• התכנים בפורום אינם מהווים ייעוץ מקצועי מכל סוג, לרבות ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם.
    השימוש בפורום כפוף לתנאי השימוש. עצם השימוש בפורום מהווה הסכמה מלאה לתנאים אלה.

הנועזת

  • פותח הנושא פותח הנושא הנועזת
  • פורסם בתאריך פורסם בתאריך
סנופי, ראיתי שכיוונת לרווח של 15-20% (ערך נכס נמוך באחוזים אלו ממחירו האמיתי).
זה אחד מהרגעים שאני הכי אוהב, לראות שרעיונות דומים באים לאנשים שונים לחלוטין, ממקומות שונים ותרבויות שונות, שכן, ספרו של בנג'מין גרהאם (המשקיע הנבון) שם דגש בדיוק על הדבר הזה (בספר זה נקרא Margin of safety והוא כמשקיע זהיר מכוון דווקא ל-30%, אבל הרעיון זהה - הגנה על ההשקעה).

העובדה שגרהאם כתב על זה במובן של השקעות בשוק ההון לא אומרת שהמסקנה לא מתאימה לתחומים אחרים.
נדמה לי שאם אנשים יביאו דוגמאות לדברים שעובדים בתחום שלהם ויכולים לעבוד גם בתחומים אחרים (בתחום התוכנה זה נקרא design patterns), זה ישפר את רמת החשיבה והרעיונות באופן כללי.

לא לחינם כשרוצים ליצור משהו חדש מכלום אוספים אנשים בעלי ידע מכמה דיסציפלינות, הערך המוסף הוא גבוה מאוד, מעשיר ומפרה.
טוב, חפרתי :)
 
@yossidiv
כיף להישמע במשפט אחד עם בנג'מין גרהאם...לא משנה באיזה הקשר;)

מאוד מתחברת לחשיבה האינטר-דיספלינרית שאתה מביא.
הבינתחומיות מבחינתי- שם נמצא הסוד.
אני התחלתי מנדל"ן, לאחר מספר שנים הבנתי כי חשיבה עיסקית מורכבת מרצף של כלים. כל תיחום של עיסוק בנפרד, הוא מלאכותי בתוכה.
כל מה שצריך זה ללמוד את הכלים העיסקים ולדעת מתי לשלוף אותם.
 
נערך לאחרונה ב:
הסיפור שלך מרתק ומעורר השראה. תודה על השיתוף.
גם אני אשמח לקבל פרטים על סדנאות/מפגשים בהנחייתך, תודה!
alona.gz@gmail.com
 
@סנופי - על איזה סדנאות מדובר?
אם אכן יש סדנה מתוכננת בקרוב - אשלח אימייל במסר פרטי.
 
נערך לאחרונה ב:
היציאה מהמטריקס, לא מה שחשבת...
השאיפה והדריכות לפצח את הקוד ולצאת ממרוץ העכברים, הטפל, המעייף ונטול ריגושים, מעמעם לעיתים את השאלה החשובה באמת.
נניח שאת/ה בשיא כוחותיך, עינך בורקות והכסף הפסיק להיות תמריץ נושף בעורפך. אמנם אינך מיליונר, אך הצלחת לייצר לעצמך איזשהו תזרים נאה ועקבי, רמת חייך סבירה, ועכשיו מה?? לאן תחפצ/י להגיע? לאיזה פסגה בלבך תרצ/י להעפיל? האם מרוץ העכברים היווה עבורך מסך עשן לאינות שבפנים? או לרגע הזה פללת ויש בתוכך אינסוף חדרים, המחכים רק להתגלות?
הלוואי ויכולתי לומר כי כשאני מצאתי את עצמי בצד השני של הדלת המסתובבת של המטריקס (בעודי נושקת לגיל 40), מתוך מלחמת ההשרדות שלי, אסמיי האינטלקטואליים והיצירתיים היו מלאים ומוכנים לספק לי אינסוף עניין ומהות. זה פשוט לא מה שהיה. שום מימד בחינוך שקיבלתי ובדמויות שהקיפו אותי, לא היווה לי דוגמה להתמודדות עם מצב החיים הזה. נהפוך הוא, החלל שנפער בי שרף, חשתי נבדלת יותר מתמיד, ולחלוטין מחוץ לרשת החברתית.
בסרט המטריקס, מי שזוכר, הדמות שבוגדת בחבריה (סייפר), היא הדמות שאינה מצליחה להתמודד עם החופש שנכפה עליה, כתוצאה מהיציאה מהמטריקס.
יש הבדל מהותי בין מלאי תחביבים במינון מתון, כמו: ריקוד (שלוש שעות שבועיות), קריאה (עשר שעות שבועיות), ריצה (7 שעות שבועיות) וכן הלאה, המרכיבים זמן פנוי "נורמלי".... לבין זמן פנוי על פניי ימים שלמים. למי שלא חי במציאות הזו, זה קשה אפילו לתפיסה. בנוסף, לכל הזמן הפנוי הזה שלא היה ברור לי מה לעשות אתו, מבחינה נורמטיבית מצאתי את עצמי בשוליים האיזוטרים של האיזוטריות, אמא חד הורית לשתיים, לא עובדת וגם לא מחפשת עבודה, חסכנית ודעתנית, חיה במושב, עם רכב מסחרי. רק חתולים היו חסרים לי בגינה, להשלמת התמונה התמהונית.

קצת כמו ניאו, גיבור המטריקס, שנאלץ לעבור תהליך רפוי בעזרת צוותו של מורפיאוס, תוך כדי תהליך ההבנה כי העולם שבו הוא חי (שיקאגו 1999), הוא עולם של מציאות מדומה. מצאתי את עצמי, מייצרת שרירים חדשים של סקרנות והעמקה אינטלקטואליים, יחסיי האנוש שלי התרחבו הרבה מעבר לאזור הנוחות (משפחה, חבריי ילדות) למחוזות חדשים בנשמה- מחוזות האנשים הפשוטים, ההקשבה לגוף שלי התחדדה- כאילו משהו הגביר את הווליום של החושים. וזוהי רק רשימה חלקית.
בד בבד התחיל זרזיף של חיפוש אחר מהות שהוא מעבר ליום יום, שכל יום הלך והתעצם. כאב ההשרדות שעדיין זרם בי, החודשים הספורים בהם גרתי אצל הוריי מחוסר ברירה, אי האמונה שספגתי מצד הסביבה שלי בחתירה לעבר הכנסה פאסיבית, תחושת השונות, חוסר האונים הכלכלי, כולם היו תקועים לי, כמו סליל חוטים בגרון.
מהכאב הזה התחיל לגדול רצון חזק לשינוי, לא רק של חיי שלי שכבר היו בטרנספורמציה, אלא לתת יד לאחרות לעבור את הדרך המאוד לא פשוטה הזו. כאישה וכאמא, הרגשתי שהאתגר לפרוץ את מרוץ העכברים הוא הרבה יותר משמעותי וקשה. החוטים השקופים המעמידים בפניי האישה של ימינו, דרישות צולבות ובלתי אפשריות של: אמהות מעורבת מצד אחד, קרייריסטיות ותרומה משמעותית לכלכלת המשפחה מצד שני, ושלל מטלות יומיומיות של בישולים, ניקיונות, להראות טוב, מותירים אותה ללא אוויר וללא תוכן משל עצמה.
תוסיפו לכך את העובדה המצערת, כי נשים נעדרות מהעולם הכלכלי כמעט באופן גורף, כמשקיעות פיננסיות וכבעלות עסקים (אותי אישית אגב, הסיבות לכך לא מעניינות, להבנתי את השורה התחתונה הזו, צריך להתיך באש ולשנות). המסקנה המתבקשת היא כי נשים נמצאות ברמות שליטה וחופש מאוד מאוד נמוכות. עד כאן החזון שהזדקר מבעד ללידה מחדש שלי.
אבל במאמר הזה קיוויתי לחשוף משהו על התהליך, קצת מעבר לסיפור שלי. תהליך הלידה מעבר למציאות הכבולה, זוהי להבנתי סוג של אבולוציה, שתכליתה האמתית אינה יציאה לחופש גדול, אלא מפתח ליצירת חיים של מהות ונתינה, אותם כל אחד צריך לגלות על פי דרכו.
 
נערך לאחרונה ב:
הי סנופי,
סקרנת גם אותי... אשמח לקבל פרטים על הסדנאות שלך. eymich@gmail.com
אני עדיין בבחינת זבוב על הקיר פה, למרות שהתחלתי לשאול בקטנה. הכי קשה לי ההתמדה, כי מספרים ואחוזים והשוואות הם לא ממש הפורטה שלי.
בכל אופן, תודה על ההשראה
 
היי, אשמח לשמוע על הסנדאות שאת מעבירה
[כתובת מייל נמחקה].
 
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
"מרוששות" והבור

אתמול צפיתי בערוץ שמונה בסרט "מרוששות", של הבימאית ג'ולי שלז, העוסק בנשים שקרסו כלכלית והגיעו לעוני של ממש, ביניהן סמדר קלצ'ינסקי, מי שהייתה אחת מדוגמניות העל של ישראל. מרגע שצפיתי בסרט הרגשתי גוש של מועקה כבד מתפשט בתוכי. לקח זמן לעבד למה....ואז הבנתי, הסרט לא הצליח לחשוף את הסיבות לשבירותן הכלכלית של הנשים שהופיעו בסרט, אבל הצליח הצלחה יתרה לפרוט על מנגנוני הפחד הקמאיים, של כל אישה ובפרט נשים גרושות, אמהות חד הוריות, חסרות משענת כלכלית. מקריאת רקע על כותבת הסרט(ראיון של טלי חירותי- סופר מ- 5/2015), דיי מהר ניתן היה להתרשם, שאי הבהירות בגין הסיבות לקריסתן הכלכלית של המשתתפות בסרט, נובע מהדמיון בין הכותבת לבין כוכבות הסרט, במבנה הקריירה ומההעדר ההשכלה והמשמעת פיננסית. זוהי אותה נקודת עיוורון עבורה ועבורן היא עצמה בחזקת "שור מועד". מה שמעניין בראיון, שהטיעונים האמוציונליים של האישה המוכשרת הזו למצבה, מתערבבים באלגנטיות עם מצבה הכלכלי הריאלי העגום. היא אינה עורכת הפרדה בין הרצוי למצוי, ובכך יוצרת כרוניקה של מוות כלכלי ידוע מראש.

"אני לא יכולה להרשות לעצמי להפסיק לעבוד, ואני גם לא רוצה. אני אדם עם אנרגיות, ואני עובדת עם אנשי צוות צעירים מאוד. מדובר בעבודה פיזית קשה. הם צעירים ולהם קשה, ולפעמים אני שואלת עד מתי, בעיקר כשאני לא רוצה ללכת לצד המסחרי מאוד, וכשאני רואה שבמאים פה לא מזדקנים בכבוד, אבל אז אני מסתכלת על הבמאי היפני אקירה קורסוואה שעשה את הסרטים שלו המדהימים בגיל 80, ואומרת - זאת תשוקה. אני שם. חוסר השקט שלי פועל נגדי כשאני לא יודעת לעצור, אבל מאפשר לי להמשיך לרוץ".

העובדה שאין במסמך העיתונאי "מרוששות" התחקות אחר הסיבות להידרדרותן הכלכלית של הנשים, רק מרחיבה ומגדילה את החרדה הכלכלית הקיומית המעורפלת של הצופה. הסרט יוצר את הרושם כי קיים חוסר אונים כלכלי בהגדרה, בנסיבות חיים מסוימות, ומשום כך מנוטרלת היכולת לייצר מנגנוני שליטה והתגוננות מפניי מצבי קצה שכאלו. כל מה שנותר הוא להתפלל שלא יגיע יום גשום. המסמך העיתונאי הזה אינו מתקיים בחלל ריק, הוא מייצג מציאות עגומה של אי לקיחת אחראיות וחרדה חברתית מהשרירותיות החבויה בנסיבות החיים, וכל זאת דווקא בקהלים משכילים בחברה הישראלית.
 
נערך לאחרונה ב:
"מרוששות" והבור

אתמול צפיתי בערוץ שמונה בסרט "מרוששות", של ג'ולי שלז, העוסק בנשים שקרסו כלכלית והגיעו לעוני של ממש, ביניהן סמדר קלצ'ינסקי, מי שהייתה אחת מדוגמניות העל של ישראל. מרגע שצפיתי בסרט הרגשתי גוש של מועקה כבדה מתפשט בתוכי. הסרט לא הצליח לחשוף את הסיבה לשבירותן הכלכלית של הנשים שהופיעו בסרט, אבל הצליח הצלחה יתרה לפרוט על מנגנוני הפחד הקמאיים, של כל אישה ובפרט נשים גרושות, חד הוריות, חסרות משענת כלכלית. מקריאת הרקע על כותבת הסרט(ראיון של טלי חירותי- סופר מ- 5/2015), דיי מהר ניתן היה להתרשם, שאי הבהירות בגין הסיבות לקריסתן הכלכלית של המשתתפות בסרט, נובע מהדמיון בין חייה של הבימאית לבין כוכבות הסרט, במבנה הקריירה ומההעדר שלה בהשכלה הפיננסית וחמור מכך במשמעת פיננסית. מה שמעניין, שהטיעונים האמוציונליים של האישה המוכשרת הזו למצבה, מתערבבים באלגנטיות עם מצבה הכלכלי הריאלי העגום. היא אינה עורכת הפרדה בין הרצוי למצוי, ובכך יוצרת כרוניקה של מוות ידוע מראש.

"אני לא יכולה להרשות לעצמי להפסיק לעבוד, ואני גם לא רוצה. אני אדם עם אנרגיות, ואני עובדת עם אנשי צוות צעירים מאוד. מדובר בעבודה פיזית קשה. הם צעירים ולהם קשה, ולפעמים אני שואלת עד מתי, בעיקר כשאני לא רוצה ללכת לצד המסחרי מאוד, וכשאני רואה שבמאים פה לא מזדקנים בכבוד, אבל אז אני מסתכלת על הבמאי היפני אקירה קורסוואה שעשה את הסרטים שלו המדהימים בגיל 80, ואומרת - זאת תשוקה. אני שם. חוסר השקט שלי פועל נגדי כשאני לא יודעת לעצור, אבל מאפשר לי להמשיך לרוץ".

העובדה שאין במסמך העיתונאי "מרוששות" התחקות אחר הסיבות להידרדרותן הכלכלית של הנשים, רק מרחיבה ומגדילה את החרדה הכלכלית הקיומית, שכן אז נדמה כי אין דרכים להימנע או לייצר מנגנוני שליטה, מליפול לבור. המסמך העיתונאי הזה אינו מתקיים בחלל ריק, הוא מייצג מציאות.

לא ראיתי הסרט, אבל קראתי הביקורת בדה-מרקר. נראה שאלו (א)נשים שגדלו במשפחות מבוססות עם תחושה של "מגיע לי", הבעיה שאם הוריהם היו מבוססים ותחרותיים כלכלית, לא אומר שהם גם יצליחו. ניידות חברתית אמיתית אומרת שיש חלק שעולים וחלק שיורדים, זה לא כביש בכיוון אחד. הם קיבלו את הצד הרע של הניידות.אגב, גם דפני ליף באה ממשפחה מכפר שמריהו, אך היא עצמה נטולת כישוריים תחרותיים בכלכלה המודרנית.
האם זה אופייני לנשים בלבד? ממש לא, אבל אין ספק שזה מוקצן אצל נשים בגלל ההסללה הפסיבית יותר שיש לנשים מבחינה כלכלית בחברה, ביחוד לנשים שבאות ממשפחות מבוססות, ונראות טוב. מראה ורקע מסויים עד גיל מסויים פותח דלתות בקלות, עד שהוא מפסיק (ראי המכתב של מנכל JPM לגולד-דיגרית), ואז התחרותיות האמיתית מדברת.
אנו חינכנו את בנותינו למנטליות של "אף אחד לא ידאג לך לכלום , תסתדרי לבד".

הנה ציטוטים רלבנטים שמצאתי בhttp://www.themarker.com/markerweek/1.2642451 לגבי ג'ולי שלז שהיא אב טיפוס של הבנות האלו:
"בכל פעם שהיתה יכולה לרפד עצמה בתפקיד נעים ומשכורת מצוינת, בעטה בסופו של דבר בכד המלא, ויצאה לדרך עצמאית." (הערה שלי: אז מי את מצפה שיהיה הבייביסיטר שלך ויגיד לך לעשות הדבר הנכון? המדינה? ביבי נתניהו?)
"בגיל מבוגר יותר הניראות חשובה, והיא עולה כסף. כשאין לך כסף לנסיעות, יותר קשה ללכת לחדר כושר. מדובר בביצה ותרנגולת: לא תיראי טוב, גם יהיה יותר קשה לקבל אותך לעבודה" (הערה שלי: "חייבים" חדר כושר להיראות טוב? מה עם סתם ללכת\לרוץ מסביב לבלוק ולעשות תרגילים בבית?)
"אנחנו חיים בעולם שבו העבודה שלנו מגדירה אותנו. קשה לנקות בתים אחרי שהיית בעלת עסק מצליח, אבל הקושי האמיתי הוא בהתפרקות הזהות, בהדרה החברתית המוחלטת, בכישלון, בטייטל שנעלם" (הערה שלי: נו טוף, דורין תוכל להגיב על זה טוב ממני ...)
"אני מסתכלת על עצמי: בארבע השנים שבהן עבדתי כמנהלת המחלקה הדוקומנטרית של רשת הייתי מסודרת כלכלית. הרווחתי המון והרגשתי שאין מחר. הייתי טסה להופעה בלונדון בלי לחשוב פעמיים. מי עשה אז חישובים?" (הערה שלי: מי האידיוט שלא עושה חישובים?)
 
נערך לאחרונה ב:
אנחנו בדיוק נוסעים לטיול בצפון, ואין לי את הזמן להתייחס באריכות, רק אציין שאני מאוד מסכימה עם מה שכתבת פה.
יש לי הרבה חמלה כלפיי הנשים האלה בעיקר בגלל העיוורון ואי החשיפה, לדברים שנאמרו פה.
מתחיל לנקר במוחי הרעיון להקים פעמונים קטן לנשים במצוקה כלכלית, בהתנדבות...
 
דפני ליף גדלה בירושלים:)
רק אומרת ;)
 
מתחיל לנקר במוחי הרעיון להקים פעמונים קטן לנשים במצוקה כלכלית, בהתנדבות...
את יכולה להתנדב בפעמונים ולבקש לעבוד עם נשים ספציפית.
יש כמה ארגונים דומים, בדרך כלל למגזר ספציפי - חרדי/ערבי, אזור מסויים.
מעבר לכך, יש פה לפחות ראש צוות נוספת מפעמונים, @קרן אאל"ט.
בצוות שלי יש 3 מלוות.
הבעיה מתחילה בהפרדה בין בנים לבנות. מתרגלים להסתכל על המגדר כמפריד ובסוף הוא מפריד, גם את מי שמנסה לשבור אותו.
 
למה מוזר? מפני שגורמים בממשלה ובאגפים הימניים יותר של התקשורת פימפמו שהיא בת עשירים מפונקת מכפר שמריהו? בעיניי הרבה יותר מוזר שלא ידעת את זה, ועם זאת כנראה שגיבשת לך דעה מאוד נחרצת עליה מבלי להכיר אותה...

גילוי נאות: היא חברה של חברים שלי ואחלה בנאדם שבעולם. ואגב, היא גם עורכת וידאו מוכשרת, למי שטען שהיא "נטולת כישורים תחרותיים בכלכלה המודרנית".
 
למה מוזר? מפני שגורמים בממשלה ובאגפים הימניים יותר של התקשורת פימפמו שהיא בת עשירים מפונקת מכפר שמריהו? בעיניי הרבה יותר מוזר שלא ידעת את זה".

[לא יודע\מביע דעה אם היא מפונקת או לא ואם היא בת עשירים וכו׳]
אבל היא כן מכפר שמריהו - עברה לשם עם משפחתה בגיל 16 (מקור: וויקיפדיה). כך ש
גם דפני ליף באה ממשפחה מכפר שמריהו,

זו אכן טענה נכונה.
 
הציטוט התייחס לכך שהיא גדלה בירושלים, לא מקום מגורי משפחתה כעת.
 
נכון. התגובה שלך גרמה לי לערער האם ייתכן וה״ידע״ שלי ושל אחרים שהיא מגיעה ממשפחה בכפר שמריהו אינה נכונה (והנחתי שאני לא היחידי שיתהה על כך). לכן רצתי לבדוק וחשבתי שהעובדות יעניינו לא רק אותי.
לא קריטי ובוודאי לא מהות הדיון - תחזרו לדבר על סנופי :)
 
למה מוזר? מפני שגורמים בממשלה ובאגפים הימניים יותר של התקשורת פימפמו שהיא בת עשירים מפונקת מכפר שמריהו? בעיניי הרבה יותר מוזר שלא ידעת את זה, ועם זאת כנראה שגיבשת לך דעה מאוד נחרצת עליה מבלי להכיר אותה...

גיבשתי דעה נחרצת עליה, על סמך הדמות שלה כפי שהשתקפה באמצעי התקשורת. כמובן שיתכן ודברים הוצאו מהקשרם וכו', אבל זה המידע שיש בידי. אין לי מידע אחר, והיא לא טרחה לסתור הדברים.
לגבי זה שהיא גדלה בירושלים, לפי ויקיפדיה היא גדלה בשכונת רחביה שבירושלים, שזו לא בדיוק שכונת עוני, ובגיל 16 הם עברו לכפר שמריהו (עוד פחות "שכונת עוני").

גילוי נאות: היא חברה של חברים שלי ואחלה בנאדם שבעולם. ואגב, היא גם עורכת וידאו מוכשרת, למי שטען שהיא "נטולת כישורים תחרותיים בכלכלה המודרנית".

אני מקבל את עדותך שהיא אחלה בת-אדם, ושיש לה כישורים מצויינים בתחום של עריכת וידאו, אבל, בוא ננתח בבקשה את הציטוט למטה מראיון איתה:
http://www.mako.co.il/news-specials/social-protest/Article-68641f33ef66231006.htm
"ואז החלטתי שאני לא מחכה יותר. התחלתי לחפש דירה, והבנתי שאין לי ממה לחיות. אני עובדת שבעה ימים בשבוע, מרוויחה 8,000 שקל, משכורת מדהימה, אין לי ילדים ואני לבד, ושכר הדירה שלי הוא 3,200 שקל. מטורף. בלי ארנונה, חשמל, מים, סיגריות. לקחת משהו לאכול? לא שילמת את ההלוואה שלקחת כדי לצלם את הסרט. איך את חוסכת במצב הזה כסף לסרט?"

כלומר, היא מרויחה 8000 שקל לחודש , ללא ילדים או חובות אחרים, ועדיין "אין לה ממה לחיות". האם זה לא מזכיר לך קצת את אותן נשים ב"מרוששות" לגביהן הגבתי? האם נראה לך שלאדם כזה שלא מסוגל לחיות מ 8,000 שקל לחודש (ללא חובות\ילדים) יש כישורים תחרותיים בכלכלה המודרנית?
כישורים תחרותיים בכלכלה המודרנית זה לא רק לדעת לעשות את עבודתך כראוי, זה גם לדעת לחסוך בבזבוזים מיותרים שהתקשורת דוחפת אותנו אליהם, ולדעת להשקיע כספה בחוכמה.
אגב, אולי העובדה שהיא חלק מתעשיית התקשורת מונעת ממנה לראות את המטריקס? הרי התקשורת יוצרת את המטריקס. אותו הדבר נכון לגבי חלק מבנות "מרוששות" שגם הן באו מתעשיית התקשורת . יתכן שלאאוטסיידרים יותר קל לראות את המצב...
 

פתחו חשבון למסחר עצמאי

פסגות טרייד

ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון

מיטב טרייד

ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪5,000
פתיחת חשבון

אקסלנס טרייד

ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון
פסגות טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
פתיחת חשבון
מיטב טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪5,000
ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
אקסלנס טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
גילוי נאות: האתר מקבל תגמול בגין פתיחת חשבון דרך הקישורים. אין באמור משום ייעוץ השקעות או שיווק השקעות.
את יכולה להתנדב בפעמונים ולבקש לעבוד עם נשים ספציפית.
אהלן, אולי זה רושם מוטעה, אבל מכיוון שפניתי פעמיים ולא קיבלתי מענה, התרשמתי שמשהו שם לא ממש מנוהל כהלכה.

הבעיה מתחילה בהפרדה בין בנים לבנות. מתרגלים להסתכל על המגדר כמפריד ובסוף הוא מפריד, גם את מי שמנסה לשבור אותו.

זו אכן דילמה, מה גם שאני ההפך מהגישה הפמיניסטית "שורפת החזיות", עם זאת מנסיון רב השנים שלי עם קבוצות נשים, יש מכנים משותפים מאוד חזקים ביותר
באשר למכנה המשותף הג'נדריאלי. משהו בהעדר ההשכלה הכלכלית הגורפת והרתיעה ממספרים, משהו בדביקות של האישה לילדיה, משהו בשכר הנמוך, משהו בהיותן חלק מכריע בנושאיי משרות חלקיות ושכר נחות יחסית ועוד אינסוף פרמטרים. לא פעם המפגשים נעשו בנוכחות ילדים, בשעות הבוקר (עם גברים זה לא היה קורה). יש איזה פער בין התיאוריה האוטופית להרגשתי לעומת ת'אכלס בשטח. אחריי ככלות הכל המטרה היא לעזור.
 
Back
למעלה