תגיתהומור

אני נוסעת ברכבת מהרצליה לתל-אביב בערך פעם בשבוע. בדרך כלל אני יוצאת בשעות סבירות (נניח, 14:00-10:00). אתמול, מסיבות פרוזאיות, עליתי על הרכבת שיצאה בסביבות 07:30 לפנות בוקר. כך הזדמן לי, לראשונה מזה זמן רב, לחכך כתף, מרפק ואגן בגופם של המוני בית ישראל, שעשו את דרכם לעוד יום עבודה במשרד שבעיר הגדולה. 

נדמה לי שאחד הדברים המחרידים ביותר בעבודה משרדית טיפוסית הוא החובה להתייצב מדי יום ביומו במקום מסוים ובשעה מסוימת.

מישהו כתב כאן במענה לאחד הפוסטים שחיים בצמצום אינם אפשריים כשבן או בת הזוג שלכם הוא פזרן כפייתי. האמת היא שזה נכון, אבל גם אם התחתנתם עם מישהו שלא יודע להעריך את ערך הכסף – לא הכל אבוד.