אל תשליכני לעת זיקנה

[המהנדל]

אז עושים שיפוץ מאסיבי (בשעה טובה) בבית של סבא וסבתא. הבית (ובעיקר המטבח) היו מאוד מוזנחים ולא נגישים.

הלכתי לעזור להם להזיז ולפנות דברים למחסן ועל הדרך דליתי מהם עוד קצת סיפורים מצעירותם והסיבה שהם קנו דווקא את הבית הזה ולא ההוא .
סבא שלי עד היום (ובצדק) בטראומה ממשבר מניות הבנקים וההיפר אינפלציה בישראל.

ניצלתי את הביקור כדי לחשוף אותו לקונספט של עצמאות כלכלית וכלל ה300. התחלתי מניסוי מחשבתי אבסטרקטי, אבל כשהבנתי שסיבכתי אותו קצת עם ההתחשבות במסים ואינפלציה, נתתי לו להסביר לי מה הוא הבין ממה שאמרתי.
ישבנו עם דף ועט והוא התחיל לבצע את הניסוי המחשבתי. הוא לקח סכום של 100K ועשה חישוב של משיכת 3%. הוא חישב רווחים שונים על הקרן אחרי המשיכה והתפלא לגלות שאם התשואה גבוהה משיעור המשיכה, על פניו הכסף לא יגמר לעולם.

בחיי שהייתם צריכים לראות את הפרצוף שלו ברגע הזה
עשינו את החישוב גם עם שיעור משיכה לא בטוח או תשואה נמוכה / שלילית והתגובה שלו הייתה "נו, אז הכסף יגמר מתישהו אבל 25 שנה זה די והותר כדי להשלים פערים"

על הדרך חשפתי אותו למדד הs&p500, שלמרבה הפלא הוא לא הכיר.

 

[SeaGull]

ישבתי עכשיו וקראתי את השרשור כולו. @המהנדל ריגשת אותי ממש, עם הסיפורים על סבא וסבתא וסבתא. פשוט תענוג לקרוא על היחסים שלך עימם. אני עובדת המון עם אוכלוסיית הגיל השלישי והרביעי, ונתקלת ביותר מידי מקרים של ילדים ונכדים שנטשו את זקניהם לאנחות.
בתור בת זקונים בקטע אקסטרימי, לצערי זכיתי להיות עם הסבים רק בשנות ילדותי, וכל שנותר לי הם זכרונות ילדות וכמה שירי עם בלדינו ויידיש...
הורי היום הם בגילאי ה80, מאחלת שישארו עימנו עוד שנים. אם אני הייתי מגלה את עולם הפרישה המוקדמת וההשקעות עשור קודם לכן, אולי גם הייתי מנסה לשבת עם אבי לשיחה מעניינת, כמו שעשית עם סבך. אבל לצערי אבי כבר איננו כשהיה מבחינה קוגנטיבית.
ועכשיו לעניין הירושה - אני מאמינה שהורי יישמו את ההחלטה הטובה ביותר בנושא. הם עצמם חוו מאבקי ירושה לא נעימים בעליל עם אחיהם בזמנו, ולכן החליטו לפני שנים שיעשו הכל על מנת למנוע ממני ומאחיי חוויות אלו. הם ביצעו הליך שנקרא (אם לא טועה) ירושה בחיים. קרי, הם החליטו ביניהם כיצד יחולקו כלל נכסיהם בין הילדים, ישבו עם כל אחד מאיתנו ושיתפו בהחלטתם, ואז הלכנו כולנו לעו"ד וביצענו העברת זכויות הנכסים. לציין כי כלל הנכסים הועברו עם תנאים - כל עוד הורי בחיים הם ימשיכו "להנות" מהנכסים, ואלו שעל שמם רשום הנכס לא יכולים "להנות" ממנו כלכלית אלא רק לאחר פטירתם. צעד מאוד חכם ואחראי לדעתי.
בשורה התחתונה, כיוצא מכך אני ואחיי יודעים מזה שנים רבות כיצד הירושה מחולקת בינינו, ולכן אין כלל מתח סביב הנושא והוא גם נידון באופן פתוח במידת הצורך. בנוסף, למיטב ידיעתי אין צורך בצוואה כיוון שהנכסים כבר חולקו הלכה למעשה, ואין כאן החלטה שניתן לערער עליה.
לעניות דעתי, לכל הפחות חשוב מאוד שסבא וסבתא ישוחחו עם כל אחת מהבנות על כוונותיהם, שהכל יהיה ברור וידוע מראש.

 

[A42]

הם ביצעו הליך שנקרא (אם לא טועה) ירושה בחיים. קרי, הם החליטו ביניהם כיצד יחולקו כלל נכסיהם בין הילדים, ישבו עם כל אחד מאיתנו ושיתפו בהחלטתם, ואז הלכנו כולנו לעו"ד וביצענו העברת זכויות הנכסים

הדבר הזה לא מחייב את מקבלי המתנה כלומר אותך ואת אחיך לשלם מס רכישה
לפחות שליש מס רכישה (לפי העברה ללא תמורה)
בנוסף אתה ואחיך מחזיקים היום עוד דירה נניח
זה מגביל את הזכויות שלכם לדירה ראשונה במידה ותרצו לקנות או למכור לעצמכם (דירה שלא קשורה לירושה היא פשוט תחשה דירה שניה)
ובנוסף נראה לי לא תוכלו להנאות מהפטור של מכירת דירת ירושה בעתיד בהבית של מס שבח

אבל מבין את ההגיון והביצוע בהחלט מאוד חכם ומעניין

 

[המהנדל]

ישבתי עכשיו וקראתי את השרשור כולו. @המהנדל ריגשת אותי ממש, עם הסיפורים על סבא וסבתא וסבתא. פשוט תענוג לקרוא על היחסים שלך עימם. אני עובדת המון עם אוכלוסיית הגיל השלישי והרביעי, ונתקלת ביותר מידי מקרים של ילדים ונכדים שנטשו את זקניהם לאנחות.

תודה רבה! אמנם לא יצא לי לפגוש אנשים שזנחו את ההורים/סבים שלהם, אבל אני עוד צעיר ונראה לי שלא מדברים על זה...
מה שכן, הייתי צריך לנזוף באחים שלי שיתקשרו לסבתא מדי פעם. עכשיו יותר טוב.

בתור בת זקונים בקטע אקסטרימי, לצערי זכיתי להיות עם הסבים רק בשנות ילדותי, וכל שנותר לי הם זכרונות ילדות וכמה שירי עם בלדינו ויידיש...
הורי היום הם בגילאי ה80, מאחלת שישארו עימנו עוד שנים. אם אני הייתי מגלה את עולם הפרישה המוקדמת וההשקעות עשור קודם לכן, אולי גם הייתי מנסה לשבת עם אבי לשיחה מעניינת, כמו שעשית עם סבך. אבל לצערי אבי כבר איננו כשהיה מבחינה קוגנטיבית.

נאחל להוריך אריכות ימים!

ועכשיו לעניין הירושה - אני מאמינה שהורי יישמו את ההחלטה הטובה ביותר בנושא. הם עצמם חוו מאבקי ירושה לא נעימים בעליל עם אחיהם בזמנו, ולכן החליטו לפני שנים שיעשו הכל על מנת למנוע ממני ומאחיי חוויות אלו. הם ביצעו הליך שנקרא (אם לא טועה) ירושה בחיים. קרי, הם החליטו ביניהם כיצד יחולקו כלל נכסיהם בין הילדים, ישבו עם כל אחד מאיתנו ושיתפו בהחלטתם, ואז הלכנו כולנו לעו"ד וביצענו העברת זכויות הנכסים. לציין כי כלל הנכסים הועברו עם תנאים - כל עוד הורי בחיים הם ימשיכו "להנות" מהנכסים, ואלו שעל שמם רשום הנכס לא יכולים "להנות" ממנו כלכלית אלא רק לאחר פטירתם. צעד מאוד חכם ואחראי לדעתי.
בשורה התחתונה, כיוצא מכך אני ואחיי יודעים מזה שנים רבות כיצד הירושה מחולקת בינינו, ולכן אין כלל מתח סביב הנושא והוא גם נידון באופן פתוח במידת הצורך. בנוסף, למיטב ידיעתי אין צורך בצוואה כיוון שהנכסים כבר חולקו הלכה למעשה, ואין כאן החלטה שניתן לערער עליה.
לעניות דעתי, לכל הפחות חשוב מאוד שסבא וסבתא ישוחחו עם כל אחת מהבנות על כוונותיהם, שהכל יהיה ברור וידוע מראש.

הרעיון מעולה ולדעתי הם צריכים לעשות תיאום ציפיות עוד בחייהם.

הסבתא השניה עברה עם הילדים, כמו שההורים שלה עשו בזמנו, על מה כל אחד יקבל. אמנם החלוקה לא שיוויונית אבל בהחלט הגיונית.

אבא שלי יקבל את העסק + שני נכסים נדל"נים שקשורים אליו.
אחת מקבלת היום את השכירות מדירה שהיא עתידה לרשת.
אחת תקבל את הדירה שסבתא גרה בה.

מצד אחד אני מסכים שזה בסבירות גבוהה ימנע סכסוכים עתידיים אבל מצד שני אני לא בטוח שזה יעבוד על אמא ודודה שלי...

 

[המהנדל]

מעלה את האבק מעל השרשור הזה.

עלה הרעיון של להכין סרט דוקומנטרי על אודות חייהם של הסבים והסבתות שלנו והרעיון קסם לנו. הודענו למשפחות על כוונתנו והן (כמובן) שמחו על הרעיון.
שאלתי גם חצובה מקצועית למחצה עם תופסן לטלפון מחבר ואנחנו מתכננים להסריט בשבועות הקרובים.

אבל כאן נמצאת הבעיה. מצד אחד אני יכול להסריט אותם מדברים במשך שעות על הא ודא, מצד שני אני רוצה להכווין את הראיונות על ידי שאלות מכוונות (ילדות, שירות צבאי, איך הכרתם, אירועים מכוננים וכו'), אבל לא יודע כמה ומה לשאול, ומעדיף שלא לפספס שום דבר.

לכן, אנצל את הבמה הזו כדי להתייעץ עם חברי הפורום הנכבדים. אלו שאלות לדעתכם כדאי לשאול את הסבים והסבתות בסרטים הדוקומנטרים שאנחנו מכינים?

 

[winston]

זה רעיון מצוין! לשאול אנשים שאלות ביוגרפיות זה מקצוע. אני רק יכול לשתף שכשהייתי בחור צעיר, מיד אחרי צבא, בלי שידעתי שום דבר על איך לראיין, עשיתי סדרה של סרטים עם סבתא שלי. בסופו של דבר זו הייתה חוויה נהדרת והתוצאה היא דבר שכל בני המשפחה שמחים עליו. זה לא שידעתי לגמרי מה אני עושה. זה פשוט עניין אותי וחשבתי שזה דבר נכון. ובהקשר הזה, אל תחכה ופשוט תעשה.
אתה בעיקר צריך לבוא עם סקרנות בריאה. תבוא לשיחה כשאתה פשוט רוצה לשמוע על החיים שלהם. תבקש מהם לספר באופן חופשי וכרונולוגי אם אפשר על החיים שלהם. על ההורים שלהם, על הסבים וסבתות שלהם, איפה גדלו ועל הילדות, ותמשיך משם. כל מה שנראה לך מעניין, תשאל. לא תמיד הארועים המכוננים הם חשובים. לפעמים יותר מעניין לשמוע על מה הם זוכרים מהבית שגדלו בו. או סתם איזה אוכל אכלו בארוחת הערב. מתוך הדברים הללו מופיעים סיפורים קטנים. אתה יכול לצלם אותם ביחד, אבל יכול להיות שנחמד גם לעשות פגישות אישיות איתם.

 

[yossik]

עלה הרעיון של להכין סרט דוקומנטרי על אודות חייהם של הסבים והסבתות

כדי לא להתברבר ושיהיה סדר, תאסוף תמונות שלהם בנקודות ציון בחייהם - זה יהיה התסריט שלך [סקריפט].
תבקש מהם לספר על כל תמונה/אירוע וכך הם יהיו ממוקדים.
בהצלחה!

 

[בת העמק]

מצד אחד אני יכול להסריט אותם מדברים במשך שעות על הא ודא, מצד שני אני רוצה להכווין את הראיונות על ידי שאלות מכוונות

אנקדוטה קטנה שלי:
אבי ז"ל היה נוהג לספר בשנותיו האחרונות שוב ושוב את אותם סיפורים. יום אחד שאלתי אותו למה כל הסיפורים שלו הם רק מימי ילדותו, נערותו ובחרותו. הוא ענה לי שאחר-כך זה כבר לא מעניין. הבן אדם חי שבעים שנה אחרי סיום מלחמת העצמאות, הקים קיבוץ, התחתן, הוליד 5 ילדים (שהביאו לו כמה וכמה נכדים ונינים), היה פעיל בקהילה, היה מנהל ענף בקיבוץ, כתב שירים, טייל בחו"ל... לא מעניין

בקיצור, אנשים זוכרים מצויין את שנות חייהם הראשונות (וזה הגיוני, הכל חדש וטרי) אבל אחרי שנכנסים לתלם של עבודה ומשפחה, קצת נהיה סלט בזכרון.
לכן כדאי להכין נקודות ציון של מאורעות גם לאחר מכן (תשאל את ההורים שלך, הדודים ובני הדודים) כדי לשאול אותם על זה, יש סיכוי שהם כבר שכחו אותם וצריך לעזור להם להציף את הזכרון.

 

[המהנדל]

זה רעיון מצוין! לשאול אנשים שאלות ביוגרפיות זה מקצוע. אני רק יכול לשתף שכשהייתי בחור צעיר, מיד אחרי צבא, בלי שידעתי שום דבר על איך לראיין, עשיתי סדרה של סרטים עם סבתא שלי. בסופו של דבר זו הייתה חוויה נהדרת והתוצאה היא דבר שכל בני המשפחה שמחים עליו. זה לא שידעתי לגמרי מה אני עושה. זה פשוט עניין אותי וחשבתי שזה דבר נכון. ובהקשר הזה, אל תחכה ופשוט תעשה.

נשמע מדהים! התכנון שלנו להתחיל השבוע/ שבוע הבא.

אתה בעיקר צריך לבוא עם סקרנות בריאה. תבוא לשיחה כשאתה פשוט רוצה לשמוע על החיים שלהם. תבקש מהם לספר באופן חופשי וכרונולוגי אם אפשר על החיים שלהם. על ההורים שלהם, על הסבים וסבתות שלהם, איפה גדלו ועל הילדות, ותמשיך משם. כל מה שנראה לך מעניין, תשאל. לא תמיד הארועים המכוננים הם חשובים. לפעמים יותר מעניין לשמוע על מה הם זוכרים מהבית שגדלו בו. או סתם איזה אוכל אכלו בארוחת הערב. מתוך הדברים הללו מופיעים סיפורים קטנים.

החשש שלי הוא שמהמלאכותיות של ההסרטה תשפיע על אופי הסיפור.

אתה יכול לצלם אותם ביחד, אבל יכול להיות שנחמד גם לעשות פגישות אישיות איתם.

בהתחלה חשבתי על להסריט אותם לבד, אבל נראה לי שלצלם אותם ביחד ינציח חלק מהדינמיקה הזוגית.

כדי לא להתברבר ושיהיה סדר, תאסוף תמונות שלהם בנקודות ציון בחייהם - זה יהיה התסריט שלך [סקריפט].
תבקש מהם לספר על כל תמונה/אירוע וכך הם יהיו ממוקדים.
בהצלחה!

רעיון! הבעיה שחוץ מאשר מהחתונה, לא ידוע לי על הרבה תמונות מלפני זמני. הזדמנות מעולה לנקות את הבוידעם?

אנקדוטה קטנה שלי:
אבי ז"ל היה נוהג לספר בשנותיו האחרונות שוב ושוב את אותם סיפורים. יום אחד שאלתי אותו למה כל הסיפורים שלו הם רק מימי ילדותו, נערותו ובחרותו. הוא ענה לי שאחר-כך זה כבר לא מעניין. הבן אדם חי שבעים שנה אחרי סיום מלחמת העצמאות, הקים קיבוץ, התחתן, הוליד 5 ילדים (שהביאו לו כמה וכמה נכדים ונינים), היה פעיל בקהילה, היה מנהל ענף בקיבוץ, כתב שירים, טייל בחו"ל... לא מעניין

בקיצור, אנשים זוכרים מצויין את שנות חייהם הראשונות (וזה הגיוני, הכל חדש וטרי) אבל אחרי שנכנסים לתלם של עבודה ומשפחה, קצת נהיה סלט בזכרון.
לכן כדאי להכין נקודות ציון של מאורעות גם לאחר מכן (תשאל את ההורים שלך, הדודים ובני הדודים) כדי לשאול אותם על זה, יש סיכוי שהם כבר שכחו אותם וצריך לעזור להם להציף את הזכרון.

במקרה שלנו זה ילדות משותפת, מפורסמים שלמדו עם סבא שלי בתיכון, השירות הצבאי, משפט אייכמן, מילואים והפנסיה

 

[בת העמק]

מקרה שלנו זה ילדות משותפת, מפורסמים שלמדו עם סבא שלי בתיכון, השירות הצבאי, משפט אייכמן, מילואים והפנסיה

תכניס לשם זכרונות שלהם מההורים שלכם (וממכם) כשהיו קטנים. אם לא תכניסו אלמנטים משפחתיים, זה לא יעניין כל-כך את הדור הצעיר.

 

[winston]

וחוץ מזה קח את הזמן, תכין אותם ואת עצמך שמדובר בכמה פגישות ולא בפגישה אחת ודי. ככה יהיה לכם זמן לדבר גם על דברים קטנים מתוך החיים. זה באמת הדברים הקטנים שמעניינים. זכרונות מאנשים, ממקומות. לא חייבים עוגנים, אבל זה עוזר. לשאול אותם על אירועים שאתה יודע שהיו בהם או סיפורים ששמעת. בעיקר קח את הזמן.

 

[Miss Marple]

תכניס לשם זכרונות שלהם מההורים שלכם (וממכם) כשהיו קטנים. אם לא תכניסו אלמנטים משפחתיים, זה לא יעניין כל-כך את הדור הצעיר.

לגמרי- וגם הייתי מבקשת שיספרו לנכדים איך הכירו, איך כל אחד מהם ידע ש"זה זה", מה הסוד שלהם לזוגיות טובה לאורך שנים, איזו עצה טובה הם קיבלו שעוזרת להם עד היום, ואיזו עצה טובה הם יכולים לתת לדור הצעיר.
זה ממש מרגש אני חייבת לציין. אחלה רעיון וכל הכבוד על הביצוע.

 

[המהנדל]

תודה רבה על העצות וסליחה על המענה המאוחר.

הלכנו לבקר את כל הצד שלי בסופ"ש, אבל שכחנו את החצובה...
אמא שלי הציעה לעזור, אבל רוצה שזה יקרה בחגים ("כדי שנצלם אותם בלבוש יפה"). בתור המוציא אל הפועל, אעשה מה שנראה לי לנכון.

הסופ"ש אנחנו מבקרים בצפון (החצובה כבר במזוודה), אז נתחיל עם המשפחה של אשתי. שם עדיין לא עשיתי סקר שוק, אבל סבא שלה יותר נוטה לספר סיפורים.

אעדכן