כל מנכ"ל חדש, שמגיע מחוץ לארגון, נתקל באותה הדילמה - עד כמה לסמוך על הנהלה קיימת, גם ב C Level וגם בדרגות ביניים. כי כל הנתונים הכספיים, התפעוליים, הטכניים וכו', מגיעים דרך פילטרים של דרגי ביניים והנהלה בכירה.
לרוב אתה יורש הרבה צרות ובעיות, שרובן סמויות מהעין, ולמנהלים שמתחתיך יש אינטרס מובן להסתיר או לפחות לדחות הצפה של בעיות שעלולות להעיף אותם מהארגון. אז כל מנכ"ל ניגש לזה בצורה אחרת. או שאתה מביא צוות איתך וממנה אותם לתפקידי מפתח, כדי שיעשו את הבדיקות האלה עבורך, לסנן מנהלים שצריך לפטר ולאתר דרגי ביניים שצריך יהיה לקדם לתפקידים שיתפנו. או שהוא בעצמו עושה ראיונות ולוקח את הזמן לבדוק ביצועים, נאמנות והתאמה אישית. בד"כ אלה תהליכים שלוקחים כמה חודשים לפחות, כדי לא לגרום זעזועים גדולים מדי לארגון.
במקרה של מאסק וטוויטר, "הרומן" שלו עם ההנהלה הבכירה וכל השדרה של הממשל התאגידי, היה בשפל עוד לפני שנכנס לנעליים של בעלים. הדם הרע ואי השתלבות בתפיסת עולם של מאסק היה פומבי ולא ניתן לגישור. השתלטות עוינת נראית כמו ירח דבש רומנטי יחסית למה שקרה. בהשתלטות עוינת לפחות יש יסוד קר ורציונאלי של מיקסום רווחים. במקרה של מאסק הוא מביא הרבה אמוציות וגם דעות פוליטיות, והכל מתודלק בדיון פומבי והליכים משפטיים מוזרים. הוא העיף את ההנהלה הבכירה, חלקים גדולים של הנהלת ביניים וגם מחלקות טכניות שבאו לו לא טוב בעין, מסיבות כאלה ואחרות. במקביל הוא משתמש בצוותים מקצועיים וניהוליים מטסלה, כדי לבצע בחינה והערכה חיצונית לתפקוד של הארגון, ולסמן את מי להעיף ואת מי להשאיר.
המהלך הניהולי של מאסק הוא לא נפוץ אבל גם לא נדיר. כל מנכ"ל ונסיבות המקרה. הייחודי כאן זה הפומביות והיעדר פילטרים של יועצי PR שמנסים לייפות את המציאות.
