני פחות מתחבר להשקעה במדדים ויותר לבחירת מניות.
הסיבה לכך היא שכן ניתן להכיר חברה אחת בצורה סבירה, או כמה חברות ולרכוש את מניותיהן בזמנים מתאימים. למשל, החברה עולה על הגל עם מוצרים מוצלחים, או החברה יורדת חזק בגלל סיבות לא רציונליות.
כמו כן, כשאני בוחר לקנות/למכור מספר חברות שונות נקרות בדרכי מספר נקודות כניסה ויציאה מגוונות. לעומת מסחר במדד כללי, שבו ניסיון להעריך את כלל החברות או הכלכלה הוא ניסיון פחות מבוסס בגלל כל הכוחות המנוגנדים שמזיזים את המדד. לכן מדד כללי קונים באופן שיטטתי כי ניסיון לחזות את כיוונו הוא לרוב חסר ערך.
יוצאים דופן לפעמים הם המדדים מוכווני סקטור כמו מדדי REIT שבהם עוד ניתן לנסות לתזמן.

בכל אופן לשיטתי, אם אני משקיע בכמה עשרות חברות, בנקודות הזמן המתאימה לכל חברה, ואני מעריך שהבחירות שלי היו טובות, אז הציפיה שלי שבממוצע התוצאות יהיו טובות ועד כה הם היו יותר טובות מהמדד בממוצע (ממוצע של 5 שנים מאז שהתחלתי להשקיע).
אז לסיכום, אני בוחר במניות ספציפיות, ובהרבה חברות שונות, ומקבל פיזור נרחב לאורך הזמן. זו לא דרך להכות את השוק הרבה ומהר (כי משקל כל חברה הוא לא סופר גבוה), אבל זו הזדמנות לנצח (או להפסיד) את השוק לאורך זמן. זה מצריך התעסקות ולהישאר בעניינים, ולא מתאים לכולם.

כשהתחלתי להשקיע התוצאות היו פחות טובות, ועם הזמן השתפרו. לא יכולתי לדעת מה יהיה ורק האמנתי שאני יכול להיות יותר ויותר טוב עם הזמן, ועדיין אין ערובה שאני אשיג תוצאות טובות יותר מהמדד בממוצע של 20 שנה, אבל אני נהנה מזה ובינתיים אין סיבה להניח שממש אפסיד למדד.
למרות זאת, השקעה במדדים כלליים זו עדיין דרך מצוינת (פשוטה, ניהול מינימלי, זולה, רווחית) להשקיע כסף לטווח ארוך. במיוחד בעתות משבר.

מכרת חלקים ממנה או שאתה עדיין מחזיק בהשקעה המקורית?
אם מכרת - כמה ובאיזה ערך מכרת ואיך תרגיש כשהיא תעלה מעבר לערך הזה?
אם לא מכרת - איך תרגיש אם בחודש הבא היא תרד לפחות מהערך שלה בקניה? אם היא תרד ואז תמשיך לדשדש חודשים או שנים, תמכור אותה או שתשאיר בתקווה שהיא תחזור? כמה זמן תחכה עד שתוותר? כשזה יקרה, זה משהו שתרגיש בושה או פספוס לגביו או שתרגיש בסדר כי ניסית?
זה כסף שאתה צריך? מה יקרה אם פתאום תצטרך את הכסף והיא תהיה ברמה נמוכה מהרמה שקנית אותה (אחרי שראתה רמות גבוהות)?

לכן על זה גם אני יכול לענות:
כשמג'נגלים כמות רבה של מניות ולאורך זמן, האופוריה או הבאסה וכל הרגשות די יוצאים מהמשוואה.
קודם כל כי עוברים בין כל המצבים הרבה מאוד פעמים בשנה עם כל מיני אחזקות וכמה כבר אפשר להתרגש מזה, במיוחד כשיש מניות שבאותו היום הולכות לכיוונים שונים.
מה שחשוב זה הממוצע כשמנסים להעריך תועלת.
אין לי כמעט שום שמחה, צער, אכזבה ממניה שמכרתי ברווח בזמן טוב או מוקדם מידי, או מניה שנמכרה בהפסד. השוק מחסן את הנפש.

 

[Roi]

הלו אפשר להרגיע זה כולה זוגיות. לא איזה דיון על השקעה, שאז חובה להוסיף את המשפט הנ"ל. .

דווקא פה זה הרבה יותר חשוב מהשקעות, שוב מדבר מנסיון...

 

[ברלינית]

תרשי לי שוב להתפעל מהשיתוף והפתיחות . ומהיכולת לתאר כל כך בחיות את המחשבות שלך ולחלוק איתנו הכל .
ואומר שוב. מהתרשמותי את רוצה לשנות את התנהלותך ותחושותייך. הפרדוקס הוא ששינוי עבורך יהיה ללמוד לשחרר ולקבל את עצמך.
ואת אומרת שזה בדיוק מה שהמטפלת שלך סימנה עבורך כיעד.
כמישהי מעולם הטיפול אומר לך ששווה לך למצוא מטפל\ת מעולים (!)ולשפוך עליהם המון כסף - כדי להשיג את שלוות הנפש המיוחלת.( שזה שינוי של כ 15 מעלות מאיך שאת היום )
זה ייקח להערכתי כשלוש שנים ויעלה לך כ50000 שקל . ( סלחי לי על הנחרצות .. אבל יש לי תחושה שתעריכי את זה, מקווה שאני לא טועה )קצת יותר מתקציב הפרחים ... קצת פחות מתקציב המלונות העתידי באותה תקופה אם תתקלי בבת זוג בזבזנית
אשמח לתת לך המלצה ספציפית בפרטי כשתוכלי ...לאור המגבלות ( אין לי שום אינטרס ולא ארוויח מזה שקל פשוט מישהי מעולה שאני מכירה )
למה אני ממליצה על טיפול ? לא כי מצבך חמור או בעייתי במיוחד נשמע שאת בן אדם סופר מוכשר ועם המון כוחות ויכולת להשיג דברים שחשובים לך ולעשות דברים ולחוות הרפתקאות וניסית המון , עבדת על עצמך.. את חכמה ומודעת ... ועדיין לא טוב לך . ובניגוד לאחרים את לא יכולה להחליק על זה ולהמשיך הלאה כמו שזה ...
אני אפילו קצת מקנאה בך .. על הרצון להלחם שיהיה יותר טוב.. הכי טוב שניתן .. הדחף לצמוח מאיפה שאת עכשיו
בהצלחה במה שתבחרי

 

[Gentlemen]

מעניין אותי החישוב שלך, איך אתה מחשב את ההוצאות? למשל, אני מניחה שגרת אצל אנשים בבית ולא שילמת להם על זה(הורים?), שלא שילמת על אוכל, שלא שילמת על נסיעות... בתקופה מאוחרת יותר, החזרת להם משהו? קנית מתנה? אתה מתכנן להחזיר להם? אם הם יהיו בקושי כלכלי, תתן להם כסף?

זה אכן לא לגמרי מדויק. לא לקחתי בחשבון לדוגמא דברים כמו משחת שיניים שקניתי בחודש מסוים והשתמשתי בה חודש אחרי.
אבל בכלל באותה תקופה ההוצאות שלי היה אפסיות. לפעמיים 100, לפעמיים 50, לפעמיים 20.
בקצרה, הייתי חייל בודד שקיבל מקום מגורים זמני בבית החייל בסוף השירות. ניצלתי את הזמן לעבוד כמה שיותר במסעדות שבהם סיפקו לי בגדי עבודה נקיים ואוכל.
בעצם חוץ מחשבון טלפון וקצת הוצאות הגיינה בסיסיות ביותר לא קניתי כלום.
שנגמרה לי הזכאות שכרתי יחידת דיור מפוצלת ושבורה בת"א עם החברה דאז ואז ההוצאות עלו לאזור ה2500.
סה"כ הצלחתי לחסוך בשנה כ100,000 שקל משכר שלא עלה על 33 שקל לשעה.

שעזבתי כתבתי מכתבי תודה למספר אנשים שהרגשתי שהם היו בעלי ערך עבורי והעברתי את זה להנהלה.
קשה לי לענות אם אתרום להם בעתיד. לפני שאני תורם לכל מה שקשור לצה"ל אני אצטרך קודם להבין כמה מהתרומה שלי באמת מגיעה לחיילים שעוזרים להם וכמה למשכורות ושטויות כמו מתנות חסרות ערך שמחלקים לפעמיים. אין לי בעיה לתרום משהו שהוא לא כסף, אפילו אשמח.

לא מסכימה איתך. .

אחרי שכתבת את כל הרקע לסיפור התמונה ברורה יותר.
אני בטוח שאני לא רואה/מפספס הרבה דברים(כמו שיבגני ציין פה את ההבדלים במנטליות בין האמריקאים לישראלים) אבל סה"כ מהרושם שלי, אחרי שקראתי את דברייך כמה פעמים אני חושב שאת חושבת כל כך לעומק על הנושא הזה של החסכנות עד שזה פוגע בך. בנוסף לכך, שזה מגיע למערכות יחסים את מגיעה איכשהוא במקרה גם למישהי שאצלה כסף זה אישיו.
באותה מידה היית יכול להיות סופר-טבעונית, פעילה פוליטית נמרצת או כל דבר אחר. הכסף הוא לאו דווקא העניין פה. האנרגיה שאת משקיעה, הרגישות שלך והתפיסת עולם שלך הם שמשפיעים עליך ועל הסובבים אותך.
כאב לי לראות את ההבדל בין משהו שנראה כמו 2 עולמות מקבילים שקיימים אצלך. באחד בו את מצליחה בטירוף ובשני בו את מרגישה שאת לא מצליחה מספיק (עצם זה שאת כן מסוגלת להיות בזוגיות של שנים עם מישהי כן מראה על משהו גם אם זה בסוף לא עבד), אני לא יודע לתת לך פתרון אבל מקווה שאולי איכשהוא תגיעי הארה כלשהיא שתעזור לך.
אני רק עוד בן אדם באינטרנט שכותב את הסברת כרס שלו. את מוזמנת להסכים או לא, מקווה שאת מקבלת את הכל בטוב (:

 

[נולי]

בגלל זה הכותרת - מסגפנות לנהנתנות ואולי לא? (כי אולי אני צריכה לוותר על לצפות מעצמי לחיות בנהנתנות, ולקבל את זה שזה לא נעים לי)

חריגה של 20 סנט מהתקציב באמת נתפסת אצלך כנהנתנות?
זה או זה או זה?
או שאת עצמות יבשות, או כל השאר זה נהנתנות?
יש הרי טווח עצום באמצע..

 

[Williamsburg]

אולי זה הזמן להוציא אותם מהחיים שלך, עד כמה שאפשר (למשל חברים יותר קל להוציא מהחיים מאשר משפחה). מי שלא מתאים לך, לא צריך להיות בחיים שלך

טעות חמורה לדעתי. לא מוותרים על חברים טובים בגלל חילוקי תפיסה. אצלי המשאב הזה בחוסר בגלל טעויות כאלה בעבר.

 

[איש(3718)]

אני מוותרת הרבה כשאני עם בנות זוג, בשבועות הראשונים זה בגלל ההורמונים של ההתאהבות, שעושים אותי מאוד נדיבה, אני מרגישה שאני רוצה להסתובב ברחוב ולחלק לאנשים כסף כי טוב לי.

תלוי מה את מחפשת בזוגיות, אם את מחפשת יחסים לטווח ארוך, אז כדאי לחפש אדם עם מערכת ערכים דומה לך, ורק בעדיפות שניה לחפש פרפרים בבטן והתרגשות.

יש די הרבה אנשים חסכניים באופיים וכתוצאה מבית הגידול שלהם. נראה לי שאת מחפשת את בנות הזוג במקומות הלא נכונים, קרייריסטים בהייטק האמריקני זה לא מקום לחפש אנשים חסכניים.

אני יכול להזדהות עם חלק מקווי האופי שלך, ותמיד זה היה בקונפליקט עם העיסוק שלי בהייטק, תמיד הרגשתי שמשלמים לי הרבה כסף כדי שאבזבז, ולא כדי שאחסוך. כולל הערות מקניטות מהסביבה.

עצתי המעשית לך היא לחפש בנות זוג מחוץ להייטק האמריקני, יש שם בחוץ הרבה אנשים חסכניים, מעצם העובדה שלא שופכים עליהם כסף כמו בהייטק, או מזה שגדלו במשפחות חסכניות ואימצו ההרגלים.

 

[wake_up]

טעות חמורה לדעתי. לא מוותרים על חברים טובים בגלל חילוקי תפיסה

אם אותם חברים גורמים ל להרגיש לא טוב עם עצמה וכו', כדאי להוציא אותם מהחיים. לא צריך להשאיר מישהוא ''בכוח'' בחיים שלך. חבל על האנרגיות הנפשיות שאתה מבזבז על אדם שלא מתאים לך מבחינה חברית. עשיתי דברים כאלה בעבר (להוציא חברות מהחיים שלי) ולא מתחרטת על זה-מי שלא מתאים לי, לא יהיה חלק מהחיים שלי. גם היום אין לי חברות אבל אני בסדר-באמת-אין לי צורך בחברות מהסוג הזה שלוקח לי אנרגיות. יש לנו כמות מסויימת של אנרגיה כל יום וחבל לבזבז אותה על מי שלא שווה את זה. גם להיות לבד זה בסדר.

 

[בת העמק]

אני רוצה שניה לשים ספוט על המושג "פראייר".
הערה מקדימה: המשמעות הישראלית שלו הפוכה מהמשמעות המילולית. המילה היא גרמנית ומשמעותה - חופשי זה האמא הייקית שלי לימדה אותי.
אני ובעלי שנינו "פראיירים" גאים. אני חושדת שהמרדף אחרי הרצון לא לצאת פראייר היא אחת הסיבות לגסות הרוח של ישראלים, במיוחד בחו"ל אבל לא רק.
מי שלימד אותי להרגיש בטוב עם זה היה בעלי, כשעוד היה ינוקא עם חלב על השפתיים, בטיול התרמילאות שלנו אחרי הצבא. התחלנו להיעקץ כבר בשניה הראשונה, בקהיר בהמתנה לטיסת ההמשך, והוא אמר לי שאנחנו תיירים וזה חלק מהעניין של להיות תייר. זהו, כמה פשוט ככה קל לשחרר.

 

[צדיק נסתר]

קראתי את כל השרשור כרגיל לפני שאני כותב משהו בנושא.
קצת רקע אני בשנות החמישים המאוחרות של חיי
מסודר כספית(יותר מעצמאי כלכלית בסדר גודל או שנים)
בא ממשפחה שלא היה לה יותר מידי כסף
הרווחתי הרבה כסף בחיי והפסדתי הרבה כסף בחיי
ומה שהכי חשוב הרווחתי תובנות.
היום את עשירה ובעלת יכולות פיזיות סבבה.
מחר אף אחד לא יודע מה יהיה.
מהרגע שיש מספיק כסף אז זה לא באמת משנה לקיום אם
יש לך 30 מיליון או 40 מיליון
את לא תוציאי אותם.
כתבת שההכנסות הפסיביות שלך הן כפולות מההוצאה החודשית שלך.
וזה בלי להתייחס לתשואת תיק ההשקעות.
ואם את לא רוצה להתעסק עם זה
תמצאי פמילי אופיס שמתאים לך והם ינהלו את זה.
את אל הורית מבחירה אז אין לך צורך לדאוג לצאצאים.
תשחררי ותאספי חויות.
חז"ל כבר אמרו "שלא טוב היות האדם לבדו"
תמצאי מישהי שתתאים לך.
הבחירה אצלי הייתה לא עם מי היה לי את הסקס הכי טוב
אלא עם מי ארצה לגדל את ילדי
עם מי ארצה להתבגר
מי יצחיק אותי ואני אותה
שיהיה לי על מה לדבר איתה תמיד
לחלוק את הרעיונות והמחשבות שלי
מי יקבל אותי ואת מי אוכל לקבל.
ולגבי איך לשחרר:
אני מאוד מחזיק מעולמות הרוח והטיפולים "האלטרנטיביים"
אולי כי אני חי עם מטפלת כזאת
אני רואה איך היא משנה לאנשים את החיים די בקלות יחסית
במה שנראה מהצד כמו קסם.
אין שום סיבה רציונלית להתנהגות שלך אלא משהו מהעבר.
אני לא מטפל אלא סתם אחד עם חישובים קרים.
ואם מדברים על עלות זה יותר זול מכל פסיכולוג/ית
ברכה והצלחה!

 

[tlc m]

אני מזמינה מראש פעם בתקופה את כל המוצרים שמשתמשת בהם, בהנחה של בין 20% ל50%,

מצאתי השכרת רכב שנתנה רכבים בחינם לקחת מעיר אחת לעיר אחרת, לפעמים אפילו הדלק היה בחינם. פרסמתי מודעה באתר של טרמפים ולקחתי איתי אנשים, ככה במקום לשלם על הנסיעה קיבלתי כסף על הנהיגה

(זה לא סיכון מסוים לקחת טרמפיסטים? איך גידרת אותו, בתור אדם מחושב?)
תשמעי, הבאת את החסכנות לדרגת אומנות ממש! מובן למה את נהנית מזה. לא בציניות.

הרבה פעמים קניתי ביוקר וקיבלתי איכות נמוכה יותר ממה שעלה זול יותר. וכאחת שתמיד מחפשת את האלטרנטיבה הזולה, אני יכולה להגיד שברוב המקרים אני מקבלת איכות שלא יורדת ברמתה מהאיכות של המוצר היקר (או שהפרשי האיכות זניחים, חוק ה80:20) ומשלמת הרבה פחות. אני מוכנה להכנס לזה ולתת מאות דוגמאות שיוכיחו את זה. לדעתי זה משפט של צרכנים עצלנים

אני ממש ממש אשמח אם את מוכנה להרחיב ולתת דוגמאות. אני הרבה פעמים מהצרכנים העצלנים (הרבה פעמים יש לזה סיבות. אבל אם אפשר לבדוק איך להתייעל אז למה לא) וגם הלוואי שאקח ממך השראה להתייעל בתחומים החשובים לי כמו שאת מתייעלת בחסכנות, החשובה לך.

אבל כדי שהבקשה שלי לא תסיט אותך ממה שאת מנסה להשיג בשרשור הזה,
הנה השנקל שלי בעיניין קושי לקבל החלטה:
כאשר אני נתקלת בחיים במשהו שמעורר בי שאלה האם לנהוג (או לבחור, או לקנות או לומר..) א' או ב' ואני לא מצליחה מתוכי לייצר תשובה במשך פרק זמן סביר ולאחר הקדשת זמן מחשבה סביר (ימים ספורים, שרבוט קטן של בעד-נגד) - אז הניסיון שלי מראה שברוב המוחץ של המקרים (זה כבר קרה לי המון פעמים), הסיבה שאני מתקשה לייצר תשובה היא: כי שאלתי את השאלה הלא נכונה . (בהתחלה הרעיון הזה מאוד מקומם.. כי זה רומז שאני לא הבן אדם הכי מבריק שאני נוטה לחשוב שאני) ואז אני פותחת את הראש בניסיון לדייק את השאלה..
בד"כ לאחר הדיוק, ההכרעה תבוא בקלות יותר.

 

[YPV]

קשה לי עם תרומות כי אני לא סומכת על ההתנהגות הכלכלית של מקבל התרומה להיות נכונה. קל לי יותר להשקיע זמן ואנרגיות בללמד אותם להשתפר ובידיעה שמה שאלמד אותם יהיה שווה להם הרבה יותר בעתיד.

ליצן רפואי סיפר לי על מקרה שקיבל (עוד) שיחת טלמרקטינג/התרמה מעמותה די ידועה. הנציגה ביקשה ממנו תרומה לטובת הזמנת אומנים שיופיעו בפני ילדים חולי סרטן. הוא הסביר שהיה שמח לתרום ובנדיבות אבל המצב הכלכלי שלו לא ממש מאפשר. אבל במקרה הוא ליצן רפואי והוא גם עובד במחלקות אונקולוגיות הרבה שנים. כך שישמח לתרום יום עבודה.

זה בלבל את הנציגה.

אחרי כמה שניות הסבירה לו שהם לא רוצים מתנדבים. הם רוצים כסף. הוא שאל למה. ענתה לו כדי להזמין אומנים להופיע בפני ילדים חולי סרטן. הוא אמר, נו מצוין, אני אומן, ואני מופיע בפני ילדים חולי סרטן. אחרי שטירלל אותה קצת, כמו שרק ליצנים יכולים לעשות, היא ניתקה לו את הטלפון בפנים.

 

[בת העמק]

אחרי כמה שניות הסבירה לו שהם לא רוצים מתנדבים. הם רוצים כסף. הוא שאל למה. ענתה לו כדי להזמין אומנים להופיע בפני ילדים חולי סרטן. הוא אמר, נו מצוין, אני אומן, ואני מופיע בפני ילדים חולי סרטן.

זה ענק
ואני מחברת את זה למה שנכתב מעליך

הסיבה שאני מתקשה לייצר תשובה היא: כי שאלתי את השאלה הלא נכונה

הנציגה היתה צריכה לעשות סוויצ' בראש משיחה לתורם פוטנציאלי לשיחה לאמן פוטנציאלי. היות ונשארה על אותה תבנית שיחה, לא הצליחה לקבל תשובה טובה.

 

[YPV]

הנציגה היתה צריכה לעשות סוויצ' בראש משיחה לתורם פוטנציאלי לשיחה לאמן פוטנציאלי. היות ונשארה על אותה תבנית שיחה, לא הצליחה לקבל תשובה טובה.

הנציגה לא אשמה. היא מקבלת שכר מינימום וגם עושה את המינימום הנדרש ממנה. במקרה הטוב עבורה והגרוע עבור התורם, היא מקבלת בונוסים על עמידה ביעדים. שזה גיוס כספים. אם היה מדובר במתנדבת, המצב היה כנראה אחר. אבל ברוב המקרים זה לא המצב. העמותות נהפכות לארגונים ביורוקרטיים, על כל ההשלכות של זה.