הנועזת

[Kipodi]

לא כל כך.
גם לדיונים אחרים שהפנו אותי מקודם לא הגיעו לשום מסקנה.

@סנופי אשמח לעזרתך

 

[בת העמק]

אז אם הריבית היא 2.5 אחוז התשואה שלה בעצם 2.9 ולא 5.4
אני מפספס פה משהו?

הריבית של 2.5% היא על סכום המשכנתא בלבד. התשואה על הנכס מחושבת מערך הנכס (או יותר נכון, מעלויות הנכס כולל תיווך וכו'). לכן הפחתה אחוזית כמו שרשמת היא ערבוב בין תפוזים לגבינה צהובה.

 

[הנועזת]

לא כל כך.
גם לדיונים אחרים שהפנו אותי מקודם לא הגיעו לשום מסקנה.

תמקד את השאלה ותפנה אליי בפרטי

 

[הנועזת]

הקורונה, משבר מבורך לדורות שבדרך...

המסמך התעודי של הסדרה "וואי וואי וואי" ששודרה בערוץ 1...חידד לי עד כמה בני דור ה-y (ילידי שנות ה80 והתשעים), סללו לעצמם דרך מהירה ישר אל תוך הלוע של קטסטרופה חברתית, לכשיגיעו לגילאי ה-50.

תשאלו למה? זה מאוד פשוט, הדור הזה הלך על התיזה של "לחיות את הרגע" באופן הכי מוקצן שלה,
וזאת מתוך תפיסת המציאות לפיה ניתן לנהל מסלול קרייריסטי קטוע של עבודות זמניות יחד עם התנהלות צרכניסטית משוללת רסן, ולהשאר בחיים עם חיוך אינפנטילי בריח גראס.
העדר חסכונות, העדר הנכסים והעדר תוכנית פרישה מסודרת, היו ת'אכלס פצצות מתקתקות מעל ראשם, פועל יוצא של אותה השתלשלות ספונטנית של רבים מהצעירים בני הדור הזה.
הבסיס לטעות החשיבתית של ילדי בתי הקפה ששכחו לבנות לעצמם חיים,
נעוץ בעיוות התפיסה שהם ניחנו באיזושהי חסינות טבעית בפני אכזריות הגיל והקידמה.

ווירוס הקורונה הוא הברבור השחור או בעצם היען השחורה, שקטעה את כל הללה לנד הזה.
הקטסטרופה החברתית שלפי ה"תוכנית המקורית" היתה עתידה להתפרץ עוד 10-30 שנה מהיום בהתקרב גיל הפנסיה שלהם, העניקה ברוב חסדה לבני דור ה-y את הסיכוי הנוסף והאחרון לתקן, כשכוחם עדיין במותניהם,
אם ע"י רכישת מקצוע שיש בו תועלת עתידית, מעבר לחיים מינימליסטיים יותר ומעבר לעולם של חיסכון וצבירת נכסים.
היום החזרה להורים עדיין אפשרית, היום לעבוד בשתיי עבודות זו אופציה...

אם היען לא היתה מגיעה כפי שהגיעה צריך היה להמציא אותה,
אחרת איך אפשר היה להחזיק מליוניי מבוגרים, שלא הכינו לעצמם מערכת קפיצים שתתמוך בהם במחצית השניה של חייהם,
שלא לדבר על הצאצאים שלהם, וכל זאת בעולם כל כך כאוטי.
קריאת ההשכמה של הקורונה היא מתנה, שהלוואי ותוציא את המוניי הדור הזה להפגנה, בעיקר מולם עצמם.

 

[Lali]

אני מסכימה מאד. לצערי רואה את זה ספציפית על אחת מילדיי באופן שמאד מטריד אותי, וכן, כולם גדלו באותו הבית עם אותה הגישה ההורית.

אני לא אשת בשורות, ואני חושבת שהצעירים היום חיים בעולם שבע מדי, שבו יותר קל להמשיך ולחיות בבתים של ההורים ולהמשיך את הילדות והנעורים עמוק לתוך גילאי העשרים ועד השלושים. ההבדל הוא שרוב המשפחות ממעמד הביניים ומעלה יכולות לתמוך נהדר במי שגר בבית - לרוב הקירות כבר שולמו, והעלות הנוספת של המבוגר הצעיר, כל עוד מממן את הבילויים שלו בעצמו, היא נמוכה מאד. זה יוצר אנשים צעירים שבמוחם הם ראויים (entitled) לחיים של ההורים שלהם, שהגיעו לשם אחרי 25 שנות עבודה קשה. כל עוד דור ההורים משתף עם זה פעולה, ה"ילדים" פשוט לא מבינים למה נדרש לצאת מבית ההורים, לרדת ברמת החיים ולחסוך. מבחינתם הם כבר הגיעו לעצמאות כלכלית מתוך זה שההורים לא נותנים להם מזומן ביד. גם כאן בפורום, יצא לי להתווכח פעם עם מישהו שטען שהוא עצמאי כלכלית כי (לא זוכרת בדיוק אולי אני קצת מבלבלת את הסיפור) הוא גר בבית של המשפחה ללא הוצאות, או מקבל רכב שמשולם על ידי אחד ההורים או משהו בסגנון.

לפני שיגידו שבכל דור רואים את הצעירים באור קשה ולא מחמיא, אני חושבת שזה תוצאה כללית של עליה ברמת החיים של מעמד הביניים בישראל ותהליכים חברתיים של דור ההורים שהביאו לגישת ה"לגדל נסיכים" תובעניים ורודניים. אני רואה אצלנו במשפחה איך דור המייסדים, כיום בגילאי ה- 90 המאוחרים, יודע עד היום לנהל תקציב ולחסוך, והדור שבא מיד אחריו וזכה כבר בחיים טובים הרבה יותר, לא עושה את זה. מדובר באנשים שכבר יצאו לפנסיה בגילאי השבעים, אנשים שהרויחו יפה כי קיבלו בגיל צעיר השכלה רלבנטית ועבדו קשה 45-50 שנים, אבל עיקר החסכון שלהם הוא הפנסיות התקציביות שזכו להם ובעצם לא היתה שום תודעת חסכון ארוכת טווח אלא שימוש בכל הכספים שהרויחו לצריכה. למזלם, בתחילת שנות השבעים מי שזכה ללימודים אקדמאים נזרק ישירות לחלק העליון של מעמד הביניים ולמעלה מזה. בני גילי כבר מדברים כמו דור ה- Y ואומרים ש"אי אפשר לקנות יותר בארץ דירה ממשכורת" ואת תרבות הצריכה שם אני לא צריכה לתאר. למזלי או לרעתי, בענף המשפחתי שלי לא היה מה לחלק ואחר כך בעקבות הגירושים שלי היה אפילו פחות, לא ציפיתי מעולם לפחות מעבודה קשה עד גיל 67, וכל דבר אחר יהיה בונוס. השאלה איך מעבירים לילדים את המסר שאין ארוחות חינם.

 

[בת העמק]

יותר קל להמשיך ולחיות בבתים של ההורים ולהמשיך את הילדות והנעורים עמוק לתוך גילאי העשרים ועד השלושים

זה מאד תלוי בהורים שלהם. מי שנשאר בבית הוריו, כנראה שקשה להוריו להיפרד ממנו (נפשית) ולכן לא עושים מאמצים להתנתקות.
אני אומרת את זה מניסיון, הילדה שלנו גרה איתנו עד גיל 24 (ובאמת שאני רוצה אותה איתי כל הזמן) אבל היא קיבלה מסרים מגיל 18 על חשיבות העצמאות לצורך הפיכתה לאדם בוגר. המסר היה פשוט: בשביל עצמי אני אשמח שתישארו איתנו תמיד, אבל בשביל עצמכם תצטרכו לקום וללכת וללמוד להתנהל לבד.

 

[בת העמק]

המסמך התעודי של הסדרה "וואי וואי וואי" ששודרה בערוץ 1

יש שרשור ארוך על הסדרה הזאת
https://www.hasolidit.com/kehila/threads/סדרת-כתבות-על-דור-ה-y.11469/

 

[nicepo1]

השאלה איך מעבירים לילדים את המסר שאין ארוחות חינם.

לא לתת להם ארוחות חינם לא יעבוד?

אחרת איך אפשר היה לחזיק מליוניי מבוגרים שלא הכינו לעצמם מערכת קפיצים שתתמוך בהם במחצית השניה של חייהם,
שלא לדבר על הצאצאים שלהם, וכל זאת בעולם כל כך כאוטי.

התמונה שמצטיירת מאוד פסימית,מה שאני רואה מסביבי לפחות נראה לי אחרת.
אני ממש לא אוהב את הקטלוג לפי דורות מומצאים כאילו מישהו שנולד ב78 שונה מהותית ממישהו שנולד ב81 או יותר שונה ממנו ממישהו שנולד ב99.
נניח ניקח את שנות ה80.
אנשים חילונים בגיל 30 ל40.
באמת המצב כ"כ גרוע?
או שלרובם יש פנסיה,חסכון בנדל"ן(משכנתא),ועוד חסכונות בשוק ההון ברמה כזאת או אחרת כמו קרן השתלמות קופות גמל נדל"ן בחו"ל ועוד.
אין לי נתונים רשמיים אבל התחושה שלי שבניקוי פנסיה תקציבית הם חוסכים יותר
מהמקבילים שלהם לפני 20\30\40 שנה.

אחרי כול זה תמיד יש מה לשפר והכן יש תחושה שהדורות הצעירים הרבה יותר מפונקים,לדעתי חלק גדול מהתחושה נובע מעליה חדה ברמת החיים(לא איכות!) ופערים בתפיסה מה זה חיים "טובים" ו\או "ראויים".

 

[יבגני_ל]

אני לא גר עם ההורים מגיל 23 בערך, ולא הייתי מסוגל להסתדר איתם תחת אותה קורת גג עמוק אל תוך שנות ה 20 שלי, אז רציתי מאוד לצאת מהבית, אבל אני לא חושב שמחיה עם ההורים זו בעיה כלכלית. נהפוכו, זו דרך לחסוך בהוצאות ובזמן שהולך על דברי יומיום - קניות, בישולים, כביסות וכו.
הבעיה מתחילה כשלילד אין אמביציה להתבסס כלכלית, לא עצם המחיה עם ההורים, שזה דווקא יתרון כלכלי.

 

[צדיק נסתר]

חיי הובילו אותי להכרות אישית עם כמה יזמים רציניים בינהם, אבא שלי.
לכולם היה מכנה משותף אחד, ראיית שפע וסוג של לארג'יות.

מסכים עם העניין בשני מישורים
הראשון כשלקוח רואה מוצר עם השם שלי הוא וכל השאר יודעים שהוא יותר טוב
השני במישור האנרגטי של תודעת השפע שמזמן עוד שפע.
אני משתדל תמיד לתת אקסטרא ערך או תמורה
אבל לעולם לא ממצב את עצמי כהכי זול אלא כהכי טוב.

 

[הנועזת]

מסכים עם העניין בשני מישורים
הראשון כשלקוח רואה מוצר עם השם שלי הוא וכל השאר יודעים שהוא יותר טוב
השני במישור האנרגטי של תודעת השפע שמזמן עוד שפע.
אני משתדל תמיד לתת אקסטרא ערך או תמורה
אבל לעולם לא ממצב את עצמי כהכי זול אלא כהכי טוב.

כיף לשמוע כאן קול קצת אחר... למוד ניסיון, תודה.

 

[הנועזת]

. זה יוצר אנשים צעירים שבמוחם הם ראויים (entitled) לחיים של ההורים שלהם, שהגיעו לשם אחרי 25 שנות עבודה קשה. כל עוד דור ההורים משתף עם זה פעולה, ה"ילדים" פשוט לא מבינים למה נדרש לצאת מבית ההורים, לרדת ברמת החיים ולחסוך. מבחינתם הם כבר הגיעו לעצמאות כלכלית מתוך זה שההורים לא נותנים להם מזומן ביד. גם כאן בפורום, יצא לי להתווכח פעם עם מישהו שטען שהוא עצמאי כלכלית כי (לא זוכרת בדיוק אולי אני קצת מבלבלת את הסיפור) הוא גר בבית של המשפחה ללא הוצאות, או מקבל רכב שמשולם על ידי אחד ההורים או משהו בסגנון.

תודה על התגובה שלך,
מעולם לא שמעתי את הטיעון המטורלל הזה, שלגור על חשבון ההורים כשלא מקבלים "כסף כיס", זוהי עצמאות כלכלית.
מסתבר שלחוצפה אין גבול, כמו גם לחשיבה המעוותת.
אנחנו כהורים צריכים לשים גבול לילדים שלנו מצד אחד ועם זאת לתת להם מפת דרכים אמיתית, לייצר עצמאות כלכלית.
לצערי אין מפת דרכים לאתגר הזה, וחייבת לשתף שגם לי יש שם קושי.

 

[הנועזת]

או שלרובם יש פנסיה,חסכון בנדל"ן(משכנתא),ועוד חסכונות בשוק ההון ברמה כזאת או אחרת כמו קרן השתלמות קופות גמל נדל"ן בחו"ל ועוד.
אין לי נתונים רשמיים אבל התחושה שלי שבניקוי פנסיה תקציבית הם חוסכים יותר
מהמקבילים שלהם לפני 20\30\40 שנה.

אחרי כול זה תמיד יש מה לשפר והכן יש תחושה שהדורות הצעירים הרבה יותר מפונקים,לדעתי חלק גדול מהתחושה נובע מעליה חדה ברמת החיים(לא איכות!) ופערים בתפיסה מה זה חיים "טובים" ו\או "ראויים".

שווה לקרוא את מחקרם המרתק של עוז אלמוג ותמר אלמוג בספר "דור ה-Y – כאילו אין מחר".

 

[Spinier]

הבעיה מתחילה כשלילד אין אמביציה להתבסס כלכלית

ככל שהזמן עובר ככה האמביציה קטנה...
אנחנו מבזבזים 3 שנים מהחיים שלנו על צבא...
כמויות עצומות של מיסים שלוקחים לנו...

ולעומת זאת לך תראה כמה מרוויחים באוסטרליה ואיזה איכות חיים יש להם או במדינות אחרות...
אין עתיד... אין אמביציה...

 

[איש(3718)]

העדר חסכונות, העדר הנכסים והעדר תוכנית פרישה מסודרת, היו ת'אכלס פצצות מתקתקות מעל ראשם, פועל יוצא של אותה השתלשלות ספונטנית של רבים מהצעירים בני הדור הזה.
הבסיס לטעות החשיבתית של ילדי בתי הקפה ששכחו לבנות לעצמם חיים,

זה קצת לא הוגן

אני מכיר צעירים שעבדו היטב במקצועות במה והופעות שפרנסו אותם בצורה סבירה, ואז הגיעה הממשלה ואסרה עליהם לעבוד, בגלל מחלה שבכלל לא פוגעת בקהל היעד שלהם - צעירים

זה לא משהו שמישהו מצפה לזה או מתכנן לזה, מה שקרה עם הקורונה היה חריג (מבחינת התגובה הממשלתית בכל העולם)

פעם מחלה כזו היתה עוברת מתחת לראדאר ואף אחד לא היה שם אליה לב, כך שאפשר לומר שאותו "פינוק" של הדור הצעיר קיים גם בתגובה הממשלתית למחלה קלה יחסית, בגיבוי הרבה מהאוכלוסיה (לאו דווקא הצעירים)

 

[בת העמק]

אני מכיר צעירים שעבדו היטב במקצועות במה והופעות שפרנסו אותם בצורה סבירה

אין הרבה שהתפרנסו בצורה סבירה מהגברה ותאורה של הופעות. הרבה מתוכם הם פרילנסרים שזה בדרך כלל מבטיח צרות צרורות גם בלי קורונה.

ואז הגיעה הממשלה ואסרה עליהם לעבוד, בגלל מחלה שבכלל לא פוגעת בקהל היעד שלהם - צעירים

לקהל היעד שלהם יש הורים, דודים וסבים אז לא להיתמם.

פעם מחלה כזו היתה עוברת מתחת לראדאר

מגפות לא עוברות מתחת לראדאר, אפילו בהיסטוריה קדומה יותר. ואתה יודע מה? זה לא משנה בכלל מאיזו סיבה הגיעה עצירת העבודה. צעירים עצמאים ובוגרים אמורים לשנות כיוון ביתר קלות ממבוגרים אבל אני קוראת שצעירי אמריקה חזרו לבית הוריהם בהמוניהם כדי לחיות על חשבונם בזמנים קשים.
הבת שלי יצאה לחל"ת בתקופת הסגר אבל היו לה מספיק רזרבות כדי לעבור את זה ולחפש עבודה אחרת בפרק זמן של כמה חודשים. רוב הצעירים שיצאו לחל"ת הצטרכו לחזור מיד להורים כי חיו מהיום להיום בלי שום רשת בטחון שבנו לעצמם.

 

[הנועזת]

זה קצת לא הוגן

אני מכיר צעירים שעבדו היטב במקצועות במה והופעות שפרנסו אותם בצורה סבירה, ואז הגיעה הממשלה ואסרה עליהם לעבוד, בגלל מחלה שבכלל לא פוגעת בקהל היעד שלהם - צעירים

זה לא משהו שמישהו מצפה לזה או מתכנן לזה, מה שקרה עם הקורונה היה חריג (מבחינת התגובה הממשלתית בכל העולם)

פעם מחלה כזו היתה עוברת מתחת לראדאר ואף אחד לא היה שם אליה לב, כך שאפשר לומר שאותו "פינוק" של הדור הצעיר קיים גם בתגובה הממשלתית למחלה קלה יחסית, בגיבוי הרבה מהאוכלוסיה (לאו דווקא הצעירים)

מצויין, זה מוביל את הדיון לעצם המהות שלו.
משבר הקורונה הוא ברבור שחור, גם מבחינת האספקט הבריאותי וגם מבחינת האפקט הסוציואקונומי והפוליטי שלו.
אנחנו כאינדווידואלים ניזונים מפרשנות של המנהיגים שלנו למציאות, ללא קשר אם תפיסת המציאות שלהם נכונה או לא
מה שנקרא "סה לה וי".
משברים מתרחשים בסייקל מסויים ולנו כאינדווידואלים, נותר להיות ערוכים להם, מבלי להתבלבל אמוציונלית ממידת המוצדקות שלהם.
דוגמאות להערכות נכונה: קופת חירום של 6 משכורות בצד, המנעות מהתחייבויות וצבירת נכסים וכן הלאה.
אנשים מהסקטורים שנפגעו שלא חיו מהיד לפה, יש להם כיום רשת הצלה המאפשרת להם את החמצן הכלכלי להסתגל למצב החדש.
אלו שחיו על הקצה חטפו מה שנקרא את כל האלמנט.

רוצה להביא פה דוגמה של יזם צעיר שאני מלווה (שהוזכר כבר למעלה), מעצב משרדים ותערוכות שמצא את עצמו ללא עבודה עם הגיע הקורונה.
מכיוון שכלכלית הוא היה ערוך עם כספים בצד, הוא התנהל בקור רוח שינה מקום מגורים, הצתמצם ועובר כרגע לידה מחדש מקצועית בעיצוב מוצרים משרדיים לבית.

 

[איש(3718)]

משברים מתרחשים בסייקל מסויים ולנו כאינדווידואלים, נותר להיות ערוכים להם, מבלי להתבלבל אמוציונלית ממידת המוצדקות שלהם.
דוגמאות להערכות נכונה: קופת חירום של 6 משכורות בצד, המנעות מהתחייבויות וצבירת נכסים וכן הלאה.

ומה אם בדיוק באותו הזמן ראית הזדמנות עסקית והחלטת להשקיע את היתרות שלך (לא הלוואה) בהתרחבות?

בנוסף, יש כאלו שמתכוננים לברבור שחור על ידי בטוח אובדן כושר עבודה, זה לא ממש עוזר כשהממשלה אוסרת עליך לעסוק במקצוע שלך

הארוע שאנו חווים הוא חסר תקדים. זה לא מלחמה, וזה לא משבר כלכלי רגיל. זה תוצר של אוכלוסית זקנים מפונקת שחושבת שהיא יכולה לשלוט בטבע.

(אני כותב את זה במכוון כקונטרה לטענות שלך נגד הצעירים)

גפות לא עוברות מתחת לראדאר, אפילו בהיסטוריה קדומה יותר

מגיפה שגיל הנפטרים הממוצע מהמגיפה בישראל הוא 80 זה לא מגיפה. פעם היו קוראים לזה זיקנה. היום אנשים זקנים מצפים לא למות בכלל, ולצורך זה הם חושבים שיוכלו לכלוא את הצעירים.

 

[הנועזת]

ככל שהזמן עובר ככה האמביציה קטנה...
אנחנו מבזבזים 3 שנים מהחיים שלנו על צבא...
כמויות עצומות של מיסים שלוקחים לנו...

ולעומת זאת לך תראה כמה מרוויחים באוסטרליה ואיזה איכות חיים יש להם או במדינות אחרות...
אין עתיד... אין אמביציה...

חשוב לי לציין ש "דור האלף יורו" (שם נרדף לדור ה-y) מייצג את הכנסתם הזעומה של צעירים באירופה ואי יכולתם להתמודד כלכלית.
עוד כינוי שגור לדור הזה מקורו באמריקה, "דור הבומרנג", המייצג את אלו שאחריי שכבר יצאו מבית ההורים, החליטו לחזור לחממה הכלכלית. בבריטניה קוראים להם "דור השוכרים", עקב קושיים לרכוש דירות. ככל הנראה האתגרים הללו מתקיימים בסביבות שונות של יוקר מחייה.
לקיחת אחריות אישית ואי בריחה למחוזות של הצגת אצבע מאשימה כלפיי גורמים חיצוניים, היא המפתח להצלחה וזאת בלי שום קשר לשאלות הפוליטיות.

 

[איש(3718)]

לקהל היעד שלהם יש הורים, דודים וסבים אז לא להיתמם.

זה אחריות של אותם הצעירים לא להדביק את הסבים שלהם, בדיוק כמו שאחריותם לא לבוא אליהם כשהם חולים בשפעת.

הגישה שאומרת, בואו נכלא את כל הצעירים (ו\או נאסור עליהם להתקהל) כדי שלא ידביקו את הסבים שלהם, היא לא הוגנת, וכדאי להבין שדופקים פה את הצעירים על לא עוול בכפם, ובצורה שהיא חסרת תקדים לחלוטין, כך שקשה מאד להתכונן אליה.