בית » עצמאות כלכלית » ההונאה הגדולה של התקשורת הכלכלית

ההונאה הגדולה של התקשורת הכלכלית

תרשו לי לשחרר קצת קיטור.

אחרי שנים של צריכת מדיה כלכלית ישראלית, הייתי בטוחה שקיבת הברזל שלי תהיה מסוגלת לעכל ולפרק כל רעל פטאליסטי שייקרה בדרכה.

שרדתי את “רוצחי הפנסיה” עליהם סיפרה מירב ארלוזורוב, שהבטיחה לי פנסיה עלובה במקרה הטוב; את הסבריו הכובשים של שאול אמסטרדמסקי, ששכנע אותי שבעצם אין שום סיכוי שתהיה לי פנסיה; ואפילו את יללותיו מלאות הפאתוס של נדב איל, שהסביר שאינני אלא קורבן תמים של יוקר המחיה ושל הפרת ההסכם הבלתי כתוב בין המדינה לאזרחיה.

ועדיין, מנוסה ככל שאהיה, דבר לא הכין אותי לכוס התרעלה שהגיש עורך הדה מרקר במוצ”ש האחרון.

כשקראתי את “ההונאה הגדולה: דו”ח הפנסיה והורדת דמי הניהול לא יצילו אתכם מעוני“,  אני מודה שחשתי עוויתות פיזיות של ממש. קילוחים רותחים של תבוסתנות, קורבנות וחוסר-אונים ניתכו מכל פסקה, מכל משפט, מכל אות, משל היו פרצי מוגלה הבוקעים ממורסה מנוקבת.

זה היה כמעט קשה מלהכיל.

כדי לחסוך מכם את הסבל, אנסה לסכם את התזה המרכזית של המאמר בכמה משפטים.

הכותב מלין על משבר הפנסיה הממשמש ובא. לשיטתו, הסכומים שרוב הציבור חסך לגיל הפרישה קטנים מכדי שיאפשרו לשמור על רמת החיים אליה התרגל. הבעיה היא לא דמי הניהול, ולא חוסר היכולת להבין את דו”ח הפנסיה – הבעיה היא שהישראלי הממוצע פשוט לא חוסך מספיק בהווה.

עד כאן – דעתו כדעתי.

מנקודה זו ואילך, העסק מידרדר. אתם מבינים, עורך דה מרקר מכיר בחשיבותו של החיסכון כפתרון למשבר הפנסיה – אולי אף עד כדי ייתורה המוחלט. אלא שהוא מפקפק בישימותו של הפתרון. ומדוע? ובכן, לשיטתו, “האזרח הטיפוסי אינו יכול [לחסוך] – בגלל יוקר המחיה הגבוה בישראל.”

הטיעון הנגזר מכאן פשוט ואלגנטי:

  1. המדינה היא שיצרה את “יוקר המחיה”.
  2. מכיוון שכך, המדינה אחראית לכך שהישראלים אינם חוסכים לטווח ארוך.
  3. המדינה מוכרחה לפצות את אזרחיה על ידי כך שתתערב באגרסיביות בשוק הפנסיה, תפרוס את חסותה על אזרחיה-פעוטותיה הבורים והתמימים, תניק אותם מעטיניה, תחסוך ותשקיע במקומם, ותמיר את אחריותם האישית ב”אחריות ממשלתית” — מהעריסה ועד לקבר. רק כך ניתן יהיה להגן על “האזרח הממוצע” מפני עוולות השוק החופשי והקפיטליזם הנורא, ולהבטיח שלא יחווה עוני בגיל זקנה.

פטאליזם רע, ופטאליזם רע מאד

לאורך השנים הצלחתי להבחין בשני זנים שונים של פטאליזם בתקשורת הכלכלית בישראל.

1. הזן הראשון רואה בפטאליזם אמצעי, או “כלי ספרותי”, המשמש את העיתונאי כדי לרתום את הציבור לטובת חילול שינוי – על פי רוב כפיית שינוי מערכתי בגישת Top Down. ההרצאה של אמסטרדמסקי למשל מסתכמת בטענה שהפנסיה היא “בעיה קולקטיבית” ולכן מצריכה “פתרון קולקטיבי”, כלומר – לחץ של הציבור על מקבלי ההחלטות. אני לא מסכימה עם הטענה הזו (*), אבל יכולה להבין שיש כאן אדם שמזהה בעיה ומציע דרך קונקרטית לפתור אותה.

2. הזן השני רואה בפטאליזם מטרה בפני עצמה. כלומר, מטרתו הסופית של המחבר, מעבר ליצירת מלכודת קליקים שתגדיל את הכנסתו, היא לשכנע את הקורא באפסותו המוחלטת מול איתני המערכת הכבירים, תוך דחיקתו לעבר אג’נדה פוליטית או כלכלית מסוימת. העיתונאי במקרה זה ימנע מלהציג פתרונות לבעיה, או שיתאר אותם בקווים כללים בלבד. מטרתו האמיתית היא להצית, לטפח ולהנציח את מנטליות הקורבן בקרב הקורא.

הכתבה לעיל משתייכת באופן מובהק לזן השני.

זהו מסמך שיווקי פר אקסלנס, המקדם את התפיסה שלבני אדם אין יכולת להשפיע על גורלם, שאחרים אשמים במצוקותיהם, ושהדרך היחידה להבטיח את עתידם היא להעביר את השליטה בחייהם לסמכות עליונה.

תכליתה המרכזית של הכתבה איננה לצלצל בפעמון או להעיר את הקורא לקראת משבר הפנסיה המתקרב.  אין בה שום קריאה אופרטיבית להגדלת החיסכון עצמאי, להישענות עצמית או לגילוי אחריות אישית.

לא – הכתבה עושה את ההיפך המוחלט. היא מצדיקה את התנהגותם הפזרנית וחסרת האחריות של הישראלים ורואה בה תוצאה בלתי נמנעת של מאפיינים מערכתיים שאינם בשליטתם.

כך, “יוקר המחיה” מוצג כתופעת טבע דטרמיניסטית הדוחקת את בזבזנותו של הפרט למקסימום כאילו היה בלוק בטון שהונח על דוושת הגז. אלא שבכך מיטשטשת משמעותו האמיתית של הביטוי:  תירוץ לא מתוחכם, המשמש להצדקת התנהגות כלכלית חסרת אחריות.

קונקרטית, אדם שאינו מעוניין לחסוך תמיד יוכל  לגייס את “יוקר המחיה” כדי לטעון שאינו מסוגל לחסוך.

הרי אם הכל יקר כל כך, אם אף אחד סביבי “לא יכול לחסוך”, ואם התופעה הזו מקבלת עכשיו את חותמת הכשרות של עורך הדה-פאקינג-מארקר —  למה בכלל להתאמץ לעשות שינוי? במקום לקצץ, עדיף לי להתלונן, עד שהשינוי ייכפה מגבוה, אם בכלל.

אם לא די בכך, הכתבה מנציחה, באופן עקבי ושיטתי, את תחושת הקורבן של האזרח, ומגמדת אותו לדרגה של פעוט חסר אונים, שיש לפטור אותו מהאחריות לחסוך ולהשקיע את כספו או להקדיש מחשבה כלשהי לעתידו:

 “הרעיון הבסיסי שלפיו אזרח ממוצע מסוגל לחסוך לפנסיה במשך 40 שנה, גם במונחים של ניהול ההשקעה וגם במונחים של ניהול האחריות לשים מספיק כסף בצד, הוא פשוט בלתי־מציאותי.”

כן, קראתם נכון. לפי עורך הדה מרקר, הרעיון המרכזי הנדון בבלוג שאתם קוראים כעת – להוציא פחות ממה שאתה מכניס ולהשקיע את ההפרש לטווח ארוך בתיק השקעות עצל — הוא לא משהו שהאזרח הממוצע מסוגל ללמוד, כל שכן ליישם ולעמוד בו בהצלחה לאורך זמן.

ההשתוממות הזו מובנת, שכן אם ה”אזרח הממוצע” יתואר כסוכן שינוי המסוגל להתנהל נכון מבחינה פיננסית,  הבסיס המוסרי להתערבות אגרסיבית של הממשלה בחייו יתרסק כמגדל קלפים.

מנטליות קורבן היא מאפיין אישיותי נרכש. מאמרים אכזריים מהסוג הזה משחקים תפקיד חשוב בפיתוחה, משום שהם מפמפמים לציבור את הרעיון

  • שמישהו (הממשלה, הבנקים, הטייקונים) פגע בהם
  • שהם, בתור ה”קורבן”, אינם אשמים בכך שנפגעו
  • ושבתור הצד הנפגע, הם זכאים הן לאהדה ציבורית והן לפיצוי קונקרטי מהצד הפוגע

למרבה הצער, אנשים לא רק קוראים כתבות כאלה, אלא גם מאמינים לכל מילה שלהן. באופן טבעי, אדם ששוקע בתעמולה הטובענית הזו מאבד בהדרגה את האמונה שיש לו שליטה או השפעה כלשהי על מצבו.

וכך, באמתלה של עליונות מוסרית וצדק חברתי, יוצרת התקשורת הישראלית במו ידיה מעמד של קורבנות-בעיני-עצמם, מוחלשים, מתוסכלים ותלותיים, שאינם רואים כל דרך אפקטיבית לשפר את מצבם זולת העמקת תלותם במדינה ובכוחות הפוליטים המבקשים לחזק אותה על חשבון האזרח.

לחסוך בשוטף? “בלתי אפשרי”. ללמוד להשקיע? “זה לעשירים בלבד.”  לתכנן לעתיד? “בשביל מה, המדינה תדאג לי”.  לחקות אנשים שחיים בצמצום? “נראה לך, מה אני כלב?!” ומה עם משבר הפנסיה? “לה לה לה לה לא שומע”.

מה שעורך הדה מרקר מחמיץ הוא שכשופכים כסף ציבורי על אנשים שאיבדו את הרצון לנווט את חייהם בכוחות עצמם, הבעיה לא נפתרת. היא רק מחריפה.

גם אם תממן לכל אזרח ישראלי פנסיה תקציבית על חשבון המדינה מגיל 45 ואילך, תגלה שרבים – רבים מאוד – עדיין יגיעו לגיל השלישי כשהם עניים מרודים.  לא יוקר המחיה הופך אנשים לעניים, וגם לא ה”הזנחה” הממשלתית — אלא השילוב הקטלני שבין תפיסת האזרח כקורבן, לבין הסלחנות הבלתי-נסבלת כלפי חוסר אחריות ברמת הפרט, המיוחס לגורמים מערכתיים.

לשילוב הזה, עורך יקר, אתה אחראי במידה לא מבוטלת.

"רק נטילת אחריות ממשלתית יכולות להציל את הציבור". צילום: Julia Wagner, ברישיון CC

“רק נטילת אחריות ממשלתית יכולה להציל את הציבור”. צילום: Julia Wagner, ברישיון CC

תפסו פיקוד

אדם שמעוניין להבטיח את עתידו הכלכלי לא יתן לתירוצים כמו “כל כך יקר פה” או “המדינה זנחה אותי” לעמוד בדרכו. הוא יתעלם מאלה ששופכים עליו קיתונות של ייאוש ואומללות,לא ירים ידיים ולא ישליך יהבו על מדינת הבייביסטר שלחיקה מנסים לדחוק אותו.

במקום לאבד עשתונות נוכח המשבר הצפוי, הוא יתפוס פיקוד ויקחו אחריות על חייו. אחרי הכל, את ההחלטות הגורליות באמת, רק הוא מקבל.

הוא יבדוק, באופן מחושב ושכלתני, כיצד יוכל להפיק ערך מרבי מכל שקל שהוא מוציא, תוך הבחנה חדה בין מה שהוא צריך למה שהוא רוצה, בין מה שחשוב לו בהווה לבין מה שישרת אותו בעתיד.

את הון התועפות שיישאר בכיסו בעקבות ההתייעלות הרדיקאלית הזו הוא ישקיע באופן עצמאי, בעלות הנמוכה ביותר, בתיק השקעות שהולם את מטרותיו ארוכות הטווח. הוא יפעל כדי לחסוך ולהשקיע מגיל צעיר ככל הניתן, מתוך כוונה להאריך את המדרון בו יתגלגל כדור השלג הנצבר בחשבונו.

“גיל הפרישה” שלו לא יהיה 67. גיל הפרישה שלו יהיה נקודת הזמן בה תיק ההשקעות שלו יצמח לסכום הגדול פי 300 מהוצאתו החודשית הממוצעת. אם הוא מתחיל בגיל 30, מקצץ את הוצאות המחייה שלו באגרסיביות, חוסך ומשקיע את ההפרש באופן עקבי, בהחלט יתכן שיוכל לפרוש משוק העבודה בטרם ימלאו לו 40.

הוא  לא מוטרד מ”ירידה ברמת החיים לאחר גיל הפרישה”. הוא מוריד מיוזמתו את רמת החיים שלו עוד לפני הפרישה – מסלק את הסרח העודף שמנפחים אותה, ומחליף אותם באיכות חיים – פועל יוצא של זמן פנוי, כסף פנוי, וחופש מלחצי המעגל הצרכנו-קרייריסטי.

זו לא אשליה ולא פנטזיה.

אני עשיתי את זה. מאות ישראלים שהושפעו מהאתר הזה ומתכתבים איתי עושים זאת בעצמם.

הם חוסכים ומשקיעים עשרות אחוזים מהכנסתם מדי חודש מתוך בחירה. הם עושים זאת למען עתידם. הם עושים זאת משום שהם רוצים להיות אדונים לעצמם. הם עושים זאת כי הם בני אנוש בוגרים, מפותחים, אינטליגנטיים, הישגיים, יצירתיים, מיומנים ובעלי תושיה — לא גוזלי ציפורים שממתינים בקן לאמא-מדינה שתקיא חרקים לעוסים למקורותיהם.

<סוף קיטור>

(*) הפנסיה לדעתי היא בעיה פרטית קלאסית שיש לפתור בגישת Bottom Up. כלומר, כל אדם נדרש להקטין את הוצאותיו השוטפות, לחסוך ולהשקיע במשך מספר שנים את רוב הכנסתו השוטפת כך שיוכל לגלות אדישות מוחלטת לתרחיש שבו פצצת הפנסיה תתפוצץ.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

119 תגובות

  1. יש משהו מאוד מבעית מצד אחד בלקחת אחריות, ומצד שני יש בזה משהו מעצים ומשחרר. פשוט לא כולם מסוגלים לזה מבחינה מנטלית.

    • אני חושבת שיש משהו די רחוק מהמציאות בתפיסה שלך. יוקר המחיה הוא בהחלט אלמנט שמפריע לחיסכון האישי – והוא מפריע מאוד. אין להתעלם ממנו. הגורם העיקרי ליוקר המחיה הוא הממשלה/מדינה. מע”מ גבוה ואחיד, מכסי מזון גבוהים, ארנונה יקרה, העלאת מחירי חשמל ומים (בתוספת מע”מ). מחירי מכוניות ודירות מנופחים ממיסים, ריבית נמוכה שגוררת ביקוש גבוה לדירות, מחיר קרקע לא סביר, וחינוך “חינם” שעולה אלפים בחודש. בכל אלה הממשלה אשמה ורק היא. כל מוצר ומוצר שאנו קונים – מגולם בו כל מחירי התקורות.

      סולידית יקרה,
      אני מאוד מעריכה אותך – אבל הדרך שלך לא פשוטה כלל וכלל, למי שמשתכר משכורת לא גבוהה ויש לו ילדים. כאשר הוא כל כך רוצה לחסוך, הוא עדיין חייב לשלם על הדברים הבסיסיים ביותר ביוקר. אין לזה הצדקה. וכן אנחנו באים בטענות לממשלה. אני לא משקרת לעצמי שיורד גשם כשיורקים עלי. המממשלה יורקת על האזרח!!!
      יחד עם כל מה שאמרתי, ואולי בגלל מה שאמרתי, צריך לעשות מאמץ לחסוך – כי הממשלה כנראה לא תשנה כיוון בקרוב. כי היא לא שמעה שמיליונים יצאו לרחובות במחאה – ואף מחיר של שום דבר לא ירד מאז.

      אז יחד עם רצונך שניקח אחריות – אנחנו לא נותנים הנחות לממשלה, ולפקידי האוצר שעושים הכל כדי לסגור את הגירעון של המדינה על חשבון הגירעון הפרטי שלנו.

      • הגירעון של המדינה=הגירעון הפרטי שלך, אין כמעט הבדל בין השניים.
        המיסים הגבוהים הם פועל יוצא של הצורך לשלם ריבית על הגרעון. אם תדרשי מהמדינה לתת לגרעון לתפוח אז בעצם את דוחה את תשלום המס בהווה אבל תשלמי ריבית דריבית במיסים בעתיד. ראי מקרה יוון.

        אני לא חושב שיקר פה כל כך כמו שאתם מנסים להציג וכבר הצגתי חישוב שמראה שזה פשוט התניות חברתיות שמונעות מאנשים לחסוך ולא המדינה.

        נ.ב. יותר מכולם אני בעד להוריד מיסים אבל לא על חשבון הגדלת הגרעון אלא על חשבון קיצוץ בשירותים.

        • רג, איפה רשמת על ההתמחות החברתיות? אני סקרן לקרוא את זה. האמת שגם אני חושב כך- לגבי מעמד הביניים וצפונה עיקר הבעיה באמת היא רמת החיים והלחץ החברתי. (כמובן מעבר להוצאות המחיה ההכרחיות)

        • דג,
          איך אתה יכול להגיד שהגירעון של המדינה = לגירעון הפרטי שלי? הסולידית טוענת שיש לנו שליטה על הגירעון הפרטי שלנו, ואני טוענת שהמדינה דוחפת ידיים לכיסים של כולנו, כדי לסגור לעצמה את הגירעון על חשבוננו.
          לא מקובל עלי!! אין זו זכותה המוסרית של המדינה, להעלות מיסים ככל העולה על רוחה בלי גבולות ובלי מעצורים רק כדי לסגור לעצמה גירעון.
          בכל המדינות המפותחות מבינים שאי אפשר לממן הכל מכיס האזרח, ואם הממשלה חורגת מסך המיסים – היא לא מעלה בכל רגע את שיעור המס, אלא ממנת עצמה בדרכים אחרות.
          אני באמת חושבת שזה גורם מספר אחת ליוקר המחיה, והמפריע מספר אחת לרצוננו לחסוך לטובת עצמאות כלכלית אישית בהקדם.
          לגבי יוון, אחת הבעיות הגדולות שלה היא המגזר הציבורי הגדול והמושחת שהיה לה, יחד עם מערכת פנסיה ממשלתית שקרסה. התוצר שלהם לא איפשר את זה – ועוד דבר, לא היה להם מטבע משלהם. הם תלויים בעוד ועוד יורו כדי לסגור חובות.
          לישראל יש יתרות מטבע חוץ חזקות. אין לה סיבה ושום תירוץ להמשיך להתעשר על חשבון האזרחים.

          • כי אנחנו היום משלמים את הגרעון שיצרו ההורים שלנו (ועדיין יוצרים גם בפנסיה) עם הקומוניזם שהיה פה. מתישהו מישהו צריך לשלם את החוב, הוא לא נעלם ולא יעלם ואם הממשלה תגיע למצב שלא ילוו לה כסף היא תבוא ותיקח את הכסף שנמצא בחשבון הבנק שלך ובפנסיה שלך כדי לשלם חובות (ראי קפריסין 2013) וזה משהו שאני בטוח שלא תרצי שיקרה.

            שיהיה ברור אני בעד הורדת המס אך הקיצוץ צריך להיות בבריאות, חינוך, רווחה, ביטחון…כלומר בשירותים.

  2. אחד שיודע

    דורין, נראה לי שאחת הסיבות לזעם שלך בנושא זה ובנושאים רבים אחרים היא חוסר היכרות עם הישראלי הממוצע
    את באה מרקע מסוים, גרה במקום מסוים, רכשת השכלה טובה וכל חייך מוקפת באנשים מרקע סוציואקונומי גבוהה.
    מבלי לדעת פרטים, תרשי לי לנחש שהסביבה שלך היא ב 20% העליונים בכל מדד סוציואקונומי, בין אם בהכנסה או ברכוש, ברמת השכלה, מודעות לנושאים שאת כותבת עליהם, ואינטליגנציה.
    האנשים האלה שאת מכירה ונמצאים סביבך כל חייך הם לא הישראלי הממוצע.
    קוראי האתר הזה הם לא הישראלי הממוצע, הם בדיוק ההפך
    את לא ממש מכירה את הישראלי הממוצע, וספק אם רוצה להכיר.

    ולמה כל ההקדמה הארוכה הזאת? כשאת חושבת על מדיניות ממשלתית, את חושבת על איך מדיניות צריכה להיראות אם כולם היו פחות או יותר כמוך וכמו הסביבה שלך. אבל מה לעשות, זה לא המצב. האמת שזה מאוד רחוק מלהיות המצב. רבות הסיבות לכך – ולא כולן נעוצות בעובדה שכל האנשים בזבזנים חסרי דעת. חלקן הגדול נעוץ במה שרשמתי – הם פשוט מוכשרים פחות, מלומדים פחות, משכילים פחות, מרוויחים פחות ובאופן כללי מסוגלים פחות לדאוג לעצמם. זאת לא התנסות, זאת תפיסה מציאותית של הגיוון באוכלוסיה

    עכשיו, השאלה מה עושים עם זה. לדעתי המדיניות צריכה לחשוב גם על האנשים האלה כאשר היא מייצרת מדיניות. נכון, המטרה הסופית היא לא שיוויון ולא מדיניות ביביסיטר. תחשבי איך היית רוצה שתהיה המדיניות אם היית עכשיו מזכירה שעבדה כל חייה בשכר הנושק למינימום, בלי השכלה פיננסית, למשל
    אני באופן אישי מזדהה מאוד עם התיאוריה של John Rawls בתחום זה. קשה מאוד להיות הוגן עם עצמך עד הסוף בשביל ליישם אותה, אבל אפשר לפחות לנסות לחשוב מפוזיציה של מישהו אחר.

    • האתגר ביישום מדיניות ממשלתית נובע מהדרישה (הדמוקרטית) להחלת שיוויון זכויות, שפירושו בהכרח גם שיוויון חובות, אלא שאנשים נבדלים זה מזה בסדרי גודל ביכולתם לעמוד בחובות הללו ובאחריות הנגזרת מהן. זה אומר כמעט תמיד שאלה שאינם מסוגלים או שאינם רוצים לעמוד בהתחייבויותיהם יתוגמלו על חשבונם של אלה שכן מסוגלים לגלות את האחריות הדרושה.

      אני מכירה בקיומה של הבעיה הזו, אבל לא בטוחה כיצד יש לפתור אותה.

      עניינית, אני בעד רשתות ביטחון. אני בעד הגנה על החלשים ביותר בחברה. אני מתנגדת להחלשה יזומה. אני מתנגדת לתפיסה של הגנה ממשלתית כברירת מחדל. לא הייתי רוצה לחיות בחברה שמתנערת ביודעין מכל שמץ של אחריות אישית.

      • סופר-עצלן

        מסכים עם כל האבחנות, אבל בעיית החוסר מודעות / אדישות / קורבנות של חלקים נרחבים בציבור כלפי הפנסיה שלהם קשה לפתרון. יש כוחות חזקים מאד שמונעים מאנשים לחסוך, ואת ציינת רק אחד מהם – תעמולה קפיטליסטית על ידי התקשורת, פרסומות וכו’. מניע חזק לא פחות הוא לחץ חברתי מהחוג הקרוב ביותר – משפחה וחברים. אפילו בלי שום תקשורת, לא קל להסביר לקרובים אליך את ההתנהגות החריגה שלך (חסכנות, וכו’).
        מניע חזק עוד יותר הוא התמכרות לצרכנות: אנשים מתרגלים לסיפוק שברכישה ובבעלות על מוצרים. זה משהו שמלווה אותנו כבר מגיל קטן מאד, כמו ילדים שרוצים ממתק. הם באמת מאד רוצים… מההתמכרות הזאת קשה להיגמל כמו מכל התמכרות (אוכל, עישון, וכו’), ולפעמים אין ברירה אלא ליצור סד חיצוני בכוח, כמו למשל ניתוח קיצור קיבה לנוטים להשמנה או מכון גמילה למכורים לחומרים מסוימים.
        יש כאן גם טיעון אובייקטיבי: חסכון לעתיד משמעותו מניעה מעצמך בהווה. ההווה מובטח לנו והעתיד ממש לא – יש אנשים רבים שאינם שורדים להגיע לפנסיה בכלל. אז יש כאן איזון עדין: אתה רוצה לחסוך לפנסיה, אבל לא יותר מדי כי אולי בכלל לא תחיה עד אז. אתה לא רוצה להיות נמלה חרוצה שחסכה כל הקיץ ובסוף מתה לפני החורף…:-( אבל אף אחד לא יודע לצפות האם יחיה או ימות ומתי…
        מסכים לגמרי שהרוח הנושבת מהתקשורת צריכה לחזק שליטה עצמית, סוכנות וכו’ במקום קורבנות ותלותיות. אני רק מציין שזה לא היה מספיק בגלל הסיבות הנוספות שמניתי. כלומר גם אם כל התקשורת היתה מקדמת רעיונות ברוח הבלוג הזה, חלקים נרחבים בציבור עדיין היו מכורים לצרכנות בגלל התגמול המיידי שלה, ועדיין היו חסרי בטחון לגבי העתיד, וכו’. לדעתי חשוב להכיר בכך ש:
        א. השפעת התקשורת אמנם שלילית אבל היא רק חלק קטן מהגורמים שבגללם אנשים אינם לוקחים אחריות פיננסית וחוסכים לפנסיה או בכלל.
        ב. לאור זאת, יתכן שאין ברירה אלא להכריח אותם בדרך כזו או אחרת, מכיוון שחינוך לבדו לא יוכל להפוך כל אזרח ממוצע למשקיע פסיבי מיודע ונאור. לדוגמא: הטבות מס כל חסכון לפרישה היו עוד לפני פנסיית החובה, אבל רק הכנסת פנסיית חובה הגדילה משמעותית את החסכון של אנשים לפרישה. הלוואי שיכולנו להרשות לעצמנו כלכלה חופשית לגמרי, אבל נראה שבהבטים מסוימים אין ברירה אלא לכפות, וחבל שזה המצב…

      • עמוס מהמרכז

        צריך להבין שיש אנשים שיכולת ההשתכרות שלהם מאוד נמוכה.
        נמוכה ברמה כזאת שאם יעבדו עד גיל הפנסיה (הקבוע בחוק) לא היו להם כמעט חסכונות כשהם ב”רמת חיים” מינימלית.
        בוא נדבר על הורים שמרוויחים שכר מינימום עם 3 ילדים:
        1 בגן,2 בבי”ס -1500 (מינימום)
        תחבורה- עובדים ליד הדירה השכורה בשכונה שבורה- 300 בחודש לתחב”צ.
        שכירות-2500
        אוכל-2000
        חשבונות חשמל, מים, ארנונה, טלפון, וועד בית, גז – 1000
        בגדים / ריהוט /נעליים ל5 נפשות -100 בחודש ליחיד – 500 למשפחה
        באמת שזאת התכלבות רצינית וזה עדיין בערך 8000 בחודש.
        רבע מהמדינה מרוויחה ככה!!
        אלה לא האנשים שתראי כאן בבלוג, אלה אנשים עם רמת משכל וכישורים נמוכים.. צריך לדאוג גם להם. והיום המדינה זורקת אותם לכלבים.

        • על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו….

          אני כמעט ולא קונה בגדים יש לי מספיק, לילדים אפשר לקבל בגדים משכנים, משפחה וחברים לא צריך לקנות כלום.
          אני גר בשכונה מצויינת ליד צומת עלית, דירה עולה לי 3200ש”ח אז מדוע לגור בדירה בשכונה שבורה עבור 2500ש”ח? אפשר למצוא דירת 3 חדרים (אני ושני האחים שלי, שני הורים, סבתא וכלב גרנו בדירת שיכון בלוד 3.5 חדרים במשך עשור) בצפון הארץ או בדרום בהרבה פחות. חשמל – 250ש”ח בחודש ועוד הגזמתי, מים – 100ש”ח, גז – 50ש”ח, ועד בית – 50ש”ח (וזו גם הגזמה אני משלם 20ש”ח), פלאפון – 60ש”ח לזוג. סה”כ 510ש”ח.

          זוג שמרוויח שכר מינימום יש לו כ 8600ש”ח זה המון כסף, עם קצבת ילדים זה יותר מ 9000ש”ח ועוד דמי הבראה כ 400ש”ח לזוג לחודש ואם גם עושים מילואים 10+ ימים בשנה אז עוד מענק של לפחות 100ש”ח לחודש (אפשר גם להגיע ל 400ש”ח לחודש).

          בפועל זוג שמרוויח מינימום יש לו כ9500ש”ח.

          דירה 2200ש”ח+510ש”ח הוצאות דירה+2000ש”ח אוכל+1500 (נניח) חינוך+500ש”ח ביטוחי בריאות (הגזמה פראית)+שונות 300ש”ח – 7000ש”ח.

          חסרים לנו עוד 2500ש”ח…

          • לדג:
            חסרים כאן פרט: מה גודל הדירה שאתה גר בה? דירה למשפחה (100 מ”ר) בשכונה מצויינת עולה הרבה יותר מ-3200 ש”ח.
            חסרים לך דברים נוספים:
            1. טלפון. אם המשפחה מחזיקה רק 2 פלפונים הילדים לא יכולים להתקשר ואי-אפשר להתקשר אילהם.
            2. אינטרנט.
            3. נסיעות בתחבורה ציבורית.
            4. בגדים. מה זה אפשר לקבל בגדים מחברים? כאשר אתה צריך לקנות בגדים לילדים אתה פונה לחברים ואומר: אין לי כסף תנו לי בבקשה בגדים ישנים?
            5. ארנונה.
            6. רזרבה להוצאות נוספות: נראה לי שזה צריך להגיע ל-15%.

            דבר נוסף: כאשר יש ילדים קטנים צריך לשכור מטפלת או שאחד מבני הזוג לא יעבוד. מטפלת שעובדת 3/4 משרה תעלה לפחות 4000 ש”ח (שכר + הוצאות נלוות). משפחה של 3 ילדים תהיה במצב זה בערך 10 שנים.

          • זוג גרים ב 56מ”ר.
            הסיבה שאני משלם מחיר כזה היא שאני גר במרכז, אם לא היה לי צורך לגור במרכז, ולמשפחה שמרוויחה מינימום אין שום סיבה לגור במרכז, אז לא הייתי משלם שכירות כ”כ גבוהה. בעבר שילמנו 1100ש”ח באיזור נהריה לחדר שינה+סלון-30מ”ר.
            יש המון דירות בחיפה עד 2500ש”ח שניתן לגדל בהן משפחה.

            תוסיף עוד 30ש”ח תוכנית בסיסית*3 לילדים.
            אינטרנט-80ש”ח ל 15מגה באקספון כולל ספק.
            נסיעות-לא החשבתי מכיוון שזה לא חלק משכר המינימום אלא מחושב בנוסף כהחזר נסיעות עד לגובה של כ 26.4ש”ח ליום שזה נראה לי מספיק לאוטובוס.
            בגדים-בדר”כ לאנשים יש חברים באותם הגילאים כמוהם מה שלרוב גורר ילדים בערך באותם הגילאים (שנה-שנתיים-שלוש הבדל). מביאים להם את הבגדים של הילד הגדול שכבר קטנים עליו כדי שיהיה להם לילד הקטן ומקבלים מהם את הבגדים של הילד הגדול שלהם…או שנרשמים למאמאזון ועושים בדיוק את אותו הדבר רק עם אנשים זרים.
            5. 200-250ש”ח לחודש
            6. נראה לך הגיוני לשכור מטפלת ב 4000ש”ח כאשר מרוויחים שכר מינימום? אני לא מכיר אף אחד שיש לו מטפלת ב 4000ש”ח לחודש, אולי אני צריך לעבור לאיזור יוקרתי. כולם מסתדרים איכשהו עם הורים/קרובי משפחה/בייביסיטר לסגירת פינות.

          • אני אלך לקראתך עבור חישוב במרכז: קיצצנו את הנסיעות ועברנו למרכז שם אפשר להתנייד באופניים מרמת החייל אל מרכז המטרופולין (אני עושה את זה בכל יום).
            עדיין מקבלים נסיעות רק שזה נכנס ישר לכיס עוד כ 700ש”ח לזוג בחודש (6.9 ש”ח לכיוון), והוספנו עוד 1000ש”ח עבור דירה במרכז כך שכעת ניתן לשכור ב 4200ש”ח דירה.
            4200+200+80+80+500+2000+1500+500=9060
            המשכורת עלתה ל 10200ש”ח. אנחנו עדיין בעודף…

            נ.ב. במרכז אני לא מכיר מקום שמשלם מינימום. הכי נמוך זה 25ש”ח לשעה גם אם עובדים בעירייה (סייעות, גננות וכו) יש תוספות כתוצאה מהסכמי שכר עם ההסתדרות של עוד כ 3-4ש”ח לשעה לשכר המינימום. כך שבמציאות ניתן להוסיף עוד כ 700ש”ח נטו לזוג עבור המעבר למרכז.

          • לדג:
            אני חשבתי שהוצאותיה המינימליות של משפחה ממוצעת (זוג + 3 ילדים) הן 6000 ש”ח לחודש + שכר דירה (כלומר אם אתה גר בשכר דירה של 2500 ש”ח לחודש, סך כל הוצאותיך במינימום שבמינימום יהיו 8500 ש”ח לחודש). אתה טוען שזה יכול להגיע גם ל-4500 ש”ח לחודש + שכר דירה? לא חשבתי שניתן לקצץ עד כדי כך.
            בכל אופן אתה האדם השני שטוען דבר כזה. היה לי חבר בעל משפחה של 5 נפשות שאמר לי לפני כמה שנים שהוצאותיו (בערכים של היום) הן בערך מה שאתה אומר.

    • איש (3718)

      אחד שיודע,

      ממש לא מסכים איתך לגבי היחס 20% – 80% בין ה”חכם-חסכן” לבין ה”ישראלי הממוצע הבזבזן”.

      לדעתי היחס הוא הפוך, רוב הישראלים שקולים מבחינת הוצאות-הכנסות, מיעוט הוא בזבזן.

      הבעיה היא שהמיעוט הזה מרוכז בתקשורת וסביבה. למה? מהסיבות הבאות:

      1. התקשורת מושכת אליה את בעלי המקצועות ההומניים למיניהם (או חסרי הכשרה מקצועית כלשהי, ע”ע יאיר לפיד) , אלו אנשים חסרי עתיד מקצועי או אלטרנטיבה בכל תחום אחר (חוץ מפוליטיקה ו\או יח”צ) ולכן לרובם אין סכוי למשכורת גבוהה

      2. אין חסמי כניסה אמיתים לתחום התקשורת. כל אחד יכול להיות עיתונאי.

      3. מי שהולך לעבוד בתקשורת, מן הסתם אוהב את התקשורת וצורך תכניה בצורה רבה. רבים מהתכנים הם פרסומות סמויות שמקדמות אורח חיים בזבזני. העיתונאים הם הראשונים שמטמיעים את המסרים הרעים האלו. כומ כן רבים מעיתונאים מתחככים עם עשירי הארץ ורואים את רמת חייהים. זה בצרוף עם המשכורות הנמוכות האופייניות לרובם יוצר מרמור רב.

      כמו שראינו בבחירות, המילייה של התקשורת, מרוכז סביב עצמו ומרכז ת”א ולא באמת מחובר לשטח.

      נכון שישנה בעיה עם בעלי שכר נמוך, נטולי השכלה פיננסית, שמאמינים לצרכניזם שנדחף התקשורת. זהו מיעוט. רוב בעלי השכר הנמוך, נטולי השכלה פיננסית הם חרדים\דתיים והם מנותקים מהתקשורת החילונית. השאר הם מיעוט שבהחלט צריך לטפל בו, בעיקר מבחינה חינוכית. התקשורת בארץ ממש לא חינוכית.

      • אחד שיודע

        היי
        אני לא בטוח שהבנת נכון את כוונתי
        הטענה שלי היא שהסביבה של דורין מורכבת מהפלח היותר חזק באוכלוסיה בכל מיני פרמטרים, ל top 20%. לכן, לבסס הנחות או מדיניות שתחול על כולם על סמך היכרות עם ה 20% האלה בלבד זו טעות.
        ממש לא התכוונתי ש 80% בזבזנים ו 20% חסכנים..

    • אני לא חושב שרוב קוראי כלכליסט פחות משכילים או מוכשרים מדורין והטור הבכייני של העורך נכתב עבורם

    • בולשיט.
      ל”אחד שיודע”

      אני בא מבית מפורק. בגיל 12 נשלחתי כבר לפנימיה ואני הבכור.
      בגיל 18 ללא שום קשר עם המשפחה שלי, עם שירותי רווחה או על דבר כזה אחד חייתי כבר בדירה שכורה שאני מימנתי 100% מהכיס שלי.
      בצבא חייתי עם אותה דירה רק ממשכורת של חייל בודד (רמז:הרבה פחות מחצי משכר המינימום) וכל ההוצאות היו על הכיס שלי.
      ואתה יודע מה יפה?
      לא נכנסתי למינוס.

      הרבה שנים לפני ששכרתי דירה, רק מהחלומות על זה הייתי חושב איך לעשות הכל בשביל שלא יקרה מה שקרה להורים שלי.
      “המצאתי” את ה”חישוב הכלכלי” (בערך כמו תיעוד ההוצאות של הסולידית) בשביל להצליח בחיים.

      הייתי ישן בפנימיה ובהוסטל בחדר עם אנשים שאתה היית עובר לצד השני של המדרכה אם היית רואה אותם, אז אל תדבר איתנו פה על ה”ישראלי הממוצע”.

      ההצלחה של האדם לא נובעת מאיפה שהוא מגיע, אלא מהרצונות שלו, כמה שהוא מאמין בעצמו וכמה שהוא נחוש בלהשיג את זה.

      (היום אני נשוי, אנחנו מגדלים כלבה וחוסכים הרבה מאוד כסף למען העתיד שלנו).

      • אחד שיודע

        אתה רק מחזק את הטענה שלי
        אתה חושב שאתה הכלל או החריג?
        תמיד יהיו מקרים אינדיבידואלים בכל סביבה שיבדלו מהסביבה
        בדקת לראות מה קרה עם יתר החברים שלך מהפנימייה מאז?

        כי אני יכול לספר לך, שגם אני בתור ילד (עולים חדשים) הגעתי לסביבה לא הכי נעימה בוא נגיד ככה. עיר קטנה ומוזנחת מהפריפריה, מהגרועות שבהם. אז היום, בגיל 30+ אני גר בשכונה הכי טובה בצפון תל אביב ועדיין חוסך 75% מהשכר (לא כי אני חסכן, פשוט מרוויח הרבה מאוד). ואיפה אלה שגדלו איתי? עדיין באותו המקום. בדיעבד, אני מבין שההון האנושי שההורים שלי נתנו לי הוא שונה משל הסביבה שלי דאז. זה מה שנתן לי את הסיכוי להצליח. אצלך זאת הייתה מוטיבציה שהגיע ממקום אחר. אצל מישהו שלישי עוד משהו. הכל טוב ויפה, אבל הרוב ישאר הרוב. הם אפילו לא יודעים שמשהו לא בסדר איתם..

    • זה לא עניין של השכלה, כישרון או רמת שכר.
      אצלי בבית גדלתי עם הגישה שחיים עם מה שיש ואין דבר כזה מינוס בבנק. אם זה קורה זה כמו מצב חירום ופשוט עוצרים הוצאות עד להתאזנות.
      פשוט עניין של רצון וקצת אחריות אישית.

      בנוגע לרשתות ביטחון לחלשים וכו, אני גם בעד כל עוד החלש באמת חלש. כשמישהו מספר לי שהוא מסכן או שמישהו אחר מסכן אני תמיד שואל: למה מסכן? הוא נכה? חולה במחלה כרונית קשה? בודד ללא משפחה?
      לא, מרוויח שכר מינימום או שאין כסף לשלוח את הילדים לחוגים או שפוטר ממקום עבודה וזה לא מסכן.

  3. באהבה גדולה

    דורין,
    לעיתים אני חושב שאת נוקטת בקיצוניות כדי לשכנע את עצמך.
    נכון שאדם אחראי לגורלו.
    נכון שמרבית האוכלוסיה יכולה לחסוך יותר אם רק תסגל הרגלים של מינימליזם.
    הרעיונות שלך בבלוג הנהדר הזה נכונים וטובים.
    יחד עם זאת – אכן יש כאן בעיה של יוקר מחיה. של ריכוזיות במשק. של תחבורה ציבורית איומה ונוראה שמקשה מאד על התניידות בלי רכב.
    אלה בעיות אמיתיות שראוי לשאוף לתקנן, גם אם לא נראית באופק הישועה.
    יתכן ואינך חווה זאת על בשרך בשל העובדה שאת ללא ילדים, בשל העובדה שאת לא צריכה להתנייד לעבודה מרוחקת או לקרובי משפחה מרוחקים, ואפילו בשל העובדה ששפר מזלך ונולדת למשפחה הנכונה שנתנה לך את הכלים והאמצעים ללמוד בחו”ל ולהתקדם.

  4. הפנסיה היא מלכתחילה חסכון כפוי על ידי המערכת.
    אפשר היה לקבל הנחה במס להפקדה לקרנות נאמנות עד אחוז מסוים מהמשכורת

  5. תשמעי: אני קורא בשקיקה כל בלוג שלך, בד”כ מספר דקות אחרי שאת מפרסמת אותו. אני מתחבר הרבה יותר לפוסטים האינפורמטיביים הכלכליים מאשר לפוסטים מהסוג הזה. לכן, אני כמעט תמיד לא מגיב לפוסטים מהסוג הזה: מהסוג של איאן ראנד.
    בהשקפתי, אני נוטה לימין הכלכלי, ואני מסוג האנשים החזקים, שרק יהנו יותר ככל שהממשלה תתערב פחות. ולכן, טבעי שאזדהה עם פוסטים מהסוג זה, ולא הבנתי אף פעם למה זה לא קורה. היום הבנתי.
    בקצרה: כשאת עוברת לדבר על האזורים האלו: “המדינה ואני”, את פתאום נהיית אמוציונלית. זה לא קורה לך כשאת מדברת על השקעות. וזה מאד מפריע לי. את פשוט מתעלמת מהמציאות.

    ולגופו של עניין: כל מדינות המערב הן מדינות רווחה. זה אומר שהן גובות כ-40% מהתוצר כמס ואז מחלקות אותו מחדש ל-4 מקומות: ביטחון, חינוך, בריאות ופנסיות. ישראל נהנית מאחוז מס נמוך מהממוצע, אבל כולם מסתובבים סביב אותו מספר 40%. כך כל העולם (המפותח) מתנהג. אז אי אפשר לטעון: “כל אדם אחראי לעצמו. המדינה לא אחראית”. אי אפשר לטעון את זה במודל בו אנו חיים בעולם היום. במדינה האוטופית של איאן ראנד אפשר לטעון את זה, אבל לא היום. המדינה כשותפה נכבדה בניהול התוצר שלנו אחראית ומשפיעה. היא לא היחידה: גם האדם הפרטי משפיע על עצמו, אבל גם המדינה. אפשר לשנות את כל העולם, אבל כרגע זה המצב.
    וכן, המדינה גם משפיעה על יוקר המחיה. איך? בהמון דרכים: למשל, יוקר הנדל”ן נובע ישירות ממחיר הקרקע, אשר נובע מכמה המדינה מרשה לבנות, ומתשתיות (כמו כבישים, מחלפים, תחבורה ציבורית, חוקי חניה וכו’). המדינה למשל יכולה להגיד: “חברים, מעכשיו מותר לבנות פי 2 במדינת תל אביב, ומי שמפריע לו הבניין הגבוה שבונים לידו: כואב לנו מאד, משתתפים בצערך, אבל זה מה שיש.” ותראי איך מחירי הדיור יורדים. המדינה יכולה להחליט להעביר 20 מיליארד מהביטחון לבניית רכבת נורמלית, ופתאום יוקר המחיה יוזל, כי יהיו תשתיות. המסר העיקרי שלי: המדינה היא שחקן ושחקן ראשי. בארץ ובעולם. זה המצב. אם אוהבים ואם לא.

    לסיכום: הביקורת שלי על סוג הפוסטים הזה שלך: אפשר לטעון שבעולם אידיאלי, אין מדינה וכל אדם דואג לעצמו. אבל זה לא המצב היום בעולם. המדינה היא שחקן ראשי. ולכן, גם לה יש אחריות על יוקר המחיה. ואפשר והגיוני לבוא אליה בטענות. לעובדה שמחירי הדיור יקרים כי לא מגדילים את אחוזי הבניה בארץ מסיבות איטרנסנטיות (הבנקים לא רוצים, ובעלי דירות לא רוצים): לא העורך אחראי. מחירי המכוניות בארץ יקרות פי 3 מבארה”ב כי המס גבוה בישראל פי 3. זה לא קשור לעורך דה-מרקר. כך החליטו בישראל [אני לא אומר שזה טוב או רע: יש אנשים שיגידו שאסור בכלל להשתמש במכוניות, כי הן רק מזהמות ותופסות מקום בפקק, אבל את מחיר המכונית קובעת בעיקר המדינה. לא אני. לא את. לא עורך דה-מרקר. זאת פשוט עובדה.]

    • לעומר –
      הבעיה איננה שבאים למדינה בטענות, אלא שבאים אליה בטענות בנושאים הלא נכונים, ודורשים ממנה לבצע צעדי תיקון שלא יועילו כלל, ואף יחריפו את הבעיה!

      יפה אמרת שיוקר המחייה הגבוה במדינת ישראל הוא בראש ובראשונה תולדה של מדיניות ממשלתית. עומס המס הגבוה והרגולציה החונקת אינם מאפשרים תחרות חופשית אמיתית, והדבר מתבטא במחירים מנופחים של המוצרים השונים. אולם במקום לדרוש מן הממשלה להפחית את עומס המס ולקצץ בבירוקרטיה, העיתונות הכלכלית דורשת ממנה לגבות יותר מסים, ולהגביר את הבירוקרטיה! אם תבדוק, תגלה שדרישה זו היא הסיפא של כל מאמר בעיתונות הכלכלית בימינו, המודפסת והמשודרת כאחד.

    • איש (3718)

      עומר,

      כמובן שאתה צודק, אבל צריך לזכור הדברים הבאים:

      1. העיתונאי מכוון חיציו ל”מדינה” (במשתמע לממשלה), הוא לא מכוון חיציו לעשירי תל אביב, העיריות באזור המרכז, הירוקים, וועדות התכנון שמונעים בניה צפופה באזור המרכז, לעיתים בניגוד מוחלט לרצון הממשלה.

      2. הורדת יוקר המחיה (=הורדת מיסים), בצד אחד תחייב השלמת מיסים במקום אחר או הורדת שרותים, גם זה לא מוזכר. על חשבון מי זה יבוא?

      3. הורדת יוקר המחיה (מיסים) ללא הפחתת שרותים אפשרית רק על ידי צמיחה והתייעלות במשק. וזה הדגל של בנימין נתניהו. אבל אותה התקשורת שמדברת על הורדת מיסים ויוקר המחיה לועגת לנתניהו באופן קבוע (שים לב לכותרות חסרות הפרופורציה על פטורי מנכל משרד התקשורת), כך שהם נזהרים להזכיר הנושא, למרות הישגיו הסבירים בתחום (חוץ מעיתונאים ישרים בודדים).

    • עומר, אני חושבת שהניסיון לקרוא את הבלוג הזה במונחים של “הפרד ומשול” מקשה על הפנמת התזה שאני מנסה לקדם.

      הרי זה לא שאני מנהלת כאן בלוג אחד על השקעות, בלוג שני על מינימליזם ופשטות מרצון, בלוג שלישי על אחריות אישית ובלוג רביעי על עצמאות כלכלית.

      כל אלה הם מרכיבים בשלם תאורטי ומעשי אחד.

      על עולם הבעיה אפשר לקרוא תחת כל עץ רענן, בין אם בתקשורת המיינסטרים או בבלוגוספרה הסוציאליסטית (“שיחה מקומית” “העוקץ” “המקום הכי חם בגיהנום”, “המשמר החברתי” ושות’). הדגש באתרים הללו הוא על מסכנותו ואומללותו של הפרט, כשהפתרון הוא כמובן התערבות מרבית של המדינה בחייו.

      “הסולידית” כל כולו מוקדש לעולם הפתרון: אחריות אישית -> התייעלות רדיקאלית -> הקטנת הוצאות -> הגדלת חסכונות -> השקעה פסיבית -> חירות כלכלית.

      אני טוענת שהאדם הסביר יכול לאמץ את הפתרון הזה ובלבד שהוא נחוש מספיק, ממושמע מספיק ונבון מספיק. הפתרון הזה ישים אך ורק ברמת הפרט, מלמטה למעלה. התערבות אגרסיבית של המדינה רק מקשה על יישומו (שכן היא תובעת מיסים גבוהים יותר, חוקים דרקוניים יותר וכן הלאה). זו הסיבה שהכתיבה שלי בנושא נעשית “אמוציונלית”.

      אשר לראנד – אין ראנד הייתה אובייקטיביסטית. אני קרובה יותר בהשקפותי לליברטריאניזם, שראנד די תיעבה.

      • לכל העונים לי, אומר רק זאת: אני לא נכנס לשאלה איך מורידים את יוקר המחיה. אני רק אומר שהמדינה היא שחקן במשוואה, ולא הכל תלוי רק בפרט. דרך אגב, גם הדרישה להוריד מיסים (אני תמיד בעד) היא למעשה אמירה שהמדינה גם אחראית ליוקר המחיה בגלל מיסים. אני דווקא לא רוצה להכנס לדיון של “איך מורידים את יוקר המחיה”, למרות שאני מקווה שברור לכולכם, שזה לא רק מיסים: כולם ראו איך התערבות ממשלתית בשוק הסלולר הוזילו את מחירי הסלולר, וברור שאפשר, אם רוצים, להוריד את מחירי הדירות, גם ללא הורדת מיסים. אבל שוב: אני לא רוצה להכנס לזה. אני רק אומר שזה לא רק ברמת הפרט.
        שני הדברים חשובים: יעילות רדיקאלית, חסכון ברמת הפרט: חשובים מאד, וגם: התנהגות המדינה: גובה המיסים, אופן גביית המיסים, חוקי בניה וכו’. אי אפשר להתייחס רק לגורם אחד מבין השניים. (למי שכתב על כך שזה ועדות תכנון ולא המדינה: זאת רק המדינה. ועדות תכנון זה חלק מהמדינה, ואפשר באמצעות חוק ומערכת אכיפה לשנות הכל).

        וסתם הערה לגבי ליברטריאניזם: הרי זה באמת לא משנה. ההבדלים הם רק על ההצדקה לליברטריאניזם: האם מסיבות של כך האדם בנוי (ראנד) או האם מסיבות מוסריות. כולם בסוף אומרים אותו הדבר: פחות מיסים, פחות (או בכלל לא) התערבות של המדינה.

      • משה משה

        דורין, אני מצטט מדבריך:
        “אני טוענת שהאדם הסביר יכול לאמץ את הפתרון הזה ובלבד שהוא נחוש מספיק, ממושמע מספיק ונבון מספיק.”

        ומה אם הוא לא???!!!
        מה אם כל אותם אחוזי האוכלוסייה שיושבים להם בנחת במרכז עקומת הגאוס, אינם “נחושים מספיק”, “ממושמעים מספיק”, או “נבונים מספיק”? לדעתי זוהי המציאות שבה אנו חיים!

    • עומר, אפילו אם זה נכון אני נוטה להסכים עם דורין. אזרח חכם צריך לפעול בשני מישורים: 1. לנסות להגיע לממשלה שתיטיב עמו ותוריד את יוקר המחיה. 2. לחסוך ולקץ הוצאות ולהגיע לעצמאות כלכלית.

  6. את פשוט אלופה.

  7. גן לשני ילדים (צריך לעבוד) – כ4000 שח לחוש
    ארנונה – 500 שח לחודש
    ועד בית – 200 שח לחוש
    2 רכבים כדי להגיע לעבודה וחזרה (תחבורה ציברית לא רלוונטית לא אבלה 5 שעות ביום באוטובוס) – 3000 שח לחודש
    חשמל אוכל גז מים נניח עוד 2000 שח לחודש
    מפה מתחילים כלומר כל חודש אני מתחיל בהוצאה של 10,000 שח. אני לא חושב שיש פה הרבה משחק.

    הנקודה היחידה השונה היא שזה היה שונה בזמן שאני הייתי ילד, הורה אחד עם משכורת מינימום – אותם הוצאות מים חשמל ארנונה אוכל והסתדרנו.

    מסקנה: ההוצאות היום למשפחה הרבה הרבה יותר גדולות מאשר לפני 30 שנה ולא ניתן לחסוך אלא אם כן אתה מתחיל מהון עצמי גדול או שבן זוג אחד לפחות עובד ומביא משכורת גבוהה וקבועה ואין ילדים או שאין ילדים ואתה רווק אלו הדרכים היחידות היום.

    • סתם מישהו

      יש הרבה משחק בהוצאות שלך.
      למשל – אם אתה צריך 5 שעות באוטובוס בדרך הלוך וחזור לעבודה –
      זה רק אומר שאתה בוחר לגור מאוד רחוק ממקום העבודה שלך.
      אפשר לעבור לגור יותר קרוב ולמכור אוטו אחד.
      לי עד לא מזמן היה אוטו, וגם אני חשבתי ש”אין ברירה”,
      אבל מכרתי אותו, קניתי אופניים, עשיתי חופשי חודשי – ההוצאה החודשית שלי על תחבורה ירדה מ 1500 שקל לחודש, ל 250 שקל לחודש, ואני חש שאיכות חיי רק עלתה.
      לגבי הגנים, קודם כל זו עדיין בחירה שלך לשלם על גנים שעולים 4000 שקל לחודש,
      יש גנים יותר זולים, שאולי אינם לרוחך – אבל זו בחירה שלך לשלם סכום שכזה. יש כאן משחק.
      דבר נוסף, אם ידעת ש”קשה” לגדל כאן ילדים, יכולת לחסוך בצורה מאוד אגרסיבית עוד בהיותך רווק/ללא ילדים,
      מתוך ידיעה שבכמה השנים הראשונות לחייהם תחסוך פחות עקב תשלום גבוה לגנים (כי זה מה שחשוב לך),
      אבל הייתה לך כבר כרית חסכון די גדולה מהתקופה שלפני שתאפשר זאת.

    • זוהי בדיוק הטענה שלי. “יוקר המחיה” משמש בתור תירוץ לאי-לקיחת אחריות. זה מה שמוביל אנשים להרים ידיים ולהסתכל התקציב שלהם כ”קו אדום”, כאילו לא ניתן עוד לקצץ בו. זה נגע שהתקשורת נותנת לו במה ושאני מרגיש חובה מוסרית לבער.

      נכון, המחירים בישראל גבוהים יחסית , אבל הם לא שוללים מבני אדם את האפשרות לבחור על מה וכמה להוציא את הכסף שלהם.

      לדוגמה — הטענה שיוקר המחיה כפה עליך להחזיק 2 כלי רכב – אבסורדית. הטענה שיוקר המחיה כפה עליך לבזבז כמויות מפלצתיות של חשמל, גז ומזון – אבסורדית. הטענה שיוקר המחיה כפה עליך להחזיק בית עם ארנונה של 500 שקל בחודש – אבסורדית.

      אנשים בוחרים לנהל את כלכלת המשפחה שלהם כמו גייזר שמשפריץ עמוד של חוסר יעילות, ממסמרים את סגנון חייהם לעוגנים ולמשקולות שמחייבים אותם להוציא הרבה מעבר להכנסתם, ואחר כך יוצאים בהאשמות ש”לא ניתן לחסוך”.

      אנשים כאלה בוחרים בחולשה, בקורבנות ובתבוסתנות — בוחרים ליפול על צווארה של המדינה במקום לקחת אחריות על הבחירות שלהם. כמשלמת מיסים, אין לי שום עניין לקחת אחריות עליהם ולעשות עבורם את מה שהיו יכולים לעשות עבור עצמם.

    • אליהו, חיפה

      לחלוטין לא הגיוני.
      אם סוכמים את עלויות הגן והרכב – מגיעים למשכורת של 7 אלף ש”ח – נטו.
      אם המשכורת לא מגיעה לכזה ברוטו – עדיף כבר להישאר בבית, לטפל בילדים בעצמך עד גיל 3,
      ולהישאר עם משכורת בודדת.
      אפשר גם לפתוח עסק מהבית, או לנצל את הזמן ללימודים אקדמיים או מקצועיים.

      גם אם שני בני הזוג עובדים, אז ברצינות – אין שום סיבה להחזיק 2 רכבים למשק בית, וגם רכב אחד – זה בעיקר בגלל הנוחות והפינוק (אנחנו דור מפונק).
      אצלנו אשתי עובדת מהבית (פרילנסרית), אני בעיקר באוטובוסים (ושוקל לעבור לאופניים) – והרכב משמש כמעט רק כדי להסיע את הילדים לגן (שזה לחלוטין פינוק – יש גן אחר סמוך הבית).
      אם מיקום העבודה משמעותי כמו 3 אלף שקל בנטו – צריך לקחת את זה בחשבון כשמחפשים עבודה.
      זה בהחלט היה שיקול אצלנו.

      וזה אומר שמתוך הוצאות של 10 אלף בחודש – תוכל לחתוך 7 אלף שקל בקלות,
      וגם להתבסס בחיים לקראת עצמאות (לימודים או עסק).
      ואז אפילו ואתה מרוויח שכר מינימום (שבקרוב יעלה ל5 אלף), אתה מתחיל את החודש עם אלפיים שקל.
      כל זאת – לפני שתכניס לחישוב את המצב הכלכלי שלכם, שהרי עם משכורת כזו התשלומים לגן נחתכים משמעותית.
      כך שהמצב לא השתנה – אלא אתם שונים מהוריכם.
      מאוד שונים.

      • אני חושב שהיום עדיף ששני בני הזוג יעבדו על מקרה שבו רק אחד עובד אפילו אם משכורת אחת הולכת לרכבים ולגנים.
        הסיבה פשוטה: אם אחד משני בני הזוג מפוטר, אפשר לקצץ את הרכבים והגנים ואז מגיעים לאיזון. אם רק בן זוג אחד עובד והוא מפוטר, אין מאיפה לקצץ.

        • אליהו, חיפה

          אם מראש אין רכבים וגנים בתשלום – אין בכלל מה לקצץ.
          הרי אם כל מטרת המשכורת השנייה היא להחזיר את ההוצאות שנדרשות לטובת העבודה הזאת – אז העבודה הזאת היא “פול גז בניוטרל” – עובדים מאוד קשה כדי להישאר תקועים באותו מקום, ובסוף נשארים ממורמרים ועניים.

          זה לא אופנתי לדבר על זה, אבל זו מציאות.
          עדיף להשקיע כדי שהיציאה לעבודה תהיה רווחית מאשר לעבוד “בכל מחיר”.

    • ברור שזה אפשרי:
      גן – אין ילדים (לא רלוונטי)
      תחבורה – גר 5ק”מ מהעבודה ורוכב על אופניים וכך גם הבת זוג
      רכב – אין ולא צריך
      ועד בית – 20 שח
      ארנונה – 175ש”ח
      חשמל – 200ש”ח
      מים – 50ש”ח
      גז – 40ש”ח
      אוכל – 1000-1200ש”ח

      תסתכל שנייה מסביב כשאתה יושב בבית, ככה גדלת עם המשכורת מינימום או שהיה לך הרבה הרבה הרבה פחות דברים ועדיין היית שמח ומאושר? וברור שהיית מאושר, ללא דאגות כלכליות יש אושר ורווחה ונחת.

      • רואה חשבון

        נתונים לא מדויקים בלשון המעטה. ועד בית -אין ב20 שקלים לחודש. צריך מנקה ,חשמל, חומרי ניקוי, תיקונים, טיפול בגג גינון ואולי מעלית. עולה יותר – לפחות 100 לחודש.
        חשמל 200 שקלים זה 400 קילוואט. רק מקרר ,מכונת כביסה מאור, טלביזיה צורכים יותר. סדר גודל של 700-1000 לחודש. מים 50 שקלים לחודש זה לא ריאלי לכל הצרכים מקלחת שרותים כביסה ונקיון וכן גינון (משותף).
        שכחת להוסיף: ביטוח רפואי, טיפול שיניים, ביגוד, תרבות, תחבורה (ציבורית), אינטרנט, סלולאר/בזק, תיקון או רכישת/החלפת מכונות בית(מקרר, מכונת כביסה,תנור,טלביזיה וכו’).

        • נחמד מצידך שאתה אומר לי מה לא הגיוני כשבכל חודש אני מכין מעקב הוצאות ויודע לאן הולך כל שקל (כולל אם הוא הלך לעגבניות שרי או לעגבניות חממה).

          יש לנו שני מקררים גדולים, טלויזיה דלוקה כמה שעות ביום, שני מחשבים ניידים, סדין חימום כל יום ומפזר חום לפחות שעה-שעתיים בלילה, דוד בכל יום – 350ש”ח לחודשיים ובקיץ זה מגיע ל 450ש”ח לחודשיים עבור יולי-אוגוסט בגלל המזגן.
          כל יום חברה שלי עושה אמבטיה, עושים כביסה פעם-פעמיים בשבוע ושוטפים כלים בידיים יוצא לנו מים במקרה הרע 120ש”ח לחודשיים.
          ועד בית אני משלם 20ש”ח, מה לעשות זה המחיר. אולי אני אבקש לשלם 100ש”ח.
          פלאפון – 50ש”ח, ביגוד – אני לא קונה היא קונה פעם בכמה חודשים החוק הוא מכנס לא יותר מ 80ש”ח, חולצה לא יותר מ 50ש”ח ורק פריט אחד בחודש, ביטוח רפואי – 80ש”ח עבורה ו 20ש”ח עבורי, תרבות – יש פופקורן טיים/אינטרנט/מוזיקה, תחבורה – אופניים על הבלאי 50ש”ח בחודש, אינטרנט – 80ש”ח+20ש”ח עבור VPN, טלויזיה – 0ש”ח, תיקונים-אם מתקלקל אני מנסה לתקן ולרוב מצליח אם לא אז קונים חדש אני יכול לסכם במדוייק כמה זה יוצא אבל מדובר בעשרות שקלים בחודש.

        • 1000 ש”ח לחודש חשמל ? אנחנו 4 נפשות בבית והחשמל יוצא סביב ה- 700 ש”ח לחודשיים!

    • שרוניקה

      ל- Tamir Be:
      הפתרון פשוט מאד (ואחד בו אנחנו בחרנו) – להשאר בבית עם הילדים – אין גן לשני ילדים +4000 ש”ח; אין רכב נוסף להגיע לעבודה + 1500 ש”ח. והנה חסכת 5,500 ש”ח שאתה יכול להשקיע בצורה סולידית שתניב הכנסה נחמדה מאד בלונג ראן. נכון, זו עבודה קשה, אבל עם מעט מעוף ויצירתיות אפשר לתת לילדים את כל הדברים הטובים בגן במינימום עלויות (גן עם אמאבא – 350 ש”ח בחודש).

  8. את צודקת ב95% ממה שכתבת אבל יוקר המחיה בישראל באמת גבוה וזה באמת תפקידה של הממשלה להוריד אותו ולו רק בשביל הסיבה שיהיה אפשר לחסוך יותר כל חודש.
    דבר נוסף, את כיום צעירה ובריאה ומתקיימת מפחות מ 4000 ₪ בחודש, יבוא יום שתהי פחות צעירה ופחות בריאה ותצטרכי לקחת תרופות יקרות באופן קבוע ואז תצטרכי יותר כסף למחיה. מה תעשי אז?

    • שי, היא כנראה לא מודאגת מהעתיד , יש לה כל מיני קבצי אקסל שכנראה חוזים בדיוק את כל ההוצאות שלה ב-40 שנה הבאות, כנראה כתוב שם שלא תצטרך תרופות, תמיד תוכל לרכב על אופניים גם בגיל 70, שכר הדירה אף פעם לא יעלה ועוד. יש קובץ אקסל והשוק תמיד עולה אז אין כנראה מה לדאוג……

      • התרופות להן אזדקק ימומנו דרך סל הבריאות הממלכתי, ואם אינן כלולות בסל – דרך ביטוח בריאות פרטי בסיסי המבטיח לי כיסוי של עד 2 מיליון ש”ח בשנה, ועולה לי כיום בערך 30 ש”ח בחודש. בכושרי הנוכחי אני מצפה להיות מסוגלת לרכב על אופניים גם בגיל 80, ואם לא אהיה מסוגלת לעשות זאת אפעל באופן יזום לסיום חיי. תיק ההשקעות שלי נבנה כך שישמור על ערכו בסביבות כלכליות מנוגדות.

        • לומר שבגיל 80 תוכלי לעשות מה שאת עושה בגיל 30 זו יומרה ואף נאיביות מוחלטת. אני לא יודע אם מחר בבוקר תדרוס אותי משאית או לא ואת קובעת שעוד 50 שנה תהיי בכושר של בת 30? נו באמת תהיי רצינית ותתחברי למציאות.

          • אם תדרוס אותך משאית באופן יחסי זה הדבר הכי טוב שאתה יכול לבקש. ע”פ חוק הפלת”ד, ביטוח החובה של כלי רכב הוא בלתי מוגבל. זה אומר שתקבל מחברת הביטוח של נהג המשאית (או שלך אם היית ברכב) כל סכום שתצטרך לטיפול רפואי אי פעם (פלוס תוספת נכות, כאב וסבל, אובדן הכנסות עתידיות ועוד).

      • בדיוק , לגבי –> “ואם לא אהיה מסוגלת לעשות זאת אפעל באופן יזום לסיום חיי.”
        גם עם התכנונים המוקפדים ביותר יש תמיד את האפשרות בחיים ש Shit will hit the fan.
        הסיכוי שתוכנית החיים לא תעבוד בדיוק זה גם מה שעושה את החיים מעניינים אחרת לא היה טעם לשחק במשחק החיים והיה לגמרי משעמם אם היינו יודעים בדיוק מה יקרה.

        על זהירות יתר ביתר אמר המשורר ויליאם בלייק
        Prudence is a rich, ugly, old maid courted by incapacity.

        כלומר גם אם התכנונים המוקפדים יכשלו(כמובן שיש לדאוג שהסבירות לכך תהיה נמוכה ככל האפשר) בסופו של דבר אז עדיין הרווחנו 30-40 שנה(לטעמי גם 20 שנה שווה!) בהם שיחקנו במשחק שרצינו.
        אם יש לנו ילדים והם יראו אותנו עושים כל הזמן דברים שאנו לא אוהבים בשביל להמשיך לעשות דברים שאנו לא אוהבים אז גם הם ילמדו לעשות דברים שהם לא אוהבים בשביל להמשיך לעשות דברים שהם לא אוהבים.

        רק דעתי , לא יועץ ולא ממליץ.

    • סבא שלי רכב על אופניים עד שנה לפני מותו בגיל 90 כולל מרחקים של עשרות קילומטרים. מעולם לא היה לו רישיון נהיגה.

      בקשר לתרופות, יום אחד החוק ישתנה ותוכל לגדל את התרופה האולטימטיבית בעציץ בבית.

      • מחזיראור

        קנאביס הוא לא תרופה.

        • דבר ראיתי אחרי שתנסה את זה עבור מחלות קשות שלרפואה אין שום תרופה יעילה עבורם.
          דנה בר און:
          ” בשנת 2007 החמירה מחלת ניוון השרירים (C.M.T) שבה אני לוקה מלידה. הפסקתי לעבוד, והתקשיתי בפעילות מוטורית, והעתיד שהיה צפוי לי היה סיעודי. בינואר 2008 התחלתי ליטול קנאביס רפואי, ומיד הצפי הזה השתנה. בזכות הקנאביס, שאותו אני נוטלת מאז כתרופה יחידה, רופאים כבר לא לחצו עליי ללבוש מכשירים לשם תנועה, ובניגוד לכל התחזיות גם היום עדיין אני הולכת על שתי רגליי. לבדי. בלא כל תמיכה.”
          https://www.facebook.com/dana.baron.758?fref=ts

    • לגבי,
      המדד שלילי כבר שנה אבל השכר הממוצע ממשיך לעלות, מה שאומר שיוקר המחיה יורד. תסתכל טוב בחשבונות שאתה מקבל למשל, המחירים יורדים. למעשה, אם ירדו עוד, המשק עלול לגלוש למיתון.

      ובנוגע לתרופות היקרות, בניגוד למקובל לחשוב, סל הבריאות הממלכתי הוא גדול ומקיץ ותקבל כמעט כל טיפול ותרופה שתצטרך בעלויות נמוכות מאוד. לא סתם תוחלת החיים בישראל הן בין הגבוהות בעולם.

      והיה ודורין באמת תאלץ לשלם עלויות לא מבוטלות על טיפולים רפואיים, משום מה יש לי הרגשה שעם המיליונים (או המאות אלפים בערוב ימיה) יש לה סיכוי יותר גדול שתוכל לעמוד בזה.

      • Life is what happens to you when you’re busy making other plans

        • ראשית תודה לשימי ,
          שנית , בקשר לג’ן לנון –>

          Dad-was-a-hypocrite

          בכל מקרה ויליאם בלייק גם אמר :
          I must create a system or be enslaved by another mans;

          כרגיל ,רק דעתי , לא יועץ ולא ממליץ.

  9. דה-בליפינג-מארקר… משעשע.
    מסכים כרגיל עם הכול. כשאני מנסה לפעמים להטיח את האמת בקרובי משפחה חסרי אחריות כלכלית, רואים מיד את שכבות האינדוקטרינציה של המסכנות (בשורוק) שהם ספגו בעיקר מהתקשורת. אותו רעש רקע פסיבי שמחלחל מהטלוויזיה שסתם דלוקה כל היום בסלון.
    למגיב שמעליי – רכבים צריכים להיות כלולים בשיקול של מקום המגורים, זה הכול. ויש לי קולגות שמבלים 4 שעות ביום בתחבורה ציבורית למרות שהם מזמן יכלו להרשות לעצמם רכב חדש מהניילונים במזומן. הם פשוט הגיעו למסקנה השכלתנית הפשוטה שזה זול יותר בסדר גודל, ועל הדרך פטרו את עצמם מנכס שמגיר כסף גם אם אתה לא משתמש בו.
    הכול מתכנס לאחריות אישית. זה מתחיל מבראשית, האישה שאתה (אצבע מאשימה לאלוהים) בראת נתנה לי לאכול מפרי עץ הדעת. ומה עם האחריות האישית שלך, אדם?

  10. העיתונות הכלכלית של ימינו (כמו כל יתר העיתונות) הפכה לביטאון המפלגה הקומוניסטית.
    בין אם הכתבים מודעים לכך ובין אם לאו, הם פשוט פולטים החוצה את התיזה המרקסיסטית שטחנו באוזניהם במשך כל תקופת לימודיהם האקדמאיים, לפיה התאגידים הגדולים הם נציגי השטן עלי אדמות, האזרחים הם יצורים חלשים וחסרי אונים (במיוחד אם הם שייכים לאיזו קבוצת מיעוט, או אז הם משודרגים למעלת קדושים מעונים), וממשלה חזקה וסמכותנית היא הפתרון לכל הבעיות.
    זוהי בדיוק אותה האידיאולוגיה שהובילה להקמתה של בריה”מ, סין העממית, קובה של פידל קסטרו וכל יתר הכשלונות הסוציאליסטיים, אבל הם לא מסוגלים להבין את זה, משום שהם פשוט שטופי מוחין.

    אגב, זאת לא תופעה מקומית אלא כלל עולמית.
    העיתונאים הישראלים בסה”כ מחקים את עמיתיהם מארה”ב ומאירופה.

  11. רוני שטרן

    רוב הישראלים מוציאים יותר מהכנסתם (הלוואות,כרטיסי אשראי ומינוס בבנק). המעניין שככל שהכנסתם גבוה יותר כך גם גדל המינוס בבנק (כי הבנק מאפשר להם).
    נכון גם שהאשמה ביוקר המחיה השערוריתי היא ממשלתנו, ששוב נבחרה ברוב, (אז שוב האשמה היא שלנו).
    לחלק את קרקעות המדינה בזול זה גזל. (הקרקעות הן של כולנו ולתת אותם למיעוט?).
    ברור שהממשלה יכולה לבטל את המע”מ על מוצרי מזון בסיסיים ואת הבלו על בנזין וסולר (דבר שמיד יוריד את מחירי החשמל וההובלה, וישפיע מידית על כל המוצרים). אבל אז צריך להעלות את מס ההכנסה למאיון העליון ושם נמצאים התורמים הגדולים לפריימריס ולמפלגות.
    תחבורה ציבורית שאינה פועלת בשבתות וחגים לא יעילה ולכן יקרה. בנוסף רוב הציבור נאלץ להחזיק רכב פרטי. (למשל כדי להגיע להורים לארוחת ערב שבת).
    דרך אגב הלמ”ס פירסם שישנה קבוצה של ישראלים שלמרות שההכנסותהם נמוכות ב30% מהממוצע הם מוציאים רק 70% מהכנסותהם וחוסכים 30%. (כלומר מוציאים רק מחצית מההכנסה הממוצעת בישראל)
    אם כולנו היינו נוהגים כמו אחיותנו ואחיינו מהעדה האתיופית, לא היתה בעית יוקר מחיה או חסכונות ביום הפרישה.

  12. תמיר, אני חושב שעל ההוצאות שפירטת (ולדעתי אפילו המעטת בעלות הממוצעת של חלק מהן) יש להוסיף הוצאות דיור קבועות (החזר משכנתא חודשי או עלות חודשית של דמי שכירות). ייתכן שאתה מתגורר בדירת ירושה או שסיימת לשלם את המשכנתא מוקדם (2 ילדים קטנים אז אני מנחש שמוקדם) או שהצלחת איכשהו לרכוש דירה ללא משכנתא, אבל זה וודאי שלא משקף את המצב הממוצע.

  13. שלום לכולם
    ארשה לעצמי להגיב , אני הישראלי הממוצא , 12 שנות לימוד , מטפלת בתינוקות, ללא פנסיה, חסכנית בצעדי, כשילדי היו קטנים לא היו מלובשים במותגים, גם כיום מותגים לא מענינים אותם- קונים בגדים במשביר. במבצעים…גרה במרכז.
    אני נתקלתי במקרה בפוסטים שלך , נהנית לקרא , לא תמיד מבינה איך אפשר לחסוך בקרנות מחקות מדד , האם כל חודש לשים בקרנות אלו? , כלומר כל חודש לקנות קרנות מחקות?
    אני מקווה שתולי לענות לי, הנה אפשרות לישראלי ממוצא. כמוני, לנסות לחסוך.
    בכסף שישב בעובר ושב כי הריבית. 0, נגשתי לבנק וקניתי קרנות מחקות כמו שהמלצת.

    תודה מראש

    • אביבה זה הרבה יותר פשוט ממה שאת חושבת. את פשוט צריכה קצת לחרוש את האתר הזה. בגדול: רבע מהכסף בקרנות מחקות מדד ת”א 100, רבע בקרנות מחקות מדד תלבונד (אגח ממשלתי), רבע בקרן שמשקיע בזהב כגון GLD ורבע נשאר במזומן (או מק”מ או קרן אגחית לטווח קצר).
      כול דיבידנד או מזומן שאת רוצה להכניס לתיק הולך לרבע של המזומנים. פעם ברבעון את שוב מאזנת. כ”כ אם חלק אחד עלה מרבע (25%) ל- 35% מוכרים וקונים את שאר החלקים כך שחוזרים לארבע חלקים שווים. אם חלק אחד ירד ל15% מוכרים מהאחרים וקונים ממנו, כך ששוב חוזרים לארבע חלקים שווים. בעקרון צריך לגעת בתיק כמה שפחות.
      ממה שהבנתי, זה בגדול כול הסיפור.

      • דרור, זה הרגע עברת על החוק (או כמעט) – ברכותי, אסור לך לתת המלצות כאלה.
        אביבה – תמשיכי לקרוא בבלוג, תכנסי לפורום ותשאלי שאלות. את בכיוון טוב כי התחלת לחשוב על חסכון והשקעה.
        לשאלתך איך כמה ואיפה – רק את תוכלי להחליט את זה כאשר תרכשי את הידע (זה עוד שלב בעצמאות אישית, את לא אמורה להסתמך על אף אחד). מה שאני יכול להגיד זה שאם תמשיכי לקרוא ותגיעי ליועץ השקעות בבנק אז ההסברים לו לא ישמעו לך סינית ותוכלי לבצע דברים לבד ולא להסתכל עליו בעיני עגל. שיהיה לך בהצלחה!

        • סתם שאלה: מדוע אסור לו לייעץ?
          ואם הוא יכתוב שהוא לא יועץ מוסמך ואין לו הכשרה והוא לא מבטיח כלום ועוד כל מיני משפטי כיסוי, זה עדיין לא חוקי?

        • תודה על תגובתכם, בכל זאת אקרא שוב ושוב כדי להבין את נושא החלוקה, ובהחלט אפעל רק לאחר שהבנתי את ההתנהלות, לומדת מכם…מה אפשרי..
          תודה

      • יש לי בעיה עם תיק כזה במצב כיום (יתכן שבעבר לא היתה בעיה ויתכן שבעתיד היא לא תהיה אבל כיום היא ישנה):
        האג”ח הממשלתי לטווח קצר הוא בעל תשואה שלילית ולטווח ארוך הוא בעל תשואה נמוכה. לכן לדעתי אין מה לצפות לרווח ממנו. לכל היותר הוא ישמור על ערכו.
        מק”ם – כנ”ל.
        הזהב עשה 3%-4% מעל למדד בממוצע לשנה. עשיתי חישוב משנת 1966: מחיר הזהב היה 36 דולר לאונקיה, הלירה הדולר היה שווה 3 לירות והמדד הכפיל את עצמו פי 80000 (לירה אחת אז שווה 8 ש”ח היום).
        כדי להגיע לרווח ראלי של 4% על כל ההשקעה המניות צריכות לתת רווח של 12% ראלי. זה נשמע המון. וכל זה מחושב בהנחה שאין מיסים הכנסה. אם נביא בחשבון מיסים זה יהיה יותר.

        שאלה: האם הקרן שאתה משקיע שומרת אצלה (או אצל מי שהיא קונה ממנו את הזהב) את הזהב הפיזי? כלומר אם סך כל האנשים שהשקיעו בקרן קנו 500 טון זהב אז הקרן הזו או מי שהיא קנתה ממנו את הזהב שומר אצלו ממש 500 טון זהב פיזי? אם כן האם הקרן (או אתה) צריכים לשלם דמי שמירה?

  14. עד מתי תתמקד המדיה בטפל…מתי תתחילו להתמקד בעיקר…מתי כבר תצעקו ברוב חוצות שיש לזרוק את ביביוב לכלא בעוון הונאת רפי השכל של עם ישראל.
    מתי תודו שיש לשדרג את הדמוקרטיה ולקחת מהעם את זכות הבחירה. זכות הבחירה תצומצם למאה נבחרי ציבור יכמים ומשכילים מכל עיר. עד מתי נתיר לאספסוף המפוחד להחליט מי ישלוט במדינת ישראל.

    • איזה יופי תיארת דיקטטורה נפלאה.
      מציאה לך לקרוא את חוות החיות גם הם חשבו שהם יותר חכמים מכולם עד שקבוצת אינטרסים השתלטה להם על החווה והם חזרו לאותו מצב רק יותר גרוע.
      האספסוף המפוחד לא שולט בי, אני שולטת בי. ואם אני מחליטה לקנות אוטו שאין לי כסף לגור בתל אביב בדירה ממנופת ובגדול לחיות מהמינוס זו לא בעיה של ביבי אלא שלי כי אני לא חכמה במיוחד.
      הבעיה הזו תיפטר לא כאשר השילטון יתחלף (כי אז כל כתבי הארץ יהיו מובטלים בלי מאמרי מערכת נוקבים על כמה השילטון גרוע) אלא כאשר אני אפנים את המצב אעשה חישוב מסלול מחדש ואתנהל בצורה שתואמת את ההכנסות שלי.
      וזה ידידי חופש אמיתי.

  15. כל מילה בסלע,אחד הפוסטים הטובים שלך.
    ובהחלט הקיטור יצא במלוא עוצמתו .
    ובאותה המידה לא הפסקתי לצחוק במהלך קריאת הפוסט,כמה מהפנינים:
    “מדינת הבייביסטר”
    “הדה-פאקינג-מארקר”
    “מהעריסה ועד לקבר”

  16. חלק גדול מהתגובות של אנשים פה פשוט מעציב…ואז אני נזכר במה שאמר פעם חכם סיני – אי אפשר לגרום למי שעוד לא מוכן לזה לראות את האור, מבחינה זו המאמץ מיותר…אבל, חשוב לנסות כדי שהאור יהיה מוכן להתגלות בפניהם…

  17. מדויק ומנוסח בבהירות. איני מזלזל ולא אפסיק לפעול ולצפות שנבחרי הציבור שלי, המקומיים והארציים יפעלו לשיפור / שקיפות תיקון עוולות קיימות…אבל!!! לא כתחליף ולא כתירוץ לא לפעול תמיד באחריות אישית ומתוך חוללות עצמית בכל מצב נתון.
    מדהים כמה תחושת הקורבן מכרסמת כיום באנשים מסביבי שעושים, יוזמים, עובדים וחיים טוב + +
    כאילו אנו בתוף טרגדיה יוונית עם סוף ידוע מראש…

    הקול שאת משמיעה פה חשוב ומשמעותי. תודה!

  18. בתור “איש תקשורת” בעל נסיון מסוים, בעיקר במדיה הויזואלית, אני רוצה להוסיף את עמדתי.

    ראשית אני שותף לביקורת של הסולידית, אין ספק שבאופן כללי התקשורת לא מספקת מספיק אינפורמציה ובטח ובטח שלא ידע פרקטי, של תכל’ס “איך לחיות” שנועד להעצים את הקורא. האתר הזה הוא אחד מהבודדים שעושים זאת ועל כך אני מברך. חוקר המדיה והשפה נועם חומסקי טוען כי העבודה העיקרית שלנו בתור “צרכני תקשורת” בעידן הטכנולוגי הוא לברור ולמצוא תוכן אמיתי ואיכותי. אך גם אם ברמה האישית קוראי הבלוג הזה יכולים לעשות זאת, וכאן כתב נכון “אחד שיודע” (המקורי 🙂 ), רוב האנשים לא מסוגלים מכל מיני סיבות.

    שנית, כמה דברים לגבי האידאולוגיות הנפוצות בתקשורת.
    מהיכרות אישית שלי, אני מבדיל, בחלוקה גסה, בין אנשי התקשורת, בכל העולם, בכל התקופות, בין אנשים שבאים לעשות כסף, אנשים שבאים להעביר מסר והנדירים שמצליחים לעשות את שניהם.
    כיום, אין זה מקרה שרוב האנשים שרוצים להעביר מסר הם “שמאלנים”, וזה לא בהכרח בשל דיעה מגובשת ומלומדת – אלא בעיקר מתוך אינטואיציה טבעית שאומרת “אם רוב התקשורת היא כלי בידור המשרת אינטרסים מסחריים – אז אני אעמוד מנגד ואשדר מסר הפוך”.
    טבעי הוא שרוב המסרים שהתקשורת האידאולוגית תנסה להעביר יהיו הפוכים מהכיוון הכללי של השלטון או של התקשורת הבידורית. תקשורת בריאה במדינה קפיטסליטית תעביר גם מסרים קומוניסטים/סוציאליסטים – במדינה קומוניסטית היא תעביר גם מסרים קפיטליסטים/ליברלים (אם לא יסתמו לה את הפה). אנשי התקשורת באופן טבעי ינועו לקצה השני של הסקלה וזה בריא ונכון. לכן אם רוב התקשורת האידאולוגית כיום היא באופן מובהק יותר שמאל-פוליטי, סוציאליסטית או ירוקה – זוהי תגובת נגד למגמה יותר חזקה בקצה השני של הסקלה. צר לי ש”איש” כתב כמו רבים לפניו שאנשי התקשורת “מנותקים” כי הם חיים רק בת”א. כל מי שחי תקופה בת”א יודע שהיא כור היתוך של “מהגרים” מכל רחבי הארץ וכל שכבות האוכלוסיה – ודווקא שם, אם אתה פתוח וסקרן, אתה יכול לחוש את הדופק יותר טוב מאשר באיזה עיר פרברים מנומנמת או עיירה שכוחת אל או בעיר בה הפערים יותר מובהקים וברורים כמו ירושלים.

    לסיכום אני מבין את התרעומת של הכותבת, אבל אני חושב שהיא בסה”כ משתייכת לאותה קבוצת אנשים שאכפת להם ורוצים להעביר מסר, ולכן טוב תעשה (לכל עם ישראל) אם במקום להתרעם על “דה פאקינג מרקר” בפורום המצומצם הזה- תציע להם את עצמה בתור מעין טור אורח (כמו הבלוגים האורחים האחרים בעיתון הארץ).

    • ראשית, אני חושבת שאפשר להתווכח על השאלה אם ישראל מדינה קפיטליסטית, ולנוכח הרכבה הנוכחי של ממשלתנו הטריה (רגב-דנון-ח.כץ-דרעי-ליצמן-אזולאי + יחימוביץ’ כתומכת נלהבת מבחוץ במהלכים “חברתיים”) אפשר אף לומר שיש בה יסוד אנטי-קפיטליסטי מובהק. במובן זה, קשה לטעון שהתקשורת מספקת “קונטרה” אידיאולוגית (בציר הכלכלי-חברתי, לפחות).

      מה שכן אפשר לומר בבירור זה שהקול האנטי-קפיטליסטי רק הולך ומתעצם. “קפיטליזם”, ו”שוק חופשי” הפכו בעשרים השנים האחרונות למילתו גנאי, בין היתר כי איש לא מעז להיות לא “חברתי”.

    • איש(3718)

      אושרי,

      אתה מפריד בין התקשורת הבידורית לתקשורת בעלת ה”מסר”.

      מאחר והתקשורת הבידורית \ מסחרית לא מעבירה שום מסר, אז נשארנו עם הצד של ה”מסר”, שגם לדעתך צבוע בגוון מסויים. כך בעצם אין ראייה אובייקטיבית ומאוזנת בתקשורת (כי אין מסר בצד המסחרי\בידורי), אלא ראייה שמאלית קומוניסטית. זה גורם לכך שאנשים רואים בעיתונאים או ליצנים או קומוניסטים מוטים (שעוד לא הגיעו להתפכחות של גיל 18)

      ולגבי הטענה שתל אביב היא מיקרו-קוסמוס של החברה הישראלית, בבחירות האחרונות המחנה הציוני והשמאל זכה בתל אביב לרוב גדול, עם זאת המחנה הציוני והשמאל הפסיד ברמה הארצית, האם זה אומר שתל אביב אכן מהווה מיקרו-קוסמוס מייצג? התשובה לדעתי היא לא, תל אביב היא בועה מנותקת. הבחירות הראו זאת בצורה מובהקת.

      ולגבי נועם חומסקי, אני מאחל שיקרה לו מה שהוא מאחל לי.

  19. הבעיה היא שגם התקשורת וגם הליברטנים ניזונים מאותן דוגמות כלכליות, שלאט לאט נסדקות.
    מסכים עם הסולידית כי אכן אדם חייב לקחת אחריות על עצמו. רק שבמצב הכלכלי הנוכחי מכלול האזרחים נתונים במלכוד 22. מיכוון שאנו חיים בכלכלה מבוססת אשראי (דהיינו חוב), 97% מכלל הכסף במשק מקורו למעשה בהלוואות שיש להחזיר לבנק. אם מספר רב של אזרחים יתחילו לחסוך לפתע, כמות הכסף המחליפה ידיים תקטן משמעותית ולכן לא תגיע לכל אותם הזקוקים לכסף על מנת להחזיר את ההלוואה (זכרו כי 97% מהכסף הוא הלוואה שיש להחזיר לבנק! ז”א כמעט כל שקל שאתה מחזיק מישהו אחר חייב אותו לבנק), בנוסף אם אנשים יפסיקו לקחת הלוואת (בוודאי שמי שחוסך לא יקח סתם הלוואה לצריכה, לדירה וכו) זה יגרום גם כן לירידה דראסטית בכמות הכסף המסתובב! כי כאשר מחזירים הלוואה לבנק הכסף של ההלואה “נמחק” ורק הלוואות חדשות מוסיפות כסף חדש לסירקולציה. מה שיקרה במצב זה הוא קריסה כלכלית (לכן בארה”ב כאשר יש משבר קוראים לאזרחים לצאת ולעשות שופינג על מנת להמריץ את הכלכלה). יתכן אז שעבור בודדים חסכנות היא אכן אפשרות אך במבט כולל בחוקי הכלכלה הנוכחיים עם חסכן=קריסה כלכלית. הליברטנים חושבים שאדם הוא אי בודד והכל תלוי בו, אך המציאות מורכבת בהרבה. והאמירה של הכלכלנים והליברטנים כי האזרחים הם בזבזנים ולא אחראים ואם רק נחסוך יותר יהיה טוב היא פשוט דמגוגיה שיקרית או חוסר הבנה של כלכלה מבוססת חוב.

  20. התשובה לעוויתות שתקפו את הסולידית היקרה שלנו היא…..
    הסולדית לא לוקחת בחשבון שמדובר באג’נדה פוליטית מתוזמנת ממומנת ומתוזמרת להפלת נתניהו.

    ראינו את זה כל ה 40 שנה האחרונות, בוודאי מול נתניהו ב 20 שנים האחרונות, והשיא היה בבחירות האחרונות.

    העם נתן את התשובה.

    ולמה זה קשור לבלוג כלכלי כמו הסולידית?

    כי כאן בישראל התעלמות מאג’נדה פוליטית של כתבי (גם) כלכלה, היא בלתי אפשרית.

    המדובר בפמפלט פוליטי. לא כלכלי. כשמבינים את זה, הכל מקבל את הפרופורציה הראוייה לו.

    את העם לא ניתן לשקר. וכולם יודעים מהי רמת החיים בישראל. גבוהה מאוד למי שעדיין מושפע מהתעמולה.

  21. עקרונית אני מסכים אתך ואפילו הייתי שמח לשמוע את התגובה של הכתב (איתן אבריאל) אבל כפתרון מערכתי לאומי זו בעיה. יש הרבה אנשים, חכמים, מובילים, אחראים שמשתינים במכנסיים למראה הדוח השנתי. לעניות דעתי אין פה קושי אמיתי להבין בזה, זה לא מדע טילים מורכב, הקושי הוא רגשי, לאנשים אין כח להתעסק עם זה ואת זה קשה מאוד לשנות ברמה הלאומית.

  22. את מלינה על מאמר בדה מרקר אך משווקת אשליה של “פרישה מוקדמת” כאשר בסך הכל הפכת משכירה לעצמאית.
    אף אחד בפורום לא באמת פרש, כולם נמצאים באיזו אשליה או חלום שלא יתגשם.

    • ההתאגדות שלי כעצמאית היא פועל יוצא של העובדה שאני צריכה לשלם מיסים על תחביבים אגביים שמייצרים לי הכנסה. אתה מוכרח להפסיק לחשוב על “פרישה” במונחים של ישיבה על כסא נדנדה והמתנה בקופת חולים תוך התנזרות מוחלטת מכל מאמץ פרודוקטיבי. עובדתית, אני לא תלויה בתלוש משכורת *או* בהכנסה שלי כעצמאית. זה תיאור מצב, לא חיזיון תעתועים.

  23. בעיני שניכם טועים, והאמת היא איפשהו באמצע.
    מסכימה איתך שהגישה התקשורתית מלבה את ההתקרבנות הציבורית
    מסכימה איתך של”ציבור”, או למעשה לאנשים שמרכיבים אותו, יש הרבה יותר חופש פעולה ממה שנדמה לו. ולמעלה מכך – אם הציבור היה משתמש בחופש הפעולה שלו (למשל מפחית צריכה) הוא היה הרבה ויתר משפיע על אותו יוקר מחיה מאשר באמצעות היללות.
    יחד עם זאת, האמירה שאורח חיים כמו שלך הוא אפשרי עבור כל אחד היא קצת חד מימדית בעיני, מפני שהיא מניחה שכולם בוחרים כמוך.
    ראשית, אני חושבת שאם את חיה מכ- 4,000 ש”ח לחודש, והיית חסכנית אגרסיבית לפני שפרשת, זה אומר שהרווחת שכר גבוה קודם לכן. תארי לעצמך עולם שבו כ-ו-ל-ם מרוויחים את מה שהרווחת אז. איך היו נראים המחירים של המעט שאת כן צורכת? אם כל קופאית בסופר / מכולת שאת הולכת אליו היתה מרוויחה 20-30K לחודש? כל פועל שבנה את הכביש או המדרכה שעליהם את רוכבת באופנייך? והמדריך שלך בחוג שאת הולכת אליו? כמה היה עולה החוג אם זה מה שהוא היה מרוויח?
    שנית, חיים עם ילדים הם שונים לגמרי. ואני כמובן לא שופטת את הבחירה שלך, אלא שיש לא מעט שבוחרים אחרת ממך בנושא זה. ואגב, קראתי בזמנו את הפוסט האורח של האמא שחיה חיים סולידיים, ואני יכולה להבטיח לך לפחות משהו אחד – היא עובדת הרבה הרבה יותר קשה ממך, ואין לה את אותו פנאי שיש לך, שהוא בין המטרות החשובות לך בקיום אורך חייך.

    אני כרגיל נהנית לקרוא אותך, כי הדברים שאת מעלה פותחים לי כיווני מחשבה.
    הייתי שמחה לקרוא אותך מהררת ביישומי ביניים של הדרך הזו עבור אנשים בעלי בחירות אחרות משלך.

  24. דורין: כל הכבוד! אכן פסוט חשוב מאוד

  25. להבנתי את טוענת שהכותב משווק לציבור את מנטליות הקורבן ומשכנע את הקורא בכך שהוא חסר שליטה לחלוטין, אינו מסוגל לקחת אחריות גם אם ירצה, ולכן המדינה. לדעתי את טועה, והכותב לא משכנע את הציבור בזה, אלא הציבור כבר משוכנע בזה והכותב רק מספק לציבור את התוכן שהוא מעוניין לצרוך. אנשים באופן כללי נוטים להעדיף לא לקחת אחריות על מעשיהם ועל גורלם, הם לא אוהבים לשאת בתוצאות של דברים דביליים שהם עושים (גם כשהם עושים משהו דבילי בידיעה מוחלטת שזה דבילי ושהתוצאה של זה תהיה שלילית) ונוטים להמציא לעצמם תירוצים למה הם לא אשמים אף פעם בכלום ותמיד מחפשים (ומוצאים) אשמים אחרים. הכותב בסך הכל פונה אל הרגש הזה ואם הכותב היה מדבר על אחריות אישית, אנשים פשוט לא היו קוראים אותו ולא מתעניינים בכלל בדברים שיש לו לומר, גם כשהם נכונים והגיוניים.

  26. מומחה לקנוניות

    אולי תעשי +/- לכל תגובה זה מגניב לאללה.

    הבעיה שאנשים מוותרים על חופש תמורת ביטחון.

    לפני 15 שנה היה דגל לבן בים לפעמים היום אין רק דגל אדום – מנסים להפחיד אות האנשים שהכל מסוכן.
    לפני זמן לא רב מידי לא היה צריך לשים חגורת בטיחות אח”כ רק בכבישים מהירים ועכשיו רק מי שנוסע
    באוטובוס פטור.

    כל הזמן מפחידים את האנשים בכל התחומים ולכן הם בוחרים בפיתרון ה”בטוח” ומאבדים חופש בתמורה.

  27. לפי אותו דה קקר כ 75% מהאנשים מחליפים טלפון תוך פחות משנתיים. לכן לחסוך קשה ולבכות קל ובחינם. לקחת אחריות איננה תכונה טבעית של אנשים. אנשים מעדיפים להאשים אחרים בטעויות שהם עושים.
    אנשים חיים מתוך המשוואה שאם לא הצלחתו לעשות משהו ויש להם תרוץ טוב למה לא הצליחו אז הכל בסדר.

  28. דורין וכל קוראי הבלוג היקרים, אני מציע לכולם תרגיל קטן: בכל מקום שדורין או מי מהמגיבים כתבו “המדינה”, תקראו “כספי המיסים שלי”. במקומות שזה לא מסתדר בקונטקסט אפשר גם לקרוא “מי שמנהל את כספי המיסים שלי”.
    למשל: “כספי המיסים שלי מוכרחים לפצות את האזרחים על ידי כך שיתערבו באגרסיביות בשוק הפנסיה”
    או באופציה השניה: “מי שמנהל את כספי המסים שלי מוכרח לפצות את האזרחים על ידי כך שיתערב באגרסיביות בשוק הפנסיה”
    פתאום האבסורד צועק בעיניים, מה?

  29. כמו תמיד האמת היא איפשהו באמצע.
    בשורה התחתונה את צודקת שאנשים צריכים לקחת יותר אחרית על עצמם. אין דבר כזה לא מצליח לחסוך.
    אבל המציאות גם מראה שכרשר ההשתכרות אינו עומד בפרופורציה להוצאות הקבועות של משק בית ממוצע, לא אמרתי בזבזן, ממוצע. אז כולם כולם בזבזנים? כולם חייבים להיות בדיוק כמוך?

    בהתאם לדברייך, אני יכול לומר גם ההיפך. את כל כך משתדלת לקחת אחריות אישית על עצמך (בניגוד לאותם “בזבזנים”) שאת מסירה אחריות כלל מהחברה (מדינה) שאת חיה בה. התפיסה שלך רק מעודדת את המדינה להתעלל יותר ויותר באזרחים של, הרי לשיטתך, הם אלו שצריכים לבדוק תמיד איפה הם טועים.

    השטח האפור זה קיים גם במה שהעלה המגיב אבי קצת מעלי: “כ-75% מהאנשים מחליפים טלפון כל שנתיים”. נשמע בזבזני אבל מה לעשות שתאגידים מייצרים טלפונים שמתחילים להיתקע ולמרר את החיים אחרי שנתיים.

    אפשר לומר אל תחזיקו טלפון בכלל, אבל המציאות היא שללא טלפון אתה “לא קיים”, אתה יכול באותה מידה להיעלם במדבר ואף אחד לא ישים לב.
    גם כאן כמו בשאר הדברים אין שחור ולבן, המציאות היא איפשהו באמצע, הצרכנים הלא חכמים מוכנים לשלם כל סכום על טלפון שמחזיק שנתיים (ואני בטוח אגב שאלו הזולים שבהם, היקרים ביותר מחזיקים יותר) ומצד שני התאגידים שיודעים לנצל כל פרצה פסיכולוגית אצל הצרכן מנצלים אותו עד תום.
    החיים והמציאות מורכבים מדי מכדי שיהיה אפשר לקחת בהם צד אחד בלבד.
    ועדיין פוסט טוב ומעניין. התקשורת כולה צריכה עשות חשבון נפש בקשר לכל הרבה דברים.

    • עם קצת סוכנות אנשים היו נכנסים לאינטרנט, בודקים למה הפלאפון נתקע ואיך מחליפים לרום חדש או רום שהוא לא מקורי והנה הם חסכו את ההחלפה של הפלאפון.
      לי יש אייפון 4 בן עוד מעט 4 שנים (גרסה 6.3), לחברה שלי יש מוטורולה MOTO G עם רום די מינימלי שעובד מצויין.

      היא פשוט בגישה שאם כל אחד יעשה שינוי בעצמו אז יקרה שינוי גדול גם בממשל. אנשים שיהיו מודעים לכמה הם חוסכים לפנסיה, באיזה מסלולים ויפתחו תיקי השקעות אישיים בהכרח ילחצו על הממשלה להפחית מיסים בנושא או להגדיל תחרות מכיוון שזה יגרום למצביעים להצביע למי שיעשה את השינוי לטובתם (ע”ע כחלון). ברגע שזה נתפס כמשהו של עשירים אז הממשלה מקבלת יד חופשית להתעלל באזרח במסווה של שוויון.

      לדוגמה: החוק החדש שמעוניין להעביר כחלון בנוגע למס ירושה. כבר הוכח והודגם בארה”ב שזה לא עושה רושם על העשירים, הם מבטחים את עצמם בביטוח חיים שמשלם את כל הונם לצאצאם לאחר מותם בתמורה להפקדת אותו הון אצל חברת הביטוח (whole life insurance), פיצויי ביטוח לא ניתן למסות ונפתרה בעיית מס ירושה לעשירים. שאר האמריקאים שלא משתלם להם העניין הזה או שאינם מסוגלים לעשות ביטוח כזה כי ההון שלהם לא נזיל, הם אלה שמשלמים את המס.
      אותו הדבר בדיוק יקרה בארץ, יתחילו מהון של עשר מיליון ש”ח, לא יצמידו את זה למדד, עם קצת מזל וקצת אינפלציה אותם עשר מיליון ש”ח יהיו תקרת הזכות של כל מעמד הביניים בעוד כ 20-40 שנים. העשירים יקימו חברה משפחתית, יבטחו את עצמם בארה”ב ושאר פתרונות כך שלא ישלמו שקל אחד למס.

      נ.ב. כל מי שלא סוגר את החודש חייב (חייב!) להיות בדיוק כמו הסולידית.

  30. רמזוטי

    את רק שוכחת שדה מרקר הסוציאליסטי
    צועק שנים כמה המשק כאן ריכוזי ושיש לפרק את האוליגופולים ואת ועדי העובדים הנצלנים דוגמת נמלים חחי רשות ש.תעופה.

    את שוכחת שרפורמות מוזילות כמו רפורמת האינטרנט, שמיים פתוחים ובקרוב רפורמת הקורנפלקס הן תוצאה ישירה של המודעות והלחץ שהתפתחו מהמחאה החברתית.
    כנל גם הנפילה של שופרסל ומגה היקרות עקב נטישת לקוחות.
    גם אם בדיליי של שנים.
    תהליכים ארוכים שמתבשלים לאט.

  31. רמזוטי

    יפה דרשת ג’וש


    את מסירה אחריות כלל מהחברה (מדינה) שאת חיה בה. התפיסה שלך רק מעודדת את המדינה להתעלל יותר ויותר באזרחים”

  32. הרצל אמר – אם תרצו אין זו אגדה. וזה נכון בלא מעט תחומים בחיים. גם הכלכליים’
    והרצלסיים – אך אם לא תרצו’ זו הייתה אגדה ולשאר אגדה.
    זה נכון כל כל אפילו שקשה להאמין שזה אפשרי.
    ולאלה שטוענים כי המדינה אשמה – תשנו הצבעותיכם בהתאם’

  33. עצם המחשבה שהמדינה מסוגלת “לפתור את הבעיה” היא אשליה, המדינה מקסימום יכולה לגלגל את הבעיה קצת קדימה ולהחמיר אותה בדרך. בסופו של דבר אם האנשיים לא חוסכים אז לא תהייה להם פנסיה גם אם הממשלה תבטיח להם פנסיה ממשלתית. זה שראש הממשלה ישבע היום שכל אחד יקבל 10 מיליון שקל בגיל הפנסיה לא מבטיח שיהיה מי שישלם את זה כשתצאו לפנסיה. בשביל שהמדינה תשלם את זה מישהו צריך באמת לחסוך ולהשקיע ואנשים צרכים באמת לעבוד ולייצר כדי להבטיח את העושר הפיזי שיקיים את ההבטחות הרקות האלו.
    מי שקורא להבטחה של פנסיה ממשלתית בסה”כ חופר לאזרח הקטן בור עמוק יותר. לא רק שאנשים לא חוסכים מספיק עכשיו אז גם רוצים למכור להם את האשליה שזה בסדר כי המדינה תדאג להם. כשיתברר בעתיד שהם לא חסכו מספיק והמדינה לא יכולה לעמוד בהתחיבויותיה הם יצאו להפגין ולצעוק שזה לא בסדר (ובצדק) וזה יעזור להם בערך כמו שזה יעזור לפנסיונר היווני היום.

  34. זו לא הבעיה,
    אפשר להתגלגל שנים ולהטיל את האשמה זה על זה, הבעיה היא ביסוד של החולי\עוות של המציאות שאנו חיים בה, שמעודדת תרבות צריכה ובזבזנות ואז מתלוננת שאין תקציב.
    במקום לעודד צריכה נבונה וחכמה
    הקניית ניהול כלכלי נכון ועוד
    אז המדינה לא מעודדת חינוך כלכלי ולא בריאות ולא חשיבה עצמאית
    אילו שמסיימים את המערכת יוצאים רובוטים ונטולי חשיבה עצמאית והולכים אחרי העדר,
    כשהם מתעוררים להבנת המציאות שסביבם כבר מאוחר מידי.
    אין אשמים יש את אילו שהבינו בזמן ואילו שלא
    אילו שהתעוררו בזמן יכולים לעזור לאחרים להתעורר או לדאוג לכך ששארו ישנים
    מעט מאוד מאילו שהתעוררו רוצים שאחרים גם התעוררו
    לצערי זה חלק מצורת ממשל אחרת אנשים יהיו עצמאיים ולוקחי אחריות על החיים שלהם שזו צרה למדינה.

  35. שאו שמש

    קראתי בשקיקה את דברייך ואני מסכים לרעיון האחריות האישית של כל אחד ואחד לדאוג לשגשוגו וכי זה אפשרי גם אפשרי.
    בלי קשר, האם תואילי להסכים עימי, כיש בארץ מאיון עליון, ששומר כי חוקי המשחק יהיו כאלו, שהוא ויילדיו ונכדיו יהיו בהכרח למעלה, וללא מוביליות חברתית. כלומר, אוליגרכיה קבועה שלטת. בלי ניידות.
    זאת אני סבור, כשמקביל אני מיישם את המלצותייך והורדתי 3000 שח מהוצאותיי שהושקעו בנדלן.

    • אליהו, חיפה

      אין חוקי משחק אחרים מאשר להתנהל באופן כלכלי סביר,
      והנסיון לשכנע אותך שיש כללי משחק אחרים – הוא סוג של “הפרד ומשול”.
      הרי אם תסתכל על הרוב הגורף של אותו מאיון עליון – הם נולדו להורים וסבים שלא היו במאיון העליון.
      אלא חיו באופן סביר כלכלית וניצלו הזדמנויות כדי לטפס.

      לגבי ההתנהלות שלה – יש דברים שנכונים ומתאימים ויש כאלו שלא.
      זה מאוד נחמד וכיף להיות עצמאי, אבל לעצמאות יש מטרה,
      יש כאלו שרוצים לבנות עסק עצמאי,
      אבל לרובנו לבנות משפחה זה חשוב בהרבה מאותה עצמאות,
      ולכן מדובר בחיסכון בשלבים מסויימים – לקראת הגשמת מטרות מסויימות.
      ולכל אחד יהיו מטרות אחרות.

      נטישת “מעגל המירמור” לטובת מימוש עצמי זה מאוד חשוב.

    • איך אתה יכול להגיד כזה דבר כשחלק מהמאיון הזה מורכב מסטארטאפיסטים שעשו אקזיט או מאנשים כמו תשובה ורמי לוי וענבל אור?
      אם הכוונה היא שהם עושים הכל כדי למקסם רווחים ולשמור על הכסף והרכוש שלהם אז זה נכון אבל זה לא נראה שהם מונעים מאחרים להכנס למאיון העליון.

    • איש(3718)

      שאו שמש,

      לא רק שמה שאתה כותב לא נכון עובדתית (כמו שדג כתב), אלא שתפיסת העולם הזו שלך מחנכת אנשים לפטליזם ולפסיביות וכך מנציחה את מעמדם החברתי הנמוך.
      האמונה הזו השגויה שאתה מייצג (שאין ניידות חברתית) מנציחה את עצמה ובעצמה מונעת ניידות חברתית ממי שאחרת היה יכול להצליח אם רק היה מנסה.

  36. “גיל הפרישה שלו יהיה נקודת הזמן בה תיק ההשקעות שלו יצמח לסכום הגדול פי 300 מהוצאתו החודשית הממוצעת.” – זאת בהנחה שתיק ההשקעות יניב בממוצע 4% שנתי (ריאלי או נומינלי?), נכון?

    • לא. התשואה יכולה להיות נמוכה באופן משמעותי. קראי נא כאן.

      • “אם ההוצאות שלי הן 40,000 ש”ח בשנה, וחסכתי 1,000,000 ש”ח, זאת אומרת שהשווי הנקי שלי מסתכם ב-25 שנות חיסכון צבור.”
        – הבנתי (פשוט כי 1,000,000/40,000=25)

        “בנקודה זו, על מנת שהכסף יספיק לי ל-50 שנה, עלי להשיג תשואה שנתית ריאלית נטו של 2.53% בשנה בלבד.”
        – לא הבנתי למה.

        כתבת על כלל אצבע של משיכה של 3% מהתיק כל שנה.
        אפשר סימולציה?
        למשל, אם חסכתי 1,000,000 ש”ח, ונניח שהריבית על התיק היא 0% לשם הפשטות ושאין אינפלציה (או לחילופין נניח שהרווח מהריבית רק מתקזז עם האינפלציה), אז:
        – בשנה הראשונה אמשוך 3% מ-1,000,000 = 30,000 ש”ח לשנה, שזה 2,500 ש”ח לחודש.
        – בשנה השנייה אמשוך 3% מ-970,000 = 29,100 ש”ח לשנה, שזה 2,425 ש”ח לחודש.
        – בשנה השלישית אמשוך 3% מ-940,900 = 29,100 ש”ח לשנה, שזה 2,352 ש”ח לחודש.

        – בשנה העשירית אמשוך 3% מ-760,231 = 22,807 ש”ח לשנה, שזה 1,901 ש”ח לחודש.

        מהי הטעות בחישובים שלי, שגורמת לסכום החודשי להצטמצם מדי שנה?

        • …שהריבית היא 0%.

          • אם האינפלציה סבירה, היא 2 או 3 אחוז. אז כן צריך ריבית גבוהה מזה כדי שהסכום לא ייאכל.

            אז כן צריך תשואה גבוהה על הכסף. כלומר תשואה כזו כך שהקרן תשמור על ערכה, כי מושכים כל שנה רק את התשואה.

            ואז כן צריך 4 אחוז ריבית על הכסף, וזה כדי לקבל את אותו סכום נומינלי אבל לא ריאלי לאורך השנים. זאת פשוט כי 4 אחוז ממיליון זה 40,000, מה שנותן קצבה חודשית של 3,333 ש”ח מבלי לגרוע מהקרן.

          • הבנתי את כוונתך. אכן – התשואות בטבלה הן ריאליות (בניכוי אינפלציה).

  37. ” מטרתו האמיתית היא להצית, לטפח ולהנציח את מנטליות הקורבן בקרב הקורא. ”
    אהבתי את המשפט הזה, כי הוא מתחבר לי למה שאני חש כשאני צופה בכמה מכתבות היומן שרואים בטלוויזיה. מטרתן, כך נדמה, היא לערבב לנו הצופים את הבטן.
    לרגש, להכעיס, לגרום לכך שנצקצק בעויינות (בדרך כלל על מדיניותן האכזרית של הרשויות) ולא להציג דיון ענייני, אינטיליגנטי וכזה שמעצים את האיש הקטן לשנות את מה שהוא יכול.
    למשל, את סרטון האירוע שבו נראה שוטר מכה בחור צעיר ודוחף אותו לניידת, הראו עשר!! פעמים ב3 דקות, בזמן שהעיתונאי מסביר מה קרה. זה לא נורמלי!
    מכאן, שהכתבה פעמים רבות לא משרתת שום מטרה, מלבד הריגוש (כעס, זעזוע, פחד וכו’) שמתורגם יפה לרייטינג וזה מתורגם יפה ל…
    כסף.
    כל הכבוד לחוסכים!!

  38. האם הנוסחה של לצבור חיסכון של פי 300 מהוצאתך הממוצעת עדיין עובדת?
    נוסחה זו מניחה שאפשר להשיג בבורסה תשואה של 4% ראלית לשנה.
    אבל אם יש מס הכנסה של 25% נשאר מזה רק 3% נטו. ובשביל זה צריכים חיסכון של פי 400 מהוצאתך הממוצעת.
    אלא אם יש לך קרן השתלמות שעליה אין מס אז צריך לצבור חיסכון של בין 300 לבין 400 מהוצאתך הממוצעת.
    האם זה נכון מה שכתבתי?

    • כן 300 לפני מס 400 אחרי מס
      יש אלטנטיבות שלוקחות בחשבון את החסכון הפנסיוני
      הסולידית לא מאמינה באותו חסכון מסיבות
      שציינה בפוסטים בעבר
      שהן (מזכרון) חוסר שליטה בהשקעות , חוסר שקיפות , סיכון “מנפיק” (קרן פנסיה וביטוחי מנהלים הם כמו אגח קונצרני)
      כמובן שלא כל אחד חייב לראות את הסיכונים הנל באותה חומרה
      שימוש באותם סכומים יכל להפחית את מספר המשכורות בצורה משמעותית
      במקום 400 ל(בערך כל מקרה לגופו)
      250 וזה בהחלט יכל לקרב את הפרישה
      ולהקל את אחוז החיסכון מהנטו
      כל אחד חייב להגדיר לעצמו את רמת הסיכון של הפתרון שהוא מאמץ לעצמו
      ולקוות שהוא לא מרמה את עצמו או מקשה על עצמו לשווא.

  39. נקודה למחשבה:
    רוב המוצרים או השרותים שמהם מתפרנסים השכירים או עצמאים הם אותם גורמים שמקדשים את תרבות הצריכה.

    ובדרך כלל ככל שהשכר גבוה יותר, המוצר או השרות שממנו הם מתפרנסים מיותר יותר לצרכן.

  40. דורין, שאלה קטנה לגבי אג”ח סינטטי
    אני מחפש קרן נאמנות מחקה בעלת מחמ 2-5 שנים ושמכילה גם אגח שקליות וגם אגח צמודות.
    לא מצאתי קרן כזאת (ישנם רק קרנות של אגח שקלי או אגח צמוד אבל לא שילוב).
    אולי פיספסתי ?
    בכל אופן מצאתי לבסוף קרן כזאת אבל היא סינטטית (5120084).
    האם קרן כזאת היא טובה למטרותיי כפי שציינתי בשורה הראשונה בפוסט הזה ?
    בתשקיף הקרן כתוב :
    “מח”מ סינתטי 2-5 שנים” – משך החיים הממוצע )בתשקיף זה: “מח”מ”( של כלל אגרות החוב שיוחזקו
    בקרן, אשר לא יפחת משנתיים ולא יעלה על 5 שנים, שיתקבל באמצעות חשיפה לאגרות חוב בעלות מח”מ
    של לפחות 5 שנים וכן מחשיפה לאגרות חוב בעלות מח”מ של עד שנתיים )זאת להבדיל מחשיפה ישירה
    לאגרות חוב בעלות מח”מ של 2-5 שנים(.
    תודה על הבלוג ועל הכל

  41. האם קצב פירסום הפוסטים יורד? כבר 9 ימים חלפו מאז הפוסט האחרון.
    על מנת שהבלוג יהיה פופולארי כדאי לפרסם פוסט אחת ליומיים-שלושה.

  42. לקיחת אחראיות, זה מצב של בגרות מנטלית, נראה לי שכולם יכולים, אבל יש אנשים שלא רוצים להתאמץ, או הביטחון העצמי שלהם חלש ומעדיפים להישען על מצב כלכלי שמוכתב עבורם מראש, מעדיפים להתייחס לכך כמו בנות יענה והם מרוצים. תמיד מישהו אשם במצבם הכלכלי, שאינו משביע את רצונם, ומכאן רואים עצמם פטורים.
    לפני הכל אדם חייב לבדוק את עצמו,ולהביט באומץ באמת ואחרי זה להוציא את המסקנות היוצאות משם

  43. יהושפט

    דורין
    מדהים אותי איך אבירת הליברטניות
    סונטת שוב ושוב בכל אשר שוקל להעלות מס עמ לתקן עיווצי שוק
    כמו מתן מונופול על אוצרות טבע ובנזיד עדשים.
    ולא רק בתחום הגז.

    אבל!!!!
    אין הסוליקו פוצה פה כנגד עיוותי השוק עצמם הנוגדים כליל את השוק החופשי.
    מדינת ישראל היא מהריכוזיות ביותר במערב. מדינת הקרטלים והאוליגופולים. במזון ברכב בבנקאות וכמעט בכל תחום. בחסות הממשלה ופקידיה הממתינים לג’וב הבא אצל הטיקון ובחסות בעלי ההון ולוביסטיהם ושתדלנהם.
    כפי שהוכיחו רפורמות הסלולר האינטרנט השמיים הפתוחים וכו ניתן לקצצ במחירים עי פתיחת השוק ועוד לפני נגיעה במיסים.
    רק אם באמת רוצים. ניתן. ואם מוכנים ללחום במפלצות הריכוזיות.

    אך בסולידית…..?
    שום ציוץ על הנושא
    מיסים = רע מאוד . גם אם מתיימרים לתקן עיוות שוק. (ניתן לויכוח.. אם יתרמו למטרת תיקון העיוות(

    ריכוזיות ואוליגופולים….? אליבא דה סולידית? לא ידוע.. אף ציוץ..
    טוב? רע? פרווה?
    לא ידוע

    או שכן ידוע?
    פירוק מונופול הגז הוא רע כי נעשה בדיעבד

    והנה הליברטניזם תומך במונופול ובשוק לא חופשי

    אגב גם פרוק אוליגופול הסלולר בוצע בדיעבד.
    המדינה מכרה זכיון להטלת ביצי זהב ל 3 חברות. אוצר הטבע הוא הזכות לשימוש בתדרים.
    ואז החליטה כי ראוי כי אזרחיה יהנו יותר מאוצר זה. זא ישלמו פחות.
    והפלא ופלא 4 שנים לאחר פתיחת השוק החברות עדיין מרוויחות.
    פחות אך מרוויחות.

  44. דורין
    אבקש התייחסותך
    לפי כלל 3-4%…
    3-4% ריאלי נטו, אחרי אינפלצ ודמנ ועמלות ומס, זה כלל לא טריוויאלי בסביבבת הריבית הנמוכה של השנים האחרונות. ועבור השקעה סולידית.
    אז אומנם את מצמצמת דמנ ועמלות ומס, והאינפלצ לאחרונה נמוכה, אך עדיין זה רחוק מאפס דמנ-עמלות-מס-אינפלצ
    אינפלצ ממוצעת ארוכה – 2-3% בשנה

    אבקש התייחסות

  45. דורין,
    אם לא אכפת לך לשתף, בנושא כספי הפנסיה ונבואות הזעם…
    האם כשפסקת לעבוד השארת או משכת את הקרנות (או משכת את חלקן, לדוגמא כאלה עם מקדם “מובטח”)?

    אני שואל משום שמצד אחד מדגדג לי לקחת אחריות על ניהול הכספים האלה כך שיניבו לי הכנסה לפני גיל הפנסיה המתרחק והולך (ולא מתאים לי להישען על המנגנונים הממשלתיים שידאגו לי)
    ומצד שני משיכת הכספים כשלעצמה יקרה בשל מיסוי.

    תודה מראש!

השאר תגובה