החרדים עובדים מעט בכוונה תחילה וההכנסה שלהם נמוכה.
אכן, מדובר בעוני מבחירה.
אז הגיוני שהוצאות ביחס להכנסות אצל חרדים יהיו חלק גדול יותר מאשר באוכלוסיות שמרוויחות יותר כסף, ובכלל זה מיסים עקיפים.
לא בהכרח, אם תעלה מיסים ישירים ותפחית מיסים עקיפים.
הטענה אינה שחרדים משלמים מעט מס יחסית להכנסה שלהם אלא שהם משלמים מעט מס יחסית לעלות אורח החיים שלהם על משלם המיסים.
בהחלט מובן המירמור על קיומה של תופעה (יוצאת דופן יש לומר) של עוני מבחירה,
כל זמן שהעוני קיים לא ייתכן שישלמו מס אבסולוטי גבוה.
אפשר גם אפשר. איך? ובכן, סטודנטים למדעי הרוח אכן מתוקצבים על ידי המדינה בסכום זה או אחר, והנימוק הוא באמת שהמדינה מעוניינת בתרבות עברית, ומוכנה להוציא כסף על מחקר ישראלי בהיסטוריה, ספרות, וכו'. נו אז האם אותו הכל אותו דבר? לא. הבדלים לדוגמה:
1. סטודנט למדעי הרוח משלם שכר לימוד של 11,000 שקל בשנה. תלמיד כולל מקבל כ-10,000 שקל בשנה תמורת לימודיו בישיבה. הבדל די משמעותי, לא?
כמה הסטודנט משלם לא רלוונטי. השאלה כמה הוא מקבל אל מול מקבילו האברך.
2. תואר במדעי הרוח אורך 3-4 שנים ולאחריו הסטודנט יוצא לשוק העבודה. המשכורות של בוגרי תארים גבוהות יותר מהממוצע ואין כל ספק שהמערכת משלמת על עצמה בתשלומי מיסים עודפים.
א. מסופקני.
ב. כמה מס הוא משלם ביחס לבוגר מדמ"ח או חשבונאות?
ג. איזה ערך הוא נותן? זה שמישהו מוכן לשלם לו על 0 פיריון רק מחמיר את המצב.
דמיין מצב בו אברך שמוסר שיעור תורה היה מקבל משכורת גבוהה ומשלם מס. בפועל ישנם אברכים רבים שמוסרים שיעורים בחינם לגמרי.
3. מספר המקומות בתארים במדעי הרוח (ואחרים) מוגבל. אין שום ניסיון לארגן "חברת לומדים" שבה כל הגברים נמצאים באוניברסיטה כל הזמן - קורה בדיוק ההיפך, לא כזה קל להתקבל לתואר אקדמי.
ועדיין המימון קיים ובגדול.
אם ברצונך לצמצם את חבורת הלומדים, תפעל במקביל לצמצם את תופעת שאר המקצועות שאינם תורמים לכלכלה או תורמים פחות מאחרים.
נו, אז איפה ההשוואה? אין השוואה. סליחה אבל זה מה שמכונה באנגלית talking point, משהו להגיד בויכוח למרות שאי אפשר לגזור ממנו אף מסקנה רלוונטית. האם מימון לסטודנטים גורר שחייבים לממן את לימודיו במשרה מלאה של כל גבר חרדי בכולל כל עוד הוא מעוניין בכך?
המסקנה היא שקיימת מדיניות שאינה רואה ב'ערך כלכלי' חזות הכל.
השוואה טובה יותר היא להגיד - בואו נשכפל את מודל הסטודנט החילוני המוצלח בקרב החרדים. בואו נאפשר למי שמעוניין בכך ללמוד תורה תמורת תשלום, ונשמור את מספר לומדי התורה גדול מספיק אך לא גדול מדי משום שלמערכת יש עלות שמישהו צריך לשלם אותה, בדיוק באותו אופן שבו אנחנו מממנים סטודנטים לתארים לא מאוד רווחיים אחרים.
אחרי שהסקנו ש'ערך כלכלי' הוא לא השיקול היחיד, ניתן לדון מהם הערכים הנוספים, ומהם המינונים ה'נכונים'. זה דיון אחר.
בעיניים חרדיות הערך הגבוה ביותר הוא 'ערך לימוד תורה' ולכן לא צריך להגביל את מספר הלומדים אלא להיפך.
אשמח להעריך. כדי שזה יקרה צריכים לקרות כמה דברים:
1. נכון לעכשיו אנחנו בכלל לא מסוגלים להגיע לדיאלוג משום שאין הסכמה על העובדות באף נושא. זה חייב להשתנות. כל עוד זה לא השתנה, בכל אינטראקציה שלי איתם השיחה נתקעת מיד כשמסבירים לי על כסף שמגיע מהשמים או אפילו על נושאים ארציים יותר כמו מי משלם מיסים ומי מקבל אותם.
+1
2. הם צריכים להעריך אותי. אני צריך לדעת שנוכל לחיות אחד ליד השני.
מעריך אותך אחי. אבל רואה ערך נעלה בשמירת מצוות ובלימוד תורה. זה לא סותר.
'ערך התורה' גדול ממני וממך.
3. אחוז לומדי התורה משאר האוכלוסיה לא יכול להמשיך לעלות לנצח. נכון לעכשיו העליה שלו תעצר כשתגיע הקריסה של כל המדינה.
מבין לליבך.
מבין איך החילוני הממוצע מסתכל בעיניים כלות על הדמוגרפיה המשתנית מול עיניו.
אבל מה אתה מציע?
לאזוק את לומדי התורה ולזרוק אותם לאוניברסיטאות?
לשנות את תפיסת העוני מבחירה?
לקצץ את קצבאות החרדים ל0 יוציא כמה לשוק העבודה וישאיר את הרוב בכוללים בעירום ובחוסר כל. אני מניח שיהיו לכך השלכות חמורות. איך זה יעזור לך?
אח"כ? בוא נצא במחולות. החלום שלי הוא שיהיה במדינה היהודית מעמד של לומדי תורה שמקבלים תקצוב הולם מהמדינה, ואחוזם באוכלוסיה קטן מספיק כדי שלא אצטרך לדאוג בקשר לזה ולחשוב לאיזה מדינה אאלץ לעבור כשמדינת ישראל תקרוס כלכלית.
מתחבר לתפיסה החרדית לפיה כשכולם ישמרו מצוות וילמדו תורה, גם החרדים יצאו לעבוד.
ה'שוק' שהחרדים קיבלו עם עזיבת רבים מאחיהם את הדת אילץ אותם בראייתם 'לשמר את הגחלת' על חשבון איכות חיים חומרית.
לתפיסה זו כשהמצב ישתנה יוכלו לחזור לחיים נורמליים שמשלבים תורה ועבודה.