אנו חיים בעולם שבז ל"ידע כללי" ומאידך סוגד וזובח ל"מומחים". קל היום יותר מאי פעם להפוך למומחה: קורס מקצועי אחד או שניים, 4-3 שנות חנייה במכללה / אוניברסיטה, והא לכם מומחה חדש.

לתחום הפיננסי יש מומחים משלו. הם קוראים לעצמם מאמנים כלכליים, מתכננים פיננסיים, יועצי השקעות, מנהלי תיקים ועוד ועוד. המשותף לכל מנהלי הכספים הללו הוא תואר, רישיון מקצועי, והרבה מאוד יוקרה. אם שוק ההון נתפס כזירה "למבינים בלבד" – הרי שהם המבינים הגדולים.

או כך לפחות היו רוצים שתחשבו.

כשכל אותם אשפים פיננסיים למיניהם מציעים לנהל את כספי תמורת תשלום נאה, אני מישירה מבט ומסרבת באופן קטגורי.

הנחת היסוד שלי היא שמכל האנשים בעולם, ישנו אדם אחד בלבד שבאמת איכפת לו מהכסף שלי – והוא אני. במקביל, ישנם אין-ספור "נותני שירותים" שרק מחכים לקחת ממני כסף.

על בסיס הנחת היסוד הזו, בחרתי לנהל את כספי בעצמי ולצמצם ככל הניתן את הסכומים המשולמים לאנשים אחרים.

משחק סכום אפס

לא מדובר על גרושים. החיסכון פה הוא דרמטי, מפני שהשירות שיועצי ההשקעות נותנים הוא יקר. למעשה, עלותו אסטרונומית.

חשוב להבין שרוב יועצי ההשקעות — המועסקים בבנקים ובבתי ההשקעות השונים — פועלים בהגדרה מתוך ניגוד עניינים חד למול הלקוחות שלהם.

במילים אחרות – כדי שהלקוח (אתם) תקבלו את התשואה הגבוהה ביותר על כספכם, יועץ ההשקעות יידרש בדרך כלל לפעול בניגוד לאינטרס האישי שלו. זה משחק סכום אפס, שרק צדיקים תמימים ירשו לעצמם להפסיד בו – ולא קל למצוא כאלה בחוגים הפיננסיים במחוזותינו.

בניגוד לבלוגרים אקראיים באינטרנט, ליועצי השקעות מותר על פי חוק להמליץ על השקעה בניירות ערך. הצרה היא שבהמלצות הללו פעמים רבות אין שום תועלת. תפקידו של היועץ היא לא להמליץ על מכשירי ההשקעה הטובים ביותר, אלא דווקא על המכשירים הרווחיים ביותר מבחינתו. לכן, יש לו אינטרס כלכלי לשווק מוצרים פיננסיים כמו קרנות נאמנות אקטיביות הגובות דמי ניהול גבוהים מאד ומפרישות עמלה נאה ליועץ. מטבע הדברים, מרחב התמרון של היועץ מוגבל מאוד על ידי המוסד הפיננסי שמעסיק אותו.

בישראל, המנגנון הנפוץ לגביית עמלות מסוג זה היא באמצעות מה שמכונה "שיעור הוספה" בקרנות נאמנות מנוהלות – תשלום "אקסטרה" שהמשקיע צריך לשלם מעביר למחיר השוק של היחידה. בקרנות נאמנות מחקות או בתעודות סל – אין שיעור הוספה. לעומת זאת בקרנות נאמנות מנוהלות, שיעור ההוספה עומד על 0.5%-1.5% עבור כל קנייה. הכסף הזה הולך ישירות לכיסו של בית ההשקעות שמעסיק את היועץ, או מקושר אליו עסקית בדרך זו או אחרת.

במובן זה, רוב יועצי ההשקעות הם לכל היותר אנשי מכירות. על איזו קרן לדעתכם ימליץ יועץ שירצה לגזור קופון שמן, פסיבית זולה או אקטיבית יקרה?

סבתא בישלה דייסה

לצד מודל העמלות, הנפוץ בעיקר בקרב יועצי השקעות בבנקים, ישנם יועצים שגובים דמי ניהול שנתיים תמורת ניהול כספכם. בדרך כלל דמי הניהול עומדים על 1.5% ל-3% מהיקף הנכסים המנוהלים.

על פניו מדובר בסכום זניח. הצרה היא שתוך מספר לא רב של שנים הסכום הזה מצטבר למימדים מפלצתיים. דמי ניהול של 2% בשנה יצטברו כעבור 50 שנות השקעה ל-63% מכלל הרווחים!

חשבו על זה כך. סבתא בישלה דייסה, ולאחר מכן הרכיבה תיק השקעות שהניב תשואה שנתית של 8%. נתנה 2% למס הכנסה. נתנה 2% לאינפלציה. נתנה 2% ליועץ. ועם כמה נשארה בסוף?

זכרו – גם אם היועץ אינו מקבל עמלות תמורת שיווק מוצרים פיננסיים אלה ואחרים, הוא עדיין עלול לפעול שלא בטובתכם. הוא ירצה שתשקיעו כמה שיותר כסף כדי שיוכל להנות מדמי ניהול מקסימליים – גם אם השקעה בבורסה איננה הדבר הנכון בשלב זה של חייכם.

כדור הבדולח שלי צלול משלך

מבחינתו של היועץ, דמי הניהול שתשלמו לו מובטחים – גם אם ההשקעות האקטיביות עליהן ימליץ יקרסו באופן מוחלט ולא יצליחו להכות את השוק.

כמובן שיהיו יועצים שיצליחו להשיג תשואה פנומנלית – אבל בדיוק כשם שלא ניתן לבחור מראש קרן נאמנות אקטיבית מנצחת, אין שום דרך לחזות עשרים שנה מראש מיהו היועץ שכדאי להקשיב לו ומיהו היועץ שכדאי לברוח ממנו.

ולא, גם כאן ביצועי העבר לא אומרים שום דבר על ביצועי העתיד.

קיצורו של דבר – הלקוח התמים שזה עתה יצא ממשרדו של יועץ ההשקעות השקיע את כספו במוצרים פיננסיים אקטיביים, מסובכים ויקרים מאוד, שספק אם יצליחו להכות את השוק לאורך זמן, וגם אם יתרסקו – יועץ יקבל אחוזים נאים מכספו. כשאני חושבת על כמות האנשים שנופלים בפח הזה, אני פשוט מצטמררת.

מתעקשים? שקלו ייעוץ השקעות פרטי

יש אנשים שאין להם את הזמן, העניין והרצון ללמוד להשקיע בכוחות עצמם. יש כאלה שנרתעים מכסף, ומעדיפים להאציל סמכויות או שמישהו אחר יחליט בשבילם (כמו בהרבה תחומים אחרים בחיים). יש כאלה שפשוט לא בוטחים ברגשותיהם ומשוכנעים שברגע האמת, הם ימכרו בפאניקה בהתקף של חוסר משמעת עצמית. יש כאלה שמעדיפים להסתייע ביועץ ככל שהם מזדקנים, ואין להם את כבר את היכולת הפיזית והקוגניטיבית לעשות זאת בעצמם.

אם אתם נמנים על המחנה הזה, ומוכנים לפתוח את הארנק, יתכן שתמצאו טעם בשירותיו של יועץ השקעות פרטי ובלתי תלוי.

אזהרה מקדימה: ודאו שאתם לא הולכים ל"חבר של הבן דוד" או ל"בחור החמוד מסביון שעשה מיליונים לצילה מהמכולת ובטוח שיעשה גם לי." אין זה מקרי שתחום עיסוק שמאפשר חשיפה ישירה לכספים של אחרים מושך אנשים מפוקפקים. הריצו חיפוש בגוגל על צ'רלס פונזי, ערן מזרחי או ברנרד מיידוף, כדי להבין את כוונתי.

ודאו שהיועץ המיועד עומד בקריטריונים הבאים:

– יועץ השקעות פרטי, בעל רישיון ייעוץ השקעות, אשר אינו מועסק או קשור עסקית לאף מוסד פיננסי (בנק או בית השקעות בארץ או בחו"ל). ישנם כמה מאות כאלה בארץ (הרוב המכריע כאמור מועסק במוסדות השונים). שימו לב – יועץ השקעות פרטי יכול רק להמליץ, הוא לא מבצע פעולות בחשבונכם ומחוייב להתלות את רישיון ניהול התיקים שלו (אם יש לו כזה).

– מוכן להתחייב בכתב לכך שאינו מקבל עמלות משיווק מוצרים פיננסיים מסוימים ושעצותיו אינן לוקות בניגוד עניינים.

– מוכן להמליץ על מכשירי השקעה פסיביים וזולים ככל האפשר. זהו ביטוי להגינות מסוימת מצדו. אם הוא מסרב – עמתו אותו עם המידע באתר זה ונסו לקבל הסבר המניח את דעתכם. בעיני, יועץ המסרב מסיבה כלשהי להשקיע במכשירים פסיביים צריך להדליק נורה אדומה: משתקף מסירובו אמונה כוזבת ביכולתו לחזות את העתיד.

– מתחייב לתיעוד מלא של כל פעילות והמלצה.

– סבלני, עונה לשאלות, עובד איתכם ובשבילכם.

בשורה התחתונה

באופן אישי, אני חושבת שהסיבה הלגיטימית היחידה לשכור שירותי ייעוץ השקעות פרטי היא כדי שתהיה דמות חיצונית שתאפשר לכם "להישאר במסלול" ולא לעשות שטויות המונעות מכוח דחפים אמוציונליים כשהשווקים משתוללים.

מעבר לכך, ברמת העיקרון, אני טוענת שלרוב האנשים אין צורך ביועץ השקעות. גרוע מכך, נוכח העלויות הגבוהות, שירותי הייעוץ עלולים להסב נזק חמור וממושך לתשואה שלכם.

שוק ההון לא מסובך כפי שרוצים שתחשבו, ואדם הניחן במוטיבציה, אינטליגנציה סבירה והיגיון בריא יכול ללמוד לנהל את כספו לא פחות טוב מ"המומחים" כל זמן שידבוק במכשירי השקעה פסיביים ובפילוסופיית השקעה ברורה.

זה לא מדע טילים. פתחו חשבון להשקעות בבנק או בבית ההשקעות המועדף עליכם, העבירו כספים, קבעו את אסטרטגיית ההשקעה שלכם ואת הרכב תיק ההשקעות הרצוי, רכשו את ניירות הערך הרלוונטים, השקיעו מחדש את הריבית והדיבידנדים, אזנו את התיק לפי הצורך חזרה להרכבו המקורי, בסוף שנת המס קזזו מס רווחי הון אם יש צורך, וזהו זה.

פשוט, ברור, משעמם – כמו כל השקעה טובה.