הנועזת

[הנועזת]

אחלה קונטרה, בסדר גמור..

ואז מה בחור צעיר אמר לך - אולי הוא יקח הלוואה וישקיע אותה בשוק ההון. ולזה התנגדת כי אין לו תכנית עסקית. אז אולי יש פה עניין של ביצה ותרנגולת? בגרות מסויימת שמגיע עם הנסיון והגיל?

נהפוך הוא, כמו שהסולידית אומרת להתחיל לחסוך בגיל צעיר, כך לדעתי נושא הממציאנות/יזמות/עצמאות, זהו שריר שככל שהיחיד יתחיל לפתח אותו בגיל צעיר יותר, כך הוא יוכל להאיץ את היציאה מהמירוץ, לממש רעיונות ולהוריד גשם..

אז מה בחור צעיר אמר לך - אולי הוא יקח הלוואה וישקיע אותה בשוק ההון. ולזה התנגדת כי אין לו תכנית עסקית. אז אולי יש פה עניין של ביצה ותרנגולת? בגרות מסויימת שמגיע עם הנסיון והגיל?

נכון מאוד...היה שם משהו מאוד בוסרי, אבל זה הזמן לעשות טעויות מגודרות, אחרת איך נתפתח?
שיצא מהקווים קצת, אפשר גם לטעות,...זה מעודד את מגנונני האנטי עכברת במוח
למרות שהבחור שלפנינו, חוקר ובודק הוא ככל הנראה לא יעשה את זה.

כי כל אחד מאיתנו הסתכל מנקודה אחרת. מדבור בהייטקיסט שבבחירה נכונה של מקומות תעסוקה יכול להיות במצב שמשכורת הייטק זה בקטנה בשבילו בגלל המניות או אופציות שיקבל וימכור.

בהקשר הזה, כמו בעקומת התמורה בלימודי מבוא לכלכלה שנה א', אתה צריך לבחור תצרוכת מול השקעה.
ההשקעה- ביצירת היכולת להמציא, ליצור יש מאיין יכול אולי יום אחד להניב פירות כמו בסדרה הנדסית. לעומת אחלה תנאים, כמו בסדרה חשבונית-
תצרוכת.

 

[הנועזת]

אם יש תחושת החמצה אז אין פה שאלה. צריך לעשות מה שטוב לך. למשל אני כפי הנראה אתעסק בשיפוץ אופנועים ענתיקות. אך יש סיכוי מאוד קטן שאעשה מזה עסק כי אין לי כח להצתעסק עם לקוחות. שורה תחתונה - בתור פנסיונר צעיר (כאשר אהיה) אוכל ללחוץ על pause מתי שבא לי. בתור בעל עסק - לא, כי אני מחוייב לשותף\לקוח (אילו אם אני בוחר אותם).

להתעסק עם משהו, לדעתי, זה כמו עיפרון לא מחודד, לא ברור, בשביל מה קמים בבוקר ומתי.

 

[הנועזת]

מה עושים אם כן קיים אילוץ כלכלי? הולכים אחרי החלומות במחיר התרחקות מעצמאות כלכלית או ממשיכים לעבות את החוזק הפיננסי שלנו בתקווה שיהיו לנו עוד הרבה שנים להגשמה עצמית?
אלו שאלות שאני מתחבטת בהן כבר שנים. החלטתי באופן אישי היא להעדיף את הגשמת החלומות כבר בטווח הקרוב, היות וכבר בניתי בסיס כלכלי איתן (למרות שעדיין לא הגעתי לעצמאות כלכלית מלאה).

תודה קרן... להבנתי כמו שכתבתי לאיליה למעלה, בדילמה שבין תצרוכת כשכיר להשקעה ביכולות היזמיות/ ממציאניות..או כפי שאת הגדרת את הגשמת חלומות, אין בעייני ספק שאת בוחרת נכון.

 

[איליה]

להתעסק עם משהו, לדעתי, זה כמו עיפרון לא מחודד, לא ברור, בשביל מה קמים בבוקר ומתי.

לא הבנתי את הקישור לגבי להתעסק עם משהו, אשמח להסבר.

אגב ניתן לקום בבוקר רק כדי לראות את הזריחה ולקרוא ספר טוב אם זה מה שאתה אוהב.
ללכלת לשפץ אופנוע ענטיקה שתהליך שיפוץ עצמו מביא סיפוק או רכיבה על האופנוע ששיפצת לגמרי בעצמך זה גם סיפוק גדול. האם זה אומר שצריך לפתוח סדנה גדולה כי אתה טוב בזה - ממש לא בטוח, הכייף של התחביב יכול להעלם.
כפי שאמרתי ההבדל זאת הדרך לאותה הגשמה עצמית. את חושבת שיש דרך מוסיימת (שמתאימה לך מאוד) ומכייון שמישהו איוור (כי לא ניסה את הדרך הזאת) אז הוא לא יכול להבין את קשת הצבעים שאת מנסה להציג. ופה אנחנו שוב חוזרים לעניין מודעות עצמית
יש מרחב גדול מאוד של חוויות שבן אדם אחד ניסה ושני לא - האם זה אומר שהבן אדם השני אמור לחוות אותם?

לדעתי זה גם עניין של סף גירוי. בסופו של דבר אם בן אדם אחד צריך X כדי להיות מאושר והבן אדם השני צריך Y. אז הבן אדם הראשון לא צריך Y.
למשל אני הולך עם חיוך כל היום אם יצא מצב שבמקרה רכבתי חלק מהדרך עם עוד אופנוען אז האם המסקנה זה לעשות פרוייקט יזום של רכיבות משותפות של מי שגר באיזור שלי ולעשות אפליקציה לסמארטפון וכו . לוו דווקה - עצם מקריות החוויה והעדר שליטה בה מגבירה את החוייה הזאת הרבה יותר. אם ארכב כל יום עם עוד אופנוענים דרך העסק של רכיבות משותפות שיזמתי יכול להיות שאאבד מחוויה ואתחיל לרכל איך זה רוכב וכמה ההוא איטי ואז אופס הלך הכייף.
בסופו של דבר אם אתה קם בבוקר והבהיה בשמיים\ספורט\עסק\כל דבר אחר עושה אתך מאושר אז הדילמה למה אתה קם נעלמת

 

[הנועזת]

פשר לחיות בלי שום הרגשת פספוס, לחיות באמת בלי להתפתח באופן יוצא דופן מבחינה כלכלית. (כמובן ברגע שהמצב הכלכלי לא מחייב מה שנקרא פה "מירוץ עכברים" של מי שלא אוהב את עבודתו)
יש מי שהאושר שלו מגיע מיצירה, או מהקמת מפעל צדקה, או מהשקעה במשפחה, או מניסיון להשפיע בפוליטיקה. גם מעסקים. יש כ"כ הרבה דרכים.
הדרך שלך נשמעת מרגשת ומעניינת ומעוררת השראה ונותנת חשק.. אבל לא יחידה לצאת מהמטריקס..
יש גם מי שעובד כשכיר והוא לא במטריקס. בעיניי העניין הוא במודעות כמו שכתב @איליה לפני שיצא לרכיבה..

התגובה שלך היא מאוד חשובה כי לא הדגשתי מספיק את ההבדל, בין יזמות עיסקית לממציאנות.
יזמות עיסקית, היא ממציאנות עיסקית. ממציאנות במובן הרחב- כפי שנכתבה במאמר, יכולה להיות מוזיקאלית, הקמת מפעל צדקה, או כתיבת ספרים.
עם זאת, ממציאנות בהקשר שכתבתי פה היא אינה כתיבת סיפורים למגרה, או התעסקות באופנועיי אנטיקה בחצר. הממציאנות צריכה להיות מעשית, ולעבור דרך המסננת החברתית,לקבל הכרה. המרכיב הזה, דורש מסוגלות כלכלית, כאמצעי. האמירה האישית, השארת החותם, ההגעה לידיי מוצר סופי, היא החשובה כאן.
הקמת משפחה אגב בעייני היא מטרת בייניים. היציאה מהמטריקס מתרחשת בדרך כלל שהילדים כבר גדולים.

 

[הנועזת]

לא הבנתי את הקישור לגבי להתעסק עם משהו, אשמח להסבר.

אהלן, תקרא גם מה שכתבתי לדרורה פה למעלה, זה מתקשר בנוגע לשונות בין בניי אדם והממציאנות. בקצרה, כל אחד יש לו אמירה אישית שלו. הרעיון הוא להפוך את התחביב/הכישרון וכו' לסוג של מטרה, עם שפיץ. לפרק אופנועיי אנטיקה וללכת לראות את הזריחה זה תופס לפעם פעמיים גג בשבוע. זה לא מחזיק עניין לשנים.
בעייני אדם צריך התפתחות, בתוך מסגרת רעיונית, שמביאה להכרה. אני לא בטוחה שאתה תופס, מתוך הלו"ז העמוס שלך, מה זה אינסוף זמן פנוי. סף הגירוי וגם הספונטאניות היא משתנה בין אדם לאדם, לכן הממציאנות של כל אחד יהיה לה גוון אחר.
כולנו נועדנו להביא חידוש לעולם הזה, כל אחד על פי דרכו, זוהי הגשמה עצמית.

 

[DiverGirl]

@סנופי , אם אני מבינה נכון את הגישה שלך, אפשר להגיד שאת מתארת הבדל בין גישה של צרכן (של אוכל, מידע, יצירות אומנות, פתרונות חדשניים וכו' - שמישהו אחר יצר), לבן גישה של יצרן (אותו אחד שיוצר את כל ההנ"ל בשביל עצמו ו/או בשביל אחרים). למעשה, לפי ההגדרה הזו, רב האנשים שיצאו לחרות כלכלית, שייכים בעיקר לקטגוריה הראשונה. בניגוד אליהם, את משייכת את עצמך לקטגוריה השניה. כמובן, שדרכו של היצרן בד"כ מפותלת ומאתגרת יותר, מאשר של הצרכן (זה מתחבר למה שאת כתבת בפוסטים הקודמים כאן בשרשור).

אני לא חושבת, שלגישה הראשונה (צרכן) יש פחות זכות קיום, מאשר גישה שניה (יצרן, שאליה גם אני יותר מתחברת). יש ותמיד יהיו צרכנים ויצרנים, ושניהם זקוקים אחד לשני כדי להמשיך ולהתקיים.

 

[איליה]

הרעיון הוא להפוך את התחביב/הכישרון וכו' לסוג של מטרה, עם שפיץ. לפרק אופנועיי אנטיקה וללכת לראות את הזריחה זה תופס לפעם פעמיים גג בשבוע. זה לא מחזיק עניין לשנים.

לך זה לא מחזיק עניין לשנים. יש כאלה שכן. נדמה לי שחוסר היכולת שלך להבין את הגישה הזאת זאת מהות העניין.
אגב דעתי הפוכה משלך - ברגע שאני הופך תחביב לסוג של מטרה זה כבר לא תחביב. אבל שימי לב, אני לא מבטל את הגישה שלך. הגישה שלך טובה לך. יש כאלה שטובה להם גישה אחרת. זה הכל.

אני לא בטוחה שאתה תופס, מתוך הלו"ז העמוס שלך, מה זה אינסוף זמן פנוי

הייתי עכשיו חודש בבית בחופש. היה לי זמן לחשוב לקרוא ולהתעסק בתחביבים שלי יותר. אין לי בעיה להמשיך עם זה. עוד הפעם האנשים שונים

 

[איליה]

למעשה, לפי ההגדרה הזו, רב האנשים שיצאו לחרות כלכלית, שייכים בעיקר לקטגוריה הראשונה

זה לא בידוק נכון - כי בתור בעלת המניות את יצרן

 

[Edward]

אני לא חושבת, שלגישה הראשונה (צרכן) יש פחות זכות קיום, מאשר גישה שניה (יצרן, שאליה גם אני יותר מתחברת). יש ותמיד יהיו צרכנים ויצרנים, ושניהם זקוקים אחד לשני כדי להמשיך ולהתקיים.

לדעתי כל אדם צריך להיות גם צרכן וגם יצרן. מישהו שלא מייצר שום דבר לא חי לדעתי גם אם יש לו מלא כסף וחוגג כל היום.

 

[הנועזת]

אני לא חושבת, שלגישה הראשונה (צרכן) יש פחות זכות קיום, מאשר גישה שניה (יצרן, שאליה גם אני יותר מתחברת). יש ותמיד יהיו צרכנים ויצרנים, ושניהם זקוקים אחד לשני כדי להמשיך ולהתקיים.

בדיוק כמו ש @Edward ענה לך,יצרנות של רעיונות, ומימושם בשביל זה אנחנו פה. אם באנו לעסנו את מה שהיה כבר קודם והזדכינו, מה הטעם?
וכאן תשובה קצת רחבה יותר גם ל @איליה גם ל @דרורה,
אף אחד לא חייב שום דבר לאף אחד, מבחינתי שכולם יעשו גראס על הערסל בקופנגאן עד יום מותם,
כמו שלא מתאים לכל אחד לייצר הכנסה קבועה ממניות ולצאת לפנסיה מוקדמת, כך זה מתייחס לשלב הממציאנות שלאחר היציאה מהמטריקס.
זה לא מתאים לכל אחד! יש פה הזדמנות לצאת מהמטריקס באופן מלא, לא רק בפן הכלכלי אלה הקוסנפטואלי,
יש פה הזמנה בעצם הסיטואציה למימוש עצמי אמיתי, ליצרנות של רעיונות ואג'נדה אישית, החוב החברתי שולם, הנשמה נפדתה- קיים פה חופש נדיר לממש!
כמובן שאין הכרח או חובה להשלים את היציאה מהעכברת באופן מלא, זו עוד אפשרות.

 

[DiverGirl]

@סנופי , כנראה שאנחנו חושבות במערכות ייחוס שונות.
נתחיל בזה שאני לא חושבת שיש מטריקס בכלל. המטריקס הוא בראש של אנשים, הוא לא באמת קיים.
אדם אחד יכול ללכת לעבודה, לגדל שלושה ילדים, לשלם חשבונות וכו' ולהרגיש שהוא בתוך מרוץ עכברים בלתי נסבל, ואדם אחר בדיוק באותו המצב ירגיש שהוא הולך לעבודה שהוא אוהב (כן, יש לא מעט אנשים שהם שכירים ומאד אוהבים את מה שהם עושים), משלם את הכסף שהרוויח ביושר עבור שירותים שקיבל ממישהו (פייר אנאפ, לא?), חי עם בת זוג שהוא אוהב, ובאופן כללי מהרגיש מאשר.

דבר שני, אני לא מאמינה שיש כזה דבר מימוש עצמי.
אנשים עושים את מה שהם נהנים ממנו.
יש כאלה שהולכים לעבודה יום יום למשך 50 שנה וזה מה שהם אוהבים.
יש אמהות מאושרות ל - 3, או יותר ילדים, שמקדישות את עצמן לבית ולמשפחה, וזה מה שהן רוצות, זה מה שמביא להן סיפוק והנאה (אגב, אני אישית הייתי יוצאת מדעתי במקומן, לכן אין לי 3 ילדים ).
וכו' , וכו', וכו'...
את, לעומת זאת, נהינית מאתגרים, חוסר ודאות, למידה וכו'. זאת ההנאה שלך, זה מה שעושה לך טוב.

זאת כל התורה, מבחינתי.

אגב, אני, בתור חובבת אתגרים, חשיבה יצירתית וחיים אקטיביים, דווקא בקלות יכולה לתאר את עצמי עובדת באיזו חווה אורגנית כמה שנים. בלי יותר מדי להפעיל את הראש ביום יום. ככה, שביל החוויה. מימוש עצמי או לא מימוש עצמי... אני עושה מה שכיף לי באותו זמן .

 

[איליה]

יש פה הזמנה בעצם הסיטואציה למימוש עצמי אמיתי, ליצרנות של רעיונות ואג'נדה אישית, החוב החברתי שולם, הנשמה נפדתה- קיים פה חופש נדיר לממש!

כלומר לגישה שלך יש מונופול על הגדרה של מימוש עצמי אמיתי?
אותו כנ"ל לגבי יצרנות של רעיונות ואג'נדה אישית?
זה כבר מתחיל להיות מעניין.
על איזה חוב חברתי את מדברת - אף אחד לא חייב שום דבר לאף אחד.
אני מסכים עם @DiverGirl - זה הכל עניין של השקפה.
@סנופי תזכרי שבסופו של דבר האדמה מאכלת את כולנו אז מה שמשנה זה האם אתה ברמה הסובייקטיבית שלך שלם עם עצמך. זה הכל!
ויש הרבה דרכים לשלמות עצמית וכן, אחת מהן יכולה להיות עישון גראס בקופאנהן כל עוד שמסיגים תובנות דרך זה ושניה להיות יזמית כמוך ושלישית מהשו אחר לגמרי.

 

[דרורה]

הממציאנות צריכה להיות מעשית, ולעבור דרך המסננת החברתית,לקבל הכרה

ואם מישהו מקדיש את חייו לעזור לזולת בסתר? או לחקור משהו שאולי יקדם אחרים בעתיד? או שהוא מגשים חלום לחקור תרבויות או להתחבר לגורילות? דרישת ההכרה / מחיאות כפיים עלולה להפוך לסוג של מטריקס בפני עצמו. חיי אדם יכולים להיות בעלי ערך גם בלעדיהם.
ואם החברה לא מעריכה את הממציאנות אז היא לא שווה? ע"ע אמנים שהוכרו רק לאחר מותם.

אני מאמינה שאדם משפיע על העולם גם בדרכים עדינות ועקיפות. אפילו מאד. לפעמים גם מחדר סגור. אדם מאושר משפיע על סביבתו. אולי הוא מקשיב לאנשים ומעודד את רוחם באמת. או נותן להם טעם לחיים. או מעורר השראה.

 

[הנועזת]

@איליה, בשם הסובייקטיבית אפשר למסמס כל רעיון שאינו מדע מדוייק.
"החוב החברתי", זו העבודה הקשה שאנו משקיעים על מנת לצאת מהמירוץ וכל מה שנלווה אליו.

@דרורה, כוונתי להגיע לידי מוצר מוגמר(ציור/סונטה לחליל/ כתיבת ספר/ הקמת אימפריה כלכלית). ליצור, יצירה ייחודית. הצלחה/ אי הצלחה כאן לא רלבנטית, אלא מימוש. אהבתי את מה שאדוארד כתב " מי שלא מייצר לא חי".

 

[איליה]

"החוב החברתי", זו העבודה הקשה שאנו משקיעים על מנת לצאת מהמירוץ וכל מה שנלווה אליו.

לפעמים זה לא כזה קשה

אהבתי את מה שאדוארד כתב " מי שלא מייצר לא חי".

גם אני, הקטע הוא שאין הגדרה אחת ל"מייצר" בידיוק כפי ש @דרורה ציינה

 

[yossik]

@סנופי ,
יש לך רעיון לתגית לשרשור המעניין הזה?

 

[הנועזת]

@yossik בהתחלה חשבתי לפרסם גם ביציאה לפנסיה מוקדמת, כמו שפירסמתי את "היציאה מהמטריקס, לא מה שחשבת"
אבל אז זה היה נראה לי אולי נושא איזוטרי מידיי. מה דעתך?
זו הכותרת:

שלב הפוסט מטריקס: שלב הממציאנות

 

[הנועזת]

חשבתי על זה גם. אם את רצינית בעניין, צרי קשר.

היי שרון, התחילו לפנות אליי נשים מאותגרות כלכלית, חושבת על פתיחת קבוצה פעם בחודש, רוצה להיות מעורבת באופן כלשהו?

 

[שרון]

היי שרון, התחילו לפנות אליי נשים מאותגרות כלכלית, חושבת על פתיחת קבוצה פעם בחודש, רוצה להיות מעורבת באופן כלשהו?

בטח