הבורסה לניירות ערך היא קצת כמו שוק מחנה יהודה. אף שהיא מתפקדת כשוק, במהותה היא מוסד סגור לחברים בלבד. כדי להבין את כוונתי, גשו לשוק ביום שישי, פתחו באסטה ספונטנית לצד הסוחרים הוותיקים, וחזרו לכאן כדי לדווח מה עלה בגורלכם.
בסוף חודש פברואר הוריד בנק ישראל את הריבית במשק לשפל תקדימי. היה זה מהלך מפתיע, שהותיר משקיעים רבים מבולבלים ומלאי חששות: מה לעשות עם הכסף כשהריבית כל כך נמוכה?
את הבסיס להתנהלות פיננסית נבונה, ובפרט כזו המאפשרת חתירה לחופש כלכלי, אפשר לסכם במשפט אחד: הוציאו פחות ממה שאתם מכניסים והשקיעו את ההפרש בנכסים מניבים.
את החלק הראשון של המשפט רוב האנשים מסוגלים להבין ואף ליישם מבלי להזדקק להדרכה מיוחדת. החלק השני, לעומת זאת, מעורר לא פעם מבוכה ואף רתיעה בקרב רבים, שאינם יודעים היכן בדיוק להתחיל.
את שוק ההון ניתן להמשיל במידה מסוימת לאוקיינוס רחב ידיים. זוהי סביבה כאוטית, מסוכנת, בלתי-צפויה וחסרת רחמים. ולמרות זאת, ימאי מיומן וממושמע, הרוחש כבוד לים, מסוגל לנווט בו כך שיגיע למחוז חפצו מהר יותר מעמיתיו שנותרו על חוף המבטחים.
"אם אינך יכול להסביר את זה לילד בן 6 – אל תשקיע בזה." –אנונימי.
כן כן, צודק מר אנונימי.
אבל מה לעשות שהבלוגרית הפיננסית האהובה על כולנו לא טרחה לכתוב בשנה וחצי האחרונות פוסט המסביר, מקצה לקצה, מהן קרנות נאמנות, איך בדיוק הן פועלות וכיצד משקיעים בהן?
"שוק המניות הוא לכל היותר הסחת דעת ענקית." – ג'ון בוגל
עבור חלק גדול מקוראי הסולידית, ההוצאה החודשית הכבדה ביותר היא החזר המשכנתא. מסקר שערך כלכליסט בשעתו עולה ש-61% מהישראלים נטלו הלוואה כזו, עדות נוספת לכך שתרבותנו מוטרפת הנדל"ן מקדשת בעלות על ארבעה קירות כפסגת שאיפותיו של מעמד הביניים הצרכנו-קרייריסטי. למרות המשכנתא הכבדה, קוראים קבועים של הבלוג הזה מדווחים לאורך זמן על תופעה מעניינת. ההתנהלות הצרכנית שלהם כבר לא מזכירה התפוצצות סופרנובה...
2.13% בשנה, לפני מס ולפני אינפלציה. זוהי התשואה השנתית שתשלם לכם ממשלת ישראל בתמורה להלוואה בת 10 שנים (בהסתמך על נתוני אג"ח ממשלתי שקלי 0324, שמועד פדיונו מרץ 2024).
הנתון הזה מספר את סיפורו של שוק האג"ח הממשלתי בשנים האחרונות. אחרי שנים של מדיניות ריבית אגרסיבית, התשואות מאגרות החוב הללו, כמו בכל העולם המפותח, נושקות כעת לשפל של כל הזמנים.
