תוצאות החיפוש

המצביעים החילונים אכן מפולגים, אבל אני בכלל דיברתי על הדיפ-סטייט החילוני, שנתן לנו מעין-חוקה דה-פקטו, ואולי ייתן לנו מעין-קנטוניזציה דה-פקטו (אני בעד).

אתה כותב ש"התפיסה המסורתית" נשברה, ושצריך לפתח "דוקטרינה חדשה". מהו לדעתך היסוד הלקוי בדוקטרינה הקיימת? והאם יש לך מושג או רעיון בנוגע לדוקטרינה החלופית? – יהיה מעניין לשמוע.

אתה כותב את זה כאילו זה דבר רע... בעיניי זה יכול להיות חלק מהפתרון. לדוגמה, שני בתי מחוקקים, לתחתון מצביעים כולם, ולעליון מצביע רק מי שנמצא בצד הנותן (להבדיל מהמקבל) של תשלומי ההעברה נטו, ו/או התגייס לצבא.

אם השאלה נשאלת במסגרת המדינה כולה, שכוללת את ריכוזי האוכלוסייה החרדיים, אז "אנחנו" רוצים יחסית מעט חירויות פרט. אם תימצא דרך לשאול את השאלה במסגרת שלטונית מצומצמת יותר – אוטונומיה חילונית, קנטון לא-חרדי, איגוד הערים הליברליות, או מה שזה לא יהיה – אז "אנחנו" התושבים רוצים יחסית הרבה חירויות פרט.

אתה מרבה לעסוק בשאלה הזאת. לדעתי לרוב האנשים זה לא באמת אכפת. אפילו לאנשים שמתווכחים איתך על הסוגיה הזאת לא באמת אכפת. רוב האנשים קובעים את דעתם לפי התוצאה (כפי שהיא נתפסת בעיניהם) ולא לפי תקינות הנוהל. מי שמרוצה מהשימוש שהרשות השופטת עושה בכלי הזה – לא מעניין אותו למצוא פגמים בתהליך. ומי שלא...

לא בהכרח. נהוג לפעמים להבדיל בין "אליטה משרתת" ובין "אליטת זכויות". לדוגמה, בעולם העתיק היו מקרים של שבטי נוודים שכבשו ציוויליזציות מפותחות מהם, ובני השבט הכובש הפכו לאליטת זכויות.

בעיניי זה מונח חיובי. כלומר קבוצת איכות שמקבלת החלטות ומנהיגה. טוב שיש לחילונים קבוצה כזאת. (לדעתי האליטה החילונית צריכה להתרגל לחשוב באופן מגזרי יותר ולהוביל את המדינה לכיוון של ביזור ולא של ריכוזיות – אבל זה כבר עניין אחר).

חשבתי שתציין אילו נקודות ספציפיות ברפורמה הן ביוזמתו או בדחיפתו של איזה מגזר. זה מה שעורר את סקרנותי. אולי מישהו שמתמצא בפוליטיקה טורקית יוכל לספר לנו כיצד ותוך כמה זמן ארדואן עשה זאת. האליטה החילונית לא תוכל לנצח את הדמוגרפיה לאורך זמן. היא כן תוכל, אם תתעורר בזמן, להפוך את השלטון בארץ לפחות...

מאוד מעניין (בלי ציניות). אשמח אם תציג חלוקה של הרפורמה למיני-רפורמות, ותציין איזה מגזר מקופח (לפחות בעיני עצמו) עומד מאחורי כל אחת מהן.

אני לא יודע מה מעציב אותי יותר – חילונים שלא רוצים לשמוע סיפורים על קום המדינה, או חרדים שלא מספרים את הסיפור כפי שקרה באמת. בהתחלה האדמות היו שייכות לשייח'ים, עד שבא בן גוריון והכריז: "זה הקושאן שלנו על הארץ!", כשהוא מצביע על עותק של התנ"ך, ובגרסה אחרת של הסיפור, בן גוריון הצביע על הגדה של...

בכל פעם שיש ויכוח מר על החלטה ברמה הארצית – לחשוב אם ניתן להעביר את ההחלטה או חלק ממנה לרמה המחוזית או המקומית. לדוגמה: יש ויכוח סוער על הרכב הוועדה לבחירת שופטים. – אבל בעצם, זאת ועדה ארצית שבוחרת גם שופטים מחוזיים. אז אולי עדיף ששופטים מחוזיים ייבחרו ברמת המחוז, או לפחות, יובאו לאישור המחוז...

זה לא פרדוקסלי. זה רק מדגים שלא מדובר במשחק סכום אפס.

אין פדרציות – יש רק פדרציה אחת, שכוללת מספר מחוזות אוטונומיים. ויש רק צבא אחד – של הפדרציה. בעיית אי-השוויון בגיוס קיימת כבר כיום – יש לך פתרון מעשי שאפשר לבצע כיום אבל אי אפשר לבצע בפדרציה? השטחים נשלטים על ידי הצבא, והצבא הוא של הפדרציה. פעולות התגמול לא יזלגו יותר מכפי שהן זולגות עכשיו...

רק הערה קטנה: למען הבהירות המושגית כדאי להבדיל בין היקף הסמכויות ובין מידת העצמאות. לדוגמה, אם הממשל המרכזי יעניק לראשי הערים סמכות לגבות מע"מ מהתושבים ובמקביל יעניק לעצמו סמכות לפטר את ראשי הערים מתי שמתחשק לו – אז הוא הרחיב את סמכויותיהם ובאותה העת פגע בעצמאותם.

אני רוצה לראות את ישראל כפדרציה שיש בה לפחות מחוז חילוני אוטונומי אחד – שאין לי ספק שמידת הליברליות שלו תהיה גבוהה מאוד, בהתאם להעדפת תושביו. בנוגע למחוזות האחרים, אני מוכן להתאפק ולא להתערב במידת הליברליות החברתית והדתית שלהם – שאין לי ספק שתהיה נמוכה יותר, בהתאם להעדפתם של תושביהם. ואם המבנה...

תודה, אני מעריך את זה. אפשר כך ואפשר אחרת; לא עקרוני בעיניי.

לא, זה ממש לא מה שכתבתי. כתבתי שאעדיף – לתפקיד של שופט בבית המשפט העליון – את המועמד שהשקפותיו דומות לשלי. (השקפות – הכוונה לאידאולוגיה, תפיסת עולם, ערכים וכולי).

יש במחלוקת הזאת לפחות שלוש דעות שונות: 1. שופטי בג"ץ הם אנשי מקצוע בדומה לרופאים; דעותיהם הפוליטיות הן עניינם הפרטי ואינן רלוונטיות לעבודתם. 2. שופטי בג"ץ מבצעים בפסיקותיהם הכרעות ערכיות ולכן יש חשיבות רבה לערכים שלהם, להשקפת העולם, לאידאולוגיה. 3. למוצא העדתי של שופטי בג"ץ יש חשיבות רבה. (מי...

אם הייתה לי בחירה בין שני מועמדים לבית המשפט העליון בעלי כישורים דומים, שהאחד קרוב אליי יותר בהשקפותיו והשני קרוב אליי יותר מבחינת המוצא – הייתי בוחר ללא היסוס בראשון.

בנקודה מסוימת בריאיון (קישור לנקודה) יריב לוין אומר: "אני מציע לייצר מציאות שאת חוקי היסוד אפשר יהיה לתקן רק באישור בכנסת עוקבת". להבנתי הוא מתכוון שתיקון לחוק יסוד יצטרך לעבור בשלוש קריאות בכנסת אחת, אך עדיין לא ייכנס לתוקף, אלא יצטרך לחכות עד שגם הכנסת הבאה תאשר אותו (="הקריאה הרביעית"), ורק...