תגיתחיסכון

הררי מילים נכתבו על "משבר הפנסיה" הצפוי לנו בשנים הקרובות נוכח הזינוק בתוחלת החיים בעולם המפותח.

בוקר אחד לפני כשנתיים התעוררתי עם כאב חד בלסת. צחצחתי שיניים, גרגרתי מי פה, ניסיתי קרח, גלידה ואפילו היפנוזה עצמית – אך הכאב רק הלך והתעצם. בצהריים כבר ראיתי כוכבים, וטסתי חיש מהר לתור חירום אצל רופא השיניים שלי. כעבור שעה קלה לא נותר זכר לכאב – למעט 2 שיני בינה שהשארתי בקליניקה ועוד 3,000 ש"ח בחשבון הבנק של הרופא.

אחת הטענות החוזרות הנשמעות כאן (וביתר שאת בימים האחרונים) נוגעת למידת הישימות של מודל הפרישה המוקדמת (ERE) לגבי הישראלי הממוצע.

היום ה-31 בדצמבר – הגיעה העת לסכם את ההוצאות שלי בשנה החולפת.  

מדי מספר חודשים מצטבר לו צבר של "אופוזיציונרים" בבלוג הזה. בהכללה גסה, מגיבים אלה סבורים שעצמאות כלכלית היא מעבר להישג ידו של האדם הסביר.

כאשר אתם משקיעים בבורסה, כספכם נתון למעשה לחסדיו של שוק ההון. "תשואה מובטחת" היא כמעט תמיד חיזיון תעתועים. אין לדעת מה יוליד יום בשווקים הפיננסיים (*), ואף על פי שהיסטורית המגמה הכללית של שוק המניות היא חיובית, התנודתיות בטווח הקצר והבינוני עלולה להיות חדה וכואבת.

המשקיע האגדי בנג'מין גרהאם – אביהם הרוחני של דורות של משקיעים ובכללם וורן באפט ונוספים – כתב פעם שהאויב הגדול ביותר של המשקיע הוא המשקיע עצמו.

ציטוטים מפיהם של אנשים חכמים, ברוח "הסולידית".