תחילה, מתרגש לקראת ההסכם הקרב ובא. מקווה שדברים יעבדו כראוי ושנופתע לטובה ממצבם של החטופים, גם אם הסיכוי לכך נמוך מאוד.
עדכון חודשי וראשון לשנת 2025.
על מצבו של אבי פירטתי כאן ולא אפרט מעבר לכך במסע האישי. התהליך שהוא עובר קשה מאוד.
בגזרת העבודה, חזרתי לעבוד בדצמבר לאחר שהתפטרתי על מנת להיות עם אבא שלי בבתי החולים. ההתפטרות הייתה קצרה, וחזרתי בסערה לתקופה די עמוסה.
אפילו קיבלתי בונוס עקב התפקוד הטוב
מאוד מתלבט ומתחבט לגבי העתיד שלי.
קשה לי מאוד ללמוד, הצד התאיורתי מאוד משעמם אותי, המוטיבציה נמוכה מאוד ואין "תחת" לשבת עליו.
אני גם נהנה מהעבודה, אם כי בתחום בו אני שואף לעבוד צריך אסמכתאות על מנת להתפתח, ואיני יודע כיצד להתפתח בו ללא סיום תואר וקבלת רישיונות (פיננסים, שוקל תואר בראיית חשבון).
מאוד חושש מהתנאים הקשים של ההתמחות ועוד לא התחלתי בכלל את התואר. לא בטוח אם כדאי להתחיל.
אך מה החלופה? המציאות בנהרייה כה עלובה מבחינה תעסוקתית. אין כאן עתיד או תקווה.
בפן החברתי עשיתי צעד גדול מאוד - הסכמתי להיפגש לערב יציאה עם כמה חברים מתל חי... אך ברגע האחרון, אתמול, קיבלתי פיק ברכיים ואמרתי להם שלא אגיע.
נשארתי בבית, עם התה והספרים הישנים. אני אוהב להיות בבית...
הורדתי ביום האחרון אינסטגרם ואפליקציות להיכרויות (ה' ישמור). מאוד רוצה להתפתח חברתית, להיות בזוגיות, להקים משפחה בעתיד.
אין לי חצי מושג איך לעשות את הצעדים הראשונים בתחום. או אפילו לזחול... אבל אני מנסה.
עדכון די מלא תקווה בו לקחתי צעדים משמעותיים לקראת התחייה מהאפר.