קווים מנחים לשכירות בפעם הראשונה - עוד אדם פיקח נפל

[המשוחרר הטרי]

לא רק במצבי, אלא ממש בעצם קיומי. ועכשיו ברצינות, אין לי שום ציפיות ושום דרישות מהמדינה, מלבד אחת - שלא תפריע ליד הנעלמה לעשות את שלה.

זה לא סוד שבמדינות כמו ארה"ב יש עיירות ואיזורים שלמים שהסופרים שלהם כוללים יותר מוצרים כמו קולה ובשר אדום ופחות פירות וירקות (באזורים העניים יותר). זה לא נובע בגלל חוסר ביקוש אלא פשוט בגלל שבמקומות אחרים משלמים יותר וגם כנראה הינדוסים מוניטריים ומוניציפליים אלו ואחרים. כך שבאופן טבעי, גם אמריקאים שהבריאות מאוד חשובה להם, יהיו פחות בריאים. זה פשוט מובנה ולא כלכך תלוי בהם. כל שכן - ישראל.

אבל למה לדבר באוויר - האם יש לך דרך להפסיק לצרוך פחמימות פשוטות, ולרכוש רק מזון אורגני יקר, עבור רווק שמשתכר בקושי מינימום וצריך לשלם שכירות במדינה שבה יש מכסי ייבוא ומונופול כמעט על כל מוצר מזון שהוא? כי זה בדיוק המצב שלי.

מה שאני יכול להציע לך זה להכניס יותר כסף / לאבחן את הבעיה בבטן
לא רואה אלטרנטיבה אחרת

 

[מלפפון במלח]

ידוע, וגם יוצרים במקרה שלי הרבה כאבי בטן. במשך שנים נמנעתי, אך כשאתה פעיל, שורף קלוריות, וחי בבית של ההורים שלך בתת-משקל תמידי, אין לך פריבילגיה לאכול בריא.
תזכורת חשובה שהעולם תמיד דטרמיניסטי וששום דבר לא באמת תלוי בך.

אם לא תהיה ברירה ניפטר פשוט מהפעילות הגופנית בשביל לחסוך בקלוריות ולהימנע מג'אנק, כי זאת הדרישה הלא כתובה של המדינה שבה אני חי כנראה. להפוך אותנו לחולים

אתה טוען שהכל דטרמיניסטי, שום דבר לא תחת שליטתך/בחירתך והמדינה אשמה בהכל.

מכיוון שאתה מתמקד בעיקר בקשיים שיש לך בחיים, אני מציע תרגיל מחשבתי:
מה הדטרמיניזם כן עשה אתך חסד? איפה כן קיבלת חיזוקים ודברים טובים? אשמח אם תציין אותם פה בתגובה.


אסיים בציטוט מפוסט של הסולידית:
היה לך מזל. נולדת להורים שאוהבים אותך מרגע שגילו על קיומך, ושיש להם את היכולת לדאוג לכל צרכיך. אתה ילד ממין זכר, ישראלי-יהודי, בהיר-עור, אזרח בן-חורין ושווה-זכויות בדמוקרטיה מערבית עשירה, עם זכויות אדם ואזרח מוגנות, שהגיח לעידן המשגשג והמתקדם ביותר בתולדות האנושות. אלה קלפי הפתיחה שחולקו לך. לא עשית דבר כדי לזכות בהם. זכור שילדים אחרים – למעשה, רוב הילדים עלי אדמות – מתחילים את המשחק עם קלפים חלשים בהרבה. נעודד אותך תמיד להצליח בזכות עצמך. אבל בבוא היום תגלה שהעולם, לצד היופי שבו, איננו מריטוקרטי לחלוטין, ויהיו דלתות שיפתחו בפניך בגלל מזל טהור או בשל משתנים שאינם בשליטתך. כשאתה שופט אחרים, זכור שלא כל הצלחה נובעת בהכרח מיכולת אישית, ולא כל אי-הצלחה או עוני נובעים מכישלון אישי או עצלות.

 

[גרהם]

האם יש לך דרך להפסיק לצרוך פחמימות פשוטות, ולרכוש רק מזון אורגני יקר, עבור רווק שמשתכר בקושי מינימום וצריך לשלם שכירות במדינה שבה יש מכסי ייבוא ומונופול כמעט על כל מוצר מזון שה

אני לא בא להפוך את השרשור לבעד ונגד הגירה, אבל נדמה לי שבאף מדינה רווק עם שכר מינימום לא מלקק דבש מבחינת רמת חיים.

 

[ווטרן-טירון]

מה שאני יכול להציע לך זה להכניס יותר כסף / לאבחן את הבעיה בבטן
לא רואה אלטרנטיבה אחרת

כן, רק שזה לא מה שאנחנו דנים עליו כרגע. רק לשם ההתפלפלות וללא אשמה חלילה - הצגת טענה, תעמוד מאחוריה או שתודה בטעות.

אני לא בא להפוך את השרשור לבעד ונגד הגירה, אבל נדמה לי שבאף מדינה רווק עם שכר מינימום לא מלקק דבש מבחינת רמת חיים.

אין ספק. אבל יש הבדל משמעותי במוסריות ובהצדקה של פני הדברים, כאשר אומרים לרווק עם שכר מינימום "לא רק שלא תלקק דבש, אלא גם תקצר את חייך בוודאות, תפגע בהכרח בבריאות שלך, חייך יעברו בסבל מתמשך ובחוסר שביעות רצון". אתה יודע, אותו רווק לא מוכרח לקבל עליו את חוקי המשחק אם הם ממש מזיקים לו, ולכן ככל שעוברות השנים אני פחות ופחות מופתע לראות יותר צעירים שבגדול איבדו לגמרי את המשמעות של מדינה/קריירה/מוסד הנישואים וכו', ושרואים יותר ויותר מהם באיילון/עזריאלי/הבימה/כיכר רבין מידי מוצאי שבת.

אני דיי שמח לראות בוואצפ' שלי ובקבוצות חברתיות אחרות ברשת יותר ויותר דיבור על חוסר רצון להביא ילדים, על רווקות נצחית או לכל הפחות אל-הורות או זוגיות מתמשכת ללא נישואין. לדעתי זה מבטא אינסטינקט "חיסוני" שגורם לאינדיבידואל להימנע מלהשתתף במשחק שכל החוקים בו עובדים לרעתו ושהוא מראש עם פחות קלפים ביד בהשוואה ל-"חבריו" למשחק.

חברה אף פעם לא קופאת על השמרים והיא תמיד נושמת, אם החיים שלך בסה"כ בסדר בזמן שכל מי שנמצא סביבך סובל, זה גם יגיע אליך בשלב כלשהו. אין מנוס.

 

[גרהם]

לא רק שלא תלקק דבש, אלא גם תקצר את חייך בוודאות, תפגע בהכרח בבריאות שלך, חייך יעברו בסבל מתמשך ובחוסר שביעות רצון"

אני חושב שככלל זה אכן המצב ברוב העולם, כולל ברוב המדינות המפותחות.
עניים מקבלים חינוך פחות טוב, שרותי בריאות פחות טובים, עובדים יותר בעבודות מזיקות לבריאות וכו' וכו'. ובישראל יש מוביליות חברתית. במקומות אחרים אנשים יודעים שגם הסיכוי של ילדיהם לחיים טובים יותר, לא גבוה.

 

[גרהם]

חברה אף פעם לא קופאת על השמרים והיא תמיד נושמת, אם החיים שלך בסה"כ בסדר בזמן שכל מי שנמצא סביבך סובל, זה גם יגיע אליך בשלב כלשהו. אין מנוס.

מסכים.

 

[ווטרן-טירון]

עניים מקבלים חינוך פחות טוב, שרותי בריאות פחות טובים, עובדים יותר בעבודות מזיקות לבריאות וכו' וכו'. ובישראל יש מוביליות חברתית. במקומות אחרים אנשים יודעים שגם הסיכוי של ילדיהם לחיים טובים יותר, לא גבוה.

אולי זאת הבעיה בעצם. במדינות אחרות יש הרבה רוגע שנובע משני דברים כנראה:
1. הבנה שאם ההורים הגיעו לרמה מסוימת של השכלה או שכר, לא סביר סטטיסטית שהתפוח ייפול רחוק מהעץ.
2. לא צריך שהתפוח ייפול רחוק מהעץ, כי המערכת בתוכה הוא צמח מאוד מאוד יעילה, חיונית, סולידרית ונהנית משקט ופניות פסיכולוגית. להיות בטופ' לא תמיד יספק אושר או תחושת הגשמה ומשמעות במדינה שבה גם עניים נהנים מאיכות חיים. ושלא נדבר על תפקידים טובעניים שעולים בבריאות.

בישראל קיימת אשליה שזה טוב שיש מוביליות חברתית, הבעיה שהיא לא באמת זמינה לכולם והיא מושתת על משתנים אישיים שבריריים מאוד, שקשה ללמוד אותם, כמו ביטחון עצמי/חוצפ'ה ישראלית, אבל במובן העמוק ביותר (כולל ביטחון עצמי במקרה שהסתבכת מבחינה פלילית וכדומה). כך שנוצר לחץ המלווה בהרבה הערכה עצמית נמוכה, בסגנון של "אם לא הצלחת זאת אך ורק אשמתך" כשבפועל זה שקר גס.

תן לי להיוולד עני בסקנדינביות ומניח שאהיה מרוצה ואפסיק לקטר

 

[גרהם]

תן לי להיוולד עני בסקנדינביות ומניח שאהיה מרוצה ואפסיק לקטר

לעולם לא תדע.
אני מניח שזה גם מה שאומר ילד שנולד באחת ממאה פלוס המדינות המתפתחות בעולם ביחס לישראל.

אולי זאת הבעיה בעצם. במדינות אחרות יש הרגע רוגע

לא בטוח. תופעות כמו ברקזיט, טרמפ, עליית הימין הקיצוני באירופה ועוד, מראות שלא הכל רגוע גם במדינות הקרירות באירופה וודאי בארה"ב.

 

[ווטרן-טירון]

לא בטוח. תופעות כמו ברקזיט, טרמפ, עליית הימין הקיצוני באירופה ועוד, מראות שלא הכל רגוע גם במדינות הקרירות באירופה וודאי בארה"ב.

כן, זה מזכיר לי את הסרטון ההוא שרואים אדם אירופי ברחוב ריק מאדם מפיל פח זבל כאות מחאה.
מוכן להתחלף איתו.

 

[גרהם]

מוכן להתחלף איתו.

בהצלחה

 

[המשוחרר הטרי]

כן, רק שזה לא מה שאנחנו דנים עליו כרגע. רק לשם ההתפלפלות וללא אשמה חלילה - הצגת טענה, תעמוד מאחוריה או שתודה בטעות.


אין ספק. אבל יש הבדל משמעותי במוסריות ובהצדקה של פני הדברים, כאשר אומרים לרווק עם שכר מינימום "לא רק שלא תלקק דבש, אלא גם תקצר את חייך בוודאות, תפגע בהכרח בבריאות שלך, חייך יעברו בסבל מתמשך ובחוסר שביעות רצון". אתה יודע, אותו רווק לא מוכרח לקבל עליו את חוקי המשחק אם הם ממש מזיקים לו, ולכן ככל שעוברות השנים אני פחות ופחות מופתע לראות יותר צעירים שבגדול איבדו לגמרי את המשמעות של מדינה/קריירה/מוסד הנישואים וכו', ושרואים יותר ויותר מהם באיילון/עזריאלי/הבימה/כיכר רבין מידי מוצאי שבת.

אני דיי שמח לראות בוואצפ' שלי ובקבוצות חברתיות אחרות ברשת יותר ויותר דיבור על חוסר רצון להביא ילדים, על רווקות נצחית או לכל הפחות אל-הורות או זוגיות מתמשכת ללא נישואין. לדעתי זה מבטא אינסטינקט "חיסוני" שגורם לאינדיבידואל להימנע מלהשתתף במשחק שכל החוקים בו עובדים לרעתו ושהוא מראש עם פחות קלפים ביד בהשוואה ל-"חבריו" למשחק.

חברה אף פעם לא קופאת על השמרים והיא תמיד נושמת, אם החיים שלך בסה"כ בסדר בזמן שכל מי שנמצא סביבך סובל, זה גם יגיע אליך בשלב כלשהו. אין מנוס.

מה זאת אומרת לא מה שאנחנו דנים עליו

הצגת לי 2 בעיות והצגתי לך 2 פתרונות
האם אתה אחראי על עצמך או המדינה

 

[ווטרן-טירון]

מה זאת אומרת לא מה שאנחנו דנים עליו

הצגת לי 2 בעיות והצגתי לך 2 פתרונות
האם אתה אחראי על עצמך או המדינה

אולי לא הבנתי את השאלה הראשונה ששאלת. חשבתי שלדידך אין סיבה להתלונן על המדינה, כשבפועל יש המון סיבות, כולל על עצם קיומנו בתצורה הנוכחית שלנו, כל שכן, על כך שהמדיניות והתרבות במדינה לוקחת אנשים שנושא הבריאות קרוב לליבם, כמו גם נושאים כלכליים, ולא מותירה להם הרבה ברירות מלבד לפגוע בבריאות או במצבם הכלכלי וכן הלאה.

אם התכוונת לומר שיש הרבה סיבות לגיטימיות להתלונן על המדינה, אבל שהתלונות לא יעזרו ולכן לא כדאי להתלונן, אז אין לנו וויכוח

 

[pseudonym]

אגב, אני מציע לך לבחון את האמונות שלך כל הזמן.
עצם זה שיש לי מחשבה בראש או אמונה כלשהי, זה לא אומר שהיא בהכרח נכונה, או שמסתתרת מאחוריה אמת לפעמים זו רק אמונה או מחשבה שרצה שיש לנו בראש ותו-לא.
ולמה אני אומר זאת ? לעתים, האמונות האלה לא משרתות אותנו ואולי גם יכולות להזיק לנו.
סלח לי אם אני נשמע בוטה, הייתי במקומך זורק את כל מושג הדטרמיניזם לפח.
אם אתה אומר לי, שבכל מקרה אתה עושה כמיטב יכולתך וכל העיסוק בתיאוריה הזו לא עוצרת או מכשילה אותך מלהתקיים, להשתפר ולהשיג את המטרות שאתה חפץ בהן אז אני לוקח את דבריי בחזרה.

 

[ווטרן-טירון]

אם אתה אומר לי, שבכל מקרה אתה עושה כמיטב יכולתך וכל העיסוק בתיאוריה הזו לא עוצרת או מכשילה אותך מלהתקיים, להשתפר ולהשיג את המטרות שאתה חפץ בהן אז אני לוקח את דבריי בחזרה.

אני אומר לך שבמשך 33 השנים הראשונות לחיי האמנתי בעיקר בכך שצריך לזרוק את הדטרמיניזם לפח. התבדיתי, התפקחתי.

אין צורך להיות תא בריא ומשגשג בגוף חולה, מוטב להמתין שהגוף יחלים ואז השגשוג וההחלמה שלך יהיו יותר קלים לביצוע או אוטומטיים. תחסוך מלשמוע את דעתי לגבי הסנריו שבו הגוף לא יחלים.

 

[המשוחרר הטרי]

אולי לא הבנתי את השאלה הראשונה ששאלת. חשבתי שלדידך אין סיבה להתלונן על המדינה, כשבפועל יש המון סיבות, כולל על עצם קיומנו בתצורה הנוכחית שלנו, כל שכן, על כך שהמדיניות והתרבות במדינה לוקחת אנשים שנושא הבריאות קרוב לליבם, כמו גם נושאים כלכליים, ולא מותירה להם הרבה ברירות מלבד לפגוע בבריאות או במצבם הכלכלי וכן הלאה.

אם התכוונת לומר שיש הרבה סיבות לגיטימיות להתלונן על המדינה, אבל שהתלונות לא יעזרו ולכן לא כדאי להתלונן, אז אין לנו וויכוח

אני מבין שאתה רוצה שהמדינה תשלם לך את המשכנתא, את הקניות לבית, את הטיפול הרפואי שלך
בעיקרון אתה רוצה לא לעשות כלום ושהמדינה תעשה הכל

אם הבנתי נכון אז אתה עדיין יכול לגשת לתגובה השנייה שלי שציינתי בפנייך את 2 האפשרויות שלך שאתה עדיין בוחר להכחיש/לא להגיב עליהן

 

[מלפפון במלח]

אני אומר לך שבמשך 33 השנים הראשונות לחיי האמנתי בעיקר בכך שצריך לזרוק את הדטרמיניזם לפח. התבדיתי, התפקחתי

אשמח לתובנות על תגובתי הקודמת שהתעלמת ממנה:

אתה טוען שהכל דטרמיניסטי, שום דבר לא תחת שליטתך/בחירתך והמדינה אשמה בהכל.

מכיוון שאתה מתמקד בעיקר בקשיים שיש לך בחיים, אני מציע תרגיל מחשבתי:
מה הדטרמיניזם כן עשה אתך חסד? איפה כן קיבלת חיזוקים ודברים טובים? אשמח אם תציין אותם פה בתגובה.


אסיים בציטוט מפוסט של הסולידית:
היה לך מזל. נולדת להורים שאוהבים אותך מרגע שגילו על קיומך, ושיש להם את היכולת לדאוג לכל צרכיך. אתה ילד ממין זכר, ישראלי-יהודי, בהיר-עור, אזרח בן-חורין ושווה-זכויות בדמוקרטיה מערבית עשירה, עם זכויות אדם ואזרח מוגנות, שהגיח לעידן המשגשג והמתקדם ביותר בתולדות האנושות. אלה קלפי הפתיחה שחולקו לך. לא עשית דבר כדי לזכות בהם. זכור שילדים אחרים – למעשה, רוב הילדים עלי אדמות – מתחילים את המשחק עם קלפים חלשים בהרבה. נעודד אותך תמיד להצליח בזכות עצמך. אבל בבוא היום תגלה שהעולם, לצד היופי שבו, איננו מריטוקרטי לחלוטין, ויהיו דלתות שיפתחו בפניך בגלל מזל טהור או בשל משתנים שאינם בשליטתך. כשאתה שופט אחרים, זכור שלא כל הצלחה נובעת בהכרח מיכולת אישית, ולא כל אי-הצלחה או עוני נובעים מכישלון אישי או עצלות.

 

[ווטרן-טירון]

אני מבין שאתה רוצה שהמדינה תשלם לך את המשכנתא, את הקניות לבית, את הטיפול הרפואי שלך
בעיקרון אתה רוצה לא לעשות כלום ושהמדינה תעשה הכל

לא הבנת כלום למעשה. וניכר שאתה עושה סלט אפילו מהתגובות שלך עצמך, כל שכן, מהתגובות שלי. ובבקשה אל תכניס לי מילים למקלדת שכנראה מתארים אותך יותר מאשר אותי.

הגבתי באופן ממוקד לטענה X שלך, אבל בחרת לברוח לטענה Y שלך, כאילו שהיא מהווה איזושהי תשובה לתגובה שלי.

הנה השתלשלות ההתכתבויות ביננו לפי הסדר המותאם של הטענות והתגובות לטענות:

אני לא מבין למה אתה ממשיך להאשים את המדינה במצבך

לא רק במצבי, אלא ממש בעצם קיומי. ועכשיו ברצינות, אין לי שום ציפיות ושום דרישות מהמדינה, מלבד אחת - שלא תפריע ליד הנעלמה לעשות את שלה.

זה לא סוד שבמדינות כמו ארה"ב יש עיירות ואיזורים שלמים שהסופרים שלהם כוללים יותר מוצרים כמו קולה ובשר אדום ופחות פירות וירקות (באזורים העניים יותר). זה לא נובע בגלל חוסר ביקוש אלא פשוט בגלל שבמקומות אחרים משלמים יותר וגם כנראה הינדוסים מוניטריים ומוניציפליים אלו ואחרים. כך שבאופן טבעי, גם אמריקאים שהבריאות מאוד חשובה להם, יהיו פחות בריאים. זה פשוט מובנה ולא כלכך תלוי בהם. כל שכן - ישראל.

אבל למה לדבר באוויר - האם יש לך דרך להפסיק לצרוך פחמימות פשוטות, ולרכוש רק מזון אורגני יקר, עבור רווק שמשתכר בקושי מינימום וצריך לשלם שכירות במדינה שבה יש מכסי ייבוא ומונופול כמעט על כל מוצר מזון שהוא? כי זה בדיוק המצב שלי. אין לי דרך להימנע מפחמימות פשוטות, יש דרך עקומה להפחית מהן ע"י זה שאפסיק לבצע פעילות גופנית עצימה.

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מה שאני יכול להציע לך זה להכניס יותר כסף / לאבחן את הבעיה בבטן
לא רואה אלטרנטיבה אחרת

כן, רק שזה לא מה שאנחנו דנים עליו כרגע. רק לשם ההתפלפלות וללא אשמה חלילה - הצגת טענה, תעמוד מאחוריה או שתודה בטעות.

קודם תענה בענייניות לגבי הטענה הראשונה שאתה ככל הנראה שוגה איתה. לגבי הדרכים המעשיות שהצעת:
1. תודה.
2. מצב העניינים שתיארתי בפוסט הוא התוצר הסופי וכולל באותו את הניסיונות שבוצעו בעבר עם אנשי מקצוע וירידה בכושר ההשתכרות בגלל היבטים פסיכולוגיים, כנראה גם רפואיים וכן הלאה. כך שלצערי הדרכים שהצעת פחות רלוונטיות עבורי. אם היו רלוונטיות - הפוסט לא היה נכתב.

אתה טוען שהכל דטרמיניסטי, שום דבר לא תחת שליטתך/בחירתך והמדינה אשמה בהכל.

אדייק את הטענה - גם כשאני מצליח, משגשג וחי עם תחושת שליטה גבוהה בכל האלמנטים בחיים שלי - זה לגמרי דטרמיניסטי. גם האפשרות לבחון מבין אופציות, נקבעו ע"י מהלכים קודמים שלא תלויים בך. וגם היכולת לבחור איך להגיב, היא אינה תכונה טבעית בכל אדם, יש אנשים שנהנים ממנה יותר, יש פחות, יש בכלל לא, ויש גם כאלו שיכולים ליהנות, אבל לא רוצים. יהיו הסיבות לחוסר הרצון שלהם ככל שיהיו, מקורן דטרמיניסטי.

לדעתי, אין כבוד גדול לאותם סטואים שמצליחים לנהל חיים בריאים ושלמים. הם פשוט בורחים מהאמת העצובה ובונים על זה שהזמן או שאנשים אחרים יטפלו בה. מביש.

מכיוון שאתה מתמקד בעיקר בקשיים שיש לך בחיים, אני מציע תרגיל מחשבתי:
מה הדטרמיניזם כן עשה אתך חסד? איפה כן קיבלת חיזוקים ודברים טובים? אשמח אם תציין אותם פה בתגובה.

תרגיל מעניין, תודה. הנה מה שעולה לי:

- כל הכוכבים התיישרו נגדי, זה מדרבן מאוד להיכנס למצב רוח מדוכא, ולכן הראייה על המציאות שלי כנראה מדויקת יותר משל אנשים עם הטיית אופטימיות. גם המחקר מראה זאת לפי מיטב זיכרוני מהתואר הראשון. זכיתי. זה ניכר בכך שאנשים עם הטיית אופטימיות כמו הסולידית, דיי מקבלים שוק ומצטיירים בעיני כאנשים חלשים כשמשהו באמת חמור קורה. BE RESILIENT..

- הדטרמיניזם היה מאוד קשה איתי, וממש מהיום הראשון בחיי. זה גרם לי לפתח תכונות אופי שמזכירות הימנעות מהסוג שג'ון בולבי מדבר עליו. בהתחשב בכך שהמדינה בה אני חי והסביבה שלי מראים סימנים של נסיגה, חולי והליכה אחורנית (לפחות בטווח הזמן הקצר של עשרות השנים האחרונות, אם נסיר את כל הפייק בסגנון סטרטאפ ניישן וכו'), נראה שההימנעות הזאת פטרה אותי מהרבה עוגמת נפש שזוגות נשואים עם ילדים ומשכנתא כנראה חווים ועשויים עוד לחוות בשנים הבאות.

- בגלל שאני משחק בתנאי משחק קשוחים יותר במובן מסוים מאוד (ולא במובן הכללי, לכולם החיים הם דוקהה לפי בודהה), הקושי החריג הזה סיפק לי מיומנות להתחקות אחרי מה שעובד שנים לפני ששאר הסביבה שלי משכילה להתחקות הדברים הללו גם כן. זה לא סיפק לי רווחים מיוחדים מכיוון שלקשיים שלי יש מחיר בעניין הזה, אבל זה מרגיש נחמד לדעת מראש מתי אופנות עשויות להופיע ולאן העדר ירוץ בעוד כמה שנים קדימה.

- בגלל אותה "אלימות דטרמיניסטית" כלפי, זה הצריך ממני להגמיש ולהחכים מאוד את החשיבה על עניינים כמו מהות החיים, מה אנחנו לעזאזל עושים כאן ולמה מכל המוזרים שמתהלכים בעולם דווקא אני "זכיתי בכל הטוב הזה"? מצד אחד זאת ברכה כאשר זה גורם לך ליהנות מהרגיל והשגרתי בחיים, מצד שני, זה מבזבז הרבה מאוד אנרגיה מנטאלית ולא מותיר לך כוח להתעסק עם טרדות שגרתיות ביומיום (ולכן מוטב להימנע מראש) שמהוות אפילו סטנדרטים שאנשים אחרים שופטים אותך על-פיהם. אליה וקוץ בה.

- הדפיקה הדטרמיניסטית שלי הרבה פעמים הופכת את הנוכחות "הפסיכולוגית" שלי לסוג של מראה עבור הזולת. מראה לגבי מצבו הכללי ולגבי הפנימיות שלו (בעיקר בשיחות איתם). לרוב המראה לא נעימה כלכך בכל מיני היבטים וזה שונה מאדם לאדם. מדובר במנגנון סלקציה חברתי דיי אפקטיבי, רק המובחרים נשארים ליידי בסופו של דבר, והאיכויות שלהם משתבחות ככל שהקשר מעמיק והשנים עוברות. רק חשוב לי לסייג ולומר שאין מדובר בדרמות חברתיות עם אנשים, אלא סתם בחוסר נוחות מסוים ולא מזיק במיוחד מצידם כלפי וכלפי הסטטוס שלי בחיים.


מניח שלא ציפית לקרוא יתרונות מהסוג הזה, אבל מה לעשות העולם יותר מורכב מתשובות בנוסח של סקר שביעות רצון. ושוב פעם אציין את העיקרון של בודהה, החיים בסה"כ הם סבל.

אסיים בציטוט מפוסט של הסולידית:
היה לך מזל. נולדת להורים שאוהבים אותך מרגע שגילו על קיומך, ושיש להם את היכולת לדאוג לכל צרכיך. אתה ילד ממין זכר, ישראלי-יהודי, בהיר-עור, אזרח בן-חורין ושווה-זכויות בדמוקרטיה מערבית עשירה, עם זכויות אדם ואזרח מוגנות, שהגיח לעידן המשגשג והמתקדם ביותר בתולדות האנושות. אלה קלפי הפתיחה שחולקו לך. לא עשית דבר כדי לזכות בהם. זכור שילדים אחרים – למעשה, רוב הילדים עלי אדמות – מתחילים את המשחק עם קלפים חלשים בהרבה. נעודד אותך תמיד להצליח בזכות עצמך. אבל בבוא היום תגלה שהעולם, לצד היופי שבו, איננו מריטוקרטי לחלוטין, ויהיו דלתות שיפתחו בפניך בגלל מזל טהור או בשל משתנים שאינם בשליטתך. כשאתה שופט אחרים, זכור שלא כל הצלחה נובעת בהכרח מיכולת אישית, ולא כל אי-הצלחה או עוני נובעים מכישלון אישי או עצלות.

מרגיש כמו מכתב התנצלות עם הרבה תירוצים בתוכו. בהחלט יש לגיטימיות לדרוש מ-"פאקינג הסולידית" הרבה יותר כשהיא כותבת על נושא ברומו של עולם שכזה.
אשמח לסייע לה בעניין עם כמה נקודות הראויות לציון:

1. "היה לך מזל" - הרבה פעמים "מזל" אינו רלוונטי רק לאדם בר המזל. המזל נותן לאדם אחד על חשבון המון אנשים אחרים שחלקם מוכשרים, חכמים, משקיענים ו-"נכונים" ממנו בהרבה. סיבה טובה לעשות חשבון נפש ולהרהר לגבי המסגרות בהן אנחנו מעירים את חיינו. לדעתי זה גם עשוי לעזור לפתח חוסן מסוים כאשר מופיעים משברים לאומיים, בהם בדר"כ המזל הטוב נהפך למזל רע.

2. "נולדת להורים שאוהבים אותך מרגע שגילו על קיומך, ושיש להם את היכולת לדאוג לכל צרכיך. אתה ילד ממין זכר, ישראלי-יהודי, בהיר-עור, אזרח בן-חורין ושווה-זכויות בדמוקרטיה מערבית עשירה, עם זכויות אדם ואזרח מוגנות, שהגיח לעידן המשגשג והמתקדם ביותר בתולדות האנושות. אלה קלפי הפתיחה שחולקו לך. לא עשית דבר כדי לזכות בהם." - ראייה ריאליסטית יותר תומר, שאם זכית בכל הקלפים המשובחים הללו ולמרות זאת אתה מרוויח שכר מינימום, סובל מבדידות או ממצב בריאותי לא משהו, אז כנראה שממש אבל ממש הלך עליך. כל דבר שישתבש אפילו מעט, ובחיים דברים משתמשים, כנראה יפיל אותך חזק מנקודת הפתיחה שקימבנת לעצמך. מצד אחד זה מאוד מפתיע ומאכזב שבחורה אולטרה אינטליגנטית כמו הסולידית מפספסת היגיון כלכך פשוט שכזה, מצד שני, זה מאוד לא מפתיע שגם גדולים המחוננים נופלים ברגע שמאכילים אותם בקצת מזל טוב או בהצלחות קטנות בייחס לאחרים. אף אחד לא חסין מעיוורון מפני המציאות.

3. "זכור שילדים אחרים – למעשה, רוב הילדים עלי אדמות – מתחילים את המשחק עם קלפים חלשים בהרבה" - כדאי לזכות גם להתנצל בפניהם על היותך פריבילג,. אולי גם מוטב שתקפיד להיות ייצרן ואפקטיבי כלפי המדינה שלך ותשתדל לא לרשל יותר מידי, על-מנת להרגיש בסדר עם עצמך מוסרית שזכית לתנאים שעדיין לא הוכחת שאתה ראוי וזכאי להם. אנשים ראויים ממך כבר נפלו וקרסו, כדאי שלא תרשל ותאבד קצב.

4. "נעודד אותך תמיד להצליח בזכות עצמך." - מיותר לדעתי. ראשית בגלל שגם כשאתה מצליח וגם כשאתה נכשל, זה אף פעם לא בזכות עצמך. אתה חי במדינה שהיא סוג של אורגניזם שבו תא אחד משפיע על האחר, גם אם לעיתים בדרכים עקיפות ומורכבות שאין לך סיכוי להבחין בהן בזמן אמת. שנית, אם צריכים לעודד אותך, זה אומר שמשהו בצלחת הפטרי שבה אתה גדל מקולקל או בעייתי.

5. "אבל בבוא היום תגלה שהעולם, לצד היופי שבו, איננו מריטוקרטי לחלוטין, ויהיו דלתות שיפתחו בפניך בגלל מזל טהור או בשל משתנים שאינם בשליטתך. כשאתה שופט אחרים, זכור שלא כל הצלחה נובעת בהכרח מיכולת אישית, ולא כל אי-הצלחה או עוני נובעים מכישלון אישי או עצלות." - זה דיי מגוחך ש-"פאקינג הסולידית" צריכה להזכיר לקהל העוקבים המאוד חכם שלה, שכנראה ה-IQ שלהם גבוה מהממוצע, רעיון ברור כלכך שעובדי שכר מינימום, נכים, מקופחים, בעלי נטייה לדיכאון, עריריים וכדומה, מבינים אותו ומודעים אליו רוב חייהם, מגיל צעיר, וללא הצורך לאתגר את המחשבה. אנשים חיים כאן בבועה, השאלה מתי תתפוצץ.

6. באופן כללי לגבי הטקסט כולו - עצם העובדה שהוא צריך היה להיכתב, ועצם זה שאדם צריך לעבור תהליך ארוך על-מנת להסיק מסקנה כלכך פשוטה ואינטואיטיבית לאנשים אחרים, מראה עד כמה המצב כאן איום, ושגם אלו בעלי היכולות ש-"ישרדו ויתרבו" יותר מהאחרים בסופו של דבר, למעשה מהווים חוליה חלשה בכמה היבטים שיאפשרו לטכנולוגיה, לכלכלה ולמדינה לתפעל את האנשים הללו בייתר קלות בעתיד. לסיכום, לא פנינת חוכמה חיובית או מתוחכמת במיוחד.

נ.ב. - כשאנשים עם גישות כאלו מנהלים את העולם, זה דווקא משמח אותי באופן אישי לדעת שהקיום שלי הוא סופי נכון לרגע זה. כנראה שלא אמהר לטול את התרופה לחיי נצח.

 

[Shlomi Z]

לא הבנת כלום למעשה. וניכר שאתה עושה סלט אפילו מהתגובות שלך עצמך, כל שכן, מהתגובות שלי. ובבקשה אל תכניס לי מילים למקלדת שכנראה מתארים אותך יותר מאשר אותי.

הגבתי באופן ממוקד לטענה X שלך, אבל בחרת לברוח לטענה Y שלך, כאילו שהיא מהווה איזושהי תשובה לתגובה שלי.

הנה השתלשלות ההתכתבויות ביננו לפי הסדר המותאם של הטענות והתגובות לטענות:




--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------



קודם תענה בענייניות לגבי הטענה הראשונה שאתה ככל הנראה שוגה איתה. לגבי הדרכים המעשיות שהצעת:
1. תודה.
2. מצב העניינים שתיארתי בפוסט הוא התוצר הסופי וכולל באותו את הניסיונות שבוצעו בעבר עם אנשי מקצוע וירידה בכושר ההשתכרות בגלל היבטים פסיכולוגיים, כנראה גם רפואיים וכן הלאה. כך שלצערי הדרכים שהצעת פחות רלוונטיות עבורי. אם היו רלוונטיות - הפוסט לא היה נכתב.


אדייק את הטענה - גם כשאני מצליח, משגשג וחי עם תחושת שליטה גבוהה בכל האלמנטים בחיים שלי - זה לגמרי דטרמיניסטי. גם האפשרות לבחון מבין אופציות, נקבעו ע"י מהלכים קודמים שלא תלויים בך. וגם היכולת לבחור איך להגיב, היא אינה תכונה טבעית בכל אדם, יש אנשים שנהנים ממנה יותר, יש פחות, יש בכלל לא, ויש גם כאלו שיכולים ליהנות, אבל לא רוצים. יהיו הסיבות לחוסר הרצון שלהם ככל שיהיו, מקורן דטרמיניסטי.

לדעתי, אין כבוד גדול לאותם סטואים שמצליחים לנהל חיים בריאים ושלמים. הם פשוט בורחים מהאמת העצובה ובונים על זה שהזמן או שאנשים אחרים יטפלו בה. מביש.


תרגיל מעניין, תודה. הנה מה שעולה לי:

- כל הכוכבים התיישרו נגדי, זה מדרבן מאוד להיכנס למצב רוח מדוכא, ולכן הראייה על המציאות שלי כנראה מדויקת יותר משל אנשים עם הטיית אופטימיות. גם המחקר מראה זאת לפי מיטב זיכרוני מהתואר הראשון. זכיתי. זה ניכר בכך שאנשים עם הטיית אופטימיות כמו הסולידית, דיי מקבלים שוק ומצטיירים בעיני כאנשים חלשים כשמשהו באמת חמור קורה. BE RESILIENT..

- הדטרמיניזם היה מאוד קשה איתי, וממש מהיום הראשון בחיי. זה גרם לי לפתח תכונות אופי שמזכירות הימנעות מהסוג שג'ון בולבי מדבר עליו. בהתחשב בכך שהמדינה בה אני חי והסביבה שלי מראים סימנים של נסיגה, חולי והליכה אחורנית (לפחות בטווח הזמן הקצר של עשרות השנים האחרונות, אם נסיר את כל הפייק בסגנון סטרטאפ ניישן וכו'), נראה שההימנעות הזאת פטרה אותי מהרבה עוגמת נפש שזוגות נשואים עם ילדים ומשכנתא כנראה חווים ועשויים עוד לחוות בשנים הבאות.

- בגלל שאני משחק בתנאי משחק קשוחים יותר במובן מסוים מאוד (ולא במובן הכללי, לכולם החיים הם דוקהה לפי בודהה), הקושי החריג הזה סיפק לי מיומנות להתחקות אחרי מה שעובד שנים לפני ששאר הסביבה שלי משכילה להתחקות הדברים הללו גם כן. זה לא סיפק לי רווחים מיוחדים מכיוון שלקשיים שלי יש מחיר בעניין הזה, אבל זה מרגיש נחמד לדעת מראש מתי אופנות עשויות להופיע ולאן העדר ירוץ בעוד כמה שנים קדימה.

- בגלל אותה "אלימות דטרמיניסטית" כלפי, זה הצריך ממני להגמיש ולהחכים מאוד את החשיבה על עניינים כמו מהות החיים, מה אנחנו לעזאזל עושים כאן ולמה מכל המוזרים שמתהלכים בעולם דווקא אני "זכיתי בכל הטוב הזה"? מצד אחד זאת ברכה כאשר זה גורם לך ליהנות מהרגיל והשגרתי בחיים, מצד שני, זה מבזבז הרבה מאוד אנרגיה מנטאלית ולא מותיר לך כוח להתעסק עם טרדות שגרתיות ביומיום (ולכן מוטב להימנע מראש) שמהוות אפילו סטנדרטים שאנשים אחרים שופטים אותך על-פיהם. אליה וקוץ בה.

- הדפיקה הדטרמיניסטית שלי הרבה פעמים הופכת את הנוכחות "הפסיכולוגית" שלי לסוג של מראה עבור הזולת. מראה לגבי מצבו הכללי ולגבי הפנימיות שלו (בעיקר בשיחות איתם). לרוב המראה לא נעימה כלכך בכל מיני היבטים וזה שונה מאדם לאדם. מדובר במנגנון סלקציה חברתי דיי אפקטיבי, רק המובחרים נשארים ליידי בסופו של דבר, והאיכויות שלהם משתבחות ככל שהקשר מעמיק והשנים עוברות. רק חשוב לי לסייג ולומר שאין מדובר בדרמות חברתיות עם אנשים, אלא סתם בחוסר נוחות מסוים ולא מזיק במיוחד מצידם כלפי וכלפי הסטטוס שלי בחיים.


מניח שלא ציפית לקרוא יתרונות מהסוג הזה, אבל מה לעשות העולם יותר מורכב מתשובות בנוסח של סקר שביעות רצון. ושוב פעם אציין את העיקרון של בודהה, החיים בסה"כ הם סבל.


מרגיש כמו מכתב התנצלות עם הרבה תירוצים בתוכו. בהחלט יש לגיטימיות לדרוש מ-"פאקינג הסולידית" הרבה יותר כשהיא כותבת על נושא ברומו של עולם שכזה.
אשמח לסייע לה בעניין עם כמה נקודות הראויות לציון:

1. "היה לך מזל" - הרבה פעמים "מזל" אינו רלוונטי רק לאדם בר המזל. המזל נותן לאדם אחד על חשבון המון אנשים אחרים שחלקם מוכשרים, חכמים, משקיענים ו-"נכונים" ממנו בהרבה. סיבה טובה לעשות חשבון נפש ולהרהר לגבי המסגרות בהן אנחנו מעירים את חיינו. לדעתי זה גם עשוי לעזור לפתח חוסן מסוים כאשר מופיעים משברים לאומיים, בהם בדר"כ המזל הטוב נהפך למזל רע.

2. "נולדת להורים שאוהבים אותך מרגע שגילו על קיומך, ושיש להם את היכולת לדאוג לכל צרכיך. אתה ילד ממין זכר, ישראלי-יהודי, בהיר-עור, אזרח בן-חורין ושווה-זכויות בדמוקרטיה מערבית עשירה, עם זכויות אדם ואזרח מוגנות, שהגיח לעידן המשגשג והמתקדם ביותר בתולדות האנושות. אלה קלפי הפתיחה שחולקו לך. לא עשית דבר כדי לזכות בהם." - ראייה ריאליסטית יותר תומר, שאם זכית בכל הקלפים המשובחים הללו ולמרות זאת אתה מרוויח שכר מינימום, סובל מבדידות או ממצב בריאותי לא משהו, אז כנראה שממש אבל ממש הלך עליך. כל דבר שישתבש אפילו מעט, ובחיים דברים משתמשים, כנראה יפיל אותך חזק מנקודת הפתיחה שקימבנת לעצמך. מצד אחד זה מאוד מפתיע ומאכזב שבחורה אולטרה אינטליגנטית כמו הסולידית מפספסת היגיון כלכך פשוט שכזה, מצד שני, זה מאוד לא מפתיע שגם גדולים המחוננים נופלים ברגע שמאכילים אותם בקצת מזל טוב או בהצלחות קטנות בייחס לאחרים. אף אחד לא חסין מעיוורון מפני המציאות.

3. "זכור שילדים אחרים – למעשה, רוב הילדים עלי אדמות – מתחילים את המשחק עם קלפים חלשים בהרבה" - כדאי לזכות גם להתנצל בפניהם על היותך פריבילג,. אולי גם מוטב שתקפיד להיות ייצרן ואפקטיבי כלפי המדינה שלך ותשתדל לא לרשל יותר מידי, על-מנת להרגיש בסדר עם עצמך מוסרית שזכית לתנאים שעדיין לא הוכחת שאתה ראוי וזכאי להם. אנשים ראויים ממך כבר נפלו וקרסו, כדאי שלא תרשל ותאבד קצב.

4. "נעודד אותך תמיד להצליח בזכות עצמך." - מיותר לדעתי. ראשית בגלל שגם כשאתה מצליח וגם כשאתה נכשל, זה אף פעם לא בזכות עצמך. אתה חי במדינה שהיא סוג של אורגניזם שבו תא אחד משפיע על האחר, גם אם לעיתים בדרכים עקיפות ומורכבות שאין לך סיכוי להבחין בהן בזמן אמת. שנית, אם צריכים לעודד אותך, זה אומר שמשהו בצלחת הפטרי שבה אתה גדל מקולקל או בעייתי.

5. "אבל בבוא היום תגלה שהעולם, לצד היופי שבו, איננו מריטוקרטי לחלוטין, ויהיו דלתות שיפתחו בפניך בגלל מזל טהור או בשל משתנים שאינם בשליטתך. כשאתה שופט אחרים, זכור שלא כל הצלחה נובעת בהכרח מיכולת אישית, ולא כל אי-הצלחה או עוני נובעים מכישלון אישי או עצלות." - זה דיי מגוחך ש-"פאקינג הסולידית" צריכה להזכיר לקהל העוקבים המאוד חכם שלה, שכנראה ה-IQ שלהם גבוה מהממוצע, רעיון ברור כלכך שעובדי שכר מינימום, נכים, מקופחים, בעלי נטייה לדיכאון, עריריים וכדומה, מבינים אותו ומודעים אליו רוב חייהם, מגיל צעיר, וללא הצורך לאתגר את המחשבה. אנשים חיים כאן בבועה, השאלה מתי תתפוצץ.

6. באופן כללי לגבי הטקסט כולו - עצם העובדה שהוא צריך היה להיכתב, ועצם זה שאדם צריך לעבור תהליך ארוך על-מנת להסיק מסקנה כלכך פשוטה ואינטואיטיבית לאנשים אחרים, מראה עד כמה המצב כאן איום, ושגם אלו בעלי היכולות ש-"ישרדו ויתרבו" יותר מהאחרים בסופו של דבר, למעשה מהווים חוליה חלשה בכמה היבטים שיאפשרו לטכנולוגיה, לכלכלה ולמדינה לתפעל את האנשים הללו בייתר קלות בעתיד. לסיכום, לא פנינת חוכמה חיובית או מתוחכמת במיוחד.

נ.ב. - כשאנשים עם גישות כאלו מנהלים את העולם, זה דווקא משמח אותי באופן אישי לדעת שהקיום שלי הוא סופי נכון לרגע זה. כנראה שלא אמהר לטול את התרופה לחיי נצח.

החיים קצרים יא אחי.

 

[ווטרן-טירון]

החיים קצרים יא אחי.

וגם לא כלכך חשובים יא גבר

 

[לנצח נתהה]

רעיון ברור כלכך שעובדי שכר מינימום, נכים, מקופחים, בעלי נטייה לדיכאון, עריריים וכדומה, מבינים אותו ומודעים אליו רוב חייהם, מגיל

מה היית מציע לעשות כדי לשפר את מצבם של כל אותם אנשים? שואל בכנות כדי להבין מה אתה מציע . באמת מעניין. מה החברה בישראל אמורה לעשות כדי שלנכים למשל יהיו חיים כמו של מקבילם הלבן הפרבילג שסובל מאיי קיו גבוה?