קודם כל ברצוני לחזק ולחבק את כל עם ישראל ובמיוחד את תושבי הדרום, משפחות השכול, משפחות שמתמודדות עם מצב לא יתואר של ישראלים חטופים או נעדרים. וכמובן את חיילי הסדיר והמילואים. יישאר כוח.
באוגוסט לא פרסמתי עדכון כי רציתי לסיים את המכינה על מנת לדעת מה מצבי אך והייתי זקוק למועדי ב' ולכן ידעתי את מצבי רק באמצע ספטמבר. ואז דחיתי בגלל החגים, ואז קרה הנורא מכל...
אז יש לא מעט לעדכן.
התקבלתי ללימודי תואר ראשון בכלכלה וניהול, הידד!
קניתי את הרכב של אמי: לפני חודש וחצי חודשיים קניתי את הרכב של אמי, רכב במצב טוב עם קילומטראז' נמוך מאוד. ההורים רצו לתת לי אותו במחיר מוזל, אבל רצונות לחוד ומציאות לחוד. אם היו עושים זאת אז היו לוקחים הלוואה כדי לקנות לאמי רכב חדש. וממש לא רציתי שיקחו הלוואה, בטח ובטח לא בתנאי הריבית שקיימים היום. אז הוצאתי מרבית החסכונות שלי שלי ממיטב דש, והעברתי להם 70 אלף שקלים בהעברה בנקאית.
בעתיד, אם יתאפשר, ההורים יחזירו לי סכום (נמוך יותר), כאשר אמי תקבל תשלומי קרן השתלמות (בערך עוד 3 שנים).
לאחר שאשלם את כל הסכום שאני צריך לשלם את למכללה, ואדע את מצבי הכלכלי הוודאי במאי לאחר וועדות ביטוח לאומי, אני ישקיע מחדש כסף. לבינתיים, משאיר בבנק את רובו. (רוצה להימנע ממצב של השקעה מחדש ומכירה בעוד 6-8 חודשים במקרה ולא אקבל קצבת ביטוח לאומי).
עברתי דירה: את האמת? צעד גדול עבורי. עברתי לדירה עם שתי שותפות. אף פעם לא גרתי עם שותפים. התביישתי. צעד משמעותי בעיקר מבחינה חברתית. גם כלכלית זול יותר מאיפה שהייתי לפני כן.
ולראשונה בחיי, אני חושב שאני מרגיש מאוהב. די מיוסר מהעניין למען האמת, אין לי ביטחון עצמי לדבר איתה. לא אעשה לגבי זה שום דבר.
בשבוע שעבר פינינו את אמא שלי ואחותה מנהרייה לאילת, לצערנו אנחנו לא מוכרים כישוב מפונה אז התשלום הוא תשלום מלא עלינו. אני נתתי לה כ4000 שקלים במתנה כי רציתי שהיא תתפנה והיא לא רצתה. גם היא וגם אחותה היסטריות ופגועות חרדה עוד מילדות בגלל מלחמת לבנון הראשונה. אבא שלי נשאר בנהרייה כדי לעבוד. הוא בנאדם מאוד מוגבל פיזית, לא מסוגל לדאוג לעצמו. אז אני גם נשארתי בנהרייה כדי לדאוג לבישולים, נקיונות, קניות, כביסות וכו'. עקרת בית בקיצור.
לפני כמה ימים שלחתי הודעת וואטסאפ לסגנית מנהלת הבנק שבו עבדתי בתקווה למצוא עבודה לתקופה קצרה, אבל לצערה ולצערי יש להם תקן רק למשרת כוח אדם אחת שכבר מאוישת. הייתי שמח לצאת קצת מהבית ולעבוד בעבודה חיונית, אבל די קשה למצוא עבודה לתקופה כל כך קצרה ובמצב הביטחוני.
לצערי את התואר הראשון אני מתחיל לגמרי ברגל שמאל בעקבות המצב, די מודאג למען האמת. הסמסטר כבר נדחה בחודש וחצי ואין לדעת מתי יתחיל. מאוד חושש שיתחילו "במתכונת זום" את לימודי התואר. המצב הנפשי גם עגום מאוד בעקבות המצב, הריחוק החברתי, וכו'.
מצבי הכלכלי נכון להיום, 27.10.2023 :
נכסים:
רכב במצב טוב
עו"ש:
50 אלף שקלים
מושקע:
10 מניות של VOO$
תודה על הקריאה ומאחל לכולנו זמנים טובים יותר.