זה לא רק ההמתנה למהלך שיושלם.לדעתי אנשים אחראיים כלכלית (אלו שגם נוטים להיות חברים בפורום כלכלי כזה),
הם אנשים שחושבים ומתכוננים לעתיד, כולל מחשבה על מקרי קצה אפשריים.
אנשים כאלו נוטים כנראה פחות להביע התלהבות ציבורית כשמהלך נמצא רק באמצע שלו, אלא קודם כל מחכים שהוא יושלם.
אין כאן שום חזון ואסטרטגיה ליום שאחרי המלחמה, וזה לא חדש - אף פעם לא היה כאן מנהיג כזה למעט אולי בן גוריון ושמעון פרס.
מצד שני, גם במדינות אחרות בעולם אין חזון. לפעמים מבליח מנהיג בעל חזון, אבל לרוב זה לא מחזיק יותר מדי זמן (או שהאזרחים מנפנפים אותו).
אני מוכנה להסתפק בחזון מצומצם - מדינה שאזרחיה (מכל העדות, הדתות והמגזרים) מחוייבים לצמיחתה, חיזוקה ובריאותה. כדי שזה יקרה, המדינה (על מחוקקיה, שריה, פקידיה, ועובדיה) צריכה לדאוג לזכויותיהם, רווחתם, ביטחונם ובריאותם של כל תושביה (ולא לקבוצה שהצביעה עבור המפלגות שזכו בקדנציה מסוימת) ומעל הכל - לדאוג לחינוך זהה שמוביל בין היתר לאותה מחוייבות מצד התושבים. החינוך הזה צריך לכלול הרבה יותר מלימודי ליבה לצורך פרנסה, וכמובן לאפשר הרחבת חינוך בהתאם לרצונה של כל קבוצה (דת, מדע, טבע ופילוסופיה כזאת או אחרת). ולהפריד את כל הדתות והכתות מחוקי המדינה!