הנועזת

[מתניניו]

איזה כיף לך שאת רצה.
הייתי משלם הרבה בשביל להתחלף איתך. זה חסר לי מאוד מחמישה אימונים בשבוע ירדתי לשניים בקושי

 

[הנועזת]

איזה כיף לך שאת רצה.
הייתי משלם הרבה בשביל להתחלף איתך. זה חסר לי מאוד מחמישה אימונים בשבוע ירדתי לשניים בקושי

למה ירדת, מטעמים רפואיים?
מודה התמכרתי...

 

[הנועזת]

קורונה חזרה למקור (13)
ביומיים האחרונים שתי הבנות ואני לא זזנו מפאזל ואן גוך 1000 חלקים שקניתי בעלי אקספרס, עוד לפני שהסיני אכל עטלף בווהאן. נסחפנו אל תוך בילוי משותף אינטנסיבי, בנוכחות מלאה כשהפלאפונים זרוקים להם בחדרים, וצחקנו על זה שהסגר בשבילנו, הוא חותמת הכשר לעשות הרבה ממה שאנחנו אוהבות, בלי רגשות אשם...כולנו אוהבות להיות בבית, ללמוד, לקרוא, לשמוע מוזיקה, לבשל, לעשות ספורט,הגדולה מציירת, הקטנה משחקת שעות עם הכלבות יש גם נטפליקס...אני בענייני כתיבה וגם עובדת בין לבין, אבל בעיקר אוהבות את השקט שלנו. נטרול הסם של החיפוש אחר הריגוש ממקור חיצוני, מחזיר בהרבה חן אל תוך ההנאות הקטנות והפשוטות.
אבל מתוך האיזינס והנינוחות המציאות דופקת בדלת. הדים מקולוגות שבדרום תל אביב הדיירים לא משלמים, עוד יומיים מתחילה גביה, מרגישה את הדריכות בגוף עולה, הצטיידתי במסכות N95, הפשוטות לא מספיקות לפעילות מבצעית...
כל השאלות שהיו שם תמיד רק במרוכז יותר, אמפטיה מול נוקשות, מיצמוץ מול קשיחות...שבירת גבולות מול הבנה למצבם, האינטרס הצר מול אלטרואיזם, הטווח הקצר מול הטווח הארוך...
רצתי בבוקר אל תוך המחשבות, מתעמלת חזק יותר, כפיפות בטן, משקולות, לחזק את הגוף יחד עם הצד המנטלי. סרטיי כלא רצים לי בראש, בהם אסיר בתוך הצינוק מביא את עצמו לקצה כדיי להתחזק, כדי שיוכל לעמוד בקרבות הרחוב שבכלא כשיצא.
בתחושה שלי אנחנו עוד לא בסוף...

 

[קפה שחור]

כדי שיוכל לעמוד בקרבות הרחוב שבכלא כשיצא.

אני מסכים מאוד עם המשפט הזה
לפי דעתי, כאשר רוב המידע שאנחנו ניזונים ממנו ביומיום לא מגיע מהסביבה המיידית, אלא ממקורות יותר טובים אנחנו מזהים יותר טוב מה יותר חשוב לשמור ומה מיותר
מה שאומר שלפעמים בגד שחשבנו שמגן עלינו מגשם, לא עשה את העבודה בפועל, אנחנו ניגשים למעיל הבטוח וחושדים ב"החלטה" הבאה על הבגד ותפקידו
המקרה הנוכחי שצרכנות לא חשובה, האדם מחפש את "שכבת השומן", כמו שכתבת, את השרירים החזקים ודרכי התמודדות חדשים (ה-קצה)
פיזית ומנטלית, חובה לעבוד על שניהם, אני חוטא בפיזי, נותן דגש על המנטלי
לא מוצא טיעונים מספקים "לקום מהכיסא" כמות הידע שאני מרגיש שיש לי חובה\יכולת לספוג לא מאפשרת לי "ביזבוז זמן", למרות שאני חושב שהוא לא (ביזבוז)

מכווין שאנחנו אף פעם לא נהיה "בסוף", אני מציע לבדוק מה עבד עד כה, להתעמק בזה, לנסות דברים חדשים תוך כדי ולנטרל את מה שלא עבד, או לשנות את התדירות

 

[Shlomi Z]

אבל מתוך האיזינס והנינוחות המציאות דופקת בדלת. הדים מקולוגות שבדרום תל אביב הדיירים לא משלמים, עוד יומיים מתחילה גביה, מרגישה את הדריכות בגוף עולה, הצטיידתי במסכות N95, הפשוטות לא מספיקות לפעילות מבצעית...

מה ז"א לא משלמים? רק עוד יומיים גבייה... או שפספתי משהו?
את הולכת פיזית לגבות מהם?

 

[הנועזת]

פיזית ומנטלית, חובה לעבוד על שניהם, אני חוטא בפיזי, נותן דגש על המנטלי

יש משהו באיחוד של העוצמה הפיזית והמנטלית, שיוצר נחישות של מאסטר, הדרך ארוכה, לשם אני שואפת..

מכווין שאנחנו אף פעם לא נהיה "בסוף"

מכיוון שאני מסכימה איתך...אחת המסקנות שלי היא להתחיל וללמוד אומנות לחימה, בתום ימי הקורונה..

 

[הנועזת]

מה ז"א לא משלמים? רק עוד יומיים גבייה... או שפספתי משהו?
את הולכת פיזית לגבות מהם?

האווירה כרגע ברחובות דרום תל אביב של התרופפות מוסר התשלומים של שכ"ד, אם מסיבות מוצדקות ואם לא...הגבייה לחודש עוד לפניי...
כן, מאז ומעולם אני גביתי פיזית.

 

[קפה שחור]

וללמוד אומנות לחימה

לפני הקורונה חשבתי על קרב מגע
עכשיו נוטה לסייף או חרבות

אבל לפני כניסה לכל מאמץ פיזי צריך ליצור תשתית שיכולה לעמוד בזה
אצטרך להתחיל לעבוד על זה מתישהו

 

[הנועזת]

לפני הקורונה חשבתי על קרב מגע
עכשיו נוטה לסייף או חרבות

היפנוזה נשמע לי הכי יעיל, גם לא צריך "לקום מהכיסא" וגם כולם יעשו בדיוק מה שתרצה שיעשו

 

[Shlomi Z]

האווירה כרגע ברחובות דרום תל אביב של התרופפות מוסר התשלומים של שכ"ד, אם מסיבות מוצדקות ואם לא...הגבייה לחודש עוד לפניי...
כן, מאז ומעולם אני גביתי פיזית.

תראי שאת לוקחת עמך חרב/מקרר יוצא שלד"ג + מסיכה. שלא יהיה בלאגן

 

[הנועזת]

תראי שאת לוקחת עמך חרב/מקרר יוצא שלד"ג + מסיכה. שלא יהיה בלאגן

יש לי כלבת בוקסרית אימתנית ולתגבור גורת תחש..

 

[chen15]

אני חושבת שהפנטזיה היא להגיע למצב שאין בו סיכוי לחוות שוב את השבריריות המרסקת הזו. שהחיים מכופפים אותך על הברכיים.

@Judith עבר פה כבר חומר אך לא הספקתי להגיב על המילים שכתבת.
@סנופי אני מקווה שזה בסדר לענות פה (אם לא, תני רמז, ונמצא דרך לשנות את זה...)

יכולה לשתף שאני מבינה אותך מאוד.
גם אני חווה את הצורך בלצבור עוד כסף, שנותן אשליה של בטחון, ממש בדיוק כמו שכתבת:

אני חושבת שהפנטזיה היא להגיע למצב שאין בו סיכוי לחוות שוב את השבריריות המרסקת הזו. שהחיים מכופפים אותך על הברכיים.

אבל האמת היא שלא נחווה שוב שברריות מרסקת. וזה לא בגלל שהחיים לא יכופפו אותנו. זה בגללנו. גדלנו בדרך. למדנו דברים. מצאנו את עצמנו. יש לנו על מי להישען. מבפנים.

ואני חושבת שמאוד קשה להודות בזה.

כמו אמא שלא מסוגלת להגיד לבת שלה כמה היא יפה, אז היא מחמיאה לה על התסרוקת. מכירה את המקום הזה? שלא מכיר בנו עד הסוף? ביכולת שלנו? בכוחות?

אז אני מרגישה שהצורך לצבור כסף הוא גם כזה (מעבר לרובד הבסיס שאכן מאפשר בטחון). מן כיסוי ליכולת שלנו לבטוח בעצמנו כפי שאנחנו.

ובמקום שאני נמצאת בו עכשיו, אני ממש מזכירה לעצמי, שוב ושוב: שאני בסדר. הוכחתי את החוסן שלי כבר. אין לי עוד ספק לגביו. עכשיו אני רק צריכה להאמין בו. באמת. ולחצות את הים הפרטי שלי, במועד.

מאחלת לך, יקרה, שתמצאי בתוכך את האמא הזו. שתבטח בך. שתאהב אותך. שתאפשר בך את הבטחון שכל כסף וזהב ואבנים טובות לא יכול ליצור. היא קיימת בתוכך. רק צריך לגלות אותה.

וזו, בעיני, יציאת מצרים.
לצאת מהתפיסה הצרה שכסף = בטחון. וללמוד לבטוח בעצמי ובאנשים הטובים שהקפתי את עצמי.

 

[chen15]

ואגב, @סנופי
מזמן חשבתי שהגיע העת שתפתחי בלוג משלככה נוכל להתפרס בנוחות בתגובות לכל פוסט, במקום להצטופף פה באופן לא לינארי...

היה פה אפילו שרשור פעם על בלוגים בקהילת הסולידית, והיו חברים שעדכנו פה בפורום כל פעם שהעלו פוסט:
@Waler @זוזטרא @האופטימית ועוד...
מה דעתך?

 

[בת העמק]

מזמן חשבתי שהגיע העת שתפתחי בלוג משלך ככה נוכל להתפרס בנוחות בתגובות לכל פוסט, במקום להצטופף פה באופן לא לינארי...

חס וכרפס זה יבוא על חשבון המיני-בלוג כאן שהוא שירות נפלא להמון אנשים שלא יגיעו לבלוג פרטי. המסע לחרות ומשמעות של סנופי הוא מופת והוא חשוב מאד בפורום הזה שבו הרבה אנשים נאחזים ומתמקדים בצבירת כסף וזכויות הקניין. גם הסולידית עוברת מסע שכזה אבל הוא מתגלה רק בין הטיפות לאורך השנים.

אבל האמת היא שלא נחווה שוב שברריות מרסקת. וזה לא בגלל שהחיים לא יכופפו אותנו. זה בגללנו. גדלנו בדרך. למדנו דברים. מצאנו את עצמנו. יש לנו על מי להישען. מבפנים.

נפלא!

 

[tlc m]

המסע לחרות ומשמעות של סנופי הוא מופת והוא חשוב מאד בפורום הזה שבו הרבה אנשים נאחזים ומתמקדים בצבירת כסף וזכויות הקניין.

100+
אוחח כמה את קצרה ומדוייקת.

אני חשבתי על רעיון לפתוח שרשור נוסף באוף-טופיק, משו כמו 'החיים.. וכו''
מקום שבו נוכל ויוכלו כותבים נוספים לגלגל דיון, וגם אפילו רק לפרוק הרהורים ותהיות.
שרשור נוסף, כי מצד אחד - יש מקום לכתיבה שלנו, ואני בטוחה שסנופי תשמח שהוא ייצא לאור. ומצד שני - האופן שבו סנופי כותבת על מה שהיא עוברת - הוא קוהרנטי, 'מלא', ויש בו רציפות. ולא הייתי רוצה שהוא ילך לאיבוד, או יתפזר בטיפטופי הכתיבה שלנו. שלי.
(אני נמצאת כעת בתקופה די נדירה של חופשה בת כשבוע. זה לא כמות הכתיבה והקריאה שאופיינית לשוטף)
לא יודעת. סתם מחשבה.

בינתיים אני אענה לך @chen15 כאן בשרשור, כי @בת העמק כבר ענתה כאן..
אבל, @סנופי - תאמרי מה דעתך.
ובכל מקרה אם ארגיש שזה מסיט את נושא השרשור: המסע של סנופי,
אגרור את הכל לשרשור אחר.

עבר פה כבר חומר אך לא הספקתי להגיב על המילים שכתבת.

ככה זה בתקופה הזו בהיסטוריה. יש יותר מידי מהכל, וצריך להקשיב בהמון תשומת לב - למה להגיב, ואת מה לעזוב ולשחרר כי הוא לא תורם כרגע לשלב במסע של החיים. אולי הוא תרם לקוראים אחרים. והוא בטוח תרם לכותב. וזה בסדר לשחרר, ולהגיב רק למה שבאמת הדהד לנו בלב.

אבל האמת היא שלא נחווה שוב שברריות מרסקת. וזה לא בגלל שהחיים לא יכופפו אותנו. זה בגללנו. גדלנו בדרך. למדנו דברים. מצאנו את עצמנו. יש לנו על מי להישען. מבפנים.

מסכימה וחולקת עליך בו זמנית. תחי האי-רציונאליות
נכון שגדלנו בדרך, ויש לנו מבפנים, וזה רק הולך ומתרחב ומתחזק.
אבל יחד עם זה, אותה שבריריות מרסקת, בשבילי היא נמצאת עמוק בפנים. היא בשבילי כל הטראומות שעברתי מהילדות ועד היום - וטרם ריפאתי. והנפש ממתינה לי שאפסיק לדחוף אותה יותר עמוק פנימה , כי אין לי זמן,
כי אני בספק אם יש לי כוחות להחזיק אותה בשתי ידיים חומלות, ולרפא.
כי אין לי חשק להרגיש אותה שוב ולחשוש שהיא תטביע אותי. (היא לא! כמו שכתבת - גדלנו בדרך!)
וזה השלב שלי בחיים - ללקט כוחות מפה ומשם, לאחוז בידיים חומלות ולרפא.

פייי כמה כתבתי.
יש לי עוד מה לומר על המשך הדברים שלך. אבל בהמשך.
'תעייפתי מעצמי. כמה מלל.
(עם החברים לעבודה אני צוחקת לפעמים, אבל עם קצת רצינות: יש לי מגבלה של איזה 1500 מילה ליום. לפעמים מרגישה שאני קרובה ל- 1490. וחייבת לעצור)

 

[בת העמק]

יש לי מגבלה של איזה 1500 מילה ליום. לפעמים מרגישה שאני קרובה ל- 1490. וחייבת לעצור)

את מזכירה לי את בעלי, בתחילת הכרותנו הוא דיבר אולי 100 מילים ליום (כן, לא, אהה...כאלה). עכשיו הוא קשקשן צמרת, בטח מגיע ל-1500 ביום.

 

[הנועזת]

אגב, @סנופי
מזמן חשבתי שהגיע העת שתפתחי בלוג משלככה נוכל להתפרס בנוחות בתגובות לכל פוסט, במקום להצטופף פה באופן לא לינארי...

יקרה תודה שהעלת את זה, הסוגייה הזו כל הזמן בראש שלי...זו התפתחות מתבקשת, וזה פוגש אותי במקומות שדיברתי עליהם פה של הצורך ביותר חשיפה, יותר פגיעות ויותר סוג של מחויבות לתהליך מוגדר. מזמינה אותך לשאול אותי שוב מידיי פעם...
אגב השאלה מעידה גם על המקום שלך. מעניין אותי איפה זה פוגש אותך?

 

[הנועזת]

חס וכרפס זה יבוא על חשבון המיני-בלוג כאן שהוא שירות נפלא להמון אנשים שלא יגיעו לבלוג פרטי. המסע לחרות ומשמעות של סנופי הוא מופת והוא חשוב מאד בפורום הזה שבו הרבה אנשים נאחזים ומתמקדים בצבירת כסף וזכויות הקניין. גם הסולידית עוברת מסע שכזה אבל הוא מתגלה רק בין הטיפות לאורך השנים.

תודה על האיכפתיות תמיד יש בתוכנו מקום שרוצה במוכר, ומקום שפתוח להתחדשות ושינוי...לשניהם יש מקום, זה חומר למחשבה מבחינתי..

 

[הנועזת]

לצאת מהתפיסה הצרה שכסף = בטחון. וללמוד לבטוח בעצמי ובאנשים הטובים שהקפתי את עצמי.

תחי האי-רציונאליות

פשוט נהנת לקרוא, ושמחה כל כך שהנושאים "הרכים" שמאחורי החשיבה הראציונלית, מובאים כאן. בת'אכלס, הרי מה שמניע את העולם הוא רגשות, השכל הוא משני, על אף שזו השפה בה אנחנו רגילים לדבר.

אני חשבתי על רעיון לפתוח שרשור נוסף באוף-טופיק, משו כמו 'החיים.. וכו''
מקום שבו נוכל ויוכלו כותבים נוספים לגלגל דיון, וגם אפילו רק לפרוק הרהורים ותהיות.
שרשור נוסף, כי מצד אחד - יש מקום לכתיבה שלנו, ואני בטוחה שסנופי תשמח שהוא ייצא לאור. ומצד שני - האופן שבו סנופי כותבת על מה שהיא עוברת - הוא קוהרנטי, 'מלא', ויש בו רציפות. ולא הייתי רוצה שהוא ילך לאיבוד, או יתפזר בטיפטופי הכתיבה שלנו. שלי.

קודם כל אני שמחה...שמחה שהדברים שנכתבים בשרשור מעוררים מחשבה ויצירה ויהודית במילים שאת כותבת יש אור, ואני מתענגת לקרוא אותך.
אני רק מאושרת מזה שההירהורים שלך ושל אחרים נעשים פה "בחזרה למקור בימי קורונה" וזה ממש ממש לא סטייה מהנושא...זו הפריה מבחינתי. יותר מזה ברגע שאדם יוצר משהו, אפילו קטן, יש תהליך הזרה בינו לבין יציר כפיו, לבלוגון לצורך העניין יש כבר חיים משלו.
...ועם זאת אם זה מדגדג לך באצבעות לפתוח שרשור נוסף, אני הראשונה לברך אותך, אני תמיד בעד התפתחות....

 

[דרורה]

שרשור נעים. וגם מקיץ נרדמים.
תודה @סנופי תענוג לקרוא אותך ואת שאר הכותבות . לומדת מכם.