איך יצאתי ממרוץ העכברים הנשי?
אני בת 44, אמא לשתיים (בת 13 ובת שש), גרושה ואם חד הורית לביתי הקטנה. לפניי כשבע שנים בחרתי לפרוץ את חיי שהיו מאוד "מסודרים" אבל הרגישו חייה של מישהי אחרת, התגרשתי ושיניתי מקום מגוריי. בנוסף לשינויים בסטטוס האישי כחלק מאותו מפץ גדול, אימצתי לעצמי מבחינה כלכלית מודל כלכלי שונה- מודל של עצמאות כלכלית. מאז ועד היום, הכנסותיי נובעות בעיקר מתיק השקעות, שאינו מתבסס על יגיעה אישית, כשכירה או כבעלת עסק. ברמה הפרקטית, אייני תלויה בבוס, בתנאיי שוק במצבי הבריאותי ואפילו במקום מגורים, הכנסתי יציבה ביותר ומתבססת על נכסים מניבים שרכשתי. מבנה ההכנסות הייחודי שלי, מעניק לי את החופש לחיות ללא תלות באדם כלשהו וברמת ביטחון גבוהה .
עם הגירושין כחלק ממהלך הפרידה, מכרנו את ביתנו המשותף . טרם הגירושין הבית שנמכר, היה עבורי בנוסף למקום מגורים, מקור פרנסה, שכן קיימתי בו עסק בייתי משגשג לאירוח קבוצות. מהלך מכירת הבית נראה היה למסתכל מן החוץ כאקט מאיים ומפחיד, אך בעייני היה זה מהלך נכון ומדויק. היה לי ברור כי אורח החיים סביב השעון אינו מתאים לי יותר. ידעתי כי בשלב זה של חיי, ארצה לבלות זמן רב יותר עם בנותיי, כמו גם לבסס לעצמי בטחון כלכלי ותזרים הכנסות יציב יותר.
במוחי החל לנסר הרעיון כי עולם הנדל"ן יש באפשרותו ליצר הכנסה קבועה, מבלי לצרוך שעות עבודה מרובות. בהמשך לאותה תובנה, שיניתי את מקום מושבי, על מנת להתקרב לשוק הנדל"ן הייעודי אותו בחרתי, ובהדרגה התחלתי ללמוד נדל"ן והשקעות בשוק ההון. מכיוון שבידי נותרו כספיי הבית אך הייתי ללא הכנסה, היה עליי להתנהל בדרך מדודה ושמרנית ביותר. את צעדיי הראשונים בעולם ההשקעות ערכתי בתחום הנדל"ן, שלתחושתי היה קל יותר להתמצאות. על מנת להיות קשובה לקצב בו אני צוברת בטחון ונסיון, "החניתי" כ-40% מההון שלי בפק"מ, בריבית נמוכה ובשארית הסכום קניתי נכסים מניבים. רק בשלב מאוחר יותר כשהתקדמתי בלימודיי, העשרתי את התיק ההשקעות שלי גם באפיקים נוספים משוק ההון, קרנות, מזאנין וכו'. באמצעות רכישת הנכסים המניבים, המרתי את ההון שבידיי בהדרגה לתזרים מזומנים- שאפשר לי לשלם את ההוצאות השוטפות מבלי לפגוע בכספיי הבית שמכרתי.
חשוב לי להדגיש, כי רק תחום שחקרתי אותו לעומקו, ברמה התיאורטית דרך קורסים וברמה המעשית באמצעות מחקריי שוק וקבוצות לימוד, הרשתי לעצמי להשקיע בו. מנוע הצמיחה העיקרי שלי, מאז כניסתי לעולם ההשקעות, היה ונשאר- השכלה פיננסית.
קוד פעולה נוסף שסייע לי להותיר את כספיי הקרן ואף לצבור הון נוסף, ולהרחיב את הבסיס הכלכלי שייצר לי עוד הכנסה, היה מעבר לחיסכון (כ- 25%, מההכנסותי הצנועות). אורח חיים זה דרש ממני משמעת חמורה בכל הקשור לתרבות הצרכנית המקובלת- מהימנעות ממותגים ועד רכישת מוצרים הכרחיים בלבד, למקרר ולארון. הרקע הסוציו אקונומי הבינוני- גבוה ממנו הגעתי, היה לי לרועץ, בהקשר זה. הביקורת החברתית באשר לאורחות חיי הייתה נוקבת, מצד הוריי, בניי הזוג, חברותיי ואפילו באופן סמוי מצד ההורים בגן. אבל לא עניין אותי כלום, לנגד עייני עמדה מטרה- להשתית את חיי על בחירה ועצמאות, לסגת מחשיבה זו, לא היתה אופציה מבחינתי. רק כאשר תזרים המזומנים שלי, אפשר זאת, עליתי ברמת החיים. כיום לאחר שהתייצבתי כלכלית, אני עדיין נוהגת באיפוק כלכלי ביומיום, אך נהנית להתפנק בחופשה, רכב חדש, או קורס יקר, מבלי לחשוב פעמיים, כשגרף ההכנסות עולה.
מה שאפשר לי את המקום הכלכלי אליו הגעתי עוד לפניי החסכנות אותה ציינתי, הוא הוויתור על בית בבעלות. זה היה ההון הראשוני, עמו ייצרתי את השקעותיי. בשבע השנים האחרונות מאז שפניתי לנתיב העצמאות הכלכלית, החלפנו אני ובנותיי, ארבע בתים בשכירות חודשית, זה לא מעט ובהחלט סוג של הקרבה. עם זאת, בשנה האחרונה, שכרתי דירת גן חביבה עם אופציית להארכה לשבע שנים, ובכך מימשתי את גם את רצוני להגיע למקום מגורים של קבע.
בנוסף במהלך שנות ההתעוררות שלי לצמיחה כלכלית, הקמתי מספר קבוצות נשים בנושאיי יזמות, נדל"ן ושוק ההון, כאשר החזון שלי היה ועודנו להפיץ את המודל לעצמאות כלכלית לנשים, כפתרון לדילמת ה-"משמרת הכפולה". מושג זה מתייחס ל"הקרעות" של נשים, בין המשמרת הראשונה, בה הן מקדישות את עצמן לעבודה ולקריירה, לבין המשמרת השנייה, בה הן במירוץ נגד השעון שכולו ילדים, בישולים ונקיון. דילמה זו היא מקור בלתי פוסק לתסכול ולחץ, ברמה האישית ולעיתים קרובות אף ברמה הזוגית והמשפחתית. אישה המעוניינת לייצר לעצמה זמן פנוי על מנת לקיים חיי משפחה מספקים ולממש את עצמה כאמא- פתרון ה-"יציאה ממרוץ העכברים" יכול להעניק לה את המוצא המושלם, לגם וגם. הסיפור האישי שלי, גרם לי להאמין, כי יש מוצא לדילמה הזו .
קראתי ליומן המסע שלי "הנועזת", קודם כל מכיוון שפרופיל ההשקעות שלי מנדל"ן ועד שוק ההון, הוא מסוכן מאוד (אם כי ברמת פיזור גבוהה). שנית, מכיוון שהיציאה מהמטריקס/ מהמערה של אפלטון, דורשת מידה רבה של תעוזה, והמשקיע/ה המתחיל צריך לקחת זאת בחשבון. לא פשוט לחסוך היכן שאחרים מבזבזים. להשקיע בדרום תל אביב כשכולם קונים דירה למגורים בהוד השרון, להתאפק לקנות נכס להשקעה רק שהוא באמת עונה על הפרמטרים, כשכולם קונים כמו משוגעים עם משכנתאות שלא ברור איך יחזירו אותן, לא משנה מה. לעבוד רוב הזמן בבית כשכולם יוצאים לעבודה. והטיעון השלישי לסיום, להבדיל מהסולידית, אותה אני מעריכה מאוד, בחרתי אני בחיים של שפע עם קורטוב של היבריס, כשהחסכנות פילסה לי את הדרך למימוש מלא בכיף, של התחביבים והרצונות שלי שחלקם מאוד חומריים.
)