פינת הספרות

[איניגו מונטויה]

"העץ הנדיב" מאת של סילברסטין

פעם אחת היה עץ כסף, והוא אהב מדינה קטנה אחת.
וכל יום המדינה הייתה באה ואוספת את העלים של העץ,
ועושה מהם שטרות של כסף לחלק לאזרחים.
והמדינה אהבה את העץ מאוד מאוד, והעץ היה מאושר.

אך הזמן חלף לו, והמדינה גדלה וגדלה,
וקבוצות לחץ נוספו, ודרשו עוד ועוד תקציבים.

ואז המדינה באה יום אחד אל העץ,
והעץ אמר: "בואי מדינה, תשחקי איתי במחבואים, ונתעלם ביחד מהבעיות, כמו שתמיד היינו עושים".
אבל המדינה הייתה עצובה ואמרה: "כבר אי אפשר להתחבא מהבעיות, חסר לנו יותר מדי כסף".
אז העץ אמר: "אני מצטער, כבר לא נשאר לי כסף. אבל נשארו לי עוד תפוחי זהב.
קחי אותם והשתמשי בהם בחוכמה".
אז המדינה לקחה את התפוחים, וחילקה את רובם למקורבים, וחלק קטן לאזרחים נזקקים.
והעץ היה מאושר.

[... קוצץ בעריכה ...]

והמדינה כרתה לעץ את הגזע, וכל מי שיכל בנה לו סירה והפליג למרחקים.
והעץ היה מאושר... אבל לא מאושר ממש.

ואחרי הרבה זמן המדינה חזרה שוב.
"אני מצטער, מדינה" אמר העץ, "כבר לא נותר לי שום דבר לתת לך, אני סתם גזע עץ כרות".
"אני לא צריכה הרבה עכשיו" אמרה המדינה, "רק קצת גזע לשבת עליו ולנוח בפנסיה".
"אם כך" אמר העץ, וזקף עצמו כמה שרק הצליח,
"אם כך, גזע כרות זקן הוא כן טוב בשביל לשבת ולנוח.
חבל רק שלא נשאר מספיק כסף לצורך שירותי בריאות טובים.
אבל לשבת עלי את יכולה, בואי מדינה, שבי לך ותנוחי".
והמדינה ישבה, והעץ היה מאושר.

[עץ הכסף, מאת שלי סילברסטיין.]

 

[איש ירח]

ספר של מבוגרים, קצת מאד מאד מדכא

+1

לא מבין איך נותנים אותו לילדים קטנים.

צריך להוציא אותו מחוץ לחוק! (סליחה, במקום שבו שורפים שרפים ישרפו גם... אז אין ברירה, צריך לעשות עבודה חינוכית).
הגרסא של @איניגו מונטויה קרובה ברוחה לניתוח שלי. אבל זה, מחר.

 

[איש ירח]

טוב, אז היה היה אבא עץ והיה לו ילד. העץ לא היה עץ כסף, היו לו פירות פשוטים ורגילים אבל הילד טיפס על העץ, נרדם בצלו של העץ אכל תפוחים קנה צעצועים וכרטיס לפסטיגל בחנוכה והעץ היה מאושר. אח"כ, הילד התבגר, והיה צריך ג'אדג'טים, בגדי מותגים וכסף לצאת עם הבנות. אבא עץ לא עמד בלחץ: הוא מוציא את כל החסכונות כדי שהילד יעמוד בסטנדרטים החברתיים והעץ היה מאושר. אחרי צבא, הילד חזר וצריך לבנות לו בית וללמוד באוניברסיטה. אבא עץ שכבר הוציא את כל החסכונות ואין לו מה לתת, לוקח משכנתא על הבית כדי להצליח להשיג את הכספים
והעץ היה מאושר.
שנים רבות עברו, הילד עסוק בעצמו. הוא לומד תואר במשהו אז אסור להפריע לו הוא אומן, אז כמובן שהוא צריך להקדיש שעות בסטודיו ואין לו זמן לאבא עץ. ובכל זאת, לאחר שנים, המצב הכלכלי "על הפנים" והוא כמובן התגרש אז הוא חוזר לאבא עץ ששמח בטיפת תשומת הלב שהילד נותן לו, ומוכר את הדירה על מנת לתת לילד הזדמנות להתחיל מחדש בחו"ל. הילד נוסע, אבל מהר מאד הוא גילה שגם בחו"ל אף אחד לו פורס לו שטיח אדום ושם, לבד ללא משפחה זה קשה יותר והוא בעצם לא רגיל לעבוד, אז הוא חוזר לאבא עץ. לאבא עץ כבר לא נשאר שום דבר אז הוא מציע לו לישון איתו לפעמים בדיור המוגן שאליו נשלח כדי לא להיות ברחוב
והעץ היה מאושר.
2 הערות:
הערה ראשונה. באנגלית, ההתייחסות לעץ היא בלשון נקבה. בעברית תרגמו את זה בלשון שכר אז המשמעות האנגלית היא של ביקורת חדה ואירונית מאד.
הערה שנייה: האלמנט של הענקה ונתינה בלי בקרה ובלי גבול בתוספת של אדם, שגם בהיותו בוגר מתואר כאיש ילדי ונרקיסיסט, מזכיר לי אלמנטים נוצריים. כשהספר מתקדם, הציורים הופכים יותר ויותר מדכאים אולי, כדי לבטא את חוסר האונים האנושית הבסיסי.
קשה לעיכול.

 

[איש ירח]

אחרי שכתבתי את הפוסט על "העץ הנדיב" הבנתי עד כמה ספר הקאלט הזה שהיינו צובעים על הקיר בתנועת הנוער הוא ספר אירוני ועצוב מאד ומתחפש, כנראה בהצלחה לספר ילדים, אם כי כזה, שצריך להרחיק מהם עד (לפחות) גיל 30.
הסיפור השני בסדרת: קומוניזם לילדים הוא "הענק הגנדרן" מאת ג'וליה דונלדסון ואקסל שפלר.
הסיפור מספר על ענקף שכשמו כן הוא, גנדרן המשקיע את כספו בבגדי מותגים. יום אחד, מתחילות חיות שונות ומשונות לבקש ממנו עזרה וליבו הרחום לא עומד בפרץ. לכל חיה הוא נותן בגד אחר ואפילו את הנעליים ונשאר בעצמו עם בלויי סחבות אבל מאושר ממעשה הנתינה והרבה חברים חדשים.
ומה המסר? אי אפשר להיות סתם אדם מהיישוב, שמנהל חיים נורמליים ולבוש בבגדים מסודרים. זה או שאתה עשיר גנדרן וקמצן חובב מותגים יקרים וחיים טובים או, שאתה חי בקומונה ומחלק את רכושך עם חברים וחי בבלויי סחבות. אנשים, מה נסגר!?
וזה מזכיר לי מסר שעולה מיצירה אחרת, אמנם טלווזיונית אבל עם סיפור מסגרת דומה. משחקי הדיונון. לא ראיתי ולא אראה. הספיק לי תיאור הסדרה מויקיפדיה.

 

[איש ירח]

והיום, על בעיות הדיור של הדור הצעיר.
הבית של יעל- ספר ילדים קלאסי מאת מרים רות ובאיוריה של אורה אייל.
יעל, הילדה, מתבגרת ומרגישה שהיא זקוקה לפינה משלה. בהתחלה, היא מנסה לייצר פינה משלה בבית ההורים. בכל זאת, זה יותר זול ונוח מפתרונות אחרים. הפיתרון הזמין הזה לא עובד טוב כי המקום הפנוי היחיד, סל הכביסה, צפוף מדי והבחירה השנייה, מתחת לשולחן, מפריעה להורים. יעל לא מתייאשת ויוצאת החוצה לחפש. למזלה, היא מוצאת בקרבת מקום שטח ריק וארגז גדול מספיק כדי להעביר אליו מיטה, שולחן קטן וארון מדפים שיכיל את הספרים ללימודים. יעל מרוצה אבל, מסתבר שהשטח עליו היא "גרה" הוא שטח המיועד לבנייה והארגז הוא לא חוקי ולכן היא מקבלת צו פינוי. יעל לא מתייאשת ובעזרת אמא שלה (עורכת דין מקושרת) היא מבקשת מעובדי האתר להעלים עין מהארגז ויעל תזיז אותו לקצה השטח. מכיוון שהשטח הוא לא באמת שלהם ויעל לא מפריעה, הם מסכימים.
כך, יעל זוכה לדיור זול, שלא לומר חינמי, קרוב לבית ההורים מספיק כדי להיעזר בשירותי הכביסה ולחטוף ארוחת ערב או בוקר כאין לה זמן להכין.
אגב, מדי פעם היא דואגת "לצ'פר" את מנהל את האתר והשומר בקפה שחור חם ועוגיות עבאדי כדי לשמור על יחסים טובים.
ספר מעולה שמעודד יוזמה בדיקת פתרונות לא שגרתיים. יש גם דגש על הקשר החם וההתייעצות של יעל עם אמא שלה, שמירת הקשר הבין דורי כערך זה משהו שלפעמים קשה למצוא בספרי ילדים ו-בונוס, במהדורות החדשות ישנה אזהרה להורים לדבר עם הילדים על אופי הבית המתאים... סולידי ממש!

 

[Mr. Bigglesworth]

@איש ירח חתרני משהו. אהבתי!

 

[איש ירח]

והיום: איך ממחישים לילד בן 3 את כוחה של ריבית דריבית.
חנן הגנן- כתיבה ואיור מאת רינת הופר
חנן הגנן הגנן חנן
באדמה טמן זרע קטן...
עבר המון זמן, השרע גדל ושמן
עד שיום אחד נבט והיה לאילן.
ועל האילן פירות מופלאים בכל הצורות וכל הצבעים.
כך, נפתח הסיפור על חנן הגנן שמתנהג בסולידיות, טומן באדמה זרע וממתין את הזמן הדרוש וקוצר את פירות ההשקע, בלי להתחכם ובלי לתזמן.
וכאן, זה לא נגמר, חנן הגנן מוכר את הפירות (מממש את ההשקעה) תוך הבטחה למטמון בפירות.
אחרי אכילת הפירות, הילדים הקונים מתרגזים, הם נשארו עם גרעינים ואיפה המטמון?
חנן הולך עם הילדים ומלמד אותם את עקרונות ההשקעה הסולידית- חסכו (גרעינים) השקיעו (זרעו את הגרעינים) והמתינו מספיק זמן. הילדים עושים זאת ובסוף הסיפור מקבלים 5 עצים מופלאים.
התחלנו מזרע אחד קטן, סיימנו עם חמישה עצים מופלאים, אכן, מנפלאות הריבית דריבית!

 

[איש ירח]

ארץ יצורי הפרא- כתב וצייר מוריס סנדק
מקס השתולל בבית והתחצף לאמא שלו. בתגובה, אמא שלחה אותו לישון ללא ארוחת ערב. באותו ערב החדר הפרטי של מקס מתמוסס, הופך ליער ואח"כ לים ומקס מפליג הרחק הרחק עד שהוא מגיע לארץ יצורי הפרא. מקס לא נבהל מהאיומים של יצורי הפרא ובעזרת תעוזה וכישרון הופך להיות המלך שלהם. ובכל זאת, מקס מתגעגע ורוצה לחזור ל "מקום שבו אוהבים אותו יותר מכל" והוא חוזר הבייתה. שם, הפלא ופלא, מחכה לו ארוחת ערב חמה.
אז, מצד אחד- ילד שלא מכניס את עצמו לתבניות מקובלות וגם יוצר, יוזם ומתקדם. הוא גם לא מנתק ומנתץ קשרים משפחתיים אלא חוזר בסוף.
מצד שני- מקס לא משלם את המחיר של ההשתוללות וההתחצפות ואמא לא עומדת במילה שלה.
אז מה עושים? דעתי חצויה.

 

[Mr. Bigglesworth]

מצד שני- מקס לא משלם את המחיר של ההשתוללות וההתחצפות ואמא לא עומדת במילה שלה.

בגדול אני מאד מאמין בכלל - אל תאיים איום שלא תרצה לממש. במקרה הזה לא הייתי משתמש באוכל כאיום מראש.
מצד שני אני גם נוטה להיות 'הנוקשה' בבית אבל יודע שלעתים ניתן לוותר. אם 90% מהפעמים אתה כן עומד באיום זה בסדר לוותר מדי פעם.
לא אהפוך אחרי פעם פעמיים של אי-עמידה במילה להורים האלה שצועקים כל מיני איומים והילדים פשוט מתעלמים. גם חשוב נראה לי שהילדים יכירו את הצד החומל.
גם חלק מהאיום מומש - בסופו של דבר הילד אוכל ארוחה לבד שזה גם סוג של עונש.

אני צריך לקרוא את הספר הזה ולשאול את ילדי מה הוא חושב.

 

[איש ירח]

נראה לי שהילדים יכירו את הצד החומל.

זו נקודה מצויינת. יש משהו רך בסיום. הבן חוזר הבייתה ואמא גם סולחת ומקבלת אותו (למרות ששמה לא מוזכר. גם נותן מקום לצדדים יותר פראיים ולא מסגלים של הילד. בהחלט נקודות בעד.

 

[איש ירח]

לרגל יציאתו של "העץ הנדיב" עם סוף אלטרניטבי, חקרתי עוד קצת על הסיפור. ניתוח מעניין ומרתק המחזק את התיאוריות שהוצגו כאן קודם מופיע בבלוג של מרית גץ בן-ישראל כאן.
אז ניתן לקרוא על הסיפור כאן. סביר מאד שלא יתרגמו לעברית. מי שמכיר את המקור, יהנה מהאלטרנטיבה (למרות שלדעתי כוונת המחבר לא להראות את הנדיבות אלא את הניצול).
מה שמעניין יותר, שהסיפור נכתב כחלק ממערך של
“Topher Fixed It” series, which was created in support of The Atlanta Artist Relief Fund, and which offers printable alternate endings for certain problematic children’s books

 

[איש ירח]

בפינת הספרים הטפשיים: "זוג" מאת ג'וליה דונלדסון.
הספר הוא מסוג הספרים שילדים עד גיל (לפחות) 10 לא צריכים להיחשף אליו: דרקונים, נסיכות וכו'. אבל, בכל זאת הוא הגיע אלינו הביתה כי הוא נלקח בספרייה העירונית. אז על מה הספר מדבר? דרקון, נסיכה ואביר שבא להציל. אז למה כן:
1. הדרקון לומד בבית הספר את הפעולות הבסיסיות של איך להיות דרקון, מדגים את חשיבות המאמץ בחיים, גם דברים שנראים כאילו הם כישרון טהור דורשים מאמץ (קצת כמו בהארי פוטר)
2. "הנסיכה" בכלל לא רוצה ש"יצילו" אותה, היא רוצה להיות רופאה- דגם מעולה ושאיפה ראויה לבתי בת הקטנה.
3. האביר מצטרף, מקבל ססטוסקופ ונוסע להציל את החולים והפצועים.
4. בונוס- באיור לקראת הסוף, שנייה לפני ששירי הרופאה וגדליה הגדול מעופפים אל עבר השקיעה ובית החולים, שירי כורעת ברך ועוזרת לאביר לעלות על הסוס. סליחה, על הדרקון.
בינתיים נשאר בבית.

 

[איש ירח]

פינוק מיוחד ליום האישה (הבא שיאחל לי יום האשה שמח...)
בת הים הקטנה.
בת הים הקטנה הוא סיפור שכתב הנס כריסטיאן אנדרסן ולא אגדת עם (או, Fairy Tale בלעז). בסיפור המקורי, הבחורה, בת הים היפיפיה והמוכשרת, מתאהבת בנסיל המקסים אך צריכה לבחור בין אישיותה לבין האהבה. מאחר והיא בוחרת באהבה ומאבדת את קולה ומאחר ואינה זוכה באהבה, היא מתאיינת והופכת לקצף על הגלים.
את המסר המקסים והחד הזה, דיסני ומעריציו, עוותו. הוויתור על הקול נתפס כ- העצמה נשית. בת הים בוחרת בחירתה החופשית לוותר על קולה! כמה מקסים.
בייחוד אם זוכרים שקולן של בנות הים שימש ללכידת ספנים והריגתם, כלומר, מבטא עוצמה, שליטה וכוח.
יום האשה ש... רגע,,,

 

[איש ירח]

הפעם, לא בקטע כלכלי אבל משהו שחשבתי שהוא מעניין בהיבט של יחסי גברים-נשים.
מדובר באגדה על "היפה והחיה"
באגדה זו, בחורה צעירה מבקשת מאבא שלה להביא לה כמתנה פרח מופלא ומתברר, שעל מנת לזכות בפרח הנערה צריכה לעבור במחיצת חיה מפחידה. לאחר הפחד והבעתה הראשוניים, החיה כובש את ליבה ובסופו של דבר, הנערה מבחירתה, מעדיפה להציל אותו על פני חופש אפשרי שלה. במעשה זה, היא גם מצילה את חייו וגם משחררת אותו מכישוף שהיה מצוי בו ומתברר שהוא ממש נסיך מקסים.
הסיפור הזה, הוא משל לחיי הנישואין. אישה צעירה צריכה לעזוב את המוכר והרגיל ולעבור לסביבה מפחידה ולעמוד בחובות מאיימים בחברת זר שנתפס בעיניה כחיה. עם הזמן והתבססות הקשר ללא דיעות קדומות, יש בסיס להתפתחות של קשר מתגמל יותר מבית האב.
אציין רק, שבפעם האחרונה שראיתי את הסרט, בגיל מבוגר, התאכזבתי קצת מאבדן דמות החיה. הוא היה הרבה יותר משכנע ואמיתי בדמות זו מאשר בדמות הפלקטית של הנסיך...
סיפור דומה קיים בגמרא. רבי עקיבא שומע תחזית אסטרולוגית כי בתו תמות בליל חתונתה.
סמל, לשעבוד המובנה ואובדן האוטונומיה שיש בחיי הנישואין שכרוכים בהם גם, בהיעדר אמצעי מניעה, הריונות תכופים וילדים. כמו כן, ישנם הצדדים הפיזיים הזרים לכלה ואיימים עליה. מטבע הדברים, האב הדואג חושש לבתו.
ליל החתונה מגיע. בסיומו, הבת מתארגנת ותוקעת את סיכת החתונה היקרה שלה בקיר. בבוקר, היא מוציאה את הסיכה ומוצאת שתקוע בה נחש. הנחש שהיה אמור להכיש אותה בליל הנישואין אך היא ניצלה. מסתבר, שהיא ניצלה עקב מעשה צדקה שעשתה בליל החתונה.
כאן, הנחש הוא סמל ליחסי האישות המאיימים והנערה, שיודעת להבחין גם באחרים ולא מרוכזת רק בעצמה, יודעת להתמודד גם עם הצד הזה וכך יכולה להכיל את הצדדים המאיימים בלי להבלע בהם.

 

[may]

וואו ממש אהבתי את הכתיבה שלך וההתבוננות היצירתית בסיפורים הכל כך מוכרים האלו, אתה יכול להוציא ספר

 

[איש ירח]

בהמשך ל- "היפה והחיה" יש את הספר: "אלה המכושפת" של גייל קרסון לוי.
הספר מתבסס על סיפור סינדרלה ובו אלה הקטנה "זוכה" לביקור הפיה הטובה שנותנת לה את המתנה לנשים טובות: מתנת הצייתנות. מאחר וכך, היא חייבת למלא כל הוראה שניתנת לה. כילדה, אמא שלה מתה ואביה מתחתן עם אלמנה ולה 2 בנות. אלו, מבינות מה קורה לאלה ומנצלות את הצייתנות שלה להפוך אותה לשפחה. לאחר תלאות ארוכות בהן, אלה המרדנית מנסה למצוא את הפיה ו"להחזיר" את המתנה הלא רצויה, היא פוגשת את הנסיך המקסים שמלווה אותה ולבסוף מציע לה נישואין. אלה עומדת בפני דילמה, היא אוהבת את הנסיך מאד ורוצה להנשא לו אולם, היא מבינה כי נישואין לו, במצב בו היא חשופה לשליטת אחרים, תסכן אותו וגם את הממלכה.
כאן, רומזת לנו המחברת מה מאפשר שחרור לאשה: תגידי לו לא!
ואכן, כאן מגיע הסוף הטוב.
על בסיס הספר, יצא סרט בשם דומה. הסרט משעשע מאד אבל מוציא לגמרי את "העוקץ" מהמסרים הפמינסטיים והאנושיים של הסרט. בסרט, הנסיך הוא חדל אישים רציני. אבא שלו מת והוא נתון לחסותו של דודו שרוצה את הכתר לעצמו. הוא פוגש את אלה ודי נגרר אחריה עד שהוא נאלץ לחזור לארמון לטקס ההכתרה שלו. אלה, שלא מצליחה למצוא את הפיה ולהחזיר לה את המתנה, מתגלה ע"י הדוד שמוצא בה את ההזדמנות להתפטר מהנסיך בלי לכלך את הידיים. לאחר שהוא מורה לה להרוג אותו והיא לא מצליחה להביא את עצמה לעשות את זה, היא משתחררת מהקללה וכולם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה.
אז בניגוד לספר, הדמות של הנסיך היא חלשה ואנמית ולא ברור מה יש לו להציע לאלה. על הרקע הזה, מתבטל מאליו המסר של הסופרת בנוגע למקומם של נישואין עבור מעמד האישה והקשר הזוגי.
זהו פספוס גדול של הסרט שהולך בקו מאד פופולרי ופרוגרסיבי. מצטרף לסדרות סרטים אחרות.

 

[Shlomi Z]

ואווווווווווווווווווווווווווווו
שרשור לפנתיאון!
שאפו @איש ירח

 

[איש ירח]

שניים שגנבו את הירח- קורנל מקושינסקי.
גיא ופיא (בתרגום העברי) הם שני תאומים זהים במיוחד, מנומשים במיוחד, מכוערים במיוחד וגרים בעיירה ענייה במיוחד. הם גם אנוכיים במיוחד. הם מואסים בחיי הדלות והעבודה הקשה ובורחים למצוא את מזלם בעולם הגדול. בין שאר ההרפתקאות שלהם, הם פוגשים את החמור הפילוסוף טרה-לאל-לה (עם א'. שבין שאר הגיגיו השאלה העמוקה מה לעשות כדי לראות מה קורה מאחורי הזנב שלו) ומחפש את הארץ המבורכת בה לא צריך לעבוד. באחד הפרקים הם מגיעים לעיר של אנשי הזהב:
"הם התקרבו בזהירות לחומות הארמון המפחידות, ונוכחו שהן מכוסות בשכבת זהב. מסביב בהק אור זהב מסנוור עיניים. השער היה פתוח לרווחה: כולו עשוי מזהב משובץ באבנים יקרות, נוצץ כמו שער גן עדן של ממש... השומר ראה אותפ, אבל, בעייפותו או אדישותו העביר על פניהם מבט לאה וכלל לא עצר אותם. מעודדים מאדישותו נכנסו דרך השער. הוא פנה אליהם בקול מוזר מאד, מדנדן ומצלצל כמו מטבעות זהב:
נערים טובים! היש ברשותכם פרוסה של לחם פשוט?
אין לנו, כבודו, ענו. מופתעים.
הו! דינדן השומר ובכה בדמעות של זהב...
צריך לברר מה פירוש כל זה, אמר גיא. את מי נשאל? אולי את ההוא, שעומד שם ליד העמוד.
למרגלות עמוד הזהב שלמראשותיו צמח פרח קוציץ זהב, ישב קשיש שהתבונן בייאוש אין קץ בציפורניו הצבועות זהב. מתחת לגביני הזהב שלו נצצו בנצנוץ זהוב עיניים עירניות וחכמות. כאשר התקרבו אילו ביראת קודש, דינדן האיש כאילו חכו עשוי פח זהב.
הו! ואולי יש לכם כיכר לחם פשוט? לצערנו, לא נכבדי. הו, אני רואה זאת, כי ידיכם ריקות, וגם אלמלא כן, אתם נראים פרחחים. מניין באתם?
מרחוק, ענה גיא. עברנו בארצות רבות. עיניו של הקשיש נצצו.
הו! לחש בחום, כאילו ניגר מפיו זהב מותך, כלומר, ראיתם לחם- לחם רגיל, פשוט?
...את שארית חיי הייתי מוסר תמורת כיכר לחם כזאת...
-גיא ופיא מתארים את הלחם ושומעים את ההסבר על עיר הזהב- שליט המקום הוא בעל אובססיה לזהב וצבר רכוש אדירים העולה על כל דמיון ועל כן, במקום זה אוכלים רק דברים שצבעם מזכיר זהב וכל מי שנשאר שם, מאבד את שפיותו ומשתגע. גיא ופיא מחליטים לעזוב ומציעים לקשיש לעזוב יחד איתם. הוא מסרב.
אבל, אנחנו מבקשים ממך מאד..
הו, מה? אנחנו עניים ולא יודעים מה לעשות עם עצמנו, ואין לנו במה לקנות לחם...
לחם? הו אז מה?
אנחנו המסכנים מבקשים ממך, תן לנו אחת מהפנינים שלך, או חוליה אחת מהשרשרת...תן לנו פירור של זהב, התחנן גיא.
פתאום, פתח איש הזהב בזעקות ייאוש ובקול מדנדן צעק: הצילו! גנבים! שודדים! הזהב שלי, הזהב שלי!
הוצאת מרגנית- בתרגום יוכבד פרידמן

 

[איש ירח]

התחלנו לקרוא את "פינוקיו" מאת: קרלו קולודי.
הגרסא שאנחנו קוראים היא בתרגום ימימה טשרנוביץ ובהוצאת "מסדה". איורים מקסימים ומופלאים של מרג'ה.
שווה כמה פוסטים אז נתחיל:
לאחר שפינוקיו מקבל 5 מטבעות מ"בולע האש" בעל הקרקס עבור אביו, הוא מתחיל לחזור הביתה. חיות פוגשות אותו בדרך ומציעות לו לשמור היטב על כספו. אחרון, היוא העכבר:
"שים לב לבל תאבד את המטבעות בדרך! ישנם מזיקים רבים בקרבת העצים. כבר נמאס לפינוקיו לשמוע אותו זמר מפי כל והוא קרא בחוסר סבלנות: סור מדרכי עכבר שדה, אחרת אוי ואבוי לך, קרא בכעס. אינני זקוק לעצות ויודע אני לשמור על כספי לא פחות מאחרים! זהו זה."
הוא פוגש שועל "צולע" וחתול "עוור" שאינם מאמינים לו שיש לו כסף והוא מראה להם את המטבעות.
"ב-לוהים, העיר השועל, אתה חכם ונבון למדי, אך יש צורך שמשהו ידריכך ויעוץ לך מה לעשות באוצר אשר לך. זה בסדר, אמר פינוקיו, תחילה אקנה את המעיל ואחר כך, בשארית הכסף, אקנה ספר לימוד ואלך לי לבית הספר והכל יבוא על מקומו בשלום. בית הספר! קרא השועל בחרדה. הנה אני הפכתי בעל מום בגלל המוסד הזה...
הבה ונשוב לנושא מטבעות הזהב הנאים, כיצד רוצה אתה להגדיל את את רכושך? כזקן ורגיל בענינים אלו וכבעל ניסיון מסחרי, אוכל לעוץ לך כיצד תוכל להפוך כסף זה שבידך לאוצר בלום. אם בקולי תשמע לא יזקק אביך לשום דבר עד סוף ימיו. אך, אם תשאיר את הכסף כפי שהוא בידך עתה, לא ירחק היום ושוב תהיו עניים כאשר הנכם.
וכיצד יכול אני להגדיל את רכושי? שאל פינוקיו בעניין רב.
אם תבוא עימנו לארץ הינשוף, אמר השועל, נכיר אני שם חלקת שדה פלאית שבה תוכל לזרוע את מטבעותיך. לאחר שתשקה אותם מים ותמליח אותם במלח, במשך הלילה יכו המטבעות שורשים, שורשים עמוקים באדמת פלאים זו, ועם בוקר יצמח שם עץ ענף, עמוס מטבעות כשיבולים בשדות.
פינוקיו מחא כף מרוב התלהבות. אזרע את כל חמשת המטבעות ויצמחו לי חמישה עצים עמוסי מטבעות זהב. אכן, אתם ידידי הטובים ביותר...
להכניס לתכנית הלימודים כקריאת חובה כל שנה, החל מגיל הגן.

 

[איש ירח]

@הסולידית כגברת קרש

גברת קרש, מר מערוך והתאוריה של הכלכלה

"לא ידעת? לא שמעת? היום מטגנים במטבח לביבות". זוהי התשובה שמקבלת גברת קרש המסכנה, שרק ביקשה לצאת חופשה בכנרת וגילתה שהיא עומדת במרכזה של מלחמת עולם כלכלית

shalem.ac.il

מסדרת פלפלון האלכסנדרוני.
אמ"לק: הכנת לביבות במטבח כדילמה בין שיטת הכלכלה הקפיטליסטית והמרקיסיסטית.
כדי לא לקלקל, לא ארחיב מעבר.