חינוך לכלכלה

[SolidAce]

יש כאן סיכון שהמניה תצנח ואז הוא יקבל צלקת לכל החיים לא?
מניה אחת בכל זאת

אפשר להגיד שזה מה שקרה אצלי
בסוף הוא ״החליף״ לנו לסכום דומה בקופג, שאני אחכ מהתוצאה של השיעור הזה החלפתי למדד (ומעולם לא בררתי מניות מאז). האמת שהסיפור המלא הוא שקראתי את הבלוג בערך בגיל 16 במקרה באינטרנט והגעתי אליו עם שאלות על למה אנחנו מחזיקים עבורי מנייה יחידה, ושצריך לפזר. פיזרנו חלק, ״והצלנו״ חלק מהכסף, אבל אין ספק שזו הייתה טעות קלאסית.
מצד שני, ברמת המיקרו, אם זה כמה מאות שקלים והמנייה לא מאוד תנודתית אפשר לבנות סביבה כזו אולי שלא תתרסק. אפשר גם להתחיל ישר ממדד, ולהסביר את זה בהדרגתיות אני מניח.

 

[yahud]

לגבי חינוך להשקעה אני חייב להודות שאני נכשלתי (ילד בכיתה ז), מצאתי שקשה להסביר את היתרון בהשקעה כאשר הוא אמור לראות 5-10% אחוזי תשואה כל שנה וריבית דריבית לא מעניינת אותו וכל רגע הוא מרגיש שהוא יצטרך את הכסף למרות שחסך כבר הרבה כסף.

לדעתי,
לילד צעיר קשה לתפוס את המונח של ריבית דריבית וקשה לו בכלל לדמיין שהוא יגיע לגיל 20 לפעמים, ככה שקשה לדחות סיפוקים כל כך הרבה זמן.

אפשר "לעבוד עליו" בשביל השיעור הזה, ולבנות "בנק הורים" שבו הכסף מהיומולדת מחזיר ריבית גבוהה++ לתקופה קצרה, ובסוף התקופה הכסף גם חוזר אלייך (כמו פיקדון בבנק).
זה יכול ללמד לפחות חלק מהרעיונות של השקעה.

 

[היום מתה אמא]

סליחה על הישירות, אבל מהכתיבה שלך נדמת לי שגדלת בבית שבו "עקרונות" נכתבים באות קפיטלית ומוחלטת, כנראה בניוח קל של קרמל סובייטי. אין ספק – "יקוב הדין את ההר" זו תפיסת עולם מרשימה, אבל לפעמים ההר פשוט קם, הולך ומשאיר את הילד שלך מאחור.
לא ברורה לי באמת איך אתה מצליח לשכנע את עצמך שהילדים שלך מאושרים ללכת לבית ספר שבו כולם עם נעלי מנצנצות ולך שלך עם יד 2 – וזה בכלל לא לניד עפעף. אם ככה, אתה כנראה או גאון חינוכי מהולל או שאתה מנותק קלות מהמציאות החינוכית של 2025.
ובקצרה – אתה תהיה הורה רק פעם אחת. זו לא תוכנית פיילוט, ואין אפשרות לבטל. אם כבר בחרת לחנך אחרת – לך על זה בלב שלם, אבל אל תתפלא אם יום אחד הילד שלך יעשה אקזיט משלו – רגשית. הערתי. באהבה.

נשמע כאילו מאוד חורה לך שהילדים שלי מאושרים ללא הנעליים עם הנצנצים, מסיבה לא ברורה. נשמע יותר שאתה חונכת לזה, אבל תתפלא. לא סתם שהילדים מאושרים אפילו הייתי צריך לקחת אותם לחכם מיימון שנתן להם חצי פתח תקווה וזה לא עזר (וזה מעדויות צד שלישי של מורים, חברים, קרובי משפחה לא רק אני רואה את זה)

נראה לי גם אתה לא מבין את הנקודה, זה לא שכל היום אנחנו עוסקים במה לא קונים היום, צרכנות היא נון אישיו. אנחנו לא מבלים בקניונים, לא עוסקים במותגים, יש לנו ולילדים מלא תחומי עניין. אם אתה ממלא את החיים של הילד בריקנות ולא מתייחס אליו ברור שהוא ינסה למלא את עולמו בשטויות, בינהם מותגים, אם אתה מספק לו חיים ועניין ולא מזניח אותו , זה אפילו לא במכלול העיסוקים שלו.

אני לדוגמה, רק בגיל מאוד מבוגר(שנות ה 20 לחיי) הבנתי שבילדותי לי היה גלי ולאחרים היה נייק או אדידס, כשהייתי ילד אפילו לא הבנתי שיש הבדל בינהם. למען האמת שכילדים לרוב גם היינו הולכים יחפים.

מאיזו סיבה , כנראה חינוך, אתה נותן לתרבות הצרכניסטית כבוד רב בחייך. אתה משליך את הדרך בה אתה גודלת/מגדל על אחרים וחושב שזו הדרך היחידה בה ניתן לגדול, זו לא. אם אתה שמח שהילד שלך מאושר מזה שיש לו נעליים עם נצנצים, בכיף, תהנה, רק אל תתפלא אם כל 3 חודשים הוא שוב יהיה מתוסכל מזה שהחברים האחרים קנו נעליים עם נצנצים יותר גדולים מהאופנה האחרונה. אם תחנך את הילד שלך שלא מסתכלים על הנעליים של החברים שלהם אלא על הפרצוף ונפש של החבר זה לא יעניין אותו. למען האמת שזה אפילו לא דורש חינוך, פשוט אתה צריך לא להסתכל על נעליים, לא להתעסק בזה. אני, למרות סטטוס כלכלי מאוד גבוה, הולך עם חולצות עם חורים בנות 20 שנה(אשתי צוחקת עלי איך אני מרוויח כ"כ הרבה ומגיע למשרד כמו שלוך), כי אני לא מגדיר ומקבל את הבטחון שלי ממותג כזה או אחר ולא מהמראה, אלא מהאישיות שאני מקרין החוצה. זה ערך שאני מאוד ממליץ לך להעביר גם לילדך, שלא יהיו כלואים במעגל הצרכניסטי, או לפחות יכנסו אליו מבחירה ולא מחוסר ברירה.

וכמו שציינתי, יש להם כסף, יותר מרוב הילדים שאני מכיר בגיל שלהם, הם בוחרים איך להוציא אותו וגם הם מחליטים לא להוציא אותו. הם מנהלים את התקציב של עצמם כמו שכל אדם בוגר עושה וזה דרך לחינוך כלכלי. אם אתה מספק לילד שלך את מה שיש לחברים שלו רק כדי שלא יהיה מתוסכל, אתה במו ידך בונה לו בית כלא לגיל הבגרות שלו, אני יכול לנחש שגם כך אתה גדלת ולכן נראה לך שאין דרך לברוח מזה, כי אתה חי בבית כלא.

 

[היום מתה אמא]

25% אני מבקש. הם ישראלים. (עלויות קנייה זה עלי כי זה מעצבן אותם לשלם כל כך הרבה על קנייה של נייר אחד קטן)

30% במקרה שלי (מס יסף). אולי נעשה להם ג'סטה נשקיע להם ב ira

 

[צדיק]

אל תשכח לנכות להם גם 30% מס במקור.
אם כבר ללמוד, אז גם את הצדדים הפחות טובים

איך ראיתי שכתב מישהו:

בחנוכה, היה לנו שעת איכות.
ישבנו ואכלנו סופגניות, שיחקנו קצת.
פתאום הילד שלי שאל אותי מה זה מס הכנסה.
לקחתי לו את הסופגניה, ונתתי ביס גדול, שליש סופגניה נעלמה.
הוא בכה קצת.
אבל הבין טוב את התשובה, לכל החיים.

 

[צדיק]

יש כאן סיכון שהמניה תצנח ואז הוא יקבל צלקת לכל החיים לא?
מניה אחת בכל זאת

בהחלט.
ואז הוא ילמד בגיל קטן על סכום קטן - שהשקעה לטווח ארוך עושים במדד רחב.
ויחסוך לעצמו (ולחברי הפורום) את 'גיל ההתבגרות הפיננסית', שבו המתבגר בטוח שהוא האורקל החדש במקום באפט.

 

[בת העמק]

אנחנו חיים באחת השכונות היותר יקרות בארץ

אנחנו לא מתביישים בקמצנות/חסכנות שלנו, אנחנו גם מחנכים את הילדים לא להתבייש במי שהם

קשוח קצת, אצלנו למזלי זה לא היה כך. הסביבה הישובית מאד תאמה את התפיסה שלנו לגבי צרכנות. בביה"ס האזורי, לובשי השופוני היו שייכים לישובים הפחות נחשבים (לצערי יש סטיגמות עדיין והן מושרשות היטב).
אבל ממרום גילם של ילדיי, אני רוצה להגיד שיש הבדלי אישיות בין אחים. הבן שלי צרכניסט מדופלם מאז התיכון (וביתר שאת כשהתחיל לקבל משכורות נאות ביותר), והבת שלי ילדת טבע מינימליסטית. לא כל מה שאנחנו כהורים מחנכים או דוגלים בהם - יהווה חיקוי לילדים בבגרותם.

איך אתה מצליח לשכנע את עצמך שהילדים שלך מאושרים ללכת לבית ספר שבו כולם עם נעלי מנצנצות ולך שלך עם יד 2 – וזה בכלל לא לניד עפעף. אם ככה, אתה כנראה או גאון חינוכי מהולל או שאתה מנותק קלות מהמציאות החינוכית של 2025.

הכתיבה שלך די עצבנית אבל יש משהו במה שאת כותבת. לבחור לגור באחת מהשכונות היקרות בארץ (ולהעיד שרובם שם בענייני מותגים ושופוני) כשתפיסת העולם שלך די הפוכה - זה מעורר תהיות. האם הילדים היו חווים פחות דיסוננס עם המציאות הזאת לו היו גרים בשכונה/ישוב תואמים יותר? שאלה @היום מתה אמא

אבל אל תתפלא אם יום אחד הילד שלך יעשה אקזיט משלו – רגשית.

זה מוגזם
אם הורה משלב בחינוכו גם אהבה, תשומת לב, והסברים לדרך מחשבתו - הסיכוי לכך לא גדול.
אני יכולה להעיד שכן שילבנו בין כל הדברים (ההסבר העיקרי מעל הכל - התפקיד שלנו כהורים הוא לגדל אתכם להיות בוגרים עצמאים, בעלי כישורים חברתיים ואחראים).
לאורך העשור האחרון היו לא מעט אמירות של הבן על כך שהוא חש בילדותו (ובמיוחד בנערותו) "תחושת עוני" (שאגב לא היה רחוק מהמציאות) ומרגיש צורך לפצות את עצמו. אבל לאחרונה, כאבא לפעוטה בעצמו (וכבן זוג של צרכניסטית פאשניסטית כבדה) מתחילות להתעורר אצלו מחשבות דומות לשלנו. איך שגלגל מסתובב לו...

 

[היום מתה אמא]

קשוח קצת, אצלנו למזלי זה לא היה כך. הסביבה הישובית מאד תאמה את התפיסה שלנו לגבי צרכנות. בביה"ס האזורי, לובשי השופוני היו שייכים לישובים הפחות נחשבים (לצערי יש סטיגמות עדיין והן מושרשות היטב).
אבל ממרום גילם של ילדיי, אני רוצה להגיד שיש הבדלי אישיות בין אחים. הבן שלי צרכניסט מדופלם מאז התיכון (וביתר שאת כשהתחיל לקבל משכורות נאות ביותר), והבת שלי ילדת טבע מינימליסטית. לא כל מה שאנחנו כהורים מחנכים או דוגלים בהם - יהווה חיקוי לילדים בבגרותם.

מסכים וזה ברור לי שלא ימנע מי מהם להיות צרכניסט כשיגדל, אבל אני מציג להם גם אופציה אחרת כך שאם יחליטו להיות צרכניסטים הם יגיעו לכך מבחירה ולא מעצם זה שהם לא מכירים שום דבר אחר ויותר חשוב מזה, שגם לצרכניזם יש תקציב ומגבלות, הכסף לא ירד מהשמים.

מבין 4 אחים רק אחד מאיתנו נפל לצרכניזם כשגדל והוא גם היחיד, כמו הבן שלך, שמעיד היום שהרגיש את המחסור בילדות. הוא גם היחיד שהיה מתוסכל מחייו והרגיש כל הזמן שחסר לו כסף , תמיד הרגיש שהוא לא מרוויח מספיק. למרות שהוא הרוויח הרבה מעל הממוצע וגם הוא בסוף עשה סיבוב פרסה, פחות בגלל הילדים, יותר בגלל שנמאס לו לחיות בתסכול שכל הזמן חסר.

הכתיבה שלך די עצבנית אבל יש משהו במה שאת כותבת. לבחור לגור באחת מהשכונות היקרות בארץ (ולהעיד שרובם שם בענייני מותגים ושופוני) כשתפיסת העולם שלך די הפוכה - זה מעורר תהיות. האם הילדים היו חווים פחות דיסוננס עם המציאות הזאת לו היו גרים בשכונה/ישוב תואמים יותר? שאלה @היום מתה אמא

הסיבה למגורים האלו הם לא מתוך חיבה לסביבה אלא כי זה נח ומרצון שלנו להיות יותר עם הילדים ופחות בפקקים. אני לא חושב שהפערים הם אלו שיקבעו, רוצה לומר, לא חושב שיש הבדל בין לגדול בראשון או פ"ת לעומת הרצליה פיתוח או צפון ת"א, ההבדל היחיד שבאחד הצרכניזם הוא מותגי זארה או קסטרו ובשני זה יהיה ורסטצ'ה או ראלף לריין. ברגע שאתה לא משתתף בשום צרכניזם ההבדל לא ממש משנה, מה אין לך ויש לאחרים. אולי בישוב בצפון המצב יותר טוב, אבל יש לזה את החסרונות שלו

 

[נמאס לעבוד]

מבין 4 אחים רק אחד מאיתנו נפל לצרכניזם כשגדל והוא גם היחיד,

ז''א סיכוי של 25%, קצת סיכון.

נשמע כאילו מאוד חורה לך שהילדים שלי מאושרים ללא הנעליים עם הנצנצים, מסיבה לא ברורה. נשמע יותר שאתה חונכת לזה, אבל תתפלא. לא סתם שהילדים מאושרים אפילו הייתי צריך לקחת אותם לחכם מיימון שנתן להם חצי פתח תקווה וזה לא עזר (וזה מעדויות צד שלישי של מורים, חברים, קרובי משפחה לא רק אני רואה את זה)

נראה לי גם אתה לא מבין את הנקודה, זה לא שכל היום אנחנו עוסקים במה לא קונים היום, צרכנות היא נון אישיו. אנחנו לא מבלים בקניונים, לא עוסקים במותגים, יש לנו ולילדים מלא תחומי עניין. אם אתה ממלא את החיים של הילד בריקנות ולא מתייחס אליו ברור שהוא ינסה למלא את עולמו בשטויות, בינהם מותגים, אם אתה מספק לו חיים ועניין ולא מזניח אותו , זה אפילו לא במכלול העיסוקים שלו.

אני לדוגמה, רק בגיל מאוד מבוגר(שנות ה 20 לחיי) הבנתי שבילדותי לי היה גלי ולאחרים היה נייק או אדידס, כשהייתי ילד אפילו לא הבנתי שיש הבדל בינהם. למען האמת שכילדים לרוב גם היינו הולכים יחפים.

מאיזו סיבה , כנראה חינוך, אתה נותן לתרבות הצרכניסטית כבוד רב בחייך. אתה משליך את הדרך בה אתה גודלת/מגדל על אחרים וחושב שזו הדרך היחידה בה ניתן לגדול, זו לא. אם אתה שמח שהילד שלך מאושר מזה שיש לו נעליים עם נצנצים, בכיף, תהנה, רק אל תתפלא אם כל 3 חודשים הוא שוב יהיה מתוסכל מזה שהחברים האחרים קנו נעליים עם נצנצים יותר גדולים מהאופנה האחרונה. אם תחנך את הילד שלך שלא מסתכלים על הנעליים של החברים שלהם אלא על הפרצוף ונפש של החבר זה לא יעניין אותו. למען האמת שזה אפילו לא דורש חינוך, פשוט אתה צריך לא להסתכל על נעליים, לא להתעסק בזה. אני, למרות סטטוס כלכלי מאוד גבוה, הולך עם חולצות עם חורים בנות 20 שנה(אשתי צוחקת עלי איך אני מרוויח כ"כ הרבה ומגיע למשרד כמו שלוך), כי אני לא מגדיר ומקבל את הבטחון שלי ממותג כזה או אחר ולא מהמראה, אלא מהאישיות שאני מקרין החוצה. זה ערך שאני מאוד ממליץ לך להעביר גם לילדך, שלא יהיו כלואים במעגל הצרכניסטי, או לפחות יכנסו אליו מבחירה ולא מחוסר ברירה.

וכמו שציינתי, יש להם כסף, יותר מרוב הילדים שאני מכיר בגיל שלהם, הם בוחרים איך להוציא אותו וגם הם מחליטים לא להוציא אותו. הם מנהלים את התקציב של עצמם כמו שכל אדם בוגר עושה וזה דרך לחינוך כלכלי. אם אתה מספק לילד שלך את מה שיש לחברים שלו רק כדי שלא יהיה מתוסכל, אתה במו ידך בונה לו בית כלא לגיל הבגרות שלו, אני יכול לנחש שגם כך אתה גדלת ולכן נראה לך שאין דרך לברוח מזה, כי אתה חי בבית כלא.

אתה באמת אדם עקרוני שחי את מה שהוא מאמין בו, וזה דבר נדיר ומוערך – באמת.
אבל בוא נניח רגע את האוטוביוגרפיה בצד. אבל לא כל ילד שנולד לתוך חוויית חיים שבה "צרכנות היא נון-אישיו" או שהקניון הוא רק מילה בתשבץ. לרוב הילדים, הסביבה היא פקטור חשובה מאוד בזהות, בביטחון העצמי ובנות זכויות החברתיות שלהם. גם אם בבית אתה מקרין אדישות למותגים, יכול מאוד ששם בחוץ הילד קולט מסרים אחרים – ולעיתים קרובים, הם מנצחים.
להציג מצב שבו "אם אתה רק לא אומר לזה – זה נעלם", זה אומר כמו שלא תשים דלק באוטו – הוא ילמד בדרך על רוח. אנחנו כן חיים בתוך תרבות, והכחשה שלה לא מבטלת את השפעתה. חינוך נגד הזרם הוא אפשרי – אך דורש מאמץ יומיומי, לא רק אמירה כללית של "אנחנו לא שם". גם הנעליים של הילד שלך אולי בלי נצנצים, אבל הסביבה היא מלאה בגירויים שצועקים "כן לשים לב לנעליים". לא להכיר בזה – זה תמים במקרה הטוב, ומתנשא במקרה הפחות, זה אחד משני האופציות שקורה למי שנמצא בסביבה כזאת.
ובשורה התחתונה – אולי אתה חי בלי להיראות, בלי לחשוב על תדמית, וזה יפה. רק אל תשכח שהילד שלך עוד לא גיבש לעצמו תודעה כזו, הוא רק לומד איך להתנהל בעולם. ואם הוא יגדל שההורים שלו לא הבינו את העולם שהוא גדל בו – גם אם זה היה מתוך אידיאלים – זו תהיה החמצה.
אז כן, אתה אולי צודק, אבל אולי קצת מדי עסוק בלהוכיח שאתה לא טועה. חינוך טוב זה לדעת איפה לוותר, לא רק איפה הוא חזק.
זה השנקל שלי, וסיכוי גדול שאני טועה.
אבל זה באהבה, ובמידה וניצחת את השיטה, אני התלמידה הראשונה שלך.

 

[היום מתה אמא]

ז''א סיכוי של 25%, קצת סיכון

סיכון למה? אתה לא אמור לספק לו את כל מה שהוא רוצה. זה לא נורא שילד ירגיש שהיה לו חסר וזה לא משנה אם זה ממתקים או מותגים או צעצועים, אתה רוצה ילד נסיך ואתה המשרת. גם לא מדובר על סיכון , לא היה להורים שלי מה לתת. זה לא המצב של הילדים שלי, יש להם כסף, אם מותג זה מה שחסר להם הם יכולים לרכוש אותו.

לרוב הילדים, הסביבה היא פקטור חשובה מאוד בזהות, בביטחון העצמי ובנות זכויות החברתיות שלהם. גם אם בבית אתה מקרין אדישות למותגים, יכול מאוד ששם בחוץ הילד קולט מסרים אחרים – ולעיתים קרובים, הם מנצחים.

הסביבה גם מעבירה מסרים של אלימות, ובמקומות מסויימים הרבה מהם, אז זה אומר שאתה כהורה אמור לקבל את זה שיהיה לך ילד אלים ? או שתפקידך למנוע מהמסר להקלט? אתה לא אמור לתת לדברים רעים לנצח את הילד שלך, אתה ההורה שלו.

חינוך נגד הזרם הוא אפשרי – אך דורש מאמץ יומיומי,

פחות ממה שאתה חושב אבל אין ספק שאתה צריך להיות שם. לחזור ב 7 בערב מהעבודה סחוט כל יום בטח לא ייתן לך הרבה זמן עם הילדים, לא ללמוד ממך ולא שתלמד מהם, מה הם עוברים. אף אחד לא הבטיח לי גן של שושנים, אני לגמרי עובד בשביל הילדים שלי וזה מביא תוצאות.

ובשורה התחתונה – אולי אתה חי בלי להיראות, בלי לחשוב על תדמית, וזה יפה. רק אל תשכח שהילד שלך עוד לא גיבש לעצמו תודעה כזו, הוא רק לומד איך להתנהל בעולם. ואם הוא יגדל שההורים שלו לא הבינו את העולם שהוא גדל בו – גם אם זה היה מתוך אידיאלים – זו תהיה החמצה.

ברור שהוא עובד על התדמית. כבר סיפרתי פה בעבר , הוא גוזר בגדים ומצייר על חולצות, עושה מישמש בין בגדים ומכין כל מיני תלבושות מיוחדות שאיתם הוא מסתובב או הולך למסיבות, רק הוא לא נדרש לכסף אלא ליצרתיות, הוא מביע את עצמו דרך הבגדים שהוא מכין לא מתוך סמלי סטטוס שהחברה קבעה לו.
( גם בדיון הקודם בנושא, זה שהתווכח מאוד התרגז מזה שהילד שלי לא נכנע לנורמות חברתיות ומותגים. אתה לא היחיד. יש לי הרגשה שאנשים ממש נפגעים מזה שאנשים לא חיים לפי מה שאמר להם האיש בטלוויזיה).

אז כן, אתה אולי צודק, אבל אולי קצת מדי עסוק בלהוכיח שאתה לא טועה. חינוך טוב זה לדעת איפה לוותר, לא רק איפה הוא חזק

אני לא מבין על מה אתה רוצה שאני יוותר? שאני אקנה לו מותגים שהוא לא מוכן ו/או רוצה לקנות בכסף שיש לו? לתת לו עוד כסף כי 10 אלף שח זה לא מספיק לילד בגיל 13? שאני יושיב אותו מול הטלוויזיה לראות פרסומות בלופ כדי שיכנס לו לראש שהוא צריך מותגים? אתה בעצם רוצה שאני ינרמל את הילד שלי, שיהיה כמו כולם, שלא ירגיש מיוחד, למה? אתה רוצה שאני יגרום לו להתכופף בפני הסטנדרטים של החברה, במקום שאני ילמד אותו לשנות אותה, אתה מפחד מהחברה ואתה רוצה להכניס בי ובו את אותם פחדים, אתה רוצה שאני יגדל אותו בתפיסת עולם של טרף במקום לגדל אותו לחיות חיים של טורף.

 

[בת העמק]

אני לגמרי עובד בשביל הילדים שלי וזה מביא תוצאות.

מזדהה עם זה.
מסקרנות: האם הם משתתפים במשימות הבית?

 

[היום מתה אמא]

מזדהה עם זה.
מסקרנות: האם הם משתתפים במשימות הבית?

כמובן, לא מנקים את הבית כמו בילדותי כי יש מנקה, אבל עוזרים בכל הדברים האחרים היומיומיים.

גם הפרדנו בין דמי כיס למטלות, כדי להבהיר שמטלות היא לא עבודה עם תשלום בדיוק כמו שאנחנו לא מקבלים תשלום על מטלות הבית שאנחנו עושים

 

[נמאס לעבוד]

כמובן, לא מנקים את הבית כמו בילדותי כי יש מנקה, אבל עוזרים בכל הדברים האחרים היומיומיים.

גם הפרדנו בין דמי כיס למטלות, כדי להבהיר שמטלות היא לא עבודה עם תשלום בדיוק כמו שאנחנו לא מקבלים תשלום על מטלות הבית שאנחנו עושים

במידה רבה אני מקנאת בך, אבל קצת הומור לא יזיק.
נראה שאתה חי בבית שמתפקד כמו קואופרטיב שווייצרי עם לוח משימות, פרוטוקולים, וקוד אתי מגובש - כל הכבוד!
היה נפלא אם היית מעלה את התקנון לאתר ציבורי, אולי תחת השם "אמנת נתלות בבית ההגיוני: פרק א' – חלוקת מטלות וגבולות הגזרה" .
ואם כבר – אנא, פרסם את הספר "שותפות בנטל – מדריך לממלכה הביתית" כדי שנוכל ללמוד איך ליצור מודל לחיים שותפים שבו גם דמי כיס מקבלים פרשנות מוסרית גבוהה, וגם לקפל כביסה לייצר לחוויה מחנכת.
רק הזהר – אם תמשוך יותר מדי חוטים, הילדים עוד יציעו להקים ועד עובדים.

 

[A42]

לדעתי,
לילד צעיר קשה לתפוס את המונח של ריבית דריבית וקשה לו בכלל לדמיין שהוא יגיע לגיל 20 לפעמים, ככה שקשה לדחות סיפוקים כל כך הרבה זמן.

אפשר "לעבוד עליו" בשביל השיעור הזה, ולבנות "בנק הורים" שבו הכסף מהיומולדת מחזיר ריבית גבוהה++ לתקופה קצרה, ובסוף התקופה הכסף גם חוזר אלייך (כמו פיקדון בבנק).
זה יכול ללמד לפחות חלק מהרעיונות של השקעה.

@היום מתה אמא
מהניסיון שלי חוזה אודיסאוס מאוד עזר לילדים להחסר להשקעות

עם הגדול ברגע שהוא יכל לכתוב אותו בעצמו (תחילת כיתה ב) עשינו את זה
והוא ניסח בו את כל הרצונות שלו בעתיד
בלי כרגע קשר לכמה זה יעלה
הבן שלי דיבר על לקנות בית שהוא יהיה גדול ובשביל הילדים שלו
לא דיברתי איתו על אחוזים אלה על מכפלות
הוא השקיעה 1000 שקל והבין שעוד 7 שנים זה יהפוך להיות 2000 שקל
הדפסתי לו את הלוגו של עיקרי החברות בsp500 והסברתי לו כל בעלות
דווקא הדוגמא של מקדולנס מאוד תפסה ועד היום הוא מעדיף לאכול שם כי הוא מבין שהוא קצת בעלים והוא מרוויח מזה כל פעם קצת כסף

אחותו הקטנה כמובן בעקבותיו עשתה את זה כבר בגן חובה ואצלה זה שהיא תוכל לקנות דברים יפים... אבל המטרה היא שהם יודעים שיש להם את זה זה שלהם
וכספים שהם מקבלים בימי הולדת וכאלה הולכים לשם
זה כבר שנתיים עובד ממש יפה
והגדול שלי גם מתעניין בערך פעם בשנה ואנחנו מסתכלים ביחד כמה הוא הרוויח

 

[נמאס לעבוד]

דווקא הדוגמא של מקדולנס מאוד תפסה ועד היום הוא מעדיף לאכול שם כי הוא מבין שהוא קצת בעלים והוא מרוויח מזה כל פעם קצת כסף

נס שלא תפס אותו השבבים של אינבדיה, כי זה היה עולה לך 45 אלף דולר

 

[היום מתה אמא]

במידה רבה אני מקנאת בך, אבל קצת הומור לא יזיק.
נראה שאתה חי בבית שמתפקד כמו קואופרטיב שווייצרי עם לוח משימות, פרוטוקולים, וקוד אתי מגובש - כל הכבוד!
היה נפלא אם היית מעלה את התקנון לאתר ציבורי, אולי תחת השם "אמנת נתלות בבית ההגיוני: פרק א' – חלוקת מטלות וגבולות הגזרה" .
ואם כבר – אנא, פרסם את הספר "שותפות בנטל – מדריך לממלכה הביתית" כדי שנוכל ללמוד איך ליצור מודל לחיים שותפים שבו גם דמי כיס מקבלים פרשנות מוסרית גבוהה, וגם לקפל כביסה לייצר לחוויה מחנכת.
רק הזהר – אם תמשוך יותר מדי חוטים, הילדים עוד יציעו להקים ועד עובדים.

אין חוקים כתובים אלא ההיפך, החוקים תמיד פתוחים למשא ומתן.

יותר בהרחבה, ברמה הפילוסופית, תהליך ההתבגרות ,לא רק בילדות, מתינוקות עד זיקנה, הוא תהליך של מעבר מעולם שבו כל החיים נקבעים עבורך, מתי אתה אוכל, מתי אתה ישן וכו' בילדות המוקדמת, עד הרמה האחרונה שרוב האנשים אמורים להגיע בבגרותם המאוחרת והוא אנרכיזם, מצב שבו אתה קובע את החוקים גם אם מנוגדים לנורמות חברתיות ולפעמים גם חוקי מדינה. תהליך החינוך של ילד היא לדעת איך להתקדם בדרך הזאת, לדעת מתי ניתן לשבור חוקים, מתי לעקוף ומתי לכופף אותם. אם מגדלים ילדים ללא גבולות הוא לעולם לא ילמד איך להתמודד עם חוקים ואיך לעקם את החוקים לטובתו (מאוד נפוץ בחינוך הישראלי בימינו), אז אנחנו מקבלים ילדים אלימים ואגוצנטרים בילדות שממשיכים את תהליך ההתבגרות שלהם לשנות ה 30 המאוחרות, כי הם מעולם לא למדו איך להתמודד עם עולם של חוקים והם צריכים להתמודד עם זה בשלב מאוחר בחייהם(במקרים חמורים הם יתדרדרו לתרבות רעה כי אין חוקים והם כחלק מתהליך ההתמרדות שלהם ממשיכים לחפש אותם) , אם יש יותר מידי חוקים קשוחים שלא ניתנים לשינוי, מקבלים משהו דומה מן הצד השני, ילדים שלא יודעים שלא כל החוקים(נורמות חברתיות) אלוהיים, ושניתן להתאים את החוקים במידת הצורך, אין צו אלוהי והוא יגדל להיות כנועה מול עולם החוקים אליו נולד. חינוך נכון היא הצבת גבולות כאשר ככל שהוא מתבגר (נפשית) ומתפתח מנטלית (השלב בו הוא לומד את היתרונות והחסרונות לחיים בחברה מתפקדת), הוא דוחף יותר ויותר את החוקים שיתאימו לצרכי החופש המתפתחים שלו. בצורה זו הילד לומד להתווכח, להתמקח ,לשנות ולעקם את היקום שלו בכוחות עצמו, דבר שרצוי שידע לעשות כאדם בוגר.זה על רגל אחת. התוצאה הסופית צריכה להיות אדם שיודע לבנות את העולם של עצמו תוך התמודדות מול החוקים של העולם החיצוני, אבל שעושה את זה מתוך בגרות וחכמה ולא מתוך אגוצנטריות ילדותית, כי את זה המציאות תהרוג מהר מאוד.

אם כבר הזכרת הסתדרות, הילד שלי הנהיג כבר "מרד" תלמידים נגד החלטה שנראתה לו לא צודקת של אחד המורים. הוא עלה לשיחה עם המנהל וניהל משא ומתן (עם עוד כמה חברים)על עונש קולקטיבי שהכיתה שלו קיבלה. יש לי כבר הסתדרות בבית וזה עוד אחד מהדברים שהוא עושה בגיל כ"כ צעיר שגורמים לי גאווה גדולה.

בנוסף, הומור , אם יורשה לי, רצוי שיצחיק, רצוי כזה לא בסגנון גיחי גיחי ילדותי.

@היום מתה אמא
מהניסיון שלי חוזה אודיסאוס מאוד עזר לילדים להחסר להשקעות

עם הגדול ברגע שהוא יכל לכתוב אותו בעצמו (תחילת כיתה ב) עשינו את זה
והוא ניסח בו את כל הרצונות שלו בעתיד
בלי כרגע קשר לכמה זה יעלה
הבן שלי דיבר על לקנות בית שהוא יהיה גדול ובשביל הילדים שלו
לא דיברתי איתו על אחוזים אלה על מכפלות
הוא השקיעה 1000 שקל והבין שעוד 7 שנים זה יהפוך להיות 2000 שקל
הדפסתי לו את הלוגו של עיקרי החברות בsp500 והסברתי לו כל בעלות
דווקא הדוגמא של מקדולנס מאוד תפסה ועד היום הוא מעדיף לאכול שם כי הוא מבין שהוא קצת בעלים והוא מרוויח מזה כל פעם קצת כסף

אחותו הקטנה כמובן בעקבותיו עשתה את זה כבר בגן חובה ואצלה זה שהיא תוכל לקנות דברים יפים... אבל המטרה היא שהם יודעים שיש להם את זה זה שלהם
וכספים שהם מקבלים בימי הולדת וכאלה הולכים לשם
זה כבר שנתיים עובד ממש יפה
והגדול שלי גם מתעניין בערך פעם בשנה ואנחנו מסתכלים ביחד כמה הוא הרוויח

זה בדיוק מה שאני ניסיתי ולא עבד לי. לא הרשים אותם הכפלת כסף בעוד 7 שנים, סביר להניח כי בגיל הזה 7 שנים נראים כמו נצח.

 

[נמר ישראלי]

@היום מתה אמא
מהניסיון שלי חוזה אודיסאוס מאוד עזר לילדים להחסר להשקעות

עם הגדול ברגע שהוא יכל לכתוב אותו בעצמו (תחילת כיתה ב) עשינו את זה
והוא ניסח בו את כל הרצונות שלו בעתיד
בלי כרגע קשר לכמה זה יעלה
הבן שלי דיבר על לקנות בית שהוא יהיה גדול ובשביל הילדים שלו
לא דיברתי איתו על אחוזים אלה על מכפלות
הוא השקיעה 1000 שקל והבין שעוד 7 שנים זה יהפוך להיות 2000 שקל
הדפסתי לו את הלוגו של עיקרי החברות בsp500 והסברתי לו כל בעלות
דווקא הדוגמא של מקדולנס מאוד תפסה ועד היום הוא מעדיף לאכול שם כי הוא מבין שהוא קצת בעלים והוא מרוויח מזה כל פעם קצת כסף

אחותו הקטנה כמובן בעקבותיו עשתה את זה כבר בגן חובה ואצלה זה שהיא תוכל לקנות דברים יפים... אבל המטרה היא שהם יודעים שיש להם את זה זה שלהם
וכספים שהם מקבלים בימי הולדת וכאלה הולכים לשם
זה כבר שנתיים עובד ממש יפה
והגדול שלי גם מתעניין בערך פעם בשנה ואנחנו מסתכלים ביחד כמה הוא הרוויח

אם ילד תופס שמטרת ההשקעה היא להעלות את רמת החיים לכך שכשיגדל יוכל לקנות ולממש כל חלום שלו זה נראה לי קצת קשה לביצוע
הבסיס להתנהלות כלכלית נבונה היא באינטלגנציה ריגשית ופחות בשכלית וילד שלא פיתח מנגנון ריגשי של שליטה עצמית ברצונות יהיה לו קשה מאד בחיי המעשה ליישם את הידע שלו

 

[נמר ישראלי]

עד הרמה האחרונה שרוב האנשים אמורים להגיע בבגרותם המאוחרת והוא אנרכיזם, מצב שבו אתה קובע את החוקים גם אם מנוגדים לנורמות חברתיות ולפעמים גם חוקי מדינה.

אנרכיזים במובן הזה קצת מלחיץ בפרט מול חוקי המדינה (אם ילד גודל לכך שחוקי המדינה אינם ערך)
אתה לא חושש שאם הכל נתון למשא ומתן לא יהיה לו את החוזק העצמי לרסן את עצמו כשצריך?

 

[היום מתה אמא]

אנרכיזים במובן הזה קצת מלחיץ בפרט מול חוקי המדינה (אם ילד גודל לכך שחוקי המדינה אינם ערך)
אתה לא חושש שאם הכל נתון למשא ומתן לא יהיה לו את החוזק העצמי לרסן את עצמו כשצריך?

באופן כללי, כולנו לרוב עוברים על חלק מחוקי המדינה. מהירות, חניה וכו' מגיל מאוד צעיר. זה חלק מההבנה הנרכשת שלנו שחוקים הם גמישים, אנחנו מבינים את הערך שלהם אבל לרוב נרגיש שהם לא מספיק חשובים ואנחנו מודעים מספיק להשלכות של עבירה עליהם. גם ילד אולי יפלח ממתק מחנות או "יתגנב" לאיזה סרט ואולי אפילו ילך מכות כמה פעמים. (ואני לא מדבר כרגע על עבריינות מאורגנת), אבל זה לרוב יהיה מחוסר הבנה או בדיקת גבולות ופחות מרציונאל. אנרכיזם טוטאלי הוא משהו שרק חלקינו יגיע אליו בגיל מבוגר, אנרכיזם זה כשאתה עובר על החוק לא רק בגלל שאתה יכול או בגלל שהוא לא מספיק חשוב , אלא בגלל שלתפיסתך הוא רע.זה לא משהו שילד אמור להתמודד איתו ,כי לא אמור להיות לו ההבנה עדיין של כל ההשלכות של שבירת חוק, ואתה כהורה צריך להגביל אותו..

אתה לא חושש שאם הכל נתון למשא ומתן לא יהיה לו את החוזק העצמי לרסן את עצמו כשצריך?

המשא ומתן הוא מולך, אתה ההורה/המחנך צריל להיות בעל מודעות מספיק גבוהה כדי לדעת אם הילד מבין את משמעות שינוי הגבולות שהוא מבקש ואם הוא הגיע ליכולות הרגשיות והמנטליות שמתאימות לשינוי. לא כל משא ומתן נגמר בנצחון שלו ולא כל אחר בניצחון שלך ולרוב זה יהיה בפשרה בדיוק כמו בחיים האמיתיים. אתה צריך להכיר את הילד שלך ואת היכולות שלו, ברוב המקרים (לפחות במקרה הפרטי שלי) הילד כשיגיע למשא ומתן ירגיש כבר בעצמו שהוא מסוגל להתמודד עם השינוי שהוא מבקש, הוא ירגיש שהוא כבר הוכיח את עצמו כמסוגל לעמוד באתגרים חדשים.

 

[סברס]

אנחנו לא מתביישים בקמצנות/חסכנות שלנו, אנחנו גם מחנכים את הילדים לא להתבייש במי שהם ושהם לא אמורים להתכופף בגלל נורמות חברתיות כאלה ואחרות

אתה חוזר כל הזמן על דוגמאת הבגדים והנעליים. יכול להיות שביגוד באמת לא מעניין אתכם, אבל אני מניחה שאתם כן מוציאים כסף על דברים שחשובים לכם. אפשר לשאול מה הם התחומים שבהם אינכם חוסכים ומתקמצנים?