אם הם רחוקים הם לא משפיעים אחד על השני.
בחלל יש ריק, אז אין משהו שגורם לניתוק הקשר
לא הבנתי לאן את חותרת. אם את אומרת שיש רק כוח דחיה, ושהכוח לא נחלש עם המרחק בגלל ש"בחלל יש ריק", זה אומר שהירח הולך ומתרחק מכדה"א ככל שעובר הזמן. זה אומר שפעם הוא היה הרבה יותר קרוב, ושבעתיד הוא יהיה הרבה יותר רחוק ואפילו ייצא ממערכת השמש. לכך התכוונת?
אני מנסה להשתמש בהנחות הבסיס שלך, כדי להסביר לך למה הניחושים שלך לא הגיוניים, אפילו אם מסתמכים על ההגיון שלך בלבד ולא על הוכחות מדעיות.
זה לא מסביר איפה ההרגשה שלי טועה.
הוכחות מדעיות על מה?
על תנועת גרמי השמיים, למשל.
ניסינו לתת לך קישורים למידע נוסף. בשמחה אפנה אותך לעוד ערכים בויקיפדיה, המסבירים על כוח הכבידה, גאות ושפל וכו'.
הרושם שלי הוא שאת מעדיפה להסתמך על ההרגשה שלך, ולא על תוצאות המחקר והעמל של המוני אנשים במשך דורות.
אם מולי נוסעים מאות משוגעים בנתיב הלא נכון, אוודא שוב באיזה צד צריך לנסוע, ולא אסתמך על ההרגשה שלי שאמורים לנסוע בצד שמאל.
אולי ללמוד באקדמיה פוגע בחשיבה העצמאית והמופשטת של המשכילים?
אולי, אבל תער אוקהם אומר שאת פשוט ממציאה שטויות, ושזה מה שמפריע לנו להסכים איתך, ולא החשיבה המקובעת שלנו.
אם אגיד לך שהעצים נכנסים אלי הביתה בלילה ומדברים איתי, זה יוכל להיות נחמד כמטאפורה, אבל יהיה לך ברור שזה לא דבר הגיוני, ולא תחשבי על עצמך שאת מקובעת אם לא תאמיני לי.
את מבקשת מאיתנו להתייחס בפתיחות לרעיונות שלא רק סותרים את מה שאנחנו יודעים ממקורות אחרים, אלא אפילו אין בהם הגיון פנימי.
היה אפשר לקרוא לברווז בשם אחר, זה עדיין היה נשאר 'ברווז'
נכון, אבל את לא סתם קראת לכוח המשיכה בשם אחר, אלא המצאת תיאוריה פיזיקלית שמנסה להסביר דברים שכבר מוסברים יותר טוב ע"י כוח המשיכה.
מבחינתי אין לי בעיה להתייחס לדברייך כאל מטאפורה או שירה, אבל אם את חושבת כך ברצינות (ומהיכרותי איתך את לא טרולית שתמציא זאת רק כדי לעורר ויכוח), אז את מעוררת בי את הדחף הקדמון של כל החננות בעולם - הדחף לבער את הבערות.
