תודה רבה לכולם על הפידבקים החיוביים מהטקסט.
@Tsachi01
תודה על השיתוף.
כתוב בכישרון רב, וממש מעניין לקריאה.
אין לי יותר מדי מה להוסיף על מה שכתבת,
רציתי רק לומר שאהבתי את הגישה -
מצד אחד אין זריקת אחריות או התעלמות מהטעויות (כך שניתן ללמוד מהן),
ומצד שני יש הבנה למורכבות של התהליך ולנפילות באמצע הדרך, כי בסופו של דבר כולנו בני אדם.
כתבת יפה מאוד.
נשמע שאתה עובר תהליך מורכב ומפנים עוד ועוד חלקים בעניין התנהלות כלכלית והשקעות.
המזל לא שיחק לך ונפלת כשניסית לקחת כמה קיצורי דרך ולמדת בדרך הקשה שלפעמים קיצורי דרך רק מרחיקים אותך מהמטרה. אבל אתה מתמיד במטרה ואני מאמין שתצליח לחזור לדרך הנכונה בעבודה קשה וסבלנות, ולבסוף הדברים יסתדרו לך תסדר את הדברים כמו שצריך.
תודה על השיתוף הלא קל (אף אחד לא אוהב לספר על נפילותיו).
בהצלחה בהמשך המסע, הדרך אמנם ארוכה אבל אתה תצא ממנה בוגר וחכם יותר!
והערת אופטימיזציה קטנה - לא לשכוח לגלגל מתישהו את מגן המס, למול שנים טובות יותר שיהיו.
טוב שחזרת לעדכן, צחי, וכל הכבוד שעשית את זה באותו שרשור עצמו -נתת הרבה חומר למחשבה לקוראים.
בית הספר הכי חשוב הוא החיים עצמם, ומי שמתבונן בחייו תוך כדי ניסוי וטעיה יזכה לתובנות גדולות שיגרמו לו לשנות מסלול כשצריך.
רוב האנשים פשוט רצים בחיים עם כולם בלי לשים לב, אתה עצרת את זה ומחשב את דרכך מחדש. אשמח להמשיך להתעדכן בתפניות, הצלחות, כשלונות ותובנות.
תודה רבה על המילים החמות.
גם אתם כתבתם יפה על מסקנותיכם מהניתוח של הפוסט , מסכים ומחזק.
יומן מסע מרגש.
לא ביקורת רק מחשבה...
אני חושב שאם היית מתמיד בתוכנית הראשונה שלך לחסל את ההלוואות מהנמוכה לגבוהה או איך שאומרים 'פרה, פרה', יכול להיות שהיית במצב טוב יותר היום מאשר לקחת הלוואה חדשה כדי לחסל את האחרות. אולי משהו פסיכולוגי - כשאתה רואה הרבה הלוואות זה מפחיד אבל כשיש רק אחת [שהיא סכום כל ההלוואות 'הקטנות'] זה מעט מרגיע ומרדים.
בכל אופן, החלטתי שהשרשור הזה יצטרף לרשימת 'פוסטים ותגובות נבחרות'
חברים, אספתי מכם רשימת פוסטים נבחרים. אתם בחרתם לא אני (כן, גם אני). תודה לכל אחד מכם שעזר לי להכין את הנבחרת. זו לא רשימה סופית, זו רשימה מתגלגלת ואתם מוזמנים לשלוח הצעות נוספות. את ההצעות בבקשה לשלוח אלי בפרטי כדי להשאיר את השרשור נקי - תודה. תודה מיוחדת ל @Yevgeny ו @adamshalev שהקדישו מזמנם...
www.hasolidit.com
כבוד הוא לי שבחרת לצרף את הפוסט הזה לרשימה, תודה לך ולכלכם על התמיכה בי וביומן זה.
לגבי המחשבה שלך, אני מסכים. יש כאן הרבה פסיכולגיה ודפוסי התנהגות שצריך לקחת בחשבון בחיסול חובות (
@amit)
לכן אני בהחלט חושב שמיחזור החוב בשעתו, עם החזר קטן ונח יחסית, כמו גם סכום כסף יפה של כמעט 15k שנכנס לי מפתיחת שתי קרנות השתלמות באותה העת, שצימצם חלק נחמד מהחוב אז, מאוד תרמו לתחושת השאננות שאחזה בי, שגרמה לי ״להירדם בשמירה״.
תודה על העדכון החשוב!
לכולנו יש נטיות כאלה ואחרות לא להיות באידיאל שלנו. סיבה אחת היא שתמיד אנחנו נרצה להיות יותר טוב.
אצל חלקנו זה באמת פוגע בדברים חשובים יותר בחיים, כמו אצלך.
יהיה נחמד אם תפרט איך אתה משתמש בתקציב, אולי יהיה לנו שיטות טובות לגרום לך לא לסטות מזה יותר טוב.
תודה רבה
כחלק מהפקת הלקחים בשנה וחצי האחרונות , הכנסתי השנה לתוך התקציב תתי תקציבים שישמשו כמעין buffer להגנה מפני חריגה מכלל התקציב החודשי.
כלומר, אם עד לא מזמן הייתי נוקב נגיד 1500 שקל לחודש, ועושה איתם מה שאני רואה לנכון, אז עכשיו אני מחלק אותם לתתי תקציבים של נניח, 500 מזון, 500 ביגוד וכו׳, וכך אם הגעתי לתקרה באחת מהם, למשל במזון, אבל עדיין נשאר לי מהתקציב, אז המטרה היא שלא אקח עוד ממנו ואשים סטופ לקטגורית המזון באותו הרגע עד לתחילת חודש הבא.
וזה אני מאמין יפחית סיכוי שקטגוריה מסוימת תאכל לי את רב התקציב כפי שקרה בעבר ואז מאוד קל לחרוג מכלל התקציב כי אין מקום לקטגוריות נחוצות אחרות במהלך החודש. יש כמובן עוד לא מעט לקחים שהופקו שהתחלתי ליישם השנה.
להגיד ״אני בן אדם אז אני טועה״ זה ממש זריקת אחריות, נאמר מפי בן אדם שמן שלא מצליח להתרחק מהמגירת חטיפים
אני חושב שלא הבנת כל-כך את הטקסט, אשמח אם תנסה לקרוא שוב.
וואו צחי לא חבל ? תחזור ללימודים ותסיים אותם, תתחיל להרוויח ותסגור את ההלוואות תוך שנה.
מה המצב הפיננסי שלך היום? כמה שנים לתואר?
הסברתי בטקסט את הסיבות והרציונל מאחורי זה.
זו לא הייתה החלטה קלה בכלל, אבל זו ההחלטה שראיתי לנכון באותה העת.
@ההוא
תודה על הפירגון.
לגבי עצתך, אני חולק עלייך ידידי. אני חושב שאני בהחלט משתף את הסביבה, ולראייה חידוש היומן הזה.
כמו גם מספר חברים קרובים ובני משפחה שמכירים את ההתמודדות הפיננסית שלי מקרוב כבר זמן מה ונותנים לי אוזן קשבת שצריך.
בעניין חרדת הטיסות - אני לא רואה קשר בין שני הדברים.
לגבי פסיכולוג - אני לא רואה צורך בכזה. אני חושב שבחברה של היום אנחנו יותר מדי ממהרים לשלוף את עניין הפסיכולוג שאנחנו חווים התמודדות עם בעיות בחיים,
כמו ששולפים אופטלגין שקצת כואב הראש, במקום להיות קצת סבלני ומכאן להבין שהכאב ראש יחלוף מעצמו לבסוף גם ללא התערבות פרמקולוגית.
אם גם נלמד להכיר את הגוף שלנו יותר טוב מאשר למהר לשלוף כדור שאנחנו חווים קצת אי נוחות, נדע שלרב נוכל לפתור את הישנות כאב הראש ברב המקרים, אם נקפיד יותר על שתייה, נישן ונאכל יותר טוב ונפחית סטרס.
צריך לתת קצת יותר קרדיט לעצמנו ולגופנו ביכולת שלנו , שעברה אבולציה משופרת של מליוני שנה, להתמודד עם בעיות.
טבעי לחלוטין שיהיו חולשות ויהיו בעיות בחיים, אין אחד שאין לו כאלה.
