הפחד להגיד ש ...

[waskindalost]

לכל סולידי-ת או פסאודו סולידי-ת יש את האמירות שהוא לא יגיד בקול בציבור כדי לא להישמע עוף מוזר או שאין לו כוח להסביר או להתווכח.
קלטתי את זה פתאום במשרד שאני מעדיף לא להגיד בקול ש:

סיימנו עם המשכנתא.
שאנחנו חוסכים יותר מ-50%.
ושלא היינו במינוס מימינו.

זה לא שאני מפחד לומר זאת - פשוט בפעמים הקודמות זה היה נראה כאילו קהל השומעים נהיה מריר כלפיך. להתלונן על המשכנתא, המינוס או ווטאבר זה הרבה יותר אופנתי. בכלל להתלונן.

אני בודד בעניין הזה ?

 

[daat99]

אני בודד בעניין הזה ?

לא

 

[yossik]

אני בודד בעניין הזה ?

לא

 

[adamshalev]

זה לא קשור לסולידיות, אלא בלהתחשב ברגשות האנשים סביבך שבנושאים מסויימים מתקשים יותר.
תחשוב על החנון בלימודים שמספר כמה מתמטיקה זה קל ליד אנשים שמתקשים. על הבחורה שמספרת כמה קל לה להשיג איזה בחור שהיא רוצה ליד מישהי ביישנית. יש אינספור דוגמאות. אתה בבירור יותר טוב מהממוצע בתחום הזה, אבל זאת לא סיבה להתרברב בזה.

אני מנסה לגעת בנושא הזה בעקיפין בלבד אם בכלל.

 

[waskindalost]

אני מנסה לגעת בנושא הזה בעקיפין בלבד אם בכלל.

אני ואישתי החלטנו שאת שלושת הדברים לעיל אנחנו פשוט לא משתפים עם אף אחד יותר.
אין בזה שום תועלת.
וכשמישהו מתלונן על המינוס, משכנתא וכו - פשוט מהנהנים ושותקים עד שהנושא חולף.

 

[בת העמק]

וכשמישהו מתלונן על המינוס, משכנתא וכו - פשוט מהנהנים ושותקים עד שהנושא חולף.

אפשר, במקום להנהן ולשתוק, לשאול אם האם מולך היה רוצה לשנות את זה ואם כן - האם הוא מוכן להתאמץ לשנות משהו אצלו (בלי להתכחש לנבזיות של הבנק/ממשלה כדי להשאיר משהו גם לאשמת אחרים). אני גיליתי שרובם לא רוצים להתאמץ ולשנות הרגלים מזיקים אבל מי שכן אז יש פתח לדבר איתו על רעיונות.

 

[ron2]

להתלונן זה כיף.
אני כבר הבנתי שמכל שיחות הדיור אני מתרחקת. אחרי הפעם ה-50 ששמעתי שהכסף סתם יושב בבנק ועדיף להשקיע בדירה הבנתי שעדיף לסתום את הפה על מה עוד כסף יכול לעשות ולהגיד שאנחנו שוכרים בשביל הגמישות.

 

[Koby Paris]

אני בודד בעניין הזה ?

גם אני מרגיש ככה.

 

[מתכנת]

אני בודד בעניין הזה ?

לא.
אתה חלק מקבוצת ישראלים מאוד קטנה (חברי הפורום הזה)

אני מנסה לגעת בנושא הזה בעקיפין בלבד אם בכלל.

לפעמים אני צריך הרבה איפוק כדי לא לתפוס מישהו ולנער אותו על התנהלות כלכלית רשלנית וצורמת

 

[yossik]

הפסקתי לדבר עם ידידי וקרובי משפחה על הנושא כי בשלב מסויים הרגשתי כמו מצורע.
מאוד מעניין שכמעט כולם מסביבי חייבים כספים ומשכנתאות לכול העולם (למעט אימי שאולי ירשתי ממנה כמה דברים טובים). ואתם יודעים מה, אולי התגובות נובעות מקנאה.

 

[מתכנת]

כל מי שמסביבי שומע שנטשתי את הרכב חוטף שוק, אנשים לא מאמינים ועוד יותר לא מאמינים שכתוצאה משיקול כלכלי.
אומרים לי שאני משוגע שכסף זה לא הכל בחיים וכו, התשובה שלי שגם רכב זה לא הכל בחיים
האמת גם כאן הרבה ירדו מ 2 רכבים ל 1 וזה די נדיר לרדת מרכב 1 ל 0 (למעט במצב סינגל)

התגובות נובעות מקנאה.

+1

 

[מתכנת]

גם מי שכבר מדבר איתי על חיסכון אני מסביר שהרבה מאוד מתכנתים עם קריירה מצליחה איבדו את פרנסתם בגיל 40-50 כי כך השוק הזה בנוי, מי יודע אולי אז אהיה מובטל ולכן חובה עלי לשמור כסף ליום סגריר ולא לחיות ברמת חיים לפי השכר הנוכחי כי הוא לא מובטח לנצח, מצאתי שזה טיעון שדי משכנע אנשים. (מה גם שזה נכון)

 

[Lali]

בנושא הזה ראיתי שינוי קל מאז המחאה החברתית. אם לפני 2011 הרעיון שיש בחירה, ושאפשר להחליט אם להוציא על משהו, היה ממש חתרני, היום אנשים רבים מתחברים לרעיון של למקסם את הכסף, אפילו אם להיות ממש סולידיים. חבר טוב אמר לי ששנים קנה בסופר יקר יחסית "כי אנחנו יכולים להרשות לעצמנו", והיום עבר להזמין אצל רמי לוי. זה נחשב, ברוב שיחות הסלון שבהם הייתי, לטעם רע להכנס לשיחות על כסף, ובעיקר על סכומים קטנים. היום יש הרבה יותר מודעות.
דווקא בסביבה שלי יש הרבה אנשים שחוסכים כך או אחרת. רובם חיים הרבה מתחת לרמת החיים שהם יכולים להרשות לעצמם, וביחוד בעבודה שלי זה ברור. המזכירות לפעמים נוהגות במכוניות יותר טובות, נוסעות לנסיעות אקסטרווגנטיות לחו"ל ועורכות חתונות מפוארות לילדים, ורובנו, לעומתן, נוסעים במכוניות בנות 10 שנים, יש לנו בית בלי משכנתא או דירה או שתיים להשקעה, ויש חסכונות יפים לפנסיה. מהבחינה הזו, כולכם הייתם מרגישים בבית. (אולי אתם צריכים להחליף מקום עבודה... פלא שאני לא מכוונת לפרישה מוקדמת? )

 

[MMM]

הסולידים הם מיעוט שנתפס על ידי הרוב כחריגים, שרוטים וקמצנים.

יש לסולידים בעיה חברתית בעבודה כי הם צריכים לחמוק מארוחת הצהריים היומית במסעדה היקרה שכולם בוחרים לאכול שם,

יש לסולידים בעיה חברתית בחוג החברתי שלהם כי הם לא מצטרפים לטיולי שופינג בניו יורק, מילאנו ולונדון כל שנה וגם לא מצטרפים לסופי השבוע באילת או בחו"ל.

יש לסולידים בעיה חברתית גם עם בת או בן הזוג שלא מתחבר/מתחברת לקמצנות של לא לקחת עוזרת שתסדר ותנקה את הבית פעמיים בשבוע וגם לקמצנות של לא להפעיל את המזגן ברציפות 24 שעות כל הקיץ כי חם וכל החורף כי קר וגם לקמצנות של לא להחליף פלאפון משוכלל כל שנה ורכב חדש כל שנתיים כמו כל המשפחה והחברים ובמיוחד זה מעצבן כי הרי זה לא שאין לנו כסף ולא יכולים להרשות לעצמנו...

רוב הסולידים שיצא לי להכיר פיתחו לעצמם עור עבה, מנגנוני חמיקה וכמובן פלסטר על הפה בשיחות סלון. אפילו באתר הבית שלהם הם מסתתרים מאחורי שמות בדויים שחס וחלילה לא יחשפו את המחלה שלהם

 

[מתכנת]

מי יודע אולי אז אהיה מובטל ולכן חובה עלי לשמור כסף ליום סגריר ולא לחיות ברמת חיים לפי השכר הנוכחי כי הוא לא מובטח לנצח, מצאתי שזה טיעון שדי משכנע אנשים. (מה גם שזה נכון)

יש בזה משהו אירוני,
כאשר סיפרתי שבגיל 40 מתכנן להפסיק לעבוד ולכן כעת חוסך, משקיע וכו' וכו' אנשים מרימים גבה פותחים זוג עיניים ומקבלים סחרחורת מלחשוב על הרעיון של להפסיק לעבוד באמצע החיים, ומה תעשה אחר כך תשתעמם? ועוד מקבץ שאלות שאין טעם לצטט.
מאידך כאשר השתמשתי בנוסח השני (אפילו באותה הזדמנות תוך כדי ההלם פתאום החלפתי טיעון) אנשים כבר מהנהנים בראשם בהבנה מהולה סימפטיה וצער[*] (בלי לקלוט שסיבבתי אותם כאשר הטיעון הראשון הוא העיקרי, כבר משתכנעים שזה נובע מאילוץ ולכן נערך ומתכונן לפרישה מוקדמת)
תשאלו מה ההבדל הרי כך או כך אפסיק לעבוד מה משנה מי היוזם? לא יודע. סוג של קיבעון מחשבתי שכל עוד הנשמה באף ומתאפשר לעבוד זה מתבקש.

[*] אני רואה מה עובר בראש שלהם איזה מסכן קריירה טובה יש לו בשכר נאה, אבל מאוד קצרה והוא לא יכול לנצל אותה להינות מהחיים הטובים אלא נאלץ להתקרבן ולחסוך את המשכורת כדי שיהיה ממה להתקיים בפיטורין הכפויים באמצע החיים.

 

[adamshalev]

@מתכנת זה תמיד היה חשש רקע שלי, והנחת העבודה מהיום הראשון היתה שלא תהיה לי עבודה כמתכנת אחרי גיל 40. הנחתי שהפתרון הוא הסבת מקצוע בתרחיש שכזה, אבל עכשיו האסטרטגיה השתנתה לחלוטין. אם כי אפשר לומר שלהיות "סולידי" זה גם סוג של מקצוע - צריך ללמוד לחסוך ולהשקיע. מה גם שברגע שיש קרן בטחון שכזאת, יש הרבה יותר חופש פעולה ופחות חשש באמת לבצע הסבת מקצוע (לעומת כאשר הקיום הכלכלי שלך ושלך המשפחה שלך תלוי בזה).

 

[הסולידית]

לב העניין, לטעמי, הוא שרבים מקרב ה"נורמליים" נוטים להתמקד בסמלי סטאטוס גשמיים. המטראז' של הדירה ומיקומה (וכמובן -- הבעלות עליה), כוחות הסוס של המנוע, דירוג המלון שבו פירקת משכורת של 4 חודשים כדי להעמיד פנים שאתה עשיר וחסר דאגות למשך 4 ימים, וכן הלאה. זה מתרחב גם לעולם הקרייריסטי - תארים, משרדים, משכורת. אלה דברים שקל לראות, וחשוב יותר -- קל להראות לאחרים, בהרף עין, מה מיקומך בסדר החברתי.

הרבה יותר קשה "להמחיש" שפע של זמן פנוי. או את החופש לעסוק במה שבא לך וללמוד מתי שבא לך ולהיות היכן שבא לך ולומר מה שבא לך וללבוש מה שמתחשק לך. או היעדר דאגות פיננסיות. או שלוות הנפש הנלווית להיעדר חובות לאחרים. או תיק השקעות שאמור להספיק לך ל-60 שנות מחיה. לאנשים נורמלים קשה להתמודד עם הדיסוננס שבין היעדר סמלי סטאטוס גלויים (למשל רכב פרטי או דירה בבעלות, כמו במקרה שלי) לבין סטאטוס גבוה.

המסקנה שלי היא להימנע משיחות פיננסיות עם אנשים כאלה -- ובעיקר לא לנסות לשנות אותם.

 

[מתכנת]

המסקנה שלי היא להימנע משיחות עם אנשים כאלה.

מסכים וכך נוהג עם חברים לעבודה למשל.
לעיתים מדובר באנשים קרובים מאוד, הורים, אחים, חברים טובים, וכו'.
לכן אימצתי כמה סיפורי כיסוי קלילים ומובנים "לאדם הנורמלי"
מכרתי את הרכב - כי הנהיגה דורשת ריכוז שמקשה עלי ולעומת זאת בתח"צ הזמן מנוצל לעבודה/קריאה.
אורך חיים חסכני - חשש מפיטורין.
וכן על זה הדרך.

 

[Yevgeny]

יש מבחינתי שני קצוות פה -
* מצד אחד, לאנשים שמתעניינים במשהו ורוצים לדעת יותר - אני שמח ודי נהנה לעזור ולהסביר מהדברים שאני מכיר, וקורה לא מעט שקרובים/חברים/קולגות שואלים אותי שאלה תמימה (לא בהכרח על נושאים פיננסיים) ומקבלים הרצאה של שעה-שעתיים.
* אבל מהצד השני, אין לי שום עניין "לנצח בוויכוח" כזה או אחר או להוכיח משהו למי שלא מעוניין לשמוע - ובמקרה כזה או שאני נמנע מהנושא מראש, או מנתק מגע מאוד מהר.

מה שכן, גם במקרה של אנשים שיש להם מוכנות לשמוע, אני מסכים מאוד עם מה שאדם ציין - להיות מודע ולהתחשב במצבם / רגשותיהם.
תחת הכותרת של "סולידיות" יש מרכיבים פרקטיים ואידיאולוגיים שונים - ופתאום להפיל את הכל ביחד על מישהו שרחוק מזה בד"כ רק ייצור תגובת אנטי חזקה ("הרעיון הזה בלתי אפשרי") ו/או אולי תחושה של התנשאות מצידי ("יופי לך ולחסכונות/השקעות לך").

לכן בפועל, גם כשמדברים על נושאים נושקים, בעיני ה-"gateway drug" הוא דווקא ה"זוטות" של הפרקטיקה, כי הרבה יותר אנשים פתוחים לשמוע טיפים על דברים ספציפיים - בין אם לחסוך כמה שקלים על חשבון הבנק/כרטיס אשראי, הסברים או הכוונה על עולם הפנסיה, איך להגיש החזר מס, סוגיות ספציפיות מתוך עולם ההשקעות וכו'. עם אנשים שאני מכיר תקופה ארוכה יותר (מכרים, קולגות, וכו') - זה לפעמים מוביל מנושא אחד לשני (התייעצו לגבי משהו בעבר, ואז זוכרים לפנות לגבי נושא אחר).
ולפחות לחלק מהאנשים - ככל שהדברים הקטנים מתחילים להישמע פחות זרים ו"מופרכים", כמה שיש להם יותר שליטה על מצבם הפיננסי, קל יותר להיות פתוחים למה שבהתחלה נשמע כל כך קיצוני. ואז איזה אחוז מהמשכורות אני חוסך או כמה אני קרוב או רחוק לעצמאות פיננסית כבר לא נשמע כזה מנקר עיניים.

בשבילי דוגמא מעניינת הם האנשים (וחברים) במשרד איתם אני עובד כבר כמה שנים טובות (4+ עם חלקם). אנשים חכמים שכמו הרוב עסוקים בעיקר בטרדות היומיום. לאורך השנים היה מעבר הדרגתי משיחות אקראיות על נושאים שונים, עד לממש הרצאות פרונטליות על פנסיה של כמה שעות שעשיתי במשרד, דיונים על השקעות בתיאוריה ועזרה לאנשים לפתוח חשבון השקעות בפרקטיקה, עזרה עם מילוי/הגשה של החזרי מס ועד לזה שבסוף לפחות חצי משרד הצטרף לאחת הקבוצות שהתארגנו בתחילת השנה, אנשים יודעים להוציא את הדוחות הפנסיוניים מהמסלקה הפנסיונית, וחלקם הולכים גם לייעוץ פנסיוני עצמאי.
אני רוצה לחשוב לפחות שהייתה לי (ול- @הסולידית והפורום כמובן) תרומה לעניין, גם אם זה לוקח זמן...

 

[Koby Paris]

רוב הסולידים שיצא לי להכיר פיתחו לעצמם עור עבה, מנגנוני חמיקה וכמובן פלסטר על הפה בשיחות סלון

זה עניין תרבותי.
מהבחינה הזאת למזלי אני בצרפת ובעניין של כסף וסולידיות אנחנו אמורים לשים 10 פלסתרים על הפה , לא מדברים על כסף והכנסות בשיחות סלון ובטח שלא בעבודה ! בנוסף לא נהוג לשאול שאלות חטטניות ולא דיסקרטיות,זה נחשב וולגרי ולא נימוסי.

בצרפת יש הרבה כסף ישן שנהוג לשמור עליו ולהעביר לדור הבא. הצרפתים הקתולים באופן כללי לא מכורים לתרבות הצריכה באותה רמה של האמריקאים והישראלים, אז יש פחות בעיה עם הסולידיות. וגם אין פה סגידה למליונרים, יש הרבה כבוד והערצה לאינטלקטואלים, קולינריה , אומנות , אסטתיקה ,תרבות, תאטרון, קולנוע ...

פנסיה מוקדמת זה לא עניין מגונה פה, מבחינת הצרפתים הם כבר חולמים על הפנסיה מייד אחרי שיצאו לאויר העולם, עבודה זה לא ערך בפני עצמו אלא כורח וכלי להשגת מטרות. עובדים כדי לחיות ולא חיים כדי לעבוד.

הצרפתים כבר מזמן מקדשים את איכות החיים על פני רמת החיים, יוותרו על הצעת עבודה אם בגללה לא יוכלו לצאת לחודש חופש באוגוסט.

שוק ההון לא מעניין את הצרפתי הממוצע ואין בכלל טעם לפתוח בשיחה על מניות ומדדים.

החבר היחיד שלי פה בפריז ששואל על משכורות שלי ושל בן זוגי הוא ...ישראלי שחי בפריז