הנועזת

[elevator astronaut]

אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי

לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה
לא אוותר לה,
אזכיר לה,
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה

אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי

לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה
לא אוותר לה,
אזכיר לה,
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה

אין לי ארץ אחרת
עד שתחדש ימיה
עד שתפקח את עיניה

אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי

בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי

 

[יעקב 1]

גל האנטישמיות והגינוי לישראל באדיבות חוסר ההסברה שלנו
מול מתקפת הסברה טובה הרבה יותר מהצד הפלשתינאי
מביאות למצב שאנחנו לא ממש אהודים בעולם...

לא חייבים להרגיש אשמה גדולה כל כך.
אהדה ליהודים היא לא משהו אלמנטרי באלפיים השנים האחרונות. לחשוב שניתן לטפל בזה עם הסברה, זו מחשבה אופטימית למדי בלשון המעטה.

 

[Roi]

הרילוקיישן הפכה לאפידמיה

האמת, השימוש במילה הזו זה קצת טריגר עבורי, כי יש לה קונוטציה שלילית.

בגדול, הגירה ורילוקיישן זה משהו שהמין האנושי עושה אלפי שנים, אי אפשר להאשים אותה, היא אינטיליגנטית וקשה לערבב אותה כמו שערבבו אותנו בעבר עם ציונות וטוב למות בעד ארצנו וכו.

אני בתור צעיר לפני גיוס שאפתי להיות הכי קרבי שאפשר, לתת ולתרום, יצאתי לקצונה, לא חשבתי בכלל על זה שהחרדים למשל גם אז לא תרמו, האתוס הלאומי הציוני היה חזק.

התבגרתי, התפקחתי וראיתי שנבחרי הציבור שלנו, ללא קשר למפלגה מסוימת, פשוט לא ראויים לעם שיושב במדינה, פוליטיקה בזויה, שיקולים אישיים, וכל החרא הזה שלצערי הייתי עד לו מקרוב מאוד גרם לי להתפקח, לראות איך טובי בנינו ובנותינו נשלחים למות בהרפתקאות ללא תוחלת.

בתור אחד שמתגורר מחוץ לארץ, אני מאוד מודע לקושי של לקום ולעזוב, להאיר משפחה וחברים, זה מאוד מורכב, במיוחד בפוזיציה שאת האמא...

תנשמי עמוק.

 

[Lamur]

האם אנחנו מתפרקים?
שבת האחרונה בארוחת יום שישי תמימה למראה ביתי הקטנה, תלמידת תיכון מצטיינת בהצטיינות יתרה ובכלליות ילדה טובה ירושלים באופייה (להבדיל מאחותה הגדולה המרדנית), הודיעה לנו שלא תרצה לשרת בצבא ולא תרצה לגור בארץ.
כן היא מתבגרת, כן ההורמונים משתוללים...אבל משהו באווירה הכללית במדינה בה אווירת הרילוקיישן הפכה לאפידמיה, גרם לי לחשוב שכל הטירוף הזה שמתגלגל לנו במדינה, נכנס לי לסלון בנחשול צונאמי. שרפה לי את הלב.

לפני כמה שנים שמעתי מתלמידת תיכון מצטיינת שקיבלה צו ראשון את אותו הדבר וגם אמא שלה לקחה את זה קשה.
היא לא רצתה לשרת.
למה?
כי אף אחד בכיתה שלה לא התגייס, אז כמובן שהיא עם הזרם.
תיכון של קיבוצניקים...הייתי בהלם כששמעתי את זה.
יש לנו נטיה לקשר הכל למצב הנוכחי אבל האמת היא שיכולים להיות לכך שמונים גורמים אחרים שאת לא רואה.

 

[מלפפון חמוץ]

הכאב שלי הוא על המדינה שלנו שאט אט חדלה להיות אטרקטיבית דווקא למיטב בנינו ובנותינו

זה החלק שהכי כואב לי. בתור אחד שעזב לפני מספר שנים ומלכתחילה תכנו לחזור ארצה, המאורעות בשנים האחרונות שינו את תוכניותיי ואני לא מתכוון לחזור בקרוב.
הכעס, העצב והזעם הם אדירים. אני רוצה לחזור אבל אני לא מרגיש שאני רצוי במדינה הזו כבר.

רק כי נמאס וחושבת שהדשא של השכן ירוק יותר או שבלונדון היאוש נעשה יותר נוח?
כי זה לא באמת נכון..
גל האנטישמיות והגינוי לישראל באדיבות חוסר ההסברה שלנו
מול מתקפת הסברה טובה הרבה יותר מהצד הפלשתינאי
מביאות למצב שאנחנו לא ממש אהודים בעולם...

הוא לחלוטין ירוק יותר.
מסכים שיש אנטישמיות, אישית אני בעיקר נתקל בה כשאני קורא ויינט, ולא ביומיום. אבל לפחות לא רוצחים אותנו, ולא יורים עלינו טילים.

בגדול, הגירה ורילוקיישן זה משהו שהמין האנושי עושה אלפי שנים, אי אפשר להאשים אותה, היא אינטיליגנטית וקשה לערבב אותה כמו שערבבו אותנו בעבר עם ציונות וטוב למות בעד ארצנו וכו.

מסכים לחלוטין. הבדל מהותי הוא שהפעם ההגירה של מיטב האנשים, בעבר ההגירה הייתה של אנשים שלא מצליחים במקום המקורי ומנסים את מזלם במקום חדש

 

[kongi]

בעבר ההגירה הייתה של אנשים שלא מצליחים במקום המקורי ומנסים את מזלם במקום חדש

האם התכוונת בהגירה שהובילה להקמת המדינה?
תמיד הנחתי שלמהגרים מבחירה שכאמור יש להם מה להפסיד יש נתונים טובים יותר והם משתמשים בזה כדי לשפר את מצבם.

 

[צדיק נסתר]

יש לי ילד שגר בחו"ל
לילדים שלי יש אזרחות זרה נוספת
ויש לי יכולת כלכלית לגור בכל מקום בעולם ברווחה רבה.
יש לי סבא שנהרג במלחמת השחרור
3 ילדים קרביים בצבא ברצף של 11 שנים חלק מהזמן יותר מאחד בו זמנית
אני הייתי קצין ביחידה התנדבותית מובחרת
ואני רואה את האנטישמיות מרימה את הראש בעולם.
יש לנו את ראש הממשלה הגרוע ביותר בתולדות עם ישראל
עם הממשלה הכי לא מקצועית מצד אחד ומשיחית קיצונית מצד שני
חוסר תכנון
חוסר יושרה
חוסר לקיחת אחריות ועוד
אבל יש לנו את העם הכי טוב שיש
תמיכה ועזרה שלא נגמרים.
רק קוריוז: נתקעתי עם האוטו במדינה אירופאית על תקלה ברכב השכור
דרך צדדית משהו לא אוטוסטרדה
עברו לא מעט כלי רכב
אחת האטה במהלך ה4 שעות שחיכיתי לגרר ושאלה תוך כדי נסיעה איטית אם הכל בסדר
וגם היא לא באמת חיכתה לתשובה
בארץ זה לא קורה.
ורק כדי לאזן היה לי פנצר ועמדתי ליד מתקן מילוי האויר בתחנת הדלק
עצר רוכב קטנוע וניסה לעזור לי לנפח
עצר נהג רכב פרטי ונתן לי מדחס מילוי אויר מהאוטו שלו
ולא בשביל משהו אבל שניהם היו ערבים
לא מכיר אותם לפני/אחרי
סתם אנשים טובים שרצו לעזור ללא תמורה.

 

[בת העמק]

כי אף אחד בכיתה שלה לא התגייס, אז כמובן שהיא עם הזרם.
תיכון של קיבוצניקים...הייתי בהלם כששמעתי את זה.

באמת? בתי הספר של הקיבוצים תמיד היו מתגייסים במלואם. אבל אני כבר לא בעניינים מאז שילדיי סיימו ללמוד בבי"ס כזה.

המאורעות בשנים האחרונות שינו את תוכניותיי ואני לא מתכוון לחזור בקרוב.
הכעס, העצב והזעם הם אדירים. אני רוצה לחזור אבל אני לא מרגיש שאני רצוי במדינה הזו כבר.

זה נורא, אני לגמרי מבינה אותך.
אני אשאר כנראה גם אם נהפוך לאוטוקרטיה מונהגת ע"י בן גביר, אבל ההתלבטות היא לגבי המסר לילדים. עד היום הייתי מאד בטוחה שצריך להישאר כאן ולהילחם על דמותה של המדינה, אבל אז ראיתי מה קורה בצבא הקרבי עד דרג הקצונה הזוטר-בינוני ונחרדתי. הוא נשלט כמעט לגמרי ע"י הציונות הדתית שכנראה הולכת להצביע לבן גביר בהמוניה, ומתייחס לכל ערבי בתור עמלק - לא אדם כמוני וכמוך - ומוכן להיות שהיד בשביל קידוש השם.

 

[עידו ג]

האם אנחנו מתפרקים?
שבת האחרונה בארוחת יום שישי תמימה למראה ביתי הקטנה, תלמידת תיכון מצטיינת בהצטיינות יתרה ובכלליות ילדה טובה ירושלים באופייה (להבדיל מאחותה הגדולה המרדנית), הודיעה לנו שלא תרצה לשרת בצבא ולא תרצה לגור בארץ.
כן היא מתבגרת, כן ההורמונים משתוללים...אבל משהו באווירה הכללית במדינה בה אווירת הרילוקיישן הפכה לאפידמיה, גרם לי לחשוב שכל הטירוף הזה שמתגלגל לנו במדינה, נכנס לי לסלון בנחשול צונאמי. שרפה לי את הלב.

קודם כל, כילד מרדן מאוד, אני לא חושב שצריך להבדיל ילד מרדן מילד טוב ירושליים, אפשר להיות גם וגם

שנית, לא הייתי עושה ביג דיל. במיוחד אם ציינת שגרת באנגליה 3 שנים, זה יהיה מאוד לא הוגן כלפיה אם תעשי עניין גדול מכך שהיא רוצה לעבור לחו"ל.
מניסיוני, כאשר עושים לי "חסמים ותנאים" - אני נוטה לעשות "דווקא". יגידו לי לא לעבור לחו"ל אז אעבור לחו"ל. יגידו לי ללכת לבית הספר אז לא אלך לבית הספר. וכד'.
תמכי בה באשר תחליט, תני לה לחוות את חו"ל - אם לא יאה לה, היא תחזור לישראל, אני בטוח. אבל עצם הרצון להשאיר אותה פה עלול להרחיק אותה. סתם נקודה למחשבה.
אותו דבר לגבי הצבא, יכולה להיות לה חוויה נהדרת, הפחד משינוי הוא טבעי במיוחד בתקופה כה הזויה.
אני לא רואה את עצמי עוזב את הארץ, אף פעם. אבל בהחלט יכול להבין את אלו שרוצים. במיוחד אם היא צעירה - שיגעונות באים והולכים

 

[מלפפון חמוץ]

ההתלבטות היא לגבי המסר לילדים. עד היום הייתי מאד בטוחה שצריך להישאר כאן ולהילחם על דמותה של המדינה

חינוך הילדים הוא אחד הקריטריונים המשמעותיים בכל בחירה עבורנו. ובארץ המצב מחפיר, גם מבחינת מערכת החינוך עצמה (מגיל מעון עד גיל תיכון). וגם פה המדינה מאפשרת ואנחנו מתוגמלים על כך שאנחנו מבלים יותר עם ילדנו ועובדים פחות.

האם התכוונת בהגירה שהובילה להקמת המדינה?
תמיד הנחתי שלמהגרים מבחירה שכאמור יש להם מה להפסיד יש נתונים טובים יותר והם משתמשים בזה כדי לשפר את מצבם

לאו דווקא להגירה של הקמת המדינה. אלא על הגירה לאחר הפיכות ומהפכות שונים, היהודי הנודד שמהגר ממקום למקום וכן הלאה

 

[בת העמק]

חינוך הילדים

אני כבר לא בשלב החינוך, הילדים בני 30 ומעלה

 

[elevator astronaut]

הכאב שלי הוא על המדינה שלנו שאט אט חדלה להיות אטרקטיבית דווקא למיטב בנינו ובנותינו, על הדרדרות הרצון להשפיע על הקולקטיב על מנת לצאת מהמצב הקשה, והתגברות התגובתיות כאינדיוודאלים. מן הרמת ידיים.

כותבת לך תוך התכוננות למבחן מעשי מסכם בקורס חובשים, אני כמו שאתה מבין מאמינה באג'נדה פרו אקטיבית.

אין על אג'נדה פרו אקטיבית.
אני אישית שירתתי רק שנה, אני זוכר את השיחה עם אבא אם כדי לצאת.
הוא אמר לי אם תצטער אל תעשה את זה. חשבתי שלא אצטער.
ומצטער על זה מאוד. אני נתקל בבעיות דומות בעבודה. יש בזה הרבה מעבר לתרומה וציונות. אבא שלי ואחותי עשו מזה קריירה מפוארת. אפילו במובן הפרקטי, מכיר לא מעט שמתאים להם כלכלית והולכים לעזה.. בגיל לא צעיר. הלוואי היתה לי את האופציה כרגע. מרגיש חרא לגבי חוסר התרומה שלי, בעיקר שאני רואה את צה"ל שומר עלינו כל הזמן.

אני בדעה שתעזרי לה למצוא פתרון ביניים, דחייה למשל. ואם כן, שתיסע תהנה. לא מעניין אותה מקצועות צבאיים ?

הוא נשלט כמעט לגמרי ע"י הציונות הדתית שכנראה הולכת להצביע לבן גביר בהמוניה, ומתייחס לכל ערבי בתור עמלק - לא אדם כמוני וכמוך - ומוכן להיות שהיד בשביל קידוש השם.

איך את יודעת את זה ? מנתונים או תחושה ?

 

[הנועזת]

אני לגמריי יכול להבין אותה.
כאשר ציבור שלם לא מתגייס לצבא.
כאשר אתה חייל קרבי שמקריב את בריאותו הפיזית והנפשית ואת חייו ומכניסים אותך לכלא כי חיממת במטבח נקניקיות בשבת. ( במקום לקבל נזיפה או ריתוק).

ברגע שתיפצע חלילה או תחלה, בשבילם אתה כבר גלגל חמישי ואתה תקבל יחס מזלזל ויעשו לך את המוות בשביל לקבל הכרה או טיפול מתאים.


צה"ל - הפרה הקדושה שאסור לשחוט, נכשל בתפקידו בזמן אמת ולא הצליח להגן ולשמור עליך.
ועם כל זה, אני סבור שצריכים להתגייס.

ומה רע ברילוקיישן?
לא לכולם זה מתאים לחיות כאן, ויש אלטרנטיבות אחרות פחות נוירוטיות והרבה ותר רגועות.

אני לא חושב שלגור בישראל זו צריכה להיות חתונה קתולית.

***בשבילי לפחות, אין אלטרנטיבות אחרות ואין לי ארץ אחרת.

אנסה להביא את המורכבות הפנימית שלי בנושא, מבלי להיות מגוייסת...
אני כאמא רציתי ורוצה לגדל את בנותיי ובעתיד לבוא את נכדיי על האדמה, הערכים והנופים של מדינת ישראל, שמתוכה אני התעצבתי וגדלתי. רציתי מדורת שבט אחת הכוללת בן זוג, משפחה וחברים. לפניי מילים גדולות של ציונות ואנטישמיות.
כשגרנו באנגליה, ראיתי איך אנשים חיים בבודדת וגרים כמובלעת בלי מכנה משותף עם סביבתם, והאמת המחזה היה קשה, פגשתי אינסוף בדידות והצתמקות של מהגרים. יש כח בביחד המשפחתי, המדינתי ואפילו הקהילתי, לפעמים צריכות לעבור הרבה שנים כדיי להבין את זה.

האפשרות לגור תקופה בחו"ל היא ממש לא סוף העולם, אבל לא לעשות צבא...זה אקט שמשאיר אחריו חותם. זה באיזה מקום תת מודע לפחות מהתרבות ממנה אני מגיעה גודע משהו מהשורש. ועל כך הכאב. אני מאוד מקווה שזה לא סוף פסוק.

 

[הנועזת]

האמת, השימוש במילה הזו זה קצת טריגר עבורי, כי יש לה קונוטציה שלילית.

בגדול, הגירה ורילוקיישן זה משהו שהמין האנושי עושה אלפי שנים, אי אפשר להאשים אותה, היא אינטיליגנטית וקשה לערבב אותה כמו שערבבו אותנו בעבר עם ציונות וטוב למות בעד ארצנו וכו.

אני בתור צעיר לפני גיוס שאפתי להיות הכי קרבי שאפשר, לתת ולתרום, יצאתי לקצונה, לא חשבתי בכלל על זה שהחרדים למשל גם אז לא תרמו, האתוס הלאומי הציוני היה חזק.

התבגרתי, התפקחתי וראיתי שנבחרי הציבור שלנו, ללא קשר למפלגה מסוימת, פשוט לא ראויים לעם שיושב במדינה, פוליטיקה בזויה, שיקולים אישיים, וכל החרא הזה שלצערי הייתי עד לו מקרוב מאוד גרם לי להתפקח, לראות איך טובי בנינו ובנותינו נשלחים למות בהרפתקאות ללא תוחלת.

בתור אחד שמתגורר מחוץ לארץ, אני מאוד מודע לקושי של לקום ולעזוב, להאיר משפחה וחברים, זה מאוד מורכב, במיוחד בפוזיציה שאת האמא...

תנשמי עמוק.

רועי יקר, תודה על המילים שלך אני יודעת שעבורך לא מדובר בדיון תיאורטי.
אחריי שכתבתי למעלה את הצד הלא מגוייס שלי...כאן אגיד שציונות בעייני זה לא ערבוב, זה צורך אמיתי אם מעצם היותינו נרדפים...עצוב אבל אמיתי לגמריי (במידה ולא חיים בהסתר זהות) ואם בגלל המכנה השותף שכולל אינסוף חלקים מערבות הדדית, היותנו עם יצירתי עד בלי דיי ועד היסטוריה משותפת. בסוגייה הפוליטית לא מוצאת שמדינות אחרות הן מעל הרפש אותו אתה מתאר. אני מייחלת שהעם הנפלא שאנחנו ,יביא לשינוי שיחזיר לנו את האטרקטיביות כמדינה. נדמה לי שזה המפעל הציוני החדש, חלוציות בהקמה מחדש של המדינה הזאת.

 

[הנועזת]

יש לי ילד שגר בחו"ל
לילדים שלי יש אזרחות זרה נוספת
ויש לי יכולת כלכלית לגור בכל מקום בעולם ברווחה רבה.
יש לי סבא שנהרג במלחמת השחרור
3 ילדים קרביים בצבא ברצף של 11 שנים חלק מהזמן יותר מאחד בו זמנית
אני הייתי קצין ביחידה התנדבותית מובחרת
ואני רואה את האנטישמיות מרימה את הראש בעולם.
יש לנו את ראש הממשלה הגרוע ביותר בתולדות עם ישראל
עם הממשלה הכי לא מקצועית מצד אחד ומשיחית קיצונית מצד שני
חוסר תכנון
חוסר יושרה
חוסר לקיחת אחריות ועוד
אבל יש לנו את העם הכי טוב שיש
תמיכה ועזרה שלא נגמרים.
רק קוריוז: נתקעתי עם האוטו במדינה אירופאית על תקלה ברכב השכור
דרך צדדית משהו לא אוטוסטרדה
עברו לא מעט כלי רכב
אחת האטה במהלך ה4 שעות שחיכיתי לגרר ושאלה תוך כדי נסיעה איטית אם הכל בסדר
וגם היא לא באמת חיכתה לתשובה
בארץ זה לא קורה.
ורק כדי לאזן היה לי פנצר ועמדתי ליד מתקן מילוי האויר בתחנת הדלק
עצר רוכב קטנוע וניסה לעזור לי לנפח
עצר נהג רכב פרטי ונתן לי מדחס מילוי אויר מהאוטו שלו
ולא בשביל משהו אבל שניהם היו ערבים
לא מכיר אותם לפני/אחרי
סתם אנשים טובים שרצו לעזור ללא תמורה.

כן...יש בסיפור שלך גם וגם, היותך סופר מושקע במה שנקרא הנרטיב הציוני ובין השיטין החיים על התפר בין המקומיות לאוניברסליות.
בין הקבלה המוחלטת של מרכיב הזהות הישראלית בך, ועם הסלידה מאיך שהעניינים מנוהלים וההתרחקות כשהרכבת שלנו ירדה מהמסילה.

השאלה היא האם הברדק הזה במדינה הוא שלי ובאחריותי? או שפשוט לארוז מזוודה קטנה, כי היכולת הכלכלית קיימת ויאללה ביי.
אני מפנה את הדברים אליך אבל נדמה לי שזה חלק מהשיח המתחולל בבתים רבים בישראל.

 

[בת העמק]

אבל לא לעשות צבא...זה אקט שמשאיר אחריו חותם

הבן של השכנים שלנו (בישוב ספר שגידלנו בו את הילדים) החליט לא לעשות צבא מבחינה אידיאולוגית. הוריו מגיעים בדיוק מאותו מקום שאת ואני מגיעות אבל הם עודדו אותו ללכת לפי צו מצפונו. הוא בחר לעשות שלוש שנות שירות לאומי.
אגב, האבא היה טייס קרבי. אני חשבתי, ועדיין חושבת, שהלוואי על כולם אבא כזה.

 

[צדיק נסתר]

ברדק הזה במדינה הוא שלי ובאחריותי? או שפשוט לארוז מזוודה קטנה, כי היכולת הכלכלית קיימת ויאללה ביי.

הברדק הזה הוא באחריות כולנו
כל מי שאפשר להכניס גורמים קיצוניים לבית הנבחרים והכשיר את השרץ
מי שהסכים בשתיקה למינוי אנשים לא ראויים
ומי שקיבל את ההזניה של מערכת המשפט ואכיפת החוק תוך רמיסת עקרון הפרדת הרשויות
ויותר מהכל מי שנגרר לשיח השיסוי והפילוג בעם.
ולמה אני לא עוזב?
עי פה אני פריווילג( גבר אשכנזי צבר)
ובכל מקום אחר אני אהיה הזר השונה
פה יש לי רשון לנשק בחו"ל לא בהכרח
אבל כנראה שלא אצטרך לשאת נשק כמו שאני נושא היום
אני מהרהר כבר תקופה בעניין של לרכוש נכס בחו"ל
אבל חוץ מנכסים להשקעה לא רכשתי נכס למגורים
לא באמת יודע מה נכון לעשות
בגלל שאני אופטימיסט חסר תקנה (אחרת לא הייתי הופך לעצמאי) אני מאמין שיהיה פה טוב
יש פה פוטנציאל להיות גן עדן
מבחינת הנופים והאוכל המצב מצוין
השכונה מסביב קצת פחות..

 

[eagleeye]

מבינה אותה
אני מוצאת את עצמי אחוזת תדהמה לאן, ובאיזו מהירות, המדינה שלנו מתדרדרת לעולם שלישי שנשלטת ע"י ארגוני פשע וטרוריסטים.
על הממשלה והעומד בראשה אין צורך להרחיב, אבל התחושה שלי היא שצה"ל מתחיל להיות דומה לאויב שלו מבחינת הברבריות.

הלכת רחוק מדי
צבא ברברי ?
אנחנו ממשיכים להלקות את עצמנו . האסון הנורא שחווינו כאילו לא שינה כלום . ממשיכים עם מלחמת האחים בכל הכוח קדימה .

 

[בת העמק]

מלחמת האחים אזרחים

בהחלט

 

[annona]

האפשרות לגור תקופה בחו"ל היא ממש לא סוף העולם, אבל לא לעשות צבא...זה אקט שמשאיר אחריו חותם. זה באיזה מקום תת מודע לפחות מהתרבות ממנה אני מגיעה גודע משהו מהשורש. ועל כך הכאב. אני מאוד מקווה שזה לא סוף פסוק.

הצבא יכול להיות גם חוויה לא חיובית וחשוב להתייחס גם לזה.
בדיעבד אני לא הייתי עושה צבא, בזבוז זמן, הרגשתי בסוג של כלא, סבל יומיומי.
תמיד יש את הסיכון ליפול על תפקיד לא ערכי ומבוזבז.