• חשבון מסחר באקסלנס טרייד : סנט למניה במסחר בארה"ב (מינימום $5 לעסקה), פטור מדמי טיפול לשנתיים, קורס במתנה ובונוס 100 ש"ח למצטרפים חדשים. להצטרפות דיגיטלית לחצו כאן .

הנועזת

מה אם בדיוק באותו הזמן ראית הזדמנות עסקית והחלטת להשקיע את היתרות שלך (לא הלוואה) בהתרחבות?

בנוסף, יש כאלו שמתכוננים לברבור שחור על ידי בטוח אובדן כושר עבודה, זה לא ממש עוזר כשהממשלה אוסרת עליך לעסוק במקצוע שלך

הארוע שאנו חווים הוא חסר תקדים. זה לא מלחמה, וזה לא משבר כלכלי רגיל. זה תוצר של אוכלוסית זקנים מפונקת שחושבת שהיא יכולה לשלוט בטבע.

(אני כותב את זה במכוון כקונטרה לטענות שלך נגד הצעירים)
ונניח שאתה צודק בכל מה שאמרת...יש פה עניין של השרדות כלכלית ואחריות אישית.
מה זה ישנה לחשבון הבנק שלי אם אני צודק/ת או לא,
הכוונה שלי, הדור הזה לא צריך לחכות לתנאים אידאליים שיבואו מבחוץ, הוא צריך קודם כל לייצר מיקסום במיקרו כלכלה של משק הבית שלו.
חסכון, קופת חירום, חתירה לנכסים...הסתת הדיון למחוזות אחרים היא בריחה מאחריות.
עניינים פוליטיים סוגרים בקלפי.
 
אני לא חושב שמחיה עם ההורים זו בעיה כלכלית. נהפוכו, זו דרך לחסוך בהוצאות ובזמן שהולך על דברי יומיום - קניות, בישולים, כביסות וכו.הבעיה מתחילה כשלילד אין אמביציה להתבסס כלכלית, לא עצם המחיה עם ההורים, שזה דווקא יתרון כלכלי.
ברור. הבעיה היא שיש כאלה, ולא מעטים, שכשהם חיים עם ההורים וזה מקובל על כל הצדדים, הם לא מנצלים את הזמן כדי לחסוך אלא כדי לעבוד פחות ולהשתמש בכסף לצריכה. לא חסר דוגמאות, ניתן לראות את זה בפורומים כמו "בלי בזבוזים" - אנשים שכבר נשואים והורים לילדים, גרים אצל ההורים שלהם ולא חסכו. איך זה יתכן בכלל במשפחות ממעמד הביניים? הם פשוט מבזבזים בלי שליטה.
 
ככל שהזמן עובר ככה האמביציה קטנה...
אנחנו מבזבזים 3 שנים מהחיים שלנו על צבא... כמויות עצומות של מיסים שלוקחים לנו...
ולעומת זאת לך תראה כמה מרוויחים באוסטרליה ואיזה איכות חיים יש להם או במדינות אחרות...
אין עתיד... אין אמביציה...

יש יופי של עתיד, ובזמן שאנשים מדברים כמוך, אחרים לוקחים את החיים בידיים ועושים מהם מטעמים. הענין הוא שהמתמסכנים מדברים והמצליחנים שותקים, לא רוצים לספר ולא רוצים לנחס. מסביבי יש אנשים שהגיעו הנה בתור נוער מבריה"מ, ללא הורים, והיום בגילאי 35 יש להם שתי דירות, שני ילדים וחופשות בחו"ל, והם עשו צבא מלא. לא שמעתי מהם פעם אחת תלונות. גם מי שיושב כאן בפורום, את רובם לא תראה מתפאר בכספו בארוחת הצהריים בעבודה. אני יושבת ושותקת כששומעת אנשים שמדברים כמוך, ומלמדת את הילדים שלי לחיות אחרת. אפשר לעשות כאן הרי כסף ולצאת לפרישה מוקדמת גם בלי להיות ראש צוות בהייטק.

דרך אגב, חייתי גם בחו"ל, גם במקומות שאליהם יש הגירה של צעירים ישראלים. אני יודעת בדיוק איך זה נראה מקרוב, ובחרתי לחזור הנה כי טוב לי כאן. לא כל מה שרואים מרחוק, רואים מקרוב. שנית, יש מקומות שבהן יש אנומליה של חיים נוחים וזולים יותר, שירותים חברתיים מעולים יותר, ובחיי, זה בסדר גם לעבור לשם. מהנסיון שלי (של מעל 20 שנים), הבועות קמות ויורדות, ובכל נקודת זמן יהיו מקומות יותר טובים מ"כאן" וכאלה שפחות טובים.
 
זה קצת לא הוגן

אני מכיר צעירים שעבדו היטב במקצועות במה והופעות שפרנסו אותם בצורה סבירה, ואז הגיעה הממשלה ואסרה עליהם לעבוד, בגלל מחלה שבכלל לא פוגעת בקהל היעד שלהם - צעירים. זה לא משהו שמישהו מצפה לזה או מתכנן לזה, מה שקרה עם הקורונה היה חריג (מבחינת התגובה הממשלתית בכל העולם)
פעם מחלה כזו היתה עוברת מתחת לראדאר ואף אחד לא היה שם אליה לב, כך שאפשר לומר שאותו "פינוק" של הדור הצעיר קיים גם בתגובה הממשלתית למחלה קלה יחסית, בגיבוי הרבה מהאוכלוסיה (לאו דווקא הצעירים)
הכוונה, אני מניחה, היא לא בהכרח לאותם אנשים שיש להם מקצוע ספציפי שבאקלים הנוכחי הוא בעייתי. הבעיה היא באותם אנשים, ויש הרבה מהם, שרואים את עצמם נשמות חופשיות שמרשות לעצמן לגור במרכז ת"א ולחיות מהיד לפה כשהם מסתמכים באופן בלתי אחראי על הרשת הסוציאלית של המדינה במקרה של בעיה כלכלית. יש אנשים בני 30 שעדיין ממלצרים בת"א ומחכים לפריצה הגדולה... עבודות שבזמני היו עבודות זמניות, אחרי צבא, בנוסף למשכורת יציבה, הפכו ללגיטימיות כעבודה עיקרית. זה בסדר, אבל זו בחירה וצריך להבין את זה. בחירה לוותר על יציבות תעסוקתית וגב כלכלי ולקיחת סיכון, שאני לא חושבת שבתור משלמת המיסים הישראלית אני צריכה לשלם על זה.
 
כאבי גדילה
שנים התנהלתי בתוך קווים דמיוניים של איזור הנוחות שלי.
רכשתי נכסים במזומן, ללא הלוואות ונעזרתי רק לעיתים רחוקות בהלוואות גישור, זה היה הבסיס להתנהלותי הנדל"נית.
תפסתי את מצבי האישי כאמא חד הורית, הנשענת על מקורות הכנסה שהם אך ורק שלי, כשביר בהגדרה.
לאחרונה כחלק ממסע שעברתי עם עצמי,
אני מרגישה מוכנה לנצל את המנוף..את התמיכה של הון זר.
זו השענות ששנים נמנעתי ממנה, במקום שהיה כל כך מתבקש.
השינוי כואב ומפחיד, אבל אני מוכנה.
 
אפשר לעשות כאן הרי כסף ולצאת לפרישה מוקדמת גם בלי להיות ראש צוות בהייטק.
אני עכשיו התחלתי ללמוד בשיבל להיכנס להייטק כי לצערי מהניסיון האישי - שרפתי סתם 3 שנים מהחיים שלי בעבודה שלא קידמה אותי לשום מקום וחרא משכורות.

לא מכיר אפילו עבודה אחת בתור שכיר שמשתווה להייטק.
 
כאבי גדילה
שנים התנהלתי בתוך קווים דמיוניים של איזור הנוחות שלי.
רכשתי נכסים במזומן, ללא הלוואות ונעזרתי רק לעיתים רחוקות בהלוואות גישור, זה היה הבסיס להתנהלותי הנדל"נית.
תפסתי את מצבי האישי כאמא חד הורית, הנשענת על מקורות הכנסה שהם אך ורק שלי, כשביר בהגדרה.
לאחרונה כחלק ממסע שעברתי עם עצמי,
אני מרגישה מוכנה לנצל את המנוף..את התמיכה של הון זר.
זו השענות ששנים נמנעתי ממנה, במקום שהיה כל כך מתבקש.
השינוי כואב ומפחיד, אבל אני מוכנה.

אז עד עכשיו, בכל רכישות הנדל״ן שעשית, לא לקחת משכנתא?


@Lali
כתבת ״לצערי רואה את זה ספציפית על אחת מילדיי באופן שמאד מטריד אותי״
את מוכנה לשתף במה זה מתבטא?
 
אז עד עכשיו, בכל רכישות הנדל״ן שעשית, לא לקחת משכנתא?[/QU
הלוואות גישור:)
באיזור שבו בחרתי להתמקד מרבית הנכסים הם במושות, והבנקים לא אוהבים לתת שם משכנתאות, ככה שזה התאים במובן מסוים לתוכנית העסקית שלי.
 
נערך לאחרונה ב:
זו השענות ששנים נמנעתי ממנה, במקום שהיה כל כך מתבקש.
השינוי כואב ומפחיד, אבל אני מוכנה.
בהצלחה,נראה שיש לך את היכולות והניסיון לעמוד באתגר.

מחשבה שאולי תעזור להתמודד:
לאור מה שכתבת בהמשך יכול להיות שמבחינת סיכון,את בערך באותו פרופיל.
את קונה נכסים יותר בטוחים(לפחות לפי האנליסטים של הבנק)אבל ביותר מינוף.
 
בהצלחה,נראה שיש לך את היכולות והניסיון לעמוד באתגר.

מחשבה שאולי תעזור להתמודד:
לאור מה שכתבת בהמשך יכול להיות שמבחינת סיכון,את בערך באותו פרופיל.
את קונה נכסים יותר בטוחים(לפחות לפי האנליסטים של הבנק)אבל ביותר מינוף.
קודם כל תודה:)
העובדה כי הנכסים זולים יחסית למחירם בשוק, זה מה שמרגיע את העסק.
 
נערך לאחרונה ב:
את מוכנה לשתף במה זה מתבטא?

הילדה הספציפית הזו מבזבזת כל מה שיש לה, עד השקל האחרון. היא תמיד מבלה, זה נראה בעיניה כמו רמת חיים סבירה שילדה החל מכיתה י' תלך למסעדות 3-4 פעמים בשבוע. היא תמיד בתוכנית לנופש הבא עם החברות. הכסף מגיע בעיקר ממתנות מופרזות של הסבתות, מעט בייביסיטינג, ואם היא לא צריכה כסף - היא לא תסכים ללכת לבייביסיטינג אפילו. היא לא מבינה למה לא לבזבז עד שנגמר.
 
כאבי גדילה
שנים התנהלתי בתוך קווים דמיוניים של איזור הנוחות שלי.
רכשתי נכסים במזומן, ללא הלוואות ונעזרתי רק לעיתים רחוקות בהלוואות גישור, זה היה הבסיס להתנהלותי הנדל"נית.
תפסתי את מצבי האישי כאמא חד הורית, הנשענת על מקורות הכנסה שהם אך ורק שלי, כשביר בהגדרה.
לאחרונה כחלק ממסע שעברתי עם עצמי,
אני מרגישה מוכנה לנצל את המנוף..את התמיכה של הון זר.
זו השענות ששנים נמנעתי ממנה, במקום שהיה כל כך מתבקש.
השינוי כואב ומפחיד, אבל אני מוכנה.
גם אני עברתי מהלך דומה בקטנה. מה שמאד עזר לי זה דוקא שיחה עם מישהו שעשה דרך דומה ופתאום הבנתי איך הפחדים שלי ניהלו אותי. במקרה שלי, משום מה מאד לא נעים לי לקבל לא בבנק. זה לא קרה עדיין, אבל רק הפחד מללכת לפקידה ולקבל לא, גרם לי שלא להשתמש במינוף שהיה, כמו שאמרת, מתבקש. גם אזור הנוחות שלנו צריך לנוע מדי פעם...
 
גם אני עברתי מהלך דומה בקטנה. מה שמאד עזר לי זה דוקא שיחה עם מישהו שעשה דרך דומה ופתאום הבנתי איך הפחדים שלי ניהלו אותי. במקרה שלי, משום מה מאד לא נעים לי לקבל לא בבנק. זה לא קרה עדיין, אבל רק הפחד מללכת לפקידה ולקבל לא, גרם לי שלא להשתמש במינוף שהיה, כמו שאמרת, מתבקש. גם אזור הנוחות שלנו צריך לנוע מדי פעם...
ממש מסכימה איתך, היציאה מאיזור הנוחות זו תזכורת לזה שאנחנו בחיים....ולא נרדמנו בעמידה.
יציאה מאיזור הנוחות זו אינדיקציה לגדילה והתפתחות.
 
הילדה הספציפית הזו מבזבזת כל מה שיש לה, עד השקל האחרון. היא תמיד מבלה, זה נראה בעיניה כמו רמת חיים סבירה שילדה החל מכיתה י' תלך למסעדות 3-4 פעמים בשבוע. היא תמיד בתוכנית לנופש הבא עם החברות. הכסף מגיע בעיקר ממתנות מופרזות של הסבתות, מעט בייביסיטינג, ואם היא לא צריכה כסף - היא לא תסכים ללכת לבייביסיטינג אפילו. היא לא מבינה למה לא לבזבז עד שנגמר.

יש לי אחד כזה בבית ...
מאד מדאיג .. אני לא מצליחה להבין איך פישלתי ככה בחינוך שלו .. איך זה שאחיו הפוכים ממנו , שקולים חוסכים ומבינים את ערך הכסף .. איך בבית אחד יוצאים יצורים כלכליים כל כך שונים ..
הודעתי לכולם ( כבר שנים שאני מטפטפת להם את זה ) שאני מצפה "שיעופו מהבית " מייד אחרי הצבא ..
אם זה לא ילך אני מתכוונת ( ברצינות ) למכור או להשכיר את הבית ולהיעלם לחו"ל לכמה שנים ( מסתדר בול על תוכנית הפרישה המוקדמת שלי )
אני רואה מסביבי משפחות שלמות שילדיהם המאוד בוגרים ( שלהי שנות ה20 ) חיים כמו נסיכים, קורעים את הרכב ,מצפים למימון כמעט מלא ..
מבחינתי זה קו אדום ..
יש לי עוד כמה שנים לשייף אותם קצת אבל יש לי תחושה שמה שלא הצלחתי לעשות בעשור הראשון לחייהם יהיה קשה לשנות בצורה משמעותית בהמשך ..
 
יש לי אחד כזה בבית ...
מאד מדאיג .. אני לא מצליחה להבין איך פישלתי ככה בחינוך שלו .. איך זה שאחיו הפוכים ממנו , שקולים חוסכים ומבינים את ערך הכסף .. איך בבית אחד יוצאים יצורים כלכליים כל כך שונים ..
הודעתי לכולם ( כבר שנים שאני מטפטפת להם את זה ) שאני מצפה "שיעופו מהבית " מייד אחרי הצבא ..
אם זה לא ילך אני מתכוונת ( ברצינות ) למכור או להשכיר את הבית ולהיעלם לחו"ל לכמה שנים ( מסתדר בול על תוכנית הפרישה המוקדמת שלי )
אני רואה מסביבי משפחות שלמות שילדיהם המאוד בוגרים ( שלהי שנות ה20 ) חיים כמו נסיכים, קורעים את הרכב ,מצפים למימון כמעט מלא ..
מבחינתי זה קו אדום ..
יש לי עוד כמה שנים לשייף אותם קצת אבל יש לי תחושה שמה שלא הצלחתי לעשות בעשור הראשון לחייהם יהיה קשה לשנות בצורה משמעותית בהמשך ..
לא פישלת, זה בחירות של הילד. כל ילד בוחר את דרכו, וטוב שכך.
 
יש לי אחד כזה בבית ...
מאד מדאיג .. אני לא מצליחה להבין איך פישלתי ככה בחינוך שלו .. איך זה שאחיו הפוכים ממנו , שקולים חוסכים ומבינים את ערך הכסף .. איך בבית אחד יוצאים יצורים כלכליים כל כך שונים ..
הודעתי לכולם ( כבר שנים שאני מטפטפת להם את זה ) שאני מצפה "שיעופו מהבית " מייד אחרי הצבא ..
אם זה לא ילך אני מתכוונת ( ברצינות ) למכור או להשכיר את הבית ולהיעלם לחו"ל לכמה שנים ( מסתדר בול על תוכנית הפרישה המוקדמת שלי )
אני רואה מסביבי משפחות שלמות שילדיהם המאוד בוגרים ( שלהי שנות ה20 ) חיים כמו נסיכים, קורעים את הרכב ,מצפים למימון כמעט מלא ..
מבחינתי זה קו אדום ..
יש לי עוד כמה שנים לשייף אותם קצת אבל יש לי תחושה שמה שלא הצלחתי לעשות בעשור הראשון לחייהם יהיה קשה לשנות בצורה משמעותית בהמשך ..
ממש לא פישלת, לראיה האחים שלו... את יודעת שזה לא תלוי בך ויש לאנשים מסלול משלהם, למרות ההשפעה שלנו כהורים, אפשר לראות ילדים גדלים עם אותו חינוך מההורים אבל בוחרים ממש שונה.
בהצלחה!
ולשחרר.
 
יש לי אחד כזה בבית ...
מאד מדאיג .. אני לא מצליחה להבין איך פישלתי ככה בחינוך שלו .. איך זה שאחיו הפוכים ממנו , שקולים חוסכים ומבינים את ערך הכסף .. איך בבית אחד יוצאים יצורים כלכליים כל כך שונים ..
הודעתי לכולם ( כבר שנים שאני מטפטפת להם את זה ) שאני מצפה "שיעופו מהבית " מייד אחרי הצבא ..
אם זה לא ילך אני מתכוונת ( ברצינות ) למכור או להשכיר את הבית ולהיעלם לחו"ל לכמה שנים ( מסתדר בול על תוכנית הפרישה המוקדמת שלי )
אני רואה מסביבי משפחות שלמות שילדיהם המאוד בוגרים ( שלהי שנות ה20 ) חיים כמו נסיכים, קורעים את הרכב ,מצפים למימון כמעט מלא ..
מבחינתי זה קו אדום ..
יש לי עוד כמה שנים לשייף אותם קצת אבל יש לי תחושה שמה שלא הצלחתי לעשות בעשור הראשון לחייהם יהיה קשה לשנות בצורה משמעותית בהמשך ..
כשאני רואה את ההבדלים בין האחים והאחיות אצלנו (במגוון תחומים, לאו דווקא כלכלה), אני מבין שבכל זאת לא "הכל" זה חינוך. יש גם הרבה שבא מהילד/ה עצמם.
ובכלל,
אומרים שאם רוצים באמת להשפיע ולחנך בצורה שתשפיע ותחלחל, יש לעשות זאת עד גיל 4 (!) - אלו השנים המשמעותיות.
 
האם ניתן לתזמן את השוק?
שיחה מרתקת מול צעיר אותו התחלתי ללוות לרכישת דירה, עימתה אותי שוב עם השאלה הנצחית שבכותרת.
התשובה המיידית והלקוחה משוק ההון התזזיתי, היתה כמובן שלא.
שהריי כמו שהסולידית תמצתה "שיאים, בועות, משברים ומפולות קל לזהות בדיעבד – אבל בלתי אפשרי לזהותם מראש."
אמנם שוק הנדל"ן הוא כמו הילוך איטי של שוק ההון עובדה המעניקה למשקיע זמן הערכות ארוך יותר,
עם זאת פעולת מכירה/רכישה של נכס גם היא לא מיידית, ולכן האחד מייתר את השני.
בסופו של דבר אם נסכם, תחושת היפוך המגמה מפתיעה כל פעם מחדש, גם בשוק הנדל"ן.
לצורך ההדגמה , לפניי שמונה חודשים, קיבלתי הצעת מחיר על נכס כלשהו הגבוהה ב 10-15% ממה שאני מעריכה באופן אופטימי, שאקבל עכשיו עם בוא הקורונה, בקרוב אקבל שמאות שתתן לתחושה את אישורה הסופי.

ולמרות הנאמר בפסקה הקודמת השקעת בנדל"ן למגורים בנכס ספציפי (להבדיל מהשקעה בקרנות ריט), יש באפשרותה לגדר במידה טובה את אי הוודאות הנגזרת מכוחות השוק שמתעתעים בנו, כך ששאלת התזמון הופכת לפחות דרמטית.
1."פלאן B"- תוכנית עיסקית היא תנאי בעייני לביצוע כל עסקת נדל"ן, כולל עסקת מגורים. גם אם עשית עסקה כלכלית גרועה, חשוב לדעת את גבולות הגזרה,
לצורך ההכנה לכל תרחיש. בעסקות להשקעה, כשאני כותבת את התוכנית העיסקית אני תמיד לוקחת בחשבון "פלאן B". בעסקת הנדל"ן הראשונה שלי בקריות (שעליה הרחבתי בתחילת השרשור) תכננתי לייצר לעצמי נכס בתשואה גבוהה ביותר לצורך תזרים. כשהסתבר לי כי קיימת בעיה עם אוכלוסיית היעד באיזור, ובמילים אחרות לא מצאתי אף דייר נורמאלי להשכיר לו, מכרתי את הנכס לאחר חמישה חודשים ועשיתי 100% על הקש. תכננתי את העיסקה כך שתהיה לי תוכנית נוספת במידה ומשהו ישתבש.
2.עצבים מברזל-בדומה לשוק ההון, חוסן מנטלי הוא סוד הקסם בהמנעות מהפסדים מיותרים.
3. את הרווח עושים בקנייה- רכישה ב-15%-30%, מתחת למחיר השוק יוצרת מערכת קפיצית טובה, כך שגם אם תאלצו למכור בתזמון לא משהו, ככל הנראה לא תפסידו ואולי אף תרוויחו. התנודות בשוק הנדל"ן לרוב הן מתונות והאפשרות להפסיד את כל הכסף או חלק גדול ממנו, לא ממש קיימת.
4. השקעה באזורים מתפתחים- זוהי הרחבה של הסעיף הקודם, פיתוח אזורי גוזר עליית ערך עתידית של הנכס כנתון פתיחה. לעיתים אין תמחור מלא של עליית הערך הצפויה, בגלל התעתוע שהאזור עדיין "לא נראה טוב".
5. מינוף מתון- מאפשר לנו אם טעינו, מרחב תימרון. במשך שנים השתמשתי במינוף במשורה.
6. ניצול מומנטום של משבר לרכישה ושוק גואה למכירה- הסעיף הזה נראה כאילו אמרתי דבר והיפוכו, שכן אי אפשר לתזמן את השוק, אבל אין פה סתירה.
אי הוודאות קיימת, אבל ניתן לנצל את התנודות שבשוק כשמדד הפחד עולה או יורד לטובתנו, זוהי נגזרת של החוסן המנטלי.
האם נדע כמה זמן משבר הקורונה ימשך? ממש לא, אבל אם נקנה בזול ונייצר סיטואציה של אורך נשימה, נוכל בסבירות גבוהה לקצור את הפרות.
 
נערך לאחרונה ב:
Back
למעלה