מחובות לחופש

[Tsachi01]

הסתכלתי קצת בעקבות הפוסט.
יש לי דירוג אשראי קצת מעל 950 שזה אמור להיות די טוב.

בדקתי כמה תעלה לי הלוואה בבנק שלי. הם מכירים אותי די טוב כי אין לי חשבונות בבנקים אחרים ו אני אצלם כמעט 20 שנה מגיל 16.

להלוואה של 40000 הציעו פריים + 5.40. צחקתי וסגרתי את האפליקציה.

ממש מפתיע שקיבלת הצעה פחות טובה משלי, בהתחשב בעובדה שהניקוד אשראי שלך גבוה במאות נקודות ממני.

 

[השואף להצלחה]

כל הכובד , אתה ממש מעורר השראה אחי !
רציתי לדעת , לשם מה התשלום ליוטיוב פרימיום ?

 

[Tsachi01]

כל הכובד , אתה ממש מעורר השראה אחי !
רציתי לדעת , לשם מה התשלום ליוטיוב פרימיום ?

תודה רבה
בשביל ביטול הפרסומות והאפשרות להפעיל אותו ברקע

 

[השואף להצלחה]

תודה רבה
בשביל ביטול הפרסומות והאפשרות להפעיל אותו ברקע

אחייייי
יש היום תוסף של חוסם פרסומות לכל הדפדפנים וזה מאוד קל
אם תרצה עזרה בכך אני אשמח לסייע לך בפרטי

 

[Tsachi01]

לא בios
אבל תודה

 

[משה גל]

אתה מעורר השראה!!

 

[Tim_Duncan]

@Tsachi01 כל הכבוד על הדרך! נשמח לעדכון על החובות וההוצאות החודשיות. מה עם התואר? סיימת? מועסק כמפתח?
בהצלחה בהמשך

 

[c881]

הסתכלתי קצת בעקבות הפוסט.
יש לי דירוג אשראי קצת מעל 950 שזה אמור להיות די טוב.

בדקתי כמה תעלה לי הלוואה בבנק שלי. הם מכירים אותי די טוב כי אין לי חשבונות בבנקים אחרים ו אני אצלם כמעט 20 שנה מגיל 16.

להלוואה של 40000 הציעו פריים + 5.40. צחקתי וסגרתי את האפליקציה.

מנסיון של משפחות שמלווה -
אם תגיע לסניף תקבל הצעה אחרת.
ממשפחות שקיבלו באתר/ אפליקציה P+12%, ניגשנו לסניף וירד ל-P+4.5% והמשכנו לסניף ממול לפתוח חשבון ולקבל הלוואה בלי ריבית בתמורה לפתיחת חשבון.

 

[c881]

5)זה שטות לחסוך X כסף בצד כל חודש, כשיש לך הלוואות בריבית 10%. תשלום החוב שווה ערך לקבלת תשואה מובטחת של 10%, זו עסקה שאי אפשר לנצח

יש הלוואות (משכנתה) שאי אפשר לזרוק עליהם כמה כסף שאתה רוצה כל חודש.
הבנק לוקח עמלה תפעולית (60שח) ועמלת אי הודעה מוקדמת גם על הלוואות "רגילות".
א. אז יש מצב שכן - אחת לחודשיים~שלוש יהיה הקצב הנכון.
ב. יש כמה שיטות לטיפול בהלוואות - כדור שלג היא אחת מהן והאפקט הפסיכולוגי נכלל גם הוא.

 

[הורדוס]

בדקתי כמה תעלה לי הלוואה בבנק שלי. הם מכירים אותי די טוב כי אין לי חשבונות בבנקים אחרים ו אני אצלם כמעט 20 שנה מגיל 16.

בעבר האמירה הזאת הייתה נכונה, אבל זה כבר לא עובד ככה, לכל הבנקים יש גישה למידע הבנקאי שלך ובהרבה מקרים הבנק בו יש לך חשבון יתן את ההצעה הכי גרועה כי הם יודעים שאתה מעדיף לא לפתוח עוד חשבון ושרוב האנשים לא עוברים בנק.

להלוואה של 40000 הציעו פריים + 5.40. צחקתי וסגרתי את האפליקציה.

דרך האפליקציה נותנים את ההצעה הכי גרועה כי היא אוטומטית והבנקים בישראל הם דינוזאורים, צריך לדבר איתם בטלפון ולברר, ועדיף גם עם עוד בנקים כמובן.

 

[Mr. Bigglesworth]

עדכון - כשרציתי הלוואת גישור להחלפת רכב התברר לי שהארגון בו אשתי עובדת נותן תנאים טובים להלוואות בבנק שלנו אז זה מה שעשינו (פריים מינוס חצי)

@הורדוס @c881

 

[Tsachi01]

You can wander into debt, but you can NOT wander out of it.” - Dave Ramsey״

שלום וברוכים הבאים לעוד ראיון אינטימי במסגרת התוכנית שלנו. והפעם אנחנו כאן עם צחי, שפתח
יומן מסע בפורום הסולידית לפני כשנתיים.

מראיין: שלום צחי.

צחי: שלום.

מראיין: אז, שנתיים עברו להם מאז פתחת את היומן מסע, ושנה וחצי עברו מאז העדכון האחרון שלך
ביומן. מה חדש, איך הולך לך ולמה הפסקת לעדכן?

צחי: תראה, שדברים הולכים טוב קל לעדכן, שדברים הולכים רע אז, אתה יודע..

מראיין: רע? אבל הכל היה נראה כל כך טוב מבחינת ההתקדמות שלך. החוב הצטמצם אט אט ואיחדת את הנותר להלוואה אחת; ואפילו כתבת ביומן שאספת בקבוקים לפיקדון, מה שיכל להעיד על המשמעת העצמית הגבוהה שלך והמחויבות לתהליך, עד לפרטים הקטנים, לא?

צחי: זה בהחלט התחיל בצורה מבטיחה, כן. אבל, החיים ככלל, וטבע האדם בפרט, תמיד מורכבים יותר. תראה, הרבה פעמים שאתה מתחיל דיאטה, יש הרבה מוטיבציה בהתחלה, אבל לעיתים היא דועכת; במיוחד שהתהליך ארוך. כך שלפעמים אתה מוצא את עצמך לילה אחד, בהתקף בינג׳ על חבילת העוגיות שלפנייך, ומכאן יוצא שהרסת גרעון קלורי של שבוע שלם, ולעיתים של חודש שלם, בלילה אחד בלבד. ושיש לך כמה מעידות כאלה, זה גם יכול להרוס התקדמות של שנה שלמה.

מראיין: נשמע מדברייך שהחוב לא הצטמצם?

צחי: לא. רחוק מכך.

מראיין: צר לי ואני מניח שגם לקהל הקוראים שלנו.

צחי: אין מה להצטער, זה החיים; נופלים וקמים, מנערים את האבק, וממשיכים הלאה,
בתקווה שלמדנו מהנפילה.

מראיין: יפה שאתה מנסה למצוא גם את החיובי בכל מה שקרה לך.

צחי: חייב. הכי קל להיכנס למרה שחורה, אבל טוב לא יצא מזה, לא לך וגם לא לסביבה שלך, כי השליליות תקרין ממך החוצה לכל עבר ותהרוס כל מה שבדרכה.
לכן, אתה חייב לשמור על ראש מורם. בסופו של דבר, החיים מלאים בבמפרים ומכשולים בדרך אל היעד.
איך אחד מחברי פורום הסולידית שאני מאוד מעריך כתב לי: ״כל מי שעובד בהייטק יודע, שפרוייקט כמעט אף פעם לא מסתיים בזמן שהוגדר. יותר נכון לומר, שבתחילת התהליך דיברת לפי התאוריה והכל היה נשמע קל על הנייר. אבל, שצוללים למציאות מבינים שיש תהליכים מורכבים שלוקחים יותר זמן. אז שאתה נמצא
באמצע תהליך, זה לא אומר שום דבר על טעויות או כישלון״

ואם הייתי יכול לסכם במשפט אחד קצר על מה שקרה לי, אז אני אצטט את דייב רמזי שנוהג לומר: ״לצאת מחובות זה 20% ידע ו80% התנהגות״
כי אצלי אומנם היה את הידע ואת הכלים, אבל שינוי התנהגותי אמיתי ותודעתי, לא באמת היה שם.

ומתי הכל התחיל להשתבש? קצת אחרי העדכון האחרון על מיחזור ההלוואה, ואם נצטט את הסולידית מהמאמר שלה: ״איך לצאת מבור כלכלי״:
״מיחזור החוב צריך להיעשות בזהירות רבה, ורק לאחר שחל שינוי של ממש בהתנהגות הכלכלית, ברמה התודעתית והפיננסית כאחד.”
כן, הסולידית צפתה מראש את הנולד ודאגה להזהיר אותי על כך במאמר שכתבה, אך בזמנו זה פשוט נפל על אוזניים ערלות..
ההצלחה היחסית מהירה בצמצום הראשוני של החוב ומיחזורו הכניסו אותי לשאננות, שאננות מסוכנת שהחזירה אותי מאוד מהר להרגליי הרעים הישנים.
ומכאן הדרך לחזור לנק׳ ההתחלה, היה בלתי נמנע.

מראיין: נק׳ ההתחלה? אתה רומז שסכום החוב שלך חזר לנק ההתחלה?

צחי: כן. החוב לא רק שחזר לנק׳ ההתחלה, אלא עבר אותו. בעדכון האחרון ביומן לאחר מיחזור ההלוואות, כלל החוב עמד על 60 אלף ש״ח. עכשיו, הוא יותר מהכפיל את עצמו. החוב שלי עומד נכון לעכשיו, אם גם לוקחים בחשבון את הריביות שמאוד עלו בשנה האחרונה, על 140 אלף ש״ח.
שזה 50 אלף יותר מנק ההתחלה של החוב ביומן מסע, ו20 אלף יותר מהנקודה הגבוהה ביותר שהוא אי פעם היה.

מראיין: מה השתבש צחי? לקחת עוד הלוואות?

צחי: בין היתר.

מראיין: אבל הצהרת ביומן לאחר שאיחדת את ההלוואות הנותרות להלוואה אחת בודדת, שכאן זה ניגמר. שלעולם לא תיקח עוד הלוואה.

צחי: כן. גם זה משול לאדם שמן שמתחיל בדיאטה, ואומר לכולם שזו דיאטה אחרונה בהחלט. שלעולם לא יעשה עוד אחת. אבל במהלך הדרך, גם אם הצליח לרדת, הרבה פעמים הוא עלול לחזור למשקל הקודם ואף לעבור אותו. כי בל נשכח שישנה סיבה שבגינה אותו אדם נהייה שמן מלכתחילה.
כפי שכבר ציינתי, לדעת זה רק 20% מהמסע, צריך גם לשנות דפוסי התנהגות. דפוסי חשיבה. זה העיקר.
כמו שבדיאטה, אתה יכול לעשות ספורט כל יום ולבלות במכון כושר עד שהוא נהייה הבית השני שלך, אבל אם שאתה חוזר הביתה אחרי האימון,
לא תיישם שינוי התנהגותי מהותי בהרגלי האכילה שלך, זה פשוט לא יעזור.

כי שוב פעם אני מדגיש - האדם לא רק שמן בגופו, אלא גם בדפוסי ההתנהגות שלו. מדובר קודם כל בדפוס התנהגותי שגרם לו להגיע לנק׳ הרעה שהגיע, ולשבור דפוס התנהגות, כזה שהוביל אותו שנים, ולעיתים אף מרבית חייו, זה לא בין לילה.
לשבור לחלוטין את הדפוס הזה, לחווט מחדש את הנוירונים במוח, זה כלל לא פשוט כמו שזה נשמע בתאוריה.
כי כפי שציינתי, יש מכשולים ופיתויים בכל פינה:
לילות עם מוטיבציה נמוכה ומצב רוח ירוד, לילות שבהם הבטחת לעצמך שתאכל רק עוגיה אחת, אבל אתה לבסוף גומר את כל החבילה ונגעל מעצמך אחר כך, לילות שבהם אתה רואה איך כולם סביבך אוכלים ונהנים אבל אתה? אתה חייב להיזהר.. אתה לא יכול להרשות לעצמך לאכול כל מה שהם אוכלים, אתה צריך לרדת במשקל, לכן שחברים קוראים לך לצאת לשתות איתם בירה ושמים פיצה וצ׳יפס על השולחן, אז אתה, אתה נאלץ להרגיש מחוץ לבילוי כי הבטחת לעצמך שלא תיגע בזה יותר..
ומה לגבי לילות שבהם קרוב משפחה חוגג יומהולדת? או לילות בהם בת הזוג רוצה לחגוג איתך את ה90 שקיבלה במבחן האחרון באוני׳? אתה פשוט נותן להם לאכול את העוגה לבד, כי אתה צריך לשמור על מאזן קלורי שלילי. ולעיתים אחרי כל המאמץ הזה, מגיע הבוקר ואתה עומד על המשקל, אבל הוא נשאר אותו דבר כמו שלשום.

ולכן לא תמיד זה פשוט, לא לך וגם לעיתים לא לצד השני.

כן, אז יש בהחלט לילות מאתגרים שגם עלולים להביא אותך על סף שבירה. ולעיתים גם תישבר, פשוט תישבר.. תישבר ברמה שאפילו אם אין את המילקי בהישג יד במקרר, אתה תצא במיוחד עם האוטו בשעת לילה מאוחרת, תסע לחנות נוחות בתחנת דלק הקרובה ותקנה אותו.
כי החכמה האמיתית, היא לא רק לדאוג שהמילקי לא יהייה בהישג יד בביתך, כי בסופו של דבר, גם החומה הכי גבוהה והבית הכי מאובטח, ניתנים לפריצה, לכן החכמה האמיתית, היא לגרום לך לאהוב את המתיקות של התמר, התות והבננה - הבריאים, המזינים והזמינים בסלסלת הפירות על ידך, לא פחות, מזו של המילקי.
וברגע שעשית את זה, כבר לא תצטרך סביבך חומה יותר. כי פשוט לא תראה יותר חומה, אלא תראה חופש. ושזה יקרה, כשזה יתממש,
אז הצלחת ליצור שינוי התנהגותי אמיתי בדפוס החשיבה שלך.

וזה תהליך הרבה יותר ארוך וקשה בראש מאשר בגוף.
לכן מחקרים רבים שנעשו לאורך השנים הראו שוב ושוב שאנשים הסובלים מהשמנת יתר וירדו במשקל כתוצאה מדיאטה,
רובם המוחלט, מעל 80% חזרו לבסוף למשקל הקודם ואף עברו אותו. מה שנקרא - yo yo dieting .

כי למוח שלך שהורגל לפעול שנים בדפוס מסויים, מאוד קל, אבל מאוד קל, לסטות חזרה לדפוס המזיק הזה, אם רק תיתן לו הזדמנות.
הדפוסים הישנים שלך אורבים לך בכל פינה ורק מחכים שתיכשל.
מהסיבה הפשוטה שהמוח שלך תמיד ינסה לחזור לשגרה הקודמת ולכן אף יתנגד לשינויי שאתה מנסה לכפות עליו. הוא פשוט
יאבק איתך לחזור למה שהוא מכיר ומנוסה בו, לטוב ולרע. זה מנגנון הישרדותי. לכן עד לרגע שאתה תצליח לעשות את השינוי הפנימי הזה, אתה בעצם נלחם נגד עצמך.

אז השינוי הזה הוא מאבק קשה.. זה מאבק קשה, בין האדם שהיית מרבית חייך, לאדם החדש שאתה מנסה להיות.
ולשפץ את הדירה שלך, זה אף פעם לא פשוט כמו שזה נראה שאתה הולך באולם התצוגה באיקאה ורואה את כל החדרים והמטבחים היפים והנוצצים:
היא מאוד מבולגנת במהלך השיפוץ, מלאה בארגזים שחוסמים לך את הדרך וגם את הראייה.
זה הרבה רעש, קידוחים, קירות שבורים, נסורת וליכלוך בכל פינה.
ולעיתים הרעש כל כך חזק, עד שאתה מתקשה לישון והאבק שהצטבר בדירה כל כך גדול, עד שאתה גם מתקשה לנשום.
והשכנים, גם הם לא תמיד מקבלים בהבנה את כל הרעש, הליכלוך והבלאגן.
לכן התוצאה הסופית הרצויה, שבגינה התחלת בשיפוצים , מאוד קל לשכוח אותה ברגעים אלו. זה דורש המון סבלנות ואורך רוח,
ֿונקודות שבירה בדרך בהחלט עלולות לבוא.

בסופו של דבר הדרך תמיד רצופה בכוונות טובות, אך לצד כל הפרחים היפים והמבטיחים לצד השביל, יש גם גבעולים קוצניים המסתתרים ביניהם. כך שבכל דרך חדשה שבה אתה בוחר לצעוד, אתה גם תיעקץ בהתחלה לא מעט, כי אתה תראה רק את הפרחים, עדיין לא תשים לב לקוצים המסתתרים ביניהם.
אבל בסוף תלמד כי העקיצות כבר יהיו בלתי נסבלות בשלב מסוים, לכן תדע להיזהר יותר.

אין מה לעשות, הדרך של הדוב להגיע לדבש, היא אף פעם לא פשוטה. היא דורשת טיפוס לא קטן, ותמיד רצופה בנפילות ובעקיצות מגרדות וכואבות. אבל אם הוא מספיק רוצה, הוא בסוף יגיע לדבש, יטעם מטעמו המתוק, ויבין שזה היה שווה את הדרך לשם.

מראיין: אני מניח שלא קל לך לחשוף את זה כאן לפנינו לאחר מעל שנה וחצי של היעלמות.

צחי: כן

מראיין: אני בטוח שבין הקוראים שלנו היום, יש כאלו עם בעיות דומות לשלך, הנוגעות להתמודדות ארוכה וקשה עם דפוס התנהגות בעייתי בחייהם.
בין אם חברתיות, בין אם בעישון, בחרדות, בדיכאון, בהשמנת יתר, בדימוי עצמי, ניקיון כפייתי או כל דבר אחר.

צחי: כן. כל אחד וצרותיו. כל אחד עם חולשותיו הפרטיים שלו. אין אדם בלי עקב אכילס איתה הוא מתמודד בחייו. ואצלי זה כסף.
התנהלות קלוקלת, לא אחראית, בזבזנית ופשוט מתירנית מדיי עם כסף.
לקח לי שנים להבין את זה, עוד שנים באמת להפנים את זה, וכנראה שגם ייקח לי שנים לתקן את זה.

מראיין: צחי, תרצה לפרט לקוראים מה בדיוק השתבש מבחינה כספית?

צחי: אם שוב אצטט את הסולידית מהמאמר שלה ״איך לצאת מבור כלכלי״:
היא כתבה שם שבין היתר שזה דפוס של ״התמכרות לאשראי צרכני.״ דפוס של :״לחיות מעל הפופיק״,
אבל אם נרד לפרטים הטכנים היבשים שהובילו אותי להחמרה של החוב, אז מעבר לעובדה שבתור סטודנט, הייתי במשרה חלקית ומוגבל בגובה ההכנסות, לא לקחתי מספיק ברצינות את התקציב. הוא היה להמלצה בלבד וחרגתי ממנו המון. לא הפכתי אותו בראשי לגדר גבול מסוכנת שאותה אסור לחצות.
(And when you aim at nothing, you will hit it every time (zig zigler

בין היתר אם נמנה כמה מהחריגות תקציב שהיו לי:
ציוד כושר ב10 אלף. מחשב חדש ללימודים ב4, שהתקלקל לאחר שנה בלבד, ואז קניתי עוד אחד ב5,
בנוסף - טלפון חדש ב3.5, ואפילו קונסולה לפנאי ב3 . הכוונות או.. התירוצים, איך שתרצה לקרוא לזה, היו אז סה״כ, בעיניי לפחות, טובות:
המטרה הייתה עם הציוד כושר, לחסוך לטווח ארוך תשלום מנוי כמו גם לחסוך זמן יקר, נסיעות ודלק שלא היו לי יותר מדי מהם בתור סטודנט.
מחשב חדש, כי כפי שציינתי הקודם התקלקל במפתיע מיד עם תום האחריות ולא השתלם לתקן אותו. מה שנקרא בלת״מים של החיים.
כנ״ל לטלפון שלאחר 3 שנים כבר לא הייתה ברירה. והקונסולה, אהמ.. אין הסבר טוב , מלבד שהרגשתי שאני חייב קצת משהו לשפיות בזמן התקופת מבחנים העמוסה.
וכן, הייתי יכול להשיג הכל בזול יותר, אבל אני תמיד הייתי בגישה של -
Buy once cry once , מה שלא כל-כך עבד עם המחשב לצערי.
כמובן שכל זה דרש להפר הבטחה כאן ביומן מסע ולקחת הלוואה נוספת.

אבל לצערי זה לא נגמר שם, אם מאחורי הפריטים שרכשתי עוד אפשר היה למצוא אולי איזשהו הגיון, איזשהו שימוש ותכלית, אז לטעות הבאה, ממש לא:
למרות ההתקדמות המשמעותית בהתחלה בצמצום החוב, שהבנתי שעדיין יש עוד דרך ארוכה לפניי, קסמה לי האפשרות לנסות ולקצר אותה בעיקר בגלל העומס שהם יצרו לי על הלימודים ברקע. ולצערי בדיוק באותה תקופה שמעתי על מקרה גיימסטופ. ובמקביל נחשפתי גם לכל הדיבורים על השקעות של חברים בפורום רדיט וכאן,
ובכללי זו הייתה תקופה מאוד ירוקה בשווקים, שיא של כמעט שנתיים של בעיקר ירוק. בין היתר בתחום הטכנולוגיה.

הרגשתי שאני עומד מהצד ורואה איך כולם סביבי מרויחים. הרגשתי שאם לא אכנס עכשיו, אפספס את ההזמנות גם להרוויח. Fomo אתם קוראים לזה, לא? המקרה של גיימסטופ מאוד עיצבן אותי, איך כמה ילדים בני 18 מתעשרים בין לילה ברביצה בספה עם הרובין הוד בסלולרי שלהם, בזמן שאני קורע את עצמי בלתמרן בין לימודים ועבודה. ו..זה קינן בי יותר ויותר עד שבסוף, נכנסתי, לראשונה בחיי לשוק ההון, ובכל הכח בלי שום אמצעי זהירות פנימה. מדהים אה? כן, ככה זה שהתקציב אצלי היה להמלצה בלבד. ולא, לא נכנסתי לדברים עליהם הסולידית והחברים בפורום ממליצים כגון מדדים המביאים תשואה איטית ובטוחה יחסית עם סיכון נמוך,
אלא להפך - הלכתי על מניות בודדות כדי לנסות להניב תשואה יפה בטווח הקצר.

כן.. פשוט רציתי לחסל את החוב מהר. איבדתי סבלנות. הייתי קצר רוח. החיפזון מהשטן, לא?

ו..לכן אף לקחתי גם בשביל זה הלוואה.
הלוואה למינוף נוהגים לומר, נכון? אבל גם נוהגים לומר לא להשקיע במה שאין לך.
כן..דילגתי לצערי על החלק הזה, ונכנסתי בדיוק שהכל התחיל לקרוס באוק - דצמ׳ 21.

״לאקי מי״ איך אומרים.

לא מנוסה שכמותי, נבהלתי ויצאתי מרב ההשקעות בהפסדים גבוהים. הפסדתי בערך 10 אלף ש״ח שיצאתי.
אבל זה לא הסתיים שם. אז, קרה משהו לא טוב, נכנסתי למדרון מסוכן:
במקום לקבל על עצמי את ההפסדים ולראות בכך חוויה מלמדת ולהמשיך הלאה, היה לי רצון עז להחזיר את ה10 שהפסדתי. כי הרגשתי שבגלל החובות שלי אני לא יכול להרשות לעצמי להפסיד עכשיו את ה10 הללו, והשקעתי עוד. עוד הרבה יותר. במצטבר עוד 30 אלף שקלים בחודשים שלאחר מכן. מה שקרה שכל השקעה נוספת שהפסדתי בנסיון להחזיר את ההפסדים, רק העמיקה את התסכול והנסיון הנואש להמשיך ולשים עוד כספים בשוק ההון בלנסות ולהחזיר אותם.
וככל שאדם ירגיש מיואש יותר, כך הוא עלול ליטול יותר סיכונים.

השקעתי בכספים שאין לי, זה היה שורש הבעיה שגרם לי להיכנס ללחץ ולהמשיך להשקיע בנסיון נואש לקחת אותם חזרה.
זה הא׳ ב׳ שהסולידית מלמדת אותנו לא לעשות ושוב לא שמעתי לאזהרותיה, והפסדתי.

בסופו של דבר, הצלחתי לשים תמרור עצור להרפתקה המסוכנת שלי עם שוק ההון,
לאחר שפשוט הבנתי שאני חופר לעצמי בור שעלול להגיע כבר לעומק ששום סולם לא יהייה גבוה מספיק לחלץ אותי ממנו.

בתום התקופה הזו של השקעות בשוק ההון, הגעתי לכלל הפסדים בגובה של 40 אלף שקלים. מהם 30 אבדו לעד שמשכתי את ההפסדים, ואת ה10 הנותרים החלטתי להשאיר שם בתחתית. מניות שלגביהן החלטתי שכבר אין טעם להוציא בשווי שוק הנמוך שנשאר לי מהם. תוך אמונה שבחרתי בכל זאת, בחברות טכנולוגיות טובות, שמתישהו , שהשוק יצא מהמשבר, יצמחו מחדש.

מראיין: אז מה עכשיו צחי? מה הלאה?

צחי: נקטתי השנה בלקחת הפסקת לימודים יזומה מהצד שלי למרות ציונים טובים בתואר, שהמטרה היא לקחת שנה שלמה שבה אנסה להתמקד בלכל הפחות להכפיל את ההכנסה לסגירה מהירה יותר של החוב, שכבר איים לצאת משליטה. כי במצב החוב הנוכחי זה נהייה כמעט בלתי אפשרי לשלב יותר בין לימודים לעבודה.

מראיין: הפסקה ממדעי המחשב? חבל לא? פוטנציאל השתכרות שם גבוה. יכול לקצר לך משמעותית את החוב.

צחי: תראה, כפי שכבר ציינתי החוב בשלב זה יותר מדי גדול בשביל להמשיך ללמוד השנה. ו..sh*t happens לפעמים בחיים,
שגורמים לך לעצור רגע את המסלול הזה של בניית העתיד לצורך טיפול בבעיות ההווה.

ועוד דבר כהערת צד: אם לא אעשה pause על בניית העתיד כרגע, ובמקום זאת אלמד את עצמי בשנה הזו שאני יתמקד רק על החוב על עמידה ביעדים,
על דחיית סיפוקים, על משמעת עצמית גבוהה, אין טעם בכלל לחזור ללמוד. אין טעם בכלל לדבר על לבנות קריירה ולהקים משפחה ובית בישראל.

ושאחזור ללמוד, גם סיכוי גבוה שאלך על תואר אחר. יש לי כבר כיוון אחר ספציפי אליו אני מכוון.
לא התחברתי למדעי המחשב.

אני הולך צעד צעד הפעם. צעד. צעד. הגיל אמנם כבר לא משחק כל כך לצידי, אבל זה מה יש. החיים הם לא תמיד מסלול לינארי של צבא - לימודים - קריירה - משפחה. דברים צצים בדרך. דברים שאני מרגיש חובה לטפל בהם לפני שאני חוזר למסלול הזה. כי החוב הזה משפיע באופן שלילי על חיי הרבה מעבר לפן הכלכלי.

אמנם אבי היקר, הציע לי להמשיך בלימודיי השנה והוא יעביר לי כל חודש כסף להחזר ההלוואות. אך אני סירבתי. כי, איך דייב רמזי אוהב להגיד בהקשר הזה :
״Thanksgiving dinner tastes different when you eat with your master ״

מעבר לעובדה שיש להם מספיק הוצאות גם ככה ואינני מעוניין ליפול עליהם . אבל זו לא הסיבה העיקרית שסירבתי להצעה הנדיבה, הסיבה העיקרית היא העובדה שסוף סוף שהצלחתי להתמודד עם חרדת הטיסות ממנה סבלתי, לאחר שנים שסירבתי לטוס, שהבנתי שאני ורק אני, חייב לעלות למטוס בכדי לפתור אותה. כי עד שלא אזרתי אומץ ונכנסתי בעצמי למטוס לפני מספר חודשים וטסתי לארה״ב, לא פתרתי באמת את הבעיה. הייתי יכול לשלוח את אבא שלי שיטוס במקומי לשם, אבל מה הייתי פותר בזה? מה הייתי לומד מזה? איך זה היה משנה לי את דפוס ההתנהגות שמישהו אחר בא לפתור לי את הבעיות?
אני חייב לעלות למטוס בעצמי בכדי לטוס ולהמריא למעלה. אני לא יכול לשלוח לא את אבא ולא אף אחד אחר שיטוס במקומי.

מראיין: דברים לא פשוטים אתה אומר צחי. האם יש לך מילים לסיום?

צחי: רק אסיים ואומר שאני מעתה והלאה יהייה זהיר הרבה יותר בהצהרות גדולות.
לא אצהיר ולא אבטיח שום דבר. כן אשתדל להיות ממוקד בלייצר כמה שיותר הכנסה השנה.
והכי חשוב יותר מכל - אשתדל גם להיצמד לתקציב. אנסה להפוך אותו למסגרת ברזל יצוק סביב. זה חייב להיות הבסיס להכל.
כי בלי זה, בלי תקציב להתנהל סביבו ביום יום, כמו שכבר חוויתי - כל המגדל מתמוטט עלייך. לכן מבחינתי תקציב צריך להיות יותר חשוב מהכל. גם יותר מגובה ההכנסה.

אלך צעד צעד, יום יום, שבוע שבוע וחודש לאיטו. ואשתדל ולעדכן כאן פעם בחודש, בכדי לעזור לתחושת המחוייבות לתהליך הארוך הקשה הזה
וגם כדי לשמוע פידבקים בונים.
ננסה להיות שקולים וזהירים יותר הפעם. למודים מהטעויות שעשינו בשנה וחצי האחרונות. עם הסתכלות מפוקחת קדימה,
בתקווה שהשנה החדשה אליה נכנסנו, תהייה טובה מזו שקדמה לה.

You may find yourself taking a wrong turn or ending up at a dead end, but the most important thing you can do is to correct course and keep moving forward. after all, there is no such thing as bad weather, there is just weather and your attitude towards it

 

[איניגו מונטויה]

@Tsachi01
תודה על השיתוף.
כתוב בכישרון רב, וממש מעניין לקריאה.

אין לי יותר מדי מה להוסיף על מה שכתבת,
רציתי רק לומר שאהבתי את הגישה -
מצד אחד אין זריקת אחריות או התעלמות מהטעויות (כך שניתן ללמוד מהן),
ומצד שני יש הבנה למורכבות של התהליך ולנפילות באמצע הדרך, כי בסופו של דבר כולנו בני אדם.

 

[האזרח הקטן]

כתבת יפה מאוד.
נשמע שאתה עובר תהליך מורכב ומפנים עוד ועוד חלקים בעניין התנהלות כלכלית והשקעות.
המזל לא שיחק לך ונפלת כשניסית לקחת כמה קיצורי דרך ולמדת בדרך הקשה שלפעמים קיצורי דרך רק מרחיקים אותך מהמטרה. אבל אתה מתמיד במטרה ואני מאמין שתצליח לחזור לדרך הנכונה בעבודה קשה וסבלנות, ולבסוף הדברים יסתדרו לך תסדר את הדברים כמו שצריך.
תודה על השיתוף הלא קל (אף אחד לא אוהב לספר על נפילותיו).
בהצלחה בהמשך המסע, הדרך אמנם ארוכה אבל אתה תצא ממנה בוגר וחכם יותר!

והערת אופטימיזציה קטנה - לא לשכוח לגלגל מתישהו את מגן המס, למול שנים טובות יותר שיהיו.

 

[בת העמק]

טוב שחזרת לעדכן, צחי, וכל הכבוד שעשית את זה באותו שרשור עצמו -נתת הרבה חומר למחשבה לקוראים.
בית הספר הכי חשוב הוא החיים עצמם, ומי שמתבונן בחייו תוך כדי ניסוי וטעיה יזכה לתובנות גדולות שיגרמו לו לשנות מסלול כשצריך.
רוב האנשים פשוט רצים בחיים עם כולם בלי לשים לב, אתה עצרת את זה ומחשב את דרכך מחדש. אשמח להמשיך להתעדכן בתפניות, הצלחות, כשלונות ותובנות.

 

[פסיוני]

1)הלוואה על חשבון פנסיה אפשר לקבל בתנאים מצוינים, (prime - 0.5), תסגור איתה את ההלוואות מהכי יקר להכי זול
2)יש גם הלוואה על קה"ש (לא בטוח שיתאפשר כי היא לא נזילה), גם בתנאים מאוד טובים
3)אין סיבה לשלם על שירותי ענן כשאפשר לקבל בחינם עשרות גיגה. 32 שקל ליוטיוב זה 380 שח בשנה. יש באמת סיבה שאתה צריך פרימיום?
4)אל תבזבז את הזמן שלך בלאסוף שקלים (לדוג' מחזור בקבוקים), תשקיע את הזמן בללמוד עוד.
5)זה שטות לחסוך X כסף בצד כל חודש, כשיש לך הלוואות בריבית 10%. תשלום החוב שווה ערך לקבלת תשואה מובטחת של 10%, זו עסקה שאי אפשר לנצח

אבדתי אותך בסעיף 5.
יש פער עצום בין תובנות חשבונאיות, לבין הדרך המנטלית שהוא עובר כעת

 

[yossik]

יומן מסע מרגש.
לא ביקורת רק מחשבה...
אני חושב שאם היית מתמיד בתוכנית הראשונה שלך לחסל את ההלוואות מהנמוכה לגבוהה או איך שאומרים 'פרה, פרה', יכול להיות שהיית במצב טוב יותר היום מאשר לקחת הלוואה חדשה כדי לחסל את האחרות. אולי משהו פסיכולוגי - כשאתה רואה הרבה הלוואות זה מפחיד אבל כשיש רק אחת [שהיא סכום כל ההלוואות 'הקטנות'] זה מעט מרגיע ומרדים.
בכל אופן, החלטתי שהשרשור הזה יצטרף לרשימת 'פוסטים ותגובות נבחרות'

Hall of Fame -פוסטים ותגובות נבחרות

חברים, אספתי מכם רשימת פוסטים נבחרים. אתם בחרתם לא אני (כן, גם אני). תודה לכל אחד מכם שעזר לי להכין את הנבחרת. זו לא רשימה סופית, זו רשימה מתגלגלת ואתם מוזמנים לשלוח הצעות נוספות. את ההצעות בבקשה לשלוח אלי בפרטי כדי להשאיר את השרשור נקי - תודה. תודה מיוחדת ל @Yevgeny ו @adamshalev שהקדישו מזמנם...

www.hasolidit.com

 

[yahud]

You can wander into debt, but you can NOT wander out of it.” - Dave Ramsey״

שלום וברוכים הבאים לעוד ראיון אינטימי במסגרת התוכנית שלנו. והפעם אנחנו כאן עם צחי, שפתח
יומן מסע בפורום הסולידית לפני כשנתיים.

מראיין: שלום צחי.

צחי: שלום.

מראיין: אז, שנתיים עברו להם מאז פתחת את היומן מסע, ושנה וחצי עברו מאז העדכון האחרון שלך
ביומן. מה חדש, איך הולך לך ולמה הפסקת לעדכן?

צחי: תראה, שדברים הולכים טוב קל לעדכן, שדברים הולכים רע אז, אתה יודע..

מראיין: רע? אבל הכל היה נראה כל כך טוב מבחינת ההתקדמות שלך. החוב הצטמצם אט אט ואיחדת את הנותר להלוואה אחת; ואפילו כתבת ביומן שאספת בקבוקים לפיקדון, מה שיכל להעיד על המשמעת העצמית הגבוהה שלך והמחויבות לתהליך, עד לפרטים הקטנים, לא?

צחי: זה בהחלט התחיל בצורה מבטיחה, כן. אבל, החיים ככלל, וטבע האדם בפרט, תמיד מורכבים יותר. תראה, הרבה פעמים שאתה מתחיל דיאטה, יש הרבה מוטיבציה בהתחלה, אבל לעיתים היא דועכת; במיוחד שהתהליך ארוך. כך שלפעמים אתה מוצא את עצמך לילה אחד, בהתקף בינג׳ על חבילת העוגיות שלפנייך, ומכאן יוצא שהרסת גרעון קלורי של שבוע שלם, ולעיתים של חודש שלם, בלילה אחד בלבד. ושיש לך כמה מעידות כאלה, זה גם יכול להרוס התקדמות של שנה שלמה.

מראיין: נשמע מדברייך שהחוב לא הצטמצם?

צחי: לא. רחוק מכך.

מראיין: צר לי ואני מניח שגם לקהל הקוראים שלנו.

צחי: אין מה להצטער, זה החיים; נופלים וקמים, מנערים את האבק, וממשיכים הלאה,
בתקווה שלמדנו מהנפילה.

מראיין: יפה שאתה מנסה למצוא גם את החיובי בכל מה שקרה לך.

צחי: חייב. הכי קל להיכנס למרה שחורה, אבל טוב לא יצא מזה, לא לך וגם לא לסביבה שלך, כי השליליות תקרין ממך החוצה לכל עבר ותהרוס כל מה שבדרכה.
לכן, אתה חייב לשמור על ראש מורם. בסופו של דבר, החיים מלאים בבמפרים ומכשולים בדרך אל היעד.
איך אחד מחברי פורום הסולידית שאני מאוד מעריך כתב לי: ״כל מי שעובד בהייטק יודע, שפרוייקט כמעט אף פעם לא מסתיים בזמן שהוגדר. יותר נכון לומר, שבתחילת התהליך דיברת לפי התאוריה והכל היה נשמע קל על הנייר. אבל, שצוללים למציאות מבינים שיש תהליכים מורכבים שלוקחים יותר זמן. אז שאתה נמצא
באמצע תהליך, זה לא אומר שום דבר על טעויות או כישלון״

ואם הייתי יכול לסכם במשפט אחד קצר על מה שקרה לי, אז אני אצטט את דייב רמזי שנוהג לומר: ״לצאת מחובות זה 20% ידע ו80% התנהגות״
כי אצלי אומנם היה את הידע ואת הכלים, אבל שינוי התנהגותי אמיתי ותודעתי, לא באמת היה שם.

ומתי הכל התחיל להשתבש? קצת אחרי העדכון האחרון על מיחזור ההלוואה, ואם נצטט את הסולידית מהמאמר שלה: ״איך לצאת מבור כלכלי״:
״מיחזור החוב צריך להיעשות בזהירות רבה, ורק לאחר שחל שינוי של ממש בהתנהגות הכלכלית, ברמה התודעתית והפיננסית כאחד.”
כן, הסולידית צפתה מראש את הנולד ודאגה להזהיר אותי על כך במאמר שכתבה, אך בזמנו זה פשוט נפל על אוזניים ערלות..
ההצלחה היחסית מהירה בצמצום הראשוני של החוב ומיחזורו הכניסו אותי לשאננות, שאננות מסוכנת שהחזירה אותי מאוד מהר להרגליי הרעים הישנים.
ומכאן הדרך לחזור לנק׳ ההתחלה, היה בלתי נמנע.

מראיין: נק׳ ההתחלה? אתה רומז שסכום החוב שלך חזר לנק ההתחלה?

צחי: כן. החוב לא רק שחזר לנק׳ ההתחלה, אלא עבר אותו. בעדכון האחרון ביומן לאחר מיחזור ההלוואות, כלל החוב עמד על 60 אלף ש״ח. עכשיו, הוא יותר מהכפיל את עצמו. החוב שלי עומד נכון לעכשיו, אם גם לוקחים בחשבון את הריביות שמאוד עלו בשנה האחרונה, על 140 אלף ש״ח.
שזה 50 אלף יותר מנק ההתחלה של החוב ביומן מסע, ו20 אלף יותר מהנקודה הגבוהה ביותר שהוא אי פעם היה.

מראיין: מה השתבש צחי? לקחת עוד הלוואות?

צחי: בין היתר.

מראיין: אבל הצהרת ביומן לאחר שאיחדת את ההלוואות הנותרות להלוואה אחת בודדת, שכאן זה ניגמר. שלעולם לא תיקח עוד הלוואה.

צחי: כן. גם זה משול לאדם שמן שמתחיל בדיאטה, ואומר לכולם שזו דיאטה אחרונה בהחלט. שלעולם לא יעשה עוד אחת. אבל במהלך הדרך, גם אם הצליח לרדת, הרבה פעמים הוא עלול לחזור למשקל הקודם ואף לעבור אותו. כי בל נשכח שישנה סיבה שבגינה אותו אדם נהייה שמן מלכתחילה.
כפי שכבר ציינתי, לדעת זה רק 20% מהמסע, צריך גם לשנות דפוסי התנהגות. דפוסי חשיבה. זה העיקר.
כמו שבדיאטה, אתה יכול לעשות ספורט כל יום ולבלות במכון כושר עד שהוא נהייה הבית השני שלך, אבל אם שאתה חוזר הביתה אחרי האימון,
לא תיישם שינוי התנהגותי מהותי בהרגלי האכילה שלך, זה פשוט לא יעזור.

כי שוב פעם אני מדגיש - האדם לא רק שמן בגופו, אלא גם בדפוסי ההתנהגות שלו. מדובר קודם כל בדפוס התנהגותי שגרם לו להגיע לנק׳ הרעה שהגיע, ולשבור דפוס התנהגות, כזה שהוביל אותו שנים, ולעיתים אף מרבית חייו, זה לא בין לילה.
לשבור לחלוטין את הדפוס הזה, לחווט מחדש את הנוירונים במוח, זה כלל לא פשוט כמו שזה נשמע בתאוריה.
כי כפי שציינתי, יש מכשולים ופיתויים בכל פינה:
לילות עם מוטיבציה נמוכה ומצב רוח ירוד, לילות שבהם הבטחת לעצמך שתאכל רק עוגיה אחת, אבל אתה לבסוף גומר את כל החבילה ונגעל מעצמך אחר כך, לילות שבהם אתה רואה איך כולם סביבך אוכלים ונהנים אבל אתה? אתה חייב להיזהר.. אתה לא יכול להרשות לעצמך לאכול כל מה שהם אוכלים, אתה צריך לרדת במשקל, לכן שחברים קוראים לך לצאת לשתות איתם בירה ושמים פיצה וצ׳יפס על השולחן, אז אתה, אתה נאלץ להרגיש מחוץ לבילוי כי הבטחת לעצמך שלא תיגע בזה יותר..
ומה לגבי לילות שבהם קרוב משפחה חוגג יומהולדת? או לילות בהם בת הזוג רוצה לחגוג איתך את ה90 שקיבלה במבחן האחרון באוני׳? אתה פשוט נותן להם לאכול את העוגה לבד, כי אתה צריך לשמור על מאזן קלורי שלילי. ולעיתים אחרי כל המאמץ הזה, מגיע הבוקר ואתה עומד על המשקל, אבל הוא נשאר אותו דבר כמו שלשום.

ולכן לא תמיד זה פשוט, לא לך וגם לעיתים לא לצד השני.

כן, אז יש בהחלט לילות מאתגרים שגם עלולים להביא אותך על סף שבירה. ולעיתים גם תישבר, פשוט תישבר.. תישבר ברמה שאפילו אם אין את המילקי בהישג יד במקרר, אתה תצא במיוחד עם האוטו בשעת לילה מאוחרת, תסע לחנות נוחות בתחנת דלק הקרובה ותקנה אותו.
כי החכמה האמיתית, היא לא רק לדאוג שהמילקי לא יהייה בהישג יד בביתך, כי בסופו של דבר, גם החומה הכי גבוהה והבית הכי מאובטח, ניתנים לפריצה, לכן החכמה האמיתית, היא לגרום לך לאהוב את המתיקות של התמר, התות והבננה - הבריאים, המזינים והזמינים בסלסלת הפירות על ידך, לא פחות, מזו של המילקי.
וברגע שעשית את זה, כבר לא תצטרך סביבך חומה יותר. כי פשוט לא תראה יותר חומה, אלא תראה חופש. ושזה יקרה, כשזה יתממש,
אז הצלחת ליצור שינוי התנהגותי אמיתי בדפוס החשיבה שלך.

וזה תהליך הרבה יותר ארוך וקשה בראש מאשר בגוף.
לכן מחקרים רבים שנעשו לאורך השנים הראו שוב ושוב שאנשים הסובלים מהשמנת יתר וירדו במשקל כתוצאה מדיאטה,
רובם המוחלט, מעל 80% חזרו לבסוף למשקל הקודם ואף עברו אותו. מה שנקרא - yo yo dieting .

כי למוח שלך שהורגל לפעול שנים בדפוס מסויים, מאוד קל, אבל מאוד קל, לסטות חזרה לדפוס המזיק הזה, אם רק תיתן לו הזדמנות.
הדפוסים הישנים שלך אורבים לך בכל פינה ורק מחכים שתיכשל.
מהסיבה הפשוטה שהמוח שלך תמיד ינסה לחזור לשגרה הקודמת ולכן אף יתנגד לשינויי שאתה מנסה לכפות עליו. הוא פשוט
יאבק איתך לחזור למה שהוא מכיר ומנוסה בו, לטוב ולרע. זה מנגנון הישרדותי. לכן עד לרגע שאתה תצליח לעשות את השינוי הפנימי הזה, אתה בעצם נלחם נגד עצמך.

אז השינוי הזה הוא מאבק קשה.. זה מאבק קשה, בין האדם שהיית מרבית חייך, לאדם החדש שאתה מנסה להיות.
ולשפץ את הדירה שלך, זה אף פעם לא פשוט כמו שזה נראה שאתה הולך באולם התצוגה באיקאה ורואה את כל החדרים והמטבחים היפים והנוצצים:
היא מאוד מבולגנת במהלך השיפוץ, מלאה בארגזים שחוסמים לך את הדרך וגם את הראייה.
זה הרבה רעש, קידוחים, קירות שבורים, נסורת וליכלוך בכל פינה.
ולעיתים הרעש כל כך חזק, עד שאתה מתקשה לישון והאבק שהצטבר בדירה כל כך גדול, עד שאתה גם מתקשה לנשום.
והשכנים, גם הם לא תמיד מקבלים בהבנה את כל הרעש, הליכלוך והבלאגן.
לכן התוצאה הסופית הרצויה, שבגינה התחלת בשיפוצים , מאוד קל לשכוח אותה ברגעים אלו. זה דורש המון סבלנות ואורך רוח,
ֿונקודות שבירה בדרך בהחלט עלולות לבוא.

בסופו של דבר הדרך תמיד רצופה בכוונות טובות, אך לצד כל הפרחים היפים והמבטיחים לצד השביל, יש גם גבעולים קוצניים המסתתרים ביניהם. כך שבכל דרך חדשה שבה אתה בוחר לצעוד, אתה גם תיעקץ בהתחלה לא מעט, כי אתה תראה רק את הפרחים, עדיין לא תשים לב לקוצים המסתתרים ביניהם.
אבל בסוף תלמד כי העקיצות כבר יהיו בלתי נסבלות בשלב מסוים, לכן תדע להיזהר יותר.

אין מה לעשות, הדרך של הדוב להגיע לדבש, היא אף פעם לא פשוטה. היא דורשת טיפוס לא קטן, ותמיד רצופה בנפילות ובעקיצות מגרדות וכואבות. אבל אם הוא מספיק רוצה, הוא בסוף יגיע לדבש, יטעם מטעמו המתוק, ויבין שזה היה שווה את הדרך לשם.

מראיין: אני מניח שלא קל לך לחשוף את זה כאן לפנינו לאחר מעל שנה וחצי של היעלמות.

צחי: כן

מראיין: אני בטוח שבין הקוראים שלנו היום, יש כאלו עם בעיות דומות לשלך, הנוגעות להתמודדות ארוכה וקשה עם דפוס התנהגות בעייתי בחייהם.
בין אם חברתיות, בין אם בעישון, בחרדות, בדיכאון, בהשמנת יתר, בדימוי עצמי, ניקיון כפייתי או כל דבר אחר.

צחי: כן. כל אחד וצרותיו. כל אחד עם חולשותיו הפרטיים שלו. אין אדם בלי עקב אכילס איתה הוא מתמודד בחייו. ואצלי זה כסף.
התנהלות קלוקלת, לא אחראית, בזבזנית ופשוט מתירנית מדיי עם כסף.
לקח לי שנים להבין את זה, עוד שנים באמת להפנים את זה, וכנראה שגם ייקח לי שנים לתקן את זה.

מראיין: צחי, תרצה לפרט לקוראים מה בדיוק השתבש מבחינה כספית?

צחי: אם שוב אצטט את הסולידית מהמאמר שלה ״איך לצאת מבור כלכלי״:
היא כתבה שם שבין היתר שזה דפוס של ״התמכרות לאשראי צרכני.״ דפוס של :״לחיות מעל הפופיק״,
אבל אם נרד לפרטים הטכנים היבשים שהובילו אותי להחמרה של החוב, אז מעבר לעובדה שבתור סטודנט, הייתי במשרה חלקית ומוגבל בגובה ההכנסות, לא לקחתי מספיק ברצינות את התקציב. הוא היה להמלצה בלבד וחרגתי ממנו המון. לא הפכתי אותו בראשי לגדר גבול מסוכנת שאותה אסור לחצות.
(And when you aim at nothing, you will hit it every time (zig zigler

בין היתר אם נמנה כמה מהחריגות תקציב שהיו לי:
ציוד כושר ב10 אלף. מחשב חדש ללימודים ב4, שהתקלקל לאחר שנה בלבד, ואז קניתי עוד אחד ב5,
בנוסף - טלפון חדש ב3.5, ואפילו קונסולה לפנאי ב3 . הכוונות או.. התירוצים, איך שתרצה לקרוא לזה, היו אז סה״כ, בעיניי לפחות, טובות:
המטרה הייתה עם הציוד כושר, לחסוך לטווח ארוך תשלום מנוי כמו גם לחסוך זמן יקר, נסיעות ודלק שלא היו לי יותר מדי מהם בתור סטודנט.
מחשב חדש, כי כפי שציינתי הקודם התקלקל במפתיע מיד עם תום האחריות ולא השתלם לתקן אותו. מה שנקרא בלת״מים של החיים.
כנ״ל לטלפון שלאחר 3 שנים כבר לא הייתה ברירה. והקונסולה, אהמ.. אין הסבר טוב , מלבד שהרגשתי שאני חייב קצת משהו לשפיות בזמן התקופת מבחנים העמוסה.
וכן, הייתי יכול להשיג הכל בזול יותר, אבל אני תמיד הייתי בגישה של -
Buy once cry once , מה שלא כל-כך עבד עם המחשב לצערי.
כמובן שכל זה דרש להפר הבטחה כאן ביומן מסע ולקחת הלוואה נוספת.

אבל לצערי זה לא נגמר שם, אם מאחורי הפריטים שרכשתי עוד אפשר היה למצוא אולי איזשהו הגיון, איזשהו שימוש ותכלית, אז לטעות הבאה, ממש לא:
למרות ההתקדמות המשמעותית בהתחלה בצמצום החוב, שהבנתי שעדיין יש עוד דרך ארוכה לפניי, קסמה לי האפשרות לנסות ולקצר אותה בעיקר בגלל העומס שהם יצרו לי על הלימודים ברקע. ולצערי בדיוק באותה תקופה שמעתי על מקרה גיימסטופ. ובמקביל נחשפתי גם לכל הדיבורים על השקעות של חברים בפורום רדיט וכאן,
ובכללי זו הייתה תקופה מאוד ירוקה בשווקים, שיא של כמעט שנתיים של בעיקר ירוק. בין היתר בתחום הטכנולוגיה.

הרגשתי שאני עומד מהצד ורואה איך כולם סביבי מרויחים. הרגשתי שאם לא אכנס עכשיו, אפספס את ההזמנות גם להרוויח. Fomo אתם קוראים לזה, לא? המקרה של גיימסטופ מאוד עיצבן אותי, איך כמה ילדים בני 18 מתעשרים בין לילה ברביצה בספה עם הרובין הוד בסלולרי שלהם, בזמן שאני קורע את עצמי בלתמרן בין לימודים ועבודה. ו..זה קינן בי יותר ויותר עד שבסוף, נכנסתי, לראשונה בחיי לשוק ההון, ובכל הכח בלי שום אמצעי זהירות פנימה. מדהים אה? כן, ככה זה שהתקציב אצלי היה להמלצה בלבד. ולא, לא נכנסתי לדברים עליהם הסולידית והחברים בפורום ממליצים כגון מדדים המביאים תשואה איטית ובטוחה יחסית עם סיכון נמוך,
אלא להפך - הלכתי על מניות בודדות כדי לנסות להניב תשואה יפה בטווח הקצר.

כן.. פשוט רציתי לחסל את החוב מהר. איבדתי סבלנות. הייתי קצר רוח. החיפזון מהשטן, לא?

ו..לכן אף לקחתי גם בשביל זה הלוואה.
הלוואה למינוף נוהגים לומר, נכון? אבל גם נוהגים לומר לא להשקיע במה שאין לך.
כן..דילגתי לצערי על החלק הזה, ונכנסתי בדיוק שהכל התחיל לקרוס באוק - דצמ׳ 21.

״לאקי מי״ איך אומרים.

לא מנוסה שכמותי, נבהלתי ויצאתי מרב ההשקעות בהפסדים גבוהים. הפסדתי בערך 10 אלף ש״ח שיצאתי.
אבל זה לא הסתיים שם. אז, קרה משהו לא טוב, נכנסתי למדרון מסוכן:
במקום לקבל על עצמי את ההפסדים ולראות בכך חוויה מלמדת ולהמשיך הלאה, היה לי רצון עז להחזיר את ה10 שהפסדתי. כי הרגשתי שבגלל החובות שלי אני לא יכול להרשות לעצמי להפסיד עכשיו את ה10 הללו, והשקעתי עוד. עוד הרבה יותר. במצטבר עוד 30 אלף שקלים בחודשים שלאחר מכן. מה שקרה שכל השקעה נוספת שהפסדתי בנסיון להחזיר את ההפסדים, רק העמיקה את התסכול והנסיון הנואש להמשיך ולשים עוד כספים בשוק ההון בלנסות ולהחזיר אותם.
וככל שאדם ירגיש מיואש יותר, כך הוא עלול ליטול יותר סיכונים.

השקעתי בכספים שאין לי, זה היה שורש הבעיה שגרם לי להיכנס ללחץ ולהמשיך להשקיע בנסיון נואש לקחת אותם חזרה.
זה הא׳ ב׳ שהסולידית מלמדת אותנו לא לעשות ושוב לא שמעתי לאזהרותיה, והפסדתי.

בסופו של דבר, הצלחתי לשים תמרור עצור להרפתקה המסוכנת שלי עם שוק ההון,
לאחר שפשוט הבנתי שאני חופר לעצמי בור שעלול להגיע כבר לעומק ששום סולם לא יהייה גבוה מספיק לחלץ אותי ממנו.

בתום התקופה הזו של השקעות בשוק ההון, הגעתי לכלל הפסדים בגובה של 40 אלף שקלים. מהם 30 אבדו לעד שמשכתי את ההפסדים, ואת ה10 הנותרים החלטתי להשאיר שם בתחתית. מניות שלגביהן החלטתי שכבר אין טעם להוציא בשווי שוק הנמוך שנשאר לי מהם. תוך אמונה שבחרתי בכל זאת, בחברות טכנולוגיות טובות, שמתישהו , שהשוק יצא מהמשבר, יצמחו מחדש.

מראיין: אז מה עכשיו צחי? מה הלאה?

צחי: נקטתי השנה בלקחת הפסקת לימודים יזומה מהצד שלי למרות ציונים טובים בתואר, שהמטרה היא לקחת שנה שלמה שבה אנסה להתמקד בלכל הפחות להכפיל את ההכנסה לסגירה מהירה יותר של החוב, שכבר איים לצאת משליטה. כי במצב החוב הנוכחי זה נהייה כמעט בלתי אפשרי לשלב יותר בין לימודים לעבודה.

מראיין: הפסקה ממדעי המחשב? חבל לא? פוטנציאל השתכרות שם גבוה. יכול לקצר לך משמעותית את החוב.

צחי: תראה, כפי שכבר ציינתי החוב בשלב זה יותר מדי גדול בשביל להמשיך ללמוד השנה. ו..sh*t happens לפעמים בחיים,
שגורמים לך לעצור רגע את המסלול הזה של בניית העתיד לצורך טיפול בבעיות ההווה.

ועוד דבר כהערת צד: אם לא אעשה pause על בניית העתיד כרגע, ובמקום זאת אלמד את עצמי בשנה הזו שאני יתמקד רק על החוב על עמידה ביעדים,
על דחיית סיפוקים, על משמעת עצמית גבוהה, אין טעם בכלל לחזור ללמוד. אין טעם בכלל לדבר על לבנות קריירה ולהקים משפחה ובית בישראל.

ושאחזור ללמוד, גם סיכוי גבוה שאלך על תואר אחר. יש לי כבר כיוון אחר ספציפי אליו אני מכוון.
לא התחברתי למדעי המחשב.

אני הולך צעד צעד הפעם. צעד. צעד. הגיל אמנם כבר לא משחק כל כך לצידי, אבל זה מה יש. החיים הם לא תמיד מסלול לינארי של צבא - לימודים - קריירה - משפחה. דברים צצים בדרך. דברים שאני מרגיש חובה לטפל בהם לפני שאני חוזר למסלול הזה. כי החוב הזה משפיע באופן שלילי על חיי הרבה מעבר לפן הכלכלי.

אמנם אבי היקר, הציע לי להמשיך בלימודיי השנה והוא יעביר לי כל חודש כסף להחזר ההלוואות. אך אני סירבתי. כי, איך דייב רמזי אוהב להגיד בהקשר הזה :
״Thanksgiving dinner tastes different when you eat with your master ״

מעבר לעובדה שיש להם מספיק הוצאות גם ככה ואינני מעוניין ליפול עליהם . אבל זו לא הסיבה העיקרית שסירבתי להצעה הנדיבה, הסיבה העיקרית היא העובדה שסוף סוף שהצלחתי להתמודד עם חרדת הטיסות ממנה סבלתי, לאחר שנים שסירבתי לטוס, שהבנתי שאני ורק אני, חייב לעלות למטוס בכדי לפתור אותה. כי עד שלא אזרתי אומץ ונכנסתי בעצמי למטוס לפני מספר חודשים וטסתי לארה״ב, לא פתרתי באמת את הבעיה. הייתי יכול לשלוח את אבא שלי שיטוס במקומי לשם, אבל מה הייתי פותר בזה? מה הייתי לומד מזה? איך זה היה משנה לי את דפוס ההתנהגות שמישהו אחר בא לפתור לי את הבעיות?
אני חייב לעלות למטוס בעצמי בכדי לטוס ולהמריא למעלה. אני לא יכול לשלוח לא את אבא ולא אף אחד אחר שיטוס במקומי.

מראיין: דברים לא פשוטים אתה אומר צחי. האם יש לך מילים לסיום?

צחי: רק אסיים ואומר שאני מעתה והלאה יהייה זהיר הרבה יותר בהצהרות גדולות.
לא אצהיר ולא אבטיח שום דבר. כן אשתדל להיות ממוקד בלייצר כמה שיותר הכנסה השנה.
והכי חשוב יותר מכל - אשתדל גם להיצמד לתקציב. אנסה להפוך אותו למסגרת ברזל יצוק סביב. זה חייב להיות הבסיס להכל.
כי בלי זה, בלי תקציב להתנהל סביבו ביום יום, כמו שכבר חוויתי - כל המגדל מתמוטט עלייך. לכן מבחינתי תקציב צריך להיות יותר חשוב מהכל. גם יותר מגובה ההכנסה.

אלך צעד צעד, יום יום, שבוע שבוע וחודש לאיטו. ואשתדל ולעדכן כאן פעם בחודש, בכדי לעזור לתחושת המחוייבות לתהליך הארוך הקשה הזה
וגם כדי לשמוע פידבקים בונים.
ננסה להיות שקולים וזהירים יותר הפעם. למודים מהטעויות שעשינו בשנה וחצי האחרונות. עם הסתכלות מפוקחת קדימה,
בתקווה שהשנה החדשה אליה נכנסנו, תהייה טובה מזו שקדמה לה.

You may find yourself taking a wrong turn or ending up at a dead end, but the most important thing you can do is to correct course and keep moving forward. after all, there is no such thing as bad weather, there is just weather and your attitude towards it

תודה על העדכון החשוב!
לכולנו יש נטיות כאלה ואחרות לא להיות באידיאל שלנו. סיבה אחת היא שתמיד אנחנו נרצה להיות יותר טוב.
אצל חלקנו זה באמת פוגע בדברים חשובים יותר בחיים, כמו אצלך.

יהיה נחמד אם תפרט איך אתה משתמש בתקציב, אולי יהיה לנו שיטות טובות לגרום לך לא לסטות מזה יותר טוב.

 

[fongeme]

@Tsachi01
תודה על השיתוף.
כתוב בכישרון רב, וממש מעניין לקריאה.

אין לי יותר מדי מה להוסיף על מה שכתבת,
רציתי רק לומר שאהבתי את הגישה -
מצד אחד אין זריקת אחריות או התעלמות מהטעויות (כך שניתן ללמוד מהן),
ומצד שני יש הבנה למורכבות של התהליך ולנפילות באמצע הדרך, כי בסופו של דבר כולנו בני אדם.

להגיד ״אני בן אדם אז אני טועה״ זה ממש זריקת אחריות, נאמר מפי בן אדם שמן שלא מצליח להתרחק מהמגירת חטיפים

 

[amit]

You can wander into debt, but you can NOT wander out of it.” - Dave Ramsey״

שלום וברוכים הבאים לעוד ראיון אינטימי במסגרת התוכנית שלנו. והפעם אנחנו כאן עם צחי, שפתח
יומן מסע בפורום הסולידית לפני כשנתיים.

מראיין: שלום צחי.

צחי: שלום.

מראיין: אז, שנתיים עברו להם מאז פתחת את היומן מסע, ושנה וחצי עברו מאז העדכון האחרון שלך
ביומן. מה חדש, איך הולך לך ולמה הפסקת לעדכן?

צחי: תראה, שדברים הולכים טוב קל לעדכן, שדברים הולכים רע אז, אתה יודע..

מראיין: רע? אבל הכל היה נראה כל כך טוב מבחינת ההתקדמות שלך. החוב הצטמצם אט אט ואיחדת את הנותר להלוואה אחת; ואפילו כתבת ביומן שאספת בקבוקים לפיקדון, מה שיכל להעיד על המשמעת העצמית הגבוהה שלך והמחויבות לתהליך, עד לפרטים הקטנים, לא?

צחי: זה בהחלט התחיל בצורה מבטיחה, כן. אבל, החיים ככלל, וטבע האדם בפרט, תמיד מורכבים יותר. תראה, הרבה פעמים שאתה מתחיל דיאטה, יש הרבה מוטיבציה בהתחלה, אבל לעיתים היא דועכת; במיוחד שהתהליך ארוך. כך שלפעמים אתה מוצא את עצמך לילה אחד, בהתקף בינג׳ על חבילת העוגיות שלפנייך, ומכאן יוצא שהרסת גרעון קלורי של שבוע שלם, ולעיתים של חודש שלם, בלילה אחד בלבד. ושיש לך כמה מעידות כאלה, זה גם יכול להרוס התקדמות של שנה שלמה.

מראיין: נשמע מדברייך שהחוב לא הצטמצם?

צחי: לא. רחוק מכך.

מראיין: צר לי ואני מניח שגם לקהל הקוראים שלנו.

צחי: אין מה להצטער, זה החיים; נופלים וקמים, מנערים את האבק, וממשיכים הלאה,
בתקווה שלמדנו מהנפילה.

מראיין: יפה שאתה מנסה למצוא גם את החיובי בכל מה שקרה לך.

צחי: חייב. הכי קל להיכנס למרה שחורה, אבל טוב לא יצא מזה, לא לך וגם לא לסביבה שלך, כי השליליות תקרין ממך החוצה לכל עבר ותהרוס כל מה שבדרכה.
לכן, אתה חייב לשמור על ראש מורם. בסופו של דבר, החיים מלאים בבמפרים ומכשולים בדרך אל היעד.
איך אחד מחברי פורום הסולידית שאני מאוד מעריך כתב לי: ״כל מי שעובד בהייטק יודע, שפרוייקט כמעט אף פעם לא מסתיים בזמן שהוגדר. יותר נכון לומר, שבתחילת התהליך דיברת לפי התאוריה והכל היה נשמע קל על הנייר. אבל, שצוללים למציאות מבינים שיש תהליכים מורכבים שלוקחים יותר זמן. אז שאתה נמצא
באמצע תהליך, זה לא אומר שום דבר על טעויות או כישלון״

ואם הייתי יכול לסכם במשפט אחד קצר על מה שקרה לי, אז אני אצטט את דייב רמזי שנוהג לומר: ״לצאת מחובות זה 20% ידע ו80% התנהגות״
כי אצלי אומנם היה את הידע ואת הכלים, אבל שינוי התנהגותי אמיתי ותודעתי, לא באמת היה שם.

ומתי הכל התחיל להשתבש? קצת אחרי העדכון האחרון על מיחזור ההלוואה, ואם נצטט את הסולידית מהמאמר שלה: ״איך לצאת מבור כלכלי״:
״מיחזור החוב צריך להיעשות בזהירות רבה, ורק לאחר שחל שינוי של ממש בהתנהגות הכלכלית, ברמה התודעתית והפיננסית כאחד.”
כן, הסולידית צפתה מראש את הנולד ודאגה להזהיר אותי על כך במאמר שכתבה, אך בזמנו זה פשוט נפל על אוזניים ערלות..
ההצלחה היחסית מהירה בצמצום הראשוני של החוב ומיחזורו הכניסו אותי לשאננות, שאננות מסוכנת שהחזירה אותי מאוד מהר להרגליי הרעים הישנים.
ומכאן הדרך לחזור לנק׳ ההתחלה, היה בלתי נמנע.

מראיין: נק׳ ההתחלה? אתה רומז שסכום החוב שלך חזר לנק ההתחלה?

צחי: כן. החוב לא רק שחזר לנק׳ ההתחלה, אלא עבר אותו. בעדכון האחרון ביומן לאחר מיחזור ההלוואות, כלל החוב עמד על 60 אלף ש״ח. עכשיו, הוא יותר מהכפיל את עצמו. החוב שלי עומד נכון לעכשיו, אם גם לוקחים בחשבון את הריביות שמאוד עלו בשנה האחרונה, על 140 אלף ש״ח.
שזה 50 אלף יותר מנק ההתחלה של החוב ביומן מסע, ו20 אלף יותר מהנקודה הגבוהה ביותר שהוא אי פעם היה.

מראיין: מה השתבש צחי? לקחת עוד הלוואות?

צחי: בין היתר.

מראיין: אבל הצהרת ביומן לאחר שאיחדת את ההלוואות הנותרות להלוואה אחת בודדת, שכאן זה ניגמר. שלעולם לא תיקח עוד הלוואה.

צחי: כן. גם זה משול לאדם שמן שמתחיל בדיאטה, ואומר לכולם שזו דיאטה אחרונה בהחלט. שלעולם לא יעשה עוד אחת. אבל במהלך הדרך, גם אם הצליח לרדת, הרבה פעמים הוא עלול לחזור למשקל הקודם ואף לעבור אותו. כי בל נשכח שישנה סיבה שבגינה אותו אדם נהייה שמן מלכתחילה.
כפי שכבר ציינתי, לדעת זה רק 20% מהמסע, צריך גם לשנות דפוסי התנהגות. דפוסי חשיבה. זה העיקר.
כמו שבדיאטה, אתה יכול לעשות ספורט כל יום ולבלות במכון כושר עד שהוא נהייה הבית השני שלך, אבל אם שאתה חוזר הביתה אחרי האימון,
לא תיישם שינוי התנהגותי מהותי בהרגלי האכילה שלך, זה פשוט לא יעזור.

כי שוב פעם אני מדגיש - האדם לא רק שמן בגופו, אלא גם בדפוסי ההתנהגות שלו. מדובר קודם כל בדפוס התנהגותי שגרם לו להגיע לנק׳ הרעה שהגיע, ולשבור דפוס התנהגות, כזה שהוביל אותו שנים, ולעיתים אף מרבית חייו, זה לא בין לילה.
לשבור לחלוטין את הדפוס הזה, לחווט מחדש את הנוירונים במוח, זה כלל לא פשוט כמו שזה נשמע בתאוריה.
כי כפי שציינתי, יש מכשולים ופיתויים בכל פינה:
לילות עם מוטיבציה נמוכה ומצב רוח ירוד, לילות שבהם הבטחת לעצמך שתאכל רק עוגיה אחת, אבל אתה לבסוף גומר את כל החבילה ונגעל מעצמך אחר כך, לילות שבהם אתה רואה איך כולם סביבך אוכלים ונהנים אבל אתה? אתה חייב להיזהר.. אתה לא יכול להרשות לעצמך לאכול כל מה שהם אוכלים, אתה צריך לרדת במשקל, לכן שחברים קוראים לך לצאת לשתות איתם בירה ושמים פיצה וצ׳יפס על השולחן, אז אתה, אתה נאלץ להרגיש מחוץ לבילוי כי הבטחת לעצמך שלא תיגע בזה יותר..
ומה לגבי לילות שבהם קרוב משפחה חוגג יומהולדת? או לילות בהם בת הזוג רוצה לחגוג איתך את ה90 שקיבלה במבחן האחרון באוני׳? אתה פשוט נותן להם לאכול את העוגה לבד, כי אתה צריך לשמור על מאזן קלורי שלילי. ולעיתים אחרי כל המאמץ הזה, מגיע הבוקר ואתה עומד על המשקל, אבל הוא נשאר אותו דבר כמו שלשום.

ולכן לא תמיד זה פשוט, לא לך וגם לעיתים לא לצד השני.

כן, אז יש בהחלט לילות מאתגרים שגם עלולים להביא אותך על סף שבירה. ולעיתים גם תישבר, פשוט תישבר.. תישבר ברמה שאפילו אם אין את המילקי בהישג יד במקרר, אתה תצא במיוחד עם האוטו בשעת לילה מאוחרת, תסע לחנות נוחות בתחנת דלק הקרובה ותקנה אותו.
כי החכמה האמיתית, היא לא רק לדאוג שהמילקי לא יהייה בהישג יד בביתך, כי בסופו של דבר, גם החומה הכי גבוהה והבית הכי מאובטח, ניתנים לפריצה, לכן החכמה האמיתית, היא לגרום לך לאהוב את המתיקות של התמר, התות והבננה - הבריאים, המזינים והזמינים בסלסלת הפירות על ידך, לא פחות, מזו של המילקי.
וברגע שעשית את זה, כבר לא תצטרך סביבך חומה יותר. כי פשוט לא תראה יותר חומה, אלא תראה חופש. ושזה יקרה, כשזה יתממש,
אז הצלחת ליצור שינוי התנהגותי אמיתי בדפוס החשיבה שלך.

וזה תהליך הרבה יותר ארוך וקשה בראש מאשר בגוף.
לכן מחקרים רבים שנעשו לאורך השנים הראו שוב ושוב שאנשים הסובלים מהשמנת יתר וירדו במשקל כתוצאה מדיאטה,
רובם המוחלט, מעל 80% חזרו לבסוף למשקל הקודם ואף עברו אותו. מה שנקרא - yo yo dieting .

כי למוח שלך שהורגל לפעול שנים בדפוס מסויים, מאוד קל, אבל מאוד קל, לסטות חזרה לדפוס המזיק הזה, אם רק תיתן לו הזדמנות.
הדפוסים הישנים שלך אורבים לך בכל פינה ורק מחכים שתיכשל.
מהסיבה הפשוטה שהמוח שלך תמיד ינסה לחזור לשגרה הקודמת ולכן אף יתנגד לשינויי שאתה מנסה לכפות עליו. הוא פשוט
יאבק איתך לחזור למה שהוא מכיר ומנוסה בו, לטוב ולרע. זה מנגנון הישרדותי. לכן עד לרגע שאתה תצליח לעשות את השינוי הפנימי הזה, אתה בעצם נלחם נגד עצמך.

אז השינוי הזה הוא מאבק קשה.. זה מאבק קשה, בין האדם שהיית מרבית חייך, לאדם החדש שאתה מנסה להיות.
ולשפץ את הדירה שלך, זה אף פעם לא פשוט כמו שזה נראה שאתה הולך באולם התצוגה באיקאה ורואה את כל החדרים והמטבחים היפים והנוצצים:
היא מאוד מבולגנת במהלך השיפוץ, מלאה בארגזים שחוסמים לך את הדרך וגם את הראייה.
זה הרבה רעש, קידוחים, קירות שבורים, נסורת וליכלוך בכל פינה.
ולעיתים הרעש כל כך חזק, עד שאתה מתקשה לישון והאבק שהצטבר בדירה כל כך גדול, עד שאתה גם מתקשה לנשום.
והשכנים, גם הם לא תמיד מקבלים בהבנה את כל הרעש, הליכלוך והבלאגן.
לכן התוצאה הסופית הרצויה, שבגינה התחלת בשיפוצים , מאוד קל לשכוח אותה ברגעים אלו. זה דורש המון סבלנות ואורך רוח,
ֿונקודות שבירה בדרך בהחלט עלולות לבוא.

בסופו של דבר הדרך תמיד רצופה בכוונות טובות, אך לצד כל הפרחים היפים והמבטיחים לצד השביל, יש גם גבעולים קוצניים המסתתרים ביניהם. כך שבכל דרך חדשה שבה אתה בוחר לצעוד, אתה גם תיעקץ בהתחלה לא מעט, כי אתה תראה רק את הפרחים, עדיין לא תשים לב לקוצים המסתתרים ביניהם.
אבל בסוף תלמד כי העקיצות כבר יהיו בלתי נסבלות בשלב מסוים, לכן תדע להיזהר יותר.

אין מה לעשות, הדרך של הדוב להגיע לדבש, היא אף פעם לא פשוטה. היא דורשת טיפוס לא קטן, ותמיד רצופה בנפילות ובעקיצות מגרדות וכואבות. אבל אם הוא מספיק רוצה, הוא בסוף יגיע לדבש, יטעם מטעמו המתוק, ויבין שזה היה שווה את הדרך לשם.

מראיין: אני מניח שלא קל לך לחשוף את זה כאן לפנינו לאחר מעל שנה וחצי של היעלמות.

צחי: כן

מראיין: אני בטוח שבין הקוראים שלנו היום, יש כאלו עם בעיות דומות לשלך, הנוגעות להתמודדות ארוכה וקשה עם דפוס התנהגות בעייתי בחייהם.
בין אם חברתיות, בין אם בעישון, בחרדות, בדיכאון, בהשמנת יתר, בדימוי עצמי, ניקיון כפייתי או כל דבר אחר.

צחי: כן. כל אחד וצרותיו. כל אחד עם חולשותיו הפרטיים שלו. אין אדם בלי עקב אכילס איתה הוא מתמודד בחייו. ואצלי זה כסף.
התנהלות קלוקלת, לא אחראית, בזבזנית ופשוט מתירנית מדיי עם כסף.
לקח לי שנים להבין את זה, עוד שנים באמת להפנים את זה, וכנראה שגם ייקח לי שנים לתקן את זה.

מראיין: צחי, תרצה לפרט לקוראים מה בדיוק השתבש מבחינה כספית?

צחי: אם שוב אצטט את הסולידית מהמאמר שלה ״איך לצאת מבור כלכלי״:
היא כתבה שם שבין היתר שזה דפוס של ״התמכרות לאשראי צרכני.״ דפוס של :״לחיות מעל הפופיק״,
אבל אם נרד לפרטים הטכנים היבשים שהובילו אותי להחמרה של החוב, אז מעבר לעובדה שבתור סטודנט, הייתי במשרה חלקית ומוגבל בגובה ההכנסות, לא לקחתי מספיק ברצינות את התקציב. הוא היה להמלצה בלבד וחרגתי ממנו המון. לא הפכתי אותו בראשי לגדר גבול מסוכנת שאותה אסור לחצות.
(And when you aim at nothing, you will hit it every time (zig zigler

בין היתר אם נמנה כמה מהחריגות תקציב שהיו לי:
ציוד כושר ב10 אלף. מחשב חדש ללימודים ב4, שהתקלקל לאחר שנה בלבד, ואז קניתי עוד אחד ב5,
בנוסף - טלפון חדש ב3.5, ואפילו קונסולה לפנאי ב3 . הכוונות או.. התירוצים, איך שתרצה לקרוא לזה, היו אז סה״כ, בעיניי לפחות, טובות:
המטרה הייתה עם הציוד כושר, לחסוך לטווח ארוך תשלום מנוי כמו גם לחסוך זמן יקר, נסיעות ודלק שלא היו לי יותר מדי מהם בתור סטודנט.
מחשב חדש, כי כפי שציינתי הקודם התקלקל במפתיע מיד עם תום האחריות ולא השתלם לתקן אותו. מה שנקרא בלת״מים של החיים.
כנ״ל לטלפון שלאחר 3 שנים כבר לא הייתה ברירה. והקונסולה, אהמ.. אין הסבר טוב , מלבד שהרגשתי שאני חייב קצת משהו לשפיות בזמן התקופת מבחנים העמוסה.
וכן, הייתי יכול להשיג הכל בזול יותר, אבל אני תמיד הייתי בגישה של -
Buy once cry once , מה שלא כל-כך עבד עם המחשב לצערי.
כמובן שכל זה דרש להפר הבטחה כאן ביומן מסע ולקחת הלוואה נוספת.

אבל לצערי זה לא נגמר שם, אם מאחורי הפריטים שרכשתי עוד אפשר היה למצוא אולי איזשהו הגיון, איזשהו שימוש ותכלית, אז לטעות הבאה, ממש לא:
למרות ההתקדמות המשמעותית בהתחלה בצמצום החוב, שהבנתי שעדיין יש עוד דרך ארוכה לפניי, קסמה לי האפשרות לנסות ולקצר אותה בעיקר בגלל העומס שהם יצרו לי על הלימודים ברקע. ולצערי בדיוק באותה תקופה שמעתי על מקרה גיימסטופ. ובמקביל נחשפתי גם לכל הדיבורים על השקעות של חברים בפורום רדיט וכאן,
ובכללי זו הייתה תקופה מאוד ירוקה בשווקים, שיא של כמעט שנתיים של בעיקר ירוק. בין היתר בתחום הטכנולוגיה.

הרגשתי שאני עומד מהצד ורואה איך כולם סביבי מרויחים. הרגשתי שאם לא אכנס עכשיו, אפספס את ההזמנות גם להרוויח. Fomo אתם קוראים לזה, לא? המקרה של גיימסטופ מאוד עיצבן אותי, איך כמה ילדים בני 18 מתעשרים בין לילה ברביצה בספה עם הרובין הוד בסלולרי שלהם, בזמן שאני קורע את עצמי בלתמרן בין לימודים ועבודה. ו..זה קינן בי יותר ויותר עד שבסוף, נכנסתי, לראשונה בחיי לשוק ההון, ובכל הכח בלי שום אמצעי זהירות פנימה. מדהים אה? כן, ככה זה שהתקציב אצלי היה להמלצה בלבד. ולא, לא נכנסתי לדברים עליהם הסולידית והחברים בפורום ממליצים כגון מדדים המביאים תשואה איטית ובטוחה יחסית עם סיכון נמוך,
אלא להפך - הלכתי על מניות בודדות כדי לנסות להניב תשואה יפה בטווח הקצר.

כן.. פשוט רציתי לחסל את החוב מהר. איבדתי סבלנות. הייתי קצר רוח. החיפזון מהשטן, לא?

ו..לכן אף לקחתי גם בשביל זה הלוואה.
הלוואה למינוף נוהגים לומר, נכון? אבל גם נוהגים לומר לא להשקיע במה שאין לך.
כן..דילגתי לצערי על החלק הזה, ונכנסתי בדיוק שהכל התחיל לקרוס באוק - דצמ׳ 21.

״לאקי מי״ איך אומרים.

לא מנוסה שכמותי, נבהלתי ויצאתי מרב ההשקעות בהפסדים גבוהים. הפסדתי בערך 10 אלף ש״ח שיצאתי.
אבל זה לא הסתיים שם. אז, קרה משהו לא טוב, נכנסתי למדרון מסוכן:
במקום לקבל על עצמי את ההפסדים ולראות בכך חוויה מלמדת ולהמשיך הלאה, היה לי רצון עז להחזיר את ה10 שהפסדתי. כי הרגשתי שבגלל החובות שלי אני לא יכול להרשות לעצמי להפסיד עכשיו את ה10 הללו, והשקעתי עוד. עוד הרבה יותר. במצטבר עוד 30 אלף שקלים בחודשים שלאחר מכן. מה שקרה שכל השקעה נוספת שהפסדתי בנסיון להחזיר את ההפסדים, רק העמיקה את התסכול והנסיון הנואש להמשיך ולשים עוד כספים בשוק ההון בלנסות ולהחזיר אותם.
וככל שאדם ירגיש מיואש יותר, כך הוא עלול ליטול יותר סיכונים.

השקעתי בכספים שאין לי, זה היה שורש הבעיה שגרם לי להיכנס ללחץ ולהמשיך להשקיע בנסיון נואש לקחת אותם חזרה.
זה הא׳ ב׳ שהסולידית מלמדת אותנו לא לעשות ושוב לא שמעתי לאזהרותיה, והפסדתי.

בסופו של דבר, הצלחתי לשים תמרור עצור להרפתקה המסוכנת שלי עם שוק ההון,
לאחר שפשוט הבנתי שאני חופר לעצמי בור שעלול להגיע כבר לעומק ששום סולם לא יהייה גבוה מספיק לחלץ אותי ממנו.

בתום התקופה הזו של השקעות בשוק ההון, הגעתי לכלל הפסדים בגובה של 40 אלף שקלים. מהם 30 אבדו לעד שמשכתי את ההפסדים, ואת ה10 הנותרים החלטתי להשאיר שם בתחתית. מניות שלגביהן החלטתי שכבר אין טעם להוציא בשווי שוק הנמוך שנשאר לי מהם. תוך אמונה שבחרתי בכל זאת, בחברות טכנולוגיות טובות, שמתישהו , שהשוק יצא מהמשבר, יצמחו מחדש.

מראיין: אז מה עכשיו צחי? מה הלאה?

צחי: נקטתי השנה בלקחת הפסקת לימודים יזומה מהצד שלי למרות ציונים טובים בתואר, שהמטרה היא לקחת שנה שלמה שבה אנסה להתמקד בלכל הפחות להכפיל את ההכנסה לסגירה מהירה יותר של החוב, שכבר איים לצאת משליטה. כי במצב החוב הנוכחי זה נהייה כמעט בלתי אפשרי לשלב יותר בין לימודים לעבודה.

מראיין: הפסקה ממדעי המחשב? חבל לא? פוטנציאל השתכרות שם גבוה. יכול לקצר לך משמעותית את החוב.

צחי: תראה, כפי שכבר ציינתי החוב בשלב זה יותר מדי גדול בשביל להמשיך ללמוד השנה. ו..sh*t happens לפעמים בחיים,
שגורמים לך לעצור רגע את המסלול הזה של בניית העתיד לצורך טיפול בבעיות ההווה.

ועוד דבר כהערת צד: אם לא אעשה pause על בניית העתיד כרגע, ובמקום זאת אלמד את עצמי בשנה הזו שאני יתמקד רק על החוב על עמידה ביעדים,
על דחיית סיפוקים, על משמעת עצמית גבוהה, אין טעם בכלל לחזור ללמוד. אין טעם בכלל לדבר על לבנות קריירה ולהקים משפחה ובית בישראל.

ושאחזור ללמוד, גם סיכוי גבוה שאלך על תואר אחר. יש לי כבר כיוון אחר ספציפי אליו אני מכוון.
לא התחברתי למדעי המחשב.

אני הולך צעד צעד הפעם. צעד. צעד. הגיל אמנם כבר לא משחק כל כך לצידי, אבל זה מה יש. החיים הם לא תמיד מסלול לינארי של צבא - לימודים - קריירה - משפחה. דברים צצים בדרך. דברים שאני מרגיש חובה לטפל בהם לפני שאני חוזר למסלול הזה. כי החוב הזה משפיע באופן שלילי על חיי הרבה מעבר לפן הכלכלי.

אמנם אבי היקר, הציע לי להמשיך בלימודיי השנה והוא יעביר לי כל חודש כסף להחזר ההלוואות. אך אני סירבתי. כי, איך דייב רמזי אוהב להגיד בהקשר הזה :
״Thanksgiving dinner tastes different when you eat with your master ״

מעבר לעובדה שיש להם מספיק הוצאות גם ככה ואינני מעוניין ליפול עליהם . אבל זו לא הסיבה העיקרית שסירבתי להצעה הנדיבה, הסיבה העיקרית היא העובדה שסוף סוף שהצלחתי להתמודד עם חרדת הטיסות ממנה סבלתי, לאחר שנים שסירבתי לטוס, שהבנתי שאני ורק אני, חייב לעלות למטוס בכדי לפתור אותה. כי עד שלא אזרתי אומץ ונכנסתי בעצמי למטוס לפני מספר חודשים וטסתי לארה״ב, לא פתרתי באמת את הבעיה. הייתי יכול לשלוח את אבא שלי שיטוס במקומי לשם, אבל מה הייתי פותר בזה? מה הייתי לומד מזה? איך זה היה משנה לי את דפוס ההתנהגות שמישהו אחר בא לפתור לי את הבעיות?
אני חייב לעלות למטוס בעצמי בכדי לטוס ולהמריא למעלה. אני לא יכול לשלוח לא את אבא ולא אף אחד אחר שיטוס במקומי.

מראיין: דברים לא פשוטים אתה אומר צחי. האם יש לך מילים לסיום?

צחי: רק אסיים ואומר שאני מעתה והלאה יהייה זהיר הרבה יותר בהצהרות גדולות.
לא אצהיר ולא אבטיח שום דבר. כן אשתדל להיות ממוקד בלייצר כמה שיותר הכנסה השנה.
והכי חשוב יותר מכל - אשתדל גם להיצמד לתקציב. אנסה להפוך אותו למסגרת ברזל יצוק סביב. זה חייב להיות הבסיס להכל.
כי בלי זה, בלי תקציב להתנהל סביבו ביום יום, כמו שכבר חוויתי - כל המגדל מתמוטט עלייך. לכן מבחינתי תקציב צריך להיות יותר חשוב מהכל. גם יותר מגובה ההכנסה.

אלך צעד צעד, יום יום, שבוע שבוע וחודש לאיטו. ואשתדל ולעדכן כאן פעם בחודש, בכדי לעזור לתחושת המחוייבות לתהליך הארוך הקשה הזה
וגם כדי לשמוע פידבקים בונים.
ננסה להיות שקולים וזהירים יותר הפעם. למודים מהטעויות שעשינו בשנה וחצי האחרונות. עם הסתכלות מפוקחת קדימה,
בתקווה שהשנה החדשה אליה נכנסנו, תהייה טובה מזו שקדמה לה.

You may find yourself taking a wrong turn or ending up at a dead end, but the most important thing you can do is to correct course and keep moving forward. after all, there is no such thing as bad weather, there is just weather and your attitude towards it

וואו צחי לא חבל ? תחזור ללימודים ותסיים אותם, תתחיל להרוויח ותסגור את ההלוואות תוך שנה.
מה המצב הפיננסי שלך היום? כמה שנים לתואר?