מחזיק בלאקסטון וקרן סל על חברות PE נסחרות.
למה זאת לא דרך עדיפה להחשף להשקעות אלטרנטיביות לא סחירות?
מעבר לצורך הפסיכולוגי בחוסר נזילות שעלה כאן בשרשור.
* אפשר להשקיע בכל סכום בלי טובות ובקשות מאף אחד.
* חברה עם רקורד מרשים שמנהלת קרוב לטרליון דולר, ולא איזה דגיגון תל אביבי.
* כיוון שמחזיקים בעלות על החברה אז יש זהות אינטרסים עם הצד שתמיד יודע להרוויח, כפי שעולה מהשרשור.
* פיזור על פני עסקאות רבות כולל: נדל"ן, קרנות גידור, חוב, PE.
* משער שכיוון שהחברה ציבורית היא עומדת בפני יותר רגולציה פורמלית או "רגולציה ציבורית" מאשר קרנות שפונות למשקיעים כשרים בלבד. לא בדקתי את ההבדלים אבל אני רואה את זה כסוג של יתרון. לכל הפחות יש דוחות, אנליזות ואת עיני הציבור.
* סחירה ונזילה בכל זמני המסחר של הבורסה. מקריאת השרשור עולה שזה גם חיסרון ואני מבין זאת, אך בעיניי זה יתרון. גם אם השערוך התמידי יכול להכאיב לפעמים. עצם האופציה לצאת בכל רגע שווה את זה. ולא נראה שיש ממש פרמיה על חוסר הנזילות.
אני חושב שחלק גדול מהעניין זה משפחות/אנשים עם הון גדול, בעיקר כאלו חסרי הבנה בשוק ההון, שמרגישים (אולי בעיקר בזכות המון שיווק שדובר עליו פה) שמגיע להם יותר מההשקעות הפתוחות לכלל הציבור ושבאמת יש להם סיכוי משמעותי לתשואה גבוהה יותר מהשוק הסחיר רק בגלל דרך השיווק והתפיסה שלהם.
אני ראיתי את זה כך מקרוב כמקרה אנקדוטלי, אמנם לא מעורב הון גדול מאוד אבל כנראה מספיק גדול.