גרים באוסטרליה.
אני לא חושב שנכון לבטל את החוויה הסובייקטיבית של אנשים אחרים, גם אם אני לא חוויתי קללות או דחיפות בתור לגלידה (כדוגמא), אין סיבה לא להאמין לפלוני שמספר בכאב על כך.
ודאי תסכימו עם הכותבים מעלי שהמרחב הציבורי בישראל יותר אגרסיבי ממדינות מערביות אחרות, השאלה רק באיזו מידה, כל אדם חווה את זה בעוצמה אחרת כתלות באופיו, מקום מגוריו ועוד משתנים. לי אישית, "המנטליות הישראלית" היא משהו שככל הנראה פחות יפריע לאחר החזרה לארץ. אני מניח שלאחר תקופת הסתגלות הרוב מתרגלים, כנראה שהנפש עוברת מעין "כיול מחדש" לסביבה
לאחר 8 שנים מחוץ לישראל, עבורי יהיה קשה יותר להתרגל למערכת חינוך עם גננת וסייעת שאמורות איכשהו להשתלט על 35 זאטוטים, מורים בבתי ספר שנאבקים בבעיות משמעת חצי מזמן השיעור, הורדה איטית ומתמדת של רמת הקושי של לימודים ומבחנים בבתי הספר על מנת שכולם יהיו מרוצים, מרחב ציבורי שאינו נקי ועוד כיוצ"ב.
מצד שני, חשוב מאוד לציין את היתרונות שאני רואה בישראל, יתכן שאדם שלא התגורר בחו"ל מספר שנים לא מודע אליהם. הילדים בישראל עצמאיים הרבה יותר באופן כללי ממקביליהם באוסטרליה. יש בארץ יותר מעורבות חברתית ולדעתי גם יותר עצמאות מחשבתית, ביקורתיות, יש יותר נון-קונפורמיזם שבעיני זה דבר חיובי מאוד. הלימודים באוניברסיטאות בישראל בתחומי מדע והנדסה גבוהים בכמה רמות בהשוואה לאוסטרליה. על העניין האחרון אני חותם בעשר אצבעותיי, גם אם דירוגים בינלאומיים שמים אוניברסיטאות אוסטרליות בטופ 50 ואת מכון ויצמן והטכניון במקומות 100-200, זה כל כך מגוחך. וכמובן קשה לכמת את היתרון שבקירבה למשפחה ולחברי ילדות.
