כל מתווך נדל"ן זב חוטם יודע כי הבסיס להצלחתו המקצועית נשען על המנטרה "מיקום, מיקום, מיקום." משקיעים פסיביים בשוק ההון משננים מנטרה דומה: "גיוון, גיוון, גיוון".
גיוון תיק ההשקעות היא אסטרטגיה לניהול סיכונים לא-שיטתיים. הרעיון הבסיסי פשוט: תיק השקעות המורכב מנכסים שונים יניב, בממוצע, תשואה גבוהה יותר (בסיכון נמוך יותר) מכל תיק חד-גוני (החשוף לנכס אחד בלבד).
כך, לדוגמה, תיק השקעות הכולל הן מניות והן אגרות חוב יניב תשואה-מותאמת-סיכון גבוהה יותר מתיק הכולל מניות בלבד או אג"ח בלבד.
הגיוון אינו מוגבל רק לאפיקי השקעה מסוגים שונים (גיוון אורכי). הוא חל גם בתוך אפיקי ההשקעה עצמם (גיוון רוחבי). זו הסיבה שהפלח המנייתי בתיק צריך להיות אף הוא מגוון ככל האפשר. השאיפה היא לפזר את ההשקעה על פני אלפי חברות שונות כדי לגדר מפני קריסה כלכלית של חברה, תעשייה, או מדינה ספציפית, אשר עלולה להסב הפסדים כבדים לתיק.
הגיוון הרוחבי מאפשר לנו לצמצם את הסיכונים הללו למינימום. זוהי "ארוחת החינם" היחידה לה זכאי המשקיע.
"הסולידית" התברכה בקוראים נבונים וחדי אבחנה, שתהו, לאור האמור, מה בדבר גיוון רוחבי, כלל-עולמי של הפלח דל הסיכון (אג"ח) בתיק ההשקעות?
מדוע ב"שוקולד מריר", למשל, הפלח המנייתי מפוזר על פני הגלובוס, ואילו הפלח האג"חי מוגבל לאגרות חוב של ממשלת ישראל בלבד — מדינה המהווה 0.2% מהשוק העולמי? למה לא להחזיק באגרות חוב שהונפקו על ידי ממשלות מבוססות ויציבות יותר מבחינה כלכלית ופוליטית? מדוע עקרון הגיוון העולמי אינו חל על אגרות החוב?
הפוסט הנוכחי ינסה לתת מענה לשאלות הללו.
בטרם ניגש לנושא, יישור קו:
רוב ממשלות העולם, ובכללן ממשלת ישראל, מנפיקות אגרות חוב (אג"ח) כדרך לגייס כספים ממשקיעים זרים ומקומיים.
ככל אג"ח, מדובר בהלוואה שמעמיד המשקיע לרשות הממשלה המנפיקה. בתמורה להלוואה, המנפיקה מתחייבת לשלם למשקיע תשלומי ריבית בשיעור מוסכם במועדים קבועים, כאשר ביום פירעון ההלוואה עליה להשיב לו את מלוא הסכום המקורי (הקרן).
קיימים הבדלים מהותיים בין אגרות החוב הממשלתיות השונות. מטבע הדברים, אגרות חוב שהונפקו על ידי מדינה מבוססת כמו בריטניה תהיינה שונות מהותית מאגרות חוב שהנפיקה ממשלת זימבבווה.
ההבדל המרכזי מתמצה לרוב בדירוג האשראי של הממשלה המנפיקה – מדד כמותי המעריך את יכולתה הפיננסית של הממשלה לעמוד בהחזר החובות שלה. חברות דירוג (סטנדרט אנד פור, מודי'ס, פיץ') משקללות מגוון נתונים כלכליים כדי לקבוע את דירוג האשראי של מדינה מסוימת, כאשר דירוג AAA משקף יכולת מלאה לעמוד בהחזר החובות, ואילו D משקפת חדלות פירעון (פשיטת רגל).
ככל שדירוג האשראי של המדינה נמוך יותר, ההשקעה מסוכנת יותר, וכך הריבית שהיא משלמת למשקיעים עבור אגרות החוב שלה נוטה להיות גבוהה יותר.
מדוע להשקיע באג"ח ממשלתי זר
פיזור סיכון אשראי
מנקודת מבטו של המשקיע הישראלי, השקעה באג"ח ממשלתי זר מאפשרת לגדר את הסיכון שמדינת ישראל תיקלע לחדלות פירעון – כלומר, לא תוכל, מסיבות כלכליות, פוליטיות ואחרות, לפרוע חובותיה למשקיעים.
חדלות פירעון לא חייבת להיות חדה ופתאומית – היא יכולה להיות "רכה" וממושכת. בניגוד אלי ואליכם, לממשלת ישראל יש הרי יכולת להדפיס כסף בכמות שתספיק לכיסוי חובותיה.
הבעיה היא שבתרחיש כזה, היצע השקלים במשק יעלה עד כדי פגיעה קשה בשווים הריאלי יצנח. היפר-אינפלציה היא חדלות פירעון לכל דבר – בתרחיש כזה, כוח הקנייה של הקרן שתקבלו חזרה יהיה נמוך ביותר.
הסיכוי לפשיטת רגל של מדינת ישראל נראה היום קלוש, וממילא, סביר להניח שאם המשק ייקלע למצב כה חמור, הדבר האחרון שיטריד את הישראלי הממוצע הוא תיק ההשקעות שלו. ועדיין, הגם שדירוג האשראי של ישראל נמצא במגמת עלייה רצופה כבר למעלה מעשור ועומד כיום על A+, הדירוג עלול גם לרדת באותה מידה. אין לדעת מה יוליד יום, ובפרט ב"שכונה" כמו שלנו.
במובן זה, השקעה באגרות חוב שהונפקו על ידי מדינות עשירות ובעלות דירוג אשראי גבוה יותר משל מדינת ישראל עשויה להיות ביטוח מפני התממשות תרחישי יום הדין מהסוג שתואר.
פיזור סיכון הריבית
הגורם הדומיננטי המשפיע על תשואות האג"ח הוא ריבית הבנק המרכזי.
הריבית, או מחיר הכסף, היא כלי מוניטרי שבאמצעותו הבנק המרכזי משפיע על המשק בכללותו. בדרך כלל מורידים ריבית כאשר רוצים להאיץ את הפעילות העסקית, להקל על מתן אשראי ולעודד צמיחה. מנגד, כשהמשק "מתחמם מדי" ונוצרת אינפלציה, הריבית עולה.
כשהריבית עולה – תשואת האג"ח עולה, ומחירי השוק של האג"ח יורדים. כשהריבית יורדת – תשואת האג"ח יורדת, ומחירי השוק של האג"ח עולים. כל השקעה באג"ח כרוכה אפוא בחשיפה לסיכון ריבית של הבנק המרכזי (הסיכון שהריבית תעלה ומחיר האג"ח הממשלתי ירד).
למרות הגלובליזציה, שערי הריבית במדינות שונות לא נעים בהכרח באופן אחיד (ודאי שלא לאורך עשרות שנים). בהחלט ייתכן מצב שבו ריבית בנק ישראל תעלה (מה שיורד את מחיר האג"ח המקומי), ואילו ריבית של בנק מרכזי אחר תרד – ותביא לעליית מחירי האג"ח הממשלתי הזר.
במילים אחרות, חשיפה לאג"ח של מדינות נוספות מלבד מדינת ישראל עשויה להקטין את התנודתיות של פלח האג"ח ולצמצם את מידת רגישותו להחלטות הריבית של בנק ישראל.
פיזור סיכון מטבע
אגרות החוב של ממשלת ישראל נקובות רובן ככולן בשקלים חדשים.
משקיע ישראלי הרוכש אג"ח ממשלתית נקובה במטבע זר עשוי להרוויח במקרה שבו השקל ייחלש ביחס למטבע הזר. במובן זה, השקעה באג"ח זר מהווה גידור מפני ירידה בשער ההשקל.
הדבר נכון במיוחד לגבי אגרות חוב של ממשלת ארה"ב (US Treasuries) הנקובות בדולר. המטבע האמריקני אמנם נחלש מאוד בשנים האחרונות, אבל הוא עדיין נתפס בתור מטבע הרזרבה הבינלאומי (למרות מאמציהם של הסינים והרוסים).
כך, היסטורית, כששווקי המניות בעולם קורסים, הדולר נוטה להתחזק יחד עם מחיר ה-Treasuries. אגרות החוב הממשלתיות האמריקניות נחשבות ל"חוף מבטחים" בעיתות חירום, והיו בין הנכסים הפיננסים היחידים שעלו בערכם במהלך משבר 2008.
במילים אחרות – חשיפה לא מגודרת לאג"ח ארה"ב נקוב בדולר עשויה להועיל למשקיעים ישראלים (במונחים של פיזור התיק וייצור קורלציה שלילית בין נכסים).
מדוע לא להשקיע באג"ח ממשלתי זר?
השקעה באג"ח ממשלתי זר יוצרת אפוא חשיפה לסיכון ייחודי, באופן אשר עשוי להקטין את הקורלציה בין אפיק השקעה זה לבין שאר המרכיבים בתיק. אלא שליתרונות הללו יש מחיר – שעשוי להיות כבד ביותר.
סיכון מט"ח
העובדה שאגרות החוב הממשלתיות הזרות נקובות במט"ח היא חסרונן הגדול ביותר.
סיכון מט"ח הוא חרב פיפיות. כשם שהוא יכול לתרום לתשואה ולצמצם את הקורלציה בין אפיקי ההשקעה, כך הוא יכול להזיק.
כמשקיעים, אנו נוטלים סיכונים מתוך ציפיה לקבל פיצוי הולם עבור נטילתם. הפיצוי הזה מכונה פרמיית הסיכון, או risk premium. לדוגמה: אנו משקיעים במניות – אפיק השקעה מסוכן מאוד – מתוך ציפיה לקצור תשואה גבוהה (פרמיית סיכון גבוהה). לעומת זאת, לאגרות חוב ממשלתיות יש תוחלת סיכון/תשואה נמוכה יותר.
סיכון מט"ח הוא סיכון ללא פרמיה. כלומר, אנו חשופים לסיכון שהשקל יתחזק באחוזים רבים לעומת המטבע שבו נקובה האג"ח הזרה (באופן שעלול לפגוע קשות מהתשואה המתקבלת ממנה), ולא מקבלים כל פיצוי הולם עבור הסיכון הזה, היות שהתשואה מאג"ח ממשלתית נוטה להיות נמוכה.
כך אנו מקבלים סיכון גבוה ותשואה נמוכה – משהו שכנראה היה מרגיז מאוד את הארי מרקוביץ', אבי התאוריה המודרנית של תיקי ההשקעות.
סיכון המט"ח פוגע בתפקיד המרכזי אותו אמורות אגרות החוב הממשלתיות למלא בתיק ההשקעות, והוא לספק יציבות (פיננסית ומנטאלית) ולמתן את הסיכון הנלווה להשקעה במניות.
כאשר אגרות החוב הממשלתיות נקובות במט"ח, הן עלולות להפוך לתנודתיות ביותר (למעשה, כפי שהראה ויליאם ברנשטיין, רוב התשואה העודפת המתקבלת מאגרות חוב זרות היא פועל יוצא של תנודות בשערי מט"ח). כשהנכס דל הסיכון בתיק נעשה תנודתי, הוא כבר לא יכול למלא את ייעודו המקורי.
דיוויד סוונסן סיכם בספרו Unconventional Success כי מאחר שהתשואה מאגרות חוב ממשלתיות נמוכה ממילא, תנודתיות המט"ח מבטלת למעשה את התועלת שבפיזור סיכון הריבית או סיכון האשראי.
(*) כמובן שהטענה כאן היא לא נגד חשיפה למט"ח לכשעצמה. חשיפה למט"ח עשויה לתרום למיתון הסיכון הכולל בתיק מבלי לפגוע בתשואה. יחד עם זאת, ככלל ההמלצה בספרות היא ליצור חשיפה למט"ח בפלח המנייתי (המסוכן) של התיק, שתוחלת התשואה שלו גבוהה, ולא בפלח דל הסיכון שאמור לשמש כמצנח בתרחיש שבו שוק המניות מחליט לצנוח.
סיכון אשראי
ביקורת אחרת כנגד חשיפה לאג"ח ממשלתי זר מתייחסת לסיכון האשראי הנשקף מהן, אפילו אם דירוג האשראי שלהן גבוה משל ישראל.
הטענה הבסיסית היא שחוב ממשלתי כבר אינו בטוח כשהיה. שנים של הוצאות ממשלתיות גבוהות לצד הכנסות נמוכות מגביית מיסים (בעקבות המשבר הכלכלי העולמי), גרמו לממשלות העולם להגדיל את יחס החוב / תוצר למימדים גבוהים ביותר. כך, לרוב המדינות המתועשות כיום יש יחס חוב תוצר שעולה על 90%, מה שעלול לחשוף את המשקיע לסיכון שאינו מתוגמל בהתאם.
מלבד זאת, ישנה ביקורת כנגד השימוש בשיטת Market Cap להרכבת מדדי האג"ח הבינלאומיים (והקרנות המחקות אותם). שלא כמו מדדי מניות, שם המשקל ניתן לחברות בעלות שווי השוק הגדול ביותר, מדדי אג"ח מייחסים את המשקל הגדול ביותר למדינות שהנפיקו את כמות החוב הגדולה ביותר: יפן, איטליה, צרפת, גרמניה ובריטניה.
העובדה שמדינה מסוימת הנפיקה כמות רבה יותר של חוב לא הופכת את החוב שלה ל"שווה" יותר. אם כבר, ההיפך הוא הנכון.
עלות
לבסוף, יש המבקרים את החשיפה לאג"ח ממשלתיות זרות מפני שעלות ההשקעה בהן גבוהה באופן השוחק את תשואתן הנמוכה בלאו הכי.
בניגוד למניות, שאת רוב צמיחתן ניתן לייחס לעליית מחיר השוק שלהן, אגרות חוב צומחות בעיקר הודות לריבית השוטפת המתקבלת מהן. קרנות אג"ח אמריקאיות, בשונה ממקבילותיהן בישראל, מחלקות ריבית למשקיעים בתדירות חודשית. מהתשלום הזה ארה"ב תנכה מס במקור בשיעור של עד 25%. הוסיפו לכך את דמי הניהול (בין 0.2% ל-0.5% בשנה) ושקללו זאת כנגד תוחלת התשואה הנמוכה, והרי לכם השקעה שאינה משתלמת.
ההכרעה
אני מאמינה שמשקיע ישראלי המתגורר בישראל צריך לכלול בתיק ההשקעות שלו לפחות שלושה אפיקי השקעה:
1. סל מניות גלובאלי, מפוזר על פני מגוון רחב ככל הניתן של מדינות, מטבעות וענפים כלכליים.
2. אגרות חוב ממשלתיות מקומיות (נקובות בש"ח), בריבית קבועה או צמודות למדד, לטווח קצר עד בינוני.
3. מזומן (קרן כספית, תכנית חיסכון בנקאית או מק"מ) לעיתות חירום
אלו הם נכסי הליבה של התיק. לנכסים הללו ניתן להוסיף, בכמות מדודה, "נכסי לוויין" כמו מניות בארץ, נדל"ן, אג"ח קונצרני, מתכות יקרות ועוד.
אגרות חוב זרות הן חלק ממכלול זה של "נכסי לווין". אני סבורה שבאופן כללי פוטנציאל הפיזור שלהן מוגבל ביחס לאפיקי השקעה אחרים, וכי סביר שתיק ההשקעות שלכם יישאר מגוון די הצורך גם בלעדיהן, הודות לחשיפה למניות בחו"ל.
למרות החרדה הקיומית שמאפיינת רבים מאיתנו, והגם שהמונח חוב נטול סיכון כבר לא קיים, דעתי היא שאגרות החוב שמנפיקה ממשלת ישראל מתאימות לפלח דל הסיכון בתיק ההשקעות.
זה לא אומר שאני שוללת לחלוטין השקעה באג"ח ממשלתי זר הנקוב במט"ח. כמות קטנה (שלא תעלה על 10% משווי התיק) עשויה להועיל במונחים של גיוון לשם גיוון והקטנת תנודתיות, במיוחד בתיקי השקעות עם חשיפה קטנה למניות.
איך משקיעים?
בעיני, משקיע שמעוניין ליצור חשיפה לאג"ח ממשלתי זר נדרש להגביל את אחזקותיו לאג"ח שהונפקו על ידי מדינות בדירוגי ההשקעה הגבוהים ביותר (AA ו-AAA) ולטווחים קצרים-בינוניים.
כשבוחנים את היצע הקרנות הקיים בשוק ההון הישראלי, התמונה עגומה למדי. בתי ההשקעות בישראל לא השכילו לייצר קרן מחקה (פסיבית), מגודרת מט"ח או לא מגודרת מט"ח, העוקבת אחר מדדי אגרות חוב שהונפקו על ידי מדינות מפותחות. י
וצאת הדופן בהקשר זה היא חברת אקסלנס, שהנפיקה לא מזמן קרן מחקה מגודרת מט"ח העוקבת אחר מדד אג"ח מדינות שווקים מתעוררים (שדירוג האשראי שלהן נמוך מדי לענייננו). כמו כן קיימות קרנות נאמנות מנוהלות (אקטיביות) שמשקיעות באג"ח מדינה, אך עושות זאת תמורת דמי ניהול שערורייתיים.
המשמעות היא שכרגיל, עלינו לחפש פתרונות השקעה בחו"ל (הר"מ ליידוע בלבד ולא מהווה המלצה לרכישה):
iShares Global AAA-AA Government Bond UCITS ETF – SAAA : קרן סל שבסיסה באירלנד הנסחרת בבורסת לונדון. הקרן שואפת לחקות את ביצועי המדד Barclays Global Government AAA-AA Capped Bond, ומחזיקה 444 אגרות חוב ממשלתיות שהונפקו על ידי מדינות שדירוג האשראי שלהן גבוה מאוד (AA או AAA): ארה"ב, גרמניה, יפן, בריטניה, צרפת, הולנד, בלגיה, קנדה, אוסטריה, אוסטרליה, דנמרק, פינלנד, שוויץ ושבדיה. דמי ניהול: 0.20% בשנה. מח"מ: 6.82 שנים. תשואה לפידיון: 1.27%. חלוקת ריבית: מדי חצי שנה.
iShares Global Government Bond UCITS ETF – IGLO : קרן סל שבסיסה באירלנד הנסחרת בבורסת לונדון. הקרן שואפת לחקות את ביצועי המדד Citigroup Group-of-Seven (G7) ומחזיקה 598 אגרות חוב ממשלתיות שהונפקו על ידי מדינות ה-G7: ארה"ב, בריטניה, יפן, איטליה, גרמניה, צרפת וקנדה. דמי ניהול: 0.20% בשנה. מח"מ: 6.84 שנים. תשואה לפידיון: 1.12%. חלוקת ריבית: מדי חצי שנה.
iShares USD Government Bond 3-7 UCITS ETF – CBU7 : קרן סל שבסיסה באירלנד הנסחרת בבורסת לונדון. הקרן שואפת לחקות את ביצועי המדד Markit iBoxx US Treasuries 3-7Y, ומחזיקה 33 אגרות חוב ממשלתיות אמריקניות (Treasuries) שמועדן פדיונן יחול בעוד 7-3 שנים. הקרן צוברת את הריבית ולא מחלקת אותה (יתרון בהיבטי מס). חלופות הן CBU0 שמחזיקה ב-Treasuries לטווח 10-7 שנים ו-CBU3 שמגבילה את הטווח ל-1 עד 3 שנים. דמי ניהול: 0.23%.
SPDR Barclays Capital International Treasury Bond ETF – BWX: קרן סל שבסיסה בארה"ב, נסחרת בוול סטריט. הקרן שואפת לחקות את ביצועי המדד Barclays Global Treasury ex-US וככזו מחזיקה 249 אג"ח שהונפקו על ידי ממשלות שונות ברחבי העולם למעט ארה"ב. כוללת חשיפה גם לאג"ח שווקים מתעוררים. דמי ניהול: 0.50%. מח"מ: 7 שנים. חלוקת ריבית: מדי חודש
מוצרים נוספים שניתן לשקול (נסחרים בארה"ב):
- IGOV (אג"ח ממשלתי עולמי, לא כולל ארה"ב ושווקים מתעוררים) – דמי ניהול 0.35%, מח"מ: 7 שנים, תשואה לפדיון: 1.36% (iShares)
- VGIT (אג"ח ממשלתי אמריקני לטווח בינוני) – דמי ניהול 0.12%, מח"מ: 5.2 שנים, תשואה לפדיון: 1.53% (Vanguard)
- WIP (אג"ח ממשלתי עולמי צמוד מדד) – דמי ניהול: 0.50%, מח"מ 10.16 שנים, תשואה לפדיון: 0.73% (SPDR)
- IPE (אג"ח ממשלתי אמריקני צמוד מדד), – דמי ניהול 0.18%, מח"מ: 8.5 שנים, תשואה לפדיון: 2.14% (SPDR)
- BND (כלל שוק האג"ח האמריקני – ממשלתי וקונצרני) – דמי ניהול 0.08%, מח"מ: 5.2 שנים, תשואה לפדיון: 2.23% (Vanguard)
- BNDX (כלל שוק האג"ח העולמי – ממשלתי וקונצרני, מגודר לדולר) – דמי ניהול 0.20%, מח"מ: 6.8 שנים, תשואה לפידיון: 1.66% (Vanguard)
- ISHG (אג"ח ממשלתי בינלאומי ל-1-3 שנים בלבד) – דמי ניהול: 0.35% מח"מ: 1.79% שנים, תשואה לפידיון: 0.47% (iShares)
מוצרים הנסחרים באירופה:
- IEAG (כלל שוק האג"ח האירופי – ממשלתי וקונצרני, מגודר לאירו) – דמי ניהול 0.25%, מח"מ 7 שנים, תשואה 2.22% (iShares)
- SDEU (כלל אגרות החוב שהנפיקה ממשלת גרמניה, החזקה בגוש האירו) – דמי ניהול 0.20%, מח"מ 6.77 שנים, תשואה לפידיון 0.82% (iShares)
תודה רבה!
איך אפשר לקנות נכסים בבורסות שונות בעולם חוץ מארה״ב?
האם ניתן להשתמש בפלטפורמה של בית ההשקעות? איך?
שוב תודה!!
שלום
תודה על הפסטים המצוינים
ברשותי סכום כסף לא גדול 300000 ש"ח
איך את ממליצה להחזיק אותו
תודה,
מטרתי לקנות דירה להקעה למטרה זו אני צריכה 300000 ש"ח יש לי חיסכון בפק"מ 30000 ש"ח(שלושים-אלף)
מדי חודש יש 2000 ש"ח פנויים
תודה
יעל, להגיע מ-30 ל-300 עם חיסכון של 2000 ש״ח בחודש מצריך תקופה של בערך 10 שנים.
זה התכנון שלך פחות או יותר?
אם כן אז תחקי בגדול את ״שוקולד מריר״ עם התאמות לטעם האישי שלך.
זה לא כזה קריטי. בסכומים כאלו החיסכון החודשי הוא יותר משמעותי מהתשואה.
השאלה המעניינת באמת היא איך אחרי זה תהפכי את ה-300,000 לשלושה מיליון…
סולידית יקרה, תודה על עוד פוסט מאיר עיניים. אני מבקש לשאול אותך מדוע את סולדת מאג"ח קונצרני ורואה בו נכס מסוכן שיכוללשמש רק מרכיב שולי בתיק? את הפוסט שלך בנושא קראתי כמובן אבל הוא מתייחס לסיכונים הנובעים מהחזקת אג"ח ספציפי בודד של חברה מסוימת אחת. מה קורה לסיכון הזה כאשר לוקחים קרן נאמנות מדדית, לא בניהול אקטיבי, המאפשרת פיזור של החשיפה בין אג"חים של מגוון חברות? סביר להניח שהפיזור מקטין סיכון כי לא כולן יפשטו רגל בו זמנית. קרן אג"ח מדינה לטווח זמן בינוני הכי טובה שמצאתי (ללא דמי ניהול גבוהים) – אי.בי.אי סל שקלי ריבית קבועה 2-5 מספר נייר… קרא עוד »
השאלה היא מה בדיוק אתה מנסה להשיג באמצעות השקעה באג"ח קונצרני?
אם מטרתך להוסיף מימד של ביטחון ויציבות לתיק, הייתי במקומך מסתפקת באג"ח ממשלתיות, שם סיכון האשראי הוא, בגדול, אפסי.
אם מטרתך להשיג תשואה עודפת, פשוט תגדיל את החשיפה בתיק למניות. מניות הן אפיק השקעה מסוכן, אבל תמורת הסיכון הזה מקבלים פוטנציאל תשואה אינסופי. באג"ח קונצרני קיים סיכון אשראי (אתה צודק שניתן להפחית אותו באמצעות פיזור דרך קרן מחקה), אך התשואה אינה גבוהה באופן משמעותי מאגרות החוב הממשלתיות, ששם אין סיכון כלל.
"מקבלים פוטנציאל תשואה אינסופי"
ידוע לכול כי אין דבר כזה "פוטנציאל תשואה אינסופי" ואף פעם לא תהיה תשואה אינסופית במניות. זו פשוט סיסמא שגורה בפי מנהלי השקעות מקצועיים (וגם נוכלים) שמושכת את העדר לשוק המניות. סיסמא זו סוחפת את ההמון בעיקר בתקופות של ריבית שפל, כמו זו שאנו נמצאים בה.
ממליץ לתקן את המשפט שכתבת מ-"מניות הן אפיק השקעה מסוכן, אבל תמורת הסיכון הזה מקבלים פוטנציאל תשואה אינסופי" ל- "מניות הן אפיק השקעה מסוכן, אבל תמורת הסיכון הזה מקבלים פוטנציאל תשואה של 7% בממוצע רב שנתי". ואולי להוסיף "תשואה כזו תוכל לקבל גם באג"ח דירוג זבל".
ליוני, אינני מסכים. גם 7% פוטנציאל איננו תאור נכון. זה תלוי היכן ובאיזה מימד היסטורי מדברים. לעומת זאת אינסופי זהו תאור נכון יותר. אם נניח שאינך מפזר את השקעותיך והינך לוקח סיכונים גדולים יותר, הרי שאם השקעת 10,000 דולר במניית אפל לפני 20 שנה, היום היית יושב על הרבה מליונים של דולרים. כנ״ל במיקרוסופט, גוגל ועוד הרבה אחרות (בטווחי זמן שונים). זה כמו שנאמר על מותג של חברה שהוא כמו פטנט שאינו פוקע (עד שהחברה מאבדת את המוניטין לפחות). ישנם מליוני אנשים בעולם שהתעשרו בגדול בזכות התשואה האינסופית (הידועים כמו באפט או גייטס הם בטופ, אבל יש הרבה לא ידועים).… קרא עוד »
הפוסט מעניין ומשכיל, כרגיל. תודה רבה.
פוסט מצוין תודה
דורין, כתבה מצויינת!
יש עוד שתי סיבות להחזיק באגח חול:
1) עבור משקיע פאסבי לגמרי – זה מצויין כי גם בעת המשבר עליית הדולר תפצה קצת על ירידת המרכיב המנייתי. מצד שני, מי שאין לו רזרבות בדולרים בעלות קורלציה שלילית למניות בזמן משבר כזה (מנסיוני בחורף 2008-2009), יצטרך לקנות דולרים ביוקר כדי להשקיע במניות.
2) תרחישי קיצון למינהם לישראל – אגח חול בדירוג גבוהה ו\או זהב יעזרו.
ויש לזה מחיר כפי שדורין ציינה.
הויתור העקרוני על אגח חול לא מסתדר לי עם תאוריית הארי בראון.
הזהב אמור להוות משקל נגד לאגח השקלי הארוך , אבל בפועל בישראל המקלט המסורתי מפני אינפלציה הוא הדולר (או אגחים מדדיים) ולא הזהב. אם הזהב עולה בעקבות אינפלציה בישראל זה רק בגלל שהוא צמוד למחיר הדולר.
לכן, מי שרוצה להשקיע בתיק הארי בראון חייב להצמד למודל שלו, לפיו הזהב נותן קונטרה לאגח אמריקאי ממשלתי.
תיק שמורכב מ25% שקלי ישראלי ארוך, 25 זהב, 25 מניות חו"ל , ו25 נזילות (בשקלים) – נראה כמו יציר כלאיים שמחטיא את המטרה
פוסט מעניין והוא מעלה בעיני שאלה אחרת, למה בנכסים כמו מניות נדרשת רמת פיזור שלא נדרשת בנכסים אחרים, אגח, זהב, מזומן(מלבד הקרן חרום) ונדלן.
בכל אחד מהנכסים יש תת קטגוריות
במניות: פיזור סקטוריאלי,גיאוגרפי, ושווי השוק של החברות.
באגח: פיזור בהתאם לזמן פקיעה,גיאוגרפי וממשלתי מול חברות.
בזהב: סוגים שונים של מתכות יקרות(זהב,כסף,פלדיום),אבנים יקרות,יצירות אומנות(לטחונים מהעשירונים העליונים) וסוגים שונים של חומרי גלם.
מזומן:פיזור בין סוגים שונים של מטבעות.
נדלן:חניות,משרדים,חנויות,דירות,קרנות ריט,קרנות השקעה.
אז למה יש פיזור יתר בנכסים כמו מניות בהשוואה לנכסים אחרים,לפי דעתי אין ממש הסבר, ומדובר בהטיה פסיכולוגית אנשים מייחסים לירידה בשוק המניות, יותר חשיבות מירידה בנכסים אחרים.
מה מסובך ? אגח ממשלתי יכול לרדת ב5% במקרה קיצון (ע"ע שנת 2008) , מדד מניות יכול להחתך ב50% (שם, שם) . זהב אין כל כך במה לפזר, ונדלן… טוב, כשדירה במרכז עולה 1.2 מיליון שח, הפיזור היחיד שאני יכול לחלום עליו הוא מקסימום קיר גבס במרפסת
מסכים אם מה שאמרת בנוגע לנדל"ן.
זו נקודה שאני תוהה לדביה מאז שקראתי לראשונה (בבלוג זה) על היישום הישראלי לתיק הקבוע של הארי בראון (שאותו הכרתי קודם רק מפרספקטיבה אמריקאית ולכן מעולם לא מימשתי אותו בעצמי).
פוסט מרתק
תודה.
מסכים אם מה שאמרת בנוגע לנדל"ן.
סולידית יקרה
אם הבנתי נכון, הקרנות שהזכרת בפוסט וקונות אג"חים של ממשלת ארצות הברית קונות רק אג"חים מסוג בונד המשלמים ריבית קבועה. מה לגבי TIPS? אין חשיבות לפיזור כזה?
כמו כן, האם יש דרך להעריך (איזשהוא כלל אצבע) איזו עליה כדאי לספוג בדמי הניהול לטובת חיסכון במסים? לדוגמה ITE שגובה 0.13% לעומת CBU7 שגובה 0.23% אבל צוברת דיבידנדים ומשלמת מס מופחת במכירה?
ניסיתי לחשב כמה השקעה מחדש של דיבידנדים (בלי אירוע מס) תורמת למול עלייה בתשואה (או הנחה בדמי הניהול) כאשר הקרן מחלקת דיבידנדים והמשקיע קונה בהם את הקרן בעצמו. השתמשתי במחשבון הזה: http://www.buyupside.com/calculators/dividendreinvestmentdec07.htm ונראה שכאשר נייר נותן תשואה שנתית של עד כחמישה אחוזים ומחלק דיבידנדים של כאחוז בשנה, השקעה מחדש של הדיבידנד היא שוות ערך להפרש של כ-0.2% בדמי הניהול. כלומר גם אם הקרן שמשקיעה את הדיבידנדים מחדש לוקחת דמי ניהול גבוהים יותר ב-0.2% היא עדיין משתלמת יותר. לדוגמה אם נשקיע 10000$ בקרן שנותנת תשואה של 5% בשנה ומשלמת דיבידנד של 1% בשנה (אך משקיעה אותו מחדש בקרן עצמה), נקבל אחרי… קרא עוד »
היי (שוב אני ממקודם).
יש לי עוד שאלה. אני מסתכל על הגרפים של IAAA ו-SAAA. לכאורה זו אותה קרן מחקה, רק שאחת (SAAA) נסחרת בפאונדים והשניה (IAAA) בדולרים. גרפי התשואות שלהם מתנהגים ממש הפוך (לפחות בשנה האחרונה) ואם אני מבין נכון, זה בגלל השוני במטבע הנסחר.
מכיוון שבסופו של דבר אני ממיר שקלים כדי לקנות ולמכור אותן, מבחינתי התשואה עליהן תהיה זהה?
היי דורין,
כמעריץ שמיישם את אסטרטגיית ההשקעה שלך בשוק המניות, הייתי שמח לשמוע את חוות דעתך המלומדת (אולי בפוסט נפרד?) על כתבה שהתפרסמה היום בדה מארקר בנושא של "מדדים חכמים". הנה הלינק לכתבה במקרה שלא ראית:
http://www.themarker.com/markets/marketmoney/1.2336657
תודה מראש
זה בולשיט. אם היתה שיטה כזו לבחור מניות על ידי אלגוריתם כה פשוט שעובדת 40 שנה קרנות גידור היו מוצצות את הרווח הפוטנציאלי מזמן – יש לך מושג לאיזו רמת תחכום מגיעים באלגוטריידינג? מה שכנראה קורה הוא שבמבט לאחור אתה יכול כמובן למצוא איזו שיטה שעבדה ושנשמעת הגיונית, ואז למכור אותה לציבור בתור קרן נאמנות.
אני בהלם שדה מרקר מפרסמים את האיוולת הזו. אפשר להכות את השוק אם יש לך יתרון ידע שיטתי על שאר הסוחרים. פה אין יתרון כזה, אלגוריתמים-ברמת-אקסל כאלה נגישים רבים מאד.
איל ביטא את דעתי היטב
תודה דורין. חשוב לכולם להבין שבבורסה לא מספיק להיות טוב יותר מממוצע המשקיעים כדי לנצח את השוק – צריך להיות טוב יותר כמעט מכולם. את הרווח מחוסרי יעילות למיניהם של השוק מרויחה קבוצה קטנה ***מאד*** של גופים. ג'ים סיימונס, בעל קרן האלגו טריידינג המצליחה בעולם (renaissance technologies) מציין שכל שנה הוא פועל תחת ההנחה שאי היעילויות בבורסה שהחברה שלו גילתה יתגלו על ידי עוד אנשים, ושאז כל הסיכוי שלו לרווח יתאפס – אולי לנצח.
בלי שום קשר, למותר לציין מה דעתי על אלגו טריידינג ותרומתו לאנושות 🙂
עוד חומר למחשבה בענייני "לנצח את השוק". בואו נניח שהרווח העודף על השוק של ממוצע כל קרנות הגידור המתחכמות מן המסחר שלהן במניות אמריקניות הוא 30 מיליארד בשנה (הערכתי זאת מנתונים היסטוריים על השכר של מנהלי הקרנות אבל אני מודה שזו הערכה די גסה) . שווי השוק הכלל של מניות אמריקניות הוא 22 טריליון דולר. השוק עולה בממוצע ב 5% בשנה (שוב, סתם זרקתי מספר בכיוון הכללי), כלומר העלייה בשווי היא 1000 מיליארד בשנה. אם כך, הרווח העודף של אנשים בעלי ידע עודף הוא 3% מסך כל הרווח, כאשר קרנות הפנסיה למשל גוזלות (במקרה הטוב) 0.5% ***משווי השוק*** – כלומ… קרא עוד »
דורין שלום. תודה על הפוסט מאיר העיניים. רציתי לשאול (משום מה לא מצאתי את המידה בעצמי), את כותבת "קרנות של מדדי אג"ח זר, בניגוד למקביות שלהן בארץ.." איך באמת הקרנות בארץ מתנהגות לגבי הריבית, האם הן מחלקות את הריבית או צוברות אותה?
תודה רבה על הפוסט! מועיל, תמציתי, וכתוב לעילא, כרגיל.
אם זמינה השקעה בחסכון בנקאי נזיל בריבית של 1.25-1.7%, האם יש עדיין סיבה להכניס אג"ח לתיק (בתשואות לפדיון הנוכחיות)? החסכון מבוטח ממשלתית, למקרה של קריסת הבנק.
מדיניות הריבית היא משהו שלא ניתן לחזותו, ולכן באופן כללי אני לא חושבת שנכון לתזמן את מועדי ההשקעה באג"ח. קרן אג"ח עשויה להפסיד בטווח הקצר מיד לאחר עליית הריבית, אולם מכיוון שהיא מחויבת להחזיק את כל אגרות החוב הכלולות במדדי הבורסה, היא מיד תרכוש את אגרות החוב החדשות שיונפקו בריבית גבוהה יותר – מה שיבטא את עצמו במחיר הקרן. אם אתה מוטרד מאוד מעליית שער הריבית תוכל להיחשף לאג"ח במח"מ קצר יותר (למשל האג"ח הכלולות במדד ממשלתי שקלי 2-5 שנים). בעיני אין פסול (ואף רצוי) לשמור על חלק קטן מהפלח דל הסיכון בתיק בתכנית חיסכון מהסוג שציינת אם כי סביר… קרא עוד »
אני כנראה מפספס משהו.
אני לא מתיימר לחזות את מדיניות הריבית. היא עלולה לרדת כשם שהיא עשויה לעלות. אבל אם התשואה לפדיון בקרן אג"ח היא בסביבות ה-1.25% עם סיכון ריבית, ואני מקבל 1.5% ללא סיכון, איך אני יכול להיפגע מהשקעת כל הפלח האג"חי בתכנית החסכון הנזילה?
האם האינפלציה לא תגרום לאותו הפסד ראלי גם בהשקעה בקרן האג"ח הלא צמודה?
הי
אני מסכים אתך וזה בדיוק מה שאני מתלבט לגביו כרגע: פיקדון בנקאי בריבית ידועה או הרפתקת אג"ח שקצת קשה לדעת מה ילד יום…
דורין, את מרבה לדבר (בצדק) על פיזור השקעות כאמצעי הגנה מפני תנודות אקראיות במחירים. נראה לי שחשוב להוסיף גם את הפיזור בזמן הכניסה ההשקעה. אדם שקיבל לפתע מיליון שקל, או החליט להעביר אותם מפק"ם לבורסה, ייטיב לעשות אם יפזר את קניית המניות שלו על זמן ארוך יחסית, כדי להקטין את הסיכון של כניסה מסיבית לשוק בתנאי קיצון. זה נראה לי לא פחות חשוב מפיזור על ארצות, מניות ומסלולי השקעה. ואדם שמשקיע חסכונות ברמה חודשית יכול לחוש יותר בנוח על הפיזור הנוסף שהוא משיג בלי שום מאמץ מצידו.
טוב, מסתבר שלא קראתי את כל הבלוג בעיון (:.
למי שיש קצת סבלנות לקרוא מחקר מרתק שדן בפיזור השקעה ותזמון שוק:
A Quantitative Approach to Tactical Asset Allocation
Mebane T. Faber
בגדול המחקר מראה שפיזור מגדיל את תשואת התיק ותזמון מקטין את התנודתיות בתיק
סולידית, אשמח אם תוכלי להתייחס להערה של גבי (על יישום מודל בראון בישראל, כלומר עם אגח ישראלי שלא באמת נמצא בקורלציה הפוכה לזהב )
תוכלי לתת גם פוסט בנושא קרנות REIT בארה"ב ושיקולים בהשקעה בהם (דיבידנדים וכו)?
בהמשך לכתבה הזאת בגלובס
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000944031#fromelement=hp_folders_1225
דורין תודה על הבלוג המפורט 🙂
לא הבנתי את המשפט "כשהריבית יורדת – תשואת האג"ח יורדת, ומחירי השוק של האג"ח עולים".
למה ירידת הריבית של בנק ישראל מורידה את תשואת האג"ח? והכי מפתיע – אם ירדה תשואת האג"ח, המחיר שלו לא אמור לרדת?
תודה רבה.
תקני אותי אם אני טועה אבל בהורדת הריבית הערך של האגח לא היה עולה בגלל רצון הסוחרים אלא בגלל המתמטיקה של ההיוון. כנל לגבי עליית ריבית, האגח לא הייתה נזנחת אלא המחיר שלה היה מתעדכן כלפי מטה בגלל אותו חישוב של היוון.
אני מסכים עם כמעט כל מה שכתבת.
אני לא מסכים לגבי הטענה של תנודתיות המטח. צריך לזכור שחלק גדול מהוצאות שלנו הם בדולרים (למרות שאנחנו לא מודעים לזה). למשל, מכשירי חשמל, מכוניות, נסיעות לחול, דלק ועוד.
לכן, אין כל רע בהשקעה באגח אמריקאי. אני לא קראתי את דוד סוונסון, אבל אני משער שהוא
אמריקאי. אנחנו ישראלים. יש הבדל (לצערי). יש שיראו בהשקעה באגח שקלי סוג של הימור
במטבע איזוטרי ללא קבלת תמורה או תשואה.
החדשים לעומת הישנים… הבנתי, תודה 🙂
הי דורין
פוסט פשוט מעולה שאני חוזר לקרוא אותו שוב ושוב (כמו הרבה פוסטים אחרים).
שאלה: בקרנות שציינת לעיל מופיעה התשואה לפדיון ושאלתי היא כיצד אפשר לציין תשואה לפדיון בקרן שמחזיקה מספר אג"ח, הרי הקרן נסחרת כמניה ולא כאגרת חוב בודדה עם קופון וריבית בטוחה עד ליום הפדיון.
אשמח מאוד לתשובה
ושנה טובה
אתה יכול להסתכל על המח"מ הממוצע של האג"חים הכלולים בקרן.
המלצות מעניינות. אבל תעודות הסל המפורטות למעלה סותרות את אחד העקרונות שפורסמו ב"תיק שוקולד מריר": 'משקיעים אך ורק במוצרים הצוברים מחדש את הריבית / דיבידנד, ולא מחלקים אותו' – מדובר בקרנות המחלקות את הריבית באופן תקופתי.
האם הסולידית/מישהו מהמגיבים יכול לחלוק ב-ETF של אג"ח זר הנסחרות בNY ואינן מחלקות ריבית תקופתית אלא צוברות אותו לקרן?
אחלה פוסט + הייתי מוסיף עוד שיקול אחד לרשימת השיקולים – הסיכויים שממשלה תחליט לבצע תספורת באג"ח למשקיעים זרים גבוה בהרבה מהסיכוי שהיא תחליט לבצע את אותה תספורת למשקיעים המקומיים.
לא נראה לי שמבחינה מתמטית יש הבדל בין חשיפת חלק מהאג"ח של התיק למט"ח, לבין חשיפת חלק מהמניות בתיק למט"ח. מה שחשוב הוא: איזה אחוז מקצים לאג"ח, מניות, וכו', ואיזה אחוז מהתיק חשוף למט"ח. אני מפספס משהו?
תודה על הפוסט.
יש סיכוי לעדכן אותו לאור הפער ההולך וגדל בריביות והתנודתיות המסוכנת בשווקים?
נראה שאג"ח בחו"ל הופך להיות אטרקטיבי יותר, והשאלה היא איך, אם בכלל, ניתן להימנע מהעמלות שנוגסות בתשואה ממנו.
עבודה עם ברוקר בחו"ל מורידה את העלויות הללו לריצפה כך שהן הופכות להיות חסרות חשיבות.
צריך כמובן להבין מה ההשלכות של עבודה עם ברוקר בחו"ל לפני שבכלל חושבים על זה…
אני גר בארץ ורוב ההוצאות שלי בארץ. אבל קיבלתי סכוםגדול יחסית במתנה בדולרים. האם כדאי לי להמיר לשקלים ואז לרכוש אג״חים ישראלים או שכדאי כבר לקנות אג״חים זרים כדי לא להפסיד בהמרה?
לכל מי שמוכן/ה לעזור – תודה!