לא עברתי על כל השרשור. מה הבעיות של דירה למגורים לדעתך?
כתבתי על הנושא הזה לא מעט, אלו שניי איזכורים שקפצו לי,
"רכישת דירה למטרת מגורים ע"י זוגות צעירים באופן אוטומטי, על חשבון יצירת הכנסה אלטרנטיבית כדירה למטרת השקעה, משמעותה וויתור על כספים שיכלו להוות מקור חיסכון העיקרי והבטוח יחסית, לצורכי פנסיה או לפרישה מוקדמת. לצורך הדגמה דירת מגורים 3 חדרים ברמת גן , בעלות 2,300,000 ₪ מניבה שכ"ד של 6500 ₪ לחודש(3% תשואה).לעומת: דירה לצורכיי השקעה בדרום תל אביב שתניב גם היא 6500 ₪ אבל בעלות 1700000(4.5% תשואה ממוצעת, ניתן גם להשיג תשואה גבוהה יותר, ראו מאמרים ביומן המסע "הנועזת"). אם נשכור את אותה דירה/ או דירה קטנה יותר וניקח את ה 600 אלף/ יותר המהווים את הפער בין שתי הדירות, ונקנה בהם דירת חדר וחצי בדרום תל אביב המניבה 2700 ₪, יווצר פה חיסכון של 32,400 אלף ₪ לשנה, כאשר ההנאה ממגורים באותה דירה אותה רצינו לקנות, לא תפגם. מלבד אותה אי נוחות פסיכולוגית של דירה מושכרת. השאלה הנשאלת אם לא עדיף לשלם לפסיכולוג כמה מפגשים על חשבון החיסכון, ולא לחוש באותה חוסר נוחות, הנובעת רובה ככולה מהנורמה של רכישת דירה למגורים, המהווה בפועל נטל ולא נכס."
wanna be
מכיוון שנכסי המגורים במדינת ישראל משקפים כיום תשואה
ממוצעת של 2%, לכן בבואם של רוכשי הדירות לרכוש דירה למגורים- ההוצאה מספר אחת של משק הבית הישראלי, לא רק שהם מבצעים עסקה גרועה,(שניתן היה להמירה באותה עלות, בנכסים מניבים מתחום: הנדל"ן, שוק ההון, אינטרנט וכו'... ולחזק את התזרים החודשי), הם למעשה רוכשים מוצר צריכה ענקי- כמו שמלת ערב מעוצבת ב 10,000 ₪, למבורגיני או מטבח של הביטאט, שגוזר לרוב, התחייבות כבדת משקל ושבירות כלכלית, שתנגוס בתזרים החודשי של המשפחות הללו, 20-30 שנה קדימה.
עידן הצרכנות הנוכחי יצר תמונה מעוותת החורגת לצערי בהרבה מבעיית הנדל"ן של משקיי הבית, היא בכל תחומי המחיה. כמו בסרטי הקיטש האמריקאים המבוססים על פנטזיה רומנטית מתקתקה בה הגבר האריסטוקרט האדיש והבלתי מושג מוצא עצמו בזרועותיה של סינדרלה מקומית, כך משפחות ישראליות בונות את הפנטזיה הכלכלית, כשבחלום הם חיים כעשירי סביון, 2 מכוניות יוקרה חונות באלגנטיות בנון שלאנט בחניון של וילה יוקרתית, חמישה פומרניאנים מסורקים לצד, מונחים בכניסה ליד 2 נערות שחורדיניות אוחזות בתיקי לואי ויטון.
לפנטזיה הזו אני קוראת – wanna be מושג שהשאלתי מביתי בת ה 18, פעם היו קוראים לזה נובו-רישים.
יש להם תמונה מפורטת בראש של איך החיים שלהם היו צריכים להיות אילו היו להם עוד כמה אפסים בבנק ואליה הם חותרים במציאות, דרך המינוס. העניין הוא, שהוא עובד מדינה והיא מורה, בועת הנדל"ן היא אצלם בסלון. השיקוף היחיד, של הקטסטרופה עליה הם יושבים, הוא האובדראפט הטופח, ההלוואות הנערמות והחובות הבלתי מוסדרים. בחוץ בועת הסבון היפיפיה ממשיכה להתנפח. איש לא יודע.
אם נזכר בדפני ליף וחבריה מובילי המחאה החברתית שהניפו את דגל יוקר המחייה ביולי 2011, אלו לא היו מחוסריי דיור אמיתיים מסכנים וחסריי כל, אלו היו בני טובים בניי המעמד הגבוה מבחינת ה"סוציו", ומבחינה "האקונומית" מפאת גילם בני המעמד הבינוני, שביקרו את אי יכולתם לשכור דירה באיזוריה הטובים של תל אביב. עצם התביעה לגור באיזורים הנחשקים של תל אביב היקרים במדינה בגילם הצעיר, היא בעייני סוג של שיא, במסגרת הפנטזיה של wanna be. הקורבניות החברתית המתלווה לחוסר המימוש האישי של הפנטזיה, פנטזיה שכזכור הצליחה לגרור אחריה מדינה שלמה, גרמה לי להבין שאוכלוסיית wanna be, היא בכל מקום, היא שקופה, היא המטריקס.
אני לקראת תמ״א מאוד משתלמת.
אני עד היום על אף שלמדתי קצת את הנושא, לא נכנסתי לעסקאות תמ"א. הסיבה העיקרית לכך כי תמ"א היא תוכנית עיסקית איטית שלא ממקסמת את הקרדיט המיסויי במדינת ישראל. טווח השנים לפעולות נדל"ן אמיצות הוא לא אינסופי. חבל בעייני, "לשבת" על נכס שמונה שנים ויותר. במיוחד נכס לא ממונף שלא מהווה אמצעי רכישה לנכס נוסף.
הצפייה לתמ"א והתקדמות התהליך שלה מספיקה להצפת ערך,
הכניסה לעיסקה חדשה עם פוטנציאל, בשלב בוסרי יותר, יכולה לקדם במשחק הכלכלי מהר יותר.
כמובן שלא מייעצת, חושבת בקול רם.
זה חומר למחשבה...וכמובן כל אחד עם הצרכים והעדפות שלו.
