תמיכה הורית

[ווטרן-טירון]

הנושא העיקרי בעיני הוא הדרך בה ניתן הסיוע.
אין פסול, בעיני, בהעברה בין דורית בחיים. כשזה נעשה נכון זה אפילו רצוי.
הבעיה היא שבחלק מהמקרים המתוארים בכתבה, ההעברות האלו יוצרות משקעים אצל שני הצדדים ופוגעות ביחסים.

הבעיה שהיכולת לבצע העברה בין-דורית הינה תוצאה של עיוותים כמובן, וגם הצורך בהעברה כזאת הינה תוצאה של עיוותים. אם רגע נשים בצד את ההשלכות השליליות של רווקות מאוחרת ללא ילדים, מהבחינה הכלכלית הטהורה אני חושב שזה הצעד הכי נבון שאפשר לעשות, וגם המוסרי. כל זמן שמצב השוק והחברה מעוות, הדבר הכי מועיל בשביל לתקן אותו זה פשוט לא לשחק במשחק הזה ולאפשר לו לשקוע ולקרוס בנחת ובשלווה. כמובן, לבחירה לא לשחק את המשחק הזה גם כן עשויות להיות השלכות שליליות על השחקן שבחר במהלך הזה.

הרי גם ככה הכל יעבור בירושה בסופו של דבר ככה שזה מקובל עלי. הבעיה היא כשיש כמה ילדים ועוזרים רק לאחד ולילדים האחרים זה מפריע.

המצב הזה יותר עמוק ומורכב. נניח ויש לך שלושה ילדים, שניים עם כישורים מאוד גבוהים והשלישי סובל מחרדות, לא חכם במיוחד וגם יצא שברירי יותר מהשירות הצבאי שלו. בנוסף, מערכת היחסים שלך איתו אף פעם לא הייתה לבבית כלכך והתייחסת אליו בגדול בתור ילד פרזיט, האם עדיין תעביר אליו את החלק השווה בירושה? (אולי הוא יקבל אפילו יותר?) האם עדיין תעזור לו מבחינה כלכלית במהלך החיים הבוגרים המוקדמים בצורה שווה לאחיו, גם כשאתה יודע בוודאות שהעזרה הזאת תקצור פחות שביעות רצון בהשוואה לשביעות הרצון שתרוויח מעזרה לשני אחיו האחרים? גם אם תשיב שכן, לא אאמין שכך באמת תפעל בסופו של דבר בסיטואציה כזאת. זה חזק מאתנו.

מניח שחלקכם תגחכו אבל בכל הקשור לעזרה לאורך החיים, יש מלא משתנים "טכניים" שצריך לקחת בחשבון כי יש להם השפעה על השאלה לאיזה ילד ההון והתשומות המשפחתיים ינותבו. כמו למשל מהו המגדר של הילד בחלק מהמשפחות, באיזה עיתוי הוא נולד ומהו פער השנים בינו לבין שאר אחיו, אולי גם למיקום האורדינלי שלו בקרב אחיו יש חשיבות.

בהקשר הזה ראוי להזכיר את המחקר המודרני על נושא ה-Only Child המורה שמבחינה חומרית ומבחינת תשומת לב הורית כנראה שעדיף פשוט להיוולד בתור ילד יחיד ללא אחים:

APA PsycNet

psycnet.apa.org

APA PsycNet

psycnet.apa.org

האמת שזה דיי מעניין כי לאחרונה כמה וכמה חברים שלי, שהם זוג נשוי או הורים צעירים, דיברו אתי בדיוק על השאלה הזאת של עזרה "שווה באופן אבסולוטי" לכל הילדים. בתור האח שקיבל פחות עזרה מההורים (בשקלים נטו, לא במגורים וכן הלאה), ניסיתי לשקף להם את מה שכתבתי לך מעלה, ולא נראה שהם השתכנעו במיוחד.. השאלה מי מאתנו חי בסרט, מבחן הזמן יגלה לנו

 

[קפיצת הדרך]

זה! זה וביביסיטר זמין הן העזרות הכי גדולות שיכלנו לקבל.

וזה שווה המון. גם כשווה כסף, אבל כמובן הרבה יותר...
ומבחינת הסבא וסבתא - הם נותנים זמן. שזה מטבע יקר פי מליון מכל שקל/דולר.

לדעתי עושים פה קצת רומנטיזציה של העבר. רק שבעבר העזרה הייתה יותר בזמן ועכשיו (אולי) זה יותר בכסף.
סתם לדוגמא, במשפחות רוסיות היה מאוד מקובל שהילדים ממש גרים אצל הסבתא (או שהסבתא גרה עם המשפחה ומטפלת בילדים) בשביל שההורים יוכלו לעבוד ולפתח את הקריירה.

אולי זה קשור לכך שבעבר היה יותר מקובל לגור ליד ההורים, והיום העבודה או הרצונות של הזוג הצעיר לוקחים אותם לאזורים מרכזיים יותר.
אולי זה קשור לכך שההורים מרגישים עדיין צעירים והם רוצים ליהנות מהחיים (הם הבינו שהזמן הוא משאב יקר יותר) ולא בא להם להיות מטפלים במשרה מלאה. או מהצד השני הם לפעמים עדיין עובדים במשרה מלאה ולא בא להם להתחיל משרה שניה אחרי העבודה. אז מוצאים דרך אחרת לעזור.

 

[בת העמק]

וזה שווה המון. גם כשווה כסף, אבל כמובן הרבה יותר...
ומבחינת הסבא וסבתא - הם נותנים זמן. שזה מטבע יקר פי מליון מכל שקל/דולר.

לדעתי זה שווה המון מבחינת התפתחות הקשר בין הסבים לנכדים. סיבה הרבה יותר חשובה מהחשק של ההורים להתאוורר. יש לא מעט מחקרים על חשיבות היחסים האלה, אבל אולי אני חושבת כך גם כי לי לא היו סבים וסבתות שחשבו שזה חשוב להדק את היחסים.

 

[קפיצת הדרך]

לדעתי זה שווה המון מבחינת התפתחות הקשר בין הסבים לנכדים. סיבה הרבה יותר חשובה מהחשק של ההורים להתאוורר. יש לא מעט מחקרים על חשיבות היחסים האלה, אבל אולי אני חושבת כך גם כי לי לא היו סבים וסבתות שחשבו שזה חשוב להדק את היחסים.

לגמרי!
יחד עם זאת אני רואה סביבי גם ניצול של ממש (מהצד של ״הילדים״). כשהילדים לוקחים כמובן מאליו שההורים יקפצו לדום לכל דבר, וההורים לא מסוגלים להגיד ״לא״.

אגב, כאשר זה מגיע בצורה מוגזמת ובלי שום התחשבות בקושי של ההורים, בצרכים שלהם וחס וחלילה להזכיר את הרצונות שלהם, זה נראה לי הרבה יותר גרוע. כי שוב, זמן זה משאב הרבה הרבה יותר יקר. וכאשר זה עוד מגיע עם חוסר התחשבות מינימלי בהורים זה דוחה אותי.

כמובן אם זה מגיע מתוך רצון הדדי זה מבורך ומקסים, ופי מליון יותר שווה מכל עזרה כספית כזו או אחרת.

 

[מרקר]

הרי גם ככה הכל יעבור בירושה בסופו של דבר ככה שזה מקובל עלי. הבעיה היא כשיש כמה ילדים ועוזרים רק לאחד ולילדים האחרים זה מפריע.

זה כסף שההורים יכולים להוציא על עצמם. למשל, במקום לטייל יותר בחול ולדאוג שיהיה להם עתודות לטיפולים רפואיים פרטיים. ירושות גם לא בחיוב מגיעות לילדים (יש אנשים שהורישו את כספם למטרות אחרות, כמו חתולים או עמותות).

 

[בת העמק]

כשהילדים לוקחים כמובן מאליו שההורים יקפצו לדום לכל דבר, וההורים לא מסוגלים להגיד ״לא״.

נתקלתי בזה לא מעט גם אצל חלק מחבריי כשהיו הורים צעירים וכבר אז זה הכעיס אותי.
שניים מחבריי שבחרו לגור רחוק מההורים (כמונו), והיו מזעיקים את הסבתות בנות ה-70++ שהיו מגיעות בשניים שלושה אוטובוסים מהקיבוץ בצפון כדי לשמור על הנכדים כשהם נוסעים לחו"ל או סתם רוצים לבלות. לאחד מהזוגות יש נסיבות מקלות במקצת (האישה עברה דיכאון אחרי לידה ראשונה חריף במיוחד) אבל הם שניהם היו הייטקיסטים צעירים שיכלו לשכור מטפלת. לסבתות האלו כן היה חשוב קשר חזק עם הנכדים, ולדעתי ניצלו את זה באופן מקומם.
אז אפשר להגיד שהניצול יכול לבוא גם מצד הזמן, לא רק מהפן הכספי.

 

[ווטרן-טירון]

נתקלתי בזה לא מעט גם אצל חלק מחבריי כשהיו הורים צעירים וכבר אז זה הכעיס אותי.
שניים מחבריי שבחרו לגור רחוק מההורים (כמונו), והיו מזעיקים את הסבתות בנות ה-70++ שהיו מגיעות בשניים שלושה אוטובוסים מהקיבוץ בצפון כדי לשמור על הנכדים כשהם נוסעים לחו"ל או סתם רוצים לבלות. לאחד מהזוגות יש נסיבות מקלות במקצת (האישה עברה דיכאון אחרי לידה ראשונה חריף במיוחד) אבל הם שניהם היו הייטקיסטים צעירים שיכלו לשכור מטפלת. לסבתות האלו כן היה חשוב קשר חזק עם הנכדים, ולדעתי ניצלו את זה באופן מקומם.
אז אפשר להגיד שהניצול יכול לבוא גם מצד הזמן, לא רק מהפן הכספי.

מה שמקומם אותי בכל הסיפורים הללו הוא, שאתם מזדעקים על חוסר הצדק שבניצול ההורים. אבל היי.. מה עם האחים והחברים?

בהרבה משפחות יש תמיד את האח או האחות הלא נשואים שמטילים עליהם את האשמה במצבם, כשבפועל הפכו אותם לבייביסיטרים במשרה מלאה שאינם פנויים לעניינם האישיים, או קשורים ריגשית לאחיינים שלהם, קוראים להם לכל שטות ומגבילים אותם מאוד מבחינת לימודים, מזון (בקידוש בשישי בערב), מפגשים עם חברים, רכב וכן הלאה כי לאח שזכה להביא נכדים יש "קדימות" על פניהם בכל דבר. זה גם הזוי כשמטילים את האשמה על האחים הללו בכך שהם מוכנים לעשות בייביסיטינג על האחיינים שלהם, מתוך אהבה אליהם ותחושת משמעות. יש בגישה החצופה הזאת "עבירה" פילוסופית שלא אכנס אליה כעת על-מנת לא להסיט את הדיון.

בשורה התחתונה זה אף פעם לא באמת היה אישיו כל הדינמיקה בין הורים לילדיהם, אלא בין רוב הישראלים בעלי מנטאליות ישראלית טיפוסית ורעילה, ולבין המעטים שאינם לוקים בה ומצטיירים כמוזרים.

 

[מרקר]

בהרבה משפחות יש תמיד את האח או האחות הלא נשואים שמטילים עליהם את האשמה במצבם, כשבפועל הפכו אותם לבייביסיטרים במשרה מלאה, קוראים להם לכל שטות ומגבילים אותם מאוד מבחינת לימודים, מזון (בקידוש בשישי בערב), מפגשים עם חברים, רכב וכן הלאה כי לאח שזכה להביא נכדים יש "קדימות" על פניהם בכל דבר.

חייב להגיד שלאנשים יש יכולת בחירה חופשית. אני למשל תמיד סירבתי לשמור/לעזור/להתייחס ל/על אחים/אחיות והודעתי שאין לי זמן לזה והם לא הילדים שלי. זה עניין של גישה והיכולת של אדם לעמוד על שלו.

 

[בת העמק]

בהרבה משפחות יש תמיד את האח או האחות הלא נשואים שמטילים עליהם את האשמה במצבם, כשבפועל הפכו אותם לבייביסיטרים במשרה מלאה

יכול להיות, זה פשוט לא משהו שקורה בסביבה החברתית שלי אז לא הבאתי את הדוגמא הזאת.

 

[קפיצת הדרך]

מה שמקומם אותי בכל הסיפורים הללו הוא, שאתם מזדעקים על חוסר הצדק שבניצול ההורים. אבל היי.. מה עם האחים והחברים?

בהרבה משפחות יש תמיד את האח או האחות הלא נשואים שמטילים עליהם את האשמה במצבם, כשבפועל הפכו אותם לבייביסיטרים במשרה מלאה, קוראים להם לכל שטות ומגבילים אותם מאוד מבחינת לימודים, מזון (בקידוש בשישי בערב), מפגשים עם חברים, רכב וכן הלאה כי לאח שזכה להביא נכדים יש "קדימות" על פניהם בכל דבר.

לגבי אחים אתה צודק. אבל אישית פשוט לא יצא לי להיות חשופה לזה.
אז או שזה פחות נפוץ או שסתם לא יצא לי להתקל בסיטואציה כזו.
לדעתי לחברים יותר קל להתרחק או להגיד לא. זה בכל זאת קשר אחר מאשר קשר דם של הורים/ילדים או בין אחים.

 

[ווטרן-טירון]

חייב להגיד שלאנשים יש יכולת בחירה חופשית. אני למשל תמיד סירבתי לשמור/לעזור/להתייחס ל/על אחים/אחיות והודעתי שאין לי זמן לזה והם לא הילדים שלי. זה עניין של גישה והיכולת של אדם לעמוד על שלו.

זה לא. במובן זה תיארת פריווילגיה שניכסת לעצמך ואינה עומדת לרשותם של הרבה ישראלים אחרים.

אהיה סטריאוטיפי ומכליל כי לדעתי האמת חייבת להיכתב (אשמח להתבדות) - לדעתי בקרב משפחות אשכנזיות הרבה יותר קל, גם לסבים ולסבתות, להדיר את עצמם מטיפול בנכדים (כמובן שיש לזה הרבה מינוסים). בקרב *חלק* מהמזרחים זה By far הרבה יותר קשה כי כל חייהם מבוססים על כך שכל אחד בקרב המשפחה והחברים הקרובים "נכנס לתחתונים" האחד של השני, במובן הטוב ובמובן הרע. עוד משהיו קטנים. יש אנשים שבונים על קירבת היתר הזאת כל הישג שהם משיגים בחייהם, בנוסח "תן וקח/קומביניזם". לא בכדי ניתן למצוא הרבה סיפורים של אנשים ללא פרוטה שבכל זאת מישהו עזר להם בשליש האחרון לחייהם וסיפורים דומים בהיבטים אחרים. הרבה ממה שרץ כאן בארץ מבוסס על ההתערבות המוגזמת הזאת אחד בעניינו של אחר. אגב, בחלק מהמקרים ההתערבות הזאת חיונית ומוצדקת לדעתי בהתחשב בקשיים ומגבלות שחלקם מתמודדים איתם בחוסר הוגנות או צדק.

נקודה חשובה נוספת שראויה לציון - לא לכל האנשים יש בחירה. תוציאו את השטות הזאת מהראש שלכם.

 

[Paranoid]

נקודה חשובה נוספת שראויה לציון - לא לכל האנשים יש בחירה. תוציאו את השטות הזאת מהראש שלכם.

אז שאחיך מבקש או דורש ממך לשמור על הילדים הקטנים שלו אתה לא יכול להגיד לא?
שמע אדון דטרמניזם עובד שעות נוספות אצלך.

 

[בת העמק]

לדעתי בקרב משפחות אשכנזיות הרבה יותר קל, גם לסבים ולסבתות, להדיר את עצמם מטיפול בנכדים (כמובן שיש לזה הרבה מינוסים)

אני לא יודעת לגבי אשכנזים-מזרחים בהקשר הזה, אבל הרבה מאד אנשים עדיין עובדים בגילאי הסבאות המוקדמים.
אולי מזרחים פורשים מוקדם יותר מהעבודה? אין לי מושג.

יש אנשים שבונים על קירבת היתר הזאת כל הישג שהם משיגים בחייהם, בנוסח "תארגן אותי ואארגן אותך/קמבן אותי ואקמבן אותך"

מצד אחד, זה ממש זר לי מה שאתה מתאר.
מצד שני, יש לנו חברים ערבים מכפר בגליל שבאמת היחסים הרבה יותר הדוקים והם גם עובדים ביחד/עוזרים בעסקים שלהם וגם עוזרים אחד לשני בחיים - הסבים, ההורים והדודים.

 

[c881]

בתור מעורב ירושלמי (אבא מזרחי ואמא אשכנזיה)..
אני חושב שמה שתארת זה שטות.
אם לא בחרת לגור בדיוק במרחק שווה בין שני ה-סבים/סבתות... בדרך כלל גרים קרוב יותר להורים של האבא/אמא, מתוך ציפייה לקבל יותר תמיכה מאותו זוג.
יש אחד מבני הזוג שיותר נוח לו לבקש עזרה ויש אחד שפחות.

אני לא יודע מה המשקעים שיש לך מהאחים שלך...
חושב שכבר כתבתי פעם - כל פעם שסבתא/סבא יצא מפתח דלתי הייתי אומר "תודה"...
כי אני יודע שזה שמישהו מפנה מזמנו להיות עם ילדי, זה לא מובן מאליו.
כן, יש דודה רווקה שתמיד שואלת אם צריך לבוא להשגיח על הילדים.
וכן, אם אתקשר לסבא/סבתא לבקש שהנכד יגיע, 90% מהזמן אקבל תשובה "בכיף".
אבל יש את ה-10% הנותרים... כשהם עסוקים, לא בבית.

לגבי ה"פריווילגיה" שאתה טוען שמישהו לוקח על זמנך - קוראים לזה הצבת גבולות.

 

[ווטרן-טירון]

אז שאחיך מבקש או דורש ממך לשמור על הילדים הקטנים שלו אתה לא יכול להגיד לא?

הנונשלנטיות שעולה מהתגובה שלך, כאילו שהיכולת לומר "לא" היא מובנת מאליה ומהווה איזושהי זכות בסיסית לכל אדם ללא תלות בנסיבות חייו או בשאלה מי בא אליו בבקשות (אולי אחד שהציל אותו מהתדרדרות?), מעוררת רחמים ומעלה ספקות גדולים לגבי רמת ההבנה שלך באיזו קלחת אתה חי. ואולי הבערות שאתה מפגין מעידה על כך שאתה מספיק רחוק מהאתגרים היומיומיים של הישראלי החציוני, דבר שהוא בסה"כ חיובי מאוד.

תרשה לי לחדש לך שיש אנשים שלא מסוגלים תמיד לומר "לא" גם לאנשים רעים שרוצים לנצל אותם, כל שכן לניצול משפחתי שוטף:
HSP,
DPD,
I Have a Difficult Time Saying NO,
Empaths: How To Say No,

מניח שהדוגמאות "העדינות" הללו הומחשו מספיק ואין טעם לספק עדויות גם של אנשים עם קשיים יותר ניכרים בהקשר הספציפי הזה כמו בעיות קוגניטיביות או אוטיזם שלא תמיד מאפשרים לבן אדם להבין שהוא בכלל מנוצל, ללא שום קשר ליכולת שלו לסרב. יש עוד הרבה מקרים עדינים וקשים בהקשר הזה.

האנשים הללו אינם נדירים כמו בעבר, גם ככל שהדור מתקדם נראה לי שמתרבים יותר ויותר מהם. הם חיים בקרבנו, עושים צבא, משלמים מיסים, מתחתנים ונוטלים משכנתא.. אבל תמיד צריכים להתמודד בתחרות מולך כשיד אחת קשורה להם מאחורי הגב בהקשר הזה. אל תהיה Noob ותפגין כלפיהם מידה מינימלית של כבוד בהתחשב ברמת המשחק הקשה כלכך שבה הם נאלצים (ולא בוחרים) לשחק להבדיל ממך.

יחי הדטרמיניזם שמעניק משמעות אמיתית לחיים הביזאריים האלו בישראל

 

[איש ירח]

ניקח משפחה לדוגמה עם שני ילדים, ילדה בפעוטון וילד בכיתה א שחיה בעיר של אשכול 7 .
מעון פרטי/פעוטון (גילאי 0-3) עולה להורים 3500 שקל לערך לחודש, עלות של ילד בכיתה א או ב בצהרון היא 735 שקל. תכנית ניצנים של הצהרונים הוזילה את העלות של הצהרונים בגנים ובבתי הספר, כך שאם סבא וסבתא רוצים ויכולים לסייע עדיף לזוג שהם ישלמו את העלות של הפעוטון כי כלכלית הוא מכביד יותר.

הכסף לא צבוע. אם העלות של צהרון היא 735 ש"ח אז סבא וסבתא עזרו ב- 735 ש" למשפחה. הזוג הצעיר הזה, יכול לשים את הצ'קים הללו בחשבון ייעודי ובסוף השנה, ליסוע איתו לחו"ל. אולי לא את הצ'ק הספציפי, אבל את הכסף שאמור היה לצאת.
אני מכירה הורים מבוגרים שנותנים כסף כעזרה לחתונות, בר מצווה ויישור שיניים בעוד הילדים שללהם מבצעים שיפוץ המטבח כל 5 שנים וטסים לחו"ל פעמיים בשנה. אז מה באמת ההורים הללו ממנים?

 

[singleton]

הכסף לא צבוע. אם העלות של צהרון היא 735 ש"ח אז סבא וסבתא עזרו ב- 735 ש" למשפחה. הזוג הצעיר הזה, יכול לשים את הצ'קים הללו בחשבון ייעודי ובסוף השנה, ליסוע איתו לחו"ל. אולי לא את הצ'ק הספציפי, אבל את הכסף שאמור היה לצאת.
אני מכירה הורים מבוגרים שנותנים כסף כעזרה לחתונות, בר מצווה ויישור שיניים בעוד הילדים שללהם מבצעים שיפוץ המטהח כל 5 שנים וטסים לחו"ל פעמיים בשנה. אז מה באמת ההורים הללו ממנים?

הכסף אכן לא צבוע אם הסבים מעבירים אותו כעזרה 'כללית' לילדים. בעיקר כיוונתי לסבים שמעבירים את הכסף ישירות למסגרות של הצהרונים, לחוגים במתנסים, למסע של צופים ועוד-ולא מעט צ'קים כאלה ראיתי במסגרת עבודתי.

 

[איש ירח]

הכסף אכן לא צבוע אם הסבים מעבירים אותו כעזרה 'כללית' לילדים. בעיקר כיוונתי לסבים שמעבירים את הכסף ישירות למסגרות של הצהרונים, לחוגים במתנסים, למסע של צופים ועוד-ולא מעט צ'קים כאלה ראיתי במסגרת עבודתי.

גם אם הצ׳קים מועברים באופן ישיר לצהרון, מתוך רצון לוודא שהמסגרת של הילד משולמת, בפועל, הי מממנת את המסעדה בסופ"ש או החופשה בחו"ל. וכן זה עצוב שעל מנת לוודא שלילד ישולם הצהרון, צריך צ׳ק של הסבים. מן הסתם, תשלום לפעוטון זה לא משהו שאפשר לא לשלם.

 

[Paranoid]

הנונשלנטיות שעולה מהתגובה שלך, כאילו שהיכולת לומר "לא" היא מובנת מאליה ומהווה איזושהי זכות בסיסית לכל אדם ללא תלות בנסיבות חייו או בשאלה מי בא אליו בבקשות (אולי אחד שהציל אותו מהתדרדרות?)

אתה מבלבל בין היכולת לומר לא ובין התוצאות של לומר לא.
אם אתה מציב את עצמך במצב שבו אתה רוצה להגיד למשהו לא אבל התוצאות שיהיו ללא הזה הן הרסניות עבורך אתה בבעיה.
אנשים חזקים, אנשים עם אופציות לא מפחדים להגיד לא גם כשאפשרי שללא הזה יהיו תוצאות לא נעימות עבורם.
אנשים נורמטיבים מסוגלים להגיד לא כשלא בא להם לעשות משהו, למשל לא לשמור על הילדים של אח שלהם כשזה לא מתאים להם.

מעוררת רחמים ומעלה ספקות גדולים לגבי רמת ההבנה שלך באיזו קלחת אתה חי. ואולי הבערות שאתה מפגין מעידה על כך שאתה מספיק רחוק מהאתגרים היומיומיים של הישראלי החציוני, דבר שהוא בסה"כ חיובי מאוד.

הרבה מילים בשביל לקרוא לי בור ופריבילג.

מניח שהדוגמאות "העדינות" הללו הומחשו מספיק ואין טעם לספק עדויות גם של אנשים עם קשיים יותר ניכרים בהקשר הספציפי הזה כמו בעיות קוגניטיביות או אוטיזם שלא תמיד מאפשרים לבן אדם להבין שהוא בכלל מנוצל, ללא שום קשר ליכולת שלו לסרב. יש עוד הרבה מקרים עדינים וקשים בהקשר הזה.

האנשים הללו אינם נדירים כמו בעבר, גם ככל שהדור מתקדם נראה לי שמתרבים יותר ויותר מהם. הם חיים בקרבנו, עושים צבא, משלמים מיסים, מתחתנים ונוטלים משכנתא.. אבל תמיד צריכים להתמודד בתחרות מולך כשיד אחת קשורה להם מאחורי הגב בהקשר הזה. אל תהיה Noob ותפגין כלפיהם מידה מינימלית של כבוד בהתחשב ברמת המשחק הקשה כלכך שבה הם נאלצים (ולא בוחרים) לשחק להבדיל ממך.

הרבה מילים בשביל להתחמק מזה שאתה כן יכול להגיד לא.
תראה, הבעיה שלך היא שכרגע אתה בן אדם חלש רופס ומתמסכן שמבזבז את הזמן של עצמו ושל כולם.

יחי הדטרמיניזם שמעניק משמעות אמיתית לחיים הביזאריים האלו בישראל

יחי התירוץ האולטימטיבי למצב שלך.

אבל החדשות החיוביות הן שניתן להתגבר על הבעיות שלך ולהשתפר בתור בן אדם.
בדרך כלל אני נוטה לא לעזור למי שאינו רוצה לעזור לעצמו ובעיקר למגה טרולים כמוך.
אני אתן לך ספר ממש טוב בנושא הזה, מה שאתה צריך לעשות זה לקרוא אותו וליישם.
NMMNG
אם תעשה את זה הצלחת להתגבר על בעיה שיש לך ולנצח את אדון דטרמיניזם.
לצערי בפועל מה שאתה הולך לעשות זה לקרוא אותו ולא ליישם כי אתה איש של התמסכנויות ולא מעשים.
הלוואי ואתבדה, בהצלחה.

 

[ווטרן-טירון]

אבל החדשות החיוביות הן שניתן להתגבר על הבעיות שלך ולהשתפר בתור בן אדם.
בדרך כלל אני נוטה לא לעזור למי שאינו רוצה לעזור לעצמו ובעיקר למגה טרולים כמוך.
אני אתן לך ספר ממש טוב בנושא הזה, מה שאתה צריך לעשות זה לקרוא אותו וליישם.
NMMNG
אם תעשה את זה הצלחת להתגבר על בעיה שיש לך ולנצח את אדון דטרמיניזם.
לצערי בפועל מה שאתה הולך לעשות זה לקרוא אותו ולא ליישם כי אתה איש של התמסכנויות ולא מעשים.
הלוואי ואתבדה, בהצלחה.

מדוע אתה יוצא מנקודת הנחה שלא קראתי את הספר ושאתה נמצא בפוזיציה שמאפשרת לך לעזור לי? אני מאמין שהמצב הוא הפוך.

הרבה מילים בשביל לקרוא לי בור ופריבילג.

שמח שאתה משוכנע בזה.

אתה מבלבל בין היכולת לומר לא ובין התוצאות של לומר לא.
אם אתה מציב את עצמך במצב שבו אתה רוצה להגיד למשהו לא אבל התוצאות שיהיו ללא הזה הן הרסניות עבורך אתה בבעיה.
אנשים חזקים, אנשים עם אופציות לא מפחדים להגיד לא גם כשאפשרי שללא הזה יהיו תוצאות לא נעימות עבורם.
אנשים נורמטיבים מסוגלים להגיד לא כשלא בא להם לעשות משהו, למשל לא לשמור על הילדים של אח שלהם כשזה לא מתאים להם.

כאן טמון הפער. אכן הרבה אנשים מתקשים לומר לא, חלקם מצליחים להתגבר על העניין במידה זו או אחרת ובשלב זה או אחר בחיים, חלקם לא. הסיבה שאנשים אינם מצליחים להתגבר על הבעיה הזאת היא שהגורמים לה אינם תלויים בהם, או שלכל הפחות התוצאה של שינוי המנטליות המרצה הזאת לא תצדיק בתוחלת את המאמץ והתשלום הכביר שנדרשים לשם כך.

תשוב לעיין במקורות שציינתי ותחפש בעצמך גורמים נוספים. מוזמן לשאול את GPT. יתכן שאתה מביט באופן שטוח מידי על הנושא ומפספס סיפור ענק של אנשים הרבה יותר מוכשרים ממך וממני. חבל כי יש מה ללמוד מהם וגם מוטב להיות ער לסכנות הטמונות במצב עניינים כזה שהם ימשיכו לרצות ואתה תמשיך ליהנות מההפקר (בהנחה שאתה לא מהסוג שלהם, הנחה לא סבירה בתוחלת, כולנו נגיע בסופו של דבר לנקודה שבה לא-ניתן לסרב, השאלה מתי ומה יהיה המחיר).