• התכנים בפורום אינם מהווים ייעוץ מקצועי מכל סוג, לרבות ייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו המיוחדים של כל אדם.
    השימוש בפורום כפוף לתנאי השימוש. עצם השימוש בפורום מהווה הסכמה מלאה לתנאים אלה.

מה נעשה אחרי שנפרוש ?

gogo girl

משתמש רגיל
הצטרף ב
26/6/26
הודעות
142
דירוג
272
כדי לא להסיט דיונים אחרים ובתור מישהי שפרשה מוקדם יחד עם בן זוגה (סביב גיל 45)
אשמח לשמוע מדוע פרישה היא משהו שאתם, אם בכלל, שואפים אליו, ומה תרצו לעשות אחרי שתפרשו ?
ובסוגריים, אם מחר פיית הכסף היתה מפילה עליכם סכום של ☆♡ האם הייתם פורשים מיד ? ואז מה עושים ?
ובסוגריים נוספים, אם מחר הרופא היקר היה מפיל עליכם חלילה סרטן סטייג' 4, האם הייתם פורשים מיד ? ואז מה עושים ?

תודה
 
בשבילי, פרישה היא היכולת לפרוש, היכולת לדעת שלא משנה מה ייפול עלי, אישי, רפואי, וכדומה כסף לא יהיה הבעיה.

אבל בתכלס? היום יום שלי כנראה לא ייראה כזה שונה דרמטית.

עדיין יעניינו אותי אותם אתגרים ותחומי עניין, אולי בקצה אתנדב יותר בתוך התחום כמו להקדיש את האקסטרא שעות במקום לעבודה להתנדבויות שונות כמו לעזור ללוחמים ומילואימניקים להכנס להייטק, דברים כאלה.

אולי אשקול לעבור להאב הייטק במדינה אחרת, מקום שפוי מעט יותר, כסף ידוע כמרפד הרבה בעיות התאקלמות, אבל גם בזה אני לא כזה בטוח.

מה שכן בטוח, עבורי, זה לא ייגמר בקומונה של קטיפת פירות בחור משעמם טילים (...) באירופה, כל אחד ומה שעושה לו טוב :)
 
ומה תרצו לעשות אחרי שתפרשו ?
מה את עושה אחרי שפרשת? אולי יתן לי רעיונות....
אני מתכוון לפרוש בעוד 4 שנים, בגיל 60, אחרי שנים רבות של עבודה בתחום הפיתוח תוכנה.
מצד אחד, נמאסו עלי הישיבות כל ערב, השעות הארוכות מול המחשב, מכריחים אותנו להגיע למשרד אחרי שהתרגלנו מאז הקורונה להיות בבית, הקושי להמציא את עצמך כל שנה מחדש, הציפיה לרוץ קדימה כדי לא להשאר מאחור.
מצד שני, אחרי מספר ימי חופשה או סוף שבוע ארוך אני מתחיל לטפס על הקירות.
בכל מקרה, אחרי הפרישה אני אעסיק את עצמי בכל דבר שאינו "עבודה לטובת פרנסה", אהנה מלשבת בערב עם המשפחה, ללכת לים, ליהנות מהשקט בלי הלחץ של ההייטק, לבלות זמן עם הנכדים, לקרוא ספרים ולשמוע פודקסטים, ואחרי שבוע כזה אני אנוח קצת. מעייף החופש.
 
מה את עושה אחרי שפרשת?
פרשתי מהמירוץ, זה לא אומר שפרשתי מעשייה, אתגר, הצבת יעדים וכו,

אנחנו מחלקים את הזמן בין תחביבים (קריאה, ספורט אתגרי, ציור, מוזיקה, בישול, למידה עצמונית ומשותפת)
חיי קהילה (ארוחות משותפות, ימי ים עם הילדים, מסיבות קטנות ביער או בחוות של חברים, קמפינג וכו)
עבודה מבחירה, כי כמה אפשר רק לשבת (בונים את המיני חווה, 5 דונם זה המון, יחידות להשכרה לטווח קצר, גינת ירק, יער מאכל עם 60 עצים בינתיים, תחזוקה שוטפת של נגרות, ריתוך וכו)


הימים מלאים ולפעמים אין זמן לנשום גם אחרי הפרישה,
בין כל זה, לומדת עכשיו קצת vibe coding עם קלוד ועוד כל מיני, לראות להן הולך העולם שיהיה לילדים ואיזה כלים יצטרכו או בטוח כבר לא יצטרכו עוד 5, 10, 15 שנה...
חיים בידיעה שבכל רגע נתון, אפשר לעצור הכל וללכת לים לכמה שעות לנשום ולנוח רגע, כי ככה, תחושת חופש נפלאה.

שכנים מכל העולם, ילדים מכל העולם,
מכנה משותף של חיי ותני לחיות לפני הכל.
תעשי מה שאת רוצה כל זמן שאת לא מפריעה לאף אחד.
 
אחרי x כסף, הייתי מתחיל ללמוד דברים שלא היה לי זמן אליהם, דברים שמעניינים אותי באותו רגע, הייתי מנצל את הזמן ומעמיק את הרשת ביטחון שלי בכך שלא אהיה תלוי בגורמים חיצוניים (עד גבול מסויים...) נגיד מכונאות, חשמל, גינון, שיפוץ, חקלאות וכו...
וכנראה מתחיל התנדבות/משרה חלקית במקצוע "נפשי", הדרכת נוער, כלבייה, מדא, מורה בתיכון וכו וכו וכו
 
אנחנו מחלקים את הזמן בין תחביבים (קריאה, ספורט אתגרי, ציור, מוזיקה, בישול, למידה עצמונית ומשותפת)
חיי קהילה (ארוחות משותפות, ימי ים עם הילדים, מסיבות קטנות ביער או בחוות של חברים, קמפינג וכו)
עבודה מבחירה, כי כמה אפשר רק לשבת (בונים את המיני חווה, 5 דונם זה המון, יחידות להשכרה לטווח קצר, גינת ירק, יער מאכל עם 60 עצים בינתיים, תחזוקה שוטפת של נגרות, ריתוך וכו)
וכל זה כשאתם כבר בגיל 50? חתיכת היפראקטיביות :)
היו לנו צימרים (מעייף לאללה, גם התחזוקה והניקוי וגם בסוף נמאס לארח זרים) אבל בגיל 50 אני כבר הרמתי רגליים למעלה, אחרי שהילדים סיימו צבא.
גינת הירק שלנו חורפית (בקיץ זה יותר מדי חם ויותר מדי מזיקים ויותר מדי מים) ומשתרעת על 200-300 מ"ר וגם זה כבר מעייף אותי אבל אנחנו ממשיכים בשביל לקבל לפחות בחורף תזונה מיטבית ונקיה מכימיקלים.
לגבי קהילה אין לי הרבה מה להגיד, אנחנו בורחים מזה חוץ מלארח ולהתארח מדי פעם אצל חברים טובים לכמה שעות.
ובתור מישהי שפרשה מוקדם יחד עם בן זוגה (סביב גיל 45)
לא הבנתי למה את מגדירה את עצמך כמישהי שפרשה אם אתם מתכננים להמשיך להרוויח כסף באופן לא פאסיבי בתיירות, ועם המחויבויות שאתם "תופרים" לעצמכם בדמות תחזוקה אין סופית של המיני חווה שלכם?
 
פרשתי מהמירוץ, זה לא אומר שפרשתי מעשייה, אתגר, הצבת יעדים וכו,

אנחנו מחלקים את הזמן בין תחביבים (קריאה, ספורט אתגרי, ציור, מוזיקה, בישול, למידה עצמונית ומשותפת)
חיי קהילה (ארוחות משותפות, ימי ים עם הילדים, מסיבות קטנות ביער או בחוות של חברים, קמפינג וכו)
עבודה מבחירה, כי כמה אפשר רק לשבת (בונים את המיני חווה, 5 דונם זה המון, יחידות להשכרה לטווח קצר, גינת ירק, יער מאכל עם 60 עצים בינתיים, תחזוקה שוטפת של נגרות, ריתוך וכו)
5 דונם, יחידות להשכרה, ועוד.
בסוף אנחנו יותר דומים אחד לשנייה ממה שחשבתי.

הימים מלאים ולפעמים אין זמן לנשום גם אחרי הפרישה,
בין כל זה, לומדת עכשיו קצת vibe coding עם קלוד ועוד כל מיני, לראות להן הולך העולם שיהיה לילדים ואיזה כלים יצטרכו או בטוח כבר לא יצטרכו עוד 5, 10, 15 שנה...
חיים בידיעה שבכל רגע נתון, אפשר לעצור הכל וללכת לים לכמה שעות לנשום ולנוח רגע, כי ככה, תחושת חופש נפלאה.

שכנים מכל העולם, ילדים מכל העולם,
מכנה משותף של חיי ותני לחיות לפני הכל.
תעשי מה שאת רוצה כל זמן שאת לא מפריעה לאף אחד.
 
נערך לאחרונה ב:
ובסוגריים, אם מחר פיית הכסף היתה מפילה עליכם סכום של ☆♡ האם הייתם פורשים מיד ? ואז מה עושים ?
לפעמים זה אשכרה צריך לקרות לפני שמבינים מה באמת רוצים לעשות…
לי נפל האסימון שאני בעצם לא רוצה לפרוש רק אחרי שהיינו עמוק (מאוד מאוד) בתוך העצמאות הכלכלית.

עבודה מבחירה, כי כמה אפשר רק לשבת (בונים את המיני חווה, 5 דונם זה המון, יחידות להשכרה לטווח קצר, גינת ירק, יער מאכל עם 60 עצים בינתיים, תחזוקה שוטפת של נגרות, ריתוך וכו)
וואו…
כמו שכתבו כאן - מיני חווה עם יחידות להשכרה, עצי פרי, גינת ירק ותחזוקה שוטפת, זה עבודה בפול טיים. מי בעצם מתחזק לכם את הכל אם לא בא לכם לעבוד בזה?
 
לא הבנתי למה את מגדירה את עצמך כמישהי שפרשה אם אתם מתכננים להמשיך להרוויח כסף באופן לא פאסיבי בתיירות, ועם המחויבויות שאתם "תופרים" לעצמכם בדמות תחזוקה אין סופית של המיני חווה שלכם?
אני חושבת שכאשר אנשים מדברים על ״פרישה״ בגילאים כאלו (סביב גיל 30-50) הכוונה היא יותר עצמאות כלכלית לעסוק במה שרוצים.
תכלס ממש לא חייבים להגיע לעצמאות כלכלית בשביל להחליט לעשות שינוי ולעבוד ב- ״חלום״ שלך. אבל לא תמיד יודעים מה החלום ולא תמיד יודעים האם זה בסוף יסתדר, אז אין ספק שכאשר יש גב כלכלי אפשר גם סתם להתנסות, להתחרט ולהמשיך לשנות.

עובדה שגם @gogo girl (אם הבנתי נכון) התחילה בטיול מסביב לעולם ובמעבר כל חודש חודשיים למקום אחר. ובסוף החליטה להשתקע במקום שהם בחרו ושהתאים להם. אז גם זה חלום אחד (של חופש וטיולים בעולם) שהתחלף בחלום אחר (מיני חווה ויער עצי פרי) וזה בסדר. כשיש עצמאות כלכלית אפשר להתנסות בזה.
מניחה שאם ימאס להם מהחווה ומהיחידות להשכרה הם יוכלו לסגור את זה ולעבור ״לדבר הבא״…

מה שכן, כרגע, קשה לי לראות איך יכולים ״לבחור״ האם לעבוד בזה או לא. התחזוקה היא הרי שוטפת. אז כנראה הם ממש ממש נהנים מזה (לפחות כרגע) בשביל לעסוק בזה. כי זה באמת נשמעת עבודה מלאה.
 
ועם המחויבויות שאתם "תופרים" לעצמכם בדמות תחזוקה אין סופית של המיני חווה שלכם?
אמנם לא פותש אבל זה גרם לי לחשוב שמבחינתי פרישה, לפחות בהקשר הזה הוא לא בריחה ממחויבות אלא מהחובה.
אין לי בעיה בתיאוריה לפחות להמשיך להיות מחויב לעבודה יומיומית אבל לא רוצה להיות חייב כי אחרת פיטורים/חוסר יכולת לשלם משכנתא או שכ"ד וכל היוצא בזה
 
אמנם לא פותש אבל זה גרם לי לחשוב שמבחינתי פרישה, לפחות בהקשר הזה הוא לא בריחה ממחויבות אלא מהחובה.
אין לי בעיה בתיאוריה לפחות להמשיך להיות מחויב לעבודה יומיומית אבל לא רוצה להיות חייב כי אחרת פיטורים/חוסר יכולת לשלם משכנתא או שכ"ד וכל היוצא בזה
בגלל זה המונח הנכון לדעתי הוא ״עצמאות כלכלית״.
 
מי בעצם מתחזק לכם את הכל

לא הבנתי למה את מגדירה את עצמך כמישהי שפרשה
אנחנו לא תלויים כלכלית ולא חייבים לאף אחד שום דבר.
כל בחירה שנעשית, נעשית משיקולים של עניין, סקרנות, אהבה למשהו, רווח הוא תוצר לוואי.

האירוח הוא חלום ישן שהיה לנו ואנחנו מגשימים אותו ברגעים אלו,
אותו כנ"ל לגבי הגינה, העצים וכל השאר.

אם קמים מחר בבוקר ומחליטים, מהרגע להרגע, לנעול הכל לשנה, שנתיים, שלוש או למכור וללכת, אין אף אחד בעולם שאנחנו צריכים לדווח לו ולקבל אישור.
(עשינו כבר סיבוב אחד כזה כשעזבנו את ישראל, כשכל רכושנו היה שני תיקים וכפכפים).
וכן, יש ימים שאנחנו פשוט מעבירים בלקום מאוחר, להכין ארוחת בוקר שהיא גם צהריים שהיא גם ערב, יושבים ומתבוננים בעננים.

ההבנה הגדולה הגיעה כשראינו שהמשחק שניסו למכור לנו כל השנים מכור מראש,
שהמערכת, מטריקס, מדינה, חברה, לא רוצה או יכולה לקבל שיש גופים שאינם כפופים לחוקי המשחק 24/7,
שאנחנו לא כבולים לנרטיב כזה או אחר אלא בוחרים את הנרטיבים.
הפחיד אותנו להשתעבד למשכנתא, פנסיה, קביעות בעבודה, שפה, תרבות, דגל, העולם עשיר כל כך ויפה כל כך והזמן כל כך קצר.
זמן הוא המשאב היחיד שאין דרך להשיג עוד ממנו.
אז התחלנו לחשוב איך מייצרים גמישות וחופש לנוע.
לא חייבים לנוע, אבל אפשר.

מקווה שזה מסביר למה אני קוראת לפרוש. חופש.
 
נערך לאחרונה ב:
אם קמים מחר בבוקר ומחליטים, מהרגע להרגע, לנעול הכל לשנה, שנתיים, שלוש או למכור וללכת, אין אף אחד בעולם שאנחנו צריכים לדווח לו ולקבל אישור.
(עשינו כבר סיבוב אחד כזה כשעזבנו את ישראל, כשכל רכושנו היה שני תיקים וכפכפים).
וכן, יש ימים שאנחנו פשוט מעבירים בלקום מאוחר, להכין ארוחת בוקר שהיא גם צהריים שהיא גם ערב, יושבים ומתבוננים בעננים.
כן, מתחברת לגמרי.
התחושה הזו שאין לך תלות בעבודה או בפרנסה, וההחלטה האם להמשיך היא לגמרי שלך ולא תלויה בגחמה של אף מעביד או שוק העבודה - היא נהדרת.
ובמיוחד במצב כזה אפשר לקחת חופשים (אפילו ארוכים יחסית) או סתם לקום בבוקר ולהחליט שהיום רוצים לבהות בעננים…

אבל כל עוד *רוצים* להמשיך בעבודה שלנו (כמו אצלנו) או להמשיך לתחזק את החווה החמודה והיחידות להשכרה שבניתם (עבורכם) אז יש מחויבות מסוימת.
וזה בסדר (לדעתי).


הפחיד אותנו להשתעבד למשכנתא, פנסיה, קביעות בעבודה, שפה, תרבות, דגל, העולם עשיר כל כך ויפה כל כך והזמן כל כך קצר.
מקווה שזה מסביר למה אני קוראת לפרוש. חופש.
מעניין מאוד.
מעבר למשכנתא/פנסיה/קביעות בעבודה - שמכולם בעצם משתחררים תחת המטריה של ״עצמאות כלכלית״, את מכניסה כאן מימדים נוספים של דברים שמקבעים אותנו.

מסכימה בהחלט שקשר חזק לשפה/תרבות/דגל מחזיקים ומקבעים אותך. אולי זה מרצון (להבדיל מקשיים כלכליים שהם מן הסתם לרוב לא מרצון) ועדיין זה מקבע חזק מאוד.
אני הייתי מוסיפה גם משפחה וחברים קרובים (אפילו מעל שאר הדברים).

מסתכלת על עצמי וחושבת שלמרות שיש לי אזרחות זרה (ויש שיאמרו אטרקטיבית) ומאפיינים מאוד חזקים שהיו מאפשרים לי לחיות בנוחות רבה מאוד בהרבה מקומות בעולם, הקשר החזק לשפה/תרבות/דגל/משפחה/חברים הוא אכן מקבע חזק עבורי.

טוב לי כאן. מאוד. והקשר הרגשי שלי לארץ ולמשפחה כאן בארץ, הוא אדיר.
נהנית מאוד לראות את העולם העשיר והיפה (והוא אכן עשיר ויפה עד מאוד!)
אבל לא פחות נהנית לחזור לבית שלי, ולגינה שלי, ולמשפחה שלי ולחברים שלי. ופשוט להרגיש בבית.
 
טוב לי כאן. מאוד. והקשר הרגשי שלי לארץ ולמשפחה כאן בארץ, הוא אדיר.
מזדהה איתך!
יש ימים שאנחנו פשוט מעבירים בלקום מאוחר, להכין ארוחת בוקר שהיא גם צהריים שהיא גם ערב, יושבים ומתבוננים בעננים.
גם איתך!
שאנחנו לא כבולים לנרטיב כזה או אחר אלא בוחרים את הנרטיבים.
גם אנחנו זוג לא סטנדרטי, אבל בתוך המדינה מבחירה (יכולתי לקבל אזרחות גרמנית, לא מעוניינת). עברנו כמה וכמה סוגי ישובים (קיבוץ, עיירה, ישוב קהילתי, עיר, מושב), כמה סוגי דיור (קרוון נייח שגידלנו בו את ילדינו עד תחילת יסודי, בית שבנינו, דירה בעיר, בית סבתא במושב), כמה סוגי עבודה לכל אחד מאיתנו (כשכירים ועצמאים), שנתיים הפסקה מכל עבודה וחיפוש העסק הבא, הקמת העסק האידיאלי שלנו (הבעל מאושר מהעיסוק, אני עוזרת פה ושם, הרווחים נאים וכמות י"ע חודשית משותפת שלא עולה על 15 יום).
בכל מקרה, אני כבר לפני 30 שנה הגעתי למסקנה שאדם לא אמור לעבוד יותר מ-4 שעות ביום כדי "להביא צייד" למשפחתו. אולי הבינה המלאכותית תכניס לאנושות יותר בינה טבעית.
 
כדי לא להסיט דיונים אחרים ובתור מישהי שפרשה מוקדם יחד עם בן זוגה (סביב גיל 45)
לא קשור לשאלה וסליחה אם ענית במקום אחר אבל למה דווקא פרשתם בגיל הזה? האם זה היה עניין של הבנה של הרצונות האמיתיים שלכם או בגלל שהגעתם ליעד הכלכלי/מחסום אחר שהוא לא מנטלי/מחשבתי? (למה נניח לא ב35)
אשמח לשמוע מדוע פרישה היא משהו שאתם, אם בכלל, שואפים אליו, ומה תרצו לעשות אחרי שתפרשו ?
ובסוגריים, אם מחר פיית הכסף היתה מפילה עליכם סכום של ☆♡ האם הייתם פורשים מיד ? ואז מה עושים ?
ובסוגריים נוספים, אם מחר הרופא היקר היה מפיל עליכם חלילה סרטן סטייג' 4, האם הייתם פורשים מיד ? ואז מה עושים ?
מצד אחד אני נהנה ממה שאני עוסק בו, מצד שני המעסיק קובע את גבולות הניידות ולא מאפשר לעבוד בחופשיות מאיזה מקום בעולם שארצה, לכן אני כן שואף לפרישה. אחרי הפרישה אני רוצה להיות מסוגל לנוע בחופשיות בעולם (בגבול החוקיות והבטיחות כמובן).
כן מעוניין להשתקע במדינה מסויימת שהיא לא ישראל (בתהליכים).
הכסף כרגע הוא לא הבעיה אלא אם השוק יקרוס לרמות שלא קרו בעבר, אבל תמיד יהיה נחמד סכום נוסף של ☆♡ לבטחון ורמת חיים יותר גבוהה.
ומה עושים בפרישה זאת שאלה טובה אבל כנראה שפשוט חיים, אולי מנסים עבודות ועשייה שלא עשיתי עד בחיי, לפרקי זמן קצרים, לראות מה אני אוהב יותר, מה פחות, אולי משהו יעורר בי תשוקה.
ואם נשארו כמה חודשים או שנים לחיות, אז פשוט ממשיכים לחיות את החיים, מנסים להגשים כמה שיותר משאלות וחלומות למשפחה.
כנ"ל
 
אני מתכנן לעזוב עבודה בהייטק עוד כמה חודשים בגיל קרוב ל40. בת זוגי עדיין עובדת בשכר לא רע, ומבחינה כלכלית אנחנו לא צריכים עוד משכורת כל עוד היא תעבוד עוד כמה שנים מעטות.
אם לא יהיו הפתעות, אני לא מתכנן לחזור לעבוד בתחום.
הסיבות החיוביות לרצון לפרישה מוקדמת (לפחות מהתחום) הן:
- יותר זמן ואנרגיה למשפחה
- זמן ואנרגיה לעיסוקים יצירתיים שחשובים לי
- להשקיע יותר בבריאות, לעשות יותר ספורט, לזוז יותר ולשבת פחות, להיות בחוץ יותר
- יותר ספונטניות למפגשים וטיולים
- לצמצם למינימום את הoutsourcing בחיים ולהוריד עומס מבת הזוג שעובדת
- ללמוד דברים חדשים
- לקורא יותר

סיבות שליליות:
- מאסתי בתרבות הקורפורייט
- לא מוכן להשקיע כל כך הרבה מהזמן שלי במשהו שלא תורם לי או לאחרים באופן מאוד משמעותי
- לא רוצה לעבוד כל כך הרבה מול מחשב
- קצת קשה לי עם מנהלים

ומפרספבקטיבה קצת יותר רחבה, אני רוצה לעשות שינוי גדול בחיים. גם כי אני אוהב שינויים וגם כי אני מרגיש שהמצב הקיים לא עושה לי טוב. אני מקווה בשנים הקרובות גם לנסות לחפש מקום אחר להשתקע בו (בארץ או בחו"ל) שיהיה טוב יותר למשפחה שלי ויאפשר לנו יותר מהדברים שעושים לנו טוב ופחות מהדברים שעושים לנו רע.
 

פתחו חשבון למסחר עצמאי

פסגות טרייד

ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון

מיטב טרייד

ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪5,000
פתיחת חשבון

אקסלנס טרייד

ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
מינימום: ₪10,000
פתיחת חשבון
פסגות טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
ישראל: 0.06% מעסקה (מינימום ₪2 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה)
דמי ניהול: ללא דמי ניהול
פתיחת חשבון
מיטב טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪5,000
ישראל: 0.08% מעסקה (מינימום ₪4.65 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשנתיים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
אקסלנס טרייד
מינימום לפתיחת חשבון: ₪10,000
ישראל: 0.07% מעסקה (מינימום ₪3 לפעולה)
ארה"ב: 1¢ למניה (מינימום $6 לפעולה או $5 ב-IBKR)
דמי ניהול: פטור לשלוש שנים, אח״כ ₪15
פתיחת חשבון
גילוי נאות: האתר מקבל תגמול בגין פתיחת חשבון דרך הקישורים. אין באמור משום ייעוץ השקעות או שיווק השקעות.
לא קשור לשאלה וסליחה אם ענית במקום אחר אבל למה דווקא פרשתם בגיל הזה? האם זה היה עניין של הבנה של הרצונות האמיתיים שלכם או בגלל שהגעתם ליעד הכלכלי/מחסום אחר שהוא לא מנטלי/מחשבתי? (למה נניח לא ב
היה לנו עסק נפלא בתחום המזון והבילוי עם חוזה שכירות קצוב מראש,
ידענו שבנקודת זמן מסויימת נצטרך לעזוב או לעבור מקום ולהתחיל מהתחלה.
החלטנו לעזוב, לקפל הכל, מכרנו, מסרנו ותרמנו כל מה שהיה לנו ועלינו על מטוס מזרחה לנוח :)
 
Back
למעלה