אורי
משתמש בכיר
- הצטרף ב
- 24/1/15
- הודעות
- 1,027
- דירוג
- 2,114
אני לא בטוח שזו הפינה המתאימה ביותר, אבל שיהיה. במקום אחר התבקשתי להרחיב של שימוש בפוליסות ביטוח חיים מסוג whole life insurance אמריקאיות כבסיס לאסטרטגיית ניהול מזומנים, חיסכון, והשקעה. הנושא סבוך ולא אינטואיטיבי, והאמת שגם לא רלוונטי למרבית הישראלים. בכל זאת אני פותח אותו כאן עבור אלו שזה כן רלוונטי עבורם או מתעניינים.
בקצרה, הרעיון מורכב משני חלקים: הראשון הוא קיומה של פוליסת ביטוח חיים בעלת מאפיינים מסויימים, הן מבחינת סוג הפוליסה והן מבחינת תכנונה (התמהיל שלה); השני הוא שיטה להשתמש בפוליסה עוד במהלך החיים, ולא רק כתגמול למוטבים לאחר המוות, באופן שיכול להשלים הכנסה, להחליף פנסיה, ולשמש כבנק פרטי למימון רכישות שונות במהלך החיים. התוצאה של שילוב שני אלו הוא מרכיב יציב, אמין, וצפוי באסטרטגיית ההשקעה וניהול הכסף האישי והמשפחתי והקטנת התלות במוסדות מימון חיצוניים, קרי בנקים.
לפני שאני מתחיל להסביר אמליץ לכל המתעניינים לקרוא את ספרו המכונן של נלסון נאש "Becoming Your Own Banker", שהוא התנ"ך של השיטה הזו. שנית, הנה קישור לאתר של סוכן ביטוח המציע קורס מקוון חינמי הזמין לאחר הרשמה פשוטה. אני מציע לכם לעבור עליו כדי להבין על מה מדובר, למה זה טוב, ואיך משתמשים בזה. (http://paradigmlife.net/infinite-101/)
הרעיון:
הרעיון הוא שאנחנו מממנים כל דבר. בין אם אנחנו לוקחים הלוואה מהבנק, מסוכנות הרכב, מחברת האשראי. גם אם אנחנו חוסכים וקונים במזומן, קיימת העלות של הפסד ההשקעה שלא עשינו בזמן שחסכנו. הרעיון בשיטה הוא כיצד להימנע מעלות זו על ידי צבירת הון בתוך פוליסת ביטוח מסויימת בה ההון גדל בוודאות (בתחייבות חוזית), ובו בזמן הוא זמין לנו בצורה של הלוואה מחברת הביטוח כאשר מתעורר צורך לעשות בו שימוש, הן מסיבות צרכניות (מימון רכב, הון עצמי לדירה, חופשה) או למקרה חירום (עלות רפואית לא צפויה, חתונה של ילד) ולמעשה - לכל דבר.
הפוליסה:
מי שעושים שימוש ברעיון זה משתמשים בפוליסות שנקראות בארה"ב whole life insurance. אלו פוליסות שתקפות משך כל ימי חיי המבוטח (למעשה לעתים רק עד גיל 95 או 99, אבל גם אז לעתים ניתנות להארכה) בפרימיום קבוע. כלומר ברגע שהתחלת את הפוליסה נקבע לך הפרימיום ומאותו רגע הוא איננו משתנה. כמובן שככל שמתחילים בגיל צעיר יותר הפרימיום נמוך יותר לכל החיים.
מרבית הכסף שמשולם לחברה נצבר לזכות המבוטח. זהו ה-cash value של הפוליסה, ומשמעותו היא שאם תבוטל הפוליסה, יוכל המבוטח לקבל את ה-cash value שלו בחזרה (בניכוי חובות לחברה, ועל כך בהמשך). החברה משקיעה, כמובן, את הכסף שהפקדנו, וה-cash value של המבוטח גדל כל הזמן. הגדילה היא קבועה, ידועה מראש, והיא חלק מהחוזה שלנו עם החברה. ברוב החברות היא עומדת על כ-2 עד 4.5 אחוזים בשנה. חשוב לומר שזו גדילה של ריבית דריבית ושהיא פטורה ממס (נושא בפני עצמו ולא ארחיב עליו כאן), כך כשמשווים אותה לגדילה של אמצעים אחרים ולוקחים בחשבון מיסוי, דמי ניהול ועמלות, זה יוצא די הרבה ולא צנוע בכלל, בעיקר בהינתן שזו גדילה מובטחת חוזית. באופן חשבוני, החברה, שביטחה אותנו לכל החיים, יודעת בוודאות שהיא תצטרך לשלם לשארים את דמי הביטוח, ולכן למעשה גדילת ה-cash value היא כזו שביום תפוגת הפנסיה בגיל 95, ה-cash value ישתווה לסכום הביטוח במקרה של מוות (שעד לרגע זה הוא תמיד גבוה יותר מהסכום אותו הפקדנו במהלך השנים)
בנוסף, זו רק הגדילה המינימלית שמבטיחה החברה, אולם בפועל מדובר על גדילה משמעותית יותר בכמה אחוזים כל שנה הודות לתשלומי הדיווידנדים. מי שעושים פוליסה שכזו במטרה ליישם את העקרונות עליהם אנחנו מדברים כאן, עושים זאת אך ורק עם חברות שאינן מונפקות בבורסה, שאין להן מניות, ושהן mutual companies בהן בעלי הפוליסות הם למעשה בעלי המניות של החברה (בדומה לבנק קהילתי). כך, האינטרסים של המבוטח זהים לאינטרסים של חברת הביטוח. כל שנה, החברה מחשבת את הרווח שלה, ומחלקת את הרווחים לבעלי הפוליסות בצורה של דיווידינד, שבאופן היסטורי תמיד חולק, כך שתמיד הגדילה של הפוליסה מהירה יותר מזו המובטחת בחוזה, וזו גם הסיבה מדוע החברות הללו חשות בנוח להבטיח גדילה חוזית זו. זאת ועוד, מבחינה חוקית סכום שנתי זה איננו נחשב "דיווידנד" אלא "החזר של פרמיום" ולכן הוא פטור ממס, מה שמאיץ את הליך הריבית דריבית הפטור ממס.
לגבי תמהיל הפוליסה, ברור שבשנים הראשונות מרבית הפרמיום הולך לחברה ורק חלק קטן ממנו נשמר כ-cash value, ובהתאם הצמיחה איטית יותר, אולם בחלוף השנים, ה-cash value גדל ומאיץ עד שלבסוף הואט משתווה, כאמור, עם סכום ביטוח החיים לעת מוות. כדי להאיץ את התהליך ולהפוך אותו ליעיל יותר, בעת תכנון תמהיל הפוליסה עושים שימוש במרכיבים שונים (riders) שהשנים העיקריים בהם הם קניית ביטוח משלים לזמן קצוב והיכולת להפקיד סכומים נוספים ישירות ל-cash vlaue. נסביר: מבחינה חוקית ישנה נוסחה שקובעת את היחס בין סכום הביטוח לבכום ה-cash value. הרי בסופו של יום זו פוליסת ביטוח ולא תכנית חיסכון. אי לכך, ישנן מגבלות מסויימות על כמה אפשר להפקיד בפוליסת ביטוח בגובה מסויים. לשמשל, אינך יכול להפקיד 1,000,000 דולר בשנה לפוליסה שמכסה אותך רק ב-1,000,000 למקרה מוות. אם מפקידים יותר מהמותר הפוליסה מאבדת את הטבות המס שלה וסוכן הביטוח וחברת הביטוח אמורים למנוע ממך לעשות זאת בטעות. כדי להתמודד עם מגבלות אלו, ניתן לרכוש term life insurance שמטבעו הוא הרבה הרבה יותר זול. זה הביטוח שאנחנו בדרך כלל חושבים עליו כשאנחנו עושים ביטוח חיים (Risk). עכשיו אותו בעל פוליסה משלם את הפרמיום המתאים לתגמול של 1,000,000 דולר במקרה של מוות (נניח 15,000 בשנה), ולקנות ביטוח ריסק על עוד 10,000,000 בעלות של נגיד עוד 5,000 בשנה, וזה מאפשר לו להכניס את יתרת ה-80,000 לתוך הפוליסה, כי כעת היחס בין הפרימיום, ה-cash value וסכום הביטוח עומדים בהגבלות. את ה-80,000 הנוספים הוא איננו מכניס, כמו בפרמיום, על מנת לרכוש ביטוח, אלא ישירות לתוך ה-cash value. באופן עקרוני, אנו שואפים ליצור תמהיל בו מרבית הסכום שאנו מפקידים בחברה הולך ישירות ל-cash value, ורק חלק קטן ממנו (חצי, שליש, ולעתים אפילו רבע) משלמים את הפרמיום על הביטוח עצמו וגם חלק מזה הולך ל-cash value. מספרים אלו הם אילוסטרציה בלבד, והם יעבדו גם עם פוליסות גדולות פי 10 או קטנות פי 10, למשל.
התוצאה של כל זה היא שלאחר מספר שנים, צברנו הון בתוך הפוליסה שגדל בממוצע של 5-7 אחוזים לשנה ברבית דריבית פטורה ממס.
ביטחון
לפני שנדבר על הנזילות של הכסף אני רוצה להוסיף מילה על ביטחון. אחרי הכל השיטה הזו מסתכלת על פוליסת הביטוח כמו בנק, ומבקשת מאיתנו לשים סכומים גבוהים מאוד בחברת ביטוח פרטית. מי ערב לנו שהיא לא תפשוט את הרגל מחר והכל ירד לטמיון? ובכן, יש כלים שונים לבחור חברה מתאימה: ישנן כעשר-עשרים חברות שקיימות כבר למעלה ממאה, ואפילו מאה חמישים שנה. הן מנפיקות את הפוליסות הללו לפני ובמהלך השפל הכלכלי הגדול, לפני שאפילו היה מס הכנסה בארה"ב, מבהלך מספר רב של קריסות ומפולות בשוק, סביבות ריבית שונות, ועוד. יש להן רקוקד של הדיווידנדים שהן חילקו משך עשרות ומאות שנים. דבר שני, תעשיית הביטוח איננה מורשה לעשות ספקולציות עם הכסף כמו שמורשים בנקים, ויש רגולציה קפדנית שמחייבת אותן להשקיע בצורה שמרנית. שלישית גם אם יקרה וחברת ביטוח תקרוס, חברות אחרות יקנו את נכסיה ויכבדו את הפוליסות הקיימות. לבסוף, גם כאן ניתן לפזר סיכונים על ידי קניית מספר פוליסות קטנות יותר במספר חברות שונות. לא אכנס לזה לעומק, אבל רק אם ניקח את הדוגמה שלנו לעיל, במקום פוליסה אחת המבטחת את המבוטח ב-1,000,000 דולר, הוא יכול היה לעשות ארבע פוליסות שונות בחברות שונות על 250,000 כל אחת.
(המשך למטה..)
בקצרה, הרעיון מורכב משני חלקים: הראשון הוא קיומה של פוליסת ביטוח חיים בעלת מאפיינים מסויימים, הן מבחינת סוג הפוליסה והן מבחינת תכנונה (התמהיל שלה); השני הוא שיטה להשתמש בפוליסה עוד במהלך החיים, ולא רק כתגמול למוטבים לאחר המוות, באופן שיכול להשלים הכנסה, להחליף פנסיה, ולשמש כבנק פרטי למימון רכישות שונות במהלך החיים. התוצאה של שילוב שני אלו הוא מרכיב יציב, אמין, וצפוי באסטרטגיית ההשקעה וניהול הכסף האישי והמשפחתי והקטנת התלות במוסדות מימון חיצוניים, קרי בנקים.
לפני שאני מתחיל להסביר אמליץ לכל המתעניינים לקרוא את ספרו המכונן של נלסון נאש "Becoming Your Own Banker", שהוא התנ"ך של השיטה הזו. שנית, הנה קישור לאתר של סוכן ביטוח המציע קורס מקוון חינמי הזמין לאחר הרשמה פשוטה. אני מציע לכם לעבור עליו כדי להבין על מה מדובר, למה זה טוב, ואיך משתמשים בזה. (http://paradigmlife.net/infinite-101/)
הרעיון:
הרעיון הוא שאנחנו מממנים כל דבר. בין אם אנחנו לוקחים הלוואה מהבנק, מסוכנות הרכב, מחברת האשראי. גם אם אנחנו חוסכים וקונים במזומן, קיימת העלות של הפסד ההשקעה שלא עשינו בזמן שחסכנו. הרעיון בשיטה הוא כיצד להימנע מעלות זו על ידי צבירת הון בתוך פוליסת ביטוח מסויימת בה ההון גדל בוודאות (בתחייבות חוזית), ובו בזמן הוא זמין לנו בצורה של הלוואה מחברת הביטוח כאשר מתעורר צורך לעשות בו שימוש, הן מסיבות צרכניות (מימון רכב, הון עצמי לדירה, חופשה) או למקרה חירום (עלות רפואית לא צפויה, חתונה של ילד) ולמעשה - לכל דבר.
הפוליסה:
מי שעושים שימוש ברעיון זה משתמשים בפוליסות שנקראות בארה"ב whole life insurance. אלו פוליסות שתקפות משך כל ימי חיי המבוטח (למעשה לעתים רק עד גיל 95 או 99, אבל גם אז לעתים ניתנות להארכה) בפרימיום קבוע. כלומר ברגע שהתחלת את הפוליסה נקבע לך הפרימיום ומאותו רגע הוא איננו משתנה. כמובן שככל שמתחילים בגיל צעיר יותר הפרימיום נמוך יותר לכל החיים.
מרבית הכסף שמשולם לחברה נצבר לזכות המבוטח. זהו ה-cash value של הפוליסה, ומשמעותו היא שאם תבוטל הפוליסה, יוכל המבוטח לקבל את ה-cash value שלו בחזרה (בניכוי חובות לחברה, ועל כך בהמשך). החברה משקיעה, כמובן, את הכסף שהפקדנו, וה-cash value של המבוטח גדל כל הזמן. הגדילה היא קבועה, ידועה מראש, והיא חלק מהחוזה שלנו עם החברה. ברוב החברות היא עומדת על כ-2 עד 4.5 אחוזים בשנה. חשוב לומר שזו גדילה של ריבית דריבית ושהיא פטורה ממס (נושא בפני עצמו ולא ארחיב עליו כאן), כך כשמשווים אותה לגדילה של אמצעים אחרים ולוקחים בחשבון מיסוי, דמי ניהול ועמלות, זה יוצא די הרבה ולא צנוע בכלל, בעיקר בהינתן שזו גדילה מובטחת חוזית. באופן חשבוני, החברה, שביטחה אותנו לכל החיים, יודעת בוודאות שהיא תצטרך לשלם לשארים את דמי הביטוח, ולכן למעשה גדילת ה-cash value היא כזו שביום תפוגת הפנסיה בגיל 95, ה-cash value ישתווה לסכום הביטוח במקרה של מוות (שעד לרגע זה הוא תמיד גבוה יותר מהסכום אותו הפקדנו במהלך השנים)
בנוסף, זו רק הגדילה המינימלית שמבטיחה החברה, אולם בפועל מדובר על גדילה משמעותית יותר בכמה אחוזים כל שנה הודות לתשלומי הדיווידנדים. מי שעושים פוליסה שכזו במטרה ליישם את העקרונות עליהם אנחנו מדברים כאן, עושים זאת אך ורק עם חברות שאינן מונפקות בבורסה, שאין להן מניות, ושהן mutual companies בהן בעלי הפוליסות הם למעשה בעלי המניות של החברה (בדומה לבנק קהילתי). כך, האינטרסים של המבוטח זהים לאינטרסים של חברת הביטוח. כל שנה, החברה מחשבת את הרווח שלה, ומחלקת את הרווחים לבעלי הפוליסות בצורה של דיווידינד, שבאופן היסטורי תמיד חולק, כך שתמיד הגדילה של הפוליסה מהירה יותר מזו המובטחת בחוזה, וזו גם הסיבה מדוע החברות הללו חשות בנוח להבטיח גדילה חוזית זו. זאת ועוד, מבחינה חוקית סכום שנתי זה איננו נחשב "דיווידנד" אלא "החזר של פרמיום" ולכן הוא פטור ממס, מה שמאיץ את הליך הריבית דריבית הפטור ממס.
לגבי תמהיל הפוליסה, ברור שבשנים הראשונות מרבית הפרמיום הולך לחברה ורק חלק קטן ממנו נשמר כ-cash value, ובהתאם הצמיחה איטית יותר, אולם בחלוף השנים, ה-cash value גדל ומאיץ עד שלבסוף הואט משתווה, כאמור, עם סכום ביטוח החיים לעת מוות. כדי להאיץ את התהליך ולהפוך אותו ליעיל יותר, בעת תכנון תמהיל הפוליסה עושים שימוש במרכיבים שונים (riders) שהשנים העיקריים בהם הם קניית ביטוח משלים לזמן קצוב והיכולת להפקיד סכומים נוספים ישירות ל-cash vlaue. נסביר: מבחינה חוקית ישנה נוסחה שקובעת את היחס בין סכום הביטוח לבכום ה-cash value. הרי בסופו של יום זו פוליסת ביטוח ולא תכנית חיסכון. אי לכך, ישנן מגבלות מסויימות על כמה אפשר להפקיד בפוליסת ביטוח בגובה מסויים. לשמשל, אינך יכול להפקיד 1,000,000 דולר בשנה לפוליסה שמכסה אותך רק ב-1,000,000 למקרה מוות. אם מפקידים יותר מהמותר הפוליסה מאבדת את הטבות המס שלה וסוכן הביטוח וחברת הביטוח אמורים למנוע ממך לעשות זאת בטעות. כדי להתמודד עם מגבלות אלו, ניתן לרכוש term life insurance שמטבעו הוא הרבה הרבה יותר זול. זה הביטוח שאנחנו בדרך כלל חושבים עליו כשאנחנו עושים ביטוח חיים (Risk). עכשיו אותו בעל פוליסה משלם את הפרמיום המתאים לתגמול של 1,000,000 דולר במקרה של מוות (נניח 15,000 בשנה), ולקנות ביטוח ריסק על עוד 10,000,000 בעלות של נגיד עוד 5,000 בשנה, וזה מאפשר לו להכניס את יתרת ה-80,000 לתוך הפוליסה, כי כעת היחס בין הפרימיום, ה-cash value וסכום הביטוח עומדים בהגבלות. את ה-80,000 הנוספים הוא איננו מכניס, כמו בפרמיום, על מנת לרכוש ביטוח, אלא ישירות לתוך ה-cash value. באופן עקרוני, אנו שואפים ליצור תמהיל בו מרבית הסכום שאנו מפקידים בחברה הולך ישירות ל-cash value, ורק חלק קטן ממנו (חצי, שליש, ולעתים אפילו רבע) משלמים את הפרמיום על הביטוח עצמו וגם חלק מזה הולך ל-cash value. מספרים אלו הם אילוסטרציה בלבד, והם יעבדו גם עם פוליסות גדולות פי 10 או קטנות פי 10, למשל.
התוצאה של כל זה היא שלאחר מספר שנים, צברנו הון בתוך הפוליסה שגדל בממוצע של 5-7 אחוזים לשנה ברבית דריבית פטורה ממס.
ביטחון
לפני שנדבר על הנזילות של הכסף אני רוצה להוסיף מילה על ביטחון. אחרי הכל השיטה הזו מסתכלת על פוליסת הביטוח כמו בנק, ומבקשת מאיתנו לשים סכומים גבוהים מאוד בחברת ביטוח פרטית. מי ערב לנו שהיא לא תפשוט את הרגל מחר והכל ירד לטמיון? ובכן, יש כלים שונים לבחור חברה מתאימה: ישנן כעשר-עשרים חברות שקיימות כבר למעלה ממאה, ואפילו מאה חמישים שנה. הן מנפיקות את הפוליסות הללו לפני ובמהלך השפל הכלכלי הגדול, לפני שאפילו היה מס הכנסה בארה"ב, מבהלך מספר רב של קריסות ומפולות בשוק, סביבות ריבית שונות, ועוד. יש להן רקוקד של הדיווידנדים שהן חילקו משך עשרות ומאות שנים. דבר שני, תעשיית הביטוח איננה מורשה לעשות ספקולציות עם הכסף כמו שמורשים בנקים, ויש רגולציה קפדנית שמחייבת אותן להשקיע בצורה שמרנית. שלישית גם אם יקרה וחברת ביטוח תקרוס, חברות אחרות יקנו את נכסיה ויכבדו את הפוליסות הקיימות. לבסוף, גם כאן ניתן לפזר סיכונים על ידי קניית מספר פוליסות קטנות יותר במספר חברות שונות. לא אכנס לזה לעומק, אבל רק אם ניקח את הדוגמה שלנו לעיל, במקום פוליסה אחת המבטחת את המבוטח ב-1,000,000 דולר, הוא יכול היה לעשות ארבע פוליסות שונות בחברות שונות על 250,000 כל אחת.
(המשך למטה..)
נערך לאחרונה ב:
