בהחלט מובן המירמור על קיומה של תופעה (יוצאת דופן יש לומר) של עוני מבחירה,
כל זמן שהעוני קיים לא ייתכן שישלמו מס אבסולוטי גבוה.
אנחנו סגורים על זה שהחרדים בסך הכל מקבלים מהמדינה כסף, והחילונים משלמים למדינה כסף? ואתה דורש מהמדינה עוד כסף כי החרדים לא מעוניינים לעבוד? זו בסוף השורה התחתונה, אתה רוצה שהמדינה תעביר עוד כסף לחרדים. אין באמת טיעון סביב מיסים ישירים לעומת עקיפים.
כמה הסטודנט משלם לא רלוונטי.
כמה סטודנט משלם, או כמה אברך מקבל, זה רלוונטי כתלות בשאלה אותה אתה שואל. כשאני טוען שלהיות סטודנט זה לעבוד קשה כדי להתקבל, להיות מסוגל להרוויח משכורת גבוהה יותר בהמשך, ולסמוך על עצמך בשביל פרנסה, אז רלוונטי שסטודנט צריך לשלם שכר לימוד (ובוודאי רלוונטי שהוא לומד לתואר במשך שלוש-ארבע שנים בלבד). כשאני טוען שאברך מקבל כסף תמורת לימודיו, ושהוא ימשיך לא לעבוד, ושלימודיו אינם תחומים בזמן, אז רלוונטי שהוא מקבל כסף.
א. מסופקני.
ב. כמה מס הוא משלם ביחס לבוגר מדמ"ח או חשבונאות?
ג. איזה ערך הוא נותן? זה שמישהו מוכן לשלם לו על 0 פיריון רק מחמיר את המצב.
דמיין מצב בו אברך שמוסר שיעור תורה היה מקבל משכורת גבוהה ומשלם מס. בפועל ישנם אברכים רבים שמוסרים שיעורים בחינם לגמרי.
אין ספק שמערכת ההשכלה הגבוהה החילונית משלמת על עצמה, גם אם אתה מסופק. זה ברמת כדו"א שטוח. אולי תמצא איזה תואר במדעי הרוח שבוגריו מרוויחים פחות מהממוצע. ואז כל שאר הדברים שאני כותב רלוונטיים: אלה אנשים שמשלמים עשרות אלפי שקלים על תואר, התואר תחום בזמן, ויש מעט מהם. אז למי אכפת? האם זה אותו נטל הולך וגדל של מאות אלפי תלמידי ישיבות שמספרם הולך וגדל במהירות וחיים על תקצוב ממשלתי? כמובן שלא.
אותו אברך שמוסר שיעורי תורה, מי ישלם את המשכורת שלו? האם מה שאתה עושה פה זה שוב לדרוש מהמדינה להעביר כסף לחרדים?
אם ברצונך לצמצם את חבורת הלומדים, תפעל במקביל לצמצם את תופעת שאר המקצועות שאינם תורמים לכלכלה או תורמים פחות מאחרים.
טענתי היא ש
תופעת שאר המקצועות שאינם תורמים לכלכלה כבר עכשיו מצומצמת על ידי הגורמים אותם ציינתי: שכר לימוד, מגבלת מקום באוניברסיטה, תואר באורך קבוע. נהפוך הוא: את חברת הלומדים החרדית יש להגביל בגודלה מאותם טעמים שלא יכולים כל האזרחים הישראלים ללמוד היסטוריה או ספרות כל חייהם.
אחרי שהסקנו ש'ערך כלכלי' הוא לא השיקול היחיד, ניתן לדון מהם הערכים הנוספים, ומהם המינונים ה'נכונים'. זה דיון אחר.
אפשר לחשוב שמישהו טען שהשיקול הכלכלי הוא השיקול היחיד. זה לא מה שנטען. קורה פה ההיפך: הצד החרדי טוען שאין כל ערך לשיקול כלכלי, וכדי להצדיק זאת הוא מעמיד פנים שהצד החילוני טוען שהשיקול הכלכלי הוא השיקול היחיד. אבל לא זו הטענה החילונית.
הטענה החילונית היא שהמשך גדילת חברת הלומדים החרדית הוא סכנה לקיום המדינה מפני שברמה הבסיסית של הכנסות מול הוצאות, המינוס שנגרם מאורח החיים החרדי גדל, מה שאומר שההכרח לחתוך בהוצאות המדינה גדל. הוצאות המדינה הן דברים כגון חינוך, בריאות, וביטחון וככל שחברת הלומדים תגדל יהיו לנו פחות מהם. כשזה המינון המוצע ע"י הצד החרדי, שאלת המינון הנכון היא לא דיון אחר, היא הדיון עצמו.
אבל מה אתה מציע?
לאזוק את לומדי התורה ולזרוק אותם לאוניברסיטאות?
לשנות את תפיסת העוני מבחירה?
לקצץ את קצבאות החרדים ל0 יוציא כמה לשוק העבודה וישאיר את הרוב בכוללים בעירום ובחוסר כל. אני מניח שיהיו לכך השלכות חמורות. איך זה יעזור לך?
שאלות גדולות וחשובות. נדמה לי שהמיינסטרים (החילוני) בפורום הזה הוא ליברטריאני. ליברטריאניות היא פתרון, וכן, היא תצריך מהחרדים להתאים את עצמם למציאות (הסבירה בכל מקום אחר) שבו אדם צריך לשלם מכיסו על הוצאותיו. אני לא יודע אם אני אישית בעד ליברטריאניות. אני חושב שיש המון ערך בחינוך ציבורי, בבריאות ציבורית ובצדקה ציבורית. אבל באמת שבשלב זה אני מוכן לשקול ליברטריאניות אם אוכל להפסיק לחשוש לעתיד המדינה בזכותה.
את האידיאל שלי כבר פירטתי: מספר סופי ומוגבל של לומדי תורה שלומדים תורה כל חייהם ומקבלים קצבת לימודים נאותה. יהיה מספיק מהם כדי שלא נדאג פן עם היהודי ישכח את התלמוד. לא יהיה אתוס של הגדלת המספר שלהם עד קצה גבול היכולת של מי שמממן את מחייתם. השאר יצטרכו להיות חלק מהחברה הישראלית, או להמציא כלכלה נפרדת משל עצמם אם הם מעדיפים.
המצב שאתה מתאר - של חרדים שמרגישים זכאות כל כך עמוקה ללמוד תורה כל היום עד שהם מוכנים לשבת עירומים בכולל עד שיגוועו ברעב - הוא פתולוגי. באף מקום אחר בעולם אין אוכלוסיות כאלה, ומסיבה טובה, זה לא בר-קיימא. מעולם בהיסטוריה היהודית לא היו דברים כאלה, בוודאי לא עבור פלח באוכלוסיה שכולל 40% מהילודה. זה לא דבר הגיוני לעשות, זה לא דבר הגיוני לצפות לו.
לא ירד מן מהשמים כדי להאכיל את האברכים וילדיהם, לא תרד כיפת ברזל מהשמים כדי להגן על עם ישראל מטילים. אתה יכול לטעון ש-"מגיע" לחרדים שישלמו להם על השהות בכולל אבל אנחנו מתקרבים לנקודה שבה "מגיע" זה כבר לא מספיק, וצריך לדבר על "אפשר" ואפילו "ראוי". אני לא דואג שלא יהיו מספיק לומדי תורה, אבל אני כן מודאג מעתיד כלכלת ישראל ומהכלכלה שלי בתוכה.