קורונה, חזרה למקור(7)
הסיר לחץ מתהדק, ומה שעבד בשבועיים שלושה הראשונים בסגר הפחות הרמטי, לא בהכרח עובד עכשיו. הבצל מתקלף, כל יום עוד שכבה, האינטרקציה עם הבנות אינטנסיבית יותר ויותר, דרושה התחשבות שלא בהכרח טבעית לבנות העשרה שלי. צעקות על הבוקר, כאב ראש, זאת העירה את זו..ואני בעקבותיהן, קמה עם עיינים שורפות ופשוט בא לי לחנוק משהו. ואז משום מקום נושמת... ואומרת תודה מהמעמקים על כל מה שיש לי כמה זה לא מובן מאליו כל היש הזה מסביבי, במיוחד שהכל כל כך סוער בחוץ. הבית שלי הוא כמו רחם, לכאורה עוד דירת גן באמצע פרוור אורבני שבו כל האנשים נראים אותו הדבר, אבל הבית שלי הוא קצת אחר.. 2 כלבות, בריכת דגים מאבן ועוד מפל גם עשוי מאבן בכניסה האחורית לבית. אישה מאוד מיוחדת תכננה את הדירה הזו, היא זרעה מתחת לריצפה אבני קריסטל, גם הגינה מלאה באבנים יפות ומנצנצות בין אבני הטוף, שנותנות תזכורת לשפע וטוב לב. שיח פסיפלורה עוטף את גדר הבית ובתוכו מגרש המשחקים שלי ושל הכלבות.. הגינה זה המקום בו אני נרגעת, שעות אני יכולה לשבת בתוכה ולטפח. ותוך כדי כתיבה, הגדולה שלי יוצאת מהחדר ואני פשוט מחבקת אותה, אומרת לה שאני אוהבת אותה ופעם הבאה שתתחשב יותר...וכל הכעס מתפוגג, ועכשיו ריצת בוקר...
. קצת התחשבות בימים קשים אלו.
